Nedarim 26b – נדרים כו:‏ – Shas HaMeforash

(1)

אֶלָּא סֵיפָא דְּאָמַר לָזֶה וְלָזֶה ר״ערַבִּי עֲקִיבָא הִיא אַמַּאי פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ וְהָאָמְרַתְּ דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר.

But as the latter clause of that mishna, in the case where he said: I intended to prohibit eating figs to this one and to that one, and they are all permitted to do so, is the opinion of Rabbi Akiva, which is evident from the fact that this halakha is cited in his name, then according to your opinion why do the Rabbis disagree with him? But haven’t you said that all agree that they are all permitted to partake when the one who took the vow explains that he meant: To this one and to that one?

מיוחס לרש״ירשב״אפירוש רא״שר״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אלא סיפא – דרישא דאמר לזה ולזה הותר הראשון הותרו כולן כדקתני לה ורבי עקיבא היא ולא רבנן כדקתני כיצד א״ר עקיבא וכו׳ ומשמע דפליגי רבנן עליה.

והא אמרת – היכא דאמר הייתי אומר פלוני ופלוני אסורין כולן מותרין והשתא לא דייק סיפא אלא סיפא דרישא והשתא לא מצי רבא לאוקמא לדברי הכל דבכולן אסורין ליכא מאן דפליג אפילו ר״ע אבל הכא דקתני הותרו כולן רבנן פליגי עליה.

ואמאי פליגי רבנן עליה והא אמרת כל שאינו מעמיד דבריו דברי הכל מותר – והוא הדין דהוה מצי למיפרך ליה מסיפא דסיפא, דקתני בהדיא הראשון אסור, ואילו לרבא לא משכחת לה לרבי עקיבא לעולם שיהא אחד מהם מותר, והשאר אסורים, אלא דניחא ליה לאקשויי ממציעתא דקדימה.

אלא סיפא. דאמר בשעת חזרה לזה ולזה אף רבנן פליגי עליה וליכא לתרוצה לרבא דלישנא דמתני׳ קאי אשעת הנדר ובשעת חזרה אמר כולכם ואשמועינן דבין פרט ובין כלל בתחלה אע״ג דבשעת חזרה אמר כולכם הותרו כולם דכיון דלרבא תלוי כל ההיתר באותו ל׳ שאמר בשעת חזרה מסתמא ר״ע נקט אותו ל׳ שהיתר הנדר תלוי בו דבשלמא לרבה דההיתר תלוי בין בל׳ ראשון בין בל׳ אחרון זה החליף דבריו אין להקפיד אם שנה במשנה ל׳ שעת הנדר או לשון החזרה:

אלא סיפא – כלומר מציעתא אי דאמר לזה ולזה כלומר שבתחילה אמר לכולכם ועכשיו אומר לזה ולזה וכי קתני בברייתא לזה ולזה אדבריו אחרונים קאי ר׳ עקיבא היא בתמיה הא במשנה אפי׳ רבנן מודו וליכא למימר דכי היכי דלרבה תרי בבי קמאי במשנה לרבא נמי תרי בבי קמאי במעמיד אלא דרישא כשאומר בתחלה ולבסוף כולכם ומציעתא כשאמר בתחלה ולבסוף לזה ולזה דליכא למימר הכי דבשלמא לרבה תרווייהו צריכי לאשמועינן דבין מכלל לפרט או מפרט לכלל שנוי הוי אלא לרבא דלית ליה אוקמתא אלא במעמיד תרתי במעמיד למה לי אלא ודאי רישא במעמיד ומציעתא במשנה וכיון שכן קשיא מציעתא דהיכי קאמר דר״ע היא ולא רבנן דקתני כיצד אמר ר״ע הא במשנה אפילו רבנן מודו והוא הדין דהוה ליה לאקשויי מסיפא דקתני האחרון מותר וכולן אסורין והיכי משכחת לה לר״ע הא אמרת דאפי׳ מעמיד שרי אלא דכיון דמציעת׳ קשיא ליה לא נטר ליה עד סיפא ונראה בעיני דהיינו טעמא דכי אמרי׳ בשלמא לרבה קרינא למציעתא רישא וכי אמרינן אלא לדידך קרינא למציעתא סיפא משום דלרבה מציעתא ורישא בחד גוונא דהיינו במשנה ומשום הכי קרינן להו לתרוייהו רישא דלדידיה ליכא אלא תרי בבי בברייתא דהיינו תרי גווני קמאי במשנה וסיפא במעמיד אבל לרבא דלא אפשר לאוקמיה מציעתא דומיא דרישא במעמיד דאם כן תקשי לן תרתי במעמיד למה לי קרינא למציעתא סיפא.

ברש״י עליה והא אמרת כו׳ הד״א אפילו ר״ע אבל כו׳. כלל דסיפא דקתני כו׳ לזה והדר אמר כו׳ דאילו לרבה בכולכם כו׳ כרבי מאיר הס״ד הכל מותר דרבי מאיר כו׳ כצ״ל:

ברא״ש לשון החזרה הס״ד ביניהם ואמאי קתני כו׳ לא ידענא הס״ד דבריו ור״מ כרבי עקיבא כו׳ כצ״ל:

בר״ן וכולן אסורין הס״ד קאי רבי עקיבא היא הד״א קשיא ליה לא נטר כו׳ בשלמא לרבה כו׳ למציעתא סיפא הס״ד דמשום דהך מתניתיא תני רבי מאיר כו׳ דמוקי רבי מאיר כבית שמאי כו׳. שוח לעולם הס״ד כלומר במעמיד הס״ד כצ״ל:

אלא לשיטתך, סיפא [סופה] המשכה של אותה משנה, במקרה שאמר ״לזה ולזה התכוונתי לאסור ״והותרו כולם, ששיטת ר׳ עקיבא היא, לדבריך אמאי פליגי רבנן עליה [מדוע חלוקים חכמים עליו]? והאמרת [והרי אמרת] אתה רבא שדברי הכל מותר כשמפרש ״לזה ולזה״!

But as the latter clause of that mishna, in the case where he said: I intended to prohibit eating figs to this one and to that one, and they are all permitted to do so, is the opinion of Rabbi Akiva, which is evident from the fact that this halakha is cited in his name, then according to your opinion why do the Rabbis disagree with him? But haven’t you said that all agree that they are all permitted to partake when the one who took the vow explains that he meant: To this one and to that one?

מיוחס לרש״ירשב״אפירוש רא״שר״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(2) אֲמַר לֵיהּ רָבָא וּלְרַבָּה לר׳לְרַבִּי עֲקִיבָא מִי נִיחָא סֵיפָא בְּמַאי מוֹקֵים לֵהּ דְּאָמַר לְכוּלְּכֶם הֵי דֵין הוּא רִאשׁוֹן וְהֵי דֵין הוּא אַחֲרוֹן.

Rava said to Rav Pappa: And according to Rabba, whose opinion you are supporting with this objection, does the latter clause work out well according to Rabbi Akiva? In what case does he establish it? In a case where one retracted and said: From all of you, which of them is the first one and which of them is the last one? The mishna stated that if benefit from the last one was permitted, benefit from the last one alone is permitted and benefit from all the others is forbidden. If he is now saying: From all of you, who is the first and who is the last?

מיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דרשב״אפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אמר ליה רבא לרב פפא ולרבה מי ניחא סיפא – דסיפא דקתני וכולן אסורין במאי מוקים לה דאמר לכולכם.

הדין הוא ראשון והדין הוא אחרון – הא לכולכם קתני סתם ומאי ראשון ומאי אחרון איכא דקתני האחרון מותר וכולן אסורין.

ולרבה מי ניחא סיפא במאי מוקים לה הדין הוא ראשון הדין הוא אחרון – כלומר מ״ש ראשון ומ״ש אחרון בתרוייהו הוה ליה למימר הותרו כולן.

אמר ליה ולרבה מי ניחא סיפא במאי מוקי לה דאמר לכולכם אי הכי הידין¹ הוא ראשון והידין² הוא אחרון אלא רישא דאמר לכולכם – פירוש: כמו שאני אומר דאפילו בכולכם שרי ר׳ עקיבה וסיפא כגון שתלאן זה בזה דאמר פלוני כפלוני ופלוני כפלוני דיקא נמי דקתני הותר האמצעי הימנו ולמטה הותר הימנו ולמעלה אסור – פירוש: ורבה לא סגי ליה דלא לוקי סיפא בתלאן זה בזה אבל רישא מוקים בפרטא ומשום הכי שרי ר׳ עקיבה דאי בכללא הא אמר רבה דכולי עלמא לא פליגי דאביו מותר וכולן אסורין זה הוא לפי לשון הספרים שעושה יותר חמור הכלל מן הפרט אבל לפי הפשט דמשמע שיותר הוא חמור הפרט מן הכלל יש לגרוס כך מותיב רב פפא סתם בשלמא לרבא ניחא דהא רבא אמר בפרט כולי עלמא דאסיר וכי פליג ר׳ עקיבה ושרי בכלל ואתיא בריתא כדתני בלי איפוך דהיכן התיר ר׳ עקיבה בכולכם אבל בשלזה ולזה לא הילכך הותר האחרון האחרון מותר וכולן אסורין אלא לרבא דאמר דבכללא כולי עלמא לא פליגי דשרו וכי פליגי בלזה ולזה דהוי פרטא בשלמא רישא מוקי לה בלזה ולזה ומשום הכי ר׳ עקיבה שרי אבל חביריו חלוקים עליו אלא סיפא דקתני הותר האחרון הוא מותר וכולן אסורין במאי מוקי לה והאי רבה הוא דאמר דאפילו בפרטא שרי ר׳ עקיבה וכל שכן בכללא אמר לך רבה ולרבא מי ניחא סיפא במאי מוקי לה דאמר לזה ולזה ומשום הכי מודה ר׳ עקיבה דהאחרון מותר וכולן אסורין הכי גרסינן מאי שנא ראשון ומאי שנא אחרון גם אם הותר הראשון הוא לבדו יהא מותר וכולן אסורין אלא בעל כרחיך סיפא מיירא בתלאן זה בזה ולפיכך יש חילוק בין ראשון לאחרון ורישא אנא מוקמינא לה בלזה ולזה ומשום הכי ר׳ עקיבה היה מתיר אבל חביריו חלוקין עליו דאי בכולכם גם רבנן שרו ורבא מוקי לה בכולכם דאי בלזה ולזה גם ר׳ עקיבה אוסר מותיב רב אדה בר אהבה קונם בצל שאני טועם שהבצל רע ללב אמרו לו והלא הכופרי יפה ללב הותר בכופרי ולא בכופרי בלבד הותר אלא בכל הבצלים מעשה היה והתירו ר׳ מאיר בכל הבצלים – פירוש: מדקתני והתירו ר׳ מאיר מכלל דחביריו חלוקין עליו ור׳ מאיר כר׳ עקיבה מאי לאו דאמר אילו הייתי יודע כול׳ – פירוש: לאו דאמר קונם כל הבצלים עלי ואחרי כן אמר אילו הייתי יודע שהכופרי יפה ללב הייתי אומר כל הבצלים אסורין וכופרי מותר אלא בכולכם פליגי בשלמא לרבא דאמר בכולכם פליגי ניחא אלא לרבה דאמר בלזה ולזה פליגי אבל בכולכם לא פליגי קשיא לאו באומר אילו הייתי יודע כול׳ – פירוש: מתחלה בצל פלוני ופלוני ופלוני נדר ואחר כך אמר אילו הייתי יודע שהכופרי יפה ללב הייתי אומר פלוני ופלוני אסור וכופרי מותר ולא גרסי׳ לרבה אליבא דר׳ עקיבה לרבא אליבא דרבנן ואתו הנך קושיא ופירוקא בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא איתיביה רבינא לרבא ר׳ נתן אומר יש נדר שמקצתו אסור ומקצתו מותר כיצד נדר מן הכלכלה והיו בה בנות שבע ואמר אילו הייתי יודע שבנות שבע בתוכה לא הייתי נודר הכלכלה אסורה ובנות שבע מותרות עד שבא ר׳ עקיבה ולימד שהנדר שהותר מכללו³ הותר כולו לאו באומר אילו הייתי יודע שבנות שבע בתוכה הייתי אומר תאנים שחורות ולבנות אסורות ובנות שבע מותרות – פירוש: אלמא דבפרטא פליגי בשלמא לרבה ניחא אלא לדידך דאמרת דבפרטא לא פליגי קשיא לא באומר אילו הייתי יודע שבנות שבע בתוכה הייתי אומר כל הכלכלה אסורה ובנות שבע מותרות – פירוש: ובכללא הוא דפליגי כדקאימנא אנא ואתו נמי הנך קושיא ופירוקא בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא.

1. כן בכ״י ששון 557, וכן גם לעיל. בדפוסים: ״הי דין״.

2. כן בכ״י ששון 557, וכן גם לעיל. בדפוסים: ״והי דין״.

3. כן בכ״י ששון 557, וכן גם לעיל.

אמר ליה רבא ולרבא מי ניחא, לפי מה שאתה מפרשה לזו סיפא, במאי מוקי לה – כלומר סיפא בין (סיפא) [כולה]⁠¹ דסיפא, ואי נמי (סיפא) [סוף]⁠² דרישא דהיינו לזה ולזה, בדאמר לכולכם כלומר, סיפא דרישא שאמר מעיקרא לזה ולזה, ועכשיו אמר לכולכם.

וסיפא דסיפא שאמר מתחלה ועד סוף לכולכם, הי ניהו ראשון והי ניהו אחרון, דקתני האחרון מותר – דהא כיון דאמר כולכם, ליכא למימר לא אחרון ולא ראשון. ספרים אחרים מאי שנא ראשון (מ״ז) [מאי שנא]⁠³ אחרון, והכל עולה לטעם אחד, אלא שהלשון הראשון קאי (אלישנא) [לרישא]⁠⁴ דסיפא, דהיינו דאמר מתחלה לכולכם ועכשיו לזה ולזה. ולשון השני קאי אסיפא דסיפא, ובדאמר מתחלה ועד סוף לזה ולזה. ועיקר הקושיא אינה אלא דלא הוה ליה למימר ראשון ואחרון, אלא הותר האחד הותרו כולם, אי נמי הוא מותר והשאר אסורין.

1. כן בשיטה מקובצת בשם רשב״א.

2. כן בשיטה מקובצת בשם רשב״א.

3. כן בשיטה מקובצת בשם רשב״א.

4. כן בשיטה מקובצת בשם רשב״א.

במאי מוקי לה דאמר לכולכם. או בשעת נדר או בשעת חזרה:

אי הכי הי דין הוא ראשון והי דין הוא אחרון. בתמיה כיון דאמר כולכם אי זה נקרא ראשון ואי זה נקרא אחרון בלשון אחר גרס הוא דין הוא ראשון והוא דין הוא אחרון בלשון קושיא זהו ראשון וזהו אחרון ואין חלוק ביניהם ואמאי קתני דאם הותר ראשון הותרו כולם ובאחרון קתני הוא מותר וכולן אסורים וגירסא האחרונה דייקא דשפיר אשכחן דראשון ואחרון אם אמר הייתי אומר אבא מותר וכולם אסורים הרי אביו ראשון ואם אמר כולכם אסורים חוץ מאבא הרי אביו אחרון אבל טעם החלוק לא ידענא:

אמר (לך) רבא ולרבה מי ניחא סיפא במאי מוקים לה דאמר לכולכם – כלומר במעמיד וכדפרישית אי הכי הי דין הוא ראשון והי דין הוא אחרון כלומר היכי שייך למיתני ראשון ואחרון ואמאי קרי ליה במציעתא ראשון ובסיפא אחרון הוה ליה למימר בתרוייהו הותר אחד מהם.

אמר ליה רבא ולרבה מי ניחא לפירוש מה שאתה רוצה לפרשה לזו. סיפא במאי מוקי לה. כלומר כולה סיפא בין סוף דסיפא ואי נמי סוף דרישא דהיינו לזה ולזה בדאמר לכולכם כלומר סיפא דרישא שאמר מעיקרא לזה ולזה ועכשו אמר לכולכם. וסיפא דסיפא שאמר מתחלה ועד סוף לכולכם. הי ניהו ראשון והי ניהו אחרון דקתני האחרון מותר דהא כיון דאמר כולכם ליכא למימר לא אחרון ולא ראשון. ספרים אחרים מאי שנא ראשון מאי שנא אחרון. והכל עולה לטעם אחד אלא שלשון הראשון קאי לרישא דסיפא דהיינו דאמר מתחלה לכולכם ועכשו לזה ולזה. וללשון השני קאי אסיפא דסיפא ובדאמר מתחלה ועד סוף לזה ולזה. ועיקר הקושיא אינה אלא דלא הוה ליה למימר ראשון ואחרון אלא הותר (הראשון) האחד הותרו כולן אי נמי הוא מותר והשאר אסורין. אלא סיפא בשתלאן זה בזה כו׳. וכולה סיפא דברי הכל היא ולחדשה באה לאשמעינן דבתולה זה בזה לא לאיסור בלבד תלאן זה בזה אלא לגמרי שאם הותר הראשון בין מחמת שגגה כגון שנמצא אביו או אחיו בין שהותר מחמת שרצה להתירו מחמת פתחים שמצא או אפילו בחרטה כל שלמטה ממנו מותר דלגמרי תלאן זה בזה בין לאסור בין להתיר. הרשב״א ז״ל:

בצל הכופרי. בצלים של אותו מקום והכי גריס המורה בשם דב״ש. ואית דגרסי כופרי. מאי לאו דאמר אילו הייתי יודע שהכופרי יפה ללב הייתי אומר על הבצלים אסורים וכופרי מותר ואפילו הכי התירו ר׳ מאיר בכל הבצלים ולדברי הכל. וקשיא בין לדידך בין לרבה לדידך קשיא דהאמרת בית שמאי כר׳ מאיר דאמר תפוס לשון ראשון ואסור בכולכם והכא שרי ר׳ מאיר אפילו בכולכם. ולרבה נמי קשיא דאמר אפילו בכולכם. אמר ליה רבא אי לרבה קשיא לדידי לא קשיא דאנא מתריצנא לה אליבא דידי הכא במאי עסיקינן באומר אילו הייתי יודע כו׳ דהיא כלזה ולזה ולכך התיר ר׳ מאיר בכל הבצלים. ור׳ מאיר דהתיר אליבא דר׳ עקיבא ואליבא דרבא. כלומר לדברי הכל התיר וכדאמינא לה אנא דהיכא דאמר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר לזה ולזה אסורין ולאבא מותר דדברי הכל נדר שהותר מקצתו וכו׳. ולרבה אכתי קשיא. ואית ספרים דכתיב בהו האי פירכא בלישנא אחרינא. פירוש.

וזה לשון הרי״ץ ז״ל: ועוד הקשה לו רב אדא בר אהבה לרבא קונם בצל שאני טועם. ופירש הטעם למה אמר כן לפי שבצל רע ללב. והלא כופרי יפה ללב. כלומר ידוע הוא שהבצל הבא מכופרי שהוא שם מקום יפה ללב. היכי דמי שהתירו ר׳ מאיר. מכלל דרבנן שהיו בזמנו פליגי עליה כי הוא לבדו התיר וקשה לרבא לעיל דכהאי גוונא שפירש דברי הכל מודו דשרי. ותירץ דמיהא לא יקשה לרבא דהכא מיירי כגון דאמר אילו הייתי יודע הייתי אומר כל הבצלים אסורים וכופרי מותר. ורבנן דפליגי אדר׳ מאיר סברי לה כבית שמאי ור׳ מאיר כבית הלל ומה שאמר ור׳ מאיר אליבא דר׳ עקיבא כבית הלל סבירא ליה שהוא היה מתלמידי בית הלל אי נמי מפני שרבו רבו דר׳ מאיר. ויש גירסאות דגרסי רבה בהא קושיא והקשה בין לו בין לרבא אלא שהקושיא נעשית בבית המדרש לרבה. וגרסינן במאי לאו אילו הייתי יודע הייתי אומר כל הבצלים אסורים וכופרי מותר והוא הדין דקשה לרבא. לרבה קשיא דקאמר לעיל דבצל כופרי כולי עלמא מודו לאיסור והכא שרי ר׳ מאיר. ולרבא קשיא דאמר לעיל דבית שמאי סבירא להו כר׳ מאיר דאמר תפוס לשון ראשון ובכולכם אסר והכא שרי ר׳ מאיר. (ובתירוצים) ובפירושים יש היפוך גדול בנוסחאות והגירסא הראשונה ופירושה ישרה מן האחרונה. עד כאן.

אמר ליה [לו] רבא לרב פפא: ולשיטת רבה שאתה תומך בה, לשיטת ר׳ עקיבא מי ניחא סיפא [האם נוח לפרש את הסוף]? שכן במאי מוקים לה [במה הוא מעמיד, מפרש אותה] — שחזר ואמר ״לכולכם״, אולם במקרה זה הי דין [איזה מהם] הוא ראשון והי דין [ואיזה] הוא אחרון אם אמר ״כולכם״?

Rava said to Rav Pappa: And according to Rabba, whose opinion you are supporting with this objection, does the latter clause work out well according to Rabbi Akiva? In what case does he establish it? In a case where one retracted and said: From all of you, which of them is the first one and which of them is the last one? The mishna stated that if benefit from the last one was permitted, benefit from the last one alone is permitted and benefit from all the others is forbidden. If he is now saying: From all of you, who is the first and who is the last?

מיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דרשב״אפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) אֶלָּא רֵישָׁא דְּאָמַר לְכוּלְּכֶם וְסֵיפָא ^אכְּגוֹן שֶׁתְּלָאָן זֶה בָּזֶה וְאָמַר פְּלוֹנִי כִּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי כִּפְלוֹנִי.

Rather, Rava explains as follows: The first clause is referring to where he said: From all of you, and this follows the opinion of Beit Hillel, who say, according to Rava, that the entire vow is dissolved. And in the latter clause, i.e., the last two cases, it is referring to where he did not specify: From this one and from that one, but where, for example, he linked them to one another and said: So-and-so should be prohibited to partake like so-and-so, and so-and-so like so-and-so, but there is no general prohibition on all of them. Rather, each prohibition is linked to another one. Therefore, if the prohibition pertaining to the first individual is dissolved, then all those prohibitions linked to that one are dissolved as well.

א. טור יורה דעה רכ״ט:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה רכ״ט:ג׳

עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותרשב״אפירוש רא״שר״ןגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א טור יורה דעה רכ״ט:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה רכ״ט:ג׳

אלא אמר רבא – אנא מתרצינא להדדי דלא קשיא כלל דסיפא דקתני ראשון ואחרון לא משמע כדקתני שאיני נהנה לזה ולזה.

אלא כגון שתלאן זה בזה – דמעיקרא אמר קונם שאיני נהנה לזה והדר אמר פלוני יהא אסור כפלוני שהדרתי ופלוני השלישי יהא אשור כשני לפיכך קתני הותר הראשון הותרו כולן שכולן תלויין בו הותר האחרון האחרון מותר וכולן אסורין שהרי הראשון והאמצעי לא נתלו באחרון לפיכך לא הותרו השנים בהתירו של אחרון.

אלא דרישא דאמר כולכם – ובהא פליגי רבנן ור״ע דסיפא לאו מפלוגתא דרבנן ור״ע אלא אפי׳ רבנן נמי מודו וכגון שתלאן זה בזה.

אלא סיפא בשתלאן זה בזה – כלומר וכולה סיפא דברי הכל היא, ולחדשה (בזה) [באה]⁠¹ לאשמועינן דבתולה זה בזה, לא לאיסור בלבד תלאן זה בזה אלא לגמרי שאם (הותרה) [הותר]⁠² הראשון, בין מחמת שגגה כגון שגגת אביו או אחיו, בין שהותר מחמת שרצה להתירו מחמת פתחים שמצא, או אפילו בחרטה, כל שלמטה (ממני) [ממנו]⁠³ מותר, דלגמרי תלאן זה בזה בין לאסור בין להתיר.

1. כן בשיטה מקובצת בשם רשב״א.

2. כן בשיטה מקובצת בשם רשב״א.

3. כן בשיטה מקובצת בשם רשב״א.

וסיפא כגון שתלאן זה בזה. ולא איירי כלל בפלוגתא דב״ש ור״ע אלא מלתא אחריתי היא וכגון שאסרן על פלוני ואח״כ אמר פלוני כפלוני ופלוני כפלוני הותר הראשון כגון שנמצא אביו או שהותר ע״י פתח חרטה הותרו כולם שכולם נתלו בו הותר האחרון הוא מותר וכולם אסורים ולא שייך הכא לומר הותר מקצתו הותר כולו דכל חד וחד נדר באפי נפשיה הוא וכה״ג אמר בנזיר אמר הריני נזיר ואמר חבירו הריני כמותו כו׳ הותר הראשון הותרו כולם הותר האחרון הוא מותר וכולם אסורים ודיקא נמי דקתני עלה בברייתא הותר האמצעי כו׳:

אלא רישא דאמר לכולכם – כלומר בין לדידי בין לרבה רישא דאמר לכולכם.

וסיפא – כלומר מציעתא ובתרייתא בשתלאן זה בזה וכו׳ אלא דלדידי רישא במעמיד ולרבה במשנה.

בהר״ן ד״ה לרבא רישא וכו׳ דאיכא למימר וכו׳. עיין בר״ן ריש סוכה דף רלא וצ״ע:

אלא צריך לפרש כך: רישא [בהתחלה] מדובר שאמר ״לכולכם״ וכשיטת רבא שבנושא זה היתה המחלוקת, וזו שיטת בית הלל היא, האומרים שהותר הנדר כולו, וסיפא [ובסוף], בשני המקרים האחרונים, מדובר לא שפרט ואמר ״לזה ולזה אסור״ סתם, אלא כגון שתלאן (תלה אותם) זה בזה, ואמר: ״פלוני יהיה אסור כפלוני, ופלוני כפלוני״ שאין עליהם איסור כולל אחד, אלא איסורם תלוי זה בזה, ולכן אם הותר הראשון, כל אלו שנתלו בו גם הם מותרים כמותו.

Rather, Rava explains as follows: The first clause is referring to where he said: From all of you, and this follows the opinion of Beit Hillel, who say, according to Rava, that the entire vow is dissolved. And in the latter clause, i.e., the last two cases, it is referring to where he did not specify: From this one and from that one, but where, for example, he linked them to one another and said: So-and-so should be prohibited to partake like so-and-so, and so-and-so like so-and-so, but there is no general prohibition on all of them. Rather, each prohibition is linked to another one. Therefore, if the prohibition pertaining to the first individual is dissolved, then all those prohibitions linked to that one are dissolved as well.

עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותרשב״אפירוש רא״שר״ןגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) דַּיְקָא נָמֵי דְּתַנְיָא הוּתַּר הָאֶמְצָעִי הֵימֶנּוּ וּלְמַטָּה מוּתָּרִין וּלְמַעְלָה אֲסוּרִין.

The Gemara comments: The language is also precise, as it is taught in a baraita concerning this mishna: If the middle one in this chain of people prohibited by the vow from partaking was permitted to do so, then from him and below, i.e., those who were mentioned after him, are permitted to partake, and from him and above, i.e., those who were mentioned before him, are prohibited from partaking. This indicates that the mishna speaks about a case where the prohibitions are linked together. Therefore, the prohibition is dissolved for those who were mentioned after that individual whose prohibition is dissolved.

מיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

דיקא נמי – דהכי הוא דקתני ההיא ברייתא.

הותר האמצעי הימנו ולמטה מותר – והיינו הוא והאחרון שתלוי בו מותרים.

ממנו ולמעלה – היינו הראשון אסור לפי שהן תלויין בו והוא אין תלוי בהן.

ואמר ליה רבא ולרבה מי ניחא סיפא ר״ל סיפא דרישא במאי מוקים לה בדאמר לכלכם שנמצא סותר ואם כן מאי ראשון דקאמר והרי בדבור שני כללם בדבור אחד הוה ליה למימר הותר אחד מהם ואי כדקאמרת דראשון לאו דוקא אין זה כלום דמדקאמר ברישא הותר אחד מהם וכו׳ ובתר הכי אמר הותר הראשון אלמא דוקא קתני וכן נמי סיפא דסיפא דמפרשת לה במעמיד לדעתו מאי אחרון דקאמר מותר ומהיכן בא לקרות לאותו שהיה נדרו בטעות אחרון ועוד דהא כולכם קאמר:

אלא רישא דקאמר לכלכם שנמצא מעמיד דבריו ור׳ עקיבא כבית הלל ותו לא אשמעינן מידי לא במעמיד ולא בסותר דבסותר לא פליגי ולא הוצרך ללמדה וסיפא כולה ר״ל בין סיפא דרישא בין סיפא דסיפא חדא מילתא אתא לאשמעינן ודבר שבלא מחלקת וכולה כשתלאן זה ר״ל שהרים את הראשון ואחר כך התפיס בו אחד בפרט כלומר וזה כראשון וכן הרבה כל אחד בקודם לו והרי בזו הואיל ופרטים הם אין ראוי לומר שאם הותר האחד יותרו כלם אלא אם כן בדרך זה שכל שהראשון הותר בטעות כל הנתפשים שאחריו הותרו אבל כל שהאחרון בטעות הוא מותרה והקודמים אסורים והוא שאמרו בתוספתא הותר האמצעי הימנו ולמטה מותר הימנו ולמעלה אסור וכן הלכה ופרשוה בתוספות אפילו הותר על ידי פתח או חרטה וכן הדין כשמתפיסין הם בעצמם כגון שנדר אחד ואמר אחר ואני כמהו וכן בנזיר אמרו שאם אמר האחד הריני נזיר ואמר אחר ואני שהוא כמהו הותר הראשון הותרו כולם הותר האחרון הוא מותר וכולם אסורים הא לזה ולזה פרטא הוי ואין אחד מהם ניתר על ידי אותו שהיה הנדר עליו בטעות ואין צריך לומר קונם לזה וקונם לזה וזה ששנאוה שם בקונם לזה וקונם לזה לדעת ר׳ שמעון שנאוה שהיה אומר לך ולך כללא הוי ומכל מקום לר׳ יהודה פרטא הוי ור׳ שמעון ור׳ יהודה הלכה כר׳ יהודה וכל שכן לזה לזה בלא וא״ו וגדולי המחברים כתבו בענינים אלו דברים שלא נתישבו לנו בפרק רביעי ואף גדולי המגיהים מחלו להם בה ואע״פ שתירוצו של רבא עלה כהוגן ויש לענין סוף השמועה אין ספק שכך הוא מכל מקום טעמיה דרבא לא אקליש ליה בהכי דאיהו נמי מצי מפרש לרישא בסותר וסיפא בשתלאן זה בזה:

ומכל מקום חזרו והקשו לשניהם ממה שאמרו קונם בצל וכו׳ ואין גורסין איתיביה רב אדא לרבא אלא איתיביה רב אדא לחוד דלתרויהו קא פריך והוא שאמרו קונם בצל שאני טועם שהבצל רע ללב אמרו לו והרי הכופרי ר״ל בצל שהוא דק במינו יפה ללב הותר הכופרי והותרו האחרים אגבו ומעשה היה והתירו ר׳ מאיר לכל הבצלים מאי לאו באומר אלו הייתי יודע שכן הייתי אומר כל הבצלים אסורים וכופרי מותר שנמצא מעמיד דבריו וקשיא לרבא דאמר דבית שמאי כר׳ מאיר והכא ר׳ מאיר גופיה קאמר דאף במעמיד מותר כלן ואין אומרין תפוש לשון ראשון וקשיא נמי לרבה דקאמר דבמעמיד כולהו מודו דאסור והכא חזינן דשרי ותירצה באומר אלו הייתי יודע וכו׳ הייתי אומר בצל פלוני וכו׳ שנמצא סותר את דבריו ולדעת רבה אתייא הא דר׳ מאיר כבית הלל ולדעת רבא אתיא כדברי הכל ויש בקצת ספרים גרסות אחרות בתירוץ זה וזו עיקר וכן יש גורסין בה איתיביה אביי לרבא ואינה נראית דהא לרבא קשיא טפי:

ומעירים: דיקא נמי [מדוייק גם כן] כהסבר זה, דתניא [שכן שנינו בברייתא] על אותה משנה: אם הותר האמצעי מתוך שרשרת כזו של נדורים — הימנו ולמטה, כלומר, אלה שבאים אחריו מותרין, ממנו ולמעלה, אלה שלפניו — אסורין. משמע שאכן מדובר כאן במקרה שתלה איסורם זה בזה, ולכן מאותו אדם שבו הותר האיסור — כל הבאים אחריו מותרים.

The Gemara comments: The language is also precise, as it is taught in a baraita concerning this mishna: If the middle one in this chain of people prohibited by the vow from partaking was permitted to do so, then from him and below, i.e., those who were mentioned after him, are permitted to partake, and from him and above, i.e., those who were mentioned before him, are prohibited from partaking. This indicates that the mishna speaks about a case where the prohibitions are linked together. Therefore, the prohibition is dissolved for those who were mentioned after that individual whose prohibition is dissolved.

מיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) אֵיתִיבֵיהּ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה לְרָבָא קוּנָּם בָּצָל שֶׁאֲנִי טוֹעֵם שֶׁהַבָּצָל רַע לַלֵּב אָמְרוּ לוֹ וַהֲלֹא הַכּוּפְרִי יָפֶה לַלֵּב הוּתַּר בַּכּוּפְרִי וְלֹא בַּכּוּפְרִי בִּלְבַד הוּתַּר אֶלָּא בְּכׇל הַבְּצָלִים מַעֲשֶׂה הָיָה וְהִתִּירוֹ רַבִּי מֵאִיר בְּכׇל הַבְּצָלִים.

Rav Adda bar Ahava raised an objection to Rava: The mishna (66a) states that if one says: Onions are konam for me, and for that reason I will not taste them, because onions are bad for the heart, and others said to him: But isn’t the kuferi onion good for the heart, the vow is dissolved with regard to kuferi onions, and not only with regard to kuferi onions is it dissolved, but with regard to all types of onions. The mishna relates that an incident of this kind occurred, and Rabbi Meir dissolved the vow with regard to all types of onions.

מיוחס לרש״יתוספותרשב״אפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

והלא הכופרי – בצל של אותו מקום.

הותר בכופרי – שלא נדר אלא מאותו שהוא רע ללב ולא בכופרי.

והתירו רבי מאיר – דקסבר נדר שהותר מקצתו הותר כולו.

איתיביה רב אדא בר אהבה לרבא – בכולהו פירכי גרסינן לרבא מיהו האי פירכא איתא לרבא וכ״ש לרבה כמו שאפרש בע״ה.

קונם בצל שאני טועם – משנה היא בפרק ר׳ אליעזר.

כופרי יפה ללב – על שם מקומו וכן כלב כופרי ובערוך פי׳ שהוא לשון כפר שהוא של כפרים.

הכי גרסינן (נדרים סו.): איתיביה רב אדא בר אהבה קונם בצל שאני טועם – ולא גרסינן איתיביה לרבא, כי לתרוייהו קא פריך.

(5-7) מעשה היה והתיר רבי מאיר לכל הבצלים מאי לאו דאמר אילו הייתי יודע שהכופרי יפה ללב הייתי אומר כל הבצלים אסורים וכופרי מותר, לא דאמר אילו הייתי יודע הייתי אומר בצל פלוני ופלוני אסורים וכופרי מותר – פירוש דלתרווייהו פריך, דלרבא דאמר דבית שמאי כרבי מאיר משמע נמי דרבי מאיר כבית שמאי, ובחד שיטתא קיימי, ואילו בית שמאי אליבא דרבא במעמיד דבריו מיהא אוסר, דתפיס לשון ראשון, וכל שכן דקשיא לרבה, דלדידיה לכולי עלמא באומר כל הבצלים אסורים חוץ מן הכופרי, כופרי מותר והשאר אסורין.

כופרי יפה ללב. בצל הגדול שנתבשל כל צרכו כמו ורבעה כלב כופרי (יבמות דף נט:):

איתיביה רב אדא לרבא וכו׳ – כלומר וקשיא לרבא דאמר במעמיד פליגי ומוקי ב״ש כרבי מאיר ומדאינהו כר״מ משמע דר״מ נמי ס״ל כותייהו דאביו מותר וכולן אסורין וכאן התיר ר״מ כל הבצלים וכל שכן דקשיא לרבה דאמר דבמעמיד ד״ה כולהון אסורין ואביו מותר דא״כ ר״מ שהתיר כל הבצלים דאמר כמאן אלא דמשום דהך מתני׳ תני ר״מ בהדיא ורבא הוא דאדכריה לר׳ מאיר אקשי ליה לרבא ובדין הוא דה״מ לשנויי דנהי דב״ש סברי לה כרבי מאיר [אבל רבי מאיר] לא ס״ל כותייהו אלא כב״ה ואפילו במעמיד שרי דנהי דאמר רבי מאיר תפוס לשון ראשון ה״מ כשסותר זה את זה כעולה ושלמים אבל בשאינו סותר באומר חוץ מן אבא ס״ל דבגמר דבריו אדם נתפס אלא דלפום טעמיה דמקשה דמוקי רבי מאיר כב״ש מתרץ לה דלאו במעמיד היא אלא במשנה לרבה רבי מאיר אליבא דרבי עקיבא דהא רבה לא ס״ל דב״ש כר״מ הלכך מצינן לאוקמי לרבי מאיר אליבא דרבי עקיבא ולרבא דאמר דבמהפך דבריו דברי הכל מותר קאי רבי מאיר כדברי הכל.

הכי גרסינן איתיביה רב אדא בר אהבה קונם בצל שאני טועם. ולא גרסינן איתיביה לרבא כי לתרוייהו קא פריך. מעשה היה והתיר ר׳ מאיר לכל הבצלים מאי לאו דאמר אילו הייתי יודע שהכופרי יפה ללב הייתי אומר כל הבצלים אסורים וכופרי מותר לא דאמר אילו הייתי יודע הייתי אומר בצל פלוני ופלוני אסורים וכופרי מותר. ופירושו דלתרוייהו פריך דלרבא דאמר דבית שמאי כר׳ מאיר משמע נמי דר׳ מאיר כבית שמאי ובחדא שיטתא קיימי ואילו בית שמאי אליבא דרבא במעמיד דבריו מיהא אסור דתפוס לשון ראשון: וכל שכן דקשיא לרבה דלדידיה לכולי עלמא באומר כל הבצלים אסורים חוץ מן הכופרי כופרי מותר והשאר אסורים. ופרקינן באומר בצל פלוני ופלוני אסורים וכופרי מותר. והילכך לרבא אף על גב דר׳ מאיר כבית שמאי הא מודו בית שמאי במהפך דבריו שהותרו כולם ואתיא דר׳ מאיר ככולי עלמא. ולרבה ר׳ מאיר דאמר כר׳ עקיבא רביה דקאי כבית הלל. וקצת קשה דלהדין גירסא ופירושה קסבר רבא דר׳ מאיר כבית שמאי והיכי שביק בית הלל ועביד כבית שמאי. ותירצו בתוספות דאיכא למימר דקסבר ר׳ מאיר דלא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר זה. ואכתי אינו מחוור דמכל מקום אית ליה דלא כר׳ עקיבא רביה. ויש לי לומר דרבא לא קאמר אלא דבית שמאי אית להו דר׳ מאיר דתפוס לשון ראשון ואלא הא דבית שמאי עדיפא מדר׳ מאיר דר׳ מאיר לא אמר אלא בתמורת עולה ותמורת שלמים לפי שהוא גומר בלשון ראשון שתהא תמורת עולה וכשחוזר ואומר תמורת שלמים הויא חזרה גמורה. אבל בכולכם אינו כלל גמור דמה שאמר חוץ מאבא לאו חזרה היא אלא אסוקי מילתא בעלמא וכדכתיבנא לעיל. אלא דרב אדא טעי בה וקסבר דלרבא בית שמאי כר׳ מאיר ור׳ מאיר כבית שמאי והכא הוא הדין דהוה מצי לתרוצי ליה הכין אלא דניחא ליה לאוקמה להא ככולי עלמא ואפילו למאי דטעי ביה רב אדא. כן נראה לי. ויש גירסאות אחרות וזו הנכונה שבגרסאות וכן נראה שגורסים בתוספות וכן מצאתיה בקצת מחבורי חכמי הראשונים. הרשב״א ז״ל.

איתיביה [הקשה לו] רב אדא בר אהבה לרבא: שנינו כי האומר ״קונם בצל שאני טועם שהבצל רע ללב״ ואמרו לו: והלא הבצל הכופרי יפה ללב! הרי זה הותר בכופרי. ולא בכופרי בלבד הותר אלא בכל הבצלים הותר. ואכן, מעשה היה באדם שנדר כך, והתירו ר׳ מאיר בכל הבצלים.

Rav Adda bar Ahava raised an objection to Rava: The mishna (66a) states that if one says: Onions are konam for me, and for that reason I will not taste them, because onions are bad for the heart, and others said to him: But isn’t the kuferi onion good for the heart, the vow is dissolved with regard to kuferi onions, and not only with regard to kuferi onions is it dissolved, but with regard to all types of onions. The mishna relates that an incident of this kind occurred, and Rabbi Meir dissolved the vow with regard to all types of onions.

מיוחס לרש״יתוספותרשב״אפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) מַאי לָאו דְּאָמַר אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהַכּוּפְרִי יָפֶה לַלֵּב הָיִיתִי אוֹמֵר כׇּל הַבְּצָלִים אֲסוּרִין וְכוּפְרִי מוּתָּר.

What, is it not speaking here of a case where that person said: Had I known that the kuferi onion is good for the heart I would have said: All onions are forbidden and the kuferi onion is permitted? This would be difficult for Rabba, who argues in similar cases that all opinions maintain that the other onions are forbidden, as well as for Rava, who would hold that only Beit Shammai, who follow the opinion of Rabbi Meir, maintain that all onions are forbidden in this type of case, and yet here Rabbi Meir himself permits all types of onions.

מיוחס לרש״יתוספותרשב״אפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

מאי לאו דאמר אילו הייתי יודע שהכופרי יפה ללב הייתי אומר כל הבצלין אסורין וכופרי מותר – דהיינו דומיא דכולכם אסורין חוץ מאבאואפ״ה התירו ר״מ בכל הבצלים וקשיא בין לרבה בין לרבא דאילו לרבה בכולכם לא פליגי דאסור והכא קא שרי ר״מ היכא דאמר בכולכם ולרבא קשיא דאמר בכולכם פליגי דב״ש דאסרי סברי לה כר״מ.

מאי לאו דאמר אילו הייתי וכו׳ כל הבצלים וכו׳ והתיר ר״מ – וקאמר לדידך דקאמרת לעיל דב״ש אסרי משום תפוס לשון ראשון וב״ש כרבי מאיר והכא בהך ברייתא מתיר רבי מאיר אע״ג דסבר תפוס לשון ראשון [ולרבה אמת קשה טפי] דלדידיה אמר לעיל בכולכם אסור לכ״ע והא דפריך לרבא טפי היינו משום שהיה תלמידו ומשני לא באומר אילו הייתי יודע הייתי אומר פלוני ופלוני ור׳ מאיר אליבא דרבי עקיבא ואליבא דרבנן כלומר אליבא דכ״ע הוא והיינו כרבא דאמר לעיל דהכל מודים באומר לזה ולזה ואליבא דרבה נמי לאו פירכא היא די״ל דאליבא דרבי עקיבא אמר דוקא ולא אליבא דרבנן דהא פליגי רבנן בלזה ולזה.

[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 5]

הייתי אומר כל הבצלים אסורים וכופרי מותר. וקשה לרבה דהכא לא החליף דבריו דמתחלה אסר כל הבצלים עליו ולבסוף אמר כולכם וקא שרי רבי מאיר וקשה נמי לרבא דאיהו אמר כי אמר כולכם בסוף אסרי בית שמאי משום דסברי כרבי מאיר והכא קא שרי רבי מאיר:

ומעתה, מאי לאו [האם לא] מדובר כאן שאמר אותו אדם: אילו הייתי יודע שהכופרי יפה ללב הייתי אומר ״כל הבצלים אסורין וכופרי מותר״? ולפי זה קשה גם לרבה שאומר שבכגון זה הכל אוסרים, וגם לרבא שהסביר שבית שמאי האוסרים סבורים כר׳ מאיר, והרי ר׳ מאיר עצמו הוא המתיר כאן!

What, is it not speaking here of a case where that person said: Had I known that the kuferi onion is good for the heart I would have said: All onions are forbidden and the kuferi onion is permitted? This would be difficult for Rabba, who argues in similar cases that all opinions maintain that the other onions are forbidden, as well as for Rava, who would hold that only Beit Shammai, who follow the opinion of Rabbi Meir, maintain that all onions are forbidden in this type of case, and yet here Rabbi Meir himself permits all types of onions.

מיוחס לרש״יתוספותרשב״אפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל

(7) ^בלֹא בְּאוֹמֵר אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהַכּוּפְרִי יָפֶה לַלֵּב הָיִיתִי אוֹמֵר בָּצָל פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי אֲסוּרִין וְכוּפְרִי מוּתָּר וְרַבִּי מֵאִיר אַלִּיבָּא דְּרַבִּי עֲקִיבָא וְאַלִּיבָּא דְרַבָּנַן.

The Gemara responds: No, this should be explained as a case where one says: If I had known that the kuferi onion is good for the heart, I would have said: Such an onion and such an onion are forbidden to me and the kuferi onion is permitted, and the opinion of Rabbi Meir is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva and also in accordance with the opinion of the Rabbis. This is because, according to Rava, when one says: This one and that one, all agree that everything is permitted.

ב. רמב״ם הלכות נדרים ח׳:ז׳
סמ״ג מצוות לא תעשה רמ״ב
טור יורה דעה רל״ב:ט׳
שולחן ערוך יורה דעה רל״ב:ט׳

עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״ירשב״אפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ב רמב״ם הלכות נדרים ח׳:ז׳
סמ״ג מצוות לא תעשה רמ״ב
טור יורה דעה רל״ב:ט׳
שולחן ערוך יורה דעה רל״ב:ט׳

תריץ לה באומר אילו הייתי יודע שהכופרי יפה ללב הייתי אומר בצל פלוני ופלוני אסור וכופרי מותר – דהיינו פלוני ופלוני ולהכי קא שרי ר״מ והיינו דרבא דאמר פלוני ופלוני דברי הכל מותר דר׳ מאיר אליבא דרבי עקיבא ואליבא דרבנן קא שרי כלומר אליבא דד״ה דהא ד״ה מותר ותרווייה״ו גרי״ס המור״ה.

[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 5]

ופרקינן: באומר בצל פלוני ופלוני אסורים וכופרי מותר – והלכך לרבא אף על גב דרבי מאיר כבית שמאי, [הא]⁠¹ מודו בית שמאי דמהפך דבריו שהותרו כולם, ואתיא דרבי מאי ככולי עלמא, ולרבה רבי מאיר דאמר כרבי עקיבא רביה דקאי כבית הלל. וקצת קשה דלהוין גירסא ופירושא קסבר רבא דרבי מאיר כבית שמאי, והיכי שביק בית הלל ועביד כבית שמאי, ותירצו בתוספות דאיכא למימר, דקסבר רבי מאיר דלא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר זה. ואכתי אינו מחוור, דמכל מקום אית ליה דלא כרבי עקיבא רביה, ויש לי לומר דרבא לא קאמר אלא דבית שמאי אית להו דרבי מאיר דתפוס לשון ראשון, (אלא) [ואלא]⁠² הא דבית שמאי עדיפא מדרבי מאיר, דרבי מאיר לא אמר אלא בתמורת עולה ותמורת שלמים, לפי שהוא גומר בלשון ראשון שתהא תמורת עולה, וכשחוזר ואומר תמורת שלמים הויא חזרה גמורה. אבל בכולכם אינו כלל גמור, דמה שאמר חוץ מאבא לאו חזרה היא, אלא אסוקי מלתא בעלמא, וכדכתיבנא לעיל אלא דרב אדא (לא ידע) [טעי]⁠³ בה, וקסבר דלרבא בית שמאי כרבי מאיר ורבי מאיר כבית שמאי. והכא הוא הדין דהוי מצי לתרוצי ליה הכין, אלא דניחא ליה לאוקמה להא דבצל ככולי עלמא, ואפילו למאי (דטעו) [דטעי]⁠⁴ בה רב אדא (כצ״ל) [כן נראה לי]⁠⁵ ויש גירסאות אחרות, וזו הנכונה שבגירסאות וכן נראה שגורסין בתוספות, וכן מצאתיה בקצת חבורי חכמי הראשונים.

1. כן בשיטה מקובצת בשם רשב״א.

2. כן בשיטה מקובצת בשם רשב״א.

3. כן בשיטה מקובצת בשם רשב״א.

4. כן בשיטה מקובצת בשם רשב״א.

5. כן בשיטה מקובצת בשם רשב״א.

הייתי אומר בצל פלוני ופלוני אסור וכופרי מותר. לרבה הרי החליף דבריו ור״מ כר״ע רביה סבירא ליה ולרבא לדברי הכל שרי וגרס ר״מ אליבא דרבי עקיבא ואליבא דרבנן והיינו אליבא דרבא:

(7-8) ור׳ מאיר אליבא דר׳ עקיבא ואליבא דרבנן דפליגי עלה. ואליבא דרבא קאמר תלמודא הכי דאמר לעיל דהיכא דלא אמר כולכם כולי עלמא מודו דמותרים. ורבה אמר דר׳ מאיר כר׳ עקיבא ולא כבית שמאי וכהאי לישנא אמר רבה לעיל דפליגי. והשתא לרבה לא מסקי מהא שמעתא אלא כדמסיק תעלא מבי כרבא דהא לא שרי ר׳ עקיבא אלא היכא שהחליף לשונו ואם נדר אדם בהרבה דברים והותר לו האחד השאר לא הותרו דמי (אבל) יוכל להבין אם משנה מלשון שנדר. אבל לרבא דאמר דלר׳ עקיבא הותרו כולם בכל ענין וכר׳ עקיבא הילכתא אם כן אם נדר בכמה דברים קונם בשר ויין ופירות ונמצא לו פתח ביין לבד הותר בכולן (דש״מ) דשמא הלכה כרבא דבתראה הוא או דשמא לגבי רבה לית הילכתא כותיה. ובכולה הך שמעתתא יש לפרש דנדר שהותר מקצתו הותר כולו מן התורה ומדרבנן אינו מותר ולכך חלוקים תרוייהו מר כדאית ליה ומר כדאית ליה. שיטה:

ודוחים: לא, יש לפרש זאת באומר: אילו הייתי יודע שהכופרי יפה ללב הייתי אומר ״בצל פלוני ופלוני אסורין וכופרי מותר״. ור׳ מאיר בפסקו זה הוא גם אליבא [על פי שיטת] ר׳ עקיבא וגם אליבא דרבנן [על פי שיטת חכמים], לפי האופן שרבא מפרש, שכשאמר ״פלוני ופלוני״ וכו׳ — לדעת הכל הותרו כולם.

The Gemara responds: No, this should be explained as a case where one says: If I had known that the kuferi onion is good for the heart, I would have said: Such an onion and such an onion are forbidden to me and the kuferi onion is permitted, and the opinion of Rabbi Meir is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva and also in accordance with the opinion of the Rabbis. This is because, according to Rava, when one says: This one and that one, all agree that everything is permitted.

עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״ירשב״אפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל

(8) אֵיתִיבֵיהּ רָבִינָא לְרָבָא רַבִּי נָתָן אוֹמֵר יֵשׁ נֶדֶר שֶׁמִּקְצָתוֹ מוּתָּר וּמִקְצָתוֹ אָסוּר כֵּיצַד נָדַר מִן הַכַּלְכַּלָּה

Ravina raised an objection to Rava: Rabbi Natan says there is a vow that is partially dissolved and partially binding. How so? One who took a vow that benefit from all the items in a basket be forbidden to him,

ר״ןשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

יש נדר שמקצתו מותר ומקצתו אסור – נראה לי דבמקצתו מותר בלא שאלה קאמר כיון שיש טעות בעיקר הנדר שזה לא נתכוון לבנות שוח לעולם.

[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 7]

איתיביה [הקשה לו] רבינא לרבא: שנינו, ר׳ נתן אומר: יש נדר שמקצתו מותר ומקצתו אסור. כיצד? נדר מן הכלכלה (סל), שאסר עצמו בנדר מכל מה שנמצא בתוך סל

Ravina raised an objection to Rava: Rabbi Natan says there is a vow that is partially dissolved and partially binding. How so? One who took a vow that benefit from all the items in a basket be forbidden to him,

ר״ןשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נדרים כו: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה נדרים כו: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לרש"י נדרים כו:, תוספות נדרים כו:, תוספות רי"ד נדרים כו:, רשב"א נדרים כו: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי נדרים כו: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש רא"ש נדרים כו:, ר"ן נדרים כו: – פרקים ה', ז'-ט' – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים (בהכנה) על פי כתב יד בהמ"ל 895, ברשותו האדיבה, שיטה מקובצת נדרים כו:, מהרש"א חידושי הלכות נדרים כו:, גליון הש"ס לרע"א נדרים כו:, פירוש הרב שטיינזלץ נדרים כו:

Nedarim 26b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Nedarim 26b, Attributed to Rashi Nedarim 26b, Tosafot Nedarim 26b, Tosefot Rid Nedarim 26b, Rashba Nedarim 26b, Meiri Nedarim 26b, Peirush HaRosh Nedarim 26b, Ran Nedarim 26b, Shitah Mekubetzet Nedarim 26b, Maharsha Chidushei Halakhot Nedarim 26b, Gilyon HaShas Nedarim 26b, Steinsaltz Commentary Nedarim 26b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון