×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) שִׁכְבַת זֶרַע בִּמְעֵי אִשָּׁה מַהוּ מִי אמרי׳אָמְרִינַן כֵּיוָן דְּלָא אִיתְּצַר כִּי גוּפַהּ דָּמֵי אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דְּמֵעָלְמָא קָאָתֵי לָא.
with regard to semen in a dead woman’s womb. What is the halakha in this case? Does it form a mixture with respect to the woman’s body? The Gemara explains the two sides of this dilemma: Do we say that since no fetus was formed from the semen, it is considered like her body? Or, perhaps one should argue that since it comes from outside, it is not considered part of her body.
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שכבת זרע במעי אשה מהו – כגון שמתה שהיתה בת בנים דסתם אשה בת בנים אית לה שכבת זרע במעיה או שנבעלה סמוך למיתתה.
מאי מי אמרינן כיון – דאכתי בשעת מיתתה לא נוצר עובר כי גופה הוא ולא הוי גלגלין או דלמא ש״ז מעלמא אתי לה והוי גלגלין ובאשה לעולם אין רקב עד דהויא בתולה או זקנה דלאו בת בנים.
כיון דלא איתצר – שלא נוצר הולד עדיין בגופה שהרי אין סופה לפרוש ממנה.
טומאת רקב אינה אלא במת שנקבר שלם הא כל שנקבר חסר אין לו טומאת רקב ומעתה הרוג אין לו טומאת רקב שכבר נתחסר דמו אבל כל שנקבר שלם יש לו רקב הן שבא הרקב מן הבשר לבד הן מן העצמות לבד הן מן הכל ביחד הן שבא מאבר שהנשמה תלויה בו הן שבא מאבר שאין הנשמה תלויה בו כגון מן הערקוב ר״ל מן הארכובה ולמטה ולענין ביאור מיהא זו ששאלו ברקב הבא מן הערקוב מהו הולכת על שיטה אחרת והוא שהיה השואל סבור שכל חסרון במה שאין הנשמה תלויה בו לא יהא קרוי חסרון להפקיעו מדין רקב וכן שאם נקבר אותו אבר עמו יהא נעשה גנגילון לשאר איברים אבל חסרון במה שהנשמה תלויה בו קרוי חסרון ומפקיעו מדין רקב ואם נקבר עמו יהא חוזר לדינו ולא יהא גנגלין לשאר איברים ואף תלמוד המערב הולך בשיטה זו והוא שאמרו שם נחתכה רגלו מן הארכובה ולמטה נעשה גנגלין ר״ל אם נקבר עם גוף המת מן הארכובה ולמעלה אינו נעשה גנגלין וכן אמרו שם נחתכה רגלו מן הארכובה ולמטה יש לו רקב ר״ל אם לא נקבר האבר הנחתך עמו אף על פי שנקבר המת חסר שאין זה חסרון מן הארכובה ולמעלה אין לו רקב כלומר דחסרון הוא ושאלו שם אפילו לא נחתכה רגלו נראה אותה כחתוכה ותעשה גנגלין ותירץ מכיון שהיא מחוברת לו גוף אחד הוא כלומר ואינו מפקיע תורת רקב ועל שיטה זו פשוט הוא שאם הרקיב כלו אין רקב וערקוב נעשה גנגלין לרקב משאר הגוף אלא ששאלו אם רקב הערקוב מטמא לבדו שמא הואיל ונקבר שלם הרי הוא כרקב שבשאר הגוף או שמא דיו שלא יעשה גנגלין עם הרקב האחר אבל שיטמא לבדו לא ואתו למיפשטה ממה שאמרו רקב הבא משני מתים טמא והעמדנוה בשאין שם אלא מלא תרוד בין שניהם וודאי יש בו תערובת מרקב הערקוב ואף על פי כן מצטרף ואלו לא היה מטמא לבדו היאך היה מצטרף וזה הוא לשון האמור זיל הכא בדרך ערקוב קאתי כלומר שאי אפשר שלא יהא שם תערובת מן הערקוב והשיבו שאף זו פשוטה היא שכל שהרקיב כל המת רקב הערקוב ושאר רקב כלו אחד הוא הן לטמא לבדו הן בתערובתו עם שאר הרקב ואינו שואל אלא שאין שם רקב אחר אלא של ערקוב וזהו שאמר כגון דארקיב חד אבר׳ ואתי דרך ערקוב כלומר שאותו אבר הוא הערקוב ושאל אם מטמא לבדו ולענין פסק כבר כתבנו שכל שנחתך ממנו אבר אין לו רקב כלל וכל שנקבר שלם כל רקב שבו מטמא:
כב׳ מתים שנקברו יחד:
א) כיון דלא איתי שלא נולד עדיין העובר שסופו לצאת:
פירשה הפרש שבמעיו:
עורו מהו (מסתברה לי) [משכחת לה] דאשקייה מי דקלים אמרי׳ במסכת שבת פ׳ ח׳ שרצים תרי תאלתא איכא במערבא ונפיק עינא דמייא מבינייהו כסא קמא מרפי ואידך משלשל ואידך כי היכי דעייל הכי נפיק והשקהו ממנו ג׳ פעמים ובזה העביר הפרש וכיחו וניעו וסכיא נשא. סם שהעביר השער ושלקיה נמי במי טבריה להעביר עורו:
שכבת זרע שהיתה במעי אשה שמתה מהו דינה לענין שתיעשה גלגלין לגוף האשה? וצדדי השאלה: מי אמרינן [האם אנו אומרים] כיון שלא איתצר [נוצר] עדיין ממנה עובר — כי [כמו] גופה דמי [נחשב] הדבר, או דלמא [שמא] כיון דמעלמא קאתי [שמן העולם, מן החוץ, הוא בא] הריהו לא נחשב כגופה?
with regard to semen in a dead woman’s womb. What is the halakha in this case? Does it form a mixture with respect to the woman’s body? The Gemara explains the two sides of this dilemma: Do we say that since no fetus was formed from the semen, it is considered like her body? Or, perhaps one should argue that since it comes from outside, it is not considered part of her body.
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) בָּעֵי רַב פָּפָּא פִּירְשָׁהּ מַהוּ כֵּיוָן דְּלָא מִקַּיְימָא בִּדְלָא אָכְלָה חַיּוּתָא הוּא אוֹ דִלְמָא הָא נָמֵי מֵעָלְמָא אָתֵי בָּעֵי רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא עוֹרוֹ מַהוּ בָּעֵי רַב הוּנָא בַּר מָנוֹחַ כִּיחוֹ וְנִיעוֹ מַהוּ.

Rav Pappa raised a similar dilemma: With regard to her excrement, the food waste that remains in a woman’s intestines, what is the halakha? Once again, the Gemara explains the two sides of this dilemma: Do we say that since she cannot subsist without food it is considered her life, which means that the food left inside her body is part of her and does not form a mixture with the corpse? Or perhaps this too comes from outside and is therefore not part of her body, and does form a mixture with her corpse. Similarly, Rav Aḥa, son of Rav Ika, raised a dilemma concerning a corpse: With regard to its skin, what is the halakha? Rav Huna bar Manoaḥ likewise raised a dilemma: With regard to its phlegm and its spittle, what is the halakha?
מיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פירשה – פרש שבתוך הגוף דהיינו ריעי מי נעשה גלגלין מי אמרינן כיון דלא מקיימה בחייה אי לא אכלה חיותא נמי דידה היא וכגופה דמי ולא הוי גלגלין וה״ה לפרש דאיש אלא איידי דקאי במילי דאשה מסיק לה נמי להא על שם אשה.
בעי רב אחא בריה דרב איקא עורו מהו – רוק היוצא לו לאדם שלא ע״י טורח אלא כיון שמערערו לתוך פיו וגרונו יוצא מי הוי ליה גלגלין ואית דמפרשי עורו עור האדם ממש.
כיחו וניעו – אינו יוצא אלא ע״י הדחק.
פירשה מהו – פרש שלה שבתוכה מי הוי גלגלין כיון דלא מיקיימא בדלא אכלה חיותא היא ולא הוי גלגלין ואגב ששאל עובר במעי אשה בנקבה שאל נמי בפירשה וה״ה בזכר.
עורו מהו – שיעשה גלגלין כיחו וניעו מהו שיעשה גלגלין.
עורו מהו. מסתבר לי דמבעיא ליה למאן דאמר עור טהור מן התורה הלכך איכא לספוקי שמא לא חשיב כבשר המת ונעשה לו גלגלין. ונראה לי דהוה מצי למפשט מדרבה בר בר חנה דאמר דוקא גזז שערו אבל לא גזז לא אף על גב דאפילו מדרבנן טהור. אלא שלא שרצה לפשוט מדברי אמורא. ואף על גב דלעיל קאמר תפשוט מדרבה בר בר חנה היינו משער אשער. הרא״ש ז״ל בפירושיו:
ובאותו ענין בעי [שאל] רב פפא: פירשה (הפרש, מזון שבמעיה) מהו דינו? וצדדי השאלה: כיון דלא מקיימא בדלא אכלה [שאינה מתקיימת בלא לאכול] — חיותא [חייה] הוא, ולכן המזון שבמעיה נחשב כחלק ממנה, ואינו נעשה לה גלגלין, או דלמא הא נמי מעלמא אתי [שמא זה גם כן מן העולם, מן החוץ, הוא בא] ולכן אינו נחשב כגופה? ובאותו ענין בעי [שאל] רב אחא בריה [בנו] של רב איקא: עורו של המת מהו דינו? וכן בעי [שאל] רב הונא בר מנוח: כיחו וניעו (רוקו הבא מחמת שיעול) של המת מהו?
Rav Pappa raised a similar dilemma: With regard to her excrement, the food waste that remains in a woman’s intestines, what is the halakha? Once again, the Gemara explains the two sides of this dilemma: Do we say that since she cannot subsist without food it is considered her life, which means that the food left inside her body is part of her and does not form a mixture with the corpse? Or perhaps this too comes from outside and is therefore not part of her body, and does form a mixture with her corpse. Similarly, Rav Aḥa, son of Rav Ika, raised a dilemma concerning a corpse: With regard to its skin, what is the halakha? Rav Huna bar Manoaḥ likewise raised a dilemma: With regard to its phlegm and its spittle, what is the halakha?
מיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) א״לאֲמַר לֵיהּ רַב שְׁמוּאֵל בַּר אַחָא לְרַב פָּפָּא וְאִי ס״דסָלְקָא דַעְתָּךְ כׇּל הָנֵי דְּקָאָמַר הָוֵי גַּלְגַּלִּין רָקָב דִּמְטַמֵּא הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ דְּאַשְׁקְיֵיהּ מֵי דְקָלִים וְסַכְיֵא נָשָׁא וּשְׁלָקוֹ בְּמֵי טְבֶרְיָא.

Rav Shmuel bar Aḥa said to Rav Pappa: But if it enters your mind that all these cases of which they spoke form a mixture, under what circumstances do you find this case of dust that imparts impurity? Dust from a corpse will always include some components of the aforementioned elements. The Gemara answers: It is possible. For example, if someone was given palm water [mei dekalim], a powerful laxative, to drink before he died, and was rubbed with a depilatory agent to remove his hair, and was boiled after death in the hot waters of Tiberias until the skin came off, this would remove all matter that is not part of the corpse itself.
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
היכי משכחת לה – דלית ליה פירשא קודם שמת.
כגון דאשקייה מי דקלים – כדמפ׳ במס׳ שבת בפ׳ שמונה שרצים (דף קי.) מאי מי דקלים תרי דיקלי איכא במערבא ונפיק מעיינא דמיא מבינייהו כסא קמא מרפי ואידך משלשל ואידך כי היכי דעייל הכי נפיק.
וסכייה נשא – וסך גופו נשא שקורין טהרה והעביר השיער העומד ליגזז.
ושלקו במי טבריא – שהן חמים והופשט עורו ויצא כיחו וניעו.
כל הני דקאמר הוי גלגלין – פרש וניעו וכיחו כו׳ היכי משכחת לה.
דאשקייה מי דקלין – דאמרי׳ בפ׳ שמונה שרצים (שבת קי.) מאי מי דקלים תרי דקלי איכא במתא מחסיא ונפיק מעיינא דמיא מבינייהו כסא קמא מרפי ואידך משלשל ואידך כי היכי דעייל הכי נפק משלשל את הגוף ומנקה את הגוף ביותר ובכך העביר הפרש וכיחו וניעו.
וסכיא נשא – פי׳ רש״י להשיר השער ושלקו במי טבריא תחלה קודם שסכו בנשא להשיר שער הראש ושער הגוף ע״י שסכו נשא נשרו (השער) עקרי השערות דאי סכו מעיקרא בנשא אכתי שרשי השער העוברים דרך העור לבשר לא היו עוד נושרים מן הנשא משום דשער חלחולי מתחלחל ומחובר לבשר הראש שתחת העור כדאמרינן בפרק העור והרוטב (חולין קיט:) ונראה דלא סברא הך סוגיא הא דאמר לעיל שערו העומד ליגזז מהו משמע דאותו שאינו עומד ליגזז לא הוי גלגלין ושמא ס״ל כרבה דאמר גזז שערו הוי גלגלין ולא גזז תיבעי ליה בין שעומד ליגזז ובין שאינו עומד ליגזז ועלה קאי.
כבר ביארנו שאף אשה מעוברת שנקבר עוברה עמה נעשה לה גנגלין ואין לו רקב מ״מ שכבת זרע שנקרש ונקלט במעיה כל שלא נבראת צורת הולד וכן עורו של אדם ופרשו וכיחו וניעו אין נעשין גנגלין כלל ושמא תאמר ומה הוצרכה ללמדה ואלו אתה אומר באלו שנעשין גנגלין היאך אתה מוצא רקב שיטמא בגמרא שאלוה ופירשוה משכחת לה דאשקייה מי דקלים וסכו נשא ושלקו בחמי טבריא ופי׳ הדברים לדעת קצת אשקייה מי דקלים לשלשלו להעביר פרשו כיחו וניעו וכן שכבת זרע באשה וסכו נשא להעביר השער ושלקו בחמי טבריא להעביר כל העור שאחר השליקה נקלף כלו ונשאר הבשר שלם ושמא תאמר ומה צורך לסיכת נשא אחר שכל העור מועבר עד שמתוך כך פירשו רבים שסיכת נשא להעביר עור הראש ומפני שהוא רך ביותר אם יפשיטנו בחמי טבריא יתחסר מן הבשר גם כן וזה אינו שהרי בפרק החובל אמרו מכה אביו ולא עשה חבורה חייב בכולן ואוקימנא בסכו נשא ואם הנשא מעביר עור הראש הרי עשה בו חבורה ויתחייב מיתה ולא תשלומין אלא ודאי אין הנשא מעביר אלא השער ושליקת החמין מכינה את העור לקליפה אלא שאף על פי כן צריך סיכת נשא להעביר עיקרי השערות התחובין בבשר שתחת העור וכמו שאמרו בפרק העור והרוטב שערות חלחולי מחלחלי ולענין פסק אין לנו אלא כמו שכתבנו:
וסכיה נשא. ובכך העביר כל השערות ולא נשאר בו שער כלל העומד ליגזז ושלקו בחמי טבריה לאחר מיתה והלך כל העור. כגון זה ודאי אין לו גלגילון. ויש מפרשים וסכיה נשא להעביר עור הראש ושלקו בחמי טבריה להעביר עור של שאר הגוף. אבל חמי טבריה לעור הראש לא לפי שעור הראש רך ומי טבריה עזין ואי שליק בהו הראש יעלו גם מן הבשר ויהיה מת חסר שאין לו רקב. מיהו קשה דמשמע דנשא אינו מעביר העור אלא השער לבד. לכן יש מפרשים כו׳ ככתוב בתוספות. שיטה:
אמר ליה [לו] רב שמואל בר אחא לרב פפא: ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] לומר כי כל הני דקאמר הוי [אלה שאמר הם נחשבים] גלגלין, רקב שמטמא היכי משכחת לה [איך אתה יכול למצוא אותה], שהרי תמיד חלק מן הרקב הוא מכל אותם הדברים! ומשיבים: כגון דאשקייה [שהשקה אותו] לפני מותו במי דקלים שמשלשלים ביותר וסכיא נשא [וסך את שערו בסם המשיר שיער] ושלקו [ובישלו] במי טבריא החמים עד שעורו נקלף, שאז נפרדים ממנו כל הדברים שאינם חלק מגופו.
Rav Shmuel bar Aḥa said to Rav Pappa: But if it enters your mind that all these cases of which they spoke form a mixture, under what circumstances do you find this case of dust that imparts impurity? Dust from a corpse will always include some components of the aforementioned elements. The Gemara answers: It is possible. For example, if someone was given palm water [mei dekalim], a powerful laxative, to drink before he died, and was rubbed with a depilatory agent to remove his hair, and was boiled after death in the hot waters of Tiberias until the skin came off, this would remove all matter that is not part of the corpse itself.
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר אַבָּיֵי אנָקְטִינַן מֵת שֶׁטְּחָנוֹ אֵין לוֹ רָקָב אִיבַּעְיָא לְהוּ טְחָנוֹ וְחָזַר וְהִרְקִיב מַהוּ מִידֵּי הוּא טַעְמָא אֶלָּא דְּאִיכָּא בָּשָׂר וְגִידִים וַעֲצָמוֹת וְהָאִיכָּא אוֹ דִּלְמָא כִּבְרִיָּיתוֹ בָּעִינַן וְלֵיכָּא בתֵּיקוּ.

Abaye said: We have a tradition that a corpse that was ground into small pieces has no halakha of dust. A dilemma was raised before the Sages: If a corpse was ground after death and the remains later decayed, what is the halakha? The Gemara clarifies the two sides of the dilemma: Is the halakha of dust of a corpse only due to the fact that there is flesh and sinews and bones, and all these are present in this case, so it is impure? Or perhaps, we require the corpse to have decayed from its initial state, before it was ground, and this is not the situation here. As was the case with regard to the previous inquiries, no answer was found, and the Gemara says that the dilemma shall stand unresolved.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נקטינן מת שטחנו – בריחים או ששחקו דק הרבה אין לו תורת רקב משום דרקב בעינן והא לא אירקיב.
מידי הוא טעמא – דרקב מטמא אלא משום דאיכא רקב בשר גידים ועצמות כדאמר עולא לעיל ה״נ איכא רקב של בשר גידין ועצמות ויש לו תורת רקב.
או דלמא – רקב הבא ממידי דכברייתו בעינן והא ליכא שהרי טחנו כבר ואין לו תורת רקב תיקו.
מת שטחנו אין לו רקב – דוקא רקבות גמירי ולא עפרורית דטחינא.
כברייתו בעינן – כלומר שירקב כמו שהיה שלא נשתנה מברייתו.
מת שטחנו אחר שנקבר אין לו רקב שאין טומאת רקב אלא כשהרקיב מאליו טחנו ואחר כך הרקיבה אותה טחינה מאליה הרי זה ספק ושמא תאמר והרי משנטחן נעשה חסר והיאך אתה נותן לו דין רקב אין זה כלום שהרי מ״מ כשנקבר שלם היה ונשארה בספק וכן אם הרקיב אבר ממנו כשהוא חי ומת והרקיב כלו הרי זה ספק אם אותו רקב שבחייו מטמא לבדו ומ״מ יראה שאינו נעשה גנגלין לשאר האברים ואין הספק אלא אם מטמא לבדו הואיל ומת והוא מחובר לגוף או שמא אין דין רקב אלא במה שנרקב לאחר מיתה:
כבר ביארנו בכמה מקומות שדרכם היה לתקן את הדרכים לעולי רגלים ולבדוק את החשודים מן הטומאה וכל שהיו מוצאים קברות בענין שיהא נראה מהם שבית הקברות של ישראל היה או אף קבר יחידי שהיה ידוע שברשות נקבר לשם וקנה את מקומו לא היו מפנין אותו שחכמים גזרו שלא לפנות את הקברות ושאם פנוהו יהא טמא כדי שלא יבאו לפנותו וכל שהיו מכירין בתכונת הקברות שאינם של ישראל כגון שלא מצאוהו רגליו פשוטות וידיו על לבו אלא ראשו מונח בין ירכותיו או יושב היו מכירין שאינו של ישראל והן שהיו רבים הן שהיה יחידי היו מפנין אותו או אותם והשדה טהור היו מוצאין את הקבר או את הקברות בתכונת קבורת ישראל חוששין לה ואם היה קבר יחידי אם היה ידוע להם שברשות נקבר לשם קנה מקומו ונאסר לפנותו אלא שהיו מציינין עליו להיותו ניכר לעוברים לא היה ידוע להם אלא שנמצא שם קבר יחידי במקרה מותר לפנותו אלא שצריך שיטול עמו את תפוסתו והוא עפר שתחתיו שלחלוחית המת והנמסס מגופו נבלע שם ושיעורו בעובי שלש אצבעות שבקרקע בתולה לבד מן העפר התיחוח ומפנה אותו ואת תפוסתו וקוברו במקום אחר והשדה טהור ואין חוששין שמא מת מצוה היה וקנה מקומו דמת מצוה קלא אית ליה וכן הדין אם מצא שנים מפנה אותן ותפוסתן והשדה טהורה ומ״מ אם מצא שלשה כל שמצאם קבורים בתכונת קברות ישראל יש לחוש לשכונת קברות ר״ל שמא בית הקברות היה ואסור לפנותם ודוקא כשמצאן בשיעור המיועד לקברות על הדרך שביארנו בבתרא פרק פירות הא אם מצאם רצופים בפחות מכשיעור דנין שבאקראי נקברו שם ועל מנת לפנותם היום או מחר ויש להם דין תפיסה אבל אין להם דין שכונת קברות לאסור את פנויין וביארו עכשו בשמועה זו שכמו שביארנו במת שנקבר חסר שאין לו דין רקב כך אין לו דין תפיסה ר״ל שאם מצא מת אחד חסר נוטלו בלא תפיסה והשדה טהור וכן אם מצא שלשה מתים שנים שלמים ואחד חסר יש להם תפיסה ואין להם שכונת קברות שהדבר מוכיח שדרך מריבה מתו לשם ונקברו שם באקראי:
מת שטחנו אין לו רקב דעפר רקבון גמירי ולא עפר טחינה ולא תפוסה לקמן בפ״ב מפ׳ לה דהמפנה המת מקברו צריך ליטול תפוסתו עמו ג׳ אצבעות מקרקע בתולה סביב המת:
ולא שכונת קברות לקמ׳ פ׳ בתרא מפרש מצא ג׳ מתים אם יש בין זה לזה מד׳ אמות ועד [כ׳]. ה״ז שכונת קברות ובודק ממנו ולהלן כ׳ אמה כי יש לחוש שמא היה שם בית הקברות ואם מצא ב׳ מתים שלימים וא׳ חסר אין זה שכונת הקברות וא״צ לבדוק. ויראה שכל אלו הדברים הלכה למשה מסיני הם:
אמר אביי: נקטינן [מוחזק לנו, בידינו]: מת שטחנו — אין לו רקב. איבעיא להו [נשאלה להם, לחכמים]: אם טחנו לאחר מותו וחזר והרקיב לאחר זמן, מהו? וצדדי השאלה: מידי הוא טעמא אלא דאיכא [כלום אין הטעם אלא משום שיש] שם בשר וגידים ועצמות — והאיכא [והרי יש] כאן כל אלה. או דלמא [שמא] כברייתו בעינן [צריכים אנו] שיהא לפני שנרקב, וליכא [ואין כאן]? לשאלה זו, כמו לשאלות הקודמות לא היתה תשובה, ולכן תיקו [תעמוד] במקומה.
Abaye said: We have a tradition that a corpse that was ground into small pieces has no halakha of dust. A dilemma was raised before the Sages: If a corpse was ground after death and the remains later decayed, what is the halakha? The Gemara clarifies the two sides of the dilemma: Is the halakha of dust of a corpse only due to the fact that there is flesh and sinews and bones, and all these are present in this case, so it is impure? Or perhaps, we require the corpse to have decayed from its initial state, before it was ground, and this is not the situation here. As was the case with regard to the previous inquiries, no answer was found, and the Gemara says that the dilemma shall stand unresolved.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) תָּנֵי עוּלָּא בַּר חֲנִינָא מֵת שֶׁחָסַר גאֵין לוֹ רָקָב דוְלֹא תְּפוּסָה הוְלֹא שְׁכוּנַת קְבָרוֹת.

§ Ulla bar Ḥanina teaches: A corpse that lacks a part does not have the halakha of dust, which imparts ritual impurity in the amount of a full ladle, nor the halakha of earth that is caught [tefusa] and considered part of a corpse. If a deficient corpse is moved, the surrounding earth is not considered part of it and need not be moved together with the body, as must be performed for a whole corpse. Nor does the halakha of a graveyard apply. If three corpses are discovered in close proximity and one of them is deficient in some way, one need not search for more bodies out of concern that the location might have been a cemetery, as must be done if three intact corpses are found. Rather, the bodies are considered isolated corpses.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מת שחסר – אבר כל שהוא אין לו תורת רקב.
ולא תפוסה – כההיא דתנן לקמן (דף סד:) המוצא מת מושכב כדרכו נוטלו ואת תפוסתו ואילו הכא כיון דחסר אין צריך ליטול תפוסתו עמו.
ולא שכונת קברות – כי ההיא דתנן לקמן (שם) מצא שלשה הרי זו שכונת קברות וקנה מקומו ואילו היכא דחסר אבר אחד מהן אינו שכונת קברות ולא קנה מקומו.
מת שחסר אין לו רקבון – שנקבר חסר.
ולא תפוסה – לקמן בפ׳ [הכותים] (דף סד:) המוצא מת בדרך כדרכו נוטלו עם תפוסתו ודריש לה מקרא ומפרש ליה שנוטל כל עפר התיחוח ושלשה אצבעות מקרקע בתולה.
ולא שכונת קברות – לקמן בפרק בתרא (נזיר סד:) אמרינן מצא שלשה מתים אם יש בין זה לזה מארבע אמות עד שמנה אמות הרי זה שכונת קברות ובודק הימנו ולהלן כי יש לחוש שמא יש שם בית הקברות ואם מצא שנים שלמים ואחד חסר אין זה שכונת קברות וצריך עיון למה אם טעם שכונת קברות משום חששא דדילמא היה שם בית הקברות אף כי אחד חסר נמי ניחוש ואם הוא הלכה למשה מסיני מוטב.
אבר מן החי אינו מטמא אלא כשהוא שלם בבשר וגידים ועצם אבל בשר מן החי טהור לגמרי ואף על פי שבשר מן המת מטמא בכזית אף באהל אף הוא מטמא בעצמות של רוב מנין ובנין וברובע קב ובמלא תרוד מה שאין כן בחי שאין עצם או עצמות שלו מטמא בשום פנים אלא באבר שלם שבו בשר וגידין ועצמות ולענין ביאור זה שהקשו מזו למה שאמר במת שחסר שאין לו רקב כך פירושו היכי דמי כלומר הא דקאמר שאין בחי דין רקב ודאי דארקיב חד אבר כלומר שנחתך ממנו אבר או אברים והרקיבו וודאי דכותה גבי מת קאמר דאית ליה ר״ל שכל שניטל מקצתו והרקיב יש לו דין רקב ומכלל דמת חסר יש לו רקב והשיבו מי קתני דכותה וכו׳ שום מת קתני כלומר שום חי במה שדרכו להרקיב שזהו מקצתו אין לו רקב שום מת במה שדרכו להרקיב היינו כלו יש לו רקב:
א תני [שנה] עולא בר חנינא: מת שחסר בו משהו — אין לו דין רקב שמטמא במלוא תרווד, ולא דין תפוסה, כלומר, שאם מעבירים מת שחסר מהמקום בו הוא נמצא, אין מחשבים את האדמה שמסביבו כחלק ממנו, ואין מעבירים אותה עם גופתו. וכן אין לו לא דין שכונת קברות שכאשר מוצאים במקום מסויים שלושה מתים בקירבת מקום זה לזה ואחד מהם מת חסר כזה — אין מחפשים מתים סמוכים, ואין חוששים שמא היתה שם שכונת קברות, כפי שהדין כאשר מוצאים שלושה מתים שלמים, אלא דינם של הנמצאים כמתים בודדים.
§ Ulla bar Ḥanina teaches: A corpse that lacks a part does not have the halakha of dust, which imparts ritual impurity in the amount of a full ladle, nor the halakha of earth that is caught [tefusa] and considered part of a corpse. If a deficient corpse is moved, the surrounding earth is not considered part of it and need not be moved together with the body, as must be performed for a whole corpse. Nor does the halakha of a graveyard apply. If three corpses are discovered in close proximity and one of them is deficient in some way, one need not search for more bodies out of concern that the location might have been a cemetery, as must be done if three intact corpses are found. Rather, the bodies are considered isolated corpses.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מֵיתִיבִי לֹא אִם אָמַרְתָּ בְּמֵת ושֶׁיֵּשׁ לוֹ רוֹב וְרוֹבַע אוֹ מְלֹא תַרְוָוד רָקָב תֹּאמַר בְּחַי שֶׁאֵין לוֹ לֹא רוֹב וְלֹא רוֹבַע וְלֹא מְלֹא תַרְוָוד רָקָב.

The Gemara raises an objection from a mishna (Eiduyot 6:3) that addresses the question of whether an olive-bulk of flesh that came from a living person imparts ritual impurity as it would were it to come from a corpse: No, if you say that an olive-bulk of flesh imparts impurity with regard to a corpse, whose halakhot of impurity are stringent, as the majority of its structure or the majority of the number of its bones, or a quarter-kav of its bones, or even a full ladle of its dust impart impurity, shall you also say that it imparts impurity with regard to a living person, who does not have the halakha of the majority of structure or the majority of the number of its bones, nor a quarter-kav, nor a full ladle of dust?
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איתיביה – בסיפא קאי לא אם אמרת במת שהוא מטמא באהל שיש לו רוב בניינו מטמא באהל ורובע הקב עצמות.
תאמר באבר מן החי כו׳ – שאין רקב שלו טמא והיכי דמי בחי דאין לו תורת רקב כגון דארקיב ביה חד אבר אבל במת כי האי גוונא יש לו תורת רקב ושמע מינה דאע״ג דלא אירקיב בו אלא אבר אחד יש רקב.
מיתיבי לא אם אמרת במת כו׳ – במס׳ עדיות (פ״ו מ״ג) תנן לה דאיפלגו על כזית בשר [הפורש] מן האבר מן החי דאיכא למאן דמטהר ואיכא למאן דמטמא ויליף לה מבשר הפורש מאבר מן המת ומותיב לא אם אמרת באבר מן המת שכן במת יש בו כמה חומרות רוב ורובע ומלא תרווד ברוב פירוש רוב בנין או רוב מנין ורוב רובע קב עצמות דמטמא באהל וכן מלא תרווד רקב מן המת שמטמא באהל כדתני באהלות והיכי דמי דאין לו רקב לחי כמו דארקיב חד אבר דכוותה גבי מת אפי׳ ארקיב חד אבר אם חתך האבר ממנו יש לו רקב ואמאי והא מת חסר הוא ומשני מי קתני הא מת הא קמ״ל שום מת יש לו רקב ובמת שאינו חסר שום חי אין לו רקב וכדאיתא שחתך אבר מן החי ונרקב.
לא אם (גמרה) [אמרת] במת וכו׳ במסכת עדיות תני לה ופליגי בכזית בשר הפורש מאבר מן החי אם מטמא ובא ללמדינו שמטמא מבשר הפורש מאבר מן המת. ומתיב לא אם אמרת במת שיש לו רוב שרוב בנינו או רוב מנינו מטמא באהל וכן רובע קב עצמות ומלא תרווד רקב מה שאין כן בחי:
היכי דמי דאין לו רקב לחי דארקב חד אבר – דכוותה גבי מת אפי׳ הרקיב חד אבר אית ליה רקב ומשני מי קתני הא מת [הא] קמ״ל שום מת יש לו רקב שלא חסר ממנו יש לו רקב. אבל שום חי אין לו [רקב] טעמא משום דחי הא מת יש לו רקב אפי׳ אותו אבר שהרקיב בחייו מטמא במותו. שום מת יש לו רקב כשהרקיב אחרי מותו שום חי אין לו רקב דאם הרקיב בחייו אפי׳ אחרי מותו טהור בעי רבה נמלה שחסרה מהו דאמר פ׳ אלו הן הלוקין האוכל נמלה כל שהוא חייב אעפ״י שאין בה (כעדשה) [כזית] וכן לענין טומאה נמי ומיבעי ליה אם נקצצו רגליה שעדיין יכולה לחיות אי שם בריה עליה מי אמרי׳ שיעורה גמירי בריה שלימה עומדת עדיין במקום שיעור כעדשה. וכמו שאם חסר משיעור עדשה כל שהוא טהור בריה נמי בעי׳ שתהא שלימה או דילמא בריה גמירי והא איכא כיון שיכולה לחיות ת״ש בהם יכול בכולן בשרצים כתיב וכל אשר יגע בהם. דמשמע שיגע בשרץ שלם ת״ל כל אשר יפול מהם דמשמע אפי׳ מקצתן:
מיתיבי [מקשים] על כך: אמרנו במשנה, בדין של כזית בשר שפרש מאבר מן החי, בשאלה האם הוא מטמא כבשר הפורש מאבר מן המת: לא, אם אמרת במת שיש לו חומרה גדולה יותר לענין טומאה, שרוב בנין או מנין עצמותיו, ורובע הקב מעצמותיו. או אף מלא תרווד רקב מטמאים, תאמר בחי שאין לו לא רוב ולא רובע ולא מלא תרווד רקב.
The Gemara raises an objection from a mishna (Eiduyot 6:3) that addresses the question of whether an olive-bulk of flesh that came from a living person imparts ritual impurity as it would were it to come from a corpse: No, if you say that an olive-bulk of flesh imparts impurity with regard to a corpse, whose halakhot of impurity are stringent, as the majority of its structure or the majority of the number of its bones, or a quarter-kav of its bones, or even a full ladle of its dust impart impurity, shall you also say that it imparts impurity with regard to a living person, who does not have the halakha of the majority of structure or the majority of the number of its bones, nor a quarter-kav, nor a full ladle of dust?
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) הֵיכִי דָּמֵי דְּאַרְקִיב חַד אֵבֶר דִּכְוָותֵיהּ גַּבֵּי מֵת אפי׳אֲפִילּוּ חַד אֵבֶר אִיכָּא רָקָב מִי קָתָנֵי הָא מֵת הָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן שׁוּם מֵת יֵשׁ לוֹ רָקָב שׁוּם חַי אֵין לוֹ רָקָב.

The Gemara analyzes this passage: What are the circumstances of that mishna that deals with a limb from a living person? If you say that one limb of a living person decayed, and the mishna is indicating that in the corresponding situation with regard to a corpse, there is dust even from one limb. This shows that the halakha of dust applies to a corpse that is missing a limb and not just to a complete corpse. The Gemara rejects this argument: Did the mishna teach that this corpse in that particular case of an isolated limb has the halakha of dust? That is merely an inference, as it is not stated explicitly in the mishna itself. Rather, the mishna teaches us this: The name, i.e., the category, of a corpse has dust. However, the name of a living person does not have dust.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מי קתני הא דכוותיה במת – אלא לעולם לא קשיא והא קמ״ל דשום מת יש לו רקב כשהוא שלם ולא כשהוא חסר.
ושום חי אין לו רקב – דאי אירקיב כוליה ה״ל מת ולא חי ואי אירקיב חד אבר השתא י״ל במת אין לו תורת רקב בחי לא כ״ש.
ונברר: היכי דמי [כיצד בדיוק] מדובר באותה משנה העוסקת באבר מן החי — במקרה דארקיב חד אבר [שנרקב אבר אחד] מן החי, דכוותיה גבי [שכיוצא בו אצל] מת אמרה אותה משנה כי אפילו חד אבר איכא [באבר אחד יש] רקב, ומתוך כך נלמד שלא רק מת שלם יש לו רקב, אלא אף מת שחסר! ודוחים: מי קתני הא מת [האם שנה שם כי מת זה] המקרה המיוחד בו דנה המשנה — אבר בודד, יש לו רקב? דיוק זה אנו אמרנו ואינו משמעות המשנה, אלא הא קא משמע לן [דבר זה השמיע לנו]: שום (שם) מת, דין המת בכללו — יש לו רקב, שום (שם) חי, דינו — אין לו רקב.
The Gemara analyzes this passage: What are the circumstances of that mishna that deals with a limb from a living person? If you say that one limb of a living person decayed, and the mishna is indicating that in the corresponding situation with regard to a corpse, there is dust even from one limb. This shows that the halakha of dust applies to a corpse that is missing a limb and not just to a complete corpse. The Gemara rejects this argument: Did the mishna teach that this corpse in that particular case of an isolated limb has the halakha of dust? That is merely an inference, as it is not stated explicitly in the mishna itself. Rather, the mishna teaches us this: The name, i.e., the category, of a corpse has dust. However, the name of a living person does not have dust.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) בָּעֵי רָבָא הִרְקִיב כְּשֶׁהוּא חַי וְחָזַר וּמֵת מַהוּ כִּי גְּמִירִי רָקָב דְּאִירְקִיב כְּשֶׁהוּא מֵת אוֹ דִלְמָא הַשְׁתָּא מִיהָא הָא מָיֵית.

Rava raised a dilemma: If a limb of a body decayed when he was alive, and that individual subsequently died, what is the halakha? Do we say that when this is learned as a tradition that dust imparts ritual impurity, this applies only if the body decayed when he was dead, but not when he was alive, and therefore this corpse is considered deficient and its dust does not impart impurity? Or perhaps, now in any event he is dead, and his whole body has decomposed, and consequently its dust does impart impurity.
מיוחס לרש״ישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בעי רבא הרקיב – חד אבר כשהוא חי בין שמיטפל עמו בין שאינו מיטפל ולאח״כ חזר והרקיב כולו מהו.
כי מטמא היכא דהרקיב כולו כשהוא מת – והאי כשהוא חי הרקיב מקצתו ואין לו תורת רקב.
או דלמא הא מיית – וכהרקיב כולו כשהוא מת דמי.
הרקיב האבר כשהוא חי. בעודו מחובר לגוף דאי נחתך הוה ליה חסר. הר׳ עזריאל ז״ל:
בעי [שאל] רבא: הרקיב אבר מן הגוף כשהוא חי, וחזר אותו איש ומת, מהו? האם נאמר כי גמירי [כאשר למדנו במסורת] דין רקב שמטמא, הרי זה דאירקיב [כשנרקב] כשהוא מת ולא כשהרקיב בחייו, ונמצא שדינו כמת שחסר, ואין רקב שלו מטמא. או דלמא השתא מיהא הא מיית [או שמא עכשיו על כל פנים הריהו מת] וכל גופו רקוב עתה במותו?
Rava raised a dilemma: If a limb of a body decayed when he was alive, and that individual subsequently died, what is the halakha? Do we say that when this is learned as a tradition that dust imparts ritual impurity, this applies only if the body decayed when he was dead, but not when he was alive, and therefore this corpse is considered deficient and its dust does not impart impurity? Or perhaps, now in any event he is dead, and his whole body has decomposed, and consequently its dust does impart impurity.
מיוחס לרש״ישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) ת״שתָּא שְׁמַע לֹא אִם אָמַרְתָּ בְּמֵת שֶׁיֵּשׁ לוֹ רוֹב וְרוֹבַע וּמְלֹא תַרְוָוד רָקָב תֹּאמַר בְּחַי כּוּ׳.

The Gemara suggests: Come and hear the aforementioned mishna: No, if you say that an olive-bulk of flesh imparts impurity with regard to a corpse, whose halakhot of impurity are stringent, as the majority of its structure or the majority of the number of its bones, or a quarter-kav of its bones, or even a full ladle of its dust imparts impurity, shall you also say that this it imparts impurity with regard to a living person, who does not have the halakha of the majority of structure or the majority of the number of its bones, nor a quarter-kav, nor a full ladle of dust.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] מן המשנה שהבאנו לעיל: לא, אם אמרת במת שיש לו רוב, ורובע, ומלא תרווד רקב, תאמר בחי כו׳ שאין בו כל אלה, ובכללם דין רקב.
The Gemara suggests: Come and hear the aforementioned mishna: No, if you say that an olive-bulk of flesh imparts impurity with regard to a corpse, whose halakhot of impurity are stringent, as the majority of its structure or the majority of the number of its bones, or a quarter-kav of its bones, or even a full ladle of its dust imparts impurity, shall you also say that this it imparts impurity with regard to a living person, who does not have the halakha of the majority of structure or the majority of the number of its bones, nor a quarter-kav, nor a full ladle of dust.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) טַעְמָא מִשּׁוּם חַי הָא מֵת יֵשׁ לוֹ רָקָב מִי קָתָנֵי הָא מֵת הָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּשׁוּם מֵת יֵשׁ לוֹ רָקָב שׁוּם חַי אֵין לוֹ רָקָב.

The Gemara infers from this passage: The reason the olive-bulk of flesh does not impart impurity is due to the fact that it is from a living person, from which it may be inferred that in a corresponding situation involving a corpse, the corpse has the halakha of dust, even if the limb had decomposed during the deceased’s lifetime. The Gemara rejects this contention as above: Did the mishna teach that this corpse in that particular case of an isolated limb has the halakha of dust? That is merely an inference, as it is not stated explicitly in the mishna itself. Rather, the mishna teaches us this: The name, i.e., the category, of a corpse has dust. However, the name of a living person does not have dust.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הא מת – לאחר כך יש לו רקב דאע״ג דהרקיב במקצת כשהוא חי.
מי קתני הא מת – לאח״כ אע״ג דנרקב מחיים דיש לו רקב לא הכי קאמר דשום מת יש לו רקב שום חי אין לו רקב.
טעמא משום חי – י׳ כל זמן שהוא חי אין לו רקב אבל מת יש לו רקב כגון מת אדם אחד שנרקב בעודו חי אחד מאבריו יש לו רקב לאותו אבר אע״פ שהרקיב בעודו חי ומשני מי קתני [הא מת] הא קמ״ל דשום מת יש לו רקב כשנרקב לאחר שמת ושום חי אין לו רקב אפי׳ כי מת אחרי כן אין האבר שנרקב בעודו חי מטמא כדין רקב.
ונדייק: טעמא [הטעם דווקא] משום שהוא עדיין חי, הא [הרי] אם היה מת — יש לו רקב ואפילו נרקב בחייו! ודוחים: מי קתני הא מת [האם שנה שם כי מת זה] במקרה בו דנה המשנה — באבר מן החי, יש לו רקב? אין לדייק כך, אלא הא קא משמע לן [דבר זה השמיע לנו] ששום (שם) מת, דין המת בכללו יש לו רקב, שום (שם) חי — אין לו רקב.
The Gemara infers from this passage: The reason the olive-bulk of flesh does not impart impurity is due to the fact that it is from a living person, from which it may be inferred that in a corresponding situation involving a corpse, the corpse has the halakha of dust, even if the limb had decomposed during the deceased’s lifetime. The Gemara rejects this contention as above: Did the mishna teach that this corpse in that particular case of an isolated limb has the halakha of dust? That is merely an inference, as it is not stated explicitly in the mishna itself. Rather, the mishna teaches us this: The name, i.e., the category, of a corpse has dust. However, the name of a living person does not have dust.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) בָּעֵי רָבָא נְמָלָה שֶׁחָסְרָה מַהוּ שִׁיעוּרָא גְּמִירִין לַהּ וְהָא חֲסַר אוֹ בְּרִיָּה גְּמִירִי לַהּ וְהָאִיכָּא

§ In relation to the above discussion concerning a body without a limb, Rava raised a dilemma: If someone eats an entire ant, even if it is less than an olive-bulk in volume, he is liable for eating a creeping animal because it is a whole creature. Rava’s dilemma was as follows: If one eats an ant that lacks a part, e.g., a leg, what is the halakha? Is this individual liable to receive lashes? The two possibilities are as follows: Is it learned as tradition that the amount for which one is liable is a whole ant, and this one is lacking? Or did we learn that he is punished for a viable entity, and there is a viable entity here, despite the missing limb?
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בעי רבא נמלה שחסרה – כל שהו ואכלה מהו שיעור נמלה שלימה גמירי לה דכי אכיל חייב ואילו היכא דחסרה הוי פטור או דלמא בריה גמירי לה דכי אכיל בריה מיחייב וכי חסרה נמי חייב דהאיכא בריה ואמרינן רובו ככולו.
נמלה שחסרה מהו – דאמר בפ׳ אלו הן הלוקין (מכות יג.) האוכל נמלה חייב עליה בכל שהוא אע״פ שאין בה כזית ומיבעיא ליה אם נקצצו רגליה שעדיין היא יכולה לחיות ועדיין שם בריה עליה.
מי אמרינן שיעורא גמירי – כלומר שלימה בבריה והא חסרה או דלמא בריה גמירי לה והויא לה שרץ הואיל ועדיין ראויה לחיות.
ב אגב הדיון במת שחסר, שאין לו כל דיני מת, מביאים, בעי [שאל] רבא: נמלה שחסרה, כגון שניטלה אחת מרגליה, מהו לענין מלקות על אכילתה? כי כאשר אדם אוכל נמלה שלימה, גם אם אין בה שיעור אכילה של כזית חייב עליה משום אכילת שרץ, כיון שהיא בריה שלימה. וצדדי השאלה: שיעורא [שיעור] נמלה שלימה גמירין לה [למדנו במסורת] שחייבים עליו — והא אילו זה] חסר. או שעל בריה (יצור) גמירי לה [למדנו במסורת] שחייבים — והאיכא [וזה יש כאן] שהחסרון שבה אינו מוציא אותה מכלל בריה.
§ In relation to the above discussion concerning a body without a limb, Rava raised a dilemma: If someone eats an entire ant, even if it is less than an olive-bulk in volume, he is liable for eating a creeping animal because it is a whole creature. Rava’s dilemma was as follows: If one eats an ant that lacks a part, e.g., a leg, what is the halakha? Is this individual liable to receive lashes? The two possibilities are as follows: Is it learned as tradition that the amount for which one is liable is a whole ant, and this one is lacking? Or did we learn that he is punished for a viable entity, and there is a viable entity here, despite the missing limb?
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נזיר נא: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה נזיר נא:, מיוחס לרש"י נזיר נא:, תוספות נזיר נא:, בית הבחירה למאירי נזיר נא: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש רא"ש נזיר נא:, שיטה מקובצת נזיר נא:, פירוש הרב שטיינזלץ נזיר נא:

Nazir 51b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Nazir 51b, Attributed to Rashi Nazir 51b, Tosafot Nazir 51b, Meiri Nazir 51b, Peirush HaRosh Nazir 51b, Shitah Mekubetzet Nazir 51b, Steinsaltz Commentary Nazir 51b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144