×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אאפי׳אֲפִילּוּ יָמִים הָרְאוּיִין לִסְפִירַת סְתִירַת זָבָה.
even if she continues to experience bleeding during the days that are fit for the new counting following the negation of the days counted by a zava, she remains pure. If a woman experiences bleeding during her seven clean days, she negates any days counted thus far, and must begin a new count of seven clean days. Accordingly, all the days that follow her days of ziva are effectively considered days that are fit for the counting of a zava. Therefore, blood emitted due to labor pains during these days is also ritually pure. Consequently, the blood that accompanies labor pains is ritually impure only if she begins to emit it during her days of menstruation.
עין משפט נר מצוהרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
אף ימים הראויין לספירת סתירת זבה – בימי זיבה דלעולם היא טהורה עד שתשפה שהרי כל ימיה ראויין לכך שאם תספור ששה ותראה סותרת הכל ונמצאו הימים הבאין ראויין לספירה והא דתניא בימי נדה נדה היכא דאתחיל קושי מימי נדה אבל אתחיל בימי זיבה כל מה שיאריך הקושי טהורה.
אפילו ימים הראוין לספירת סתירת זבה – פי׳ ואין לדבר קצבה דכל שסותרת אפי׳ בשביעי אין ימי נדה באין וכדמפרש״י ז״ל והא דאמרינן בסמוך בשלמא לרב משכחת לה כדרב אדא בר אהבה ק״ל דהא לרב אפי׳ טפי מחמישים נמי וכדאמרן דכל שהתחלה להתקשות בימי זיבה כל הימים הבאים אח״כ ראויים לספירת סתירת זבה וי״ל דלמאי דקס״ד השתא בקושיין דלרב ארבעים וחמישים לאו דוקא אלא ה״מ אפילו טובא כדאמר׳ בעלמא אלא דנקט חמישים משום דלא שכיח דתקשי טפי לר״מ ולפום הא לא מתרצין לעיל בדרב חסדא דכל היכא דמניינא לאו דוקא אין לדקדק במאי דנקט ארבעים וחמישים וכדפריש׳ במסכת שבת וכדמוכח בשמעת׳ קמיתא דערובין ושמעינן מכולה סוגיין דאפי׳ לרב אין קושי מטהר אלא בזיבה אבל מודה הוא דבימי נדה נדה וכדפרש״י ז״ל ודוחק לומר לרב לאפוקי מדלוי קאתי ולא למעוטי בימי נדה אי בעי סוגיין בתר דאהדריה ר׳ יצחק לעיל דלמה לן לדחוקי כולי האי ועוד לקמן במתני׳ ומתנית׳ דמקשה בתוך שמונים תניא הכי להדיא דבימי נדה טמאה לדברי הכל ואין קושי מטהר שם ובודאי שלא נעלמה הבריתא ההיא מרב דהא פי׳ דמחלוקת ר״א ורבנן היא אלא ודאי כדאמרן.
כך היא הלכה לא רק בראיית דם קושי של לידה בשבעת הימים שלאחר אחד עשר ימי זיבה, אלא אפילו בימים הבאים לאחר שבעת ימי ספירת הנקיות לזיבה וראויין לספירת סתירת זבה. שאם היא רואה אף ביום השביעי לספירת ימי נקיות של זיבה, הריהי סותרת את ספירתה ומתחילה שוב בספירת שבעה ימים של נקיות, ולכך דם קושי טהור אף בימים הללו, שהרי אף הוא מכלל זיבותה. ונמצא שאין דם קושי מטמא, אלא כשראתהו בימי נדות.
even if she continues to experience bleeding during the days that are fit for the new counting following the negation of the days counted by a zava, she remains pure. If a woman experiences bleeding during her seven clean days, she negates any days counted thus far, and must begin a new count of seven clean days. Accordingly, all the days that follow her days of ziva are effectively considered days that are fit for the counting of a zava. Therefore, blood emitted due to labor pains during these days is also ritually pure. Consequently, the blood that accompanies labor pains is ritually impure only if she begins to emit it during her days of menstruation.
עין משפט נר מצוהרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) תְּנַן כַּמָּה הוּא קִשּׁוּיָהּ ר״מרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אַרְבָּעִים וַחֲמִשִּׁים יוֹם.

The Gemara poses a difficulty with regard to the opinion of Levi: We learned in the mishna: How long before birth is pain attributable to her labor pains? Rabbi Meir says: Even forty or fifty days before the birth. Rabbi Meir apparently maintains that a woman who experiences continuous labor pains accompanied by emissions of blood for forty or fifty days remains pure.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[תנן כמה היא אקש]⁠ויה, ארבעים וחמשים יום. בשלמ⁠[א לר]⁠ב משכח⁠[ת ל]⁠ה כ⁠[ג]⁠ון שקישת ימי [זיב]⁠ה וימי נדה, [א]⁠לא ללוי [דא]⁠מ׳ [אין] קישוי מ⁠[ט]⁠הר איל⁠[א] ימים הר⁠[א]⁠ויין להיות בהן [זבה, קש]⁠יא, דהא לית ליה [א]⁠לא תשעה ימים שמטהר [הו]⁠לד [ב]⁠לבדב. ופריק [לוי מי קתאני טהורה] ... [ב]⁠אילו [ח]⁠משים יום כ⁠[ול]⁠ן, איל⁠[א הכי קאמ׳, ראתה דם] קו⁠[ש]⁠י בי⁠[מ]⁠י [ז]⁠יבה טה⁠[ורה] משום [זי]⁠בה, [בימי נד]⁠ה הרי היא נדה.
ליש׳ אח׳, [אמ׳] לוי [אין הולד מטהר] א⁠[לא ימ]⁠ים הראויין לה⁠[יו]⁠ת בהן [זבה גדולה. פיר׳] משלישי ואילךג. מאי טעמ׳, כי תז⁠[וב זוב דמה ימים] רבים כת׳, ימים שני⁠[ם], רבים שלשה. א⁠[בא שאול מש׳] דרב אמ׳, אפילו ימים הראויין להיו⁠[ת זב]⁠ה קטנ⁠[ה], והיא [ש]⁠ומרת [יום] כנגד יום. מאי טע⁠[מ׳, ימ]⁠י, וכל ימי, כת׳. [ו]⁠מקשינן ממת⁠[ני]⁠ת⁠[ין] לתר⁠[ויה]⁠ו, [ו]⁠פרקינן, [ב]⁠ימי נדתה נדה, בימי ז⁠[יב]⁠ה [טהו]⁠רה.
א. כתי״ג מס׳ 1. (T-S AS 66.21)
ב. פירוש ר״ח הובא בתוס׳ ד״ה ורב אדא וכו׳. ור״ח פירש דלוי אינו מטהר אלא תשעה ימים הראוין ליעשות בהן זבה, אבל י׳ וי״א דאינם ראוין ליעשות בהן זבה, דאפילו ראתה גם בי״ב אינה אלא נדה. ורב מוסיף ימים הראויין לספירה כגון י וי״א וחמשה ימים אחרי כן, אבל שני ימים משבעה ימים אחרונים אם ראתה בהן טמאה לרב. ורב אדא מוסיף אף אותן שני ימים ונמצא כולן טהורין. ופירוש זה של ר״ח מתאים לשיטתו (שיטת הרמב״ם) בימי נדה וימי זיבה, אבל לפירוש רש״י שרב מטהר כל שבעת הימים שאחר ימי זיבה, לא הוסיף רב אדא כלום על דברי רב (לשיטת הרמב״ם), שהרי ימי זיבתה מתחילים מיד אחרי שבעת ימי ספירתה (שחלו בימי נדה). וגם לרב משכחת לה שקישויה תטהר אפילו ארבעים וחמישים יום, כיון שימי נדה מתחילים מיד אחרי י״א ימי זיבה.
ג. הובא בתוספות ד״ה להיות בהן (ומה שפירש רש״י כאן בדעת לוי, פירש ר״ח לעיל בלישנא קמא).
ועוד ארבעים וחמשים יום – קס״ד לגמרי מטהר לה ר״מ מזוב ומנדות.
ודנים בשיטותיהם של לוי ורב, תנן [שנינו במשנתנו] בדינו של דם קושי, כמה זמן הוא קשויה? ר׳ מאיר אומר: ארבעים וכן חמשים יום, ומהדברים הללו משמע שלדעת ר׳ מאיר הריהי טהורה בדם קושי אף במשך ארבעים וחמישים ימים שלפני הלידה הן מזיבות והן מנדות.
The Gemara poses a difficulty with regard to the opinion of Levi: We learned in the mishna: How long before birth is pain attributable to her labor pains? Rabbi Meir says: Even forty or fifty days before the birth. Rabbi Meir apparently maintains that a woman who experiences continuous labor pains accompanied by emissions of blood for forty or fifty days remains pure.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) בִּשְׁלָמָא לְרַב מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ כְּרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אֶלָּא לְלֵוִי קַשְׁיָא.

The Gemara explains the difficulty: Granted, the mishna is clear according to Rav, as you find that it is possible that she will remain pure for such a long period, i.e., in accordance with the explanation of Rav Adda bar Ahava that Rav deems the blood pure even during the days that are fit for the new counting following the negation of the days counted by a zava. Accordingly, as long as the woman begins to experience labor pains during her days of ziva, she remains pure until birth, provided the labor pains continue without a twenty-four-hour period of resting. But according to Levi, who maintains that blood accompanying labor pains is pure only during the days of ziva, the mishna is difficult, as it is impossible for her blood to remain pure due to labor pains for fifty days.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומבררים: בשלמא [זה נוח] לשיטת רב הסבור כי דם קושי טהור אף בימים שלאחר אחד עשר יום של ימי זיבה — משכחת לה [מוצא אתה אותה] אפשרות שתהיה טהורה במשך זמן כה רב, וכהסברו של רב אדא בר אהבה בשיטת רב, שכך הדין אף בימים הראויים לספירה של סתירת זיבה. ומעתה אפשרי הדבר במציאות וכגון שהתחילה לראות בימי זיבותה, ונמשך הדבר ללא ששפתה בינתיים חמישים ימים עד שילדה. ובכל הימים הללו הריהי טהורה. אלא לשיטת לוי הסבור שאין דם קושי טהור בימים שלאחר ימי זיבה, קשיא [קשה] הדבר, שהרי אין אפשרות שתמשיך לראות דם קושי המטהר במשך חמישים יום!
The Gemara explains the difficulty: Granted, the mishna is clear according to Rav, as you find that it is possible that she will remain pure for such a long period, i.e., in accordance with the explanation of Rav Adda bar Ahava that Rav deems the blood pure even during the days that are fit for the new counting following the negation of the days counted by a zava. Accordingly, as long as the woman begins to experience labor pains during her days of ziva, she remains pure until birth, provided the labor pains continue without a twenty-four-hour period of resting. But according to Levi, who maintains that blood accompanying labor pains is pure only during the days of ziva, the mishna is difficult, as it is impossible for her blood to remain pure due to labor pains for fifty days.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר לָךְ לֵוִי מִי קָתָנֵי טְהוֹרָה בְּכוּלָּן בִּימֵי נִדָּה נִדָּה בִּימֵי זִיבָה טְהוֹרָה.

The Gemara explains that Levi could say to you: Does the mishna teach that she is pure during all these days, i.e., that she remains pure throughout the days of menstruation and ziva? Not so. Rather, if she emitted blood due to labor pains during the days of menstruation she has the status of a menstruating woman, whereas if she emitted the blood during the days of ziva she is pure. The mishna is teaching only that she will not be deemed a zava on account of this blood.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בימי נדה נדה – וה״ק ר״מ כמה הוא קשויה שלא תבא להתחייב בקרבן ולספירת נקיים ארבעים וחמשים יום ומיהו בכל הני ארבעים כי שלמי ימי זוב ומטו ימי נדות טמאה נדה וכי הדרי שלמי ז׳ ימי נדות ומטו ימי זוב טהורה.
ומשיבים: שכן אמר לך [יכול לומר לך] לוי בהסבר הדברים: מי קתני [האם שנינו] בדברי ר׳ מאיר שהריהי בכל חמישים הימים הללו ״טהורה בכולן״ כלומר, שטהורה מכל הטומאות, הן מטומאת נדה והן מטומאת זיבה? אין זה כך, שהרי אם ראתה דם קושי במשך זמן זה בימי נדה — הריהי טמאה בטומאת נדה, ואין הדברים אמורים אלא אם ראתה בימי זיבה — שהיא טהורה.
The Gemara explains that Levi could say to you: Does the mishna teach that she is pure during all these days, i.e., that she remains pure throughout the days of menstruation and ziva? Not so. Rather, if she emitted blood due to labor pains during the days of menstruation she has the status of a menstruating woman, whereas if she emitted the blood during the days of ziva she is pure. The mishna is teaching only that she will not be deemed a zava on account of this blood.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא אָמְרִי א״ראָמַר רַבִּי לֵוִי אֵין הַוָּלָד מְטַהֵר אֶלָּא יָמִים הָרְאוּיִין לִהְיוֹת בָּהֶן זָבָה גְּדוֹלָה מ״טמַאי טַעְמָא {ויקרא ט״ו:כ״ה} דָּמָהּ יָמִים רַבִּים כְּתִיב.

Some Sages state another version of the above disagreement: Rabbi Levi says: The birth of a child renders the mother ritually pure only if she experienced bleeding during the eleven days that are fit for her to become a greater zava, i.e., if she experienced bleeding on three consecutive days during that time. But if she experienced bleeding on only one or two days she is rendered a lesser zava, and she must observe a clean day for each day she experiences a discharge. What is the reason? It is written: “And if a woman has an issue of her blood many days…all the days of the issue of her impurity she shall be as in the days of her menstruation: She is impure” (Leviticus 15:25). The verse is referring specifically to a greater zava, indicating that the halakha that a woman is not rendered a zava on account of an emission of blood caused by labor pains applies only to a greater zava.
רש״יתוספותתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
זבה גדולה – ראתה שלשה רצופין בתוך י״א יום טהורה מספירת נקיים ומקרבן אבל לא ראתה אלא יום אחד צריכה לשמור יום כנגד יום דכי כתיב דמה דדרשינן ולא מחמת ולד בזבה גדולה כתיב דכתיב בההוא קרא ימים רבים ואם משך קשויה יותר מאחד עשר יום שנכנסה לימים שראויים לנדה טמאה.
להיות בהן זבה גדולה – רש״י פירש לאפוקי י׳ וי״א דאינה ראויה להתחיל בהן זבה גדולה ור״ח פירש לאפוקי יום ראשון ויום שני של י״א דאינה ראויה עדיין להיות זבה גדולה אם לא תראה יום ג׳.
הראויין להיות בהן זבה גדולה. פר״ח לאפוקי עשירי וי״א דאין ראויין להתחיל בהן זבה גדולה א״נ לאפוקי יום ראשון ויום שני של י״א דאין ראויין להיות בהן זבה גדולה ולשון ראויין משמע כפירושו:
א ומביאים: סוגיה זו בלישנא אחרינא אמרי [לשון, באופן, אחר אמרו אותה חכמים], וגרסו, אמר ר׳ לוי: אין הולד (דם קושי הבא מחמת לידה) מטהר (אינו מטמא) אלא רק זה הבא באחד עשר הימים שלאחר ימי נדותה, שהם הימים הראויין להיות בהן זבה גדולה. שרק בזו הרואה זיבה שלושה ימים ברציפות (״זבה גדולה״) אמורים הדברים, מה שאין כן ברואה דם קושי יום אחד או שנים (״זבה קטנה״) שנטמאת בהם והריהי צריכה לשמור יום נקיות כנגד יום ראייתה. מאי טעמא [מה הטעם, מקור הדין]? שכן ״ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים... כל ימי זוב טומאתה כימי נדתה תהיה טמאה היא״ (ויקרא טו, כה) כתיב [נאמר], והרי הדברים אמורים ברואה זיבה שלושה ימים. שרק בזו נאמר המיעוט שהינה טמאה מחמת דם עצמה, ואינה נטמאת מחמת דם הבא בשל קישוי לידה.
Some Sages state another version of the above disagreement: Rabbi Levi says: The birth of a child renders the mother ritually pure only if she experienced bleeding during the eleven days that are fit for her to become a greater zava, i.e., if she experienced bleeding on three consecutive days during that time. But if she experienced bleeding on only one or two days she is rendered a lesser zava, and she must observe a clean day for each day she experiences a discharge. What is the reason? It is written: “And if a woman has an issue of her blood many days…all the days of the issue of her impurity she shall be as in the days of her menstruation: She is impure” (Leviticus 15:25). The verse is referring specifically to a greater zava, indicating that the halakha that a woman is not rendered a zava on account of an emission of blood caused by labor pains applies only to a greater zava.
רש״יתוספותתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אַבָּא שָׁאוּל מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אָמַר אֲפִילּוּ יָמִים הָרְאוּיִין לִהְיוֹת בָּהֶן זָבָה קְטַנָּה מ״טמַאי טַעְמָא יְמֵי וְכׇל יְמֵי הָתָם כְּתִיבִי.

Abba Shaul says in the name of Rav: The birth of a child renders the mother ritually pure even if she experienced bleeding on the days that are fit for her to become a lesser zava. What is the reason? “Days” and “many days” are written there, from which the impurity of a lesser zava is derived. Accordingly, the verse includes a lesser zava in this halakha as well.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ימי וכל ימי זוב טומאתה וגו׳ – ומינייהו נפקא לן זבה קטנה בשילהי מכילתין בשמעתא בתרייתא.
ואילו אבא שאול משמיה [בשמו] של רב אמר: דם קושי אינו מטמא אפילו ראתה בימים הראויין להיות בהן זבה קטנה, מאי טעמא [מה הטעם, מקור הדין] לכך? — ״ימי״ ו״כל ימי״ התם כתיבי [שם נאמרים], והרי זה בא לרבות דם קושי אף בראייה אחת או שתים, בזבה קטנה.
Abba Shaul says in the name of Rav: The birth of a child renders the mother ritually pure even if she experienced bleeding on the days that are fit for her to become a lesser zava. What is the reason? “Days” and “many days” are written there, from which the impurity of a lesser zava is derived. Accordingly, the verse includes a lesser zava in this halakha as well.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) תְּנַן כַּמָּה הוּא קִשּׁוּיָהּ ר״מרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אפי׳אֲפִילּוּ אַרְבָּעִים וַחֲמִשִּׁים יוֹם קַשְׁיָא לְתַרְוַיְיהוּ מִי קָתָנֵי טְהוֹרָה בְּכוּלָּן קִשְּׁתָה בִּימֵי נִדָּתָהּ נִדָּה בִּימֵי זִיבָתָהּ טְהוֹרָה.

The Gemara raises a difficulty: We learned in the mishna: How long before birth is pain attributable to her labor pains? Rabbi Meir says: Even forty or fifty days before the birth. Rabbi Meir apparently maintains that a woman who experiences continuous labor pains accompanied by emissions of blood for forty or fifty days remains pure. If so, the mishna is difficult according to both opinions, as all agree that only emissions of blood due to labor pains that occur during her days of ziva are pure. The Gemara responds: Does the mishna teach that she is pure during all fifty days? Not so. Rather, if she experienced labor pains accompanied by emissions of blood during the days of menstruation she has the status of a menstruating woman, whereas if she experienced them during the days of ziva she is pure.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קשיא לתרוייהו – דאמרי זבה גדולה וקטנה הוא דמטהר ולד אבל אם יאריך אחריהן טמא.
בימי זיבה – למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה.
ומקשים: תנן [שנינו במשנתנו], כמה הוא קשויה? ר׳ מאיר אומר: אפילו ארבעים וחמשים יום, והרי מדברים אלה קשיא לתרוייהו [קשה לשניהם, לר׳ לוי ולרב], שהרי שניהם סבורים כי רק הרואה דם קושי בתוך אחד עשר הימים הראויים לזיבה טהורה, ומדברי ר׳ מאיר מבואר שטהורה גם אם המשיכה וראתה דם קושי במשך חמישים ימים! ומשיבים: מי קתני [האם שנינו] בדברי ר׳ מאיר שבכל חמישים הימים הללו היא ״טהורה בכולן״ (בכל הטומאות, הן מטומאת נדה והן מטומאת זיבה)? אין זה כך, שאם קשתה (ראתה דם קושי) במשך זמן זה בימי נדתה — הריהי טמאה בטומאת נדה, ורק אם ראתה בימי זיבתה — הריהי טהורה.
The Gemara raises a difficulty: We learned in the mishna: How long before birth is pain attributable to her labor pains? Rabbi Meir says: Even forty or fifty days before the birth. Rabbi Meir apparently maintains that a woman who experiences continuous labor pains accompanied by emissions of blood for forty or fifty days remains pure. If so, the mishna is difficult according to both opinions, as all agree that only emissions of blood due to labor pains that occur during her days of ziva are pure. The Gemara responds: Does the mishna teach that she is pure during all fifty days? Not so. Rather, if she experienced labor pains accompanied by emissions of blood during the days of menstruation she has the status of a menstruating woman, whereas if she experienced them during the days of ziva she is pure.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) תַּנְיָא הָיָה ר״מרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר יֵשׁ מְקַשָּׁה ק״נמֵאָה וַחֲמִשִּׁים יוֹם וְאֵין זִיבָה עוֹלָה בָּהֶן כֵּיצַד שְׁנַיִם בְּלֹא עֵת.

With regard to the above statement of Rabbi Meir, it is taught in a baraita that Rabbi Meir would say: There is a scenario in which a woman experiences labor pains accompanied by emissions of blood for one hundred and fifty days, and the impurity of ziva is not included in those days, i.e., she will not be rendered a greater zava. How so? First, a woman emits blood for two days not at the time of her menstruation, e.g., she experiences bleeding on the tenth and eleventh days of ziva. She is not rendered a menstruating woman by these emissions, as they occurred during the days of ziva, nor does she become a greater zava, since she experienced bleeding on only two days.
ר׳ חננאלרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ת⁠[ניא]. היה ר׳ מאיר אומ׳, [י]⁠ש מקשה ורואה דם מאה וחמשים ואין זב עול⁠[ה בהן]. כיצד, קי⁠[ש]⁠ת שנים בלא [עת נד]⁠תה, ושבעה [נדה, ושני]⁠ם לאחר נדה, וחמשים בקושי שהוולד מטהר [משום זיב]⁠ה, יש [לה] אחד וששים יום שראתה לפני [הלידה, וש]⁠מונים לנקבה, [ו]⁠שבעה נדה, ושנים [לאחר נדה, הרי מאה] וחמשים יום ולא נקבעה בזיבה. [אמרו לו, אם כן יש] מקשה ורואה כל ימיה ואין [זיבה עולה בהן, כגון יו]⁠ל⁠[דת נ]⁠קבה והיא רואה בכל [שמונים יום, ואחר ארב]⁠עה [ע]⁠שר טבלה [ו]⁠שימשה, ... ... ... [דם ט]⁠והר ונתעברה, ובסוף [שי]⁠שה ו⁠[שיש]⁠ים לעוב⁠[רי]⁠ה קישת והפילה, וכן [כ]⁠ל ימ⁠[יה] רואה וה⁠[ולכת], ובסוף תשלום י״ד לנקבה עוד [ט]⁠בלה [וש]⁠ימשה, ואחרי [ש]⁠שה וששים לעובריה קישת ו⁠[הפי]⁠לה, [וכ]⁠ן כל ימיה רואה ו⁠[ה]⁠ולכת, ואין ז⁠[יב]⁠ה עולה [בה]⁠ן. [אמ׳ להם אין קושי לנפלים. כלומ׳, ק]⁠ושי של נפלים שופי [ה]⁠וא, ו⁠[טמאה משום זיבה].
יש מקשה – שהיא רואה.
ק״נ יום – רצופין.
ואין זבה עולה בהן – ולא שתהא מקשה כל ק״נ יום.
כיצד ראתה ב׳ בלא עת – בלא עת נדה הרי י״א ימים שלאחר נדתה שהן ימי זיבה ואינה זבה עד שתראה בהן ג׳ רצופין ואם ראתה שנים בסופן כשתראה למחר הוי פתח של נדותה ואינו מצטרף לה לזיבה אלא תחלת נדה הויא וכל שבעה תהיה נדה הרי ט׳ ימים רצופין ושנים שלאחר הנדה שהן מן י״א של ימי זוב וכל כמה דלא חזיא ג׳ בימי זיבה לא הויא זבה הרי י״א רצופין וקשתה חמשים והיא חולה ואמרינן לעיל בחולה חמשים הרי ס״א וביום ס״א ילדה נקבה ואפילו רואה כל שמונים אינה זבה ואחד ושמונים הוי תחילת נדה ואם תראה ז׳ הרי מאה ומ״ח ושנים שלאחר הנדה ותפסוק הרי ראתה ק״נ רצופין ואינה זבה אבל אם תראה יותר הויא זבה דהוו להו ג׳ לאחר הנדה.
יש מקשה מאה וחמישים יום וכו׳ – דלאו הכי נמי משכחת שאין זבה גדולה עולה אף על פי שראתה כגון שנתעברה בימי טהר נקבה ואחרי כן הפילה בימי נדה וחזרה ונתעברה וכן לעולם אלא דהכא בעי לאשמועינן שאין קושי לנפלים כדמפ׳ בסיפא.
ב ומביאים עוד מדברי ר׳ מאיר בדין דם קושי. תניא [שנויה ברייתא], כך היה ר׳ מאיר אומר: יש ואשה הריהי מקשה (רואה דם מחמת קשי הלידה) בתקופה הנמשכת על פני מאה וחמשים יום, ואין טומאת זיבה עולה בהן. ומפרטים כיצד יתכן הדבר: בתחילה ראתה האשה דם בשנים ימים שבלא עת נדות. וכגון שראתה ביום העשירי וביום האחד עשר מאחד עשר הימים הראויים לזיבה, שאין היא נטמאת בנדה בראייה זו, ואינה נעשית בכך זבה גדולה (שהרי לא ראתה אלא יומיים).
With regard to the above statement of Rabbi Meir, it is taught in a baraita that Rabbi Meir would say: There is a scenario in which a woman experiences labor pains accompanied by emissions of blood for one hundred and fifty days, and the impurity of ziva is not included in those days, i.e., she will not be rendered a greater zava. How so? First, a woman emits blood for two days not at the time of her menstruation, e.g., she experiences bleeding on the tenth and eleventh days of ziva. She is not rendered a menstruating woman by these emissions, as they occurred during the days of ziva, nor does she become a greater zava, since she experienced bleeding on only two days.
ר׳ חננאלרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְשִׁבְעָה נִדָּה וּשְׁנַיִם שֶׁל אַחַר הַנִּדָּה וַחֲמִשִּׁים שֶׁהַוָּלָד מְטַהֵר.

Rabbi Meir continues: And then she continues to experience bleeding throughout the seven days of menstruation. She is not considered to have experienced bleeding of ziva for three consecutive days, as the third emission occurred during her days of menstruation. And she then experiences bleeding for the first two days after the days of menstruation, i.e., on the first and second days of the eleven days of ziva. And on the third day of ziva she begins the period of fifty days before giving birth, during which the child renders her pure. This constitutes a period of sixty-one days during which she is not rendered a greater zava.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וחמשים שהולד מטהר – הנך חמשים של קושי לפני השמונים.
ולאחר מכן המשיכה וראתה במשך שבעה הימים הראויים לטומאת נדה (שלאחר תקופת אחד עשר יום הראויים לטומאת זיבה), ואין ראייה זו נחשבת כראייה שלישית לטמאה בזיבה, שהרי חלה בתקופה ימי נדות. ולאחר מכן ראתה שוב דם קושי בשנים ימים בפרק הזמן של אחד עשר הימים הראויים לזיבה הבאים אחר תקופת שבעת הימים הראויים לטומאת הנדה. הרי עברו עליה אחד עשר יום של ראיית דם קושי, שאין היא נטמאת בו משום זיבה. ולאחר מכן, ביום השנים עשר מתחיל פרק הזמן של חמשים יום, עד הלידה, שבהם אין היא נעשית זבה, שהרי כך הוא הדין שהולד (כלומר, דם קושי של לידה) מטהר (שאינה נטמאת בזיבה על ידו). הרי ששים ואחד יום.
Rabbi Meir continues: And then she continues to experience bleeding throughout the seven days of menstruation. She is not considered to have experienced bleeding of ziva for three consecutive days, as the third emission occurred during her days of menstruation. And she then experiences bleeding for the first two days after the days of menstruation, i.e., on the first and second days of the eleven days of ziva. And on the third day of ziva she begins the period of fifty days before giving birth, during which the child renders her pure. This constitutes a period of sixty-one days during which she is not rendered a greater zava.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וּשְׁמוֹנִים שֶׁל נְקֵבָה וְשִׁבְעָה נִדָּה וּשְׁנַיִם שֶׁל אַחַר הַנִּדָּה.

Rabbi Meir continues: And this period is followed by eighty days of purity from ziva after giving birth to a female, for a total of 141 days during which she does not become a greater zava on account of blood emitted. And there are then seven days of menstruation following her days of purity, and another two days after the days of menstruation, i.e., the first and second days of ziva, during which she experiences bleeding, for a total of 150 days during which she does not become a greater zava on account of blood emitted.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כבר ביארנו שהקושי לא סוף דבר שהוא מטהר בימי זיבה גדולה ר״ל בימי זיבה הסמוכים לנדתה שראתה בהן שלשה מחמת קושי אלא אף בימי זיבה קטנה כגון שראתה עשירי ואחד עשר שאין להן שלישי להצטרף לזיבה גדולה הקושי מטהר ואין צריכה שמור ולא עוד אלא אף בימים הראויים לספירה ר״ל כשסופרת שבעה נקיים אלא שהקושי סותר בו את יומו כמו שהתבאר ואפילו סתרה מנינה בראייה שלא מחמת קושי וחזרה וספרה אין ראיית הקושי מטמאה בה עד שתשלים ספירתה הא כל שהשלימה ספירתה חוזרת לפתח נדותה אע״פ שלא טבלה ואין הקושי מטהר בה כמו שביארנו מעתה יש מקשה שכשתצטרף ימי קשויה עם ימי טהרה שבה אתה מוצא אשה שרואה מאה וארבעה עשר יום רצופים בלא זיבה גדולה שתים קודם זמן נדות ושבעה של נדות ושנים שאחר נדה וארבעה עשר של קשוי ושמונים של נקבה ושבעת ימי נדה ושתים לאחריהן וא״ת אף בכל ימיה כן וכגון שנתעברה בתוך ימי מלאת וקישת סמוך לשמונים והפילה אין זה כלום שאין קשוי מטהר בנפלים ויש רואה מאה יום בלא קשוי ואין זיבה גדולה עולה בהן שנים בלא עת ושבעה נדה ושנים אחריהן ושמונים של נקבה ושבעה נדה ושנים אחריהן ואע״פ שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ונמצא יום הלידה שלישי לזיבה אין לך קושי גדול מולד ומ״מ בנפל שאין בו קושי אי אתה מוצאה אלא לדעת האומר אפשר לפתיחת הקבר בלא דם וכבר ביארנו שבזמן הזה אין שום קושי מטהר שמא בימי נדה הוא:
ועל אלה יש להוסיף עוד את פרק הזמן בן שמונים יום של טהרה (מטומאת זיבה) שלאחר לידת נקבה, והריהם איפוא ביחד מאה ארבעים ואחד ימים שאין היא נטמאת בזיבה בדם הקושי. ועוד נוסיף על כך את תקופת שבעה הימים הראויים לנדה, הבאה לאחר ימי הטהרה, ועוד שנים ימים מפרק הזמן של אחד עשר הימים הראויים לזיבה, הבאים לאחר תקופת הימים הראויים לטומאת הנדה. ונמצא המנין הכולל מסתכם במאה וחמישים ימים, שבהם אין האשה נטמאת בזיבה בראיית דם קושי.
Rabbi Meir continues: And this period is followed by eighty days of purity from ziva after giving birth to a female, for a total of 141 days during which she does not become a greater zava on account of blood emitted. And there are then seven days of menstruation following her days of purity, and another two days after the days of menstruation, i.e., the first and second days of ziva, during which she experiences bleeding, for a total of 150 days during which she does not become a greater zava on account of blood emitted.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמְרוּ לוֹ א״כאִם כֵּן יֵשׁ מְקַשָּׁה כׇּל יָמֶיהָ וְאֵין זִיבָה עוֹלָה בָּהֶן.

The Rabbis said to Rabbi Meir: If so, there is also a scenario in which a woman experiences emissions of blood due to labor pains for all the days of her life, and the impurity of ziva is not included in them. For example, she gives birth to a female, and at the conclusion of her days of impurity engages in intercourse with her husband and becomes pregnant. She continues to experience bleeding throughout her days of purity, after which she experiences bleeding during the seven days of menstruation and the first two days of the next cycle of ziva. She then experiences labor pains accompanied by blood for fifty days, after which she miscarries a female. She subsequently becomes pregnant again within eighty days of the miscarriage, and the above process repeats itself. In this manner, she will never become a greater zava.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״כ – דקחשבת שמונים של נקבה.
יש מקשה לעולם – ואינה זבה כגון טובלת לי״ד של נקבה ומתעברת ולסוף שמונים שבעה לנדה ושנים לאחר הנדה ומקשה חמשים וחוזרת ומפלת נקבה וכן לעולם.
יש מקשה כל ימיה – פי׳ דלסופי לידה טובלת ומתעברת ולסוף פי׳ באין ימי נדה וזיבה ומקשה חמישים וכן לעולם בנפלים.
אמרו לו חכמים לר׳ מאיר בשאלה: אם כן הוא כדבריך אלה, יש אופן שתהיה האשה בגדר מקשה (שאינה נטמאת בזיבה מחמת ראיית דם קושי) כל ימיה, ואין זיבה עולה בהן. שאם לאחר שילדה נקבה נזקקה לבעלה (לאחר ארבעה עשר ימי טומאה וטבילה) והתעברה שוב והמשיכה לראות דם בכל ימי הטהרה ולאחר שתמו שמונים ימי הלידה המשיכה וראתה דם בשבעת ימי הנדה שלאחריהם ובשני הימים הראשונים של ימי הזיבה, ולאחר מכן אחזוה צירי לידה וראתה דם קושי במשך חמישים יום, ולאחרים הפילה נקבה, ונזקקה והתעברה שוב בתוך שמונים ימי הלידה, וחוזר חלילה. וכך כל ימיה תימצא כמי שאינה נטמאת בזיבה, מחמת דם קשי לידה!
The Rabbis said to Rabbi Meir: If so, there is also a scenario in which a woman experiences emissions of blood due to labor pains for all the days of her life, and the impurity of ziva is not included in them. For example, she gives birth to a female, and at the conclusion of her days of impurity engages in intercourse with her husband and becomes pregnant. She continues to experience bleeding throughout her days of purity, after which she experiences bleeding during the seven days of menstruation and the first two days of the next cycle of ziva. She then experiences labor pains accompanied by blood for fifty days, after which she miscarries a female. She subsequently becomes pregnant again within eighty days of the miscarriage, and the above process repeats itself. In this manner, she will never become a greater zava.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמַר לָהֶן מַאי דַּעְתַּיְיכוּ מִשּׁוּם נְפָלִים באֵין קוֹשִׁי לִנְפָלִים.

