×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) כִּדְרַב הוּנָא אָמַר רַב דְּאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב אָשָׁם שֶׁנִּיתַּק לִרְעִיָּה וּשְׁחָטוֹ סְתָם כָּשֵׁר לָעוֹלָה.:
This is in accordance with the statement that Rav Huna says that Rav says. As Rav Huna says that Rav says: With regard to a guilt offering whose owner died or achieved atonement through a different guilt offering and which was consigned to grazing in the field until it develops a blemish, and prior to its being consigned one slaughtered it without specification of its purpose, it is fit as a burnt offering.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
כדרב הונא אמר רב כו׳ שניתק לרעייה – שניתק מדין הקרבה ומסרוהו לרועה עד שיסתאב דקי״ל (תמורה דף יח.) כל שבחטאת מתה באשם רועה.
כדברי רב הונא אמר רב, שאמר רב הונא אמר רב: אשם שמתו או שנתכפרו בעליו וניתק (הוצא) לרעיה עד שיפול בו מום, ושחטו סתםכשר לעולה.
This is in accordance with the statement that Rav Huna says that Rav says. As Rav Huna says that Rav says: With regard to a guilt offering whose owner died or achieved atonement through a different guilt offering and which was consigned to grazing in the field until it develops a blemish, and prior to its being consigned one slaughtered it without specification of its purpose, it is fit as a burnt offering.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) הַמַּעֲלֶה מִבְּשַׂר חַטָּאת [וְכוּ׳].: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן מִנַּיִן לַמַּעֲלֶה מִבְּשַׂר חַטָּאת וּמִבְּשַׂר אָשָׁם וּמִבְּשַׂר קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים וּמִבְּשַׂר קָדָשִׁים קַלִּים וּמִמּוֹתַר הָעוֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים וּשְׁיָרֵי מְנָחוֹת שֶׁפָּטוּר.

§ The mishna teaches: One who offers up outside the Temple courtyard a portion of the meat of a sin offering that is eaten, or who offers up a portion of several other items, is exempt. With regard to the reasoning behind this halakha, the Sages taught in a baraita: From where is it derived that one who offers up outside the Temple courtyard a portion of the meat of a sin offering, or a portion of the meat of a guilt offering, or a portion of the meat of offerings of the most sacred order, or a portion of the meat of offerings of lesser sanctity, or a portion of the surplus of the omer offering, or the two loaves, or the shewbread, or the remainder of meal offerings is exempt, as all these are eaten by the priests and not sacrificed on the altar?
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א המעלה בחוץ מבשר חטאת [וכו׳] פטור. ובטעמו של דין זה תנו רבנן [שנו חכמים]: מנין למעלה בחוץ מבשר חטאת, ומבשר אשם, ומבשר קדשי קדשים, ומבשר קדשים קלים, וממותר העומר, ושתי הלחם, ולחם הפנים, ושירי מנחות, שפטור אם מעלה אותם בחוץ?
§ The mishna teaches: One who offers up outside the Temple courtyard a portion of the meat of a sin offering that is eaten, or who offers up a portion of several other items, is exempt. With regard to the reasoning behind this halakha, the Sages taught in a baraita: From where is it derived that one who offers up outside the Temple courtyard a portion of the meat of a sin offering, or a portion of the meat of a guilt offering, or a portion of the meat of offerings of the most sacred order, or a portion of the meat of offerings of lesser sanctity, or a portion of the surplus of the omer offering, or the two loaves, or the shewbread, or the remainder of meal offerings is exempt, as all these are eaten by the priests and not sacrificed on the altar?
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר עוֹלָה מָה עוֹלָה שֶׁהִיא רְאוּיָה לְהַעֲלָאָה אַף כֹּל שֶׁרְאוּיָה לְהַעֲלָאָה.

The verse states with regard to the prohibition against sacrificing outside the Temple courtyard: “Whatever man…that sacrifices a burnt offering or sacrifice, and brings it not to the entrance of the Tent of Meeting, to sacrifice it to the Lord, that man shall be cut off from his people” (Leviticus 17:8–9). The term “burnt offering” teaches: Just as a burnt offering is fit for offering up upon the altar, so too, anything that is fit for offering up is included in the prohibition. All of the offerings listed in the baraita are not sacrificed upon the altar but given to the priests.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עולה – אשר יעלה עולה.
תלמוד לומר באיסור הקרבה בחוץ: ״אשר יעלה עולה וכו׳ ואל פתח אהל מועד לא הביאו״ (ויקרא יז, ח-ט), לומר: מה עולה שהיא ראויה להעלאה למזבח, אף כל שראויה להעלאה. וכל אלו אינם מועלים על המזבח, אלא ניתנים לכהנים.
The verse states with regard to the prohibition against sacrificing outside the Temple courtyard: “Whatever man…that sacrifices a burnt offering or sacrifice, and brings it not to the entrance of the Tent of Meeting, to sacrifice it to the Lord, that man shall be cut off from his people” (Leviticus 17:8–9). The term “burnt offering” teaches: Just as a burnt offering is fit for offering up upon the altar, so too, anything that is fit for offering up is included in the prohibition. All of the offerings listed in the baraita are not sacrificed upon the altar but given to the priests.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מִנַּיִן שֶׁאַף הַיּוֹצֵק וְהַבּוֹלֵל וְהַפּוֹתֵת וְהַמּוֹלֵחַ וְהַמֵּנִיף וְהַמַּגִּישׁ וְהַמְסַדֵּר הַשֻּׁלְחָן וְהַמֵּטִיב אֶת הַנֵּרוֹת וְהַקּוֹמֵץ וְהַמְקַבֵּל בַּחוּץ שֶׁפָּטוּר.

