×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אאֲכִילַת שְׁרָצִים לוֹקֶה עָלָיו בִּכְזַיִת מַאי טַעְמָא אכילה כְּתִיב בְּהוּ.
§ Rav Yehuda says that Rav says: With regard to eating creeping animals, one is flogged for eating an olive-bulk of them. What is the reason? It is because the term “eating” is written in the Torah with regard to them. The verse states: “And every creeping thing that swarms upon the earth is a detestable thing; it shall not be eaten” (Leviticus 11:41). The term “eating” is invariably referring to consuming an olive-bulk.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אכילת שרצים לוקה עליו בכזית – ולא בפחות מכזית:
מ״ט אכילה כתיב בהו – ואין אכילה פחות מכזית:
אמר רב יהודה אמר רב אכילת שרצים – אינו לוקה עליהן אלא בכזית ולא בכעדשה.
מ״ט אכילה כתיב בהו – לא תאכלום כי שקץ הם (ויקרא יא) ואכילה אינה פחותה מכזית.
מאי טעמא אכילה כתיב בהו – וסתם אכילה בכזית.
גמ׳ לוקה עליו בכזית. עיין מסכת ע״ז דף סט ע״א ברש״י ד״ה אמרטוטי וביבמות דף קיד ע״ב תוס׳ ד״ה משום ובכריתות דף ד ע״ב ברש״י ד״ה לאכילה:
א אמר רב יהודה, אמר רב: על אכילת שרצים לוקה עליו כאשר אכל כזית. מאי טעמא [מה טעם הדבר]? — שכן לשון ׳אכילה׳ כתיב בהו [נאמר בהם], שכך נאמר בשרצים: ״כל הולך על גחון וכל הולך על ארבע עד כל מרבה רגלים לכל השרץ השורץ על הארץ לא תאכלום כי שקץ הם״ (ויקרא יא, מב), וכלל הוא שסתם אכילה שיעורה בכזית.
§ Rav Yehuda says that Rav says: With regard to eating creeping animals, one is flogged for eating an olive-bulk of them. What is the reason? It is because the term “eating” is written in the Torah with regard to them. The verse states: “And every creeping thing that swarms upon the earth is a detestable thing; it shall not be eaten” (Leviticus 11:41). The term “eating” is invariably referring to consuming an olive-bulk.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) וְהָתָנֵי רַבִּי יוֹסֵי בַּר ר׳רַבִּי חֲנִינָא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן {ויקרא כ׳:כ״ה} וְהִבְדַּלְתֶּם בֵּין הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה לַטְּמֵאָה וּבֵין הָעוֹף הַטָּמֵא לַטָּהוֹר וְלֹא תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּרְמוֹשׂ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי לָכֶם לְטַמֵּא פָּתַח הַכָּתוּב בַּאֲכִילָה וְסִיֵּים בְּטוּמְאָה.

The Gemara raises a difficulty. But didn’t Rabbi Yosei bar Rabbi Ḥanina teach the following baraita before Rabbi Yoḥanan: The verse states: “You shall separate between the kosher animal and the non-kosher, and between the non-kosher bird and the kosher; and you shall not make your souls detestable by animal, or by bird, or by anything that swarms on the ground, which I have set apart for you as impure” (Leviticus 20:25). The verse opens with eating creeping animals, in the phrase “You shall not make your souls detestable,” and it ends with the ritual impurity of creeping animals: “Which I have set apart for you as impure.”
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פתח הכתוב באכילה וסיים בטומאה – דכתיב והבדלתם בין הבהמה הטהורה כו׳ לא תשקצו את נפשותיכם באכילה קא מיירי דכי אכיל ליה קא משקץ נפשיה וסיים בטומאה דכתיב אשר הבדלתי לכם לטמא:
פתח הכתוב באכילה – דהאי דכתיב (שם כ) ולא תשקצו את נפשותיכם היינו באכילה דכי אכיל להו משקץ נפשיה.
וסיים בטומאה – אשר הבדלתי לכם לטמא (שם) אלא לומר לך מה טומאת שרץ בכעדשה אף אכילה לוקה עליהן בכעדשה.
פתח באכילה וסיים בטומאה – דכתיב והבדלתם (אתם) בין הבהמה (הטמאה לטהורה) ולא תשקצו [את] נפשותיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמוש האדמה הרי לך פתח הכתוב באכילה דשיקוץ נפש שייך באכילה וכתיב אשר הבדלתי (אותם) [לכם] לטמא דהיינו לטמא אחרים בנגיעה והיינו סיים בטומאה לומר מה טומאה בכעדשה כו׳ כלומר להכי פתח הכתוב באכילה וסיים בטומאה לומר לך שיעור אכילה כשיעור טומאה מה טומאה בכעדשה כדדרשינן (חגיגה דף יא.) מהם בהם ושיערו חכמים חומט תחלת ברייתו בכעדשה.
ומקשים: והתני [והרי שנה] ר׳ יוסי בר ר׳ חנינא קמיה [לפני] ר׳ יוחנן ברייתא על הכתוב ״והבדלתם בין הבהמה הטהרה לטמאה ובין העוף הטמא לטהר ולא תשקצו את נפשתיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמש האדמה אשר הבדלתי לכם לטמא״ (ויקרא כ, כה), שיש בכתוב זה שני עניינים, שהרי פתח הכתוב בענין איסור אכילה (״ולא תשקצו את נפשותיכם״), וסיים בענין הטומאה (״אשר הבדלתי לכם לטמא״).
The Gemara raises a difficulty. But didn’t Rabbi Yosei bar Rabbi Ḥanina teach the following baraita before Rabbi Yoḥanan: The verse states: “You shall separate between the kosher animal and the non-kosher, and between the non-kosher bird and the kosher; and you shall not make your souls detestable by animal, or by bird, or by anything that swarms on the ground, which I have set apart for you as impure” (Leviticus 20:25). The verse opens with eating creeping animals, in the phrase “You shall not make your souls detestable,” and it ends with the ritual impurity of creeping animals: “Which I have set apart for you as impure.”
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מָה טוּמְאָה בְּכַעֲדָשָׁה אַף אֲכִילָה בְּכַעֲדָשָׁה וְקַלְּסֵיהּ ר׳רַבִּי יוֹחָנָן וְקַשְׁיָא לִדְרַב.

The baraita explains: This teaches that just as the carcass of a creeping animal imparts ritual impurity through contact when it is the volume of a lentil-bulk, so too, one is liable for the prohibition of eating a creeping animal when it is the volume of a lentil-bulk. And Rabbi Yoḥanan praised [vekilseih] Rabbi Yosei bar Rabbi Ḥanina for citing this baraita. And this poses a difficulty to the opinion of Rav, who maintains that one is flogged only if he eats an olive-bulk of creeping animals.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא אמר לך מה טומאה בכעדשה אף אכילה בכעדשה וקלסיה ר׳ יוחנן – להא דתני רבי יוסי ב״ר חנינא:
וקלסיה ר׳ יוחנן – להאי דתני רבי יוסי בר ר׳ חנינא וקשיא לרב יהודה אמר רב דאמר בכזית.
וקלסיה ר׳ יוחנן – לרבי יוסי בר רבי חנינא שסידר הברייתא לפניו וא״כ קשיא לרב דאמר בכזית ולא גברא אגברא דמסתברא טעמא דרב משום דליכא מאן דפליג וגם מפיק מילתא מקראי.
ללמד: מה טומאה של שרצים היא בשיעור כעדשה, אף שיעור המחייב באכילה הריהו בכעדשה. וקלסיה [ושיבח אותו] ר׳ יוחנן על דבריו, וקשיא [וקשה] לשיטת רב האומר שלוקים על אכילת שרצים רק בשיעור כזית!
The baraita explains: This teaches that just as the carcass of a creeping animal imparts ritual impurity through contact when it is the volume of a lentil-bulk, so too, one is liable for the prohibition of eating a creeping animal when it is the volume of a lentil-bulk. And Rabbi Yoḥanan praised [vekilseih] Rabbi Yosei bar Rabbi Ḥanina for citing this baraita. And this poses a difficulty to the opinion of Rav, who maintains that one is flogged only if he eats an olive-bulk of creeping animals.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) לָא קַשְׁיָא בכָּאן בְּמִיתָתָן גכָּאן בְּחַיֵּיהֶן.

The Gemara answers: This is not difficult. Here, the baraita is referring to eating creeping animals when they are dead, at which stage they impart ritual impurity and one is liable for eating a lentil-bulk. By contrast, there, Rav is speaking about eating creeping animals when they are alive, which do not yet impart ritual impurity. For this reason one is flogged only if he eats an olive-bulk.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא קשיא כאן בחייהן כאן במיתתן – הא דקתני בכזית היינו כי אכיל מינייהו בחייהון:
כאן כי אכיל מינייהו במיתתן – בכעדשה:
לא קשיא כאן בחייהן כאן במיתתן – הא דתני כזית היינו כי אכיל מינייהו בחייהן אבל כי אכיל מינייהו במיתתן אפילו בכעדשה לקי דומיא דטומאה.
כאן במיתתן כאן בחייהם – כלומר במיתתן דאיכא טומאה בכעדשה אמרי איסור אכילה שיעורו כשיעור טומאה אבל בחיים ליכא טומאה אמרי דלוקה על אכילתו בכזית אמר ליה אביי והא רב אמתני׳ קאי כלומר והלא רב אמרה למילתיה על משנתינו דכל השרצים דמיירי בין במיתתם בין בחייהם אמר [ליה רב יוסף] ההוא דילך הוא לשון קנטור הוא כלומר דיוק זה שלך יהיה ואין לי עסק בו רב שמעתא בעלמא קאמר כלומר מילתא באפי נפשיה ולא אמתני׳ קאי ואביי סלקא דעתיה דקאי אמתני׳ דומיא דההיא דלעיל דלא שנו אלא לענין טומאה.
ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה], שכן כאן (בברייתא) מדובר באכילת שרצים במיתתן (לאחר שמתו), והריהו לוקה על שיעור כעדשה, ששיעור טומאתם ושיעור אכילתם שווים ולכך אף רב מודה. ואילו כאן (בדברי רב) מדובר באכילת שרצים בחייהן, כשאינם מטמאים, ואז שיעור אכילתם כשאר איסורי אכילה, בכזית.
The Gemara answers: This is not difficult. Here, the baraita is referring to eating creeping animals when they are dead, at which stage they impart ritual impurity and one is liable for eating a lentil-bulk. By contrast, there, Rav is speaking about eating creeping animals when they are alive, which do not yet impart ritual impurity. For this reason one is flogged only if he eats an olive-bulk.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וְהָא רַב אמתני׳אַמַּתְנִיתִין קָאֵי ומתני׳וּמַתְנִיתִין כׇּל הַשְּׁרָצִים קָתָנֵי אֲפִילּוּ בְּמִיתָתָן (לָאו דְּאִיכָּא פּוּרְתָּא מֵהַאי וּפוּרְתָּא מֵהַאי) אֲמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף הָהִיא דִּיּוּקָא דִּילָךְ הוּא רַב שְׁמַעְתָּא בְּעָלְמָא קָאָמַר.:

Abaye said to Rav Yosef: But in his statement Rav was referring to the mishna, and the mishna teaches: And all the creeping animals join together to constitute the requisite olive-bulk measure to render one who consumes it liable to receive lashes. This indicates that this halakha applies even when they are dead. Is the mishna not referring to a case where there is a bit of this live creeping animal and a bit of that carcass of a creeping animal, which together combine to amount to an olive-bulk? Rav Yosef said to Abaye: This deductive inference, that Rav is referring to the mishna, is yours. But in fact Rav was merely saying a halakha unconnected to the mishna. Therefore, there is no proof that Rav was speaking about the carcasses of creeping animals.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והא רב נמי אמתני׳ קאי דמתני׳ דקתני כל השרצים מצטרפין במיתתן קא מיירי הכי קא פריך והא אנן ידעינן בבירור דכי קאמר רב אכילת שרצים לוקה עליו בכזית אמתני׳ קאי וממאי ידעינן הכי משום דקאמר לעיל לא שנו אלא לענין טומאה והאי אמתני׳ קאי הכא נמי אמתניתין קאי וכיון דקאי אמתניתין מתניתין במיתתן קא מיירי מכלל דהאי דקאמר רב בכזית במיתתן קאמר והיכי מתרצת לה בחייהון:
א״ל רב יוסף לאביי ההיא דוקיא דילך היא – כלומר אותו דקדוק שאתה מדקדק דאמתניתין קאי שלך יהא אותו דקדוק דלא סבירא לי הכי דרב לאו אמתניתין קאי אלא שמעתא בעלמא קאמר מימרא דעלמא:
והא רב נמי אמתני׳ קאי – ומנא ידעי דהכי הוא משום דקאמר רב לעיל לא שנו אלא לענין אכילה וההיא ודאי אמתני׳ קאי אכל הנבלות מצטרפין הכא נמי הא דקאמר רב אכילת שרצים לוקה עליהן בכזית קאי אמתני׳ אכל השרצים מצטרפין זה עם זה ומתני׳ במיתתן קא מיירי דהא קתני כל הנבלות מצטרפות זו עם זו דהיינו במיתתן וכיון דקאי אמתני׳ מכלל דהא דקאמר רב נמי בכזית קאי במיתתן והיכי מתרצא לדרב בחייהן.
דאיכא פורתא וכו׳ – לא שמענו פירושו.
אמר ליה רב יוסף לאביי ההוא דיוקא דילך היא – כלומר האי דיוקא דקא דייקת דרב אמתני׳ קאי שלך יהא אותו דקדוק ולא סבירא לי דרב דאמר אכילת שרצים וכו׳ לא קאי אמתני׳ אלא שמעתא בעלמא קאמר.
אמר ליה [לו] אביי לרב יוסף בשאלה על תירוץ זה: והא [והרי] רב אמתניתין קאי [על משנתנו עומד, מתייחס], בדבריו אלה, ומתניתין [ומשנתנו] בלשון ״כל השרצים״ קתני [היא שונה], לומר שהדברים אמורים בכל האופנים בהם אסורים השרצים באכילה, בחייהם ואפילו במיתתן. לאו [האם לא] מדובר במשנתנו, שמצטרפים הם זה לזה לשיעור המחייב, גם דאיכא פורתא מהאי ופורתא מהאי [שיש קצת מזה, שרצים חיים, וקצת מזה, שרצים מתים]? הרי איפוא שרב אמר את דבריו, שחיוב אכילה בשרצים הוא בשיעור כזית, אף בשרצים שמתו! אמר ליה [לו] רב יוסף לאביי בדחיית שאלתו זו: ההיא דיוקא [דיוק זה] שאתה מדייק דילך [שלך] הוא, ואתה הוא שמקשר את דברי רב למשנה ומסיק ממנו מסקנות. ואולם הנכון הוא כי רבשמעתא בעלמא קאמר [הלכה בכלל הוא אומר] שאינה מתייחסת למשנה.
Abaye said to Rav Yosef: But in his statement Rav was referring to the mishna, and the mishna teaches: And all the creeping animals join together to constitute the requisite olive-bulk measure to render one who consumes it liable to receive lashes. This indicates that this halakha applies even when they are dead. Is the mishna not referring to a case where there is a bit of this live creeping animal and a bit of that carcass of a creeping animal, which together combine to amount to an olive-bulk? Rav Yosef said to Abaye: This deductive inference, that Rav is referring to the mishna, is yours. But in fact Rav was merely saying a halakha unconnected to the mishna. Therefore, there is no proof that Rav was speaking about the carcasses of creeping animals.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְקַלְּסֵיהּ ר׳רַבִּי יוֹחָנָן.: מֵיתִיבִי דהָאֵיבָרִין אֵין לָהֶן שִׁיעוּר אפי׳אֲפִילּוּ פָּחוֹת מִכְּזַיִת נְבֵלָה וּפָחוֹת מִכַּעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ מְטַמְּאִין וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֵין לוֹקִין עֲלֵיהֶן אֶלָּא בִּכְזַיִת.

The Gemara stated: And Rabbi Yoḥanan praised Rabbi Yosei bar Rabbi Ḥanina for citing the baraita that rules that one is liable for violating the prohibition of eating a creeping animal by the amount of a lentil-bulk. The Gemara raises an objection from a mishna (Oholot 1:7): The whole limbs of impure bodies have no minimum measure with regard to imparting ritual impurity. Even if the limbs were less than an olive-bulk of a carcass or less than a lentil-bulk of a creeping animal, they impart ritual impurity. And Rabbi Yoḥanan says: This mishna is referring to the halakhot of ritual impurity; but with regard to the minimum measure which renders one liable for consumption, one is flogged for eating them only if they amount to an olive-bulk.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וקלסיה ר׳ יוחנן מיתיבי – הכי משמע דקאמר מותיב להאי דקלסיה ר׳ יוחנן להא דר׳ יוסי בר חנינא:
האיברים אין להם שיעור – כל שהוא אבר שלם אפילו יהא בו באותו אבר פחות מכזית. לענין נבילות או אבר שלם שהוא פחות מכעדשה מן השרץ מטמאין דהואיל והאיברים שלימין אע״פ שיש בהן פחות מכשיעור מטמאין שחשובין הן:
ואמר ר׳ יוחנן אין לוקין עליהן אלא בכזית – הכי קא פריך1 והא הכא דאית בהו כל כך דאפילו פחות מכשיעורין מטמאין ואפילו הכי אמר ר׳ יוחנן דאין לוקין עליהן פחות מכזית האוכלו והיכי קלסיה ר׳ יוחנן להא דר׳ יוסי ב״ר חנינא דאמר דאכילה לוקין עליו בכעדשה:
1. נראה דצ״ל והא היכא באברין דאית בהו חשיבות דאפילו פחות וכו׳.
וקלסיה רבי יוחנן מיתיבי – על הא דקאמר לעיל דקלסיה רבי יוחנן דמשמע דסבירא ליה דאכילת שרצים בכעדשה מותיב ליה השתא.
האברים אין להם שיעור – דאבר כל שהוא אם הוא שלם אפילו הוא פחות מכזית לענין נבלות או אבר שלם מן השרץ שהוא פחות מכעדשה מטמאין דהואיל והן איברין שלמין אע״פ שאין בהן כשיעור מטמאין משום דחשיבי.
ואמר ר׳ יוחנן אין האוכלן לוקה עליהן אלא בכזית – והשתא משמע דר׳ יוחנן קאי אהאי ברייתא דהאיברין והך ברייתא ודאי במיתתן קמיירי דקתני אפי׳ פחות מכזית נבלות וא״ר יוחנן אין לוקין אלא בכזית והיכי קלסיה ר׳ יוחנן להא דר׳ יוסי בר ר׳ חנינא דלוקין עליהן בכעדשה דאוקימנא לה נמי דבמיתתן קמיירי וקשיא דר׳ יוחנן אדר׳ יוחנן.
וקלסיה ר׳ יוחנן – בתמיה מיתיבי האברים וכו׳ כלומר וכי קילס ר׳ יוחנן והלא יש תשובה על זה דקשיא דר׳ יוחנן אדר׳ יוחנן האברים אין להם שיעור אע״ג דבעינן בנבלה כזית ובשרץ בכעדשה מ״מ באברים לא בעינן שום שיעור וא״ר יוחנן אין לוקין עליהן אלא בכזית ולעיל קאמר בכעדשה סגי וא״ת לישני כאן במיתתן כאן בחייהן וי״ל (דכולי עלמא) הכא נמי מיירי במיתתן דאברייתא דאברים קאי (הא) דמיירי במיתה מדקאמר מטמאין.
שנינו קודם כי קלסיה [שבח אותו] ר׳ יוחנן את ר׳ יוסי בר ר׳ יהודה על הברייתא שהביא ועל דיוק דבריו בברייתא זו. הרי שר׳ יוחנן סבור כי השיעור על אכילת שרצים טמאים הוא בכעדשה. מיתיבי [מקשים] על כך ממה ששנינו במשנה במסכת אהלות: האיברין השלמים (שיש בהם בשר, גידים ועצמות) הבאים מן המטמאים (המת, נבלה, השרץ) — אין להן שיעור לטומאתם, ואפילו אבר בשיעור הפחות מכזית מה נבלה ואבר בשיעור הפחות מכעדשה מן השרץ — הריהם מטמאין. ואמר ר׳ יוחנן: כך הוא דינם לענין הטומאה, ואולם לענין שיעור אכילה, אין לוקין עליהן אלא בכזית. הרי שלדעת ר׳ יוחנן אין לוקים על אכילת שרצים בכעדשה!
The Gemara stated: And Rabbi Yoḥanan praised Rabbi Yosei bar Rabbi Ḥanina for citing the baraita that rules that one is liable for violating the prohibition of eating a creeping animal by the amount of a lentil-bulk. The Gemara raises an objection from a mishna (Oholot 1:7): The whole limbs of impure bodies have no minimum measure with regard to imparting ritual impurity. Even if the limbs were less than an olive-bulk of a carcass or less than a lentil-bulk of a creeping animal, they impart ritual impurity. And Rabbi Yoḥanan says: This mishna is referring to the halakhot of ritual impurity; but with regard to the minimum measure which renders one liable for consumption, one is flogged for eating them only if they amount to an olive-bulk.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר רָבָא בְּמוּבְדָּלִין דִּבֵּר הַכָּתוּב.

Rava says in resolution of the apparent contradiction between Rabbi Yoḥanan’s statements: When Rabbi Yoḥanan said that one is flogged for eating even a lentil-bulk of a creeping animal, he was referring only to those eight creeping animals of which the verse speaks, which are separated from all other creeping animals. The Torah (Leviticus 11:29–32) lists eight types of creeping animals, and Rabbi Yoḥanan was referring specifically to those eight. He maintains that one is flogged for eating a lentil-bulk of such creatures, whereas in the case of other creeping animals one is flogged only for eating an olive-bulk of them.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רבא במובדלין דבר הכתוב – ולא תשקצו את נפשותיכם מתריץ דלא תיקשי לר׳ יוחנן דהא דקלסיה להאי מה טומאה בכעדשה אף אכילה בכעדשה:
במובדלין קאמר – בהנך ח׳ שרצים שבתורה שמובדלין שחמורין שטמאין יותר מן האחרים בהנהו קאמר בכעדשה והאי דקאמר הכא דאין לוקין עליהן אלא בכזית בשאר שרצים שאין מובדלין קאמר:
אמר רבא במובדלין דבר הכתוב – דהא דקלסיה ר׳ יוחנן לההיא מה טומאה בכעדשה אף אכילה בכעדשה במובדלין דבר הכתוב בהני דכתיב בהן והבדלתם בהנך ח׳ שרצים שבתורה שמובדלין משאר שרצים וחמורין לענין טומאה יותר מן האחרים דאחרים לא מטמו כלל אלא הני ח׳ ובהנהו קאמר קרא דמשמע דאכילה נמי בכעדשה והאי דאמר ר׳ יוחנן אין לוקין עליהן אלא בכזית לא קאי אברייתא דברייתא ודאי מיירי בשרצים שֶׁאֵינָן מובדלין קאמר ר׳ יוחנן דאין לוקין עליהן אלא בכזית.
אמר רבא במובדלין דבר הכתוב – כלומר הא דאמר ר׳ יוחנן איסורו כטומאה היינו מובדלים שבפרשה כלומר ח׳ שרצים דטומאתן בכעדשה והא דקאמר ר׳ יוחנן אין לוקין עליהם אלא בכזית בשאר שרצים מיירי שהם טהורים מלטמא ולא שייך בהן לומר איסורו כטומאה וא״ת כי שני לעיל כאן בחייהם כאן במיתתן לישני כאן במובדלין כאן בשאינן מובדלין כי הכא י״ל דאי מיירי הא דרב דלעיל באין מובדלין מאי רבותיה דקמ״ל רב פשיטא דבעי כזית מידי דהוה אכל איסורין שבתורה מיהו קשיא דא״כ ר׳ יוחנן נמי מאי קמ״ל כיון דמיירי בשאר שרצים דלא שייך טומאה ועוד קשיא דא״כ דמיירי הך דר׳ יוחנן דהכא בשאר שרצים א״כ לא קאי אמאי דמיירי בברייתא בח׳ שרצים המובדלין מדקתני מטמאין לכך נראה דה״פ במובדלין דבר הכתוב כלומר לא הקיש הכתוב אכילה לטומאה אלא גבי שרצים דשייך בהו הבדלה כגון ח׳ שרצים שמובדלין מן האחרים אבל בהמה לא הוקשה אכילתה לטומאתה ובבהמה הוא דקאמר ר׳ יוחנן דבעינן כזית ולא קאי אכל מילי דברייתא לא קאי אפחות מכעדשה מן השרץ אלא אאברים דנבלה וקמ״ל דאע״ג דלענין טומאה מהני אפילו פחות מכזית מ״מ לענין אכילה בעינן כזית ועל זה פריך בהמה נמי לפלוג בין מובדלת לשאינה מובדלת כי היכי דגבי שרצים מפלגין בין מובדלין לאינן מובדלין וגבי מובדלין מקשי אכילה לטומאה הכי נמי גבי בהמה הוה לן לאקושי אכילה לטומאה דהא בהמה איתקש לשרצים בהאי קרא ונפקא מינה לענין אבר נבלת בהמה שיהא איסורה כטומאה דהיינו בכל שהוא כדקתני האברים אין להם שיעור והא דקתני בין מובדלות לשאינן מובדלות לשאינן מובדלות ל״ד אלא כלומר דלגבי בהמה לא תיבעי (אבר) כזית ומשני כי מקיש להו רחמנא לבל תשקצו כלומר הא דמקשינן אכילה לטומאה היינו בשרצים דעלייהו קאי אשר הבדלתי לכם לטמא אבל בהמה לא מיירי קרא דאשר הבדלתי דליכא לפלוגי בין מובדלין לשאינן מובדלין שהרי כל הבהמות בין טהורות בין טמאות מטמאות הלכך כיון דלא שייכא בהו הבדלה לא קאי סיפא דקרא אבהמות ואם כן ליכא לאקשויי אכילה לטומאה גבי בהמה וכי איתקוש בהמה לשרצים היינו דווקא לבל תשקצו ופירוש זה דחוק מאד דמעיקרא מאי סלקא דעתך וכי לא ידע שפיר דליכא לאקושי אכילה לטומאה אלא בשרצים דשייך בהו הבדלה לכך נראה דמעיקרא ה״פ בהמה נמי ליפלוג בין מובדלין לשאינן מובדלין כלומר הא ודאי דליכא לאקושי אכילה לטומאה בהיקשא דנראה דגבי בהמה לא שייך בה הבדלה אלא מ״מ כיון דגבי שרצים איתקש אכילה לטומאה משום דשייך בהו הבדלה גבי בהמה נמי הוה לן למימר דאיסור אכילתה כטומאה וגבי אברים לא תבעי כזית דהא בהמה ושרצים איתקשו להדדי בהאי קרא ומשני כי הקיש להו רחמנא לבהמה ושרצים היינו דווקא לבל תשקצו שיש בשניהם לאו דבל תשקצו אבל לענין לעשות אכילה כטומאה לא הוי בהמה כשרץ.
אמר רבא בתירוץ הקושיה: שיטת ר׳ יוחנן שלוקים על אכילת שרצים אף בשיעור כעדשה אינה אלא בשרצים המובדלין (הנבדלים משאר השרצים), והם שמונת השרצים המטמאים במותם שבהם דבר הכתוב (״וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על הארץ החולד והעכבר והצב למינהו. והאנקה והכח והלטאה והחומט והתנשמת. אלה הטמאים לכם בכל השרץ כל הנוגע בהם במותם יטמא עד הערב״ (ויקרא יא, כט—לב). ועל שרצים אלה בלבד מדובר בברייתא. ואילו בשאר השרצים סבור ר׳ יוחנן ששיעור אכילתם המחייב הוא (כבשאר איסורי אכילה) בכזית.
Rava says in resolution of the apparent contradiction between Rabbi Yoḥanan’s statements: When Rabbi Yoḥanan said that one is flogged for eating even a lentil-bulk of a creeping animal, he was referring only to those eight creeping animals of which the verse speaks, which are separated from all other creeping animals. The Torah (Leviticus 11:29–32) lists eight types of creeping animals, and Rabbi Yoḥanan was referring specifically to those eight. He maintains that one is flogged for eating a lentil-bulk of such creatures, whereas in the case of other creeping animals one is flogged only for eating an olive-bulk of them.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) א״לאֲמַר לֵיהּ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה לְרָבָא אֶלָּא מֵעַתָּה בְּהֵמָה נָמֵי לִיפְלְגִי בֵּין מוּבְדֶּלֶת לְשֶׁאֵינָהּ מוּבְדֶּלֶת

Rav Adda bar Ahava said to Rava: If that is so, that there is a difference in the measure of liability for consumption between various types of creeping animals, the same should also apply with regard to an animal. Since the Torah in Leviticus 20:25 juxtaposes both kosher animals and non-kosher animals to creeping animals, one can say that an analogous difference should apply here as well: Let the halakha distinguish between flesh from the carcass of kosher animals, which is separated from other types in that it is permitted in consumption by the Torah, and flesh from the carcass of a non-kosher animal, which is not separated, i.e., which is not permitted by the Torah. Consequently, if the carcass of a kosher animal imparts ritual impurity by the amount of an olive-bulk of flesh, the measure of flesh from the carcass of a non-kosher animal that imparts ritual impurity should be larger, i.e., an egg-bulk.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא מעתה בהמה נמי נימא ליפלוג בה בין מובדלת לשאינה מובדלת – ולימא הכי האי דקאמרינן דנבלה מטמאה בכזית במובדלת קאמר לבהמה טהורה קרי לה מובדלת שמובדלת ומותרת באכילה בין כל שאר בהמות אבל שאינה מובדלת לאכילה דהיינו בהמה טמאה לא מטמאה אלא עד דאיכא יותר מכזית כגון כביצה:
אלא מעתה – דבמובדלין דבר הכתוב דמשני שיעורא בין מובדלין לשאינן מובדלין בהמה נמי הואיל והקישה רחמנא לשרצים בחד קרא נבלת בהמה טמאה ונבלת בהמה טהורה לשרצים דכתיב והבדלתם וגו׳ בכל אשר תרמוש האדמה וגו׳ נימא נמי דלהכי אקשינהו דשני בין מובדלת לשאינה מובדלת ולימא הכי דהא דקאמר דנבלה מטמאה בכזית היינו במובדלת לבהמה טהורה קרי לה מובדלת שמובדלת מבהמות טמאות דמותרת באכילה אבל בהמה טמאה שאינה מובדלת לא מטמאה עד דאיכא טפי מכזית עד דאיכא כביצה.
אמר ליה [לו] רב אדא בר אהבה לרבא בדחיית תירוצו: אלא מעתה לדבריך אלה שקיים הבדל בשיעורי אכילה בין השרצים המובדלים לבין שאר השרצים, אם כן בטומאת בהמה נמי [גם כן], ליפלגי [שיחלקו] בין זו המובדלת (נבלת בהמה טהורה) ששיעור טומאתה הוא בכזית לבין זו שאינה מובדלת (נבלת בהמה טמאה) ששיעור טומאתה הריהו יותר מכזית, בכביצה.
Rav Adda bar Ahava said to Rava: If that is so, that there is a difference in the measure of liability for consumption between various types of creeping animals, the same should also apply with regard to an animal. Since the Torah in Leviticus 20:25 juxtaposes both kosher animals and non-kosher animals to creeping animals, one can say that an analogous difference should apply here as well: Let the halakha distinguish between flesh from the carcass of kosher animals, which is separated from other types in that it is permitted in consumption by the Torah, and flesh from the carcass of a non-kosher animal, which is not separated, i.e., which is not permitted by the Torah. Consequently, if the carcass of a kosher animal imparts ritual impurity by the amount of an olive-bulk of flesh, the measure of flesh from the carcass of a non-kosher animal that imparts ritual impurity should be larger, i.e., an egg-bulk.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מעילה טז: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה מעילה טז:, מיוחס לר׳ גרשום מעילה טז:, רש"י מעילה טז:, תוספות מעילה טז:, גליון הש"ס לרע"א מעילה טז:, פירוש הרב שטיינזלץ מעילה טז:

Meilah 16b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Meilah 16b, Attributed to R. Gershom Meilah 16b, Rashi Meilah 16b, Tosafot Meilah 16b, Gilyon HaShas Meilah 16b, Steinsaltz Commentary Meilah 16b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144