(1) 
מִזְבַּח הָעוֹלָה וְגוֹ׳ מִזְבֵּחַ בְּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא כִּיּוֹר בְּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד הֵיכָן הָיָה נוֹתְנוֹ אבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ מָשׁוּךְ קִימְעָא כְּלַפֵּי הַדָּרוֹם.
מִזְבַּח הָעוֹלָה וְגוֹ׳ מִזְבֵּחַ בְּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא כִּיּוֹר בְּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד הֵיכָן הָיָה נוֹתְנוֹ אבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ מָשׁוּךְ קִימְעָא כְּלַפֵּי הַדָּרוֹם.the altar of the burnt offering he set at the entrance to the Tabernacle of the Tent of Meeting.” (Exodus 40:29), indicating that no object was allowed to be located between the altar and the Tent of Meeting, whose parallel, in the Temple, was the Sanctuary. Rabbi Yosei HaGelili derives from these verses that only the altar stood at the entrance to the Tent of Meeting, but the Basin did not stand at the entrance to the Tent of Meeting. Where would they place the Basin? It was placed between the Entrance Hall and the altar, extended slightly toward the south. Therefore, although the Basin was closer to the Sanctuary than the altar was, it did not actually stand between the altar and the Sanctuary.
היכן היה נתון משוך קימעא – מזוית המזבח ולדרום נמצא שאינו כנגד המזבח כלל אלא כבין אהל מועד ולמזבח.
ה״ג: בת״כ ובמס׳ מדות ומדמצריך ליה רבי יוסי הגלילי למשכו מכנגד המזבח ולדרום והוא אינו צריך להרחיקו אלא מבין המזבח ולפתח פשוט מיניה דכוליה מזבח בצפון קאי ולפיכך על כרחו הוא מושכו מכנגד המזבח כולו שאם נתנו כלל כנגד המזבח א״א שלא יפסיק בינו ולפתח כדמפרש ואזיל.
מזבח העלה שם פתח משכן אהל מועד״ וגו׳ (שמות מ, כט), ומשם יש לדייק: מזבח נמצא בפתח אהל מועד, ולא כיור בפתח אהל מועד, אם כן היכן היה נותנו את הכיור במקדש — בין האולם ולמזבח, אבל לא בדיוק מול המזבח, אלא משוך קימעא כלפי הדרום.
the altar of the burnt offering he set at the entrance to the Tabernacle of the Tent of Meeting.” (Exodus 40:29), indicating that no object was allowed to be located between the altar and the Tent of Meeting, whose parallel, in the Temple, was the Sanctuary. Rabbi Yosei HaGelili derives from these verses that only the altar stood at the entrance to the Tent of Meeting, but the Basin did not stand at the entrance to the Tent of Meeting. Where would they place the Basin? It was placed between the Entrance Hall and the altar, extended slightly toward the south. Therefore, although the Basin was closer to the Sanctuary than the altar was, it did not actually stand between the altar and the Sanctuary.
הכל
(2) מַאי קָסָבַר אִי קָסָבַר כּוּלֵּיהּ מִזְבֵּחַ בְּדָרוֹם קָאֵי נוֹקְמֵיהּ מִכּוֹתֶל הֵיכָל וְלַדָּרוֹם בֵּין אוּלָם לַמִּזְבֵּחַ.
The Gemara seeks to clarify: What does Rabbi Yosei HaGelili hold? If he holds that the entire altar stands in the south section of the Temple courtyard, let him stand the Basin anywhere from where the wall of the Sanctuary begins and southward, so that it is not opposite the entrance to the Sanctuary but it is between the Entrance Hall and the altar. This would allow for the optimal fulfillment of both verses (Exodus 40:29; Leviticus 4:7), as the Basin would be located between the altar and the Sanctuary without interposing between the altar and the entrance to the Sanctuary.
דמאי קסבר – שלא קיים את המקרא שכתב בין אהל מועד ובין המזבח והוא מושכו קימעא.
אי כוליה בדרום – הרבה מן המזבח יש בדרום כנגד היכל שלא כנגד הפתח והיה לו לתתו שם.
לוקמיה מכותל היכל ולדרום – כלומר משמתחיל כותל פתח ההיכל ליסתם לדרום דהיינו בין פתח האולם ולמזבח וכנגד ההיכל שפתח האולם עודף על של היכל ה׳ אמות לדרום.
ונברר: מאי קסבר [מה סבור] ר׳ יוסי הגלילי? אי קסבר [אם סבור הוא]: כוליה [כל] המזבח בדרום קאי [הוא עומד], כלומר, מאמצע העזרה לדרום — מדוע משוך הכיור מדרום למזבח? נוקמיה [שיעמיד אותו] מכותל ההיכל ולדרום, כלומר, מדרום לפתח, בין אולם למזבח!
The Gemara seeks to clarify: What does Rabbi Yosei HaGelili hold? If he holds that the entire altar stands in the south section of the Temple courtyard, let him stand the Basin anywhere from where the wall of the Sanctuary begins and southward, so that it is not opposite the entrance to the Sanctuary but it is between the Entrance Hall and the altar. This would allow for the optimal fulfillment of both verses (Exodus 40:29; Leviticus 4:7), as the Basin would be located between the altar and the Sanctuary without interposing between the altar and the entrance to the Sanctuary.
הכל
(3) וְאִי נָמֵי קָסָבַר קְדוּשַּׁת הֵיכָל וְאוּלָם חֲדָא הִיא נוֹקְמֵיהּ מִכּוֹתֶל אוּלָם וְלַדָּרוֹם בְּבֵין אוּלָם לַמִּזְבֵּחַ.
The Gemara continues: And even if he holds that the level of sanctity of the Sanctuary and the Entrance Hall is the same, in which case the Basin could not be located opposite the entrance to the Entrance Hall as this too would be considered a violation of the second verse, let him stand the Basin anywhere from where the wall of the Entrance Hall begins and southward, so that it is not opposite the entrance to the Entrance Hall but is in between the Entrance Hall and the altar. From the fact that Rabbi Yosei HaGelili did not say that, it is clear he held that the altar was not located in the southern section of the Temple courtyard.
וא״נ סבר קדושת אולם והיכל חדא היא – ופתח אולם כפתח היכל והוצרך למושכו אף מכנגד פתחו של אולם.
נוקמיה מסתימת כותל אולם ולדרום – דה״ל אכתי כבין האולם ולמזבח דכיון דכותל אולם ככותל היכל קרי ביה בין אהל מועד ולמזבח ומיקיימי קראי שפיר.
ואי נמי קסבר [ואם גם כן סבור הוא]: קדושת היכל ואולם חדא [אחת] היא, וגם מול פתחו של האולם, שהוא רחב חמש אמות נוספות לדרום, אינו יכול לתת את הכיור — נוקמיה [שיעמיד אותו] מכותל אולם ולדרום כלומר, מדרום לפתח האולם בבין אולם למזבח!
The Gemara continues: And even if he holds that the level of sanctity of the Sanctuary and the Entrance Hall is the same, in which case the Basin could not be located opposite the entrance to the Entrance Hall as this too would be considered a violation of the second verse, let him stand the Basin anywhere from where the wall of the Entrance Hall begins and southward, so that it is not opposite the entrance to the Entrance Hall but is in between the Entrance Hall and the altar. From the fact that Rabbi Yosei HaGelili did not say that, it is clear he held that the altar was not located in the southern section of the Temple courtyard.
הכל
(4) אִי נָמֵי קָסָבַר חֶצְיוֹ בַּצָּפוֹן וְחֶצְיוֹ בַּדָּרוֹם נוֹקְמֵיהּ מִכּוֹתֶל הֵיכָל וְלַדָּרוֹם בֵּין אוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ.
Alternatively, if Rabbi Yosei HaGelili holds that half of the altar was located in the north section of the Temple courtyard and half of it was located in the south, let him stand the Basin anywhere from where the wall of the Sanctuary begins and southward, so that it is not opposite the entrance to the Sanctuary but between the Entrance Hall and the altar. Since the entrance to the Sanctuary was five cubits wide and stood in the middle of the courtyard, and the altar was thirty-two cubits long, there would have been eleven cubits to both the north and the south of the entrance to the Sanctuary where the Basin could be placed in order to be located between the altar and the Sanctuary without interposing between the altar and the entrance to the Sanctuary.
ואי נמי קסבר חציו בצפון כו׳ – יש לו ט״ז אמה בדרום צא מהן ה׳ אמות של פתח עדיין יש לו מקום י״א אמה לתתו שם מכותל מזוזת היכל דרום.
אי נמי קסבר [אם גם כן סבור]: המזבח נמצא חציו בצפון וחציו בדרום, שש עשרה אמה לכל צד, נוקמיה [שיעמיד אותו את הכיור] מכותל היכל ולדרום כלומר, מדרום לפתח ההיכל, בין אולם ולמזבח, שהרי נותרו לשם כך אחת עשרה אמות באורך המזבח!
Alternatively, if Rabbi Yosei HaGelili holds that half of the altar was located in the north section of the Temple courtyard and half of it was located in the south, let him stand the Basin anywhere from where the wall of the Sanctuary begins and southward, so that it is not opposite the entrance to the Sanctuary but between the Entrance Hall and the altar. Since the entrance to the Sanctuary was five cubits wide and stood in the middle of the courtyard, and the altar was thirty-two cubits long, there would have been eleven cubits to both the north and the south of the entrance to the Sanctuary where the Basin could be placed in order to be located between the altar and the Sanctuary without interposing between the altar and the entrance to the Sanctuary.
הכל
(5) וְאִי נָמֵי קָסָבַר קְדוּשַּׁת הָאוּלָם וְהֵיכָל חֲדָא הִיא נוֹקְמֵיהּ מִכּוֹתֶל אוּלָם וְלַדָּרוֹם בֵּין אוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּקָסָבַר כּוּלֵּיהּ מִזְבֵּחַ בַּצָּפוֹן.
And even if Rabbi Yosei HaGelili holds that the level of sanctity of the Entrance Hall and that of the Sanctuary is the same, in which case the Basin could not be located opposite the entrance to the Entrance Hall because this too would be considered a violation of the second verse, let him stand the Basin anywhere from where the wall of the Entrance Hall begins and southward, so that it is not opposite the entrance to the Entrance Hall but in between the Entrance Hall and the altar. Why does Rabbi Yosei HaGelili require that the Basin be placed south of the altar? The Gemara concludes: Rather, is it not due to the fact that Rabbi Yosei HaGelili holds that the entire altar stood in the north section of the Temple courtyard?
וא״נ קסבר קדושת אולם והיכל חדא היא – והוצרך למושכו אף מכנגד פתח אולם נוקמיה ממקום סתימת פתח אולם ולדרום בבין האולם ולמזבח דעדיין יש שם מקום ו׳ אמות.
אלא לאו משום דקסבר כוליה מזבח בצפון – קאי ודרומו של מזבח כולה לפני הפתח ואם היה נותנו כנגד המזבח כלל נמצא מפסיק בין מזבח לפתח.
ואי נמי קסבר [ואם גם כן סבור הוא]: קדושת האולם והיכל חדא [אחת] היא, והשטח העומד לרשותו קטן בחמש אמות נוספות של פתח האולם — נוקמיה [שיעמיד אותו] מכותל אולם ולדרום בין אולם ולמזבח, שהרי עומדות לרשותו שש אמות לצורך זה. ומדוע צריך למשוך את הכיור מדרום למזבח? אלא לאו [האם לא] משום דקסבר [שסבור הוא] ר׳ יוסי הגלילי כוליה [כל] המזבח עומד בצפון מול אמצע פתח ההיכל וצפונה. ולכן, כדי שלא יעמוד הכיור מול הפתח צריך למושכו דרומה למזבח.
And even if Rabbi Yosei HaGelili holds that the level of sanctity of the Entrance Hall and that of the Sanctuary is the same, in which case the Basin could not be located opposite the entrance to the Entrance Hall because this too would be considered a violation of the second verse, let him stand the Basin anywhere from where the wall of the Entrance Hall begins and southward, so that it is not opposite the entrance to the Entrance Hall but in between the Entrance Hall and the altar. Why does Rabbi Yosei HaGelili require that the Basin be placed south of the altar? The Gemara concludes: Rather, is it not due to the fact that Rabbi Yosei HaGelili holds that the entire altar stood in the north section of the Temple courtyard?
הכל
(6) כִּי נָמֵי מוֹקְמַתְּ לַהּ מִכּוֹתֶל הֵיכָל וְלַצָּפוֹן ה״ל הָוֵה לֵיהּ בֵּין אוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ.
The Gemara asks: Even if this is the case, why does Rabbi Yosei HaGelili require that the Basin be located to the south of the altar so that it is not actually in between the altar and the Sanctuary? Even if you stand it anywhere from where the wall of the Sanctuary begins and northward, it would not interpose between the altar and the entrance to the Sanctuary but it would actually be located in between the Entrance Hall and the altar.
ונוקמיה בין המזבח ולהיכל בצפון – בסתימת כותל ההיכל במזוזת צפונית ולצפון.
קסבר קדושת היכל כו׳ – ואינו רשאי להפסיק בין פתח אולם ולמזבח וכי מוקמת ליה מכותל היכל ולצפון ה״ל מפסיק בין אולם ולמזבח.
ושואלים: כי נמי מוקמת לה [גם כאשר אתה מעמיד אותה] מכותל היכל ולצפון כלומר, מצפון לפתח ההיכל, הוה ליה [הרי הוא] בין אולם ולמזבח, ואם כן, מפני מה מושכו לדרום?
The Gemara asks: Even if this is the case, why does Rabbi Yosei HaGelili require that the Basin be located to the south of the altar so that it is not actually in between the altar and the Sanctuary? Even if you stand it anywhere from where the wall of the Sanctuary begins and northward, it would not interpose between the altar and the entrance to the Sanctuary but it would actually be located in between the Entrance Hall and the altar.
הכל
(7) וְנוֹקְמַהּ מִכּוֹתֶל אוּלָם וְלַצָּפוֹן בְּבֵין אוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ.
And even if Rabbi Yosei HaGelili holds that the sanctity of the Entrance Hall is equal to that of the Sanctuary, and that the Basin cannot interpose between the altar and the entrance to the Entrance Hall, stand the Basin anywhere from where the wall of the Entrance Hall begins and northward, so that it is not opposite the entrance to the Entrance Hall but it is located in between the Entrance Hall and the altar.
And even if Rabbi Yosei HaGelili holds that the sanctity of the Entrance Hall is equal to that of the Sanctuary, and that the Basin cannot interpose between the altar and the entrance to the Entrance Hall, stand the Basin anywhere from where the wall of the Entrance Hall begins and northward, so that it is not opposite the entrance to the Entrance Hall but it is located in between the Entrance Hall and the altar.
הכל
(8) אָמַר קְרָא צָפוֹנָה שֶׁיְּהֵא צָפוֹן פָּנוּי מִכֵּלִים.
The Gemara answers: That suggestion is technically not feasible, as the verse states: “And he shall slaughter it on the side of the altar northward [tzafona]” (Leviticus 1:11). This verse indicates that the north section of the Temple courtyard must be vacant of all vessels, including the Basin. This concludes the Gemara’s explanation of Rav Sherevya’s assertion that the mishna in Tamid, which holds that the altar was located in the northern part of the Temple courtyard, is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili.
שיהא פנוי מכלים – גרס הכא וכיור כלי הוא.
צפונה – מדהוה ליה למיכתב על ירך המזבח צפון וכתיב צפונה לדרשא אתא.
פנוי מכלים – אע״פ שמזבח שעשה משה (אינו פנוי) [כלי] היה כדאמר דנין כלי מכלי ואין דנין כלי מבנין משאר כלים קאמר דצפונה אמזבח קאי ואע״פ שהיה בצפון ננסין וקלונסות ושולחנות מסתמא הא דאמרה תורה פנוי מכלום משום שחיטה הוא והני צורך שחיטה נינהו.
ומשיבים: אמר קרא [הכתוב]: ״ושחט אותו על ירך המזבח צפונה״ (ויקרא א, יא), לומר שיהא צפון פנוי מכלים לצורך השחיטה. הוזכרה בדיון זה הדעה שהמזבח כולו בדרום.
The Gemara answers: That suggestion is technically not feasible, as the verse states: “And he shall slaughter it on the side of the altar northward [tzafona]” (Leviticus 1:11). This verse indicates that the north section of the Temple courtyard must be vacant of all vessels, including the Basin. This concludes the Gemara’s explanation of Rav Sherevya’s assertion that the mishna in Tamid, which holds that the altar was located in the northern part of the Temple courtyard, is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili.
הכל
(9) מַאן תַּנָּא דִּפְלִיג עֲלֵיהּ דר׳ דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי ר״א רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב הִיא דְּתַנְיָא ר״א רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר צָפוֹנָה שֶׁיְּהֵא צָפוֹן פָּנוּי מִכְּלוּם וַאֲפִילּוּ מִן הַמִּזְבֵּחַ.
The Gemara asks: Who is the tanna who disagrees with Rabbi Yosei HaGelili? The Gemara answers: It is Rabbi Eliezer ben Yaakov, as it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer ben Yaakov says: The verse states: “Northward before the Lord” (Leviticus 1:11). This indicates that the north section of the Temple courtyard must be vacant of everything, and even of the altar. Therefore, he maintains that the entire altar stood in the southern section of the Temple courtyard.
ושואלים: מאן [מי] הוא התנא דפליג עליה [שחולק עליו] על ר׳ יוסי הגלילי וסבור כן? ר׳ אליעזר בן יעקב היא. דתניא [ששנויה ברייתא], ר׳ אליעזר בן יעקב אומר: נאמר ״צפונה לפני ה׳ ״ (ויקרא א, יא) לומר — שיהא צפון פנוי מכלום, ואפילו מן המזבח, שגם המזבח לא היה בצפון. ומכאן שהוא סבור שהמזבח כולו בדרום.
The Gemara asks: Who is the tanna who disagrees with Rabbi Yosei HaGelili? The Gemara answers: It is Rabbi Eliezer ben Yaakov, as it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer ben Yaakov says: The verse states: “Northward before the Lord” (Leviticus 1:11). This indicates that the north section of the Temple courtyard must be vacant of everything, and even of the altar. Therefore, he maintains that the entire altar stood in the southern section of the Temple courtyard.
הכל
(10) אָמַר רַב במִזְבֵּחַ שֶׁנִּפְגַּם כׇּל הַקֳּדָשִׁים שֶׁנִּשְׁחֲטוּ שָׁם פְּסוּלִין מִקְרָא הוּא בְּיָדֵינוּ וּשְׁכַחְנוּהוּ כִּי סְלֵיק רַב כָּהֲנָא אַשְׁכְּחֵיהּ לר״ש לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי דְּקָאָמַר מִשּׁוּם ר׳ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בר׳ בְּרַבִּי יוֹסֵי מִנַּיִן לַמִּזְבֵּחַ שֶׁנִּפְגַּם שֶׁכׇּל הַקֳּדָשִׁים שֶׁנִּשְׁחֲטוּ שָׁם פְּסוּלִין.
§ Rav says: In a case of an altar that was damaged, all sacrificial animals that were slaughtered there are disqualified. Rav continues: We have a verse as the source for this halakha but we have forgotten which one it is. When Rav Kahana, Rav’s disciple, ascended from Babylonia to Eretz Yisrael, he found Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi, saying in the name of Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei: From where is it derived that in the case of an altar that was damaged, that all sacrificial animals that were slaughtered there are disqualified?
א אמר רב: מזבח שנפגם — כל הקדשים שנשחטו שם פסולין. והוסיף רב: מקרא הוא בידינו ושכחנוהו כלומר, יודע אני ראיה לדבר מן המקרא, אלא ששכחתי מהו המקרא הזה. מסופר, כי סליק [כאשר עלה] רב כהנא תלמידו של רב לארץ ישראל, אשכחיה [מצא אותו] את ר׳ שמעון ברבי דקאמר [שהוא אומר] משום (בשם) ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי: מנין למזבח שנפגם שכל הקדשים שנשחטו שם פסולין?
§ Rav says: In a case of an altar that was damaged, all sacrificial animals that were slaughtered there are disqualified. Rav continues: We have a verse as the source for this halakha but we have forgotten which one it is. When Rav Kahana, Rav’s disciple, ascended from Babylonia to Eretz Yisrael, he found Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi, saying in the name of Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei: From where is it derived that in the case of an altar that was damaged, that all sacrificial animals that were slaughtered there are disqualified?
הכל
(11) שֶׁנֶּאֱמַר {שמות כ׳:כ׳} וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עולותיך וְאֶת שְׁלָמֶיךָ וְכִי עָלָיו אַתָּה זוֹבֵחַ אֶלָּא כְּשֶׁהוּא שָׁלֵם וְלֹא כְּשֶׁהוּא חָסֵר אָמַר הַיְינוּ קְרָא דְּאִישְׁתְּמִיט לֵיהּ לְרַב.
It is derived from a verse, as it is stated in the verse with regard to the altar: “An altar of earth you shall make for Me, and you shall slaughter upon it your burnt offerings and your peace offerings [shelamekha]” (Exodus 20:21). Is it true that you slaughter sacrificial animals on the altar itself? They are slaughtered on the ground near the altar. No, rather, the verse indicates that one is able to slaughter the sacrificial animals on account of the altar, i.e., when the altar is complete [shalem], but not when it is lacking, i.e., damaged. Rav Kahana said: This is the verse that eluded Rav.
וכי עליו אתה זובח – אע״ג דלעיל דרשינן עליו ממש הכא דייק משום דוזבחת עליו משמע שמצוה לזבוח עליו וכן לקמן (דף ס.) גבי ואכלוה מצות אצל המזבח משמע שמצוה אלא כשהוא שלם ולא כשהוא חסר.
שנאמר: ״וזבחת עליו את עלתיך ואת שלמיך״ (שמות כ, כא), וכי עליו על המזבח אתה זובח (שוחט)? הלא אתה זובח בצידו! אלא ״עליו״ במובן בגללו, כאשר יש מזבח, כשהוא שלם ולא כשהוא חסר. אמר רב כהנא: היינו קרא דאישתמיט ליה [זהו הפסוק שנשמט לו] לרב.
It is derived from a verse, as it is stated in the verse with regard to the altar: “An altar of earth you shall make for Me, and you shall slaughter upon it your burnt offerings and your peace offerings [shelamekha]” (Exodus 20:21). Is it true that you slaughter sacrificial animals on the altar itself? They are slaughtered on the ground near the altar. No, rather, the verse indicates that one is able to slaughter the sacrificial animals on account of the altar, i.e., when the altar is complete [shalem], but not when it is lacking, i.e., damaged. Rav Kahana said: This is the verse that eluded Rav.
הכל
(12) וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה פְּסוּלִין בְּמַאי פְּלִיגִי רַב סָבַר גבַּעֲלֵי חַיִּים אֵינָן נִדְחִים ור׳ וְרַבִּי יוֹחָנָן סָבַר בַּעֲלֵי חַיִּים נִידְחִין.
And Rabbi Yoḥanan says: Both this one and that one are disqualified, i.e., all animals that were designated as offerings when the altar was in a damaged state are disqualified, even if they were not yet slaughtered. The Gemara asks: With regard to what issue do Rav and Rabbi Yoḥanan disagree? The Gemara answers: Rav holds that living animals are not permanently deferred, and Rabbi Yoḥanan holds that living animals are permanently deferred. If the altar is damaged and it is therefore impossible to sacrifice offerings, Rav holds that only offerings that were already slaughtered become permanently deferred, whereas Rabbi Yoḥanan holds that even those that were not yet slaughtered become permanently deferred.
אחד זה ואחד זה – בין שנשחטו בשעת פגימתן בין שנשחטו אחר תיקונו פסולין כל הקדשים שהיו קדושין באותה שעה לפי שנראו ונדחו וקסבר בעלי חיים נדחין כשחוטין.
ור׳ יוחנן אמר: אחד זה ואחד זה פסולין כלומר, לא רק קרבנות שנשחטו בזמן פגימת המזבח, אלא גם קרבנות חיים שעמדו להקרבה באותה שעה — פסולים. ומסבירים: במאי פליגי [במה, באיזה עקרון הם חלוקים]? רב סבר [סבור]: בעלי חיים אינן נדחים שכל זמן שהם חיים אין הם נחשבים כדחויים, ואף שנפגם המזבח לא נדחו מהקרבה למזבח. ור׳ יוחנן סבר [סבור]: בעלי חיים נידחין, וכיוון שהיו אלו קרבנות העומדים להקרבה ונדחו — שוב אין להם תקנה.
And Rabbi Yoḥanan says: Both this one and that one are disqualified, i.e., all animals that were designated as offerings when the altar was in a damaged state are disqualified, even if they were not yet slaughtered. The Gemara asks: With regard to what issue do Rav and Rabbi Yoḥanan disagree? The Gemara answers: Rav holds that living animals are not permanently deferred, and Rabbi Yoḥanan holds that living animals are permanently deferred. If the altar is damaged and it is therefore impossible to sacrifice offerings, Rav holds that only offerings that were already slaughtered become permanently deferred, whereas Rabbi Yoḥanan holds that even those that were not yet slaughtered become permanently deferred.
הכל
(13) מֵיתִיבִי כׇּל הַקֳּדָשִׁים שֶׁהָיוּ עַד שֶׁלֹּא נִבְנָה הַמִּזְבֵּחַ ואח״כ וְאַחַר כָּךְ נִבְנָה הַמִּזְבֵּחַ פְּסוּלִין דנִבְנָה דְּחוּיִין מֵעִיקָּרָא נִינְהוּ.
The Gemara raises an objection to Rav’s opinion, based on a baraita: In the case of all sacrificial animals that were consecrated before the altar was built, and then the altar was subsequently built, the animals are disqualified. The Gemara assumes that this baraita is referring to animals that were consecrated before the building of the altar in the Second Temple. The Gemara responds: In a case where the animals were consecrated before the altar was built, the animals are considered initially deferred, i.e., deferred from the time they were initially consecrated. In this case all agree they are not permanently deferred and they can be sacrificed when the altar is built.
עד שלא נבנה – משמע קודם שלא בנאוהו בני הגולה.
דחויין מעיקרא הן – שכשהוקדשו לא נראו שמע מיניה דחוי מעיקרו הוי דחוי ותקשה למאן דאמר לא הוי דחוי.
עד שלא נבנה המזבח – דחויין מעיקרא הן אלא עד שלא נפגם ונפגם ומשני לא תרוצי מתרצת לה. ותימה דא״כ משמע דפירכא קמייתא דחויין מעיקרא הוו ואפילו לר׳ יוחנן ואמאי והא ר׳ יוחנן סבר גבי בהמה של ב׳ שותפין (קדושין דף ז.) דחוי מעיקרא הוי דחוי ועוד תקשי ליה ממתני׳ דמי שהיה טמא (פסחים דף צז:) המפריש נקבה לפסחו דקאמר דחוי מעיקרו הוי דחוי ויש לומר דהתם אין בידו לתקן מיקרי דחוי כדפרישית פ״ק (לעיל דף יב:) אבל הכא בידו לתקן המזבח ולכך משמע ליה הכא דכ״ע לא הוי דחוי מידי דהוה אמחוסר זמן בגופו ובבעלים כגון יולדת זב ומצורע שהפרישו קרבנם קודם זמנם ה״נ מפריש קרבנו להקריב לכשיבנה בהמ״ק והוי כמחוסר זמן ולא חשיב נדחה וכן מוכח לקמן פ״ב (דף קיד.) דחובות שהקדישן בגלגל לגבי שילה היו מחוסר זמן וקרבי בשילה דלא אמרינן דחויין הן וקשה לי דבפ״ק (לעיל דף יב.) פריך לבן בתירא פסח היכי משכחת לה אי אפרשי׳ בצפרא דחוי מעיקרא הוא שאינו ראוי לשלמים לבן בתירא הואיל ומקצתו הוא ראוי לפסח בחצות מה בכך כיון דבידו להשהותו עד חצות למה לא יהא כשר כמו מקדיש אותו לאחר שחיטת בנו שראוי למחר ומקדיש בגלגל חובות שכשרין בשילה. ברו״ך. וא״ת אכתי כיון דהוי כמחוסר זמן כי ליכא מזבח דפריך דחויין מעיקרא הן אמאי אמר ר׳ יוחנן בפ׳ השוחט והמעלה (לקמן דף קז:) דהמעלה בזמן הזה בחוץ חייב דקדושה ראשונה קידשה לעתיד לבא הא אינו ראוי לפתח אהל ותנן נמי פרק בתרא (לקמן דף קיב:) אותו ואת בנו ומחוסר זמן בחוץ אינו אפילו בלא תעשה לרבנן ואם כן לרבי יוחנן אמאי מחייב משום שחוטי חוץ ותו הא עדיפא מינה אמרינן ביומא פרק שני שעירי (יומא סג.) דשלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פטור דאינו ראוי לפתח אהל מועד דמחוסרי מעשה וכ״ש זה ועוד אמרינן בפ״ק דמס׳ ע״ז (דף יג:) דאם הקדיש והחרים והעריך בזמן הזה בהמה תעקר דהיינו נועל דלת בפניה והיא מתה מאליה כדאיתא התם ופריך ונישחטינהו מישחט ופי׳ בקונטרס משום שחוטי חוץ לא מחייב דמיירי בקדשי בדק הבית דאין חייבין משום שחוטי חוץ כדמוכח לקמן (דף קיג:) ובפרק שני שעירי (יומא דף סג:) וקשה דאי בקדשי בדק הבית מאי פריך ונישוייה גיסטרא ומשני מפני שנראה כמטיל מום בקדשים וליכא למימר דיש איסור מטיל מום אף בבהמה תמימה לקדשי בדק הבית כדאמר המתפיס תמימים לבדק הבית אינן יוצאין מידי מזבח לעולם דהיינו מדרבנן משום קנס כדמוכח פרק המנחות והנסכים (מנחות קא.) דקאמר משום דלא שכיחי תמימים תקנו שיהיו למזבח לכך נראה דמיירי בקדשי מזבח ולא מחייבי משום שחוטי חוץ משום דאינו ראוי לפתח אהל מועד או משום דהוי דחוי או משום דמחוסר זמן ודוחק לומר דההיא דמס׳ ע״ז כמ״ד הותרו הבמות דהא סתם מתניתין לקמן (דף קיב:) דירושלים אין אחריה היתר ובפ״ק דמגילה (דף י.) פריך מינה לר׳ יוחנן דאמר שמעתי שמקריבין בבית חוניו ונראה לתרץ דר׳ יוחנן דמחייב לקמן מעלה בחוץ מיירי בהעלאת קטרת דלא מחוסר מעשה כדאמר בשמעתין מזבח שנעקר מקטירין קטרת במקומו א״נ בהעלאת מנחה שקמצה בכלי שרת בפנים אע״פ שאין בית דאזבחים דוקא בעי מזבח כדכתיב וזבחת עליו וניחא השתא הא דנקט ר׳ יוחנן מעלה בזמן הזה ולא נקט שוחט בזמן הזה ואין לתרץ דר׳ יוחנן כרבי יהודה דשרי להקטיר ברצפת העזרה דלא מיסתבר דלישרי רבי יהודה בשעה שהמזבח פגום אלא בשעה שהמזבח כשר ועוד יש לתרץ דלקמן ר׳ יוחנן מיירי כשבנה המזבח במקומו והעלה בחוץ כיון דקדשי לעתיד לבא וההיא דפ״ק דע״ז (דף יג:) יש להקשות בקדשי בדק הבית אמאי נועל דלת בפניה לרבא ונשחטיה או נשוייה גיסטרא אלא פי׳ רבינו הקדוש דמדרבנן אסור להטיל בהם מום גזירה אטו קדשי מזבח כדאמר בראשית הגז (חולין דף קלה.) דקדשי בדק הבית אסורין בגיזה ועבודה גזירה אטו קדשי מזבח וא״כ יש ליישב פי׳ רש״י דפריך בקדשי בדק הבית ונשחטיה משחט ונשוייה גסטרא ומשני נראה כמטיל מום דאסור גזרה אטו קדשי מזבח וא״ת מאי טעמא פטרינן שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל בחוץ (לעיל דף נה:) והלא בפנים כי האי גוונא אם עלו לא ירדו לפי מה שפי׳ הקונטרס לקמן קודם שיעמידו לוים את המשכן ולאחר שפרקו לוים את המשכן דשלמים דוקא בעי פתיחת דלתות ההיכל ולא שאר קדשים וכיון דשאר קדשים כשרין א״כ שלמים נמי אם עלו לא ירדו וחייב בחוץ כמו הלן והיוצא ושנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו דחייב עליהן בחוץ הואיל ומתקבל בפנים וי״ל דהתם מיירי בהעלאה דכיון שהשחיטה נעשית בפנים כהלכתה מיחייב בהעלאה כיון דמתקבל בפנים אבל הכא דאין השחיטה כהלכתה לא ואפילו אם תימצי לומר דפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן בחוץ חייב הבהמה ראויה לפנים לכתחילה אבל אלו קדשים אינן ראויין לפנים לכתחילה.
מיתיבי [מקשים] על דברי רב, ממה ששנו בברייתא: כל הקדשים שהיו עד שלא נבנה המזבח, ואחר כך נבנה המזבח — פסולין הם. ואנו סבורים שהכוונה היא לקרבנות שהקדישו לפני בנין המזבח של הבית השני. ויש לתמוה: אם נבנה כלומר, שקודם לא היה מזבח כלל, הרי דחויין מעיקרא נינהו [מתחילה הם], והכל מודים שבכגון זה אינם נחשבים דחויים!
The Gemara raises an objection to Rav’s opinion, based on a baraita: In the case of all sacrificial animals that were consecrated before the altar was built, and then the altar was subsequently built, the animals are disqualified. The Gemara assumes that this baraita is referring to animals that were consecrated before the building of the altar in the Second Temple. The Gemara responds: In a case where the animals were consecrated before the altar was built, the animals are considered initially deferred, i.e., deferred from the time they were initially consecrated. In this case all agree they are not permanently deferred and they can be sacrificed when the altar is built.
הכל
(14) אֶלָּא עַד שֶׁלֹּא נֶהֱרַס הַמִּזְבֵּחַ נֶהֱרַס הָא אִיזְּקוּן לְהוּ.
Rather, explain the baraita as follows: If the animals were consecrated before the altar was destroyed in the First Temple, and then the altar was destroyed and rebuilt, the animals are still disqualified. The Gemara questions this reading: Can the baraita be referring to a case where the altar was destroyed in the First Temple? Didn’t the animals become too old for sacrifice by the time the altar was constructed in the Second Temple?
נהרס – משמע בימי נבוכד נצר היו.
אזקין להו – עד שלא נבנה בית שני ופשיטא דפסולין דגבי מומין קתני להו בבכורות (דף מא.) הזקן והחולה והמזוהם.
הא אזקינן להו – וגבי מומין תנן בבכורות (דף מא.) הזקן והא דאמר (באלה הדברים רבה) חיים כלכם היום קל וחומר מפרים שהתנדבו הנשיאים לשאת הארון במדבר שחיו עד שלמה שהקריבן לגבוה הוראת שעה היתה.
אלא יש לתקן כך, אם עד שלא נהרס המזבח בחורבן הבית הראשון, הוקדשו הקרבנות והיו אז ראויים להקרבה, ואחר כך נהרס המזבח ונדחו, הרי משנבנה המזבח בבית השני — פסולים הם. אלא שגם על פירוש זה יש לתמוה: אם הוקדשו קודם שנהרס, הא איזקון להו [הרי הזדקנו הקרבנות] עד שנבנה הבית השני, וממילא אינם ראויים להקרבה, גם אם לא נהרס המזבח!
Rather, explain the baraita as follows: If the animals were consecrated before the altar was destroyed in the First Temple, and then the altar was destroyed and rebuilt, the animals are still disqualified. The Gemara questions this reading: Can the baraita be referring to a case where the altar was destroyed in the First Temple? Didn’t the animals become too old for sacrifice by the time the altar was constructed in the Second Temple?
הכל
(15) אֶלָּא עַד שֶׁלֹּא נִפְגַּם הַמִּזְבֵּחַ וְאַחַר כָּךְ נִפְגַּם הַמִּזְבֵּחַ פְּסוּלִין וְלָא תָּרוֹצֵי קָא מְתָרְצַתְּ אֵימָא שֶׁנִּשְׁחֲטוּ.
The Gemara emends the baraita yet again: Rather, the baraita is referring to a case where one consecrated the animals before the altar was damaged, and subsequently the altar was damaged. The halakha is that the animals are disqualified. It seems from this baraita that even sacrificial animals that were not yet slaughtered when the altar became damaged are nevertheless permanently disqualified, in contrast to the opinion of Rav. The Gemara rejects this proof: But did you not already have to emend the text of the baraita? Emend it differently and say that the case is where the animals were slaughtered before the altar became damaged. Accordingly, there is no proof from this baraita with regard to the deferral of living animals.
אלא יש לתקן: הקדישם (בזמן הבית השני) עד שלא נפגם המזבח, ואחר כך נפגם המזבח — פסולין. משמע שאף בעלי חיים נדחים בכגון זה, ולא רק אלו שנשחטו! ודוחים: ולא תרוצי קא מתרצת [והאם אינך מיישב את הברייתא הזו ומתקן את לשונה]? אם כן, תקן עוד קצת, אימא [אמור]: כל הקדשים שנשחטו עד שלא נפגם המזבח, ונפגם המזבח — פסולים. ואם כן, אין מכאן ראיה לגבי בעלי חיים שהם נידחים.
The Gemara emends the baraita yet again: Rather, the baraita is referring to a case where one consecrated the animals before the altar was damaged, and subsequently the altar was damaged. The halakha is that the animals are disqualified. It seems from this baraita that even sacrificial animals that were not yet slaughtered when the altar became damaged are nevertheless permanently disqualified, in contrast to the opinion of Rav. The Gemara rejects this proof: But did you not already have to emend the text of the baraita? Emend it differently and say that the case is where the animals were slaughtered before the altar became damaged. Accordingly, there is no proof from this baraita with regard to the deferral of living animals.
הכל
(16) וְהָאָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב המִזְבֵּחַ שֶׁנֶּעֱקַר מַקְטִירִין קְטֹרֶת בִּמְקוֹמוֹ.
Rav said that sacrificial animals that were slaughtered in the Temple courtyard when the altar was in a damaged state are disqualified. The Gemara asks: But doesn’t Rav Giddel say that Rav says: In a case where the golden altar became uprooted from its location in the Sanctuary, one may burn the incense in its place? Apparently, it is not essential to have the altar in order to sacrifice offerings.
מזבח שנעקר – במזבח פנימי קמיירי וקא סלקא דעתך הוא הדין לחיצון קשיא דרב אדרב דאמר לעיל כל הקדשים שנשחטו שם פסולין.
ומקשים: וכי לדעת רב מזבח שנפגם פוסל את ההקרבה? והאמר [והרי אמר] רב גידל אמר רב: מזבח הזהב שנעקר ממקומו — מקטירין קטרת במקומו. הרי שהמזבח אינו מעכב!
Rav said that sacrificial animals that were slaughtered in the Temple courtyard when the altar was in a damaged state are disqualified. The Gemara asks: But doesn’t Rav Giddel say that Rav says: In a case where the golden altar became uprooted from its location in the Sanctuary, one may burn the incense in its place? Apparently, it is not essential to have the altar in order to sacrifice offerings.
הכל
(17) כִּדְאָמַר רָבָא מוֹדֶה הָיָה ר׳ רַבִּי יְהוּדָה בְּדָמִים הָכָא נָמֵי מוֹדֶה רַב בְּדָמִים.
The Gemara answers: It is like that which Rava says (60a): Although Rabbi Yehuda maintains that the entire Temple courtyard is fit for burning the sacrificial portions of offerings, Rabbi Yehuda would concede with regard to the presenting of the blood that it must be performed specifically on the altar. Here too, the Gemara says, Rav concedes with regard to the blood that an altar is required. Consequently, if consecrated offerings were slaughtered when the altar was in a damaged state, since the blood may not be presented, the offering is disqualified.
ומשיבים, כמו שאמר רבא: למרות שכל העזרה כשרה להקטרת אימורים, כמו המזבח, מודה היה ר׳ יהודה בזריקת דמים שצריך לזרוק דווקא על המזבח, הכא נמי [כאן גם כן] מודה רב בדמים, הואיל ולגבי זריקת הדם חייבים שיהא מזבח, הרי כששוחטים כשהמזבח פגום נדחה הדם מזריקה, והקרבן פסול.
The Gemara answers: It is like that which Rava says (60a): Although Rabbi Yehuda maintains that the entire Temple courtyard is fit for burning the sacrificial portions of offerings, Rabbi Yehuda would concede with regard to the presenting of the blood that it must be performed specifically on the altar. Here too, the Gemara says, Rav concedes with regard to the blood that an altar is required. Consequently, if consecrated offerings were slaughtered when the altar was in a damaged state, since the blood may not be presented, the offering is disqualified.
הכל
(18) מַאי ר׳ רַבִּי יְהוּדָה דְּתַנְיָא {מלכים א ח׳:ס״ד} בַּיּוֹם הַהוּא קִידַּשׁ הַמֶּלֶךְ תּוֹךְ הֶחָצֵר וְגוֹ׳ כִּי מִזְבֵּחַ (שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה) קָטָן מֵהָכִיל דְּבָרִים כִּכְתָבָן דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
Having briefly mentioned Rabbi Yehuda’s opinion, the Gemara asks: What is the context of the statement of Rabbi Yehuda? The Gemara answers: As it is taught in a baraita: The verse states with regard to the inauguration of the Temple in the time of King Solomon: “On that day the king sanctified the middle of the court that was before the House of the Lord; as there he offered the burnt offering, and the meal offering, and the fat of the peace offerings; because the copper altar that was before the Lord was too small to receive the burnt offering, and the meal offering, and the fat of the peace offerings” (I Kings 8:64). The matters in the verse are to be understood as they are written, i.e., that the altar in the Temple was too small to receive all of the offerings that Solomon sacrificed, and Solomon therefore sanctified the Temple courtyard so that it, too, could function as an altar; this is the statement of Rabbi Yehuda.
דברים ככתבן – שקדש את הרצפה כולה לשם מזבח להקטיר עליה לפי שהיה המזבח קטן מהכיל עולות ושלמים שהקריבו לחנוכת המזבח ואמרינן לקמן לרבי יהודה הכי משמע קרא כי מזבח אבנים אשר תחת מזבח הנחושת קטן היה.
ב כיון שהוזכרה שיטת ר׳ יהודה, שואלים: מאי [מהם] דברי ר׳ יהודה? דתניא [ששנויה ברייתא]: נאמר בחנוכת המקדש שבימי שלמה ״ביום ההוא קידש המלך תוך החצר וגו׳ כי מזבח (שעשה משה) קטן מהכיל״ (ראה מלכים א ח, סד), ובפירוש הפסוק הזה נחלקו חכמים, שיש מי שאומר: דברים אלו יש להבין ככתבן, שהמזבח שנבנה במקדש היה קטן מכדי להכיל את כל הקרבנות שהביא שלמה, ושלמה קידש לשם כך את החצר כולה. אלו דברי ר׳ יהודה.
Having briefly mentioned Rabbi Yehuda’s opinion, the Gemara asks: What is the context of the statement of Rabbi Yehuda? The Gemara answers: As it is taught in a baraita: The verse states with regard to the inauguration of the Temple in the time of King Solomon: “On that day the king sanctified the middle of the court that was before the House of the Lord; as there he offered the burnt offering, and the meal offering, and the fat of the peace offerings; because the copper altar that was before the Lord was too small to receive the burnt offering, and the meal offering, and the fat of the peace offerings” (I Kings 8:64). The matters in the verse are to be understood as they are written, i.e., that the altar in the Temple was too small to receive all of the offerings that Solomon sacrificed, and Solomon therefore sanctified the Temple courtyard so that it, too, could function as an altar; this is the statement of Rabbi Yehuda.
הכל
(19) א״ל אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי
Rabbi Yosei said to him:
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.