×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מִשּׁוּם דְּאָפְכִי לְהוּ.
The Gemara answers: Because there are those who reversed the names in the baraita and attributed the position of Rabbi Yehuda to Rabbi Meir, and vice versa. Therefore, in order to avoid any lack of clarity, Rabbi Zeira stated the halakha explicitly.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יר׳ ישמעאל בן חכמוןגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי מגילה לב ע״א} תנו רבנן פותח ורואה [גולל]⁠1 ומברך וחוזר ופותח וקורא דברי ר׳ מאיר ר׳ יהודה אומר פותח ורואה ומברך2 וקורא וכן הילכתא:
{ירושלמי ברכות ה:ג} ירושלמי בפרק אין עומדין להתפלל היה קורא בתורה ונשתתק זה שהוא עומד3 תחתיו יתחיל ממקום שהתחיל הראשון ואם תאמר ממקום שפסק הראשון4 הראשונים נתברכו לפניהן ולא [נתברכו]⁠5 לאחריהן והאחרונים נתברכו לאחריהן ולא [נתברכו]⁠6 לפניהם וכתיב {תהלים יט:ח} תורת יי׳י תמימה משיבת נפש7 שתהא כולה תמימה8.
{בבלי מגילה לב ע״א} אמ׳ ר׳ [זירא]⁠9 אמר ר׳ מתנה אמר שמואל10 הלוחות והבימות אין בהם משום11 קדושה.
אמר רבי שפטי12 אמ׳ ר׳ יוחנן הגולל ספר תורה יעמידנו על התפר {פי׳ ר״ח} שאם יקרע יקרע על התפר13. ואמ׳14 ר׳ שפטי אמ׳ ר׳ יוחנן הגולל ספר תורה גוללו מבחוץ ואין גוללו15 מבפנים16 וכשהוא מהדקו מהדקו מבפנים ואינו מהדקו מבחוץ17. ואמ׳ ר׳ שפטי אמר רבי יוחנן עשרה שקראו בתורה18 גדול שבכולן גולל ספר תורה דאמר ר׳ יהושע בן לוי עשרה שקראו הגולל ספר תורה19 קיבל20 שכר כולן שכר כולן סלקא דעתא אלא אמר אביי21 נוטל22 שכר כנגד כולם.
אמר רב משרשיא שני תלמידי חכמים שיושבין בעיר אחת ואין נוחין זה לזה23 בהלכה24 עליהן הכתוב אומר {יחזקאל כ:כה} וגם אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם {פי׳ ר״ח} פירוש וגם25 אני נתתי להם חקים והן לא טובים זה לזה לפיכך אני מביא עליהם משפטים לא יחיו בהן.
והאוחז ספר תורה ערום נקבר ערום נקבר26 ערום סלק׳ דעת׳ אלא אימא נקבר ערום27 בלא אותה מצוה. אמ׳ ר׳ ינאי בריה דר׳ ינאי סבא משמיה דר׳ ינאי רבה מוטב תגלל28 המטפחת [ואל] יגלה29 ספר תורה:
{ויקרא כג:מד} וידבר משה את מועדי יי׳י אל בני ישראל30 מצותן שיהו קורין כל אחד ואחד בזמנו31: תנו רבנן משה תקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו של-יום הלכות הפסח32 בפסח הלכות33 עצרת בעצרת והלכות החג34 בחג:
סליק פירקא
{בבלי מגילה לב ע״א} אמר עולא מפני מה אמרו הקורא בתורה לא יסייע לתורגמן כדי שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה:
{ירושלמי מגילה ד:א35} ירוש׳ ר׳ שמואל בר רב36 יצחק עאל לכנישתא37 חזא38 [לבר-נש] קאיי39 ומתרגם סמוך לעמודא אמ׳ ליה אסיר לך כשם שניתנה תורה באימה כך [אנו צריכין]⁠40 לנהוג בה באימה41. אמ׳ ר׳ חגי (אמ׳42) ר׳ שמואל בר רב43 יצחק על לכנישתא44 חמא45 חזנא קאיים וקא מתרגם46 ולא קאיי47 בר נש תחותיה48 אמ׳ ליה אסיר לך49 כשם שנתנה תורה על ידי סרסור כך [אנו צריכין]⁠50 לנהוג בה [על ידי סרסור]⁠51. על ר׳ יהודה בן פזי ועבדה52 שאלה קמיה {דברים ה:ה} אנכי עומד בין ייָ׳י וביניכם53. אמ׳ ר׳ חגי54 רב שמואל בר55 יצחק על לבי כנישתא56 חזא57 חד סופר מושיט תרגומא מגו ספרא אמר ליה אסיר לך דברים שנאמרו בפה בפה ודברים שנאמרו58 בכתב בכתב:
{תוספתא מגילה ג:ו} תוספתא בית59 הכנסת שאין להן מי שיקרא אלא60 אחד עומד וקורא ויושב ועומד וקורא ויושב61 אפילו שבעה פעמים:
{תוספתא מגילה ג:יג-יד} קטן מתרגם על ידי גדול אבל אינו כבוד לגדול [שיתרגם]⁠62 על ידי קטן63 שנאמר {שמות ז:א} ואהרן אחיך יהיה נביאיך. ראש64 הכנסת או חזן הכנסת לא יקרא עד שיאמרו לו אחרים קרא שאין אדם מבזבז לו. חזן העומד לקרות אחר עומד ומחזן עליו עד שיקרא כיצד זקנים יושבין פניהם כלפי העם ואחוריהם65 כלפי הקודש. וכשמניחין התיבה66 פניה כלפי העם ואחוריה67 כלפי הקודש וכשהכהנים נושאין כפיהן פניהם כלפי העם ואחוריהן כלפי הקודֶש68 וחזן הכנסת וכל העם פניהן כלפי הקודש69 שנאמר {ויקרא ח:ד} ותקהל העדה אל פתח אהל מועד:
אין פותחין פתחי [בית] הכנסת70 אלא למזרח שכן מצינו בהיכל שפתוח למזרח שנאמר {במדבר ג:לח} והחנים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה71:
1. גולל: גט, גיד, גלח, כ״י נ, דפוסים. כ״י א: ״גולל״. חסר בר״ח.
2. ומברך: גט, גיד: ״מברך״.
3. שהוא עומד: וכן ב-גיד, גלח, כ״י נ. וכן בתשובות הרמב״ם (סי׳ רצ״ה). דפוסים רק: שעומד, וכן בעיתים (סי׳ קמג). גט רק: ״שהוא״.
4. הראשון: דפוסים. ודומה בעיתים: ״הראשון, הפסוקים״. חסר בכל כה״י, וכן חסר ברמב״ם שם.
5. נתברכו: גט, גיד, גלח, עיתים, רמב״ם שם. חסר בכ״י א, כ״י נ, דפוסים.
6. נתברכו: גט, גיד, גלח, כ״י נ, עיתים, רמב״ם. חסר בכ״י א, דפוסים.
7. משיבת נפש: גיד, דפוסים. חסר ב-גט, גכד, גלח, כ״י א, כ״י נ, עיתים, רמב״ם שם.
8. שתהא כולה תמימה: חסר ב-גלח.
9. [זירא]: גט, גיד, גכד, גלח, כ״י נ, דפוסים. כ״י א: ״יצחק״.
10. אמר שמואל: חסר ב-גלח.
11. משום: וכן בכל כה״י ובר״ח. חסר בדפוסים, וכן חסר ברמב״ם משנ״ת הל׳ ספר תורה (י:ד).
12. שפטי: וכן גט, גיד, גכד, גלח, דפוס קושטא, וכן בה״ג כ״י. כ״י נ: ״שפטאי״. דפוסים: שפטיה. וכן בהמשך שם.
13. על התפר: וכן ב-גיד, גלח, דפוסים. גכד: ״מהתפר״. גט, כ״י נ: ״בתפר״, וכן בר״ח.
14. ואמ׳: גכד, כ״י נ: ״אמ׳⁠ ⁠⁠״.
15. גוללו, גוללו: וכן גט, גכד, גלח, כ״י נ, דפוס קושטא, בה״ג ורמב״ם משנ״ת הל׳ תפילה (יב:כד). גיד, דפוסים: ״גולל, גולל״.
16. ואין גוללו מבפנים: חסר ב-גלח.
17. מבפנים, מבחוץ: וכן ב-גיד, גלח, כ״י נ, ר״ח, רמב״ם שם. דפוסים: בפנים, בחוץ.
18. בתורה: וכן בכל כה״י, בה״ג, ר״ח. דפוסים: בספר תורה.
19. עשרה שקראו הגולל ספר תורה: כ״י א לפני הגהה רק ״הגולל ספר תורה״. גלח, כ״י נ: ״עשרה שקראו בתורה הגולל ספר תורה״, כבה״ג, ר״ח. דפוסים: עשרה שקראו בתורה הגולל.
20. קיבל: גלח, דפוסים: ״מקבל״. גיד, כ״י נ: ״נוטל״, כבלשון אביי בסמוך, וכן בה״ג.
21. אמר אביי: גיד: ״אימא״.
22. נוטל: גלח: ״נותנין לו״ כבר״ח.
23. נוחין זה לזה: וכן ר״ח. גיד: ״נהנין זה את זה״. דפוס קושטא: נוחין זה בזה.
24. בהלכה: חסר ב-גלח.
25. וגם: חסר בכ״י נ.
26. נקבר: חסר בכ״י נ, דפוסים.
27. נקבר ערום סלק׳...ערום: חסר ב-גלח וכנראה גם ב-גכה, כפי שחסר בר״ח. מ-״סלק׳ דעת׳⁠ ⁠⁠״ ואילך חסר גם ב-גיד.
28. מוטב תגלל: וכן בדפוסים, כבה״ג. גיד: ״מוטב שתגלל״. גלח רק: ״יגלה״. בר״ח, עיתים רק: ״תגלל״.
29. ואל יגלה: גיד, גלח, כבה״ג כ״י, ובעיתים בשם ר׳ עמרם גאון. כ״י א: ״ולא יגלה״. כ״י נ, דפוסים: ״ואל יגלל״, וכן בר״ח, ובה״ג דפוס ורשה. עיתים: ״ואל תגלל״ (ראה שם בשם רב האיי, גירסאות שונות).
30. וידבר משה...ישראל: גלח עד: ״משה וגו׳⁠ ⁠⁠״. גיד, גכה דפוסים עד: ״יי׳⁠ ⁠⁠״. כבמשנה שם. כ״י נ עד: ״יי׳ וגו׳⁠ ⁠⁠״.
31. מצותן שיהו...בזמנו: חסר ב-גלח. גיד עד: ״מצותן כול׳⁠ ⁠⁠״.
32. הפסח: וכן ב-גיד, גכה, דפוס קושטא, ר״ח. גלח, כ״י נ, דפוסים: ״פסח״.
33. הלכות: וכן ב-גכה, גלח, וכן בה״ג. גיד: ״והלכת׳⁠ ⁠⁠״. גכד: ״והיל׳⁠ ⁠⁠״. כ״י נ, דפוסים: ״והלכות״. אינו בר״ח.
34. החג: וכן בכל כה״י, בה״ג ור״ח. דפוסים: חג.
35. כל המאמר מהירושלמי חסר ב-גכא.
36. רב: חסר בכ״י א (כאן) לפני הגהה, חסר בדפוסים.
37. לכנישתא: וכן גא, גה: ״לכנשתא״. כ״י נ, אשכול, דפוסים: ״לבי כנשתא״. וכן במאמר הסמוך שם.
38. חזא: גה, אשכול: ״חמא״.
39. לבר-נש קאיי: גא, גה. כ״י נ, אשכול: ״לבר נש קאים״. בדפוסים: בר אינש דקאי. כ״י א (משובש): ״לבר נשקאיי).
40. אנו צריכין: גא, גה, כ״י נ, אשכול, דפוסים. כ״י א: ״צריכין אנו״. וכן בהמשך שם.
41. באימה: וכן ב-גא, גה. כ״י נ,אשכול, דפוסים: ״אימה״.
42. אמ׳: חסר ב-גא, גה,כ״י נ, אשכול, דפוסים. ראה בדפוס קושטא במאמר הבא.
43. רב: חסר בדפוסים. גה (כאן): ״בר״.
44. חזא לבר-נש קאיי...לכנישתא: חסר בדפוס קושטא (כנראה מחמת הדומות).
45. חמא: גא: ״חזא״.
46. וקא מתרגם: גה, דפוסים: ״ומתרגם״.
47. קאיי: וכן ב-גה, אשכול. גא, כ״י נ, דפוסים: ״קאים״.
48. תחותיה: וכן באשכול. גה: ״תחתוי״. גא, כ״י נ: ״תחותוי״. דפוס קושטא: תחתוהי. בדפוסים: תחותוהי.
49. אסיר לך: וכן ב-גא, גה, כ״י נ. כבמאמר שלפניו ולאחריו. חסר באשכול, בדפוסים.
50. צריכין אנו: גא, כ״י נ, אשכול, דפוסים: ״אנו צריכין״.
51. על ידי סרסור: וכן ב-גה, דפוסים. חסר בכ״י א לפני הגהה, גא, כ״י נ, אשכול.
52. ועבדה: חסר בכ״י א לפני הגהה. בדפוסים: ועבד בו.
53. אנכי...וביניכם: וכן באשכול. גא, כ״י נ ממשיכים: ״בעת ההיא״. וכן גה: ״בעת ההיא וג׳⁠ ⁠⁠״, ושם מסומן למחיקה. דפוסים ממשיכים: להגיד לכם את דבר יי׳.
54. אמ׳ ר׳ חגי: חסר בכ״י א לפני הגהה. דפוס קושטא: אמ׳ ר׳ חגי אמ׳.
55. רב: חסר בדפוסים.
56. לבי כנישתא: גא: ״לכנשתא״.
57. חזא: וכן ב-גא, כ״י נ. אשכול, דפוסים: ״חמא״.
58. ודברים שנאמרו: וכן ב-גה, אשכול. גא, כ״י נ: ״ושנאמרו״. חסר בדפוסים.
59. בית: כך בתוספתא כ״י וינה ובדפוס. וכן בעיתים (תחילת סי׳ קפב): ״בתי״, וקרוב לומר שמעתיק שם מהרי״ף כדרכו. גא, גה, גכא, כ״י נ, דפוסים: ״בני״. וכן עיתים סי׳ קעח, תוספתא כי״י ספה״ב וערפורט.
60. אלא: חסר בכ״י א לפני הגהה.
61. ועומד וקורא ויושב: וכן ב-גא, גה. חסר בכ״י נ, וכנראה חסר גם ב-גכא.
62. שיתרגם: גא, גה, כ״י נ, דפוסים. כ״י א: ״שמתרגם״. עיתים (סי׳ קפב): ״לתרגם״.
63. ידי קטן: גא: ״הקטן״.
64. ראש: גא: ״וראש״.
65. ואחוריהם: כ״י נ: ״אחוריהם״.
66. וכשמניחין התיבה: גה: ״וכשמיניחין את התיבה״. עיתים, דפוס קושטא: ״כשמיניחין התיבה״.
67. פניה, ואחוריה: וכן ב-גא, כ״י נ, עיתים, דפוס קושטא, וברמב״ם משנ״ת הל׳ תפילה (יא:ג). גה: ״פניה, ואחריה״. דפוסים: פניהם... ואחוריהם.
68. וכשהכהנים...הקודש: וכן גא, כ״י נ עיתים שם. חסר בגה. בדפוסים מקומו לפני וכמשניחין התיבה...הקדש.
69. וחזן הכנסת וכל העם פניהן כלפי הקודש: וכן בכ״י נ, גא, וכן ברמב״ם הל׳ תפילה (יא:ד). חסר בעיתים, דפוס קושטא. בדפוסים משובש: וחזן הכנסת וכל העם פניהם כלפי כהנים.
70. בית הכנסת: גא, דפוסים (וכנראה גם גה). כ״י נ: ״בתי כנסיות״. כ״י א, עיתים רק: ״הכנסת״.
71. והחנים...מזרחה: בכ״י א עד: ״קדמה וג׳⁠ ⁠⁠״.
ערך במות
במותא(מגילה לב) אמר שמואל הלוחות והבמות אין בהן משום קדושה. פי׳ הלוחות שעושין לספר תורה. הבמות עמודין של עץ שעושין לספר תורה. פירוש אחר החלק של מעלה ושל מטה פנים ואחור הם נקראין במות וריוח שבין עמוד לעמוד של ספר תורה הם הלוחות.
ערך חתן
חתןב(תענית ו׳ ברכות נט) מאמתי מברכין על הגשמים משיצא חתן לקראת כלה פי׳ כשתרד טיפה על הקרקע שכבר ירד בו מטר מעלת כמין אבעובות לפי ירידת הגשמים שהגשמים נקראין חתן. ואבעבועות כלה. פי׳ אחר משיצא חתן אבעוע ממבוי זה ואבעבוע ממבוי זה ויפגעו זה בזה אלו ב׳ אבעבועין נקראין חתן וכלה. פי׳ אחר שהשווקים מלאין מים ושופכין משוק זה לשוק זה ופוגעין זה לזה כמו שיצא חתן לקראת כלה חתן שבא לקרות בתורה פותח ורואה בעניינו של יום ומברך וקורא ג׳ פסוקים וגולל ספר תורה וקורא מאברהם זקן שלשה פסוקים על פה ואחר כך מברר כדרך שעושה כהן גדול בי״ה שנוטל ספר תורה ומברך וקורא בו אחרי מות ואך בעשור וגולל ס״ת וקורא על פה ובעשור שבחומש הפקודים ואחר כך מברך כמפו׳ (יומא ע סוטה מא) וא״ת יגלול ויקרא בספר ואברהם זקן קיימא לן אין גוללין ס״ת בצבור וא״ת יקרא על פה קודם קיי״ל אין מברך אלא אם כן רואה דגרסיני בסוף גמ׳ דפרק בני העיר (מגילה ל״ב.) א״ר זירא אמר רב מתנא אמר שמואל הלכתא פותח ורואה מברך וקורא.
א. [אלטארען.]
ב. [ברייטיגאם, רעגען טראפפען.]
משום דאפכי להו – דרבי מאיר לדרבי יהודה ודרבי יהודה לדרבי מאיר.
ת״ר העולה לקרות בתורה פותח ספר תורה ורואה ממקום שמתחיל לקרות ממנו, וגולל הספר ומברך כדי שלא יאמרו הצבור שהברכה כתובה היא בספר1, וחוזר ופותח וקורא. ואין צריך לומר בסוף שגולל ומברך דברי ר׳ מאיר. ר׳ יהודה אומר פותח ורואה במקום שהוא קורא בו ואחר כך אומר ״ברכו את יי׳ המבורך״ ואין לחוש שמא יאמרו ברכה כתובה בספר שכיון שכל הקורא בתורה שלשה פסוקים או יתר צריך לברך אין לחוש לזה שהרי בכמה מקומות צריך שתהא כתוב, וזה לא יתכן2 וכן הלכה3.
4 ירושלמי בברכות בפרק אין עומדין להתפלל (פ״ד ה״ג) היה קורא בתורה ונשתתק, זה שהוא עומד תחתיו מתחיל ממקום שהתחיל הראשון שנשתתק ומברך בסוף. ואם תאמר שמתחיל ממקום שפסק זה שנשתתק נמצא שבפסוקים הראשונים שקרא זה שנשתתק נתברכו לפניהם ולא נתברכו ולא נתברכו לפניהם וכתיב תורת יי׳ תמימה משיבת נפש שתהא כולה תמימה. מכאן אני אומר מי שהיה קורא בתורה ומצא דבר הפוסל את הספר כשמחליפין אותו בספר אחר צריך לחזור ולברך אשר בחר בנו ומתחיל ממקום שהתחיל לקרות תחילה שכיון שהספר פסול נמצאת הברכה הראשונה כמי שאינה, ואם נאמר שיקרא בספר הכשר ממקום שהגיע לו נמצאו הפסוקים שקרא בספר ראשון לא נתברכו לא לפניהם5 ולא לאחריהם6. מן הדין היה על דרך זו שהספר שקראו בו ששה, והשביעי מצא בו דבר הפוסלו, שחוזרין וקורין מתחלת הסדר אבל כיון שמצינו חכמים בכל מקום חוששין לטורח הציבור אין מחזירין אותן7.
אמר שמואל הלוחות שכותבין בהן לתינוק להתלמד8, והבימות שמעמידין באמצע בית הכנסת כדי שיעלה עליה הקורא בתורה, או האוחז ספר תורה, או העולה עליה לומר לעם דברי כיבושים כדי שישמעו כלם,⁠9 אין בהם משום קדושה שאינן דומים לתיבה שמניחין בה או עליה ספר תורה או הארון או המגדל שמניחים בו או עליו ספר תורה שהן תשמישי קדושה שנגנזים בשבילו10.
1. כן מפורש בגמ׳.
2. ע״פ ר״י מלוניל.
3. רמב״ם פי״ב מהלכות תפלה ה״ה.
4. מכאן הוא לשון הרי״ף.
5. צ״ע דהא לפניהם שפיר איתברכו וצ״ע.
6. ועיין בב״י או״ח סימן קמג עיי״ש.
7. האחרונים דנו בזה בארוכה, ועיין כף החיים (סופר) סימן קמג אות כב והציונים שם, וכן בשו״צ אורל״צ ח״ב סימן מה אות נב.
8. זהו פירוש הרמב״ם בפ״י מהלכות ס״ת ה״ד. ועיין ברש״י ותוס׳ ור״י מלניל פרושים אחרים.
9. לשון הרמב״ם הלכות תפילה פי״א ה״ג, וכעי״ז בר״י מלוניל. ועיין ברש״י פ״א.
10. ע״פ הרמב״ם בהלכות ס״ת שם.
גמ׳ משום דאפכי להו. גיטין כח ע״א מנחות ל ע״ב:
ומשיבים: משום דאפכי להו [שהיו שהפכו אותם] וייחסו את דברי רבי יהודה לרבי מאיר, וכדי שלא יהיה מקום לטעות הוצרך לומר מה הוא תוכן ההלכה.
The Gemara answers: Because there are those who reversed the names in the baraita and attributed the position of Rabbi Yehuda to Rabbi Meir, and vice versa. Therefore, in order to avoid any lack of clarity, Rabbi Zeira stated the halakha explicitly.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יר׳ ישמעאל בן חכמוןגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן פּוֹתֵחַ וְרוֹאֶה גּוֹלֵל וּמְבָרֵךְ וְחוֹזֵר וּפוֹתֵחַ וְקוֹרֵא דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אפּוֹתֵחַ וְרוֹאֶה וּמְבָרֵךְ וְקוֹרֵא.
The Sages taught in a baraita: When a person reads from the Torah, he should open the scroll and see the place from where he will read, furl it so that it is closed, and recite the blessing, and then he should again open the scroll, and read. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda said: He should open the scroll, and see the place from where he will read, and, without closing it again, he should recite the blessing, and read.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףר״י מלונילר׳ יהודה אלמדאריריטב״אר״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן: פותח ורואה מברך וקורא דברי ר׳ יהודה – והלכה כמותו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פותח ורואה. פותח הספר תורה ורואה באיזה מקום יתחיל לקרות.
גולל ומברך. אבל לא בספר תורה, שלא יאמרו הצבור ברכה כתובה בתורה.
חוזר ופותח וקורא. ואין צריך לומר בסוף וגולל ומברך, דכיון שאין קורא בה עוד, אין צריך לומר שגולל אותה.
ר׳ יהודה אומר פותח ורואה. ואין צריך לגלול קודם שיברך, שאין חושש לזה שמא יאמרו ברכה כתובה בתורה, שבאיזה מקום תהיה כתובה, שהרי הקורא דילג בשלשה פסוקים, וא״כ בכמה מקומות היה צריך שתהיה כתובה. ועוד שמוסיף וקורא ארבעה או עשרה.
יתחיל במקום שהתחיל הראשון. ונראה שצריך לברך גם הוא ברכה לפניהם, דאי לא תימא הכי מה היה מועיל בחזרתו.
פותח ורואה. התורה מהיכן יש לו להתחיל ואחר כך מברך.
ממקו׳1 שהתחיל הראשון. וצריך לברך שהרי לא סמך על הקריאה ראשונה.
וא״ת ממקום שפסק הראשונים נתברכו וכו׳. כלומ׳ ראשון זכה בברכה ראשונ׳ ולא זכה באחרונ׳ ושיני זכה באחרונ׳ ולא זכה בברכ׳ ראשונ׳ לפיכ׳ צריך השיני לברך גם ברכה ראשונה2.
1. רבינו איירי על דברי הרי״ף (דף יא,ב) ירושלמי בפרק אין עומדין להתפלל היה קורא בתורה ונשתתק זה שעומד תחתיו יתחיל ממקום שהתחיל הראשון ואם תאמר מקום שפסק הראשון הראשונים נתברכו לפניהם ולא לאחריהם והאחרונים לאחריהם ולא לפניהם.
2. וכ״כ הר״ן (דף יא,ב ד״ה חוזר) חוזר לקרות מתחילה ויברך. ועיין במרדכי (סימן תתלב) שהביא מחלוקת ראשונים מדוע צריך לחזור ולברך דהנה דעת ר״י הלוי שכיון שנשתתק הרי הסיח דעתו ולכך צריך השני לחזור ולברך ובשם ר״א כתב שהטעם משום שהמברך הקורא בתורה אין מוציא את הרבים יד״ח שהרי כל אחד ואחד צריך לברך ולקרוא ולכך היכא שנשתתק צריך השני לחזור ולברך ולכאו׳ זהו כונת דברי רבינו. ועיין בב״י (או״ח סימן ק״מ) שהאריך בזה והביא שיטת הרמב״ם (פי״ב מהל׳ תפלה ה״ו) שהשני מברך בסוף ולא בתחלה ועיי״ש בב״י.
ת״ר פותח ורואה גולל ומברך וחוזר ופותח ומברך – ופרישנא טעמיה שלא יאמרו ברכות כתובות בתורה ר׳ יהודה אומר פותח ורואה מברך וקורא כלומר ואינו גולל בנתים ולא חיישינן שיאמרו שהברכות כתובות בתורה שחששה רחוקה היא ולתרגום הוא דאיכא למיחש כדעולא והלכתא כר׳ יהודה כשמברך וי״א דברכה א׳ היא דלא מחייב לפתוח לראות ולגלול ולפתוח אבל ברכה אחרונה כיון שסופו לגלול מוטב שיגלול לקודם ברכה ולחוש כר״מ ונראים דבריהם.
פותח ורואה וכו׳ – טעמא דר׳ מאיר כדי שלא יאמרו ברכה כתובה בתורה (וכן) והלכה כר׳ יהודה. כתב הרב רבינו משה ז״ל דוקא בברכה ראשונה הוא דהילכתא כר׳ יהודה. [דאינו] צריך לגלול כשמברך אבל בברכה אחרונה צריך לגלול דפלוגתא דר׳ מאיר ור׳ יהודא לא הוי אלא בברכה ראשונה כדקתני וחוזר ופותח וקורא ולא מיירי בבתריתא אלמא ר׳ יהודה לא פליג אלא בקמייתא ולא נהיר דטעמא דר׳ יהודה בתרוייהו שייך דמפרש טעמא בברכה ליכא למיטעי. וכיון שכן אין אומרים ברכות כתובות בתורה.
א תנו רבנן [שנו חכמים]: כשקורא בתורה, פותח את הספר ורואה את הדברים שהוא צריך לקרוא, גולל (סוגר) את הספר ומברך, וחוזר ופותח וקורא, אלו דברי ר׳ מאיר. ר׳ יהודה אומר: פותח ורואה ומברך וקורא.
The Sages taught in a baraita: When a person reads from the Torah, he should open the scroll and see the place from where he will read, furl it so that it is closed, and recite the blessing, and then he should again open the scroll, and read. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda said: He should open the scroll, and see the place from where he will read, and, without closing it again, he should recite the blessing, and read.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףר״י מלונילר׳ יהודה אלמדאריריטב״אר״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי מֵאִיר כִּדְעוּלָּא דְּאָמַר עוּלָּא מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ בהַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה לֹא יְסַיֵּיעַ לַמְתוּרְגְּמָן כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ תַּרְגּוּם כָּתוּב בַּתּוֹרָה הָכָא נָמֵי כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ בְּרָכוֹת כְּתוּבִין בַּתּוֹרָה.
The Gemara asks: What is the reason for Rabbi Meir’s opinion that the blessing is not recited over an open scroll? The Gemara answers: His reasoning is in accordance with the statement of Ulla, as Ulla said: For what reason did the Sages say that one who reads from the Torah should not assist the translator, but rather the translation should be exclusively said by the translator? In order that people should not say that the translation is written in the Torah. Here too, the scroll should be closed when reciting the blessings, in order that people should not say that the blessings are written in the Torah.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מפני מה אמרו הקורא בתורה לא יסייע לתורגמן. כדי שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כדעולא דאמר עולא מפני מה אמרו הקורא בתורה לא יסייע למתורגמן כדי שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה. קשיא לי ותיפוק לי משום דבתורה לא יהו שנים קורין ושנים מתרגמין. (תוספתא פ״ג הי״ג, וראה לעיל ר״א ב) יש לומר אע״פ שהוא ממעך קולו הרבה מן המתרגם שאין קולו מערבב קול המתרגם.
דאמר עולא מפני מה אמר הקורא בתורה לא יסייע לתורגמן – פי׳ לא נקט שלא יתרגם עמו ביחד בכל שעה דהא פשי׳ דבתורה לא יהיו ב׳ קוראים וב׳ מתרגמי׳ כדתניא פרק הקורא אלא אפילו סיוע בעלמא המשפיל קולו יותר ממנו שאינו מעכב לשומעי׳ לא יסייע שלא יאמרו כתוב בתורה.
ושואלים: מאי טעמא [מה הטעם] של ר׳ מאיר? ומשיבים: טעמו הוא כפי שאמר עולא, שכן אמר עולא: מפני מה אמרו הקורא בתורה לא יסייע למתורגמן, אלא יניח למתורגמן לתרגם לבדו — כדי שלא יאמרו העם כי התרגום כתוב בתורה, הכא נמי [כאן גם כן] תיקנו שיגלול את הספר כדי שלא יאמרו הנוכחים כי ברכות כתובים בתורה.
The Gemara asks: What is the reason for Rabbi Meir’s opinion that the blessing is not recited over an open scroll? The Gemara answers: His reasoning is in accordance with the statement of Ulla, as Ulla said: For what reason did the Sages say that one who reads from the Torah should not assist the translator, but rather the translation should be exclusively said by the translator? In order that people should not say that the translation is written in the Torah. Here too, the scroll should be closed when reciting the blessings, in order that people should not say that the blessings are written in the Torah.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְרַבִּי יְהוּדָה תַּרְגּוּם אִיכָּא לְמִיטְעֵי בְּרָכוֹת לֵיכָּא לְמִיטְעֵי.
And Rabbi Yehuda is not concerned about this, as he claims that with regard to the translation, there is the possibility of people erring in this way, but with regard to the blessings, there is no concern about people erring. People will realize the blessings are not actually part of the Torah’s text because they are recited by each person who reads.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איכא למיטעי – ואומר תרגום כתוב בתורה ואתו למיכתב תרגום בתורה.
אבל ברכות – הכל יודעין שאין ברכות כתובין בתורה.
ושואלים: ור׳ יהודה אינו חושש לכך? ומשיבים: לדעתו תרגוםאיכא למיטעי [יש מקום לטעות] בו, שכן אנשים יחשבו שדברים מסויימים כתובים בספר, ברכות — ליכא למיטעי [אין מקום לטעות] שהרי שומעים אותן כמה וכמה פעמים.
And Rabbi Yehuda is not concerned about this, as he claims that with regard to the translation, there is the possibility of people erring in this way, but with regard to the blessings, there is no concern about people erring. People will realize the blessings are not actually part of the Torah’s text because they are recited by each person who reads.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב מַתְנָה הֲלָכָה פּוֹתֵחַ וְרוֹאֶה וּמְבָרֵךְ וְקוֹרֵא וְלֵימָא הֲלָכָה כר׳כְּרַבִּי יְהוּדָה מִשּׁוּם דְּאָפְכִי לְהוּ.
Rabbi Zeira said that Rav Mattana said: The halakha is that he should open the scroll, see the place from which he will read, and, without closing it again, he should recite the blessing and read. The Gemara asks: If so, let him simply say: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Why did he have to explicitly state the whole halakha? The Gemara answers: Because there are those who reversed the names in the baraita and attributed the position of Rabbi Yehuda to Rabbi Meir and vice versa. In order to avoid any lack of clarity, Rabbi Zeira stated the halakha explicitly.
רי״ףראב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ופותח ורואה מברך וקורא. וכן הלכה, ולפיכךא שליח צבור מראה לקורא את הפרשה קודם ברכה.
א. לכאו׳ גם מדברי ר׳ מאיר דפליג וס״ל פותח ורואה גולל ומברך וחוזר ופותח וקורא ילפינן שש״צ מראה לקורא.
אמר ר׳ זירא אמר רב מתנה: הלכה היא שפותח ורואה ומברך וקורא. ושואלים: ולימא [ושיאמר] בפשטות: הלכה כר׳ יהודה! ומשיבים: משום דאפכי להו היו שהפכו אותם] וייחסו את דברי ר׳ יהודה לר׳ מאיר, ולכך היה צריך לפסוק הלכה ברורה.
Rabbi Zeira said that Rav Mattana said: The halakha is that he should open the scroll, see the place from which he will read, and, without closing it again, he should recite the blessing and read. The Gemara asks: If so, let him simply say: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Why did he have to explicitly state the whole halakha? The Gemara answers: Because there are those who reversed the names in the baraita and attributed the position of Rabbi Yehuda to Rabbi Meir and vice versa. In order to avoid any lack of clarity, Rabbi Zeira stated the halakha explicitly.
רי״ףראב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר ר׳רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב מַתְנָה גהַלּוּחוֹת וְהַבִּימוֹת אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם קְדוּשָּׁה.
Rabbi Zeira said that Rav Mattana said: The boards, i.e., the empty margins of a Torah scroll, and the platforms from which the Torah is read do not have any sanctity.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותר״י מלונילר׳ יהודה אלמדארירשב״אריטב״אר״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר שמואל:⁠1 הלוחות והבימות – פירוש החלק של מעלה ושל מטה ושל בין הדפין של ספר תורה אין בהן משום קדושה – כלומר אם יכלה ויגנז ויחתך החלק שבו אין בו משום קדושה.
1. כן בכ״י וטיקן 126, וכן בכ״י של הבבלי (אך לא בדפוסים).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הלוחות – לא ידעתי מה הן ויש מפרשין הן העשוין לספרים שלנו שאינן עשוין בגיליון.
בימה – שהיו עושין למלך בפרשת המלך כדאמרינן במסכת סוטה (מא.).
הלוחות והבימות אין בהן משום קדושה – פירש בערוך גליוני ספר תורה שלמעלה ושלמטה ושל בין דף לדף וקשיא דהא פרק כל כתבי (שבת דף קטז.) תנן בהדיא דמטמאין את הידים ויש לומר דהתם ר״ל כל זמן שהן מחוברין בספר תורה והכא מיירי היכא דגייז ואכתי קשה שהרי התם מיבעיא לן היכא דגייזי אי יש בהן קדושה אי לאו ואמאי לא פשיט ליה מהכא.
הלוחות והבימות. בימה הוא עלייה שעושין אותה באמצע בית הכנסת שקורין שם ספר תורה, כדי שישמעו כל הצבור. [הלוחות הן שעושין] (ו)⁠על הבימה (עושין) למעלה משש אמות כמין עלייה אחרת מנסרים, או ממפץ הנאה והמצוייר, כדי שלא יפול על הארגז שקורין שם ספר תורה, עפר או גשמים. וקאמר השתא שאין בשניהם שום קדושה, ואין טעונין גניזה, ויכול לעשות מהן כל חפצת נפשו.
לוחות. גי׳ שבין שני דפין1.
בימין. גי׳ שלמעלה ושלמטה2.
ורב שרירא גאון פי׳ הלוחין הן שמלמדין בהם התינוקות וכותבין פסוקי התורה3.
והבימות. הן מגדלות (?) כדאית׳ במסכ׳ סוט׳4 בימה של עץ שהחזן עומד עליה5.
1. בפי׳ הר״י מלוניל (דף יא,ב) כתב הלוחות והבימות בימה היא עלייה שעושין באמצע ביהכנ״ס שקורין שם ספר תורה כדי שישמעו כל הציבור ועל הבימה עושין למעלה משש אמות כמין עלייה אחרת מנסרים או ממפץ הנאה והמצוייר כדי שלא יפול על הארגז שקורין שם ספר תורה עפר או גשמים. [ועיין בנמוק״י שהביא כן בשם הר״י מלוניל וכתב שהלוחות היינו העליה העליונה].
2. עיין בתוס׳ (ד״ה הלוחות) שהביאו בשם הערוך דהיינו גליונות שלמעלה ושלמטה ושל בין דף לדף והקשו דבשבת תנן בהדיא דמטמאין את הידים ויש לומר דהתם ר״ל כל זמן שהן מחוברין בספר תורה והכא מיירי היכא דגייז ואכתי קשה שהרי התם מיבעיא לן היכא דגייזי אי יש בהן קדושה אי לאו ואמאי לא פשיט מהכא. [ועיין ר״ח מש״כ בזה].
3. וכ״כ הרמב״ם (פ״י מהל׳ ס״ת ה״ד) אבל הבימות שעומד עליהן שליח ציבור ואוחז הספר והלוחות שכותבין בהן לתינוק להתלמד אין בהן קדושה. [ועיין בראב״ד שם]. ובמרדכי (סימן תתלב) הביא בשם אבי העזרי כגון לווחים של כומרים וכותבים עליהם לפעמים כתבי הקודש ואינם מיוחדים לכך כדגרסינן בפרק הבונה על שני לווחי פנקס. ובפרש״י (ד״ה הלוחות) כתב לא ידעתי מה הן ויש מפרשים הן העשוין לספרים שלנו שאינן עשויין בגליון. ובריטב״א כתב שהלוחות והבימות הם של ב״ה להשתמש בהם ש״ץ או הדורשים וכיוצא בהם ופעמים שמניחין עליו תורה דרך עראי אבל אין עשייתן לכך ולפי׳ אינם חשובים תשמישי קדושה. וכעי״ז כתב המאירי ובשם י״מ כתב שהם הנסרים שעל הספרים שלנו.
4. דף מא,א.
5. בפרש״י (ד״ה בימה) בימה שהיו עושין למלך בפרשת המלך כדאמרינן במסכת סוטה. ובפרישה (או״ח סי׳ קנ״ד אות ט׳) הביא דבריו וכתב ולעיל בסימן ק״נ כתב רבינו ומעמידין בימה באמצע ביהכנ״ס לעמוד עליה הקורא בס״ת כדי שישמעו כולם משמע דלאו דוקא אמלך קאי.
הלוחות והבימות. פירש רש״י ז״ל הלוחות שעל גבי ספרים שלנו שאינן בגולל. ועוד פירשו העמודים שבראש הספר וסופו. והוא תימה, דהללו תשמישי קדושה הן.
ובערוך (ערך באות) פירש גליונין שבספרים. וגם זה תימה יותר, שבפרק כל כתבי הקדש (שבת קטז.) משמע שהן קדושין ואפילו נגזזין מן הספר בעיא ולא איפשיטא התם, ואם איתא ליפשטוה מהא.
א״ר זירא א״ר מתנה הלוחות והבימות אין בהם משום קדושה – אין לפ׳ כדפירש רש״י ז״ל לוחות שעל הספרים ולא העמודים שבראש הספר וסופו דהנהו תשמישי קדושה נינהו וכ״ש גליונים שבספרים דהא איכא מאן דסבר פ׳ כתבי הקדש שדינן כספר תורה ובעי גניזה גם אין הלשון מוכיח כן כלל אבל בירושלמי אמר אין בהם משום קדושת ספר תורה אבל יש בהם משום קדושת בית הכנסת ולפי׳ נר׳ שהלוחות והבימות הם של בית הכנסת להשתמש בהם ש״ץ או הדורשים וכיוצא בהם ופעמים שמניחים עליו תורה בהם דרך עראי אבל אין עשייתן לכך ולפי׳ אינם חשובים תשמישי קדושה אלא כדין כל בית הכנסת כדאמרינן בירוש׳ כל כלי בית הכנסת כבית הכנסת ספסלי וקלטרי כבית הכנסת כנ״ל.
הלוחות – הן עשויין לספרים שלנו שאין עשוין בגליון.
הבימות – בימה של עץ שהיו עושין למלך בפרשת הקהל כדאיתא בסוטה.
ועוד מביאים מה שאמר ר׳ זירא אמר רב מתנה: הלוחות (המקומות החלקים בספר התורה שבין עמוד לעמוד ומלמעלה ומלמטה. ר״ח) והבימות שעומדים עליהם כדי לקרוא — אין בהן משום קדושה.
Rabbi Zeira said that Rav Mattana said: The boards, i.e., the empty margins of a Torah scroll, and the platforms from which the Torah is read do not have any sanctity.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותר״י מלונילר׳ יהודה אלמדארירשב״אריטב״אר״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר ר׳רַבִּי שְׁפַטְיָה אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן דהַגּוֹלֵל סֵפֶר תּוֹרָה צָרִיךְ שֶׁיַּעֲמִידֶנּוּ עַל הַתֶּפֶר.
§ Rabbi Shefatya said that Rabbi Yoḥanan said: When one furls a Torah scroll, he needs to position it so that it closes on the seam between two sheets of parchment. Once closed, the seam should be between the two rolls of the scroll, so that if it is mishandled or overly tightened, it will come apart along the seam and not be torn across the writing.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןר״י מלונילר׳ יהודה אלמדאריר׳ ישמעאל בן חכמוןבית הבחירה למאיריר״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ר׳ יוחנן: הגולל ספר כו׳ – פירוש שאם יקרע יקרע בתפר.
ועוד אמר הגולל ספר כו׳ – פירוש מבחוץ כלומר כשהוא מונח הספר בחיקו, הכרך החיצון שם גולל מן הכרך הפנימי. שאם יגלול על הפנימי מן החיצון יפול החיצון לארץ וכשהוא מהדקו מחזיק החיצון ומהדק הפנימי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יעמידנו על התפר – כנגד התפר ששם ראוי להדקו יפה.
אמר ר׳ יוחנן הגולל ספר תורה יעמידנו כנגד התפר.
יעמידנו על התפר. כנגד התפר, כי שם ראוי להדקו יפה. ועוד שאם יקרע לא יקרע כי אם התפר ולא גוף הגויל שהוא מקום הכתיבה.
הגולל ספר תורה. מענין לענין, והוא יחידי, וספר תורה מונח על ברכיו וגוללו.
יעמידנו על התפר. כנגד התפר וגם1 שם יש להדקו יפה.
הגולל ס״ת. מענין לענין והוא יחיד וס״ת (וס״ת) מונח לו על ברכיו.
1. כתב הרי״ף (דף יא,ב) יעמידנו על התפר שאם יקרע יקרע התפר. ועל זה הוסיף רבינו טעם נוסף וכפרש״י ששם יותר ראוי להדקו יפה.
אמר ר׳ יוחנן הגולל ספר תורה כשיגלול מכאן ומכאן יעמידנו על התפר שאם יקרע כשיצטרך לפתחו 1יקרע התפר שיהא אפשר לו לתפור אותו ולא יפסל2.
ואמר ר׳ יוחנן הגולל ספר תורה גוללו מבחוץ ואין גוללו מבפנים. פי׳ כשהוא מניח הספר בחיקו וצריך לגלול מענין לענין והוא כרוך מכאן ומכאן כשיבוא לגלול אותו אוחז בכרך החיצון וכורך עליו מן הכרך הפנימי שאם יאחוז בכרך הפנימי ויכרוך עליו מן הכרך החיצון יפול החיצון לארץ. וכשהוא מהדקו מהדקו מבפנים ואין מהדקו מבחוץ. פי׳ כשתופס לגלול מחזיק החיצון בידו אחת ומהדק הפנימי, כן פירש הר״ח ז״ל, ויש מי שאומר3 שיאחוז בפנימי ויהדק על החיצון כדי שלא יכסה הכתב בזרעותיו שמצוה להראות את הכתב לעם כשמהדקו כן כתוב במסכת (פסחים) [סופרים] (פ״ג ה״י ופי״ד הי״ד). ופי׳ מהדקו דוחקו כדי שתדבק היריעות זו בזה דרך גלילה.
1. כאן מתחיל דף 5אב.
2. כפי׳ ב׳ בר״י מלוניל.
3. לשון הר״י מלוניל וכעי״ז ברש״י.
העולה לדוכן כדי לקרות בתורה פותח ספר תורה ורואה היכן צריך להתחיל ומברך כשהוא פתוח וקורא שאין חוששין שמא יאמרו ברכות כתובות בתורה והקורא לא יסייע למתורגמן שבזו הואיל ומצינו תרגום בכתבי הקדש יאמרו תרגום כתוב בתורה ואחר שקרא אם צריך לגלגל קודם שיברך לא הוזכרה בגמרא אלא שגדולי המחברים כתבו שצריך לגלגל קודם שיברך הואיל ואינו צריך לקרות בו שבראשונה הואיל וצריך לפתוח קודם שיברך לראות היכן הוא צריך להתחיל לא הטריחוהו לגלגל ולברך ולחזור ולפתוח אבל באחרונה ודאי צריך לגלגל ואח״כ יברך ויש אומרים שאף בזו אין צריך לגלגל אלא מברך אע״פ שהוא פתוח הואיל ומ״מ הוזכר בו טעם שאין חוששין לומר ברכות כתובות בתורה בתלמוד המערב התבאר במס׳ ברכות שאם היה אחד קורא ונשתתק עומד אחר תחתיו ואינו מתחיל ממקום שפסק זה אלא ממקום שהתחיל שא״ת ממקום שפסק הרי הראשוני׳ נתברכו לפניהם ולא לאחריהם והאחרוני׳ נתברכו לאחריהם ולא לפניהם וכתיב תורת יי׳ תמימה שתהא כולה תמימה וי״א שמאחר שצריך להתחיל במקום שהתחיל ראשון שהוא כמי שלא קרא ראשון כלל ומברך זה לפניהם ועיקר הדבר שאין זה מברך אלא לאחריהם:
יעמידנו על התפר – פירש רש״י ששם ראוי להדקו יפה.
הגולל ס״ת – מענין לענין והוא יחידי וס״ת מונח על ברכיו וגוללו גוללו מבחוץ [כו׳ שאם יאחוז] העמוד הפנימי ויגלול לצד החוץ יתפשט החיצון ויפול לארץ.
ב ועוד בענין גלילה, אמר ר׳ שפטיה אמר רב יוחנן: הגולל ספר תורהצריך שיעמידנו על התפר, כלומר, שיסיים את הגלילה באופן שיהא התפר נראה בחוץ, שאם ימתחנו יותר מדי לא יקרע הכתב אלא רק ייפרם התפר (ר״ח).
§ Rabbi Shefatya said that Rabbi Yoḥanan said: When one furls a Torah scroll, he needs to position it so that it closes on the seam between two sheets of parchment. Once closed, the seam should be between the two rolls of the scroll, so that if it is mishandled or overly tightened, it will come apart along the seam and not be torn across the writing.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןר״י מלונילר׳ יהודה אלמדאריר׳ ישמעאל בן חכמוןבית הבחירה למאיריר״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְאָמַר ר׳רַבִּי שְׁפַטְיָה א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן ההַגּוֹלֵל סֵפֶר תּוֹרָה גּוֹלְלוֹ מִבַּחוּץ וְאֵין גּוֹלְלוֹ מִבִּפְנִים.
And Rabbi Shefatya said that Rabbi Yoḥanan said: When one rolls a Torah scroll from one section to another, he should roll it from the outside, i.e., he should position the scroll so the two rollers are parallel to him and then roll the scroll by rotating the roller farthest away from him by rotating it toward himself, and he should not roll it from the inside, by rotating the roller nearest to him away from himself. If one does this and loses control, the scroll could roll away from him onto the floor.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספותר״י מלונילר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הגולל ספר תורה – מענין לענין והוא יחיד וספר תורה מונח לו על ברכיו גוללו מבחוץ העמוד שהוא חוצה לו גוללו ויגול מצד חוץ לצד פנים שאם יאחוז עמוד הפנימי ויגול לצד החוץ יתפשט החיצון ויפול לארץ.
ותניא נמי הכי הגולל ספר תורה גוללו מבחוץ ואין גוללו מבפנים. פירש רבינו שלמה בגולל ספר תורה אומונח על ברכיו מעניין לעניין, שיתפוס בעמוד שחוצה לו ויגלול שאם יתפוש בעמוד הפנימי שאצלו יגלול החיצון ויפול מחיקו, וכשהוא מהדקו יתפוש בעמוד הפנימי ומהדק (מבפנים)⁠ב שאם מהדק החיצון היו זרועותיו מונחין על ספר התורה והוא זילותא. ורבינו יוסף טוב עלם פירש דבשליח ציבור הגולל ס״ת אחרי שיקרא, וכשגוללו עד מקום התפר צריך להפוך את הכתב מבחוץ כלפי העם בשביל כבוד התורה שיראו כתיבתה, ואחרי שגלל עד מקום התפר צריךג להחזיר מקום הכתב אליו ומהדקו וזהו מהדקו מבפנים. ויש מפרשיןד דבמטפחת שגוללין בו התורה מיירי שצריך לעשות הקשר מבפנים כלפי שליח צבור ולהכי נהגו כן.
א. קרי: מענין לענין ומונח על ברכיו.
ב. אין בכתה״י ומיותר.
ג. כת״י מחזיר מקום (התפר) הכתב אליו וכו׳.
ד. תוס׳ בשם ר״ח. ולפנינו בר״ח כרש״י.
גוללו מבחוץ וכשהוא מהדקו מהדקו מבפנים – פר״ח דקאי אקשר מטפחת כשקושר מטפחת סביב הס״ת יהא הקשר מבפנים כלפי הכתב שאם יהיה מאחריו כשיפתח הספר תורה יהיה צריך להופכו על הכתב להתיר הקשר ואין זה דרך כבוד. נהגו לומר כשמוציאין ספר תורה הני פסוקי דרחמי תורת ה׳ תמימה עדות ה׳ נאמנה פקודי ה׳ ישרים מצות ה׳ ברה לפי שמתן שכרם בצדם ואחר כך אומר גדלו שיש בו שש תיבות כנגד ששה צעדים של נושאי הארון (שמואל ב ו) ומ׳ תיבות יש בתורת ה׳ תמימה כנגד המ׳ יום שבהם ניתנה התורה ואח״כ פותחו למקום שירצה לקרות בו וקורא כהן ולכתחילה הוא גוללו וסותמו קודם שיברך כדי שלא יאמרו ההמון שהברכות כתובות בו אבל בדיעבד אין לחוש שהרי לא שכיחי עמי הארץ כל כך עתה אבל לאחר שקרא בו ודאי צריך לגוללו קודם שיברך כר׳ יהודה.
גוללו מבחוץ. העמוד שבחוץ יקח, ויגלול מצד חוץ לצד פנים, שאם יאחוז עמוד הפנימי ויגלול לצד החוץ, יתפשט החיצון ויפול לארץ.
גוללו מבחוץ. העמוד שהוא חוצה לו יקח ויגלול מצד חוץ לצד פנים שאם יתפוס עמוד הפנימי שאצלו ויגלול1 לצד [חוץ] יפול הספר מידו.
ור״ח פי׳ הגולל ס״ת גוללו מבחוץ. פי׳ כשהוא מונח הס״ת בחיקו2 על הכרך החיצון שאם גולל מן הכרך הפנימי שאם יגלול על הפנימי מן החיצון יפול החיצון. וכשהוא מהדקו מחזיק3 הפני׳ החיצון ומהדק הפנימי4.
1. בפרש״י (ד״ה הגולל) ויגול לצד החוץ יתפשט החיצון ויפול לארץ.
2. לפנינו בר״ח כשהוא מונח הספר בחיקו הכרך החיצון שם גולל מן הכרך הפנימי שאם יגלול על הפנימי מן החיצון יפול החיצון לארץ. ובגהת החשק שלמה כתב אולי צ״ל הכרך החיצון יגלול על הכרך הפנימי שאם יגלול מן הפנימי על החיצון יפול החיצון ונשאר בצ״ע. וביותר צ״ע לדברי רבינו דמשמע דר״ח פליג על רש״י ולגירסא זו ס״ל כרש״י. [ובכתי״ק הביא דברי הר״ח וז״ל גוללו מבחוץ ואין גוללו מפנים פי׳ כשהוא מניח הספר בחיקו וצריך לגלול מענין לענין והוא כרוך מיכאן ומיכאן כשיבוא לגלול אותו אוחז בכרך החיצון וכורך עליו מן הכרך הפנימי שאם יאחוז בכרך הפנימי ויכרוך עליו מן הכרך החיצון יפול החיצון לארץ]. ובתוס׳ (ד״ה גוללו) כתבו בשם הר״ח דקאי אקשר מטפחת כשקושר מטפחת סביב הס״ת יהא הקשר מבפנים כלפי הכתב שאם יהיה מאחריו כשיפתח הס״ת יהיה צריך להופכו על הכתב להתיר הקשר ואין זה דרך כבוד. [וכעי״ז כתבו הרא״ש (פ״ד סי״ב) והמאירי ועיין בב״י או״ח סי׳ קמ״ז וברמ״א שם ס״ד מש״כ בזה].
3. אולי צ״ל מחזיק החיצון לצד הפנימי ומהדק הפנימי. ולפנינו בר״ח מחזיק החיצון ומהדק הפנימי. [ובכי״ק הביא דברי הר״ח וז״ל פי׳ כשתופס לגלול מחזיק החיצון בידו אחת ומהדק הפנימי עכ״ל].
4. ובר״ן (דף יא,ב ד״ה הגולל) פי׳ שכשגוללו יהיה הכתב כלפי הגולל ולא כלפי מי שאוחז הס״ת וכשהמגביה מהדקו יהיה הכתב כלפי המגביה מכיון שראוי שיהיה הכתב כלפי אותו שמתעסק בס״ת. וכעי״ז כתב המאירי. [ועיין בב״י או״ח סי׳ קמז שהאריך בזה והביא בשם העיטור שהוא משום כבוד הגולל]. ובשם אחרים פי׳ דאיירי בס״ת שהיה נתון בתיק ולכך כשרוצה לגוללו מוציאו מן התיק ואין גוללו בפנים כדי שלא יקרע וכשמהדק הכרך אחרי שנגלל נותן הספר בתיק ואין רשאי להדקו מבחוץ [ועיין רבנו מנוח פי״ב מהל׳ תפלה הכ״ד שכתב בשם אביו עוד טעם בזה].
תוס׳ בד״ה גוללו מבחוץ כו׳ פר״ח דקאי כו׳ עכ״ל ועי׳ בב״י טור א״ח סימן קמ״ז לפירושו למה צריך הגלילה בחוץ ע״ש:
בא״ד ולכתחלה הוא גוללו כו׳ שהרי לא שכיחי ע״ה כ״כ עתה כו׳ עכ״ל אין דבריהם מובנים דמשמע עתה דלא שכיחי ע״ה אין לחוש בדיעבד אבל בימי חכמי התלמוד יש לחוש אפילו בדיעבד ואמאי הא אמר רב מתנה הלכה פותח ורואה ומברך ואף לכתחלה שרי לעשות כן גם מ״ש עוד אבל אחר שקרא ודאי דצריך לגוללו קודם שיברך כרבי יהודה עכ״ל לא ידענא היכא יצא להם דר׳ יהודה אית ליה לפלוגי בין קודם שקרא לאחר שקרא ועוד דהא בקודם נמי כתבו דלכתחלה גולל קודם שיברך ומה חילוק איכא בין קודם שקרא לאחר שקרא כדמשמע מדבריהם ושוב ראיתי שגם הרמב״ם פי״ב מהלכות תפלה פסק בלאחר שקרא דגוללו קודם שיברך וכתב הכ״מ שם דאיתא הכי במ״ס ואולי מ״ש התוס׳ כר׳ יהודה דמשמע דלא כר״מ היינו למאי דאפכי ליה ור״י אית ליה דגולל קודם שקרא ולאחר שקרא והלכה כרבי יהודה לגבי ר״מ אלא דהשתא אין לחוש בדיעבד דלא שכיחי ע״ה ובזה יתיישבו קצת מהקושיות וצ״ע:
ואמר ר׳ שפטיה אמר ר׳ יוחנן: הגולל ספר תורה מענין לענין בלא שיסתייע באחר — מניחו על ברכיו וגוללו, וכשגוללו — גוללו מבחוץ, כלומר, אוחז בידות העמוד שחוצה לו וגוללו כלפי פנים, ואין גוללו מבפנים כלפי חוץ, כדי שלא ישמט הספר מידו ויתגלגל לארץ.
And Rabbi Shefatya said that Rabbi Yoḥanan said: When one rolls a Torah scroll from one section to another, he should roll it from the outside, i.e., he should position the scroll so the two rollers are parallel to him and then roll the scroll by rotating the roller farthest away from him by rotating it toward himself, and he should not roll it from the inside, by rotating the roller nearest to him away from himself. If one does this and loses control, the scroll could roll away from him onto the floor.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספותר״י מלונילר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) ווּכְשֶׁהוּא מְהַדְּקוֹ מְהַדְּקוֹ מִבִּפְנִים וְאֵינוֹ מְהַדְּקוֹ מִבַּחוּץ.
And when one tightens the scroll, after he has found the new section, he should tighten it from the inside, by rotating the roller nearest to him, and not from the outside, by rotating the roller furthest away from him, in order not to extend his arms over the text of the Torah and obscure the view of the community, for it is a mitzva for them to be able to see the text.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילר׳ יהודה אלמדאריר״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכשהוא מהדקו – כשגמר מלגלול ובא להדקו יאחוז בפנימי ויהדק על החיצון כדי שלא יכסה הכתב בזרועותיו שמצוה להראות את [הכתב אל] העם כשמהדקו במסכת סופרים.
וכשהוא מהדקו. כשגומר לגללו ובא להדקו. יאחז בפנימי ויהדוק על החיצון, כדי שלא יכסה הכתב בזרועותיו, שמצוה להראות את הכתב לעם כשמהדקו. כן כתוב במסכת סופרים.
וכשהוא מהדקו. כשגמר מלגוללו ובא להדקו יאחז הפנימי ויהדקנו על החיצון כדי שלא יכסה הכתב בזרועותיו שמצוה להראות הכתב לעם כשמהדק׳1 כדאית׳ במסכ׳ סופרי׳2 וזה פי׳ רש״י ז״ל3.
1. עיין בספר המכתם שהביא דברי רש״י וכתב שאם יהדק החיצון יצטרך לכוף עצמו ולהשען על הספר ואין זה כבוד לספר. [והנה דברי רש״י צ״ב דבתחלת דבריו כתב דאיירי ביחיד משמע שהוא לבדו קורא בספר וא״כ מאי שייך בזה להראות לעם ולגירסת המכתם א״ש. ושמא כונת רש״י דאיירי בציבור אלא שמ״מ הוא לבדו גולל].
2. סופרים ג׳:י׳, י״ד:י״ד.
3. ד״ה הגולל ס״ת.
וכשהוא מהדקו מהדקו מבפנים – שיאחז בעמוד הפנימי ויהדקנו על החיצון כדי שלא יהא פושט זרועותיו על הכתב שמצוה להראות את הכתב לעם כשמהדקו ולפי שאין קורין בתורה פחות מעשרה נקט וכדגרסינן במסכת סופרים.
וכשהוא מהדקו לחזק את הגלילה — מהדקו מבפנים, שאוחז בעמוד הסמוך לו ואינו מהדקו מבחוץ, כדי שלא יסתיר בתוך כך את הכתב בזרועותיו, שמצוה שיראו העם את הכתב בשעת ההידוק (ראה מסכת סופרים פ״ג ה״י).
And when one tightens the scroll, after he has found the new section, he should tighten it from the inside, by rotating the roller nearest to him, and not from the outside, by rotating the roller furthest away from him, in order not to extend his arms over the text of the Torah and obscure the view of the community, for it is a mitzva for them to be able to see the text.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילר׳ יהודה אלמדאריר״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְאָמַר ר׳רַבִּי שְׁפַטְיָה א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן עֲשָׂרָה שֶׁקָּרְאוּ בַּתּוֹרָה זהַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם גּוֹלֵל סֵפֶר תּוֹרָה חהַגּוֹלְלוֹ נוֹטֵל שְׂכַר כּוּלָּן דְּאָמַר ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי עֲשָׂרָה שֶׁקָּרְאוּ בַּתּוֹרָה הַגּוֹלֵל סֵפֶר תּוֹרָה קִיבֵּל שְׂכַר כּוּלָּן שְׂכַר כּוּלָּן סָלְקָא דַּעְתָּךְ אֶלָּא אֵימָא קִיבֵּל שָׂכָר כְּנֶגֶד כּוּלָּן.
And Rabbi Shefatya said that Rabbi Yoḥanan said: If ten people read from the Torah, the greatest among them should furl the Torah scroll, for this is the most distinguished honor. And the one who furls it takes the reward of all of them, as Rabbi Yehoshua ben Levi said: If ten people read from the Torah, the one who furls it receives the reward of all of them. The Gemara asks: Can it enter your mind to say that he actually receives the reward of all of them? Why should all the others forfeit their reward? Rather, say instead: He receives a reward equivalent to that of all of them.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןתוספותר״י מלונילר׳ יהודה אלמדאריר׳ ישמעאל בן חכמוןרשב״אר״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וא׳ ר׳ יהושע בן לוי י׳ שקראו בתורה הגולל ספר תורה – כלומר המשלים, נותנין לו שכר כנגד כולם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עשרה שקראו – שנאספו וקראו השלישי או השביעי כחוק היום ולפי שאין קורין בתורה פחות מעשרה נקט י׳ שקראו בתורה.
ואמר ר׳ יוחנן עשרה שנכנסו לבית הכנסת וקראו שבעה מהם בתורה, גדול שבקוראיןא גולל ס״ת במטפחותיוב והגולל מקבל שכר כנגד כולן.
ושמעתי שבנרבונא נוהגין כן שכל הקוראין יושבין על המגדל אחרי קריאתן ולבסוף עומד הגדול וגולל.
א. כפירוש שני של בעל העיטור שהביא הטור סי׳ קמז. ובפירוש ראשון פירש גדול שבבית הכנסת אפילו שלא קרא. עי׳ ב״י שם.
ב. כפירוש רוב הראשונים (עי׳ טור סי׳ קמח וראבי״ה עמ׳ רכג ור״ן די״א ע״א) לא כר״ח שפירש ׳הגולל׳ המשלים וכן בסרע״ג הוצ׳ רד״ג עמ׳ קעח פי׳ ׳גולל׳ גומר.
גדול שבכולן גולל – לפי שהוא כבודו וגם לפי שהוא גדול שבכולן כדיי הוא ליטול שכר כנגד כולם כדאמר רבי יהושע.
עשרה שנאספו. וקראו השלשה או השבעה במשפט היום. ולפי שאין קורין בתורה פחות מעשרה נקט עשרה.
עשרה שקראו. פי׳ שנאספו וקראו הג׳ או הז׳ בחוק היום ולפי שאין קורין בתורה בפחות מי׳ נקט י׳ שקראו1.
1. כ״פ רש״י ד״ה עשרה שקראו.
עשרה שקראו בתורה. פי׳ עשרה שנאספו וקראו בתורה לפי שאין קורין בתורה ומברכין לפניה ולאחריה בפחות מעשרה כמו שיתבאר בפרק שלפנינו (כג,ב). הגולל ספר תורה שהוא המשלים נותנים לו שכר כנגד כולם לפיכך אין עולה משלים אלא גדול שבציבור.
אמר רב משרשיה שני תלמידי חכמים שיושבין בעיר אחת ואין נוחין זה לזה בהלכה. פי׳ ואין עושין זה לזה נחת רוח בהלכה אלא כל אחד מהם מתכוין לסתור דברי חבירו. עליהם הכתוב אומר (יחזקאל כ,כה) וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים וכו׳.
אמר ר׳ שפטי עשרה שקראו בתורה גדול שבכולן גולל ספר תורה. ואע״פ שאין קורין אלא שבעה, כיון דאין קורין בתורה בפחות מעשרה נקט עשרה. ומשמע שהגדול שבעשרה גולל אע״פ שלא קרא, דחולקין כבוד לגדול ליטול שכר הרבה.
עשרה שקראו – עשרה שנאספו וקראו הג׳ או הז׳ כחק היום.
ואמר ר׳ שפטיה אמר ר׳ יוחנן: עשרה שקראו בתורה — הגדול שבהם גולל את ספר התורה, שהוא הכיבוד החשוב ביותר, והגוללו נוטל שכר כולן, שאמר ר׳ יהושע בן לוי: עשרה שקראו בתורה — הגולל ספר תורה קיבל שכר כולן. ותוהים: שכר כולן סלקא דעתך [עולה על דעתך] לומר? מדוע יפסידו כל אותם האנשים שכרם? אלא אימא [אמור]: קיבל שכר כנגד כולן.
And Rabbi Shefatya said that Rabbi Yoḥanan said: If ten people read from the Torah, the greatest among them should furl the Torah scroll, for this is the most distinguished honor. And the one who furls it takes the reward of all of them, as Rabbi Yehoshua ben Levi said: If ten people read from the Torah, the one who furls it receives the reward of all of them. The Gemara asks: Can it enter your mind to say that he actually receives the reward of all of them? Why should all the others forfeit their reward? Rather, say instead: He receives a reward equivalent to that of all of them.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןתוספותר״י מלונילר׳ יהודה אלמדאריר׳ ישמעאל בן חכמוןרשב״אר״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְאָמַר ר׳רַבִּי שְׁפַטְיָה אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן מִנַּיִן שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁין בְּבַת קוֹל שֶׁנֶּאֱמַר ״וְאׇזְנֶיךָ תִּשְׁמַעְנָה דָבָר מֵאַחֲרֶיךָ לֵאמֹר״ (ישעיהו ל׳:כ״א) וְהָנֵי מִילֵּי דְּשָׁמַע קָל גַּבְרָא בְּמָתָא וְקָל אִיתְּתָא בְּדַבְרָא וְהוּא דְּאָמַר הֵין הֵין וְהוּא דְּאָמַר לָאו לָאו.
And Rabbi Shefatya said that Rabbi Yoḥanan said: If one was deliberating about whether to do a certain action, and a Divine Voice indicated what he should do, from where is it derived that one may make use of a Divine Voice and rely upon it? As it is stated: “And your ears shall hear a word behind you saying: This is the way, walk in it” (Isaiah 30:21). The Gemara comments: This applies only when one heard a male voice in the city, which is unusual, for men are usually found in the fields, or when one heard a female voice in the fields, for women are generally not found there. Since the voice is unusual, one need not doubt it and may rely upon it. And that applies when the voice repeated its message and said: Yes, yes. And that also applies when the voice said: No, no.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואמר ר׳ יוחנן: מניין שמשתמשין בבת קול? שנאמר ואוזניך תשמענה דבר מאחריך וגו׳ והוא דשמע קול גברא במתא וקל איתתא בדברא והוא דאמר הין הין או לאו לאו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משתמשין בבת קול – אם בלבו להתחיל דבר ושמע קול או הין או לאו הולך אחריו ואין כאן משום ניחוש.
קל גברא במתא – קול שאינו מצוי הוא ובת קול באה אליו.
והוא דאמר הין הין או לאו לאו – שנכפל שתי פעמים.
מנין שמשתמשין בבת קול – בירושלמי (שבת פרק במה אשה) תני כתיב לא תנחשו ולא תעוננו ואף ע״פ שאין ניחוש יש סימן.
הלוחות שמניחין בהם ס״ת שלא בשעת קריאה והבימות שבעזרה אין בהם קדושה ופי׳ בתלמוד המערב שאין להם קדושת ארון אבל קדושת בהכ״נ יש להם וי״מ הלוחות הנסרים שעל הספרים שלנו:
מניין שמשתמשין בב״ק שנאמר ואזניך כו׳ והוא דאמר הן כו׳. נראה לפרש כולה מהאי קרא ואיירי במי שמדבר בדרך ספק לעשות דבר מה אם לא ושומע קול שאומר אחריו הן או לאו וז״ש ואזניך תשמענה קול מדבר אחרי דבריך לאמר זה הדרך לכו בו כי תאמינו היינו הן וכי תשמאילו היינו לאו ודקאמר נמי וה״מ דשמע קל גברא כו׳ ניחא לפי זה דשמא אדם א׳ שמע דבריו והשיב לו כן הן או לאו אבל קל גברא במתא וקל אתתא בדברא לא שכיח ודקאמר והוא דאמר הן הן כו׳ דהכפל מורה על אמיתית הדבר שיתקיים כדאמרינן בשבועות הן הן או לאו לאו שבועה מדכתיב בשבועת הקב״ה גבי מבול שתי פעמים לאו:
משום דלא ידע לבסומי כו׳ לא יחיה קרית ליה כו׳. אבל מרישא דקרא לא טובים לא קשה לי׳ דודאי טוב הוא לקרוא בנעימה כו׳ מיהו בעונש לא יחיה אין סברא:
שם מנין שמשתמשין בבת קולי. ע׳ תוי״ט פט״ז מ״ו דיבמות:
וכיון שהוזכרו דברים אלה, מביאים עוד מה שאמר ר׳ שפטיה אמר ר׳ יוחנן: מנין שמשתמשין בבת קול, שאם מסתפק אדם אם לעשות דבר מסויים ושומע קול האומר ״כן״ או ״לא״, יכול הוא לראות בכך תשובה לספקותיו ואין בכך משום ניחוש, שנאמר: ״ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו״ (ישעיהו ל, כא). ומעירים, שאין שמים לב לכל בת קול, אלא הני מילי [דברים אלו אמורים] דווקא כששמע קל גברא במתא [קול גבר בעיר], שאיננו מצוי שם אלא בשדה, וקל איתתא בדברא כן אם שמע קול אשה בשדה], ששם אין נשים מצויות, וכיון שאינו מצוי ונזדמן לו — יכול לסמוך עליו. ועוד והוא דאמר הקול אומר] וכופל: ״הן״ ״הן״ (״כן״ ״כן״), או דאמר הקול אומר]: ״לאו״ ״לאו״ [״לא״ ״לא״].
And Rabbi Shefatya said that Rabbi Yoḥanan said: If one was deliberating about whether to do a certain action, and a Divine Voice indicated what he should do, from where is it derived that one may make use of a Divine Voice and rely upon it? As it is stated: “And your ears shall hear a word behind you saying: This is the way, walk in it” (Isaiah 30:21). The Gemara comments: This applies only when one heard a male voice in the city, which is unusual, for men are usually found in the fields, or when one heard a female voice in the fields, for women are generally not found there. Since the voice is unusual, one need not doubt it and may rely upon it. And that applies when the voice repeated its message and said: Yes, yes. And that also applies when the voice said: No, no.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְאָמַר ר׳רַבִּי שְׁפַטְיָה אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן כׇּל הַקּוֹרֵא בְּלֹא נְעִימָה וְשׁוֹנֶה בְּלֹא זִמְרָה עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר ״וְגַם אֲנִי נָתַתִּי לָהֶם חוּקִּים לֹא טוֹבִים״ וְגוֹ׳ (יחזקאל כ׳:כ״ה).
And Rabbi Shefatya said that Rabbi Yoḥanan said: Concerning anyone who reads from the Torah without a melody or studies the Mishna without a song, the verse states: “So too I gave them statutes that were not good, and judgments whereby they should not live” (Ezekiel 20:25), as one who studies Torah through song demonstrates that he is fond of his learning. Furthermore, the tune helps him remember what he has learned.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
(יב-יג) ועוד אמר הקורא בלא נעימה והשונה בלא זמירה.⁠1 ומתמיהינן משום דלא ידע לבסומי קלא אינון חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם? אלא הכי קאמר שני תלמידי חכמים היושבין בעיר אחת ואינן נוחין זה לזה בהלכה עליהם הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים – והם לא טובים זה לזה ומשפטים לא יהיו בהם.
1. בעל חשק שלמה בהגהותיו הציע להשלים כאן: ״עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים״.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נעימה – כגון טעמי המקראות.
והשונה בלא זמרה – שהיו רגילין לשנות המשניות בזמרה לפי שהיו שונין אותן על פה וע״י כך היו נזכרים יותר.
הגולל ס״ת יעמידנו על התפר שאם יהדק יותר מדאי יתבונן בהרחבת התפר קודם שיקרע הגולל ס״ת כשהוא גולל גולל מבחוץ וכשהוא מהדק מהדק מבפנים ופי׳ הדברים לדעתי שהוא מתחיל לגלול מבחוץ כנגד החזן וכשהוא מהדק מהדק מבפנים כנגד עצמו שאם יכרוך מצד עצמו ויהדק מצד אחורי הספר כלפי החזן יתפרדו שני צדדי הספר זה מזה והוא שכבר נהפך הספר להיות הכתיבה כנגד הגולל כדי שיכוין יותר את הגלילה ויתבונן היאך מתחברים שני צדי הספר זה בזה כך יראה לי וי״מ בה פירוש אחר לומר כשהוא גולל כמו שבארנוהו אבל ענין כשהוא מהדקה פירושו שכשהוא בא להדק כריכת קשר ראש המטפחת שיכרכנה כלפי הכתב ולא מאחוריו כדי שימצאנה החזן עליונה בשע׳ שיוציא את הספר פעם אחרת ולא יצטרך להפוך את הספר גדול שבכל הקוראין הוא נוטל כבוד הגלילה והגולל נוטל שכר כנגד כלם והאוחז ס״ת יאחזנה בכריכת איזו מפה עליה והאוחז אותה ערום נקבר ערום בלא אותה מצוה כלומר שאין מצות הגלילה עולה לו לכלום כשגולל אדם ס״ת גולל המטפחת עלי׳ כדרך שאנו עושין שאין הספר זז ממקומו אלא שכורכין את המטפחת סביב הספר לא שיגלול הספר בתוך המטפחת וכן אני אומר בכריכת תפלין לכרוך את הרצועות סביב התפלין ולא שיגלגלו התפילין בתוך הרצועות:
ואמר ר׳ שפטיה אמר ר׳ יוחנן: כל הקורא בתורה בלא נעימה (מנגינה) ושונה משניות בלא זמרה — עליו הכתוב אומר: ״וגם אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם״ (יחזקאל כ, כה), שהלומד בנעימה מראה שהלימוד אהוב עליו. ועוד, שהנעימה מסייעת לזכור את הדברים.
And Rabbi Shefatya said that Rabbi Yoḥanan said: Concerning anyone who reads from the Torah without a melody or studies the Mishna without a song, the verse states: “So too I gave them statutes that were not good, and judgments whereby they should not live” (Ezekiel 20:25), as one who studies Torah through song demonstrates that he is fond of his learning. Furthermore, the tune helps him remember what he has learned.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) מַתְקֵיף לַהּ אַבָּיֵי מִשּׁוּם דְּלָא יָדַע לְבַסּוֹמֵי קָלָא ״מִשְׁפָּטִים לֹא יִחְיוּ בָּהֶם״ (יחזקאל כ׳:כ״ה) קָרֵית בֵּיהּ אֶלָּא כִּדְרַב מְשַׁרְשְׁיָא דְּאָמַר שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַיּוֹשְׁבִים בְּעִיר אַחַת וְאֵין נוֹחִין זֶה אֶת זֶה בַּהֲלָכָה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר וְגַם אֲנִי נָתַתִּי לָהֶם חוּקִּים לֹא טוֹבִים וּמִשְׁפָּטִים לֹא יִחְיוּ בָּהֶם.
Abaye strongly objects to this: Just because one does not know how to make his voice pleasant, you read concerning him: “And judgments whereby they should not live”? Rather, the verse should be understood in accordance with the statement of Rav Mesharshiyya, who said: Concerning two Torah scholars who dwell in the same city and are not pleasant to one other in matters of halakha, and they quarrel and stir up controversy, the verse states: “So too I gave them statutes that were not good, and judgments whereby they should not live.”
ר׳ חננאלרי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לקטע זו כלול בביאור קטע 12]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שני ת״ח וכו׳ ואין נוחין כו׳. כמ״ש פרק הרואה אין התורה נקנית אלא בחבורה ואמרו חרב אל הבדים כו׳ כי לא יבא אדם על אמיתת התורה רק ע״י פלפול עם חביריו ובזולת זה יבא לטעות בלימודו וז״ש חקים לא טובים שלא יבא לעמוד בלימודו על טובו ובוריו ולא יחיה בהם שיבא לטעות להתיר דבר האסור במיתה:
מתקיף לה [מקשה על כך] אביי: משום דלא ידע לבסומי קלא [שאינו יודע להנעים את קולו] ״משפטים לא יחיו בהם״ קרית ביה [קורא אתה בו]?! אלא יש לפרש את הפסוק כדברי רב משרשיא, שאמר: שני תלמידי חכמים היושבים בעיר אחת ואין נוחין זה את זה בהלכה אלא רבים בענייני הלכה וגורמים מחלוקת — עליהם הכתוב אומר: ״וגם אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם״.
Abaye strongly objects to this: Just because one does not know how to make his voice pleasant, you read concerning him: “And judgments whereby they should not live”? Rather, the verse should be understood in accordance with the statement of Rav Mesharshiyya, who said: Concerning two Torah scholars who dwell in the same city and are not pleasant to one other in matters of halakha, and they quarrel and stir up controversy, the verse states: “So too I gave them statutes that were not good, and judgments whereby they should not live.”
ר׳ חננאלרי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אָמַר רַבִּי פַּרְנָךְ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן טכׇּל הָאוֹחֵז סֵפֶר תּוֹרָה עָרוֹם נִקְבָּר עָרוֹם עָרוֹם סָלְקָא דַּעְתָּךְ אֶלָּא אֵימָא נִקְבָּר עָרוֹם בְּלֹא מִצְוֹת.
Rabbi Parnakh said that Rabbi Yoḥanan said: Anyone who holds onto an uncovered Torah scroll, i.e., holds the parchment directly without anything intervening, will be punished by being buried uncovered. The Gemara asks: Can it enter your mind to say that he will be actually be buried uncovered? Why should he be buried in such a disgraceful manner? Rather, say that he will be buried metaphorically uncovered, i.e., without the merit of having performed mitzvot.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןר״י מלונילר׳ יהודה אלמדאריר׳ ישמעאל בן חכמוןבית הבחירה למאיריר״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ר׳ יוחנן האוחז ספר תורה ערום נקבר ערום, בלא אותה מצוה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערום – בלא מטפחת סביב ספר תורה.
ואמר ר׳ יוחנן כל האוחז ספר תורה ערום נקבר ערום בלא אותה מצוה שלא גלל כמצותו.
האוחז ספר תורה ערום. בלא מטפחת.
ערום. בלא מיטפחת1 ל״א בידים ערומות שהספר מטמא הידים2 ור״ח פי׳ ערום שהס״ת ערום שלא יגלול הס״ת בלא מיטפחת ורב עמרם גרי׳ ואל יגלה ס״ת ופי׳ דה״ק הגולל ס״ת ערום נקבר ערום אלא גוללו במטפחת וא״ת א״כ נכנסת המפה בין גויל לגויל ונגללת המטפחת עם הס״ת וצריך להוציאה ביד מבין הגוילין וה״ל בזיון לס״ת וי״ל מוטב תיגלל המטפחת ואל יגלה ס״ת עכ״ל3. ס״פ.
1. כ״פ רש״י ד״ה ערום בלא מטפחת סביב ספר תורה. ועיין ברמב״ם (פ״י מהל׳ ס״ת ה״ו) כתב לא יאחוז הס״ת כשהוא ערום ומקור דבריו הוא מסוגיא דילן. ולפ״ז לא יאחוז ערום היינו שאוחז הס״ת הוא ערום.
2. עיין במרדכי (סימן תתלד) שכתב בשם ראבי״ה דהני מילי בידים סתם אבל נטל ולא הסיח דעתו לא קפדינן. אמנם בב״י (או״ח סי׳ קמ״ז) הביא בשם האגודה דאפילו בכה״ג אסור.
3. וכ״כ בהל׳ ס״ת לר״י אלברצלוני בשם מר רב הונאי בר יוסף ומסיים וש״מ דעיקר גזירה משום כבוד התורה ומשום חיבתה הוא.
והאוחז ספר תורה ערום. פירשו בו רבותינו המפרשים1. האוחז ספר תורה בלא מטפחת, והר״ם במז״ל (פ״י מהלכות ס״ת ה״ו) כתב ״ולא יאחוז הספר כשהוא ערום״ והוא האמת שזה דרך בזוי הוא לא דרך כבוד2. נקבר ערום בלא אותה מצוה. פי׳ בלא מצות כבוד ספר תורה לפי שהמצוה לכבד ספר תורה כפי כחו מפני שהוא העד הנאמן על כל באי העולם שנאמר (דברים לא,כו) ״והיה שם בך לעד״. ואמרו חכמים הראשונים (אבות פ״ד מ״ו) ״כל המחלל את התורה גופו מחולל על הבריות והמכבד את התורה גופו מכובד על הבריות״3.
1. רש״י ור״י מלוניל.
2. וע״ע מש״כ רבינו להלן סוד״ה ולא יגלל.
3. מתיבות ״מפני שהוא״ עד כאן הוא לשון הרמב״ם סוף הלכות ס״ת.
אלו שמשתמשין בבת קול ועושין איזה דבר או נמנעים מעשותו על פי אותו הקול אין כאן בית מיחוש מסרך לא תנחשו והרי מצינו בו רמז בכתוב דכתיב ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר ומה שנאסר מטעם זה כבר בארנוה בארוכה בז׳ של סנהדרין:
שני ת״ח היושבים בעיר א׳ ראוי להם שיהיו נוחים זה לזה בהלכה ולא יחלקו זה עם זה מצד נצוח וקטרוג ואם עשו כן עליהם הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים:
ומשה תקן להם לישראל שיהיו שואלין ודורשין בעניינו של יום הלכות הפסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות החג בחג ונאמר בתורה וידבר משה את מועדי יי׳ אל בני ישראל מצותן שיהיו קורין כל א׳ בזמנו וזהו שיעור מה שראינו לכללו בדיני מס׳ מגילה [ולאל אתן תהלה והוא ברחמיו יקבץ עמו עם סגולה לירושלים בחדוה וגילה בנויה על תלה]:
תהלה לאל יבא אחריו מה שיראה לכללו בדיני מסכת חגיגה בעזר הצור.
ערום – בלא המטפחת.
ושוב לענין ספר תורה: אמר ר׳ פרנך אמר ר׳ יוחנן: כל האוחז ספר תורה ערום בלי חציצה, עונשו שהוא נקבר ערום. ושואלים: ערום סלקא דעתך [עולה על דעתך] לומר, ומדוע יקברוהו בבזיון כזה? אלא אימא [אמור]: נקבר ערום בלא מצות.
Rabbi Parnakh said that Rabbi Yoḥanan said: Anyone who holds onto an uncovered Torah scroll, i.e., holds the parchment directly without anything intervening, will be punished by being buried uncovered. The Gemara asks: Can it enter your mind to say that he will be actually be buried uncovered? Why should he be buried in such a disgraceful manner? Rather, say that he will be buried metaphorically uncovered, i.e., without the merit of having performed mitzvot.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןר״י מלונילר׳ יהודה אלמדאריר׳ ישמעאל בן חכמוןבית הבחירה למאיריר״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) בְּלֹא מִצְוֹת סָלְקָא דַּעְתָּךְ אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי נִקְבָּר עָרוֹם בְּלֹא אוֹתָהּ מִצְוָה.
The Gemara again asks: Can it enter your mind to say that he will be buried without the merit of having performed mitzvot? Why should he forfeit the merit of all the mitzvot that he performed during his lifetime? Rather, Abaye said: He will be buried metaphorically uncovered, i.e., without the merit of that mitzva. He forfeits the reward of the mitzva he performed while holding directly onto the parchment.
רי״ףתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בלא אותה מצוה – י״מ מצות אחיזה וקשה מאי רבותא פשיטא שאין לו שכר כיון שלא עשה המצוה כהוגן לכך פירש ריב״א בלא אותה מצוה שעשה באותה שעה שאם אחז ספר תורה ערום וקרא בו אין לו שכר מן הקריאה וכן אחזו לגוללו או להגיהו אבל אחזו במטפחת אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד.
ושוב תוהים: בלא מצות סלקא דעתך [עולה על דעתך]?! וכי משום דבר זה תינטל ממנו זכות כל מצוותיו? אלא אמר אביי: נקבר ערום בלא אותה מצוה, שאם עסק בלימוד או בקריאה, כיון שזלזל בספר התורה — אין המצוה נחשבת לו.
The Gemara again asks: Can it enter your mind to say that he will be buried without the merit of having performed mitzvot? Why should he forfeit the merit of all the mitzvot that he performed during his lifetime? Rather, Abaye said: He will be buried metaphorically uncovered, i.e., without the merit of that mitzva. He forfeits the reward of the mitzva he performed while holding directly onto the parchment.
רי״ףתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אָמַר רַבִּי יַנַּאי בְּרֵיהּ דְּרַבִּי יַנַּאי סָבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יַנַּאי רַבָּה ימוּטָב תִּיגָּלֵל הַמִּטְפַּחַת וְאַל יִגָּלֵל סֵפֶר תּוֹרָה.:
Rabbi Yannai, son of Rabbi Yannai the Elder, said in the name of Rabbi Yannai the Great: It is proper that the cloth cover of a Torah scroll be rolled around the scroll, while holding the scroll stationary, and one should not roll the Torah scroll itself in the cloth in order to cover it.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןר״י מלונילר׳ ישמעאל בן חכמוןר״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ר׳ יינאי תיגלל המטפחת ואל יגלל ספר תורה – כלומר בלא מטפחת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואל יגלול ספר תורה – בתוך המטפחת.
ואמר ר׳ ינאי תגלול המטפחת סביב לתורה ולא יגלול ספר תורה על המטפחת וזהו כבוד התורה.
(סיום)
חסילו הלכות מגילה
לכלא מפסיקין לראשי חדשים ולחנוכה וכו׳ תמצא בסימן נ״ט.
א. אין בכת״י ואולי הוא תוספת ד״פ.
תיגלל המטפחת. כלומר חייב החזן להעמיד ספר תורה בזרועו ולאחוז אותה, אלא אותו הגולל יקח המטפחת ויכרוך בה ספר תורה פעמים ושלש עד שיתכסה כולה במטפחת, שגנאי יהיה אם יסבב ספר תורה היא בעצמה פעמים ושלש. סליק פירקא.
אמר ר׳ ינאי בריה דרב ינאי סבא משמיה דרב ינאי רבה תיגלל המטפחת על הספר פעם או שתים על ספר תורה עד שיתכסה כולו1. ולא יגלל ספר תורה בלא מטפחת, שאין זה כבוד לו שיגלל בלא מטפחת וזה סיוע למה שכתב הגאון2 בהאוחז ספר תורה ערום שהאוחזו הוא שהוא ערום לא הספר3.
בריך רחמנא די הב חילא לעבדיה וסייע בהדיה4.
1. ע״פ ר״י מלוניל. וזה כמנהג אשכנז המקורי שמכסים כל הס״ת ב׳וימפל׳. עיין בספר שרשי מנהג אשכנז כרך ב׳ באורך.
2. הרמב״ם המובא לעיל ד״ה והאוחז.
3. פי׳ דאם לעיל קאי ׳ערום׳ על הספר א״כ מאי אשמועינן ר׳ ינאי הכא.
4. סיומת זו מופיעה בכתב יד בסוף פ״ג, כי לפי הרי״ף ורבינו שם מסתיימת המסכת.
תיגלל המטפחת – סביב ס״ת.
ואל תיגלול ס״ת – בתוך המטפחת.
(סיום) סליק פירקא וסליקא מסכת ברחמי שמיא.
אמר ר׳ ינאי בריה [בנו] של ר׳ ינאי סבא [הזקן] משמיה [משמו] של ר׳ ינאי רבה [הגדול]: מוטב תיגלל המטפחת סביב ספר התורה אחר גלילתו ואל יגלל ספר תורה כשהוא בתוך המטפחת.
Rabbi Yannai, son of Rabbi Yannai the Elder, said in the name of Rabbi Yannai the Great: It is proper that the cloth cover of a Torah scroll be rolled around the scroll, while holding the scroll stationary, and one should not roll the Torah scroll itself in the cloth in order to cover it.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןר״י מלונילר׳ ישמעאל בן חכמוןר״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18)

הדרן עלך בני העיר

רי״ףרש״יעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הדרן עלך בני העיר וסליקא לה מסכת מגילה
רי״ףרש״יהכל
 
(17) ״וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מוֹעֲדֵי ה׳ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ (ויקרא כ״ג:מ״ד) מִצְוָתָן שֶׁיִּהְיוּ קוֹרִין אוֹתָן כׇּל אֶחָד וְאֶחָד בִּזְמַנּוֹ.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן כמֹשֶׁה תִּיקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיְּהוּ שׁוֹאֲלִין וְדוֹרְשִׁין בְּעִנְיָנוֹ שֶׁל יוֹם הִלְכוֹת פֶּסַח בַּפֶּסַח הִלְכוֹת עֲצֶרֶת בָּעֲצֶרֶת הִלְכוֹת חַג בֶּחָג.:
§ The mishna states: The verse “And Moses declared to the children of Israel the appointed seasons of the Lord” (Leviticus 23:44) indicates that part of the mitzva of the Festivals is that they should read the portion relating to them, each one in its appointed time. The Sages taught in a baraita: Moses enacted for the Jewish people that they should make halakhic inquiries and expound upon the matter of the day. They should occupy themselves with the halakhot of Passover on Passover, with the halakhot of Shavuot on Shavuot, and with the halakhot of Sukkot on Sukkot.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מצוותן שיהו קורין כל אחד ואחד בזמנו. תנו רבנן: משה תיקן לישראל שיהו שואלין ודורשין הילכות הפסח בפסח ועצרת בעצרת והחג בחג.
(סיום) 1הדרן עלך בני העיר.
סליקא לה מסכת מגילה. שבח לרב עלילה.
ברכה ותהילה
תפארת וצהלה
ירום קרני למעלה
1. כך הסיום בכ״י וטיקן 126. בכ״י מן הגניזה (קמברידג׳ F9.119) מופיע: ״סליק מסכתא דמגלה בסיעתא דשמיא״ בסוף הפרק השלישי (שהוא האחרון בסידורם).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וידבר משה את מועדי ה׳ אל בני ישראל משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת – למה הוצרך לכתוב כאן וידבר משה וכי כל המצות כולן לא אמרן משה לישראל מהו וידבר משה את מועדי ה׳ אל בני ישראל מלמד שהיה מדבר עמהן הלכות כל מועד ומועד בזמנן להודיע חוקי האלהים ותורותיו וקבלו וקיימו שכר המצות עליהם ועל בניהם בזה ובבא.
ת״ר משה תקן להם לישראל שיהו שואלים הלכות פסח בפסח הל׳ עצרת בעצרת שנאמר וידבר משה את מועדי ה׳ אל בני ישראל.
(סיום) הדרן עלך תוס׳ מגלה בס״ד. תמו חדושי מגלה להריטב״א ז״ל.⁠1
1. כן בכ״י. בדפוס ראשון הוחלפה החתימה ב: ״כתיבת ידי אברהם ן׳ יעי״ש בן לא״א ומורי בנן של קדושים גבוה על כל גבוהים כמוהר״ר יוסף ן׳ עי״ש יצ״ו שיחיה ויאריך ימים כנפשו היקרה וכנפש אנשי ביתו יצ״ו בן להחכם השלם אשר מקבת בור ממנו נוקר עושה גדולות בחכמתו מעתיק הרים בגבורתו פרי צדיק יסוד עולם גדולים מעשיו וגדול שמו בישראל עד מאד ליש׳ לאב ולבית יהודה למופת ולאות הלא הוא הה״ר זקני אברהם ן׳ עיי״ש זצוק״ל האל למענו ולמען רחמיו יזכני לכתוב ספרים אחרים ולהגות בנועם ה׳ ולבקר בהיכלו אמן אמן.

אז אמר שלמה אהללה שם אלהים בשיר ואגדלנו בתודה אשר שם בחיים נפשנו לסיים בכי טוב ולברך על המוגמר ויהי נועם ה׳ אלהנו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו. ומעשה ידינו כוננהו ה׳ הוא יודע וישראל הוא ידע כי טרחנו בעשר אצבעותינו. בחברת החכם השלם הדיין המצויין כמהר״ר אליעזר סעדון נר״ו לתקן שיטה הלזו בכל כחינו. הן בטעיותיה כי רבו מספר ולהפריד בין הדבקים מענין לענין וחסרות ויתרות להרים מכשול אל עין הקורא ולציון יאמר ציון הדפים למען ירוץ הקורא את המגילה למצוא דברי חפץ יקרה היא מפננים תורתם של ראשונים מאור עינינו. אכן אי אפשר לומר ונק״ה שגיאות מי יבין ואכתי איכא חסר לפנינו. בכמה מקומות חסרון הניכר וחששנו לנפשינו להגיה ולהוסיף מפני חומר שבה כידוע ועוד בה שאין הפנאי מסכים כפי הצורך להשים לפני הקורא כפי ראות ענינו. והוא יבחר ולא אנו ע״כ סמכנו על המעיין ידין בעיני שכלו כונת הרב המחבר והקדוש והקריב אליו וזכותיה דמר ניהו רבה וזכות הרבים יגן בעדינו. ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו כולנו יודעים את התורה ולומדי תורה לשמה לעשות רצון קונינו. ודרך אגב אומר כי נשמט בקדשי דוד ח״א בסוף סי׳ תל״א לענין מ״ש בדעת הרמב״ם דאיכא בל יראה משש שעות ולמעלה יש ראיה לסברא זו בירושלמי פרק תמיד נשחט עלה דמתני׳ השוחט בפיסקת ר״י דנראה ברור דמאן דס״ל דאסור דאוריתא משש שעות ולמעלה איכא לאו ועיין שם בקרבן העדה. ותפלתי קבע זו שיבה זו ביאה על אדמת הקדש לעבדו שכם אחד ובחר עוד בירושלים צבי עדיינו: אכי״ר:״
וידבר משה את מועדי ה׳ וגו׳ מצותן שיהו קורין כו׳. מיתורא דקרא קא דריש כפרש״י במתני׳ ומסמיך ליה איתורא דהאי קרא ואשר תקראו אותם במועדם דכתיב לעיל מתפרש כמשמעו שיהו קורים בזמנן ובברייתא דתני דמשה תיקן להם שיהו שואלין ודורשין כו׳ נראה שהוא דבר נוסף על הקריאה דקתני במתני׳ ואפשר דדריש ליה מדלא כתיב כאשר צוה ה׳ את משה דהקריאה היא היתה צווי מהקב״ה כמ״ש אשר תקראו אותם במועדם וע״כ דרשו מיניה דבלאו צווי הקב״ה שיהו קורין בזמנן כדקתני במתני׳ הוסיף להן משה שיהו גם שואלין ודורשין בו בזמנן מענינו של יום ולגבי פסח שאחז״ל שיהו שואלין ודורשין קודם הפסח ל׳ יום היינו שאינן מענינו של יום דברים הצריכין קודם הפסח כגון ביעור חמץ והגעלה ושמירת המצות משעת טחינה ועוד כתב ב״י שם תירוצים אחרים ע״ש והא דנקט בברייתא שלש רגלים פסח ועצרת וחג ולא נקט נמי ר״ה ויוה״כ דכתיבי ג״כ בזו הפרשה י״ל דלא תיקן משה בשאר מצות משום דלא אתיין מזמן לזמן וה״נ ר״ה ויוה״כ לא מקרו מזמן לזמן דיש לאדם ליתן לבו לתשובה בכל השנה כמו בר״ה ויוה״כ משא״כ בשלש רגלים דמצותן בזמנן בענינו של יום ומה״ט נמי מספקא לן בפרק בכל מערבין אם אומרים זמן בר״ה דלא מיקרי שפיר מזמן לזמן אלא שלש רגלים דכתיב בהו מצות ראייה ושמחת חגיגה:
סליק פרק בני העיר וסליקא לה מסכת מגילה
ג שנינו במשנה, נאמר: ״וידבר משה את מעדי ה׳ אל בני ישראל״ (ויקרא כג, מד), ומכאן נלמד כי מצותן שיהיו קורין אותם כל אחד ואחד בזמנו. תנו רבנן [שנו חכמים] בהרחבה: משה תיקן להם לישראל שיהו שואלים לחכמים וכן דורשים בענינו של יום של כל חג ומועד; הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת (שבועות) בעצרת, הלכות חג סוכות בחג.
§ The mishna states: The verse “And Moses declared to the children of Israel the appointed seasons of the Lord” (Leviticus 23:44) indicates that part of the mitzva of the Festivals is that they should read the portion relating to them, each one in its appointed time. The Sages taught in a baraita: Moses enacted for the Jewish people that they should make halakhic inquiries and expound upon the matter of the day. They should occupy themselves with the halakhot of Passover on Passover, with the halakhot of Shavuot on Shavuot, and with the halakhot of Sukkot on Sukkot.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144