גמ׳ מנהני מילי – דדם חטאת קודם לדם עולה ואיברי עולה קודמין לאימורי חטאת.
ופר שני בן בקר – בחינוך הלוים כתיב בבהעלותך.
(1) 
גמ׳ גְּמָרָא : מְנָא הָנֵי מִילֵּי דת״ר דְּתָנוּ רַבָּנַן {במדבר ח׳:ח׳} וּפַר שֵׁנִי בֶן בָּקָר תִּקַּח לְחַטָּאת.
GEMARA: The mishna teaches that the placement of the blood of a sin offering precedes the sprinkling of the blood of a burnt offering, whereas the burning of the limbs of a burnt offering precedes the burning of the portions of a sin offering. The Gemara asks: From where are these matters derived? The Gemara answers: This is as the Sages taught in a baraita discussing a verse about the consecration of the Levites: “Then let them take a young bull, and its meal offering, fine flour mingled with oil; and a second young bull you shall take for a sin offering” (Numbers 8:8).
א גמרא שנינו במשנה שדם קרבן החטאת קודם בזריקתו לדם קרבן העולה, ואולם איברי קרבן העולה קודמים בהקרבתם לאימורי קרבן החטאת, ושואלים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו] ומשיבים: דתנו רבנן [שכך שנו חכמים] בברייתא: אמר הכתוב בפרשת חינוך הלויים לעבודתם במשכן: ״ולקחו פר בן בקר וכו׳ ופר שני בן בקר תקח לחטאת״ (במדבר ח, ח).
GEMARA: The mishna teaches that the placement of the blood of a sin offering precedes the sprinkling of the blood of a burnt offering, whereas the burning of the limbs of a burnt offering precedes the burning of the portions of a sin offering. The Gemara asks: From where are these matters derived? The Gemara answers: This is as the Sages taught in a baraita discussing a verse about the consecration of the Levites: “Then let them take a young bull, and its meal offering, fine flour mingled with oil; and a second young bull you shall take for a sin offering” (Numbers 8:8).
הכל
(2) אִם בָּא לְלַמֵּד שֶׁהֵן שְׁנַיִם הֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר {במדבר ח׳:י״ב} וַעֲשֵׂה אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עוֹלָה מָה ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר וּפַר שֵׁנִי בֶן בָּקָר תִּקַּח לְחַטָּאת שֶׁיָּכוֹל שֶׁיְּהֵא חַטָּאת קוֹדֶמֶת לְכׇל מַעֲשֵׂה עוֹלָה ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר וּפַר שֵׁנִי בֶן בָּקָר תִּקַּח לְחַטָּאת.
The baraita explains: If this verse comes to teach that they are two bulls, this is superfluous, as it is already stated: “And offer the one for a sin offering and the other for a burnt offering” (Numbers 8:12). Why must the verse state: “And a second young bull you shall take for a sin offering”? As one might have thought that the sin offering should precede all the rites of the burnt offering, therefore the verse states: “And a second young bull you shall take for a sin offering,” which indicates that the sin offering actually comes second to the burnt offering.
כבר נאמר – באותה פרשה ועשה את האחד חטאת רישיה דקרא והלוים יסמכו את ידיהם וגו׳.
יכול תקדום חטאת לעולה לכל מעשיה – כדכתיב ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה.
ופר שני – משמע שיהא שני לו.
ויש לשאול: מה בא ״שני״ זה ללמדנו? אם בא ללמד שהקרבנות הבאים לחינוך הלויים הן שנים — לכך אין צורך, שהרי כבר נאמר בהמשך: ״ועשה את האחד חטאת ואת האחד עלה״ (במדבר ח, יב), ומכאן שהם שני קרבנות. ואם כן מה תלמוד לומר ״ופר שני בן בקר תקח לחטאת״? שכן אם מ״ועשה את האחד חטאת והאחד עולה״ יכול הייתי לומר שיהא חטאת קודמת לכל מעשה עולה, לכך תלמוד לומר: ״ופר שני בן בקר תקח לחטאת״, משם למדנו שהחטאת באה שניה, לאחר העולה.
The baraita explains: If this verse comes to teach that they are two bulls, this is superfluous, as it is already stated: “And offer the one for a sin offering and the other for a burnt offering” (Numbers 8:12). Why must the verse state: “And a second young bull you shall take for a sin offering”? As one might have thought that the sin offering should precede all the rites of the burnt offering, therefore the verse states: “And a second young bull you shall take for a sin offering,” which indicates that the sin offering actually comes second to the burnt offering.
הכל
(3) אִי פַּר שֵׁנִי יָכוֹל תְּהֵא עוֹלָה קוֹדֶמֶת לְחַטָּאת לְכׇל מַעֲשֶׂיהָ ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר וַעֲשֵׂה אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עוֹלָה הָא כֵּיצַד דַּם חַטָּאת קוֹדֶמֶת לְדַם עוֹלָה מִפְּנֵי שֶׁמְּרַצָּה.: אֵיבְרֵי עוֹלָה כּוּ׳.
The baraita continues: If the verse had stated only that the sin offering is the second bull, one might have thought that the burnt offering precedes the sin offering with regard to all its rites. Therefore, the verse states: “And offer the one for a sin offering and the other for a burnt offering,” indicating that the sin offering precedes the burnt offering. How can these verses be reconciled? The placement of the blood of the sin offering precedes the sprinkling of the blood of the burnt offering because it effects acceptance, whereas the burnt offering does not effect atonement. And burning the limbs of the burnt offering on the altar precedes burning the portions of the sin offering, in fulfillment of the phrase: “And a second young bull you shall take for a sin offering.”
דם חטאת קודם לדם עולה מפני שהוא מרצה – הא דלא קאמר טעמא משום שדמה ניתן על ד׳ קרנות כדקאמר גבי אשם משום דכיון דדם עולה אתי מכח כליל כדאמר בגמרא לא סגי בטעמא דארבע קרנות.
ומעתה יש מקום לשאול: אי מהכתוב ״פר שני״, יכול אתה לומר כי תהא העולה קודמת לחטאת לכל מעשיה? לכך תלמוד לומר: ״ועשה את האחד חטאת ואת האחד עלה״, ללמדנו שחטאת קודמת לעולה. הא כיצד ניישב את הסתירה שבין שני הדיוקים הללו? זריקת דם חטאת קודמת לזריקת דם עולה, מפני שדם החטאת מרצה (מכפר), מה שאין כן בעולה. ואילו הקטרת איברי העולה קודמת להקטרת אימורי החטאת. ושואלים: ואמאי [ומדוע] יקדמו כל מתנות דם החטאת למתנות העולה? נאמר שרק מתנה קמייתא דמכפרה תיקדום
The baraita continues: If the verse had stated only that the sin offering is the second bull, one might have thought that the burnt offering precedes the sin offering with regard to all its rites. Therefore, the verse states: “And offer the one for a sin offering and the other for a burnt offering,” indicating that the sin offering precedes the burnt offering. How can these verses be reconciled? The placement of the blood of the sin offering precedes the sprinkling of the blood of the burnt offering because it effects acceptance, whereas the burnt offering does not effect atonement. And burning the limbs of the burnt offering on the altar precedes burning the portions of the sin offering, in fulfillment of the phrase: “And a second young bull you shall take for a sin offering.”
הכל
(4) וְאַמַּאי מַתָּנָה קַמַּיְיתָא דִּמְכַפְּרָה תִּיקְדּוֹם וְהָנָךְ לָא.
The Gemara asks: But why do all four placements of the blood of the sin offering precede the sprinkling of the blood of the burnt offering? Let only the first placement of blood, which effects atonement, take precedence, and those other placements should not come before the sprinkling of the blood of the burnt offering.
מתנה קמייתא – דחטאת מכפרה ושלמה כפרה בדידה כדאמרן בפרק ב״ש (לעיל דף לח.) וכפר אע״פ שלא ניתן אלא אחת.
[המתנה הראשונה, שהיא זו שמכפרת, היא שתקדים] לזריקת דם העולה, שהרי אם נתן מתנה אחת כיפר בדיעבד (לעיל לו,ב), ואילו הנך [אלה, שאר שלוש המתנות הנוספות] — לא!
The Gemara asks: But why do all four placements of the blood of the sin offering precede the sprinkling of the blood of the burnt offering? Let only the first placement of blood, which effects atonement, take precedence, and those other placements should not come before the sprinkling of the blood of the burnt offering.
הכל
(5) אָמַר רָבִינָא הָכָא בְּחַטַּאת הַלְוִיִּם עָסְקִינַן ואע״ג וְאַף עַל גַּב דְּכִי עוֹלָה דָּמֵי קָאָמַר רַחֲמָנָא הִיא תיקדים בְּמַעְרְבָא אָמְרִי הוֹאִיל וְהִתְחִיל בְּמַתָּנוֹת גּוֹמֵר.:
Ravina said: In the verse here, we are dealing with the sin offering brought by the Levites for their consecration. And even though it does not effect atonement and is therefore comparable to a burnt offering, the Merciful One states that the sin offering precedes the burnt offering with regard to the presentation of the blood. This indicates that in general, all four placements of the blood of a sin offering precede the sprinkling of the blood of the burnt offering, despite the fact that only the first placement effects atonement. In the West, Eretz Yisrael, they say there is another answer: Once the priest commenced with the placements of the blood of the sin offering, he completes all of them before sprinkling the blood of the burnt offering.
דכי עולה דמיא – שלא הביאה על חטא ואפ״ה (חטאת) קודם לעולה משום דשם חטאת קודם לעולה וה״ה לג׳ מתנות שבחטאת.
אמר רבינא: הכא [כאן], בפרשה ממנה למדו דין זה, הרי בחטאת של חינוך הלוים עסקינן [עוסקים אנו], ואף על גב דכי עולה דמי [ואף על פי שכמו עולה היא נחשבת], שהרי היא לא באה ככפרה על חטא כשאר חטאות, מכל מקום קאמר רחמנא [אמרה תורה] שהיא תיקדים [תקדם] לעולה בזריקת דמה, וכל שכן שיהא הדין כן במתנות האחרונות של חטאת רגילה, שבאו לכפר. במערבא אמרי [בארץ ישראל אומרים] תשובה אחרת לשאלה זו: הואיל והתחיל הכהן במתנות של חטאת, הריהו גם גומר בהן.
Ravina said: In the verse here, we are dealing with the sin offering brought by the Levites for their consecration. And even though it does not effect atonement and is therefore comparable to a burnt offering, the Merciful One states that the sin offering precedes the burnt offering with regard to the presentation of the blood. This indicates that in general, all four placements of the blood of a sin offering precede the sprinkling of the blood of the burnt offering, despite the fact that only the first placement effects atonement. In the West, Eretz Yisrael, they say there is another answer: Once the priest commenced with the placements of the blood of the sin offering, he completes all of them before sprinkling the blood of the burnt offering.
הכל
(6) אִיבַּעְיָא לְהוּ דַּם אחַטָּאת וְאֵיבְרֵי עוֹלָה אֵיזֶה מֵהֶן קוֹדֵם דַּם חַטָּאת קוֹדֵם מִפְּנֵי שֶׁמְּרַצֶּה אוֹ דִילְמָא אֵיבְרֵי עוֹלָה קוֹדְמִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן כָּלִיל לָאִישִּׁים.
§ A dilemma was raised before the Sages: If there is blood of a sin offering and limbs of a burnt offering to be sacrificed, which of them precedes the other? Does the blood of the sin offering take precedence, due to the fact that it effects acceptance? Or perhaps the limbs of the burnt offering take precedence, due to the fact that they are entirely burned in the flames of the altar.
ב איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים] שאלה זו: דם חטאת ואיברי עולה, איזה מהן קודם? וצדדי השאלה: האם נאמר כי דם חטאת קודם, מפני שמרצה (מכפר), ומשום כך הריהו מקודש יותר. או דילמא [שמא] איברי עולה קודמין, מפני שהן עולים כליל לאישים?
§ A dilemma was raised before the Sages: If there is blood of a sin offering and limbs of a burnt offering to be sacrificed, which of them precedes the other? Does the blood of the sin offering take precedence, due to the fact that it effects acceptance? Or perhaps the limbs of the burnt offering take precedence, due to the fact that they are entirely burned in the flames of the altar.
הכל
(7) ת״ש תָּא שְׁמַע דַּם חַטָּאת קוֹדֵם לְדַם עוֹלָה לְדַם עוֹלָה הוּא דְּקָדֵים לְאֵיבְרֵי עוֹלָה לָא קָדֵים.
The Gemara suggests: Come and hear, as the mishna teaches that the blood of a sin offering precedes the blood of a burnt offering. One can infer from this that the blood of the sin offering does not precede all elements of the burnt offering; it is only with regard to the blood of the burnt offering that it takes precedence, whereas it does not take precedence with regard to the limbs of the burnt offering.
ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לשאלה זו ממה ששנינו במשנתנו: דם חטאת קודם לדם עולה. ונדייק מכאן: דווקא לדם עולה הוא דקדים [שקודם], אך לאיברי עולה לא קדים [אינו קודם].
The Gemara suggests: Come and hear, as the mishna teaches that the blood of a sin offering precedes the blood of a burnt offering. One can infer from this that the blood of the sin offering does not precede all elements of the burnt offering; it is only with regard to the blood of the burnt offering that it takes precedence, whereas it does not take precedence with regard to the limbs of the burnt offering.
הכל
(8) אַדְּרַבָּה מִסֵּיפָא אֵיבְרֵי עוֹלָה קוֹדְמִין לְאֵימוּרֵי חַטָּאת לְאֵימוּרֵי חַטָּאת הוּא דְּקָדֵים לְדַם חַטָּאת לָא קָדֵים אֶלָּא מֵהָא לֵיכָּא לְמִשְׁמַע מִינַּהּ.:
The Gemara rejects this proof: On the contrary, the opposite conclusion can be inferred from the latter clause of the mishna, which teaches that limbs of a burnt offering precede the portions of the sin offering consumed on the altar. This indicates that it is only with regard to the portions of the sin offering consumed on the altar that the limbs of the burnt offering take precedence, but they do not take precedence with regard to the blood of the sin offering. The Gemara concludes: Rather, no inference is to be learned from this mishna concerning this matter.
גמ׳ מהא ליכא למשמע מינה. תמוה לי דילמא שניהם שוים ויכול להקדיש למי שירצה ואין הדיוקים סותרים אהדדי וצ״ע:
ודוחים את ההוכחה: אדרבה, מסיפא [להיפך, נלמד ממה ששנינו בסוף המשנה]: איברי עולה קודמין לאימורי חטאת. ונדייק: דווקא לאימורי חטאת הוא דקדים [שקודם], לדם חטאת — לא קדים [אינו קודם]! אלא מהא ליכא למשמע מינה [ממשנה זו אין לשמוע ממנה] פתרון לשאלה זו.
The Gemara rejects this proof: On the contrary, the opposite conclusion can be inferred from the latter clause of the mishna, which teaches that limbs of a burnt offering precede the portions of the sin offering consumed on the altar. This indicates that it is only with regard to the portions of the sin offering consumed on the altar that the limbs of the burnt offering take precedence, but they do not take precedence with regard to the blood of the sin offering. The Gemara concludes: Rather, no inference is to be learned from this mishna concerning this matter.
הכל
(9) אִיבַּעְיָא לְהוּ בדַּם עוֹלָה וְאֵימוּרֵי חַטָּאת אֵיזֶה מֵהֶן קוֹדֵם דַּם עוֹלָה קוֹדֵם דְּקָאָתֵי מִכֹּחַ כָּלִיל אוֹ דִילְמָא אֵימוּרֵי חַטָּאת קוֹדְמִין דְּקָאָתֵי מִכֹּחַ מְכַפֵּר.
A dilemma was raised before the Sages: If there is blood of a burnt offering to be sprinkled and portions of a sin offering to be burned, which of them precedes the other? Does the blood of the burnt offering take precedence, as it comes from an offering that is burned in its entirety on the altar? Or perhaps the portions of the sin offering to be burned take precedence because they come from an offering that effects atonement.
דם עולה ואימורי חטאת איזה מהן קודם – לא דמיא לבעיין דלעיל דמיירי במכפר וכליל גופייהו והכא איירי באותו שבא מכח כליל ומכח מכפר.
ועוד איבעיא להו [נשאלה להם] ללומדים: דם עולה ואימורי חטאת, איזה מהן קודם? וצדדי השאלה: האם דם עולה קודם, משום דקאתי [שהוא בא] מכח קרבן עולה שהוא כליל. או דילמא [שמא] אימורי חטאת קודמין, משום דקאתי [שהם באים] מכח קרבן חטאת שדמו מכפר?
A dilemma was raised before the Sages: If there is blood of a burnt offering to be sprinkled and portions of a sin offering to be burned, which of them precedes the other? Does the blood of the burnt offering take precedence, as it comes from an offering that is burned in its entirety on the altar? Or perhaps the portions of the sin offering to be burned take precedence because they come from an offering that effects atonement.
הכל
(10) ת״ש תָּא שְׁמַע דַּם חַטָּאת קוֹדֵם לְדַם עוֹלָה דַּם חַטָּאת הוּא דְּקָדֵים לְדַם עוֹלָה אֲבָל אֵימוּרֵי חַטָּאת לָא.
The Gemara suggests: Come and hear, as the mishna teaches that the blood of the sin offering precedes the blood of the burnt offering. One can infer from this that it is only the blood of the sin offering that precedes the blood of the burnt offering, but the portions of the sin offering to be burned do not take precedence.
ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לשאלה זו ממה ששנינו במשנתנו: דם חטאת קודם לדם עולה. ונדייק: דווקא דם חטאת הוא דקדים [שקודם] לדם עולה, אבל אימורי חטאת — לא!
The Gemara suggests: Come and hear, as the mishna teaches that the blood of the sin offering precedes the blood of the burnt offering. One can infer from this that it is only the blood of the sin offering that precedes the blood of the burnt offering, but the portions of the sin offering to be burned do not take precedence.
הכל
(11) אַדְּרַבָּה מִסֵּיפָא אֵיבְרֵי עוֹלָה קוֹדְמִין לְאֵימוּרֵי חַטָּאת אֵיבְרֵי עוֹלָה הוּא דְּקָדְמִי לְאֵימוּרֵי חַטָּאת אֲבָל דָּם עוֹלָה לָא אֶלָּא מֵהָא לֵיכָּא לְמִשְׁמַע מִינַּהּ.:
The Gemara rejects this proof: On the contrary, the opposite conclusion can be inferred from the latter clause of the mishna, which teaches that the limbs of the burnt offering precede the portions of the sin offering to be consumed on the altar. This indicates that it is only the limbs of the burnt offering that precede the portions of the sin offering to be burned, but the blood of the burnt offering does not. The Gemara again concludes: Rather, no inference is to be learned from this mishna concerning this dilemma.
ודוחים: אדרבה, מסיפא [להיפך, נלמד ממה שנלמד בסוף המשנה]: איברי עולה קודמין לאימורי חטאת. ונדייק: דווקא איברי עולה הוא דקדמי [שקודמים] לאימורי חטאת, אבל דם עולה לא! אלא מהא ליכא למשמע מינה [מזו אין ללמוד ממנה].
The Gemara rejects this proof: On the contrary, the opposite conclusion can be inferred from the latter clause of the mishna, which teaches that the limbs of the burnt offering precede the portions of the sin offering to be consumed on the altar. This indicates that it is only the limbs of the burnt offering that precede the portions of the sin offering to be burned, but the blood of the burnt offering does not. The Gemara again concludes: Rather, no inference is to be learned from this mishna concerning this dilemma.
הכל
(12) אִיבַּעְיָא גלְהוּ דַּם עוֹלָה וְדַם אָשָׁם אֵיזֶה מֵהֶן קוֹדֵם דַּם עוֹלָה קוֹדֵם דְּקָאָתֵי מִכֹּחַ כָּלִיל אוֹ דִילְמָא דַּם אָשָׁם קוֹדֵם (דְּקָאָתֵי מִכֹּחַ) דִּמְכַפֵּר.
A dilemma was raised before the Sages: If there is blood of a burnt offering and blood of a guilt offering to be sprinkled on the altar, which of them precedes the other? Does the blood of the burnt offering take precedence, as it comes from an offering that is burned in its entirety on the altar? Or perhaps the blood of a guilt offering takes precedence, as it effects atonement.
דם עולה ודם אשם איזה מהן קודם – דם אשם ואיברי דעולה דם אשם קודם דאשם מכפר כחטאת א״נ פשיטא ליה דאיברי עולה קודמין לדם אשם מפני שהן כליל ולא דמי לאיברי עולה ודם חטאת דחשיב דם חטאת משום דהוי אד׳ קרנות.
ועוד איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים]: זריקת דם עולה וזריקת דם אשם, איזה מהן קודם? האם דם עולה קודם משום דקאתי [שהוא בא] מכח קרבן שהוא כליל. או דילמא [שמא] דם אשם קודם, משום (דקאתי [שהוא בא] מכח) שהוא מכפר?
A dilemma was raised before the Sages: If there is blood of a burnt offering and blood of a guilt offering to be sprinkled on the altar, which of them precedes the other? Does the blood of the burnt offering take precedence, as it comes from an offering that is burned in its entirety on the altar? Or perhaps the blood of a guilt offering takes precedence, as it effects atonement.
הכל
(13) ת״ש תָּא שְׁמַע דַּם חַטָּאת קוֹדֵם לְדַם עוֹלָה אֲבָל דַּם אָשָׁם לָא.
The Gemara suggests: Come and hear, as the mishna teaches that the blood of the sin offering precedes the blood of the burnt offering. One can infer from here: But the blood of a guilt offering does not precede the blood of a burnt offering.
ומציעים: תא שמע [בוא ושמע]: פתרון לשאלה זו ממה ששנינו במשנתנו: דם חטאת קודם לדם עולה. ונדייק: דווקא דם חטאת קודם לדם עולה, אבל דם אשם — לא קודם לדם עולה!
The Gemara suggests: Come and hear, as the mishna teaches that the blood of the sin offering precedes the blood of the burnt offering. One can infer from here: But the blood of a guilt offering does not precede the blood of a burnt offering.
הכל
(14) בְּדִין הוּא דְּאִיבְּעִי לְמִיתְנֵי דַּם אָשָׁם וְאַיְּידֵי דִּבְעָא לְמִיתְנֵי סֵיפָא אֵיבְרֵי עוֹלָה קוֹדְמִין לְאֵימוּרֵי חַטָּאת.
The Gemara rejects this proof: By right the mishna should have taught this halakha with regard to blood of a guilt offering. One could then have inferred that the blood of a sin offering, which takes precedence over the blood of a guilt offering, also precedes blood of a burnt offering. But since the mishna wants to teach the latter clause: The burning of the limbs of a burnt offering precedes the portions of a sin offering, it also mentions a sin offering in the former clause.
ודוחים: בדין הוא דאיבעי למיתני [שהיה צריך לשנות] במשנתנו: דם אשם קודם לדם עולה, ומשם היינו למדים כי כל שכן שדם החטאת, שקודם לדם האשם, יקדם לדם העולה. ואולם איידי דבעא למיתני סיפא [מתוך שרצה התנא לשנות את סופה של המשנה]: איברי עולה קודמין לאימורי חטאת, שבמקרה זה חייב היה התנא להשמיע את דינו דווקא באימורי חטאת, משום
The Gemara rejects this proof: By right the mishna should have taught this halakha with regard to blood of a guilt offering. One could then have inferred that the blood of a sin offering, which takes precedence over the blood of a guilt offering, also precedes blood of a burnt offering. But since the mishna wants to teach the latter clause: The burning of the limbs of a burnt offering precedes the portions of a sin offering, it also mentions a sin offering in the former clause.
הכל
(15) דְּאִי תְּנָא לְאֵימוּרֵי אָשָׁם ה״א הֲוָה אָמֵינָא לְאֵימוּרֵי אָשָׁם הוּא דְּקָדְמִי לְאֵימוּרֵי חַטָּאת לָא קָדְמִי מש״ה מִשּׁוּם הָכִי תְּנָא חַטָּאת.
The Gemara explains why the latter clause had to mention a sin offering rather than a guilt offering: As, had the mishna taught this principle of the latter clause with regard to the portions of a guilt offering, I would say that it is only the portions of a guilt offering over which the limbs of a burnt offering take precedence, but they do not take precedence over the portions of a sin offering, as a sin offering is of greater sanctity than a guilt offering. Due to this reason the mishna in the former clause also taught this principle with regard to a sin offering, and one cannot infer from this that its halakha does not apply to the guilt offering.
אימורי חטאת לא מכפרי – שאין כפרה אלא בדם דם עולה לאו כליל הוא דאין כליל אלא באישים אבל מכח כליל קאתי שהאיברים יהיו כליל.
ה״ג: או דילמא דם אשם קדים דמכפר.
לאימורי חטאת לא קדמי – דחטאת חמורה מאשם כדקתני מתני׳.
דאי תנא [שאם היה שונה] שאיברי עולה קודמים לאימורי אשם, הוה אמינא [הייתי אומר]: דווקא לאימורי אשם הוא דקדמי [שקודמים], אבל לאימורי חטאת הם לא קדמי [קודמים], שהרי חטאת מקודשת מאשם, משום הכי תנא [כך שנה] גם לגבי דין קדימה בדם את דם החטאת. ואין לדייק מכך לענין דם האשם.
The Gemara explains why the latter clause had to mention a sin offering rather than a guilt offering: As, had the mishna taught this principle of the latter clause with regard to the portions of a guilt offering, I would say that it is only the portions of a guilt offering over which the limbs of a burnt offering take precedence, but they do not take precedence over the portions of a sin offering, as a sin offering is of greater sanctity than a guilt offering. Due to this reason the mishna in the former clause also taught this principle with regard to a sin offering, and one cannot infer from this that its halakha does not apply to the guilt offering.
הכל
(16) ת״ש תָּא שְׁמַע חַטָּאת קוֹדֶם לְאָשָׁם חַטָּאת הוּא דְּקָדְמָה לֵיהּ לְאָשָׁם אֲבָל עוֹלָה לָא מַאי לָאו דָּם.
The Gemara suggests: Come and hear, as the mishna states that a sin offering precedes a guilt offering. One can infer from this that it is only a sin offering that precedes a guilt offering, but a burnt offering does not. What, is the mishna not referring to the sprinkling of the blood, which would indicate that the blood of a burnt offering does not precede the blood of a guilt offering?
אבל עולה לא – דעל כרחין למעוטי עולה אתא דאי עולה קודמת לאשם ליתני עולה וכל שכן חטאת דהא דם חטאת קודם לדם עולה.
ומציעים עוד: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לשאלה ממה ששנינו במשנתנו: חטאת קודם לאשם. ונדייק: חטאת הוא דקדמה ליה [שקודמת לה] לאשם, אבל עולה — לא קודמת לאשם. מאי לאו [האם לא] מדובר על דם? ונפשוט מכאן את הבעיה.
The Gemara suggests: Come and hear, as the mishna states that a sin offering precedes a guilt offering. One can infer from this that it is only a sin offering that precedes a guilt offering, but a burnt offering does not. What, is the mishna not referring to the sprinkling of the blood, which would indicate that the blood of a burnt offering does not precede the blood of a guilt offering?
הכל
(17) לָא אַאֵימוּרִים דַּיְקָא נָמֵי דְּקָתָנֵי מִפְּנֵי שֶׁדָּמָהּ נִיתָּן ש״מ שְׁמַע מִינַּהּ .:
The Gemara rejects this explanation: No, it is referring to the precedence of the sacrificial portions consumed on the altar. The Gemara adds that the language of the mishna is also precise in this regard, as it teaches that the sin offering takes precedence due to the fact that its blood is placed on the four corners of the altar, rather than simply teaching: It is placed on the four corners of the altar, as it would have taught had it been speaking of the blood. One can therefore conclude from the statement of the mishna that its subject is the sacrificial portions burned on the altar, not the blood.
ודוחים: לא, מדובר על אימורים, שבהם החטאת קודמת לאשם, ולא על דם. ומוסיפים: דיקא נמי [מדוייק כן גם כן] מן הלשון, דקתני [ששונה] התנא כנימוק לדין זה, שהחטאת קודמת ״מפני שדמה ניתן״, ולא ״מפני שהיא ניתנת״, שמע מינה [למד מכאן] שלא על הדם מדובר מתחילה.
The Gemara rejects this explanation: No, it is referring to the precedence of the sacrificial portions consumed on the altar. The Gemara adds that the language of the mishna is also precise in this regard, as it teaches that the sin offering takes precedence due to the fact that its blood is placed on the four corners of the altar, rather than simply teaching: It is placed on the four corners of the altar, as it would have taught had it been speaking of the blood. One can therefore conclude from the statement of the mishna that its subject is the sacrificial portions burned on the altar, not the blood.
הכל
(18) חַטָּאת קוֹדֶמֶת כּוּ׳.: אַדְּרַבָּה אָשָׁם קָדֵים שֶׁכֵּן יֵשׁ לוֹ קִיצְּבָה אפ״ה אֲפִילּוּ הָכִי רִיבּוּי דְּמִזְבֵּחַ עֲדִיף.:
§ The mishna teaches: A sin offering precedes a guilt offering due to the fact that its blood is placed on the four corners of the altar and the remainder of its blood is poured on the base of the altar. The Gemara challenges: On the contrary, the guilt offering should precede the sin offering, as it has a fixed minimal value of two shekels, as stated in the Torah (see Leviticus 5:15), whereas the sin offering has no minimal value. The Gemara explains: Even so, the fact that the sin offering requires more placements of the blood on the altar is of greater importance.
ג שנינו במשנה: חטאת קודמת לאשם מפני שדמה ניתן על ארבע קרנות המזבח ועל יסוד המזבח. ושואלים: אדרבה [להיפך], נאמר כי אשם קדים [קודם], שכן יש לו קיצבה מן התורה, איל בשווי שני שקלים (ראה ויקרא ה, טו). מה שאין כן בחטאת, שאפשר להביאה אף במחיר מועט! ומשיבים: אפילו הכי [כך], ענין ריבוי מתנות הדם על המזבח עדיף.
§ The mishna teaches: A sin offering precedes a guilt offering due to the fact that its blood is placed on the four corners of the altar and the remainder of its blood is poured on the base of the altar. The Gemara challenges: On the contrary, the guilt offering should precede the sin offering, as it has a fixed minimal value of two shekels, as stated in the Torah (see Leviticus 5:15), whereas the sin offering has no minimal value. The Gemara explains: Even so, the fact that the sin offering requires more placements of the blood on the altar is of greater importance.
הכל
(19) אָשָׁם קוֹדֵם לְתוֹדָה כּוּ׳.: אַדְּרַבָּה הַתּוֹדָה וְאֵיל נָזִיר קָדְמִי שֶׁכֵּן טְעוּנִין לֶחֶם אפ״ה אֲפִילּוּ הָכִי קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים עֲדִיפִי.:
The mishna further teaches: A guilt offering precedes a thanks offering and the nazirite’s ram due to the fact that it is an offering of the most sacred order. The Gemara challenges: On the contrary, the thanks offering and the nazirite’s ram should precede the guilt offering, as they require loaves to be brought with them. The Gemara explains: Even so, the fact that the guilt offering is an offering of the most sacred order is of greater importance.
ועוד שנינו במשנה: אשם קודם לתודה ואיל נזיר, משום שהוא קדשי קדשים. ומקשים: אדרבה [להיפך], נאמר שהתודה ואיל נזיר קדמי [קודמים], שכן הם טעונין (באים עם) לחם, מה שאין כן האשם! ומשיבים: אפילו הכי [כך], זה שקרבנות האשם הינם קדשי קדשים עושה אותם עדיפי [עדיפים].
The mishna further teaches: A guilt offering precedes a thanks offering and the nazirite’s ram due to the fact that it is an offering of the most sacred order. The Gemara challenges: On the contrary, the thanks offering and the nazirite’s ram should precede the guilt offering, as they require loaves to be brought with them. The Gemara explains: Even so, the fact that the guilt offering is an offering of the most sacred order is of greater importance.
הכל
(20) תּוֹדָה וְאֵיל נָזִיר כּוּ׳.: אַדְּרַבָּה שְׁלָמִים קָדְמִי שֶׁכֵּן יֶשְׁנָן בְּצִיבּוּר כִּבְיָחִיד אֲפִילּוּ הָכִי נֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד עֲדִיפִי.
The mishna teaches: A thanks offering and the nazirite’s ram precede a peace offering due to the fact that they are eaten for only one day. The Gemara challenges: On the contrary, peace offerings should precede the thanks offering and the nazirite’s ram, as they are offered by the community as well as by the individual. A communal peace offering is sacrificed on the festival of Shavuot, but there is no communal thanks offering or nazirite’s ram. The Gemara explains: Even so, the fact that the thanks offering and the nazirite’s ram are eaten for only one day is of greater importance.
שנינו במשנה: תודה ואיל נזיר קודמים לשלמים, לפי שהם נאכלים רק ליום אחד. ומקשים: אדרבה [להיפך], שלמים קדמי [קודמים], שכן ישנן בציבור כביחיד שיש שלמי ציבור הבאים בעצרת (ראה ויקרא כג, יט). ואילו תודה ואיל נזיר הם רק קרבנות של יחידים! ומשיבים: אפילו הכי [כך], כיון שנאכלין ליום אחד, עדיפי [עדיפים] הם.
The mishna teaches: A thanks offering and the nazirite’s ram precede a peace offering due to the fact that they are eaten for only one day. The Gemara challenges: On the contrary, peace offerings should precede the thanks offering and the nazirite’s ram, as they are offered by the community as well as by the individual. A communal peace offering is sacrificed on the festival of Shavuot, but there is no communal thanks offering or nazirite’s ram. The Gemara explains: Even so, the fact that the thanks offering and the nazirite’s ram are eaten for only one day is of greater importance.
הכל
(21) אִיבַּעְיָא לְהוּ תּוֹדָה וְאֵיל נָזִיר אֵיזֶה מֵהֶן קוֹדֵם תּוֹדָה קֹדְמָה שֶׁכֵּן טְעוּנָה ד׳ אַרְבָּעָה מִינֵי לֶחֶם אוֹ דִילְמָא אֵיל נָזִיר קוֹדֵם שֶׁכֵּן יֵשׁ עִמּוֹ דָּמִים אֲחֵרִים ת״ש תָּא שְׁמַע דזוֹ קוֹדֶמֶת לָזוֹ שֶׁזּוֹ טְעוּנָה ד׳ אַרְבָּעָה מִינֵי לֶחֶם וְזוֹ אֵינָהּ טְעוּנָה אֶלָּא שְׁנֵי מִינֵי לֶחֶם.:
A dilemma was raised before the Sages: If there is a thanks offering and a nazirite’s ram to be sacrificed, which of them precedes the other? Does the thanks offering take precedence, as it requires four types of loaves, whereas the nazirite’s ram requires only two? Or perhaps the nazirite’s ram takes precedence, as there are other offerings whose blood is placed on the altar together with the nazirite’s ram. A nazirite is required to sacrifice a burnt offering and a sin offering, as well as a ram. The Gemara answers: Come and hear a baraita that explicitly discusses this case: This offering precedes that offering, as this offering, i.e., the thanks offering, requires four types of loaves, and that offering, the nazirite’s ram, requires only two types of loaves.
איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים]: תודה ואיל נזיר, איזה מהן קודם? וצדדי השאלה: האם תודה קדמה, שכן טעונה ארבעה מיני לחם, חלות, רקיקים, רבוכה ולחם חמץ (ויקרא ז, יב—יג), ואיל נזיר טעון רק שני מינים, חלות ורקיקים (במדבר ו, טו). או דילמא [שמא] איל נזיר קודם, שכן יש עמו דמים אחרים, שהנזיר מביא עמו עולה וחטאת (במדבר ו, יד)? ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] תשובה מפורשת מברייתא, ששנינו בה: זו (תודה) קודמת לזו (לאיל נזיר), שזו טעונה ארבעה מיני לחם, וזו אינה טעונה אלא שני מיני לחם.
A dilemma was raised before the Sages: If there is a thanks offering and a nazirite’s ram to be sacrificed, which of them precedes the other? Does the thanks offering take precedence, as it requires four types of loaves, whereas the nazirite’s ram requires only two? Or perhaps the nazirite’s ram takes precedence, as there are other offerings whose blood is placed on the altar together with the nazirite’s ram. A nazirite is required to sacrifice a burnt offering and a sin offering, as well as a ram. The Gemara answers: Come and hear a baraita that explicitly discusses this case: This offering precedes that offering, as this offering, i.e., the thanks offering, requires four types of loaves, and that offering, the nazirite’s ram, requires only two types of loaves.
הכל
(22) השלמים קוֹדְמִין לִבְכוֹר כּוּ׳.: אַדְּרַבָּה בְּכוֹר קוֹדֵם שֶׁכֵּן קְדוּשָּׁתוֹ מֵרֶחֶם וְנֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים אפ״ה אֲפִילּוּ הָכִי מִצְוֹת יְתֵירוֹת עֲדִיפִי.:
The mishna teaches: And the peace offering precedes the firstborn offering due to the fact that the peace offering requires two placements of the blood on the altar that are four, and the placement of hands on the animal’s head, and libations, and the wavings of the breast and thigh. The Gemara challenges: On the contrary, the sacrifice of the firstborn offering should precede the peace offering, as it is sanctified from the womb and it is eaten only by the priests, whereas the peace offering may be eaten by non-priests. The Gemara explains: Even so, the fact that additional mitzvot are performed in the case of the peace offering is of greater importance.
ועוד שנינו במשנה: והשלמים קודמין לבכור, לפי שהם טעונים סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק. ומקשים: אדרבה [להיפך], בכור קודם, שכן קדושתו כבר מרחם אמו, ונאכל לכהנים, ואילו שלמים נאכלים לכל ישראל! ודוחים: אפילו הכי [כך], מצות יתירות שיש בשלמים עדיפי [עדיפות].
The mishna teaches: And the peace offering precedes the firstborn offering due to the fact that the peace offering requires two placements of the blood on the altar that are four, and the placement of hands on the animal’s head, and libations, and the wavings of the breast and thigh. The Gemara challenges: On the contrary, the sacrifice of the firstborn offering should precede the peace offering, as it is sanctified from the womb and it is eaten only by the priests, whereas the peace offering may be eaten by non-priests. The Gemara explains: Even so, the fact that additional mitzvot are performed in the case of the peace offering is of greater importance.
הכל
(23) הַבְּכוֹר קוֹדֵם כּוּ׳.: אַדְּרַבָּה מַעֲשֵׂר קוֹדֵם שֶׁכֵּן מְקַדֵּשׁ לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו אפ״ה אֲפִילּוּ הָכִי קְדוּשָּׁה מֵרֶחֶם עֲדִיפָא.:
The mishna further teaches: The firstborn offering precedes the animal tithe offering because it is sanctified from the womb and is eaten only by the priests. The Gemara challenges: On the contrary, the animal tithe offering should precede the firstborn offering, as if one mistakenly called the ninth or eleventh animal that emerged from the pen the tenth, those animals that came out before or after the tenth are also sanctified. The Gemara explains: Even so, the fact that the firstborn is sanctified from the womb is of greater importance.
ערך זכר
זכר – א(חולין קכג) מסתברא ממעשר הוה ליה למילף שכן זכרים טמאים מרובים מרחם אדם פשוט לפני הדיבור פירוש הבכור זכר והמעשר וראשית הגז בין זכרים בין נקבות בכור אפילו בהמה של כהנים קדוש בבכורה אבל במעשר בהמה ובראשית הגז פטורין והבכור נוהג בין בבהמה טהורה בין בבהמה טמאה אבל המעשר וראשית הגז אין נוהגין אלא בבהמה טהורה בלבד מעשר וראשית הגז מעט והבכור מרובין כי הבכור מכל בהמה נקבה והמעשר אחד מעשר׳ הבכור קדושתו מרחם והמעשר וראשית הגז פשוטים לאפוקי בכור דלא פשוט הוא נתחייבו ישראל בבכור קודם מתן תורה לאפוקי מעשר וראשית הגז דלא הוזהרו בהן קודם מתן תורה ואמרינן אדרבה מבכור הוה ליה למילף שכן דומה לו כאילו יתום שלקחו בשותפות נתנו לכהן בקדושה ובמכירה פי׳ בהמה שמתה אמה בשעת לידה פטורה מן המעשר דיליף תחת תחת מתחת אמו לאפוקי בכור וראשית הגז שנוהגין אפילו ביתום והלקוח והניתן לו במתנה פטור ממעשר בהמה כדתנן בבכורות הלקוח והניתן במתנ׳ פטור לאפוקי בכור וראשית הגז שחייבים בלקוח ובניתן לו במתנה בכור וראשית הגז חייבין בבהמת השותפין כדאמרינן לעיל לאפוקי מעשר בהמה דאינו נוהג בבהמת השותפין דתנן האחין והשותפין חייבין בקולבון ופטורין ממעשר בהמ׳ הבכור וראשית הגז ניתנין לכהן לאפוקי מעשר בהמה דלא דתנן הבכור נאכל לכהנים והמעשר בכל העיר לכל אדם הבכור קדוש מרחם אמו וראשית הגז אין צריך לקרותו קדוש לאפוקי מעשר שצריך לקרותו קדוש כדי שיתקדש שנאמר העשירי יהיה קדש לה׳ ותנן היוצא עשירי סוקרו בסיקר׳ ואומר הרי זה מעשר במכירה כדתנן בתחלת מעשר שני הבכור מוכרין אותו תמים חי ובעל מום ושחוט וראשי׳ הגז נמי מוכרין אותו לאסוקי מעשר בהמה דתנן מעשר בהמה אין מוכרין אותו תמים חי ולא בעל מום שחוט הנך של מעשר בהמה ששוין זה לזה נפישן איבעית אימא המעשר פשוט וראשית הגז אפי׳ בפשוט נמי נוהג פשוט מפשו׳ עדיף ליה למילף לאפוקי בכו׳ דלא פשוט היא וי״מ בקדושה כי הבכור וראשית הגז אינן מקדשין אלא הן לבדן לאפוקי מעשר שמקדש לפניו ולאחריו דגרסינן (זבחים פט:) אמר רב מעשר עדיף שקדוש לפניו ולאחריו וכו׳. (נדה לא:) בא זכר בא שלום לעולם שנאמר שלחו כר מושל ארץ מסלע מדברה ואמר רבי יצחק דבי רבי אמי זכר זה ככרו עמו כלומר סעודתו עמו דכתיב ויכרה להם כירה גדולה נקבה נקייה באה דאין עמה כלום דהיא אומרת תן לי שנאמר נקבה שכרך עלי ואתנה. (בבא קמא נ. יבמות קכא) אמר להן זכר של רחלים נזדמן לי וזקן אחד מנהיגו פירוש זכר של רחלים אילו של יצחק וזקן אחד אברהם.
א. [מעננליך.]
לפניו ולאחריו – דתנן קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שלשתן מקודשין וילפינן בבכורות (דף ס:) מקראי.
ועוד שנינו במשנה: הבכור קודם למעשר, מפני שקדושתו מרחם ונאכל לכהנים. ומקשים: אדרבה [להיפך], מעשר קודם, שכן מקדש לפניו ולאחריו שאם טעה במנין הבהמות, וקרא לתשיעי ״עשירי״, או שקרא לאחד עשר ״עשירי״ — הרי כל אלה קדושים! ומשיבים: אפילו הכי [כך] קדושה מרחם עדיפא [עדיפה].
The mishna further teaches: The firstborn offering precedes the animal tithe offering because it is sanctified from the womb and is eaten only by the priests. The Gemara challenges: On the contrary, the animal tithe offering should precede the firstborn offering, as if one mistakenly called the ninth or eleventh animal that emerged from the pen the tenth, those animals that came out before or after the tenth are also sanctified. The Gemara explains: Even so, the fact that the firstborn is sanctified from the womb is of greater importance.
הכל
(24) מַעֲשֵׂר קוֹדֵם לָעוֹפוֹת כּוּ׳.: אַדְּרַבָּה עוֹפוֹת קָדְמִי שֶׁכֵּן קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים אפ״ה אֲפִילּוּ הָכִי מִין זֶבַח עָדִיף.
The mishna teaches: The animal tithe offering precedes bird offerings due to the fact that it requires slaughtering, whereas the bird’s nape is pinched; and furthermore, there are two elements of the animal tithe offering that have the status of offerings of the most sacred order: Its blood, which is presented on the altar, and its portions that are burned on the altar. The Gemara challenges: On the contrary, bird offerings should precede the animal tithe offering, as they are offerings of the most sacred order, whether they are burnt offerings or sin offerings. The Gemara explains: Even so, the fact that the animal tithe is a type of offering that requires slaughtering is of greater importance.
ועוד שנינו במשנה: מעשר קודם לעופות מפני שהוא מין זבח ויש בו קדשי קדשים, דמו ואימוריו. ומקשים: אדרבה [להיפך], עופות קדמי [קודמים], שכן הם עצמם קדשי קדשים (עולה וחטאת)! ודוחים: אפילו הכי [כך], השיקול שמעשר הוא מין זבח עדיף.
The mishna teaches: The animal tithe offering precedes bird offerings due to the fact that it requires slaughtering, whereas the bird’s nape is pinched; and furthermore, there are two elements of the animal tithe offering that have the status of offerings of the most sacred order: Its blood, which is presented on the altar, and its portions that are burned on the altar. The Gemara challenges: On the contrary, bird offerings should precede the animal tithe offering, as they are offerings of the most sacred order, whether they are burnt offerings or sin offerings. The Gemara explains: Even so, the fact that the animal tithe is a type of offering that requires slaughtering is of greater importance.
הכל
(25) אָמַר רָבִינָא בַּר שֵׁילָא אֵימוּרֵי קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁיָּצְאוּ לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים פְּסוּלִין וּתְנָא תּוּנָא מִפְּנֵי שֶׁהוּא זֶבַח וְיֶשְׁנוֹ קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים דָּמָיו וְאֵימוּרִין.
§ Ravina bar Sheila says with regard to the sacrificial portions that are consumed on the altar: Sacrificial portions of offerings of lesser sanctity that left the Temple courtyard before the sprinkling of the blood are disqualified. And the tanna of the mishna also taught: The animal tithe offering precedes bird offerings due to the fact that it requires slaughtering, and there are two elements of the animal tithe offering that have the status of offerings of the most sacred order: Its blood and its sacrificial portions consumed on the altar.
פסולין – ואע״ג דלענין מעילה לפני זריקת דמים לא קדישי לענין איפסולי ביוצא קדשי קדשים נינהו.
ותנא תונא – ותנא תנא דידן סייעתא למילתא.
ד ומביאים דיון שהוזכרה בו משנתנו. אמר רבינא בר שילא: אימורי קדשים קלים שיצאו מן העזרה לפני זריקת דמים — פסולין. וכן תנא תונא [שונה התנא שלנו במשנה]: מעשר קודם לעופות מפני שהוא זבח וישנו קדשי קדשים דמיו ואימורין.
§ Ravina bar Sheila says with regard to the sacrificial portions that are consumed on the altar: Sacrificial portions of offerings of lesser sanctity that left the Temple courtyard before the sprinkling of the blood are disqualified. And the tanna of the mishna also taught: The animal tithe offering precedes bird offerings due to the fact that it requires slaughtering, and there are two elements of the animal tithe offering that have the status of offerings of the most sacred order: Its blood and its sacrificial portions consumed on the altar.
הכל
(26) בִּשְׁלָמָא אֵימוּרִין לֵיתַנְהוּ בְּעוֹפוֹת אֶלָּא דָּם מִיהָא אִיתֵיהּ אֶלָּא לָאו קמ״ל קָא מַשְׁמַע לַן אֵימוּרִין כִּי דָּמוֹ.
The Gemara explains how Ravina bar Sheila interprets the mishna in support of his opinion: Granted, there are no sacrificial portions consumed on the altar from a bird offering, but its blood at least is sprinkled. Why, then, does the mishna mention the blood? Rather, is it not mentioned in order to teach us that the status of the sacrificial portions consumed on the altar from the animal tithe offering and other offerings of lesser sanctity is comparable to the status of its blood?
אלא דם מיהא איתיה – ולא ה״ל למיתני אלא ואימוריו קדשי קדשים מה שאין כן בעופות אלא להכי נקט דמו בהדי אימוריו לאשמועינן דכי הדדי קדשי בשעה שזה קרוי קדשי קדשים קרוי גם זה קדשי קדשים.
ויש לשאול: בשלמא [נניח] אימורין ליתנהו [אינם] בעופות, אלא דם מיהא איתיה [על כל פנים ישנו] גם בעופות, ומפני מה הזכיר כאן את הדם? אלא לאו קא משמע לן [האם לא משמיע לנו] בכך חידוש: אימורין של מעשר (ושאר קדשים קלים) שמדובר עליהם כאן, הריהם כי [כמו] דמו:
The Gemara explains how Ravina bar Sheila interprets the mishna in support of his opinion: Granted, there are no sacrificial portions consumed on the altar from a bird offering, but its blood at least is sprinkled. Why, then, does the mishna mention the blood? Rather, is it not mentioned in order to teach us that the status of the sacrificial portions consumed on the altar from the animal tithe offering and other offerings of lesser sanctity is comparable to the status of its blood?
הכל
(27) מָה דָּמוֹ לִפְנֵי זְרִיקָה אַף אֵימוּרִין קוֹדֶם זְרִיקָה וְקָא קָרֵי לְהוּ קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים וּמָה דָּמוֹ מִיפְּסֵל בְּיוֹצֵא אַף אֵימוּרִין מִיפְּסֵל בְּיוֹצֵא.
The Gemara explains the implications of this comparison. Just as its blood referred to in the mishna is blood before its sprinkling on the altar, as afterward it no longer has any sanctity, so too, the sacrificial portions mentioned in the mishna are from before the sprinkling of the blood, and the mishna calls them at this stage offerings of the most sacred order. And therefore one can infer from this that just as the animal tithe’s blood is disqualified by leaving the Temple courtyard, so too, the sacrificial portions to be burned on the altar are disqualified by leaving the courtyard.
מה דמו שנזכר כאן הוא לפני זריקה (שהרי משנזרק ונעשתה מצוותו שוב אינו בכלל דם הראוי למזבח), אף אימורין שמדובר עליהם כאן הם קודם זריקה. וקא קרי להו [וממה שהוא קורא להם] לאימורים כמו לדם ״קדשי קדשים״ יש ללמוד: ומה דמו מיפסל [נפסל] ביוצא, אף אימורין מיפסל [נפסל] ביוצא.
The Gemara explains the implications of this comparison. Just as its blood referred to in the mishna is blood before its sprinkling on the altar, as afterward it no longer has any sanctity, so too, the sacrificial portions mentioned in the mishna are from before the sprinkling of the blood, and the mishna calls them at this stage offerings of the most sacred order. And therefore one can infer from this that just as the animal tithe’s blood is disqualified by leaving the Temple courtyard, so too, the sacrificial portions to be burned on the altar are disqualified by leaving the courtyard.
הכל
(28) נֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ בְּשַׂר קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁיָּצָא לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר הכָּשֵׁר ר״ל רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר פְּסוּל.
The Gemara attempts to prove the opinion of Ravina bar Sheila. Let us say that the following dispute between amora’im supports his statement: With regard to flesh of offerings of lesser sanctity that left the Temple courtyard before the sprinkling of the blood, Rabbi Yoḥanan says that it is fit and Reish Lakish says that it is disqualified.
לימא מסייע ליה בשר קדשים קלים כו׳ – תימה דלא מייתי סייעתא מברייתא דלעיל בפרק ב׳ (זבחים כו.) דקתני גבי קדשים קלים פרכסה ויצתה לחוץ וחזרה פסולה ואמרי׳ עלה ש״מ בשר קדשים קלים שיצא לפני זריקת דמים פסולה ומשני דילמא באליה ויותרת הכבד ושתי הכליות.
ומציעים: נימא מסייע ליה [נאמר שמסייע לו] ממחלוקת זו: בשר קדשים קלים שיצא מן העזרה לפני זריקת דמים, ר׳ יוחנן אמר: כשר, ריש לקיש אמר: פסול.
The Gemara attempts to prove the opinion of Ravina bar Sheila. Let us say that the following dispute between amora’im supports his statement: With regard to flesh of offerings of lesser sanctity that left the Temple courtyard before the sprinkling of the blood, Rabbi Yoḥanan says that it is fit and Reish Lakish says that it is disqualified.
הכל
(29) רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר כָּשֵׁר הוֹאִיל וְסוֹפוֹ לָצֵאת ר״ל רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר פָּסוּל עֲדַיִין לֹא הִגִּיעַ זְמַנּוֹ לָצֵאת ע״כ עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי אֶלָּא בְּבָשָׂר אֲבָל בְּאֵימוּרִין לָא.
The Gemara clarifies this dispute: Rabbi Yoḥanan says that it is fit, since it will ultimately leave the Temple courtyard, as offerings of lesser sanctity may be eaten anywhere within the walls of Jerusalem. Reish Lakish says that it is unfit, as its time to leave the Temple courtyard has not yet arrived because the flesh cannot be taken out until after the sprinkling of the blood. The Gemara infers that these amora’im disagree only with regard to the flesh of the offering, which will eventually leave the Temple courtyard. But with regard to the sacrificial portions of the offering, which will never leave the courtyard, they do not disagree, as Rabbi Yoḥanan concedes that those portions are disqualified.
הואיל וסופו לצאת – שהרי אכילתן בכל העיר.
לא הגיע זמנו לצאת – דאכתי לא אישתרי באכילה.
ע״כ לא פליגי אלא בבשר – בההוא הוא דמכשר רבי יוחנן משום דסופו לצאת.
ומסבירים את טעמיהם: ר׳ יוחנן אמר כשר — הואיל וסופו לצאת, שהרי בשר קדשים קלים נאכל בכל העיר, מחוץ לעזרה. ריש לקיש אמר פסול — עדיין לא הגיע זמנו לצאת, לפני זריקת הדם. ויש לדייק: עד כאן לא פליגי [נחלקו] אלא בבשר שסופו לצאת, ולכן ר׳ יוחנן אומר שהוא כשר, אבל באימורין שאין סופם לצאת — לא, וגם לדעת ר׳ יוחנן הריהם פסולים!
The Gemara clarifies this dispute: Rabbi Yoḥanan says that it is fit, since it will ultimately leave the Temple courtyard, as offerings of lesser sanctity may be eaten anywhere within the walls of Jerusalem. Reish Lakish says that it is unfit, as its time to leave the Temple courtyard has not yet arrived because the flesh cannot be taken out until after the sprinkling of the blood. The Gemara infers that these amora’im disagree only with regard to the flesh of the offering, which will eventually leave the Temple courtyard. But with regard to the sacrificial portions of the offering, which will never leave the courtyard, they do not disagree, as Rabbi Yoḥanan concedes that those portions are disqualified.
הכל
(30) והוּא הַדִּין דִּבְאֵימוּרִין נָמֵי פְּלִיגִי וְהָא דְּקָא מִיפַּלְגִי בְּבָשָׂר לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחוֹ דר״ל דְּרֵישׁ לָקִישׁ דַּאֲפִילּוּ בָּשָׂר דְּסוֹפֹה לָצֵאת אֲמַר עֲדַיִין לֹא הִגִּיעַ זְמַנּוֹ לָצֵאת.
The Gemara rejects this proof: The same is true with regard to the sacrificial portions, i.e., these amora’im also disagree in that case, as Rabbi Yoḥanan holds they are fit. And the reason that they disagree explicitly with regard to the flesh is to convey to you the far-reaching nature of the opinion of Reish Lakish, as even with regard to the flesh, which will ultimately leave the Temple courtyard, he says that it is disqualified, because its time to leave the courtyard has not yet arrived.
הוא הדין דבאימורין – מכשר שזריקה עושה אותו קדשי קדשים והאי דפריש משום דסופו לצאת הש״ס קמפרש ליה ולא מילתיה דרבי יוחנן היא.
ודוחים: הוא הדין שבאימורין שיצאו קודם זריקת הדם נמי פליגי [גם כן חלוקים], ור׳ יוחנן מכשיר, והא דקא מיפלגי [וזה שנחלקו] בבשר — להודיעך כחו של ריש לקיש עד כמה הוא מחמיר, שאפילו בשר שסופה לצאת, אמר: עדיין לא הגיע זמנו לצאת.
The Gemara rejects this proof: The same is true with regard to the sacrificial portions, i.e., these amora’im also disagree in that case, as Rabbi Yoḥanan holds they are fit. And the reason that they disagree explicitly with regard to the flesh is to convey to you the far-reaching nature of the opinion of Reish Lakish, as even with regard to the flesh, which will ultimately leave the Temple courtyard, he says that it is disqualified, because its time to leave the courtyard has not yet arrived.
הכל
(31) לֵימָא כְּתַנָּאֵי אֵימוּרֵי קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁיָּצְאוּ לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים ר״א רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר זאֵין מוֹעֲלִין בָּהֶן
The Gemara suggests: Let us say that this dispute between amora’im is parallel to a dispute between tanna’im: With regard to the sacrificial portions of offerings of lesser sanctity that left the Temple courtyard before the sprinkling of the blood, Rabbi Eliezer says that one who benefits from them is not liable for misuse of consecrated property,
ומציעים: לימא [האם נאמר] כי הלכה זו שאימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים נפסלים ביוצא, הריהי שנויה כתנאי [כמחלוקת תנאים], ששנינו: אימורי קדשים קלים שיצאו אל מחוץ לעזרה לפני זריקת דמים, והיו בחוץ בשעת זריקת הדם, ר׳ אליעזר אומר: אין מועלין בהן לפי שאין הזריקה מכשירה אותם להקרבה.
The Gemara suggests: Let us say that this dispute between amora’im is parallel to a dispute between tanna’im: With regard to the sacrificial portions of offerings of lesser sanctity that left the Temple courtyard before the sprinkling of the blood, Rabbi Eliezer says that one who benefits from them is not liable for misuse of consecrated property,
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.