גמרא
פירוש
אָמַר לוֹ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
א רמב״ם הלכות איסורי ביאה ד׳:י״ט
סמ״ג מצוות לא תעשה קכ״ו
טור יורה דעה ק״צ:ל״ו
שולחן ערוך יורה דעה ק״צ:ל״ו
סמ״ג מצוות לא תעשה קכ״ו
טור יורה דעה ק״צ:ל״ו
שולחן ערוך יורה דעה ק״צ:ל״ו
הא דתנן כדי שתרד מן המטה ותדיח אתא פניה – לישנא מעליא הוא, ומאי פניה שלמטה ומאי הדחה בדיקה, כלומר כדי שתרד מן המטה ותבדוק, והכי מוכחא שמעתאב. והיינו דאקשי׳ מדתניא כדי שתושיט ידה מתחת הכר או לתחת הכסת ותטול עד ותבדוק בו, דאלמא שיעור אשם תלוי אינו אלא שתקח העד ותבדוק, דקס״ד סתמא כשאין עד בידה אלא תחת הכר או תחת הכסת. ופריק רב חסדא דה״ק איזו אחר זמן וכו׳ – פי׳ רש״י ז״ל דחסורי מחסרא וה״ק. ול״נג, אלא רב חסדא פרושי מפרש לה למתניתין [ד]הכי תנן, נמצא על שלה לאחר זמן טמאים מן הספק ופטורין מן הקרבן, ולא פי׳ שיעור אחר זמן מה הוה, והדר תני איזו אחר של שיעור זה שאינן טמאין מן הספק כדי שתרד מן המטה ותבדוק, שזהו אחר כך שמטמאה מעת לעת ואינה מטמאה את בועלה, והאי דפריש תנא האי שיעורא לא ללמד על דין עצמו שהרי כל מעת לעת כך הוא נדון בין לרבנן בין לר׳ עקיבא, אלא כך אמר אם ירדה מן המטה ובדקה אין בועלה טמא שזהו אחר זמן, הא כל זמן שלא שהתה כשיעור הזה אלא בדקה עצמה על המטה טמאין מספק, בא זה ולמד על זהד. אבל לדברי רש״י ז״ל שאומר חסורי מחסרא וה״ק בהדיא איזו אחר זמן כדי שתושיט ידה ותטול עד ותבדוק, לא הוה תו למיתני כדי שתרד מן המטהה, ואפשר לתרץ לו שבא לפרש שלא תעלה על דעת שבדיקת ראשונה שלאחר זמן ראשונה, כשירדה מן המטה היא, לפיכך פירש שתיהן, ואמר שאלו ירדה אחר אחר הואו. וכ״ש לדברינו דמחוור טפי לומר שפי׳ אחר אחר ללמד על אחר הזמן הראשון, ושלא ליתן בו מקום לטעות. וברייתא נמי דייקא כדידן, דתניא איזהו אחר זמן דבר זה שאל ר׳ אלעזר בר צדוק לפני חכמים באושא שמא כר״ע אתם אומרים שמטמאה את בועלה מעת לעת. פירוש ולפיכך אין אתם חוששין לפרש אחר זמן, שהרי כל מעת לעת נמי כך הוא דינן. ואע״פ שהיו צריכין לפרש לדבריו דר׳ אליעזר בר צדוק משום אשם תלוי, יודע היה בהם דבעי חתיכה משתי חתיכות ולא תמה עליהם בזהז אלא אם כדברי ר״ע שהוא יחיד הם אומרים. אמרו לו לא שמענו, לפי׳ אין אנו מפרשין אבל לא כדברי היחיד אנו אומרים. ואמר להם כך פרשו חכמים ביבנה לא שהתה כדי שתרד מן המטה ותדיח פניה תוך זמן זה, כלומר כל ששהתה ובדקה ולא שהתה שיעור שתרד מן המטה ותבדוק אלא על המטה בדקה, אע״פ שהושיטה ידה לעד, תוך זמן זה, אבל ירדה מן המטה ובדקה או שהתה כשיעור הזה לעולם טהור ואע״פ שעד בידה, ש״מ שבכל מקום שפי׳ אחר, לא פירש באחר זמן דבר אחר, אלא כל שלא שהתה כשיעור אחר, וכן דרך משנתינו ללשון שפירשנו. ואקשינן לרב אשי אמאי קא מטהרי רבנן בברייתא ביורדת מן המטה ובודקת, הא במתני׳ מטמו כשיעור הזה, וכ״ת דאין עד בידה ה״ל לפרושי, שהרי אין משמעות הלשון זה, אלא כל ששהתה כדי שתרד לעולם טהור ואפילו עד בידה, וכדקתני מתניתין נמי כדי שתרד ומוקמת לה בעד1, דהיכי אפשר דהכא והכא חד שיעורא קתני והכא טהור והכא טמא, ה״ל לפרושי [ד]במתני׳ עד בידה ובברייתא אין עד בידה, אלא ש״מ כרב חסדא ותרווייהו שיעור לטהר וזהו דרך פירש רש״י ז״ל בשמועה כולה, ויש לשונות אחרים ואין בהם ממשח.מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.
הערות
א לפנינו ליתא.
ב עי׳ בר״ן שהסביר דזה מוכח מדמקשינן מברייתא כדי שתושיט וכו׳ ותבדוק, ודילמא הדיחה ביורדת מן המטה ובדקה בעודה במטה חד שיעורא הוא, וע״כ דמאי הדחה בדיקה, וכנראה שרבנו אתי לאפוקי מהרמב״ם פ״ה משגגות סה״ו שכ׳ שאם שהתה כדי שתושיט ידה וכו׳ ואח״כ קנחה עצמה וכו׳, ואם שהתה כדי שתרד מן המטה ותדיח את פניה ואח״כ קנחה עצמה ע״ש, ומשמע דלהר״ם הדחה אינה בדיקה. ועי׳ סד״ט ריש סי׳ קפז שהאריך בדברי רבנו.
ג דא״כ הו״ל למימר בהדיא חיסורא מחסרא וה״ק.
ד וכן ברשב״א ור״ן.
ה וכן הקשו בתוס׳ ועי׳ ר״ן.
ו וכעי״ז בתו׳ הרא״ש, ועיקר כונתם דמש״ה תני תרוייהו להדיא שלא נטעה לומר דכדי שתרד שהוא אחר אחר, היינו אחר ראשון וכדמפרש רב אשי בסמוך דחד שיעורא הוא מש״ה קתני להדיא דכדי שתושיט הוא אחר זמן, וכדי שתרד הוא אחר אחר. ועי׳ לח״מ פ״ה מהל׳ שגגות ה״ו מה שכ׳ בישוב זה, ועי׳ גם חכמת בצלאל ועל״נ.
ז בר״ן תמה ע״ז דאף דאין נפ״מ לענין אשם תלוי עדיין נפ״מ לחולין ע״ש. אלא דעיקר שאלתן כעין מתני׳ לענין מטמאה את בועלה ועי׳ סד״ט.
ח עי׳ תוד״ה לא שהתה ותוס׳ הרא״ש.
1 הגהת הגרא״ז: בידה.
הערות
Gemara
Peirush