From where is it derived that even with regard to one who pours oil onto the meal offering, and one who mixes the oil into the flour of the meal offering, and one who breaks the loaves of the meal offering into pieces, and one who salts the meal offering or other offerings, and one who waves the meal offering, and one who brings the meal offering to the corner of an altar that he constructs outside the courtyard, and one who arranges the shewbread on the table outside the Sanctuary, and one who removes the ashes from the lamps of the Candelabrum, and one who removes a handful from a meal offering, and one who collects the blood of an offering in a vessel, if he did so outside the Temple courtyard he is exempt.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מנין שאף היוצק שמן על המנחה, והבולל את המנחה בשמן, והפותת את המנחה לפתיתים, והמולח אותה, והמניף אותה, והמגיש אותה לקרן המזבח קודם קמיצה, והמסדר את לחם הפנים על השלחן, והמטיב את הנרות במנורה, כלומר, מסיר את הדשן, והקומץ את הקומץ מן המנחה כדי להקטירו, והמקבל דם קרבן בחוץ, שפטור?
From where is it derived that even with regard to one who pours oil onto the meal offering, and one who mixes the oil into the flour of the meal offering, and one who breaks the loaves of the meal offering into pieces, and one who salts the meal offering or other offerings, and one who waves the meal offering, and one who brings the meal offering to the corner of an altar that he constructs outside the courtyard, and one who arranges the shewbread on the table outside the Sanctuary, and one who removes the ashes from the lamps of the Candelabrum, and one who removes a handful from a meal offering, and one who collects the blood of an offering in a vessel, if he did so outside the Temple courtyard he is exempt.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא ט״ז:ט׳,י׳} אֲשֶׁר יַעֲלֶה עוֹלָה אוֹ זָבַח מָה הַעֲלָאָה שֶׁהִיא גְּמַר עֲבוֹדָה אַף כֹּל שֶׁהוּא גְּמַר עֲבוֹדָה.:

The verse states: “That sacrifices a burnt offering or sacrifice” (Leviticus 17:8). Just as sacrificing is the conclusion of the sacri-ficial service, so too, any rite that is the conclusion of a sacrificial service is included. All of these are excluded from the prohibition, as there are rites that follow them.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמר עבודה – שאין אחריה עבודה ואיתרבו להו באף כל כגון המנסך ומקטיר קטרת ומקטיר קמצים ומקטיר מנחת כהנים.
מה העלאה שהיא גמר עבודה כו׳ – סוגיא זו קשה אההיא דלעיל בריש השוחט (דף קז: ושם) דדרשינן להכי כתב רחמנא או לרבות את הזורק דלא תיתי מבינייא ומשום הכי פטור מקבל בחוץ.
תלמוד לומר: ״אשר יעלה עלה או זבח״ (ויקרא יז, ח-ט), מה העלאה שהיא גמר עבודה, אף כל שהוא גמר עבודה, וכל אלה אינם גמר עבודה אלא יש עבודה אחריהם.
The verse states: “That sacrifices a burnt offering or sacrifice” (Leviticus 17:8). Just as sacrificing is the conclusion of the sacri-ficial service, so too, any rite that is the conclusion of a sacrificial service is included. All of these are excluded from the prohibition, as there are rites that follow them.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) עַד שֶׁלֹּא הוּקַם הַמִּשְׁכָּן [וְכוּ׳].: יָתֵיב רַב הוּנָא בַּר רַב קַטִּינָא קַמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא וְקָא קָרֵי {שמות כ״ד:ה׳} וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל א״לאֲמַר לֵיהּ הָכִי אָמַר ר׳רַבִּי אַסִּי (קָרְבוּ) וּפָסְקוּ.

§ The mishna teaches: Until the Tabernacle was established, private altars were permitted and the sacrificial service was performed by the firstborn. The Gemara relates that Rav Huna bar Rav Ketina was sitting before Rav Ḥisda and was reading this verse with regard to the revelation at Sinai: “And he sent the young men of the children of Israel, who offered burnt offerings and sacrificed peace offerings of oxen to the Lord” (Exodus 24:5). The young men referred to in the verse were the firstborn of the Jewish people. Rav Ḥisda said to him: This is what Rabbi Asi said: They sacrificed the offerings and then ceased to serve; after that day, the firstborn no longer performed the sacrificial service.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ויתיב רב חסדא וקאמר וישלח את נערי בני ישראל – נראה בעיני שהספרים חסרים כאן ולא ידעתי מה ואם אין חסרין זהו פירושו יתיב רב חסדא וקאמר להאי קרא וישלח את נערי וגו׳ ומפרש דאלו הבכורות.
א״ל רב הונא הכי אמר רב אסי ופסקו – אותו היום פסקה עבודה מן הבכורות שמסיני נצטוו על הכהונה כדיליף לקמן ושמשו נדב ואביהוא כל אותה שנה ראשונה עד שהוקם המשכן ומתו.
לישנא אחרינא הכי אמר רב אסי ופסקיה – צריך להפסיק כאן נגינת טעם המקרא באתנחתא ולא יקרא בטעם פשטא כמו שאנו קורין אותו דכשהוא נקרא בטעם פשטא משמע שקריאת נערי בני ישראל דבק על ויעלו עולות משמע שהם העלום אבל כשאתה קורהו באתנחתא עומדת התיבה לבדה ואינה דבק על ויעלו וי״ל שלא שלחם אלא להביא הקרבנות ולעמוד עליהם ויעלו עולות אותם שכשרים להעלותם דהיינו נדב ואביהוא שמשבאו לסיני הופרשו הכהנים כדיליף לקמן.
ויתיב וקאמר וישלח וגו׳ – פירש בקונטרס ויתיב רב חסדא וקאמר ונראה לפרש דיתיב וקאמר ארב הונא קאי.
א״ל הכי אמר רב אסי ופסקוהו – פי׳ כמו שאמרת אמר רב אסי דוישלח היינו עבודה בבכורות אבל חכמים הפסיקוהו ומנעוהו מלומר כן ושני לשונות שבקונטרס עיקר.
ב שנינו במשנה: עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות. מסופר, יתיב [יושב היה] רב הונא בר רב קטינא קמיה [לפני] רב חסדא וקא קרי [והיה קורא] את הפסוק האמור במעמד הר סיני: ״וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות ויזבחו זבחים״ וכו׳ (שמות כד, ה) ונערים אלו הם הבכורות. אמר ליה [לו] רב חסדא, הכי [כך] אמר ר׳ אסי: קרבו ופסקו, כלומר, מאותו יום שוב לא הקריבו הבכורות.
§ The mishna teaches: Until the Tabernacle was established, private altars were permitted and the sacrificial service was performed by the firstborn. The Gemara relates that Rav Huna bar Rav Ketina was sitting before Rav Ḥisda and was reading this verse with regard to the revelation at Sinai: “And he sent the young men of the children of Israel, who offered burnt offerings and sacrificed peace offerings of oxen to the Lord” (Exodus 24:5). The young men referred to in the verse were the firstborn of the Jewish people. Rav Ḥisda said to him: This is what Rabbi Asi said: They sacrificed the offerings and then ceased to serve; after that day, the firstborn no longer performed the sacrificial service.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) סְבַר לְאוֹתוֹבֵיהּ מִמַּתְנִיתִין שַׁמְעֵיהּ דְּקָאָמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה עוֹלָה שֶׁהִקְרִיבוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִדְבָּר אֵינָהּ טְעוּנָה הֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ אוֹתְבֵיהּ בָּרַיְיתָא דְּשָׁוְיָא בְּכוּלְּהוּ.

Rav Huna thought to raise a contradiction from the mishna, which states that the firstborn performed not only the sacrificial service on that day, but also did so until the Tabernacle was established the following year. In the meanwhile, he heard Rav Ḥisda say in the name of Rav Adda bar Ahava that the burnt offering that the children of Israel sacrificed in the wilderness before the establishment of the Tabernacle did not require flaying of the skin and cutting into pieces; it was sacrificed as it was. He therefore raised the contradiction from a baraita that is equal with regard to both of them, i.e., from which Rav Huna could raise a contradiction to both of Rav Ḥisda’s statements.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
סבר רב חסדא לאותביה מתני׳ – דקתני שנהגו עבודה בבכורות עד יום הקמת המשכן.
שמעיה – רב חסדא לרב חנא דיתיב וקאמר תו משמיה דרב אדא כו׳.
איתיביה מברייתא דשוויא בכולהו – שתהא שוה להשיב על כל דבריו.
עולה שהקריבו ישראל במדבר סיני – קודם מתן תורה וישלח את נערי וגו׳.
סבר לאותוביה ממתניתין [סבור היה רב הונא להקשות עליו ממשנתנו], בה מפורש שלא רק באותו יום, אלא עד שהוקם המשכן בשנה שאחר כך, היתה עבודה בבכורות. בינתיים שמעיה דקאמר משמיה [שמע אותו את רב חסדא שהוא אומר משמו] של רב אדא בר אהבה: עולה שהקריבו ישראל במדבר, קודם שהוקם המשכן, אינה טעונה הפשט עור וניתוח הבשר כדי להקריבו, אלא מקריבים אותה על המזבח כמות שהיא. משום כך אותביה ברייתא דשויא בכולהו [הקשה לו מברייתא ששווה בכולם] שניתן להקשות ממנה על שני הדברים שהביא.
Rav Huna thought to raise a contradiction from the mishna, which states that the firstborn performed not only the sacrificial service on that day, but also did so until the Tabernacle was established the following year. In the meanwhile, he heard Rav Ḥisda say in the name of Rav Adda bar Ahava that the burnt offering that the children of Israel sacrificed in the wilderness before the establishment of the Tabernacle did not require flaying of the skin and cutting into pieces; it was sacrificed as it was. He therefore raised the contradiction from a baraita that is equal with regard to both of them, i.e., from which Rav Huna could raise a contradiction to both of Rav Ḥisda’s statements.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) דתני׳דְּתַנְיָא עַד שֶׁלֹּא הוּקַם הַמִּשְׁכָּן הַבָּמוֹת מוּתָּרוֹת וַעֲבוֹדָה בִּבְכוֹרוֹת וְהַכֹּל כְּשֵׁירִין לְהִקָּרֵיב בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף זְכָרִים וּנְקֵבוֹת תְּמִימִין וּבַעֲלֵי מוּמִין טְהוֹרִין אֲבָל לֹא טְמֵאִין.

As it is taught in a baraita: Until the Tabernacle was established, private altars were permitted, the sacrificial service was performed by the firstborn, and all animals were fit to be sacrificed: A domesticated animal, an undomesticated animal, or a bird; males and females; unblemished and blemished animals. All animal sacrifices were brought from animals and birds that were kosher, but not from non-kosher species.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והכל כשרין ליקרב – כדמפרש ואזיל בהמה וחיה ועוף כו׳.
דתניא [ששנויה ברייתא]: עד שלא הוקם המשכןהבמות מותרות, ועבודה בבכורות. והכל כל בעלי החיים כשירין להקריב מהם — בהמה חיה ועוף, זכרים ונקבות, תמימין ובעלי מומין, ובלבד שיהיו טהורין אבל לא מהמינים הטמאין.
As it is taught in a baraita: Until the Tabernacle was established, private altars were permitted, the sacrificial service was performed by the firstborn, and all animals were fit to be sacrificed: A domesticated animal, an undomesticated animal, or a bird; males and females; unblemished and blemished animals. All animal sacrifices were brought from animals and birds that were kosher, but not from non-kosher species.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְהַכֹּל קָרְבוּ עוֹלוֹת וְעוֹלָה שֶׁהִקְרִיבוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר טְעוּנָה הֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ וְגוֹיִם1 בִּזְמַן הַזֶּה רַשָּׁאִין לַעֲשׂוֹת כֵּן.

And all offerings brought before the construction of the Tabernacle were sacrificed as burnt offerings. And the burnt offering that the Jewish people sacrificed in the wilderness before the Tabernacle was established required flaying of the skin and cutting into pieces. And today, gentiles are permitted to sacrifice offerings on private altars. The baraita states explicitly that until the Tabernacle was constructed, the sacrificial service was performed by the firstborn, and the burnt offering required flaying and cutting.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״ונכרים״.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והכל קרבו עולות – השתא משמע שלא היו מקריבין אלא עולות ולקמיה פריך עליה.
רשאין לעשות כן – דלא נאסרו להן הבמות.
והכל כל מה שקרב עד שהוקם המשכן קרבו עולות. ועולה שהקריבו ישראל במדבר עד שלא הוקם המשכן טעונה הפשט וניתוח. וגוים בזמן הזה רשאין לעשות כן להקריב לקדוש ברוך הוא באותו אופן. הרי מפורש בברייתא זו שעד שהוקם המשכן היתה עבודה בבכורות, והעולה שהקריבו היתה טעונה הפשט וניתוח!
And all offerings brought before the construction of the Tabernacle were sacrificed as burnt offerings. And the burnt offering that the Jewish people sacrificed in the wilderness before the Tabernacle was established required flaying of the skin and cutting into pieces. And today, gentiles are permitted to sacrifice offerings on private altars. The baraita states explicitly that until the Tabernacle was constructed, the sacrificial service was performed by the firstborn, and the burnt offering required flaying and cutting.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) תַּנָּאֵי הִיא דְּתַנְיָא {שמות י״ט:כ״ב} וְגַם הַכֹּהֲנִים הַנִּגָּשִׁים אֶל ה׳ יִתְקַדָּשׁוּ ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה אוֹמֵר זוֹ פְּרִישׁוּת בְּכוֹרוֹת רַבִּי אוֹמֵר זוֹ פְּרִישׁוּת נָדָב וַאֲבִיהוּא.

Rav Ḥisda replied that with regard to the firstborn, it is a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita: God said to Moses on Mount Sinai: “And let the priests also that come near to the Lord sanctify themselves, lest the Lord break forth upon them” (Exodus 19:22). In other words, they should separate themselves and not approach the mountain. This command was given one day after the burnt offerings and peace offerings were sacrificed in anticipation of the revelation at Sinai. With regard to this command, Rabbi Yehoshua ben Korḥa says: This command is a reference to the separation of the firstborn, as they functioned as priests. Rabbi Yehuda HaNasi says: This command is a reference to the separation of Nadav and Avihu, who were priests.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יתקדשו – מלעלות ואע״פ שרגילין לגשת אלי ולהעלות העד בהן שלא יעלו בהר.
זו פרישת בכורות – הזהיר את הבכורות להפריש מן ההר.
זו פרישת נדב ואביהוא – כלומר לא נקראו בכורות כהנים אלא מי הן הכהנים הנגשים שהוזהרו כאן לפרוש מן ההר זה נדב ואביהוא שנעשו בסיני כהנים והן הכהנים הנגשים אל ה׳ להקריב קרבנות.
זו פרישות בכורות וכו׳. כסתם מתניתין דעבודה היה בבכורות קודם שהוקם המשכן ומ״ד זו פרישות נדב ואביהוא ס״ל דבסיני נעשו הם כהנים ומדכתיב הוא אשר דבר ה׳ בקרובי וגו׳ יליף לה כדלקמן לפרש״י כדקאמר בסיני פן יפרוץ בהם ה׳ וכיון שלא הוזהרו לפרוש מן ההיכל בהקמת המשכן פרץ בהם עכ״ל ולפי זה לא סבירא ליה רבי כראב״י דאמר בפ׳ הדר דמתו בני אהרן בשביל שהורו הלכה בפני רבן אלא דאית ליה כמ״ד בת״כ דעל הקריבה שנכנסו לפני ולפנים מתו ומיהו נראה לפרש דהכי פירושו הוא אשר דבר ה׳ בקרובי אקדש כדקאמר בסיני וגם הכהנים הנגשים יתקדשו וגו׳ דהיינו שיתקדש שמי בהם לעתיד במשכן שהם נדב ואביהוא יוזהרו עתה פן יפרוץ בהם עכשיו ה׳. ומלת יתקדשו יתפרש יותר נכון מפרש״י בחומש לפי פשוטו שפירש יתקדשו להתיצב על עמדן עכ״ל דלמה ליה למכתב כן בכהנים שהרי כלם הוזהרו על כך כמ״ש והכהנים והעם אל יהרסו לעלות וגו׳ ולפי זה שפיר מצי ר׳ סבר כראב״י דפרק הדר וק״ל:
והשיב לו: תנאי [מחלוקת תנאים] היא בענין בכורות, דתניא [ששנויה ברייתא]: מה שאמר ה׳ למשה בהר סיני ״וגם הכהנים הנגשים אל ה׳ יתקדשו״ (שמות יט, כב) שיפרישו עצמם ולא יתקרבו אל הקדש, ודבר זה היה יום אחד לאחר שהוקרבו העולות והשלמים — ר׳ יהושע בן קרחה אומר: זו פרישות בכורות שהם היו הכהנים, רבי אומר: זו פרישות נדב ואביהוא, שהם היו הכהנים.
Rav Ḥisda replied that with regard to the firstborn, it is a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita: God said to Moses on Mount Sinai: “And let the priests also that come near to the Lord sanctify themselves, lest the Lord break forth upon them” (Exodus 19:22). In other words, they should separate themselves and not approach the mountain. This command was given one day after the burnt offerings and peace offerings were sacrificed in anticipation of the revelation at Sinai. With regard to this command, Rabbi Yehoshua ben Korḥa says: This command is a reference to the separation of the firstborn, as they functioned as priests. Rabbi Yehuda HaNasi says: This command is a reference to the separation of Nadav and Avihu, who were priests.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) בִּשְׁלָמָא למ״דלְמַאן דְּאָמַר זוֹ פְּרִישׁוּת נָדָב וַאֲבִיהוּא הַיְינוּ דִּכְתִיב {ויקרא י׳:ג׳} הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ לֵאמֹר בִּקְרוֹבַי אֶקָּדֵשׁ.

The Gemara asks: Granted, according to the one who says that the command for the priests to sanctify themselves is referring to the separation of Nadav and Avihu, this is the meaning of that which is written after their death on the eighth day of the inauguration of the Tabernacle: “Then Moses said to Aaron: This is it that the Lord spoke, saying: Through them that are near to Me I will be sanctified…and Aaron held his peace” (Leviticus 10:3). Nadav and Avihu had already been warned not to draw too close: “Lest the Lord break forth upon them.”
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
היינו דכתיב – כשמתו נדב ואביהוא אשר דבר וגו׳ כדקאמר בסיני (שמות יט) פן יפרוץ בהם ה׳ וכיון שלא נזהרו לפרוש מן ההיכל בהקמת המשכן פרץ בהם.
ושואלים: בשלמא למאן דאמר [נניח לדעת מי שאומר] כי הציווי ״יתקדשו״ זו פרישות נדב ואביהואהיינו דכתיב [זהו שנאמר] שאמר משה לאהרן לאחר מותם, ביום השמיני למילואים: ״הוא אשר דבר ה׳ לאמר בקרבי אקדש״ (ויקרא י, ג), שהרי הוזהרו מלהתקרב יתר על המדה ״פן יפרוץ בהם ה׳⁠ ⁠״ (שמות יט, כב).
The Gemara asks: Granted, according to the one who says that the command for the priests to sanctify themselves is referring to the separation of Nadav and Avihu, this is the meaning of that which is written after their death on the eighth day of the inauguration of the Tabernacle: “Then Moses said to Aaron: This is it that the Lord spoke, saying: Through them that are near to Me I will be sanctified…and Aaron held his peace” (Leviticus 10:3). Nadav and Avihu had already been warned not to draw too close: “Lest the Lord break forth upon them.”
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אֶלָּא למ״דלְמַאן דְּאָמַר זוֹ פְּרִישׁוּת בְּכוֹרוֹת הֵיכָא רְמִיזָא דִּכְתִיב {שמות כ״ט:מ״ג} וְנוֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבוֹדִי אַל תִּקְרֵי בִּכְבוֹדִי אֶלָּא בִּמְכוּבָּדַיי.

But according to the one who says that the command for the priests to sanctify themselves is referring to the separation of the firstborn, where is the allusion to the fact that God would be sanctified through Nadav and Avihu? The Gemara replies: As it is written: “And there I will meet with the children of Israel; and it shall be sanctified by My glory” (Exodus 29:43). Do not read it as “by My glory [bikhvodi]”; rather, read it as: By My honored ones [bimekhubadai]. God will be sanctified by those considered honored by God when He reveals Himself in the Tabernacle.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא למ״ד זו פרישת בכורות היכא רמיזא – ה״ג ולא גרסי׳ פרישת נדב ואביהוא היכא רמיזא מיתת נדב ואביהוא היכא רמזה למשה קודם לכן דקאמר הוא אשר דבר.
ונקדש בכבודי – נאמרה לו למשה ביום שנצטווה על מלאכת המשכן ורמז לו שביום שישרה שכינתו על הבית יתקדש בכבודיו ולא נרמז להבין מה הוא עד שמתו.
אלא למאן דאמר דעת מי שאומר] כי ״הכהנים הנגשים אל ה׳ יתקדשו״ זו פרישות בכורות, היכא רמיזא [היכן נרמז הדבר]? היכן דיבר ה׳ שיתקדש בנדב ואביהו? ומשיבים: דכתיב [שנאמר] בציווי על חנוכת המשכן: ״ונעדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבדי״ (שמות כט, מג), אל תקרי ״בכבודי״ אלא ״במכובדיי״, באנשים המכובדים לה׳ יתקדש שמו, כשיתגלה במשכן.
But according to the one who says that the command for the priests to sanctify themselves is referring to the separation of the firstborn, where is the allusion to the fact that God would be sanctified through Nadav and Avihu? The Gemara replies: As it is written: “And there I will meet with the children of Israel; and it shall be sanctified by My glory” (Exodus 29:43). Do not read it as “by My glory [bikhvodi]”; rather, read it as: By My honored ones [bimekhubadai]. God will be sanctified by those considered honored by God when He reveals Himself in the Tabernacle.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) דָּבָר זֶה אָמַר הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה וְלֹא יָדְעוּ עַד שֶׁמֵּתוּ בְּנֵי אַהֲרֹן כֵּיוָן שֶׁמֵּתוּ בְּנֵי אַהֲרֹן אָמַר לוֹ אַהֲרֹן אָחִי לֹא מֵתוּ בָּנֶיךָ אֶלָּא לְהַקְדִּישׁ שְׁמוֹ שֶׁל הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֵּיוָן שֶׁיָּדַע אַהֲרֹן שֶׁבָּנָיו יְדוּעֵי מָקוֹם הֵן שָׁתַק וְקִבֵּל שָׂכָר שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא י׳:ג׳} וַיִּדּוֹם אַהֲרֹן.

The Holy One, Blessed be He, said this statement to Moses, but Moses did not know its meaning until the sons of Aaron died. Once the sons of Aaron died, Moses said to him: Aaron, my brother, your sons died only to sanctify the name of the Holy One, Blessed be He. When Aaron knew that his sons were beloved by the Omnipresent, he was silent and received a reward, as it is stated: “And Aaron held his peace [vayidom].”
רש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא כדי להתקדש כבודו של מקום עליהם – להודיע שהוא נורא על יראיו ומיודעיו וזהו הוא אשר דבר אלי ביום שנצטויתי על המשכן ונקדש בכבודי באותם הנכבדים וקרובים לי אקדש.
שנאמר וידום אהרן – הרי ששתק וקבל השכר מפרש בב״ר שמתוך כך זכה ונתייחד אליו הדיבור שנאמר אחרי אותו ענין פרשת שתויי יין ולא הוזכר באותו דיבור משה אלא אהרן.
רמזו הקב״ה למשה ולא ידעו – פי׳ ולא ידע במי אבל היה יודע שעתיד הקב״ה לקדש את המשכן באדם גדול דאמרי׳ במדרש שאמר לו משה לאהרן הייתי סבור בי או בך.
אמר הקב״ה למשה ולא ידע וכו׳. עיין פירש״י ותוס׳ ומדבריהם נראה דכינוי ונקדש קאי על המשכן ומדכתיב ונקדש ולא ונקדשתי משמע כן אבל ממ״ש לבסוף אלא להקדיש שמו של הקב״ה משמע ונקדש קאי אהקב״ה ויש לדקדק לכאורה דמשמע דלא מתו בני אהרן אלא כדי להתקדש שמו של מקום על ידם ולא מתו מפני החטא ולעיל פירש״י מפני החטא שלא הוזהרו לפרוש וכו׳ וכן בפרק הדר קאמרינן מפני החטא שהורו הלכה וכו׳ והרא״ם תירץ בזה דה״ק לא מתו בניך ביום ששרתה שכינה אלא כדי וכו׳ ע״ש באורך והוא דחוק דלדבריו הל״ל לא מתו בניך ביום הזה אלא כדי וכו׳ אבל הנראה דלא שייך קידוש המקום וכבודו אילו מתו בלא חטא דחלילה דעביד דינא בלא דינא אבל כבודו של מקום ליפרע מצדיקים בעוה״ז על מיעוט עבירות שבידן ובו יתעלה ויתקדש ומתיירא שמו של הקב״ה דאם בצדיקים כך ברשעים עאכ״ו וה״ק לא מתו בחטא זה אלא דעם סביביו נשערה מאד ובהם מתקדש ומתיירא שמו אם בצדיקים כך ברשעים עאכ״ו והוא שא״ל משה הייתי סבור או בי או בך שאני ואתה יותר מקורבים אבל כשראה מיתתן אמר שהם נכבדים יותר ועליהם רמז לו ונקדש בכבודי במכובדי ליפרע מהם על עבירות קלות ומר כדאית ליה בשתויי יין שלא הוזהרו עדיין על כך וכמה תנאי איכא בת״כ באיזו חטא מתו ואפשר דלא פליגי אדהכא דאיכא למימר הא והא גרמא דאיכא מאן דאמר התם נמי דבשביל ארבעה דברים מתו בני אהרן וכו׳ ע״ש ודו״ק:
וקבל שכר על שתיקתו. מפרש״י ותוס׳ ע״פ ת״כ דהיינו שכר שנתייחד הדבור לאהרן בפרשה שאחריה שתויי יין והקשו בתוס׳ ותימה דבספרי וכו׳ למדנו שהדבור למשה שיאמר לאהרן ושמא זה קורא ונתייחד הא דכתיב אל אהרן וכו׳ עכ״ל. ומזה יש ליישב פירש״י בחומש מה שכר קבל על שתיקותו שנתייחד עמו הדבור שנאמר לו מפי משה לבדו ולא שיאמר לבני ישראל אבל הרא״ם דחק בעצמו בפירש״י דתרתי קאמר ואין צורך דיש לכוין דבריו שם כדברי התוס׳ וק״ל:
שנאמר דום לה׳ והתחולל וגו׳ דריש דום מלשון שתיקה כמו וידום אהרן ובפ״ק דגיטין דריש ליה מלשון דמדומי חמה ע״ש:
וכן שלמה אמר עת לחשות כי הא דאהרן ועת לדבר מפרשינן שם כמו אז ישיר משה ותשר דבורה קחו עמכם דברים ע״ש:
דבר זה אמר הקדוש ברוך הוא למשה ולא ידעו מה עניינו עד שמתו בני אהרן. כיון שמתו בני אהרן, אמר לו: אהרן אחי, לא מתו בניך אלא להקדיש שמו של הקדוש ברוך הוא. כיון שידע אהרן שבניו ידועי (אהובי) המקום הן, שתק וקבל שכר, שנאמר: ״וידם אהרן״ (ויקרא י, ג).
The Holy One, Blessed be He, said this statement to Moses, but Moses did not know its meaning until the sons of Aaron died. Once the sons of Aaron died, Moses said to him: Aaron, my brother, your sons died only to sanctify the name of the Holy One, Blessed be He. When Aaron knew that his sons were beloved by the Omnipresent, he was silent and received a reward, as it is stated: “And Aaron held his peace [vayidom].”
רש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר {תהלים ל״ז:ז׳} דּוֹם לַה׳ וְהִתְחוֹלֵל לוֹ אע״פאַף עַל פִּי שֶׁמַּפִּיל לְךָ חֲלָלִים חֲלָלִים אַתְּ שְׁתוֹק וְכֵן בִּשְׁלֹמֹה הוּא אוֹמֵר {קהלת ג׳:ז׳} עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר פְּעָמִים שֶׁשּׁוֹתֵק וּמְקַבֵּל שָׂכָר עַל הַשְּׁתִיקָה פְּעָמִים מְדַבֵּר וּמְקַבֵּל שָׂכָר עַל הַדִּבּוּר.

And likewise in a verse written by David it states: “Resign yourself [dom] to the Lord, and wait patiently [vehitḥolel] for Him” (Psalms 37:7). Although He strikes down many corpses [ḥalalim] around you, you be silent and do not complain. And likewise in a verse written by Solomon it states: “A time to keep silence, and a time to speak” (Ecclesiastes 3:7). There are times that one is silent and receives reward for the silence, and at times one speaks and receives reward for the speech.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וקיבל שכר על שתיקתו – תניא בתורת כהנים שבשכר זה נתייחד אצלו הדיבור דכתיב בפרשת יין ושכר אל תשת וידבר ה׳ אל אהרן ולא כתיב אל משה ותימה דבסיפרי דריש בפרשת קרח דכתיב וידבר אל אהרן שומע אני שהדיבור אל אהרן ת״ל כאשר דבר ה׳ ביד משה לו בפרשת מחתות השרופים הא למדנו שהדיבור למשה שיאמר לאהרן ושמא זה קורא נתייחד הא דכתיב אל אהרן ולא שיאמר לבני ישראל.
וכן בדוד הוא אומר: ״דום לה׳ והתחולל לו״ (תהלים לז, ז), לומר: אף על פי שמפיל לך חללים חללים, את [אתה] שתוק ואל תתלונן. וכן בשלמה הוא אומר: ״עת לחשות ועת לדבר״ (קהלת ג, ז), פעמים ששותק ומקבל שכר על השתיקה, פעמים מדבר ומקבל שכר על הדבור.
And likewise in a verse written by David it states: “Resign yourself [dom] to the Lord, and wait patiently [vehitḥolel] for Him” (Psalms 37:7). Although He strikes down many corpses [ḥalalim] around you, you be silent and do not complain. And likewise in a verse written by Solomon it states: “A time to keep silence, and a time to speak” (Ecclesiastes 3:7). There are times that one is silent and receives reward for the silence, and at times one speaks and receives reward for the speech.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְהַיְינוּ דא״רדְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מַאי דִּכְתִיב {תהלים ס״ח:ל״ו} נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁךָ אַל תִּיקְרֵי מִמִּקְדָּשֶׁךָ אֶלָּא מִמְּקוּדָּשֶׁיךָ בְּשָׁעָה שֶׁעוֹשֶׂה הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דִּין בִּקְדוֹשָׁיו מִתְיָירֵא וּמִתְעַלֶּה וּמִתְהַלֵּל.

And this is what Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: What is the meaning of that which is written: “Awesome is God out of your holy places” (Psalms 68:36)? Do not read it as: “From your holy places [mimikdashekha]”; rather, read it as: From your holy ones [mimekudashekha]. When the Holy One, Blessed be He, carries out judgment upon His holy ones, He is feared, and exalted, and praised by all. In any event, there is no contradiction from the baraita which teaches that the first-born performed the sacrificial service before the Tabernacle was established, as this matter is the subject of a dispute between tanna’im.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נורא אלהים ממקדשך – אלהים זו מדת הדין אימתי הוא נורא ע״י שהוא עושה דין במקודשיו.
אל תקרי ממקדשיך אלא וכו׳. מדכתיב מקדשיך ביו״ד המורה על הרבים דריש ליה דלפי פשוטו הל״ל מקדשך בלא יו״ד לשון יחיד דאין לנו אלא מקדש אחד והרד״ק דחק לפי פשוטו שרמז על שני מקדשים שמקדש של מטה מכוון נגד מקדש של מעלה וק״ל:
ומעירים: והיינו [וזהו] שאמר ר׳ חייא בר אבא אמר ר׳ יוחנן, מאי דכתיב [מהו שנאמר]: ״נורא אלהים ממקדשך״ (תהלים סח, לו)? אל תיקרי ״ממקדשך״ אלא ״ממקודשיך״, בשעה שעושה הקדוש ברוך הוא דין בקדושיו, מתיירא ומתעלה ומתהלל על כולם. על כל פנים, אין להקשות מן הברייתא ששנינו בה שהבכורות הקריבו עד שהוקם המשכן, משום שמחלוקת תנאים יש בדבר.
And this is what Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: What is the meaning of that which is written: “Awesome is God out of your holy places” (Psalms 68:36)? Do not read it as: “From your holy places [mimikdashekha]”; rather, read it as: From your holy ones [mimekudashekha]. When the Holy One, Blessed be He, carries out judgment upon His holy ones, He is feared, and exalted, and praised by all. In any event, there is no contradiction from the baraita which teaches that the first-born performed the sacrificial service before the Tabernacle was established, as this matter is the subject of a dispute between tanna’im.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אֶלָּא קַשְׁיָא עוֹלָה תְּרֵי תַּנָּאֵי הִיא דְּתַנְיָא ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר כְּלָלוֹת נֶאֶמְרוּ בְּסִינַי וּפְרָטוֹת בְּאֹהֶל מוֹעֵד.

But there is still a difficulty with regard to the burnt offering, as it was stated in the name of Rav Adda bar Ahava that the burnt offering that the Jewish people sacrificed in the wilderness did not require flaying of the skin or cutting into pieces, while the baraita states that it did. The Gemara replies: This is a dispute between the opinions of two tanna’im. As it is taught in a baraita that Rabbi Yishmael says: The general statements, i.e., the principles of the Torah, were said at Sinai, and the details of the mitzvot that are explicated in Leviticus were said to Moses in the Tent of Meeting. This includes the halakha that the burnt offering must be flayed and cut into pieces. Consequently, it could not have been in effect before the construction of the Tabernacle.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא עולה קשיא – דקתני הכא [דטעונה הפשט] וניתוח.
כללות נאמרו בסיני – כגון מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו וגו׳ ולא נתפרשו הלכות עולה ושלמים שם.
ופרטות באהל מועד – לאחר שהוקם המשכן נאמרה ת״כ למשה ושם נתפרשו והפשיט ונתח לרבי ישמעאל שמעי׳ דעולה שהקריבו בסיני לא הוטענה הפשט וניתוח.
כללות נאמרו בסיני כו׳ – הוה מצי לאיתויי מדר׳ יוסי הגלילי דאמר בפ״ק דחגיגה (דף ו: ולקמן קכ.) דאין טעונה הפשט וניתוח.
אלא קשיא [קשה] מענין עולה, שנאמר בשם רב אדא בר אהבה כי עולה שהקריבו ישראל במדבר אינה טעונה הפשט וניתוח, ובברייתא שהובאה כאן מפורש להיפך! ומשיבים: תרי תנאי [מחלוקת שני תנאים] היא. דתניא [ששנויה ברייתא], ר׳ ישמעאל אומר: כללות עקרי התורה בלבד נאמרו בסיני, ופרטות כל הדינים המפורטים בספר ויקרא נאמרו למשה באהל מועד, ובכללם דין הפשט וניתוח העולה (ויקרא א, ו), ומכאן שלא נהג דין זה עד שהוקם המשכן.
But there is still a difficulty with regard to the burnt offering, as it was stated in the name of Rav Adda bar Ahava that the burnt offering that the Jewish people sacrificed in the wilderness did not require flaying of the skin or cutting into pieces, while the baraita states that it did. The Gemara replies: This is a dispute between the opinions of two tanna’im. As it is taught in a baraita that Rabbi Yishmael says: The general statements, i.e., the principles of the Torah, were said at Sinai, and the details of the mitzvot that are explicated in Leviticus were said to Moses in the Tent of Meeting. This includes the halakha that the burnt offering must be flayed and cut into pieces. Consequently, it could not have been in effect before the construction of the Tabernacle.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) ר״ערַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר כְּלָלוֹת וּפְרָטוֹת נֶאֶמְרוּ בְּסִינַי וְנִשְׁנוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד וְנִשְׁתַּלְּשׁוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב.

Rabbi Akiva says: Both general statements and the details of mitzvot were said at Sinai and later taught again in the Tent of Meeting, and taught a third time by Moses to the Jewish people in the plains of Moab, when he taught the Torah to the people (see Deuteronomy 1:1). According to Rabbi Akiva’s opinion, the halakha of flaying and cutting into pieces was in effect when the Torah was given, even before the construction of the Tabernacle.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נשתלשו בערבות מואב – משנה תורה שחזר משה ואמרה להם על הסדר כדכתיב (דברים א) בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה וגו׳.
ר׳ עקיבא אומר: גם הכללות וגם הפרטות נאמרו בסיני, ונשנו באהל מועד, ונשתלשו לכל ישראל שוב בערבות מואב כשחזר משה ולימד את התורה לעם (ראה דברים א, א). ולפי שיטתו גם דין ההפשט והניתוח נהג מאז מתן תורה, עד שלא הוקם המשכן.
Rabbi Akiva says: Both general statements and the details of mitzvot were said at Sinai and later taught again in the Tent of Meeting, and taught a third time by Moses to the Jewish people in the plains of Moab, when he taught the Torah to the people (see Deuteronomy 1:1). According to Rabbi Akiva’s opinion, the halakha of flaying and cutting into pieces was in effect when the Torah was given, even before the construction of the Tabernacle.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אָמַר מָר הַכֹּל כְּשֵׁירִין לְהַקְרִיב מְנָא הָנֵי מִילֵּי אָמַר רַב הוּנָא דְּאָמַר קְרָא {בראשית ח׳:כ׳} וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַה׳ וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִכׇּל עוֹף הַטָּהוֹר בְּהֵמָה כְּמַשְׁמָעוֹ חַיָּה בִּכְלַל בְּהֵמָה

§ The Master said in the baraita: Before the Tabernacle was established, all animals were fit to be sacrificed: A domesticated animal, an undomesticated animal, or a bird. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rav Huna said: As the verse states with regard to the offering that was sacrificed after the flood: “And Noah built an altar to the Lord, and took of every pure animal, and of every pure fowl, and offered burnt offerings on the altar” (Genesis 8:20). The Gemara explains: “Animal [behema],” is understood in accordance with its plain meaning, a domesticated animal, and the same is true of fowl; an undomesticated animal [ḥayya] is included in the term behema that is stated in the verse.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חיה בכלל בהמה – דכתיב זאת הבהמה אשר תאכלו וגו׳ וסמיך ליה איל וצבי ויחמור וגו׳ (שם יד).
ג אמר מר [החכם] שנינו בברייתא: עד שלא הוקם המשכן, הכל כשירין להקריב אותם. בהמה חיה ועוף. ושואלים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו]? אמר רב הונא, שכן אמר קרא [הכתוב] בהקרבה שהקריב לאחר המבול: ״ויבן נח מזבח לה׳ ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל עוף הטהור ויעל עולות במזבח״ (בראשית ח, כ). ומסבירים: ״בהמה״כמשמעו, וכן עוף. חיהבכלל ״בהמה״ האמורה בכתוב היא.
§ The Master said in the baraita: Before the Tabernacle was established, all animals were fit to be sacrificed: A domesticated animal, an undomesticated animal, or a bird. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rav Huna said: As the verse states with regard to the offering that was sacrificed after the flood: “And Noah built an altar to the Lord, and took of every pure animal, and of every pure fowl, and offered burnt offerings on the altar” (Genesis 8:20). The Gemara explains: “Animal [behema],” is understood in accordance with its plain meaning, a domesticated animal, and the same is true of fowl; an undomesticated animal [ḥayya] is included in the term behema that is stated in the verse.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

זבחים קטו: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), רש"י זבחים קטו:, תוספות זבחים קטו:, מהרש"א חידושי אגדות זבחים קטו:, פירוש הרב שטיינזלץ זבחים קטו:, אסופת מאמרים זבחים קטו:

Zevachim 115b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Rashi Zevachim 115b, Tosafot Zevachim 115b, Maharsha Chidushei Aggadot Zevachim 115b, Steinsaltz Commentary Zevachim 115b, Collected Articles Zevachim 115b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144