(1) 
מִנַּיִן לַמִּתְעַסֵּק בְּקָדָשִׁים שֶׁהוּא פָּסוּל שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא א׳:ה׳} וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי ה׳ עַד אשֶׁתְּהֵא שְׁחִיטָה לְשֵׁם בֶּן בָּקָר.
מִנַּיִן לַמִּתְעַסֵּק בְּקָדָשִׁים שֶׁהוּא פָּסוּל שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא א׳:ה׳} וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי ה׳ עַד אשֶׁתְּהֵא שְׁחִיטָה לְשֵׁם בֶּן בָּקָר.From where is it derived with regard to one who acts unawares in the case of consecrated items, i.e., if one slaughtered an offering without intending to perform the act of slaughter at all, but rather like one occupied with other matters, that the offering is disqualified? Rav Huna said to Shmuel: It is derived from a verse, as it is stated: “And he shall slaughter the young bull before the Lord” (Leviticus 1:5), teaching that the mitzva is not performed properly unless the slaughter is for the sake of a young bull, i.e., knowing that he is performing an act of slaughter.
מנין למתעסק בקדשים שהוא פסול – פ״ק דחולין (דף יג.) פירש בקונטרס כגון מתעסק בסכינו להגביהו [או] לזורקו וקשה דכה״ג אפילו בחולין פסול לרבנן דפליגי עליה דרבי נתן ובעו כוונה ואפי׳ מתכוין לחתיכה כגון זרק סכין לנועצה בכותל דחשיב מתכוין לחתיכה כדמוכח פ״ב דחולין (דף לא:) אפ״ה פסלי רבנן עד שיתכוין לחתיכת סימנין אף על גב דאינו מתכוין לשחיטה להתיר בשר ודאי מכשרי כדקאמר התם ורבנן נהי דלא בעו כוונה לזביחה לחתיכה מיהא בעינן פירוש לחתיכת סימנין אבל חתיכה אחרת לא דזרק סכין לנועצה בכותל מתכוין לחתיכה הוא ופסלי רבנן ונראה האי מתעסק דקדשים היינו מתכוין לחתיכת סימנין ולא לשם זביחה דבחולין כשר ובקדשים פסול ועוד יש מתעסק אחר כגון משום חולין דהיינו כסבור שהן חולין וכולהו מושחט את בן הבקר נפקי.
מנין למתעסק בקדשים כלומר, השוחט קדשים לא מתוך כוונה, אלא כמתעסק בדברים אחרים, שהוא פסול? אמר לו, שנאמר: ״ושחט את בן הבקר לפני ה׳ ״(ויקרא א, ה), והרי מדובר שם על בן הבקר, אלא שיש כאן הדגשה — עד שתהא שחיטה לשם בן בקר, ולא כמעשה חיתוך בלבד.
From where is it derived with regard to one who acts unawares in the case of consecrated items, i.e., if one slaughtered an offering without intending to perform the act of slaughter at all, but rather like one occupied with other matters, that the offering is disqualified? Rav Huna said to Shmuel: It is derived from a verse, as it is stated: “And he shall slaughter the young bull before the Lord” (Leviticus 1:5), teaching that the mitzva is not performed properly unless the slaughter is for the sake of a young bull, i.e., knowing that he is performing an act of slaughter.
הכל
(2) א״ל אֲמַר לֵיהּ זוֹ בְּיָדֵינוּ הִיא לְעַכֵּב מִנַּיִן א״ל אֲמַר לֵיהּ {ויקרא י״ט:ה׳} לִרְצוֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ לְדַעְתְּכֶם זְבִיחוּ.:
Shmuel said to Rav Huna: We have this as an established halakha already, that it is a mitzva to slaughter the offering for the sake of a bull, but from where is it derived that this requirement is indispensable? Rav Huna said to him that the verse states: “With your will you shall slaughter it” (Leviticus 19:5), i.e., with your full awareness you shall slaughter it, in the form of a purposeful action.
אמר ליה [לו] שמואל לרב הונא: זו בידינו היא, דבר זה אני יודע שמצוה לעשות כן, אבל לעכב מנין? מנין שאם שחט כמתעסק הרי הוא פסול? אמר ליה [לו], מתוך ששנה הכתוב ואמר: ״לרצנכם תזבחהו״ (ויקרא יט, ה), כלומר, לדעתכם מתוך דעת וכוונה זביחו [זבחו].
Shmuel said to Rav Huna: We have this as an established halakha already, that it is a mitzva to slaughter the offering for the sake of a bull, but from where is it derived that this requirement is indispensable? Rav Huna said to him that the verse states: “With your will you shall slaughter it” (Leviticus 19:5), i.e., with your full awareness you shall slaughter it, in the form of a purposeful action.
הכל
(3) בשֶׁאֵין הַמַּחְשָׁבָה הוֹלֶכֶת אֶלָּא אַחַר הָעוֹבֵד.: מתני׳ מַתְנִיתִין דְּלָא כִּי הַאי תַּנָּא דְּתַנְיָא א״ר אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי שָׁמַעְתִּי שֶׁהַבְּעָלִים מְפַגְּלִין אָמַר רָבָא מ״ט מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי דְּאָמַר קְרָא וְהִקְרִיב הַמַּקְרִיב.
§ The mishna teaches: Because the intent follows only the one performing the sacrificial rite. The Gemara comments: The mishna is not in accordance with the opinion of this tanna, as it is taught in a baraita that Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei, says: I heard that even the owner of an offering can render it piggul through improper intention. Rava says: What is the reason of Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei? As the verse states: “Then he who sacrifices shall sacrifice his offering to the Lord” (Numbers 15:4). The term “he who sacrifices” is a reference to the owner; since the owner is considered one who sacrifices, he too can render his offering piggul with an improper intention.
שמעתי שהבעלים מפגלין – בעבודת הכהן אם קיבל הכהן בשתיקה וחישבו הבעלים עליה על פיגול הוי פיגול.
והקריב המקריב – קרבנו בפרשת נסכים כתיב והקריב המקריב קרבנו לה׳ (במדבר טו) אלמא מקריב קרבנו קרי ליה הלכך הוו להו בכלל המקריב לא יחשב.
א שנינו במשנה: שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד. ומעירים: מתניתין דלא כי האי תנא [משנתנו היא שלא כשיטת תנא זה], דתניא [ששנויה ברייתא], אמר ר׳ אלעזר בר׳ יוסי: שמעתי שהבעלים מפגלין כלומר, שאף הבעלים יכולים לעשות פיגול במחשבתם. אמר רבא: מאי טעמא [מה הטעם] של ר׳ אלעזר בר׳ יוסי? שאמר קרא [הכתוב]: ״והקריב המקריב קרבנו לה׳ ״ (במדבר טו, ד), הרי שבעל הקרבן הוא הקרוי ״המקריב״.
§ The mishna teaches: Because the intent follows only the one performing the sacrificial rite. The Gemara comments: The mishna is not in accordance with the opinion of this tanna, as it is taught in a baraita that Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei, says: I heard that even the owner of an offering can render it piggul through improper intention. Rava says: What is the reason of Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei? As the verse states: “Then he who sacrifices shall sacrifice his offering to the Lord” (Numbers 15:4). The term “he who sacrifices” is a reference to the owner; since the owner is considered one who sacrifices, he too can render his offering piggul with an improper intention.
הכל
(4) אָמַר אַבָּיֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר ור״ש וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר כּוּלְּהוּ סְבִירָא לְהוּ זֶה מְחַשֵּׁב וְזֶה עוֹבֵד הָוְיָא מַחְשָׁבָה רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי הָא דַּאֲמַרַן.
Abaye says: Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei, and Rabbi Eliezer, and Rabbi Shimon ben Elazar all hold that even in a case involving two people, where this one has intention and that one performs the service, it is the intention that is relevant, i.e., it is as though the one performing the service had the intention. The Gemara explains: The statement of Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei, is that which we just said, that the owner can render his offering piggul through improper intention despite the fact that it is the priest who performs the service.
אמר אביי: ר׳ אלעזר בר׳ יוסי ור׳ אליעזר, ור׳ שמעון בן אלעזר, הולכים בשיטה אחת, כולהו [כולם] סבירא להו [סבורים הם] שגם כאשר מדובר בשני אנשים שונים זה מחשב וזה עובד הויא [הרי היא] מחשבה, כאילו חשבה העושה. ר׳ אלעזר בר׳ יוסי — הא דאמרן [זו שאמרנו] שהבעלים מחשבים ומפגלים, אף שהכהן הוא העובד.
Abaye says: Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei, and Rabbi Eliezer, and Rabbi Shimon ben Elazar all hold that even in a case involving two people, where this one has intention and that one performs the service, it is the intention that is relevant, i.e., it is as though the one performing the service had the intention. The Gemara explains: The statement of Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei, is that which we just said, that the owner can render his offering piggul through improper intention despite the fact that it is the priest who performs the service.
הכל
(5) רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דִּתְנַן גהַשּׁוֹחֵט לנכרי 1 שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל.
The statement of Rabbi Eliezer is as we learned in a mishna (Ḥullin 38b): With regard to one who slaughters an animal on behalf of a gentile, his slaughter is valid and a Jew may eat the meat of this animal. But Rabbi Eliezer deems it unfit, as the intention of the gentile, which is presumably to use the animal for idol worship, invalidates the act of slaughter performed by the Jew.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "לעובד כוכבים".
ר׳ אליעזר — דתנן [ששנינו במשנה]: השוחט לגוי עבור גוי — שחיטתו כשרה, שישראל מותר לאכול מבהמה זו, ור׳ אליעזר פוסל, משום שמחשבת הגוי שהיא בסתם לעבודה זרה, פוסלת את השחיטה.
The statement of Rabbi Eliezer is as we learned in a mishna (Ḥullin 38b): With regard to one who slaughters an animal on behalf of a gentile, his slaughter is valid and a Jew may eat the meat of this animal. But Rabbi Eliezer deems it unfit, as the intention of the gentile, which is presumably to use the animal for idol worship, invalidates the act of slaughter performed by the Jew.
הכל
(6) ר״ש רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר דִּתְנַן כְּלָל אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר כֹּל שֶׁאֵין כָּשֵׁר לְהַצְנִיעַ וְאֵין מַצְנִיעִין כָּמוֹהוּ הוּכְשַׁר לָזֶה וְהִצְנִיעוֹ וּבָא אַחֵר וְהוֹצִיאוֹ נִתְחַיֵּיב זֶה בְּמַחְשָׁבָה שֶׁל זֶה.
The statement of Rabbi Shimon ben Elazar is as we learned in a baraita: Rabbi Shimon ben Elazar stated a principle: In the case of any item that is not fit to be stored, and therefore people do not typically store items like it, but it was deemed fit for storage by this person and he stored it, and another person came and carried out on Shabbat the item that was stored, that one who carried it out is rendered liable by the thought of this one who stored it.
שאין כשר להצניע – במסכת שבת כגון דם נדה או איסור (או) הנאה.
ואין מצניעין כמוהו – שכשר הוא להצניעו אם היה שיעורו אבל שיעורו של זה מועט הוא ואין אדם חושבו להצניעו.
ובא אחר והוציאו – בשבת לרה״ר חייב דחשיב מלאכה מפני מחשבתו של זה שהוכשר לו והצניעו.
ר׳ שמעון בן אלעזר — דתנן [ששנינו בברייתא], כלל אמר ר׳ שמעון בן אלעזר לענין הלכות שבת: כל שאין כשר להצניע שאינו דבר חשוב שרגילים לשמור ולהצניע אותו, ואין אנשים מצניעין כמוהו בשיעור קטן כל כך, ובדרך כלל אין חייבים על הוצאתו מרשות לרשות, אם הוכשר לזה לאדם מסויים נחשב הדבר ראוי לשמירה והצניעו, ובא אחר והוציאו מרשות לרשות, מכל מקום נתחייב זה המוציא במחשבה של זה המצניע, שעבורו הוא דבר חשוב.
The statement of Rabbi Shimon ben Elazar is as we learned in a baraita: Rabbi Shimon ben Elazar stated a principle: In the case of any item that is not fit to be stored, and therefore people do not typically store items like it, but it was deemed fit for storage by this person and he stored it, and another person came and carried out on Shabbat the item that was stored, that one who carried it out is rendered liable by the thought of this one who stored it.
הכל
(7) תַּרְוַיְיהוּ אִית לְהוּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי הַשְׁתָּא בַּחוּץ אָמְרִינַן בִּפְנִים מִיבַּעְיָא.
The Gemara notes: These two Sages, Rabbi Eliezer and Rabbi Shimon ben Elazar, although their rulings are stated in the context of entirely different matters, accept as halakha the ruling of Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei. The Gemara explains: Now that concerning matters outside the Temple, i.e., non-sacred slaughter and carrying on Shabbat, with regard to which the Torah makes no reference to intention, we say that the intention of one person is effective for the action of another, is it necessary to state that the same halakha applies to matters inside the Temple, i.e., offerings, with regard to which it is explicitly stated that intention is effective, as indicated by the verse: “With your will you shall slaughter it” (Leviticus 19:5)?
ותרוייהו – רבי אליעזר ור״ש בן אלעזר.
השתא בחוץ – בעבודת כוכבים ושבת דלא כתיבא בהו מחשבה בהדיא אמרינן זה מחשב וזה עושה הוי מחשבה.
בפנים – בקרבנות דמחשבה בהו כתיבא מיבעיא.
ומעירים: תרוייהו [שניהם], ר׳ אליעזר ור׳ שמעון בן אלעזר, למרות שדיברו בעניינים אחרים, שחיטה עבור גוי והוצאה בשבת, אית להו [יש להם, מקבלים] את דעתו של ר׳ אלעזר בר׳ יוסי בענין מחשבה בקדשים, והטעם שאנו סבורים כן: השתא [עכשיו, הרי] בחוץ בענייני חולין אמרינן [אומרים אנו] לשיטתם שמחשבה של אדם אחד מועילה לגבי פעולתו של אחר, בפנים בקדשים, שנתפרש לנו שמחשבה מועלת בהם (״לא יחשב״) מיבעיא [נצרכה לומר]?
The Gemara notes: These two Sages, Rabbi Eliezer and Rabbi Shimon ben Elazar, although their rulings are stated in the context of entirely different matters, accept as halakha the ruling of Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei. The Gemara explains: Now that concerning matters outside the Temple, i.e., non-sacred slaughter and carrying on Shabbat, with regard to which the Torah makes no reference to intention, we say that the intention of one person is effective for the action of another, is it necessary to state that the same halakha applies to matters inside the Temple, i.e., offerings, with regard to which it is explicitly stated that intention is effective, as indicated by the verse: “With your will you shall slaughter it” (Leviticus 19:5)?
הכל
(8) רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי לֵית לְהוּ דְּתַרְוַיְיהוּ דִּלְמָא בִּפְנִים הוּא דְּאָמְרִינַן בְּחוּץ לָא אָמְרִינַן.
But Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei, does not necessarily accept as halakha the rulings of these two Sages, Rabbi Eliezer and Rabbi Shimon ben Elazar. The Gemara explains: Perhaps it is only concerning inside the Temple that we say that one person’s intention is effective for the action of another, whereas concerning outside the Temple, we do not say this.
ואילו ר׳ אלעזר בר׳ יוסי לית להו דתרוייהו [אין לו, אינו מקבל, מה שאמרו שניהם], כי דלמא [שמא] בפנים הוא דאמרינן [שאומרים אנו] שמחשבה פועלת גם במה שאדם אחר עובד, בחוץ לא אמרינן [אין אנו אומרים] כן.
But Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei, does not necessarily accept as halakha the rulings of these two Sages, Rabbi Eliezer and Rabbi Shimon ben Elazar. The Gemara explains: Perhaps it is only concerning inside the Temple that we say that one person’s intention is effective for the action of another, whereas concerning outside the Temple, we do not say this.
הכל
(9) ר״ש רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אִית לֵיהּ דר׳ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַשְׁתָּא בְּשַׁבָּת אָמְרִינַן בַּעֲבוֹדָה זָרָה 1 מִיבַּעְיָא.
The Gemara further differentiates between the opinions of those two Sages themselves. Rabbi Shimon ben Elazar accepts as halakha the ruling of Rabbi Eliezer: Now that with regard to Shabbat we say that the intention of one person is effective for the action of another, is it necessary to say that the same applies concerning idol worship, where the actions are somewhat similar to those performed in the Temple?
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום "בַּעֲבוֹדָה זָרָה") מופיע הטקסט המצונזר: "בעבודת כוכבים".
בעבודת כוכבים מיבעיא – דעבודת כוכבים דומיא דעבודת פנים חייב בה רחמנא כדאמרי׳ בארבע מיתות (סנהדרין ס:) זובח לאלהים יחרם בלתי לה׳ עבודות הראויות למקום חייב בהו בעבודת כוכבים בין שדרכה בכך בין שאין דרכה בכך הלכך לענין מחשבה נמי איכא למיגמרה מבפנים.
וכן יש להבחין בין דעות שני החכמים האחרים, כי ר׳ שמעון בן אלעזר אית ליה [יש לו, מקבל] את דברי ר׳ אליעזר, שכן השתא [עכשיו, הרי] לענין שבת אמרינן [אומרים אנו] שמחשבה של אחד נוגעת למעשיו של אחר, בעבודה זרה מיבעיא [נצרכה לומר]?
The Gemara further differentiates between the opinions of those two Sages themselves. Rabbi Shimon ben Elazar accepts as halakha the ruling of Rabbi Eliezer: Now that with regard to Shabbat we say that the intention of one person is effective for the action of another, is it necessary to say that the same applies concerning idol worship, where the actions are somewhat similar to those performed in the Temple?
הכל
(10) רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לֵית לֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר דִּלְמָא בַּעֲבוֹדָה זָרָה 1 הוּא דְּאָמְרַתְּ כְּעֵין בִּפְנִים אֲבָל שַׁבָּת מְלֶאכֶת מַחְשֶׁבֶת אָסְרָה תּוֹרָה.:
But Rabbi Eliezer does not necessarily accept as halakha the ruling of Rabbi Shimon ben Elazar: Perhaps it is only with regard to idol worship that you say that one person’s intention is effective for the action of another, as idol worship is somewhat similar to service performed inside the Temple. Consequently, it is reasonable that one person’s intention is effective for the action of another in the case of idolatry, as it does for offerings. But with regard to Shabbat, the Torah prohibited only planned, constructive labor, i.e., one is liable only for an action that includes the creative intent of the doer, and here the one who took the item out did not intend to perform a labor.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום "בַּעֲבוֹדָה זָרָה") מופיע הטקסט המצונזר: "בעבודת כוכבים".
מלאכת מחשבת אסרה תורה – שנסמכה שבת לפרשת המשכן בויקהל ומלאכת מחשבת שהעושה אותה מתכוין למלאכה גמורה אלא ששגג בשבת או סבור שמלאכה זו מותרת. וזה שיעור זה חשוב בעיניו אינו מתכוין למלאכה.
ואילו ר׳ אליעזר לית ליה [אין לו, אינו מקבל] את דעת ר׳ שמעון בן אלעזר, כי דלמא [שמא] בעבודה זרה הוא דאמרת [שאתה אומר] משום שעבודה זרה נאסרה כעין עבודה הנעשית בפנים עבודת הקדשים, ולכן אפשר לומר כי דווקא בה מחשבה פוסלת עבודתו של אחר, כמו קדשים, אבל שבת — רק מלאכת מחשבת אסרה תורה שאינו מתחייב אלא על מלאכה שיש בה מחשבה של העושה, והמוציא הרי לא חשב שהוא עושה מלאכה.
But Rabbi Eliezer does not necessarily accept as halakha the ruling of Rabbi Shimon ben Elazar: Perhaps it is only with regard to idol worship that you say that one person’s intention is effective for the action of another, as idol worship is somewhat similar to service performed inside the Temple. Consequently, it is reasonable that one person’s intention is effective for the action of another in the case of idolatry, as it does for offerings. But with regard to Shabbat, the Torah prohibited only planned, constructive labor, i.e., one is liable only for an action that includes the creative intent of the doer, and here the one who took the item out did not intend to perform a labor.
הכל
(12) מתני׳ מַתְנִיתִין : אֵיזֶהוּ מְקוֹמָן שֶׁל זְבָחִים קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים דשְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן.
MISHNA: What is the location of the slaughtering and consumption of offerings? The principle is that with regard to offerings of the most sacred order, their slaughter is in the north of the Temple courtyard.
מתני׳ קדשי קדשים – כולן בכלל חטאות ואשמות ועולה ושלמי ציבור ומיהו משום דחלוקין במתן דמים או בהקטרתן הדר תני להו כל חד וחד באפי נפשיה לפרש הלכותיהן.
שחיטתן בצפון – ובגמ׳ מפרש מ״ט לא תנא וקבול דמן ומ״ש דתנן חטאות הפנימיות ברישא.
קדשי קדשים שחיטתן בצפון – ה״ר אפרים היה מדקדק מכאן דלא בעינן סכין בשחיטה מדלא קתני שחיטתן בכלי שרת בצפון כדקתני גבי קבלה וקיבול דמן בכלי שרת בצפון ומתוך כך אתיא שפיר הא דאמר בפ״ק דחולין (דף ג.) כגון שבדק קרומית של קנה ושחט בה דלא בעי כלי שרת וכן משמע קצת בפסחים פ׳ ואלו דברים (פסחים סו.) שהיה כל אחד מביא סכינו מתוך ביתו ואי אפשר לומר כן דבסוף התודה (מנחות פב:) ובסוף דם חטאת (לקמן צז:) דריש מדכתיב ויקח את המאכלת דעולה טעונה כלי וילפינן מיניה כולהו ובסוטה פרק היה מביא (סוטה יד:) משמע דסכין מקדש ליה לדם ועוד בריש התודה (מנחות עח:) איכא למ״ד סכין אלימא מכלי שרת דאף על גב דלית לה תוך מקדשא וההיא קרומית של קנה איכא למימר שתקנה ועשאה כלי וכר׳ יוסי בר׳ יהודה דאמר בפרק היה מביא (סוטה יד:) דעושין כלי שרת דעץ וההיא דאלו דברים (פסחים סו.) אימר כל אחד הקדיש סכינו בערב שבת והאי דלא תנן הכא שחיטתן בכלי שרת בצפון כדתנן בקבלה לא דמי דבקבלה נמי לא הזכיר הכלי אלא משום דבעי שיהא גם הכלי בצפון לאפוקי אם הבהמה בצפון והכלי בדרום והדם מקלח בתוכו תדע דבכל הנהו דבעו צפון קתני שחיטה כו׳ וקיבול דמן בכלי שרת בצפון וגבי קדשים קלים ששחיטתן בכל מקום בעזרה לא קתני וקיבול דמן בכלי שרת אע״ג דבעי קבלה בכלי שרת וכן לעיל פרק שני (זבחים כו.) דתניא קדשים קלים שחיטתן בפנים וקבול דמן בכלי שרת בפנים אתא לאשמועינן שצריך שיהא הכלי בפנים לאפוקי אם רוב הכלי בחוץ ומיעוטה בפנים אע״פ שאין הדם בפנים נפסל ביוצא דמקבל במיעוט שבפנים אי נמי משום דאיכא אשם מצורע שמתקבל ביד איצטריך למיתני בכולהו קדשים וקיבול דמן בכלי שרת בצפון ומיהו יש לדקדק מהא בתוספתא דמנחות חומר בקמיצה מבשחיטה שהקמיצה טעונה כלי והשחיטה אינה טעונה כלי אלא אפי׳ קרומית של קנה ועל כרחיך לא קאמר דלא תבעי כלי כלל דהא אמרינן מה עולה טעונה כלי כו׳ אלא דלא בעי כלי שרת קאמר ומיהו יש לפרש דלא חיישינן לכלי יפה קאמר דלא פסלה קרומית של קנה משום הקריבהו נא לפחתך כדפריך הש״ס בסוטה פרק היה מביא (סוטה יד:) גבי כפיפה מצרית דדורון הוא שדרך להביא בכלי נאה אבל בשחיטה לא חיישינן אי נמי כפיפה מצרית מכוערת יותר מקרומית של קנה.
א משנה איזהו מקומן של זבחים? כלומר, מהו המקום הראוי לעבודתם ולאכילתם של הזבחים השונים? קדשי קדשים כולם שחיטתן בצפון העזרה.
MISHNA: What is the location of the slaughtering and consumption of offerings? The principle is that with regard to offerings of the most sacred order, their slaughter is in the north of the Temple courtyard.
הכל
(13) פַּר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּיפּוּרִים שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן הוְקִיבּוּל דָּמָן בִּכְלֵי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן ו וְדָמָן טָעוּן הַזָּיָה עַל בֵּין הַבַּדִּים וְעַל הַפָּרוֹכֶת וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב מַתָּנָה אַחַת מֵהֶן מְעַכֶּבֶת שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן וְאִם לֹא נָתַן לֹא עִכֵּב.:
Specifically, with regard to the bull and the goat of Yom Kippur, their slaughter is in the north and the collection of their blood in a service vessel is in the north, and their blood requires sprinkling between the staves of the Ark in the Holy of Holies, and upon the Curtain separating the Sanctuary and Holy of Holies, and on the golden altar. Concerning all those sprinklings, failure to perform even one placement of their blood disqualifies the offering. As to the remainder of the blood, which is left after those sprinklings, a priest would pour it onto the western base of the external altar. But if he did not place the remainder of the blood on the western base, it does not disqualify the offering.
פר ושעיר של יום הכפורים כו׳ – בגמ׳ יליף טעמא מנא לן דשחיטתן וקיבול דמן בכלי שרת בצפון.
בכלי שרת – דכתיב בעולה בסיני וישם באגנות (שמות כד) וממנה למדו כל הזבחים בהיקש ליטעון כלי.
הזיה על בין הבדים – עומד בין שני בדי ארון ומזה א׳ למעלה וז׳ למטה כנגד עובייה של כפרת ולא היו נוגעים בה.
ועל הפרכת – כדכתיב וכן יעשה לאהל מועד (ויקרא טז).
ועל מזבח הזהב – כדכתיב ויצא אל המזבח וגו׳ באחרי מות.
מתנה אחת מהן מעכבת – כדאמרי׳ בפ׳ בית שמאי (לעיל דף לו:).
שירי הדם היה שופך על יסוד כו׳ – יליף בגמ׳.
ואם לא נתן – שירים הללו ליסוד לא עיכב הכפרה ובגמ׳ יליף לה בברייתא יכול יעכבנו כו׳.
ומפרטים את הקרבנות לסוגיהם: פר ושעיר של יום הכיפורים — שחיטתן בצפון, וקיבול (קבלת) דמן בכלי שרת גם הוא בצפון, ודמן טעון הזיה על בין הבדים של הארון שבקודש הקדשים, ועל הפרוכת שבין הקודש לקודש הקדשים, ועל מזבח הזהב. ובכל אותן הזיות, אפילו מתנה אחת מהן מעכבת, ואם לא עשה את כולן נפסל הקרבן. שירי הדם של קרבן זה היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון, ואם לא נתן את השירים הללו לא עכב את הקרבן.
Specifically, with regard to the bull and the goat of Yom Kippur, their slaughter is in the north and the collection of their blood in a service vessel is in the north, and their blood requires sprinkling between the staves of the Ark in the Holy of Holies, and upon the Curtain separating the Sanctuary and Holy of Holies, and on the golden altar. Concerning all those sprinklings, failure to perform even one placement of their blood disqualifies the offering. As to the remainder of the blood, which is left after those sprinklings, a priest would pour it onto the western base of the external altar. But if he did not place the remainder of the blood on the western base, it does not disqualify the offering.
הכל
(14) זפָּרִים הַנִּשְׂרָפִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן וְקִיבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן וְדָמָן טָעוּן הַזָּיָה עַל הַפָּרוֹכֶת וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב
With regard to bulls that are burned and goats that are burned, their slaughter is in the north of the Temple courtyard, and the collection of their blood in a service vessel is in the north, and their blood requires sprinkling upon the Curtain separating the Sanctuary and Holy of Holies, and upon the golden altar,
פרים הנשרפים – פר העלם ופר כהן משיח שאין נאכלין לכהנים אלא נשרפין חוץ לירושלים כדכתיב בהו אל שפך הדשן ישרף (ויקרא ד) וילפינן בסדר יומא (דף סח.) שהוא חוץ לירושלים.
ושעירים הנשרפים – שעירי עבודת כוכבים שהוקשו לפר העלם לכל דבריהם בפרק בית שמאי (שם).
הזיה על הפרוכת – כתיב בהו אבל בין הבדים לא כתיב בהו כדכתיב בפר יום הכפורים והזה באצבעו על פני הכפרת וגו׳ (ויקרא טז).
פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים פר של כהן משיח (ראה ויקרא ד, א—יב), פר העלם דבר של ציבור (ויקרא יג—כא), וכן שעיר שמביא הציבור בהעלם דבר של עבודה זרה (ראה במדבר טו, כב) — שחיטתן בצפון, וקיבול דמן בכלי שרת בצפון, ודמן טעון הזיה על הפרוכת ועל מזבח הזהב,
With regard to bulls that are burned and goats that are burned, their slaughter is in the north of the Temple courtyard, and the collection of their blood in a service vessel is in the north, and their blood requires sprinkling upon the Curtain separating the Sanctuary and Holy of Holies, and upon the golden altar,
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.