×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) דְּאָמַר מָר אטוּמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת וְאִילּוּ גַּבֵּי נְגִיעָה אָמַר רַב יְהוּדָה תַּנְיָא ב{במדבר י״ט:ט״ז} (וְכׇל) הַנּוֹגֵעַ בַּעֶצֶם אוֹ בֶחָלָל בַּעֶצֶם זֶה עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה אוֹ בֶחָלָל זֶה אֵבֶר הַנֶחְלָל מִן הַחַי וְאֵין בּוֹ לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה.
As the Master said: Ritual impurity in a sealed grave breaks through and ascends and breaks through and descends, so that the grave imparts impurity like the corpse itself. While with regard to contact with these sources of impurity, Rav Yehuda said that it is taught in a baraita that the verse “and upon him that touched a bone, or the slain, or the dead, or the grave” (Numbers 19:18) is expounded as follows: “A bone”; this is a bone that is a barley-grain-bulk. “Or the slain”; this is a limb slain, i.e., severed, from the living, which does not contain enough flesh for it to heal.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
דאמר מר טומאה בוקעת ועולה – ונעשה קבר כגופו של מת עצמו והמהלך עליו אע״פ שאין נוגע אלא מאהיל טמא.
ואילו גבי נגיעה אמר רב יהודה תניא – דעד כאן מיירי בטומאת אהל מדכתיב ביה על פני השדה ומכאן ואילך בנגיעה דהא הדר ביה קרא ואמר וכל הנוגע בעצם או בחלל או במת או בקבר.
דאמר מר טומאה בוקעת ועולה – בכדי אייתה דהא לא איירי בקבר ועוד דקבר דהכא מטמא אפילו שלא כנגד הטומאה.
ואילו גבי נגיעה תניא וכל הנוגע בעצם או בחלל עצם זו עצם כשעורה בחלל זו אבר הנחלל מן החי ואין בו כדי להעלות ארוכה או במת זה אבר הנחלל מן המת ואין בו כדי להעלות – כולהו קראי וכולהו דרשות איירי לענין מגע.
הקבר כל זמן שהטומאה בתוכו מטמא במגע ובאהל אבל לא במשא ואף טומאה שבו אינה על דרך אחת אלא בהרבה דרכים וכיצד הוא הדין כל שיש במקום הטומאה חלל טפח על טפח או יותר לפי ענין הטומאה אלא שהטומאה ממעטתו מטפח על טפח זה הוא קבר סתום ומטמא באהל מפני שהיא טומאה רצוצה ובוקעת ועולה למאהיל עליו ובוקעת ויורדת למתאהל תחתיו וכן מטמא אף סביביו במגע כל שהוא מגוף הקבר כגון צידי הקבר ואם נשאר בו מגב הטומאה ולהלן טפח על טפח פנוי אינו מטמא באהל שהטומאה מתפשטת באותו חלל ואינה בוקעת ומ״מ מטמא הוא כל סביביו במגע ואם אין במקום הטומאה טפח על טפח אף עם מקום הטומאה הרי זו טומאה רצוצה ומטמאה באהל מצד בקיעתה ואינה מטמאה את הנוגע בצדדין כלל כך היא שיטתנו וכן כתבוה גדולי המפרשים בהגהותיהם אלא שגדולי המחברים וחכמי התוספות נראין מצטרפין לדעת אחרת:
אמר מר [החכם]: טומאה בקבר סתום — בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת, ומטמא הקבר כמת עצמו. ואילו גבי נגיעה באלה, אמר רב יהודה, תניא [שנויה ברייתא]: ״וכל הנגע בעצם או בחלל״ (במדבר יט, יח) ״בעצם״ — זה עצם כשעורה, ״או בחלל״ — זה אבר הנחלל (הנחתך) מן החי ואין בו בשר כדי להעלות ארוכה (שאינו יכול להתרפא),
As the Master said: Ritual impurity in a sealed grave breaks through and ascends and breaks through and descends, so that the grave imparts impurity like the corpse itself. While with regard to contact with these sources of impurity, Rav Yehuda said that it is taught in a baraita that the verse “and upon him that touched a bone, or the slain, or the dead, or the grave” (Numbers 19:18) is expounded as follows: “A bone”; this is a bone that is a barley-grain-bulk. “Or the slain”; this is a limb slain, i.e., severed, from the living, which does not contain enough flesh for it to heal.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אוֹ בְּמֵת זֶה אֵבֶר הַנֶחְלָל מִן הַמֵּת אוֹ בְקָבֶר אָמַר ר״לרֵישׁ לָקִישׁ גזֶה קֶבֶר שֶׁלִּפְנֵי הַדִּיבּוּר.

The baraita continues its interpretation of the verse. “Or the dead”; this is a limb slain from a corpse, which is not covered by enough flesh for it to heal were he alive. “Or the grave”; Reish Lakish said: This is a grave that contained a corpse from before the time the command of these halakhot was given to the Jewish people. These graves render people and items ritually impure by contact, but do not carry the halakhot of impurity imparted in a tent.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ה״ג: במת זה המחולל מן המת – ואין עליו בשר כראוי.
או בקבר אר״ל זה קבר שלפני הדיבור – כלומר שהעובדי כוכבים מטמאין במגע אע״פ שאין מטמאין באהל כדתניא קברי העובדי כוכבים אין מטמאין באהל אלא בנגיעה וכל שהיה קודם הדיבור קודם מתן תורה בין של עובדי כוכבים בין של ישראל קרי ליה קבר בן נח וקבר העובדי כוכבי׳ לאחר הדיבור כקודם הדיבור שאין מטמאין באהל לפי שלא ניתנה להם תורה ומש״ה קרי ליה קבר שלפני הדיבור.
או בקבר רשב״ל אמר זה קבר שלפני הדיבור – שקודם מתן תורה וצ״ע לרבנן דר״ש דאמרי (יבמות דף סא.) אף קברי עובדי כוכבי׳ מטמאין באהל דלא דרשינן אדם אתם אתם קרויין אדם וכו׳ אמאי איצטריך [או בקבר] וי״ל דר״ש היא מיהו קשה דהרי גבי נגיעה מודה ר״ש דקברי עובדי כוכבים מטמאין במגע ובמשא כדאמר רבינא בפרק הבא על יבמתו (שם דף סא.) ודוחק לומר דלא כרבינא והריב״א פירש קבר שלפני הדיבור גם אותן שמתו קודם מתן תורה קודם שנאמרה פרשת טומאת מת דס״ד אמינא אדם כי ימות באהל מפרשה זו ואילך וכיוצא בזה יש בפ׳ בתרא דהוריות (הוריות י.) דמצריך פסוק לזב שלפני הדיבור משום דסד״א איש איש כי יהיה זב מבשרו מכאן ואילך ומקשינן לר״ש אמאי הוה רבי בנאה מציין מערת המכפלה בפרק חזקת הבתים (ב״ב נח.) והא קודם מתן תורה לר״ש לא מטמא באהל ובפ״ק דמ״ק (דף ה.) אמרי׳ דאין מציינים [על דבר שאינו] מטמא באהל ואומר הריב״א דשפיר קרייה אדם אדם הראשון ואברהם האדם הגדול בענקים א״נ דקסבר מקבר שלפני הדיבור נרבה קבר שלאחר הדיבור שלאחר מתן תורה.
וקבר שלפני הדבור ר״ל קודם מתן תורה לא היה בו טומאה ואף לאחר הדבור אלא במגע אבל לא באהל וגוים מיהא אין להם טומאת קברות אף במגע ולא טומאת אהל אף בגופן עד שיגע בגוף הטומאה או ישאנה וענין חרב הרי הוא כחלל ושאר דברים שבמדרש מקרא זה ר״ל וכל אשר יגע וכו׳ הכל מבורר ממה שכתבנו למעלה ואבר הנחלל פירושו הנחתך:
צריך אתה לברר בסוגיא זו במה שכתבנו באבר מן המת שנחלקו עליו שלא נחלקו בו לענין גלוח נזיר לבד אלא אף לענין תרומה וקדשים שאם לא כן היה לו לרבי יוחנן להשיב כי רבייה רחמנא לתרומה וקדשים והענין הוא שהאבר אינו מטמא אף לתרומה וקדשים אלא כשהוא כבריתו בשר וגידין ועצמות וכל שחסר מן העצם טהור לגמרי אחר שלא נשאר בו כשעורה ואם חסר מן הבשר שיעורו כדי להעלות ארוכה עד שאף כל האבר אם אינו אבר בעל עצם כגון הכוליא והלשון דינו כשאר הבשר ליטהר בפחות מכזית ושאלו כאן האי אבר מן המת דפליגי עליה לענין גלוח והוא הדין לתרומה וקדשים היכי דמי אי דאית ביה עצם כשעורה תיפוק לי׳ משום מגע עצם כשעורה דנזיר מגלח ומאי טעמיה דרבי יוחנן ואי דלית ביה מאי טעמא דבית שמאי הרי אם מדין עצם אין בו כשעורה ואם מדין אבר אין בו בשר כראוי ותירץ לעולם דאין בו כשעורה ורחמנא רבייה הואיל ועצם האבר שלם ושיש בו מקצת בשר אף ע״פ שאין בו כראוי ולרבי יוחנן כל שאין בו בשר כראוי נפק ליה מתורת אבר ואין אתה מטמאו אלא מתורת עצם ובכשעורה וכי רבייה רחמנא למשא הוא דרבייה ושאר הסוגיא פשוטה היא:
או בקבר אמר ר״ל זה הקבר שלפני הדיבור שקודם מתן תורה דאמר פ׳ הבא על יבמתו אמר רשב״י קברי עובדי כוכבים אינם מטמאים דכתיב ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם אתם קרויים אדם כו׳. ופריך והא כתיב כל הורג נפש וכל נוגע בחלל תתחטאו ומשני דלמא איקטיל חד מינייהו. רבינא אמר נהי דממעטינהו מטומא׳ אהל דכתיב אדם כי ימות באהל ממגע וממשא מי ממעטינהו. משמע דלאידך שנוייא דאצטריך לשנויי דלמא איקטיל חד מישראל סבר דאף ממגע ומשא מעטי׳. ולדידיה איצט׳ הכא לרבות קבר שלפני הדיבור דאע״ג דלאו ישראל נינהו מטמאו במגעו דהכא במגע איירי ולמגע רבינהו קרא ולא לאהל. ור׳ בנאה דהוה מציין מערת המכפלה בפ׳ ח״ה סבר כרבנן דר״ש דפ״ק דמ״ק אמרי׳ אין מציינין אלא על קבר שמטמא באהל. וריצב״א היה אומר דשפיר קרויין אדם אדם הראשון ואברהם אדם הגדול בענקים:
ואפ״ה רחמנא רבייה כיון דהוי אבר שלם:
או בקבר אמר ריש לקיש זה קבר שלפני הדיבר. שקודם מתן תורה דאמרינן ביבמות בפרק הבא על יבמתו אמר ר׳ שמעון בן יוחי קברי נכרים אינן מטמאין דכתיב ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם. אתם קרויים אדם (אתם) ואין אומות העולם קרויין אדם. ופריך והכתיב כל הורג נפש וכל נוגע בחלל תתחטאו. ומשני דילמא אקטיל חד מישראל. רבינא אמר נהי דמעטינהו מטומאת אהל דכתיב אדם כי ימות באהל ממגע וממשא מי מעטינהו. משמע דלאידך שינוייא דאיצטריך לשנויי דילמא אקטיל חד מישראל סבר דאף ממגע וממשא מעטינהו. ולדידיה (איצטריך אהא) אצטריכא הא לרבות קבר שלפני הדיבר דאף על גב דלאו ישראל נינהו מטמאין במגע. דהכא במגע איירי ולמגע רבינהו קרא ולא לאהל. ור׳ בנאה דהוה מציין מערת המכפלה בבתרא בפרק חזקת הבתים סבר כרבנן דר׳ שמעון. דבפרק קמא דמועד קטן אמרינן דאין מציינין אלא על דבר שמטמא באהל. וצריך עיון לריש לקיש מנא ליה דעצם כשעורה מטמא במשא. הרא״ש ז״ל בפירושיו. והרב עזריאל ז״ל כתב וזה לשונו וריש לקיש נפקא ליה מקרא אחרינא. עד כאן.
תימה דהכא משמע דאבר שאין עליו בשר כראוי ואין בו עצם כשעורה אינו מטמא לא במגע ולא במשא לר׳ יוחנן: ובמסכתא אהלות פרק שני תנן אלו מטמאין באהל אבר מן המת ומן החי שיש עליהם בשר כראוי. ובסיפא תנן אלו אין מטמאין באהל אבר מן המת ומן החי שאין עליהם בשר כראוי ועצם כשעורה. והשתא לר׳ יוחנן על כרחך מיירי בסיפא שיש בו עצם כשעורה דאם לא כן לא היה מטמא במגע. ואם כן אמאי קתני לה כלל בסיפא. אי לאשמעינן דאינו מטמא באהל מרישא שמעינן ליה דהא לר׳ יוחנן אית ליה דכל היכא דשמעינן מכללא לא תני בסיפא. ואי לאשמועינן דמטמא במגע ומשא תיפוק ליה משום עצם כשעורה. ותירץ הר״ם דסיפא איצטריך לאשמועינן דדבר שיש בו עצם כשעורה ויש עליו בשר אך לא כראוי אינו מטמא באהל. דאי מרישא הוה אמינא היינו כי ליכא עצם כשעורה לא מטמא באהל. אבל אם יש בו עצם כשעורה מטמא באהל אף כי אין עליו בשר כראוי. קא משמע לן סיפא דעל כרחין מיירי דיש בה עצם כשעורה ואפילו הכי אינו מטמא באהל. תוספי הרא״ש ז״ל:
תוס׳ ד״ה או בקבר. בפ׳ בתרא דהוריות וכו׳ אינו מדוקדק דהתם באמת ממעטין כי יהיה פרט לפני הדיבור וכ״כ תוס׳ בנדה דף ע ע״ב:
״או במת״ — זה אבר הנחלל מן המת ואין בו בשר כדי להעלות ארוכה בחי, ״או בקבר״ — אמר ריש לקיש: זה קבר שלפני הדיבור, מן הזמן לפני שניתנה מצוה זו לישראל. ואלה יש בהם טומאת מגע אבל לא טומאת אוהל.
The baraita continues its interpretation of the verse. “Or the dead”; this is a limb slain from a corpse, which is not covered by enough flesh for it to heal were he alive. “Or the grave”; Reish Lakish said: This is a grave that contained a corpse from before the time the command of these halakhot was given to the Jewish people. These graves render people and items ritually impure by contact, but do not carry the halakhot of impurity imparted in a tent.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) הַאי אֵבֶר מִן הַמֵּת הֵיכִי דָמֵי אִי דְּאִית בֵּיהּ עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה הַיְינוּ הַנּוֹגֵעַ בַּעֶצֶם אֶלָּא דְּלֵית בֵּיהּ עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה ואפי׳וַאֲפִילּוּ הָכִי רַחֲמָנָא רַבְּיֵיהּ.

The Gemara asks: With regard to this limb from a corpse, which is listed above as imparting ritual impurity by contact, what are the circumstances of the case? If the limb contains a bone that is a barley-grain-bulk, this is included in the halakha of one who touches a bone, and it was already taught that a bone imparts impurity by contact. Rather, it must be that it does not contain a bone that is a barley-grain-bulk, and even so the Merciful One includes it in the halakhot of impurity, despite the fact that it does not contain enough flesh. This indicates that a nazirite shaves for a limb of this kind, in accordance with the opinion of Reish Lakish.
מיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והאי אבר מן המת – ומן החי שנחלל היכי דמי אי דאית בהו עצם כשעורה הא אירבו להו מהנוגע בעצם או בחלל אלא לאו דלית בהו עצם כשעורה ולא בשר כראוי וקא מרבי ליה רחמנא הילכך הואיל ואיתרבי ליה ליהוי נזיר מגלח עליו.
אלא דלית ביה עצם כשעורה ואפי׳ הכי מטמא ורחמנא רבייה – כיון שיש בו אבר שלם ור׳ יוחנן אמר לך לעולם דאית ביה כשעורה ואם אינו ענין למגעו תנהו ענין למשאו אם אינו ענין לנוגע דנפקא ליה מהנוגע בעצם תנהו לענין משאו דעצם כשעורה מטמא במשא וקצת קשה דא״כ מאי קאמר או במת זה אבר הנחלל מן המת ואית בו [כשעורה] לימא זו עצם כשעורה.
האי אבר מן המת היכי דמי אי דאית ביה עצם כשעורה הינו הנוגע בעצם אלא לאו דלית ביה עצם כשעורה ואפילו הכי רחמ׳ רבייה ור׳ יוחנן אמר לך לעולם דאית ביה ואם אינו עינין למגעו תנהו עינין למשאו – קשיא לי טובא ומי מצי למידחי ר׳ יוחנן דאבר מן המת שאין עליו בשר כראוי שלא יהא מטמא במגע ובמשא אלא אם כן יש בו עצם כשעורה אבל אם אין בו עצם כשעורה אינו מטמא במגע ובמשא ואם כן מאי איצטריך למיתנייה לאבר מן המת שאין עליו בשר כראוי גבי אילו מיטמין במגע ובמשא ואין מטמאין באהל בתר דתנא עצם כשעורה השתא עצם כשעורה שאינו אבר שלם מטמא במגע ובמשא אבר שלם שיש בו עצם כשעורה לא כל שכן. אלא ודאי מדתנייה ש״מ דאף על פי שאין בו עצם כשעורה כיון שהוא אבר שלם מטמא במגע ובמשא. ויש לתרץ לפי הדחק דלעולם בענן שיהא בו עצם כשעורה והא דתנייה משום דבעי למיתניה אבר מן החי שאין עליו בשר כראוי דאף על גב דאית ביה עצם כשעורה טעמא משום דהוא אבר שלם אבל אי לא הוי אבר שלם טהור דעצם הפורש מן החי טהור כדתנן בפ׳ שישי דעדיות עצם כשעורה הפורש מאבר מן החי ר׳ נחוניה מטמא ור׳ אליעזר ור׳ יהושע מטהרין ואין הלכה כר׳ נחוניה דבטל לו במיעוטו ואפילו ר׳ נחוניה לא טימא אלא עצם הפורש מאבר מן החי אבל עצם הפורש מן החי טהור כדתנן התם אמרו לו לר׳ נחוניה מה ראיתה לטמא עצם כשעורה הפורש מאבר מן החי אמר להם מצינו שאבר מן החי כמת שלם מה המת עצם כשעורה הפורש ממנו טמא אף אבר מן החי עצם כשעורה הפורש ממנו יהא טמא כול׳ אלמא דוקא עצם הפורש מאבר מן החי שהיתה לו טומאה קודם שפירש מאביו היה מטמא אבל עצם הפורש מן החי שבעודו מחובר באביו טהור גם עכשיו טהור והילכך אף על פי שיש בו עצם כשעורה איצטריך למיתנייה ואגב דתני אבר מן החי תני נמי אבר מן המת ולעולם שיש בו כשעורה אבל קשיא לי שמי דוחק את ר׳ יוחנן בכל זה אף על פי שהן מטמאין במגע ובמשא אין הנזיר מגלח עליהן מדלא תננהי ברישא ודמו לגולל ודופק שהן מטמאין מדאוריתא כדתנן בפרק ב׳ דאהלות הגולל והדופק מטמין במגע ובאהל ואין מטמאין במשא ר׳ אליעזר אומר מטמא במשא ואמרינן בפ׳ בהמה המקשה בה׳ האשה שמת ולדה וכל אשר יגע על פני השדה להוציא עובר שבמעי אשה דברי ר׳ ישמעאל ר׳ עקיבה אומר לרבות גולל ודופק ור׳ ישמעאל גולל ודופק הילכת׳ גמירי לה והכא תנן שאין הנזיר מגלח על גולל ודופק והוא הדין כלים הנוגעין במת שהן מטמאין את האדם כדתנן בפרק קמא דאהלות כיצד ארבעה כלים הנוגעין במת ואדם בכלים וכלים באדם טמאים טומאת שבעה הרביעי בין אדם בין כלים טמא טומאת ערב והכא תנן שאין הנזיר מגלח על כלים הנוגעין במת והם הכי נימא ר׳ יוחנן בהני אף על פי שמטמא במגע ובמשא כיון שאין בהם כשעורה אין הנזיר מגלח עליהן.
ונברר: האי [זה] אבר מן המת שהזכרנו שמטמא במגע, היכי דמי [כיצד הוא בדיוק]? אי דאית ביה [אם שיש בו] עצם כשעורה — היינו [הרי הוא] בכלל הנוגע בעצם שנלמד כבר שמטמא במגע! אלא צריך לומר דלית ביה [שאין בו] עצם כשעורה, ואפילו הכי [כך] רחמנא רביה [התורה ריבתה אותו] לטומאה אף אם אין עליו בשר כראוי, ואם כן אף עליו נזיר מגלח, וכדברי ריש לקיש!
The Gemara asks: With regard to this limb from a corpse, which is listed above as imparting ritual impurity by contact, what are the circumstances of the case? If the limb contains a bone that is a barley-grain-bulk, this is included in the halakha of one who touches a bone, and it was already taught that a bone imparts impurity by contact. Rather, it must be that it does not contain a bone that is a barley-grain-bulk, and even so the Merciful One includes it in the halakhot of impurity, despite the fact that it does not contain enough flesh. This indicates that a nazirite shaves for a limb of this kind, in accordance with the opinion of Reish Lakish.
מיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר לָךְ ר׳רַבִּי יוֹחָנָן לְעוֹלָם דְּאִית בֵּיהּ וְאִם אֵינוֹ עִנְיָן לְמַגָּעוֹ דתְּנֵהוּ עִנְיָן לְמַשָּׂאוֹ.:

The Gemara responds: In answer to this proof of Reish Lakish, Rabbi Yoḥanan could have said to you: Actually, you should explain that it does contain a bone the volume of a barley-grain-bulk, and if it does not need to refer to the matter of its contact, as the verse explicitly states: “Anyone who touches a bone,” have it refer to the matter of its carrying, i.e., that one who carries it is also rendered ritually impure.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ורבי יוחנן אמר לך לעולם דאית ביה – עצם כשעורה ואם אינו ענין למגעו דנפקא ליה מהנוגע בעצם תנהו ענין למשאו אבל אם אין העצם כשעורה ולא בשר כראוי לעולם אין טומאתו כלום ואין הנזיר מגלח עליו.
ואם אינו ענין למגעו תנהו ענין למשאו – צ״ע לר״ל מנ״ל דעצם כשעורה מטמא במשא:
עד שיטהר דקתני בז׳ אחר הזאה וטבילה:
ומני ר״א דאמר וקדש את ראשו ביום ההוא ביום תגלחתו שמתחיל ומונה מיד בו ביום – או דלמא בח׳ ומאי עד שיטהר בהבאת קרבנותיו ומני ר׳ היא דאמר וקדש את ראשו ביום ההוא ביום הבאת קרבנותיו:
ומעירים: בתשובה לראיה זו של ריש לקיש אמר [יכול היה לומר] לך ר׳ יוחנן: לעולם תפרש דאית ביה [שיש בו] עצם כשעורה. ואם אינו ענין למגעו שהרי נאמר במפורש ״הנוגע בעצם״ — תנהו ענין למשאו, שגם הנושא אותו נטמא.
The Gemara responds: In answer to this proof of Reish Lakish, Rabbi Yoḥanan could have said to you: Actually, you should explain that it does contain a bone the volume of a barley-grain-bulk, and if it does not need to refer to the matter of its contact, as the verse explicitly states: “Anyone who touches a bone,” have it refer to the matter of its carrying, i.e., that one who carries it is also rendered ritually impure.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וּמַזֶּה בַּשְּׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי וְסוֹתֵר וְכוּ׳.:

§ The mishna taught with regard to any nazirite who became impure from one of the listed sources of impurity: And a priest sprinkles the ashes of the red heifer on him on the third and on the seventh days, and he negates all the previous days he counted toward his naziriteship, and he does not begin counting a fresh term of naziriteship until after he becomes pure and brings his offerings.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואינו מתחיל – למנות נזירות דטהרה עד שיטהר כו׳.
א שנינו במשנה כי כל נזיר הנטמא באחת מן הטומאות המנויות בה מזה בשלישי ובשביעי וסותר את הקודמים, ואינו מתחיל למנות אלא עד שיטהר, ומביא את קרבנותיו.
§ The mishna taught with regard to any nazirite who became impure from one of the listed sources of impurity: And a priest sprinkles the ashes of the red heifer on him on the third and on the seventh days, and he negates all the previous days he counted toward his naziriteship, and he does not begin counting a fresh term of naziriteship until after he becomes pure and brings his offerings.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אִיבַּעְיָא לְהוּ הָא דְּקָתָנֵי עַד שֶׁיִּטְהַר בַּשְּׁבִיעִי קָאֵי עַד דְּעָבֵיד הֶעֱרֵב שֶׁמֶשׁ וּמַנִּי ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא אוֹ דִילְמָא בַּשְּׁמִינִי קָאֵי וּמַאי עַד שֶׁיִּטְהַר עַד שֶׁיָּבִיא קׇרְבְּנוֹתָיו וּמַנִּי רַבָּנַן הִיא.

A dilemma was raised before the Sages: What is the meaning of that which is taught that a nazirite does not start counting until he is purified? Does the mishna refer to one who is standing on the seventh day of his purification and mean: Until he performs the requisite waiting for sunset? And whose opinion is it? It is the opinion of Rabbi Eliezer, who rules that a nazirite starts counting from the eighth day, even before he brings his offerings. Or perhaps it is referring to one who is standing on the eighth day. And then, what is the meaning of: Until he is purified? It means: Until he brings his offerings. And who is the author of this opinion? It is the Rabbis, who maintain that he begins his fresh period of naziriteship only after he has sacrificed his offering of impurity (see 18b).
מיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איבעיא להו הא דקתני עד שיטהר בשביעי קאי – כלומר עד דעביד הערב שמש בשביעי דהיינו שביעי ומיעל שמיני.
ומני ר״א היא – דאמר בפ׳ מי שאמר הריני נזיר מגלח (לעיל דף יח:) מתחיל ומונה מיד משום וקדש את ראשו ביום ההוא אע״פ שלא הביא קרבנותיו.
או דלמא – מאי עד שיטהר דקאמר עד שיביא קרבנותיו דפרושי קמפרש.
ומני רבנן היא – דפליגי עליה ואמרי דאין מתחיל למנות עד שיביא אשמו דהיינו לאחר הבאת קרבנותיו וכל זמן שלא הביא קרבנותיו אינו מתחיל ואי איכא ספרים דכתיב בהו ומני ר״ש היא לאו שבשתא היא דברייתא תני לה להא דרבנן כר״ש.
ואינו מתחיל למנות עד שיטהר ויביא קרבנותיו ואיבעיא ליה עד שיטהר – דמתני׳ בשביעי קאי דלאחר שטבל והזה וגלח ומתחיל מאותו יום למנות נזירות טהרה ויביא קרבנותיו בשמיני ומני ר״א היא דאמר לעיל פרק מי שאמר (נזיר יח:) מתחיל ומונה מיד פירוש שמתחיל ומונה משביעי כדפי׳ שם או דילמא בשמיני קאי ומאי עד שיטהר שיביא קרבנותיו ומני רבנן היא דאמרי וקדש ראשו ביום ההוא ביום הבאת קרבנותיו.
איבעיא להו עד שיטהר דקתני בשביעי קאי ומאי עד שיטהר עד דעביר הערב השמש ומני ר׳ אליעזר היא. דאמר לעיל בפרק מי שאמר מתחיל ומונה מיד. והיינו משביעי דאם לא היה מתחיל למנות נזירות טהרה עד שמיני היכי מייתי קרבן טומאה והא ר׳ אליעזר אמר התם במתניתין לא בו ביום. אלא ודאי מתחיל ומונה מיד דקאמר ר׳ אליעזר היינו בשביעי. ומיד דקאמר היינו מיד שיטהר. ואחר כך מביא קרבנותיו בשמיני. והוא הדין דהוה מצי למימר ור׳ יוסי בר׳ יהודה היא דאמר לעיל ביום תגלחתו. שיטה:
איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים]: הא דקתני [זה ששנה] ״ואינו מתחיל למנות עד שיטהר״ מה עניינו? האם מדובר במי שביום השביעי לטהרתו הוא קאי [עומד], והכוונה ״שיטהר״ — עד דעביד הוא עושה] הערב שמש, ומני כשיטת מי היא] — כשיטת ר׳ אליעזר היא שמתחיל למנות מתחילת יום שמיני, ואף לפני הבאת קרבנותיו. או דילמא [שמא] המדובר במי שביום השמיני קאי [עומד], ומאי [ומה פירוש] ״עד שיטהר״ — עד שיביא קרבנותיו. ומני שיטת מי היא] — רבנן [שיטת חכמים] היא שאינו מתחיל למנות נזירותו מחדש עד שיביא קרבן לטומאת נזירותו?
A dilemma was raised before the Sages: What is the meaning of that which is taught that a nazirite does not start counting until he is purified? Does the mishna refer to one who is standing on the seventh day of his purification and mean: Until he performs the requisite waiting for sunset? And whose opinion is it? It is the opinion of Rabbi Eliezer, who rules that a nazirite starts counting from the eighth day, even before he brings his offerings. Or perhaps it is referring to one who is standing on the eighth day. And then, what is the meaning of: Until he is purified? It means: Until he brings his offerings. And who is the author of this opinion? It is the Rabbis, who maintain that he begins his fresh period of naziriteship only after he has sacrificed his offering of impurity (see 18b).
מיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) תָּא שְׁמַע מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא מַתְחִיל וּמוֹנֶה מִיָּד הָא רֵישָׁא מַאי עַד שֶׁיִּטְהַר עַד שֶׁיָּבִיא קׇרְבְּנוֹתָיו וּמַנִּי רַבָּנַן הִיא דְּאָמְרִי נְזִירוּת דְּטׇהֳרָה עַד שְׁמִינִי לָא חָיְילָא.:

The Gemara answers: Come and hear a resolution of this dilemma from the fact that it teaches in the latter clause of the next mishna that a nazirite who does not have to bring an offering starts counting immediately after the conclusion of his seven days of purification. The Gemara infers from this mishna: If so, what is the meaning of the different term used in the first clause: Until he is purified? It means until he brings his offerings, and whose opinion is it? It is that of the Rabbis, who say that the naziriteship of purity does not commence until the eighth day.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מדקתני סיפא – אבל הסככות כו׳ מתחיל ומונה מיד מיום שביעי לפי שאינו מביא קרבן מכלל דרישא דאית ביה קרבן.
מאי עד שיטהר – דקאמר עד שיביא קרבנותיו במשמע דהיינו שמיני ומני רבנן היא דאמרי נזירות דטהרה עד יום שמיני לא חיילא.
ת״ש מדקתני מתחיל ומונה מיד – בהדי הנך שאין הנזיר מביא קרבן טומאה ומזה בשלישי ובשביעי ומתחיל ומונה מיד דהיינו בשביעי שהרי אינו זקוק להביא קרבן טומאה האמר ברישא עד דקתני ולא קתני מתחיל ומונה מיד כמו בסיפא שמע מינה דרישא עד שיטהר ויביא קרבנותיו קאמר ומני רבנן היא.
ומשיבים: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לבעיה זו מדקתני סיפא [ממה ששנה בסוף] במשנה הבאה, המדברת במי שאינו צריך להביא קרבן ״מתחיל ומונה מיד״ לאחר שסיים שבעת ימי טהרתו, מכאן נדייק: הא רישא מאי [הרי בתחילה מה הכוונה] ״עד שיטהר״ כוונתו עד שיביא קרבנותיו, ומני שיטת מי] — שיטת רבנן [חכמים] היא דאמרי [שאומרים]: נזירות של טהרה עד היום השמיני לא חיילא [חלה].
The Gemara answers: Come and hear a resolution of this dilemma from the fact that it teaches in the latter clause of the next mishna that a nazirite who does not have to bring an offering starts counting immediately after the conclusion of his seven days of purification. The Gemara infers from this mishna: If so, what is the meaning of the different term used in the first clause: Until he is purified? It means until he brings his offerings, and whose opinion is it? It is that of the Rabbis, who say that the naziriteship of purity does not commence until the eighth day.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מתני׳מַתְנִיתִין: האֲבָל הַסְּכָכוֹת וְהַפְּרָעוֹת וּבֵית הַפְּרָס.

MISHNA: The previous mishna listed the sources of ritual impurity for which a nazirite must shave. This mishna adds: However, the nazirite does not shave for these: The hanging branches over a corpse, i.e., a tree overhanging a body that a nazirite passes, but it is uncertain which branches are over a corpse; and the projecting stones from fences when the place of the impurity is unknown; and a beit haperas, a place that contained a grave and was plowed. In the latter case, the entire area around the grave is impure from a corpse due to an uncertainty, as it might contain human bones.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ אבל הסככות – דהיינו אילן המיסך על הארץ ויש טומאה תחת נוף בא׳ מהן ואינו ידוע כנגד מי.
וכן תחת אבנים הפרועות – היוצאות חוץ מן הגדר וטומאה תחת אחת מהן ואינו ידוע לאדם והלך נזיר תחתיהן.
ובית הפרס – שדה שנאבד בה קבר ונחרש.
וארץ העמים – שנזר בארץ ובתוך ימי נזירותו יצא ונכנס לארץ העמים אין הנזיר מגלח.
סככות ופרעות – מפ׳ בגמ׳ [מאי ניהו].
בית הפרס – שדה שנחרש בו קבר [ועד ק׳ אמה] חשו חכמים שמא דלדל המחרישה בעצמות ונשתייר שם עצם כשעורה וליכא טומאה אלא מדרבנן.
וארץ העמים – דגזרו בה רבנן טומאה כדאמר בפ״ק דשבת (דף טו.).
אבל הסככות והפרעות כול׳ – קשיא לי דבשלמא סככות ופרעות ובית הפרס וארץ העמים שהן ספק אינו מגלח עליהן שלא יביא חולין לעזרה רביעית דם ואהל רובע עצמות נמי טומאתן מדרבנן אלא גולל ודופק דטומאה מן התורה כדכת׳ לעיל וכלים הנוגעין במת דמטמו אדם1 מדאוריתא כדתנן בריש אהלות וכדנפקא לן מקרא בסיפרי אמאי אין הנזיר מגלח עליהן.
1. כן תוקן בדפוסים. בכ״י ששון 557 נוסף כאן: ״מן״.
מתני׳. וארץ העמים. מפרש בגמ׳ דגזרו עליהן טומאה. וכל אלו טמאות דחשיב הכא דרבנן נינהו.
ב משנה במשנה הקודמת שנינו על אלו טומאות הנזיר מגלח. ובמשנה זו מוסיפים: אבל הסככות, עצים שידוע שענפיהם סוככים על המת, ולא ידוע היכן בדיוק נמצא המת ותחת איזה ענף, ועבר שם הנזיר. וכן הפרעות, אבנים היוצאות מן הגדר שיש תחתיהן טומאת מת ולא ידוע היכן הטומאה, ובית הפרס, מקום שהיה בו קבר ונחרש, שיש בו מעתה סביב לאותו קבר ספק טומאת מת, שמא יש שם מעצמות המת,
MISHNA: The previous mishna listed the sources of ritual impurity for which a nazirite must shave. This mishna adds: However, the nazirite does not shave for these: The hanging branches over a corpse, i.e., a tree overhanging a body that a nazirite passes, but it is uncertain which branches are over a corpse; and the projecting stones from fences when the place of the impurity is unknown; and a beit haperas, a place that contained a grave and was plowed. In the latter case, the entire area around the grave is impure from a corpse due to an uncertainty, as it might contain human bones.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְאֶרֶץ הָעַמִּים וְהַגּוֹלֵל וְהַדּוֹפֵק וּרְבִיעִית דָּם וְאֹהֶל וְרוֹבַע עֲצָמוֹת וְכֵלִים הַנּוֹגְעִים בְּמֵת וּבִימֵי סְפָרוֹ וּבִימֵי גְמָרוֹ עַל אֵלּוּ אֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ.

The mishna continues its list: And the land of the nations, i.e., a nazirite left Eretz Yisrael for another land. The Sages decreed that all land outside of Eretz Yisrael is ritually impure. And the grave cover; and the grave walls upon which the cover rests; and a quarter-log of blood from a corpse; and a tent; and a quarter-kav of bones of a corpse; and vessels that are touching a corpse. And if the nazirite is in the days of his counting, i.e., the seven days a leper must count after purification from his leprosy; or in his days of full leprosy, when he is a full-fledged leper, for these the nazirite does not shave. This is the case even if he is rendered impure by one of the sources listed in the previous mishna.
תוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הגולל והדופק – פרש״י בפ״ק דכתובות (דף ד:) גולל זה כיסוי הארון ודופק הוא דופן של צדדין וקשה לר״ת דאמר בפ׳ בהמה המקשה (חולין עב.) על פני השדה לרבות גולל ודופק משמע דגלויין הן גולל ודופק ואלו מכוסין הן ופר״ת דגולל הוא המצבה ודופק אבנים שהמצבה נשענת בהן ובמקום אחר מפורש באורך.
ורביעית דם ואהל ורובע עצמות – [אע״פ שמטמאין באהל אין הנזיר מגלח עליהן ובדין הוא דהוה ליה למתני פחות מחצי לוג דם או פחות מחצי קב אלא נקט שיעורים המפורשין בפ״ק דאהלות שהן מטמאין באהל].
וכלים הנוגעים במת – דכי ימות מת עליו אמרה תורה [ובגמ׳ מפ׳ באיזו כלים איירי].
וימי ספרו וימי גמרו – פי׳ נזיר שמנה מקצת נזירות ונצטרע בין ימי גמרו דהיינו ימי חלוטו שהחליטוהו לטומאה ובין ימי ספרו אחר שהוחלט וראה הכהן והנה נרפא הנגע מן הצרוע ומביא צפורים ומגלח ונכנס במחנה ישראל וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים שאסור בתשמיש וביום [השביעי מגלח] ובשמיני מביא קרבנות צרעתו ואותן ימים קרויין ימי ספרו ואין עולין לימי נזירות ואינן מבטלין את הקודמים (וכתב בנזיר) ואיצטריך למיתני [ספרו וגמרו] דאי תנא ספרו ה״א אבל ימי גמרו דחמירי סותר ואי תנא גמרו ה״א אבל ספרו דקיל עולה וצריך עיון דלא ליתני אלא ספרו וליכא למימר אבל גמרו סותר דא״כ מאי נפקא מינה במה שימי ספרו אינו סותר הרי כבר סתר מטעם ימי גמרו.
על אלו אין הנזיר מגלח – לא קאי אימי ספרו ואימי גמרו שהרי [הוא צריך] לגלח בשביל צרעתו אלא קאי אשארא שאין מגלח כדין נזיר טמא.
הגולל והדופק. פירש רש״י גולל דף הארון של מעלה שהוא כסוי הארון. דופק דופן הארון. ור״ת מפרש גולל אבן גדולה שמניחין על הקבר לציון ולהכין מקום קברו והיא שקורין מצבה. ולשון גולל כמו וגללו את האבן שעל שם שהיא גדולה וכבדה צריך לגוללה. דופק שתי אבנים אחת שמעמידין בראש המצבה לצד ראשו ואחת לצד רגליו. ובערוך פירש לאחר שחפרו הקבר כל צורכו בונין מכאן ומכאן איצטבא לכסות המת ואותן אבנים קרויים גולל. ושורות אבנים שמכאן ומכאן קרוי דופק. ודופק דפקים היינו דופק מועט שסומך דופק גדול ואותו טהור. פירוש זה בערך גולל. הר׳ עזריאל ז״ל:
וארץ העמים שגזרו חכמים עליה טומאה ויצא אליה הנזיר תוך ימי נזירותו, והגולל שסוגרים בו את הקבר, וכן הדופק שעליו נשען הגולל, ורביעית דם מן המת, ואהל, ורובע עצמות של מת, וכלים הנוגעים במת, וכן אם הנזיר נמצא בימי ספרו (ספירתו) שהם שבעת הימים שהוא סופר לאחר שנרפא מצרעתו, להיטהר מטומאת צרעת, ובימי גמרו בזמן שהוא מצורע מוחלט, על אלו אף על פי שהוא טמא בכולם, מכל מקום אין הנזיר מגלח.
The mishna continues its list: And the land of the nations, i.e., a nazirite left Eretz Yisrael for another land. The Sages decreed that all land outside of Eretz Yisrael is ritually impure. And the grave cover; and the grave walls upon which the cover rests; and a quarter-log of blood from a corpse; and a tent; and a quarter-kav of bones of a corpse; and vessels that are touching a corpse. And if the nazirite is in the days of his counting, i.e., the seven days a leper must count after purification from his leprosy; or in his days of full leprosy, when he is a full-fledged leper, for these the nazirite does not shave. This is the case even if he is rendered impure by one of the sources listed in the previous mishna.
תוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) ווּמַזֶּה בַּשְּׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי

And in those cases listed that involve ritual impurity from a corpse, one sprinkles the purification water upon him on the third and on the seventh days of his purification,
עין משפט נר מצוהתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומזה – בגמ׳ משמע דלא קאי אכלים הנוגעים במת דמיירי בכלי עץ ואין אדם הנוגע בהם צריך הזאה [וכן לא קאי אימי גמרו ואימי ספרו דאין טעון הזאה] אלא קאי אשארא ארביעית דם וגולל ודופק.
ובכל אלה מהם שטומאתם כטומאת המת מזה בשלישי ובשביעי, מי חטאת לטהרו,
And in those cases listed that involve ritual impurity from a corpse, one sprinkles the purification water upon him on the third and on the seventh days of his purification,
עין משפט נר מצוהתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נזיר נד. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים נזיר נד., עין משפט נר מצוה נזיר נד., מיוחס לרש"י נזיר נד., תוספות נזיר נד., תוספות רי"ד נזיר נד., בית הבחירה למאירי נזיר נד. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש רא"ש נזיר נד., שיטה מקובצת נזיר נד., גליון הש"ס לרע"א נזיר נד., פירוש הרב שטיינזלץ נזיר נד., אסופת מאמרים נזיר נד.

Nazir 54a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Nazir 54a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Nazir 54a, Attributed to Rashi Nazir 54a, Tosafot Nazir 54a, Tosefot Rid Nazir 54a, Meiri Nazir 54a, Peirush HaRosh Nazir 54a, Shitah Mekubetzet Nazir 54a, Gilyon HaShas Nazir 54a, Steinsaltz Commentary Nazir 54a, Collected Articles Nazir 54a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144