Rabbi Meir said to them: What is your opinion, that a woman is not rendered a zava due to the birth of non-viable newborns? The halakha that blood emitted due to labor pains does not render a woman a zava does not apply to non-viable newborns.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותתוספות רא״שמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר להן – ר״מ מאי דעתייכו משום נפלים כדפרשינן.
אין קושי לנפלים – אין הנפל מטהר קישויו ואנן בולד דאית ליה קושי קמיירינן.
מאי דעתיך משום נפלים – תימה דבלאו נפלים מצינן לאשכוחי יותר מק״נ כגון יהודה וחזקיה ואחר הולד השני תספור שמונים לנקבה ושבעה ימים לנדה ושני ימים אחרי כן וי״ל דלא שכיח וא״ת והלא בלא קושי משכחת כל ימיה שלא תהא זבה כגון שהפילה אחר פ׳ לנקבה וז׳ לנדה וב׳ ימים אחר נדה ובשלמא בסמוך גבי יש רואה ק׳ ימים איכא למימר דבחד ולד מיירי אי נמי בבן קיימא אבל הכא מיירי בנפלים מדקאמר אין קושי לנפלים ויש לומר דלא מיירי ביולדת בלא קשוי.
מאי דעתייכו משום נפלים וכו׳. ותימה בלא נפלים נמי משכחת לה (נמי) יותר מק״נ ימים כגון יהודה וחזקיה שנשתהו ג׳ חדשים זה אחר זה וי״ל מילתא דלא שכיח הוא א״נ כשנתעברה תאומים לא קא מיירי:
יש רואה ק׳ יום. ותימה כל ימיה משכחת לה דאחר שמונים של נקבה הפילה נקבה אחרת וי״ל דבחד ולד איירי א״נ היינו האי דפריך מאי קמ״ל דאי חידוש של ק׳ יום הא משכחת לה אפי׳ טובא ולר׳ מאיר משכחת לה כל ימיה כה״ג אלא דר׳ מאיר לא איירי אלא בלידת קושי:
תוס׳ בד״ה מאי דעתיך כו׳ וא״ת והלא בלא קישוי משכחת לה כו׳ עכ״ל דליכא למימר דנקט קישוי משום דס״ל לר״מ דא״א לפתיחת הקבר בלא דם דהשתא בלא קישוי ה״ל יום הלידה יום ג׳ עם השנים שאחר הנדה דה״מ למנקט הלידה אחר ז׳ ימי הנדות בלא שנים שאחר הנדה ועוד דמשמע ברישא דת״ק דר׳ יהודה דהוא ר״מ דכל סתמא דמתני׳ כוותיה ס״ל דאפשר לפתיחת קבר בלא דם ודו״ק:
אמר להן ר׳ מאיר בדחיית דבריהם: מאי דעתייכו [מה דעתכם] כששאלתם כן, משום לידת נפלים (שלא השלימה האשה את הריונה, והפילה את ולדה), ואולם כלל הוא כי אין נוהג דין דם קושי לנפלים.
Rabbi Meir said to them: What is your opinion, that a woman is not rendered a zava due to the birth of non-viable newborns? The halakha that blood emitted due to labor pains does not render a woman a zava does not apply to non-viable newborns.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותתוספות רא״שמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן גיֵשׁ רוֹאָה מֵאָה יוֹם וְאֵין זִיבָה עוֹלָה בָּהֶן כֵּיצַד שְׁנַיִם בְּלֹא עֵת וְשִׁבְעָה נִדָּה וּשְׁנַיִם שֶׁל אַחַר הַנִּדָּה וּשְׁמוֹנִים שֶׁל נְקֵבָה וְשִׁבְעָה נִדָּה וּשְׁנַיִם שֶׁל אַחַר הַנִּדָּה.

The Sages taught in a baraita: There is a scenario in which a woman sees blood for one hundred days, and the impurity of greater ziva is not included in them. How so? She emits blood for two days not at the time of her menstruation, and then throughout the seven days of menstruation, and then for the first two days after the days of menstruation. And this period is followed by eighty days of purity from ziva after giving birth to a female, and seven days of menstruation following her days of purity, and another two days after the days of menstruation. This amounts to one hundred days.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו [ר]⁠בנן. [יש] רואה מאה יום ואין ז⁠[יבה עולה בהן. כי]⁠צד, [שנ]⁠ים בלא עת נדתה, ושבעה נדה, וש⁠[נים שלאחר] נדה, וש⁠[מו]⁠נים של נקבה, ושבעה נד⁠[ה], וש⁠[נים שלאחר] נדה. מא⁠[י] קא מש׳ לן דאיפשר [לפתיחת הקבר ב]⁠לא דם. ...⁠א
א. המשך כתב היד: מ⁠[דקת]⁠אני. ואחר כך יש שם שורה בערבית. יתכן שמאן דהוא מחק את המשך דברי ר״ח וכתב את מה שהוא כתב.
יש רואה – בלא קושי.
זה שאמרו במשנתינו בענין הקושי דיה שאינו צריך לנו לענין פסק אני מעירך בביאורה מעט והוא שאמרו ר׳ יהודה אומר דייה חדשה ויש בדבר להקל ולהחמיר ר״ל שפעמים שמטהר כל החדש ופעמים שאינו מטהר כלום כיצד קשתה שנים בסוף שמיני ואחד בתחלת תשיעי הרי זו יולדת בזוב מפני שהוא סובר שהכל הולך אחר הרוב ואחר שקשתה שנים בסוף שמיני שאין קשויו מטהר אין אחד שבתחלת תשיעי מטהר אע״פ שהוא גורם לזיבה קשתה יום אחד בסוף שמיני ושנים בתחלת תשיעי אין זו יולדת בזוב אע״פ שתתחיל הקושי קודם חדשה ואפילו לא ילדה עד סוף תשיעי ופירשו הגאונים שהאריך הקושי עד סוף תשיעי וילדה שאם שפת בנתים אף ר׳ יהודה מודה שיולדת בזוב היא ואין נראה כן שאם כן מאי אפילו אלא אפילו שפתה כל שלא ראתה שלשה ימים בשופי ולמד שאע״פ שהשופי סמוך ללידה לא נטמאנה בדם הקושי שעבר הואיל ובתשיעי היה והוא שאמרו שמע מינה קא סבר ר׳ יהודה שיפורא גרים כלומר כניסת חדש תשיעי גורם לידתה ותיכף שתקעו בית דין שופר לקדש את החדש הוא זמן לידתה וכל קושי שבה מחמת לידה היא וטהור אע״פ שיש שופי אחריו ומשום דסבירא ליה יולדת לתשעה יולדת למקוטעים אף ולד חי שאם לא כן היאך תולין קושי זה בולד חי והרי לא היה ראוי לצאת בהיות ואם נתעורר לצאת נפל הוא ואין קושי לנפלים אלא שהוא סובר שאף יולדת לשבעה יולדת למקוטעים וגדולי הדור מקשין בה והלא אף לר׳ מאיר משהתחילה להתקשות תוך חמשים יום דנים אותה בקושי לידה וכן לר׳ יוסי ור׳ שמעון בשני שבתות וא״כ אף לדבריהם יולדת למקוטעים היא והיה לו לומר מדברי כלם נלמוד יולדת לתשעה יולדת למקוטעים ונראה לי שלא נאמרה אלא מצד שר׳ יהודה מטהר אף בשופי בא אחריו הא לר׳ מאיר ור׳ יוסי הואיל ובשופי בא אחריו מטמאין אין זה קושי לידה מחמת עצמו אלא ממה שהוא נגרר אחר קושי הבא אחריו וכן הקשו אם איתא שאין לטהר אלא קושי שראוי הילד לצאת בו חי היאך מטהר ר׳ מאיר ארבעים וחמשים יום שהרי בזמן זה בחדש שמיני הוא ובן שמונה נפל הוא ואין קושי בנפלים אף לר׳ מאיר כדאיתא בהדיא בסוגיא דלעיל ותירצו בה שמא כשנתעורר הולד בשמיני ונולד בתשיעי כבר נגמרו סימניו בשביעי ובר שבעה הוא ואישתהויי אישתהי ואף זו שוה לדברינו שאינו קרוי קושי מחמת עצמו אלא ממה שהוא נגרר אחר הקושי הבא אחריו ומ״מ הם באים לחקור מה הוצרכו לשנוי לשון לומר שיפורא גרים לימא בהדיא שמע מינה קא סבר ר׳ יהודה יולדת לשבעה יולדת למקוטעים ועוד דשיפורא לא שיך אלא בראש חדש של לבנה שבית דין מקדשין אותו ואי חדשה דוקא פעמים שהוא מתחיל באמצע החדש ומתוך כך הם מפרשים דמדקתני דיה חדשה ולא קתני דייה חדש תשיעי או חדש אחרון או שלשים יום ודאי מחדש הלבנה קאמר והא דדייק דיולדת היא למקוטעים לאו ממתניתין דדייה חדשה קאמר דאפשר לפרשה בכל החדש כלו אלא מברייתא דייק דקאמר קישתה אחד בסוף שמיני ושנים בתחלת תשיעי ואפילו בסוף תשיעי ילדה דהכי קאמר קישתה אחד בסוף שמיני ושנים בתחלת תשיעי וילדה לאלתר או בסוף תשיעי ומדקאמר הכי בילדה לאלתר שמע מינה שיפורא גרים כלומר שאפילו אין תשיעי שלה תופס מחדש הלבנה אלא שני ימים דם קשוי הוא וולד חי ואם יצא רוב תשיעי שלה קודם חדש הלבנה אפילו הכי אם קשת שנים קודם ראש חדש ואחד בתחלת החדש הרי זו יולדת בזוב שאין ולד חי מתעורר לצאת קודם גמר תשיעי שלו אא״כ תגיע חדש הלבנה וזהו לשון שיפורא גרים וזהו שאמרו בתלמוד המערב שבפרק החולץ ר׳ יהודה אומר דיה חדשה ר׳ יוסה בשם ר׳ בא זאת אומרת אשה יולדת למקוטעין דלא כן ליתני שלושים יום ור׳ בון אומר אינה יולדת אלא לשלשים דתנינן דייה חדשה כל החדש ולא שמיע ליה לר׳ בון בריתא דקשתה אחד וכו׳ אי נמי שמיע ליה ומפרש לה קשתה אחד בסוף שמיני ושנים בתחלת תשיעי ולא ילדה אלא בסוף תשיעי ולענין לידת מקוטעים מיהא הקשו לו מדאמר שמואל אין אשה מתעברת אלא לילד לרע״א או לרע״ב או לרע״ג והם תשעה חדשים שלמים משלשים שלשים יום שהם מאתים ושבעים יום אלא שמתוך שהזרע נקלט לפעמים ביום ראשון ויולדת למאתים ושבעים ואחד או בשני ויולדת למאתים ושבעים ושנים או בשלישי ויולדת למאתים ושבעים ושלשה נקט לה הכי ותירץ הוא דאמר כחסידים ר״ל שמואל סבירא ליה כחסידים וכן פירשוה גדולי הרבנים ור׳ יהודה לא סבירא ליה הכי וקאמר כחסידים שלא היו משמשים מטותיהם אלא מרביעי ואילך שלא יהו נשותיהן באות לידי חלול שבת שהרי אינה יולדת אלא לסוף מאתים ושבעים יום או במאתים ושבעים ואחד או במאתים ושבעים ושנים או במאתים ושבעים ושלשה ורע״ג הוא חשבון שבועים והם שלושים ותשעה שבועים ואם מתעברת במוצאי שבת הוה ליה רע״ג בשבת ואם מתעברת בשני בשבת הוה ליה רע״ב בשבת ואם מתעברת בשלישי בשבת הוה ליה רע״א בשבת ויבא באחד מהם לידי חלול שבת שהרי כל שלשה ימים מחללין עליה את השבת אבל אם מתעברת ברביעי בשבת הוה ליה רע״ג בשלישי ורע״ב בשני ורע״א בראשון וכל שכן אם מתעברת ביום חמשי או ביום ששי או ביום השבת שיום לידתה מתרחק יותר משבת ומגדולי זקנינו מפרשים דאדר׳ יהודה קאמר דקאי כחסידים ועקר הקושיא דר׳ יהודה דייה חדשה קאמר ומדקאמר דקשת בתחלת תשיעי מטהרינן לה א״כ לדידיה לרע״א הוא דילדה והוי תחלת תשיעי חדשה דאי סבירא ליה כשמואל לא היה לטהר מיום ראשון עד יום שלישי שמא לא תלד אלא לרע״ג ולא הוי תחלת תשיעי חדשה ותירץ דסבירא ליה לר׳ יהודה כחסידים דלעולם אינה שוהה אלא רע״א שהרי יולדת מחללין עליה שבת שלשה ימים וכשהיו משמשים בליל רביעי היה רע״א באחד בשבת שהרי רע״ג הם שבועות והיה רע״ג בא בשלישי וכן אם ישמש ליל חמשי יבא רע״א בשני בשבת ואם ישמש ליל ששי יבא רע״א בשלישי בשבת ואם ישמש ליל שבת יבא רע״א ברביעי בשבת ובכל אלו לא יגיע שבת ביום לידה ולא תוך שלשה ליום לידה אבל אם ישמש ליל מוצאי שבת יבא רע״א ביום חמשי ושבת ביום שלישי ואם ישמש ליל יום שני יבא רע״א ביום ששי ואם ישמש ליל יום שלישי יבא רע״א בשבת וכן פירשו רבים במה שאמרו עונה של תלמיד חכם מערב שבת לערב שבת ומיום רביעי ואילך קרי ערב שבת ולימד ופסק שיולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעים אבל יולדת לשבעה יולדת למקוטעים וכל שראינוה יולדת בתשיעי למקוטעים בר שבעה הוא ואישתהויי אישתהי:
יש רואה מאה יום – פי׳ רואה הכי דם בלא קושי בכל יום לאפוקי למ״ד א״א לפתיחת הקבר בלא דם פי׳ שאם כדבריו הרי נעשית זבה גדולה בראית תחלת פ׳ קודם שילדה דהא בימי זיבה הוה קיימת וכבר ראתה ב׳ ימים בלא עת וא״ת ואפילו יהא כאן דם בפחיחת הקבר למה תהא זבה והא אין לך קושי גדול מלידה ודם זיבה בקושי טהור וי״ל דהכא בנפלים עסקינן כההיא דלעיל ועלה קיימי ואין קושי בנפלים.
ג תנו רבנן [שנו חכמים]: יש ואשה רואה דם מחמת קשי לידה, מאה יום ואין טומאת זיבה עולה בהן. ומפרטים כיצד אפשרי דבר זה: ראתה בשנים ימים שבלא עת נדות, וכגון שראתה ביום העשירי וביום האחד עשר מאחד עשר ימי זיבה, שאינה נטמאת בנדה בראייה זו, ולאחר מכן המשיכה וראתה במשך שבעה ימים הראויים לטומאת נדה. ולאחר מכן ראתה שוב דם קושי בשנים ימים בפרק הזמן של אחד עשר הימים הראויים לזיבה הבאים אחר תקופת שבעת הימים הראויים לטומאת הנדה. ועל אלה יש להוסיף עוד את פרק הזמן בן שמונים יום של טהרה (מטומאת זיבה) שלאחר לידת נקבה. ועוד נוסיף על כך את תקופת שבעה הימים הראויים לנדה, הבאה לאחר ימי הטהרה, ועוד שנים ימים מפרק הזמן של אחד עשר הימים הראויים לזיבה, הבאים לאחר תקופת הימים הראויים לטומאת הנדה. ונמצא שהמנין הכולל הוא מאה ימים.
The Sages taught in a baraita: There is a scenario in which a woman sees blood for one hundred days, and the impurity of greater ziva is not included in them. How so? She emits blood for two days not at the time of her menstruation, and then throughout the seven days of menstruation, and then for the first two days after the days of menstruation. And this period is followed by eighty days of purity from ziva after giving birth to a female, and seven days of menstruation following her days of purity, and another two days after the days of menstruation. This amounts to one hundred days.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) מַאי קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן לְאַפּוֹקֵי ממ״דמִמַּאן דְּאָמַר אִי אֶפְשָׁר לִפְתִיחַת הַקֶּבֶר בְּלֹא דָּם קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דְּאֶפְשָׁר לִפְתִיחַת הַקֶּבֶר בְּלֹא דָּם.:

The Gemara asks: What is this baraita teaching us? The Gemara responds: The baraita serves to exclude the opinion of the one who said that it is impossible for there to be an opening of the womb [hakever] without an emission of blood. According to this opinion, if a woman gives birth after experiencing bleeding on the first two days after the days of menstruation, it is certain she experienced bleeding on the third day as well, as every birth is accompanied by an emission of blood. Consequently, she has experienced bleeding on three consecutive days during the days of ziva and is rendered a greater zava. The baraita teaches us that it is possible for there to be an opening of the womb without an emission of blood. Therefore, if she gave birth on the third day of ziva and she did not experience bleeding, she is not rendered a greater zava.
רש״ירמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קמ״ל דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם – דאי לא אפשר הויא לה זבה כשילדה אחר שנים שלאחר הנדה דהוה ליה יום לידה שלישי ואי הויא חזיא קודם לידה בפתיחת הקבר הרי היא זבה הואיל ובלא קושי ראתה.
והא דאמרינן: הא קמשמע לן דאפשר לפתיחת קבר בלא דם – אלמא אי הוה דם בפתיחת הקבר הויא זבה, ליכא לאוקמא אלא בנפלים דלית להו קושי, דאי בולד מעליא כי הוה דם בפתיחת הקבר נמי לא הויא זיבה דהא בקושי חזיתיה, שאין לך קושי גדול מפתיחת הקבר, אלא בנפלים הוא דמתוקמא ליה דמאה יום בלא קושי קתני. ואין זה נכון לומר דאין פתיחת הקבר בלידה קושי דלא מסתבר הכיא. ועוד דהא מכל מקום דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד קרינן ביה. וה״ה דמצו בגמרא למימר דא״א לפתיחת הקבר בלא דם ויש קושי לנפלים קמ״לב, אלא רואה בלא קושי קתני, דאלו בקושי יש רואה כל ימיה.
א. שיטת רבנו דלידה אין לך קושי יותר מזה מפה״ק שהוא מן הוולד ולא מתוקמא הכי אלא בנפלים שאין להם קושי וכ״כ הר״ן, וזו גם דעת הרמב״ם פ״ז מהל׳ איסו״ב ה״ד שכ׳ דחל שלישי לראייתה ביום הלידה אין זה יולדת בזוב שהרי יום הלידה סמוך לקושי, וכ׳ במ״מ דאין לך אונס גדול מלידה וא״א בלא קושי, וזה כרבנו [וכבר הזכרנו לעיל לז, א ד״ה והא דתניא הערה 171 בזה], אבל בתוד״ה מה דעתיך כתבו דסוגיין בבן קיימא, דתוס׳ לשיטתם לז, א ד״ה רבא דאפשר ללידה בלא קושי, וכ״מ שזו דעת רש״י כאן ד״ה קמ״ל, ולקמן נד, ב ד״ה ספק דראתה דם בלידה ה״ז יולדת בזוב. ולרבנו יל״ע מלקמן מב, א דאקשי׳ אלא יולדת אי בימי נדה נדה אי בימי זיבה זיבה, ומבואר דבראתה בלידה מצטרף לזיבה, וע״כ צ״ל דרבנו מוקי לה בנפלים. שו״ר שהאריך בזה בסד״ט סי׳ קצד סק״ב.
ב. עי׳ לעיל כא, א תוד״ה ואינו.
קמ״ל דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם. הא דמשמע מהכא דאם איפשר לפתיחת הקבר בלא דם הויא נדה, ודוקא בנפלים משום דאין קושי לנפלים אבל בולד חי אפילו לכשתמצא לומר דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם לא הויא זיבה משום דאין לך קושי גדול מולד וקושי רחמנא טהריה.
ושואלים: מאי קא משמע לן [מה הוא משמיע לנו]?לאפוקי [להוציא, לשלול] מדעת מאן דאמר [מי שאומר] כי אי אפשר לפתיחת הקבר (הרחם) בלא דם, שלשיטה זו אם ילדה אשה (לאחר שראתה בשני הימים שלאחר הנדה) — ברור הוא שראתה דם גם ביום השלישי שלפני הלידה, עם פתיחת הרחם, והריהי איפוא רואה שלושה ימים רצופים בימי זיבה, ונטמאה בזיבה. לכך קא משמע לן [הוא משמיע לנו] שאפשר לפתיחת הקבר בלא דם, ואם לא ראתה ביום השלישי שלפני הלידה, ולאחר מכן ילדה — אין היא נעשית זבה.
The Gemara asks: What is this baraita teaching us? The Gemara responds: The baraita serves to exclude the opinion of the one who said that it is impossible for there to be an opening of the womb [hakever] without an emission of blood. According to this opinion, if a woman gives birth after experiencing bleeding on the first two days after the days of menstruation, it is certain she experienced bleeding on the third day as well, as every birth is accompanied by an emission of blood. Consequently, she has experienced bleeding on three consecutive days during the days of ziva and is rendered a greater zava. The baraita teaches us that it is possible for there to be an opening of the womb without an emission of blood. Therefore, if she gave birth on the third day of ziva and she did not experience bleeding, she is not rendered a greater zava.
רש״ירמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר דַּיָּהּ וְכוּ׳.: תַּנְיָא רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי טַרְפוֹן דַּיָּהּ חׇדְשָׁהּ וְיֵשׁ בַּדָּבָר לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר.

§ The mishna teaches that Rabbi Yehuda says: It is sufficient that a woman is not rendered a zava on account of blood that is emitted due to labor pains only from within one month of her due date. In this regard, it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says in the name of Rabbi Tarfon: It is sufficient for her not to be rendered a zava from within one month of her due date. And there is an aspect of leniency and an aspect of stringency in the matter.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות רי״דריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ יהוד⁠[ה או׳ דיה] חדשה. כלומ׳, [טה]⁠ור מ⁠[חוד]⁠ש [תשיעי בלבד]. תניא, [אמ׳ ר׳ יהו]⁠דה משום ר׳ [טרפון, אינה טה]⁠ורה משום זיבה בקיש⁠[וי, אלא] מן [החודש הת]⁠שיעי שהוא חדשה של לידה. ויש ב⁠[ד]⁠בר [לה]⁠קל ול⁠[הח]⁠מיר. כיצד, קישת שנים בסוף שמ⁠[יני, ויום] אחד [ק]⁠שת ב⁠[תח]⁠לת [תשי]⁠עי, ואפילו בת⁠[חי]⁠לת [ת]⁠שיעי [ילדה, הרי] זו יולדת בזוב. הנה להחמיר. אאבל קיש⁠[ת יום אחד] בסוף שמי⁠[ני] ושנים בתחלת תשיעי, [ואפילו קשתה כל] החדש כולו, ובסוף [תש]⁠יעי ילדה, אין [זו יולדת בזוב]⁠ב.
גודייק רב אדה בר רבי .... | ר׳ יהודה דייה חדשה [נ]⁠ת... | הרי זו יולדת בזובד .. מה.. | שיפורא גרים שהו. ת... [בתלמוד] | ארץ ישראלה ר׳ יוסי בר [בון] ...
ווקי״ל דאינה יולדת עד שתשלים רע״א יום ולמחר יולדת, שכך עולה חשבון הריון בגימטרי׳.
א. ברשב״א: אבל אם שפתה בינתיים ואפילו לא ראתה דם בשופי הרי זו יולדת בזוב וכו׳, וכן פר״ח ז״ל וזה לשונו, אבל קשתה יום אחד בסוף שמיני ושנים בתחלת תשיעי, ואפילו קשתה כל החדש כולו, ובסוף תשיעי ילדה, אין זו יולדת בזוב. עד כאן. ורש״י ז״ל לא פירש כן, אלא אפילו שפתה כל חדשה, ובסוף תשיעי ילדה, אין זו יולדת בזוב.
ב. פירש להקל ולהחמיר, שגבול זה שהקושי מטהר את החודש התשיעי אינו מוחלט, ולפעמים הוא יותר מחודש ולפעמים פחות מחודש, שאם ראתה שני ימים אחרונים של חודש שמיני הקושי מטהר פחות מחודש, ואם ראתה רק ביום האחרון של חודש שמיני, הקושי מטהר יותר מחודש. ורש״י פירש להקל ולהחמיר, שלפעמים אינו מטהר כלום (שילדה ביום השני לחודש התשיעי) ולפעמים מטהר חודש ויום אחד. והריטב״א כתב שלשיטת רש״י יש לפרש להקל, כגון שקשתה בתחילת חדשה ואחר כך שפתה כל החודש, שר׳ יהודה מיקל בזה יותר מכולם.
ג. שורות אלו קרועות ולא הצלחתי להשלימם.
ד. רש״י פירש מדקאמר ר׳ יהודה שכל חודש תשיעי הוי קישוי מחמת וולד, ואפילו שפתה אחר כך, חזינן שחודש תשיעי הוא זמן לידה, ואפילו למקוטעין. וכתב הריטב״א שרש״י פירש ׳שיפורא׳ בדרך שיתוף השם, וכלומר, גם זו יש לה שופר לקדש בראש חדשה, לקדש את הולד שלה. אבל תוספות פירשו שיפורא כפשוטו, שחדש הלבנה הוא הגורם ללידתה, ובדרך השלישית כתבו תוספות דקשתה שנים בתחילת תשיעי על כרחך איירי בחדש של לבנה, כי אינה יכולה לדעת באיזה יום מתחיל החודש התשיעי להריונה, עיי״ש. ומדברי ר״ח נראה שהגמרא הוכיחה דשיפורא גרים מהא דראתה שנים בסוף שמיני ואחד בתחילת תשיעי שהיא יולדת בזוב, ולא ממה שהיא טהורה כשראתה אחד בסוף שמיני, ואפשר דדיוק הזמן לקבוע את זמן קישויה קרי לה שיפורא גרים.
ה. פרק א הל׳ ג; יבמות פרק ד הל׳ יא (הובא ברשב״א כאן): תמן תנינן, כמה היא קישוייה, ר׳ מאיר אומר אפי׳ ארבעים וחמשים יום, ר׳ יהודה אומר דייה חדשה, רבי יוסי ור׳ שמעון אומרים אין קישוי יותר משתי שבתות. רבי יוסי בשם ר׳ בא, זאת אומרת שהאשה יולדת לחדשים מקוטעין, דלא כן ניתני שלשים יום. רבי יוסי בי רבי בון, זאת אומרת שהאשה יולדת לחדשים שלימין, דתנינן דייה חדשה (וסבירא ליה לר׳ יוסי בר בון שגם לר׳ יהודה קושי מטהר שלשים יום, והא דתני לה דיה חדשה, לומר שאין שלשים אלו אלא בחדשה, כי אינה יולדת אלא בסופה).
ו. שו״ת הריב״ש המיוחסות (מכון ירושלים) סי׳ ו. ור״ח כתב ... ובפרק בנות כותים כתב וכו׳. ופי׳ שמואל דאמר כחסידים הראשונים.
ערך תנב
תנבא(יומא פג.) אימור תינבא בעלמא נקיט ליה וספק נפשות להקל (נדה לח.) והא תונבא בעלמא הוא דנקיט להפי׳ כעין טרידות דעת בעלמא דנקיט לה קמ״ל כיון דשפת מן הצער טמאה זיבה וזהמתו חיתו לחם תרגומו ומן תונבא דנקיט ליה מרחקא נשמתיה מזונא:
א. [בעטייבונג.]
להקל ולהחמיר – פעמים שאינו מטהר כלום פעמים שהוא מטהר חדש ויום אחד.
פיסקא: ר׳ יהודה אומר דייה חדשה אבל קישתה יום אחד בסוף שמיני ושנים בתחילת תשיעי ואפילו בסוף תשיעי ילדה אין זו יולדת בזוב – פירש המורה: ואף על גב דתשיעי כולו בשופי חוץ משני ימים אין זו יולדת בזוב ובלבד שלא תראה דם בימי השופי ולא אמרינן כיון דשופי סמוך ללידה נטמאנה בדם הקושי דקסבר ר׳ יהודה שיפורא גריס כלומר כניסת חדש של תשיעי גורמת לידת הולד דמכי עייל הוי זמן לידה הילכך כל דמים שרואה בו בקושי אינן אלא מחמת ולד ואף על גב דאיכא שופי בתריהו. ואינו נראה לי דלא חזינן דפליגי תנאי בהא מילתא דאם שפתה מעת לעת או לילה ויום כלילי שבת ויומו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אותו הקושי מטמא בזיבה ולא פליגי אלא היכא דקישת ולא שפתה כלל וילדה מתוך הקושי דמר סבר אפילו נ׳ ימים מטהר הקושי ומר סבר דוקא חדש תשיעי מטהר אבל טפי לא. ומדסבר לא מטהר אלא שתי שבתות אבל מיקמי הכי אף על גב דלא שפתה כלל הויא יולדת בזוב אבל היכא דאיכא שופי סמוך ללידה ליכא מאן דפליג דלא תיהוי יולדת בזוב דלא אלים חדשה לר׳ יהודה מסמוך ללידה דהני תנאי.
דיה חדשה – פי׳ שאין הולד מתעורר להוציא חיילותיו אלא בחדש התשיעי.
ד שנינו עוד במשנתנו כי ר׳ יהודה אומר שדיה לאשה זו הרואה דם קושי, שאינה מטמאה בזיבה בחודש האחרון להריונה (״חדשה״) בלבד. ובענין זה תניא [שנויה ברייתא]: ר׳ יהודה אומר משום [בשם] ר׳ טרפון: דיה חדשה בלבד. ויש בדבר זה צד להקל, שלא תטמא בזיבה, ויש בו צד להחמיר, שתטמא בזיבה.
§ The mishna teaches that Rabbi Yehuda says: It is sufficient that a woman is not rendered a zava on account of blood that is emitted due to labor pains only from within one month of her due date. In this regard, it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says in the name of Rabbi Tarfon: It is sufficient for her not to be rendered a zava from within one month of her due date. And there is an aspect of leniency and an aspect of stringency in the matter.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות רי״דריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) כֵּיצַד קִשְּׁתָה שְׁנַיִם בְּסוֹף שְׁמִינִי וְאֶחָד בִּתְחִלַּת תְּשִׁיעִי וַאֲפִילּוּ בִּתְחִלַּת תְּשִׁיעִי יָלְדָה הֲרֵי זוֹ יוֹלֶדֶת בְּזוֹב.

The baraita explains: How so? If she experienced labor pains accompanied by an emission of blood for two days at the end of her eighth month of pregnancy, which are days in which she can be rendered a zava, and for one day at the beginning of her ninth month, then even if she gave birth at the beginning of the ninth month, the one day from the ninth month joins together with the two days from the eighth month, and this woman is considered one who gives birth as a zava. This is an aspect of stringency.
רש״ירשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הרי זו יולדת בזוב – הואיל ורוב זיבה בשמיני הואי שאין הולד מטהר שדינן חד יומא בתר תרין והרי היא זבה.
כיצד קשתה שנים בסוף שמיני ואחד בתחלת תשיעי ואפילו בתחלת תשיעי ילדה הרי זו יולדת בזוב. פירוש לפי שהכל הולך אחר הרוב ואע״פ שלא נעשת זבה אלא בצירוף יום א׳ של חדש תשיעי כיון שרוב ראייתה בשמיני היתה ואין ולד מתעורר לצאת אלא בחדשו שמע מינה האי לאו דם קושי של ולד והילכך אפילו ילדה בתחלת שמיני כלומר שלא שפתה כלל עד שילדה הרי זו יולדת בזוב אבל קשתה יום א׳ בסוף שמיני ושנים בתחלת תשיעי אע״פ שהתחיל הקושי קודם חדשה אין זו ראיה שיהא קושי שלא מחמת ולד אלא כיון שרוב ראייתה היתה בחדשה אין זו יולדת בזוב, ואע״פ שלא ילדה אלא בסוף תשיעי, כלומר בין שילדה מיד בין שהאריך הקושי עד סוף תשיעי אבל אם שפתה בינתיים ואפילו לא ראתה דם בשופי הרי זו יולדת בזוב שהשופי ראיה על הקושי שלא היה מחמת ולד דחדשה דר׳ יהושע כארבעים וחמישים דר׳ מאיר וכשבועים דר׳ יוסי ור׳ שמעון וכי היכי דלדידהו אם קשתה ולבסוף שפתה ואפילו תוך זמן זה הרי זו יולדת בזוב אף לר׳ יהודה אם שפתה בנתים הרי זו יולדת בזוב שלא נתנו חכמים זמן אלא לתחלת הקושי. וכן כתב מורי הרב ר׳ יונה נ״ר וכן פר״ח ז״ל וז״ל אבל קשתה יום א׳ בסוף שמיני ושנים בתחלת תשיעי ואפילו קשתה כל החדש כולו ובסוף תשיעי ילדה אין זו יולדת בזוב עד כאן. ורש״י ז״ל לא פירש כן אלא אפילו שפתה כל חדשה ובסוף תשיעי ילדה אין זו יולדת בזוב שכל מה שתקשה בתוך חדשה כודאי מחמת ולד משוי ליה ר׳ יהודה ובלבד שלא תראה דם בשופי כלומר שלא תראה שלשה ימים רצופים הא ראתה שלשה ימים רצופים שופינעשת בכך זבה גמורה.
ואפי׳ בתחלת תשיעי ילדה – פי׳ בלא שום שופי בעולם הרי זו יולדת בזוב לפי שלא הי׳ עיקר הקושיא בחדשה דבתר רובא דיומי שדינן לה.
אבל קשתה יום א׳ בסוף שמיני ושתים בתחלת תשיעי ואפילו בסוף תשיעי ילדה אין זו יולדת בזוב – פרש״י ז״ל ואפי׳ בסוף תשיעי ילדה שהיה כל החדש התשיעי בשופי חוץ משני ימים הראשונים שהיו בקושי אפי׳ הכי אין זו יולדת בזוב ובלבד שלא תראה דם בימי השופי ולא אמרינן כיון דאיכא שופי סמוך ללידה נטמאנה בדם הקושי עכ״ל ולהאי פי׳ ודאי אתי שפיר לישנא דאמרינן בסמוך דסבר ר׳ יהודה שיפורא גרים לומר שחדשה גורם ואין הדבר תלוי בשופי כלל דכל שקשתה בחדשה לעולה דם הקושי טהור ואפי׳ יש לה שופי בלא דם וכל שהקושי קודם חדשה לעולם טמא אפילו אין לה שופי והשתא אתי שפיר דקתני ויש בדבר להקל ולהחמיר שאין בכל התנאים שהקיל והחמיר כן וא״כ פליג ר׳ יהודה אכולה מתני׳ ואפי׳ ארישא דר״א ור״י דאית להו שופי לטמא בדם הקושי במעת לעת או בלילה ויום וי״ל דנטר ר׳ יהודה עד דסיימו כליה עניינא דקושי ופליג אכלהו. ויש מפרשים דכל שיש לה שופי סמוך ללידה אפילו ר׳ יהודה מודה שהיא טמאה דודאי לא מחמת הולד הוא וכדרהיט כלהו פרקין ולא מסתבר דאיכא דפליג בה והא דקתני ואפילו בסוף תשיעי ילדה היינו שהאריך לה הקושי בלא שופי כל חדשה וקמ״ל שהכל טהור דכלהו חיילות שבחדשה ודאי מחמת הולד נינהו דשיפורא גרים לה לרבות חיילות וכן פי׳ ר״ח ז״ל וכן ה״ר יונה ומקצת רבותי׳ בעלי תוס׳ האחרונים ז״ל ולפי זה הא דקתני ויש בדבר להקל ולהחמיר רבותא דידיה היינו דלהחמיר דאלו בלהקל דהיינו באריכות ימי הקושי בחדשה הא ר״מ ור׳ יוסי שמקילין יותר עד מ׳ ור׳ אלא ה״ק ויש בדבר להקל כדברי חברי ורבותי וגם יש להחמיר עליהם והדעת מכרעת כפי׳ זה דלא לבטולי דין שופי הסמוך ללידה אבל לשון הגמ׳ מכריע כפי׳ הראשון.
ולענין פסק בזמן הזה לא נפקא לן מידי דכיון דקי״ל הקושי דימי נדה טמא אין לנו שום קושי טהור בזמן הזה שמא בימי נדה הוא דבנות ישראל אין להן חשבון עכשו אלא כולן דנות עצמן זבות לחומרא ואינן יודעות אימתן בימי לידה וכיון דכן לענין קושי יש להן לתפוס להחמיר וזה ברור.
ומסביר: כיצד הוא הדבר? אם קשתה (ראתה דם קושי) שנים הימים שבסוף החודש השמיני להריונה, ולאחר מכן עוד יום אחד בתחלת החודש התשיעי להריונה, ואפילו אם לאחר מכן מיד בתחלת החודש התשיעי היא ילדה — שני הימים שראתה בהם בחודש השמיני, הריהם ימי זיבה, ומצטרף אליהם היום השלישי (אף שחל בחודש התשיעי להריונה), ולכך הרי זו נחשבת כיולדת בזוב.
The baraita explains: How so? If she experienced labor pains accompanied by an emission of blood for two days at the end of her eighth month of pregnancy, which are days in which she can be rendered a zava, and for one day at the beginning of her ninth month, then even if she gave birth at the beginning of the ninth month, the one day from the ninth month joins together with the two days from the eighth month, and this woman is considered one who gives birth as a zava. This is an aspect of stringency.
רש״ירשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אֲבָל קִשְּׁתָה יוֹם אֶחָד בְּסוֹף שְׁמִינִי וּשְׁתַּיִם בִּתְחִלַּת תְּשִׁיעִי וַאֲפִילּוּ בְּסוֹף תְּשִׁיעִי יָלְדָה אֵין זוֹ יוֹלֶדֶת בְּזוֹב.

But if she experienced labor pains accompanied by an emission of blood for one day at the end of her eighth month, and for only two days at the beginning of her ninth month, then even if she gave birth at the end of the ninth month, this woman is not considered one who gives birth as a zava, and she is pure. This is an aspect of leniency.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואפי׳ בסוף תשיעי ילדה – ואע״ג דתשיעי כולו בשופי חוץ משני ימים אין זו יולדת בזוב בלבד שלא תראה דם בימי השופי ולא אמרינן כיון דשופי סמוך ללידה נטמאנה בדם הקושי דקסבר ר׳ יהודה שיפורא גרים כלומר החדש של תשיעי גורמת לידת הולד דמכי עייל הוה זמן לידה הילכך כל הדמים שרואה בו בקושי אינו אלא מחמת הולד אע״ג דאיכא שופי בתרייהו ואפי׳ בתחלת תשיעי הוי מחמת ולד דקסבר יולדת לט׳ יולדת למקוטעין.
אבל יש בדבר גם צד להקל, וכגון שקשתה יום אחד בסוף החודש השמיני ולאחר מכן ראתה דם קושי בשתים ימים שבתחלת החודש התשיעי, ואפילו רק בסוף החודש התשיעי ילדהאין זו נחשבת כיולדת בזוב, וטהורה היא.
But if she experienced labor pains accompanied by an emission of blood for one day at the end of her eighth month, and for only two days at the beginning of her ninth month, then even if she gave birth at the end of the ninth month, this woman is not considered one who gives birth as a zava, and she is pure. This is an aspect of leniency.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה ש״משְׁמַע מִינַּהּ קָסָבַר רַבִּי יְהוּדָה שִׁיפּוּרָא גָּרֵים אִינִי וְהָא אָמַר שְׁמוּאֵל אֵין אִשָּׁה מִתְעַבֶּרֶת וְיוֹלֶדֶת אֶלָּא לְמָאתַיִם וְשִׁבְעִים וְאֶחָד יוֹם אוֹ לְמָאתַיִם וְשִׁבְעִים וּשְׁנַיִם יוֹם אוֹ לְמָאתַיִם וְשִׁבְעִים וּשְׁלֹשָׁה.

Rav Adda bar Ahava says: Conclude from the baraita that Rabbi Yehuda holds that the blast of the shofar at the beginning of the ninth month causes the blood emitted during that month to be pure. That is to say, once the ninth months begins, any blood emitted does not render her a zava. The Gemara asks: Is that so, that the entire ninth month of pregnancy is suitable for giving birth, and therefore any blood seen during the ninth month is attributed to the imminent labor? But doesn’t Shmuel say that a woman becomes pregnant and gives birth only after 271 days, which is a full nine months, or after 272 days, or after 273 days? She will not, however, give birth during the ninth month itself.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותרשב״אתוספות רא״שריטב״אמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך הר
הרא(נדה לח.) והאמר שמואל אין אשה מתעברת אלא לרע״א או לרע״ב או לרע״ג יום דכתיב ויתן ה׳ לה הריון בגי׳ רע״א הוו:
א. [שוואנגער ווערען.]
שיפורא – שופר שתוקעין בו ב״ד בקדוש החדש.
או למאתים ושבעים ואחד – דהוו להו ט׳ חדשים שלמים של שלשים וביום ראשון של עשירי יולדת.
או לרע״ב – כלומר אם לא קלט הזרע יום ראשון קולט בשני ומיום קליטתו הוי התחלת העיבור.
או לרע״ג – שאם לא קלט בשני קולט בשלישי אבל אם לא קלט בשלישי שוב אינו קולט דקי״ל דעד שלישי הוי ראוי להזריע מכאן ואילך מסריח במסכת שבת (דף פו.) בפולטת שכבת זרע ביום השלישי בפרק ר׳ עקיבא. אלמא לא ילדה למקוטעין.
שיפורא גרים – פירוש שופר שתוקעין בר״ח בקדוש החדש תשיעי של עיבורה ואם תאמר והיכי מוכח דחדש לבנה גרים דילמא חדש תשיעי של אחר ח׳ חדשים של שלשים יום להריונה גרים אפי׳ הוא מתחיל באמצע חדש הלבנה וי״ל דאם כן הו״ל למימר דיה חדש אחרון אבל חדשה משמע חדש המבורר דהיינו חדש הלבנה וקאי ש״מ אמתני׳ כמו אברייתא א״נ משום דברייתא מוכחא דיולדת למקוטעים כדקתני אפילו בתחלת ט׳ ילדה וליום אחד לא הוה קרי חדשה אבל אחדש לבנה קרי שפיר חדשה אפי׳ יום אחד (כו׳) אי נמי מסיפא דברייתא מוכיח דע״כ חדש לבנה גרים דקתני אבל קשתה יום אחד בסוף שמיני ושנים בתחלת תשיעי ואפי׳ ילדה בסוף ט׳ כו׳ והיאך יכולה לידע דקשתה שנים בט׳ אי לא דמיירי בחידושה של לבנה דנהי דהיכא דילדה בסוף ט׳ יכולה לידע כגון שילדה לרע״ג ימים לשמושה דאז מתחיל תשיעי שלה שלשים יום לפני לידתה דהזרע לא נקלט עד יום ג׳ לשמושה דאי נקלט יום ראשון היתה יולדת לרע״א לשמושה דאין הולד משתהה יותר דלא קי״ל כרבה תוספאה דפרק הערל (יבמות דף פ:) מ״מ מדקאמר אפי׳ ילדה בסוף ט׳ משמע נמי שילדה באמצע תשיעי ואז אי אפשר לדעת אם קשתה ב׳ ימים בט׳ בצמצום דאי קשתה בר״מ וברמ״א וברמ״ב משמושה שמא לא נקלט הזרע עד מחרת התשמיש וא״כ לא קשתה אלא יום אחד בחדש ט׳ ואם קשתה ברמ״א ורמ״ב ורמ״ג שנקלט הזרע ביום התשמיש א״כ ג׳ ימים קשתה בחדש ט׳ אלא ודאי שיפורא גרים ונראה דלרבי יהודה שיפורא דט׳ חדשים גרים ואם נתעברה בסוף החדש יולדת בתחלת תשיעי דאי בעינן שמונה הראשונים שלמים א״כ כי נתעברה בסוף החדש שיפורא דט׳ הוה ליה עשירי אא״כ נתעברה בתחלת החדש.
והא אמר שמואל כו׳ – לא מצי למימר דרבי יהודה בנפלים איירי מדנקט שמיני ותשיעי ולא נקט ג׳ וד׳ אי נמי מדקתני ילדה.
אמר רב אדא בר אהבה בריה דרב יצחק שמע מינה קסבר ר׳ יהודה שיפורא גרים. כלומר כניסת חדש תשיעי גורם לידת הולד ומשעת כניסתו ראוי הוא לצאת דיולדת היא למקוטעים ולד חי דאי לא תימא הכין היאך תולין קושי זו בולד חי והלא לא היה הוא ראוי לצאת ולחיות ואילו נתעורר לצאת ויצא ודאי מת ואין קושי לנפלים וא״כ היאך מטהרין אותה כשהתחילה להקשות בתחלת תשיעי. וקשיא לי דאם כן למה אמרו כן גבי הא דר׳ יהודה יותר מדר׳ מאיר ור׳ יוסי ור׳ שמעון דהא לדידהו נמי הא מטהרין קושי שהתחיל ארבעים וחמשים או שבועים קודם לידה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ולא ה״ל לרב אדא למימר אלא מדברי כולם נלמוד דיולדת למקוטעים. ועוד קשיא לי דאמאי נקט כי האי לישנא לימא בהדיא שמע מינה ר׳ יהודה יולדת למקוטעין ועוד דשיפורא לא שייך אלא בר״ח של לבנה שב״ד מקדשין אותו ואי חדש תשיעי שלה דוקא, פעמים שהוא מתחיל באמצע החדש של חדשי השנה ועוד דאם איתא דאין לטהר אלא קושי שראוי הולד לצאת בו ולחיות א״כ היכי מטהר ר׳ מאיר ארבעים וחמישים יום והא לכ״ע בן שמונה אינו חי ואין קושי לנפלים ור״מ ה״ק בהדיא דאין קושי לנפלים כדאיתא בכריתות דלעיל דאמר להו לרבנן מאי דעתיכו משום נפלים אין קושי לנפלים. אלא שאפשר לומר בזו דשמא כשנתעורר הולד בשמיני ונולד בתשיעי כבר נגמרו סימניו בשביעי ונשתהה עד תשיעי. ויש לפרש דמדקתני דייה חדשה ולא קתני דייה חדש תשיעי או דייה חדש אחרון א״נ דייה שלשים יום שמע מינה שהחדש כולו שלה כלומר כל החדש משעה שנתקדש בב״ד ראוי לה ללדת ולד חי, ולא מפני שהוא מטהר דם הקושי משנכנס חדשה קא דייק, דהא ר״מ נמי מטהר אפילו מ׳ ונ׳ יום אע״פ שאילו יצא באותה שעה לא היה חי אלא מדקתני דייה חדשה קא דייק דחדש הלבנה קאמר, ומדקתני קשתה יום א׳ בסוף שמיני ושנים בתחלת תשיעי ואפילו בסוף תשיעי ילדה, קא דייק דיולדת היא למקוטעים דהכי קאמר קשתה יום א׳ בסוף שמיני ושנים בתחלת תשיעי וילדה או אפילו בסוף תשיעי ילדה, אלמא שופר של ב״ד שמקדשין את החדש גורם, דפעמים שאין תשיעי שלה תופס מן החדש אלא שני ימים ואפילו הכי מטהרים דם קושי שלה כלומר שאינו נפל אלא ולד חי, ופעמים שתשיעי שלה כבר יצר רובו עד שלא יגיע שופר של ר״ח הלבנה ואפילו הכי אם קשתה שנים קודם ראש חדש ואחר בתחלת החדש הרי זו יולד בזוב, לפי שאין ולד חי מתעורר לצאת קודם גמר תשיעי שלו אלא אם כן הגיע שופר של ר״ח הלבנה והיינו דאמרינן שמע מינה שיפורא גרים. וכענין הזה מצאתיה בגמרא דבני מערבא ביבמות בפרק החולץ (הל׳ י״א) גבי היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיהו לה ג׳ חדשים דגרסינן התם תמן תנינן כמה היא קישויה ר״מ אומר אפילו מ׳ ונ׳ יום ר׳ יהודה אומר דייה חדשה וכו׳ ר׳ יוסה בשם ר׳ בא זאת אומרת שהאשה יולדת לחדשים מקוטעים דלכן ניתני שלשים יום ר׳ יוסא בר בון בשם ר׳ בא זאת אומרת שהאשה יולדת לחדשים שלמים דתנינן דייה חדשה. פי׳ ר׳ יוסי דייק להפך מדקתני דייה חדשה ולא קתני שלשים יום שמע מינה שהחדש כולו צריך להיות שלה כלומר שיאכל חדש כולו הולד עד שיצא שאילו כן נתני ל׳ יום דמשמע כל שנתקשית ל׳ יום ואפילו התחילה להתקשות באמצע שמיני וילדה באמצע תשיעי ור׳ יוסי לא שמיע ליה ברייתא דקתני קשתה יום א׳ בסוף שמיני ושנים בתחילת תשיעי ואפילו בסוף תשיעי ילדה אין זו יולדת בזוב אי נמי דמפרש לה הכין קשתה יום א׳ בסוף שמיני ושתים בתחלת תשיעי ולא ילדה אלא ילדה בסוף תשיעי אין זו יולדת בזוב וכי קתני אפילו לרבות ילדה בסוף תשיעי כלומר וכ״ש אם ילדה בתחלת תשיעי אלא הכי קאמר וקשתה שנים בתחלת תשיעי או אפילו קשתה כל חדש תשיעי וילדה בסוף תשיעי אין זו יולדת בזוב ואפילו דקתני לרבות הקשוי בה ומיהו. ומיהו בגמרינן דדיקי מינה שמע מינה שיפורא גרים ויולדת למקוטעים לא משמע להו בריתא הכין ובריתא היא דמכרעה להו והיינו דלא דקו לה ממתני׳ בלחוד דקתני דייה חדשה כדדייק לה ר׳ יוסה דירושלמי אלא מן הברייתא דקתני קשתה יום אחד בסוף שמיני ושנים בתחלת תשיעי. כנ״ל.
ש״מ קסבר ר׳ יהודה שיפורא גרים. שופר שתוקעין ב״ד בקידוש החדש דחדש של עיבור הוא לפי חידוש הלבנה ותימה דלמא דיה חדשה דקאמר היינו ל׳ יום האחרונים שהוא חדש תשיעי לעיבורה וי״ל דא״כ ה״ל למימר דיה חדש אחרון אבל חדשה משמע חדש המבורר דהיינו חדש הלבנה וקאי [ש״מ] אמתני׳ כמו אברייתא אלא שנקבע בתלמוד אחר הברייתא א״נ משום דברייתא מוכחא דיולדת למקוטעין מדקתני אפי׳ בתחלת תשיעי ילדה ולא מיקרי חדש לענין חדש העיבור כיון דאין בו אלא יום אחד ולא שייך עליה למימר כמתניתין דיה חדשה. ונראה דלר׳ יהודה דבחדש ראשון של עיבור נמי שיפורא גרים ואם עיברה ביום אחרון של אדר יולדת בתחלת מרחשון כדקתני סוף ח׳ ותחלת ט׳ משמ׳ דמילתא דפסיקא היא דאי אמרת דבעיא ח׳ חדשים הראשוני׳ שלימי׳ א״כ לא משכחת לה דשיפרא דט׳ גרים אלא א״כ נתעברה בתחלת החדש וא״כ לר׳ יהודה משכחת לה דאשה יולדת (לח׳) [לז׳] חדשים וב׳ ימים:
והאמר שמואל אין אשה מתעברת כו׳. לא הוה מצי למימר דר׳ יהודה איירי בנפלים מדנקט שמיני ותשיעי ולא נקט שלישי ורביעי:
ש״מ קסבר ר״י שיפורא גרים – פי׳ כניסת חדשה קודם שיפורא כדפרש״י ז״ל ומיהו מה שכתב רבי׳ ז״ל שופר שב״ד תוקעין בקידוש החדש נר׳ דלא נקטיה רבי׳ דדוקא שהרי חדשה שנינו ומלתא דסברא נמי הוא שאין חדש תשיעי של יולדת הולך אחר חדשי השנה אלא אחר מנין עבורה ופעמים שמתחיל תשיעי שלה לסוף חדש השנה וחס ליה לרבי׳ ז״ל לטעות בזה אלא פי׳ רבינו צחות לשון הגמרא ומליצתו בדרך שיתוף השם כי גם זו יש לה שופר לקדש בראש חדשה לקדש את הולד שלה וגם אמר שם על שם חבליה וכדרך שקראום חיילות לעיל ואמר משל למלך שיוצא וכן דרך החיילים בחיילותיו לתקוע בשופרות בצאתו מן העיר והוצרכתי לפרש כן לפי שראיתי מהנדזין על פרש״י ז״ל בזה. עוד פי׳ רבי׳ ז״ל בלשון גרים לומר דכניסת חדשה גורם לידת הולד דמכי עייל הוי זמן לידה ולפיכך כל דמים שרואה בקושי אינם אלא מחמת הולד ואפי׳ בשופי ולא חדש אחר ואפי׳ בלא שופי ואפי׳ תחילת תשיעי הוי זמן הולד דסבר יולדת לתשעה יולדת למקוטעין עכ״ל ונר׳ שהוצרכו לפ׳ כן הא דפרכינן עלה בסמוך מדשמואל דאלמא ר׳ יהודה סבר יולדת למקוטעין ודייק לה תלמודא מדברי רב אדא בריה דר׳ יצחק אבל אין פירוש זה נכון דמשום דמטהר ר׳ יהודה דם קושי שבתחלת החדש אין זה ראיה שהוא זמן לידה שהרי פעמים מקדימין החבלים קודם זמן לידה ממש כמלך היוצא וחיילותיו לפניו ותדע דלר״מ אית לה חיילות מ׳ וחמישים קודם לידתה ולא סגיא לתחלתם אלא בחדש השמיני והדבר ידוע שחדש השמיני אינו זמן לידה והנולד בו הרי נפל וכאבן חשוב כדאיתא בכמה דוכתי׳ והטבע והרגילות מעידין כן אלא שיש דוחקין בזו דדילמא כיון דילדה לסוף הוכיח סופה על תחלתה שכבר נגמר הוולד בשביעי אלא דאשתהי כההיא דאמרינן במסכת יבמות ומיהו אין זה נכון דההיא לא שכיח ואין להעמיד בו דברי ר״מ שנאמרו סתם בכל אשה. ועוד ק״ל ל״ל למידק מדברי רב אדא דר׳ יהודה סבר דיולדת למקוטעין שהרי מפורש הוא בבריתא דקתני ואפי׳ בתחלת תשיעי ילדה דמשמע לידה מעליא. ולא עוד אלא דמסתמא אפי׳ ר׳ יהודה סובר שאין קושי לנפלים דלא חזינן דפליג בהא ועוד מאי קמ״ל רב אדא פשיטא והוא הוא לכך יש לפרש דרב אדא ה״ק ש״מ שיפורא גרים כניסת החדש גורם טהרת הקושי ופי׳ דמתני׳ קמ״ל כדברי רש״י ז״ל שכתבנו לעיל דחדשה גורם לה טהרת הקושי ואפי׳ בשופי ולא חדש אחר ואפי׳ בלא שופי והא דפרכי׳ מדשמואל אגופא דמתני׳ קיימי דמשמע מינה להדיא כדפרי׳ דאשה יולדת למקוטעין דאיהו דאמר כמאן ופרקי׳ דאיהו דאמ׳ כחסידים הראשונים כנ״ל וכפי זה כתבתי בו פי׳ אחר לרבותי בדרך הירושלמי.
בד״ה שיפורא גרים כו׳ א״נ מסיפא דברייתא כו׳ ואם קשתה ברמ״א ורמ״ב ורמ״ג אם נקלט הזרע כו׳ עכ״ל כצ״ל אבל מרישא לא הוי מצי למידק מידי דשפיר קתני שנים בסוף שמיני ואחד בתחלת ט׳ כו׳ לפי ספירתה מסתמא מיום שימושה ואף אם נימא דלא נקלט עד יום המחרת וה״ל כל הג׳ ימים מחודש ח׳ מכ״ש שהוא יולדת בזוב אבל בסיפא כיון דע״כ לא קשתה עד רמ״א ורמ״ב ורמ״ג מיום שימושה לא ה״ל למתני א׳ בסוף שמיני דלפי ספירתה מסתמא מיום שימושה ה״ל כל הג׳ ימים בחודש ט׳ ודו״ק:
גמ׳ או למאתים ושבעים ושלשה. בירושלמי פ׳ החולץ אי׳ או לרע״ד ועי׳ ביפה מראה שם:
תוס׳ ד״ה שיפורא וכו׳ דלא קי״ל כרבה תוספתאה. עי׳ לעיל כז ע״א תוס׳ ד״ה אלא:
אמר רב אדא בר אהבה: שמע מינה [למד מכאן] כי קסבר [סבור הוא] ר׳ יהודה כי שיפורא גרים [השופר, קול התקיעה בעת קידוש החודש, הוא הגורם], שמשעה שהחל החודש התשיעי להריונה, שוב אין הדם שרואה בו מטמא. ושואלים: איני [האמנם כן] הוא שמשך כל החודש התשיעי להריון הריהו הזמן שעומדת היא בו ללדת (ולכך הדם שרואה, נחשב כדם קושי), והא [והרי] אמר שמואל כי אין האשה מתעברת ויולדת אלא לאחר שעברו מאתים ושבעים ואחד יום מאז התעברה, שהם תשעה חודשים מלאים, או למאתים ושבעים ושנים יום, או למאתים ושבעים ושלשה. אבל לא לפני כן, אף שהיא בחודש התשיעי להריונה! ומשיבים:
Rav Adda bar Ahava says: Conclude from the baraita that Rabbi Yehuda holds that the blast of the shofar at the beginning of the ninth month causes the blood emitted during that month to be pure. That is to say, once the ninth months begins, any blood emitted does not render her a zava. The Gemara asks: Is that so, that the entire ninth month of pregnancy is suitable for giving birth, and therefore any blood seen during the ninth month is attributed to the imminent labor? But doesn’t Shmuel say that a woman becomes pregnant and gives birth only after 271 days, which is a full nine months, or after 272 days, or after 273 days? She will not, however, give birth during the ninth month itself.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותרשב״אתוספות רא״שריטב״אמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) הוּא דְּאָמַר כַּחֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים דְּתַנְיָא חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים לֹא הָיוּ מְשַׁמְּשִׁין מִטּוֹתֵיהֶן אֶלָּא בִּרְבִיעִי בְּשַׁבָּת שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ נְשׁוֹתֵיהֶן

The Gemara responds: Shmuel said his statement in accordance with the opinion of the early generations of pious men. As it is taught in a baraita: The early generations of pious men would engage in sexual intercourse only on a Wednesday, so that their wives should not come
רש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[הוא] – שמואל דאמר כחסידים.
חסידים הראשונים וכו׳ – מפורש יפה בבריתא כדפרש״י ז״ל כי מנין ט׳ חדשים שלמים של אדם ר״ע מנעוריו ובעשותך מהם שבועים ישאר בידך עוד ד׳ ימים וכל זה מלבד הקליטה שהיא פעמים לאחד ופעמים לב׳ ופעמים לג׳ ולפי זה אין לך מתעברת יולדת אלא לחמשה ימים אחר זמן תשמישה הילכך כל שמשמשת מרביעי ואילך לא תלד עד יום ראשון לכל הפחות אבל המשמשת קודם לכן אפשר שתלד בשבת והא דאמר בפ׳ מרובה אשר פריו יתן בעתו זה המשמש מטתו מערב שבת לע״ש אינה כשיטת חסידים הראשונים וכדפרש״י ז״ל דאפי׳ תימא מההיא דרביעי ואילך שהוא קמי שבתא כדאיתא בפ׳ המקבל הרי ע״ש מע״ש לית לן לאוקמא לההיא דלא כהלכתא דהא קי״ל ולדת לז׳ יולדת למקוטעין כ״ש דההיא בלילי שבת משמע כדמוכח פ׳ מרובה וכן דרכן של ת״ח כדאיתא לעיל בפ׳ כל היד ותמהני על דעת החסידים הללו שהרי הטבע מכחישן לגמרי וגם המעשים ואולי לפי מקומם דברו.
חסידים הראשונים לא היו משמשין כו׳ שלא יבואו נשותיהן לידי חילול שבת כו׳. יש לכוון בזה מ״ש פרק כל כתבי אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין שנאמר כה אמר ה׳ לסריסים אשר ישמרו שבתותי כו׳ אם דקדקו לדרוש כן מלשון שבתותי לשון רבים ואין מיעוט אלא שנים הא כתיב בתורה כה״ג שכולל כל השבתות כמו אך את שבתותי תשמרו וגו׳ ונראה דבההוא קרא נקט לסריסים ומה שייכי הסריסים במצות שבת יותר מבשאר מצוה ולזה אמרו אם ישמרו שתי שבתות לסרס עצמם ולמנוע מפריה ורביה כחסידים אלו שהיו פורסים מנשותיהם שלא ילדו נשותיהם זכר בשבת שאז יתחללו שתי שבתות א׳ ביום הלידה וא׳ ביום המילה וק״ל:
הוא, שמואל, שאמר כן, הריהו סבור כדעתם של החסידים הראשונים, דתניא כן שנויה ברייתא]: חסידים הראשונים לא היו משמשין מטותיהן אלא רק ביום הרביעי בשבת, ועשו כן כדי שלא יבואו נשותיהן
The Gemara responds: Shmuel said his statement in accordance with the opinion of the early generations of pious men. As it is taught in a baraita: The early generations of pious men would engage in sexual intercourse only on a Wednesday, so that their wives should not come
רש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נדה לח. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה נדה לח. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר׳ חננאל נדה לח. – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס נדה לח., רש"י נדה לח., תוספות נדה לח., תוספות רי"ד נדה לח., רמב"ן נדה לח. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א נדה לח. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי נדה לח. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), תוספות רא"ש נדה לח., ריטב"א נדה לח., מהרש"א חידושי הלכות נדה לח., מהרש"א חידושי אגדות נדה לח., גליון הש"ס לרע"א נדה לח., פירוש הרב שטיינזלץ נדה לח., אסופת מאמרים נדה לח.

Niddah 38a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Niddah 38a, R. Chananel Niddah 38a, Collected from HeArukh Niddah 38a, Rashi Niddah 38a, Tosafot Niddah 38a, Tosefot Rid Niddah 38a, Ramban Niddah 38a, Rashba Niddah 38a, Meiri Niddah 38a, Tosefot Rosh Niddah 38a, Ritva Niddah 38a, Maharsha Chidushei Halakhot Niddah 38a, Maharsha Chidushei Aggadot Niddah 38a, Gilyon HaShas Niddah 38a, Steinsaltz Commentary Niddah 38a, Collected Articles Niddah 38a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144