Zevachim 86a – זבחים פו.‏ – Shas HaMeforash

(1)

יָכוֹל יַחְלוֹץ גִּידִין וַעֲצָמוֹת וְיַעֲלֶה בָּשָׂר לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל הָא כֵּיצַד מְחוּבָּרִין יַעֲלוּ פֵּירְשׁוּ אפי׳אֲפִילּוּ הֵן בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ יֵרְדוּ.

then one might have thought that a priest must first remove the tendons and bones from an offering and then sacrifice the flesh upon the altar. Therefore, the verse states: “And the priest shall make the whole smoke on the altar,” including the tendons and bones. How can these texts be reconciled? If they were attached to the flesh, they shall ascend. If they separated from the flesh, then even if they are already at the top of the altar, they shall descend.

הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ערך קלע

קלע – ^א(מגילה ט:) קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים (זבחים פו) זבחי שלמי צבור ואשמות נאכלין לפנים מן הקלעים ומפורש (זבחים קה) קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים קדשים קלים והמעשר שני בכל הרואה (גמרא) רבי אבהו אומר אמר קרא בן פרת יוסף וגו׳ עין שלא רצתה ליהנות ממה שאינו שלו תזכה ותאכל קדשים כמלא עיניה באו לירושלם וכו׳ עד קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים קדשים קלים ומעשר שני לפנים מן החומה. פי׳ חומה חומת ירושלם קלעים חומת עזרה ואמאי קרו לה קלעים שהיא במקום קלעי המשכן ועוד כשהיו בונין היו פורסין קלעים במקום חומת עזרה ואוכלין וכתיב במנחה ובחטאת במקום קדוש תאכל בחצר אהל מועד בל פרשו נס תרגומו ולא אפשר למפרס עלוהי קלע.

א. [צעלט. פירהאנג.]

גמ׳ יכול יחלוץ – מצוה מוטלת עליו.

יכול אתה לפרש שיחלוץ (יוציא) הכהן תחילה את הגידין ועצמות מן הקרבן, ורק אחר כך יעלה את הבשר בלבד לגבי (אצל) המזבח? תלמוד לומר: ״והקטיר הכהן את הכל המזבחה״ (ויקרא א, ט), ואף את הגידים והעצמות. הא [הרי] כיצד יעשה איפוא בגידים ובעצמות? אם היו מחוברין — יעלו, ואם פירשו, אפילו הן בראש המזבח — ירדו. ומעירים:

then one might have thought that a priest must first remove the tendons and bones from an offering and then sacrifice the flesh upon the altar. Therefore, the verse states: “And the priest shall make the whole smoke on the altar,” including the tendons and bones. How can these texts be reconciled? If they were attached to the flesh, they shall ascend. If they separated from the flesh, then even if they are already at the top of the altar, they shall descend.

הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(2) מַאן תַּנָּא דְּשָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאָמַר פֵּירְשׁוּ יָרְדוּ רַבִּי הִיא דְּתַנְיָא {ויקרא א׳:ט׳} וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה לְרַבּוֹת הַעֲצָמוֹת וְהַגִּידִין וְהַקְּרָנַיִם וְהַטְּלָפַיִם אֲפִילּוּ פֵּירְשׁוּ.

The Gemara notes: Who is the tanna that you heard that says if they separated they shall descend? It is Rabbi Yehuda HaNasi, as it is taught in a baraita: “And the priest shall make the whole smoke on the altar” (Leviticus 1:9); the term “the whole” serves to include the bones, and the tendons, and the horns, and the hooves, among those items that are offered on the altar, even if they separated from the flesh of the offering.

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

מאן שמעת ליה כו׳ – ומתני׳ אליביה אתיא.

מאן שמעת ליה דאמר פירשו ירדו רבי היא – ופי׳ רש״י ומתני׳ אליביה אתיא ור״י פי׳ כרבנן דוקא היא דמדקתני לא יעלו משמע דאם עלו לא ירדו והא דאמרי רבנן והקטיר לרבות כו׳ ואפי׳ פירשו היינו פירשו ועודם על גבי המזבח והא דלא מוקי מיעוטא דועשית עולותיך הבשר והדם בירדו למטה משום דניחא ליה למנקט רבותא דאפי׳ בעודם ע״ג המזבח ממעט עיכולי גידים וה״ה דממעטי בלא עיכול אם ירדו למטה ופירשו.

מאן תנא דשמעת ליה דאמר [מיהו התנא ששמעת אותו שהוא אומר]: פירשו ירדו? דעת רבי היא. דתניא [שכן שנויה ברייתא]: ״והקטיר הכהן את הכל המזבחה״ (ויקרא א, ט) — הרי לשון זו (״הכל״) באה לרבות להקרבה אף את העצמות והגידין והקרנים והטלפים, ואפילו פירשו מגוף הקרבן.

The Gemara notes: Who is the tanna that you heard that says if they separated they shall descend? It is Rabbi Yehuda HaNasi, as it is taught in a baraita: “And the priest shall make the whole smoke on the altar” (Leviticus 1:9); the term “the whole” serves to include the bones, and the tendons, and the horns, and the hooves, among those items that are offered on the altar, even if they separated from the flesh of the offering.

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) וְאֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים {דברים י״ב:כ״ז} וְעָשִׂיתָ עולותיך הַבָּשָׂר וְהַדָּם לוֹמַר לָךְ ^אעִיכּוּלֵי עוֹלָה אַתָּה מַחֲזִיר וְאִי אַתָּה מַחֲזִיר עִיכּוּלֵי גִּידִין וַעֲצָמוֹת.

But if so, how do I realize the meaning of the verse: “And you shall offer your burnt offerings, the flesh and the blood” (Deuteronomy 12:27), which indicates that only the flesh and blood of an offering ascend upon the altar? This verse is necessary to tell you an additional halakha, that you return the consumed flesh of a burnt offering to the fire if it is dislodged from it, but you do not return the consumed tendons and bones if they are dislodged from the fire.

א. א רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ו׳:ג׳

עין משפט נר מצוהתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ו׳:ג׳

עיכולי עולה אתה מחזיר כו׳ – ולעיל בריש פירקין (זבחים פג:) דאיצטריך לרבויי פוקעין מהעולה היינו משום דמהכא לא ידעי אלא בעודם על המזבח אבל למטה לא אי נמי כי היכי דלא נפקא ליה מאשר תאכל האש (ויקרא ו) משום דאיצטריך למעוטי עיכולי קטורת הכי נמי מקרא דהכא כיון דאיצטריך למעוטי עיכולי גידים ולית ליה הא דקאמר לעיל לאו ממילא שמעינן ליה והא דאיצטריך תרי קראי חד למעוטי קטרת וחד למעוטי גידים משום דאי מקרא דאשר תאכל האש לא הוה ממעטי׳ אלא עיכולי [קטורת] דליתיה על המזבח החיצון אבל עיכולי גידים לא ואי מקרא דהכא לא ממעטי׳ קטורת דבר הקרבה הוא דומיא דבשר ודם הלכך צריכי.

ואלא מה אני מקיים ״ועשית עלתיך הבשר והדם״ (דברים יב, כז), שמשמעו דווקא בשר ודם ולא עצמות וגידים? כתוב זה בא לומר לך הלכה אחרת: עיכולי עולה חתיכות בשר שאחזה בהם האש, ופקעו משם, אתה מחזיר לאש, ואי אתה מחזיר עיכולי גידין ועצמות.

But if so, how do I realize the meaning of the verse: “And you shall offer your burnt offerings, the flesh and the blood” (Deuteronomy 12:27), which indicates that only the flesh and blood of an offering ascend upon the altar? This verse is necessary to tell you an additional halakha, that you return the consumed flesh of a burnt offering to the fire if it is dislodged from it, but you do not return the consumed tendons and bones if they are dislodged from the fire.

עין משפט נר מצוהתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) רַבִּי אוֹמֵר כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה רִיבָּה וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר וְעָשִׂיתָ עולותיך הַבָּשָׂר וְהַדָּם מִיעֵט הָא כֵּיצַד מְחוּבָּרִין יַעֲלוּ פֵּירְשׁוּ אפי׳אֲפִילּוּ הֵן בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ יֵרְדוּ.:

The baraita continues: Rabbi Yehuda HaNasi says that one verse states: “And the priest shall make the whole smoke on the altar,” which included tendons and bones, and one verse states: “And you shall offer your burnt offerings, the flesh and the blood,” which excluded any part other than the flesh and the blood. How can these texts be reconciled? If they were attached to the flesh, they shall ascend. If they separated from the flesh, then even if they are already on top of the altar, they shall descend.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ואילו רבי אומר, כתוב אחד אומר: ״והקטיר הכהן את הכל המזבחה״ — הרי זה ריבה אף גידים ועצמות, וכתוב אחד אומר: ״ועשית עלתיך הבשר והדם״ — הרי זה מיעט כל דבר חוץ מבשר ודם, הא [הרי] כיצד יעשה איפוא בגידים ועצמות? אם היו מחוברין לזבח — יעלו, פירשו ממנו, אפילו הן בראש המזבח — ירדו.

The baraita continues: Rabbi Yehuda HaNasi says that one verse states: “And the priest shall make the whole smoke on the altar,” which included tendons and bones, and one verse states: “And you shall offer your burnt offerings, the flesh and the blood,” which excluded any part other than the flesh and the blood. How can these texts be reconciled? If they were attached to the flesh, they shall ascend. If they separated from the flesh, then even if they are already on top of the altar, they shall descend.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) פֵּירְשׁוּ לֹא יַעֲלוּ [וְכוּ׳].: אָמַר רַבִּי זֵירָא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁפֵּירְשׁוּ כְּלַפֵּי מַטָּה אֲבָל כְּלַפֵּי מַעְלָה קָרוֹבֵי הוּא דְּאַקְרִיבוּ לְעִיכּוּל וַאֲפִילּוּ פֵּירְשׁוּ.

§ The mishna teaches that items that are not meant for consumption on the altar, such as the bones and tendons, are sacrificed along with the flesh if they are attached to it. But if they separated they shall not ascend. Rabbi Zeira said: The Sages taught that if they separated from the flesh they shall not ascend only when they separated from the offering downward, i.e., away from the altar, whereby they became distanced from the pyre when they were separated. But if they separated from the offering upward, i.e., they became closer to the pyre when they were separated from the offering, they have become closer to consumption and shall ascend. The Gemara asks: And even if they separated, shall they be offered? Doesn’t the mishna state that they shall ascend only if they are still attached to the flesh?

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

כלפי מטה – דרך ירידה ומתרחקי מן המערכה.

כלפי מעלה – לצד המערכה אין זו פרישות אלא קריבה אצל העיכול של אש.

ואפי׳ פירשו – נראה בעיני שחסר מן הגירסא ולמאי דגרס ה״פ ואפי׳ פירשו בתמיה והא מחוברין יעלו הוא דקאמר.

לא שנו אלא שפירשו כלפי מטה – פי׳ לצד חוץ אבל כלפי מעלה פי׳ לצד המערכה כך גירס׳ הקונטרס ואברייתא קאי ויש ספרים דגרסי פירשו לא יעלו ואמתני׳ קאי ולא נהירא דמה שייך ביה קריבה לעיכול כיון שהוא למטה בקרקע ועוד דבתר הכי שקיל וטרי בפירושא דברייתא ומ״ט אפסקיה.

א שנינו במשנה שדברים שאינם עומדים כלל להקרבה, כגון עצמות וגידים, בזמן שהם מחוברים לקרבן יעלו, ואם פירשו לא יעלו [וכו׳]. אמר ר׳ זירא: לא שנו אלא שפירשו מן הזבח כלפי מטה כלומר, חוץ למזבח, שנתרחקו בכך מן המערכה. אבל אם פירשו מן הזבח כלפי מעלה שנתקרבו אל המערכה — קרובי הוא דאקריבו [התקרבו] יותר לעיכול (להקרבה), ויעלו. ותמהים: ואפילו פירשו יקרבו?! והרי אמרנו כי רק כשהם מחוברים יעלו!

§ The mishna teaches that items that are not meant for consumption on the altar, such as the bones and tendons, are sacrificed along with the flesh if they are attached to it. But if they separated they shall not ascend. Rabbi Zeira said: The Sages taught that if they separated from the flesh they shall not ascend only when they separated from the offering downward, i.e., away from the altar, whereby they became distanced from the pyre when they were separated. But if they separated from the offering upward, i.e., they became closer to the pyre when they were separated from the offering, they have become closer to consumption and shall ascend. The Gemara asks: And even if they separated, shall they be offered? Doesn’t the mishna state that they shall ascend only if they are still attached to the flesh?

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) אָמַר רַבָּה הָכִי קָאָמַר ^בלֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁפֵּירְשׁוּ לְאַחַר זְרִיקָה אֲבָל פֵּירְשׁוּ קוֹדֶם זְרִיקָה אֲתַאי זְרִיקָה וּשְׁרִיתִינְהוּ אפי׳אֲפִילּוּ לְמֶעְבַּד מִינַּיְיהוּ קתא דְּסַכִּינֵי.

Rabba said: This is what Rabbi Zeira is saying: It was necessary for the Sages to teach the halakha, that bones or tendons that separated from the flesh of an offering shall not ascend the altar, only where they separated after the sprinkling of its blood, since at the time that the flesh itself became permitted for the altar through the sprinkling, the bones and tendons were still attached to the flesh and therefore fit to be offered with it. But if they separated from an offering before the sprinkling of its blood they shall certainly not ascend, as they were already separated from the flesh when it became permitted for the altar. Instead, the sprinkling comes and permits them for any use, just as the hide of a burnt offering is permitted to the priests upon the sprinkling of its blood. In fact, one may even use such tendons or bones to fashion the handles of knives from them.

ב. ב רמב״ם הלכות מעילה ב׳:י״ב

עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ב רמב״ם הלכות מעילה ב׳:י״ב

לא שנו – דקאמר פירשו ירדו ומיהו איתנהו בכלל קדשים אלא שפירשו לאחר זריקה דכיון דבשעת זריקה מחוברים הוו קובעתן זריקה למזבח וכי פירשו הוו להו קדשים פסולין.

אבל פירשו לפני זריקה – דבשעת זריקה לאו בני מזבח היו אתאי זריקה ושריתינהו להדיוט.

למיעבד קתא דסכיני – כי היכי דשריא בשר לגבי מזבח דלהכי קאי קשריא נמי עצמות למאי דקיימי והיינו הנאת כהנים כרבי ישמעאל.

אתיא זריקה ושריתינהו אפילו למיעבד בהו קתא דסכיני – והא דאמר פ׳ ראוהו ב״ד (ר״ה דף כח.) שופר של עולה לא יתקע פירש רבינו דאיירי שהפרישו לדמי עולה וכן של שלמים שהפרישו לדמי שלמים ודמי שלמים אין בהם מעילה כדאמרינן בפסחים פר׳ שני (דף כז:) הכא בעצי שלמים עסקינן מיהו לא ידענא מאי טעמא אפקי׳ ממשמעותיה לאוקומה בדמים דהא איכא לאוקומה בפירש מחיים או פירש קודם זריקה כל זמן שלא נזרק הדם אבל פירש לאחר זריקה לא מצי לאוקמה דבשלמים אין חילוק ואם זריקה מתרת בפירש מחיים ה״ה במחוסר נמי כמו שמתרת הבשר דמ״ש ואם כן לתקוע נמי שרי. נ״ל.

אמר רבה, הכי קאמר [כך הוא אומר], זו כוונת הדברים: לא שנו, כלומר, לא הוצרכנו לומר שעצמות וגידים שפירשו לא יעלו אלא במקרה שפירשו לאחר זריקה של הדם, כיון שבשעה שנזרק הדם והותר הקרבן בהקרבה היו מחוברים לבשר, וראויים ליקרב עמו. אבל אם פירשו מן הזבח קודם זריקה, אין צורך לומר שלא יעלו, אלא כיון שאינם ראויים באותה שעה להקרבה, אתאי [באה] הזריקה ושריתינהו [והתירה אותם] כפי שהתירה את עור העולה לכהנים, והריהם מותרים לכל שימוש שהוא, ואפילו למעבד מינייהו קתא דסכיני [לעשות מהן מן העצמות והקרנים קתות של סכינים].

Rabba said: This is what Rabbi Zeira is saying: It was necessary for the Sages to teach the halakha, that bones or tendons that separated from the flesh of an offering shall not ascend the altar, only where they separated after the sprinkling of its blood, since at the time that the flesh itself became permitted for the altar through the sprinkling, the bones and tendons were still attached to the flesh and therefore fit to be offered with it. But if they separated from an offering before the sprinkling of its blood they shall certainly not ascend, as they were already separated from the flesh when it became permitted for the altar. Instead, the sprinkling comes and permits them for any use, just as the hide of a burnt offering is permitted to the priests upon the sprinkling of its blood. In fact, one may even use such tendons or bones to fashion the handles of knives from them.

עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(7) סָבַר לַהּ כִּי הָא דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל נֶאֱמַר {ויקרא ז׳:ז׳,ח׳,י״ד} לוֹ יִהְיֶה בְּעוֹלָה וְנֶאֱמַר {ויקרא ז׳:ז׳,ח׳,י״ד} לוֹ יִהְיֶה בְּאָשָׁם מָה אָשָׁם עַצְמוֹתָיו מוּתָּרִין אַף עוֹלָה עצמות מוּתָּרִין.

The Gemara elaborates: Rabba holds in accordance with that which Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Yishmael: It is stated: “He shall have the hide of the burnt offering that he has offered” (Leviticus 7:8), with regard to a burnt offering, and it is stated: “The priest that makes atonement, he shall have it” (Leviticus 7:7), with regard to a guilt offering. The following verbal analogy is derived from here: Just as after the blood of a guilt offering is presented its bones become permitted to the priest for any use, since only the portions intended for consumption on the altar are sacrificed whereas the rest of the animal is given to the priests, so too, with regard to a burnt offering, bones that are not attached to the flesh and therefore are not intended for the altar are permitted.

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

לו יהיה בעולה – עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה ונאמר לו יהיה באשם כחטאת כאשם תורה אחת להם הכהן [וגו׳] לו יהיה.

מה אשם עצמותיו מותרין – שהרי אף בשרו מותר ואי משום נותר דבשריפה לא שייך נותר אלא במידי דבר אכילה כדכתיב (ויקרא ז) והנותר מבשר הזבח וגו׳.

לו יהיה – יתירא הוא דמצי למיכתב עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה למה לי.

מה אשם עצמותיו מותרין – פי׳ בקונטרס שהרי אף בשרו מותר כל שכן עצמותיו והוא עצמו הקשה על פירוש זה לקמן פרק דם חטאת (זבחים צח.) דאמר מהיקישא דזאת התורה מה אשם עצמותיו מותרין אף כל עצמותיו מותרין (ולא) ונפיק מלו יהיה (דעולה) ופירש דמק״ו דבשר לא נפקי עצמות דאיכא למימר דלא התיר הכתוב אלא בשר הראוי לאכילה וא״כ על כרחין הא דפשיטא ליה באשם היינו משום דכתיב לו יהיה והא דנקט חשם טפי מחטאת אע״ג דבההוא קרא נמי כתיב חטאת דכתיב כחטאת כאשם תורה אחת להם לכהן אשר יכפר בו לו יהיה משום דעיקרא דקרא באשם נקטיה ועוד דלו יהיה כתיב לשון יחיד ואיכא לאוקומה באשם דסלק מיניה ומהיקשא דלקמן לא נפקא עולה כיון דאיכא לאוקומה בדברים הנאכלים דומיא דאשם ומיהו יש להסתפק למה לי ג״ש בעולה הא בגופיה נמי כתיב לו יהיה ומצי לדרוש למישרי עצמות ושמא הוה מוקמינא ליה לדרשא אחריתי.

ומסבירים: סבר לה כי הא [סבור הוא כמו שיטה זו] שאמר ר׳ יוחנן משום (בשם) ר׳ ישמעאל: נאמר ״לו יהיה״ בעולה (״עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה״, ויקרא ז, ח), ונאמר ״הכהן אשר יכפר לו יהיה״ (ויקרא ז, ז) באשם, ללמד בגזירה שווה: מה אשם — לאחר זריקת הדם עצמותיו מותרין לכהן לכל שימוש, שהרי רק אימוריו קרבים, וכל שאר הזבח ניתן לכהנים, אף עולה — עצמות (שאינן מחוברות) מותרין.

The Gemara elaborates: Rabba holds in accordance with that which Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Yishmael: It is stated: “He shall have the hide of the burnt offering that he has offered” (Leviticus 7:8), with regard to a burnt offering, and it is stated: “The priest that makes atonement, he shall have it” (Leviticus 7:7), with regard to a guilt offering. The following verbal analogy is derived from here: Just as after the blood of a guilt offering is presented its bones become permitted to the priest for any use, since only the portions intended for consumption on the altar are sacrificed whereas the rest of the animal is given to the priests, so too, with regard to a burnt offering, bones that are not attached to the flesh and therefore are not intended for the altar are permitted.

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(8) מוּפְנֵי דְּאִי לָא מוּפְנֵי אִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לְאָשָׁם שֶׁכֵּן בְּשָׂרוֹ מוּתָּר לוֹ יִהְיֶה יַתִּירָא כְּתִיב.

The Gemara notes: The phrase “He shall have” is free, i.e., superfluous in its context and therefore available for the purpose of establishing a verbal analogy, and there is a principle that such verbal analogies are not refuted. As, if these words were not considered free, the verbal analogy can be refuted by saying: What is notable about a guilt offering? It is notable in that its meat is permitted and its bones are therefore permitted as well, while the flesh of a burnt offering ascends upon the altar in its entirety. If so, halakhot may not be applied to one based on the other. Consequently, the phrase “He shall have” with regard to a burnt offering is considered as having been written superfluously, as it would have sufficed to state: The hide of the burnt offering that he has offered, to the priest.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ומעירים: הביטוי ״לו יהיה״ שממנו נלמדה הגזירה השווה הינו מופני [מופנה] שאינו נצרך לעניינו, ונאמר איפוא רק לשם הדרשה. וכלל הוא שגזירה שווה שכזו אין מקשים עליה. דאי לא מופני [שכן אם אינו מופנה], איכא למיפרך [יש מקום לפרוך] ולהקשות על ההשוואה שבין אשם ועולה, ולומר: מה לאשם שכן בשרו מותר, ולכן גם עצמותיו מותרים. ואין ללמוד מכאן לעולה שבשרה כולו עולה למזבח! ומהו אותו כתוב מופנה — ״לו יהיה״ האמור לגבי עולה יתירא כתיב [יתר הוא כתוב], שדי היה במה שנאמר ״עור העולה אשר הקריב לכהן״, ואין צורך לחזור ולומר ״לו יהיה״, אלא מופנה הוא לגזירה שווה.

The Gemara notes: The phrase “He shall have” is free, i.e., superfluous in its context and therefore available for the purpose of establishing a verbal analogy, and there is a principle that such verbal analogies are not refuted. As, if these words were not considered free, the verbal analogy can be refuted by saying: What is notable about a guilt offering? It is notable in that its meat is permitted and its bones are therefore permitted as well, while the flesh of a burnt offering ascends upon the altar in its entirety. If so, halakhot may not be applied to one based on the other. Consequently, the phrase “He shall have” with regard to a burnt offering is considered as having been written superfluously, as it would have sufficed to state: The hide of the burnt offering that he has offered, to the priest.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(9) מֵתִיב רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה עַצְמוֹת קָדָשִׁים לִפְנֵי זְרִיקָה מוֹעֲלִין בָּהֶן.

Rav Adda bar Ahava raises an objection to the explanation of Rabba from a baraita: With regard to the bones of sacrificial animals, specifically sin offerings or guilt offerings, which are offerings of the most sacred order that are intended for consumption, before the sprinkling of their blood, one who benefits from them is liable for misuse of consecrated property, similar to the halakha with regard to the flesh of offerings of the most sacred order before their blood is sprinkled.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

עצמות קדשים הנאכלין – כגון חטאת ואשם מועלין בהן דאין כאן שעת היתר לכהנים.

מתיב [מקשה] רב אדא בר אהבה ממה ששנינו בברייתא: עצמות של קדשים כלומר, קדשי קדשים העומדים לאכילה, כגון חטאת ואשם, לפני הזריקה של הדם — מועלין בהן כלומר, יש בהם דין מעילה, כדין בשר קדשי קדשים קודם זריקה,

Rav Adda bar Ahava raises an objection to the explanation of Rabba from a baraita: With regard to the bones of sacrificial animals, specifically sin offerings or guilt offerings, which are offerings of the most sacred order that are intended for consumption, before the sprinkling of their blood, one who benefits from them is liable for misuse of consecrated property, similar to the halakha with regard to the flesh of offerings of the most sacred order before their blood is sprinkled.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(10) לְאַחַר זְרִיקָה אֵין מוֹעֲלִין בָּהֶן וְשֶׁל עוֹלָה מוֹעֲלִין בָּהֶן לְעוֹלָם.

After the sprinkling of their blood, one who benefits from them is not liable for misuse of consecrated property, as they are not intended for sacrificing upon the altar. But concerning the bones of a burnt offering, one who benefits from them is always liable for misuse of consecrated property. This baraita contradicts the opinion of Rabba, who said that if the bones separated from a burnt offering before the sprinkling of its blood, it is permitted to derive benefit from them.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

לאחר זריקה — אין מועלין בהן, שהרי אינם עומדים להקרבה. ואילו עצמות של עולה — מועלין בהן לעולם, והרי זה שלא כרבה, שאמר שאם פירשו עצמות העולה קודם זריקה הריהם מותרים בהנאה!

After the sprinkling of their blood, one who benefits from them is not liable for misuse of consecrated property, as they are not intended for sacrificing upon the altar. But concerning the bones of a burnt offering, one who benefits from them is always liable for misuse of consecrated property. This baraita contradicts the opinion of Rabba, who said that if the bones separated from a burnt offering before the sprinkling of its blood, it is permitted to derive benefit from them.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(11) אֵימָא ^גוְשֶׁל עוֹלָה פֵּירְשׁוּ לִפְנֵי זְרִיקָה אֵין מוֹעֲלִין בָּהֶן לְאַחַר זְרִיקָה מוֹעֲלִין בָּהֶן לְעוֹלָם.

The Gemara answers: Say that the baraita meant the following: But concerning the bones of a burnt offering, if they separated before the sprinkling of its blood and its blood was then sprinkled, then one who benefits from them is not liable for misuse of consecrated property. If they separated after the sprinkling of its blood, one who benefits from them is always liable for misuse of consecrated property.

ג. ג רמב״ם הלכות מעילה ב׳:י״ב

עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ג רמב״ם הלכות מעילה ב׳:י״ב

ומשיבים: אימא [אמור] כך: ושל עולה, אם פירשו לפני זריקה ונזרק הדם — אין מועלין בהן, אם פירשו לאחר זריקה — מועלין בהן לעולם.

The Gemara answers: Say that the baraita meant the following: But concerning the bones of a burnt offering, if they separated before the sprinkling of its blood and its blood was then sprinkled, then one who benefits from them is not liable for misuse of consecrated property. If they separated after the sprinkling of its blood, one who benefits from them is always liable for misuse of consecrated property.

עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(12) וּפְלִיגָא דר״אדְּרַבִּי אֶלְעָזָר דא״רדְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר פֵּירְשׁוּ לִפְנֵי זְרִיקָה מוֹעֲלִין בָּהֶם לְאַחַר זְרִיקָה לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין.:

And Rabba disagrees with Rabbi Elazar, as Rabbi Elazar says: If the bones of a burnt offering separated from its flesh before sprinkling, one who benefits from them is liable for misuse of consecrated property. If they separated after sprinkling, the Sages decreed that one may not benefit from them ab initio, but if one benefitted from them after the fact, he is not liable for misuse, since by Torah law they were permitted through the sprinkling of the offering’s blood.

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ופליגא דר״א – אדרבה.

פירשו לפני זריקה מועלין בהן לעולם – דכיון דפירשו אינהו לאו בני הקטרה נינהו לא אהני להו זריקה ובאיסורייהו קיימי.

פירשו לאחר זריקה לא נהנין – מדרבנן ולא מועלין כרבי ישמעאל דגמר מלו יהיה דאשם ואשם פירשו לאחר זריקה הוא דבהדי בשר אישתרו בזריקה לכהנים.

ופליגא דר׳ אלעזר דא״ר אלעזר פירשו לפני זריקה מועלין בהן לעולם – כך גרסת הקונט׳ ויש ספרים שגורסין מועלין בהם עד זריקה ולההיא גרסא סיפא דמילתא הוא דפליגא דקאמר דלאחר זריקה לא נהנין ולא מועלין וא״ת לרבנן דאית להו דאפי׳ פירשו יעלו אמאי אין מועלין וי״ל דהיינו פירשו קודם זריקה אבל לאחר זריקה התירתם זריקה אם פירשו אי נמי לפי׳ ר׳ יצחק דלעיל אפי׳ פירשו לאחר זריקה וכגון שפירשו למטה דהא מילתיה דרבנן מיתוקמא בעודם על המזבח וא״ת דבמסכת תרומות (משנה תרומות י״א:ה׳) אמרי׳ גרעיני תרומה בזמן שמכניסן אסורין השליכן מותרין וכן עצמות קדשים בזמן שמכניסן אסורין השליכן מותרין ופירש רבינו דהתם מיירי בעצמות קדשים הנאכלין דומיא דתרומה ויש עליהם עדיין בשר וקאמר דאם מכניסן ומצניען א״כ הוא מחשבן ואכתי שם קדשים עליהן ואסורין אבל משליכן בטל שם אוכל מינייהו וכן גרעיני תרומה מיירי שיש עליהם אוכל ומיפרשא בענין זה.

ואומרים: ופליגא [וחלוקה] שיטה זו של רבה, על שיטת ר׳ אלעזר, שאמר ר׳ אלעזר: פירשו עצמות העולה לפני זריקה — מועלין בהם, פירשו לאחר זריקה — לא נהנין מהם, שחכמים אסרום בהנאה, ואולם אם נהנו לא מועלין בהם, אין בהם דין מעילה, שכן מדין תורה הותרו בזריקת הדם.

And Rabba disagrees with Rabbi Elazar, as Rabbi Elazar says: If the bones of a burnt offering separated from its flesh before sprinkling, one who benefits from them is liable for misuse of consecrated property. If they separated after sprinkling, the Sages decreed that one may not benefit from them ab initio, but if one benefitted from them after the fact, he is not liable for misuse, since by Torah law they were permitted through the sprinkling of the offering’s blood.

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(13) מתני׳מַתְנִיתִין: ^דוְכוּלָּן שֶׁפָּקְעוּ מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ לֹא יַחְזִיר הוְכֵן גַּחֶלֶת שֶׁפָּקְעָה מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ לֹא יַחֲזִיר אֵיבָרִים שֶׁפָּקְעוּ מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ קוֹדֶם חֲצוֹת יַחְזִיר ווּמוֹעֲלִין בָּהֶן לְאַחַר חֲצוֹת לֹא יַחְזִיר וְאֵין מוֹעֲלִין בָּהֶם.

MISHNA: And all of those disqualified offerings with regard to which it was taught (84a) that if they ascended they do not descend, in a case where they were dislodged from upon the altar, the priest does not restore them to the altar. And likewise, with regard to an ember that was dislodged from upon the altar, the priest does not restore it to the altar. As for limbs of a fit burnt offering that were dislodged from upon the altar, if they were dislodged before midnight, the priest should restore them to the altar and one is liable for misusing them. But if they were dislodged after midnight, the priest does not restore them and one is not liable for misusing them, as one is not liable for misuse of consecrated property after it has fulfilled the purpose for which it was designated.

ד. ד רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ו׳:ב׳
ה רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ו׳:ב׳
ו רמב״ם הלכות מעילה ב׳:י״ב-י״ג

קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

משנה זבחים ט׳:ו׳

ד רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ו׳:ב׳

ה רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ו׳:ב׳

ו רמב״ם הלכות מעילה ב׳:י״ב-י״ג

מתני׳ וכולן – הנך פסולין שעלו דתנן בהן לא ירדו בין עצמות וגידים שהעלן מחובר ועכלתן האש.

שפקעו מעל המזבח – לארץ.

לא יחזיר – א״צ להחזיר.

קודם חצות יחזיר – בגמרא מפרש טעמא.

ומועלין בהן – דאכתי בני מזבח נינהו.

ואין מועלין בהן – דכיון דהוו להו כמעוכלין כדמפרש בגמרא הוו להו דבר שנעשית מצותו ואין מועלין בו.

וכולן שפקעו מע״ג המזבח כו׳ – פירש בקונטרס דקאי בין אפסולין בין אגידים ועצמות ולפירושו הא דקתני במתני׳ לא יחזיר ובגמ׳ אמרינן דמשלה בהם האור יעלו איכא למימר דפקעו דמתני׳ היינו לאחר שנתעכלו קצת דומיא דאברים שפקעו דמתני׳ דמוקמינן בגמרא בשרירי אבל משלה בהם האור היינו משלה בהם האור פורתא ולא נעשה מצותן ולכך יחזירו ומיהו לפי מה שפירש בקונטרס לא יחזיר אין צריך להחזיר לא קשה מידי דאיכא למימר דיעלו דקאמר היינו אם ירצה אבל אין חובה להעלותם ועוד י״ל דפקעו היינו דפקעו מאליהן וירדו יעלו יש במשמע שהורידן ויש לחלק בין מאליהן לע״י אחרים כעין ההיא דטרף בקלפי (יומא מו:) המוריד גחלת מע״ג המזבח וכבה חייב משום דלא אנתקיה ממצותה אלמא יכול להעלותה וכי פקעה תנן במתניתין דלא יחזיר ואין מועלין בה ואם היינו מפרשים דכולן לא קאי אפסולין לא היינו מתרצים בזה כלום דמכל מקום הוה קשה למאן דמתני לה אסיפא.

ב משנה וכולן כל אלה הפסולים להקרבה ששנינו בהם (פד,א) שאם עלו על המזבח לא ירדו, במקרה שפקעו (ניתזו) מחום האש מעל גבי המזבח — לא יחזיר אותם הכהן למזבח. וכן גחלת שפקעה מעל גבי המזבח — לא יחזיר. איברים של עולה כשירה שפקעו מעל גבי המזבח, אם פקעו קודם חצות הלילה — יחזיר, ומועלין בהן (יש בהם דין מעילה) לאחר חצות — לא יחזיר, ואין מועלין בהם, שכן כבר נעשתה מצוותם, וכל שנעשתה מצוותו שוב אין בו מעילה.

MISHNA: And all of those disqualified offerings with regard to which it was taught (84a) that if they ascended they do not descend, in a case where they were dislodged from upon the altar, the priest does not restore them to the altar. And likewise, with regard to an ember that was dislodged from upon the altar, the priest does not restore it to the altar. As for limbs of a fit burnt offering that were dislodged from upon the altar, if they were dislodged before midnight, the priest should restore them to the altar and one is liable for misusing them. But if they were dislodged after midnight, the priest does not restore them and one is not liable for misusing them, as one is not liable for misuse of consecrated property after it has fulfilled the purpose for which it was designated.

קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(14) ^זכְּשֵׁם שֶׁהַמִּזְבֵּחַ מְקַדֵּשׁ אֶת הָרָאוּי לוֹ כָּךְ הַכֶּבֶשׁ מְקַדֵּשׁ חכְּשֵׁם שֶׁהַמִּזְבֵּחַ וְהַכֶּבֶשׁ מְקַדְּשִׁין אֶת הָרָאוּי לָהֶן כָּךְ הַכֵּלִים מְקַדְּשִׁין.:

With regard to unfit items that if they ascended do not descend, just as the altar sanctifies items that are suited to it, so too, the ramp sanctifies items that are suited to it. Just as the altar and the ramp sanctify items that are suited to them, so too, the service vessels sanctify items that are placed in them.

ז. ז רמב״ם הלכות פסולי המוקדשין ג׳:י״ח
ח רמב״ם הלכות פסולי המוקדשין ג׳:י״ח

עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ז רמב״ם הלכות פסולי המוקדשין ג׳:י״ח

ח רמב״ם הלכות פסולי המוקדשין ג׳:י״ח

ועוד בדין דברים הפסולים להקרבה שאם עלו לא ירדו: כשם שהמזבח מקדש את הראוי לו, והריהו קרב, כך הכבש מקדש, שכל דבר שעלה לכבש דינו כאילו עלה על המזבח. כשם שהמזבח והכבש מקדשין את הראוי להן, כך הכלים של קודש מקדשין את הדברים שמניחים בהם.

With regard to unfit items that if they ascended do not descend, just as the altar sanctifies items that are suited to it, so too, the ramp sanctifies items that are suited to it. Just as the altar and the ramp sanctify items that are suited to them, so too, the service vessels sanctify items that are placed in them.

עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(15) גמ׳גְּמָרָא: ה״דהֵיכִי דָּמֵי ^טאִי דְּאִית בְּהוּ מַמָּשׁ אֲפִילּוּ לְאַחַר חֲצוֹת נָמֵי אִי דְּלֵית בְּהוּ מַמָּשׁ אפי׳אֲפִילּוּ קוֹדֶם חֲצוֹת נָמֵי לָא לָא צְרִיכָא

GEMARA: The mishna teaches that limbs of a fit burnt offering that were dislodged from upon the altar before midnight are returned to the altar, but that if they were dislodged after midnight they are not returned. The Gemara asks: What are the circumstances? If the limbs have substance, i.e., they were not yet consumed in their entirety by the fire, then even if they were dislodged after midnight the priest must return them to the fire. If they do not have substance and have been reduced to ash, then even if they were dislodged before midnight the priest does not return them to the altar. The Gemara answers: No, it is necessary

ט. ט רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ו׳:ג׳

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ט רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ו׳:ג׳

גמ׳ אי דלית בהו ממש – שנשרפו כולן.

ג גמרא על דברי המשנה שאיברי עולה שפקעו מעל המזבח לפני חצות יחזירם, ולאחר חצות אין צורך להחזירם, שואלים: היכי דמי [כיצד בדיוק מדובר]? אי דאית בהו [אם מדובר כשיש בהם] ממש באיברים, שלא נשרפו כליל, ויש בהם עדיין מקצת בשר — אפילו לאחר חצות נמי [גם כן] צריך להחזירם! אי דלית בהו [אם שאין בהם] ממש ונעשו אפר — אפילו קודם חצות נמי [גם כן] לא! ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] הלכה זו אלא

GEMARA: The mishna teaches that limbs of a fit burnt offering that were dislodged from upon the altar before midnight are returned to the altar, but that if they were dislodged after midnight they are not returned. The Gemara asks: What are the circumstances? If the limbs have substance, i.e., they were not yet consumed in their entirety by the fire, then even if they were dislodged after midnight the priest must return them to the fire. If they do not have substance and have been reduced to ash, then even if they were dislodged before midnight the priest does not return them to the altar. The Gemara answers: No, it is necessary

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון