×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אאֵינָהּ מְבִיאָה עֶגְלָה עֲרוּפָה וְעוֹד {דברים כ״א:א׳} לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ כְּתִיב וְהָא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ אֶלָּא כְּדֵי לְהַרְבּוֹת בִּבְכִיָּה.
Jerusalem does not bring a heifer whose neck is broken. The reason for this is that the halakha of the heifer whose neck is broken applies only to land that was apportioned to a specific tribe of the Jewish people. Jerusalem alone was not divided among the tribes, but was shared equally by the entire nation. And furthermore, it is written that the heifer whose neck is broken is brought when “it be not known who had smitten him,” and here, in the case of the slain priest, it was well known who had smitten him. Rather, one must conclude that Rabbi Tzadok invoked the halakha of the heifer whose neck is broken not because it actually applied in this case but only in order to arouse the people’s grief and to increase weeping.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
פי׳ הממונה בפקיע. הממונה להכות בזה הפקיע.
אינה מביאה עגלה ערופה – דכתיב (דברים כא) כי ימצא חלל באדמה וגו׳ לרשתה ואין ירושלים ירושה דקסבר לא נתחלקה לשבטים.
יכול כמצות יום הכפורים שפושט כ״ג בגדי קדש ולובש בגדי כהונה. נראה לרבי דל״ג ליה דמאי שייך זה לכה״ג ביום הכפורים ואי משום שמשנה מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי לבן לבגדי זהב אלו ואלו קדש הם ואי גרס שפושט בגדי קדש ולובש בגדי חול ול״ג כמצות כ״ג ביום הכפורים אתי שפיר וקאי על האי כהן דהרמה שהוא משנה מבגדי קדש לבגדי חול:
נאמר בתורה בפרשת צו את אהרן בענין הרמת הדשן ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה על המזבח ושמו אצל המזבח וזו היא תרומת הדשן שבכל יום ונאמר אחריו בהוצאת הדשן ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים לא בגדי חול אלא בגדי כהונה פחותים משאר בגדי כהונה וכן לפי שיטתינו אע״פ שהכתוב מוכיח שלא נאמר כן אלא להוצאה אבל לתרומה אף בתשובים שבהם היה מקרא נדרש לפניו ולאחריו ובין תרומה ובין הוצאה בבגדים פחותים היו אע״פ שיש חולקים לומר שלא נאמר כן אלא בהוצאה וכן צריך שתדע שאע״פ שלא הוזכרו בפרשה זו אלא שני בגדים והם כתנת ומכנסים כדכתיב מדו בד ומכנסי בד ומדו בד הוא הכתנת אלא שהוציאה בלשון זה ללמד שצריך שתהא במדתה מ״מ האחרים נכללים בהם וגלה בשני אלו והוא הדין לאחרים ונמצא שהתרומה טעונה ארבעה בגדים כשאר העבודות שלא מצינו עבודה כשרה בשני כלים ולדעתינו תרומה והוצאה שוות לענין זה וכן הוצאה אינה כשרה בבעלי מומין כתרומה עצמה ויש חולקין לומר שהתרומה עבודה גמורה ובבגדים חשובים ולא נאמר בגדים פחותים אלא להוצאה שאינה עבודה ומ״מ טעונה בגדי כהונה פחותים ואין בעלי מומין עושין אותה ויש מכריעין ששתיהן בבגדים פחותים אלא שאותם שבהוצאה צריך שיהו פחותים יתר על אותם של הרמה וי״מ שהמקרא נדרש להרמה ר״ל שלא נאמר בגדים פחותים אלא להרמה אבל הוצאה אינה טעונה בגדי כהונה שאינה עבודה אלא שמ״מ אין בעלי מומין מוציאין אותה:
ועוד לא נודע כו׳ והוה ליה חדא ועוד דבתרייתא עיקר פרכא.
כדי להרבו׳ בכיה – כלומר שהיה מרבה בכיה כשאומר דברים אלו דכיון שעל ספק חלל הנמצא בחוץ הקפידה תורה כ״כ כ״ש על ודאי חלל ובתוך המקדש.
מדקא נסיב לה תלמודא גם דם נקי אשר שפך מנשה ואע״ג דההוא קרא היה בבית ראשון ומעשה זה לאחר כמה זמנים הכי קאמר תלמודא כי מצינו מזמן מרובה שהורגלו לשפוך דמים בירושלם ומאותו זמן ואילך היה קל בעיניהם.
להרבות בבכיה כו׳. ר״ל דמהני טעמי גופייהו דקאמרת דלא שייך עגלה ערופה בעזרה ובירושלים קאמר ר׳ צדוק הכי להרבות הבכיה דבמקום שמביאין עגלה ערופה כתיב ונכפר הדם אבל בעזרה וירושלים כיון שאין מביאין עגלה ערופה במה יתכפר הדם ובזה יתיישב שבא אביו של תינוק כו׳ ואמר הרי הוא כפרתכם ר״ל כיון שא״א להתכפר בעגלה ערופה הרי הוא כפרתכם:
אינה מביאה עגלה ערופה כי הלכה זו נאמרה רק בעיר שהיא נחלת שבט מסויים מישראל, ואילו ירושלים לא נתחלקה לשבטים, ושייכת לכל ישראל. ועוד: הלא ״לא נודע מי הכהו״ כתיב [נאמר] (דברים כא, א), לומר כי עיקר דין עגלה ערופה הוא כאשר נמצא חלל ואין ידוע מי הרגו והא [והרי] זה שנדקר על הכבש נודע מי הכהו! אלא יש לומר שר׳ צדוק לא נתכוון כלל להלכה זו עצמה של עגלה ערופה, אלא כדי להרבות בבכיה וכדי להדגיש את הזעזוע שבמאורע אמר מה שאמר.
Jerusalem does not bring a heifer whose neck is broken. The reason for this is that the halakha of the heifer whose neck is broken applies only to land that was apportioned to a specific tribe of the Jewish people. Jerusalem alone was not divided among the tribes, but was shared equally by the entire nation. And furthermore, it is written that the heifer whose neck is broken is brought when “it be not known who had smitten him,” and here, in the case of the slain priest, it was well known who had smitten him. Rather, one must conclude that Rabbi Tzadok invoked the halakha of the heifer whose neck is broken not because it actually applied in this case but only in order to arouse the people’s grief and to increase weeping.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) בָּא אָבִיו שֶׁל תִּינוֹק וּמְצָאוֹ כְּשֶׁהוּא מְפַרְפֵּר אָמַר הֲרֵי הוּא כַּפָּרַתְכֶם וַעֲדַיִין בְּנִי קַיָּים [כּוּ׳] לְלַמֶּדְךָ שֶׁקָּשָׁה עֲלֵיהֶם טׇהֳרַת כֵּלִים יוֹתֵר מִשְּׁפִיכוּת דָּמִים אִיבַּעְיָא לְהוּ שְׁפִיכוּת דָּמִים הוּא דְּזָל אֲבָל טׇהֳרַת כֵּלִים כִּדְקָיְימָא קָיְימָא אוֹ דִילְמָא שְׁפִיכוּת דָּמִים כִּדְקָיְימָא קָיְימָא אֲבָל טׇהֳרַת כֵּלִים הִיא דַּחֲמִירָא.

In relating the above incident the Tosefta said: The father of the boy came and found that he was still convulsing. He said: May my son’s death be an atonement for you. But my son is still alive, etc. This incident comes to teach you that the ritual purity of utensils was of more concern to them than the shedding of blood. A dilemma was raised before the Sages: Should one conclude from this comment that bloodshed had become trivialized in their eyes but their concern for purity of utensils remained where it was originally, meaning that while they cared less than they should have about murder, they did not exaggerate the importance of purity of utensils; or perhaps their concern for bloodshed remained where it was originally, but their concern for purity of vessels had become too strict, to the extent that its importance was exaggerated beyond concern for human life?
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נאמר בתוספתא: בא אביו של תינוק ומצאו כשהוא מפרפר, אמר: הרי הוא כפרתכם לכשימות אבל עדיין בני קיים ולכך אין הסכין בה נדקר טמאה. והוסיפו שם: ללמדך שקשה עליהם טהרת כלים יותר משפיכות דמים. איבעיא להו [נשאלה להם] ללומדים שאלה זו: האם יש להבין מהערה זו כי שפיכות דמים הוא דזל נעשתה מזולזלת], אבל טהרת כלים כדקיימא קיימא [כפי שעמדה היא עומדת] ולא נתכוונו לומר שהקפידו יותר מדי בטהרת כלים, אלא שזלזלו בשפיכות דמים. או דילמא [או שמא] שפיכות דמים כדקיימא קיימא [כפי שעמדה היא עומדת] אבל טהרת כלים היא דחמירא [שחמורה] היתה עליהם יותר מכראוי?
In relating the above incident the Tosefta said: The father of the boy came and found that he was still convulsing. He said: May my son’s death be an atonement for you. But my son is still alive, etc. This incident comes to teach you that the ritual purity of utensils was of more concern to them than the shedding of blood. A dilemma was raised before the Sages: Should one conclude from this comment that bloodshed had become trivialized in their eyes but their concern for purity of utensils remained where it was originally, meaning that while they cared less than they should have about murder, they did not exaggerate the importance of purity of utensils; or perhaps their concern for bloodshed remained where it was originally, but their concern for purity of vessels had become too strict, to the extent that its importance was exaggerated beyond concern for human life?
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) ת״שתָּא שְׁמַע מִדְּקָא נָסֵיב לַהּ תַּלְמוּדָא וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה שְׁמַע מִינַּהּ שְׁפִיכוּת דָּמִים הוּא דְּזָל וְטַהֲרַת כֵּלִים כִּדְקָיְימָא קָיְימָא.

The Gemara answers: Come and hear an answer to the dilemma: Since the Tosefta adduces a biblical teaching from the verse, “Furthermore, Manasseh spilled innocent blood,” conclude from this that it was bloodshed that had become trivialized, and the importance of purity of utensils remained where it had been.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שמע מינה שפיכות דמים הוא דזל שרבו הרצחנים [וטהרת כלים] כדקיימא קיימא.
תלמודא – ראייה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: תא שמע [בוא ושמע] תשובה לדבר, מדקא נסיב לה תלמודא [כיון שהוא מביא את הלימוד] מן הכתוב: ״וגם דם נקי שפך מנשה״ שמע מינה [למד מכאן] שהתכוון לומר כי שפיכות דמים הוא דזל נעשתה מזולזלת] וטהרת כלים כדקיימא קיימא [כפי שעמדה היא עומדת].
The Gemara answers: Come and hear an answer to the dilemma: Since the Tosefta adduces a biblical teaching from the verse, “Furthermore, Manasseh spilled innocent blood,” conclude from this that it was bloodshed that had become trivialized, and the importance of purity of utensils remained where it had been.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן {ויקרא ו׳:ד׳} וּפָשַׁט וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן שׁוֹמְעַנִי כְּדֶרֶךְ יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁפּוֹשֵׁט בִּגְדֵי קוֹדֶשׁ וְלוֹבֵשׁ בִּגְדֵי חוֹל.

§ The Gemara returns to the mitzva of removing the ashes from the altar and associated issues. The Sages taught in a baraita: The Torah states, after describing the removal of the ashes: “And he shall put off his garments, and put on other garments, and carry the ashes out of the camp to a clean place” (Leviticus 6:4). I might understand from here that this change of garments is a mitzva to change into a different kind of garment, similar to the change of garments performed on Yom Kippur, when the High Priest changes back and forth from gold clothes to white clothes. Here, too, the Torah requires that he remove his sacred garments and put on non-sacred garments.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן ופשט ולבש שומע אני כדרך שפושט ביום הכיפורים בשע׳ שרוצה לצאת בגדי קודש ולובש בגדי חול ת״ל ופשט ולבש מקיש בגדים שלובש לבגדים שפושט מה בגדים שפושט בגדי קודש אף בגדים שלובש בגדי קדש א״כ מה ת״ל אחרין.
הכי גרסינן בתורת כהנים: ופשט ולבש יכול במצות יום הכפורים ת״ל בגדיו בגדים. וגירסא שבהש״ס האריכה בלשונה: שומעני כדרך יום הכפורים פושט בגדי קודש ולובש בגדי חול תלמוד לומר כו׳ וזהו פירושה ופשט ולבש האמור בהוצאת הדשן שבתפוח אל מחוץ למחנה הכתוב אחר תרומת הדשן ופשט את בגדיו ולבש בגדים וגו׳ יכול שמטיל עליו חובה לשנות בגדיו בין תרומה להוצאה אם בא להוציא דשן שעל התפוח אחר ההרמה מיד כדרך שהיא חובה על כהן גדול בחמש עבודות שביום הכפורים שמשנה בגדיו בכל העבודות בין זו לזו ראשונה בבגדי זהב שניה בבגדי לבן שלישית בשל זהב רביעית בבגדי לבן אף זה ישנה וזה שאין לו לשנות מבגדי לבן לבגדי זהב שהרי הדיוט הוא ואינו משמש בבגדי זהב ישנה בבגדי קודש שהרים בהן כמו שנא׳ ולבש הכהן מדו בד ויפשוט אותם וילבש בגדי חול שלו ויוציא הדשן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גרש״י ז״ל תנו רבנן ופשט ולבש שומע אני כדרך שהכהן גדול עושה ביום הכפורים שפושט בגדי קדש ולובש בגדי חול ת״ל ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים וכו׳ – וכן הגרסא בת״כ אלא שקצרו שם יותר כדאיתא בפרש״י ז״ל ובתוספות הקשו על גרסא זו היכי קתני שפושט בגדי קדש ולובש בגדי חול כדרך שכהן גדול עושה ביום הכפורים שהרי כהן גדול ביום הכפורים אינו לובש בגדי חול כלל אלא שמשנה מבגדי זהב לבגדי לבן. ועוד למאי דסבירא לן השתא דיליף פשיטה ולבישה האמורה בהוצאת הדשן מן האמורה בכ״ג ביה״כ למה ליה למיכתב אחרים דאלו מלישנא דברייתא משמע דלא קשיא ליה השתא מה ת״ל אחרים. אלא לבתר דדריש מקיש בגדים שלבש לבגדים שפשט כדקתני אם כן מה ת״ל אחרים לכך אומרים בתוספות דהכי גרסינן הכא ובת״כ שומעני בפושט בגדי קדש ולובש בגדי חול. וסמיך ליה על מאי דכתיב בגדים אחרים ולא אדכר ליה עד סיפא דקתני א״כ מה ת״ל אחרים וכן נראה עיקר. אבל כיון דאיתא לגרש״י ז״ל בכולהו נוסחי דהכא ובת״כ יש לפרש דהא דקתני כדרך שכהן גדול עושה ביום הכפורים לאו דמייתי ליה מהתם לגמרי אלא דעביד מינה סניפין כל דהו דכי היכי דהתם איכא שינוי בגדים הכא נמי איכא שינוי בגדים למדרש דאחרים דכתיבי הכא הוו בגדי חול.
א מכאן שבים לעיקר המצוה של תרומת הדשן ועניינים הקשורים בה. תנו רבנן [שנו חכמים]: נאמר לאחר מצות תרומת הדשן: ״ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה אל מקום טהור״ (ויקרא ו, ד), שומעני (לומד אני) מכאן לכאורה שהחלפת בגדים זו היא מצוה מיוחדת בתורה כדרך יום הכפורים שהכהן הגדול מחליף בגדי זהב בבגדי לבן, ואף כאן שפושט בגדי קודש ולובש בגדי חול,
§ The Gemara returns to the mitzva of removing the ashes from the altar and associated issues. The Sages taught in a baraita: The Torah states, after describing the removal of the ashes: “And he shall put off his garments, and put on other garments, and carry the ashes out of the camp to a clean place” (Leviticus 6:4). I might understand from here that this change of garments is a mitzva to change into a different kind of garment, similar to the change of garments performed on Yom Kippur, when the High Priest changes back and forth from gold clothes to white clothes. Here, too, the Torah requires that he remove his sacred garments and put on non-sacred garments.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) תַּלְמוּד לוֹמַר וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים מַקִּישׁ בבְּגָדִים שֶׁלּוֹבֵשׁ לִבְגָדִים שֶׁפּוֹשֵׁט מָה לְהַלָּן בִּגְדֵי קוֹדֶשׁ אַף כָּאן בִּגְדֵי קוֹדֶשׁ.

The baraita continues: To teach us otherwise, the verse states: “And he shall put off his garments, and put on other garments,” thereby juxtaposing the garments he puts on to the garments he takes off. This indicates that just as there, the garments he removes, i.e., those in which he had performed the mitzva of removal of the ashes, are sacred garments, so too here, the clothes he puts on to take the ashes out of the camp are sacred garments.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תלמוד לומר בגדיו בגדים ומה תלמוד לומר אחרים פחותין מהן – כגון שחקים או מפשתן שאינו מוצהב ואין דמיהם יקרים שהאפר מלכלכם כשנושאו חוץ למחנה גנאי למלך שיהא משמש בהן על המזבח בעבודת אכילה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תלמוד לומר: ״ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים״ — מקיש [משוה] הכתוב בגדים שלובש לבגדים שפושט, מה להלן אלה שפושט בגדי קודש הם, שהרי עשה בהם מצות תרומת הדשן, אף כאן בגדים שמשמשים להוצאת הדשן מן המחנה בגדי קודש.
The baraita continues: To teach us otherwise, the verse states: “And he shall put off his garments, and put on other garments,” thereby juxtaposing the garments he puts on to the garments he takes off. This indicates that just as there, the garments he removes, i.e., those in which he had performed the mitzva of removal of the ashes, are sacred garments, so too here, the clothes he puts on to take the ashes out of the camp are sacred garments.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) א״כאִם כֵּן מָה תַּלְמוּד לוֹמַר אֲחֵרִים פְּחוּתִין מֵהֶן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֲחֵרִים וְהוֹצִיא לִימֵּד עַל הַכֹּהֲנִים בַּעֲלֵי מוּמִין שֶׁכְּשֵׁרִין לְהוֹצִיא הַדֶּשֶׁן.

If so, what is the meaning when the verse states: Other garments, which implies that the second set of garments is different from the first? It means they are of lower quality than the first set of garments. Rabbi Eliezer says a different interpretation of the words: Other garments. The verse states: “And put on other garments, and carry the ashes out of the camp,” in which the Hebrew juxtaposes the words “other” and “carry out.” This teaches that priests with physical blemishes, who are considered others in that they are not eligible to perform sacred tasks, are eligible to carry out the ashes.
ר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אחרים פחותין מהם ר׳ אליעזר אומר אחרים והוציא לימד על הכהנים בעלי מומין שהן כשרים להוציא את הדשן.
אחרים והוציא לימד על הכהנים בעלי מומין – האי אחרים אכהן קאי כלומר כהנים שהן אחרים מרוחקים משאר עבודות כשירין לעבודה זו.
א״כ מה ת״ל אחרים. כלומר דמשמע בגדי חול משמע דאי לא מקשינן פשיטה ללבישה הוה משמע נמי בגדי חול ותימה דא״כ אמאי איצטריך כדרך שכ״ג עושה שפושט בגדי קודש ולובש של חול והא מאחרים משמע נמי הכי יש לומר שאינו מביאו אלא לדמיון בעלמא כלומר כדרך שכהן גדול עושה דכתיב נמי ופשט ולבש ולמאי דל״ג ליה אתי שפיר כדפירשתי:
אחרים והוציא לימד על כהנים בעלי מומין כו׳. ולא פליג אדרשת תנא קמא אלא דריש מדסמכיה אחרים לוהוציא דקאי נמי אכהנים כי אע״פ שפחותין משאר כהנים שכשרים:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א״כ מה ת״ל אחרים אחרים פחותין מהם – פי׳ כגון שחקים ולומ׳ שתהא חובה בשחקים. ר׳ אליעזר אומר אחרים והוציא לימד על כהנים בעלי מומין שכשרים להוצאת הדשן. פי׳ דסבי׳ ליה דכי כתי׳ אחרים אוהוציא קאי שיהא כהן המוציא את הדשן כהן אחר כלו׳ אפילו בעל מום: ולפום פשטא משמע דבהא פליג רבי אליעזר על ת״ק אבל מודה הוא דבעו׳ בגדי קדש מהקישא דלעיל. אבל בנמקי הרב החסיד ז״ל פי׳ דכיון דמכשר ליה בכהנים בעלי מומין אין להצריך בה בגדי קדש שאי אפשר שלא תהא הוצאת הדשן גריעא מתרומת הדשן ומה שאומ׳ לקמן כמחלוקת בהוצאת הדשן כך מחלוקת בהרמה. אינו אלא לענין הכשר בעלי מומין בלחוד כדפרש״י ז״ל דאלו לענין בגדים לדברי הכל תרומת הדשן בבגדי קדש כדכתיב בהדיא והוצאת הדשן בבגדי חול וה״ק קרא ולבש בגדים של אחרים בעלי מומין שאף הלובשים אחרים הם ולפירו׳ קמא אתיא שפיר כפשטא הא דאמרי׳ בסמוך [ולר׳ אליעזר] בגדים פחותים מנא ליה דאלמ׳ לר׳ אליעזר נמי לא שרינן אלא בגדים פחותים. ויש לתרץ לאידך פירושא דה״ק מנא ליה בעלמא דכל כי האי גוונא בעי׳ בגדים משונים שיהו או פחותים או של חול עד דדחיק נפשיה לפרושי אחרים דקרא בכהנים בעלי מומין ופריק דאי משום הא לא הוה צריך למכתב אחרים דההיא מדר׳ ישמעאל נפקא ודכותה דהא פריך תלמודא לעיל ולר׳ יהודה נשבר הציץ מנא ליה וכדפרי׳ בתוספות בפ״ק. והלשון הראשון הוא המחוור לפום סוגייא דשמעתין.
אם כן מה תלמוד לומר ״בגדים אחרים״? כוונתו לומר: פחותין מהן בטיב. ר׳ אליעזר אומר: נאמר: ״אחרים והוציא״ לימד על הכהנים בעלי מומין שהם ״אחרים״, שאינם ראויים לשאר עבודות הקודש, שכשרין להוציא את הדשן, שהוא לומד מן הכתובים שכהנים שאינם עושים עבודות אחרות הם העושים מלאכה זו.
If so, what is the meaning when the verse states: Other garments, which implies that the second set of garments is different from the first? It means they are of lower quality than the first set of garments. Rabbi Eliezer says a different interpretation of the words: Other garments. The verse states: “And put on other garments, and carry the ashes out of the camp,” in which the Hebrew juxtaposes the words “other” and “carry out.” This teaches that priests with physical blemishes, who are considered others in that they are not eligible to perform sacred tasks, are eligible to carry out the ashes.
ר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר מָר אֲחֵרִים פְּחוּתִין מֵהֶן כִּדְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּגָדִים שֶׁבִּשֵּׁל בָּהֶן קְדֵרָה לְרַבּוֹ לֹא יִמְזוֹג בָּהֶן כּוֹס לְרַבּוֹ.

The Gemara now explains the baraita in detail. The Master said in the baraita: The words: Other garments, teach that they are to be of lower quality than the garments worn during the removal of the ashes. This is in accordance with what was taught in the school of Rabbi Yishmael, as it was taught in the school of Rabbi Yishmael: Clothes worn by a servant as he was cooking food for his master that became soiled in the process should not be worn by him when he pours a cup for his master, which is a task that calls for the servant to present a dignified appearance. Similarly, one who performs the dirtying task of carrying out the ashes should not wear the same fine clothes worn to perform other services.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר מר אחרים פחותין מהן (מאי משמע) דתנא דבי ר׳ ישמעאל בגדים שבישל בהן קדרה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו ופשוטה היא.
אל ימזוג בהן לרבו – לפי שנתעשנו ונתלכלכו בבישול קדירה אף כאן לענין הוצאת הדשן אין כבוד המלך לשרת בהן שירות אחר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעתה מפרשים את הברייתא, אמר מר [החכם] בברייתא זו: בגדים אחרים פחותין מהן, ומעירים הרי זה כדתנא דבי [כמו ששנה החכם מבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל: בגדים שבשל בהן אדם קדרה לרבו שנתלכלכו על ידי כך לא ימזוג בהן כוס לרבו שהוא שירות מכובד וחשוב, וכן הוצאת הדשן לא תיעשה בבגדים המשובחים השייכים לעבודות אחרות. מלשון הברייתא לא נתברר היטב מהו היקף המחלוקת שבין התנא הראשון ור׳ אליעזר.
The Gemara now explains the baraita in detail. The Master said in the baraita: The words: Other garments, teach that they are to be of lower quality than the garments worn during the removal of the ashes. This is in accordance with what was taught in the school of Rabbi Yishmael, as it was taught in the school of Rabbi Yishmael: Clothes worn by a servant as he was cooking food for his master that became soiled in the process should not be worn by him when he pours a cup for his master, which is a task that calls for the servant to present a dignified appearance. Similarly, one who performs the dirtying task of carrying out the ashes should not wear the same fine clothes worn to perform other services.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ כְּמַחְלוֹקֶת בְּהוֹצָאָה כָּךְ מַחְלוֹקֶת בַּהֲרָמָה וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מַחְלוֹקֶת בְּהוֹצָאָה אֲבָל בַּהֲרָמָה דִּבְרֵי הַכֹּל עֲבוֹדָה הִיא.

The baraita taught that Rabbi Eliezer derived from the word other that blemished priests are eligible for the task of carrying out the ashes, while the first tanna derived a different teaching from those words. The Gemara clarifies the scope of the dispute between the first tanna and Rabbi Eliezer. Reish Lakish said: Just as there is a dispute between Rabbi Eliezer and the first tanna with regard to carrying the ashes out of the camp, so too, there is a dispute with regard to the removal of the ashes from the altar. Rabbi Eliezer maintains that the removal of the ashes may also be performed by blemished priests, while the first tanna disagrees. But Rabbi Yoḥanan said: The dispute is only with regard to carrying the ashes out of the camp, but all agree that the removal of the ashes is a bona fide Temple service that cannot be performed by blemished priests.
ר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ריש לקיש כמחלוקת בהוצאת הדשן שתנא קמא סבר עבודה היא ובעלי מומין פסולין בהן ר׳ אליעזר סבר אינה עבודה וכהנים בעלי מומין כשרים בה כך מחלוקת בהרמת הדשן ור׳ יוחנן אמר מחלוקת בהוצאה אבל בהרמה הכל עבודה היא והאי דאמרת אין לך עבודה שכשרה בשני כלים גלי רחמנא בכתונת ומכנסים וה״ה במצנפת ואבנט ומאי שני דפריש הני אצטריך מדו בד מדו כמדתו לא ארוך ולא קצר ומכנסי בד ילבש על בשרו ללמד שלא יהא דבר מקדים על בשרו למכנסיים כו׳. לימא כתנאי ומכנסי בד ילבש על בשרו מה ת״ל ילבש לרבות מצנפת ואבנט להרמה דברי ר׳ יהודה קסבר עבודה היא לפי׳ צריך שאר בגדים.
כמחלוקת בהוצאה – כשם שרבי אליעזר מכשיר בעלי מומין להוצאה כך מכשירן להרמה.
כך מחלוקת בהרמה. דכהנים בעלי מומין נמי כשירין לה דלאו עבודה היא כיון דסגי לה בשני כלים ודלא כרבי יהודה מיהא דבעי לה ד׳ כלים ומרבי מצנפת ואבנט להרמה ואחרים והוציא דקאמר לא בעי למימר אחרים שלא עשו תרומת הדשן דהא שתיהן שוות אלא אחרים לשאר עבודות קאי ומ״מ בהוצאת הדשן דוקא בעינן פחותין:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בפרש״י בד״ה כמחלוקת כו׳ מכשירן להרמה הס״ד ואח״כ מ״ה שכשירה כו׳ דכתיב הס״ד ואח״כ מ״ה גלי כו׳ ומאליך אתה למד כו׳ ובד״ה מאי שנא כו׳ מדכתיב כהן עבודה היא ואח״כ בד״ה מדו כו׳ בזבחים הס״ד ואח״כ מ״ה ילבש כו׳ ובד״ה על בשרו כו׳ וה״ל למכתב ומכנסי בד על בשרו ומהדר נמי אולבש דרישא כו׳ החסרים כאן מכהונת הדיוט עכ״ל כצ״ל מפי׳ ישן:
אמר ריש לקיש כמחלוקת בהוצאה של הדשן שר׳ אליעזר מתיר לעשותה על ידי בעלי מומין, כך מחלוקת בהרמה שלדעת ר׳ אליעזר אף בעלי מומים כשרים בה. ואילו ר׳ יוחנן אמר: מחלוקת זו אינה אלא בהוצאה של הדשן, אבל בהרמה — דברי הכל עבודה היא, ואינה כשרה בבעלי מומים.
The baraita taught that Rabbi Eliezer derived from the word other that blemished priests are eligible for the task of carrying out the ashes, while the first tanna derived a different teaching from those words. The Gemara clarifies the scope of the dispute between the first tanna and Rabbi Eliezer. Reish Lakish said: Just as there is a dispute between Rabbi Eliezer and the first tanna with regard to carrying the ashes out of the camp, so too, there is a dispute with regard to the removal of the ashes from the altar. Rabbi Eliezer maintains that the removal of the ashes may also be performed by blemished priests, while the first tanna disagrees. But Rabbi Yoḥanan said: The dispute is only with regard to carrying the ashes out of the camp, but all agree that the removal of the ashes is a bona fide Temple service that cannot be performed by blemished priests.
ר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מַאי טַעְמָא דְּרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר לָךְ אִי ס״דסָלְקָא דַעְתָּךְ עֲבוֹדָה הִיא יֵשׁ לְךָ עֲבוֹדָה שֶׁכְּשֵׁירָה בִּשְׁנֵי כֵלִים.

The Gemara explains: What is the reason behind the opinion of Reish Lakish? Reish Lakish could have said to you: If it enters your mind that the removal of the ashes is a bona fide Temple service, you are faced with the following difficulty: Do you have any Temple service that may be performed with only two garments rather than the full set of four vestments worn by the priests? In the Torah’s description of the garments worn to remove the ashes it says: “And the priest shall put on his linen garment, and his linen trousers shall he put on his flesh” (Leviticus 6:3).
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שכשירה בשני כלים – והכא מדו בד ומכנסי בד הוא דכתיב.
יש עבודה שכשרה בשני כלים – אבל איפכא לא תקשי לך יש לך דבר שאינו עבודה וטעונה בגדי כהונה כלל דהא לא קשה דגזירת הכתוב הוא להחמיר שהרי אין בזה איסור אם לובש בגדי כהונה שלא בעידן עבודה דמסקינן לקמן בריש פרק בא לו (יומא סט.) דבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן וגדולה מזו אמרינן לר׳ יוחנן דבין הוצאה בין הרמה בארבעה כלים בין לתנא קמא בין לר״א דתרוייהו מודו דמקיש בגדים שלובש לבגדים שפושט ואפי׳ הכי לר׳ אליעזר בעלי מומין כשרים להוצאה דלאו עבודה היא אע״ג דטעונה ארבעה כלים וקשה לי לריש לקיש דמוכח דלאו עבודה היא מדלא אצרכה קרא ארבעה כלים א״כ למה לי קרא לרבי אליעזר להכשיר בעלי מומין ומאי טעמא דתנא קמא דפסל בעלי מומין להוצאה ויש לומר משום דבעל מום חשיב כמו זר דס״ד אמינא וכי תעלה על דעתך שזר ובעל מום קריבים לגבי המזבח ולהכי צריך קרא לר״א והיינו טעמא דתנא קמא דפסל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אי ס״ד עבודה היא וכי יש לך עבודה שכשרה בשני כלים – ק״ל ואמאי לא קשיא ליה הכי לת״ק דסבר דבעי כהן תמים ובגדי קדש וי״ל דאיהו לכולי עלמא סביר׳ ליה דאפילו תרומת הדשן אינה עבודה שלימה כיון שהיא כשרה בשני כלים אלא שגזרת הכתוב היא לת״ק דכיון דיש בה צד עבודה שתהא צריכה כהן תמים ואלו סביר׳ ליה הכי לר׳ אליעזר לא הוה מחית תרי דרגי בהוצאת הדשן שתהא בבעל מום ובגדי חול אלא ודאי דבתרומת הדשן מחית חדא דרגא לאכשורי בשני כלים ובהוצאת הדשן דגריע טפי מחית ליה למיהוי אף בבגדי חול וזה הפי׳ כפי שיטת החסיד ז״ל ומיהו אכתי קשה טובא היאך איפשר ליה לריש לקיש למימר דרבי אליעזר מכשר בעלי מומין לתרומת הדשן דהא קתני בהדיא לימד על כהנים בעלי מומין שכשרין להוצאת הדשן וכהנים אחרים נמי דדריש מקרא דהוו בעלי מומין בהוצאה הוא דכתיב כדכתיב אחרים והוציא דאלו בהרמה הכהן סתמא כתיב דמשמע כהן כשר וי״ל דסבר ריש לקיש דלר׳ אליעזר גלי קרא בהוצאה וה״ה בהרמה מטעמא דמפרש בסמוך. ולהכי כתב רחמנא אחרים בלשון רבים למדרשיה בין על כהן המרים בין על כהן המוציא ודקתני שכשרין להוצאת הדשן נקט ליה אקרא אי נמי כל הוצאת הדשן במשמע ואפילו דתרומת הדשן ויש נוסחאות שגורסין שכשרין בדשן.
ומסבירים מאי טעמא [מה טעמו] של ריש לקיש — אמר [יכול היה לומר] לך: אי סלקא דעתך [אם עולה בדעתך לומר] כי הרמת הדשן עבודה היא, וכי יש לך עבודה שכשירה בשני כלים בכתונת ומכנסים בלבד? והרי בתיאור בגדי הכהן הנחוצים להוצאת הדשן נאמר רק: ״ולבש הכהן מידו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו והרים את הדשן״ (ויקרא ו, ג).
The Gemara explains: What is the reason behind the opinion of Reish Lakish? Reish Lakish could have said to you: If it enters your mind that the removal of the ashes is a bona fide Temple service, you are faced with the following difficulty: Do you have any Temple service that may be performed with only two garments rather than the full set of four vestments worn by the priests? In the Torah’s description of the garments worn to remove the ashes it says: “And the priest shall put on his linen garment, and his linen trousers shall he put on his flesh” (Leviticus 6:3).
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) ור׳וְרַבִּי יוֹחָנָן גַּלִּי רַחֲמָנָא בְּכֻתּוֹנֶת וּמִכְנָסַיִם וְהוּא הַדִּין לְמִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט.

And what is the explanation for Rabbi Yoḥanan’s opinion? In fact, the priest is required to wear all four priestly garments. The Merciful One reveals in the Torah that the priest must wear the tunic and the trousers like any other service so that one would not think that taking out the ashes may be performed in regular, non-sacred clothes. Once the Torah has made this point and mentioned these two specific garments, the same is true for the other two garments as well, i.e., the mitre and the belt.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גלי רחמנא בכתונת ובמכנסים – ולימדך שאינה כשירה בבגדי חול שלו ומאליך אתה למד שהיא עבודה וצריכה אף מצנפת ואבנט.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ור׳ יוחנן מסביר: כדי שלא תאמר שנעשית ההוצאה בבגדי חול שלו, לכך גלי רחמנא [גלתה התורה] שצריך בכתונת ומכנסים שהם בגדי קודש כדין כל עבודה אחרת, ומאחר שגילתה התורה עיקרון זה אם כן הוא הדין לשנים האחרים למצנפת ואבנט.
And what is the explanation for Rabbi Yoḥanan’s opinion? In fact, the priest is required to wear all four priestly garments. The Merciful One reveals in the Torah that the priest must wear the tunic and the trousers like any other service so that one would not think that taking out the ashes may be performed in regular, non-sacred clothes. Once the Torah has made this point and mentioned these two specific garments, the same is true for the other two garments as well, i.e., the mitre and the belt.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וּמַאי שְׁנָא הָנֵי מִדּוֹ בַּד מִדּוֹ גכְּמִדָּתוֹ מִכְנְסֵי בַד לְכִדְתַנְיָא דמִנַּיִן שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר קוֹדֶם לַמִּכְנָסַיִם שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא ו׳:ג׳} וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ.

The Gemara asks: If the Torah requires all four garments and mentions the tunic and trousers only as examples, what is different about these two that the Torah mentioned them in particular? The Gemara answers that these two particular garments were mentioned in order to teach certain halakhot. The Torah refers to the tunic as “his linen garment,” with the words “his garment” [middo], indicating that the tunic must conform to his exact size [middato] and should fit the priest perfectly. As for the words “linen trousers,” they come to teach that which was taught in a baraita: From where is it derived that as the priest gets dressed no garment should precede the trousers? As it is stated: “And his linen trousers shall he put on his flesh,” which implies that the trousers should be donned when the priest has nothing but his flesh, i.e., when he has no other garments on him yet.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי שנא הני – דנקט מאחר שצריכין כלן לשתוק מנייהו ואנא ידענא מדכתיב בהו כהן עבודה היא.
מדו כמדתו – כאן לימדך שיהא כתונת כהנים למדת קומתו לא נגררות ולא מסולקות והכי אמרינן בזבחים (דף יח.).
ילבש על בשרו – משמע שלובש בעודו ערום שאין עליו אלא בשרו דאי לא תימא הכי על בשרו למאי כתביה.
מניין שלא יהא דבר קודם כו׳ – אף על גב דגבי כהן גדול נמי כתיב בפרשת אחרי מות ומכנסי בד ילבש על בשרו איצטריך למיהדר ולמיכתביה בכהן הדיוט דלא הוה ילפינן להו מהדדי כיון דחלוקים הם לכמה ענינים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומאי שנא הני – כלומר כיון דעבודה היא וצריכה ד׳ בגדים אמאי טרח קרא למכתב הני טפי ממצנפת ואבנט או לכתבינהו כולהו או לא לכתוב חד מנייהו אלא ולבש הכהן בגדיו וממילא ידעי׳ כולהו כיון דבעי כהן ומהדרי׳ דכתבינהו לדרשא מדו בד וכו׳ ולריש לקיש אע״ג דאיצטריכו למכתב לגופיהו למעוטי מצנפת ואבנט ומיהו אכתי ש״מ אידך דרשא מדו כמדתו מדאפקיה בלשון מדה וקדימת מכנסים מדכתיב על בשרו וכדמפרש תלמודא ואזיל.
ושואלים: ולדעת ר׳ יוחנן ומאי שנא הני [מדוע שונים אלה] שדווקא אותם הזכיר הכתוב במפורש? ומשיבים: כי לדעתו הוזכרו אלה משום שיש ללמוד מהם הלכות מיוחדות. מה שנאמר: ״מדו בד״ הריהו ללמד שתהא הכתונת כמדתו המדוייקת של הכהן דווקא. ומה שנתפרשו: ״מכנסי בד״ — הרי זה בא לכדתניא [לכפי ששנינו בברייתא] בענין זה: מנין שלא יהא דבר קודם בלבישת בגדי כהונה למכנסים, שנאמר: ״ומכנסי בד ילבש על בשרו״ (ויקרא ו, ג) כלומר, על בשרו ממש, שצריכים המכנסים להיות תחילה.
The Gemara asks: If the Torah requires all four garments and mentions the tunic and trousers only as examples, what is different about these two that the Torah mentioned them in particular? The Gemara answers that these two particular garments were mentioned in order to teach certain halakhot. The Torah refers to the tunic as “his linen garment,” with the words “his garment” [middo], indicating that the tunic must conform to his exact size [middato] and should fit the priest perfectly. As for the words “linen trousers,” they come to teach that which was taught in a baraita: From where is it derived that as the priest gets dressed no garment should precede the trousers? As it is stated: “And his linen trousers shall he put on his flesh,” which implies that the trousers should be donned when the priest has nothing but his flesh, i.e., when he has no other garments on him yet.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְרֵישׁ לָקִישׁ מִדּוֹ כְּמִדָּתוֹ מִדְּאַפְּקֵיהּ רַחֲמָנָא בִּלְשׁוֹן מִדּוֹ שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר קוֹדֶם לַמִּכְנָסַיִם מֵעַל בְּשָׂרוֹ נָפְקָא.

The Gemara asks: And with regard to Reish Lakish, who maintains that these two garments are mentioned because they are the only two that the priest wears when removing the ashes, from where does he derive these two halakhot? The Gemara answers: The halakha that his linen garment, i.e., the tunic, must be according to his size is derived the fact that the Merciful One uses the expression “his garment,” i.e., his fitted garment, in the Torah, rather than calling it by its usual name, tunic. And the halakha that no garment should precede the trousers when the priest dresses is derived from the fact that the Torah added the phrase “on his flesh.”
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולרשב״ל – דאמר דווקא כתבינהו ולמימרא דאינה צריכה ארבעה נפקא ליה הנך תרתי דרשות מלשון המקרא ששינה בלשונו שלא כתיב כתונת למימרא מדו כמדתו ושלא יקדים דבר למכנסים מעל בשרו יתירא נפקא ליה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: וריש לקיש שלדעתו נכתבו שנים אלה בדווקא, מנין אם כן למד הוא הלכות מקובלות אלה? ומשיבים: שהוא למד את ההלכות מדיוק לשון הכתובים. כיצד? ענין מדו שתהא הכתונת כמדתו לומד הוא מדאפקיה רחמנא [ממה שהוציאה, ביטאה, התורה] חובת לבישת כתונת בלשון ״מדו״. ואת ההלכה שלא יהא דבר קודם למכנסים מן ההדגשה שבכתוב ״על בשרו״ נפקא [יוצא נלמד הדבר] לדעתו.
The Gemara asks: And with regard to Reish Lakish, who maintains that these two garments are mentioned because they are the only two that the priest wears when removing the ashes, from where does he derive these two halakhot? The Gemara answers: The halakha that his linen garment, i.e., the tunic, must be according to his size is derived the fact that the Merciful One uses the expression “his garment,” i.e., his fitted garment, in the Torah, rather than calling it by its usual name, tunic. And the halakha that no garment should precede the trousers when the priest dresses is derived from the fact that the Torah added the phrase “on his flesh.”
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) נֵימָא כְּתַנָּאֵי עַל בְּשָׂרוֹ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר יִלְבַּשׁ לְהָבִיא מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט לַהֲרָמָה דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

Let us say that the dispute between Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish is parallel to a dispute between tanna’im. As it was taught in a baraita that the Torah states: “And the priest shall put on his linen garment, and his linen trousers shall he put on his flesh” (Leviticus 6:3). The words “shall he put on” seem superfluous, since these same words were already stated earlier in the verse. Therefore, the Torah could have sufficed with saying: “And linen trousers on his flesh.” What is the meaning when the verse states: “Shall he put on”? This extra expression comes to include the donning of the mitre and the belt, which are not mentioned here explicitly, for the removal of the ash; this is the statement of Rabbi Yehuda.
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
על בשרו מה ת״ל – גבי הרמת הדשן כתיב ולבש הכהן וגו׳ והוה ליה למכתב ומכנסי בד על בשרו ומהדר נמי אולבש דרישיה דקרא מה ת״ל שוב ילבש במכנסים לרבות עוד לבישה כיוצא בה ומרבה שני בגדים החסרים כאן מכהונת הדיוט.
ילבש לרבות מצנפת ואבנט להרמה – פירוש דהכי קאמר קרא לרבות לבישה אחרת כיוצא בה דההיא לבישה דקרא דכתיב ולבש הכהן מדו בד וכו׳ דהיינו שני בגדים אחרים וקשה לי גבי הוצאה מנלן דבעי ארבעה בגדים כיון דגבי הרמה לא נפקא לן אלא מהיקשא א״כ הדרינן ומקשינן לבישה דהוצאה לפשיטה דהרמה כדלעיל ואמרינן בפרק איזהו מקומן (זבחים דף מט:) דבקדשים דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש ויש לומר דשמא לא מיקרי קדשים אלא גופי הקרבנות אבל בגדי כהונה חוזרין ומלמדין בהיקש אי נמי ילבש ריבויא הוא ולא הוי היקש אלא אתא לרבות לבישה אחרת וכיון דלא פירש כמה בגדים הוא מרבה אם אחד או שנים אין זה אלא גלוי מילתא בעלמא דשני בגדים קאמר כדכתיב בקרא אי נמי כמאן דאמר בפרק איזהו מקומן (זבחים דף מט:) הימנו ודבר אחר לא הוי היקש דכיון דגמרינן הוצאה מהרמה למאי דכתיב ביה גמרינן נמי מיניה מאי דאתיא ליה מהיקשא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה ילבש כו׳ וק״ל גבי הוצאה מנלן דבעי ד׳ בגדים כיון כו׳ עכ״ל יש לדקדק מהיכא פסיקא ליה דבעי בהוצאה ד׳ בגדים דאימא דקושטא דמהאי טעמא דאין דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש נימא דלא נילף הוצאה מהרמה לענין ד׳ בגדים אלא לענין מה להלן בגדי קודש כו׳ כדאמרי׳ לר״ל ויש ליישב דמשמע להו הא דאר״י מחלוקת בהוצאה אבל בהרמה ד״ה עבודה כו׳ דמחלוקת בהוצאה היינו אי הוה עבודה דומיא דד״ה בהרמה דעבודה היא וא״כ כיון דלת״ק הוי הוצאה עבודה ע״כ דבעי ד׳ בגדים דאל״כ תקשי לך יש לך עבודה דכשירה בב׳ כלים ודו״ק:
בא״ד לפשיטה דהרמה כדלעיל ואמרינן בפרק כו׳ כצ״ל:
תוס׳ ד״ה ילבש וכו׳ וי״ל דשמא לא מיקרי קדשים. עיין לקמן דף לב ע״א תוס׳ ד״ה מה לבישה:
ומעירים: נימא כתנאי [האם נאמר שמחלוקת זו היא כמחלוקת תנאים] שנחלקו כבר בנושא זה. שכן שנינו בברייתא: ״ומכנסי בד ילבש על בשרו״ (ויקרא ו, ג) מאחר שכבר נאמר ״על בשרו״ — ודאי בלבישה מדבר הכתוב, ואם כן מה תלמוד לומר ״ילבש״? אלא הרי זה בא להביא (להוסיף) שצריך ללבוש גם מצנפת ואבנט לצורך מצוות הרמה, אלה דברי ר׳ יהודה.
Let us say that the dispute between Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish is parallel to a dispute between tanna’im. As it was taught in a baraita that the Torah states: “And the priest shall put on his linen garment, and his linen trousers shall he put on his flesh” (Leviticus 6:3). The words “shall he put on” seem superfluous, since these same words were already stated earlier in the verse. Therefore, the Torah could have sufficed with saying: “And linen trousers on his flesh.” What is the meaning when the verse states: “Shall he put on”? This extra expression comes to include the donning of the mitre and the belt, which are not mentioned here explicitly, for the removal of the ash; this is the statement of Rabbi Yehuda.
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) רַבִּי דּוֹסָא אוֹמֵר לְרַבּוֹת בִּגְדֵי כֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁכְּשֵׁירִין לְכֹהֵן הֶדְיוֹט.

Rabbi Dosa says: The extra expression comes to include the permissibility of the High Priest’s clothes that he wears on Yom Kippur, which are linen garments identical to those of the common priest, to teach that they are acceptable to be used afterward by common priests in their service. In other words, the expression teaches that the High Priest’s garments need not be permanently retired from service after Yom Kippur, unlike the opinion of another Sage, as will be explained below.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ דוסא אומר לרבות בגדי כ״ג של יום הכיפורים שהן בד שכשרין לכהן הדיוט. מאי לאו בהא קמפלגי תנא קמא סבר עבודה היא. ור׳ דוסא סבר לאו עבודה היא. ודחינן לא כולי עלמא עבודה היא. ותנא קמא סבר צריך קרא לרבויי. לפיכך כתיב ילבש לרבות מצנפת ואבנט.
רבי דוסא אומר – להביא ארבעה בגדי לבן ששמש בהן כהן גדול ביום הכפורים שכשרין להדיוט כל השנה ואתיא ילבש ילבש מהתם דלא תימא והניחם שם כתיב בהו לומר שטעונין גניזה דס״ל לר׳ דוסא והניחם שם שלא ישתמש בהן ליום הכפורים אחר כדאמרינן בפ״ק (דף יב:).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ דוסא אומר: ריבוי לשון זה ״ילבש״ בא לרבות בגדי כהן גדול ביום הכפורים שהם בגדי לבן כבגדי כהן הדיוט, שהן כשירין אחר כך לעבודה לכהן הדיוט, ואינם צריכים גניזה לאחר שאין הכהן הגדול יכול ללובשם בשנית לעבודת יום הכיפורים לשנה אחרת.
Rabbi Dosa says: The extra expression comes to include the permissibility of the High Priest’s clothes that he wears on Yom Kippur, which are linen garments identical to those of the common priest, to teach that they are acceptable to be used afterward by common priests in their service. In other words, the expression teaches that the High Priest’s garments need not be permanently retired from service after Yom Kippur, unlike the opinion of another Sage, as will be explained below.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אָמַר רַבִּי שְׁתֵּי תְשׁוּבוֹת בְּדָבָר חֲדָא דְּאַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל לֹא זֶה הוּא אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן הֶדְיוֹט וְעוֹד בְּגָדִים שֶׁנִּשְׁתַּמַּשְׁתָּ בָּהֶן קְדוּשָּׁה חֲמוּרָה תִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן קְדוּשָּׁה קַלָּה אֶלָּא מָה תַּלְמוּד לוֹמַר יִלְבַּשׁ

Rabbi Yehuda HaNasi says: There are two refutations against Rabbi Dosa’s interpretation: One is that the belt of the High Priest that he wears on Yom Kippur is made only of linen and is not identical to the belt of the common priest, which, in Rabbi Yehuda HaNasi’s opinion, is made of wool and linen. Therefore, it is impossible for the High Priest’s Yom Kippur garments to be used by a common priest. And furthermore, with regard to garments that you used to perform the services of the most severe sanctity, i.e., the services performed by the High Priest on Yom Kippur, can it be that you will then use them to perform services of lesser sanctity by a common priest? Instead of this, a different interpretation must be said. What, then, is the meaning when the verse states the superfluous words “shall he put on”?
רש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אבנטו של כהן גדול – ביום הכפורים שהוא של בוץ לא זהו אבנטו של כהן הדיוט לעולם לפי שאינו משמש אלא בשל כלאים.
חדא דאבנטו של כהן כו׳. וא״ת דנוקי לילבש לריבויי כל הני דמצי לריבויי לבד מאבנט דכי מוקמי ליה נמי לרבות מצנפת ואבנט לא מוקמי ליה בכולהו יש לומר דאמילתיה פריך דקאמר לרבות בגדי כהן גדול כו׳ משמע דאכולהו קאי וא״ת ומאי דפריך ליה רבי מאבנט הא איהו לא מיירי באבנט כיון דמכשיר הרמה בשני כלים לאו קושיא היא שהוא בא לרבות שבגדי כ״ג כשירין לכהן הדיוט בכל עבודות שיש שם ד׳ בגדי כהונה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רבי: שתי תשובות בדבר לדחות רעיון זה, חדא [אחת מהן]: משום שאבנטו של כהן גדול ביום הכיפורים עשוי פשתן בלבד ולא זהו אבנטו של כהן הדיוט שאבנט זה עשוי לדעתו כלאים, צמר ופשתים יחד. ועוד: וכי בגדים שנשתמשת בהן קדושה חמורה של כהן גדול תשתמש בהן קדושה קלה של כהן הדיוט?! אלא מה תלמוד לומר מן הריבוי ״ילבש״ —
Rabbi Yehuda HaNasi says: There are two refutations against Rabbi Dosa’s interpretation: One is that the belt of the High Priest that he wears on Yom Kippur is made only of linen and is not identical to the belt of the common priest, which, in Rabbi Yehuda HaNasi’s opinion, is made of wool and linen. Therefore, it is impossible for the High Priest’s Yom Kippur garments to be used by a common priest. And furthermore, with regard to garments that you used to perform the services of the most severe sanctity, i.e., the services performed by the High Priest on Yom Kippur, can it be that you will then use them to perform services of lesser sanctity by a common priest? Instead of this, a different interpretation must be said. What, then, is the meaning when the verse states the superfluous words “shall he put on”?
רש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא כג: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יומא כג:, ר׳ חננאל יומא כג:, רש"י יומא כג:, תוספות יומא כג:, תוספות ישנים יומא כג:, בית הבחירה למאירי יומא כג: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא כג:, מהרש"א חידושי הלכות יומא כג:, מהרש"א חידושי אגדות יומא כג:, גליון הש"ס לרע"א יומא כג:, פירוש הרב שטיינזלץ יומא כג:, אסופת מאמרים יומא כג:

Yoma 23b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 23b, R. Chananel Yoma 23b, Rashi Yoma 23b, Tosafot Yoma 23b, Tosefot Yeshanim Yoma 23b, Meiri Yoma 23b, Ritva Yoma 23b, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 23b, Maharsha Chidushei Aggadot Yoma 23b, Gilyon HaShas Yoma 23b, Steinsaltz Commentary Yoma 23b, Collected Articles Yoma 23b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144