1. כן בכ״י. בדפוס ראשון הוחלפה החתימה ב: ״כתיבת ידי אברהם ן׳ יעי״ש בן לא״א ומורי בנן של קדושים גבוה על כל גבוהים כמוהר״ר יוסף ן׳ עי״ש יצ״ו שיחיה ויאריך ימים כנפשו היקרה וכנפש אנשי ביתו יצ״ו בן להחכם השלם אשר מקבת בור ממנו נוקר עושה גדולות בחכמתו מעתיק הרים בגבורתו פרי צדיק יסוד עולם גדולים מעשיו וגדול שמו בישראל עד מאד ליש׳ לאב ולבית יהודה למופת ולאות הלא הוא הה״ר זקני אברהם ן׳ עיי״ש זצוק״ל האל למענו ולמען רחמיו יזכני לכתוב ספרים אחרים ולהגות בנועם ה׳ ולבקר בהיכלו אמן אמן.

אז אמר שלמה אהללה שם אלהים בשיר ואגדלנו בתודה אשר שם בחיים נפשנו לסיים בכי טוב ולברך על המוגמר ויהי נועם ה׳ אלהנו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו. ומעשה ידינו כוננהו ה׳ הוא יודע וישראל הוא ידע כי טרחנו בעשר אצבעותינו. בחברת החכם השלם הדיין המצויין כמהר״ר אליעזר סעדון נר״ו לתקן שיטה הלזו בכל כחינו. הן בטעיותיה כי רבו מספר ולהפריד בין הדבקים מענין לענין וחסרות ויתרות להרים מכשול אל עין הקורא ולציון יאמר ציון הדפים למען ירוץ הקורא את המגילה למצוא דברי חפץ יקרה היא מפננים תורתם של ראשונים מאור עינינו. אכן אי אפשר לומר ונק״ה שגיאות מי יבין ואכתי איכא חסר לפנינו. בכמה מקומות חסרון הניכר וחששנו לנפשינו להגיה ולהוסיף מפני חומר שבה כידוע ועוד בה שאין הפנאי מסכים כפי הצורך להשים לפני הקורא כפי ראות ענינו. והוא יבחר ולא אנו ע״כ סמכנו על המעיין ידין בעיני שכלו כונת הרב המחבר והקדוש והקריב אליו וזכותיה דמר ניהו רבה וזכות הרבים יגן בעדינו. ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו כולנו יודעים את התורה ולומדי תורה לשמה לעשות רצון קונינו. ודרך אגב אומר כי נשמט בקדשי דוד ח״א בסוף סי׳ תל״א לענין מ״ש בדעת הרמב״ם דאיכא בל יראה משש שעות ולמעלה יש ראיה לסברא זו בירושלמי פרק תמיד נשחט עלה דמתני׳ השוחט בפיסקת ר״י דנראה ברור דמאן דס״ל דאסור דאוריתא משש שעות ולמעלה איכא לאו ועיין שם בקרבן העדה. ותפלתי קבע זו שיבה זו ביאה על אדמת הקדש לעבדו שכם אחד ובחר עוד בירושלים צבי עדיינו: אכי״ר:״