Yevamot 121b – יבמות קכא:‏ – Shas HaMeforash

(1)

שֶׁמָּא חַבָּר הוּא ות״קוְתַנָּא קַמָּא אַגַּב אִיצְצָא מַזְּקִי לֵיהּ.

that perhaps he is a charmer [ḥabbar] of snakes and scorpions who knows magic or some stratagem to keep them from harming him. And the first tanna holds that we need not be concerned about this possibility, as, due to the pressure of his body falling on top of them, they will harm him, even if he could control them under other circumstances.

רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל

{רי״ף יבמות מ״ה:}

{בבלי יבמות קכא ע״ב} תנו רבנן נפל לתוך כבשן האש מעידין עליו

{רי״ף יבמות מ״ו.}

ליורה מלאה יין¹ ושמן מעידין עליו משום רבי אחא אמרו של שמן מעידין עליו² מפני שהוא מבעיר של יין אין מעידין עליו מפני שהוא מכבה אמרו לו תחלתו מכבה וסופו מבעיר:

{משנה יבמות טז:ה} מתני׳ אפילו שמע מן הנשים אומרות מת איש פלוני³ דיו ר׳ יהודה אומר אפילו שמע מן התינוקות אומרין הרי אנו הולכין⁴ לספוד ולקבור את⁵ [איש]⁠⁶ פלוני בין שהוא מתכוין ובין⁷ שאינו מתכוין ר׳ יהודה בן בבא⁸ אומר בישראל אף על פי שמתכוין ובגוי אם היה מתכוין אין עדותו⁹ עדות:

{בבלי יבמות קכא ע״ב} ר׳ יהודה אומר אפילו שמע מן התינוקות כול׳¹⁰: ודילמא לא אזול¹¹ אמר רב יהודה [אמר שמואל]⁠¹² דקאמרי הרי אנו באין¹³ מלספוד ומלקבור את¹⁴ איש¹⁵ פלוני ודילמא קמצורא¹⁶ בעלמא שכיב להו ואסיקו להו לשמיה¹⁷ דקאמרי¹⁸ כן וכן רבנן¹⁹ הוו תמן²⁰ וכן²¹ וכן ספדאני הוו תמן²²:

ובגוי אם היה מתכוין אין עדותו²³ עדות²⁴: אלא בגוי דעדותו עדות היכי משכחת לה במשיח לפי תומו כי ההוא דהוה קא²⁵ אזיל ואמר מאן איכא בי-חויי²⁶ מאן איכא בי-חויי²⁷ שכיב חויי²⁸ [ואסבה]⁠²⁹ רב יוסף לדביתהו³⁰. ההוא דהוה קאמר ואזיל³¹ וי לפרשא זריזא דהוה בפום בדיתא שכיב³² ואסבה רבא ואיתימא רב יוסף לדביתהו³³. ההוא דהוה קאמר ואזיל מאן איכא בי חסא מאן איכא בי חסא³⁴ [טבע חסא]⁠³⁵ אמר רב נחמן האלהים אכלוה כוארי לחסא מדיבוריה דרב נחמן אזלא דביתהו דחסא אינסיבא³⁶ ולא אמר לה ולא מידי אמר רב אשי שמע מינה הא דאמור רבנן מים שאין להן סוף אשתו אסורה הני מילי לכתחלה אבל אי אינסיבא לא מפקינן לה מיניה ואיכא דאמרי אסבה רב נחמן לדביתהו אמר חסא גברא רבא הוא³⁷ אם איתה דסליק קלא אית לה למילתא ולא היא לא שנא גברא רבא ולא שנא לאו גברא רבא דיעבד אין לכתחלה לא.

{בבלי יבמות קכא ע״ב-קכב ע״א} ההוא גוי דאמר ליה לבר ישראל קטול אספסתא ושדי לחיותא ואי לא קטילנא לך כפלניא בר ישראל דאמרי ליה בשיל לי³⁸ קידרא³⁹ בשבתא ולא בשיל לי (קידרא)⁠⁴⁰ וקטלתיה שמעה⁴¹ דביתהו אתאי לקמיה דרבא פשט⁴² לה⁴³ מיהא מתניתא⁴⁴ גוי שהיה מוכר פירות בשוק⁴⁵ ואמר פירות הללו של-ערלה הן⁴⁶ של-נטע רבעי הן של-עזקה הן לא אמר כלום שלא נתכוון אלא להשביח מקחו.

אבא יודן איש צידן אמר מעשה בישראל וגוי שהיו מהלכין בדרך⁴⁷ ובא גוי⁴⁸ ואמר חבל על יהודי שהיה עמי ומת⁴⁹ בדרך וקברתיו והשיאו את אשתו. שוב⁵⁰ מעשה בקולר של שני בני אדם שהיו מהלכין לאנטוכיא ובא גוי ואמר חבל על קולר של שני⁵¹ בני אדם שהיו מהלכין לאנטוכיא שמתו וקברתים והשיאו את נשותיהן. שוב⁵² מעשה בששים בני אדם שהיו מהלכין⁵³ לכרקום של⁵⁴ בית-תר⁵⁵ ובא גוי ואמר חבל על ששים בני אדם שהיו מהלכין לכרקום⁵⁶ של⁵⁷ בית-תר⁵⁸ שמתו⁵⁹ וקברתים והשיאו את⁶⁰ נשותיהן:

1. יין: כ״י נ: ״מים״.

2. משום רבי אחא...עליו: חסר בכ״י פרמה.

3. פלוני: חסר בכ״י נ.

4. הולכין: כ״י פרמה: ״מהלכין״.

5. את: חסר בכ״י נ.

6. איש: כ״י נ, כ״י פרמה, דפוסים, וכן רמב״ם פיהמ״ש. חסר בכ״י בהמ״ל 695.

7. ובין: כ״י נ, כ״י פרמה: ״בין״.

8. בן בבא: חסר בכ״י נ, כ״י פרמה.

9. אין עדותו: כ״י נ: ״עדותו אינו״.

10. כול׳: בכ״י פרמה אין רמז להמשך.

11. אזול: דפוסים: אזלי.

12. אמר שמואל: כ״י נ, כ״י פרמה, דפוסים. חסר בכ״י בהמ״ל 695.

13. אנו באין: כ״י נ: ״באנו״.

14. את: חסר בכ״י נ.

15. איש: חסר בכ״י פרמה. ראה משנה.

16. קמצורא: וכן בערוך (קמץ ה׳), דפוס קושטא. כ״י פרמה: ״קמצירא״. כ״י נ: ״צורא״. דפוסים: קמצא.

17. ואסיקו להו לשמיה: כ״י נ: ״ואסיקו ליה בשמיה״. כ״י פרמה: ״ואסיקו ליה בשמא״. דפוסים: ואסיקו בשמיה. ערוך: ״דאסיקו ליה שמא״.

18. דקאמרי: כ״י פרמה: ״דאמא״.

19. רבנן: חסר בכ״י פרמה.

20. תמן: דפוסים: התם.

21. וכן: כ״י פרמה: ״כן״.

22. תמן: כ״י נ, דפוסים: ״התם״.

23. עדותו: כ״י נ: ״עדותן״.

24. ובגוי... עדות: כ״י פרמה עד: ״מתכוין״.

25. קא: חסר בכ״י פרמה.

26. חויי: כ״י פרמה: ״הוואי״. וכן בסמוך. כ״י נ: ״חייא״. דפוסים: חואי.

27. מאן איכא בי-חויי מאן איכא בי-חויי: השני חסר בדפוסים.

28. שכיב חויי: כ״י נ: ״שכיב חייא״. חסר בכ״י פרמה.

29. ואסבה: כ״י נ, כ״י פרמה, דפוסים, כבמאמר הבא. כ״י בהמ״ל 695: ״ואסקה״.

30. לדביתהו: כ״י פרמה: ״לביתהו״. וכן במאמר הבא שם.

31. דהוה קאמר ואזיל: כ״י פרמה: ״דהוה אזיל ואמ׳⁠ ⁠⁠״. כ״י נ: ״דקאמ׳ ואזיל״.

32. שכיב: חסר בדפוסים.

33. לדביתהו: כ״י פרמה: ״לביתהו״.

34. מאן איכא בי חסא: חסר בכ״י נ.

35. טבע חסא: כ״י נ, כ״י פרמה, דפוסים. חסר בכ״י בהמ״ל 695.

36. אינסיבא: כ״י נ: ״ואינסבא״.

37. רבא הוא: כ״י נ: ״רבה הוה״.

38. לי: וכן כ״י נ, להנאת עצמו. כ״י פרמה: ״ליה״.

39. קידרא: כ״י נ: ״קדירה״. דפוסים: קדרה.

40. לי קידרא: חסר בכ״י נ, כ״י פרמה. דפוסים: ״לי״.

41. שמעה: חסר בכ״י פרמה.

42. פשט: כ״י פרמה: ״פשטי״. כ״י נ, דפוסים: ״פשטו״.

43. לה: כ״י נ, כ״י פרמה: ״ליה״.

44. מתניתא: דפוסים: מתניתין.

45. פירות בשוק: כ״י נ: ״בשוק פירות״.

46. כ״י פרמה מוסיף: ״או״.

47. בדרך: חסר בכ״י פרמה.

48. גוי: כ״י פרמה: ״הגוי״.

49. ומת: וכן בראב״ן. כ״י נ, כ״י פרמה, דפוסים: ״שמת״, כבמאמר הבא.

50. שוב: כ״י פרמה, דפוסים: ״ושוב״.

51. שני: חסר בדפוס קושטא.

52. שוב: כ״י נ, דפוס קושטא: ״ושוב״.

53. לאנטוכיא ובא גוי...מהלכין: חסר בכ״י פרמה.

54. של: חסר בכ״י נ.

55. בית-תר: וכן בכ״י נ מילה אחת. כ״י פרמה, דפוסים: ״ביתר״. דפוס קושטא: בית תר. וכן בהמשך.

56. לכרקום: כ״י נ: ״בכרקום״.

57. של: חסר בכ״י נ.

58. ובא גוי ואמר... בית-תר: חסר בכ״י פרמה.

59. שמתו: כ״י פרמה: ״ומתו״.

60. את: חסר בכ״י פרמה.

שמא חבר הוא – יודע ללחוש.

אגב איצצא – שדוחקן כשעומד עליהם. אבל גוב אריות רחב הוא ואין עומד עליהן ופעמים שאינם רעבים ואין אוכלין אותו.

נפל לתוך כבשן האש והוא עמוק עד שאין יכול לעלות מעידין עליו אע״פ שלא שהא לשם הא לתוך מדורה אין מעידין אלא אם כן שהו עד שיעור שתצא נפשו שאיפשר שיצא:

נפל ליורה מלאה יין ושמן והיא רותחת על גבי האש מעידין עליו ואין חוששין שמא בנפילתו נפל מן היין ומן השמן על האש וכבהו ונצטנן אדרבה שמן מבעירו והיורה מוספת רתיחה ואף היין אע״פ שתחלתו מכבה סופו מבעיר ואף המים בדין זה ר״ל תחלתו מכבה וסופו מבעיר וכן יראה מלשון גדולי הרבנים ואף בתלמוד המערב הזכירו מים ושמן אלמא יין ומים לענין זה אחד הם ויש גורסין בראשונה ליורה מלאה יין ושמן אין מעידין עליו:

המשנה הרביעית והכונה בה בענין החלק השלישי והוא שאמר אפילו שמע מן הנשים אומרות מת איש פלוני דיו ר׳ יודה אומר אפילו שמע מן התינוקות אומרין הרי אנו הולכין לספוד ולקבור את איש פלוני בין מתכוין בין שאינו מתכוין ר׳ יודה בן בבא אומר בישראל עד שיהא מתכוין ובגוי אם היה מתכוין אין עדותו עדות אמר הר״ם פי׳ יאמן מאמר התינוק אצל ר׳ יהודה בשני תנאים אחד מהם כאשר שמע אותן יאמרו באנו לספוד ולקבור פלוני והשם ששמע אותם יספדו קצת ההספד כמו שיאמרו היה שם כך וכך ספדנים והיה שם פלוני ועשה פלוני כן ואמר פלוני כן ומה שדומה לזה ויאמן הגוי באמרו מת פלוני כאשר הוא מסיח לפי תומו והלכה כר׳ יהודה וכר׳ יודה [בן בבא]:

אמר המאירי אפילו שמע מן הנשים מת פלוני דיו כלומר ויכול להעיד בבית דין שמת ובתוספתא אמרו אפילו שמע קול מקוננת מזכירתו בין המתים ולמדת שאף עד מפי עד כשר אף מפי אשה ומפי עבד ומכל מקום צריך שישמע מפי בן דעת הא מפי שוטה או קטן לא:

ור׳ יהודה אומר אפילו שמע מפי התינוקות הרי אנו הולכין לספוד ולקבור את איש פלוני ושאלו בגמרא ודילמא לא אזול ותירצו אימא הרי אנו באים מלספוד ומלקבור את איש פלוני ואף לזו שאלו דילמא קמצא בעלמא שכיב ואסיקו ליה כשמיה ותירץ דקאמרי כך וכך רבנן הוו התם כך וכך ספדני כלומר שמאחר שהקטן אינו בן דעת אין מעידין על פי דבריו אלא אם כן נראין דבריו מכוונים וזה שאמר אחר כן בין במתכוין בין שאינו מתכוין פירושו בין שהקטן או המעיד מתכוין להעיד ולהתיר את אשתו בין שאינו מתכוין אלא שמשיח לפי תומו:

ור׳ יהודה בן בבא אומר בישראל עד שיהא מתכוין ר״ל אף כשהוא מתכוין אבל בגוי אם היה מתכוין הרי זה עדות ואין עדות לגוי ונמצא שישראל נאמן בין במתכוין בין בשאין מתכוין אפילו אשה או עבד או שפחה או קטן בדברים מכוונים אבל גוי אין משיאין על פיו אלא במסיח לפי תומו:

משנה מעידין לאור הנר לאור הלבנה ומשיאין על פי בת קול מעשה באחד שעמד על ראש ההר ואמר איש פלוני בן איש פלוני ממקום פלוני מת הלכו ולא מצאו שם אדם והשיאו את אשתו שוב מעשה בצלמון באחד שאמר אני איש פלוני בן איש פלוני נשכני נחש והריני מת הלכו ולא הכירוהו והשיאו את אשתו אמר הר״ם פי׳ בת קול הוא אשר באר באמרו מעשה באחד ומעשה בצלמון:

אמר המאירי מעידין לאור הנר ולאור הלבנה ר״ל אע״פ שלא ראוהו ביום הואיל וראוהו לאור הנר או לאור הלבנה והכירוהו מעידין עליו:

ומשגיחין בבת קול אע״פ שלא נראה להם אותו המדבר וכמו שפירשו באחד שעמד על ראש ההר ואמר איש פלוני בן איש פלוני מת והלכו ולא מצאו שם אדם והשיאו את אשתו ושאלו בגמרא וניחוש שמא שד הוא ותירצוה דוקא בשראו צורת אדם שם ובבואה דבבואה וחזרו ושאלו וניחוש דילמא צרה היא כלומר ומתכונת לקלקל ותירץ תנא דבי ר׳ ישמעאל בשעת הסכנה כותבין ונותנין אע״פ שאין מכירין ר״ל שאם בא אדם בשעת השמד ואמר אני פלוני בן פלוני דממקום פלוני כתבו ותנו גט לאשתי פלוניתא דממקום פלוני כותבין ונותנין אע״פ שאין מכירין דכיון דלא איפשר משום עיגונא אקילו בה רבנן ואין חוששין שמכוין הוא לקלקל וכן במושלך לבור ואנו גורסין אלא תנא דבי ר׳ ישמעאל כלומר ואין חוששין לצרה ולא לשד ומשיאין על פי הקול וכן עיקר ויש פוסקין דלצרה הוא דלא חיישינן הא לשד חיישינן ואין משיאין על פי הקול אלא בשראו צורת אדם ובבואה דבבואה עד שכתבו גאוני ספרד דהאידנא הני מילי לא קים לן בהו ומחמרינן בה ועיקר הדברים כמו שכתבנו:

ושוב מעשה בצלמון באחד שאמר איש פלוני בן פלוני נשכו נחש ומת והלכו ולא מצאו שם אדם והתירו את אשתו ויש גורסין בזו אני איש פלוני נשכו נחש ומת כלומר אני איש פלוני נשכני נחש והלכו שם ומצאוהו מת ולא הכירוהו ר״ל שנשתנית צורתו מצד שאיפשר שנשכו בפנים ונתפחו ואיפשר שנשתנית צורתו והתירו את אשתו על פי מה שאמר שהוא פלוני וכגון שראוהו על הדרך שפירשנו בראשונה וכן יש קורין בנוסחא זו שהוא היה אומר אני פלוני בן פלוני ואחר כך נשכו נחש ומת והתירוה אע״פ שלא הכירו צורתו ולענין פסק ודאי כך הוא אלא שלענין ביאור נראה כגירסא ראשונה ובבריתא שנאוה בנוסח זה מעשה שעמד אחד על ראש ההר ואמר איש פלוני בן איש פלוני של מקום פלוני נשכו נחש ומת הלכו ומצאוהו שתפחו פניו והשיאו את אשתו:

משנה אמר ר׳ עקיבא כשירדתי לנהרדעא לעיבור השנה מצאני נחמיה איש בית דלי אמר לי שמעתי שאין משיאין את האשה בארץ ישראל על פי עד אחד אלא יהודה בן אבא ונמתי לו כן הדברים אמר לי אמור להם משמי אתם יודעים שהמדינה הזאת משובשת בגייסות כך מקובל אני מרבן גמליאל הזקן שמשיאין את האשה על פי עד אחד וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני רבן גמליאל שמח לדברי ואמר מצינו חבר ליהודה בן בבא ומתוך הדברים נזכר רבן גמליאל שנהרגו הרוגין בתל ארזה והשיא ר״ג הזקן את נשותיהן על פי עד אחד והוחזקו להיות משיאין עד מפי עד ומפי אשה אשה מפי אשה מפי עבד ומפי שפחה ר׳ ליעזר ור׳ יהושע אומרים אין משיאין את האשה על פי עד אחד ר׳ עקיבא אומר לא על פי אשה ולא על פי קרובין אמרו לו מעשה בבני לוי שהלכו לצוער לתמרין וחלה אחד מהן בדרך והניחוהו בפונדק ובחזירתן אמרו לפונדקית איה איפה חברינו נומת להן מת וקברתיו והשיאו את אשתו אמרו לו לא תהא כהנת כפונדקית נאמנת שהוציאה להן מקלו ומנעלו ותרמילו ופונדתו וספר תורה שהיה עמו אמר הר״ם פי׳ אמרו שהמדינה הזאת משובשת בגייסות הוא סבה להמנעות הגעת העדות אצלם ואמר אליו מפני הדרכים בדבר החיילות אי אפשר להגיע אליהם והנה אם יגיע אליהם עד אחד יספיק ואין הלכה כר׳ אליעזר ולא כר׳ יהושע ולא כר׳ עקיבא אבל המשפט אצלנו משיאין על פי אשה ועל פי קרוב זולת הנשים המנויות קודם זה עד מפי עד מפי אשה מפי עבד מפי שפחה כשר לעדות זאת הפונדקית גויה היתה ומסיחה לפי תומה ולזה אמרו לה לא תהא כהנת כפונדקית ר״ל שהיא נאמנת להם לפי מה שקדם באורו שגוי מסיח לפי תומו כשר:

אמר המאירי אמר ר׳ עקיבא כשירדתי לנהרדעא לעיבור שנה מצאני נחמיה איש בית דלי אמר לי שמעתי שאין משיאין בארץ ישראל את האשה על פי עד אחד אלא ר׳ יהודה בן בבא אמרתי לו כן הדברים אמר לי אמור להם משמי אתם יודעים שמדינה זו משובשת בגייסות כלומר ואיני יכול לילך לפניכם להעיד אבל כך מקובלני מרבן גמליאל הזקן שמשיאין את האשה על פי עד אחד וכשהרציתי את הדברים לפני רבן גמליאל שמח ומתוך הדברים נזכר שנהרגו הרוגים בתל ארזא והשיאו נשותיהן על פי עד אחד והוחזקו להיות משיאין עד מפי עד אפילו אשה מפי אשה מפי עבד ומפי שפחה ר׳ אליעזר ור׳ יהושע אומרים אין משיאין על פי עד אחד ופירשוה בגמרא דקודם שהוחזקו קאמר וכן מה שאמר ר׳ עקיבא לא על פי שפחה ולא על פי קרובים ואמרו לו מעשה בבני לוי שהלכו לצוער עיר התמרים וחלה אחד מהם והניחוהו בפונדק ר״ל של גוים ובחזרתן אמרו לפונדקית איה חבירנו נמה להם מת וקברתיו והשיאו את אשתו ולא תהא כהנת ר״ל או ישראלית כפונדקית ואמר להם לכשתהא כפונדקית כלומר שהיא מסיחה לפי תומה והוציאה להם מקלו ותרמילו וספר תורה שהיה בידו ופירשוה בגמרא שהיתה מסיחה לפי תומה ואיה חבירנו דקאמרי פירשו בו שכשראתה אותם התחילה לבכות ומתוך כך שאלו לה איה חבירנו ואמרה להם מת וקברתיו זה מקלו וזה תרמילו וזה קבר שקברתיו ומכיון שבשעה שראתה אותם התחילה לבכות ואמרו לה איה חבירנו ונמה להם מת כו׳ סופה הוכיח שעליו היתה בוכה והרי היא כאמרה כן מתחלה ומכל מקום הלכה שהכל נאמנין להעיד אפילו אשה אפילו קרוב עד מפי עד בין במתכוין בין בשאינו מתכוין וגוי מיהא או גויה דוקא במסיח לפי תומו:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

כבר ביארנו במשנתנו שאין הגוי נאמן אלא במסיח לפי תומו אבל כל שמתכוין להעיד אינו כלום וכל שכן אם מתכוין להתיר וכיצד הם לשונות אלו מתכוין להתיר הוא שאומר פלוני מת השיאו את אשתו מתכוין להעיד הוא שאומר סתם איש פלוני מת מסיח לפי תומו הוא שאומר כלום יש אדם בבית פלוני שישמע את דבריו מת פלוני או שיאמר אוי לו לפלוני שמת כמה היה נאה כמה היה גבור או שיאמר חבל על פלוני שהיה הולך עמנו היאך מת לו פתאום וכיוצא בדברים אלו מדברים שהם מראים שאין כונתו להעיד ונאמן וישראל השומע מפיו יכול להעיד ואין צריך שיאמר קברתיו ומה שאמרו למטה חבל על יהודי שהיה הולך עמנו ומת וקברתיו וכן חבל על קולר של בני אדם שהיו הולכין לאנטוכיא ומתו וקברנום כך היה מעשה ומכל מקום אינו צריך וכמו שנראה להדיא במעשים שהוזכרו בסוגיא זו בבי חיואי ובבי חסא ובפרשא זריזא ומכל מקום גדולי המחברים כתבו בחבל על יהודי ובחבל על קולר והוא שיאמר קברתיו ויראה מלשונם שמצריכים לכך מפני שבאלו לא היו הגוים מכירים את אלו אלא שאמרו יהודי יצא עמנו מכאן ומת וכן יהודים הרבה יצאו עמנו ומתו והואיל ואנו יודעים אותם נאמנים ודוקא בקברתים אבל הראשונים שהיה הגוי מכיר אותו אין צריך לומר קברתיו ויש מבינים מלשונם שהראשונות בשהגוי הסיח לפי תומו וישראל העיד על פי דבריו ונשאת על פי עדות הישראל ובאחרונות בשנשאת על פי הגוי ואיני יודע בשתיהן מאי פסקה ועיקר הדברים בכלם שאין צריך לומר קברתיו כלל אלא כל מסיח לפי תומו נאמן ולא עוד אלא שכל שהתחיל בענין כמסיח לפי תומו אע״פ שחטפנו את דבריו ושאלנוהו והגיד הענין כמעיד בדבר נאמן אבל כל שסיפר הענין על פי שאלתנו אינו קרוי עוד מסיח לפי תומו ושני דברים אלו אתה למד ממעשה של פונדקית הנזכר במשנתנו שקראוה מסיחה לפי תומה ושאלו בה והא איה חברנו קאמר כלומר והיאך אתה קוראה מסיחה לפי תומה אחר שעל פי שאלתם היא מספרת והשיבו דכי חזת להו אתחילא ובכיא והתחלתה לבכות נעשה כהתחלת דבור והרי נמצאת כמתחלת לפי תומה ואע״פ ששאלוה איה חבירנו והגידה כל הענין לא יצאה לה מתורת מסיחה לפי תומה וכן בכל גוי מסיח לפי תומו כשר לעדות אשה אלא שצריך להתישב בדבר שלא יהא כמערים שאם ראינוהו כמערים וכנועץ על הדבר חוששין לו וכל שכן אם ראינוהו מגזם כגון שיאמר קטול לי אספסתא לחיותאי או בשיל לי קדרא ואי לא קטילנא לך כמה דקטילית לפלניא אין זה כלום שאינו עושה אלא להטיל אימה וכן בשלישי של גיטין (כ״ח:) התבאר שכל ששמע מערכאות של גוים פלוני מת ר״ל מיתת עצמו כגון דשדו ליה לקמוניא חלילא או נהרג על ידינו אין מעידין עליו שלא אמרו אלא להטיל אימה הא מבית דין של ישראל מעידין אף ביוצא ליהרג ויש חולקין בה כמו שביארנו שם:

וכשם שהגוי המסיח לפי תומו נאמן במת ובנהרג כך אם טבע במים שיש להם סוף או במים שאין להם סוף אם אמר שהעלוהו וראהו מת וכל שכן עד אחד וכן כתבוה גאוני ספרד וכבר ביארנוה למעלה:

גזלן של דבריהם כשר לעדות אשה כמו שכתבנו בפרק שני (יבמות כ״ה:) אבל גזלן של תורה פסול ואינו דומה לעבד או שפחה שהרי אלו כשרים הם ואין נפסלין בעבירה ולא גרעי מנשים אבל גזלן או הפסול בעבירה שפיסולו גרם לו אינו נאמן וכתבו גדולי הפוסקים שאם הסיח לפי תומו נאמן דלא גרע מגוי ומכל מקום יש לפקפק בדבר שמאחר שהוא יודע בדבר אף הוא מתכוין להערים וכן התבאר שם שהאומר מת פלוני אני הרגתיו שיכול לישא את אשתו שאין אדם משים עצמו רשע:

בתוספתא אמרו אין מעידין אלא אם כן מכירין שמו ושם עירו ר״ל שאם אמר העד יהודי אחד היה עמנו במקום פלוני שכך היו סימניו אינו כלום אפילו היה העד ישראל אבל אם אמר איש אחד יצא עמנו מעיר פלונית ומת מפשפשין באותה העיר ואם לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו וכן פסקוה גדולי המחברים:

גמ׳ מן ומתני׳ עד מלספוד נמחק. ונ״ב אין זה אלא מתוס׳:

רש״י ד״ה וליורה צ״ל יורה:

שמא חבר הוא, שיודע קסם או תחבולה לגרום שלא יזיקוהו השרצים. והתנא קמא [הראשון] סבור שאין חוששים לכך, כי אגב איצצא [הדוחק] שהוא נופל עליהם מזקי ליה [יזיקו לו] גם אם כרגיל יכול להשתלט עליהם.

that perhaps he is a charmer [ḥabbar] of snakes and scorpions who knows magic or some stratagem to keep them from harming him. And the first tanna holds that we need not be concerned about this possibility, as, due to the pressure of his body falling on top of them, they will harm him, even if he could control them under other circumstances.

מאמרים באתר אסיף

דיני עגונות בפסיקתו של מרן הבית יוסף - עיקרון מול הלכה למעשה / הרב אריה כ״ץ (שאגת כהן א, מכון פוע״ה תש״פ)

באור אגדתות ספינה שנשברה המטרפת בים / הרב דוד בן מאיר (ניצני ארץ ח, מרכז הרב תשנ״ב)

מים שאין להם סוף / הרב יעקב אפשטיין (חבל נחלתו ט, תש״ע)

בענין גוי מסיח לפי תומו בתחנת איסוף חללים / הרב יצחק ביסמוט (אבני משפט כ, יד ברודמן תשע״ו)

רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל

(2) תָּנוּ רַבָּנַן ^אנָפַל לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ מְעִידִין עָלָיו לְיוֹרָה מְלֵאָה יַיִן וָשֶׁמֶן מְעִידִין עָלָיו מִשּׁוּם רַבִּי אַחָא אָמְרוּ שֶׁל שֶׁמֶן מְעִידִין עָלָיו מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַבְעִיר שֶׁל יַיִן אֵין מְעִידִין עָלָיו מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכַבֶּה אָמְרוּ לוֹ תְּחִלָּתוֹ מְכַבֶּה וְסוֹפוֹ מַבְעִיר.:

The Sages taught: If one fell into a blazing furnace, one may testify about him that he has died. If he fell into a boiling cauldron filled with wine or oil, one may also testify about him that he has died. In the name of Rabbi Aḥa, they said: If he fell into a cauldron of oil, one may testify about him that he has died, because this ignites the fire even more. Through the force of his fall, oil will splash into the fire and increase the heat of the cauldron. However, if he fell into a cauldron of wine, one may not testify about him that he has died, because when wine splashes into the fire it extinguishes the fire. They said to him: At first it partially extinguishes the fire but eventually it ignites it even more, and therefore it can be assumed that he has died.

א. א רמב״ם הלכות גירושין י״ג:י״ז
סמ״ג מצוות עשה נ׳
טור אבן העזר י״ז:ל׳
שולחן ערוך אבן העזר י״ז:ל׳

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א רמב״ם הלכות גירושין י״ג:י״ז

סמ״ג מצוות עשה נ׳

טור אבן העזר י״ז:ל׳

שולחן ערוך אבן העזר י״ז:ל׳

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ליורה מלאה יין ושמן – מרותחת על האור.

שהוא מבעיר – כשנפל אדם לתוכו וניתז השמן על האור ומבעירו יותר ויותר ולא שבתה רתיחת היורה וצמקו רגליו ולא יכול לצאת ומת.

מפני שהוא מכבה – כשניתז על האור כיבהו. ואע״פ שלא יכול לצאת לא מת שהיורה נתקררה לאחר זמן ששבתו רתיחותיה כשכבה האש.

וסופו מבעיר – דרך בקעת שמכבין אותה במים להיות חוזרת ודולקת יותר מבתחלתה.

אמרו לו תחלתו מכבה וסופו מבעיר – אית דגרסי לעיל ליורה מלאה יין ושמן אין מעידין עליו והוי האי תנא שלישי ולספרים דגרסי לעיל מעידין עליו הוי תנא קמא וכן פר״ח דתנא דסיפא לא פליג אתנא קמא אלא מפרש טעמא דמילתיה.

ליורה מלאה יין ושמן מעידין עליו משום ר׳ אחא אמרו שמן מעידין עליו יין אין מעידין עליו מפני שהוא מכבה. פירש רש״י ז״ל כשנתז על האש הוא מכבהו וינוחו רתיחות המים ויצטננו. ואינו מחוור לי שהרי לא הזכירו כאן שניתז המים או השמן על האש, אלא סתם אמרו שנפל ליורה. ושמא מדקתני ליורה מלאה על כרחין כשנפל הוא לתוכה נתזו משקין בתוכה. ומסתברא דהכי קאמר שהשמן מבעיר והכויה הולכת ומתבערת ושורפת אותו ואין לו רפואה ואפילו העלוהו מיד. אבל ליין אין מעידין עליו מפני שהוא מכבה ושמא העלוהו והיתה לו רפואה שכויתו הולכת וכבה. ואמרו ליה תחלתו מכבה ולבסוף מבעיר. ונפל ליורה של מים לא נזכר אם מעידין עליו אם לא. ומדברי רש״י ז״ל (בד״ה וסופו מבעיר) נראה שהמים מכבין ולבסוף מבעירין ומעידין עליו. ובירושלמי (ה״ג) מצאתי דהאי פלוגתא דתנא קמא ורב אחא דהכא דיין ושמן עבדי לה פלוגתא בירושלמי במים ושמן. וכל זה ראיה דיין ומים לגבי האי חד דינא אית להו.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ת״ר נפל לכבשן האש מעידים עליו – פי׳ דוקא נקט כבשן ולא נקט תוך הדלקה מפני שהכבשן עמוק ואינו יכול לעלות ממנו דאלו לתוך דליקה א״א להעיד עליו אא״כ שהה שם עד ששהה באור כדי שישרף. ליורה מלאה יין ושמן מעידין עליו פי׳ ואפי לשעתו כיון דנשקע שם כלו והיתה מרותחת משום ר׳ אחא אמרו שמן מעידי׳ עליו יין אין מעידי׳ עליו מפני שהוא מכבה פרש״י ז״ל כשנתן על האש הוא מכבהו וינוחו רתיחות המים ויצטננו בכדי שיוכל לעלות לשעתו ולחיות והא דלא פריש תנא שנתן היין והשמן משום דלסתמא דמלתא הכי כיון שיורה היתה מלאה.

אמרו לו תחלתו מכבה וסופו מבעיר – פי׳ ולא יוכל להתחזק ולעלות מן היורה עד שיהא סופו מבעיר וישרף וי״מ בדרך אחרת אבל זה נר׳ נכון ובירושלמי נחלקו ר׳ אחא ורבנן במים ושמן ושמעי׳ מיהא שהמים והיין בענין זה דינם שוה ולרבנן מעידים עליו מפני שתחלתו מכבה וסופו מבעיר.

מאי מעשה נסים דמשמע דאפי׳ לא מת מחמת המים היה לו למות מחמת ד״א אלא שנעשה לו נס הי ניהו וא׳ כפין על כפין – פרש״י ז״ל ובאותה בניני ואולמי היה יכול לישען ולישן אף על פי שאין אדם יכול לישן כשהוא מעומד וא״ת א״כ היכי פליג ר״מ במים שיש להם סוף לומ׳ שיוכל לחיות שם ג׳ ימים דהא לית בה כפין ולא יוכל לישן שם וי״ל דודאי מודה ר״מ דבמים שיש להם סוף לא יוכל לחיות שם ג׳ ימים אלא שא׳ חכמי׳ שאין אדם יכול להשהות במים שעה א׳ שלא ימיתו המים בא הוא לומר שהמים ודאי לא ימיתוהו עד ג׳ ימים ואלו הוא מת אינו אלא מחמת שלא יוכל לישן וכל שהיה שם כפין או ששה׳ בכדי שיוכל לעמוד בלא שינה אין מעידים עליו.

ורבנן סברי כפין דשישא הוו – דלא מצי להשען עליו לישן וע״כ נעשה לו נס בשינה וכשם שנעשה לו נס בשינה נעשה לו בגופן של מים נס והא דאמרי׳ שבועה שלא אישן ג׳ ימים מכין אותו וישן לאלתר פירושו מכין אותו לאלתר משום שבועת שוא וישן לכשירצה בלא שום התרה דלא חייל עליה שבועת בטוי וכדפרישית בדוכתא בס״ד.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנו רבנן [שנו חכמים]: נפל לתוך כבשן האש — מעידין עליו מיד שמת. נפל ליורה רותחת מלאה יין ושמן — מעידין עליו. משום ר׳ אחא אמרו: אם נפל לשל שמן — מעידין עליו, מפני שהוא מבעיר, שהרי אגב הנפילה נשפך השמן מתוך היורה על האש, ובכך הוא מבעיר את האש יותר ומגדיל את רתיחת השמן. אבל אם נפל ליורה של יין — אין מעידין עליו, מפני שהוא מכבה. אמרו לו: גם יין, תחלתו מכבה וסופו מבעיר יותר. ואין להניח שהאש כבתה ויצא בשלום.

The Sages taught: If one fell into a blazing furnace, one may testify about him that he has died. If he fell into a boiling cauldron filled with wine or oil, one may also testify about him that he has died. In the name of Rabbi Aḥa, they said: If he fell into a cauldron of oil, one may testify about him that he has died, because this ignites the fire even more. Through the force of his fall, oil will splash into the fire and increase the heat of the cauldron. However, if he fell into a cauldron of wine, one may not testify about him that he has died, because when wine splashes into the fire it extinguishes the fire. They said to him: At first it partially extinguishes the fire but eventually it ignites it even more, and therefore it can be assumed that he has died.

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) א״ראָמַר רַבִּי מֵאִיר מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁנָּפַל לַבּוֹר הַגָּדוֹל וְכוּ׳.: תַּנְיָא אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי מֵאִיר אֵין מַזְכִּירִין מַעֲשֵׂה נִסִּים מַאי מַעֲשֵׂה נִסִּים אִילֵּימָא דְּלָא אכיל וְלָא אִישְׁתִּי וְהָכְתִיב {אסתר ד׳:ט״ז} וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ.

§ The mishna stated that Rabbi Meir said: An incident occurred involving a certain individual who fell into the Great Cistern and emerged after three days. It is taught in a baraita: They said to Rabbi Meir: One does not mention miraculous acts to teach general halakha. The Gemara asks: What about that story defines it as an example of miraculous acts? If we say the fact that he did not eat or drink for three days and still survived is miraculous, but isn’t it written: “Fast for me, and neither eat nor drink three days, night or day” (Esther 4:16), demonstrating that one may survive this experience naturally?

רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מעשה נסים – אפילו אינו מת מחמת המים היה לו למות מחמת דבר אחר.

אין מזכירין מעשה נסים – תימה לר״י והא קאמר לעיל נפל לגוב אריות אין מעידים עליו וכן מים שאין להם סוף וי״ל דאינו ממש מעשה נסים אלא יש לתלות שאינם רעבים ובמים שאין להם סוף יש לתלות בדף של ספינה וגל טורד ומיהו יש בירושל׳ נפל לגוב של אריות אין מעידין עליו שמא נעשה לו נס כדניאל נפל לכבשן של אש אין מעידין עליו חוששין שמא נעשה לו נס כחנניה מישאל ועזריה רוצה לומר שנפל באש וברח לו מן האש בשום ענין ור׳ מאיר חולק אברייתא דלעיל.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה אין מזכירין מעשה ניסים תימה לר״י כו׳ ור׳ מאיר חולק אברייתא דלעיל עכ״ל כך נראה להגיה וכוונת דבריהם לפי סוגיא דשמעתין דלכ״ע אין מזכירין מעשה ניסים וטעמא דר״מ משום דכיפין ע״ג כיפין הוו דהשתא תימה מההיא דנפל לגוב אריות כו׳ כמאן אתיא אבל לפי דברי הירושלמי דאיכא מאן דחושש שמא נעשה לו נס השתא אית לן למימר נמי טעמא דר״מ בפשיטות הכי משום דחושש שמא נעשה לו נס והשתא ר״מ דמתניתין חולק אברייתא דלעיל דקתני בנפל לתוך כבשן האש דמעידין:

א שנינו במשנה שאמר ר׳ מאיר: מעשה באחד שנפל לבור הגדול ויצא לאחר שלושה ימים. תניא [שנויה ברייתא], אמרו לו לר׳ מאיר: אין מזכירין מעשה נסים. כלומר, מעשה זה נס היה, ואין להביא ממנו ראיה למה שקורה כרגיל בעולם. ושואלים: מאי [מה] מעשה נסים היה בכך? אילימא [אם תאמר] שלא אכיל [אכל] ולא אישתי [שתה] שלושה ימים — והכתיב [והרי נאמר]: ״וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים לילה ויום״ (אסתר ד, טז), משמע שהדבר אפשרי!

§ The mishna stated that Rabbi Meir said: An incident occurred involving a certain individual who fell into the Great Cistern and emerged after three days. It is taught in a baraita: They said to Rabbi Meir: One does not mention miraculous acts to teach general halakha. The Gemara asks: What about that story defines it as an example of miraculous acts? If we say the fact that he did not eat or drink for three days and still survived is miraculous, but isn’t it written: “Fast for me, and neither eat nor drink three days, night or day” (Esther 4:16), demonstrating that one may survive this experience naturally?

רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) אֶלָּא דְּלָא נָיֵים דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן ^בשְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אִישַׁן שְׁלֹשָׁה יָמִים מַלְקִין אוֹתוֹ וְיִישַׁן לְאַלְתַּר.

The Gemara answers: Rather, the miraculous element is that he did not sleep during those three days, as Rabbi Yoḥanan said: If one says: I hereby take on an oath that I will not sleep for three days, the court flogs him for taking an oath in vain, and he may sleep immediately because it is impossible to remain awake for three consecutive days.

ב. ב רמב״ם הלכות שבועות ה׳:כ׳
סמ״ג מצוות לא תעשה רל״ח
טור יורה דעה רל״ו:ד׳
שולחן ערוך יורה דעה רל״ו:ד׳

עין משפט נר מצוהרי״ףבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ב רמב״ם הלכות שבועות ה׳:כ׳

סמ״ג מצוות לא תעשה רל״ח

טור יורה דעה רל״ו:ד׳

שולחן ערוך יורה דעה רל״ו:ד׳

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: אלא היה זה משום שלא ניים [ישן] במשך שלושה ימים אלה. שאמר ר׳ יוחנן: אדם שאמר ״שבועה שלא אישן שלשה ימים״ הרי זה כנשבע על דבר שאי אפשר לקיים — ומלקין אותו על שנשבע שבועת שוא, ויישן לאלתר [מיד] אם ירצה.

The Gemara answers: Rather, the miraculous element is that he did not sleep during those three days, as Rabbi Yoḥanan said: If one says: I hereby take on an oath that I will not sleep for three days, the court flogs him for taking an oath in vain, and he may sleep immediately because it is impossible to remain awake for three consecutive days.

עין משפט נר מצוהרי״ףבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) וְרַבִּי מֵאִיר מַאי טַעְמָא אָמַר רַב כָּהֲנָא כִּיפִּין עַל גַּב כִּיפִּין הֲווֹ וְרַבָּנַן דְּשֵׁישָׁא הֲווֹ ור״מוְרַבִּי מֵאִיר א״אאִי אֶפְשָׁר דְּלָא מְסָרֵיךְ וְנָיֵים פּוּרְתָּא.

The Gemara asks: And according to Rabbi Meir, what is the reason this was not a miraculous incident? The Gemara answers that Rav Kahana said: There were several levels of arches built on top of other arches within the Great Cistern, and he supported himself on the arches and slept. And the Rabbis said that they were made of marble and it was impossible to hold onto them and sleep. And Rabbi Meir assumed that it is inconceivable that he didn’t grasp some part of an arch for a short time and sleep a little, and therefore this incident does not qualify as a miracle.

רי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כיפין על גבי כיפין – כיפין כמין בנינים ואולמות ונשען עליהן וישן.

דשישא הוי – וחלקין ומעומד אין אדם ישן.

מסריך – מתחזק ונדבק עליהן מעט.

ורבי מאיר מאי טעמיה אמר רב כהנא כיפין על גבי כיפין הוה. קשיא לי כיון דר׳ מאיר מודה דאי ליכא כיפין אי אפשר, אם כן אמאי פליג במים שיש להם סוף דליכא כיפין. ויש לומר דר״מ לא קאמר דאפילו עמד שם שלשה ימים שאין מעידים עליו, דהא אי אפשר דלא נאים תלתא יומי, ולא פליג אלא בשיעור דעד שתצא נפשו. והא דקא מייתי מעשה שנפל לבור הגדול ועלה לאחר שלשה ה״ק, דהא התם על כרחין כיון דכיפי דשישא הוו אי אפשר דקאי עלייהו ולא מיסרתיך בהוא פורתא. ולעולם טפי מכדי שיעור שתצא נפשו קאי משוקע במים ואפילו הכי עלה חי. ורבנן אמרו ליה על כרחין כיון דכיפי דשישא לא מיסריך בהו כלל א״כ מעשה נסים הוו וכיון דלגבי שינה על כרחין נעשה לו נס אף בעמידתו משוקע במים כדי שתצא נפשו מעשה נס ואין מזכירין מעשה נסים ולעולם כל ששה כדי שתצא נפשו מעידין עליו.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ולר׳ מאיר מאי טעמא [מה הטעם]? מדוע הוא סבור שלא היה זה מעשה נס. אמר רב כהנא: כיפין על גב כיפין הוו [כיפות על גבי כיפות היו בבור] ונשען עליהן וישן. ורבנן [וחכמים] מה הם אומרים — אף על פי כן, דשישא הוו [של שיש היו] ואי אפשר היה להיאחז בהם ולישון. ור׳ מאיר סבור: אי אפשר שלא מסריך וניים פורתא [ייאחז ויישן מעט עליהם], ולכן לא היה נס בכך.

The Gemara asks: And according to Rabbi Meir, what is the reason this was not a miraculous incident? The Gemara answers that Rav Kahana said: There were several levels of arches built on top of other arches within the Great Cistern, and he supported himself on the arches and slept. And the Rabbis said that they were made of marble and it was impossible to hold onto them and sleep. And Rabbi Meir assumed that it is inconceivable that he didn’t grasp some part of an arch for a short time and sleep a little, and therefore this incident does not qualify as a miracle.

רי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן מַעֲשֶׂה בְּבִתּוֹ שֶׁל נְחוּנְיָא חוֹפֵר שִׁיחִין שֶׁנָּפְלָה לְבוֹר הַגָּדוֹל וּבָאוּ וְהוֹדִיעוּ לְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא שָׁעָה רִאשׁוֹנָה אָמַר לָהֶם שָׁלוֹם שְׁנִיָּה אָמַר לָהֶם שָׁלוֹם שְׁלִישִׁית אָמַר לָהֶם עָלְתָה.

The Sages taught: An incident occurred involving the daughter of Neḥunya the well digger, who fell into the Great Cistern, and they came and notified Rabbi Ḥanina ben Dosa and asked that he pray for her. After the first hour, he said to them: She is at peace and unharmed. After the second hour, he said to them: She is at peace. After the third hour he said to them: She has ascended from the cistern.

רי״ףרש״יראב״ןבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חופר שיחין – לעולי רגלים ומים מתכנסים בהן והיו שותין הן ובהמתן.

שלום – שעדיין יכולה לחיות וכן בשניה אבל שלישית שאינה יכולה לחיות אמר להן עלתה לה שידוע היה לו שלא תמות שם כדלקמן דבר שהיה מתעסק בו אותו צדיק אביה לא יכשל בו זרעו.

ת״ר מעשה בבתו של נחוניא חופר שיחין שנפלה לבור הגדול באו והודיעו את ר׳ חנינא בן דוסא שעה ראשונה אמר להם שלום שנייה אמר להם שלום שלישית אמר להם^א עלתה.

א. בכת״י ל״ג ׳אמר להם׳ וכן ליתא בכמה כת״י שבדק״ס.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בסיומא דמסכת יבמות אר״א אר״ח ת״ח מרבים שלום כו׳ וכן מסיים בברכות ובנזיר ובכריתות והוסיף בברכות עוד בפסוקים אחרים שלום רב לאוהבי גו׳ ה׳ עוז גו׳ ודריש התם אל תקרי בניך אלא בוניך ומהיכא נפקא להו ואין ליתן טעם שסיימו כן בד׳ המסכתות אלו משום דדברי אגדה הוא דבברכות ליכא למימר הכי דבלאו הכי מסיים שם במסכת ברכות באגדה השיכא התם והך דאר״א אר״ח כו׳ לא שייכא התם כלל לכאורה נראה דודאי בארבע מקומות אלו יש טעם בדבר דמסיים בהך אגדה ובמקומו של כ״א יתפרש ונראה הטעם דהכא בהך מימרא לפי שיש במסכת זו דברים תמוהים לכאורה כאילו עוקרים דבר מן התורה דבפרק האשה פריך וכי ב״ד מתנין לעקור דבר מן התורה בכמה דברים ומשני לה והתוס׳ שם בר״פ גבי עיגונא הקילו בה רבנן כתבו ואין זה עקירת דבר מן התורה כיון שדומה הדבר הגון להאמין כו׳ ע״ש והוא דחוק גם בשמעתין היאך הקילו בא״א לעקור דבר מן התורה דהא מן התורה בעי דרישה וחקירה גם בפ״ק דאמרי׳ הנך צרות דבית שמאי לבית הלל היכי ניעבד ליחלצו נמאסו אגוברייהו וכ״ת לימאסן דרכיה דרכי נועם גו׳ וכן בס״פ יש מותרות ולא נעשה מתים כחיים מק״ו כו׳ ת״ל דרכיה גו׳ והוא תמוה לכאורה וכי משום דלא נימאסן נימא דפטורה מחליצה ואין זה אלא דברי קבלה דרכיה דרכי נועם גו׳ שאם תמאס בעיניו יתן לה גט. ולזה סיים במסכת זו בדרש הזה ת״ח מרבים שלום בעולם שנא׳ וכל בניך למודי גו׳ ור״ל דאין זו עקירה מן התורה אבל דברים אלו נוגעים במדת השלום כמ״ש פ׳ נערה וראה בנים לבניך שלום על ישראל דלא אתיא לידי חליצה ויבום דזה מביא קטטה דשמא הוא לא יחלוץ והיא לא תחפוץ בו ותבא לידי עיגון ואין זה שלום כמ״ש השרוי בלא אשה שרוי בלא שלום וכן להיפך ועוד כמו ששנינו בפרקין בב׳ יבמות לזו אין בנים ולזו יש בנים זו שיש לה בנים מותרת והיינו דביש בנים לבניך איכא לה שלום שתינשא לשוק משא״כ באין לה בנים וכן הרבה:

תנו רבנן [שנו חכמים]: מעשה בבתו של נחוניא חופר⁠־שיחין, שהיה חופר בורות מים לצורך הציבור, שנפלה לבור הגדול, ובאו והודיעו על כך לר׳ חנינא בן דוסא, וביקשו שיתפלל עליה. שעה ראשונה לאחר שהודיעו אמר להם: שלום לה. שניה, אמר להם: שלום. שלישית, אמר להם: עלתה כבר מן הבור.

The Sages taught: An incident occurred involving the daughter of Neḥunya the well digger, who fell into the Great Cistern, and they came and notified Rabbi Ḥanina ben Dosa and asked that he pray for her. After the first hour, he said to them: She is at peace and unharmed. After the second hour, he said to them: She is at peace. After the third hour he said to them: She has ascended from the cistern.

רי״ףרש״יראב״ןבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(7) אָמַר לָהּ בִּתִּי מִי הֶעֱלֵךְ אָמְרָה לוֹ זָכָר שֶׁל רְחֵלִים נִזְדַּמֵּן לִי וְזָקֵן מַנְהִיגוֹ אָמְרוּ לוֹ נָבִיא אַתָּה אָמַר לָהֶם לֹא נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶּן נָבִיא אָנֹכִי אֶלָּא דָּבָר שֶׁהַצַּדִּיק מִתְעַסֵּק בּוֹ יִכָּשֵׁל בּוֹ זַרְעוֹ.

When she came to Rabbi Ḥanina ben Dosa, he said to her: My daughter, who pulled you up from the cistern? She said to him: A male sheep, i.e., a ram, happened by and sensed me in that cistern, and there was an old man leading him who pulled me out. They said to Rabbi Ḥanina ben Dosa: Are you a prophet with knowledge of what is happening far away? He said to them, using a figure of speech from the Bible: “I am not a prophet, nor the son of a prophet am I” (Amos 7:14). Rather, I reasoned as follows: Could it be that concerning the endeavor that the righteous Neḥunya is engaged in, i.e., digging for the benefit of the public, his offspring would stumble upon its fruits and thereby be killed? I therefore knew that God would certainly save her.

רי״ףרש״יראב״ןבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

של רחלים – זה אילו של יצחק.

זקן אחד מנהיגו – זה אברהם.

נביא אתה – לידע שלא תמות.

מתעסק בו – בטורח עשייתו.

אמר לה בתי מי העלך אמרה לו זכר של רחלים נזדמן לי וזקן מנהיגו. פירוש אילו של (אילו של) אברהם אבינו ואברהם עצמו מנהיגו. אמרו לו נביא אתה אמר להן לא נביא ולא בן נביא אנכי אלא כך אמרתי דבר שהצדיק נתעסק בו יכשל בו זרעו.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בתי מי העלך א״ל זכר של רחלים נזדמן לי וזקן כו׳ פרש״י של רחלים אילו של יצחק וזקן כו׳ זה אברהם עכ״ל דהיינו שזכות העקידה עמד לה בעת צרה כמ״ש בהר ה׳ יראה עקידה זו לסלוח לישראל כו׳ ולהצילם מן הפורענות כפרש״י בחומש ובתוס׳ פרק הפרה כתבו בשם ירושלמי דמלאך בדמות רבי חנינא נזדמן לה עכ״ל:

ושאמר אלא דבר שהצדיק מתעסק בו כו׳ ובפרק הפרה גרסינן דבר שהצדיק מצטער בו כו׳ שנאמר וסביביו נשערה גו׳ מדקדק עם סביביו כחוט השערה מדכתיב נשערה בשי״ן דריש לה מלשון שער והיינו שמדקדק עמהן כדאמרינן דמשלם צדיקים עונש על מיעוט עבירות בעוה״ז כדי לזכות אותו שכר משלם בעוה״ב וכה״ג דריש ונורא על כל סביביו כפרש״י בפ׳ שמיני כשהקב״ה עושה דין בצדיקים הוא מתירא ומתעלה כו׳ אם כן באלו כ״ש ברשעים וכה״א כו׳ דהיינו אם בצדיקים בעוה״ז כ״ש ברשעים בעוה״ב וכן בהיפך אמרו ומשלם לשונאיו על פניו א״כ ברשעים בעוה״ז כ״ש בצדיקים בעוה״ב וק״ל:

ואמר שלום רב לאוהבי תורתך דאין זה עקירה אלא ממדת שלום שלא תעגן האשה וכתיב דרכיה דרכי נועם גו׳ שלא תמאס בעיני בעלה ואם יתן לה גט אין זה נתיבות שלום ואין למו מכשול שתבא לבעלה ע״ד לא יאונה לצדיק כל און ואמר יהי שלום בחילך דהיינו שנאמנת שתינשא לשוק ושלום בארמנותיך דנאמנת שתתייבם ותשאר בביתה ולא תתעגן או שיש לפרש שנאמנת כשיש שלום בחילך אבל במלחמה אינה נאמנת ושלוה בארמנותיך כשאומרת מת על מטתי. ואמר למען אחי ורעי גו׳ לפי שהאמינו עד א׳ גם האשה עצמה נאמנת לומר מת בעלי או מת יבמי והיינו למען אחי לומר מת בעלי שתתייבם לאחיו ומת יבמי שתינשא לשוק לרעים ע״כ אמרו אדברה להעיד גם ביחידות בך מפני השלום שלא תתעגן. ועוד אמר למען בית ה׳ אלהינו גו׳ כ״א יתרבו העגונות שלא יהיה ע״א או האשה עצמה נאמנים יאריך בנין בית אלהינו כמ״ש אין בן דוד בא עד שיכלו הנשמות שבגוף ע״כ אבקשה טוב לך לאשה כמ״ש השרוי בלא אשה שרוי בלא טובה וההיפך אם תתעגן תהיה היא בלא טובה. ומסיים ה׳ עוז לעמו יתן שאין זה עקירת דבר מן התורה כי הקב״ה נתן עוז וכח לעמו שהם ת״ח בדבר הזה להיות מקילין בדבר שהרי ה׳ יברך את עמו בשלום כמ״ש וכל נתיבותיה שלום ואין כאן שלום אם תתעגן ובדרך הזה יתפרש המקרא ישא ה׳ פניו אליך גם לעקור דבר מן התורה לפי שישים ה׳ לך שלום ובכן סיימנו המסכת זאת לשלום כן יזכינו האל ללמוד וללמד לשלום אכי״ר:

סליק פרק האשה בתרא וסליקא לה מסכת יבמות

בסופו של דבר, כשבאה, אמר לה: בתי, מי העלך מן הבור? אמרה לו: זכר (איל) של רחלים נזדמן לי, וזקן אחד היה מנהיגו (מובילו), וזקן זה הוא שהוציא אותי. אמרו לו לר׳ חנינא בן דוסא: וכי נביא אתה, שיודע אתה לנבא מה קרה? אמר להם: במליצה בלשון הכתוב: ״לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי״ (עמוס ז, יד), אלא מסברה אמרתי: דבר שהצדיק מתעסק בו לחפור בורות לרבים — יכשל בו זרעו? ובוודאי יקרה לה נס ותינצל.

When she came to Rabbi Ḥanina ben Dosa, he said to her: My daughter, who pulled you up from the cistern? She said to him: A male sheep, i.e., a ram, happened by and sensed me in that cistern, and there was an old man leading him who pulled me out. They said to Rabbi Ḥanina ben Dosa: Are you a prophet with knowledge of what is happening far away? He said to them, using a figure of speech from the Bible: “I am not a prophet, nor the son of a prophet am I” (Amos 7:14). Rather, I reasoned as follows: Could it be that concerning the endeavor that the righteous Neḥunya is engaged in, i.e., digging for the benefit of the public, his offspring would stumble upon its fruits and thereby be killed? I therefore knew that God would certainly save her.

רי״ףרש״יראב״ןבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(8) אָמַר רַבִּי אַבָּא אע״פאַף עַל פִּי כֵן מֵת בְּנוֹ בַּצָּמָא שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים נ׳:ג׳} וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד מְלַמֵּד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַקְדֵּק עִם סְבִיבָיו כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה ר׳רַבִּי חֲנִינָא אָמַר מֵהָכָא {תהלים פ״ט:ח׳} אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדוֹשִׁים רַבָּה וְנוֹרָא עַל כׇּל סְבִיבָיו.:

Rabbi Abba said: Even so, the son of Neḥunya the well digger died of thirst, and the merit of his father, who attended to the water supply, did not protect him, as is stated: “And around Him it storms [nisara] mightily” (Psalms 50:3), which teaches that the Holy One, Blessed be He, is exacting with His surroundings, i.e., the righteous who are close to Him, up to a hairsbreadth [sa’ara], so that even slight deviations can elicit severe punishment. Rabbi Ḥanina said: This idea is derived from here: “A God dreaded in the great council of the holy ones, and feared by all that are about Him” (Psalms 89:8). This indicates that God is most feared by those that are nearest to Him, i.e., the righteous, because He is more exacting of them.

רי״ףרש״יראב״ןתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אע״פ כן מת בנו – של ר׳ נחוניא בצמא שכך דרכו של מקום לדקדק עם החסידים.

וסביביו נשערה – לשון חוט השערה. עם סביביו עם צדיקים ההולכים אחריו.

א״ר אחא אעפ״כ מת בנו בצמא שנאמר וסביביו נשערה מאד מלמד שהוא מדקדק עם סביביו כחוט השערה.

אף על פי כן מת בנו בצמא – מכל מקום לא הוי דבר שנצטער בו הצדיק שלא עשה הבור.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ר׳ אבא: אף על פי כן מת בנו של ר׳ נחוניא חופר⁠־שיחין בצמא ולא הגנה עליו זכות אביו שדאג לספק מים לצמאים. שנאמר: ״וסביביו נשערה מאד״ (תהלים נ, ג), הרי זה מלמד שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו, כלומר, הקרובים לו, כחוט השערה (״נשערה״) ומענישם עונש חמור על כל חטא קטן. ר׳ חנינא אמר: מהכא [מכאן, מפסוק זה] הראיה לאותו רעיון — שנאמר: ״אל נערץ בסוד קדשים רבה ונורא על כל סביביו״ (שם פט, ח) כלומר, הקדוש ברוך הוא נורא יותר דווקא בסובבים אותו, הקרובים אליו.

Rabbi Abba said: Even so, the son of Neḥunya the well digger died of thirst, and the merit of his father, who attended to the water supply, did not protect him, as is stated: “And around Him it storms [nisara] mightily” (Psalms 50:3), which teaches that the Holy One, Blessed be He, is exacting with His surroundings, i.e., the righteous who are close to Him, up to a hairsbreadth [sa’ara], so that even slight deviations can elicit severe punishment. Rabbi Ḥanina said: This idea is derived from here: “A God dreaded in the great council of the holy ones, and feared by all that are about Him” (Psalms 89:8). This indicates that God is most feared by those that are nearest to Him, i.e., the righteous, because He is more exacting of them.

רי״ףרש״יראב״ןתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(9) מתני׳מַתְנִיתִין: ^גאֲפִילּוּ שָׁמַע מִן הַנָּשִׁים אוֹמְרוֹת מֵת אִישׁ פְּלוֹנִי דַּיּוֹ ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר דאפי׳אֲפִילּוּ שָׁמַע מִן הַתִּינוֹקוֹת אוֹמְרִים הֲרֵי אָנוּ הוֹלְכִין לִסְפּוֹד וְלִקְבּוֹר אֶת אִישׁ פְּלוֹנִי בֵּין שֶׁהוּא מִתְכַּוֵּין וּבֵין שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּין.

MISHNA: Even if one heard from the women, who were saying: So-and-so died, this is sufficient in order to testify to his death. Rabbi Yehuda says: Even if one heard from the children, who were saying: We are going to eulogize and bury so-and-so, that is also sufficient. Furthermore, one may rely upon someone mentioning that a man died, regardless of whether the speaker intends to testify and thereby allow the man’s wife to remarry or whether he does not intend to offer formal testimony.

ג. ג רמב״ם הלכות גירושין י״ג:כ״ט
סמ״ג מצוות עשה ז׳
טור אבן העזר י״ז:ג׳
שולחן ערוך אבן העזר י״ז:ג׳
שולחן ערוך אבן העזר י״ז:ה׳
ד רמב״ם הלכות גירושין י״ג:ט׳
טור אבן העזר י״ז:י״ג
שולחן ערוך אבן העזר י״ז:י״ג

קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

משנה יבמות ט״ז:ה׳

ירושלמי יבמות ט״ז:ה׳

ג רמב״ם הלכות גירושין י״ג:כ״ט

סמ״ג מצוות עשה ז׳

טור אבן העזר י״ז:ג׳

שולחן ערוך אבן העזר י״ז:ג׳

שולחן ערוך אבן העזר י״ז:ה׳

ד רמב״ם הלכות גירושין י״ג:ט׳

טור אבן העזר י״ז:י״ג

שולחן ערוך אבן העזר י״ז:י״ג

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ אפילו שמע מן הנשים – שלא היו מתכוונות להעיד ומסיחות לפי תומן.

דיו – ויכול לילך להעיד ולהשיא את אשתו.

בין שהוא מתכוין – לעדות.

אפילו שמע העד מפי נשים שאמרו מת פלוני יכול להעיד. ואפילו מפי תינוק⁠[ות] שאומ׳ הרי אנו באין מלספוד ולקבור את איש פלוני, וכן וכן ספדני הוו התם, מעיד שמת.

אפילו שמע מן הנשים מת איש פלוני דיו. תוספתא (פי״ד ה״י) אפילו שמע קול מקוננת שמזכירתו בין המתים אין עדות גדולה מזו. שמע ב״ד של ישראל שהיו אומרים פלוני בן פלוני מת או נהרג לא תנשא אשתו. והא ברייתא דשמע בית דין של ישראל וקומנטריסין של אומות העולם אייתינן לה בפרק כל הגט (גיטין כח:) גבי שלשה דברים א״ר אלעזר בן פרטא, ואוקימנא לה בנהרג ממש ומת ממש, ואפילו הכי מבית דין של אומות העולם אל ישיא את אשתו, ואף על גב דקיימא לן דכל מסיח לפי תומו הימוני מהימן, הני מילי במלתא דלא שייכי בה, אבל במלתא דשייכי בה עבידי לאחזוקי שקרייהו דמשתבחין בעיר אשר עשו כן.

תנן התם בפרק כל הגט (גיטין כח:) שלשה דברים א״ר אלעזר בן פרטא לפני חכמים וקיימו את דבריו על עיר שהקיפוה כרכום ועל ספינה שנטרפת בים ועל היוצא לדון שהן בחזקת קיימין אבל עיר שכבשה כרכום וספינה שאבדה בים והיוצא ליהרג נותנין עליהן חומרי מתים וחומרי חיים בת ישראל לכהן ובת כהן לישראל לא תאכל בתרומה. וביוצא ליהרג איכא התם (גיטין כח:-כט.) תרי לישני, איכא מ״ד לא שנו אלא בבית דין של ישראל אבל בבית דין של אומות העולם כיון דגמר דיניה לקטלא מיקטל קטלי ליה, כלומר ומעידין עליו שמת. ואיכא דאמרי דדוקא בבית דין של אומות העולם דמקבלי שוחדא, אבל בבית דין של ישראל כיון דגמר דיניה מיקטל קטלי ליה. וכיון דלא איפסיקא הלכתא בהדיא בגמרא אזלינן לחומרא, ובין בבית דין של ישראל ובין בבית דין של אומות העולם אין מעידין עליו, אלא נותנין עליו חומרי מתים וחומרי חיים. אבל הרמב״ם ז״ל (הלכות גרושין פי״ג הי״ג) נראה שפסק כלישנא בתרא דהתם דדוקא בב״ד של עכו״ם אבל בבית דין של ישראל כיון דגמר דיניה לא חיישינן דלמא חזו ליה זכותא.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתניתין אפי׳ שמע מן הנשים אומרות מת אישי פלוני דיו – וגרסי׳ בתוס׳ אפי׳ שמע קול מקוננת שמזכירתו בין המתים אין עדות גדולה מזו ובפ׳ כל הגט ששנינו ג׳ דברים א״ר אלעזר בן פרטא וקיימו חכמים את דבריו על עיר שהקיפוה כרקום ועל ספינה שנטרפ׳ בים ועל היוצא לידון שהם בחזקת קיימים אבל עיר שכבש׳ כרקו׳ וספינה שאבדה בים והיוצא ליהרג נותני׳ עליו חומרי חיים וחומרי מתים וביוצא ליהרג איכא התם תרי לישני איכא דמוקים לה בב״ד של ישראל דוקא דאפשר דחזי ליה זכותא מש״כ בבית דין של עכומ״ז ואיכא דמוקים ליה בבית דין של עובדי כוכבים ומזלות דוקא והרמב״ם ז״ל פסק כלישנא בתרא דאוקימנא בבית דין של עכומ״ז אבל בב״ד של ישראל מעידי׳ עליו דכיון דגמר דיניה לא שכיח דהדר חזו לי׳ זכותא ומסתברא דכיון דתרי לישני נינהו ולא איפסיקא הלכתא כחד מינייהו דאזלי׳ לחומרא דאיסור דאורייתא הוא ובין בב״ד של עכומ״ז ובין בב״ד של ישראל נותני׳ עליו חומרי חיים וחומרי מתים ואסיקנא דעכו״ם אם היה מתכוין להעיד כלל אין עדותו קיימת וכ״ש אם נתכוין להתיר ואין סומכי׳ אלא במסיח לפי תומו וגם זה אינו מדין עדות דעכומ״ז אינו בר עדות כלל אלא משום דקים לן דקושטא קאמר כיון שמסיח לפי תומו ומשום עגונא אקילו רבנן כדאקילו בעד א׳ ועד מפי עד ואין לנו לחוש בשום מקום לשמא תשכור עכומ״ז לה דמתוך שהחמרת בסופה הקלת׳ בתחלת׳ אעפ״כ יש לו לדיין לדקדק בזה יפה אם נראה בדבר רמאות.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב משנה אפילו שמע אדם מן הנשים שהיו אומרות ״מת איש פלוני״ — דיו כדי להעיד על מותו. ר׳ יהודה אומר: אפילו שמע מן התינוקות שהיו אומרים ״הרי אנו הולכין לספוד ולקבור את איש פלוני״, אפשר לסמוך על כך. ועוד, סומכים על המספר שמת אדם בין שהוא מתכוין להעיד ולהתיר את אשת המת, ובין שאינו מתכוין אלא עושה זאת בדרך סיפור בלבד.

MISHNA: Even if one heard from the women, who were saying: So-and-so died, this is sufficient in order to testify to his death. Rabbi Yehuda says: Even if one heard from the children, who were saying: We are going to eulogize and bury so-and-so, that is also sufficient. Furthermore, one may rely upon someone mentioning that a man died, regardless of whether the speaker intends to testify and thereby allow the man’s wife to remarry or whether he does not intend to offer formal testimony.

קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(10) ר׳רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא אוֹמֵר ^הבְּיִשְׂרָאֵל אע״פאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִתְכַּוֵּין וּבְגוֹי¹ אִם הָיָה מִתְכַּוֵּין אֵין עֵדוּתוֹ עֵדוּת.:

Rabbi Yehuda ben Bava says: With regard to a Jew who offers this information, it may be relied upon even if he intends for his statement to be considered formal testimony. However, with regard to a gentile, if he intended to testify, his testimony is not considered valid testimony. His statement is relied upon only when he does not intend to state it as formal testimony.

ה. ה רמב״ם הלכות גירושין י״ג:י״א
טור אבן העזר י״ז:ב׳
שולחן ערוך אבן העזר י״ז:ב׳
שולחן ערוך אבן העזר י״ז:י״ד

1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "ובעובד כוכבים".

עין משפט נר מצוהרי״ףרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ה רמב״ם הלכות גירושין י״ג:י״א

טור אבן העזר י״ז:ב׳

שולחן ערוך אבן העזר י״ז:ב׳

שולחן ערוך אבן העזר י״ז:י״ד

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ובגוי אם היה מתכוין אין עדותו עדות. ואתמר עלה בגמרא דבין להעיד בין להתיר אין עדותו עדות והיכי דמי להתיר בא לבית דין ואמר איש פלוני מת השיאו את אשתו, נתכוון להעיד בא לבית דין ואמר מת סתם.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ יהודה בן בבא אומר: בישראל סומכים על עדות זו אף על פי שהוא מתכוין להתיר, ובגוי אם היה מתכוין להעיד — אין עדותו עדות, שאין סומכים על עדות הגוי. ואין מקבלים דבריו אלא כאשר אינו מתכוון לשם עדות.

Rabbi Yehuda ben Bava says: With regard to a Jew who offers this information, it may be relied upon even if he intends for his statement to be considered formal testimony. However, with regard to a gentile, if he intended to testify, his testimony is not considered valid testimony. His statement is relied upon only when he does not intend to state it as formal testimony.

עין משפט נר מצוהרי״ףרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(11) גמ׳גְּמָרָא: וְדִלְמָא לָא אָזְלִי אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל ^ודְּקָאָמְרִי הָרֵינוּ בָּאִין מִלִּסְפּוֹד וּמִלִּקְבּוֹר אֶת אִישׁ פְּלוֹנִי.

GEMARA: With regard to relying on what children said, that they are going to eulogize and bury so-and-so, the Gemara asks: Perhaps they will not go; perhaps they only assumed that the individual would die, but in the end he didn’t. The Gemara answers: Rav Yehuda said that Shmuel said: It is referring to a situation where the children say: We are coming from eulogizing and burying so-and-so.

ו. ו רמב״ם הלכות גירושין י״ג:ט׳
טור אבן העזר י״ז:י״ג
שולחן ערוך אבן העזר י״ז:י״ג

עין משפט נר מצוהרי״ףתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ו רמב״ם הלכות גירושין י״ג:ט׳

טור אבן העזר י״ז:י״ג

שולחן ערוך אבן העזר י״ז:י״ג

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הרי אנו באין מלספוד כו׳ – ומתני׳ הכי פירושא הרי אנו הולכין לביתינו שבאנו מלספוד.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג גמרא שנינו במשנה שאפשר לסמוך על מה שהתינוקות אומרים: ״הרי אנו הולכים לספוד ולקבור את איש פלוני״. ושואלים: ודלמא [ושמא] לא אזלי [הלכו] כלומר, שחושבים שימות אותו אדם והולכים לספוד לו, ובסופו של דבר לא מת? אמר רב יהודה אמר שמואל: דקאמרי [שאומרים] התינוקות: ״הרינו באין מלספוד ומלקבור את איש פלוני״.

GEMARA: With regard to relying on what children said, that they are going to eulogize and bury so-and-so, the Gemara asks: Perhaps they will not go; perhaps they only assumed that the individual would die, but in the end he didn’t. The Gemara answers: Rav Yehuda said that Shmuel said: It is referring to a situation where the children say: We are coming from eulogizing and burying so-and-so.

עין משפט נר מצוהרי״ףתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(12) וְדִלְמָא קַמְצָא בְּעָלְמָא שְׁכֵיב לֵיהּ וְאַסִּיקוּ לֵיהּ עַל שְׁמֵיהּ דְּקָאָמְרִי כֵּן וְכֵן רַבָּנַן הֲווֹ הָתָם כֵּן וְכֵן סַפְדָנֵי הֲווֹ הָתָם.:

The Gemara asks: Since they are children, perhaps it was merely a grasshopper with which they played that died, and they brought iShe t out as if to its funeral, calling it by the name of the individual suspected to be dead, and their statement should not be considered valid proof of his death. The Gemara answers: It is referring to a situation where the children say: Such and such rabbis were there; such and such eulogizers were there, so that it is clear that they were referring to an event that truly occurred.

רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ קמצא בעלמא – חגב או נמלה המיתו התינוקות והעלו לה שם איש פלוני כדרך שהתינוקות משחקין.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: כיון שתינוקות הם, ודלמא קמצא בעלמא שכיב ליה ואסיקו ליה על שמיה [ושמא חגב בלבד ששיחקו בו מת לו והעלו אותו, וקראו לו, על שמו של אותו אדם] ועשו התינוקות משחק לויה של הספד, ואין מכאן ראיה! ומשיבים: דקאמרי [שאומרים] התינוקות: ״כן וכן רבנן הוו התם. כן וכן ספדני הוו התם [כך וכך חכמים היו שם, כך וכך ספדנים היו שם]״, שוודאי הם מספרים על מאורע שהיה.

The Gemara asks: Since they are children, perhaps it was merely a grasshopper with which they played that died, and they brought iShe t out as if to its funeral, calling it by the name of the individual suspected to be dead, and their statement should not be considered valid proof of his death. The Gemara answers: It is referring to a situation where the children say: Such and such rabbis were there; such and such eulogizers were there, so that it is clear that they were referring to an event that truly occurred.

רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(13) וּבְגוֹי¹ אִם הָיָה מִתְכַּוֵּין וְכוּ׳.: אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁנִּתְכַּוֵּין לְהַתִּיר אֲבָל נִתְכַּוֵּין לְהָעִיד עֵדוּתוֹ עֵדוּת הֵיכִי יָדְעִינַן אָמַר רַב יוֹסֵף בָּא לְבֵית דִּין וְאָמַר אִישׁ פְּלוֹנִי מֵת הַשִּׂיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ זֶהוּ נִתְכַּוֵּין לְהַתִּיר מֵת סְתָם זֶהוּ נִתְכַּוֵּין לְעֵדוּת.

§ It was taught in the mishna: With regard to a gentile, if he intended to testify, his testimony is not considered valid testimony. Rav Yehuda said that Shmuel said: They taught this only in a case where he intended to permit the woman to remarry through his testimony, but if he merely intended to testify about the man’s death, his testimony is considered testimony. The Gemara asks: How do we know the intention of the gentile? Rav Yosef said: If he came to the court and said: So-and-so died, allow his wife to marry, this is an instance of intending to permit her to remarry. If he said simply: He died, this is an instance of merely intending to testify.

1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "ובעובד כוכבים".

רי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אבל נתכוין להעיד – ולא להתיר את אשתו.

עדותו עדות – ותנשא אשתו.

ואלא מתניתין דקתני אם היה מתכוין אין עדותו עדות הא לא נתכוון עדותו עדות היכי משכחת לה במסיח לפי תומו כי ההוא דהוה אזיל ואמר מאן איכא בי חיואי מאן איכא בי חיואי שכיב חיואי ואנסבה רב יוסף לדביתהו. ומהכא משמע דגוי מסיח לפי תומו בשאמר מת סתם, אף על גב דלא אמר קברתיו. וההוא דהוה קאמר ואזיל וי ליה לפרשא זריזא דהוה בפומבדיתא דשכיב ואנסבה רב יוסף לדביתהו ואי תימא רבא וההוא ודאי דגוי הוה, ואף על גב דלא אמר קברתיו הימנוה. ותניא נמי בברייתא דאייתינן לעיל (בד״ה אפילו) שמע מקומנטריסין של אומות העולם מת פלוני נהרג פלוני לא תנשא אשתו. וההיא ודאי בשלא אמרו קברתיו מיירי, ואפילו הכי אקשינן עלה בגמרא בפרק כל הגט (גיטין כח:) אמאי והא קיימא לן דכל מסיח לפי תומו מהימן, אלמא דגוי מסיח לפי תומו אף על גב דלא אמר קברתיו מהימן. והא דאמרינן בעובדא דבסמוך (קכב.) קברתיו קברנום כההוא דאמר חבל על יהודי שהיה עמי בדרך שמת וקברתיו. וההוא דאמר חבל על קולר של בני אדם שהיו מהלכין בדרך באנטוכיא שמתו וקברתים. וההוא דאמר חבל על ששים בני אדם שהיו מהלכין בכרכום של ביתר שמתו וקברתים. לאו למימרא שאם לא אמרו קברתים שלא ישיאו את נשותיהן, אלא מעשה שהיה כך היה והא נמי דאמרינן לקמן פונדקית גויה היתה ומסיחה לפי תומה היתה זה מקלו וזה תרמילו וזה קבר שקברתיו בו, לאו למימרא שלא תהא נמאנת אלא אם אמרה כך, אלא הכי קאמר כגון שאמרה לפי תומה זה מקלו וזה תרמילו או זה קבר שקברתיו בו הרי זה לפי תומה ונאמנת, ולאו למימרא שכך אמרה להם. ותדע לך דהא במתניתין ליכא אלא אמרה להם מת וקברתיו, אלא דהכי קאמרינן היכי דמי מסיח לפי תומו. ותמהני על הרמב״ם ז״ל (הלכות גרושין פי״ג הלכה כו) שכתב והוא שאמר קברתיו קברתים.

תוספתא (פי״ד הי״א) אין מעידין עד שמכירין שמו ושם עירו אבל אמרו אחד יצא מעיר פלונית מפשפשין באותה העיר, אם לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו. ופסקה הרמב״ם ז״ל בפסקי הלכותיו (שם הכ״ז).

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד שנינו במשנה: ובגוי, אם היה מתכוין להעיד — אין עדותו עדות, אמר רב יהודה אמר שמואל: לא שנו אלא שנתכוין להתיר בעדותו את האשה, אבל אם נתכוין להעיד סתם על מות אדם — עדותו עדות אף להתיר את אשתו. ושואלים: היכי ידעינן [איך אנו יודעים] מה היתה כוונתו של הגוי שהעיד? אמר רב יוסף: אם בא לבית דין ואמר: ״איש פלוני מת, השיאו את אשתו״ — זהו נתכוין להתיר. אם סיפר: ״מת״ סתם — זהו נתכוין לעדות.

§ It was taught in the mishna: With regard to a gentile, if he intended to testify, his testimony is not considered valid testimony. Rav Yehuda said that Shmuel said: They taught this only in a case where he intended to permit the woman to remarry through his testimony, but if he merely intended to testify about the man’s death, his testimony is considered testimony. The Gemara asks: How do we know the intention of the gentile? Rav Yosef said: If he came to the court and said: So-and-so died, allow his wife to marry, this is an instance of intending to permit her to remarry. If he said simply: He died, this is an instance of merely intending to testify.

רי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(14) אִיתְּמַר נָמֵי אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁנִּתְכַּוֵּין לְהַתִּיר אֲבָל נִתְכַּוֵּין לְהָעִיד עֵדוּתוֹ עֵדוּת אֲמַר לֵיהּ ר׳רַבִּי יוֹחָנָן לֹא כָּךְ הָיָה מַעֲשֶׂה בְּאוֹשַׁעְיָא בְּרַבִּי שֶׁהִתִּירָם עִם שְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה זְקֵנִים אָמַר לָהֶם לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁנִּתְכַּוֵּין לְהַתִּיר אֲבָל נִתְכַּוֵּין לְהָעִיד עֵדוּתוֹ עֵדוּת וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים.

This was also stated by other amora’im. Reish Lakish said: They taught this only when one intended to permit the woman to remarry, but if he merely intended to testify about the man’s death, his testimony is considered valid testimony. Rabbi Yoḥanan said to him: Didn’t such an incident occur involving Rabbi Oshaya the Distinguished, who permitted women to marry based upon the testimony of gentiles while he was with eighty-five Elders? He said to the Elders: They taught that one may not rely upon a gentile’s testimony only when he intended to permit the woman to remarry, but if he merely intended to testify about the man’s death, his testimony is considered valid testimony. But the Rabbis did not concur with him on this, and they maintained that one may not rely upon the testimony of a gentile at all.

רי״ףבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איתמר נמי [נאמר גם כן] בשם אמוראים אחרים, אמר ריש לקיש: לא שנו שאין מקבלים את עדות הגוי אלא כשנתכוין בדבריו להתיר את האשה, אבל אם נתכוין להעיד — עדותו עדות. אמר ליה [לו] ר׳ יוחנן: לא כך היה מעשה באושעיא ברבי כלומר, ר׳ אושעיא גדול הדור שהתירם להינשא על פי עדות גויים עם שמנים וחמשה זקנים. אמר להם לזקנים: לא שנו שאין סומכים על גוי אלא שנתכוין להתיר, אבל נתכוין להעיד — עדותו עדות. ולא הודו לו חכמים לר׳ אושעיא בחלוקה זו, אלא אין סומכים כלל על עדות גוי.

This was also stated by other amora’im. Reish Lakish said: They taught this only when one intended to permit the woman to remarry, but if he merely intended to testify about the man’s death, his testimony is considered valid testimony. Rabbi Yoḥanan said to him: Didn’t such an incident occur involving Rabbi Oshaya the Distinguished, who permitted women to marry based upon the testimony of gentiles while he was with eighty-five Elders? He said to the Elders: They taught that one may not rely upon a gentile’s testimony only when he intended to permit the woman to remarry, but if he merely intended to testify about the man’s death, his testimony is considered valid testimony. But the Rabbis did not concur with him on this, and they maintained that one may not rely upon the testimony of a gentile at all.

רי״ףבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(15) אֶלָּא מַתְנִיתִין דְּקָתָנֵי וּבְגוֹי¹ אִם הָיָה מִתְכַּוֵּין אֵין עֵדוּתוֹ עֵדוּת הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ בְּמֵסִיחַ לְפִי תּוּמּוֹ ^זכִּי הָהוּא דַּהֲוָה קָאָמַר וְאָזֵיל מַאן אִיכָּא בֵּי חִיוַּאי מַאן אִיכָּא בֵּי חִיוַּאי שְׁכֵיב חִיוַּאי וְאַנְסְבַהּ רַב יוֹסֵף לִדְבֵיתְהוּ הָהוּא דַּהֲוָה קָאָמַר וְאָזֵיל וַוי לֵיהּ לְפָרָשָׁא זְרִיזָא דַּהֲוָה בְּפוּמְבְּדִיתָא דִּשְׁכֵיב וְאַנְסְבַהּ רַב יוֹסֵף וְאִיתֵּימָא רָבָא לִדְבֵיתְהוּ.

The Gemara asks: But, if that is so, what about that which is taught in the mishna: With regard to a gentile, if he intended to testify, his testimony is not considered valid testimony, which implies that if the gentile does not intend to testify, his statement may be relied upon? How can you find a case where one would rely on his statement? The Gemara answers: One may rely on a gentile’s statement when he speaks offhandedly, without any intention to testify. Like that gentile who was going around saying: Who is from the house of Ḥivvai; who is from the house of Ḥivvai? Ḥivvai has died. And based upon this report, Rav Yosef allowed Ḥivvai’s wife to marry. There was also a certain gentile who was going around saying: Alas for the brave horseman who was in Pumbedita, for he is dead. And Rav Yosef, and some say Rava, allowed his wife to marry.

ז. ז רמב״ם הלכות גירושין י״ג:כ״ה
טור אבן העזר י״ז:י״ד
שולחן ערוך אבן העזר י״ז:י״ד

1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "ובעובד כוכבים".

עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ז רמב״ם הלכות גירושין י״ג:כ״ה

טור אבן העזר י״ז:י״ד

שולחן ערוך אבן העזר י״ז:י״ד

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך פרש

פרש – ^א(שבת קט:) אידמי ליה בפרשא אוכליה כשותא במילחא (יבמות קכא:) חבל על פרשא זריזא דהוה בפומבדיתא דשכיב (עבודה זרה יח) אזל נקט נפשיה כחד מן פרשיא אמר השמעי לון (בבא בתרא פח) אתא פרשא מרמא מיניה לפרשא ולטורזינא כבר פי׳ בערך טרזין.

א. [ריטטער, העלד.]

היכי משכחת לה – דלא נתכוין להעיד ולא להתיר.

חיואי – שם האיש.

מאן איכא בי חיואי – מי מאנשי ביתו של בית חיואי שישמע דברי דשכיב חיואי.

לפרשא זריזא – גבור חיל וישראל היה.

ועדות גוי אינו עדות אלא אם כן מסיח לפי תומו. כי ההוא גוי דהוה קאמר מאן איכא בי חייא שכיב חייא ואנסבה רב יוסף לדביתהו.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאן איכא בי חיואי וכאידך עובדא אמרי מאן איכא בי חסא דטבע וש״מ דעובדי כוכבים ומזלות דמסיח לפי תומו כיון שאמר מת פלניא סגי ולא בעי למימר קברתיו ולא תלינן דילמא לא דק ואמר בדדמי ואמרינן נמי בפרק כל הגט שמע מקונטריסים של אומות איש פלניא מת איש פלניא נהרג לא תנשא אשתו ופרכינן והא קיימא לן דעכומ״ז מל״ת דהימני׳ מהימן ופרקי׳ היכא דלא שייך במילת׳ אבל במלתא דשייכי בה עבידי לאחזוקי שקרייהו אלמא בעכומ״ז דעלמא אף על פי שלא אמר אלא מת פ׳ או נהרג פ׳ תנשא אשתו ואק״ל דבעובדא דבסמוך מעשה דישראל ועכו״מז שהיו מהלכי׳ בדרך ומעשה דקולר של בני אדם ודכרכו׳ של בתר כלהו אמרו קברתיו י״ל דהתם עובדא הכי הוה ולא דצריכי להכי ותמהני על הרמב״ם ז״ל שכתב והוא שאמר קברתיו וקברנום היאך נעלמו ממנו המעשיו׳ האלו דשריוה כיון דאמר עכומ״ז שכיב פ׳ וי״ל דכל היכא דעכו״מז מכריז מאן איכא בי פ׳ שכיב פ׳ בהא סגי כדאמרן בהני עובד׳ דכיון דמעייל נפשיה לאכרוזי ולמימר הכי אי לאו דקים ליה דשכיב ודאי לא הוה אמר אבל בעכומ״ז מל״ת דעלמא חיישי׳ דילמ׳ אמר בדדמי וצריך שיאמ׳ קברתיו כנ״ל לפי׳ הרב ז״ל וטעמא דמסתבר היא.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: אלא מתניתין דקתני [משנתנו ששנה בה] ובגוי, אם היה מתכוין — אין עדותו עדות, משמע שאם לא התכוון יסמכו על דבריו, היכי משכחת לה [איך אתה מוצא אותה אפשרות] לקבל בכל זאת את דבריו? ומשיבים: במסיח לפי תומו, כלומר, שהגוי סיפר לתומו מעשה שהיה, ולא בא כלל לשם עדות. כי ההוא דהוה קאמר ואזיל [כמו אותו גוי שהיה אומר והולך]: ״מאן איכא בי [מי נמצא בביתו] של חיואי, מאן איכא בי [מי נמצא בביתו] של חיואי, רצוני לספר על כי שכיב [מת] חיואי״, ואנסבה [והשיאה] רב יוסף לדביתהו [את אשתו] של חיואי על סמך דברי הגוי. וכיוצא בו ההוא דהוה קאמר ואזיל [גוי אחד שהיה אומר והולך]: ״ווי ליה לפרשא זריזא דהוה [אוי לו לפרש הזריז שהיה] בפומבדיתא דשכיב [שמת] ״ואנסבה [והשיאה] רב יוסף, ואיתימא [ויש אומרים] שהיה זה רבא, לדביתהו [את אשתו].

The Gemara asks: But, if that is so, what about that which is taught in the mishna: With regard to a gentile, if he intended to testify, his testimony is not considered valid testimony, which implies that if the gentile does not intend to testify, his statement may be relied upon? How can you find a case where one would rely on his statement? The Gemara answers: One may rely on a gentile’s statement when he speaks offhandedly, without any intention to testify. Like that gentile who was going around saying: Who is from the house of Ḥivvai; who is from the house of Ḥivvai? Ḥivvai has died. And based upon this report, Rav Yosef allowed Ḥivvai’s wife to marry. There was also a certain gentile who was going around saying: Alas for the brave horseman who was in Pumbedita, for he is dead. And Rav Yosef, and some say Rava, allowed his wife to marry.

עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(16) הָהוּא דַּהֲוָה קָאָמַר וְאָזֵיל מַאן אִיכָּא בֵּי חָסָא טְבַע חָסָא אָמַר רַב נַחְמָן הָאֱלֹקִים אֲכַלוּ כְּוָורֵי לְחָסָא מִדִּיבּוּרֵיהּ דְּרַב נַחְמָן אֲזַלָא דְּבֵיתְהוּ דְחָסָא וְאִינַּסְבָא וְלָא אֲמַרוּ לָהּ וְלָא מִידֵּי אָמַר רַב אָשֵׁי שְׁמַע מִינַּהּ הָא דַּאֲמוּר רַבָּנַן מַיִם שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה ^חהָנֵי מִילֵּי לְכַתְּחִלָּה אֲבָל אִי נָסֵיב לָא מַפְּקִינַן לַהּ מִינֵּיהּ.

§ There was also a certain gentile who was going around saying: Who is from the house of Ḥasa? Ḥasa has drowned. Rav Naḥman said: By God! The fish have eaten Ḥasa. The Gemara relates: Due to Rav Naḥman’s statement, although he did not issue a court ruling permitting it, Ḥasa’s wife went and married, and no one said anything to her to protest this action. Rav Ashi said: Learn the following from this incident: That which the Sages said, that if a man fell into an endless body of water, his wife is prohibited from remarrying, this applies only ab initio, but if someone married her, we do not take her away from him.

ח. ח רמב״ם הלכות גירושין י״ג:י״א
טור אבן העזר י״ז:ל״ד
שולחן ערוך אבן העזר י״ז:ל״ד

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ח רמב״ם הלכות גירושין י״ג:י״א

טור אבן העזר י״ז:ל״ד

שולחן ערוך אבן העזר י״ז:ל״ד

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מדיבוריה דרב נחמן – דאמר אכלוה כוורי ולא אמר מי יתן שיעלה וינצל אזלא דביתהו ואינסבא.

וכן ההוא גוי דאמר מאן איכא בי חסא שכיב חסא ואמר רב נחמן אכלוה כוורי לחסא ואנסבה רב נחמן לדביתהו.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ א״ר נחמן האלקים כו׳. בתשובת מיי׳ ס׳ נשים סימן יב כ׳ ואין לתמוה על ר״נ דאשתבע דאכלי כוורי לחסא היכי אשתבע הכי כיון דאמר אשתו אסורה אלמא מספקא ליה אי מיית אי לא. וי״ל דרובם אין ניצולין ור״נ שפיר אשתבע דאפי׳ בדיני נפשות אזלי׳ בתר רובא אלא דבעריות מחמירין ואמרי׳ דלכתחילה לא תנשא אע״ג דרובם מייתי עכ״ל. ועי׳ תשובת הראנ״ח ח״ב סימן מא:

ה מסופר: ההוא דהוה קאמר ואזיל [גוי אחד שהיה אומר והולך]: ״מאן איכא בי [מי נמצא בביתו] של חסא, טבע חסא!⁠״ אמר רב נחמן בלשון שבועה: האלקים! אכלו כבר כוורי [הדגים] את חסא. ומספרים: מדיבוריה [מתוך דבריו] אלה של רב נחמן, אף על פי שלא התיר בבית דין, אזלא דביתהו [הלכה אשתו] של חסא ואינסבא [ונישאה], ולא אמרו לה ולא מידי [כלום], שלא מיחו בה. אמר רב אשי: שמע מינה [למד מכאן] ממעשה זה, הא דאמור רבנן [זה שאמרו חכמים] שאם טבע במים שאין להם סוף אשתו אסורה — הני מילי [דברים אלה] שאסורה להינשא אמורים לכתחלה, אבל אי נסיב [אם נשא אותה] אדם — לא מפקינן לה מיניה [אין מוציאים אותה ממנו].

§ There was also a certain gentile who was going around saying: Who is from the house of Ḥasa? Ḥasa has drowned. Rav Naḥman said: By God! The fish have eaten Ḥasa. The Gemara relates: Due to Rav Naḥman’s statement, although he did not issue a court ruling permitting it, Ḥasa’s wife went and married, and no one said anything to her to protest this action. Rav Ashi said: Learn the following from this incident: That which the Sages said, that if a man fell into an endless body of water, his wife is prohibited from remarrying, this applies only ab initio, but if someone married her, we do not take her away from him.

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(17) אִיכָּא דְּאָמְרִי אַנְסְבַהּ רַב נַחְמָן לִדְבֵיתְהוּ אֲמַר חָסָא גַּבְרָא רַבָּה אִיתֵיהּ אִם אִיתָא דִּסְלֵיק קָלָא אִית לֵיהּ לְמִילְּתָא וְלָא הִיא לָא שְׁנָא גַּבְרָא רַבָּה לָא שְׁנָא לָאו גַּבְרָא רַבָּה דִּיעֲבַד אִין לְכַתְּחִלָּה לָא.:

There are those who say that Rav Naḥman actually issued a ruling and allowed his wife to marry. He said: Ḥasa is a great man; if it was so that he emerged from the water the incident would have generated publicity. Since nothing was heard from Ḥasa in a long while, it can be assumed that he died. The Gemara comments: That is not so. It is not different if he is a great man and it is not different if he is not a great man. If a woman remarried based on testimony that her husband drowned in an endless body of water, after the fact, yes, she may remain married, but she may not remarry ab initio.

רי״ףבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איכא דאמרי [יש שאומרים] שלא כך היה המעשה, אלא אנסבה [השיאה] רב נחמן לדביתהו [את אשתו של חסא], וכך אמר: חסא גברא רבה איתיה [אדם גדול הוא], אם איתא דסליק [אם אמנם עלה] מן המים — קלא אית ליה למילתא [קול יש לו לדבר] וכיון שלא נשמע זמן רב דבר בענין חסא — מן הסתם מת. ומעירים: ולא היא (אין הדבר כך), לא שנא גברא רבה לא שנא לאו גברא רבה [אינו שונה אדם גדול ואינו שונה שאינו אדם גדול], אם נישאה על פי עדות שטבע בעלה במים שאין להם סוף, דיעבד — אין [כן] לא תצא, לכתחלה — לא תינשא.

There are those who say that Rav Naḥman actually issued a ruling and allowed his wife to marry. He said: Ḥasa is a great man; if it was so that he emerged from the water the incident would have generated publicity. Since nothing was heard from Ḥasa in a long while, it can be assumed that he died. The Gemara comments: That is not so. It is not different if he is a great man and it is not different if he is not a great man. If a woman remarried based on testimony that her husband drowned in an endless body of water, after the fact, yes, she may remain married, but she may not remarry ab initio.

רי״ףבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(18) הָהוּא גּוֹי¹ דַּהֲוָה קָאָמַר לֵיהּ לְיִשְׂרָאֵל קְטוֹל אַסְפַּסְתָּא וּשְׁדִי לחיואי בְּשַׁבְּתָא וְאִי לָא קָטֵילְנָא לָךְ כְּדִקְטֵילְנָא לִפְלוֹנִי בַּר יִשְׂרָאֵל דַּאֲמַרִי לֵיהּ בַּשֵּׁיל לִי קְדֵירָה בְּשַׁבָּת וְלָא בַּשֵּׁיל לִי וּקְטֵילְתֵּיהּ שְׁמַעָה דְּבֵיתְהוּ וַאֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּאַבָּיֵי שְׁהֵיתָא

The Gemara relates that a certain gentile said to a Jew: Harvest the fodder and give it to my animals on Shabbat, and if not, I will kill you like I killed so-and-so the Jew, for I said to him: Cook me a pot of food on Shabbat, and he didn’t cook it for me, so I killed him. The wife of the missing Jew heard the gentile say that he killed her husband, and she came before Abaye to ask if she was permitted to remarry. He deferred the ruling in her case

1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "עובד כוכבים".

רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך קטל

קטל – ^א(שבת עג:) האי מאן דקטל אספסתא חייב שתים (יבמות קכא:) ההוא גוי דאמר ליה לבר ישראל קטלי אספסתא ושדי ליה לחיותא בשבתא וכו׳ (סנהדרין לג) אטו אנן קטלי קני אגמא אנן כלומר חוטבי עצים אנו.

ערך אץ

אץ – ^ב(עירובין צט:) בגמ׳ דאילן שהיה מיסך על הארץ. אסור לו לאדם לכוף אשתו לדבר מצוה שנאמר ואץ ברגלים חוטא פי׳ כמו ובשליתה היוצאת מבין רגלי׳ וכן בין רגליה כרע כלומר כל מי שיאיץ אשתו ומכריחה שלא ברצונה חוטא וכן פי׳ גם בלא דעת נפש לא טוב אם יבא אדם על אשתו שלא לדעתה ולרצונה אלא על כרחה נפש היוצא מביניהן שהוא הולד לא טוב ולא יהא הגון שאני התם דאגב אילנא מזקי (ברכות לד.) דאפי׳ נחש כרוך על עקבו. (יבמות קכא) בגמר׳ נפל למים (שבת קמד) איכא בינייהו דאתי בתר איצצא. הני מיתאכלי אגב איצצא (מועד קטן ט) (בבא מציעא יא) בגמ׳ דסמך יוציא לו שתות ליין איבעית אימא משום אצצא דחי׳ אגב אצצא מזקי פי׳ אגב שדוחקין הנחשים זה בזה מצער שיש בהן נושכין.

ערך זכר

זכר – ^ג(חולין קכג) מסתברא ממעשר הוה ליה למילף שכן זכרים טמאים מרובים מרחם אדם פשוט לפני הדיבור פירוש הבכור זכר והמעשר וראשית הגז בין זכרים בין נקבות בכור אפילו בהמה של כהנים קדוש בבכורה אבל במעשר בהמה ובראשית הגז פטורין והבכור נוהג בין בבהמה טהורה בין בבהמה טמאה אבל המעשר וראשית הגז אין נוהגין אלא בבהמה טהורה בלבד מעשר וראשית הגז מעט והבכור מרובין כי הבכור מכל בהמה נקבה והמעשר אחד מעשר׳ הבכור קדושתו מרחם והמעשר וראשית הגז פשוטים לאפוקי בכור דלא פשוט הוא נתחייבו ישראל בבכור קודם מתן תורה לאפוקי מעשר וראשית הגז דלא הוזהרו בהן קודם מתן תורה ואמרינן אדרבה מבכור הוה ליה למילף שכן דומה לו כאילו יתום שלקחו בשותפות נתנו לכהן בקדושה ובמכירה פי׳ בהמה שמתה אמה בשעת לידה פטורה מן המעשר דיליף תחת תחת מתחת אמו לאפוקי בכור וראשית הגז שנוהגין אפילו ביתום והלקוח והניתן לו במתנה פטור ממעשר בהמה כדתנן בבכורות הלקוח והניתן במתנ׳ פטור לאפוקי בכור וראשית הגז שחייבים בלקוח ובניתן לו במתנה בכור וראשית הגז חייבין בבהמת השותפין כדאמרינן לעיל לאפוקי מעשר בהמה דאינו נוהג בבהמת השותפין דתנן האחין והשותפין חייבין בקולבון ופטורין ממעשר בהמ׳ הבכור וראשית הגז ניתנין לכהן לאפוקי מעשר בהמה דלא דתנן הבכור נאכל לכהנים והמעשר בכל העיר לכל אדם הבכור קדוש מרחם אמו וראשית הגז אין צריך לקרותו קדוש לאפוקי מעשר שצריך לקרותו קדוש כדי שיתקדש שנאמר העשירי יהיה קדש לה׳ ותנן היוצא עשירי סוקרו בסיקר׳ ואומר הרי זה מעשר במכירה כדתנן בתחלת מעשר שני הבכור מוכרין אותו תמים חי ובעל מום ושחוט וראשי׳ הגז נמי מוכרין אותו לאסוקי מעשר בהמה דתנן מעשר בהמה אין מוכרין אותו תמים חי ולא בעל מום שחוט הנך של מעשר בהמה ששוין זה לזה נפישן איבעית אימא המעשר פשוט וראשית הגז אפי׳ בפשוט נמי נוהג פשוט מפשו׳ עדיף ליה למילף לאפוקי בכו׳ דלא פשוט היא וי״מ בקדושה כי הבכור וראשית הגז אינן מקדשין אלא הן לבדן לאפוקי מעשר שמקדש לפניו ולאחריו דגרסינן (זבחים פט:) אמר רב מעשר עדיף שקדוש לפניו ולאחריו וכו׳. (נדה לא:) בא זכר בא שלום לעולם שנאמר שלחו כר מושל ארץ מסלע מדברה ואמר רבי יצחק דבי רבי אמי זכר זה ככרו עמו כלומר סעודתו עמו דכתיב ויכרה להם כירה גדולה נקבה נקייה באה דאין עמה כלום דהיא אומרת תן לי שנאמר נקבה שכרך עלי ואתנה. (בבא קמא נ. יבמות קכא) אמר להן זכר של רחלים נזדמן לי וזקן אחד מנהיגו פירוש זכר של רחלים אילו של יצחק וזקן אחד אברהם.

ערך צמת

צמת – ^ד(חולין עו.) וכן שניטל צומת הגידים (גמ׳) ממקום שצומתון עד מקום שמתפשטין פי׳ שמתכווצין ח״א מיצמת צמתי ליה עיין בערך אומצא פי׳ מצמת צמתי ליה גומרי לחתיכה ומייבשא ליה לדמה בגויה ואסיר וח״א משב שייבי ליה גומרי לחתיכה ומייצן ליה לדמיה ושרי אלמא כל מיצמת מייבושי הוא (בבא קמא פו.) צמתה ידו וסופה לחזור פי׳ כגון צמתו בבור חיי והוא כגון צמקה שאינו יכול לעשות בה מלאכה ואילו בא למוכרו פוחתתו בדמים וסופה לחזור (יבמות קכא) היכא דליכא מכה מיצמת צמתי (גיטין מב) היכי דמי דלא כליא קרנא כגון שהכהו על ידו וצמתה ידו וסופה לחזור (שבת קט) מי שנגפה ידו או רגלו צומתה ביין ואינו חושש (פסחים מ) ר׳ יוסי אומר שורן בחומץ וחומץ צומתן פחדא צמית בעתותא מרפיא (במגלת איכה רבתי בגוים) ואצטמיתנין לבשרא ושלחת בעי ולא הוי דניתן לך ואת בעי חמר ואצטמיתנין ולא הוה לן דניתן לך ויהבינן לך מינה (סנהדרין קי) ההוא יומא דהוו מצטמתין קמיה ואשקיתיה חמרא (א״ב בנוסח׳ שלנו כתוב תוב דאנא מצילנא לך ואישקתיה חמרא) (בראשית רבה כג) ועד דהומיה מצמתונין הוא משכח עיגולא ומהלך ביה (בויקרא רבה אמור אל הכהנים פ׳ מה יתרון ובפסקא דעומ׳) ושאף צמים חילם ממונה של סיחון ועוג משה וכל המצומתין לו וכו׳ (בילמדנו ואת יהודה) מבעד לצמתך שהוא מצמתך לבתי כנסיות ושותין דברי תורה בצמאה. (בירושלמי בפרק אחרון בפיאה) ויהיו כ״ג עד דהוא מצמת לון הוא מסכן פי׳ ענין יובש הדוק וחבור.

ערך קמץ

קמץ – ^ה(ברכות נד:) שדר הקב״ה קומצא ונקביה ונחתיה לצואריה (סוטה לה.) חזינן אנשי דדמו לקמצי באילנ׳ פי׳ חגבים (יבמות קכא) ודלמא קמצא בעלמא שכיב להו דאסיקו ליה שמא פלגי (א״ב תרגום ונהי בעינינו כחגבים והוינא בעיני נפשנא כקמצין).

ערך שפל

שפל – ^וודיקולא שפיל עיין בערך דקל שפיל ואזיל בר אווזא עיין בערך טף. (בבא בתרא צט) מיא אשפלוה לאראעי. (יבמות קכא) אימור דגלי אשפלוה. (חולין נא.) מיא הוא דאשפלוה (עבודה זרה מז.) למיא דקמיה קא סגיד וקמאי שפיל להו (ברכות י) ועוד שפיל לסיפיה דקרא שטיא שטיא שפיל לסיפיה דקרא (נדה סג) חוששת פי כריסה ושפולי מעיה. (יבמות פ) רבי אלעזר אומר כל שאין לה שיפולי מעים כנשים. (סנהדרין קב) הוית נקיט שיפולא בידך ורהוט (ערכין יא) קני ליה בשיפוליה עד תהומא פי׳ שוליו בסביבות שרשיו ולמטה עד תהום ספר אחר משיפודיה וכבר פי׳ בערך שפד. ולירכתי המשכן תרגום ירושלמי ולשיפולוי דמשכנא ביהושע תחת הר חרמון תרגום שיפולי טורא.

ערך תריס

תריס – ^ז(בפרק בן זומא) תשובה ומע״ט כתריס בפני הפורענות (ברכות כז: בכורות לו.) המתן עד שיכנסו בעלי תריסין לבית המדרש פי׳ בעלי תריסין כמשמעו שהיו מלכי יון מפקידין עם מלכי ישראל ונשיאיהם לעזור אותן וליתן אימתן על מי שפורץ גדריהן. פ״א תלמידי חכמים שנושאין ונותנין במלחמת של תורה כבעל התריס הזה (כלים פרק כד) שלשה תריסין הן הכפוף טמא מדרס פי׳ תריס כפוף כאלו של בני אדם (יבמות קכא) לא כך היה מעשה בר׳ אושעי׳ בירושלם שהתריס עם פ״ה קנים. מאתים צנה תרגום מאתן תריסין לאויקדמנה מגן כמי כן (א״ב פי׳ בל״י מגן וצנה).

א. [שניידען.]

ב. [צווינגן. צוזאמן פרעסן.]

ג. [מעננליך.]

ד. [צו זאממען ציהן, פראיינען.]

ה. [היישעריק.]

ו. [ערנידריגען. וועגרייסען. וועגפוהרען אבהאנג זוים. ראנד.]

ז. [שילד פאנצר.]

קטול אספסתא ושדי – קצוץ שחת לבהמותי.

שמעה דביתהו – דההוא דאמר עובד כוכבים עליה קטילתיה ואתת לקמיה דאביי.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מסופר: ההוא [אותו] גוי דהוה קאמר ליה [שהיה אומר לו] לאדם מישראל: קטול אספסתא ושדי לחיואי בשבתא [קצור את האספסת והטל לבהמות בשבת] ואי [ואם] לא תעשה כן — קטילנא לך כדקטילנא [אהרוג אותך כפי שהרגתי] את פלוני בר [בן] ישראל, היהודי, דאמרי ליה [שאמרתי לו]: בשיל [בשל] לי קדירה בשבת, ולא בשיל [בישל] לי, וקטילתיה [והרגתיו]. שמעה דביתהו [אשתו] של אותו אדם שנעלם, את מה שאמר הגוי, ואתאי לקמיה [ובאה לפני] אביי שיתיר אותה להינשא, על סמך דבריו של הגוי שאמר שהרג אותו. שהיתא [השהה אותה]

The Gemara relates that a certain gentile said to a Jew: Harvest the fodder and give it to my animals on Shabbat, and if not, I will kill you like I killed so-and-so the Jew, for I said to him: Cook me a pot of food on Shabbat, and he didn’t cook it for me, so I killed him. The wife of the missing Jew heard the gentile say that he killed her husband, and she came before Abaye to ask if she was permitted to remarry. He deferred the ruling in her case

רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון