×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְהָאִיכָּא מִסְגַּרְתּוֹ.
The Gemara asks: But isn’t there the Table’s decorated frame, which ran around its perimeter and was one handbreadth wide, as the verse states: “And you shall make for it a frame of a handbreadth” (Exodus 25:25)? Since the arrangements are placed on the Table’s frame, they rise one additional handbreadth above the Table.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והאיכא מסגרתו – דשלח והלחם מונח עליו הויא ט״ז טפחים:
והאיכא מסגרתו – דגובה טפח דכי מסדר לחם עלה הוי ט״ז טפחים.
ומקשים עוד על דברי ר׳ יוחנן: והאיכא [והרי יש] גם את מסגרתו של השולחן, שגובהה טפח (כנאמר במעשה השולחן ״ועשית לו מסגרת טופח סביב״. שמות כה, כה), ומעליה היה מסדר את מערכות הלחם, ואם כן נמצא שהשולחן מקדש את הנמצא מעליו בגובה של טפח נוסף!
The Gemara asks: But isn’t there the Table’s decorated frame, which ran around its perimeter and was one handbreadth wide, as the verse states: “And you shall make for it a frame of a handbreadth” (Exodus 25:25)? Since the arrangements are placed on the Table’s frame, they rise one additional handbreadth above the Table.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) כְּמַאן דְּאָמַר מִסְגַּרְתּוֹ לְמַטָּה הָיְתָה וּלְמַאן דְּאָמַר מִסְגַּרְתּוֹ לְמַעְלָה הָיְתָה פַּרְקוֹדֵי הֲוָה מְפַרְקְדָא וְלֶחֶם בְּגַוֵּיהּ דְּשֻׁלְחָן הֲוָה יָתֵיב.

The Gemara answers: Rabbi Yoḥanan’s statement is in accordance with the opinion of the one who said the Table’s frame was not above the Table’s surface but below it, and therefore it did not add any height to the arrangements on the Table. And furthermore, even according to the one who said the Table’s frame was above the Table’s surface, it did not add to the height of the arrangements. This is because the frame was tilted outward, but the bread was set within the area of the Table’s surface.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כמאן דאמר מסגרתו למטה היתה – בקרקעיתו של שלחן סמוך לארץ:
פרקודי הוה מיפרקדא – מוטה לחוץ בשלחן:
למטה היתה – ד׳ דפין רחבין טפח קבועים על צידיהן ולא על רחבן כגובה ד׳ רגליו של שלחן לד׳ רוחות והיה דף השלחן העליון מונח על אותן דפין כעין כסוי כשרוצה נוטלו משם שלא היה קבוע עליהם.
פרקודי מפרקדא – כעין פרקדן שלא היתה זקופה בשוה אלא משופעת ונוטה כלפי חוץ ואין הלחם סדור עליה.
ומשיבים: דברי ר׳ יוחנן אלה הריהם כשיטת מאן דאמר [מי שאומר] שמסגרתו של שולחן הפנים לא היתה מעל השולחן, אלא למטה, תחת טבלת השולחן, היתה המסגרת. ולא הוסיפה המסגרת כל גובה לדברים המתקדשים על ידי השולחן. ומוסיפים כי אף לשיטת מאן דאמר [מי שאומר] כי מסגרתו של השולחן למעלה היתה — לא היתה המסגרת מוסיפה גובה לשולחן שכן לא היתה עומדת ישר, אלא פרקודי הוה מפרקדא [פרקדן, משופעת ונוטה לאחוריה], ואילו הלחם בגויה [בתוך] השלחן הוה יתיב [היה יושב, מונח].
The Gemara answers: Rabbi Yoḥanan’s statement is in accordance with the opinion of the one who said the Table’s frame was not above the Table’s surface but below it, and therefore it did not add any height to the arrangements on the Table. And furthermore, even according to the one who said the Table’s frame was above the Table’s surface, it did not add to the height of the arrangements. This is because the frame was tilted outward, but the bread was set within the area of the Table’s surface.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) כִּדְתַנְיָא ר׳רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לֹא הָיָה שָׁם סְנִיפִין אֶלָּא מִסְגַּרְתּוֹ שֶׁל שֻׁלְחָן מַעֲמֶדֶת אֶת הַלֶּחֶם אָמְרוּ לוֹ מִסְגַּרְתּוֹ לְמַטָּה הָיְתָה.

The Gemara cites the dispute with regard to the location of the frame: As it is taught in a baraita: Rabbi Yosei says: There were no panels there at all, as they were not required in order to support the loaves. Rather, the Table’s frame supported the bread, as the frame was above the Table’s surface. The Rabbis said to Rabbi Yosei: The Table’s frame was below the Table’s surface, and therefore the panels were required to support the loaves.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כדתניא – דאיכא למאן דאמר דמסגרתו למטה היתה קבוע ברגלים אבל דף העליון היה חלוק משני צידיו ואין לו בית קיבול.
לא היה שם סניפין – תימה לרבי יוסי מה הן קשותיו דקרא דלקמן (דף צז.) אמרינן קשותיו אלו הסניפין ומנקיותיו אלו הקנים ורש״י פירש בפי׳ חומש שנחלקו בהן חכמי ישראל ואית דאמרי איפכא ואונקלוס שתרגם מנקיותיו מכילתיה כמאן דאמר מנקיות אלו סניפין ולא מצינו מחלוקת זה בש״ס שלנו ומכילתיה נמי יש ליישב אקנים נמי שגם הם היו סונפין את הלחם ועוד דאי אסניפין הא כתיב (שמות כה) ומנקיותיו אשר יוסך בהן שמסככין בהן את הלחם שעל הלחם מסככין הקנים בין לחם לחברתה והא דכתיב (במדבר ד) את קשות הנסך הכי קאמר סניפין של קנים המסככין את הלחם וכדפרישית לעיל שהסניפין מעמידין את הקנים.
מסגרתו [של שלחן] מעמדת את הלחם – משמע שא״צ העמדה אלא חלה התחתונה ולעיל פירשנו (דף צד:).
ומסבירים מהן אותן שתי דעות באשר למקומה של המסגרת בשולחן, כדתניא [כמו ששנויה ברייתא]: ר׳ יוסי אומר: לא היה שם בשולחן כלל סניפין, שלא נזקקו לצורך העמדת הלחם לסניפים, אלא מסגרתו של השלחן היא שהיתה מעמדת את הלחם. הרי איפוא דעת ר׳ יוסי שמסגרת השולחן היתה למעלה, והלחם ניתן עליה. אמרו לו חכמים: אין כן הדבר, אלא סניפים היו בשולחן, ולא שימשה מסגרתו של השולחן להעמדת הלחמים עליה, שכן מסגרתו למטה ממנו היתה.
The Gemara cites the dispute with regard to the location of the frame: As it is taught in a baraita: Rabbi Yosei says: There were no panels there at all, as they were not required in order to support the loaves. Rather, the Table’s frame supported the bread, as the frame was above the Table’s surface. The Rabbis said to Rabbi Yosei: The Table’s frame was below the Table’s surface, and therefore the panels were required to support the loaves.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר מִסְגַּרְתּוֹ לְמַטָּה הָיְתָה טַבְלָא הַמִּתְהַפֶּכֶת טְמֵאָה.

§ Rabbi Yoḥanan says: According to the statement of the one who says that the Table’s frame was below the Table’s surface, the surface was merely a flat board. It is a halakhic principle with regard to wooden utensils that only rounded utensils are susceptible to ritual impurity, but not flat utensils. It is known that the shewbread Table was susceptible to impurity. One may therefore infer from this that a flat board is susceptible to impurity, provided that it can be turned over and used on both sides. This is because the wide surface of the board renders it functionally similar to a concave receptacle.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לדברי האומר מסגרתו למטה סמוך לארץ א״כ טבלא המתהפכת טמאה היא. משום דקים לן דשלחן הוה מקבל טומאה והיה סתום מכל עבריו כעין שידה שיש לה ד׳ דפנות דופן לכל צד עשוי כשלחן פשוט שאין לו בית קבול חוץ מלמטה:
ואית דאמרי אפילו מלמטה [לא הוה לה בית קיבול] שהיה מונח ע״ג מסגרתו ולא היה המסגרת מחובר לשלחן:
טבלא המתהפכת – שיכולים להשתמש בצד זו כמו בצד זו שחלקה היא משני צדדיה.
טמאה – כשלחן של מקדש שהיה מקבל טומאה כדמפרש לקמן ואין טבלא [זו] כשאר פשוטי [כלי] עץ דרחבה היא בית קיבולה כל פשוטי כלי עץ הראויין למדרס מקבלין טומאה כדמפרש בהדיא בבכורות בפ׳ על אלו מומין (דף לח.) דפרכינן התם וכלי שטף דלית ליה תוך מדאורייתא מי הוי בר קבולי טומאה והא דומיא דשק בעינן ומשנינן בהנך דחזו למדרסות.
לדברי האומר מסגרתו למטה היתה – ברגלים אבל הדף העליון חלק היה משני צדדין ואין לו בית קיבול טבלא המתהפכת שיכולין להשתמש בצד זה כמו בצד זה שחלקה היא משני צדדין טמאה כשולחן של מקדש שהיה מקבל טומאה כדמפרש לקמן ואין טבלא זו כשאר פשוטי כלי עץ משום דרחבה היא בית קיבולה ולדברי האומר למעלה היתה האי דמקבל טומאה משום דאית לה בית קבול ואינה מתהפכת וטבלא המתהפכת תיבעי לך כך פירש בקונטרס והאי דלא משכח בפרק אלו מומין (בכורות דף לח.) טומאה מדאורייתא ואין לו תוך בכלי שטף אלא בהנך דחזו למדרסות דלא איתקש לשק היינו כמאן דאמר מסגרתו למעלה היתה דטבלא המתהפכת תיבעי לך אי נמי טבלא המתהפכת ביש לה תוך חשיבא מחמת שהיא רחבה ולא מיקריא אין לו תוך כך פי׳ בקונטרס והא דאמר בפרק המוכר את הבית (ב״ב דף סו.) גבי דף של נחתומין דפשוטי כלי עץ מדרבנן היינו כמאן דאמר מסגרתו למעלה היתה דמדרבנן טמאה ומדאורייתא תיבעי ולכל הפחות אפילו תמצי לומר דמדאורייתא טהורה מדרבנן מיהא טמאה ומיקל שם ר׳ אליעזר משום דשמא מדאורייתא טהורה אי נמי ההיא שינויא דלא כר׳ יוחנן ובמסקנא לא קאי אי נמי הא דמיבעי לן הכא בטבלא המתהפכת היינו משום דטבלא משמשת את האדם ומשמשת משמשי אדם כדתניא בת״כ בפרשה ויהי ביום השמיני וכלי עץ יכול אף הסולם והקולב והאנחות והמנורה ת״ל מכל כלי עץ יכול שאני מוציא את השולחן ואת הטבלא והדולבקי ת״ל כל כלי ריבה ומה ראית לרבות אלו ולהוציא את אלו אחר שריבה הכתוב ומיעט ת״ל שק מה שק מיוחד שמשמש אדם ומשמש תשמישי אדם אף אני ארבה את השולחן ואת הטבלא והדולבקי שמשמש אדם ואת משמשי אדם ומוציא אני את הסולם שמשמש אדם ואינו משמש את משמשי אדם הקולב והנחותה והמנורה שמשמש את משמשי אדם ואינו משמש אדם ועל כרחך בשאין ראויין למדרס מיירי מדלא נקט מטה כסא וספסל והוה ליה לרבויינהו נמי ממשכב ובשאין להם בית קיבול מדלא קאמר מה שק מיטלטל מלא וריקן ומיבעיא לן הכא אי דרשא גמורה היא לו או אסמכתא בעלמא משום דעל כרחין אפילו למ״ד מסגרתו למטה אע״פ שכל הדרשות צריכות ההיא דת״כ לרבויי משמשי אדם ומשמש משמשי אדם והשולחן הטהור איצטריך ללמד שמגביהין אותו לעולי רגלים מ״מ לענין טבלא לאו דרשא גמורה היא דטבלא המתהפכת נפקא לן משולחן הטהור והשתא דף של נחתומין דפשיטא לן דהויא דרבנן אינה משמשת אדם ומשמשי אדם והא דמשמע בכל דוכתא דפשוטי כלי עץ אפילו טומאה דרבנן אין בהן כדמשמע בריש חולין (דף ג.) דקאמר טמא במוקדשין שבדק קרומית של קנה ושחט בה ועל כרחך בשעשאה כלי דעולה טעונה כלי ובפ׳ בכל מערבין (עירובין דף לא.) דקאמר דשקיל לה בפשוטי כלי עץ ובפרק כל הכלים (שבת קכג:) גבי קנה של זיתים דפריך בגמרא פשוטי כלי עץ הוא ובפ״ק דשבת (דף טז.) כלי עץ כלי זכוכית פשוטיהן טהורין אפילו מדרבנן דומיא דכלי זכוכית וסיככה בחיצין זכרים כשרה בפ״ק דסוכה (דף יב:) ואי מקבלי טומאה אפילו מדרבנן הוו פסילי לסיכוך דאמר מר אפילו מטלניות שאין בהן שלש ואניצי פשתן פסולין אע״ג דלא הוו מקבלי טומאה כל הני לא דמו לדף של נחתומין דחשיב רחבה כבית קיבול כדפירש בקונטרס הכא דמהאי טעמא טמאה טבלא המתהפכת מדאורייתא למ״ד מסגרתו למטה ואי הוה מצי למימר דדף של נחתומין הוי כטבלא דמשמשת אדם ומשמשי אדם כ״ש דניחא טפי דלא דמי לכל הני דטהורין אפילו מדרבנן ורבינו שמואל פי׳ שם דההיא מסקנא לא קיימא ור״ת פי׳ דהיינו טעמא דטבלא המתהפכת לפי שיש לה בית קיבול למטה כמו שולחן למאן דאמר מסגרתו למטה ועדיף טפי משאר פשוטי כלי עץ שאין להם בית קיבול כלל ואי אפשר להיות כן דלפירושו למ״ד מסגרתו למטה היתה המסגרת קבועה בשולחן ובפ״ק דסוכה (דף ה.) מוכח דברגלים היתה המסגרת ולא בשולחן דפריך ונילף מזר דאמר מר זר כל שהוא ומשני דנין כלי מכלי ואין דנין כלי מהכשר כלי ופריך מסגרת נמי הכשר כלי הוא ומשני מסגרתו למטה היתה.
א למעלה שנינו מחלוקת ר׳ יוסי וחכמים בברייתא בשאלה היכן היתה נתונה מסגרתו של השולחן. ובענין זה עוד אמר ר׳ יוחנן: כלל הוא בדיני קבלת טומאה כי כלי עץ שאין להם בית קיבול (״פשוטי כלי עץ״) אינם מקבלים טומאה. ואולם למדנו (כמובא להלן) כי שולחן הפנים, אף שהיה עשוי מעץ הריהו מקבל טומאה. ומעתה נאמר, כי לדברי התנא האומר כי מסגרתו של השולחן למטה היתה (חכמים) ואין חלקו העליון של השולחן ראוי לשמש כבית קיבול, אפשר ללמוד מכאן בדין טבלא (משטח עץ רחב וישר) המתהפכת, שניתן להשתמש בה משני צידה, שהיא טמאה (ראויה לקבל טומאה). שאפשרות השימוש בצד האחר, מחשיב אותה כמי שיש לה בית קיבול.
§ Rabbi Yoḥanan says: According to the statement of the one who says that the Table’s frame was below the Table’s surface, the surface was merely a flat board. It is a halakhic principle with regard to wooden utensils that only rounded utensils are susceptible to ritual impurity, but not flat utensils. It is known that the shewbread Table was susceptible to impurity. One may therefore infer from this that a flat board is susceptible to impurity, provided that it can be turned over and used on both sides. This is because the wide surface of the board renders it functionally similar to a concave receptacle.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר מִסְגַּרְתּוֹ לְמַעְלָה הָיְתָה טַבְלָא הַמִּתְהַפֶּכֶת תִּיבְּעֵי לָךְ.

Rabbi Yoḥanan continues: According to the statement of the one who says that the Table’s frame was above the Table’s surface, the Table served as a receptacle. One therefore cannot infer the halakha with regard to a flat board that can be turned over from the case of the Table, and you must still raise the dilemma as to whether it is susceptible to ritual impurity.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולדברי האומר מסגרתו למעלה היתה – שהיה לו בית קבול ולא תפשוט מיניה טבלא המתהפכת:
לדברי האומר למעלה היתה – האי דמקבל טומאה משום דאית ליה בית קיבול ואינה מהתהפכת טבלא המתהפכת תיבעי לך.
אבל לדברי התנא האומר כי מסגרתו של השולחן למעלה היתה (ר׳ יוסי) ובית קיבול היה לשולחן, עדיין דין טבלא המתהפכת שאין לה בית קיבול לענין קבלת טומאה תיבעי [תישאל] לך.
Rabbi Yoḥanan continues: According to the statement of the one who says that the Table’s frame was above the Table’s surface, the Table served as a receptacle. One therefore cannot infer the halakha with regard to a flat board that can be turned over from the case of the Table, and you must still raise the dilemma as to whether it is susceptible to ritual impurity.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מִכְּלָל דְּשֻׁלְחָן בַּר קַבּוֹלֵי טוּמְאָה הוּא כְּלִי עֵץ הֶעָשׂוּי לְנַחַת הוּא וְכׇל אכְּלִי עֵץ הֶעָשׂוּי לְנַחַת אֵין מְקַבֵּל טוּמְאָה.

The Gemara asks: One can conclude by inference from Rabbi Yoḥanan’s statement that the Table is susceptible to ritual impurity. But it is a wooden vessel designated to rest in a fixed place, and any wooden vessel that is designated to rest in a fixed place is not susceptible to impurity.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מכלל לדברי ר׳ יוחנן דשלחן בר קבולי טומאה:
כלי עץ העשוי לנחת הוא – דמה שמסלקים אותו בסילוק מסעות אין זה טלטול כיון דמקומו קבוע.
ודנים בדברי ר׳ יוחנן: מכלל דבריו שומעים אנו כי שלחן הפנים בר קבולי [בן קיבול, ראוי לקבל] טומאה הוא? ואולם יש לשאול, שהרי כלי עץ העשוי לנחת (להיות מונח במקום אחד, שאינו מיטלטל ממקום למקום) הוא, וכלל הוא שכל כלי עץ העשוי לנחת — אין מקבל טומאה.
The Gemara asks: One can conclude by inference from Rabbi Yoḥanan’s statement that the Table is susceptible to ritual impurity. But it is a wooden vessel designated to rest in a fixed place, and any wooden vessel that is designated to rest in a fixed place is not susceptible to impurity.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מַאי טַעְמָא דּוּמְיָא דְּשַׂק בָּעֵינַן מָה בשַׂק מִטַּלְטֵל מָלֵא וְרֵיקָן אַף כֹּל מִטַּלְטֵל מָלֵא וְרֵיקָן.

The Gemara explains: What is the reason for this halakha? The verse states with regard to items that are rendered impure by the carcasses of creeping animals: “And anything upon which any of them fall when they are dead shall be impure, whether it is any vessel of wood, or cloth, or leather, or sack” (Leviticus 11:32). The verse juxtaposes wooden vessels with sacks, indicating that we require a wooden vessel to be similar to a sack in order to be susceptible to ritual impurity. Just as a sack is carried both when it is full and when it is empty, so too, any wooden vessel that is carried both full and empty is susceptible to impurity. Since the Table is designated to rest in a fixed place and not to be carried, it should not be susceptible to impurity.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי טעמא [מה טעם] הלכה זו? שכן נאמר בכלים הראויים לקבל טומאה (במגע נבלת שרץ המטמא) ״וכל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא מכל כלי עץ או בגד או עור או שק כל כלי אשר ייעשה מלאכה בהם...״ (ויקרא יא, לב), ומכאן למדנו שכדי שכלי יהא ראוי לקבל טומאה דומיא [בדומה] לשק בעינן [צריכים אנו] שיהיה. מה שק הריהו דבר המטלטל ממקום למקום הן כשהוא מלא בדברים הנמצאים בתוכו, והן כשהוא ריקן — אף כל דבר כדי שיהא ראוי לקבל טומאה צריך שיהיה מטלטל הן כשהוא מלא והן כשהוא ריקן. ואין בכלל זה כלי עץ העומד במקום אחד, ואינו מיטלטל, וכשולחן הפנים!
The Gemara explains: What is the reason for this halakha? The verse states with regard to items that are rendered impure by the carcasses of creeping animals: “And anything upon which any of them fall when they are dead shall be impure, whether it is any vessel of wood, or cloth, or leather, or sack” (Leviticus 11:32). The verse juxtaposes wooden vessels with sacks, indicating that we require a wooden vessel to be similar to a sack in order to be susceptible to ritual impurity. Just as a sack is carried both when it is full and when it is empty, so too, any wooden vessel that is carried both full and empty is susceptible to impurity. Since the Table is designated to rest in a fixed place and not to be carried, it should not be susceptible to impurity.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) שֻׁלְחָן נָמֵי מִטַּלְטֵל מָלֵא וְרֵיקָן כִּדְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמַר ר״לרֵישׁ לָקִישׁ מַאי דִּכְתִיב {ויקרא כ״ד:ו׳} עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהוֹר טָהוֹר מִכְּלָל דְּאִיכָּא טָמֵא.

The Gemara answers: The Table is also carried both full and empty, i.e., even when the shewbread is upon it, in accordance with the statement of Reish Lakish. This is as Reish Lakish said: What is the meaning of that which is written: “And you shall set them in two arrangements, six in an arrangement, upon the pure Table before the Lord” (Leviticus 24:6)? The term “the pure Table” teaches by inference that there is a case where the Table becomes impure, and therefore the Torah states that the Table must be pure when the shewbread is set upon it. This conclusion is difficult, as the principle that a wooden vessel designated to rest in a fixed place is not susceptible to impurity indicates that the Table should not be susceptible to impurity.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
טהור מכלל שהוא מקבל טומאה – והאיך מקבל טומאה כלי עץ העשוי לנחת הוא אלא מלמד שמגביהין אותו ומיטלטל מלא וריקן הוא הילכך מקבל טומאה:
אמאי איצטריך למימר האי נמי מיטלטל מלא וריקן משום הכי מטמא ותיפוק ליה דמטמא משום צפויו וליטמא מי לא תנן דהעץ בטל לגבי צפוי אם הצפוי טהור הוי טהור (והם הכי) וה״ה אם טמא טמא:
טהור מכלל שהוא טמא – והא עשוי לנחת שאין מגביהין אותו ואינו דומיא דשק.
ומשיבים: שלחן הפנים נמי [גם כן] הריהו מטלטל כשהוא מלא וכשהוא ריקן, וכדברי ריש לקיש. שכך אמר ריש לקיש: מאי דכתיב [מה מלמדנו זה שנאמר] בלחם הניתן על השולחן הפנים ״ושמת אותם שתים מערכות שש המערכת על השלחן הטהור לפני ה׳⁠ ⁠״ (שם כד, ו)? שהרי מתוך שהדגיש הכתוב כי הרי זה ״השלחן הטהור״מכלל דאיכא [מכאן נסיק שיש] אפשרות גם שיהיה השולחן טמא. ואולם על כך יש לשאול, כיצד הוא יכול לקבל טומאה והלא אינו מיטלטל!
The Gemara answers: The Table is also carried both full and empty, i.e., even when the shewbread is upon it, in accordance with the statement of Reish Lakish. This is as Reish Lakish said: What is the meaning of that which is written: “And you shall set them in two arrangements, six in an arrangement, upon the pure Table before the Lord” (Leviticus 24:6)? The term “the pure Table” teaches by inference that there is a case where the Table becomes impure, and therefore the Torah states that the Table must be pure when the shewbread is set upon it. This conclusion is difficult, as the principle that a wooden vessel designated to rest in a fixed place is not susceptible to impurity indicates that the Table should not be susceptible to impurity.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁמַּגְבִּיהִין אוֹתוֹ לְעוֹלֵי רְגָלִים וּמַרְאִין בּוֹ לֶחֶם ואומרי׳וְאוֹמְרִים לָהֶם רְאוּ חִיבַּתְכֶם לִפְנֵי הַמָּקוֹם.

Rather, the verse teaches that the priests would lift the Table with its shewbread to display the shewbread to the pilgrims standing in the Temple courtyard, and a priest would say to them: See how beloved you are before, i.e., in the eyes of, the Omnipresent, Who constantly performs a miracle with regard to the shewbread. For this reason, the Table is susceptible to ritual impurity.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא, מלמד שהיו הכהנים מגביהין אותו את השולחן ממקומו, לצורכם של עולי הרגלים הבאים למקדש, ומראין בו מרחוק את הלחם הנתון עליו, ואומרים להם: ראו כמה גדולה היא חיבתכם לפני המקום.
Rather, the verse teaches that the priests would lift the Table with its shewbread to display the shewbread to the pilgrims standing in the Temple courtyard, and a priest would say to them: See how beloved you are before, i.e., in the eyes of, the Omnipresent, Who constantly performs a miracle with regard to the shewbread. For this reason, the Table is susceptible to ritual impurity.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) כְּדִבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי נֵס גָּדוֹל נַעֲשָׂה בְּלֶחֶם הַפָּנִים סִילּוּקוֹ כְּסִידּוּרוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {שמואל א כ״א:ז׳} לָשׂוּם לֶחֶם חֹם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ.

This is in accordance with the statement of Rabbi Yehoshua ben Levi, as Rabbi Yehoshua ben Levi said: A great miracle was performed with the shewbread: Its condition at the time of its removal from the Table, after having been left there for a week, was like its condition at the time of its arrangement on the Table; as it is stated: “To place hot bread on the day when it was taken away” (I Samuel 21:7), indicating that it was as hot on the day of its removal as it was on the day when it was placed on the Table.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ביום הלקחו – הוי חום.
סילוקו כסידורו – היינו למאן דאמר אפייתו דוחה שבת דתנור מקדש דלמ״ד אין אפייתו דחיא שבת לא היה חם בשעת סידור.
ומה היה בשולחן שיש בו להראות חיבתם לפני המקום, כדברי ר׳ יהושע בן לוי, שכך אמר ר׳ יהושע בן לוי: נס גדול נעשה בלחם הפנים, שהיה הלחם טרי וחם בשעת סילוקו מהשולחן ביום השבת, כדרך שהיה טרי וחם כשעת סידורו בשבת שעברה. שכן נ אמר בלחם הפנים שהוסר מהשולחן, שניתן לדוד בשעה שברח מפני שאול ״...לחם הפנים המוסרים מלפני ה׳ לשום לחם חם ביום הלקחו״ (שמואל א כא, ז). ומאחר והיה שולחן הפנים מוגבה כדי להראותו לעם הרי שהיה מיטלטל, ולכך הריהו ראוי לקבל טומאה.
This is in accordance with the statement of Rabbi Yehoshua ben Levi, as Rabbi Yehoshua ben Levi said: A great miracle was performed with the shewbread: Its condition at the time of its removal from the Table, after having been left there for a week, was like its condition at the time of its arrangement on the Table; as it is stated: “To place hot bread on the day when it was taken away” (I Samuel 21:7), indicating that it was as hot on the day of its removal as it was on the day when it was placed on the Table.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְתִיפּוֹק לִי מִשּׁוּם צִיפּוּי מִי לָא תְּנַן גהַשֻּׁלְחָן וְהַדּוּלְבָּקִי שֶׁנִּפְחֲתוּ אוֹ שֶׁחִיפָּן בְּשַׁיִישׁ וְשִׁיֵּיר בָּהֶן מְקוֹם הַנָּחַת כּוֹסוֹת טְמֵאִין רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מְקוֹם הַנָּחַת חֲתִיכוֹת.

The Gemara asks: But why is it necessary to derive that the Table is susceptible to impurity due to the fact that it is not designated to rest in a fixed place? I may derive that it is susceptible to impurity due to its gold covering. Didn’t we learn in a mishna (Kelim 22:1): Consider the case of the table and the dulbeki, a small table upon which the food and drink are placed before being served at the dining table, that were partially broken, or that one covered with marble stone, which is not susceptible to impurity. If an area of their surface large enough for placing cups there was left unbroken or uncovered with marble they remain susceptible to impurity. Rabbi Yehuda says: The remaining surface area must be large enough for placing pieces of meat and bread as well.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דולבקי – כעין שקורין פלדשקורו בלע״ז ואוכלין עליו:
שנפחתו – ולא נפחתו בו כמוציא רמון:
או שחיפן כולן בשיש – כלי גללים שאינן מקבלין טומאה:
ושייר בהן – שלא חיפן כולן:
במקום הנחת הכוסות טמאין – שהרי אותו מקום אינו מחופה:
ר׳ יהודה אומר אם שייר מקום הנחת חתיכות בשר או לחם הוי שיור חשוב מטמא1 שאין לו שיור לא מטמא משום דבטל העץ לגבי הצפוי:
1. צ״ל שייר אין לא שייר לא מטמא וכו׳.
ערך דלפק
דלפקא(כלים פרק כ״ה) השולחן והדלפקי יש להן אחוריים תוך (חגיגה כו: מנחות צו: פרק כב דכלים) השלחן והדלפקן שנפחתו או שחיפן בשיש (עבודה זרה סט) המניח לגין על השלחן ולגין על הדלפקי פי׳ כלי עץ שמניח בו כלים של יין כמו כוסות ואשישות (א״ב בלשון יוני ורומי שלחן מוכן לערוך עליו הכוסות):
ערך אכסלגס
אכסלגסבלא שנו אלא בכלי אכסלגס (חגיגה כו:) (מנחות צו) פירוש עצי אכסלגס דזילי עצי מסימ׳ דיקירי:
ערך קער
קערג(מנחות צו) קערותיו אלו דפוסיו:
א. [טיש אויף טראנק גשיעהר.]
ב. [בוימוואל.]
ג. [שיססעל פארם.]
ותיפוק לי – דאפילו אין מגביהין אותו מקבל טומאה.
משום ציפוי – דהוי מתכת ולא איתקש לשק אפילו עשוי לנחת מקבל טומאה.
מי לא תנן – דאזלינן בתר ציפוי.
הדולבקי – פלדשטו״ר של עור ואוכלין עליו.
בשייש – דהוה ליה ציפוי של אבנים וכלי אבנים לא מקבלי טומאה.
ושואלים: ולשם מה נצרכים אנו להוכיח כי השולחן היה מיטלטל, ותיפוק לי [ושיצא, ותילמד לו] שהוא ראוי לקבל טומאה, משום ציפוי הזהב שהיה לשולחן, שבשלו הוא נחשב ככלי מתכת, הראוי לקבל טומאה אף שאינו מיטלטל ממקום למקום. שהרי מי לא תנן [האם לא שנינו] במשנה במסכת כלים כי השלחן והדולבקי (שולחן קטן עליו עורכים את דברי המאכל והשתיה קודם הגשתם לאוכלים על שולחן הסעודה) שנפחתו (נחסר חלק מהם) או שחיפן (ציפה אותם) במשטח של שייש שהוא ציפוי אבן (וכלי אבנים אינם מקבלים טומאה), ואולם שייר בהן מקום שאותו לא ציפה באבן שיש, ויש באותו מקום שיעור כדי הנחת כוסות השתייה — הרי הם עדיין טמאין (ראויים לקבל טומאה). ר׳ יהודה אומר: אין די בשיור מקום הנחת כוסות כדי שיהיו השולחן והדולבקי ראויים לקבל טומאה, אלא צריך שישייר בהם מקום שיש בו כדי הנחת חתיכות מאכל (לחם ובשר).
The Gemara asks: But why is it necessary to derive that the Table is susceptible to impurity due to the fact that it is not designated to rest in a fixed place? I may derive that it is susceptible to impurity due to its gold covering. Didn’t we learn in a mishna (Kelim 22:1): Consider the case of the table and the dulbeki, a small table upon which the food and drink are placed before being served at the dining table, that were partially broken, or that one covered with marble stone, which is not susceptible to impurity. If an area of their surface large enough for placing cups there was left unbroken or uncovered with marble they remain susceptible to impurity. Rabbi Yehuda says: The remaining surface area must be large enough for placing pieces of meat and bread as well.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) שִׁיֵּיר אִין לֹא שִׁיֵּיר לָא.

One can infer from the mishna that if one left part of the surface area of the table without covering it with marble, yes, it remains susceptible to impurity. But if he did not leave part of the table without covering it with marble it is not susceptible to impurity. Evidently, the status of a vessel is determined according to the material of its external covering and not according to its main material. Consequently, since the shewbread Table was covered with gold it should have the status of a metal vessel, which is susceptible to ritual impurity even if it is designated to rest in a fixed place.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שייר אין – דכיון דאישתייר ביה כולי האי דחזי למלאכתן ראשונה מקבל טומאה.
לא שייר לא – אלמא אזלינן בתר ציפוי.
ונדייק מכאן: אם שייר בשולחן ודולבקי מקום ללא ציפוי השיש — אין [כן], עדיין ראויים הם לקבל טומאה, ואם לא שייר מקום ללא ציפוי שיש — הריהם לא מקבלים טומאה. ומכאן נלמד כי איננו דנים את השולחן לפי החומר שהוא עשוי בו, אלא לפי הציפוי. ומעתה, אף שולחן הפנים, בהיותו מצופה זהב, הריהו ראוי לקבל טומאה!
One can infer from the mishna that if one left part of the surface area of the table without covering it with marble, yes, it remains susceptible to impurity. But if he did not leave part of the table without covering it with marble it is not susceptible to impurity. Evidently, the status of a vessel is determined according to the material of its external covering and not according to its main material. Consequently, since the shewbread Table was covered with gold it should have the status of a metal vessel, which is susceptible to ritual impurity even if it is designated to rest in a fixed place.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְכִי תֵּימָא כָּאן בְּצִיפּוּי עוֹמֵד כָּאן בְּצִיפּוּי שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד וְהָא בְּעָא מִינֵּיהּ רֵישׁ לָקִישׁ מֵרַבִּי יוֹחָנָן בְּצִיפּוּי עוֹמֵד אוֹ בְּצִיפּוּי שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד בְּשֶׁחִיפָּה אֶת

And if you would say the case of the shewbread Table is different, as here, with regard to the marble-covered table, the mishna is referring to a permanent covering that is fixed to the table with nails, whereas there, in the case of the shewbread Table, the discussion is referring to a covering that is not permanent, as the gold was not attached to the shewbread Table with nails, this explanation is difficult. But didn’t Reish Lakish raise a dilemma to Rabbi Yoḥanan: Is the mishna that discusses the marble-covered table referring only to a permanent covering, or even to a covering that is not permanent? Is it referring only to a case where one covered
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכי תימא כאן בצפוי עומד הכא בשלחן ודולבקי צפוי עומד שלא שייר וקבוע במסמרים וכאן בשלחן של מקדש צפוי שאינו עומד הוא שאינו מסומר משום הכי לא בטל:
והא בעא מיניה ריש לקיש מר׳ יוחנן האי חיפן בשיש בצפוי עומד במסמר בטל העץ או אפילו בצפוי שאינו עומד נמי בטל:
וכי תימא – הא דאזלינן בתר ציפוי בציפוי עומד קבוע במסמרות ושלחן של קדש לאו עומד הוא.
והא בעא מיניה כו׳ – הא דשלחן ודולבקי דאזלינן בתר ציפוי בציפוי עומד או אפילו שאינו עומד.
כאן בציפוי שאינו עומד – הוה מצי לאקשוי משלחן דמשה דציפוי דעומד הוא אי נמי (לא היה) מחובר בעץ אלא כעין מעשה ארון דאמר בפרק בתרא דברכות) (דף נו) שלש ארונות עשה בצלאל אחד של עץ ושנים של זהב ועוד יש לפרש דעומד קרי כשהציפוי עב וחזק וראוי להשתמש עליו בפני עצמו אפילו כי שקלת ליה לעץ.
וכי תימא [ואם תאמר] שאין להשוות בין ציפוי שולחן הפנים לבין ציפוי השיש על השולחן והדולבקי, שכן כאן בשולחן ודולבקי מדובר בציפוי עומד (קבוע), שקיבעו במסמרים את ציפוי השיש לשולחן ולדולבקי, ולכך ביטל הציפוי את דינם הקודם, ומעתה נחשבים הם לכלי אבנים. ואילו כאן בשולחן הפנים מדובר בציפוי זהב שאינו עומד (מקובע במסמרים), ולכך אין השולחן נחשב בגלל ציפוי זה ככלי מתכת. ואולם על כך יש להקשות, שכן הא בעא מיניה [הרי שאל אותו] ריש לקיש מר׳ יוחנן בבירורה של משנה זו שבמסכת כלים, האם היא מדברת דווקא בציפוי עומד או אף בציפוי שאינו עומד? וכן האם מדובר בה דווקא במקרה שחיפה בשיש אף את
And if you would say the case of the shewbread Table is different, as here, with regard to the marble-covered table, the mishna is referring to a permanent covering that is fixed to the table with nails, whereas there, in the case of the shewbread Table, the discussion is referring to a covering that is not permanent, as the gold was not attached to the shewbread Table with nails, this explanation is difficult. But didn’t Reish Lakish raise a dilemma to Rabbi Yoḥanan: Is the mishna that discusses the marble-covered table referring only to a permanent covering, or even to a covering that is not permanent? Is it referring only to a case where one covered
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מנחות צו: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה מנחות צו: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום מנחות צו:, הערוך על סדר הש"ס מנחות צו:, רש"י מנחות צו:, תוספות מנחות צו:, פירוש הרב שטיינזלץ מנחות צו:

Menachot 96b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Menachot 96b, Attributed to R. Gershom Menachot 96b, Collected from HeArukh Menachot 96b, Rashi Menachot 96b, Tosafot Menachot 96b, Steinsaltz Commentary Menachot 96b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144