×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא מנחות י״ג.גמרא
;?!
אָ
הָא תּוּ לְמָה לִי אִי לֶאֱכוֹל וְלֶאֱכוֹל דָּבָר שאין דַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דְּמִצְטָרֵף מֵרֵישָׁא (דְּסֵיפָא) שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ (דְּקָתָנֵי כַּחֲצִי זַיִת בַּחוּץ כַּחֲצִי זַיִת לְמָחָר פָּסוּל הָא כַּחֲצִי זַיִת לְמָחָר וְכַחֲצִי זַיִת לְמָחָר פִּיגּוּל). אִי לֶאֱכוֹל וּלְהַקְטִיר (דְּהִיא גּוּפַא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן)) מִדִּיּוּקָא דְּרֵישָׁא שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ. דְּהַשְׁתָּא מָה לֶאֱכוֹל וְלֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל אָמְרַתְּ לָא מִצְטָרֵף לֶאֱכוֹל וּלְהַקְטִיר מִיבַּעְיָא. אֵין לֶאֱכוֹל וּלְהַקְטִיר אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ ס״דסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הָתָם הוּא דְּלָא כִּי אוֹרְחֵיהּ קָמְחַשֵּׁב. אֲבָל הָכָא דִּבְהַאי כִּי אוֹרְחֵיהּ קָמְחַשֵּׁב וּבְהַאי כִּי אוֹרְחֵיהּ קָא מְחַשֵּׁב אֵימָא לִצְטָרֵף קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.:
הדרן עלך כל המנחות
פרק ב – הקומץ את המנחה
מתני׳מַתְנִיתִין: הַקּוֹמֵץ אֶת הַמִּנְחָה לֶאֱכוֹל שְׁיָרֶיהָ אוֹ לְהַקְטִיר קוּמְצָהּ אלְמָחָר מוֹדֶה רַבִּי יוֹסֵי בָּזֶה שֶׁהוּא פִּיגּוּל וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת לְהַקְטִיר לְבוֹנָתָהּ לְמָחָר רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בפָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים פִּיגּוּל וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת. אָמְרוּ לוֹ מָה שִׁינָּה זה מִן הַזֶּבַח אָמַר לָהֶן שֶׁהַזֶּבַח דָּמוֹ וּבְשָׂרוֹ וְאֵימוּרָיו אֶחָד וּלְבוֹנָה אֵינָהּ מִן הַמִּנְחָה.: גמ׳גְּמָרָא: לְמָה לִי לְמִיתְנֵא מוֹדֶה רַבִּי יוֹסֵי בָּזוֹ. מִשּׁוּם דְּקָא בָּעֵי לְמִיתְנֵא סֵיפָא לְהַקְטִיר לְבוֹנָתָהּ לְמָחָר ר׳רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת. מַהוּ דְּתֵימָא טַעְמָא דר׳דְּרַבִּי יוֹסֵי מִשּׁוּם דְּקָסָבַר אֵין מְפַגְּלִין בַּחֲצִי מַתִּיר ואפי׳וַאֲפִילּוּ רֵישָׁא נָמֵימהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
להסברו של אביי, משנתנו ששנינו בה שאין אכילה והקטרה מצטרפים, הא תו [זו עוד] למה לי? אי [אם] בשביל לדייק: אבל אם חישב לאכול כחצי זית למחר ושוב חישב לאכול כחצי זית למחר מדבר ש(אין) דרכו לאכול קא משמע לן [הוא משמיע לנו] שמצטרף וחייבים על כך משום פיגול — הלוא מרישא דסיפא שמעת מינה [מתחילתו של סוף המשנה הקודמת שומע אתה], דקתני [שהוא שונה] שם: כחצי זית בחוץ כחצי זית למחרפסול, ונדייק: הא [אבל] לאכול כחצי זית למחר וכחצי זית למחרפיגול! אי [אם] תאמר שלענין לאכול ולהקטיר כלומר, את הדין דהיא גופא [של עצמה] קא משמע לן [משמיעה לנו המשנה], שמחשבות אכילה והקטרה אינן מצטרפות — הלוא מדיוקא דרישא שמעת מינה [מהדיוק של ההתחלה של המשנה הקודמת, אתה שומע דבר זה], ששנינו בה: לאכול דבר שדרכו לאכול הרי זה פיגול, ומכאן יש לדייק: אבל לאכול דבר שאין דרכו לאכול — אין חייבים על כך משום פיגול. דהשתא [שעכשיו, שהרי] מה אם כשחישב לאכול דבר שדרכו לאכול ולאכול דבר שאין דרכו לאכולאמרת [אומר אתה] שלא מצטרף, למרות שבשתיהן חישב על אכילה, אם חישב לאכול ולהקטיר מיבעיא [נצרכה לומר] שאין מצטרף? ומשיבים: אין [כן], גם אם שנינו מתחילה שלאכול ולאכול דבר שאין דרכו לאכול אינו מצטרף, עדיין לאכול ולהקטיר איצטריכא ליה [הוצרך לו] לומר, שכן סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: התם [שם] כשמחשב לאכול דבר שאין דרכו לאכול הוא שאינו מצטרף, משום דלא כי אורחיה קמחשב [שלא כדרכו הוא מחשב], שהוא מחשב על דבר שאין דרכו בכך, אבל הכא [כאן], שמחשב לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית, דבהאי כי אורחיה קמחשב [שבזה כדרכו מחשב] ובהאי כי אורחיה קא מחשב [ובזה הוא כדרכו מחשב] אימא לצטרף [אמור שיצטרפו], אף על פי שכל אחד מהם הוא כחצי זית, על כן קא משמע לן [משמיע לנו] שאינם מצטרפים.
פרק ב
א משנה הקומץ את המנחה על מנת לאכול שיריה או להקטיר קומצה למחרמודה ר׳ יוסי בזה שהוא פיגול וחייבין עליו כרת. אבל אם קמץ את המנחה על מנת להקטיר לבונתה למחר, ר׳ יוסי אומר: פסול הוא, אבל אין בו כרת, וחכמים אומרים: פיגול וחייבין עליו כרת. אמרו לו חכמים לר׳ יוסי: מה שינה במה שונה דבר זה מן הזבח, שאם שחטו על מנת להקריב אימוריו (החלקים המוקטרים) על המזבח למחר הרי זה פיגול? אמר להן: יש הבדל, שהזבח דמו ובשרו ואימוריו דבר אחד הם, ולכן כשמחשב על כל אחד מהם הרי הוא מפגל, והלבונה אינה מן המנחה. ב גמרא ושואלים על סגנון המשנה: למה לי למיתנא [לשנות]: מודה ר׳ יוסי בזו? די היה לשנות: הקומץ את המנחה לאכול שייריה או להקטיר קומצה למחר — פיגול וחייבים עליו כרת! ומשיבים, משום דקא בעי למיתנא סיפא [שהוא רוצה לשנות בסופה של המשנה]: להקטיר לבונתה למחר, ר׳ יוסי אומר: פסול ואין בו כרת. מהו דתימא [שתאמר]: טעמא [טעמו] של ר׳ יוסי שאומר כן הוא משום דקסבר [שהוא סבור]: אין מפגלין בחצי מתיר, אם חישב להקטיר חצי מתיר חוץ לזמנו אינו עושה פיגול, והרי המתיר של המנחה הוא גם הקומץ וגם הלבונה, ואם כן אפילו רישא נמי [בתחילת המשנה גם כן], שמחשב בזמן הקמיצה על הקטרת הקומץ למחר — אינו עושה פיגול, הואיל ואינו מחשב גם על הלבונה,מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144