×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא נזיר נ״א.גמרא
;?!
אָ
ת״רתָּנוּ רַבָּנַן אאֵיזֶהוּ מֵת שֶׁיֵּשׁ לוֹ רָקָב מֵת שֶׁנִּקְבַּר עָרוֹם בְּאָרוֹן שֶׁל שַׁיִשׁ אוֹ עַל גַּבֵּי רִצְפָּה שֶׁל אֲבָנִים זֶהוּ מֵת שֶׁיֵּשׁ לוֹ רָקָב נִקְבַּר בִּכְסוּתוֹ בְּאָרוֹן שֶׁל עֵץ אוֹ עַל גַּבֵּי רִצְפָּה שֶׁל לְבֵנִים זֶהוּ מֵת שֶׁאֵין לוֹ רָקָב. אָמַר עוּלָּא אֵין רָקָב אֶלָּא הַבָּא מִן הַבָּשָׂר וּמִן הַגִּידִים וּמִן הָעֲצָמוֹת אֵיתִיבֵיהּ רָבָא לְעוּלָּא רָקָב הַבָּא מִן הַבָּשָׂר טָהוֹר הָא מִן הָעֶצֶם טָמֵא ואע״גוְאַף עַל גַּב דְּלֵיכָּא בָּשָׂר אֵימָא הָכִי רָקָב הַבָּא מִן הַבָּשָׂר טָהוֹר עַד שֶׁיֵּשׁ עֶצֶם בַּבָּשָׂר. הָא לֵיכָּא גִּידִים אִי אֶפְשָׁר לְבָשָׂר וְלַעֲצָמוֹת בְּלֹא גִּידִים. אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בשְׁנֵי מֵתִים שֶׁקְּבָרָן זֶה עִם זֶה נַעֲשׂוּ גַּלְגַּלִּין זֶה לָזֶה מֵתִיב רַב נָתָן רָקָב הַבָּא מב׳מִשְּׁנֵי מֵתִים טָמֵא. אָמַר רָבָא שֶׁקָּבְרוּ זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְהִרְקִיבוּ וְעָמְדוּ עַל מְלֹא תַּרְוָוד רָקָב. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן גגָּזַז שְׂעָרוֹ וּקְבָרוֹ עִמּוֹ נַעֲשָׂה לוֹ גַּלְגַּלִּין תְּנַן הָתָם דכׇּל שֶׁבַּמֵּת טָמֵא חוּץ מִן הַשִּׁינַּיִם וְהַשֵּׂעָר וְהַצִּפּוֹרֶן וּבִשְׁעַת חִיבּוּרָן כּוּלָּן טְמֵאִין. בָּעֵי חִזְקִיָּה שְׂעָרוֹ הָעוֹמֵד לְגַלֵּחַ צִפּוֹרֶן הָעוֹמֵד לִיגָּזֵז מַאי מִי אָמְרִינַן כׇּל הָעוֹמֵד לִיגָּזֵז כְּגָזוּז דָּמֵי אוֹ דִלְמָא הַשְׁתָּא מִיהָא הָא מְחוּבָּרִין. וְנִיפְשׁוֹט לֵיהּ מִדְּרַבָּה בַּר בַּר חָנָה טַעְמָא מִשּׁוּם דְּגָזַז הָא לֹא גָּזַז לָא הָכִי קָאָמַר גָּזַז הֲרֵי זֶה גַּלְגַּלִּים לֹא גָּזַז המִיבְּעֵי לֵיהּ. בָּעֵי ר׳רַבִּי יִרְמְיָה רָקָב הַבָּא מִן הֶעָקֵב מַהוּ כִּי גָּמְרִינַן רָקָב הַבָּא מִכּוּלֵּיהּ מֵת אֲבָל דְּאָתֵי מִן עָקֵב לָא אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא. ת״שתָּא שְׁמַע דְּתָנֵי ר׳רַבִּי נָתָן בְּרַבִּי אוֹשַׁעְיָא רָקָב הַבָּא מִשְּׁנֵי מֵתִים טָמֵא וְאִי ס״דסָלְקָא דַעְתָּךְ הַבָּא מִן הֶעָקֵב לָא זִיל הָכָא דִּלְמָא דֶּרֶךְ עָקֵב קָאָתֵי וְהָכָא דִּלְמָא דֶּרֶךְ עָקֵב קָאָתֵי. אִי דְּאִירְקִיב כּוּלֵּיהּ מֵת וְקָאָתֵי דֶּרֶךְ עָקֵב הָכִי נָמֵי אֶלָּא הָכָא כְּגוֹן דְּאִירְקִיב חַד אֵבֶר וְקָאָתֵי דֶּרֶךְ עָקֵב מַאי תֵּיקוּ. בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה עוּבָּר בִּמְעֵי אִשָּׁה הָוֵי גַּלְגַּלִּים אוֹ לָא כֵּיוָן דְּאָמַר מָר עוּבָּר יֶרֶךְ אִמּוֹ הִלְכָּךְ גּוּפַהּ הוּא וְלָא הָוֵי גַּלְגַּלִּין אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דְּסוֹפוֹ לָצֵאת מִיפְרָשׁ פָּרֵישׁ מִינַּהּ ואת״לוְאִם תִּמְצֵי לוֹמַר ועוּבָּר דְּסוֹפוֹ לָצֵאת מִיפְרָשׁ פָּרֵישׁ מִינַּהּמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
תנו רבנן [שנו חכמים]: איזהו מת שיש לו תורת רקב, כלומר, שהרקב שלו יש בו דין טומאה — מת שנקבר ערום בארון של שיש, או על גבי רצפה של אבנים — זהו מת שיש לו רקב, משום שכל הרקב שנמצא בוודאי בא מן המת. אבל אם נקבר בכסותו, או נקבר בארון של עץ, או על גבי רצפה של לבנים — זהו מת שאין לו רקב, משום שיש לשער שיש בתוך הרקב הבא מן המת גם רקב הכסות, או העץ, או הלבנים שהתפוררו. ולמדנו במסורת שאין טומאת רקב המת אלא ביוצא מן המת לבדו, ולא בתערובת. ובאותו ענין הוסיף ואמר עולא: אין רקב אלא זה הבא מן הבשר ומן הגידים ומן העצמות של המת יחד, ולא מאחד מאלה לחוד. איתיביה [הקשה לו] רבא לעולא: שנינו רקב הבא מן הבשר — טהור, ונדייק: הא [הרי] אם הוא בא מן העצם — טמא, ואף על גב דליכא [ואף על פי שאין] בו מן הבשר! והשיב לו עולא: אימא הכי [אמור כך] ודייק אחרת: רקב הבא מן הבשר טהור, עד שיש עצם בבשר. וחזר והקשה לו רבא: גם אם מפרשים כן, בכל זאת: הא ליכא [הרי אין] נזכרים כאן גידים, שהרי לא מנה אותם, והלוא צריך שיהיה שם גם רקב מן הגידים! ענה לו: אין צורך לשנות במפורש גידים, שכן אי אפשר לבשר ולעצמות בלא גידים, ואם יש שם בשר ועצם — יש גם גידים. ועוד בענין זה של רקב המת אמר רב שמואל בר אבא אמר ר׳ יוחנן: שני מתים שקברן זה עם זה — נעשו גלגלין זה לזה. כלומר, יש דין תערובת ברקב שלהם. שכיון שאין הרקב ממת אחד לבדו, הרי זה כתערובת רקב אחר, ואינו מטמא. מתיב [מקשה] עליו רב נתן, והרי שנינו: רקב הבא משני מתיםטמא! אמר רבא: שם הכוונה היא שקברו את זה בפני עצמו ואת זה בפני עצמו, והרקיבו שניהם בנפרד, ועמדו שניהם על מלא תרווד רקב, ואז הם מטמאים כרקב מן המת, אף שאינו ממת אחד, כיון שמתחילה היה בהם דין רקב המת. אבל אם נרקבו יחד — נעשו כתערובת זה לגבי זה, ואין הרקב שלהם מטמא. ועוד בענין זה של רקב המת אמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן: אם גזז שערו של המת וקברו (את השיער) עמו, עם המת — נעשה לו השיער גלגלין, ושוב אין דנים את הרקב מן המת כמטמא. אגב ענין זה מביאים, תנן התם [שנינו שם] במסכת אהלות: כל שבגוף המת — טמא, חוץ מן השינים והשער והצפורן שאינם מטמאים כחלק מן המת. ובשעת חיבורן למת — כולן טמאין. ובבירורו של דין זה בעי [שאל] חזקיה: שערו של המת העומד לגלח, צפורן העומד ליגזז, מאי [מה] דינם? מי אמרינן [האם אנו אומרים]: כל העומד ליגזז — כגזוז דמי [נחשב] ולכן ייחשבו אלה כנפרדים מגופו — ואינם מטמאים, או דלמא השתא מיהא הא [שמא עכשיו על כל פנים הרי] מחוברין הם ומטמאים? ושואלים: וניפשוט ליה [ונפתור לו לחזקיה] את הבעיה ממה שאמר רבה בר בר חנה: גזז שערו וקברו עמו נעשה לו גלגלין. ונדייק מן הדברים כך: טעמא [הטעם, דווקא] שנעשה גלגלין משום שגזז את השיער, הא [הרי] אם לא גזז ואפילו אם שיער זה עומד ליגזז — לא מטמא! ודוחים: לא, אפשר לומר כי הכי קאמר [כך רבה בר בר חנה אומר]: גזז — הרי זה גלגלים בוודאי. אבל לא גזז — עדיין מיבעי ליה [מסופק לו]. ועוד בענין רקב המת בעי [שאל] ר׳ ירמיה: רקב הבא מן העקב מהו, מה דינו? וצדדי השאלה: כי גמרינן [כאשר אנו למודים] במסורת הרי זה דווקא רקב הבא מכוליה [מכולו], מכל גופו של המת, אבל רקב דאתי [שבא] מן העקב — לא, או דלמא לא שנא [או שמא אינו שונה]? ומציעים פתרון לבעיה זו: תא שמע [בוא ושמע] ממה דתני [ששנה] ר׳ נתן בר׳ אושעיא: רקב הבא משני מתים — טמא. ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] לומר כי רקב הבא מן העקב לא מטמא, אם כן זיל הכא [לך לכאן] — דלמא [שמא] דרך עקב קאתי [בא] הרקב, והכא [וכאן] — דלמא [שמא] דרך עקב קאתי [בא], ומדוע נאמר שטמא בוודאות? אלא ודאי אף רקב העקב טמא. ודוחים: אי דאירקיב כוליה [אם שנרקב כל] המת וקאתי [ובא] דרך עקב — הכי נמי [כך הוא גם כן] שכולו מטמא, ורקב העקב אינו נחשב כתערובת דבר זר. אלא הכא [כאן] מדובר כגון דאירקיב חד אבר וקאתי [שנרקב אבר אחד ובא] דרך עקב, ובזה שואל ר׳ ירמיה: מאי [מה] דינו? האם בכלל רקב שמטמא הוא, או לא? לשאלה זו לא נמצאה תשובה, ולכן תיקו [תעמוד] במקומה. בעי [שאל] ר׳ ירמיה: עובר מת במעי אשה שמתה, האם הוי [הוא] נעשה גלגלים לה, כשני מתים הקבורים יחד, או לא? וצדדי השאלה: כיון שאמר מר [החכם] עובר ירך אמו — הלכך (לכן) כגופה הוא, ולא הוי [נהיה] גלגלין, או דלמא [שמא] כיון שסופו לצאת, שהרי העובר עשוי להיוולד, ולא יישאר בגופה — מיפרש פריש מינה [מופרש הוא ממנה] ואינו נחשב כחלק ממנה, והריהו כמת אחר הקבור עמה. ואם תמצי לומר עובר שסופו לצאת מיפרש פריש מינה [מופרש הוא ממנה] ואינו נחשב כחלק מגופה, עדיין יש לברר בעניןמהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144