גמרא
פירוש
איָשְׁבָה לָהּ וְלֹא בָּדְקָה שָׁגְגָה נֶאֶנְסָה הֵזִידָה וְלֹא בָּדְקָה טְהוֹרָה.
הִגִּיעַ שְׁעַת וִסְתָּהּ וְלֹא בָּדְקָה הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
ישבה לה ולא בדקה – אכל נשים קאי ולאו לעיל מהדר. טמאה – דאורח בזמנו בא. במחבא – מחמת ליסטין או כרכום. ימי הזב – ימי ספירו. ושומרת יום – כיון שנפתח מעיינה וראתה היום אע״ג דבתוך י״א היא הויא למחר בחזקת טמאה. גמ׳ לומר שאינה צריכה בדיקה – שחרית וערבית ומשעברו צריכה לבדוק כדאיתא בפ״ק (לעיל דף יא.). והא מדקתני סיפא ישבה – דמשמע דיעבד מכלל כו׳. והאי דפריך כן דס״ד דהאי ישבה אתוך י״א קאי. לימי נדה – לימים שראויין לנדה כגון אחר י״א שבין נדה לנדה. בחזקת טהרה – שנסתלקו דמיה בנדותה ויצאו. בימי נדה – לאחר שעברו י״א וראויים לבא ימי נדה. בעיא בדיקה – לכתחלה אבל ישבה ולא בדקה דיעבד טהורה ואם הגיע וסת הקבוע לה ולא בדקה ההיא ודאי טמאה. לא נצרכא – הא דקתני כל י״א בחזקת טהרה אלא לר״מ בסוף פרק ראשון בגמרא. אמאי יוציא – תשמש כל י״א. דלמא אתיא לקלקולא בימי נדה – בימים הראויים לנדה אסורה לשמש שמא תקלקלנו. רבא אמר – מתני׳ דקתני כל י״א בחזקת טהרה. לומר – שאם תראה בהם אינה מטמאה מעת לעת לפי שמסולקין דמיה. הנדה – כלומר אשה שרואה דם מטמאה מעת לעת בראיית תחלת נדותה. והזבה ושומרת יום – כלומר והרואה בתוך י״א בין שרואה ג׳ ימים דהויא זבה בין שרואה יום אחד דהויא שומרת יום מטמא מעת לעת בראייה ראשונה. היולדת – שיצא דם בפתיחת הקבר מטמאה מעת לעת בראייה ראשונה. חייא בר רב הונא – פי׳ אמתני׳ מהדר. בתוך ימי זיבתה – כגון ראתה ג׳ פעמים מט״ו לט״ו אין זה וסת לענין דיה שעתה או לענין שאם לא בדקה תהיה טמאה דמט״ו לט״ו הוו ימי זיבה וכן כל הימים מששלמו ז׳ ימי נדות עד י״ח דשלמי ימי זיבה בהדי נדות. לא שמיע לי הא שמעתתא – דרב יוסף תלמידו דרב יהודה שהוא תלמיד של רב ושמואל וחלה רב יוסף ונעקר תלמודו וכשהיה שומע מימרא דרב ושמואל ואינו נזכר לאותה שמועה מתמיה ולאו תלמידו של רב יהודה אני ולא אמר לי שמועה זו ואביי תלמידו מזכירו (נדרים דף מא.). את אמרת ניהלן – קודם חולייך. ה״ג: ואהא אמרת ניהלן – על משנה זו אמרת לנו משמיה דאין אשה קובעת לה וסת בימי זיבה. למודה – רגילה. יום ט״ו – לקמן מפרש ליום ט״ו לטבילתה. ושינתה – לה וסת ליום כ׳ פעם אחת. זה וזה אסורין – אין צ״ל ט״ו שעבר שאסור שהרי כל היום המתינה שמא תראה דקי״ל דחייב אדם לפרוש מאשתו סמוך לוסתה ואין צ״ל יום כ׳ שראתה בו שהרי נדה היא אלא ה״ק כשיחזור ויגיע ט״ו אסורה לשמש שהרי יום וסתה הוא ועדיין לא דילגתו אלא פעם אחת ואין וסת נעקר בפחות מג״פ וכשיגיע יום כ׳ לראייה של כ׳ אסורה לשמש שמא תקבע וסת מכ׳ לכ׳ שהרי שינתה פעם אחת ליום כ׳ וכן פעמים ליום כ׳ זה וזה אסורין יום ט״ו ויום כ׳ הבא אבל ג׳ פעמים ליום כ׳ הותר יום ט״ו ונאסר יום כ׳. לא שנו – דליום ט״ו הוי וסת קבוע דליבעי תלתא זימני למיעקריה. אלא – שהיתה רגילה לראות יום ט״ו לטבילתה לסוף ז׳ ימי נדה ורואה ליום ט״ו שהוא יום כ״ב לראייתה דכבר שלמו ימי זוב לסוף י״ח והרי ד׳ ימים שהגיעו ימים שראויה להיות בהם נדה. מקבע לא קבעה – בתוך ימי זיבה דתבעי ג׳ זימני למיעקריה דבחדא זימנא הוא דעקר לה ואם ישבה ולא בדקה טהורה. מיחש מהו דניחוש לה – אם היתה רגילה מט״ו לט״ו דהיינו תוך ימי זוב מי בעיא למיחש ולא תשמש ליום ט״ו קודם ראייה שמא תראה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush