גמרא
פירוש
אֶלָּא סֵיפָא דְּאָמַר לָזֶה וְלָזֶה כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
אלא סיפא – כלומר מציעתא אי דאמר לזה ולזה כלומר שבתחילה אמר לכולכם ועכשיו אומר לזה ולזה וכי קתני בברייתא לזה ולזה אדבריו אחרונים קאי ר׳ עקיבא היא בתמיה הא במשנה אפי׳ רבנן מודו וליכא למימר דכי היכי דלרבה תרי בבי קמאי במשנה לרבא נמי תרי בבי קמאי במעמיד אלא דרישא כשאומר בתחלה ולבסוף כולכם ומציעתא כשאמר בתחלה ולבסוף לזה ולזה דליכא למימר הכי דבשלמא לרבה תרווייהו צריכי לאשמועינן דבין מכלל לפרט או מפרט לכלל שנוי הוי אלא לרבא דלית ליה אוקמתא אלא במעמיד תרתי במעמיד למה לי אלא ודאי רישא במעמיד ומציעתא במשנה וכיון שכן קשיא מציעתא דהיכי קאמר דר״ע היא ולא רבנן דקתני כיצד אמר ר״ע הא במשנה אפילו רבנן מודו והוא הדין דהוה ליה לאקשויי מסיפא דקתני האחרון מותר וכולן אסורין והיכי משכחת לה לר״ע הא אמרת דאפי׳ מעמיד שרי אלא דכיון דמציעת׳ קשיא ליה לא נטר ליה עד סיפא ונראה בעיני דהיינו טעמא דכי אמרי׳ בשלמא לרבה קרינא למציעתא רישא וכי אמרינן אלא לדידך קרינא למציעתא סיפא משום דלרבה מציעתא ורישא בחד גוונא דהיינו במשנה ומשום הכי קרינן להו לתרוייהו רישא דלדידיה ליכא אלא תרי בבי בברייתא דהיינו תרי גווני קמאי במשנה וסיפא במעמיד אבל לרבא דלא אפשר לאוקמיה מציעתא דומיא דרישא במעמיד דאם כן תקשי לן תרתי במעמיד למה לי קרינא למציעתא סיפא.
אמר (לך) רבא ולרבה מי ניחא סיפא במאי מוקים לה דאמר לכולכם – כלומר במעמיד וכדפרישית אי הכי הי דין הוא ראשון והי דין הוא אחרון כלומר היכי שייך למיתני ראשון ואחרון ואמאי קרי ליה במציעתא ראשון ובסיפא אחרון הוה ליה למימר בתרוייהו הותר אחד מהם.
אלא רישא דאמר לכולכם – כלומר בין לדידי בין לרבה רישא דאמר לכולכם.
וסיפא – כלומר מציעתא ובתרייתא בשתלאן זה בזה וכו׳ אלא דלדידי רישא במעמיד ולרבה במשנה. איתיביה רב אדא לרבא וכו׳ – כלומר וקשיא לרבא דאמר במעמיד פליגי ומוקי ב״ש כרבי מאיר ומדאינהו כר״מ משמע דר״מ נמי ס״ל כותייהו דאביו מותר וכולן אסורין וכאן התיר ר״מ כל הבצלים וכל שכן דקשיא לרבה דאמר דבמעמיד ד״ה כולהון אסורין ואביו מותר דא״כ ר״מ שהתיר כל הבצלים דאמר כמאן אלא דמשום דהך מתני׳ תני ר״מ בהדיא ורבא הוא דאדכריה לר׳ מאיר אקשי ליה לרבא ובדין הוא דה״מ לשנויי דנהי דב״ש סברי לה כרבי מאיר [אבל רבי מאיר] לא ס״ל כותייהו אלא כב״ה ואפילו במעמיד שרי דנהי דאמר רבי מאיר תפוס לשון ראשון ה״מ כשסותר זה את זה כעולה ושלמים אבל בשאינו סותר באומר חוץ מן אבא ס״ל דבגמר דבריו אדם נתפס אלא דלפום טעמיה דמקשה דמוקי רבי מאיר כב״ש מתרץ לה דלאו במעמיד היא אלא במשנה לרבה רבי מאיר אליבא דרבי עקיבא דהא רבה לא ס״ל דב״ש כר״מ הלכך מצינן לאוקמי לרבי מאיר אליבא דרבי עקיבא ולרבא דאמר דבמהפך דבריו דברי הכל מותר קאי רבי מאיר כדברי הכל. יש נדר שמקצתו מותר ומקצתו אסור – נראה לי דבמקצתו מותר בלא שאלה קאמר כיון שיש טעות בעיקר הנדר שזה לא נתכוון לבנות שוח לעולם.פרקים ה', ז'-ט' – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים (בהכנה) על פי כתב יד בהמ"ל 895, ברשותו האדיבה
וסיפא – כלומר מציעתא ובתרייתא בשתלאן זה בזה וכו׳ אלא דלדידי רישא במעמיד ולרבה במשנה. איתיביה רב אדא לרבא וכו׳ – כלומר וקשיא לרבא דאמר במעמיד פליגי ומוקי ב״ש כרבי מאיר ומדאינהו כר״מ משמע דר״מ נמי ס״ל כותייהו דאביו מותר וכולן אסורין וכאן התיר ר״מ כל הבצלים וכל שכן דקשיא לרבה דאמר דבמעמיד ד״ה כולהון אסורין ואביו מותר דא״כ ר״מ שהתיר כל הבצלים דאמר כמאן אלא דמשום דהך מתני׳ תני ר״מ בהדיא ורבא הוא דאדכריה לר׳ מאיר אקשי ליה לרבא ובדין הוא דה״מ לשנויי דנהי דב״ש סברי לה כרבי מאיר [אבל רבי מאיר] לא ס״ל כותייהו אלא כב״ה ואפילו במעמיד שרי דנהי דאמר רבי מאיר תפוס לשון ראשון ה״מ כשסותר זה את זה כעולה ושלמים אבל בשאינו סותר באומר חוץ מן אבא ס״ל דבגמר דבריו אדם נתפס אלא דלפום טעמיה דמקשה דמוקי רבי מאיר כב״ש מתרץ לה דלאו במעמיד היא אלא במשנה לרבה רבי מאיר אליבא דרבי עקיבא דהא רבה לא ס״ל דב״ש כר״מ הלכך מצינן לאוקמי לרבי מאיר אליבא דרבי עקיבא ולרבא דאמר דבמהפך דבריו דברי הכל מותר קאי רבי מאיר כדברי הכל. יש נדר שמקצתו מותר ומקצתו אסור – נראה לי דבמקצתו מותר בלא שאלה קאמר כיון שיש טעות בעיקר הנדר שזה לא נתכוון לבנות שוח לעולם.פרקים ה', ז'-ט' – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים (בהכנה) על פי כתב יד בהמ"ל 895, ברשותו האדיבה
הערות
הערות
Gemara
Peirush