גמרא
פירוש
אֲזַל שֵׁילָא אֲמַר לִדְבֵיתְהוּ צְבִית לִי זְוַודְתָּא דְּלָא לֵיזִיל וְלֵימָא לֵיהּ לְרַב מִילֵּי עִילָּוַאי צְבִיתָה לֵיהּ זְוַודְתָּא נָח נַפְשֵׁיהּ דְּשֵׁילָא חֲזוֹ דְּפָרְחָא אָסָא מֵהַאי פּוּרְיָא לְהַאי פּוּרְיָא אָמְרִי כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
בעי רבא קושי מהו שיסתור בזיבה – פרש״י ז״ל שיסתור כל מה שספרה או דילמא האי לאו גורם הוא ואי קשי דהרי קרי דאינו גורם וסותר ההוא לאו סתירה הוא דחד יומא הוא וכי בעי רבא לסתור הכל עכ״ל. ויש מסייעין עוד דבריו ז״ל דודאי פשיטא שסותר יום א׳ דלא גרע מדם טהר לרב דאמר מעין א׳ הוא ואפ״ה סותר יומו כדאיתא לעיל ואחרים פי׳ דודאי כל היכא דאמרת דבר הגורם סותר אינו סותר כלל ואפי׳ יומו ורבא לגמרי מבעיא ליה אם סותר אפי׳ ז׳ או אינו סותר כלל ואפי׳ יום א׳ ולא דמי לקרי דאלו קרי הוא מטמא מיהא יום א׳ ונהי דמעין א׳ מעצמו ואינו ראוי שיהא מעכב בנקיות זבה מ״מ הרי משום צחצוחי זיבה שבו הוא מותר כדאיתא בפ׳ המפלת אלא שגזרת הכתוב הוא שלא אלא יום א׳ בטומאתו כדאיתא התם אבל הכא שהוא עצמו טהור אם אינו סותר ז׳ מפני שהוא מטמא אינו ראויה שיסתור כלום ודבר הגורם עצמו סותר ולא דבר שאינו גורם עכשו וגורם בזמן אחר ואי משום דדם טהר סותר יומו לרב ההיא נמי משום דלרב מאותו מעין הוא וביומי וטבילה תלה רחמנא מה שאין כן בזו ולא בעי טבילה לטהרתו והוא טהור גמור וטהרה לבעלה אף כשהוא שותת וזהו דעת אדוננו הרמב״ן ז״ל וגם ר״ת והרמב״ם ז״ל. א״ל אביי אונס בזוב יוכיח וכו׳ – פי׳ שאינו גורם לר״א וסותר וכדמוכח סוגיין ומאי דפשיט לה אביי מדר״א דלית הלכתא כותיה היינו משום דס״ל דמסתמא לא פליגי רבנן התם אלא במאי דס״ל שהוא גורם וכדקתני שלישי אין בודקין אותו אבל מדר״א דהתם משמע לרבנן דהכא דכי היכא דלר״א התם דבר שאינו גורם סותר ה״ה לרבנן הכא דלאו בהא פליגי כלל ורבא ס״ד דאביי פשיט ליה מדרבנן ממש והיינו דא״ל דודאי אונס בזוב דבר הגורם הוא כדתנן ג׳ אין בודקין ואהדר ליה אביי דמאי דקאמר אונס בזוב אינו גורם לר״א קאמר ולדידיה הכי נמי דלא סתר בתמיה. והא דקתני רביעית אין בודקין אותו וההיא מסתמא לסתור היא וא״ל רבא דדילמא אה״נ דלר״א כיון דאינו גורם אינו סותר ואף היא תליא בבעין דהכא ומאי דקאמרן ר״א רביעית אין בודקין אותו לטמוייה לההיא טפה במשא קאמר ואוכרח ליה אביי דודאי ליכא סתר דהא קתני בבריתא בהדיא לקרבן אמרתי בדיקה ולא לסתירה אז השיב לו רבא דדילמא דוקא לר״א אבל לרבנן לא סתר כיון דלדידהו אינו גורם וכל עיקר טעמו של ר״א שהוא סותר אינו אלא משום שלדבריו גורם וא״כ הדרא בעיין לדוכתא לרבנן מאי ושתק אביי והתלמוד הביא ראיה דלרבנן אינו סותר מדתני אבוה דר׳ אבין מה גרם לו זובו וכו׳ דאלמא בגרמא תלית מלתא ואביי קבלה קאמר דודאי הכי נקטינן דלרבנן אינו סותר ואי אשכחן סתם תנא דתני סותר ר״א היא ולאו כדקס״ד מעיקרא דמדר״א נשמע לרבנן. כך יש לפרש שיטה זו על כל פנים דהא אם איתא דאביי פשיט להא בריתא כרבנן דלרבנן אינו סותר היכי פשיט ליה מעיקרא מר״א שסותר ושביק הא דרבנן דמשמע מינה דאינו סותר אלא ודאי כדאמרן כנ״ל. תניא ר׳ מרינוס אומר אין לידה סותרת בזיבה – ר״ח ז״ל פי׳ דקושי הסמוך ללידה קאמר וכאידך דלעיל ועליה פליגי אביי ורבא אם הוא עולה או סותר יומו מיהת והקשו עליו ז״ל חדא דאמאי לא קתני דם קושי כדנקטי בכל דוכתא במתני׳ ובסוגיין דלעיל ועוד דהוי ליה למימר תניא נמי הכי ועוד דלקמן בסוגיין אמרינן מאי לאו נקיים מלידה ופי׳ לא נקיים מדם והוצרך הוא ז״ל לפרש מאי לאו נקיים מדם לידה דהיינו דם קושי ופריך לא נקיים בדם שופי ואינו נכון דהיכי סתים לישנא למקרי להאי לידה ולהאי דם סתמא לכך הנכון לפרש דברים כפשוטן וכדמשמע מפרש״י ז״ל וכ״כ בתוס׳ וז״ל בעל התרומות ז״ל ר׳ מרינוס אומר אין לידה סותרת בזיבה שאם ספרה מקצת שבעה או אפי׳ כלם ואח״כ ילדה ובשעת לידה לא ראתה אינה סותרת ואף על פי שראתה אח״כ תוך ז׳ של לידת זכר או תוך שבועים של נקבה ישלים אחרי כן ותטבול ומותרת. איבעיא להו מהו שתעלה אם לא ראתה תוך ז׳ של זכר ותוך שבועים של נקבה עולין לספירת זבה או לא אביי אמר אינה סותרת ואינה עולה ורבא אמר אינה סותר ועולה ואמר אביי מנא אמינא לה דתניא וכו׳ – וא״ת ולרבא מי ניחא והא אמר בפ׳ בתרא דא״א לפתיחת הקבר בלא דם וא״כ אמאי אינה סותרת דהא איפסיק לה בשעת לידה וצריך לומר דרבא אליבא דר׳ מרינוס קאמר דהוא סובר דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם ע״כ לשון בעל התרומות. ואחרים תרצו בזה דאפי׳ תימא דא״א לפתיחת הקבר בלא דם לרבא אינה סותרת ועולה שאין לה קושי גדול מליד׳ כדאמרי׳ לעיל אין לך אונס גדול מולד ודם קושי רחמנא טיהריה שאינו סותר ולא חשו לדם לידה שיהא סותר ומטמא אלא במפלת ומשום שאין קושי לנפלים ולפי זה הא דאמרינן שאינו סותר היינו שאינו סותר כלל אפי׳ יומו ומיהו אפי׳ תימא שסותר יומו וכדפרש״י ז״ל דלעיל נהי דאינו עולה אינו חשוב מפסיק דכי אמרי׳ שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם היינו שלא תהא טומאת ז׳ מפסקת הן טומאת זיבה דוקא לאביי או טומאת לידה נמי לרבא אבל לא טומאת יום אחד וכדאמר׳ ליה אביי לרבא לעיל בפרקין. ואביי וכו׳ תני חדא וכו׳ הא ודאי משמע שהיא דחיקא טובא דתנא תני תרתי ולימא אביי דלא נתני חדא אלא שי״ל דאביי אגמריה סמוך ואיהו קים ליה שאין זה מעיקר מלשון הבריתא אלא תוספות לשון אמוראין שהיו סוברין כרבא ופתרוה אמתני׳. ואביי חד בזב וחד בזבה וצריכי וכו׳ – פי׳ משום וצריכי כתב לה לומר דאע״ג דשם זוב חד הוא צריכי דכיון דחד בזב וחד בזבה ויש כיוצא בזה הרבה בלשון התלמוד.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush