(1) 
גמ׳ גְּמָרָא : נֵימָא אִית לֵיהּ לר״מ לְרַבִּי מֵאִיר אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר נְהִי דְּאִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר לֵית לֵיהּ אאִיסּוּר כּוֹלֵל וְאִיסּוּר מוֹסִיף אִית לֵיהּ.
GEMARA: The Gemara suggests: Let us say that it is evident from the mishna that Rabbi Meir holds that a prohibition takes effect where another prohibition already exists. The Gemara counters: Although he does not generally hold that a prohibition takes effect where another prohibition already exists, with regard to a more inclusive prohibition and an expanded prohibition, he holds that the second prohibition does take effect where a prohibition already exists. Under certain circumstances a second prohibition takes effect, and under other circumstances it does not. When the second prohibition is an expanded or inclusive prohibition, it takes effect.
1 נהי דאיסור חל על איסור. גרידא לית ליה כגון היכא דאמר שבועה שלא אוכל חלב ואכל דאינו חייב אלא משום חלב ולא משום שבועה ואין איסור חל על איסור. וכן נזיר שאמר שבועה שלא אוכל ענבים ואכל אבל במקום איסור מוסיף היכא דנתוספו אחרים על איסורו או באיסור כולל היכא דכולל דברים המותרים עם דברים האסורין כגון נזיר שאמר שלא אוכל תאנים וענבים ואכל תאנים וענבים מיגו דחלה (על) איסור שבועה אתאנים חלה נמי אענבים. והכי נמי כל היכא דאיכא איסור מוסיף או איסור כולל אית ליה איסור חל על איסור. והכא נמי טהור מעיקרא לא אסיר אלא בחלב אבל בקדשים קלים או אם היה כהן בקדשי קדשים מצי אכיל:
1. עד כאן שייך לדף יג ע״ב
ערך אסר
אסר – א(סנהדרין לז:) בגמרא דואלו הייתם יודעים בני יכניה אסיר בנו שאלתיאל בנו אסיר שעברתו אמו בבית האסורין שאלתיאל ששתלו אל שלא כדרך הנשתלין גמירי דאין אשה מתעברת מעומד והיא נתעברה מעומד ד״ת שנשאל אל באלתו ומחל לו על כל עוונותיו ומה שמו נחמיה בן חכליה שמו ומפורש בויקרא רבה בפרשת זאת תהיה. איסור כולל (מכות כב.) בגמרא דיש חורש (שבועות כג) בגמרא דשבועה שלא אוכל ואכל אוכלין (קידושין עז) בגמ׳ ישראל שנשא חללה איסור מוסיף אית ליה (יבמות לג) בגמרא שני אחים איסור כולל ואיסור בת אחת (כריתות יד) בגמ׳ דיש בא ביאה אחת (נזיר לז) מכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה מנזיר מה נזיר שאין איסורו איסור עולם ואין איסורו איסור הנאה ויש היתר לאיסורו נתנה בו תורה טעם כעיקר (פסחים מד) פי׳ נזיר שאין איסורו איסור עולם אלא עד מלאת ימי נזרו בלבד ואין איסורו איסור הנאה ולא התנה עליו אלא עד שתייתו בלבד דהא תנן מערבין לנזיר ביין. ויש היתר לאיסורו שאפילו זה היין בעצמו שנאסר לו בשתייה עכשיו אחר מלאות ימי נזרו מותר הוא בו ביין עצמו שנאמר ואחר ישתה הנזיר יין עשה בו משרת ענבים שאין בו אלא טעם יין כענבים עצמן כלאים שאיסורן איסור עולם שנאמר את חקתי תשמורו חוקים שחקקתי לכם כבר תשמרם באיסורן לעולם. פי׳ אחר כלאי הכרם שאיסורן איסור עולם שלעולם אסור לזרוע כלאים ואיסורן איסור הנאה דכתיב פן תקדש המלאה דרשינן ליה תקדש תוקד אש ואין היתר לאיסורו לעולם כי לשריפה הוא הולך והוא הדין לערלה בשתים שאיסורו איסור הנאה ואין היתר לזה האילן כולו בשני ערלה כלל לא בו ולא בפירותיו כלל אבל לאחרי כן מותרין הפירות והאילן. אסרי לגפן עירה אין לך כל גפן וגפן שבאר׳ ישראל שאינה צריכה עיר אחת לבצרה אין לך כל אילן סרק שבארץ ישראל שאינו עושה פרי משאוי שני בני אתונות וכו׳ בסוף (כתובות קיא).
ערך משנה
משנה – ב(כריתות יד) יכול אפילו משנה ת״ל להורותם פי׳ בערך תלמוד פירוש למה נקראת משנה בשביל שהיא שנייה לתורה שהתורה ששמעו כל ישראל בהר סיני היא תורה שבכתב ומשה רבינו שמע המשנה מפי הגבורה פעם שנייה והוא תורה שבעל פה ונתברר הדבר שהיא שנייה לראשונה כמו ויאמר שנו וישנו פ״א הוא לשון שינון כמו ושננתם ובלשון רבותינו שנה פרק א׳ כלו׳ קרא פרק א׳.
א. [גפאנגן. פרבאטן.]
ב. [לעהרנען.]
גמ׳ נהי דאיסור – גרידא חל על איסור לית ליה כגון האוכל נבלת בהמה טמאה אינו חייב משום נבלה דהיינו איסור גרידא דליכא לא כולל ולא מוסיף.
א גמרא ושואלים: נימא אית ליה [האם נאמר שיש לו, שסבור] ר׳ מאיר שאיסור חל על איסור? ודוחים: נהי [אם אמנם] שאיסור חל על איסור לית ליה [אין לו], אבל כשיש איסור כולל, כאשר האיסור הנוסף כולל פרטים נוספים, וכן אסור מוסיף, כאשר יש באיסור החדש תוספת איסור, אית ליה [יש לו, סבור הוא] שאיסור חל על איסור.
GEMARA: The Gemara suggests: Let us say that it is evident from the mishna that Rabbi Meir holds that a prohibition takes effect where another prohibition already exists. The Gemara counters: Although he does not generally hold that a prohibition takes effect where another prohibition already exists, with regard to a more inclusive prohibition and an expanded prohibition, he holds that the second prohibition does take effect where a prohibition already exists. Under certain circumstances a second prohibition takes effect, and under other circumstances it does not. When the second prohibition is an expanded or inclusive prohibition, it takes effect.
הכל
(2) טָהוֹר מֵעִיקָּרָא לָא אסור אֶלָּא בְּחֵלֶב הֲוָה לֵיהּ טָמֵא מִיגּוֹ דאסור בַּחֲתִיכוֹת טְהוֹרוֹת אִיתּוֹסַף בֵּיהּ נָמֵי אִיסּוּרָא עִילָּוֵי חֵלֶב.
Therefore, in the case in the mishna of a ritually impure person who ate leftover forbidden fat from an offering, one who was initially pure was prohibited from eating the food only due to the prohibition of forbidden fat. Once the person became impure, since he became prohibited from eating even pure pieces of sacrificial meat, an additional prohibition is also added to the forbidden fat. The prohibition against an impure person eating sacrificial meat is considered an inclusive prohibition, and therefore it takes effect even though the prohibition against eating forbidden fat already applied.
הוה ליה טמא מיגו דנאסר בחתיכות טהורות – דקדשים שהיו מותרין לו קודם (דאינו) [דהיינו] כולל [דנאסר לו] דברים המותרים קודם איתוסף נמי עילוי חלב דהיינו איסור טומאה [על] איסור חלב:
מגו דנאסר בחתיכות (טהורות) – איתסר נמי בחלב משום טומאה והיינו כולל דלא איתוסף איסורא אחפצא אלא אגברא איתוסף איסורא לגבי אחריני כייל נמי להאי באיסורא.
וכך במשנתנו: מי שהיה טהור, מעיקרא [מתחילה] לא היה אסור בחתיכה זו אלא באיסור חלב, הוה ליה [נעשה] אותו אדם טמא, מיגו [מתוך] שהוא אסור מעתה גם בחתיכות בשר טהורות (של קודש) — איתוסף ביה נמי איסורא עילוי [נוסף בו גם כן איסור על] חלב, מכח האיסור הכולל.
Therefore, in the case in the mishna of a ritually impure person who ate leftover forbidden fat from an offering, one who was initially pure was prohibited from eating the food only due to the prohibition of forbidden fat. Once the person became impure, since he became prohibited from eating even pure pieces of sacrificial meat, an additional prohibition is also added to the forbidden fat. The prohibition against an impure person eating sacrificial meat is considered an inclusive prohibition, and therefore it takes effect even though the prohibition against eating forbidden fat already applied.
הכל
(3) וְחֵלֶב מֵעִיקָּרָא לָא אסור אֶלָּא בַּאֲכִילָה אַקְדְּשֵׁיהּ מִיגּוֹ דְּאִיתּוֹסַף בֵּיהּ אִיסּוּרָא דַּהֲנָאָה אִיתּוֹסַף בֵּיהּ לְגַבֵּי חֵלֶב.
And likewise, the forbidden fat was initially forbidden only in consumption. When he consecrated the animal, it became prohibited to derive benefit from it in any manner. Therefore, since the prohibition against deriving any form of benefit was added to it, it was also added with regard to eating the forbidden fat. Consequently, the prohibition against misusing consecrated property, which is an expanded prohibition, applies even to one who eats the forbidden fat.
אקדשיה לחלב מיגו דאיתוסף ביה איסור הנאה – דחלב קדשים אסור בהנאה לכולי עלמא והיינו איסור מוסיף דמוסיף איסור אחרים על איסורו איתוסף נמי איסור לגבי חלב משום הכי חייל נמי איסור מוקדשים על איסור חלב וטמא:
וכן חלב זה מעיקרא [מתחילה] לא היה אסור אלא באכילה, אקדשיה [הקדיש אותו], ובכך נאסר ליהנות מן ההקדש בכל דרך, ולא רק באכילה, מיגו דאיתוסף ביה איסורא [מתוך שנוסף בו באדם זה איסור] הנאה מן ההקדש — איתוסף ביה [נוסף בו] איסור זה לגבי חלב, וחייב על כך אשם מעילה.
And likewise, the forbidden fat was initially forbidden only in consumption. When he consecrated the animal, it became prohibited to derive benefit from it in any manner. Therefore, since the prohibition against deriving any form of benefit was added to it, it was also added with regard to eating the forbidden fat. Consequently, the prohibition against misusing consecrated property, which is an expanded prohibition, applies even to one who eats the forbidden fat.
הכל
(4) וְאַכַּתִּי לְהֶדְיוֹט הוּא אסור אֲבָל לְגָבוֹהַּ שְׁרֵי הֲוָה לֵיהּ נוֹתָר מִיגּוֹ דְּאִיתּוֹסַף אִיסּוּרָא לְגַבֵּי גָּבוֹהַּ אִיתּוֹסַף בֵּיהּ לְגַבֵּי הֶדְיוֹט חָל עֲלֵיהּ יוה״כ יוֹם הַכִּפּוּרִים מִיגּוֹ דְּאִיתּוֹסַף בֵּיהּ אִיסּוּר לְגַבֵּי חוּלִּין אִיתּוֹסַף בֵּיהּ לְגַבֵּי גָבוֹהַּ.
And still, the consecrated forbidden fat is prohibited only to an ordinary person, but it is permitted to the Most High, i.e., the altar. When it becomes leftover, since a prohibition was added with regard to the Most High, as it is now prohibited to sacrifice it upon the altar, the expanded prohibition of leftover sacrificial meat is added with regard to an ordinary person as well. If Yom Kippur, during which the person is prohibited from eating anything, takes effect with regard to it, since a prohibition was added with regard to eating non-sacred food, a prohibition is also added with regard to food that had been consecrated to the Most High. The prohibition against eating on Yom Kippur is an inclusive prohibition, and therefore it takes effect even with regard to eating leftover sacrificial meat.
ועד כאן להדיוט הוא דאסיר – באכילה ובהנאה אבל לגבוה שרי להקטרה:
הוי ליה נותר – הוי ליה איסור מוסיף דניתוסף [איסור] אחר על איסורו איתוסף נמי איסור נותר עליו על איסור חלב:
חל עליה יוה״כ מיגו דאיתסר הוא גבי חולין היינו איסור כולל איתוסף נמי איסור יוה״כ על איסור חלב:
ואכתי [ועדיין] להדיוט (לאדם) הוא שאסור חלב של הקדש, אבל לגבוה (למזבח) שרי [מותר], כאשר הוה ליה [נעשה לו] נותר, שעבר זמן הקרבתו, מיגו דאיתוסף איסורא [מתוך שנוסף בו איסור] גם לגבי גבוה, שהרי עכשיו אסור גם להקריב ממנו (איסור מוסיף) — איתוסף ביה [נוסף בו] גם איסור לגבי הדיוט. אם חל עליה [עליו] יום הכפורים, ואותו אדם נאסר מלאכול כל דבר, מיגו דאיתוסף ביה [מתוך שנוסף בו] לאדם איסור גם לגבי אכילת חולין (איסור כולל) — איתוסף ביה [נוסף בו] גם כן איסור לגבי דבר שנאסר כבר לגבוה.
And still, the consecrated forbidden fat is prohibited only to an ordinary person, but it is permitted to the Most High, i.e., the altar. When it becomes leftover, since a prohibition was added with regard to the Most High, as it is now prohibited to sacrifice it upon the altar, the expanded prohibition of leftover sacrificial meat is added with regard to an ordinary person as well. If Yom Kippur, during which the person is prohibited from eating anything, takes effect with regard to it, since a prohibition was added with regard to eating non-sacred food, a prohibition is also added with regard to food that had been consecrated to the Most High. The prohibition against eating on Yom Kippur is an inclusive prohibition, and therefore it takes effect even with regard to eating leftover sacrificial meat.
הכל
(5) וְנִתְנֵי ה׳ חָמֵשׁ חַטָּאוֹת וְנוֹקְמַהּ כְּגוֹן דַּאֲכַל כְּזַיִת פִּיגּוּל בַּחֲדָא בְּהֵמָה קָמַיְירֵי בִּשְׁתֵּי בְּהֵמוֹת לָא קָמַיְירֵי וְנוֹתָר וּפִיגּוּל בַּחֲדָא בְּהֵמָה לָא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ.
The Gemara objects: And let the mishna teach: There is a case where one can perform a single act of eating an olive-bulk of food and be liable to bring five sin offerings, rather than four, and interpret it as a case where he ate an olive-bulk from an offering that was sacrificed with the intent to consume it after its appointed time [piggul]. The Gemara explains: The mishna is referring to a case of one animal, but is not referring to a case of two animals, and you do not find a case where the prohibitions of leftover sacrificial meat [notar] and piggul apply to one animal. From the moment an offering is rendered piggul it may not be sacrificed or eaten, and therefore it is not subject to the prohibition of notar.
וניתני נמי חייב חמש חטאות ונוקמה – חייב חטאת חמישית וכגון דאכל כזית פיגול מאידך בהמה:
בחדא בהמה קא מיירי מתני׳ ונותר ופיגול בחדא בהמה לא משכחת לה דפיגול לא הוי אלא בד׳ עבודות וכיון שחישב עליה בשעת עבודה לפגלה (ולא) ונתפגלה כולה מיד וליתא באכילה ולא אתי לנותר:
בשתי בהמות לא מיירי ונותר ופיגול בחדא בהמה ליכא – דפיגול אינו אלא בד׳ עבודות של דם הילכך מדפגלה לא חזיא לא לאכילת אדם ולא לאכילת מזבח הלכך לא חייל עליה נותר.
ונותר ופיגול בחד בהמה ליכא – משמע דאי חל נותר אפיגול ה״ל למתני ה׳ חטאות ותימה הלא לא משכחת ה׳ דהאוכל קדשים בטומאת הגוף לא מחייב אפיגול לפי שאין ניתר לטהורים ולא היה לו שעת הכושר והל״ל נותר ופיגול וטומאה בחד בהמה לא משכחת לה.
ומקשים, ונתני [ושישנה]: יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה חמש חטאות, ולא רק ארבע, ונוקמה [ויעמיד אותה] כגון שאכל גם כזית מקרבן שנעשה פיגול, כגון ששחטוהו או זרקו את דמו של הקרבן על מנת להקריבו או לאוכלו לאחר זמנו! ומשיבים: בחדא בהמה קמיירי [בבהמה אחת מדובר], בשתי בהמות לא קמיירי [לא מדובר], ונותר ופיגול בחדא בהמה לא משכחת לה [בבהמה אחת אין אתה מוצא אותה], שמשעה שנעשה הקרבן פיגול שוב אינו ראוי להקרבה או לאכילה, וממילא אינו נאסר כנותר.
The Gemara objects: And let the mishna teach: There is a case where one can perform a single act of eating an olive-bulk of food and be liable to bring five sin offerings, rather than four, and interpret it as a case where he ate an olive-bulk from an offering that was sacrificed with the intent to consume it after its appointed time [piggul]. The Gemara explains: The mishna is referring to a case of one animal, but is not referring to a case of two animals, and you do not find a case where the prohibitions of leftover sacrificial meat [notar] and piggul apply to one animal. From the moment an offering is rendered piggul it may not be sacrificed or eaten, and therefore it is not subject to the prohibition of notar.
הכל
(6) אַלְּמָה לָא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ כְּגוֹן שֶׁהֶעֱלָה באֵבֶר פִּיגּוּל לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ דְּפָקַע פִּיגּוּלֵיהּ מִינֵּיהּ וְהָוֵה לֵיהּ נוֹתָר.
The Gemara asks: Why is it not possible for the prohibitions of notar and piggul to apply to the same animal? You find it in a case where one brought upon the altar a limb from an offering that was piggul, as from that time its piggul status has been abrogated, and it becomes notar once the time that it may be sacrificed has passed.
ושואלים: אלמה [מדוע] לא ייתכן שיאכל נותר ופיגול מאותה בהמה? משכחת לה [מוצא אתה אותה] כגון שהעלה אבר אחר של פיגול מאותה בהמה לגבי מזבח, שהרי מאותה שעה פקע פיגוליה מיניה [פיגולו ממנו], ומשעבר זמן הקרבתו הוה ליה [נעשה לו] נותר,
The Gemara asks: Why is it not possible for the prohibitions of notar and piggul to apply to the same animal? You find it in a case where one brought upon the altar a limb from an offering that was piggul, as from that time its piggul status has been abrogated, and it becomes notar once the time that it may be sacrificed has passed.
הכל
(7) וְכִדְאָמַר עוּלָּא קוֹמֶץ פִּיגּוּל שֶׁהֶעֱלָה לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ פָּקַע פִּיגּוּלוֹ מִמֶּנּוּ וְהָוֵה לֵיהּ נוֹתָר בְּאֵבֶר אֶחָד קָא מַיְירֵי בִּשְׁנֵי אֵבָרִים לָא קָמַיְירֵי וְנוֹתָר וּפִיגּוּל בְּחַד אֵבֶר לָא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ.
And this is as Ulla says: In the case of a handful of a meal offering that is piggul that one brought upon the altar, its piggul status has been abrogated and it becomes leftover. Consequently, he is liable with regard to the limb that was offered for violating the prohibition of notar, and is liable with regard to the rest of the animal for violating the prohibition of piggul. The Gemara answers: The mishna is referring to one limb, but it is not referring to two limbs, and you do not find notar and piggul with regard to one limb.
משכחת לה – בחדא בהמה וכגון שהעלה אבר פיגול לגבי מזבח דכיון דהעלה ומשלה בו האור פקע פיגולו ממנו ואם סילקו ושיירו הוה ליה נותר וכי אכלו להאי אבר שפקע פיגולו ונעשה נותר ואכל כזית פיגול משאר איברי פיגול של אותה בהמה ליחייב נמי משום פיגול והוויין תרוויהו בחדא בהמה:
ומנלן דפקע פיגול בהכי כדאמר עולא במס׳ זבחים קומץ שהוא פיגול והעלהו לגבי מזבח כיון שמשלה בו האור להורידו ושיירו ופקע פיגול ונעשה נותר אפי׳ הכי באבר אחד קא מיירי מתניתין דחייב עליו ונותר ופיגול בחדא בהמה ובחד אבר לא משכחת לה:
1אמר עולא קומץ פיגול כו׳ – ואם תאמר אמאי לא פריך מאבר גופיה דאמר פרק המזבח מקדש (זבחים פד. ופה:) דחשיב שחטו חוץ לזמנו כו׳ אם עלו לא ירדו כך אם ירדו לא יעלו וקאמר עולא ל״ש אלא שלא משלה בו האור אבל משלה בו האור אפילו ירדו יעלו וא״כ ש״מ דעושה לחמו של מזבח ופקע פיגולו ממנו וי״ל דמכל מקום לא תנא ליה בהדיא כל כך דפקע פיגולו ממנו כמו בהדיא דקומץ.
פקע פיגולו ממנו – במנחות הקשה רש״י פרק הקומץ (מנחות יד.) אמאי איצטריך קרא למעט קומץ מפיגול תיפוק לי דלא קרב המתיר כמצותו ותירץ דמיירי במשלה בו האור ברובו שהותרו השירים כדאמרינן קומץ מאימתי מתיר השיריים באכילה משהוצת האור ברובו וקשה דא״כ (לוקים) דפקע פיגולו ממנו כדמוכח הכא ויש לומר דמיירי שחציו העלה ע״ג המזבח וחציו לא העלה דלא פקע פיגולו מן החצי שנשאר ואם תאמר ואפי׳ לכתחלה נמי מעלין ליה כדאמרינן פרק בית שמאי (זבחים מג:) האי קומץ דפלגיה אנחיה אארעא אסיקנא ליה לכתחלה וי״ל שאני התם שהיה כולו מתחלה ע״ג המזבח ואח״כ הוריד חציו למטה אבל הכא לא היה על המזבח וא״ת מנחת נסכים ומנחת כהן משיח שהם כולן כליל אמאי צריך קרא למעט אותם מפיגול והלא אינה מתרת שום דבר ויש לומר כיון שקדשו בכלי הוי כמו קרבו מתירין וקבעה בפיגול ולכך צריך קרא למעט.
1. בדפוס וילנא מופיע כאן תוס׳ ד״ה ״אם היה שבת״. ד״ה זה מופיע במהדורתנו בדף י״ג:.
וכדאמר [וכמו שאמר] עולא: קומץ של מנחה שהוא פיגול שהעלה אותו לגבי מזבח — פקע פיגולו ממנו והוה ליה [ונעשה לו] נותר. ונמצא שעל האיבר שהעלה חייב משום נותר, ועל האיבר שלא העלה חייב משום פיגול! ודוחים: באבר אחד קא מיירי [הוא עוסק], בשני אברים לא קמיירי [לא מדובר], ונותר ופיגול בחד אבר לא משכחת לה [באבר אחד אין אתה מוצא אותה].
And this is as Ulla says: In the case of a handful of a meal offering that is piggul that one brought upon the altar, its piggul status has been abrogated and it becomes leftover. Consequently, he is liable with regard to the limb that was offered for violating the prohibition of notar, and is liable with regard to the rest of the animal for violating the prohibition of piggul. The Gemara answers: The mishna is referring to one limb, but it is not referring to two limbs, and you do not find notar and piggul with regard to one limb.
הכל
(8) אַלְּמָה לָא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ כְּגוֹן שֶׁהֶעֱלָה אֵבֶר פִּיגּוּל לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ דְּפַלְגֵיהּ אַנְּחֵיהּ ע״ג עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ וּפַלְגֵיהּ מֵאַבָּרַאי דְּמִזְבֵּחַ דְּהָהוּא דְּמִזְבֵּחַ פָּקַע פִּיגּוּל וַהֲוָה לֵיהּ נוֹתָר וְכִדְאָמַר עוּלָּא קוֹמֶץ פִּיגּוּל שֶׁהֶעֱלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ פָּקַע פִּיגּוּלוֹ מִמֶּנּוּ וְהָוֵי לֵיהּ נוֹתָר.
The Gemara asks: Why is there no such case? You find it in a situation where one brought a limb from a piggul offering upon the altar, and he placed half of it upon the altar and half of it outside of the altar. In such a case, with regard to that portion of the limb which he placed upon the altar, its piggul status has been abrogated and it becomes notar. And this is as Ulla says: In the case of a handful of a meal offering that is piggul that one brought upon the altar, its piggul status has been abrogated and it becomes notar. By contrast, the part of the limb that was not placed upon the altar retains its status as piggul.
אלמה לא משכחת לה – בחד אבר כגון שהעלה עליה אבר פיגול לגבי מזבח דפלגיה דאבר אנחיה אמזבח ופלגיה דאבר הוה תלוי אבראי דמזבח ואיכא בחד אבר נותר ופיגול לא איפשר למיהוי בחד אבר דלא אפשר לצמצם לאנחיה מפלגיה דאברו במקום דאיכא רובה דאבר תמן שדינן ליה כיון דאזלת בתר רובה:
ומקשים: אלמה [מדוע] לא? משכחת לה [מוצא אתה אותה] כגון שהעלה אבר פיגול לגבי מזבח, דפלגיה אנחיה [שאת חציו הניח] על גבי מזבח ופלגיה מאבראי [וחציו מונח מחוץ] למזבח, דההוא [שאותו חלק] שהיה על המזבח פקע פיגול ממנו והוה ליה [ונעשה] נותר, וכדאמר [וכמו שאמר] עולא: קומץ פיגול שהעלה על המזבח — פקע פיגולו ממנו והוי ליה [ונעשה לו] נותר, והחלק שמחוץ למזבח נשאר בפיגולו!
The Gemara asks: Why is there no such case? You find it in a situation where one brought a limb from a piggul offering upon the altar, and he placed half of it upon the altar and half of it outside of the altar. In such a case, with regard to that portion of the limb which he placed upon the altar, its piggul status has been abrogated and it becomes notar. And this is as Ulla says: In the case of a handful of a meal offering that is piggul that one brought upon the altar, its piggul status has been abrogated and it becomes notar. By contrast, the part of the limb that was not placed upon the altar retains its status as piggul.
הכל
(9) א״ל אֲמַר לֵיהּ לָא אִי גרוּבָּא דְּמִזְבֵּחַ שִׁדְיֵיהּ לַמִּזְבֵּחַ רוּבָּא דְּבָרַאי שִׁדְיֵיהּ לְבָרַאי.
The Sage answering the question said to the questioner: No, the status of piggul cannot be abrogated from part of a limb. Rather, if the majority of the limb is on the altar, then throw it on the altar, i.e., the entire limb has the status of being on the altar. If the majority of the limb is outside the altar, throw it outside, i.e., it is considered as though the limb was not placed on the altar at all.
אמר ליה [לו]: לא, אי אפשר לומר כן, כי אי רובא [אם רובו של האבר] על המזבח — שדייה [השלך אותו], כלומר, שייך אותו כולו למזבח, אם רובא דבראי [רובו הוא החלק שבחוץ] שדייה לבראי [השלך אותו כולו לחוץ].
The Sage answering the question said to the questioner: No, the status of piggul cannot be abrogated from part of a limb. Rather, if the majority of the limb is on the altar, then throw it on the altar, i.e., the entire limb has the status of being on the altar. If the majority of the limb is outside the altar, throw it outside, i.e., it is considered as though the limb was not placed on the altar at all.
הכל
(10) תִּפְשׁוֹט דְּבָעֵי רָמֵי בַּר חָמָא הָלְכוּ בְּאֵבָרִים אַחַר הָרוֹב אוֹ לֹא אֶלָּא בִּכְזַיִת אֶחָד קָמַיְירֵי בִּשְׁנֵי זֵיתִים לָא קָא מַיְירֵי.
The Gemara objects: If so, one can resolve the dilemma that Rami bar Ḥama raised: Does one follow the majority with regard to limbs or not? According to the previous interpretation of the mishna, one does follow the majority with regard to limbs. The Gemara explains: Rather, the reason that the mishna did not mention the prohibition of piggul is that it is referring to the consumption of one olive-bulk of forbidden fat, and is not referring to two olive-bulks. Even if parts of one limb can have the status of piggul and other parts can be leftover sacrificial meat, one single olive-bulk cannot have both statuses.
תיפשוט דבעי רמי בר חמא – בבהמה המקשה הלכו באברים אחר הרוב אי לא. אלא מדלא איפשט ליה מהכא ש״מ דלא אזלינן בתר רוב אבר. ולוקמה בחד אבר כדאמרן וליחייב נמי משום פיגול:
אלא בזית אחד מיירי – תנא דמתניתין וכזית אחד לא משכחת פיגול ונותר דאי אנחיה לפלגיה דזית אמזבח ופלגא אבראי אין הקטרה לפחות מכזית ולא קא פקע פיגול מיניה והוי פיגול אלא לא משכחת לה פיגול ונותר בחד אבר אלא באבר שיש בו שני זיתי חלב ובב׳ זיתים לא קא מיירי תנא:
הלכו באברים כו׳ – האי בעיא בפרק בהמה המקשה (חולין ע.).
כזית אחד – חלב דאיסור קמיירי בשני זיתי חלב לא קמיירי.
תפשוט דבעי רמי בר חמא הלכו באיברים אחר הרוב – פירש בקונטרס היינו בעיא דפרק בהמה המקשה (חולין ע.) ואינו נראה לר״ת דמאי שייכא ההיא בעיא להך דהכא דהתם מיירי אם יצא חציו ברוב אבר אי הוי כילוד או לא לכך נראה לפרש דהיינו בעיא דפרק מזבח מקדש (זבחים פז.) דאיבעיא להו אויר מזבח כמזבח או לא כו׳ רובו לכבש ככבש דמי רובו למזבח כמזבח דמי תפשוט דבעי רמי בר חמא יש חיבור בעולין או לא.
ומקשים: אם כן, תפשוט [תפתור מכאן] אותה שאלה דבעי [ששאל] רמי בר חמא ולא פתר אותה מכאן: האם הלכו באברים אחר הרוב או לא, שהרי אתה מניח כי לפי משנתנו הולכים אחר הרוב! אלא טעם הדבר שלא שנה גם איסור פיגול, כי באכילת כזית אחד של חלב קמיירי [מדובר], בשני זיתים לא קא מיירי [לא מדובר].
The Gemara objects: If so, one can resolve the dilemma that Rami bar Ḥama raised: Does one follow the majority with regard to limbs or not? According to the previous interpretation of the mishna, one does follow the majority with regard to limbs. The Gemara explains: Rather, the reason that the mishna did not mention the prohibition of piggul is that it is referring to the consumption of one olive-bulk of forbidden fat, and is not referring to two olive-bulks. Even if parts of one limb can have the status of piggul and other parts can be leftover sacrificial meat, one single olive-bulk cannot have both statuses.
הכל
(11) וְלָא וְהָקָתָנֵי י״ה יוֹם הַכִּפּוּרִים ובי״ה וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים דכּוֹתֶבֶת דְּמִחַיַּיב וְכוֹתֶבֶת אִית בַּיהּ שְׁנֵי זֵיתִים.
The Gemara asks: And is the mishna not referring to a case of more than one olive-bulk? But isn’t it taught that one is liable to bring a sin offering for eating on Yom Kippur, and on Yom Kippur it is only eating the volume of a large date that obligates one to bring a sin offering, and the volume of a large date contains the volume of two olives?
ומקשים: ולא, וכי אין הוא עוסק ביותר מכזית? והקתני [והרי הוא שונה] שחייב על אכילה זו אם אכלה ביום הכפורים, וביום הכפורים רק באכילת שיעור כותבת (תמרה מיובשת) הוא דמחייב [שמתחייב] בחטאת, וכותבת אית ביה [יש בו שיעור] שני זיתים!
The Gemara asks: And is the mishna not referring to a case of more than one olive-bulk? But isn’t it taught that one is liable to bring a sin offering for eating on Yom Kippur, and on Yom Kippur it is only eating the volume of a large date that obligates one to bring a sin offering, and the volume of a large date contains the volume of two olives?
הכל
(12) א״ר אָמַר רַבִּי זֵירָא כְּגוֹן שֶׁאָכַל כּוּלְיָא בְּחֶלְבָּהּ רַב פָּפָּא אָמַר כְּגוֹן דְּמַלְּיֵיהּ בְּתַמְרֵי.
Rabbi Zeira said: It is referring to a case where he eats a kidney with the fat attached to it. He is liable to bring three of the sin offerings enumerated in the mishna for eating the olive-bulk of fat, and the additional amount of kidney he eats brings his total consumption to the volume of a large date, so that he is liable for eating on Yom Kippur. Rav Pappa said: It is referring to a case where he ate an olive-bulk of the fat and completed the volume of a large date with dates.
ולא הא קתני יוה״כ כו׳ אמר ר׳ זירא – הכי משכחת לה דלענין יוה״כ הוי שיעור שלם ולא משכחת ביה פיגול ונותר כגון דאכל כוליא בחלבה שהכוליא כזית וחלבה כזית והיינו חד אבר ובחלבה דכזית הוא לא מצית לאוקומיה פיגול ונותר כדאמרן לעיל דאין היקש לפחות מכזית ואם נפשך לומר ליחייב אכוליא משום פיגול ואחלבה משום נותר לא מצית למימר הכי דטמא שאכל חלב והוא נותר דמן המוקדשין קתני אלמא דבחלב עצמו בעי לאוקמי לכולהו איסורי ופיגול ונותר לא משכחת ביה בחד זית וכזית דכוליא לא אתי אלא לאשלומי כותבת ולא מצי למימר דהוי פיגול כדאמרן:
רב פפא אמר – הכא במאי עסקינן דחייב ד׳ חטאות בלבד כגון דלא הוה אלא כזית חלב ואכל עמו תמרי עד דמלייה לכותבת ולא מצי לאוקומיה ביה פיגול:
כגון שאכל כוליא בחלבה – דאאכילת חלב מחייב שלש חטאות ואשם וגורם נמי להשלמת אכילת כותבת וזית של כוליא משלים לכותבת הילכך לא תנא פגול דבשני זיתי חלב לא קמיירי. ואי תימא לוקים כגון שהעלה זית של כוליא אמזבח דהוה חלב פיגול ולכוליא נותר א״כ לא מהני נותר אזית דחלב ואנן בעינן דליהוי חד אכולהו דאכילה קתני דהיינו כזית.
(גליו״ן) אלא בכזית אחד מיירי ואי אנחיה לפלגיה דזית אמזבח אין הקטרה בפחות מכזית.
כגון שאכל כוליא בחלבה – ואם נפשך לומר ליחייב אכוליא משום פיגול ואחלבה משום נותר לא מצי למימר הכי דטמא שאכל קתני דבחלב עצמו בעי לאוקומי לכולהו איסורי. פירוש מורי.
רב פפא אמר – להכי לא תנא פיגול דלא מיירי בשני זיתי חלב ודקא קשיא לך כותבת כגון דמלייה לחלב בתמרי והשלימו לככותבת.
כגון שאכל כוליא בחלבה – תימה מ״ש מב׳ זיתי חלב מיהו השתא ליכא למימר דחלק החלב מעל הכוליא ויניח הכוליא ע״ג המזבח ויחול עליו נותר דבב׳ אברים כלומר בב׳ חתיכות לא מיירי.
אמר ר׳ זירא: ייתכן שיתחייב על אכילת כזית חלב משום כל האיסורים, כגון שאכל כוליא (כליה) בחלבה, עם החלב שעליה, וביחד היה שם ככותבת. רב פפא אמר: כגון דמלייה [שמילאו] את השיעור של כותבת בתמרי [בתמרים].
Rabbi Zeira said: It is referring to a case where he eats a kidney with the fat attached to it. He is liable to bring three of the sin offerings enumerated in the mishna for eating the olive-bulk of fat, and the additional amount of kidney he eats brings his total consumption to the volume of a large date, so that he is liable for eating on Yom Kippur. Rav Pappa said: It is referring to a case where he ate an olive-bulk of the fat and completed the volume of a large date with dates.
הכל
(13) רַב אַדָּא בַּר אַחָא מַתְנֵי ה׳ חָמֵשׁ חַטָּאוֹת וּמְתָרֵיץ לַהּ כְּגוֹן דַּאֲכַל כְּזַיִת פִּיגּוּל וְלָא מְשַׁנֵּי כְּהָנֵי שִׁינּוּיֵי דְּקָא מְשַׁנֵּינַן.
Rav Adda bar Aḥa teaches that the mishna is stating that one can be liable to bring five sin offerings for one act of eating, not just four, and he interprets it to be referring to a case where one ate an olive-bulk of piggul from another animal together with the olive-bulk of forbidden fat, and he does not answer in accordance with these answers that we answered in the name of Rav Pappa and Rabbi Zeira.
רב אחא בר יעקב כו׳ ומתרץ לה כגון דאכל – נמי בהדיה דהאי כזית חלב כזית פיגול מבהמה אחריתי ולא משני כהני שינויי דקא משנינן דבחדא בהמה ובחדא אבר ובחדא זית מיירי אלא קא סבר אפי׳ בב׳ בהמות מיירי ובב׳ זיתים:
ומעירים: רב אדא בר אחא מתני [היה שונה] שחייב על אכילה אחת חמש חטאות, ולא רק ארבע כמשנתנו, ומתריץ לה [ומתרץ אותה] כגון שאכל יחד עם כזית חלב גם כזית פיגול מבהמה אחרת, ולא משני כהני שינויי דקא משנינן [ואינו מתרץ כאותם תירוצים שתירצנו], בשם ר׳ זירא ורב פפא.
Rav Adda bar Aḥa teaches that the mishna is stating that one can be liable to bring five sin offerings for one act of eating, not just four, and he interprets it to be referring to a case where one ate an olive-bulk of piggul from another animal together with the olive-bulk of forbidden fat, and he does not answer in accordance with these answers that we answered in the name of Rav Pappa and Rabbi Zeira.
הכל
(14) וְנִתְנֵי שֵׁשׁ חַטָּאוֹת וְנוֹקְמַהּ כְּגוֹן דַּאֲכַל כְּזַיִת דָּם בַּחֲדָא אֲכִילָה קָא מַיְירֵי בִּשְׁתֵּי אֲכִילוֹת לֹא קָא מַיְירֵי וְשִׁיעֲרוּ חֲכָמִים דְּאֵין בֵּית הַבְּלִיעָה מַחֲזִיק יוֹתֵר מִשְּׁנֵי זֵיתִים.:
The Gemara objects: And let the mishna teach that one can be liable to bring six sin offerings, and interpret it as referring to a case where he consumed an olive-bulk of blood in addition to the other two olive-bulks. The Gemara explains: The mishna is referring to one act of eating, but is not referring to two acts of eating, and the Sages calculated that one’s throat does not hold more than two olive-bulks at once.
אי הכי וניתני – חייב שש חטאות ונוקמה נמי כגון דאכל כזית שלישי מדם:
בחדא אכילה מיירי שיכול לבלוע ביחד ושיערו חכמים כו׳ – הילכך לא תנא דם:
ושואלים: ונתני [ושישנה]: שש חטאות, ונוקמה [ושיעמיד אותה] כגון שאכל בנוסף לאותם שני זיתים גם כזית דם! ומשיבים: בחדא אכילה קא מיירי [באכילה אחת מדובר], בשתי אכילות לא קא מיירי [לא מדובר], ושיערו חכמים שאין בית הבליעה מחזיק בשעת אכילה יותר משני זיתים.
The Gemara objects: And let the mishna teach that one can be liable to bring six sin offerings, and interpret it as referring to a case where he consumed an olive-bulk of blood in addition to the other two olive-bulks. The Gemara explains: The mishna is referring to one act of eating, but is not referring to two acts of eating, and the Sages calculated that one’s throat does not hold more than two olive-bulks at once.
הכל
(15) ר״מ רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר וְכוּ׳.: וְנִתְנֵי אִם הוֹצִיאוֹ חַיָּיב מ״ט מַאי טַעְמָא קָתָנֵי אִם הָיְתָה שַׁבָּת אָמַר רַפְרָם זֹאת אוֹמֶרֶת עֵירוּב וְהוֹצָאָה לְשַׁבָּת וְאֵין עֵירוּב וְהוֹצָאָה לי״ה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים .
§ The mishna teaches that Rabbi Meir says: If it was Shabbat and he carried it out from the private domain into the public domain while eating it, he would be liable to bring a sin offering for performing a prohibited labor on Shabbat. The Gemara objects: And let the mishna teach: If he carried it out he is liable, as the mishna is referring to one who ate on Yom Kippur, which is also a day when labor is prohibited. What is the reason that it teaches: If it was Shabbat and he carried it out he is liable? Why mention Shabbat at all? Rafram said: That is to say that the joining of courtyards in order to permit carrying, and the general prohibition against carrying from one domain to another, apply with regard to Shabbat, but the joining of courtyards and the prohibition against carrying do not apply with regard to Yom Kippur.
ונתני נמי אם הוציאו – ביוה״כ חייב מ״ט תני אם היה שבת והוציאו:
אמר רפרם זאת אומרת עירוב והוצאה לשבת – כלומר לשבת יש בו איסור לטלטל בחצירות בלא עירוב ויש בו איסור הוצאה מרה״י לרה״ר ואין עירוב והוצאה ליוה״כ. מדלא קתני ואם הוציאו ביוה״כ:
עירוב והוצאה לשבת – פירוש נתערבה הוצאה עם שאר מלאכות לשבת ולא נתערבה הוצאה עם שאר מלאכות בי״ה. לשון מורי ז״ל.
ב שנינו במשנה, ר׳ מאיר אומר: אם היתה שבת והוציאו בפיו — חייב. ושואלים: ונתני [ושישנה]: אם הוציאו — חייב, שהרי מדובר ביום הכיפורים, שגם הוא אסור במלאכה, מאי טעמא קתני [מה טעם הוא שונה] בלשון ״אם היתה שבת״? אמר רפרם: הדגשה זאת אומרת שיש דין עירוב ואיסור הוצאה לשבת, ואין עירוב והוצאה ליום הכפורים.
§ The mishna teaches that Rabbi Meir says: If it was Shabbat and he carried it out from the private domain into the public domain while eating it, he would be liable to bring a sin offering for performing a prohibited labor on Shabbat. The Gemara objects: And let the mishna teach: If he carried it out he is liable, as the mishna is referring to one who ate on Yom Kippur, which is also a day when labor is prohibited. What is the reason that it teaches: If it was Shabbat and he carried it out he is liable? Why mention Shabbat at all? Rafram said: That is to say that the joining of courtyards in order to permit carrying, and the general prohibition against carrying from one domain to another, apply with regard to Shabbat, but the joining of courtyards and the prohibition against carrying do not apply with regard to Yom Kippur.
הכל
(16) מִמַּאי דִּלְמָא היֵשׁ עֵירוּב וְהוֹצָאָה לי״ה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְהָכִי קָתָנֵי אִם הָיְתָה שַׁבָּת וְהוֹצִיאוֹ חַיָּיב אַף מִשּׁוּם שַׁבָּת וי״ה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים .
The Gemara asks: From where is this conclusion derived? Perhaps the joining of courtyards and the prohibition against carrying do apply to Yom Kippur, and this is what the mishna is teaching: If it was Shabbat and he carried it out from one domain to another he is liable due to the prohibition against carrying on Shabbat and also due to the prohibition against carrying on Yom Kippur.
אלא דרפרם ברותא היא – ובפרק שני שעירים (יומא סו:) איתא נמי הא דהכא ולא דחי דילמא שאני שעיר המשתלח כו׳ כדדחי הכא אלא רגילות הוא דברי תורה עניים במקומם ועשירים במקום אחר.
ושואלים: ממאי [ממה] אתה מסיק זאת? דלמא [שמא] אמור כך: יש גם עירוב והוצאה ליום הכפורים, והכי קתני [וכך הוא שונה]: אם היתה שבת והוציאו — חייב אף משום שבת ואף משום יום הכפורים!
The Gemara asks: From where is this conclusion derived? Perhaps the joining of courtyards and the prohibition against carrying do apply to Yom Kippur, and this is what the mishna is teaching: If it was Shabbat and he carried it out from one domain to another he is liable due to the prohibition against carrying on Shabbat and also due to the prohibition against carrying on Yom Kippur.
הכל
(17) אֶלָּא אִי אִיתְּמַר דְּרַפְרָם עַל הָדָא אִיתְּמַר דְּתַנְיָא {ויקרא ט״ז:כ״א} וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי אִישׁ ולְהַכְשִׁיר אֶת הַזָּר עִתִּי אֲפִילּוּ ז בְּטוּמְאָה ואפי׳ וַאֲפִילּוּ ח בְּשַׁבָּת עִתִּי בִּמְזוּמָּן.
Rather, if the statement of Rafram was stated, it was stated with regard to this case, as it is taught in a baraita: The verse states with regard to the scapegoat of Yom Kippur: “And he shall send it away with an appointed man into the wilderness” (Leviticus 16:21). The word “man” is mentioned in order to render a non-priest fit for this task. The term “appointed” indicates that the scapegoat is always sent away at the appropriate time, even when the appointed man is in a state of ritual impurity, and even when Yom Kippur occurs on Shabbat. In addition, the word “appointed” is referring to one who was designated for the task the day before.
במזומן לו שרגיל להוליכו במדבר – ואפילו בטומאה ואפי׳ אם הוא טמא המוליכו מדקתני ואפי׳ בשבת דאיצטריך (עירוב) למישרי בשבת ולא יוה״כ זאת אומרת עירוב כו׳:
אלא אי איתמר [אם נאמר] דבר זה של רפרם על הדא איתמר [זה נאמר], דתניא [ששנויה ברייתא] בענין שעיר המשתלח ביום הכיפורים: ״ושלח ביד איש עתי״ (ויקרא טז, כא), ״איש״ — להכשיר את הזר, שאינו כהן, ״עתי״ — שצריך שייעשה הדבר במועדו, אפילו בטומאה, שהוא יכול להיכנס לעזרה כשהוא טמא ולקחתו משם, ואפילו בשבת, ״עתי״ — באיש שמזומן לכך מאתמול.
Rather, if the statement of Rafram was stated, it was stated with regard to this case, as it is taught in a baraita: The verse states with regard to the scapegoat of Yom Kippur: “And he shall send it away with an appointed man into the wilderness” (Leviticus 16:21). The word “man” is mentioned in order to render a non-priest fit for this task. The term “appointed” indicates that the scapegoat is always sent away at the appropriate time, even when the appointed man is in a state of ritual impurity, and even when Yom Kippur occurs on Shabbat. In addition, the word “appointed” is referring to one who was designated for the task the day before.
הכל
(18) קָתָנֵי עִתִּי אֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת אָמַר רַפְרָם זֹאת אוֹמֶרֶת עֵירוּב וְהוֹצָאָה לְשַׁבָּת וְאֵין עֵירוּב וְהוֹצָאָה ליה״כ לְיוֹם הַכִּפּוּרִים .
The baraita taught that the word “appointed” indicates that the scapegoat is sent away even on Shabbat, and in this context Rafram says: That is to say that the joining of courtyards and the prohibition against carrying apply with regard to Shabbat, but the joining of courtyards and the prohibition against carrying do not apply with regard to Yom Kippur.
ממאי אימא לך דיש עירוב והוצאה נמי ליוה״כ לכל שאר מילי ושאני שעיר המשתלח (דאמאי) [דמשו״ה] לית ביה איסור עירוב דהכשירו מצותו ביוה״כ בכך להוליכו למדבר אלא דרפרם ברותא היא:
זאת אומרת – מדקתני אפילו בשבת אין עירוב והוצאה ליה״כ דאם יש איסור הוצאה ליה״כ אמאי איצטריך לרבויי שבת הא דחי יה״כ והוא הדין לשבת.
ועל מה שהוא קתני [שונה]: ״עתי״ — אפילו בשבת, אמר רפרם: זאת אומרת שדין עירוב והוצאה לשבת, ואין עירוב והוצאה ליום הכפורים.
The baraita taught that the word “appointed” indicates that the scapegoat is sent away even on Shabbat, and in this context Rafram says: That is to say that the joining of courtyards and the prohibition against carrying apply with regard to Shabbat, but the joining of courtyards and the prohibition against carrying do not apply with regard to Yom Kippur.
הכל
(19) מִמַּאי שָׁאנֵי שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ דְּהֶכְשֵׁירוֹ ביה״כ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּכָךְ אֶלָּא דְּרַפְרָם בְּרוּתָא הִיא.:
The Gemara objects to Rafram’s inference: From where does he cite proof for this inference? The case of the scapegoat is different, as its validity on Yom Kippur is in this manner. Even if the prohibition against carrying does apply on Yom Kippur, the Torah explicitly commanded that the scapegoat be sent away on that day, and therefore it is permitted. Rather, the statement cited in the name of Rafram is an error [beruta], and it was not actually stated in the study hall.
ודוחים: ממאי [ממה אתה מוכיח]? שאני [שונה] שעיר המשתלח, שהכשירו ביום הכפורים בכך, וגם אם היה איסור הוצאה ביום הכפורים — מותר הדבר! אלא יש לומר שזו של רפרם ברותא [חיצונית] היא, כלומר, לא נאמרה בבית המדרש.
The Gemara objects to Rafram’s inference: From where does he cite proof for this inference? The case of the scapegoat is different, as its validity on Yom Kippur is in this manner. Even if the prohibition against carrying does apply on Yom Kippur, the Torah explicitly commanded that the scapegoat be sent away on that day, and therefore it is permitted. Rather, the statement cited in the name of Rafram is an error [beruta], and it was not actually stated in the study hall.
הכל
(20) מתני׳ מַתְנִיתִין : יֵשׁ בָּא בִּיאָה אַחַת וְחַיָּיב עָלֶיהָ ו׳ שֵׁשׁ חַטָּאוֹת כֵּיצַד הַבָּא טעַל בִּתּוֹ חַיָּיב עָלֶיהָ מִשּׁוּם בִּתּוֹ וַאֲחוֹתוֹ אֵשֶׁת אָחִיו וְאֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו וְאֵשֶׁת אִישׁ וְנִדָּה.:
MISHNA: There is a case where one can engage in a single act of intercourse and be liable to bring six sin offerings for it. How so? It is possible for one who engages in intercourse with his daughter to be liable due to having violated the prohibitions of engaging in intercourse with his daughter, his sister, the wife of his brother, the wife of his father’s brother, a married woman, and a menstruating woman.
יש בא ביאה אחת כו׳ הבא על בתו חייב עליה משום בתו ואחותו – היינו כגון שבא על אמו והולידה בת (ממנה) [ממנו] ונשאה אחיו מאביו ומת אחיו שנשאה ונשאה אחי אביו דודו ומת ואח״כ נישאת לאיש אחר והיא נדה ובא עליה אביה חייב שש חטאות משום בתו ואחותו ואשת אחיו כו׳:
מתני׳ בתו ואחותו – שבא על אמו והולידה.
ואשת אחיו – שנשאת לו קודם לכן ולאחר מיתתו נשאה אחי אביו ובא זה אביה עליה בנדתה.
גמ׳
ג משנה יש בא ביאה אחת וחייב עליה שש חטאות, כיצד? הבא על בתו יכול שיהא חייב עליה משום בתו, ואחותו, וכגון שבא על אמו וממנה נולדה בת זו, וכן יתחייב עליה משום אשת אחיו, אם נשאה אחיו. ומשום אשת אחי אביו, אם מת אחיו או נתגרשה ממנו ונישאה לאחי אביו, ומשום אשת איש, שהיא אשתו של אחיו, ומשום נדה, אם בא עליה בנידתה.
MISHNA: There is a case where one can engage in a single act of intercourse and be liable to bring six sin offerings for it. How so? It is possible for one who engages in intercourse with his daughter to be liable due to having violated the prohibitions of engaging in intercourse with his daughter, his sister, the wife of his brother, the wife of his father’s brother, a married woman, and a menstruating woman.
הכל
(21) גמ׳:
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.