גמרא
פירוש
וְקָרַע שִׁירָאִין שֶׁל חֲבֵירוֹ.
גּוּפָא אָמַר רַב חִסְדָּא מוֹדֶה רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה בְּגוֹנֵב חֶלְבּוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ וַאֲכָלוֹ שֶׁהוּא חַיָּיב שֶׁכְּבָר נִתְחַיֵּיב בִּגְנֵבָה קוֹדֶם שֶׁיָּבֹא לִידֵי אִיסּוּר חֵלֶב לֵימָא פְּלִיגָא דְּרַבִּי אָבִין דְּאָמַר רַבִּי אָבִין אהַזּוֹרֵק חֵץ מִתְּחִילַּת אַרְבַּע לְסוֹף אַרְבַּע וְקָרַע שִׁירָאִין בַּהֲלִיכָתוֹ פָּטוּר שֶׁעֲקִירָה צוֹרֶךְ הַנָּחָה הִיא הָכָא נָמֵי הַגְבָּהָה צוֹרֶךְ אֲכִילָה הִיא.
הָכִי הַשְׁתָּא הָתָם אִי אֶפְשָׁר לְהַנָּחָה בְּלֹא עֲקִירָה הָכָא אֶפְשָׁר לַאֲכִילָה בְּלֹא הַגְבָּהָה דְּאִי בָּעֵי גָּחֵין וְאָכֵיל אִי נָמֵי הָתָם אִי בָּעֵי לְאַהְדּוֹרַהּ לָא מָצֵי מַהְדַּר לַהּ הָכָא מָצֵי מַהְדַּר לַהּ.
מַאי אִיכָּא בֵּין הַאי לִישָּׁנָא לְהַאי לִישָּׁנָא אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ הַמַּעֲבִיר סַכִּין כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
וקרע שיראים – בשעה שבולעה ואע״ג דמיתה לאו משום ממונא דניזק אתיא ליה מיפטר וסבירא ליה לרב אשי מיתה לזה ותשלומין לזה פטור.
שעקירה צורך הנחה היא – הלכך אע״ג דחיוב ממון מקמי הנחה אתיא ליה פטור הואיל ובין עקירה והנחה אתיא ליה מיתה ותשלומין באין כאחד שעקירה צורך הנחה היא ומההיא שעתא אתחלה לה מלאכה.
דאי בעי גחין – למטה מג׳ טפחים ואכיל ובציר מג׳ לאו הגבהה היא.
לא מצי לאהדורה – משזרק את החץ הלכך משעת עקירה סופו לקרוע לו שיראין.
הכא מצי מהדר ליה – הלכך לא אמרי׳ משעת הגבהה אתחלה לה אכילה. המעביר סכין – בידו בהליכה. הגונב כיס בשבת – הגביהו ברשות הבעלים והוציאו לרה״ר.
חייב – בתשלומין אף על פי שנהרג.
שכבר נתחייב בגניבה – לשלם דהגבהה קונה בכל מקום וקמה לה ברשותיה אף להתחייב באונסים.
היה מגרר ויוצא – שלא הגביהו ברשות הבעלים ולא קנאו אלא בהוצאה מרשות הבעלים פטור שאיסור שבת כו׳. ואמאי – כי הגביהו ברשות הבעלים וקנאו אמאי חייב נימא משעת הגבהה אתחלה לה הוצאה. וכה״ג מי חייב – משום שבת.
לכך – להוציאו. לא תימא בהגביהו ע״מ להצניעו אלא הגביהו ע״מ להוציאו – ודקשיא לך נימא הגבהה צורך הוצאה היא.
הכא במאי עסקינן כשעמד – ועמידתו היא הנחה לעקירה ראשונה ואין חיוב שבת באה לו ע״י עקירת חפץ הראשונה אלא ע״י עקירת גופו שעוקר עצמו אחר העמידה על מנת להוציא ועקירת גופו כעקירת חפץ. אורחיה הוא – ואין עמידתו הנחה לבטל עקירה ראשונה ממלאכת שבת.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
לא מצי לאהדורה – משזרק את החץ הלכך משעת עקירה סופו לקרוע לו שיראין.
הכא מצי מהדר ליה – הלכך לא אמרי׳ משעת הגבהה אתחלה לה אכילה. המעביר סכין – בידו בהליכה. הגונב כיס בשבת – הגביהו ברשות הבעלים והוציאו לרה״ר.
חייב – בתשלומין אף על פי שנהרג.
שכבר נתחייב בגניבה – לשלם דהגבהה קונה בכל מקום וקמה לה ברשותיה אף להתחייב באונסים.
היה מגרר ויוצא – שלא הגביהו ברשות הבעלים ולא קנאו אלא בהוצאה מרשות הבעלים פטור שאיסור שבת כו׳. ואמאי – כי הגביהו ברשות הבעלים וקנאו אמאי חייב נימא משעת הגבהה אתחלה לה הוצאה. וכה״ג מי חייב – משום שבת.
לכך – להוציאו. לא תימא בהגביהו ע״מ להצניעו אלא הגביהו ע״מ להוציאו – ודקשיא לך נימא הגבהה צורך הוצאה היא.
הכא במאי עסקינן כשעמד – ועמידתו היא הנחה לעקירה ראשונה ואין חיוב שבת באה לו ע״י עקירת חפץ הראשונה אלא ע״י עקירת גופו שעוקר עצמו אחר העמידה על מנת להוציא ועקירת גופו כעקירת חפץ. אורחיה הוא – ואין עמידתו הנחה לבטל עקירה ראשונה ממלאכת שבת.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush