מכל מקום שבעה הוו דהא איכא ההוא דשחרית דמוצאי י״ט – תנא בעלמא קאי אפי׳ בימות החול דעלמא בכל שבוע ושבוע בכל יום לא יפחתו בלשכה מששה טלאים והאי דקאמר לשבת ולב׳ י״ט לאו לצורך ממש קאמר אלא לסימנא בעלמא. ואשמועינן דליהוו לעולם ששה כדי שיעור של שבת וב׳ י״ט. ואמאי הוו ששה כדי שיבואו לכל ימי השבוע שני כבשים שיהו מבוקרין ד׳ ימים קודם שחיטה. הא כיצד היו לו ביום א׳ ששה מבוקרין שחט ב׳ מהן ביום א׳ והביא ב׳ תחתיהן נשתיירו ד׳ מבוקרין וב׳ שאינן מבוקרין הרי ו׳ ביום ב׳ ישחט ב׳ מן המבוקרין ויביא ב׳ תחתיהן וביום הג׳ ישחט ב׳ המבוקרין ויביא ב׳ תחתיהן. אותו שהביא ביום א׳ תחת אותו ששחט יהיו ראויין להקריב ליום ד׳ שהרי הן מבוקרין ד׳ ימים דמקצת יום ד׳ הוי ככולו ואותן שהביא ביום ב׳ יהיו ראויין ליום ה׳. ושל יום ג׳ ליום ו׳. ושל יום ד׳ ליום שבת ושל יום ה׳ ליום א׳. וכך חוזרין חלילה [ונמצא] דבכל יום הוי ב׳ שמבוקרין ד׳ ימים הילכך אין פוחתין בלשכה מששה טלאים. דיקא נמי דקתני כדי לשבת דהוי סימן בעלמא ולא קתני לשבת דהוי משמע דלצורך שבת וי״ט קאמר ש״מ דלסימנא בעלמא הוא:
(1) 
מ״מ מִכׇּל מָקוֹם שִׁבְעָה הָווּ אֶלָּא תַּנָּא בְּעָלְמָא קָאֵי וּמַאי כְּדֵי לַשַּׁבָּת וב׳ וּשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל ר״ה רֹאשׁ הַשָּׁנָה סִימָנָא בְּעָלְמָא.
The Gemara asks: In any case, the question stands: Why does the mishna say six lambs when, in fact the number required is seven? The Gemara answers: Rather, the tanna is speaking generally, referring to how many inspected lambs are required throughout the year. And what did he mean by his statement: Sufficient for Shabbat and for the two festival days of Rosh HaShana? It is merely intended as a mnemonic, to help one remember that there must be enough lambs for the daily offering of three days.
ה״ג: תנא בעלמא קאי – סימנא בעלמא נקט כלומר האי דנקט ששה לאו לשבת וב׳ ימים דוקא קאמר אלא אפי׳ כל ימות החול בע׳ בלשכה ו׳ טלאים כולן מבוקרין ד׳ ימים קודם שחיטה לבד יום השחיטה שהיו שם בכל יום ששה ראויין ליטול איזו שנים מהן שירצה כגון דביום חינוך הוו בה (י״ב) ששה מבוקרים ד׳ ימים קודם ונטלו ב׳ ביום ראשון ובקרו שנים והכניסן תחתיהן ליום ב׳ נטלו ב׳ מן הראשונים ובקרו ב׳ מן השוק ונתנו שנים תחתיהן לשלישי נטלו ב׳ מן הראשונים ובקרו שנים תחתיהם אחרים והכניסו תחתיהן נשארו שם ששה מן הראשונים ליום רביעי יטלו עוד ב׳ מן הראשונים והשנים שנתבקרו בראשון יהיו ראויין שנים של ראשון ושנים של שני ושנים של שלישי וכן כולם לעולם יהיו שם ששה ראויין לישחט ולא פי׳ טעם הדבר ולי נראה דקבעו חכמים מנין קבוע לדבר דאי מתרמין (לא) משכחי טלאים מבוקרין זה ד׳ ימים.
סימנא בעלמא – שלא תטעה בגירסא אם ו׳ או ה׳ או ד׳.
כדי לשבת ולב׳ ימים – משמע סימן כלומר שראוי לג׳ ימים.
מכל מקום ז׳ הוו – דבשלמא [בין הערבים] דראשון אע״פ שצריך ביקור ד׳ ימים יטרח וימצא מבוקרין שהמבקרין היו מבקרין אותן כדי למוכרן אבל בצפרא לא יכול בלילה לטרוח ולבקש מבקרין.
ואם כן מכל מקום עדיין השאלה במקומה עומדת: והרי שבעה טלאים הוו [הם] שצריכים להיות בלשכת הטלאים! אלא יש לומר כי התנא בעלמא קאי [בכלל, באופן כללי, הוא עומד, מתייחס בדבריו], לכל השנה כולה, ומאי [ומה זה] שאמר בתוך דבריו ״כדי לשבת ושני ימים טובים של ראש השנה״? — סימנא בעלמא [סימן בלבד] הוא, לזכור שמדובר במספר טלאים הנצרכים לשלושה ימים, ולא פחות מכך.
The Gemara asks: In any case, the question stands: Why does the mishna say six lambs when, in fact the number required is seven? The Gemara answers: Rather, the tanna is speaking generally, referring to how many inspected lambs are required throughout the year. And what did he mean by his statement: Sufficient for Shabbat and for the two festival days of Rosh HaShana? It is merely intended as a mnemonic, to help one remember that there must be enough lambs for the daily offering of three days.
הכל
(2) דַּיְקָא נָמֵי דְּקָתָנֵי כְּדֵי לַשַּׁבָּת וְלָא קָתָנֵי לְשַׁבָּת ולב׳ יָמִים טוֹבִים שֶׁל ר״ה רֹאשׁ הַשָּׁנָה ש״מ שְׁמַע מִינַּהּ .:
According to this the language of the mishna is also precise, as it teaches: Sufficient for Shabbat and for the two festival days of Rosh HaShana, and it does not teach that there must be six lambs for Shabbat and for the two festival days of Rosh HaShana, which would have indicated that these lambs are meant to actually be sacrificed on those days. The Gemara concludes that in fact one can learn from the language of the mishna that this is the correct interpretation.
ומעירים: דיקא נמי [מדויק גם כן] בלשון המשנה, דקתני [שהוא התנא שנה] בה ״כדי לשבת ושני ימים טובים של ראש השנה״, ולא קתני [ולא שנה] בה ״לשבת ולשני ימים טובים של ראש השנה״ שמשמעו: לצורך אותם ימים. ומסכמים: אכן שמע מינה [למד מכאן] שכך הוא פירוש הדברים.
According to this the language of the mishna is also precise, as it teaches: Sufficient for Shabbat and for the two festival days of Rosh HaShana, and it does not teach that there must be six lambs for Shabbat and for the two festival days of Rosh HaShana, which would have indicated that these lambs are meant to actually be sacrificed on those days. The Gemara concludes that in fact one can learn from the language of the mishna that this is the correct interpretation.
הכל
(3) לֹא הִקְרִיבוּ כֶּבֶשׂ בַּבּוֹקֶר וְכוּ׳ אָמַר ר״ש רַבִּי שִׁמְעוֹן וְכוּלָּהּ הָיְתָה קְרֵיבָה בֵּין הָעַרְבַּיִם שֶׁאֵין מְחַנְּכִין אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב אֶלָּא בִּקְטֹרֶת הַסַּמִּים.: חִינּוּךְ מַאן דְּכַר שְׁמֵיהּ.
§ The mishna teaches: If the priests did not sacrifice a lamb in the morning as the daily offering, nevertheless, they should sacrifice a lamb in the afternoon as the daily offering. If they did not burn the half-measure of incense in the morning, they should burn the half-measure in the afternoon. Rabbi Shimon said: And in such a case, the entire measure was sacrificed in the afternoon, as the daily service on a new golden altar is initiated only with the burning of the incense of the spices in the afternoon, at which time they would burn a full measure. The Gemara asks: Who mentioned anything about the initiation of the Temple vessels, i.e., what is its relevance to the mishna?
בד״א בשלא הקריבו כבש בבקר לא יקריבו בין הערבים – כשלא נתחנך המזבח שאין מחנכין אותו בתמיד של ערב. אבל נתחנך כבר ולא הקריבו בבקר יקריבו בין הערבים. מנא הני מילי שאין מחנכין המזבח בתמיד של בין הערבים דכתיב ואת הכבש השני תעשה בין הערבים. אבל נתחנך המזבח במצות [התמיד] ושכחו ולא הביאו יום א׳ כבש בבקר יקריבו בין הערבים. (היינו) אפי׳ ראשון בין הערבים. כלומר אע״ג דלא קרב ההוא דבקר:
שאין מחנכין – פירש בקונטרס דטעמיה דר״ש קאמר ומ״מ פריך שפיר חינוך מאן דכר שמיה מעולת התמיד ולא יתכן חדא כיון דההוא הוה טעמא אידך נקט איידי ותו דבחסורי מיחסרא משמע דמהדר אדרבנן (ותו) אלמא דרבנן מודו בחינוך ותו מנלן דשלם הוה.
א שנינו במשנתנו כי אף אם אירע שלא הקריבו את הכבש לקרבן תמיד הבא בבוקר — יקריבו את כבש קרבן התמיד של בין הערביים. וכן שאם לא הקטירו את מחצית הקטורת הבאה בבוקר — יקטירו את המחצית הבאה בערב. ובענין זה אמר ר׳ שמעון: וכל הקטורת כולה, ואף המחצית שהיתה צריכה להיות מוקטרת בבוקר, היתה קריבה בין הערבים. ובטעם הדבר: שהרי אין מחנכין את מזבח הזהב אלא בהקטרת מידה שלימה (מנה) של קטרת הסמים ולא את מזבח העולה אלא בתמיד של שחר, ולא את שולחן הפנים אלא בסידור לחם הפנים ביום השבת, ולא את המנורה אלא בהדלקת שבעת נרותיה בין הערביים. ותוהים: ענין חינוך של כלי המקדש ששנינו מאן דכר שמיה [מי הזכיר את שמו], לאיזה צורך הובאו הדברים, שהרי אין זה עניינה של משנתנו?!
§ The mishna teaches: If the priests did not sacrifice a lamb in the morning as the daily offering, nevertheless, they should sacrifice a lamb in the afternoon as the daily offering. If they did not burn the half-measure of incense in the morning, they should burn the half-measure in the afternoon. Rabbi Shimon said: And in such a case, the entire measure was sacrificed in the afternoon, as the daily service on a new golden altar is initiated only with the burning of the incense of the spices in the afternoon, at which time they would burn a full measure. The Gemara asks: Who mentioned anything about the initiation of the Temple vessels, i.e., what is its relevance to the mishna?
הכל
(4) חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי לֹא הִקְרִיבוּ כֶּבֶשׂ בַּבֹּקֶר לֹא יַקְרִיבוּ בֵּין הָעַרְבָּיִם בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים אשֶׁלֹּא נִתְחַנֵּךְ הַמִּזְבֵּחַ אֲבָל נִתְחַנֵּךְ הַמִּזְבֵּחַ יַקְרִיבוּ בֵּין הָעַרְבָּיִם.
The Gemara answers that the mishna is incomplete, and this is what it is teaching: If they did not sacrifice a lamb for the daily offering in the morning, they should not sacrifice a lamb in the afternoon. In what case is this statement said? It is said in a case where the service of a new altar had not yet been initiated, since it must first be initiated with the daily offering of the morning. But if the service of the altar had already been initiated, then they should sacrifice the lamb of the daily offering in the afternoon even though they did not sacrifice the lamb of the morning offering.
ומסבירים: חסורי מיחסרא והכי קתני [חסרה היא המשנה וכך היא שנויה]: אם לא הקריבו כבש לתמיד הבא בבקר — לא יקריבו את כבש התמיד הבא בין הערבים. במה דברים אמורים? בזמן שעדיין לא נתחנך המזבח עד עכשיו. וכיון שדרך חינוכו של מזבח העולה הוא בהקרבת התמיד של שחר — אין מקריבים בו בתחילה את התמיד של בין הערביים. אבל בזמן שכבר נתחנך המזבח, אם לא הקריבו את כבש התמיד של שחר — יקריבו את כבש התמיד של בין הערבים.
The Gemara answers that the mishna is incomplete, and this is what it is teaching: If they did not sacrifice a lamb for the daily offering in the morning, they should not sacrifice a lamb in the afternoon. In what case is this statement said? It is said in a case where the service of a new altar had not yet been initiated, since it must first be initiated with the daily offering of the morning. But if the service of the altar had already been initiated, then they should sacrifice the lamb of the daily offering in the afternoon even though they did not sacrifice the lamb of the morning offering.
הכל
(5) אר״ש אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁהָיוּ אֲנוּסִין אוֹ שׁוֹגְגִין אֲבָל אִם הָיוּ מְזִידִין לֹא הִקְרִיבוּ כֶּבֶשׂ בַּבֹּקֶר לֹא יַקְרִיבוּ בֵּין הָעַרְבַּיִם לֹא הִקְטִירוּ קְטֹרֶת בַּבֹּקֶר יַקְטִירוּ בֵּין הָעַרְבַּיִם.
Rabbi Shimon said: When does this halakha apply? It applies at a time when the failure to sacrifice the daily morning offering was because they were prevented from sacrificing it due to circumstances beyond their control or they failed to sacrifice it unwittingly. But if the priests acted intentionally and did not sacrifice a lamb in the morning as the daily offering, they should not sacrifice a lamb in the afternoon as the daily offering. By contrast, if they did not burn the half-measure of incense in the morning, they should burn the half-measure in the afternoon regardless of the circumstances.
אמאי קאמר ר׳ שמעון לא יקריבו בין ערבים וכי משום דכהנים חטאו שלא הקריבו בבקר יהא מזבח בטל מתמיד של בין הערבים. לא יקריבו הן עצמן אותן כהנים שחטאו אלא אחרים יקריבוהו:
יקטירו בין הערבים. פי׳ כדמפרש לקמן דכיון דלא שכיחי דפשעי בה הילכך לא קנסינן בה להו, ל״ה. ושאין מחנכין המזבח דמתני׳ לפי מאי דמתרץ לאו ממלתיה דר׳ שמעון היא אלא ממילתא דת״ק וה״ק לא הקטירו בבקר לא יקטיר בין הערבים כשלא נתחנך ולפי שלא נתחנך אלא בקטורת הסמים וכיון שלא נתחנך בבקר לא יחנכו אותו בין הערבים שהרי הכתוב צוה לחנכו בבקר:
ובענין זה אמר ר׳ שמעון: אימתי נאמרה הלכה זו? דווקא בזמן שהיו אנוסין או שוגגין בדבר זה. אבל אם היו מזידין בדבר, שלא הקריבוהו בזדון, כיון שלא הקריבו את כבש התמיד הבא בבקר — לא יקריבו את כבש התמיד של בין הערבים. ובענין הקטורת, אם לא הקטירו את מחצית הקטרת הבאה בבקר — יקטירו את המחצית האחרת בין הערבים.
Rabbi Shimon said: When does this halakha apply? It applies at a time when the failure to sacrifice the daily morning offering was because they were prevented from sacrificing it due to circumstances beyond their control or they failed to sacrifice it unwittingly. But if the priests acted intentionally and did not sacrifice a lamb in the morning as the daily offering, they should not sacrifice a lamb in the afternoon as the daily offering. By contrast, if they did not burn the half-measure of incense in the morning, they should burn the half-measure in the afternoon regardless of the circumstances.
הכל
(6) מְנָא הָנֵי מִילֵּי דת״ר דְּתָנוּ רַבָּנַן {שמות כ״ט:ל״ט,מ״א} וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם שֵׁנִי בֵּין הָעַרְבָּיִם וְלֹא רִאשׁוֹן בֵּין הָעַרְבָּיִם.
The Gemara asks: From where are these matters derived, that if the lamb of the daily offering of the morning was not sacrificed and the service of a new altar had not yet been initiated, then the lamb of the afternoon is also not sacrificed? The Gemara explains that it is derived as the Sages taught in a baraita: “The one lamb you shall offer in the morning; and the second lamb you shall offer in the afternoon” (Exodus 29:39). This verse teaches that the second lamb of the daily offering is sacrificed in the afternoon, but if it is the first one to be sacrificed, it may not be sacrificed in the afternoon.
מאי שנא בקטרת דקאמר לא הקטירו בבקר יקטירו בין הערבים אפי׳ הן עצמן שחטאו דכיון דלא שכיחא בכל יום כנדרים ונדבות אלא שחרית וערבית בלבד ומעשרין דכתיב ישימו קטורה באפך וסמיך ליה ברך ה׳ חילו חביבא להו ולא פשעי בה דלא למיקרבא (אלא) [אם] לא שהיו אנוסים ביותר הילכך יקטירו בין הערבים:
ולא ראשון בין הערבים – שאם לא הקריבו בבקר לא יקריבו בין הערבים דהכי מידריש קרא אם את הכבש האחד תעשה בבקר הוכשר שני ליקרב בין הערבים ואי לא לא.
ב ומבררים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו] שאם לא הוקרב הכבש לקרבן תמיד של שחר, שוב אין מוקרב הכבש לתמיד של בין הערביים? דתנו רבנן [שכן שנו חכמים בברייתא]: מה שנאמר בקרבנות התמיד ״את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים״ (שמות כט, לט) בא לומר שהקרבן השני שבקרבנות התמיד של כל יום הוא הקרב בין הערבים, ולא הקרבן הראשון שבקרבנות התמיד יקרב בין הערבים.
The Gemara asks: From where are these matters derived, that if the lamb of the daily offering of the morning was not sacrificed and the service of a new altar had not yet been initiated, then the lamb of the afternoon is also not sacrificed? The Gemara explains that it is derived as the Sages taught in a baraita: “The one lamb you shall offer in the morning; and the second lamb you shall offer in the afternoon” (Exodus 29:39). This verse teaches that the second lamb of the daily offering is sacrificed in the afternoon, but if it is the first one to be sacrificed, it may not be sacrificed in the afternoon.
הכל
(7) במד״א בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁלֹּא נִתְחַנֵּךְ הַמִּזְבֵּחַ אֲבָל נִתְחַנֵּךְ הַמִּזְבֵּחַ אֲפִילּוּ רִאשׁוֹן בֵּין הָעַרְבָּיִם.
In what case is this statement said? It is said in a case where the service of a new altar had not yet been initiated, since it must first be initiated with the offering of the morning. When the verse refers to the first or second offering, it means the first or second offering ever sacrificed on the altar. But if the service of the altar had already been initiated, then even if it is the first to be sacrificed that day, it should be sacrificed in the afternoon.
במה דברים אמורים שלא נתחנך המזבח – דהאי קרא בחינוך כתיב דכתיב לעיל מיניה וזה אשר תעשה על המזבח בפרשת ואתה תצוה.
אבל נתחנך המזבח אפילו ראשון בין הערבים – דכתיב בפרשת פינחס ואת הכבש השני תעשה בין הערבים כמנחת הבקר כו׳ ובההוא קרא לא כתיב את הכבש אחד תעשה בבקר ותניא בספרי האי קרא למה נאמר והלא כבר נאמר למעלה בפרשה את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש וגו׳ שנים הוא מקריב ולא ארבעה.
במה ד״א שלא נתחנך – ואהא קאי שאין מחנכין דמתני׳ אבל נתחנך יקריבו כבש אחד דוקא ולא שנים מדלא קתני וב׳ היו קריבים לר״ש אע״ג דגבי קטורת קרב כולה לא דמי כלל דהתם חדא מילתא היא.
ושבים לדברי המשנה, ובנוסח המשלים את החסר במשנתנו: במה דברים אמורים שאין מקריבים את התמיד של בין הערביים אם לא הוקרב התמיד של שחר? רק בזמן שעדיין לא נתחנך המזבח עד עכשיו, שאין מקריבים את הקרבן הראשון לתחילת חינוכו של המזבח בין הערבים, שכן הכתוב ״ואת הכבש השני תעשה בין הערביים״ בחינוכו של מזבח נאמר. אבל אם כבר נתחנך המזבח — אפילו את הראשון מקריבים בין הערבים.
In what case is this statement said? It is said in a case where the service of a new altar had not yet been initiated, since it must first be initiated with the offering of the morning. When the verse refers to the first or second offering, it means the first or second offering ever sacrificed on the altar. But if the service of the altar had already been initiated, then even if it is the first to be sacrificed that day, it should be sacrificed in the afternoon.
הכל
(8) אָמַר ר״ש רַבִּי שִׁמְעוֹן אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁהָיוּ אֲנוּסִין אוֹ שׁוֹגְגִין אֲבָל אִם הָיוּ מְזִידִין לֹא הִקְרִיבוּ כֶּבֶשׂ בַּבֹּקֶר לֹא יַקְרִיבוּ בֵּין הָעַרְבָּיִם לֹא הִקְטִירוּ קְטֹרֶת בַּבּוֹקֶר יַקְטִירוּ בֵּין הָעַרְבָּיִם.
Rabbi Shimon said: When does this halakha apply? It applies at a time when the failure to sacrifice the daily morning offering was because they were prevented from sacrificing it due to circumstances beyond their control or they failed to sacrifice it unwittingly. But if the priests acted intentionally and did not sacrifice a lamb in the morning as the daily offering, they should not sacrifice a lamb in the afternoon as the daily offering. By contrast, if they did not burn the half-measure of incense in the morning, they should burn the half-measure in the afternoon regardless of the circumstances.
אמר ר׳ שמעון: אימתי אמור דין זה? רק בזמן שהיו אנוסין או שוגגין בזה שלא הוקרב התמיד של שחר. אבל אם היו מזידין בדבר, אם לא הקריבו את כבש התמיד הבא בבקר — לא יקריבו את כבש התמיד של בין הערבים. ובענין הקטורת, אף אם לא הקטירו קטרת בבוקר — יקטירו בין הערבים.
Rabbi Shimon said: When does this halakha apply? It applies at a time when the failure to sacrifice the daily morning offering was because they were prevented from sacrificing it due to circumstances beyond their control or they failed to sacrifice it unwittingly. But if the priests acted intentionally and did not sacrifice a lamb in the morning as the daily offering, they should not sacrifice a lamb in the afternoon as the daily offering. By contrast, if they did not burn the half-measure of incense in the morning, they should burn the half-measure in the afternoon regardless of the circumstances.
הכל
(9) וְכִי כֹהֲנִים חָטְאוּ מִזְבֵּחַ בָּטֵל אָמַר רָבָא ה״ק הָכִי קָאָמַר לֹא יַקְרִיבוּ הֵן אֲבָל אֲחֵרִים יַקְרִיבוּ.
The Gemara asks: Does it make sense that because the priests sinned by intentionally failing to sacrifice the morning daily offering, the altar should be entirely idle? Rava said that this is what Rabbi Shimon is saying: They, the priests who deliberately failed to sacrifice the morning daily offering, should not sacrifice the afternoon daily offering; but other priests should sacrifice it.
כהנים חטאו ומזבח בטל, קושיא היא דר״לו כי בעבור שחטאו הכהנים יהא בטל המזבח דלא יקריבו, ומשני רבא לא יקריבו הם אותם שחטאו אבל יקריבו אחרים ר״ל ממשמרה אחרת דלימא קנסי׳ לכולא משמרה, או נוכל לומר דדוקא לאותם שחטאו קנסי ולא לשאר בני המשמרה ואפ״ה הוי קנסא מדפסדי להקריב הקרבן שעולה לגורלם:
ותוהים על דברי ר׳ שמעון: וכי משום שהכהנים חטאו, יהא המזבח בטל לגמרי?! אמר רבא, הכי קאמר [כך הוא, ר׳ שמעון אומר, זו כוונת דבריו]: אם לא קרב תמיד של שחר בזדון הכהנים — לא יקריבו הן (אותם כהנים) את כבש התמיד של בין הערביים, אבל כהנים אחרים — יקריבו.
The Gemara asks: Does it make sense that because the priests sinned by intentionally failing to sacrifice the morning daily offering, the altar should be entirely idle? Rava said that this is what Rabbi Shimon is saying: They, the priests who deliberately failed to sacrifice the morning daily offering, should not sacrifice the afternoon daily offering; but other priests should sacrifice it.
הכל
(10) לֹא הִקְטִירוּ קְטֹרֶת בַּבֹּקֶר יַקְטִירוּ בֵּין הָעַרְבָּיִם. דְּכֵיוָן דְּלָא שְׁכִיחָא וּמְעַתְּרָא חֲבִיבָא לְהוּ וְלָא פָּשְׁעִי.:
By contrast, if the priests acted intentionally and did not burn the incense in the morning, even those same priests may burn it in the afternoon. The reason for this is that since burning the incense is uncommon and causes those who do so to become wealthy, it is dear to the priests, and they will not be negligent in the performance of this rite.
דלא שכיח – דתמיד עולה הוא ואע״ג דלא קרבה אלא תרי זימני ביומא איכא עולות אחריני דמקרבי כל יומא טובא הילכך לא חביב להו ופשעי הילכך קנסו להו אבל קטרת לעולם ליתא אלא תרי זימני ביומא. לישנא אחרינא לא שכיחא בחד גברא כדאמרי׳ במסכת יומא (דף כו.) מעולם לא שנה אדם בה.
מעתרא – מעשרת כדכתיב ישימו קטורה וכתיב בתריה ברך ה׳ חילו (דברים לג).
דלא שכיחא ומעתרא – עיקר הטעם משום דלא שכיחא דבפ״ב דיומא (דף כו.) מוכח מקרא דכתיב וכליל על מזבחך ברך ה׳ חילו דעולה נמי מעתרא.
אבל אם לא הקטירו הכהנים את הקטרת בבקר בזדון — אף אותם כהנים יקטירו את קטורת בין הערבים, שבזה אין קונסים אותם, ומדוע? שכיון שהקטרת הקטורת לא שכיחא [אינה מצויה] כהקרבת התמיד (שהוא קרבן עולה, הקרב לרוב), ומלבד זאת, יש בקטורת מעלה שהיא מעתרא [מעשירה] את מקטיריה, משום כך הריהי חביבא להו [חביבה עליהם, על הכהנים], ולא פשעי [ולא מתרשלים] בה.
By contrast, if the priests acted intentionally and did not burn the incense in the morning, even those same priests may burn it in the afternoon. The reason for this is that since burning the incense is uncommon and causes those who do so to become wealthy, it is dear to the priests, and they will not be negligent in the performance of this rite.
הכל
(11) אָמַר ר״ש רַבִּי שִׁמְעוֹן וְכוּלָּהּ הָיְתָה קְרֵיבָה בֵּין הָעַרְבָּיִם שֶׁאֵין מְחַנְּכִין אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב אֶלָּא בִּקְטֹרֶת הַסַּמִּים שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם וְכוּ׳.: וְהָתַנְיָא בִּקְטֹרֶת הַסַּמִּים שֶׁל שַׁחַר תַּנָּאֵי הִיא.
§The mishna teaches that if they did not burn the half-measure of incense in the morning, they should burn the half-measure in the afternoon. Rabbi Shimon said: And in such a case, the entire measure was sacrificed in the afternoon. The reason for the difference between the daily offerings and the incense is that the daily service on a new golden altar is initiated only with the burning of the incense of the spices of the afternoon, at which time they would burn a full measure. The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita: The service of a new golden altar is initiated with the burning of the incense of the spices of the morning? The Gemara answers: The question of whether the incense of the morning or the afternoon initiates the service of a new golden altar is a dispute between tanna’im.
ולא מזבח העולה אלא בתמיד של שחר – כדאמרינן לעיל ולא ראשון בין הערבים דכתיב בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות וגו׳ כשמדשן את המנורה מן האפר שיש שם מן הנרות.
ג שנינו במשנתנו שאמר ר׳ שמעון שקטורת שלא הוקטרה מחציתה בבוקר כולה היתה קריבה בין הערבים, ושלא כדעת חכמים שרק מחציתה היתה מוקטרת בערב. וטעם שיטתו זו: שהרי אין מחנכין את מזבח הזהב אלא בקטרת הסמים של בין הערבים וכו׳. ומקשים: והתניא [והרי שנויה ברייתא] בדרך חינוכו של מזבח הזהב שהוא נעשה בקטרת הסמים של שחר! ומשיבים: הלכה זו במחלוקת תנאי [תנאים] היא שנויה, שיש אומרים שחנוכת מזבח הזהב היא בהקטרת קטורת הסמים של ערב, ויש אומרים שחינוכו בהקטרת קטורת הסמים של שחר.
§The mishna teaches that if they did not burn the half-measure of incense in the morning, they should burn the half-measure in the afternoon. Rabbi Shimon said: And in such a case, the entire measure was sacrificed in the afternoon. The reason for the difference between the daily offerings and the incense is that the daily service on a new golden altar is initiated only with the burning of the incense of the spices of the afternoon, at which time they would burn a full measure. The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita: The service of a new golden altar is initiated with the burning of the incense of the spices of the morning? The Gemara answers: The question of whether the incense of the morning or the afternoon initiates the service of a new golden altar is a dispute between tanna’im.
הכל
(12) אָמַר אַבָּיֵי במִסְתַּבְּרָא כמ״ד כְּמַאן דְּאָמַר בִּקְטֹרֶת הַסַּמִּים שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם דִּכְתִיב {שמות ל׳:ז׳} בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרוֹת יַקְטִירֶנָּה.
Abaye said: It stands to reason that the halakha should be in accordance with the one who says that it was initiated with the incense of the spices of the afternoon, as it is written with regard to the golden altar: “And Aaron shall burn thereon incense of sweet spices; every morning, when he dresses the lamps, he shall burn it. And when Aaron lights the lamps at dusk, he shall burn it, a perpetual incense before the Lord throughout your generations” (Exodus 30:7–8).
וכהצעה להכרעתה של מחלוקת זו, אמר אביי: מסתברא [מסתבר] לומר כשיטת מאן דאמר [מי שאומר] כי בקטרת הסמים של בין הערבים היה נחנך מזבח הזהב, דכתיב [שכן נאמר] במזבח הזהב ״והקטיר עליו אהרן קטורת סמים בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות יקטירנה. ובהעלות אהרן את הנרות בין הערביים יקטירנה קטורת תמיד לפני ה׳ לדורותיכם״ (שמות ל, ז—ח).
Abaye said: It stands to reason that the halakha should be in accordance with the one who says that it was initiated with the incense of the spices of the afternoon, as it is written with regard to the golden altar: “And Aaron shall burn thereon incense of sweet spices; every morning, when he dresses the lamps, he shall burn it. And when Aaron lights the lamps at dusk, he shall burn it, a perpetual incense before the Lord throughout your generations” (Exodus 30:7–8).
הכל
(13) אִי לָאו דַּעֲבַד הַדְלָקָה מֵאוּרְתָּא הֲטָבָה בְּצַפְרָא מֵהֵיכָא.
The fact that ashes are removed from the lamps of the Candelabrum in the morning indicates that the lamps had been lit previously, since if the priest had not performed the lighting of the lamps the previous evening, from where would the ashes be removed in the morning? This proves that the Candelabrum must have been lit for the first time in the evening. Since the verse states: “When Aaron lights the lamps at dusk, he shall burn it, a perpetual incense before the Lord,” it must be that the incense was burned for the first time in the evening.
ואם לאו דעבד הדלקה מאורתא הטבה בצפרא מי איכא שבבקר היה חוזר ומשים שמן בנרות ומשים פתילות חדשות היינו הטבה ומדמטיב בצפרא מכלל דאדליק מאורתא וכי אדליק מקטיר דכתיב ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה אלמא דקטרת דערבית היה קודם לקטרת דשחרית:
אי לאו דעבד מאורתא הדלקה – ממאי בעי לתקן לצפרא אלמא חינוך מנורה בין הערבים וכיון דמנורה נתחנכה בערב קטרת נמי תחילתה בערב דכתיב (שמות ל) ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה.
ומתוך דברי הכתוב שהטבת הנרות נעשית בבוקר, נלמד כי קדמה לה הדלקתם של שבעת נרות המנורה בין הערביים, שהרי אי לאו דעבד [אם לא שעשה] כבר הכהן הדלקה מאורתא [מהערב], הטבה (דישון הנרות, ניקויים מאפר הפתילות) בצפרא מהיכא [בבוקר מהיכן תבוא]?! ומכאן ראיה כי חינוך המנורה הינו בהדלקת בין הערביים. ומכאן נלמד כי אף חינוך מזבח הזהב נעשה בין הערביים (שהרי כרך הכתוב כאחד את חינוכם של מזבח הזהב והמנורה)!
The fact that ashes are removed from the lamps of the Candelabrum in the morning indicates that the lamps had been lit previously, since if the priest had not performed the lighting of the lamps the previous evening, from where would the ashes be removed in the morning? This proves that the Candelabrum must have been lit for the first time in the evening. Since the verse states: “When Aaron lights the lamps at dusk, he shall burn it, a perpetual incense before the Lord,” it must be that the incense was burned for the first time in the evening.
הכל
(14) ולמ״ד וּלְמַאן דְּאָמַר בִּקְטֹרֶת הַסַּמִּים שֶׁל שַׁחַר גָּמַר מִמִּזְבַּח הָעוֹלָה מָה לְהַלָּן בְּתָמִיד שֶׁל שַׁחַר אַף כָּאן בִּקְטֹרֶת הַסַּמִּים שֶׁל שַׁחַר.:
The Gemara asks: And according to the one who says that the service of a new golden altar is initiated with the burning of the incense of the spices of the morning, from where is this halakha derived? The Gemara answers: He derives it from the initiation of the altar of the burnt offering. Just as there, the service of a new altar of the burnt offering is initiated by means of the daily offering of the morning rather than the afternoon, so too here, the service of a new golden altar is initiated by means of the burning of the incense of the spices of the morning.
מה להלן בתמיד של שחר כדאמ׳ ולא ראשון בין הערבים – כדקתני סיפא ולא את המנורה אלא בשבעה נרות בין הערבים מה התם במנורה דקידושה וחינוכה היה בחול ולא בשבת אף שלחן חינוכו וקידושו לא הוה בחול אלא בשבת. זו היא קטרת שעלתה ליחיד היינו דנשיאים דכתיב כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת והוראת שעה היתה דלא מצינו קטרת על מזבח החיצון ולא יחיד שמביא קטרת:
ושואלים: ולשיטת מאן דאמר [מי שאומר] כי מזבח הזהב נחנך בקטרת הסמים של שחר, מנין לו? ומשיבים: גמר [למד] בהיקש מדרך חינוכו של מזבח העולה, מה להלן (שם, במזבח העולה) הריהו נחנך בהקרבת כבש התמיד של שחר ולא של בין הערביים — אף כאן, במזבח הזהב — הריהו נחנך בקטרת הסמים של שחר, ולא בקטורת של בין הערביים.
The Gemara asks: And according to the one who says that the service of a new golden altar is initiated with the burning of the incense of the spices of the morning, from where is this halakha derived? The Gemara answers: He derives it from the initiation of the altar of the burnt offering. Just as there, the service of a new altar of the burnt offering is initiated by means of the daily offering of the morning rather than the afternoon, so too here, the service of a new golden altar is initiated by means of the burning of the incense of the spices of the morning.
הכל
(15) וְלֹא אֶת הַשֻּׁלְחָן אֶלָּא בְּלֶחֶם הַפָּנִים בְּשַׁבָּת.: אֶלָּא בְּחוֹל אִיחַנּוֹכֵי הוּא דְּלָא מִחַנַּךְ הָא קַדּוֹשֵׁי מְיקַדֵּישׁ.
§The mishna teaches: And use of a new Table was initiated only with the arrangement of the shewbread on Shabbat. The Gemara asks: But does the mishna mean to indicate that if the shewbread was placed on the Table on a weekday it is merely that the use of a new Table is not initiated, but the shewbread is sanctified? The halakha is that the shewbread is sanctified only when it is placed on the Table on Shabbat.
הא קדושי מקדש – ללחם אם יסדירוהו עליו בחול בתמיה דהא קיימא לן בפרק שתי הלחם (לקמן דף ק.) דלא מקדש לחם אלא בשבת דקתני שאפילו הוא על השולחן ימים רבים אין בכך כלום דלא קדוש לא ליפסל ביוצא ולא לשם פסול.
ד ועוד שנינו במשנתנו באופני חינוך כלי המקדש כי לא היו מחנכים את השלחן אלא בלחם הפנים שמסדרים עליו ביום השבת. ומקשים: אלא נסיק מכאן שסידור הלחם ביום חול — רק לענין איחנוכי [חינוך] הוא שלא מחנך [חונך] את השולחן, הא קדושי [הרי כי לענין קידוש] — הלחם הריהו מיקדיש [מוקדש] כשמסדר אותו על השולחן בחול?! והרי זה שלא כהלכה, שכן רק סידור הלחם ביום השבת הוא המקדש את הלחם!
§The mishna teaches: And use of a new Table was initiated only with the arrangement of the shewbread on Shabbat. The Gemara asks: But does the mishna mean to indicate that if the shewbread was placed on the Table on a weekday it is merely that the use of a new Table is not initiated, but the shewbread is sanctified? The halakha is that the shewbread is sanctified only when it is placed on the Table on Shabbat.
הכל
(16) הִיא גּוּפַהּ קמ״ל קָא מַשְׁמַע לַן דְּחִינּוּךְ גוְקִידּוּשׁ דְּשֻׁלְחָן בְּשַׁבָּת הוּא כִּדְקָתָנֵי סֵיפָא וְלֹא אֶת הַמְּנוֹרָה אֶלָּא בְּשִׁבְעָה נֵרוֹתֶיהָ בֵּין הָעַרְבָּיִם.:
The Gemara answers: The mishna teaches us this halakha itself, that the initiation of the use of a new Table and the sanctification of the shewbread when it is placed on the Table occur only on Shabbat. This is as the mishna teaches in the latter clause with regard to the initiation of the use of a new Candelabrum: And use of a new Candelabrum was initiated only with the kindling of its seven lamps in the afternoon.
כדקתני סיפא כו׳ – ומנורה אינה מקדשת כלומר וכל מילתא דידה אינה אלא בין הערבים [דהיינו] הדלקה ה״נ כל מילי דידיה [דקידוש וחינוך] דשולחן בשבת.
ומשיבים: היא גופה [עצמה], את ההלכה הזו קא משמע לן [הוא, תנא משנתנו, משמיע לנו], שהן החינוך של השולחן, והן הקידוש של הלחם — בסידור הלחם על השלחן בשבת הוא. וכדקתני סיפא [כמו שהוא שונה בסוף משנתנו] בענין חינוכה של המנורה: ולא מחנכים את המנורה אלא בהדלקת שבעה נרותיה בין הערבים, והרי בכלל חינוכה של המנורה אף קידושה. וכך הוא גם בענין חינוכו וקידושו של השולחן ולחם הפנים .
The Gemara answers: The mishna teaches us this halakha itself, that the initiation of the use of a new Table and the sanctification of the shewbread when it is placed on the Table occur only on Shabbat. This is as the mishna teaches in the latter clause with regard to the initiation of the use of a new Candelabrum: And use of a new Candelabrum was initiated only with the kindling of its seven lamps in the afternoon.
הכל
(17) ת״ר תָּנוּ רַבָּנַן זֶהוּ קְטֹרֶת שֶׁעָלְתָה לְיָחִיד עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן וְהוֹרָאַת שָׁעָה הָיְתָה הֵיכָא אָמַר רַב פָּפָּא בַּנְּשִׂיאִים.
§The Gemara cites another halakha relating to the burning of incense. The Sages taught in a baraita: This is incense that was offered for an individual rather than the community on the external altar, and not on the golden altar as usual; and this was a provisional edict, permitted temporarily for that time only. The Gemara clarifies: To what case is the baraita referring? Rav Pappa said: It is referring to the incense brought by the tribal princes at the inauguration of the Tabernacle (see Numbers, chapter 7).
זו היא קטרת – מפרש בסמוך דבנשיאים קמיירי דכתיב (במדבר ו) כף אחת עשרה זהב וגו׳.
והוראת שעה היתה – דשוב לא היה בא על מזבח החיצון.
ה ומביאים עוד בדין הקטרת הקטורת מה שתנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא בעניינה של הקטרה מסויימת (שיתברר טיבה להלן) שיש בה כמה צדדי ייחוד: זהו קטרת שעלתה לאדם יחיד, ולא לציבור, המביא כרגיל את הקטורת, והוקטרה על מזבח החיצון, ולא על המזבח הפנימי, מזבח הזהב, כקטורת הרגילה, והקטרתה לא הותרה לדורות, אלא הוראת שעה היתה, שלא הותר לעשות כן אלא באותו זמן בלבד. ובתחילה מבררים: היכא [היכן, באיזו קטורת] נאמרו הדברים הללו? אמר רב פפא: מדובר בקטורת שהביא עימו כל אחד מן הנשיאים (נשיאי שבטי ישראל) בזמן חנוכת המשכן במדבר (כנאמר בקרבנו של נחשון בן עמינדב נשיא שבט יהודה המקריב הראשון ״כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת״. במדבר ז, יד. וכן בקרבנותיהם של שאר הנשיאים), והוקטרה קטורת זו על המזבח החיצון.
§The Gemara cites another halakha relating to the burning of incense. The Sages taught in a baraita: This is incense that was offered for an individual rather than the community on the external altar, and not on the golden altar as usual; and this was a provisional edict, permitted temporarily for that time only. The Gemara clarifies: To what case is the baraita referring? Rav Pappa said: It is referring to the incense brought by the tribal princes at the inauguration of the Tabernacle (see Numbers, chapter 7).
הכל
(18) אֶלָּא יָחִיד עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן הוּא דְּלָא הָא עַל מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי מַקְרֵיב וְתוּ עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן יָחִיד הוּא דְּלָא הָא צִיבּוּר מקרבו.
The Gemara asks: But with regard to the incense of an individual, is it only on the external altar that it is not generally permitted to be burned, but an individual may sacrifice incense on the inner altar, as indicated by the baraita? And furthermore, on the external altar, is it only an individual who may not sacrifice incense, but the community may sacrifice incense on the external altar?
ומקשים: מן הנאמר בברייתא שהוראת שעה היתה הקרבה זו, אין אנו למדים אלא שכרגיל (שלא בהוראת שעה) קטורתו של יחיד דווקא על מזבח החיצון הוא שלא מקטירים אותה, הא [הרי] מכאן נסיק שעל מזבח הפנימי — מקריב אותה. ותו [ועוד]: מן הנאמר בברייתא שבהוראת שעה היתה הקטרה זו, נלמד שכרגיל על מזבח החיצון דווקא יחיד הוא שלא מקטיר קטורת, הא [הרי] מכאן נסיק שציבור מקרבו [מקריבים] קטורת על מזבח החיצון.
The Gemara asks: But with regard to the incense of an individual, is it only on the external altar that it is not generally permitted to be burned, but an individual may sacrifice incense on the inner altar, as indicated by the baraita? And furthermore, on the external altar, is it only an individual who may not sacrifice incense, but the community may sacrifice incense on the external altar?
הכל
(19) וְהָתַנְיָא יָכוֹל יְהֵא יָחִיד דמִתְנַדֵּב וּמֵבִיא כְּיוֹצֵא בָּהּ נְדָבָה וְקוֹרֵא אֲנִי בָּהּ {דברים כ״ג:כ״ד} מוֹצֵא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר וְעָשִׂיתָ ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר {שמות ל׳:ט׳} לֹא תַעֲלוּ עָלָיו קְטֹרֶת זָרָה.
But isn’t it taught in a baraita contrary to those two inferences: One might have thought that an individual may voluntarily donate and bring incense similar to the incense brought by the tribal princes to the Temple as a gift offering, and I will read with regard to this incense, as in the case of other gift offerings: “That which has gone out of your lips you shall observe and do” (Deuteronomy 23:24). Therefore, the verse states concerning the inner altar: “You shall bring no strange incense thereon” (Exodus 30:9). This indicates that an individual may not sacrifice incense even on the inner altar.
כיוצא בה – בקטורת.
יכול – יחיד הוא דלא יביא קטורת נדבה שהרי דין הוא שלא מצינו שיהא מביא חובתו כיוצא בה שהרי קטורת חובה ליחיד לא מצינו.
יכול יהא יחיד מתנדב ומביא – והא דאמרינן במעילה פרק חטאת העוף (מעילה ט:) הנהנה מבשר קדשי קדשים קודם זריקה וכו׳ יביא קטורת שכולה למזבח היינו למוסרה לצבור.
ואולם התניא [הרי שנויה ברייתא] מפורשת שלא כשני דיוקים אלה. שכן שנינו בה: יכול יהא הדין שיחיד מתנדב קטורת למקדש ומביא, כיוצא בה בקטורת הנשיאים שבאה בנדבה, וקורא אני בה בנדבה זו, כמו בשאר נדבות, את הכתוב ״מוצא שפתיך תשמר ועשית כאשר נדרת לה׳ אלהיך נדבה אשר דברת בפיך״ (דברים כג, כד)? תלמוד לומר (מלמדנו הנאמר) במזבח הפנימי ״לא תעלו עליו קטרת זרה״ (שמות ל, ט). הרי איפוא שאין היחיד מקטיר קטורת על המזבח הפנימי, שלא כדיוק הראשון בדברי הברייתא!
But isn’t it taught in a baraita contrary to those two inferences: One might have thought that an individual may voluntarily donate and bring incense similar to the incense brought by the tribal princes to the Temple as a gift offering, and I will read with regard to this incense, as in the case of other gift offerings: “That which has gone out of your lips you shall observe and do” (Deuteronomy 23:24). Therefore, the verse states concerning the inner altar: “You shall bring no strange incense thereon” (Exodus 30:9). This indicates that an individual may not sacrifice incense even on the inner altar.
הכל
(20) יָכוֹל לֹא יְהֵא יָחִיד מֵבִיא שֶׁאֵין מֵבִיא חוֹבָתוֹ כְּיוֹצֵא בָּהּ
One might have thought that only an individual may not bring a gift of incense on the inner altar, as an individual does not bring his obligatory offering similar to this gift of incense, i.e., since an individual is never obligated to sacrifice incense, he may not voluntarily sacrifice incense either;
ועוד שנינו בה בהמשך אותה ברייתא: יכול לא יהא כן הדין אלא רק ביחיד המביא קטורת, וטעם הדבר: שהרי אין היחיד מביא חובתו כיוצא בה, שהרי אין עליו שום קרבן חובה של קטורת,
One might have thought that only an individual may not bring a gift of incense on the inner altar, as an individual does not bring his obligatory offering similar to this gift of incense, i.e., since an individual is never obligated to sacrifice incense, he may not voluntarily sacrifice incense either;
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.