×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא זֶה לִפְנֵי בִּיאַת מַיִם (חַיִּים) וְזֶה לְאַחַר בִּיאַת מַיִם זֶה לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים וְזֶה לְאַחַר זְרִיקַת דָּמִים.:
Rabbi Ḥiyya teaches the same halakha: The shaving of a leper does not count for the shaving of naziriteship, as this one, a leper, shaves before immersion in water, and that one, an impure nazirite, shaves after immersion water. This one, the leper, shaves before the blood is sprinkled, and that one, the pure nazirite, shaves after the blood is sprinkled.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תני רבי חייא – טמא והוא מצורע אין עולין לו לכאן ולכאן לפי שזה לפני ביאת מים וזה לאחר ביאת מים נזיר טהור והוא מצורע נמי אין עולין לו לכאן ולכאן שמצורע מגלח לפני זריקה ונזיר טהור לאחר זריקת דמים.
תני [שנה] ר׳ חייא אותם דברים עצמם: אין תגלחת צרעת עולה גם לתגלחת נזירות, שכן זה, המצורע, מגלח לפני ביאת מים (חיים) וזה, נזיר טמא, לאחר ביאת מים, זה, מצורע, מגלח לפני זריקת דמים וזה, נזיר טהור, לאחר זריקת דמים.
Rabbi Ḥiyya teaches the same halakha: The shaving of a leper does not count for the shaving of naziriteship, as this one, a leper, shaves before immersion in water, and that one, an impure nazirite, shaves after immersion water. This one, the leper, shaves before the blood is sprinkled, and that one, the pure nazirite, shaves after the blood is sprinkled.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) שֶׁתִּגְלַחַת הַנֶּגַע וְכוּ׳.: בָּעֵי רָמֵי בַּר חָמָא הָנֵי אַרְבַּע תִּגְלָחִיּוֹת דְּקָאָמַר מִשּׁוּם מִצְוָה אוֹ מִשּׁוּם אַעְבּוֹרֵי שְׂיעַר טוּמְאָה.

§ The mishna taught that the shaving of leprosy overrides the shaving of a nazirite only when he is a confirmed leper. Rami bar Ḥama raises a dilemma: Those four shavings about which the tanna spoke, the four that a nazirite performs for his leprosy and impurity, are they all due to the mitzva of shaving, or are some of them not performed for the sake of a mitzva, but for the sake of removing hair that grew in impurity, so that other hair can grow?
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בעי רמי בר חמא הני ארבע תגלחיות – דקאמר עלה ומגלח ד׳ תגלחיות מי אמר משום מצוה איתנהו ממ״נ תרתי קמייתא משום תרתי תגלחיות בצרעת ושלישית משום טומאה ורביעית משום נזיר דטהרה וכולן בתער.
או דלמא משום עבורי שיער טומאה – איתנהו ואפילו מעביר לה בנשא שפיר דמי.
הני ד׳ תגלחיות משום מצוה – כלומר כולהון משום מצוה וצריך תער אף לשלישית ואפי׳ טמא ודאי ומוחלט ודאי שטעון ארבע תגלחיות ותגלחת שלישית אינה אלא לנזיר טמא ולפי דעתי לא מהדר אארבע תגלחיות דמתני׳ דאיירי בספק מוחלט וספק טמא שאין במשנתינו תגלחת שלא תוכל להסתפק או במוחלט או בנזיר טהור ודאי מצורע ונזיר טהור נפקא לן מקראי בפ׳ שלשה מינין (לעיל דף מא.) דבתער ונזיר טמא נמי גמרינן לה מנזיר טהור וסוגיא דהש״ס הוא דסלקא הכי ולרמי בר חמא מיבעיא ליה ובקוצר היה יכול לומר תגלחת נזיר טמא צריכה תער או אינה צריכה תער אלא דנקט הני תגלחיות משום דאיירינהו בהו בסוגיין במוחלט ודאי וטמא ודאי דמגלח ארבע תגלחיות.
ארבע תגלחות שהוזכרו כלם בתער ואין גלוח מספרים עולה באחת מהן ולא אף הסיכה בצבע נשא שהוא מעביר את השער מעיקרו שאין הכונה בהם להעברת שער לבד באי זה צד שיהא מועבר אלא מצוה בתער ולענין ביאור יש שואלין והיאך נסתפק בה והרי אמרו ג׳ מגלחין בתער ובכללן נזיר ומצורע כמו שהתבאר בפרק ששי ופירשו בתוספות שלא שאלוה אלא בתגלחת נזיר טמא ונפקא מינה לתגלחת נזירות טומאה דעלמא והוא שלמדוה ממה שאמרו ומגלח ארבע תגלחות דאי ס״ד משום עבורי שער אפילו בשלש סגי כלומר שתגלחת שלישית שהיא מסרך נזירות טומאה לא תצטרך להיותה בתער הואיל והראשונות שהיו לספק החלט היו בתער ותגלחת אחרונה גם כן שהיא לטהרה עתידה להיות בתער ושמא תאמר והיאך אפשר להיות השלישית בהם של נשא והרי צריך לגדל שער לנזירות טהרה ומאחר שסך בנשא אין השער צומח כדאיתא בפרק החובל פירשו בתוספות שיעביר נשא בכל שער ראשו לבד שתי שערות שיקיים בהם מצות העברת תער או שמא אינו צומח לגמרי אבל צומח הוא בכדי לכוף ראש לעיקר או שמא הוה ליה כנזיר ממורט ולא יצטרך מחמת הגלוח כלום:
ונשלם הפרק תהלה לאל:
בעי רמי בר חמא הני ארבע תגלחיות. דהוו בנזיר ספק טמא ספק מוחלט משום מצוה נינהו וצריכי כלהו תער או משום עבורי טומאה נינהו ולעבורי בנשא סגי. איבעיא לן בספק דכיון דבתגלחת ראשונה עביד טבילה קודם תגלחת משום ספק טומאה דאי לא טביל לא מצי מגלח דדילמא לאו מוחלט הוא ואינו יכול לגלח עד שיטבול וישחוט זבח אחר דדילמא טהור הוא. וכן לאחר תגלחת עביד טבילה משום ספק החלט וקרבן טומאה נמי מייתי אם כן שייכא ההיא תגלחת קצת לתגלחת טומאה ואותה תגלחת מגלח בתער הרי קיים מצות תער לטומאתו ולחלוטו דהא טביל ליה תרי זימני. ובתגלחת שניה נמי טביל אחר תגלחת דספק טהרתו וספק ספרו הוא ומגלח נמי בתער. אבל בתגלחת שלישית לא יצטרך תער דכיון דטבל שתי טבילות בקמייתא הרי קיים מצות תער לספק טומאה. ואף על גב דמכל מקום מצרכינן תגלחת שלישית משום ספק טומאה בעבורי נשא סגי דלעבורי שער טומאה היינו משום דבעי למימני שלשים יום דנזיר טהרה ולא איפשר למנות נזיר (טומאה) טהרה אם עליו שער טומאה. או דילמא משום מצוה הוו כולהו ארבע תגלחיות ואפילו השלישית. ואם כן יצטרך תער דאינו יוצא ידי חובת תגלחת טומאה בתער ראשונה אף על גב דטביל מקמי תגלחת דכיון דלמצוה איתקון כולן צריכין תער. תא שמע ומגלח ארבע תגלחיות ואי סלקא דעתך משום עבורי שער טומאה הוא בשלש סגי. שהרי בתגלחת ראשונה ושלישית אזיל ליה שער טומאה ובראשון ובאמצעי עבד ליה תגלחת טהרה. ואי ליכא מצוה דתגלחת אחרונה לא ליעביד כלל דהא ליכא בתרה מידי. אלא ודאי מצוה בארבעתן שמע מינה. ואם כן תער בעינן. הרב עזריאל ז״ל:
א שנינו במשנה: ״שתגלחת הנגע״ וכו׳. בעי [שאל] רמי בר חמא: הני [אותן] ארבע תגלחיות דקאמר [שהוא אומר] שצריך הנזיר לגלח מפני הצרעת והטומאה, האם כולן משום מצוה לגלח, או שמא יש בהן שאינה מצוה, אלא משום אעבורי [העברת, הסרת] שיער שגדל בטומאה כדי לגדל שיער אחר?
§ The mishna taught that the shaving of leprosy overrides the shaving of a nazirite only when he is a confirmed leper. Rami bar Ḥama raises a dilemma: Those four shavings about which the tanna spoke, the four that a nazirite performs for his leprosy and impurity, are they all due to the mitzva of shaving, or are some of them not performed for the sake of a mitzva, but for the sake of removing hair that grew in impurity, so that other hair can grow?
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ לְעַבּוֹרֵי בְּנָשָׁא אִי אָמְרַתְּ מִשּׁוּם מִצְוָה לְעַבּוֹרֵי בְּנָשָׁא לָא וְאִי אָמְרַתְּ מִשּׁוּם אַעְבּוֹרֵי שְׂיעַר טוּמְאָה אֲפִילּוּ סַכְיֵהּ נָשָׁא נָמֵי.

The Gemara asks: What is the difference whether he shaves for one reason or another? The Gemara explains: It is relevant with regard to removing hair with a depilatory. If you say that the reason is due to a mitzva, removing with a depilatory is not an option, as the mitzva is specifically to shave. But if you say the reason is due to the removal of hair of impurity, even if he rubs it with a depilatory that is also effective.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי אמרת משום איעבורי שער אפי׳ סכייה נשא – וצריך לומר דגילח מקצת השער במספרים או בתער שאם סך נשא בכל ראשו תו לא הדר כדאמרי׳ בפ׳ החובל (ב״ק דף פו.) ולא מצי למיעבד תגלחת של טהרה וה״ה דמצי למיבעי או מגלחו במספרים.
ושואלים: למאי נפקא מינה [מה יוצא מכאן] אם עושה זאת מטעם זה או זה? ומסבירים: לענין לעבורי בנשא [להעביר, להסיר את השיער בסם], אי אמרת [אם אומר אתה] שהטעם הוא משום מצוה, אם כן לעבורי בנשא [להעביר בסם] לא יועיל, כיון שיש מצוה מיוחדת לגלח, ואי אמרת [ואם אתה אומר] שהטעם משום אעבורי [העברת] שיער טומאה — אפילו סכיה נשא נמי [סך אותו בסם גם כן] מועיל.
The Gemara asks: What is the difference whether he shaves for one reason or another? The Gemara explains: It is relevant with regard to removing hair with a depilatory. If you say that the reason is due to a mitzva, removing with a depilatory is not an option, as the mitzva is specifically to shave. But if you say the reason is due to the removal of hair of impurity, even if he rubs it with a depilatory that is also effective.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מַאי אָמַר רָבָא ת״שתָּא שְׁמַע וּמְגַלֵּחַ אַרְבַּע תִּגְלָחִיּוֹת אִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ מִשּׁוּם עַבּוֹרֵי שְׂיעַר טוּמְאָה אֲפִילּוּ בְּשָׁלֹשׁ נָמֵי סַגְיָא לֵיהּ שְׁמַע מִינַּהּ מִשּׁוּם מִצְוָה שְׁמַע מִינַּהּ.:

What then is the halakha? Rava said: Come and hear a resolution from a baraita (Tosefta 6:1): And he shaves with four acts of shaving. Now if it should enter your mind that the reason is for the sake of removing hair of impurity, even three shavings should be enough for him, two for his leprosy, and the last one for his naziriteship of purity. Since the third shaving is performed only to remove his hair of impurity so that he can start his pure naziriteship afresh, why is it included? Conclude from the baraita that all four shavings are due to the mitzva of shaving. The Gemara says: Conclude from the baraita that this is the case.
מיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואי ס״ד משום עבורי שיער טומאה – הוא דמגלח אפילו בג׳ תגלחיות נמי סגיא דכיון דשתי תגלחיות שבמצורע ושלישית של נזיר טמא איכא עבורי שיער טומאה והאי דהדר מגלח בתגלחת רביעית הא ליכא עבורי שיער טומאה ואמאי מגלח אל״א לאו ש״מ דכולהו איתנהו משום מצוה לגלח ארבע תגלחיות ש״מ.
תא שמע ומגלח ארבע תגלחיות ש״מ משום מצוה ש״מ – יש מפרשים דדייק מדכולל אותם ביחד א״כ דמיין אהדדי וכולהו בתער אף השלישית שהיא לספק נזיר טמא גם יש ספרים כתוב ואי ס״ד משום עיבורי טומאה אפילו בג׳ נמי סגי וקשיא לן מאי מייתי והלא בכל התגלחיות יש להסתפק אי במצורע או בנזיר טהור אף בשלישית ושמא י״ל דאע״ג דבתגלחת שלישית איכא לספוקי תגלחת בנזיר טהור שהיא צריכה תער מ״מ אם לא היתה תגלחת טומאה צריכה תער משום ספק דנזיר טהור לא היה צריך גילוח שהרי עדיין לא היה מותר לשתות ביין.
תא שמע ומגלח ארבע תגלחיות ואי סלקא דעתך משום עבורי שיער טומאה אפילו בשלש סגי. פירוש תגלחת שלישית לא אצטריך כלל לעשות ואפילו הכי מיד שמנה שתי ימים ושתי תגלחיות לצרעתו מיד הוא מותר למנות מנין דנזירות טהרה ומותר לשתות ביין אחר תשעים יום אף על גב שלא גילח לטומאתו הואיל ותגלחת טומאה להעביר שיער תעלה לו לתגלחת דמצורע מידי דהוה לנזיר. ומדתנן דאינו עולה תגלחת דמצורע לנזיר טמא שמע מינה דלאו משום עבורי שיער הוא אלא משום מצוה ולכך אינו עולה. והוא הדין דמצי למפשט מדאמרינן לעיל דתגלחת צרעתו אינה עולה לו לטומאתו. תוספות חיצוניות:
וקשה לי דמסתבר דאפילו נזיר טהור מצי לאעבורי שערו בנשא רק שישייר שתי שערות לקיים מצות גילוח כדמוכח לעיל דמצות גילוח הן שתי שערות. וצריך לומר דתרי גווני נשא נינהו ויש נשא שהשיער צומח אחר כך. הרא״ש ז״ל בפירושיו:
סליק פרק שני נזירים פרק הכותים אין להם
ואם כן, מאי [מה הדין]? אמר רבא: תא שמע [בוא ושמע] תשובה לשאלה זו ממה ששנינו במשנה: ומגלח ארבע תגלחיות. אי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] משום עבורי [העברת] שיער טומאה — אפילו בשלש נמי סגיא ליה [גם כן די לו], שתיים משום צרעת, והאחרונה לסוף נזירות הטהרה, ואילו השלישית, שאינה אלא כדי להתחיל ולמנות נזירות טהרה בלא שיער טומאה — מדוע נמנית בכללן? שמע מינה [למד מכאן] כי כולן משום מצוה של תגלחת הוא. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא.
What then is the halakha? Rava said: Come and hear a resolution from a baraita (Tosefta 6:1): And he shaves with four acts of shaving. Now if it should enter your mind that the reason is for the sake of removing hair of impurity, even three shavings should be enough for him, two for his leprosy, and the last one for his naziriteship of purity. Since the third shaving is performed only to remove his hair of impurity so that he can start his pure naziriteship afresh, why is it included? Conclude from the baraita that all four shavings are due to the mitzva of shaving. The Gemara says: Conclude from the baraita that this is the case.
מיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
פרק ט – הכותים אין להם
(5) מתני׳מַתְנִיתִין: אהַגּוֹיִם1 אֵין לָהֶם נְזִירוּת בנָשִׁים וַעֲבָדִים יֵשׁ לָהֶן נְזִירוּת חוֹמֶר בַּנָּשִׁים מִבָּעֲבָדִים גשֶׁהוּא כּוֹפֶה אֶת עַבְדּוֹ דוְאֵינוֹ כּוֹפֶה אֶת אִשְׁתּוֹ.:

Chapter 9
MISHNA: Gentiles do not have naziriteship, i.e., the halakhot of naziriteship do not apply to gentiles. They are not subject to the prohibitions of a nazirite, nor does one accept their offerings at the end of naziriteship. However, women and Canaanite slaves do have naziriteship. The mishna adds: There is a greater stringency in the case of women than in the case of slaves, as a master may force his slave to drink wine, shave his hair, or become ritually impure from a corpse, despite the slave’s vow of naziriteship, but a husband cannot force his wife to transgress her naziriteship.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ הכותים אין להם נזירות – העובדי כוכבים שנדרו בנזירות אין נזירות חלה עליהן ומותרין לגלח ולשתות יין וליטמא למתים.
חומר בנשים מבעבדים שהוא כופה את עבדו – שהעבד שנדר בנזיר יכול רבו לכופו לשתות ביין אבל אשתו שנדרה בנזיר אינו יכול לכופה וכיון שנדרה ושמעו) לה ולא היפר לה שוב אינו יכול להפר.
מתני׳ הכותים אין להם נזירות – ואין קרבנן קרב אף על גב דמקבלין מהם נדרים ונדבות ובגמרא מפרש מנלן.
נשים ועבדים יש להן נזירות – בגמרא מרבה להן.
כופה את עבדו – שמוחה על נזירותו בגמרא מפרש טעמא.
פרק תשיעי בע״ה:
הגוים אין להם נזירות וכו׳ כבר ביארנו בפתיחת המסכתא על החלק הששי שבה שהוא אמנם בא לבאר שהנזירות חל על הנשים והעבדים אבל לא על הגוים ולא על הקטנים על ידי עצמן אלא על ידי האב ושזה החלק יתבאר בזה הפרק לבד נזירות הקטנים שהתבאר ענינם בפרק רביעי וכן באו עוד בזה הפרק מעניני החלק החמישי בעניני טומאת נזיר ובפרט בעניני נזיר שלא נודעה לו טומאתו עד שגלח ובענין בדיקת הדרכים לעולי רגלים ולנזיר ועושה פסח כשמוצאין מת בדרך על אי זה צד מפנין ועל אי זה צד חוששין לו לשכונת קברות ועל ידי דברים אלו נתגלגלו בה שאר דברים מענין ספק נגעים ובדיקת ראיה בזב ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לארבעה חלקים הראשון בעניני נזירות הנשים והעבדים השני בעניני נזיר שגלח ונודע לו אחר כן שנטמא (אחר כן) בתוך נזירותו השלישי בענין בדיקת הדרכים לנזיר ועושה פסח ושאר עולי רגלים הרביעי במה שבא על ידי גלגול בקצת ספיקות הן בעניני מכה את חברו ואמדוהו למיתה הן בספק נגעים הן בספק זיבה על איזה צד בודקין אם מחמת אונס באה אם שלא מחמת אונס וסיים דבריו בעניני הנזירות לידע בשמואל הנביא אם היה נזיר אם לאו כדי לידע במי שאמר הריני כשמואל הרמתי אם נעשה נזיר בכך אם לאו זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:
והמשנה הראשונה ממנו אמנם תיוחד לבאר עניני החלק הראשון והוא שאמר הגוים אין להם נזירות נשים ועבדים יש להם נזירות חומר בנשים מבעבדים שהוא כופף את עבדו ואינו כופף את אשתו חומר בעבדים מבנשים שהוא מיפר נדרי אשתו ואינו מיפר נדרי עבדו הפר לאשתו הפר עולמית הפר לעבדו יצא לחירות משלים נזירותו עבר מכנגד פניו ר׳ מאיר אומר לא ישתה ר׳ יוסי אומר ישתה אמר הר״ם בתחלת פרשת נזיר אמור אל בני ישראל ואמרו בני ישראל ולא גוים ואמר השם ית׳ בשבועות ובנדרים כלם לאסור אסר על נפשו מי שנפשו קנויה לו יצא עבד שאין נפשו קנויה לו וכופף הוא שיכריחהו על השתיה והטומאה והעקר אצלנו בעבדים לנזירות כופהו לנדרים אינו יכול לכפותו לשבועה אינו צריך לכפותו לפי שלא ישבע אלא מה שיקרה והוא בלתי קונה עצמו ואולם הנדרים המחויבים לו כמו שיאמר על כך וכך כאשר עשיתי כך או אכלתי כך או איסור על עצמו דברים שאין בהם עינוי נפש ממה שלא יושג העבד בעצמו מזה היזק ולא יתבטל לאדניו ברצון ואם אמר לעבדו מופר לך הנה כבר הסיר ממנו הכפיפה והיה בן חורין ולזה משלים את נזירותו ואמר עבר מלפניו ירצה בו שהוא יברח ממנו או יצא ממנו והוא נזיר אמר ר׳ מאיר לא ישתוק מפני שיצטער ויחזור לרבו להכריח אותו על השתיה ור׳ יוסי אומר ישתה שלא יחלה וימות שאי אפשר לרבו שיקנהו ויחפשהו וישוב לרשותו והנה כלו נשאר ברשותו והלכה כר׳ מאיר:
אמר המאירי הגוים אין להם נזירות כלומר שאף על פי שנתרבו בענין קרבנות לנדר ונדבה ונזירות הרי הוא בדין קרבן מ״מ התורה מעטתם מדין נזירות שנאמר דבר אל בני ישראל ולא לגויים:
נשים ועבדים יש להם נזירות כלומר שאם נדרו בנזיר נדרם נדר נשים בהדיא כתיב איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר וכו׳ ועבדים דכתיב ואמרת אליהם לרבות העבדים ומ״מ אי לאו ריבויא דהאי קרא לא היינו כוללין אותם בדין נזירות מדין אשה ר״ל שכל מצוה שהנשים חייבות בה עבדים חיבין בה שהייתי אומר שלא נאמר כן אלא במצוה הבאה מאליה אבל שבועות ונדרים ונזירות שהוא מביאם עליו והתורה אמרה על נפשו מי שנפשו קנויה לו יצא זה וכו׳ דאלמא דכל נדר שיש בו עינוי נפש או בטול מלאכה אינו חל עליו כלל כמו שיתבאר ושמא היה עולה על דעתך לומר שאף בנזירות כן קמ״ל שהנזירות מיהא חל עליו כבנשים ואח״כ בא לבאר על איזה צד האדון יכול לבטל את נזירותו ובאשה מיהא כבר ידעת שהאב או הבעל יכולין להפר לה כשאר הנדרים אבל העבד אינו בתורת הפרה אלא שהרשות ביד רבו לכופו לשתות ולהטמא בלא הפרה שאין הפרה בעבד אלא כופהו בכך וכל שאינו כופהו חייב לנהוג נזירותו ויראה שאף על פי שלא כפאו בשעה ששמע כופהו לכשירצה ומשכפהו נתבטל נזירותו אלא שאם יצא לחירות חייב להשלים שאין הכפייה בטול גמור ויש חולקים בה כמו שנבאר בסמוך ולמדת מ״מ שכופהו לשתות וזהו שאמרו חומר בנשים מבעבדים שאדם כופה את עבדו ואינו כופה את אשתו וחומר בעבדים מבנשים שאדם מיפר לאשתו ואינו מיפר לעבדו:
הנכרים אין להם וכו׳. ואין מקבלין ממנו קרבנות נזיר להקריבן. ואם בא להמלך אם מותר לשתות יין וליטמא למתים מתירין לו. שהוא כופה את עבדו. כופהו לשתות יין
ואינו כופה אשתו. לשתות אם לא שאמר לה בלשון הפרה. הרא״ש ז״ל בפירושיו:
גמרא. דאמר קרא. גבי נדרים לאסור איסר על נפשו מי שנפשו קנויה לו יכול לאסור איסר על נפשו יצא עבד. והא קרא בנדרים כתיב. אם אינו ענין לנדרים דאיכא קרא אחרינא דעבד אינו יכול לידור מדכתיב להרע או להטיב. תנהו ענין לנזירות. ומהכא נפקא לן דביד רבו למחות ומותר בכך העבד לשתות ביין.

פרק ט

(6) א משנה הגויים אין להם נזירות, שאין דין נזירות חל עליהם, אינם אסורים באיסורי הנזיר ואין מקבלים מהם קרבן אם הביאו בסוף נזירותם. נשים ועבדים כנענים יש להן נזירות. חומר (חומרה) בנשים מבעבדים — שהוא, האדון, אם רוצה בכך, כופה את עבדו שנדר בנזיר לשתות יין או לגלח שערו ולהיטמא למתים, ואינו כופה את אשתו לעבור על נדר נזירותה.

Chapter 9

(6) MISHNA: Gentiles do not have naziriteship, i.e., the halakhot of naziriteship do not apply to gentiles. They are not subject to the prohibitions of a nazirite, nor does one accept their offerings at the end of naziriteship. However, women and Canaanite slaves do have naziriteship. The mishna adds: There is a greater stringency in the case of women than in the case of slaves, as a master may force his slave to drink wine, shave his hair, or become ritually impure from a corpse, despite the slave’s vow of naziriteship, but a husband cannot force his wife to transgress her naziriteship.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) גמ׳גְּמָרָא: קָתָנֵי הַגּוֹיִם1 אֵין לָהֶם נְזִירוּת מְנָא הָנֵי מִילֵּי דְּתָנוּ רַבָּנַן {במדבר ו׳:ב׳} דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא לַגּוֹיִם2 וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם לְרַבּוֹת אֶת הָעֲבָדִים לְמָה לִי קְרָא הָאָמְרַתְּ כׇּל מִצְוָה שֶׁהָאִשָּׁה חַיֶּיבֶת בָּהּ עֶבֶד חַיָּיב בָּהּ.

GEMARA: The mishna teaches that gentiles do not have naziriteship, whereas women and slaves can be nazirites. The Gemara asks: From where are these matters derived? It is as the Sages taught, that the beginning of the passage about naziriteship, which states: “Speak to the children of Israel” (Numbers 6:2), serves to emphasize that these halakhot apply to Jews, but not to the gentiles. Furthermore, the continuation of the verse: “And say to them, when a man or woman shall clearly utter a vow,” serves to include slaves. The Gemara asks: Why do I need a verse to include slaves? Haven’t you said the following principle: Any mitzva that a woman is obligated in its performance, a slave is also obligated in its performance? Since the halakhot of naziriteship apply to a woman, they should likewise apply to slaves.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״הכותים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״לעובדי כוכבים״.
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ קתני הכותים – אין חייבין בנזירות אבל הנשים והעבדים חייבין.
דת״ר דבר אל בני ישראל – איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר וגו׳ בני ישראל נודרין ואין העובדי כוכבים נודרין.
ואמרת אליהם – איש או אשה לרבות את העבדים שיש להן נזירות.
עבדים למה לי – לרבויי קרא שיש להן נזירות.
הא אמרת – במס׳ קדושין כל מצוה שהאשה חייבת בה כו׳ וכיון שהאשה חייבת בנזירות כדכתיב איש או אשה איתרבו להו נמי עבדים.
מנהני מילי – דעובדי כוכבים אין להם נזירות הלא בשאר נדרים דינן כישראל כדכתיב איש איש לרבות עובדי כוכבים שנודרים נדרים ונדבות כישראל והכא נמי נדר הוא.
דת״ר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה׳ וגו׳ בני ישראל ולא עובדי כוכבים – שאם קבלו נזירות אינו כלום ומותרין לשתות ביין ואין מביאין קרבנות נזירות עליהם.
למה לי קרא לרבות לעבדים והא אמרינן כל מצוה שאשה חייבת עבד חייב בה – כלומר הא קיימא לן הכי ובפ״ק דקדושין (דף כג.) ילפינן לה.
הפר לאשתו הפר לה עולמית ר״ל שהופר הנדר לגמרי ואף לכשנתגרשה או נתאלמנה אינה צריכה להשלימו הפר לעבדו ויצא לחירות ישלים לנזירות כך אנו גורסים בה וכך היא גירסת התוספות ואנו מפרשים דבר זה בחומר שבעבדים על הנשים שהנשים הפרה מועלת בהן לעולם אבל העבד הפרה שלו והיא הכפייה לשתות וליטמא אין כפייתו מבטלתו אלא לכל שהוא ברשותו אבל לכשיצא לחירות חייב להשלים והפר לאו דוקא אלא הפרה שלו קאמר והיא כשהוא כופהו לשתות וליטמא ומ״מ אם הפר דוקא בלשון הפרה לא אמר כלום ונוהג נזירותו כאלו אין שם לא הפרה ולא כפייה ומ״מ גדולי המחברים נראה שגורסין הפר לעבדו יצא לחירות ומשלים נזירותו כלומר שמאחר שאמר לו לשון הפרה לא החזיקו בעבד ונשתחרר ממילא ונוהג נזירותו והדברים זרים ולמה נשתחרר בכך ועוד שהיה לו לומר ונוהג נזירותו ולא שיאמר משלים:
עבר מנגד פניו ר״ל שנדר בנזירות וברח רבי מאיר אומר וכו׳ ולפי מה שיתבאר בגמרא אם נתיאש רבו כלם מודים שנוהג שהרי הוא כהפקירו והמפקיר עבדו יצא לחירות אלא שצריך גט שחרור להתירו בבת ישראל אבל כל שלא נתיאש לרבי מאיר לא ישתה דרביה נמי ניחא ליה בהכי כדי שיצטער ויתחרט עד שיאמר אלכה ואשובה וכו׳ כי טוב לו עבוד וכו׳ ור׳ יוסי אומר ישתה שהרי מן הסתם דעת רבו עליו והרי הוא כאלו כפאו דאנן סהדי שאלו היה אצלו היה כופהו וכן הוא הדין והמחלוקת כשהלך לו האדון והלכה כרבי יוסי וגדולי המחברים פסקו כרבי מאיר והוא תמה ובבריתא אמרו בפרק אחרון בעבד שנזר והשלים נזירותו וגלח ר״ל בלא ידיעת רבו ואח״כ יצא לחירות שיצא ידי נזירות אבל אם קודם גלוחו יצא לחירות לא יצא ויש מפרשים בו דוקא כשכפאו רבו קודם גלוח שכן התבאר שם שאם נטמא ויצא לחירות מונה משעה שנטמא:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה כלה על הדרך שכתבנוהו ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
זהו שאמרו כאן לאסור איסר על נפשו במי שנפשו קנויה לו יצא עבד שהדבר מוכיח ששאר נדרים ושבועות חוץ מן הנזירות אינן חלין על העבד למטה בסוף הסוגיא יראה הפך הדברים שבנדרים ושבועות אינו כופהו ונוהג במה שנדר או נשבע ופסק הדברים שכל שיש בו עינוי נפש או עכוב מלאכה או שהעריך עצמו אין הנדר חל עליו כלל שאין נפשו קנויה לו ואינו צריך לכפותו אלא אף בלא כפייה הוא יכול לעשות כנגד נדרו שאין זה אלא כאוסר פירות חברו על חברו אבל כל שנדר או נשבע בדבר שאין בו לא ענוי נפש ולא עכוב מלאכה אין האדון יכול לכפותו ולפי מה שיתבאר למטה אם נדר על אשכול של ענבים אם אין שם אלא הוא הרי זה אוכלו אף בלא כפייה שהרי יש כאן ענוי נפש ואין הנדר חל ואם יש שם אחר אין רבו יכול לכופו וכן כל כיוצא בזה:
לענין ביאור זה שאמרו כאן שאני הכא דכתיב על נפשו וכו׳ פירושו דכתיב גבי נדרים ושבועות על נפשו כלומר שכל שיש בו ענוי נפש אינו חל ומהו דתימא אף לענין נזירות כן קמ״ל שחל הוא עליו אע״פ שיש בו ענוי נפש אלא שהרשות ביד רבו לכופו ולמדת מזו שכל שיש בו ענוי נפש אינו חל כלל אבל החלק השני והוא שאם אין בו ענוי נפש אין רבו יכול לכופו יתבאר למטה והריני מצרף אותה סוגיא עם זו כדי שיהא הענין רצוף במקום אחד והוא שאמרו תנו רבנן רבו כופהו לנזירות אבל לא לנדרים ושבועות ושאלו בה למה רבו כופהו בנזירות ולא בנדרים ושבועות אי משום דכתיב על נפשו יצא עבד וכו׳ אף נדרים כן וזו ודאי קשה לפרש דהא קרא בנדרים כתיב ועוד שהרי פסוק זה מוכיח שאין הנדר חל עליו כלל ובנזירות אי אתה אומר כן שהרי אתה אומר עליו חל הוא אלא שרבו כופהו אלא שלשון מסכתא זו אינו מדוקדק כל כך ואנו מפרשים בה דאלישנא דהכא סמיך והכי קאמר אי מדכתיב בנדרים על נפשו כלומר דכל שיש בו ענוי נפש אינו חל כלל ואמרת עליה דנזירות מיהא איתרבי אף על פי דאית ביה עינוי אלא שרבו כופהו דלהכי אהני על נפשו בנדרים נמי במה שהם חלין והוא כשאין בו עינוי נפש יהא רבו כופהו שהרי אין בו עינוי דנדרים הוה ליה כענוי דנזירות מצד שהנזירות נתרבה מן המקרא והמתרץ לא הבין שאלתו והיה סבור על המקשה שיהא דעתו שהנדר חל אף במקום ענוי ומחזר לומר שיהא רבו כופהו ותירץ לו שזה שאין רבו כופהו הוא מפני שאין בה ענוי שאם נדר באשכול זה הרי מותר באחרים מה שאין כן בנזיר שיש בו ענוי וחזר ושאלו לפי סברתו ומה תאמר כשאין שם עוד אשכול והא רבו יכול לכפותו והוא חוזר ומשיבו בחרצן שאין שם עינוי כל כך אף כשאין שם אחר שאין אכילתו מצויה ובנזיר מיהא נזר בחרצן נעשה נזיר לכל והוא משיבו שאף בחרצן כל שאין לו דבר אחר לאכל חליש ליביה ואיכא ענוי ויהא יכול לכופו והעלה אביי שלשון הבריתא אינו כן שהנדר כל שיש בו ענוי אין כאן נדר כלל ומה שאמרו בבריתא כופהו לנזירותו ולא לנדרים ושבועות ענינו בנדרים שיש בה ענוי ופירושה צריך לכופו בנזירות אבל בנדרים ושבועות אינו צריך לכפותו כלל דכתיב להרע או להטיב שאין שבועה אלא במה שבידו והרעה לאחרים אינה בידו ועבד כל הרעת עצמו הרעה לאדון הוא הא כל שאין בו ענוי אין צ״ל שאינו כופהו הואיל ואין בה שום הרעה לאדון ולמדת שהמקשה היה מחזר לומר שבמקום שאין שם ענוי יהא רבו כופהו והעלו הלכה שאינו כופהו:
ולענין הבריתא מיהא הוזכר בה אבל לא לנדרים ושבועות וערכין וא״כ לפי מסקנא זו אתה צריך לפרשה שאינו צריך למחות שאינו חל עליו כלל כמו שביארנו למעלה וכן כתבוה גדולי המחברים בהלכות נזירות ומ״מ בתוספות מפרשים שלא נשנית בה ערכין כדמיון הנדרים אלא כך פירושו נזירות בעיא כפייה ומהניא ביה נדרים ושבועות לא צריכי כפייה כלל הואיל ויש בהן עינוי ערכין לא מהניא בהו כפייה כל שיש לו מעות שאין לרבו רשות בהן על הצדדין שאפשר להיות כן על הצדדין שביארנו בראשון של קדושין והרי הוא כנדרים שאין בהן עינוי והדברים נראין ובהלכות ערכין ראיתי לגדולי המחברים שכתבו שהעבד מעריך ולכשיפדה נותן הערך שנדר:
הגוי אינו מעריך אלא שהוא נערך כיצד גוי שאמר ערך ישראל פלוני עלי או ערכי עלי אע״פ שהוא בתורת נדר ונדבה לענין הערכה לא אמר כלום אבל ישראל שאמר הרי ערך גוי זה עלי חייב בערכו כפי שניו וגדולי המפרשים בהגהותיהם פסקוה בהפך ר״ל שהגוי מעריך אבל לא נערך ובמקומה נחלקו בה רבי מאיר ורבי יהודה ושיטתנו כר״מ וממה שנאמר בה במקומה בראשון של ערכין אמר רבא הילכתיה דר״מ מסתברא וטעמיה לא מיסתברא ומ״מ לגדולי המפרשים הואיל ולא מיסתבר טעמיה הדרינן לכללא דר׳ מאיר ור׳ יהודה הלכה כר׳ יהודה ודעת ראשון נראה עיקר:
בן נח אף על פי שיש לו אבות לענין ירושה על הדרך שביארנו בראשון של קדושין בענין גוי יורש את אביו דבר תורה מ״מ אינו בתורת אבות לענין כבוד ר״ל שאינו מוזהר על כבוד אב ואם נתגייר האב והבן אפי׳ נתגייר האב והיתה לידת הגר בקדשה הואיל והורתו שלא בקדשה אינו חייב על מכת אביו וקללתו אלא שנוהג בו מקצת כבוד אפילו גר שנתגייר ואביו גוי אסור לו לבזותו שלא יאמרו עליו בא מקדושה חמורה לקדושה קלה:
בני ישראל מעריכין ולא נכרי. שאם אמר נכרי ערך פלוני עלי לא אמר כלום. דסלקא דעתך אמינא נילף מנדרים שישנן בנכרים שהרי הוקשו ערכין לנדרים מכי יפליא נדר בערכך. הר׳ עזריאל ז״ל:
ב גמרא קתני [שנה]: הגויים אין להם נזירות, נשים ועבדים יש להם נזירות. מנא הני מילי [מניין הדברים הללו]? דתנו רבנן [שנו חכמים] נאמר בתחילת פרשת נזירות ״דבר אל בני ישראל״ (במדבר ו, ב) ויש בכך הדגשה למיעוט — ולא לגויים. ומה שנאמר ״ואמרת אליהם איש או אשה ״— הרי זה בא לרבות את העבדים. ושואלים: למה לי קרא [כתוב] מיוחד לרבות את העבדים? האמרת [הרי אומר אתה] כלל בהלכה: כל מצוה שהאשה חיבת בה — גם עבד חייב בה, וכשם שנשים בכלל נזירות, אף עבדים בכללה!
GEMARA: The mishna teaches that gentiles do not have naziriteship, whereas women and slaves can be nazirites. The Gemara asks: From where are these matters derived? It is as the Sages taught, that the beginning of the passage about naziriteship, which states: “Speak to the children of Israel” (Numbers 6:2), serves to emphasize that these halakhot apply to Jews, but not to the gentiles. Furthermore, the continuation of the verse: “And say to them, when a man or woman shall clearly utter a vow,” serves to include slaves. The Gemara asks: Why do I need a verse to include slaves? Haven’t you said the following principle: Any mitzva that a woman is obligated in its performance, a slave is also obligated in its performance? Since the halakhot of naziriteship apply to a woman, they should likewise apply to slaves.
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר רָבָא שָׁאנֵי הָכָא דְּאָמַר קְרָא {במדבר ל׳:ג׳} לֶאְסוֹר אִיסָּר עַל נַפְשׁוֹ בְּמִי שֶׁנַּפְשׁוֹ קְנוּיָה לוֹ יָצָא עֶבֶד שֶׁאֵין נַפְשׁוֹ קְנוּיָה לוֹ הוֹאִיל וְאֵין נַפְשׁוֹ קְנוּיָה לוֹ אֵימָא גַּבֵּי נָזִיר נָמֵי לָא קָמַשְׁמַע לַן.

Rava said: Here it is different, as with regard to vows the verse states: “To bind his soul with a bond” (Numbers 30:3), and the Sages expounded that this is referring only to one whose soul is in his possession, i.e., who is under his own jurisdiction. This excludes a slave, whose soul is not in his possession, but who is under his master’s control. The verse from Leviticus is necessary, lest you say that since a slave’s soul is not in his possession, one should say that with regard to the halakhot of a nazirite as well, he cannot undertake this vow notwithstanding the principle that slaves have similar halakhot to women with regard to obligations, who can become nazirites. The aforementioned verse teaches us that a slave can in fact take a vow of naziriteship.
מיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שאני הכא – גבי נזירות דאי לאו דאתי קרא אחרינא לרבויי עבדים לא הואי אמינא דעבדים מחייבי בנזירו׳ משום דאמר קרא גבי נזירות לאסור איסר כו׳ קמ״ל ואמרת אליהם לרבות את העבדים.
שאני הכא דקאמר קרא לאסור איסר על נפשו מי שנפשו קנויה לו יצא עבד – ואע״ג דאכתיב לגבי נדרים מ״מ בפ״ק דנדרים (דף ג.) מקשינן נזירות לנדרים מלנדור נדר נזיר להזיר.
נימא גבי נזיר נמי לא. דגם כשישתחרר לא יאסר כלל ביין וגם בלא מחאת רבו מותר לשתות ביין. קמשמע לן ואמרת אליהם דנזירות חל עליהם ואסורים לשתות ביין כל אימת דלא מיחה קודם. תוס׳ חיצוניות:
אמר רבא: שאני הכא [שונה כאן] שאמר קרא [הכתוב] בדיני נדרים ״לאסר אסר על נפשו״ (שם ל, ג) ודרשו חכמים: דבר זה נאמר דווקא במי שנפשו קנויה לו שעומד ברשות עצמו, יצא עבד שאין נפשו קנויה לו, שהרי הוא משועבד לאדוניו. ומשום כך היינו אומרים הואיל ואין נפשו של עבד קנויה לו — אימא גבי [אמור שאצל] דין נזיר נמי [גם כן] לא יוכל לנדור, למרות שבדרך כלל הוקש דין העבד לדין האשה, ואשה היא בכלל נזירות. על כן קמשמע לן [השמיע לנו] כתוב מיוחד שרשאי הוא להזיר. וחוזרים לדון בתחילת דרשת הכתובים.
Rava said: Here it is different, as with regard to vows the verse states: “To bind his soul with a bond” (Numbers 30:3), and the Sages expounded that this is referring only to one whose soul is in his possession, i.e., who is under his own jurisdiction. This excludes a slave, whose soul is not in his possession, but who is under his master’s control. The verse from Leviticus is necessary, lest you say that since a slave’s soul is not in his possession, one should say that with regard to the halakhot of a nazirite as well, he cannot undertake this vow notwithstanding the principle that slaves have similar halakhot to women with regard to obligations, who can become nazirites. The aforementioned verse teaches us that a slave can in fact take a vow of naziriteship.
מיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר מָר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא לַגּוֹיִם1 וְכׇל הֵיכָא דִּכְתִיב יִשְׂרָאֵל גּוֹיִם2 לָא וְהָא גַּבֵּי עֲרָכִין דִּכְתִיב {ויקרא כ״ז:ב׳} דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְתַנְיָא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מַעֲרִיכִין הוְאֵין הַגּוֹיִם3 מַעֲרִיכִין.

The Gemara returns to the earlier exposition of the verse. The Master said in the baraita that the verse specifies: “Speak to the children of Israel,” but not to the gentiles. The Gemara asks: And anywhere that “Israel” is written, are gentiles not included in that verse? But there is a counterexample in the verse written with regard to the halakhot of valuations, as it is written: “Speak to the children of Israel” (Leviticus 27:2), and it was taught in a baraita: The children of Israel can take a valuation vow but gentiles cannot take a valuation vow. If a gentile declares: I undertake to donate the value of so-and-so, his vow does not take effect.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״לעובדי כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.
3. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״העובדי כוכבים״.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואין העובדי כוכבים מעריכין – שאם אמר ערכי עלי לא אמר כלום.
והא גבי ערכין דכתיב בני ישראל ותניא בני ישראל מעריכין – לומר ערכי עלי או ערך פלוני עלי ואין העובדי כוכבים מעריכין אף כי נודרים נדרים ונדבות כישראל יכול לא יהו נערכים אם אמר ישראל ערך עובד כוכבים עלי ת״ל איש והכא נמי גבי נזיר נימא דאהני מיעוטא דבני ישראל לומר בני ישראל נודרים ומביאין קרבן אבל העובדי כוכבים אין נודרים ומביאים קרבן יכול לא יהו נודרים כלל לאסור ביין ובטומאה ת״ל איש דהכי נמי אמר הש״ס בסמוך.
אמר מר [החכם] ״דבר אל בני ישראל״ — ולא לגויים. ושואלים: וכל היכא דכתיב [מקום שכתוב] בתורה ״ישראל״, גויים לא בכלל זה? והא גבי [והרי אצל] דיני ערכין, דכתיב [שנאמר] שם ״דבר אל בני ישראל״ (ויקרא כז, ב) ותניא [ושנויה ברייתא]: בני ישראל מעריכין (מקדישים בערכים) ואין הגויים מעריכין, ואם אמר ״ערך פלוני עלי״ — לא התחייב כלל.
The Gemara returns to the earlier exposition of the verse. The Master said in the baraita that the verse specifies: “Speak to the children of Israel,” but not to the gentiles. The Gemara asks: And anywhere that “Israel” is written, are gentiles not included in that verse? But there is a counterexample in the verse written with regard to the halakhot of valuations, as it is written: “Speak to the children of Israel” (Leviticus 27:2), and it was taught in a baraita: The children of Israel can take a valuation vow but gentiles cannot take a valuation vow. If a gentile declares: I undertake to donate the value of so-and-so, his vow does not take effect.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) יָכוֹל לֹא יְהוּ נֶעֱרָכִין ות״לתַּלְמוּד לוֹמַר אִישׁ.

The baraita continues: One might have thought that this means that gentiles cannot be the subject of a valuation either, i.e., if a Jew says: I am obligated to give the value of so-and-so the gentile, his vow would not take effect. Therefore, the verse states the inclusive expression: “When a man shall clearly utter a vow of persons to the Lord, according to your valuation” (Leviticus 27:2), to teach that in this regard, every “man,” even a gentile, is included in halakhot of valuations. Inasmuch as the Torah also states with regard to a nazirite: “When a man or woman shall clearly utter a vow, the vow of a nazirite” (Numbers 6:2), perhaps one should include gentiles in the halakhot of naziriteship as well.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יכול לא יהו נערכין – שאם אמר ישראל ערך זה עובד כוכבים עלי שלא יהו בדבריו כלום.
תלמוד לומר – איש או אשה כי יפליא נדר בערכך נפשות לה׳ דאיתנהו בכלל ערך ונותן ערכו כפי שנותיו של עובד כוכבים הכא נמי גבי נזירות ליהוו עובדי כוכבים בתורת נזירות דאם אינן נזירין להביא קרבן דכתיב בני ישראל ולא עובדי כוכבים ליתהנו בהו איש דליהוו נזירים אבל לא מביאין קרבן כדלקמן.
יכול לא יהו נערכין, כלומר, שגם אם אמר ישראל ״ערכו של פלוני הגוי עלי״ גם כן לא יתחייב — תלמוד לומר: לריבוי ״איש כי יפליא נדר בערכך״ (שם), לומר שאף סתם ״איש״ שאינו מישראל, בכלל דיני ערכין הוא לענין זה. והרי אף בנזיר נאמר ״איש כי יפליא״ (במדבר שם), ואם כן נרבה גם גויים לענין איסורי נזירות!
The baraita continues: One might have thought that this means that gentiles cannot be the subject of a valuation either, i.e., if a Jew says: I am obligated to give the value of so-and-so the gentile, his vow would not take effect. Therefore, the verse states the inclusive expression: “When a man shall clearly utter a vow of persons to the Lord, according to your valuation” (Leviticus 27:2), to teach that in this regard, every “man,” even a gentile, is included in halakhot of valuations. Inasmuch as the Torah also states with regard to a nazirite: “When a man or woman shall clearly utter a vow, the vow of a nazirite” (Numbers 6:2), perhaps one should include gentiles in the halakhot of naziriteship as well.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) שָׁאנֵי הָכָא דְּאָמַר קְרָא {במדבר ו׳:ז׳} לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא בְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָב יָצָא גּוֹי1 שֶׁאֵין לוֹ אָב לְמַאי אִילֵימָא לְעִנְיַן יְרוּשָּׁה והא״רוְהָאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן זגּוֹי2 יוֹרֵשׁ אֶת אָבִיו דְּבַר תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר {דברים ב׳:ה׳} כִּי יְרוּשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר.

The Gemara answers: Here, in the case of naziriteship, it is different, as the verse states: “For his father, or for his mother, for his brother, or for his sister, he shall not defile himself” (Numbers 6:7). From here it is derived that this mitzva applies only to one who has a father. This excludes a gentile, who does not have a father. The Gemara asks: With regard to what halakha does a gentile lack a father? If we say it is with regard to inheritance, but didn’t Rabbi Ḥiyya bar Avin say that Rabbi Yoḥanan said: A gentile inherits the estate of his father by Torah law, as it is stated: “Because I have given Mount Seir to Esau as an inheritance” (Deuteronomy 2:5)?
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שאני הכא – גבי נזיר מה שאינו בתורת נזיר כלל דאמר קרא לאביו ולאמו לא יטמא במי שיש לו אב דיבר הכתוב שהוא חייב בתורת נזיר.
יצא עובד כוכבים שאין לו אב – דאין אבות לעובד כוכבים.
למאי הלכתא – אמרת דאין אבות לעובד כוכבים.
אילימא לענין ירושה כו׳ כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר – להורישה לבניו אלמא דאית אבות לעובד כוכבים לענין ירושה.
למאי אילימא לענין ירושה – דסתם מקום שנאמר בו אב לענין ירושה קרוי אביו.
יצא נכרי שאין לו אב. הילכך אינו בתורת נזירות ליין ולטומאת מתים הילכך ליכא למדרש הכא איש לרבויי. ותמיה לי בני ישראל למה לי. דליכא למימר דמהאי קרא לא שמעינן אלא יין וטומאת מתים ואתא בני ישראל למעוטינהו מקרבנות. דלא הוה מסתבר שיביא קרבנות נזירות הואיל ואין עליו תורת נזירות כלל. ועוד אי מצינן למידרש האי קרא לחצאין אכתי נימא מי שאין לו אב מיטמא למתים ומאיש נרבה שאסור לשתות יין. אלא ודאי האי קרא ליכא למידרשיה לחצאין. ונראה לי דמהאי קרא לא הוה שמעינן מידי אי לא כתיב בני ישראל. אלא בתר דכתיב בני ישראל אתיא הך דרשא לאפוקי מריבויא דאיש. הרא״ש ז״ל בפירושיו:
ומשיבים: שאני הכא [שונה כאן] בדין נזירות שאמר קרא [הכתוב] ״לאביו ולאמו לא יטמא״ (במדבר ו, ז), משמע שמצוה זו נאמרה דווקא במי שיש לו אב, יצא גוי שאין לו אב שאין הוא נחשב כמתייחס אחר אביו. ושואלים: למאי [למה, לאיזה ענין] אין אב לגוי? אילימא [אם תאמר] לענין ירושה — והאמר [והרי אמר] ר׳ חייא בר אבין אמר ר׳ יוחנן: גוי יורש את אביו דבר (מדין) תורה, שנאמר: ״כי ירשה לעשו נתתי את הר שעיר״ (דברים ב, ה)!
The Gemara answers: Here, in the case of naziriteship, it is different, as the verse states: “For his father, or for his mother, for his brother, or for his sister, he shall not defile himself” (Numbers 6:7). From here it is derived that this mitzva applies only to one who has a father. This excludes a gentile, who does not have a father. The Gemara asks: With regard to what halakha does a gentile lack a father? If we say it is with regard to inheritance, but didn’t Rabbi Ḥiyya bar Avin say that Rabbi Yoḥanan said: A gentile inherits the estate of his father by Torah law, as it is stated: “Because I have given Mount Seir to Esau as an inheritance” (Deuteronomy 2:5)?
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אֶלָּא בְּמִי שֶׁמּוּזְהָר עַל כִּיבּוּד אָבִיו מִי כְּתִיב כַּבֵּד אָבִיךָ גַּבֵּי נָזִיר אֶלָּא אָמַר קְרָא לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא בְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ טוּמְאָה

Rather, this mitzva of naziriteship applies to one who is warned concerning the honor of his father, and as the mitzva to honor one’s father does not apply to a gentile, it is as though he has no father. The Gemara asks: Is it written: Honor your father, in the context of a nazirite? What is the connection between these two issues? Rather, the verse states with regard to a nazirite: “For his father, or for his mother, for his brother, or for his sister, he shall not defile himself” (Numbers 6:7), and it should be understood as referring to one who has the potential to become ritually impure,
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא – אימא הכי לאמו ולאביו במי שמוזהר על כיבוד אביו בא לך הכתוב לומר שלא יטמא בשביל נזירות שעליו ועובד כוכבים הואיל ואינו בכיבוד אביו אין נזירות חלה עליו.
מי שמוזהר על כיבוד [אב] – אבל עובד כוכבים לא מוזהר.
מידי [בנזיר כבד] אביך כתיב – ולעיל כי קאמר לענין ירושה לא פריך הכי דסתם אב נקרא אב לענין ירושה.
אלא הכוונה היא במי שמוזהר על כיבוד אביו, וגוי אינו מצווה על כך, והריהו כמי שאין לו אב. ומקשים: מי כתיב [האם כתוב] ״כבד אביך״ גבי [אצל] נזיר? ואם כן, מה ענין זה לזה? אלא כך צריך להבין את הלימוד מאותו פסוק: אמר קרא [הכתוב] לגבי נזיר ״לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא״ (במדבר שם) לומר: במי שיש לו דין טומאה הכתוב מדבר,
Rather, this mitzva of naziriteship applies to one who is warned concerning the honor of his father, and as the mitzva to honor one’s father does not apply to a gentile, it is as though he has no father. The Gemara asks: Is it written: Honor your father, in the context of a nazirite? What is the connection between these two issues? Rather, the verse states with regard to a nazirite: “For his father, or for his mother, for his brother, or for his sister, he shall not defile himself” (Numbers 6:7), and it should be understood as referring to one who has the potential to become ritually impure,
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נזיר סא. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים נזיר סא., עין משפט נר מצוה נזיר סא., מיוחס לרש"י נזיר סא., תוספות נזיר סא., בית הבחירה למאירי נזיר סא. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), שיטה מקובצת נזיר סא., פירוש הרב שטיינזלץ נזיר סא.

Nazir 61a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Nazir 61a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Nazir 61a, Attributed to Rashi Nazir 61a, Tosafot Nazir 61a, Meiri Nazir 61a, Shitah Mekubetzet Nazir 61a, Steinsaltz Commentary Nazir 61a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144