גמרא
פירוש
מַכִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ג רמב״ם הלכות שלוחין ושותפין ט׳:א׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ח
טור אבן העזר צ״ז:א׳-ב׳
טור חושן משפט צ״ג:א׳
שולחן ערוך אבן העזר צ״ז:א׳-ב׳
שולחן ערוך חושן משפט צ״ג:א׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ח
טור אבן העזר צ״ז:א׳-ב׳
טור חושן משפט צ״ג:א׳
שולחן ערוך אבן העזר צ״ז:א׳-ב׳
שולחן ערוך חושן משפט צ״ג:א׳
ה רמב״ם הלכות אישות ט״ז:י״ט
רמב״ם הלכות מלוה ולווה ט״ו:ז׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ח
טור אבן העזר צ״ח:א׳-ב׳
טור חושן משפט ע״א:א׳
שולחן ערוך אבן העזר צ״ח:א׳-ב׳
שולחן ערוך חושן משפט ע״א:א׳
שולחן ערוך חושן משפט ע״א:י״ז
רמב״ם הלכות מלוה ולווה ט״ו:ז׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ח
טור אבן העזר צ״ח:א׳-ב׳
טור חושן משפט ע״א:א׳
שולחן ערוך אבן העזר צ״ח:א׳-ב׳
שולחן ערוך חושן משפט ע״א:א׳
שולחן ערוך חושן משפט ע״א:י״ז
ו רמב״ם הלכות אישות ט״ז:י״ט
רמב״ם הלכות מלוה ולווה ט״ו:ז׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ח
טור אבן העזר צ״ח:א׳-ב׳
טור חושן משפט ע״א:א׳
שולחן ערוך אבן העזר צ״ח:א׳-ב׳
שולחן ערוך חושן משפט ע״א:א׳
שולחן ערוך חושן משפט ע״א:י״ז
רמב״ם הלכות מלוה ולווה ט״ו:ז׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ח
טור אבן העזר צ״ח:א׳-ב׳
טור חושן משפט ע״א:א׳
שולחן ערוך אבן העזר צ״ח:א׳-ב׳
שולחן ערוך חושן משפט ע״א:א׳
שולחן ערוך חושן משפט ע״א:י״ז
יתבאר בששי של גיטין שהאומר הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז הרי זה כמעכשו ולכשתתן והרי היא מגורשת למפרע ואפילו נתקרע הגט או שאבד קודם שנתנה מגורשת ואם כן בזו אפילו הניחתו ברשות הרבים מגורשת דלא גרע הניחתו ברשות הרבים משנתקרע הגט או שאבד ואם כן זו שאמרו כאן שכל שהניחתו ברשות הרבים אף במעכשו אינה מגורשת הוא מפני שאמר לה הרי זה גיטיך ולא תתגרשי בו אלא מעכשו ולאחר שלשים צריך שיהא הגט ברשותה לסוף שלשים ואם נקרע או אבד או שהניחתו ברשות הרבים אינה מגורשת והוא הדין אם אמר ולא תתגרשי בו אלא מעכשו ולכשתתני מאתים זוז אלא שלא תתגרשי בו אלא על מנת שתתני וכו׳ כך היא דעת רבותי ומכל מקום גדולי הדורות כתבו שאין הפרש בין על מנת או מעכשו ללא תתגרשי בו אלא מעכשו ששניהם מעכשו גמור הוא ומכל מקום אינו דומה על מנת שתתני וכו׳ או מעכשו לכשתתני למעכשו ולאחר שלשים וכל שבמעכשו ולאחר שלשים אפילו לא אמר לא תתגרשי בו וכו׳ הניחתו ברשות הרבים או אבד או נקרע אינו גט שהשלשים יום אינם תלויים במעשה ומאליהם הם באים ואם כן לא היתה כונתו אלא שיהא יכול לחזור בתוך שלשים ואע״פ שבמהיום ולאחר מיתה אינו יכול לחזור התם שאני שאם לא מהיום לאחר מיתה לאו כלום הוא ואחר שיכול הוא לחזור אם נקרע באמצע אינה מגורשת וכן כל שהניחתו ברשות הרבים שהרי צריך להיות ברשותה באותה שעה אבל תנאי נתינת מאתים זוז התנאי תלוי במעשה והכל תלוי בקיום תנאה מעתה הרי זה גיטיך ולא תתגרשי בו אלא מעכשו ולאחר שלשים יום או מעכשו ולשלשים יום לשיטה שניה הניחתו ברשות הרבים אינו כלום שהרי צריך שיהא ברשותה באותה שעה וכל שכן אם נתקרע או שאבד ואפילו ריח הגט לפסול כהנה אין בו ואע״פ שאם זרקו לה ברשות הרבים ונמצא קרוב לה ר״ל בתוך ארבע אמות שלה מגורשת בזו שאני שהבעל זרקו ברשות הרבים בפניה להתגרש בו לאלתר וכל תוך ארבע אמות שלה זכה בה מתורת חצירה ודעת אחרת מקנה אותה שאני אבל כל שמדעתה מניחתו לשם הרי אינו ברשותה ואם הניחתו בסימטא ודאי רשותה היא ומגורשת ודאית ואם הניחתה לצדי רשות הרבים נחלקו בה בסוגיא זו אי כרשות הרבים דמו ולא מיגרשא אי לאו כרשות הרבים דמו ומיגרשא ויראה לפסוק כלשון אחרון ולאו כרשות הרבים דמו אלא כסימטא ואע״פ שבפרק שלישי (כתובות ל״א:) אמרו כרשות הרבים דמו דוקא לענין שבת אבל לענין מיקנא קני ואי לא אמר מעכשו אפילו הניחתו בסימטא אינה מגורשת הואיל ואין הגט קנוי לה היאך מקומו קנוי לה כך כתבוה גדולי המפרשים ונמצאת הגירסא כאן לדבריהם הרי זה גיטיך ולא תתגרשי בו אלא מעכשו ולאחר שלשים ואף למי שגורס ולא תתגרשי בו אלא לאחר שלשים פירושו כמעכשו ויש מפרשים שכל שיש בה מעכשו אף בהניחתו ברשות הרבים מגורשת כדין נקרע ואבד ובלא מעכשו בצידי רשות הרבים וכל שכן בסימטא מגורשת דרשותה מיקרי ונראה כדעת ראשון דהא מילתא דרב נחמן במשוך פרה אוקימנא במעכשו לדעת ר׳ יוחנן וודאי הוא הדין לדעת רב נחמן אלא שאפשר לפרש לדעתם שרב נחמן אף בלא מעכשו אמרה וכבר ביארנו דין זה של משוך פרה ולא תקנה לך אלא לאחר שלשים בסוף פרק נכסים: המשנה השלישית והכונה בה בביאור החלק השלישי והוא שאמר המושיב אשתו חנונית או שמינה אפטרופוס הרי זה משביעה כל זמן שירצה ר׳ אליעזר אומר אפילו על פילכה ועל עיסתה אמר הר״מ פי׳ חנונית הוא שיניחה בחנותה שתמכור ותקנה ואפטרופיא היא פקידה תשא ותתן ותשתמש בממונו וכן כשהניח ממון או מעות בידה ישביעה כל זמן שירצה שבועת התורה בטענת שמא ויגלגל עליה אפילו על פלכה ועל עיסתה לפי שאין הלכה כר׳ אליעזר: אמר המאירי המושיב אשתו ר״ל למכור סחורתו על יד על יד והוא חושדה שמא עכבה בידה כלום או שמינה אפטרופיא להכניס ולהוציא פירותיו ועסקיו ולשכור פועליו ולישא וליתן הרי זה משביעה כל זמן שירצה שלא גנבה לו כלום הואיל ולא כתב לה נאמנות בכתובה ושבועה זו בטענת שמא וכבר כתבנו בשמיני של שבועות בסוגיית המשנה השלישית שכל אותם הנשבעים בשמא אם התנו שלא להשביע תנאו קיים אלא שאם נזדמנה לו שבועה עליו ממקום אחר מגלגל לו עליה אלא אם כן התנה בפירוש ומכל מקום חרם סתם אפילו התנה עליו אינו כלום שהרי אינו מחרים אלא מי שגזלו וכן אמרו בסוגיא זו בהדיא הרי שלא פטר את אשתו מן הנדר או מן השבועה והושיבה חנונית או אפטרופיא הרי זה משביעה אלמא שאם פטרה אינו משביעה ולאו דוקא שפטרה על כך בפרט אלא אף נאמנות כתובה מועיל להושבת חנונית או מנוי אפטרופיא כמו שנבאר וכתבו גדולי הרבנים בשבועה זו שיכול לעכב לה כתובה בשביל שבועה ומקצת תלמידים מפרשים בדבריהם שאם מתה בלא שבועה זו אין יורשיה גובין כתובתה וכל אלו דברים זרים שמשנה זו לא לענין כתובה נשנית אלא באותם הנשבעים שלא בטענה כמו שביארנו במסכת שבועות אלא שנתגלגלה כאן אגב שבועת כתובה ומכל מקום שבועה זו לא ממין שבועת כתובה היא כלל ואין כתבתה מתעכבת בשבילה אלא יכריחנה בבית דין וכבר ביארנו במסכת שבועות (מ״ח:) בשבועה זו עם חברותיה כגון שותפין ואריסין על הדרך שהוזכרו שם שאין בהם שבועה אלא אם כן חשדה המשביע בשתי כסף הא אם אמר רצוני שתשבע לי אע״פ שאיני חושדך אינו כלום ומכל מקום חכמי ההר כתבו שאף בלא שום חשד משביעין ומה שאמרו שם והוא שיהא כפירת טענה שתי כסף פירושו שיהא אותו ממון שנתעסקו בו בכדי שיוכל לגנוב ממנו כך בלא היכר ר׳ אליעזר אומר אפילו על פלכה ועל עיסתה כלומר אפילו לא הושיבה חנונית ולא מינה אפטרופיא משביעה כל זמן שירצה אף על מה שהיא חייבת לו לעשות כגון טווה בצמר או טוחנת ואופה אם גנבה לו או נתנה מצמרו או מעיסתו כלום ופירשו בגמרא שלדעת ר׳ אליעזר אף לכתחלה משביעה על כל מה שירצה ולרבנן לכתחלה הוא דלא אלא בחנונית ואפטרופיא הא על ידי גלגול של שבועת חנונית ואפטרופיא משביעה אף על פילכה ועיסתה אבל לכתחלה בפילכה ועיסתה לא אלא שמתוך שאין אדם דר עם נחש בכפיפה אמרו שלא להשביעה בהם אף על ידי גלגול והוא שאמרו בתלמוד המערב אם את אומר כן אין שלום בביתו לעולם וכן אמרו שם שברה את הכלים מה את עבד לה כשומרת חנם או כשומרת שכר אם את אמר כן אין שלום בביתו לעולם ולענין משנתנו הלכה כרבנן ויש חולקין לומר שאין הלכה לא כתנא קמא ולא כר׳ אליעזר אלא כר׳ שמעון שאמר בסוף המשנה שכל שאין תובעת כתובתה אין עליה שבועה ודברים משובשים הם וכבר ביררום גדולי הפוסקים בהלכותיהם אלא הלכה כתנא קמא וכסתם משנה זו וכן סתם משנה של שבועות (מ״ה.) ר״ל אלו נשבעין שלא בטענה השותפין והאפטרופין והאשה הנושאת ונותנת בתוך הבית ופירושו לא באלמנה לבד אלא אף בחיי הבעל דהא אשה סתם קתני ומכל מקום גדולי המפרשים כתבו שדעת ר׳ שמעון דעת שלישית בפילכה ועיסתה לומר שאף על ידי גלגול אינו משביע ומטעמא דלא מצינא דאידור בהדך ובזו ודאי הלכה כר׳ שמעון שבפלכה ועיסתה אף על ידי גלגול לא: כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך אינו יכול להשביעה אבל משביע הוא את יורשיה ואת הבאין ברשותה נדר ושבועה אין לי עליך ועל יורשיך ועל הבאין ברשותך אינו יכול להשביע לא אותה ולא את יורשיה ולא את הבאין ברשותה אבל יורשיו משביעין אותה ואת יורשיה ואת הבאין ברשותה נדר ושבועה אין לי וליורשי ועל הבאין ברשותי עליך ועל יורשיך ועל הבאין ברשותך לא הוא ולא יורשיו ולא הבאין ברשותו משביעין אותה ואת יורשיה ואת הבאים ברשותה אמר הר״ם פי׳ זה כלו מבואר ואמתי והעקר הזה הוא שאזכור לך שכל תנאי שבממון קיים ובאין ברשותה הם הלוקחים או מקבלי מתנתה: אמר המאירי פי׳ נדר כגון שתאמר יאסרו כל פירות שבעולם עלי אם עכבתי כלום ושבועה שתשבע בנקיטת חפץ שלא עכבה כלום והרשות בידו אם להדיר אם להשביע ואם פטרה מאחד מהם לא נפטרה מן האחר ומשנתנו שפטרה משניהם והיא באה לגבות כתובתה ממנו כגון שגירשה ורוצה להשביעה על שמינה אפטרופיא אינו יכול להשביעה ופירשו בגמרא שאם קבלה ממנו קצת פירעון שנמצאת פוגמת כתובתה שאמרו עליה לא תפרע אלא בשבועה בזו הואיל והאמינה אין פגימתה גורם לה חיוב שבועה אפילו היה הבעל אומר בטענת בריא כך וכך פרעתי ואין צריך לומר במינוי אפטרופיא והושבת חנות שהוא טענת שמא אבל משביע הוא את יורשיה אם מתה אחר שנתגרשה ויורשיה תובעים כתובתה יכול להשביעם שבועת היורשים ר״ל שבועה שלא פקדתנו אימא וכו׳ וכן שאם הם פוגמים את הכתובה הן מצדם הן מצד אמם כגון שאמרו נפרעה אמנו כך וכך מן הכתובה או אנו אחריה שנשבעין שלא נפרעה יותר שאע״פ שפטר את אשתו לא פטר את יורשיה וכן משביע את הבאים ברשותה ר״ל הבאים בזכותה ובכחה כגון לקוחות שלקחו כתובתה ממנה או שקבלוה ממנה במתנה ומשביעם שלא אמרה להם שגבתה כלום מכתובתה ואם כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך ולא על יורשיך ולא על הבאים ברשותך אין יכול להשביע לא היא ולא יורשיה ולא הבאים ברשותה אבל יורשיו משביעין אותה ואת יורשיה ואת הבאים ברשותה ודבר זה פירשו עליו במסכת שבועות (מ״ח.) לצדדין קתני אותה באלמנה יורשיה בגרושה כלומר יורשיו של בעל משביעין אותה אם מת הוא בחייה ואם נתגרשה שנמצאת גובה כתובתה בלא שבועה ומתה שנמצא שלא נתחייבה היא שבועה לבעלה וליורשין לא נתחייבה שהרי מתה היא בחיי בעלה וכשמת בעלה אחר כן ויורשיה באין ליפרע מיורשיו יורשיו משביעין את יורשיה שלא פקדתם שנפרעה מכלום וכן הבאים ברשותה נשבעים שלא אמרה להם שנפרעה מכתובתה בכלום אבל אם מת הבעל בחייה שנתחייבה היא שבועה ליורשי הבעל ואחר כך מתה היא אין כאן שבועה ליורשיה שאין אדם מוריש שבועה לבניו ואין גובין כתובתה לעולם ואם כתב לה נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי ולא לבאים ברשותי ר״ל לקוחות הלוקחים מנכסי שאת באה ליפרע מהם לא עליך ולא על יורשיך ולא על הבאים ברשותך ר״ל הלוקחים כתובתיך אין יכול להשביעה לא הוא ולא יורשיו ולא הבאים ברשותו לא אותה ולא יורשיה ולא הבאים ברשותה וכל שהפקענו את יורשיו דוקא בטענת אביהם כגון שטוענין שמא אבינו פרעך אבל כל שגדלו ואמרו שהם פרעו ודאי נשבעת שאין זה בכלל הנאמנות ולמדת שכל שכתב לה נאמנות בזו נפרעת מן הלקוחות שלא בשבועה שכל אלו שדינם שלא לגבות אלא בשבועה כגון פוגמת ועד אחד מעידה ונפרעת שלא בפניו ונכסים משועבדים ונכסי יתומים נאמנות מפקיע שבועה מהם ואף גדולי הפוסקים הביאו משנה זו כסתמה אלא שאחר כן כתבו בנכסים משועבדים שלא תפרע אלא בשבועה ואע״פ שכתב לה הבעל נאמנות שאין נאמנות מועיל אלא עליו ועל יורשיו אבל לגבי לקוחות או כל שיש עליו מצד אחר חוב או כתובה לא וכמו שאמרו בפרק שני (כתובות י״ט.) בענין האומר שטר אמנה הוא זה שכל שחב לאחרים אין הודאתו הודאה ואם כן נדחית סתם משנתנו לענין לקוחות מכח שמועת שטר אמנה ומכל מקום חכמי הראשונים מכריעין שאם כתב לה נאמנות זה בכתובה ואחר כן לקחו הלקוחות או שכתב לה אחר נשואין וכתובה אלא שמכל מקום אחר כתיבת הנאמנות לקחו נפרעת מהם שלא בשבועה וזו היא סתם משנתנו ואין אומרין נחוש לפירעון ולקנוניא דאינהו דאפסדו אנפשיהו אבל כל שלא כתב לה הנאמנות בכתובה אלא לאחר זמן וכבר לקחו הלקוחות קודם כתיבת הנאמנות אינה נפרעת אלא בשבועה וזו היא כעין אותה של שטר אמנה שבודאי סתם הדברים קודם שיאמר שטר אמנה הוא זה היה חייב לאחרים ומכל מקום גדולי המחברים נראה שכתבוה אף כשלקחו קודם הנאמנות ולדעת זה אין מפרשים באים ברשותו לקוחות אלא כשמחלק נכסיו על פיו והיורשים נקראים יורשיו ובעלי העזבונות נקראים באים ברשותו וכן יש לפרש לשיטה זו באים ברשותו אפטרופין שמינה אותם על נכסיו ובאה ליפרע מהם ואע״פ שבתוספתא אמרו באים ברשותה כל שמכרה או נתנה להם במתנה מכל מקום באים ברשותו הוא ענין אחר ובאפטרופין: הלכה מקבר בעלה לבית אביה או שחזרה לבית חמיה ולא נעשית אפיטרופיה אין היורשין משביעין אותה אם נעשית אפיטרופיה היורשין משביעין אותה על לעתיד לבא אין משביעין אותה על שעבר אמר הר״ם פי׳ הנה הוא מבואר וזה שהיא כאשר תשמש בממון אחר מות אישה הנה ליורשים להשביעה לפי ששמשה אחר קבורת הבעל ולא ישביעו אותה במה ששמשה בו בין מיתה לקבורה מפני שאם חייבנו לה שבועה למה תתעסק בקבורתו אם לא שיהיה קיים מה שתמכור והנה תהיה מתעצלה בזה כדי שלא תתחייב לה שבועה ותעמיד המת מלקבור אותו והיה בזה היזק הלא תדע שמן העקרים הוא לכרגא ולמזונות ולקבורה מזבנינן בלא אכרזתא לפי שהם ענינים נחפזים לא יסבלו המתון והאריכות: אמר המאירי יש מפרשין משנה זו שהיא חוזרת על הסמוכה לה ר״ל שכתב לה נאמנות בין ממנו בין מיורשיו וכן היא בתוספתא והילכך אע״פ שנעשית אפטרופיא בחיי הבעל אין משביעין אותה שהרי פטרה ומכל מקום לא פטרה אלא על אפטרופסות שבחייו והילכך הלכה מקבר בעלה לבית אביה או שחזרה לבית חמיה אלא שלא נעשית אחר חזרתה אפטרופיא אע״פ שנעשית אפטרופיא בין מיתה לקבורה אין משביעין אותה שאם כן אף היא מנחת את מתה ומתנוול אבל אם נעשית אפטרופיא אחר קבורה אם מעצמה אם מחמת מינוי אבי יתומים משביעין אותה על העתיד ר״ל על מה שנעשית אפטרופיא מקבורה ואילך שאין הנאמנות מועיל אלא למה שעבר ר״ל מה שנעשית אפטרופיא בחיי הבעל אבל למה שאחר מיתה לא הואיל ולא התנה עליה בפרט ויש אומרים אפילו התנה שאין הפטור אלא במה שנשתמשה בו בחייו אבל מה שנשתמשה בו משבאו הנכסים ברשות היתומים אין תנאו מועיל בה ומכל מקום בתלמוד המערב אמרו לא סוף דבר בכלים ששלטה בהם בחיי בעלה אלא אף בכלים ששלטה בהם לאחר מיתת בעלה ואע״פ שבפוגמת מועיל לה נאמנות בין שפגמה בזמן הבעל בין שפגמה בזמן היורשים שהרי לא ראינו בזו שום חלוקה לא בתלמוד ולא בדברי הגאונים בזו אינו מועיל אלא למה שעבר ואינו דומה לפוגמת שהפוגמת מסיק הוא אדעתיה דליצטרכו לה זוזי מיתמי ופטר לה אבל זו לא מסיק אדעתיה דלישויוה יתמי אפטרופיא הא מכל מקום ממה שעבר אין משביעין אותה אף על ידי גלגול שכל הפוטר את חברו משבועה של אי זה דבר בפרט אף על ידי גלגול פוטרו וכן כתבו גדולי המפרשים וכן נעשה מעשה על פיהם בלוניל ואף סתם משנה זו מוכחת כן שאם לא בא ללמד כן מה לימדנו במה שאמר אין משביעין אותה במה שעבר הא תנא ליה רישא כתב לה וכו׳ אין משביעין אותה לא הוא ולא יורשיו אלא שלמדנו שאף על ידי גלגול ואע״פ ששותפין שחלקו אין משביעין ואם נתחייב לו שבועה מגלגלין התם הוא דחלוקה לאו מחילה היא אבל כל שפטר בפירוש אינו חוזר ומגלגל ומכל מקום יש מפרשין משנה זו ר״ל הלכה מקבר בעלה וכו׳ בשלא פטרה ואעפ״כ אין היורשין משביעין אותה על אפטרופסות שבחיי הבעל ואף גדולי הפוסקים כתבוה כן בתשובת שאלה ופירשו הטעם מאחר שהבעל לא פטרה ויכול להשביעה סמוך למיתתו ולא תבעה בכך אחולי אחיל גבה ושמא תאמר והא ברישא אמרו שאם פטרה הוא ממנו ולא פטרה מיורשיו שיורשיו משביעין אותה וודאי פירושו על מה שבחיי בעלה דבמאי דקאמר דאיהו לא מצי לאשבועה קאמר דיורשיו משביעין אותה הואיל ולא פטרה מיורשיו ואחר שכן כשלא פטרה הוא לא כל שכן דיורשיו מצו לאשבועה דהא איהו נמי מצי לאשבועה הם מתרצים דרישא הואיל ופטרה הוא לא מצי לאשבועה וליכא למימר אחיל גבה דהא משום דלא מצי לאשבועה הוא ואי הוה מצי לאשבועה איפשר דהוה עביד והילכך הואיל ולא פטרה מיורשיו הם משביעים אותה אבל סופא דהוא הוה מצי לאשבועה ולא עביד ודאי אחיל גבה ומדאיהו מחיל יורשים מאי בעו גבה ושמא תאמר היכי עדיף מחילה סתם שבשעת מיתה מנאמנות בפירוש שבשעת נשואין הדין נותן כן שפטור שבשעת נשואין אין דעתו סומכת בה מפני שאינו מכירה עדין והילכך מיניה פטרה מירתיה לא פטרה אבל בשעת מיתה שכבר הכיר בה אי לאו דמהימנא לגביה הוה תבע לה אחר שלא פטרה ומדלא תבעה אחיל גבה אף מיורשים ומכאן הורו שאף לדעת האומר שאין שום נאמנות מועיל לגבי יתומים נאמנות שבשעת מיתה מהני והדברים נראין לענין סברא אלא שגדולי קדמונינו שואלין בה שהרי אמרו למטה ר׳ שמעון אומר אינה תובעת כתובה אין היורשין משביעין אותה ולאפוקי מדר׳ אליעזר ומחלקתו ר״ל תנא קמא מכלל דרבנן ור׳ אליעזר תרויהו סבירא להו דיורשים משביעין אותה כשלא כתב לה נאמנות על אפטרופסות שבחיי הבעל ואין אומרין אחיל גבה ואינו דומה לשותפין שחלקו שהחלוקה מעשה הוא ומאחר שלא תבעו זה את זה בשעת חלוקה בשבועה ודאי מחלו זה לזה אבל זו שמא אינו נותן לב בכך או שמא סומך על היורשים: הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה ועד אחד מעידה שהיא פרועה לא תפרע אלא בשבועה מנכסיו משועבדין ומנכסי יתומים והנפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה הפוגמת כיצד היתה כתובתה אלף זוז אמר לה התקבלת כתובתיך והיא אומרת לא התקבלתי אלא מנה לא תפרע אלא בשבועה ועד אחד מעידה שהיא פרועה כיצד אמר התקבלת כתובתך והיא אומרת לא התקבלתי ועד אחד מעידה שהיא פרועה לא תפרע אלא בשבועה מנכסין משועבדין כיצד מכר את נכסיו לאחרין והיא נפרעת מן הלקוחות לא תפרע אלא בשבועה מנכסי יתומים כיצד מת והניח נכסיו ליתומין והיא נפרעת מן היתומין לא תפרע אלא בשבועה שלא בפניו כיצד הלך לו למדינת הים והיא נפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה ר׳ שמעון אומר כל זמן שהיא תובעת כתובתה היורשין משביעין אותה אם אינה תובעת כתובתה אין היורשין משביעין אותה אמר הר״ם פי׳ נפרעת שלא בפניו תוציא הכתובה והגט ובעלה הלך בדרך מרחוק הנה היא תשבע שבועת התורה ויפרע אותה מנכסיו ואולם אם בעלה לא גרשה הנה לא יתחייבו לכתחלה כתובה לפי שהעקר אצלנו לא נתנה כתובה לגבות מחיים ואמנם יש לה מזונות לבד כמו שנבאר בפרק האחרון מזאת המסכתא וכן בעל חוב יפרע שלא בפני בעל חובו בשבועה ותתקיים בזה מאד ואם אפשר שתשלח אליו וידוע בזה טוב ונחקור עליו בכל ענין אפשר זה ולא נצטרך שנבאר לך שזאת השבועה שבועת התורה לפי שזה העקר יהיה אצלך שכל שבועה הנזכרת במשנה הנה היא שבועת התורה או שבועה דרבנן כעין דאורייתא בנקיטת חפץ גם כן כמו שנבאר בשבועות והיא אשר נקראת שבועת התורה ור׳ שמעון חולק על ההלכה השלישית מזה הפרק אשר חלקו בו ת״ק ור׳ אליעזר וא״ר שמעון שהאשה לא תשבע כלל אפי׳ עשאה אפטרופיא אינו משביעה אלא אם כן תבעה כתובתה ואין הלכה כר׳ שמעון: אמר המאירי עכשו מתחיל למנות הצדדין שמפקיעין גובינת האשה בלא שבועה אף מבעלה אם גירשה כל זמן שאין שם נאמנות ואמר הפוגמת כתובתה ופירש בה כגון שהיתה כתובתה אלף זוז והוא אמר לה התקבלת כתובתיך או כך וכך ממנה אם בעוד שהיית עמי אם לאחר שגירשתיך שאם היא טוענת לא נתקבלתי כלום אין כאן שבועה ר״ל שבועת המשנה אם הודתה במקצת מיהא חייבת בשבועה ואע״פ שאין זו שבועת מודה מקצת שבתורה שהרי כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין וזו נשבעת ונוטלת ועוד שהרי כתובה ממקרקעי היא ואין נשבעין על הקרקעות מכל מקום שבועת המשנה יש כאן ותקנוה משום דפרע דייק דמיפרע לא דייק ורמו עלה שבועה כי היכי דתידוק וכתבו הגאונים ששבועות אלו אף אם לא טען טוענין לו שאם לא כן מה הוצרכה והלא כל שאומר אישתבע לי דלא פריעת משביעין אותו ובנקיטת חפץ כמו שביארנו בשבועות אלא אישתבע דלא פריעת אם לא טען אין טוענין וזו אם לא טען טוענין לו ומכאן כתבו מקצת גאונים בכל אלו שכל שאמרו לא תפרע אלא בשבועה אומרין לה בית דין השבעי וטלי בלא טענתו כמו שביארנו וכל שנפרעת שלא בשבועה אמרינן לבעל שיפרע ואם הוא טוען תשבע לי על טענתי משביעין אותה כעין שבועת המשנה בנקיטת חפץ וכן כתבו גדולי המחברים ופירשו בגמרא שאפילו הביאה היא עדים במה שמודה לו שכך וכך היה וכן אפילו דקדקה בחשבון עד שראינוה מצמצמת בפחות משוה פרוטה שהדברים מראים שמדקדקת היא בחשבון אף באלו צריכה שבועה הואיל ולא כתב לה נאמנות עד אחד מעידה שהיא פרועה והיא כופרת אף זו לא תטול אלא בשבועה ואע״פ שאין זה שבועת עד אחד של תורה ומן הטעם שביארנו בראשונה מכל מקום שבועת המשנה היא ותקנוה להפיס דעתו של בעל הבית הואיל ולא כתב לה נאמנות מנכסים משועבדים כגון שמכר קרקעותיו והיא באה לטרוף מהם אע״פ שהוא מודה בכתובה אינה נפרעת אלא בשבועה וכבר ביארנו שבזו אף בנאמנות כן הכל כמו שהתבאר מנכסי יתומים כגון שמת ובאה לגבות מן היתומים לא תפרע אלא בשבועה ובזו כבר ביארנו שנאמנות מועיל אלא שיש חולקים לומר שאין נאמנות מועיל אצל יתומים כמו שיתבאר בגמרא הנפרעת שלא בפניו כגון שגירשה והלך לו למדינת הים שבית דין יורדין לנכסיו ומגבין אותה כתובתה אין מגבין אותה אלא בשבועה וכתבו גדולי המחברים שאם היה במקום שאפשר להודיעו מודיעין אותו ואם לא יבא תשבע ותטול אבל כל שהוא במקום רחוק שיש טורח בהודעתו תשבע בלא הודעה ותטול וכבר ביארנו דין זה בבעל חוב הבא ליפרע שלא בפניו באחרון של קמא ומה שנראה לנו בה מכח תלמוד המערב ר׳ שמעון אומר כל זמן שתובעת כתובתה יורשין משביעין אותה אינה תובעת כתובתה אין יורשין משביעין אותה ופירשו בגמרא שבא לחלוק על ר׳ אליעזר שאמר שמשביעה על פלכה ועל עיסתה כל זמן שירצה ועל תנא קמא שלו שאמר שעל הושבת חנונית ומנוי אפטרופיא משביעה כל זמן שירצה אף בשאינה תובעת כתובה ובא ר׳ שמעון לומר שאין משביעה אף על חנונית ואפטרופיא אלא כשתובעת כתובתה לא כל זמן שירצה אלא שמעכב שלא ליפרע מכתובתה עד שתשבע אף מזו וכבר ביארנו שאין הלכה כר׳ שמעון אלא כתנא קמא וכל זמן שירצה משביעה: זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שכתבנוה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush