אמרתי לו רבי מה טעם – אתה עושה אותם פתוחות והלא בתורה סתומות הן אותו ריוח שלאחר ובשעריך הוא סתום (שמאל של שיטה) והריוח באמצע השיטה.
אמר לי הואיל ובתורה אינן סמוכות – הנך שתי פרשיות שזו כתובה בואתחנן וזו כתובה בוהיה עקב לפיכך אנו עושין פתוחות.
(1) 
וְעוֹשֶׂה רֶיוַח מִלְּמַעְלָה וְרֶיוַח מִלְּמַטָּה וְעוֹשֶׂה פָּרָשִׁיּוֹתֶיהָ פְּתוּחוֹת אָמַרְתִּי לוֹ רַבִּי מָה טַעַם אָמַר לִי הוֹאִיל וְאֵין סְמוּכוֹת מִן הַתּוֹרָה.
וְעוֹשֶׂה רֶיוַח מִלְּמַעְלָה וְרֶיוַח מִלְּמַטָּה וְעוֹשֶׂה פָּרָשִׁיּוֹתֶיהָ פְּתוּחוֹת אָמַרְתִּי לוֹ רַבִּי מָה טַעַם אָמַר לִי הוֹאִיל וְאֵין סְמוּכוֹת מִן הַתּוֹרָה.And he would make a space above and a space below the text and would prepare the passages of the mezuza in the open manner, i.e., he would begin the second passage on the line following the end of the first passage. I said to him: My teacher, for what reason do you prepare the passages in the open manner, when in a Torah scroll those same passages are written in the closed manner? He said to me: Since the passages are not adjacent to one another in the Torah, as the first passage is Deuteronomy 6:4–9 and the second is Deuteronomy 11:13–21, I prepare them as open passages.
ועושה ריוח מלמעלה וריוח מלמטה – מן הצדדים לא פירש ושמא כיון דכורך מאחד כלפי שמע צריך לכתחילה כדי לגול בהיקף כעין ס״ת. מ״ר.
ועושה לה ריוח מלמעלה וריוח מלמטה, ועושה פרשיותיה של המזוזה פתוחות, שהשורה שנגמרת בה פרשת ״שמע״ נשארת פתוחה, ומתחיל פרשת ״והיה אם שמוע״ בשורה חדשה. אמרתי לו: רבי, מה טעם עושה אתה אותן פתוחות? הלוא סתומות הן בתורה! אמר לי: הואיל ואין הפרשיות סמוכות זו לזו מן התורה.
And he would make a space above and a space below the text and would prepare the passages of the mezuza in the open manner, i.e., he would begin the second passage on the line following the end of the first passage. I said to him: My teacher, for what reason do you prepare the passages in the open manner, when in a Torah scroll those same passages are written in the closed manner? He said to me: Since the passages are not adjacent to one another in the Torah, as the first passage is Deuteronomy 6:4–9 and the second is Deuteronomy 11:13–21, I prepare them as open passages.
הכל
(2) וְאָמַר רַב חֲנַנְאֵל אָמַר רַב הֲלָכָה כר״ש כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר מַאי לָאו אַפְּתוּחוֹת.
The Gemara continues: And Rav Ḥananel says that Rav says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar. What, is it not correct that Rav stated this with regard to Rabbi Shimon ben Elazar’s opinion that one prepares the passages in the open manner? This would present a difficulty to the opinion of Rav Huna, Rav’s student, who wrote them in the closed manner.
ואמר רב חננאל, אמר רב: הלכה כר׳ שמעון בן אלעזר, מאי לאו [האם אין] הכוונה שהלכה כמותו לגבי הפרשיות שעושה אותן פתוחות? וקשה מכאן על רב הונא, תלמידו של רב, שעשאן סתומות!
The Gemara continues: And Rav Ḥananel says that Rav says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar. What, is it not correct that Rav stated this with regard to Rabbi Shimon ben Elazar’s opinion that one prepares the passages in the open manner? This would present a difficulty to the opinion of Rav Huna, Rav’s student, who wrote them in the closed manner.
הכל
(3) לָא אַרֶיוַח וְכַמָּה רֶיוַח אָמַר רַב מְנַשְּׁיָא בַּר יַעֲקֹב וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יַעֲקֹב כִּמְלֵא אַטְבָּא דְּסִיפְרֵי.
The Gemara answers: No; he meant that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar with regard to the space that one must leave above and below the text. The Gemara asks: And how much space must one leave? Rav Menashya bar Ya’akov says, and some say it is Rav Shmuel bar Ya’akov who says: The space of a full scribe’s clip [atba], with which the sheets of parchment are held.
ערך אטבא
אטבא – אכמלא אטבא דספרי (מנחות לב.) פירוש עץ שאוחזין בו הקלף שלא יתהפך וקורין אותו בלשון לעז מור״דקלא. אמר רב כהנא באטיב בעגלות בהזורק פירוש אטבי הם המסגרות שמשימין למעלה בעגלות סביב כשהוא טעונה ובלעז אישטרי״טורא.
א. [צוואנג, ואגן לייטר.]
ודוחים: לא, הלכה כמותו לגבי הענין של הריוח שעושה מלמעלה ומלמטה. ושואלים: וכמה ריוח? אמר רב מנשיא בר יעקב, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר רב שמואל בר יעקב: כמלא אטבא דסיפרי [האטב של הסופרים] שהם מחזיקים בו את הדפים.
The Gemara answers: No; he meant that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar with regard to the space that one must leave above and below the text. The Gemara asks: And how much space must one leave? Rav Menashya bar Ya’akov says, and some say it is Rav Shmuel bar Ya’akov who says: The space of a full scribe’s clip [atba], with which the sheets of parchment are held.
הכל
(4) אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף וְאַתְּ לָא תִּסְבְּרָא דְּכִי אָמַר רַב אַרֶיוַח וְהָא רַב אִית לֵיהּ מִנְהֲגָא וְהָאִידָּנָא נְהוּג עָלְמָא בִּסְתוּמוֹת.
Abaye said to Rav Yosef: And you, do you not hold that when Rav said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar he was referring to the space, not the manner of writing the passages? But Rav is of the opinion that an established custom must be observed, and nowadays the general custom is to write the passages of the mezuza in the closed manner.
והאידנא נהוג עלמא בסתומות – פירש בקונטרס דכשיש כתוב בתחילת שיטה ובסוף שיטה והריוח באמצע זו היא סתומה ואנו נוהגין להניח חלק מעט בתחילת שיטה ואחר כך מתחיל והיה אם שמוע ושמא גם זה קרוי סתומה ור״ת מפרש דכשמסיים מסיים פסוק באמצע שיטה ומניח עד סוף שיטה כשיעור למשפחותיכם זו היא פתוחה ואם לא נשתייר בסוף שיטה כשיעור חלק למשפחותיכם מניח שיטה שניה ומתחיל וכותב בשלישית וזו היא פתוחה וסתומה כל שכותב בתחילת שיטה וסוף שיטה ומניח חלק באמצע כדי לכתוב בו שם שתי אותיות או יותר וזו היא סתומה סדורה כל שכותב והולך השיטה עד חציה או עד שלישיתה ומניחה ומתחיל לכתוב בשיטה שתחתיה כנגד הנחה של שיטה העליונה וזו היא סדורה זה מצא ר״ת בסידור קדמונים ובמסכת סופרים מצא איזו היא פתוחה כל שלא התחיל בראש השיטה ואיזו היא סתומה כל שהניח באמצע שיטה וכמה יניח בראש שיטה ויהא נקראת פתוחה כדי לכתוב שם של ג׳ אותיות גמר כל הפרשה בסוף הדף ושייר שיטה אחת מלמעלה ואם שייר מלמטה כדי לכתוב שם של ג׳ אותיות מתחיל מלמעלה ועוד בירושלמי בפ״ק דמגילה קאמר בהדיא דפתוחה מראשה פתוחה מתוך כל הני קשה אמנהג דידן דשבקינן חלק בראש שיטה ואח״כ מתחילין והיה אם שמוע והש״ס קאמר דהאידנא נהוג עלמא בסתומות ושמא סמכינן אההיא דירושלמי דפליג אש״ס דידן דמסקינן הכא כי אמר רב אריוח ולא אפתוחות והתם פסיק רב בהדיא כמ״ד פתוחות והכי איתא התם מזוזה אית תנא תני פתוחות ואית תנא תני סתומות שמואל בר שילת בשם רב הלכה כדברי מי שאומר פתוחה שאין זה מקומה פתוחה מראשה פתוחה פתוחה מסופה פתוחה פתוחה מכאן ומכאן סתומה ודבר תימה הוא דלפי הירושל׳ משמע לכאורה דאם מסיים פרשה באמצע שיטה ואחר כך מתחיל לכתוב באמצע שיטה שתחתיה שזו היא נקראת סתומה ואיך יתכן זה מי גרע מפתוחה מראשה לחוד או פתוחה מסופה לחוד ונראה לפרש דקאי לפרושי מילתיה דרב דהא דאמר הלכה כדברי מי שאמר פתוחה כגון שיעשה פתוחה מראשה או פתוחה מסופה או פתוחה באמצע ומכאן ומכאן סתומה והאי מכאן ומכאן דקאמר אסתומה דבתר הכי קאי ולא אפתוחה דקמיה דההיא פתוחה באמצע איקרי ואע״ג דבעלמא מקרי סתומה כי ה״ג לא חיישינן גבי מזוזה דכיון דטעם משום דאין זה מקומה ומתיישב בכך דלא קשיא ההיא דירושלמי אש״ס שלנו אליבא דרב. מ״ר.
אמר ליה [לו] אביי לרב יוסף: ואת לא תסברא דכי [ואתה אינך סבור שכאשר] אמר רב שהלכה כר׳ שמעון בן אלעזר, אמר הלכה זו על הריוח ולא על הפרשיות? והא [והרי] רב אית ליה מנהגא [יש לו מנהג], כלומר, לדעתו יש משמעות מחייבת למנהג, והאידנא נהוג עלמא [ועכשיו נוהגים הכל] בסתומות! ומנין שרב סומך על המנהג?
Abaye said to Rav Yosef: And you, do you not hold that when Rav said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar he was referring to the space, not the manner of writing the passages? But Rav is of the opinion that an established custom must be observed, and nowadays the general custom is to write the passages of the mezuza in the closed manner.
הכל
(5) דְּאָמַר רַבָּה אָמַר רַב כָּהֲנָא אָמַר רַב אִם יָבֹא אֵלִיָּהוּ וְיֹאמַר חוֹלְצִין בְּמִנְעָל שׁוֹמְעִין לוֹ אֵין חוֹלְצִין בְּסַנְדָּל אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ שֶׁכְּבָר נָהֲגוּ הָעָם בְּסַנְדָּל.
The Gemara provides the source that according to Rav one must observe established customs. Ḥalitza is the ritual that frees the widow of a childless man from the obligation to enter into levirate marriage with her late husband’s brother. This ceremony involves the widow removing her brother-in-law’s sandal from his foot. Rabba spoke of the importance of observing customs in that context, as Rabba says that Rav Kahana says that Rav says: If Elijah comes and says that one performs ḥalitza with a shoe, the Sages listen to him. But if he says that one may not perform ḥalitza with a sandal, they do not listen to him, as the people are already accustomed to performing ḥalitza with a sandal.
ערך נהג
נהג – א(תענית כו:) מפורש מאן דאמר הלכה דרשינן לה בפירקא מאן דאמר מנהג מדרש לא דרשינן כי אתו לקמן מורינן להו מאן דאמר נהגו העם אפילו אורויי לא מורינן להו ואי עבוד לא מהדרינן להו. (יבמות קב. מנחות לב.) אם יבא אליהו ויאמר חולצין במנעל שומעין לו אין חולצין בסנדל אין שומעין לו שכבר נהגו העם בסנדל פי׳ ר״ח ז״ל (בריש פרק מצות חליצה ובריש פרק השוכר את הפועלים ירושל׳) אמר רבי אושעיא זאת אומרת מנהג מבטל את ההלכה ועוד פי׳ (בבא מציעא קג) א״ר נחמן הכל הולך אחר מנהג המדינה ומוקמינן לה כמנהג המקום והטוען זולתי המנהג עליו הראיה וקיימא לן כוותיה ועוד (בריש פרק מקום שנהגו ירושלמי) רבי אלעזר בשם רבי בון כל דבר שאינו יודע שהיא מותר וטועה בו באסור נשאל ומתירין לו וכל דבר שיודע שמותר ונוהג בו באסור נשאל ואין מתירין לו כל הדברים תלו אותן במנהג. נשיא דלא למעבד עובדא ביומא דירחא מנהג ודלא למעבד עובדא באפוקי שבתא עד דתתפני סדרא ובשני ובחמישי עד דתתפני תעניתא מנהגא.
א. [איין בעשטימטע אויפפיהרונג.]
שאמר רבה, אמר רב כהנא, אמר רב: אם יבא אליהו ויאמר חולצין ליבם במנעל — שומעין לו, אבל אם יאמר אין חולצין בסנדל — אין שומעין לו, שכבר נהגו העם לחלוץ בסנדל.
The Gemara provides the source that according to Rav one must observe established customs. Ḥalitza is the ritual that frees the widow of a childless man from the obligation to enter into levirate marriage with her late husband’s brother. This ceremony involves the widow removing her brother-in-law’s sandal from his foot. Rabba spoke of the importance of observing customs in that context, as Rabba says that Rav Kahana says that Rav says: If Elijah comes and says that one performs ḥalitza with a shoe, the Sages listen to him. But if he says that one may not perform ḥalitza with a sandal, they do not listen to him, as the people are already accustomed to performing ḥalitza with a sandal.
הכל
(6) וְרַב יוֹסֵף אָמַר רַב כָּהֲנָא אָמַר רַב אִם יָבֹא אֵלִיָּהוּ וְיֹאמַר אֵין חוֹלְצִין בְּמִנְעָל שׁוֹמְעִין לוֹ אֵין חוֹלְצִין בְּסַנְדָּל אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ שֶׁכְּבָר נָהֲגוּ הָעָם בְּסַנְדָּל.
The Gemara presents another version of Rav’s statement: And Rav Yosef says that Rav Kahana says that Rav says: If Elijah comes and says that one may not perform ḥalitza with a shoe, the Sages listen to him; if he says that one may not perform ḥalitza with a sandal, they do not listen to him, as the people are already accustomed to performing ḥalitza with a sandal.
ורב יוסף אמר בשם רב כהנא, אמר רב: אם יבא אליהו ויאמר אין חולצין במנעל — שומעין לו, אין חולצין בסנדל — אין שומעין לו, שכבר נהגו העם בסנדל;
The Gemara presents another version of Rav’s statement: And Rav Yosef says that Rav Kahana says that Rav says: If Elijah comes and says that one may not perform ḥalitza with a shoe, the Sages listen to him; if he says that one may not perform ḥalitza with a sandal, they do not listen to him, as the people are already accustomed to performing ḥalitza with a sandal.
הכל
(7) וְאָמְרִינַן מַאי בֵּינַיְיהוּ מִנְעָל לְכַתְּחִילָּה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ אַרֶיוַח ש״מ שְׁמַע מִינַּהּ .
Abaye continues: And we say, when discussing these versions of his statement: What is the difference between these two versions of his statement? The difference is whether one may use a shoe ab initio. In any case, according to both statements Rav maintains that a custom must be observed, and the custom in this case is to write the passages in a closed manner. Rather, must one not conclude from it that when Rav says that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar he was speaking of the space, not the manner of preparing the passages? The Gemara affirms: Conclude from it that this is correct.
מנעל לכתחילה – למ״ד אם יבא אליהו ויאמר חולצין במנעל שומעין לו קסבר מנעל השתא לכתחילה לא עד שיבא אליהו ויורה כו׳. למ״ד אם יבא אליהו ויאמר אין חולצין במנעל שומעין לו מכלל עד שיבא אליהו ויאמר לא תחלצו במנעל חולצין כו׳.
מנעל לכתחילה איכא בינייהו – אע״ג דקי״ל (ב״ב דף קיד:) רבה ורב יוסף הלכה כרבה בר משדה ענין ומחצה ולרבה אין חולצין במנעל לכתחילה עכשיו נוהגין לחלוץ במנעל לפי שאין אנו בקיאין בסנדל אי נמי במילתא דקאמרי משמיה דאחריני אפשר דהלכה כרב יוסף. מ״ר.
פרש״י בד״ה מנעל לכתחלה כו׳ השתא לכתחלה לא עד שיבא כו׳ כצ״ל:
בד״ה הכא סתומות אחת שתים שלש כזה כס״ת כו׳ עכ״ל לכאורה לא שייך הכא דהיינו כקובא שאמרו לעיל גם שהיא צורת סתומה כיון דבס״ת קאמר בפשיטות מצי לאשכוחי סתומות ואולי טעות נפל בפירושים ודו״ק:
ואמרינן [והיינו אומרים] כשעסקנו בבעיה זו: מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם] בין לשון רבה ולשון רב יוסף בדברי רב? לגבי מנעל לכתחילה איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל], האם ראוי לכתחילה לחלוץ במנעל או לא. ועל כל פנים, מוסכם שלדעת רב יש למנהג תוקף גדול, שלא ניתן לבטלו, והמנהג הוא בסתומות! אלא לאו שמע מינה [האם לא תלמד מכאן] שפסק הלכה כר׳ שמעון בן אלעזר על הריוח דווקא? ומסכמים: אכן שמע מינה [למד מכאן] שכך הוא.
Abaye continues: And we say, when discussing these versions of his statement: What is the difference between these two versions of his statement? The difference is whether one may use a shoe ab initio. In any case, according to both statements Rav maintains that a custom must be observed, and the custom in this case is to write the passages in a closed manner. Rather, must one not conclude from it that when Rav says that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar he was speaking of the space, not the manner of preparing the passages? The Gemara affirms: Conclude from it that this is correct.
הכל
(8) רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר אמִצְוָה לַעֲשׂוֹתָן סְתוּמוֹת וְאִי עַבְדִינְהוּ פְּתוּחוֹת שַׁפִּיר דָּמֵי וּמַאי פְּתוּחוֹת דְּקָאָמַר רשב״א רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אַף פְּתוּחוֹת.
§ Rav Naḥman bar Yitzḥak said: It is a mitzva ab initio to prepare the passages of a mezuza in the closed manner,but if one prepared them in the open manner, it is permitted to use the mezuza. And what is Rabbi Shimon ben Elazar saying when he says that Rabbi Meir would prepare the passages in the open manner? He means that one may prepare them even in the open manner.
רב נחמן בר יצחק אמר: מצוה לכתחילה לעשותן את פרשיות המזוזה סתומות, ואי עבדינהו [ואם עשה אותן] פתוחות שפיר דמי [יפה, כשר הדבר], ומאי [ומה פירוש] פתוחות דקאמר [שאומר] ר׳ שמעון בן אלעזר, שר׳ מאיר היה עושה אותן פתוחות — אף פתוחות, ולאו דווקא סתומות.
§ Rav Naḥman bar Yitzḥak said: It is a mitzva ab initio to prepare the passages of a mezuza in the closed manner,but if one prepared them in the open manner, it is permitted to use the mezuza. And what is Rabbi Shimon ben Elazar saying when he says that Rabbi Meir would prepare the passages in the open manner? He means that one may prepare them even in the open manner.
הכל
(9) לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ כַּיּוֹצֵא בּוֹ בסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁבָּלָה וּתְפִילִּין שֶׁבָּלוּ אֵין עוֹשִׂין מֵהֶן מְזוּזָה לְפִי שֶׁאֵין מוֹרִידִין מִקְּדוּשָּׁה חֲמוּרָה לִקְדוּשָּׁה קַלָּה הָא מוֹרִידִין עוֹשִׂין.
The Gemara suggests: Let us say that a baraita supports his opinion: Similarly, just as one may not convert phylacteries of the head into phylacteries of the arm, with regard to a Torah scroll that became worn and parchment of phylacteries that became worn, one may not fashion them into a mezuza by excising the relevant passages, despite the fact that the Torah passages of a mezuza appear in them. This is prohibited because one does not reduce the sanctity of an item from a level of greater sanctity, that of a Torah scroll or phylacteries, to a level of lesser sanctity, that of a mezuza. The Gemara infers from this baraita: If it were permitted to reduce the sanctity of an item from a level of greater sanctity to a level of lesser sanctity, one could fashion a mezuza from a Torah scroll.
הא מורידין עושין ואמאי הכא סתומות וכו׳, פי׳ בס״ת והכא במזוזה פתוחות. וק״ל דהא בספר תורה הם רחוקות זה מזה חדא בעקב וחדא בואתחנן ואלמלי היו סמוכות וסתומות בס״ת הוה מקשה שפיר אך עתה שהם רחוקות איך מקשה שיחשוב שיעשה מס״ת כאלו הם סמוכות זו לזו ושיעשם סמוכות כסדר שהם עם פרשיו׳ שלאחריהם והלא אם יגזז כל מה שביניהם אז אינם לא פתוחות ולא סתומות, ולומר שדעתו שמזוזה כשרה אעפ״י שיש כמה פרשיות בין שמע לוהיה אם שמע כמו שהם בס״ת זה לא מצינו בשום פרשיות שבתורה שתכשר כי אם בב׳ פרשיות לבד, ועוד דאפי׳ לא יעכבו מ״מ אינם מן המנין וכי דלית להו לעשות כאלו אינם שם נמצאו פתוחות כל כך קלף שבמכתב שביניהם:
וי״ל דמ״מ מאחר שהם סתומות בס״ת כשיפסיק אותם או יתפור אותם הרי הם סתומות שהרי שמע בין סתומה גמורה להיות כתב מכאן ומכאן וא״כ יחתוך כתב של פרשת של אחר הרויח שבנתים לצד שמאל שהוא יהיה מיותר וכן נמי יחתוך כתב של צד ימין של והיה אם שמע שהוא מיותר ונמצא דלכשידבקם הם סתומית שהרי יהיה כתב מכאן ומכאן וריוח באמצע אם ידביקם בשיטה אחת וכן כי יניח חלק ביניהם כגון ששמע מסיימת באמצע ויניח חלק בין שתיהם כמלא שיטה מ״מ הואיל ואחת משלמת באמצע שיטה והשנית מתחלת באמצע קרי לה ג״כ סתומה:
וא״ת הרי שלפעמים שמע תסיים בסוף שטה מ״מ תהיה סתומה כגון שהתחיל פרשה שלאחריה באמצע שיטה לפי סדור הקדמונים הואיל ופרשת והיה אם שמע ע״כ מתחלת באמצע הואיל והוא סתום א״כ אע״פ ששמע תסיים בסוף שיטה הואיל ויש אויר בהתחלת שיטה שניה הרי הוא סתומה ודעת המקשה היה שיעשה כל המזוזה מב׳ פרשיות של ס״ת שכן משמע אין עושין מהם מזוזה דמשמע שכל המזוזה נעשית מהם ולא ס״ד להשלים ולהכי הוה פריך לדעת המקש׳ כמו שפירשתי אע״פ שנוכל למצוא דרך שעשו פתוחות מ״מ פריך שפיר דמשמע דבכולי גווני שעושים מספר תורה כשרה אם מורידין וכיון דלפעמים תעשה סתומה אלמלי בעינן להו פתוחות הוה קשיא. אי נמי לעולם ס״ד דמקשה דאין עושין כל ב׳ פרשיות מס״ת אלא אחת מהם מס״ת והשנית נשלמת בגליון חלק שתחתיה כגון שפרשת שמע מסיימת בסוף הדף ובחלק הדף יכתוב והיה אם שמע ומ״מ הוה ס״ד דמקשה דחדא מן הפרשיות שבמזוזה נעשית מספר תורה דאם לא נעשה רק מקצתה או רובה ולא לפחות אחת מהן אין זה נקרא עשית מזוזה מספר תורה כיון שאין שם אפי׳ פרשה אחת שלמה, וכיון שבעינן שיהיה שם פרשה אחת מספר תורה והאחרת ע״י השלמה אם כן לא משכחת לה אלא בכי האי גוונא כגון ששמע מסיימת בסוף הדף ומפרשה שלאחריה נכתב תיבה אחת ג״כ בסוף הדף כדי לעשות הפרשה סתומה שהרי אם תתחיל פרשה שלאחריה בראש הדף הבא אינה סתומה ואם ישאר מפ׳ שמע מעט לכתוב בראש הדף הרי אין לו פרשה שלימה שיעזר בה מספר תורה וג״כ אם יהיה שפ׳ והיה אם שמע תתחיל בראש הדף ויכתוב בגליון של מעלה פ׳ שמע גם ז״א שהרי אם פ׳ והיה מתחלת בתחלת הדף אינה שלימה שהרי צריך מפרש׳ שלפניה כדי לעשותה סתומה ואותו הכתב יהיה יתר בין פ׳ שמע שיכתוב ובין והיה הנכתבת ולמחקו ג״כ אין לכתוב על המחק ואם הפרשה בסוף הדף הרי אין פרשת והיה אם שמוע שלימה, על כן לא משכחת לה אלא בגוונא דפרישית כגון שפרשת שמע מסיימת בסוף הדף ויש תיבה אחת מפ׳ שלאחרי׳ בסוף הדף כדי לעשות פרשה סתומה ופרש׳ שאחר שמע בספר תורה היא והיה כי יביאך דמשנה תורה ואם תיבת דוהיה לבד בסוף הדף הרי יש בה לעשות ממנה פרשה שהרי יש בה ג׳ אותיות ומהם ג׳ אותיות מכאן נעשית הפרשה סתומה וגם מאותה תיבה דוהיה יכול להשתמש שהרי ממנה יתחיל פ׳ והיה אם שמוע וכיון דלפי דעת המקשן לא אשכחת לה אלא גבי האי גוונא א״כ פרי׳ שפיר דבספר תורה הויא סתומה ובמזוזה בעיא פתוחות ומשני ליה להשלים ולא שיהיה שם פרש׳ אחת מספר תורה כדס״ד אלא שיש די גם בקצת פרשה אחת וישלימנה שתחת הדף או שלמעלה לדף וכל פרשה השניה הנכתבת ואז יעשם פתוחות ומתפילין נמי ס״ד שיעשו כמו שפירשנו מספר תורה:
וי״ל דמ״מ מאחר שהם סתומות בס״ת כשיפסיק אותם או יתפור אותם הרי הם סתומות שהרי שמע בין סתומה גמורה להיות כתב מכאן ומכאן וא״כ יחתוך כתב של פרשת של אחר הרויח שבנתים לצד שמאל שהוא יהיה מיותר וכן נמי יחתוך כתב של צד ימין של והיה אם שמע שהוא מיותר ונמצא דלכשידבקם הם סתומית שהרי יהיה כתב מכאן ומכאן וריוח באמצע אם ידביקם בשיטה אחת וכן כי יניח חלק ביניהם כגון ששמע מסיימת באמצע ויניח חלק בין שתיהם כמלא שיטה מ״מ הואיל ואחת משלמת באמצע שיטה והשנית מתחלת באמצע קרי לה ג״כ סתומה:
וא״ת הרי שלפעמים שמע תסיים בסוף שטה מ״מ תהיה סתומה כגון שהתחיל פרשה שלאחריה באמצע שיטה לפי סדור הקדמונים הואיל ופרשת והיה אם שמע ע״כ מתחלת באמצע הואיל והוא סתום א״כ אע״פ ששמע תסיים בסוף שיטה הואיל ויש אויר בהתחלת שיטה שניה הרי הוא סתומה ודעת המקשה היה שיעשה כל המזוזה מב׳ פרשיות של ס״ת שכן משמע אין עושין מהם מזוזה דמשמע שכל המזוזה נעשית מהם ולא ס״ד להשלים ולהכי הוה פריך לדעת המקש׳ כמו שפירשתי אע״פ שנוכל למצוא דרך שעשו פתוחות מ״מ פריך שפיר דמשמע דבכולי גווני שעושים מספר תורה כשרה אם מורידין וכיון דלפעמים תעשה סתומה אלמלי בעינן להו פתוחות הוה קשיא. אי נמי לעולם ס״ד דמקשה דאין עושין כל ב׳ פרשיות מס״ת אלא אחת מהם מס״ת והשנית נשלמת בגליון חלק שתחתיה כגון שפרשת שמע מסיימת בסוף הדף ובחלק הדף יכתוב והיה אם שמע ומ״מ הוה ס״ד דמקשה דחדא מן הפרשיות שבמזוזה נעשית מספר תורה דאם לא נעשה רק מקצתה או רובה ולא לפחות אחת מהן אין זה נקרא עשית מזוזה מספר תורה כיון שאין שם אפי׳ פרשה אחת שלמה, וכיון שבעינן שיהיה שם פרשה אחת מספר תורה והאחרת ע״י השלמה אם כן לא משכחת לה אלא בכי האי גוונא כגון ששמע מסיימת בסוף הדף ומפרשה שלאחריה נכתב תיבה אחת ג״כ בסוף הדף כדי לעשות הפרשה סתומה שהרי אם תתחיל פרשה שלאחריה בראש הדף הבא אינה סתומה ואם ישאר מפ׳ שמע מעט לכתוב בראש הדף הרי אין לו פרשה שלימה שיעזר בה מספר תורה וג״כ אם יהיה שפ׳ והיה אם שמע תתחיל בראש הדף ויכתוב בגליון של מעלה פ׳ שמע גם ז״א שהרי אם פ׳ והיה מתחלת בתחלת הדף אינה שלימה שהרי צריך מפרש׳ שלפניה כדי לעשותה סתומה ואותו הכתב יהיה יתר בין פ׳ שמע שיכתוב ובין והיה הנכתבת ולמחקו ג״כ אין לכתוב על המחק ואם הפרשה בסוף הדף הרי אין פרשת והיה אם שמוע שלימה, על כן לא משכחת לה אלא בגוונא דפרישית כגון שפרשת שמע מסיימת בסוף הדף ויש תיבה אחת מפ׳ שלאחרי׳ בסוף הדף כדי לעשות פרשה סתומה ופרש׳ שאחר שמע בספר תורה היא והיה כי יביאך דמשנה תורה ואם תיבת דוהיה לבד בסוף הדף הרי יש בה לעשות ממנה פרשה שהרי יש בה ג׳ אותיות ומהם ג׳ אותיות מכאן נעשית הפרשה סתומה וגם מאותה תיבה דוהיה יכול להשתמש שהרי ממנה יתחיל פ׳ והיה אם שמוע וכיון דלפי דעת המקשן לא אשכחת לה אלא גבי האי גוונא א״כ פרי׳ שפיר דבספר תורה הויא סתומה ובמזוזה בעיא פתוחות ומשני ליה להשלים ולא שיהיה שם פרש׳ אחת מספר תורה כדס״ד אלא שיש די גם בקצת פרשה אחת וישלימנה שתחת הדף או שלמעלה לדף וכל פרשה השניה הנכתבת ואז יעשם פתוחות ומתפילין נמי ס״ד שיעשו כמו שפירשנו מספר תורה:
ומציעים, לימא [האם נאמר] שמסייע ליה [לו] מה ששנינו: כיוצא בו, כפי שאין עושים מתפילין של ראש תפילין של יד, כך ספר תורה שבלה ותפילין שבלו אין עושין מהן מזוזה, מפרשיות ״שמע״ ״והיה אם שמוע״ שבהם, ומדוע? לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה יותר, ונדייק מכאן: הא [הרי] אם מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה — היו עושין מזוזה מפרשיות ספר תורה.
The Gemara suggests: Let us say that a baraita supports his opinion: Similarly, just as one may not convert phylacteries of the head into phylacteries of the arm, with regard to a Torah scroll that became worn and parchment of phylacteries that became worn, one may not fashion them into a mezuza by excising the relevant passages, despite the fact that the Torah passages of a mezuza appear in them. This is prohibited because one does not reduce the sanctity of an item from a level of greater sanctity, that of a Torah scroll or phylacteries, to a level of lesser sanctity, that of a mezuza. The Gemara infers from this baraita: If it were permitted to reduce the sanctity of an item from a level of greater sanctity to a level of lesser sanctity, one could fashion a mezuza from a Torah scroll.
הכל
(10) אַמַּאי הָכָא סְתוּמוֹת וְהָכָא פְּתוּחוֹת דִּלְמָא לְהַשְׁלִים.
The Gemara explains the proof: But why is that the halakha, when here, in a Torah scroll, the passages are prepared in the closed manner, but there, in a mezuza, the passages are prepared in the open manner? Evidently, it is permitted to write a mezuza with the passages prepared in the closed manner. The Gemara refutes this proof: Perhaps one should infer from the baraita that were it not for the fact that it is prohibited to reduce the sanctity of an item from a level of greater sanctity to a level of lesser sanctity, one would be allowed to complete a line or two of a mezuza by sewing to it those lines from a Torah scroll or parchment of phylacteries that became worn, but one may not fashion an entire mezuza from a sheet of a Torah scroll or parchment of phylacteries, as the passages in a Torah scroll and phylacteries are prepared in the closed manner.
הכא סתומות – בס״ת והכא פתוחות במזוזה אלא ש״מ במזוזה נמי סתומות הן.
ודילמא להשלים – דילמא הא דדייקינן הא מורידין עושין שאם חסרה מתפילין מזוזה.
דילמא להשלים – פירש בקונטרס שאם חסרה מזוזה שיטה אחת אי לאו דאין מורידין היו נוטלין שיטה אחת מס״ת ותופרין במזוזה והא דאמרינן בירושלמי בפ״ק דמגילה דתפילין ומזוזות אין נכתבין אלא על עור אחד ההיא בשלא תפר העורות זה בזה ויש עוד לפרש להשלים כגון דפרשת שמע בסוף עמוד והוסיף פרשת והיה אם שמוע בגליון שלמטה או פרשת והיה אם שמוע בתחלת עמוד והוסיף שמע בגיליון שלמעלה מ״ר.
ואם פרשיות המזוזה הן לעולם פתוחות, אמאי [מדוע]? הרי הכא [כאן] בספר תורה הן סתומות, והכא [וכאן] במזוזה הן פתוחות! אלא מכאן שניתן לעשותן גם סתומות. ודוחים: דלמא [שמא] אם לא הטעם שאין מורידים מקדושה חמורה לקדושה קלה, ניתן היה להשלים מזוזה שחסרה בשורה או שתים מספר תורה או תפילין שבלו, אבל לא ניתן לעשות את המזוזה כולה מדף של ספר תורה, מפני שהפרשיות שם סתומות.
The Gemara explains the proof: But why is that the halakha, when here, in a Torah scroll, the passages are prepared in the closed manner, but there, in a mezuza, the passages are prepared in the open manner? Evidently, it is permitted to write a mezuza with the passages prepared in the closed manner. The Gemara refutes this proof: Perhaps one should infer from the baraita that were it not for the fact that it is prohibited to reduce the sanctity of an item from a level of greater sanctity to a level of lesser sanctity, one would be allowed to complete a line or two of a mezuza by sewing to it those lines from a Torah scroll or parchment of phylacteries that became worn, but one may not fashion an entire mezuza from a sheet of a Torah scroll or parchment of phylacteries, as the passages in a Torah scroll and phylacteries are prepared in the closed manner.
הכל
(11) הָא מוֹרִידִין עוֹשִׂין וְהָתַנְיָא הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי תְּפִילִּין עַל הַקְּלָף וּמְזוּזָה עַל דּוּכְסוּסְטוֹס קְלָף בִּמְקוֹם בָּשָׂר דּוּכְסוּסְטוֹס בִּמְקוֹם שֵׂעָר גלְמִצְוָה.
The Gemara asks another question: The baraita indicates that if it were permitted to reduce the sanctity of an item from a level of greater sanctity to a level of lesser sanctity, one could fashion a mezuza from phylacteries. But isn’t it taught in a baraita that it is a halakha transmitted to Moses from Sinai that the passages of phylacteries are written on parchment, the outer layer of an animal’s hide, and the passages of a mezuza are written on dokhsostos, the inner layer, and when writing on parchment, one writes on the side of the hide that faced the flesh; when writing on dokhsostos, one writes on the side of the hide on which there was hair? How, then, can one use the other side of the hide for a mezuza? The Gemara answers that this requirement is of dokhsostos for a mezuza is stated as a mitzva, but it is not indispensable.
ערך דוכסוסטוס
דוכסוסטוס – א(שבת עט: מנחות לב.) אמר רב דוכסוסטוס הרי הוא כקלף מה קלף כותבין עליו תפילין אף דוכסוסטו׳ כותבין עליו תפילין פי׳ רב האי ז״ל מנהגא מייתי מגלתא דמעבדא בתמרי וקמחא דשערי ומתח ליה עד דיביש וקליף ליה עד דהוו תרין פיסקי ויזהר שלא ינקב וקאי קלף לחודיה ומעביר ליה לקלף דהוא אפא דמגלתא מכלפי בשר תוב בעפצא לשמה וכותב פרשיות על מקום בשר וההוא גיסא אחרינא דאקליף מיניה הוא נקרא דוכסוסטוס כורך בו פרשיות ומנח להו בקבעא דהוא שילחא דתפילין ומנהגא הכין הוא וקאמר רב כי היכי דכותבין תפילין על הקלף דהוא אפא דמגילת׳ הכין נמי כותבין תפילין על דוכסוסטוס דאיקלף מקליף אם כתב על זה כשר ואם כתב על זה כשר ומותבינן ליה הלכה למשה מסיני תפילין על הקלף מזווה על דוכסוסטוס קלף במקום בשר דוכסוסטוס במקום שיער. ומפרק רב שאם כתב על דוכסוסטוס יצא מיהא על הקלף מצוה ומותבינן שינה בזה ובזה פסול ומפרקינן בשבת לענין מזוזה ובמנחות לענין תפילין ואפא דמגלתא דהוא גיסא דעיקרי קלף הוא מקום שיער בודאי ומן גואי דיליה כתבינן ודקאמר במזוזה כותבין על דוכסוסטוס במקום שיער צאו במקום שיער ממש דאי סלקא דעתך אפא דמגלתא הוא מרישא בהדיא הלכה למשה מסיני תפילין על הקלף והרי יצא מקום שיער גופו בכלל הקלף אלא שמע מינה מאי מקום שיער הוא מקום שנקלף הקלף משם שנמצא כנגד מקום שיער נמצא הקלף עומד לבדו ומקום השיער העיקר בו ואין כותבין שם לתפילין אלא מן אפי אחרינא ודוכסוסטוס העומד לבדו והמקום שהיה דבוק על בשר הבהמה בו אין כותבין עליו מזוזה מאותן הפנים אלא מפנים אחרות (א״ב פי׳ מלה בל׳ יוני עור בהמה מעובד ומתוקן משני עבריו וקשה לי לפי פי׳ הפוסקים טובא חדא דלא חזינן שהעור נחלק לתרי פסקי ועל דבר זה שאלתי עבדנים רבים והייתי כמצחק בעיניהם ואמרו לי שאם היה יכולת בידם לעשות דבר זה היה להם ריוח כפול ומכופל בעשותם מן עור אחד שנים ומן עור עב שני עורות דקים ותו קשה וכיון דמצוה לכתוב מזוזה על דוכסוסטוס למה לא מטרחי רבנן להיות דוכסוסטוס מצוי להם ואיני כחולק על דברי הפוסקים חלילה אלא באתי להתלמד ובעלי התוספות (בפרק שמונה שרצים דשבת) הביאו סמך לפירושי אף שהדיחוהו והאומר לרבינו תם שבלשון יוני קוראים לבשר סוסטוס כחש לו).
א. [געשובען אוף ביידע זייטמן.]
קלף כותבין עליו במקום בשר כו׳ – אלמא תפילין אי אפשר לעשות מזוזה דהא על הקלף נכתבו.
ומשני: למצוה – מצות תפילין על הקלף ומזוזה אדוכסוסטוס אבל אם שינה אין בכך כלום הילכך אם מורידין עושין.
הא מורידין עושין – אע״ג דנוהגין בתפילין של יד ד׳ שיטין ובשל ראש ז׳ שיטין ובמזוזה כ״ה שיטין אם שינה לא פסול. מ״ר.
תפילין על הקלף מזוזה על דוכסוסטוס – ושניהן פסולין אגויל וס״ת כשירה אגויל כדמוכח בפרק המוציא יין (שבת דף עט:) ותימה דלא חשיב ליה בהדי אין בין ספרים לתפילין ומזוזות בפ״ק דמגילה (דף ח:) ויש לפרש דלא איירי בדבר שכתובין בו כדאשכחן (שם דף ז:) גבי אין בין שבת ליום הכיפורים דלא חשיב אכילה וגבי אין בין יום טוב לשבת דלא חשיב סקילה אי נמי משום דתפילין ומזוזות לאו מחד טעמא מיפסלן אגויל ולא דמו לאשורית דהוי מחד טעמא משום דכתיב והיו. מ״ר.
בד״ה ומשני למצוה כו׳ אדוכסוסטוס אבל אם שינה אין כו׳ הד״א ובד״ה והתניא כו׳ בתפילין קמיירי דאם כו׳ הד״א כצ״ל:
תוס׳ בד״ה והאידנא כו׳ כשיעור למשפחותיכם כו׳ כשיעור חלק למשפחותיכם כו׳ מראשה מתוך כל הני קשה כו׳ ובד״ה מנעל כו׳ דקאמרי משמיה דאחריני כו׳ עכ״ל כצ״ל:
בד״ה הא מורידין כו׳ ובשל ראש ד׳ שיטין ובמזוזה כ״ה כו׳ עכ״ל כצ״ל ובתיקון שלנו כ״ב שיטין כן הוא בש״ע:
בד״ה תפילין כו׳ אין בין שבת ליוה״כ דלא חשיב אכילה וגבי כו׳ עכ״ל לא ידענא מאי האי דלא חשיב גבי אין בין שבת ליוה״כ דליכא למימר דקאי נמי אסקילה שכתבו גבי אין בין שבת לי״ט הא חשיב ליה שם דקתני אין בין שבת ליוה״כ אלא שזה זדונו בידי אדם וזה בכרת והיינו זדונו בידי אדם היינו סקילה ודו״ק:
בא״ד א״נ משום דתפילין ומזוזות לאו מחד טעמא מיפסלו אגויל ולא דמי כו׳ עכ״ל ר״ל דלית ביה טעמא דמפסלן אגויל אלא מהל״מ ולא דמי לאשורית דחשיב שם דאית ביה טעמא דקרא מדכתיב והיו בהווייתן יהו וק״ל:
ושואלים מצד אחר: הא [הרי] אם מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה — עושין מזוזה מתפילין? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: הלכה למשה מסיני — תפילין כותבים על הקלף השכבה החיצונית של עור הבהמה, ומזוזה על דוכסוסטוס השכבה הפנימית; על הקלף כותבים במקום (בצד) הפונה לבשר, ואת הדוכסוסטוס כותבים במקום (בצד) הפונה לשער! ומשיבים: דבר זה לא נאמר אלא למצוה ולא לעכב.
The Gemara asks another question: The baraita indicates that if it were permitted to reduce the sanctity of an item from a level of greater sanctity to a level of lesser sanctity, one could fashion a mezuza from phylacteries. But isn’t it taught in a baraita that it is a halakha transmitted to Moses from Sinai that the passages of phylacteries are written on parchment, the outer layer of an animal’s hide, and the passages of a mezuza are written on dokhsostos, the inner layer, and when writing on parchment, one writes on the side of the hide that faced the flesh; when writing on dokhsostos, one writes on the side of the hide on which there was hair? How, then, can one use the other side of the hide for a mezuza? The Gemara answers that this requirement is of dokhsostos for a mezuza is stated as a mitzva, but it is not indispensable.
הכל
(12) וְהָתַנְיָא שִׁינָּה פָּסוּל דבִּתְפִילִּין וְהָתַנְיָא שִׁינָּה בֵּין בָּזֶה וּבֵין בְּזֶה פָּסוּל אִידֵּי וְאִידֵּי בִּתְפִילִּין וְהָא דְּכַתְבִינְהוּ אַקְּלָף בִּמְקוֹם שֵׂעָר וְהָא
The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita that if one changed between parchment and dokhsostos, the item is unfit? The Gemara responds that this baraita is referring to phylacteries that one wrote on dokhsostos in the manner of a mezuza, not to a mezuza which one wrote on parchment. The Gemara raises a further difficulty: But isn’t it taught in a baraita that if one changed whether in this manner or in that manner, it is unfit? The Gemara explains that this baraita does not mean that one changed either in the case of phylacteries or a mezuza. Rather, both this manner and that manner are referring to phylacteries, and this case is where one wrote them on parchment but on the side of the hide on which there was hair, not on the side that faced the flesh, and that
אידי ואידי בתפילין הא דכתבינהו אקלף במקום שיער והא דכתבינהו אדוכסוסטוס במקום בשר – פירוש אף במקום בשר וה״ה במקום שיער דלא הכשיר תפילין אלא על הקלף וקשה דלא משני אלא אידי ואידי במזוזה והוי השתא שינה בזה ובזה מענין אחד דמזוזה כשירה אשניהם ולא מיפסל כלל אלא מחמת שינוי מקום דלמאי דמוקי לה אתפילין מיפסלי אדוכסוסטוס מתרי טעמי חדא דדינם אקלף וחדא דדין דוכסוסטוס אשיער והוא שינה וכתב במקום בשר וכענין זה קשה בפרק המוציא יין (שבת דף עט:) דמשני התם איפכא אידי ואידי אמזוזה גבי הא דאמר רבא התם דוכסוסטוס הרי הוא כקלף וכותבין עליו תפילין והא תניא תפילין על הקלף ומזוזה על דוכסוסטוס למצוה והא תניא שינה בזה ובזה פסול אידי ואידי אמזוזה הא דכתב אקלף במקום שיער והא דכתב אדוכסוסטוס במקום בשר והשתא קשיא דה״ל לשנויי אידי ואידי אתפילין דכשירין אשניהם והוי שינוייא מענין אחד כענין שפירש כאן ופירש שם הר״ר יוסף דמדלא תירץ כן נראה דתפילין אם שינה לכתוב בקלף במקום שיער לא פסל כמו שלא פסל אם שינה ממצותן וכתב אדוכסוסטוס ובענין זה נוכל לתרץ בשמעתין דלכך לא תירץ אידי ואידי אמזוזה דכיון דכשירה כששינה מצוותה וכתבה אקלף ה״ה דכשירה כשכתבה אדוכסוסטוס במקום בשר ועוד יש לתרץ דלא הוי מצי לשנויי הכא אידי ואידי אמזוזה דכל כמה דלא אשמעינן דמזוזה כשירה משניהם לא שייך למיתני שינה בזה ובזה פסול אבל כל דין תפילין כבר אשמעינן ובענין זה יש לתרץ בפרק המוציא יין (שבת עט:). מ״ר.
אידי ואידי בתפילין, ויש לתת טעם דשנוי פסל טפי בתפילין מבמזוזה מפני שקדושתן חמורה. והא דכתבינהו אקלף במקום שער, מפני שצריך להיות בקלף במקום בשר, והא דכתבינהו אדוכסוסטוס במקום בשר, פי׳ אפי׳ במקום בשר דהואיל ודינם להיות נכתבים במקום בשר בקלף אם כתבם ג״כ בדוכסוסטוס במקום שער שפסולין אע״פי שדין דוכסוסטוס במזוזה להיות במקום שער מ״מ הואיל וגם בקלף שדינם בו פסולין במקום שער כ״ש שיפסלו בו בדוכסוסטוס אבל אין לפרש דוקא במקום בשר (הואיל ואין דרכו) אבל במקום שער כשרין, דא״כ אמאי קאמר אידי ואידי אתפילין והלא לפי זה הדעת אין חלוק בין תפילין למזוזה דכיון דמאי דפסלינן בתפילין אדוכסוסטוס דוקא במקום בשר שגם שם מזוזה פסולה אבל במקום שער כשרין כמזוזה וכן נמי מזוזה משמע דכי מכשרינן לה בקלף הוי במקום תפילין דהוא במקום בשר א״כ אין חלוק ביניהם, וליכא למימר דמזוזה כשרה בכל גווני בין בקלף בין בדוכסוסטוס בין במקום שער בין במקום בשר, וברייתא דקאמרה קלף במקום בשר דוכסוסטוס במקום שער אתפילין קאי ומאי דקאמר מזוזה על דוכסוסטוס ר״ל בין במקום שער בין במקום בשר ומאי דמשמע אבל אקלף לא היינו למצוה כדמשני, וא״ת א״כ הויא לצדדין דלגבי תפילין אמרי׳ לעכב, הא לא קשיא דאי לאו דגלי לן בריית׳ דשינה בין בזה בין בזה פסול דמוקמינן אתפילין הוה אמינא דגם בתפילין הוי למצוה דכן צריך לומר מדקאמר תלמודא דשנה קאי אתפילין ואידך דמזוזה למצוה, דמ״מ ליכא למימר הכי שהרי כמו שדין קלף במקום בשר בא לפרש בתפילין שאמר שהם על הקלף כמו כן דוכסוסטוס במקום שער משמע שבא לפרש מזוזה שאמר על דוכסוסטוס דלכל הפחות למצוה לפי המסקנא ובעי במקום שער ולא כמו שפירשנו שר״ל מזוזה על דוכסוסטוס בכל צדדיו, ועוד איך נאמר שדוכסוסטוס במקום שער קאי אתפילין והוא לא הכשירו אלא אקלף כדקאמר תפילין על הקלף ואין לומר דעל הקלף למצוה ועל הדוכסוסטוס במקום שער בדיעבד שהרי אין מפרש מזה כלום וא״כ צ״ל דקאי אמזוזה וא״כ אע״ג דנימא למצוה אין לנו לומר למצוה אלא לגבי הדברים שבאנו להכשיר בהם המזוזה כגון הקלף ועל זה שקיל וטרי דמאי מזוזה אדוכסוסטוס דמשמע אבל אקלף לא הוי למצוה אבל בדיעבד כשר אבל ממאי דאמר דוכסוסטוס במקום שער שבא לפרש דין מזוזה כדפרי׳ מזה יש לנו לומר גם בדיעבד, שהרי יש לנו לומר דהברייתא אינה לצדדין וכמו דקלף במקום בשר דתפילין הוי לעכב כמו כן דוכסוסטוס במקום שער דמזוזה הוי לעכב ומה שאנו מוציאי׳ מכלל הברייתא לומר שאינו בעיכוב אלא למצוה כגון קלף בדיעבד במזוזה הא לבד יצא מן הכלל אבל מקום בשר בדוכסוסטוס אין להכשיר במזוזה, וגם במקום שער בקלף אין להכשיר במזוזה שהרי לא באנו להכשירם בקלף אלא כדין תפילין דהיינו במקום בשר וא״כ דמזוזה פסולה אקלף במקום שער ואדוכסוסטוס במקום בשר אי נימא דכמו כן שינה דתפילין לא מפסלי אלא אקלף במקום שער ואדוכסוסטו׳ במקום בשר א״כ אין חלוק ביניהם הילכך צריך לומר כמו שפירש׳ דבמקום בשר ר״ל אף במקום בשר, הילכך איכא שלשה פסולין בתפילין ב׳ דדוכסוסטו׳ דפסולין בו דהיינו בין במקום שער בין במקום בשר ואקלף במקום שער, ובמזוזה ליכא רק ב׳ פסולין קלף במקום שער דוכסוסטו׳ במקום בשר, הילכך מהא בריית׳ דשינה אתפלין ועוד דשינה משמע אע״פי שעשאם כדין חבירו הילכך צריך לאוקמי אתפילין דאפי׳ כתבם כדין מזוזה דהיינו אדוכסוסטו׳ במקום בשר דהוא הכשר מזוזה אבל מזוזה אע״ג דפסלי׳ דוכסוסטו׳ במקום בשר וקלף במקום שער הואיל וכשרה בקלף במקום בשר כתפילין לא מצי קאי שינה בזה ובזה ששינה מקומה במה ששנה דינה להיות נכתבת בין בששנה דינה לעשותה כדין חבר שלה דהיינו תפילין דהוא דכתביה בקלף ובמקום בשר, וז״א דהרי אנו רוצים להכשירה במקום הכשר תפילין הילכך צריך לאוקמי שנה אתפילין כנ״ל:
בד״ה אידי ואידי כו׳ דכל כמה דלא אשמועינן דמזוזה כשירה משניהם לא שייך כו׳ עכ״ל הא ודאי דבתפילין נמי אינו מפורש דכשר משניהם ואדרבה שהוא פסול אדוכסוסטוס אבל כיון דבברייתא קמייתא אשמועינן דכשר אקלף ובאידך ברייתא אשמועינן שינה פסול היינו תפילין אדוכסוסטוס במקום בשר שפיר קתני בברייתא השלישית דשינה בזה ובזה דהיינו בין ששינה בהכשר קלף במקום בשר ובין ששינה בפסול דוכסוסטוס דהיינו במקום שער בתפילין ששינה לכתוב בקלף במקום שער ובדוכסוסטוס במקום בשר שהוא פסול אבל במזוזה לא הוזכר בשום ברייתא מה דינו בקלף ולא שייך למתני ביה שינה בקלף לגבי מזוזה וכעין זה יש לתרץ בהיפך שם בהמוציא יין ודו״ק:
ומקשים: והתניא [והרי שנויה ברייתא]: אם שינה — פסול! ואומרים: דבר זה נאמר לגבי תפילין שנכתבו על הדוכסוסטוס כמזוזה, ולא לגבי מזוזה שנכתבה על קלף כתפילין. ומקשים: והתניא [והרי שנויה ברייתא]: שינה בין בזה ובין בזה — פסול! ומשיבים: אין הכוונה ששינה בין בתפילין ובין במזוזה, אלא אידי ואידי [זה וזה] מדובר ששינה בתפילין, והא דכתבינהו [וזה שכתב אותם] על הקלף אבל במקום שער ולא במקום בשר, והא [וזה]
The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita that if one changed between parchment and dokhsostos, the item is unfit? The Gemara responds that this baraita is referring to phylacteries that one wrote on dokhsostos in the manner of a mezuza, not to a mezuza which one wrote on parchment. The Gemara raises a further difficulty: But isn’t it taught in a baraita that if one changed whether in this manner or in that manner, it is unfit? The Gemara explains that this baraita does not mean that one changed either in the case of phylacteries or a mezuza. Rather, both this manner and that manner are referring to phylacteries, and this case is where one wrote them on parchment but on the side of the hide on which there was hair, not on the side that faced the flesh, and that
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.