גמרא
פירוש
הָא תּוּ לְמָה לִי אִי לֶאֱכוֹל וְלֶאֱכוֹל דָּבָר שאין דַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל הדרן עלך כל המנחות
פרק ב – הקומץ את המנחה
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
להסברו של אביי, משנתנו ששנינו בה שאין אכילה והקטרה מצטרפים, הא תו [זו עוד] למה לי? אי [אם] בשביל לדייק: אבל אם חישב לאכול כחצי זית למחר ושוב חישב לאכול כחצי זית למחר מדבר ש(אין) דרכו לאכול קא משמע לן [הוא משמיע לנו] שמצטרף וחייבים על כך משום פיגול — הלוא מרישא דסיפא שמעת מינה [מתחילתו של סוף המשנה הקודמת שומע אתה], דקתני [שהוא שונה] שם: כחצי זית בחוץ כחצי זית למחר — פסול, ונדייק: הא [אבל] לאכול כחצי זית למחר וכחצי זית למחר — פיגול!
אי [אם] תאמר שלענין לאכול ולהקטיר כלומר, את הדין דהיא גופא [של עצמה] קא משמע לן [משמיעה לנו המשנה], שמחשבות אכילה והקטרה אינן מצטרפות — הלוא מדיוקא דרישא שמעת מינה [מהדיוק של ההתחלה של המשנה הקודמת, אתה שומע דבר זה], ששנינו בה: לאכול דבר שדרכו לאכול הרי זה פיגול, ומכאן יש לדייק: אבל לאכול דבר שאין דרכו לאכול — אין חייבים על כך משום פיגול.
דהשתא [שעכשיו, שהרי] מה אם כשחישב לאכול דבר שדרכו לאכול ולאכול דבר שאין דרכו לאכול — אמרת [אומר אתה] שלא מצטרף, למרות שבשתיהן חישב על אכילה, אם חישב לאכול ולהקטיר מיבעיא [נצרכה לומר] שאין מצטרף?
ומשיבים: אין [כן], גם אם שנינו מתחילה שלאכול ולאכול דבר שאין דרכו לאכול אינו מצטרף, עדיין לאכול ולהקטיר איצטריכא ליה [הוצרך לו] לומר, שכן סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: התם [שם] כשמחשב לאכול דבר שאין דרכו לאכול הוא שאינו מצטרף, משום דלא כי אורחיה קמחשב [שלא כדרכו הוא מחשב], שהוא מחשב על דבר שאין דרכו בכך,
אבל הכא [כאן], שמחשב לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית, דבהאי כי אורחיה קמחשב [שבזה כדרכו מחשב] ובהאי כי אורחיה קא מחשב [ובזה הוא כדרכו מחשב] אימא לצטרף [אמור שיצטרפו], אף על פי שכל אחד מהם הוא כחצי זית, על כן קא משמע לן [משמיע לנו] שאינם מצטרפים.
פרק ב
א משנה הקומץ את המנחה על מנת לאכול שיריה או להקטיר קומצה למחר — מודה ר׳ יוסי בזה שהוא פיגול וחייבין עליו כרת. אבל אם קמץ את המנחה על מנת להקטיר לבונתה למחר, ר׳ יוסי אומר: פסול הוא, אבל אין בו כרת, וחכמים אומרים: פיגול וחייבין עליו כרת.
אמרו לו חכמים לר׳ יוסי: מה שינה במה שונה דבר זה מן הזבח, שאם שחטו על מנת להקריב אימוריו (החלקים המוקטרים) על המזבח למחר הרי זה פיגול? אמר להן: יש הבדל, שהזבח דמו ובשרו ואימוריו דבר אחד הם, ולכן כשמחשב על כל אחד מהם הרי הוא מפגל, והלבונה אינה מן המנחה.
ב גמרא ושואלים על סגנון המשנה: למה לי למיתנא [לשנות]: מודה ר׳ יוסי בזו? די היה לשנות: הקומץ את המנחה לאכול שייריה או להקטיר קומצה למחר — פיגול וחייבים עליו כרת!
ומשיבים, משום דקא בעי למיתנא סיפא [שהוא רוצה לשנות בסופה של המשנה]: להקטיר לבונתה למחר, ר׳ יוסי אומר: פסול ואין בו כרת.
מהו דתימא [שתאמר]: טעמא [טעמו] של ר׳ יוסי שאומר כן הוא משום דקסבר [שהוא סבור]: אין מפגלין בחצי מתיר, אם חישב להקטיר חצי מתיר חוץ לזמנו אינו עושה פיגול, והרי המתיר של המנחה הוא גם הקומץ וגם הלבונה, ואם כן אפילו רישא נמי [בתחילת המשנה גם כן], שמחשב בזמן הקמיצה על הקטרת הקומץ למחר — אינו עושה פיגול, הואיל ואינו מחשב גם על הלבונה,מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)הערות
הערות
Gemara
Peirush