פרק יא – נושאין על האנוסה
(1) 
שֶׁיֹּאמְרוּ דְּבַר שְׁמוּעָה מִפִּי בעוה״ז בָּעוֹלָם הַזֶּה דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי כׇּל ת״ח תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאוֹמְרִים דְּבַר שְׁמוּעָה מִפִּיו בָּעוֹלָם הַזֶּה שִׂפְתוֹתָיו דּוֹבְבוֹת בַּקֶּבֶר אָמַר ר׳ רַבִּי יִצְחָק בֶּן זְעֵירָא וְאִיתֵּימָא שִׁמְעוֹן נְזִירָא מַאי קְרָאָה {שיר השירים ז׳:י׳} וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים.
שֶׁיֹּאמְרוּ דְּבַר שְׁמוּעָה מִפִּי that they will say a matter of halakha in my name in this world when I have passed on to another world. As Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: With regard to any Torah scholar in whose name a matter of halakha is said in this world, his lips mouth the words in the grave, as though he is talking. Rabbi Yitzḥak ben Ze’eira said, and some say this was stated by Shimon the Nazirite: What is the verse from which it is derived? “And the roof of your mouth is like the best wine that glides down smoothly for my beloved, moving gently the lips of those who are asleep” (Song of Songs 7:10).
1. אדם: חסר בכ״י פרמה .
2. ומפותת בנו: חסר בכ״י פרמה .
3. גמ׳: חסר בכ״י נ .
4. באמה ובבתה: כ״י נ : ״בבתה ובאמה״.
5. תנן: דפוסים : תנא .
6. בכולן נאמרה, וכאן נאמרה: כ״י נ : ״נאמרה בכלן, ונאמר כאן״.
7. ואיש אשר יקח אשה ואתה אמה...זמה היא: כ״י פרמה : ״ואיש אשר יקח אשה את אחותה״. דפוסים עד: ואת אמה .
8. ערותן: חסר בכ״י נ .
9. דידה, דידה: חסר בכ״י פרמה .
10. וכתיב: כ״י נ : ״והא כתיב״.
11. ערות אשה...וגו׳: כ״י פרמה עד: ״את בת בנה״.
12. איפוך אנא... בהו: חסר בכ״י פרמה .
שיאמרו דבר שמועה מפי בעולם הזה – שיהיו שפתי נעות בקבר כאילו אני חי.
דובבות – נעות לשון דבר שמרתיח ומבצבץ.
פרק אחד עשר בעזרת הצור:
נושאין על האנוסה וכו׳ זה הפרק יכלול קצת החלק הרביעי בענין איסורי ביאה וקצת החלק הראשון בעניני הלכות חליצה ויבום ובפרט בקצת בני אדם שאין ראויין לחליצה ויבום ובספיקי ולדות על אי זה צד חולצין ונתגלגל מזה לבאר בספיקי ולדות של כהונה היאך דנין בהם לעניני דינין שבכהונה ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לארבעה חלקים הראשון בענין איסורי ביאה והשני בענין קצת בני אדם שאין ראויין לחליצה ויבום והשלישי בענין דין ספיקי ולדות לענין חליצה ויבום והרביעי בענין דין ספיקי ולדות שבכהונה לענין דינין שבכהונה זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שכבר קדם:
והמשנה הראשונה תבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר נושאין על האנוסה ועל המפותה האונס והמפתה על הנשואה חייב נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו אנוסת בנו ומפותת בנו ר׳ יודה אוסר באנוסת אביו ובמפותת אביו אמר הר״ם הדין בזאת ההלכה הוא לפי מה שאספר וזה כי האדם כאשר נחשד על האשה על הפנים אשר קדם לנו באמרו הנטען מן השפחה ותתאמת החשד עמה הנה אין מותר ליקח קרובת זאת האשה ור״ל באמרו קרובות הקרובות אשר נאסרו לה בעבורה אם היתה אשתו וכן כאשר אנס אדם אשה או פתה אין מותר לו לישא הקרובות שלה וזאת המניעה מדרבנן וסבתה הרחקת עבירה לפי שאם נשא קרובתה אפשר שתבא אל ביתו לבקר את אשתו והיא קרובתה ויהיה לבו גס בה ויבאו לידי עבירה ולכן כאשר מנה זאת האנוסה או המפותה אשר נחשד עליה מותר עליו לישא קרובתה לפי שהרי סרה זאת הסבה ואמרו נושאין על האנוסה רצו כן אחר מותה ור׳ יהודה יביא ראיה מאמרו לא יגלה כנף אביו ר״ל כנף שראה אביו לא יגלה ואין הלכה כר׳ יהודה:
אמר המאירי נושאין על האנוסה ועל המפותה ר״ל שאם אנס או פתה את האשה מותר לישא בתה או אמה או אחותה שלא נאסרו קרובות אלא מחמת נשואין שהעריות שאר כתיב בהו ואין שאר אלא דרך נשואין ואלו אונס ומפתה על הנשואה חייב ר״ל שאם נשא אשה ואחר כך אנס או פתה את בתה או את אמה או את אחותה חייב אמה משום חמותו ובשריפה ובתה משום בת אשתו ובשריפה גם כן ואחותה משום אחות אשתו ובכרת וכן הלכה ויתבאר בגמרא שזו שאמרו נושאין על האנוסה ועל המפותה שמשמעו אף לכתחלה פירושו לאחר מיתת האנוסה והמפותה אבל בחייה אסור מדרבנן שהאנוסה והמפותה באות אצלו בטענת ראיית קרובתן ומתוך שלבו גס בה יבא לידי הרגל עבירה ולא סוף דבר באנס או פתה בודאי אלא אף בנטען כן ומכל מקום אם כנס לא יוציא אף באנס או פתה ודאי ואין צריך לומר בנטען וקרובות אלו שאסרו לכתחלה באונס ומפתה ובנטען יש אומרין דוקא באותם שהוזכרו ר״ל אמה ובתה ואחותה וכמו שאמרו בבריתא בסוגיא זו הנטען מן האשה אסור באמה ובאחותה ובבתה והואיל ואין זה אלא גזירה בעלמא אין לך אלא אותם שמנו חכמים ומכל מקום הגאונים החמירו בכל הקרובות שהן שבע ר״ל אמה ואם אמה ואם אביה בתה ובת בתה ובת בנה ואחותה וכן כתבוה גדולי המחברים:
נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו אפילו לכתחלה וכן אנוסת בנו ומפותת בנו שלא נאמר אלא אשת אביך ואשת בנך וכן שכתוב בהן שאר ואין שאר אלא בנשואין ר׳ יהודה אוסר באנוסת אביו ומפותת אביו ומדכתיב לא יגלה כנף אביו כנף שראה אביו אף שלא בדרך נשואין לא יגלה ומכל מקום תנא קמא מוקים ליה לשומרת יבם של אביו ולעבור עליו בשלשה לאוין משום דודתו ומשום יבמה לשוק ומשום כנף אביו כמו שהתבאר ואין הלכה כר׳ יהודה אלא כחכמים:
זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שביארנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אע״פ שאין אנו צריכים בהם לענין פסק לענין ביאור מיהא כך הם:
שיאמרו דבר שמועה והלכה מפי בעולם הזה, כאשר אהיה אני בעולם אחר. שאמר ר׳ יוחנן משום (בשם) ר׳ שמעון בן יוחי: כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות (רוחשות כאילו הוא מדבר) בהיותו בקבר. ואמר ר׳ יצחק בן זעירא, ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת שמעון נזירא: מאי קראה [מהו הכתוב] המלמד על כך — שנאמר: ״וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים״ (שיר השירים ז, י) —
that they will say a matter of halakha in my name in this world when I have passed on to another world. As Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: With regard to any Torah scholar in whose name a matter of halakha is said in this world, his lips mouth the words in the grave, as though he is talking. Rabbi Yitzḥak ben Ze’eira said, and some say this was stated by Shimon the Nazirite: What is the verse from which it is derived? “And the roof of your mouth is like the best wine that glides down smoothly for my beloved, moving gently the lips of those who are asleep” (Song of Songs 7:10).
הכל
(2) כְּכוֹמֶר שֶׁל עֲנָבִים מָה כּוֹמֶר שֶׁל עֲנָבִים כֵּיוָן שֶׁמַּנִּיחַ אָדָם אֶצְבָּעוֹ עָלָיו מִיָּד דּוֹבֵב אַף תַּלְמִידֵי חֲכָמִים כֵּיוָן שֶׁאוֹמְרִים דְּבַר שְׁמוּעָה מִפִּיהֶם בעוה״ז בָּעוֹלָם הַזֶּה שִׂפְתוֹתֵיהֶם דּוֹבְבוֹת בַּקֶּבֶר.:
He explains: This is like a pile [komer] of grapes left to warm before they are pressed: Just as in the case of a pile of grapes, when a person places his finger on it, immediately it moves, as the wine bursts through and the whole pile shakes, so too with Torah scholars: When a teaching is said in their name in this world their lips mouth the words in the grave. For this reason Rabbi Yoḥanan wanted his Torah statements to be attributed to him, so that he would earn eternal life.
ערך דבב
דבב – א(יבמות צז. סנהדרין צ: בכורות ל: ובשקלים ירושלמי בסוף גמ׳ דפרק מצטרפין שקלים) אגורה באהלך עולמים וכו׳ עד דובב שפתי ישנים ככומר של ענבים מה כומר זה כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב אף שפתותיהן של צדיקים כיון שאומרים הלכה מפיהם שפתותיהן מרחשות עמהן בקבר. ס״א דובבות מה הנאה יש לו בר נזירא אמר כהדין דשתי קונדיטון רבי יצחק אמר כהדין דשתי חמר עתיק דאף על גב דשתי ניה טעמי׳ בפומי׳. גידול אומר האומר דבר בשם אומרו יראה כאלו בעל שמועה עומד לנגדו כדכתיב אך בצלם יתהלך איש חזינהו נשיפוותיה דקא דבבן.
א. [פליעסען לאנגזאם שלייכען.]
כומר – כלי שמניחין בו ענבים עד שמתחממין ויינו נוח לצאת כמו מכמר בישרא דתמיד נשחט (פסחים נח.).
דובב – היין רוחש ונע ויוצא למעלה. דובב פריט״ה.
ככומר (כערימה) של ענבים שמניחים אותה להתחמם לפני הדריכה; מה כומר של ענבים, כיון שמניח אדם אצבעו עליו — מיד דובב, שהיין מבצבץ לצאת, והכל מתנועע בו, אף תלמידי חכמים, כיון שאומרים דבר שמועה מפיהם בעולם הזה שפתותיהם דובבות בקבר. ולכן רצה ר׳ יוחנן שתיאמר שמועה בשמו, כדי שיהיו לו חיי עולמים.
He explains: This is like a pile [komer] of grapes left to warm before they are pressed: Just as in the case of a pile of grapes, when a person places his finger on it, immediately it moves, as the wine bursts through and the whole pile shakes, so too with Torah scholars: When a teaching is said in their name in this world their lips mouth the words in the grave. For this reason Rabbi Yoḥanan wanted his Torah statements to be attributed to him, so that he would earn eternal life.
הכל
(3) אֶחָד בֶּן ט׳ תֵּשַׁע שָׁנִים וְכוּ׳.: וּרְמִינְהוּ אבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת יָבִיאוּ רְאָיָה שֶׁהוּא בֶּן עֶשְׂרִים וְהוּא הַסָּרִיס לֹא חוֹלֵץ וְלֹא מְיַיבֵּם.
§ The Gemara addresses the statement of the mishna that this is the halakha both for a boy who is nine years and one day old as well as a twenty-year old who has not developed two pubic hairs. In both cases, their sexual relations are not considered proper intercourse with regard to levirate marriage. And the Gemara raises a contradiction against this from the following source: With regard to a man twenty years old who has not developed two pubic hairs, they must bring proof that he is twenty years old, and he is established as a eunuch, who may neither perform ḥalitza nor perform levirate marriage.
א׳ בן ט׳ שנים וכו׳ ורמינהי בן כ׳ שנה שלא הביא ב׳ שערות יביאו ראיה שהוא בן כ׳ שנה והוא הסריס לא חולץ ולא מיבם. פי׳ שמא בן כ׳ שלא הבאי ב״ש גדול הוי וזה שלא הביא מחמת שהוא סריס והיכא מחשבינן לו כבן ט׳ ולאו מי איתמר עלה אר״ש ברר״י א״ר והוא שנולדו בו סימני סריס. א״ר דיקא נמי דקתני והוא הסריס ש״מ. דיקא אימתי חשבינן ליה כסריס והוא גדול כשנולדו בו סימני סריס דאמרן עליל בפ׳ הערל. אבל אם לא נולדו בו סמני סריס עד כמה תני ר״ח עד רוב שנותיו פי׳ שהוא ל״ו שנה חשבינן ליה כבן ט׳ מכאן ואילן הוא בחזקת סריס ודינו כגדול.
נושאין על האנוסה. פי׳ לאחר שאנס ופתה את האשה מותר לישא בתה ואחותה ואמה. האנוס והמפתה על הנשואה חייב. נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו אנוסת בנו ומפות בנו. ור״י אוסר באנוסא אביו וממפותת אביו. [תנינא] תניא להא דת״ר אנס אשה מו׳ לישא בתה נשא אשה אסור לישא בתה פי׳ לא מבעי׳ דתפסי בהו קידושין אלא מותר לכתחילה. ובמתני׳ נמי הכי תנן נושאין דמשמע לכתחילה אנס אשה מותר לישא בתה. ורמניהו הנטען מן האשה פי׳ הנחשד ויצא עליו קול אסור באמה ובתה ובאחותה. ומהדר מדרבנן. פי׳ שמא יבא עלי׳ לאחר שישא קרובותי׳. וכל היכי דאיכא איסורא דרבנן תני נושאים לכתחילה בתמי׳, כי תנן מתני׳ נמי לאחר מיתה תנן. מי שמתה האנוסה והמפותה דתו ליכא למיגזר מידי. אבל ודאי בחיי אנוסה אסור לישא בקרובותה. מנה״מ דת״ר בכולן נאמר בהן שכיבה וכאו נאמר בהן קיחה לומר לך דרך לקיחה אסרה תורה. פי׳ בכלתו ודודתו וזכר ובהמה נאמר בהן שכיבה וכאן באשה ואמה ואחות אשה נאמר בהן קיחה.
יביאו ראיה. קרובי היבמה. והוא הסריס. קס״ד דהכי קאמ׳, ואם יהיה בן עשרים נחזיקנו בסריס, ולא חולץ ולא מיבם, ופטורה היבמה. אלמ׳ גדול הוא, דלא אמרינן קטן הוא וימתינו לו, ותהא זקוקה עדין. והוא. כלומ׳ אע״ג דמייתו ראיה שהוא בן עשרים לא נחזיקנו בסריס עד שנולדו בו סימני סריס, דמוכחא מילתא דהאי דלא אייתי משום דסריס הוא. אבל כל כמה דלא חזינן ליה סימני סריס תלינן ואמרי׳ דמשום קטנות הוא ועדין יביא שתי שערות. עד כמה. נידון בקטן. כי אתו. בן עשרים לקמיה למבדקא אי משום קטנות הוא או משום סריסות. רוב שנותיו. ל״ה ויום אחד, כדכתו׳1 ימי שנותינו בהם שבעים שנה.
פרק נושאין
1. תהלים צ, י.
א שנינו במשנה: אחד בן תשע שנים ויום אחד ואחד בן עשרים שלא הביא שערות, שווים לענין ייבום, שאין ביאתם ביאה גמורה. ורמינהו [ומטילים, מראים סתירה], ממה ששנינו: בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות — יביאו ראיה שהוא בן עשרים, והוא הסריס שמדובר בו, ולענין ייבום — לא חולץ ולא מייבם.
§ The Gemara addresses the statement of the mishna that this is the halakha both for a boy who is nine years and one day old as well as a twenty-year old who has not developed two pubic hairs. In both cases, their sexual relations are not considered proper intercourse with regard to levirate marriage. And the Gemara raises a contradiction against this from the following source: With regard to a man twenty years old who has not developed two pubic hairs, they must bring proof that he is twenty years old, and he is established as a eunuch, who may neither perform ḥalitza nor perform levirate marriage.
הכל
(4) בַּת עֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת יָבִיאוּ רְאָיָה שֶׁהִיא בַּת עֶשְׂרִים וְהִיא הָאַיְלוֹנִית לֹא חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַיבֶּמֶת.
Likewise, in the case of a woman who is twenty years old and has not developed two pubic hairs, they must bring proof that she is twenty years old, and that she is a sexually underdeveloped woman, who may neither perform ḥalitza nor enter into levirate marriage. This shows that the status of a nine-year-old male and a twenty-year old man without pubic hairs are not the same, as the intercourse of a nine-year-old is considered of some significance, whereas that of a eunuch is entirely disregarded, as he may not even perform ḥalitza.
וכיוצא בו: בת עשרים שנה שלא הביאה שתי שערות — יביאו ראיה שהיא בת עשרים, והיא האילונית — לא חולצת ולא מתייבמת. ואם כן, הרי אין הדברים דומים, שביאת בן תשע שנים בכל זאת נחשבת במקצת, ואילו הסריס אין ביאתו חשובה כלל, שהרי גם אינו חולץ!
Likewise, in the case of a woman who is twenty years old and has not developed two pubic hairs, they must bring proof that she is twenty years old, and that she is a sexually underdeveloped woman, who may neither perform ḥalitza nor enter into levirate marriage. This shows that the status of a nine-year-old male and a twenty-year old man without pubic hairs are not the same, as the intercourse of a nine-year-old is considered of some significance, whereas that of a eunuch is entirely disregarded, as he may not even perform ḥalitza.
הכל
(5) הָא אִתְּמַר עֲלַהּ א״ר אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק אָמַר רַב בוְהוּא שֶׁנּוֹלְדוּ לוֹ סִימָנֵי סָרִיס אָמַר רָבָא דַּיְקָא נָמֵי דְּקָתָנֵי וְהוּא הַסָּרִיס שְׁמַע מִינַּהּ.
The Gemara answers: Wasn’t it stated with regard to this baraita that Rav Shmuel bar Yitzḥak said that Rav said: And this halakha applies only if he developed other signs of a eunuch by the age of twenty. The mishna, by contrast, is referring to one who merely showed the signs of maturity at a late age. Rava said: The language of the baraita is also precise, as it teaches: And he is the eunuch. One can learn from here that this is referring to one who is definitely a eunuch.
והוא שנולדו כו׳ – הא דקתני דחשבינן ליה כגדול כגון שנולדו לו סימני סריס דמוכחא מילתא דהאי דלא מייתי משום דסריס הוא אבל כל כמה דלא חזינן ביה סימני סריס תלינן ביה קטנות וחיישינן דלמא אתו.
ומשיבים: הא אתמר עלה [הרי כבר נאמר על כך] אמר רב שמואל בר יצחק אמר רב: והוא שנולדו לו בזה שהיה בן עשרים סימני סריס אחרים. ולכן אין ביאתו נחשבת, ואילו במשנתנו מדובר במי שלא הביא סימני בגרות עד לגיל מאוחר. אמר רבא: דיקא נמי [מדוייק גם כן] שכך יש להבין, דקתני [ששנה שם]: והוא הסריס. שמע מינה [למד מכאן] שמדובר פה במי שברור לנו שהוא סריס.
The Gemara answers: Wasn’t it stated with regard to this baraita that Rav Shmuel bar Yitzḥak said that Rav said: And this halakha applies only if he developed other signs of a eunuch by the age of twenty. The mishna, by contrast, is referring to one who merely showed the signs of maturity at a late age. Rava said: The language of the baraita is also precise, as it teaches: And he is the eunuch. One can learn from here that this is referring to one who is definitely a eunuch.
הכל
(6) וְכִי לֹא נוֹלְדוּ לוֹ סִימָנֵי סָרִיס עַד כַּמָּה תָּנֵי דְּבֵי רַבִּי חִיָּיא געַד רוֹב שְׁנוֹתָיו.
The Gemara asks a question with regard to the halakha itself: And in a case where he does not develop the signs of a eunuch, until what age is he considered a minor? The school of Rabbi Ḥiyya taught: Until most of his years have passed, i.e., until he reaches the age of thirty-five, i.e., halfway to seventy, the standard length of a man’s life.
ערך חם
חם – א(יבמות צז. ובירושלמי בשקלים בסוף פרק מצטרפין שקלים דרכונות) אלא אימא עד שנקרע ספר תורה בחמתן פי׳ זה היה מושכו אצלו וזה היה מושכו אצלו עד שנקרע.
א. [אייפער.]
ושואלים לעצם ההלכה: וכי [וכאשר] לא נולדו לו סימני סריס, עד כמה שנים מחשיבים אותו כקטן? תני דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של ר׳ חייא: עד רוב שנותיו, כלומר, עד שנעשה בן שלושים וחמש שנים ויום אחד (שהן מחצית שבעים שנה — שנות חיי אדם רגיל, ומשהו).
The Gemara asks a question with regard to the halakha itself: And in a case where he does not develop the signs of a eunuch, until what age is he considered a minor? The school of Rabbi Ḥiyya taught: Until most of his years have passed, i.e., until he reaches the age of thirty-five, i.e., halfway to seventy, the standard length of a man’s life.
הכל
(7) כִּי אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא אִי כָּחוּשׁ אֲמַר לְהוּ זִילוּ אבריוהו וְאִי בָּרִיא אֲמַר לְהוּ זִילוּ אכחשוהו דְּהָנֵי סִימָנִין זִמְנִין דְּנָתְרִי מֵחֲמַת כְּחִישׁוּתָא וְזִמְנִין דְּנָתְרִי מֵחֲמַת בְּרִיּוּתָא.:
On the same issue, the Gemara relates: When they would come before Rava to inquire about someone who had reached the age of maturity but had not yet developed the physical signs, if the person in question was thin, he would say to them: Go and fatten him up before we decide on his status. And if he was fat, he would say to them: Go and make him thin. As these signs, the pubic hairs of maturity, sometimes they fall off due to thinness and sometimes they fall off due to fatness. It is therefore possible that after his bodily shape is adjusted he will develop the signs of maturity and will not have the status of a eunuch.
כי אתו לקמיה דרבא – בן כ׳ שלא הביא למבדק אי משום קטנות אי משום סריסות.
אבריוהו – האכילוהו והשקוהו עד שיהא בריא ושמן.
רש״י בד״ה כי אתו לקמיה דרבא בן כ׳ כו׳ למבדק אי משום כו׳. ונ״ב רבים טועים בדעת רש״י ומפרשים שבעו למבדק אי הוי קטן או סריס וטעות בידם דלא שייך בדיקה אלא בשערות וא״כ אי הוה ליה שערות יצא מכלל קטנות ואף מכלל סריס אפי׳ הוי ליה סימני שערות כדלעיל יביאו ראיה שהוא סריס וק״ל וגם מנין לרש״י לפרש כן דבע״כ בבדיקות שערות איירי אלא ה״פ שבעו למבדקיה אם ימצא לו שערות קטנות בבדיקה ועל זה פרש״י דמיירי בין לענין קטנות בין לענין סריסות ושפיר שייך בהו בדיקה אי להוי ליה שערות יצא מכלל קטנות וגם מכלל סריסות ועל זה השיב רבא שלא יבדקו עתה דשמא הוה ליה שערות ונתרי כו׳ ודו״ק:
סליק פרק האשה רבה נושאין על האנוסה:
באותו נושא מסופר: כי אתו לקמיה [כאשר היו באים לפני] רבא לשאול על מי שהגיע לשנים הראויות לבגרות ולא נראו בו סימני בגרות, אי כחוש [אם היה הנדון רזה] אמר להו [להם]: זילו אבריוהו [לכו והבריאו, השמינו אותו] קודם שיבוא לדון בעניינו ולקבוע בו הלכה. ואי בריא [ואם היה שמן] אמר להו [להם]: זילו אכחשוהו [לכו והרזו אותו], דהני סימנין [שסימנים אלה], השערות, שהן סימני בגרות, זמנין דנתרי [פעמים שהן נושרות] מחמת כחישותא [רזון], וזמנין דנתרי [ופעמים שהן נושרות] מחמת בריותא [שומן], ושמא אם יגיע למצב גופני ראוי יתברר שיש בו סימני בגרות, ולא יצטרכו לדונו כסריס.
On the same issue, the Gemara relates: When they would come before Rava to inquire about someone who had reached the age of maturity but had not yet developed the physical signs, if the person in question was thin, he would say to them: Go and fatten him up before we decide on his status. And if he was fat, he would say to them: Go and make him thin. As these signs, the pubic hairs of maturity, sometimes they fall off due to thinness and sometimes they fall off due to fatness. It is therefore possible that after his bodily shape is adjusted he will develop the signs of maturity and will not have the status of a eunuch.
הכל
(8)
הדרן עלך האשה רבה
פרק יא – נושאין על האנוסה
Chapter 11
הא דתנן גיורת שנתגיירו בניה עמה לא חולצין ולא מייבמין פי׳ אסורים ליבם מדרבנן משום דמחלפי באשת אחיו מן האם ודוקא בשהן אחים מן האב (ולא) ומן האם אבל אחוה מן האב ולא מן האם שריא ואחים מן האב ומן האם נמי דאסיר ה״מ (בנים דאשה) [דווקא בנשים] דאנסוב לבתר דאתגייר אבל בנשים דאנסיב כשהוא עובד כוכבים לכ״ע שרי אפי׳ באחים מן האם והיכא דראשון הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה והשני הורתו ולידתו בקדושה חייבים כרת משום אשת אח. תניא עובד כוכבים שהיתה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה יש לו שאר האם ואין לו שאר האב כיצד נשא אחותו מן האם יוציא מן האב יקיים אחות אב מן האם יוציא מן האב יקיים. אח מן האם יוציא מן האב רמ״א יוציא וחכ״א יקיים שהיה רמ״א כל ערוה שהיא משום שאר האם יוציא מן האב יקיים ומותר באשת אחיו ובאשת אחי אביו. ושאר כל העריות מותרות לו לאתויי אשת אביו נשא אשה ובתה כונס [אחת] ומוציא [אחת] ולכתחלה לא יכנוס:
[נושאין על האנוסה]. לאחר שאנס או פתה אשה נושא בתה. על הנשואה. שנשא בתה תחלה ואחר כך אנס אמה חיב. ר׳ יהודה. טעמיה מפרש בגמרא.
Chapter 11
הכל
(9) מתני׳ מַתְנִיתִין : נוֹשְׂאִין דעַל הָאֲנוּסָה וְעַל הַמְפוּתָּה ההָאוֹנֵס וְהַמְפַתֶּה עַל הַנְּשׂוּאָה חַיָּיב ונוֹשֵׂא אָדָם אֲנוּסַת אָבִיו וּמְפוּתַּת אָבִיו אֲנוּסַת בְּנוֹ וּמְפוּתַּת בְּנוֹ רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר בַּאֲנוּסַת אָבִיו וּמְפוּתַּת אָבִיו.:
MISHNA: One may marry a relative, e.g., the sister or the mother, of the woman he raped and of the woman he seduced. However, one who rapes and one who seduces a relative of the woman who is married to him is liable to receive capital punishment or karet for engaging in prohibited sexual intercourse, depending on the particular family relationship. A man may marry a woman raped by his father, or a woman seduced by his father, or a woman raped by his son, or a woman seduced by his son. Rabbi Yehuda prohibits marriage in the case of a woman raped by his father or a woman seduced by his father.
מתני׳ נושאין על האנוסה – לאחר שאנס ופתה את האשה מותר לישא בתה ואחותה ואמה.
ר׳ יהודה אוסר כו׳ – בגמרא מפרש טעמא.
מתני׳ נושאין על האנוסה – איידי דתנא בהאשה רבה (לעיל צה.) דאין שכיבת אחותה אוסרתה תנא נמי בהאי פירקא דאם אנס אשה מותר לישא קרובותיה.
ור״י אוסר באנוסת אביו, אר״ג א״ר מ״ט דר״י דכתיב לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו שראה אביו לא יגלה. וקיי״ל כחכמים:
א משנה נושאין על האנוסה ועל המפותה שאם אנס או פיתה אשה רשאי לשאת אחת מקרובותיה (כגון אחותה או אמה), אולם האונס וכן המפתה קרובה של אשתו על אשתו הנשואה לו — חייב עליה משום ערוה. נושא אדם אנוסת אביו, ומפותת אביו, אנוסת בנו ומפותת בנו. ר׳ יהודה אוסר באנוסת אביו ומפותת אביו.
MISHNA: One may marry a relative, e.g., the sister or the mother, of the woman he raped and of the woman he seduced. However, one who rapes and one who seduces a relative of the woman who is married to him is liable to receive capital punishment or karet for engaging in prohibited sexual intercourse, depending on the particular family relationship. A man may marry a woman raped by his father, or a woman seduced by his father, or a woman raped by his son, or a woman seduced by his son. Rabbi Yehuda prohibits marriage in the case of a woman raped by his father or a woman seduced by his father.
הכל
(10) גמ׳ גְּמָרָא : תְּנֵינָא לְהָא דת״ר דְּתָנוּ רַבָּנַן אָנַס אִשָּׁה מוּתָּר לִישָּׂא בִּתָּהּ נָשָׂא אִשָּׁה אָסוּר לִישָּׂא בִּתָּהּ וּרְמִינְהוּ הַנִּטְעָן מִן הָאִשָּׁה אָסוּר בְּאִמָּהּ וּבְבִתָּהּ וּבַאֲחוֹתָהּ זמִדְּרַבָּנַן.
GEMARA: We learned in the mishna that which the Sages teach in a baraita: If a man raped a woman, he is permitted to marry her daughter. If he married a woman, it is prohibited for him to marry her daughter. However, the Gemara raises a contradiction from another baraita: One who is alleged to have engaged in intercourse with a particular woman is prohibited from marriage with her mother, and with her daughter, and with her sister. Apparently, as a consequence of non-marital intercourse, there is a prohibition against the man marrying the woman’s relatives. The Gemara answers: This is merely prohibited by rabbinic decree, lest the man continue to engage in intercourse with this particular woman after marrying one of her relatives, thereby transgressing a Torah prohibition.
גמ׳ הנטען – הנחשד ויצא עליו קול.
מדרבנן – משום גזירה שמא לאחר שישא את בתה יזנה עם הראשונה והוה אונס ומפתה על הנשואה.
[סימן תקיד]
אנס אשה מותר לישא בתה אחר מיתת האנוסה. אבל בחייה אסורה מדרבנן. ונושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו אנוסת בנו ומפותת בנו.
פרק אחד עשר: נושאין
הא דתנן:א הנטען מן האשה וכו׳ ואוקימנא לאחר מיתה נושאין, ראיתי לבעל הלכות ז״לב, שאסר מחיים בכל קרובותיה, באמה ובאם אמה ואם אביה, בבתה ובת בתה ובת בנה ובאחותה. וכן כתב הרב רבי משה הספרדי ז״לג. ולדבריהם הא דתנן אמה ובתה ואחותה, משום דהני אמן דכל עריות דידה, ואמה ותולדותיה ובתה ותולדותיה קתניד.
א. צ״ל דתניא, והיא תוספתא פ״ד ה״ה, וכן הגיה לעיל כו א במסורת הש״ס. ועיין בדברי רבינו לעיל צה א ד״ה אי לאו.
ב. הלכות עריות דפ׳ ווארשא דף נב ד. וכן הובא במ״מ פ״ב מהל׳ איסר״ב הי״א, וכ״כ המאירי בשם הגאונים. וכ״כ החינוך מצוה רצה.
ג. הרמב״ם פ״ב מהל׳ איסורי ביאה הי״א.
ד. ועיין במאירי שמביא י״א החולקים ע״ז, וכ״ד הריטב״א והנמוק״י, וכ״כ רי״ו נכ״ג ח״ב. ועיין במ״ל שם. ועיין ביש״ש כאן סי׳ א.
תנינא. תנן במתני׳ מאי דתנו רבנן בבריתא. מותר. שלא אסרה תורה אלא קרובות נשואתו. הנטען. שנחשד הימנה. מדרבנן. שמא לאחר שנשא בתה יזנה עם האם כבתחלה. לכתחילה. בתמיהא. לאחר מיתה. שמתה האנוסה, דתו ליכא למיגזר מידי.
ב גמרא מעירים: תנינא להא דתנו רבנן [שנינו במשנה את זו ששנו חכמים בברייתא]: אנס אשה — מותר לישא את בתה, נשא אשה — אסור לישא את בתה. ורמינהו [ומטילים, מראים סתירה], ממה ששנינו: הנטען מן האשה, כלומר, מי שיצאה עליו שמועה שבא על אשה מסויימת — אסור באמה ובבתה ובאחותה! ומשיבים: דבר זה אסור רק מדרבנן [מדברי סופרים], שגזרו שמא אם ישא את אחת מקרובותיה יבוא לידי איסור ערוה ממש באשה זו שמעתה תהיה קרובת אשתו.
GEMARA: We learned in the mishna that which the Sages teach in a baraita: If a man raped a woman, he is permitted to marry her daughter. If he married a woman, it is prohibited for him to marry her daughter. However, the Gemara raises a contradiction from another baraita: One who is alleged to have engaged in intercourse with a particular woman is prohibited from marriage with her mother, and with her daughter, and with her sister. Apparently, as a consequence of non-marital intercourse, there is a prohibition against the man marrying the woman’s relatives. The Gemara answers: This is merely prohibited by rabbinic decree, lest the man continue to engage in intercourse with this particular woman after marrying one of her relatives, thereby transgressing a Torah prohibition.
הכל
(11) וְכֹל הֵיכָא דְּאִיכָּא אִיסּוּרָא מִדְּרַבָּנַן תָּנֵי נוֹשְׂאִין לְכַתְּחִלָּה כִּי תְּנַן מַתְנִיתִין חלְאַחַר מִיתָה.
The Gemara asks: And anywhere that there is a rabbinic prohibition, does the mishna teach that one may marry the woman ab initio? Since the marriage is prohibited by rabbinic decree, the mishna should have taught that if he marries her, he is exempt from punishment. The Gemara answers: When we learned in the mishna that he may marry her ab initio, it was dealing with their marriage after the death of the woman that he raped or seduced. The rabbinic prohibition does not relate to this case, as concern with regard to forbidden relatives is not relevant there.
וכל היכא דאיכא איסורא דרבנן תני נושאין לכתחלה – ה״ה דה״מ למיפרך מברייתא דקתני דמותר אלא דניחא ליה למיפרך ממתניתין.
ושואלים: וכל היכא [מקום] דאיכא איסורא מדרבנן [שיש איסור על כל פנים מדברי סופרים] תני [שונה התנא] נושאין, שפירושו לכתחלה?! הלא אם הדבר אסור, אם כי רק מדברי סופרים, היה עליו לפחות לנסח באופן אחר: ואם עבר ונשא אין מוציאים! ומשיבים: כי תנן מתניתין [כאשר שנינו במשנתנו] בלשון לכתחילה — מדובר שנושאין על האנוסה רק לאחר מיתה שלה, שלאחר מיתה לא גזרו.
The Gemara asks: And anywhere that there is a rabbinic prohibition, does the mishna teach that one may marry the woman ab initio? Since the marriage is prohibited by rabbinic decree, the mishna should have taught that if he marries her, he is exempt from punishment. The Gemara answers: When we learned in the mishna that he may marry her ab initio, it was dealing with their marriage after the death of the woman that he raped or seduced. The rabbinic prohibition does not relate to this case, as concern with regard to forbidden relatives is not relevant there.
הכל
(12) מְנָא הָנֵי מִילֵּי דת״ר דְּתָנוּ רַבָּנַן בְּכוּלָּן נֶאֱמַר שְׁכִיבָה וְכָאן נֶאֱמַר קִיחָה לוֹמַר לְךָ דֶּרֶךְ לִיקּוּחִין אָסְרָה תּוֹרָה.
The Gemara asks: With regard to the mishna’s ruling, from where are these matters derived? It is as the Sages taught: With regard to all other prohibited sexual relations, lying is stated, whereas here, with regard to a man’s intercourse with his wife’s relatives, taking is stated. This is to tell you that the Torah prohibited intercourse with these relatives only through taking, i.e., the man’s acquisition of his wife through marriage. It did not prohibit intercourse with the relative of a woman with whom he engaged in nonmarital relations.
בכולן נאמר שכיבה – בכל עריות בפרשה קדושים תהיו בכלתו ודודתו בזכור ובבהמה.
וכאן – באשה ואמה ובקרובות הנאסרות לו מחמת אשתו.
דרך ליקוחין – שהיתה ראשונה לקוחתו חייב על השניה כשבא עליה דבשניה ליכא למימר ליקוחין דהא לא תפסי בה קידושין.
ודאמרינן: וכאן נאמר קיחה לומר לך דרך ליקוחין אסרה תורה – אי קשיא, הא תינח אמה ואחותה, בתה ובת בנה ובת בתה מנא לן. יש לומר, הא גמרינן זמה זמהא. ולרבא כולהו כתיבןב.
א. לעיל ג א וש״נ.
ב. עיין בספר אהל דוד מש״כ בדברי רבינו ובדברי המהרש״א. ועיין בערוך לנר מש״כ בכל זה.
בכולן. בכל העריות שלא נאסרו לו מח[מת אשתו] כגון כלתו ודודתו וזכור, נאמר בהם בפרשת קדושים לשון שכיבה. ובא[שה ו]אמה נאמר איש כי יקח את אשה ואת אמה, ואשה אל אחותה לא תקח. [לקוחין. שהיתה] הראשונה לקוחתו חייב על השניה כשבא עליה, דבשניה ליכא למימר לקוחין [דהא לא] תפסי בה קדושי. לשכיבה. דלא תפסי בהו קדושי, ודאי לשון שכיבה הם. לקיחה. [דתפס]י בהו קדושי. ואיפוך אנא. דבת בנך דמתיר בת בתה איירי בנשואתו, וקרא [ד]אסר בת בתה איירי באנוסתו. שאר. טעם עריות הוא משום דקרו להו שאר, שהיא קורבת בשר. והיכא דלא הויא נשואתו לא הוה לה קורבת בשר.
דרך לקוחין אסרה תורה – פי׳ וליכא למימר דלקוחין על בתריתא בלחוד קאי ושיהא אסור לישא על המפותה דאי אמרת לישא דוקא אסור ולאנוס מותר הא לא מסתברא ואי אמרת דאפי׳ לישא אסור וה״ה לאנוס כיון דאסירא ליה לא שייכא ביה לקוחין דאין קדושי׳ תופסין בה אלא ע״כ הני לקוחין על קמייתא קאי שאם עשה לקוחין בראשונה קרובותיה אסורות עליו ואפי׳ באונסי׳ והא דתנן שהנטען מן האשה פנוייה וכו׳ מדרבנן וטעמא דמילתא שאם הוא נושא קרובותי׳ הדרא הפנויה ונאסרה עליו בנשואי קרובות ודילמא רגילה גביה ועבי׳ איסורא דאוריתא והיינו דלא אסרי׳ עליה קרובותיה אלא בנשואין או קדושי׳ אבל כל דליכא קדושין שריא ואפי׳ בפלגש כמאן דשרי פלגש דעלמא ונראי׳ דברים דדוקא נקט אמה ובתה ואחות דהני רגילי גבה מש״כ בשאר קרובותיה ועכ״ז ראוי להחמיר ולאסור עליו שישא א׳ מן הקרובות האוסרות אותה בנשאיהן מ״ט דר׳ יהודה פרשנוה בפ״ק בס״ד.
בפרש״י בד״ה דרך לקוחין כו׳ דבשנייה ליכא למימר לקוחין דהא לא תפסי בה קידושין עכ״ל פירוש דהשתא ע״כ אית לן למימר דבשניה אין חילוק בין נשואין לאונסין דהא לא שייך בה נשואין דקידושין לא תפסי בה וע״כ הקיחה דכתב קרא דצריך היינו בהך דשייך בה קיחה וראויה לנשואין והיינו הראשונה דשייך בה קיחה צריך שתהא בקיחה ונשואין ולא באונסין:
ושואלים למקור ההלכה שבמשנה: מנא הני מילי [מניין הדברים הללו]? דתנו רבנן [ששנו חכמים]: בכולן בעריות שנאמרו שם, נאמר בהם לשון שכיבה, וכאן באשה ובתה ובשאר קרובות שנאסרו מחמת נישואי אשתו, נאמר לשון קיחה, לומר לך: דרך ליקוחין (נישואין) אסרה תורה.
The Gemara asks: With regard to the mishna’s ruling, from where are these matters derived? It is as the Sages taught: With regard to all other prohibited sexual relations, lying is stated, whereas here, with regard to a man’s intercourse with his wife’s relatives, taking is stated. This is to tell you that the Torah prohibited intercourse with these relatives only through taking, i.e., the man’s acquisition of his wife through marriage. It did not prohibit intercourse with the relative of a woman with whom he engaged in nonmarital relations.
הכל
(13) א״ל אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי אֶלָּא מֵעַתָּה גַּבֵּי אֲחוֹתוֹ דִּכְתִיב {ויקרא כ׳:י״ז} אִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֲחוֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ הָכִי נָמֵי דֶּרֶךְ קִיחָה הוּא דאסור דֶּרֶךְ שְׁכִיבָה שְׁרֵי.
Rav Pappa said to Abaye: However, if that interpretation is so, then with regard to intercourse with one’s sister, concerning whom it is written: “And if a man takes his sister, his father’s daughter, or his mother’s daughter” (Leviticus 20:17), you must also say that is it is only intercourse through taking, i.e., marriage, that is prohibited. But intercourse through lying, i.e., without marriage, is permitted. How can this be?
אמר ליה [לו] רב פפא לאביי: אלא מעתה, אם אתה מדייק כך בלשון, גבי אחותו דכתיב [שנאמר] בה: ״ואיש אשר יקח את אחתו בת אביו או בת אמו״ (ויקרא כ, יז), הכי נמי [כך גם כן] תאמר שרק דרך קיחה הוא שאסור ודרך שכיבה שרי [מותר]?!
Rav Pappa said to Abaye: However, if that interpretation is so, then with regard to intercourse with one’s sister, concerning whom it is written: “And if a man takes his sister, his father’s daughter, or his mother’s daughter” (Leviticus 20:17), you must also say that is it is only intercourse through taking, i.e., marriage, that is prohibited. But intercourse through lying, i.e., without marriage, is permitted. How can this be?
הכל
(14) א״ל אֲמַר לֵיהּ לִיקּוּחִין כְּתִיבִי בַּתּוֹרָה סְתָם הָרָאוּי לְקִיחָה קִיחָה הָרָאוּי לִשְׁכִיבָה שְׁכִיבָה.
Abaye said to Rav Pappa: When the term taking is stated in the Torah without specification, it is interpreted in accordance with the context. With regard to the context of a relationship that has potential for taking through marriage, this verb is interpreted as taking through marriage. In the context of a relationship that has potential only for lying, as their marriage would be invalid, taking the woman is understood to mean lying with her.
הראוי לקיחה קיחה – מדלא כתיב בלשון שכיבה משמע דלדרשה דדרך ליקוחין הוא דאתא לכך בא למעט אונסין אבל כי יקח את אחותו התם ליכא למיטעי שר״ל קיחה אלא שכיבה דכ״ע ידעי דאין קדושין תופסין באחותו.
אמר ליה [לו], כך יש להבין: ליקוחין כתיבי [אמורים] בתורה סתם וזו היא לשון כללית, ואנחנו דנים לפי הענין: הראוי לפרשו בלשון קיחה של נישואין — מפרשים אותו בדרך זו, בתורת קיחה, הראוי לשכיבה אין הכוונה בו קיחה של נישואין, אלא רק לשון נקיה, הרי פירושו: שכיבה.
Abaye said to Rav Pappa: When the term taking is stated in the Torah without specification, it is interpreted in accordance with the context. With regard to the context of a relationship that has potential for taking through marriage, this verb is interpreted as taking through marriage. In the context of a relationship that has potential only for lying, as their marriage would be invalid, taking the woman is understood to mean lying with her.
הכל
(15) רָבָא אָמַר אָנַס אִשָּׁה מוּתָּר לִישָּׂא בִּתָּהּ מֵהָכָא כְּתִיב {ויקרא י״ח:י׳} עֶרְוַת בַּת בִּנְךָ אוֹ בַת בִּתְּךָ לֹא תְגַלֶּה הָא בַּת בְּנָהּ דִּידַהּ וּבַת בִּתָּהּ דִּידַהּ גַּלִּי.
Rava said: The halakha that if a man raped a woman it is permitted for him to marry her daughter is derived from here. It is stated: “The nakedness of your son’s daughter, or of your daughter’s daughter, even their nakedness…you may not uncover” (Leviticus 18:10). It may be inferred from here that the daughter of the woman’s own son from a different relationship, and the daughter of her own daughter, may be uncovered, i.e., intercourse with them is not prohibited.
גמ׳ רבא אמר אנס אשה מותר לישא בתה כו׳ אינו בא לומר דרבא פליג אברייתא דמפיק ליה מדנאמר בכולן שכיבה וכאן נאמר קיחה כו׳ אלא דרבא בא לומר דלא תימא דדרך ליקוחין אסרה תורה וכ״ש באונסין דיש לאסור יותר כמו שפירשו התוספות ואהא קאמר רבא דאנס אשה מותר לישא בתה כו׳ ומהשתא אית לן למימר דה״ה בכל אינך דכתיב בהו קיחה אם אנס אחת שרי לישא אחריה הערוה והא דפריך איפוך אנא ה״ק דא״נ דרך ליקוחין אסרה תורה לא תימא בניסת הראשונה והשניה בין בנשואין בין באונסין אלא דאכתי אימא איפכא דדוקא בהראשונה באונסין אסור לישא אחריה הערוה דיש יותר לאסור באונסין כיון דעבד איסורא ועבר על ומלאה הארץ זמה כו׳ כמו שפירשו התוספות ואהא קמשני דבנשואין איכא שאר פי׳ דמשמע ליה דהיינו שאר בראשונה והא דקאמר בברייתא וכאן נאמר קיחה ולא קאמר דשאר כתיב בהו דמשמע נשואין היינו משום דלא נאמר שאר אלא באשה ובתה ולא באחות אשתו ולא באשתו ואמה אלא משום דמצינו באשה ובתה קיחה דכתיב בהו היינו נשואין מדכתיב בה שאר אית לן למימר נמי בכל אינך דכתיב בהו קיחה דדרך ליקוחין אסרה תורה והשתא ניחא לפי דרכינו דקמשני שאר כתיב בהו מדלא קאמר אלא לא חזר ע״כ רבא מהא דקא יליף ליה מרומיא דקראי כאן באונסין וכאן בנשואין ולא סגיא ליה בהא דשאר כתיב בהו והיינו משום דאיכא למימר דאשמועינן קרא בנשואין וכ״ש באונסין וק״ל:
רבא אמר: דין זה שאם אנס אשה מותר לישא את בתה נלמד מהכא [מכאן]: כתיב [נאמר] בפסוק אחד: ״ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה״ (שם יח, י), ולכאורה אפשר לדייק: הא [הרי] את בת בנה דידה [שלה] של אשתך, ואת בת בתה דידה [שלה] — גלי [אתה יכול לגלות] ואין איסור בדבר,
Rava said: The halakha that if a man raped a woman it is permitted for him to marry her daughter is derived from here. It is stated: “The nakedness of your son’s daughter, or of your daughter’s daughter, even their nakedness…you may not uncover” (Leviticus 18:10). It may be inferred from here that the daughter of the woman’s own son from a different relationship, and the daughter of her own daughter, may be uncovered, i.e., intercourse with them is not prohibited.
הכל
(16) וּכְתִיב עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא תְגַלֵּה אֶת בַּת בְּנָהּ וְאֶת בַּת בִּתָּהּ לֹא תִקַּח הָא כֵּיצַד כָּאן בָּאוֹנָסִין כָּאן בְּנִשּׂוּאִין.
And it is also written: “You may not uncover the nakedness of a woman and her daughter; you may not take her son’s daughter, or her daughter’s daughter, to uncover her nakedness; they are near kinswoman, it is lewdness” (Leviticus 18:17). How so? How can the two verses be reconciled? Evidently, the former verse is stated with regard to rape. A man may marry the daughter or granddaughter of the woman he raped, provided they are not his own offspring. The latter verse is stated with regard to marriage. Marrying the relatives of one’s wife is prohibited.
וכתיב [ונאמר] בפסוק אחר ״ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה שארה הנה זמה היא״ (שם יז), הא כיצד אתה מיישב את ההבדל בדיוקי הכתובים? ההסבר לכך הוא: כאן, שמותר, מדובר באונסין, שאם אנס אשה יכול לשאת את בת בתה או את בת בנה, כל עוד הם אינם גם בני בניו שלו, וכאן, שאסור הדבר, מדובר בנשואין.
And it is also written: “You may not uncover the nakedness of a woman and her daughter; you may not take her son’s daughter, or her daughter’s daughter, to uncover her nakedness; they are near kinswoman, it is lewdness” (Leviticus 18:17). How so? How can the two verses be reconciled? Evidently, the former verse is stated with regard to rape. A man may marry the daughter or granddaughter of the woman he raped, provided they are not his own offspring. The latter verse is stated with regard to marriage. Marrying the relatives of one’s wife is prohibited.
הכל
(17) אֵיפוֹךְ אֲנָא עֲרָיוֹת שְׁאָר כְּתִיב בְּהוּ בְּנִשּׂוּאִין אִיכָּא שְׁאָר בָּאוֹנָסִין לֵיכָּא שְׁאָר.:
The Gemara asks: Perhaps I should reverse the resolution of the contradiction between the verses and state that the daughter or granddaughter of his rape victim is forbidden, whereas the relatives of his wife are permitted. The Gemara answers: With regard to those with whom intercourse is forbidden, the concept of kinship is stated (see Leviticus 18:13, 17). In marriage there is kinship, whereas in the case of rape there is no kinship. Therefore, the prohibition against intercourse with a woman and her daughter or granddaughter is clearly referring to the daughter and granddaughter of one’s wife and not of the woman he raped.
ואיפוך אנא – בת בנך דממעט לבת בנה בנשואתו משתעי ואידך קרא דאסר לבת בנה ואע״ג דלאו מיניה באנוסה מוקמינן ליה.
ואיפוך אנא – דאונסין יש לאסור יותר כיון דעבד איסורא ועבר על ומלאה הארץ זמה (ויקרא יט) אבל בנישואין דלא עבד איסורא אין לאסור בקרובותיה.
עריות שאר כתיב בהו – וא״ת כיון דאיסור אשה ובתה מערות אשה ובתה לא תגלה נפקא אימא שלא אסר הכתוב אלא היכא דגלי ערות שתיהן אבל נכנסה לחופה ולא נבעלה מותר לגלות ערות האחרת ואר״י דסברא היא כיון דכתב שאר בקרא ועל ידי הנישואין באה השארות.
תוס׳ בד״ה עריות שאר כתיב בהו וא״ת כיון כו׳ אימא דלא אסר הכתוב אלא היכא דגילה ערות שתיהן כו׳ עכ״ל דבכל שאר הנאסרות מחמת קורבה כגון בבת בנה ובבת בתה כתיב לא תגלה ערותה וכן באחות אשה כתיב לגלות ערותה דמשמע גילוי ערוה חדא דהיינו בנשואין של הראשונה לחוד אסור לגלות ערות השנייה וכן באשה ואמה לא כתיב כלל לשון גילוי ערוה אבל באשה ובתה דכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה משמע ערות שתיהן לא תגלה ולא סגי בנשואין הראשונה לחוד תקשי להו אימא דלא אסר הכתוב כו׳ וק״ל:
ושואלים: אולי איפוך אנא [אהפוך אני] ואומר שבאונסין אסור ובנישואין מותר? ומשיבים: בענין עריות ״שאר״ כתיב בהו [נאמר בהם] ובנשואין איכא [יש] שאר, שהבעל והאשה נעשים קרובים וכבשר אחד על ידי הנישואין, ואילו באונסין ליכא [אין] שאר, ובכתוב שנאמר בו האיסור, מפורש שהוא השארות.
The Gemara asks: Perhaps I should reverse the resolution of the contradiction between the verses and state that the daughter or granddaughter of his rape victim is forbidden, whereas the relatives of his wife are permitted. The Gemara answers: With regard to those with whom intercourse is forbidden, the concept of kinship is stated (see Leviticus 18:13, 17). In marriage there is kinship, whereas in the case of rape there is no kinship. Therefore, the prohibition against intercourse with a woman and her daughter or granddaughter is clearly referring to the daughter and granddaughter of one’s wife and not of the woman he raped.
הכל
(18) רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר בַּאֲנוּסַת אָבִיו וְכוּ׳.: אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה דִּכְתִיב {דברים כ״ג:א׳} לֹא יִקַּח אִישׁ אֶת אֵשֶׁת אָבִיו וְלֹא יְגַלֶּה כְּנַף אָבִיו כָּנָף שֶׁרָאָה אָבִיו לֹא יְגַלֶּה.
§ It is taught in the mishna that Rabbi Yehuda prohibits marrying a woman raped by his father or a woman seduced by his father. Rav Giddel said that Rav said: What is the reasoning for the ruling of Rabbi Yehuda? It is as it is written: “A man may not take his father’s wife, and may not uncover his father’s skirt” (Deuteronomy 23:1), meaning that one may not uncover the skirt that his father has seen.
ג שנינו במשנה כי ר׳ יהודה אוסר באנוסת אביו ומפותת אביו. אמר רב גידל אמר רב: מאי טעמא [מהו הטעם] של ר׳ יהודה — דכתיב [שנאמר]: ״לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו״ (דברים כג, א), והוא מפרש: כנף שראה אביו בכל אופן לא יגלה.
§ It is taught in the mishna that Rabbi Yehuda prohibits marrying a woman raped by his father or a woman seduced by his father. Rav Giddel said that Rav said: What is the reasoning for the ruling of Rabbi Yehuda? It is as it is written: “A man may not take his father’s wife, and may not uncover his father’s skirt” (Deuteronomy 23:1), meaning that one may not uncover the skirt that his father has seen.
הכל
(19) וּמִמַּאי דְּבַאֲנוּסָה כְּתִיב דִּכְתִיב מֵעִילָּוֵיהּ דִּקְרָא {דברים כ״ב:כ״ט} וְנָתַן הָאִישׁ הַשּׁוֹכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה חֲמִשִּׁים כָּסֶף.
And from where is it apparent that this verse is written with regard to a woman raped by his father and not with regard to his father’s wife? It is as it is written just before that verse, with regard to rape: “And the man who lay with her shall give the young woman’s father fifty shekels of silver” (Deuteronomy 22:29).
האיש השוכב. דלעיל מיניה דהאי לא יגלה כתיבא פרשת אונס. ור׳ יהודה דריש סמוכין במשנה תורה. דודתו. שהרי היתה אשת אחי אביו. לאחר מיתה. דליכא אסור זיקה, הואיל ומת אביו שהוא היבם ולית ליה אח.
וממאי [וממה] יודעים אנו שבאנוסה ולא בנשואה כתיב [נאמר כתוב זה] — דכתיב מעילויה דקרא [שנאמר מעל, קודם, לפסוק זה] בדין האונס: ״ונתן האיש השכב עמה לאבי הנער חמשים כסף״ (שם כב, כט).
And from where is it apparent that this verse is written with regard to a woman raped by his father and not with regard to his father’s wife? It is as it is written just before that verse, with regard to rape: “And the man who lay with her shall give the young woman’s father fifty shekels of silver” (Deuteronomy 22:29).
הכל
(20) וְרַבָּנַן אִי הֲוָה סְמִיךְ לֵיהּ כִּדְקָאָמְרַתְּ הַשְׁתָּא דְּלָא סְמִיךְ לֵיהּ מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַב עָנָן דְּאָמַר רַב עָנָן אָמַר שְׁמוּאֵל בְּשׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁל אָבִיו הַכָּתוּב מְדַבֵּר וּמַאי כְּנַף אָבִיו כָּנָף הָרָאוּי לְאָבִיו לֹא יְגַלֶּה.
And how do the Rabbis, who disagree with Rabbi Yehuda, respond to this proof? If the prohibition stated had been juxtaposed with the verse dealing with rape, it would be as you said. However, now that it is not juxtaposed with it, as there is another prohibition in between, namely “a man may not take his father’s wife” (Deuteronomy 23:1), the prohibition of “he may not uncover his father’s skirt” is necessary to teach that which Rav Anan taught, as Rav Anan said that Shmuel said: The verse is speaking of a widow waiting for her brother-in-law, who is this man’s father, to perform levirate marriage. And what is the meaning of the phrase “his father’s skirt”? The skirt that is potentially his father’s, he may not uncover.
ורבנן [וחכמים] מה הם משיבים על ראיה זו — אי הוה סמיך ליה כדקאמרת [אילו היה סמוך לו ממש היה זה כמו שאתה אומר], השתא דלא סמיך ליה [עכשיו שאינו סמוך לו] לגמרי ויש פסוק מפריד באמצע, מיבעי ליה [נצרך לו] הביטוי ״לא יגלה כנף אביו״ לענין אחר, לכ פי שאמר רב ענן. שאמר רב ענן אמר שמואל: בשומרת יבם של אביו, שעדיין לא ייבם אותה, הכתוב מדבר. ומאי [ומה פירוש] ״כנף אביו״ — כנף הראוי לאביו, אותו לא יגלה.
And how do the Rabbis, who disagree with Rabbi Yehuda, respond to this proof? If the prohibition stated had been juxtaposed with the verse dealing with rape, it would be as you said. However, now that it is not juxtaposed with it, as there is another prohibition in between, namely “a man may not take his father’s wife” (Deuteronomy 23:1), the prohibition of “he may not uncover his father’s skirt” is necessary to teach that which Rav Anan taught, as Rav Anan said that Shmuel said: The verse is speaking of a widow waiting for her brother-in-law, who is this man’s father, to perform levirate marriage. And what is the meaning of the phrase “his father’s skirt”? The skirt that is potentially his father’s, he may not uncover.
הכל
(21) וְתִיפּוֹק לֵיהּ מִשּׁוּם דּוֹדָתוֹ לַעֲבוֹר עָלֶיהָ בִּשְׁנֵי לָאוִין.
The Gemara questions this interpretation: Why does the Torah need to explicitly prohibit intercourse with the yevama of one’s father? Derive that intercourse is prohibited due to the fact that she is his aunt, as she is his father’s brother’s widow. The Gemara answers: The Torah purposely rendered this act a more serious offense. By specifying that it is prohibited for one to engage in sexual relations with his father’s yevama, one who engaged in intercourse with her has violated two prohibitions. The Torah specifically prohibited his father’s yevama in order to have one who engages in relations with her violate two prohibitions, the prohibition proscribing relations with his aunt and the prohibition proscribing relations with his father’s yevama, thereby rendering it a more serious offense.
ושואלים: לדעת חכמים לשם מה צריך הכתוב לומר איסור נוסף זה של ״לא יגלה כנף אביו״ — ותיפוק ליה [ויצא, ילמד לו] שהיא אסורה עליו, גם בלאו הכי משום דודתו, שהרי היתה קודם אשת דודו (אחי אביו)! ומשיבים: בא כתוב זה לעבור עליה בשני לאוין, גם משום דודתו, וגם משום ״לא יגלה כנף אביו״.
The Gemara questions this interpretation: Why does the Torah need to explicitly prohibit intercourse with the yevama of one’s father? Derive that intercourse is prohibited due to the fact that she is his aunt, as she is his father’s brother’s widow. The Gemara answers: The Torah purposely rendered this act a more serious offense. By specifying that it is prohibited for one to engage in sexual relations with his father’s yevama, one who engaged in intercourse with her has violated two prohibitions. The Torah specifically prohibited his father’s yevama in order to have one who engages in relations with her violate two prohibitions, the prohibition proscribing relations with his aunt and the prohibition proscribing relations with his father’s yevama, thereby rendering it a more serious offense.
הכל
(22) וְתִיפּוֹק לֵיהּ מִשּׁוּם יְבָמָה לַשּׁוּק לַעֲבוֹר עָלֶיהָ בִּשְׁלֹשָׁה לָאוִין וְאִיבָּעֵית אֵימָא לְאַחַר מִיתָה
The Gemara asks: But why not derive that one violates two prohibitions because there is also a prohibition against a yevama engaging in intercourse with a member of the public, i.e., someone other than her yavam. The Gemara answers: The Torah prohibited one’s father’s yevama so that one who engaged in intercourse with her will have violated three prohibitions: Intercourse with one’s aunt, with one’s yevama, and with one’s father’s yevama. And if you wish, say instead that the verse that prohibits his father’s yevama is referring to the period after the death of his father, who has no additional brothers, so there is no prohibition against the yevama engaging in intercourse with a member of the public.
תיפוק ליה משום יבמה לשוק – פירוש דאיכא לאו נמי דאי ליכא אלא עשה הוה לן למימר לעבור עליו בשני לאוין ועשה וכיון דסוגיין על מימרא דרב שמעי׳ לכאורה כדברי ר״ת ז״ל דאפי׳ לרב איכא לאו ביבמ׳ כדפי׳ לעיל ואי לאחר מיתה פי׳ שמת אביו ליכא לאו ביבמ׳ ואיכא עליה לאו דדודתו ולאו דכנף הראוי לאביו.
ושואלים: ותיפוק ליה [וייצא לו] שיש בכך שני לאוין, מצד אחר — גם משום שהיא יבמה שנבעלת לשוק, לאדם שאיננו יבמה! ומשיבים: בא הכתוב ללמד לעבור עליה בשלשה לאוין: משום יבמה לשוק, משום דודתו, ומשום ״לא יגלה״. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] שמדובר כאן לאחר מיתה של אביו, ולא היו לו עוד אחים, שאיסור יבמה לשוק אין כאן, אבל היא אסורה הן משום דודתו והן משום כנף שהיתה ראויה לאביו.
The Gemara asks: But why not derive that one violates two prohibitions because there is also a prohibition against a yevama engaging in intercourse with a member of the public, i.e., someone other than her yavam. The Gemara answers: The Torah prohibited one’s father’s yevama so that one who engaged in intercourse with her will have violated three prohibitions: Intercourse with one’s aunt, with one’s yevama, and with one’s father’s yevama. And if you wish, say instead that the verse that prohibits his father’s yevama is referring to the period after the death of his father, who has no additional brothers, so there is no prohibition against the yevama engaging in intercourse with a member of the public.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.