Temurah 11a – תמורה יא.‏ – Shas HaMeforash

(1)

הָכִי קָאָמַר מַקְדִּישִׁין אֵיבָרִין וּמְמִירִין בָּהֶן אֲבָל לֹא מְמִירִין [אברים] בָּהֶן וְעוּבָּרִים שֶׁקָּדְשׁוּ בִּמְעֵי אִמָּן אֵין מְמִירִין בָּהֶן.

Rabbi Zeira answered that this is what the mishna is saying: One consecrates certain animal’s limbs, and the sanctity extends to the entire animal. And therefore, one substitutes these animals despite the fact that he initially consecrated only the limbs. But one does not substitute the limbs alone of non-sacred animals for consecrated animals or their limbs, since sanctity cannot be transferred to a limb through substitution. And as for fetuses that were consecrated in their mother’s womb through consecration of the mother, one does not substitute for them as long as they are in their mother’s womb. In other words, the clause of this mishna that refers to consecration is not referring to fetuses at all.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל

תני הכי מקדישין אברין וממירין:

ועוברין שקדשו בבטן אמן – כגון שהקדישן ואח״כ נתעברו אין ממירין בהן ולעולם הא נמי בוולדי קדשים מיירי [אבל בעוברין דעלמא ליכא למשמע [מיניה] אכתי דקדש:

אי ר׳ יהודה – אימא רישא מקדישין אברין וממירין בהן והיכי ממירין בהן והא לית ליה לר׳ יהודה האומר רגלה של זו עולה כולה עולה והכי נמי לענין תמורה:

א״ל – ר׳ זירא הא מודי ר׳ יהודה דאי הקדיש אבר שהנשמה תלויה בו דקדשה כולה ובההוא אבר קאמר מקדישין איברין וממירין בהן ולעולם בוולדי קדשים קא מיירי]:

ל״א אבל לא ממירין קתני מיהת מקדישין עוברין – א״ל כגון דאקדשינהו לדמיהו דכותה [גבי אבר דאקדיש איברין לדמיהו] וטעמא משו׳ דאקדשינהו לדמיהו אין ממירין הא אקדשינהו לגופיהן קדשי למעבד תמורה הא אמר ר׳ יהודה אברין לא קדשי למיהוי כולה תמורה וליכא לאוקומה כר׳ יהודה א״ל כי תנן מקדישין [עוברין בוולדי קדשים קתני אי בוולדי קדשים כו׳] כדתרצינן לעיל בלישנא קמא:

הכי קאמר מקדישין איברין וממירין בהן כו׳ – כלומר מקדישין אבר אחד וממירין אחרי כן באותה בהמה ואשמעינן האי וממירין בהן דהאי דקאמר מקדישין אברין לאו למקדיש אבר לחודיה אלא למיפשט קדושה בכולה בהמה דאי אאבר לחודיה לא מצי למימר וממירין בהן דהא אפילו רבי יוסי דאמר ממירין אברין בשלמים מודה דאין ממירין שלימין בהן וכל שכן אברין באברין ודקתני סיפא דהך ברייתא בפ׳ ב׳ אבל לא ממירין אשמעינן דאין ממירין בשלימים דאם אמר אבר בהמה זו תמורה לא אקדשיה והיינו חומר בתחילת הקדש מבתמורה דתחילת הקדש כי אקדיש חד אבר פשט בכולה ובתמורה כי אמר אבר זה תמורה תחת שלימה זו לא קדשה.

ועוברין שקדשו במעי אמן – כגון ולד קדשים אע״פ שהן קדושין אין ממירין בהמה בהן כל זמן שהן במעי אמן והא לאו משום חומר בקדשים מבתמורה קתני אלא משום דתנא וממירין בהן בבהמה שקדשה ע״י אבר תני בעוברין אין ממירין בהן ור׳ יהודה היא [דאמר] ולד עושה תמורה דאי רבנן אבראי נמי לא עביד תמורה.

הכי קאמר מקדישין איברין וממירין – כך גירסת רש״י ור״ל אם פשטה קדושה בכל הבהמה ע״י קדושת הבהמה ממירין בכל הבהמה אבל אמר אבר זה של חולין תהא תמורה לא אמר כלום ונראה דמשום הכי דחיק רש״י לגרוס וממירין משום דפריך עלה בסמוך אברים מי קדישי דאי לא גרס וממירין היכא אשכחנא דאמר אברין קדשי אלא מדקאמר אברין ממירין ועל כרחין היינו כשהקדיש האבר ופשטה קדושה בכל הבהמה ולא נהירא לגרוס וממירין חדא דאינו ברוב הספרים ועוד דבמתניתין גבי חמור בתחילת הקדש מבתמורה תני דאי גרס וממירין אין זה חומר בתחילת הקדש מבתמורה ולכך נראה דלא גרס ליה והא דפריך עלה בסמוך אברים מי קדשי משום דקתני מקדישין עוברין ואברים ובודאי אבר לחודיה לא הקדישו אי לא דפשטה קדושה בכל הבהמה.

דחה ר׳ זירא את קושיתו זו של ר׳ ירמיה: הכי קאמר [כך הוא אומר, זו כוונת לשון המשנה] באומרה ״מקדישין אברין ועוברין, אבל לא ממירין״ — מקדישין איברין מסויימים בבהמה, וכיון שאין הקדושה חלה באותם אברים בלבד אלא מתפשטת בכל הבהמה, הרי זה כאילו הקדיש את הבהמה כולה, ומשום כך ממירין בהן בבהמות הללו (אף שמתחילה רק אברים מסויימים הוקדשו בהן). אבל לא ממירין אברים של בהמת חולין בהן (בבהמות הקדש הללו) לא בשלמות וכל שכן שלא באבר מאיבריהן. לפי שאין הקדושה מתפשטת מן האבר לכל הבהמה בקדושה הבאה על ידי תמורה. ובאשר לעוברים, אותם שקדשו במעי אמן (מכח קדושת אמם) — אין ממירין בהן כל זמן שהם במעי אמם.

Rabbi Zeira answered that this is what the mishna is saying: One consecrates certain animal’s limbs, and the sanctity extends to the entire animal. And therefore, one substitutes these animals despite the fact that he initially consecrated only the limbs. But one does not substitute the limbs alone of non-sacred animals for consecrated animals or their limbs, since sanctity cannot be transferred to a limb through substitution. And as for fetuses that were consecrated in their mother’s womb through consecration of the mother, one does not substitute for them as long as they are in their mother’s womb. In other words, the clause of this mishna that refers to consecration is not referring to fetuses at all.

מאמרים באתר אסיף

הקדשת חד-איבר / שמעוני גרטי (מעלין בקודש י, כולל בית הבחירה תשס״ה)

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל

(2) בְּוַלְדֵי קָדָשִׁים בִּמְעֵי אִמָּן הוּא דְּלָא עָבְדִין תְּמוּרָה הָא אַבָּרַאי עָבְדִי וְהָא תְּנַן אֵין הַוְּולָדוֹת עוֹשִׂין תְּמוּרָה הָא מַנִּי רַבִּי יְהוּדָה הִיא.

Rabbi Yirmeya objected: If the mishna is referring to the offspring of sacrificial animals, and it is teaching that it is only when they are in their mother’s womb that one may not render a substitute for them, one can infer that once they are outside their mother’s womb, one can render a substitute for them. But didn’t we learn in the next mishna that the offspring born of a consecrated animal do not render a non-sacred animal exchanged for them a substitute? Rabbi Zeira answered: In accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who disagrees and maintains that one can substitute for the offspring.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

חזר ושאל ר׳ ירמיה את ר׳ זירא: אם המדובר במשנתנו בולדי קדשים, נוכל לדייק מכאן: דווקא בהיותם במעי אמן — הוא דלא עבדין [שאין עושים] תמורה, הא אבראי [הרי, נלמד מכאן שבהיותם בחוץ, משנולדו] — הריהם עבדי [עושים] תמורה? ואולם הרי זה קשה, שכן הא תנן [הרי שנינו] במפורש במשנה הבאה שאין הוולדות של בהמת הקדש עושין תמורה! והשיב ר׳ זירא: הא מני [זו המשנה כשיטת מי היא] — כשיטת ר׳ יהודה היא החולק על חכמים, וסובר שהולדות עושים תמורה.

Rabbi Yirmeya objected: If the mishna is referring to the offspring of sacrificial animals, and it is teaching that it is only when they are in their mother’s womb that one may not render a substitute for them, one can infer that once they are outside their mother’s womb, one can render a substitute for them. But didn’t we learn in the next mishna that the offspring born of a consecrated animal do not render a non-sacred animal exchanged for them a substitute? Rabbi Zeira answered: In accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who disagrees and maintains that one can substitute for the offspring.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) אִי רַבִּי יְהוּדָה אֵבָרִין מִי קָדְשִׁי הָא לר׳לְרַבִּי יְהוּדָה לֵית לֵיהּ הָאוֹמֵר רַגְלָהּ שֶׁל זוֹ עוֹלָה כּוּלָּהּ עוֹלָה.

Rabbi Yirmeya objected: If the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, one encounters a difficulty. According to Rabbi Yehuda, are limbs consecrated in this manner, in that the sanctity extends to the whole animal? But Rabbi Yehuda does not accept that if one says: The hind leg of this animal is a burnt offering, the entire animal is a burnt offering.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

חזר ושאל ר׳ ירמיה את ר׳ זירא על כך: אי [אם] המשנה היא כשיטת ר׳ יהודה, יש לשאול: אברין מי קדשי [האם מתקדשים], הא [הרי] לדעת ר׳ יהודה הוא הרי לית ליה [אין לו, אינו סבור] בדינו של האומר ״רגלה של זו תהא עולה״ שמתפשטת הקדושה בכולה וכולה עולה, והרי שלדעתו אין משמעות כלשהי בהקדשת אבר אחד!

Rabbi Yirmeya objected: If the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, one encounters a difficulty. According to Rabbi Yehuda, are limbs consecrated in this manner, in that the sanctity extends to the whole animal? But Rabbi Yehuda does not accept that if one says: The hind leg of this animal is a burnt offering, the entire animal is a burnt offering.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) אֲמַר לֵיהּ הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן בְּדָבָר הָעוֹשֶׂה אוֹתָהּ טְרֵפָה.

Rabbi Zeira said to him: What are we dealing with here? We are dealing with an item whose removal renders it a tereifa, i.e., will cause it to die within twelve months. Rabbi Yehuda’s ruling that the consecration of a limb does not extend to the entire animal applies only to limbs whose removal would not render the animal a tereifa. He concedes that the consecration of limbs which would render an animal tereifa were they removed does extend to the whole animal. In sum, bar Padda’s opinion that fetuses cannot be consecrated has not been refuted.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אמר ליה [לו] ר׳ זירא לר׳ ירמיה בתשובה לשאלתו זו: משנתנו אכן כשיטת ר׳ יהודה היא, ואולם לא אמר ר׳ יהודה את שיטתו שהמקדיש אבר אין הקדושה מתפשטת בכל הבהמה אלא באבר כזה שאין נטילתו מהבהמה עושה אותה בכך ל״טריפה״ (העומדת למות תוך פרק זמן של שנים עשר חודש), אבל באבר שנטילתו מהבהמה עושה אותה לטריפה — אף ר׳ יהודה סבור שבמקדיש אבר כזה הקדושה מתפשטת בכל הבהמה, ואף הכא במאי עסקינן [כאן, במשנה זו, במה אנו עוסקים] — בדבר העושה אותה בנטילתו לטרפה. ונמצא איפוא שלא נדחתה שיטת בר פדא.

Rabbi Zeira said to him: What are we dealing with here? We are dealing with an item whose removal renders it a tereifa, i.e., will cause it to die within twelve months. Rabbi Yehuda’s ruling that the consecration of a limb does not extend to the entire animal applies only to limbs whose removal would not render the animal a tereifa. He concedes that the consecration of limbs which would render an animal tereifa were they removed does extend to the whole animal. In sum, bar Padda’s opinion that fetuses cannot be consecrated has not been refuted.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) לֵימָא כְּתַנָּאֵי הַשּׁוֹחֵט אֶת הַחַטָּאת וּמָצָא בָּהּ בֶּן אַרְבַּע חַי קָתָנֵי חֲדָא ^אאֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת אֶלָּא לְזִכְרֵי כְהוּנָּה וְאֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת אֶלָּא לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים וְאֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת אֶלָּא לְיוֹם אֶחָד.

§ The Gemara suggests. Let us say that the dispute between bar Padda and Rabbi Yoḥanan is parallel to a dispute between tanna’im, as we learned: If one slaughtered a pregnant animal that was consecrated as a sin offering, and he found inside it a female fetus four months old, which is alive, despite the fact that the mother usually carries its young for five months, one baraita teaches: This animal is treated as a sin offering, and therefore it is eaten only by the males of the priesthood, and it is eaten only within the hangings, i.e., within the Temple courtyard, and it is eaten only for one day and night.

א. רמב״ם הלכות תמורה ד׳:ג׳

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א רמב״ם הלכות תמורה ד׳:ג׳

[ומצא בה] בן ארבעה חי – בבהמה דקה מיירי דמיעברה לה׳ חדשים:

אלא לזכרי כהונה – כדין חטאת. קא סלקא דעתך דבמפריש בהמה מעוברת עסקינן דאי במפריש ריקנית ונתעברה דכולי עלמא הואיל ומכח אימיה הוא דקדיש חולין הוא דוולדי קדשים בהווייתן הן קדושים כשהן נולדין ולא במעי אמן.

השוחט את החטאת – כגון שעירה דאילו כשבה אי אפשר לילד תוך שנתה כדאיתא בבכורות (דף יט:).

ומצא בה בן ארבע חי – דאילו בן ה׳ בבהמה דקה אינה ניתרת לרבנן בשחיטת אמו פרק בהמה המקשה (חולין דף עד.).

א ושבים למחלוקתם של בר פדא ור׳ יוחנן, בדין המקדיש את העוברים, ומציעים: לימא כתנאי [האם נאמר שמחלוקתם הריהי כמחלוקת תנאים] בענין אחר. ששנינו במקרה זה של השוחט את הבהמה הדקה המעוברת, שהוקדשה לחטאת, וזמן העיבור (עד ללידה) של הבהמה הדקה הריהו חמישה חודשים, ומצא בה עובר נקיבה שהוא בן ארבע חודשים, שאף שטרם הסתיים משך עיבורו, הריהו חי. ונחלקו בדינו של עובר זה שתי ברייתות, קתני חדא [שנויה ברייתא אחת]: עובר זה נוהגים בו כבדיני החטאת, שאינה נאכלת אלא לזכרי כהונה, ואינה נאכלת אלא במקדש לפנים מן הקלעים (בתוך חצר המקדש), ואינה נאכלת אלא ליום ולילה אחד.

§ The Gemara suggests. Let us say that the dispute between bar Padda and Rabbi Yoḥanan is parallel to a dispute between tanna’im, as we learned: If one slaughtered a pregnant animal that was consecrated as a sin offering, and he found inside it a female fetus four months old, which is alive, despite the fact that the mother usually carries its young for five months, one baraita teaches: This animal is treated as a sin offering, and therefore it is eaten only by the males of the priesthood, and it is eaten only within the hangings, i.e., within the Temple courtyard, and it is eaten only for one day and night.

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) וְתַנְיָא אִידַּךְ נֶאֱכֶלֶת לְכׇל אָדָם וְנֶאֱכָלִין בְּכׇל מָקוֹם וְאֵינָן נֶאֱכָלִין בַּעֲזָרָה מַאי לָאו תַּנָּאֵי הִיא דְּמָר סָבַר קְדוּשָּׁה חָלָה עַל עוּבָּרִין וּמַר סָבַר אֵין קְדוּשָּׁה חָלָה עַל עוּבָּרִין.

And it is taught in another baraita that it is treated as a non-sacred animal, which means it is eaten by any person, not only priests, and such animals may be eaten anywhere outside the Temple courtyard, but they may not be eaten in the Temple courtyard. What, is it not correct that the dispute between bar Padda and Rabbi Yoḥanan is a dispute between tanna’im, as one Sage, the tanna of the first baraita, holds in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan, that fetuses are imbued with sanctity, and one Sage, the tanna of the second baraita, holds that fetuses are not imbued with sanctity, as maintained by bar Padda?

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

מאי לאו תנאי היא – דלתנא קמא קדושה חלה על האברין מכח עצמן כשהיא מעוברת בשעת הקדש קדיש לאלתר דלא כוולדי קדשים הוא ולתנא בתרא אין קדושה חלה עליו אלא מכח אמו וכשאר ולדי קדשים הוא דבהווייתן הוא דקדישי. ולהכי נקט חי רבותא קא משמע לן דלא אמרי׳ הואיל וחי הוא הווייתו חשיב ליה ואפילו לתנא בתרא ליקדש מכח אמו כשאר ולדי קדשים קא משמע לן דהואיל ולא כלו חדשיו לאו הווייתו הוא.

ותניא אידך [ושנויה ברייתא אחרת] האומרת בדינה של נקיבה זו שנוהגים בה כבהמת חולין, ולכן הריהי נאכלת לכל אדם ולא רק לכהנים, ונאכלין בכל מקום מחוץ למקדש, ואולם אינן נאכלין בעזרה, שאסור לאוכלה בעזרה, כדין החולין. מאי לאו תנאי [האם לא נאמר כי מחלוקת בר פדא ור׳ יוחנן כמחלוקת תנאים] זו היא? דמר סבר [שחכם זה, הברייתא הראשונה שהובאה, סבור] שקדושה חלה על עוברין, וכדעת ר׳ יוחנן. ומר סבר [וחכם זה, הברייתא השניה, סבור] שאין קדושה חלה על עוברין, כדעת בר פדא!

And it is taught in another baraita that it is treated as a non-sacred animal, which means it is eaten by any person, not only priests, and such animals may be eaten anywhere outside the Temple courtyard, but they may not be eaten in the Temple courtyard. What, is it not correct that the dispute between bar Padda and Rabbi Yoḥanan is a dispute between tanna’im, as one Sage, the tanna of the first baraita, holds in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan, that fetuses are imbued with sanctity, and one Sage, the tanna of the second baraita, holds that fetuses are not imbued with sanctity, as maintained by bar Padda?

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(7) לָא הָנֵי תַּנָּאֵי בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי דְּמָר סָבַר וַלְדוֹת קָדָשִׁים בַּהֲוָיָיתָן הֵן קְדוֹשִׁים וּמָר סָבַר וַלְדֵי קָדָשִׁים ^בבִּמְעֵי אִמָּן הֵן קְדוֹשִׁים.

The Gemara responds: No, the tanna’im of both baraitot agree that sanctity can apply to fetuses if the animal was consecrated while pregnant. Rather, the baraitot are dealing with an animal that was consecrated and then became pregnant, and these tanna’im disagree about this, as one Sage, in the second baraita, holds that with regard to the offspring of sacrificial animals, only when they come into being, at the time of their birth, are they sanctified. Since this fetus was never born, it is not sacred. And one Sage, in the first baraita, holds that the offspring of sacrificial animals are sanctified already in their mother’s womb, and therefore all the halakhot of a sin offering apply to the fetus immediately.

ב. רמב״ם הלכות תמורה ד׳:ג׳

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ב רמב״ם הלכות תמורה ד׳:ג׳

בהווייתן הן קדושים – בשעה שיצאו לאויר העולם ובתראה¹ דנתעברה ובסוף הקדישה דלא קדיש וולד דלא אקדיש אלא אם לחודה:

[אין קדשין להיות תמורת קדשים ואין מקדישין לעשות תמורה שאם הקדשים הן כלאים וטרפה לא אלימי דלא קדישי למיתפס בהמת חולין בתמורתן]:

1. צ״ל ובתראה דהקדישה ולבסוף נתעברה דלא קדיש וולד דלא קדיש אלא אם לחודה וכו׳.

לא – במפריש בהמה מעוברת לא איירי הכא כלל אלא בבהמת קדשים שנתעברה ובהא פליגי תנא קמא סבר ולדות קדשים בהוייתן הן קדושין כשהן נולדין הן קדושין ולא במעי אמן.

בהווייתן – לישנא דקרא נקט דאיתרבו ולדות מיניה דכתיב (דברים יב) רק קדשיך אשר יהיו לך וגו׳ ואמר מר אשר יהיו לך אלו הוולדות בפרק שני דבכורות (דף יד:).

ודוחים: לא בכך נחלקו שתי הברייתות הללו, אלא הני תנאי, בהא קא מיפלגי [תנאים אלו, בזה הם נחלקים], בשאלה מתי מתקדשים ולדות הקדשים, האם רק בלידתם הם מתקדשים, או כבר בהיותם במעי אמן הם מתקדשים. דמר סבר [שחכם זה, הברייתא השניה, סבור] כי ולדות קדשים — רק בהוייתן בלידתם, בהיותם הם לעצמם הן קדושים, וכיון שעובר זה שנמצא במעי אמו לא נולד — אין הוא קדוש. ומר סבר [חכם זה, הברייתא הראשונה, סבור] כי ולדי קדשים — כבר בהיותם במעי אמן הן קדושים, ולכן חלים כל דיני החטאת על עובר זה אף שלא נולד.

The Gemara responds: No, the tanna’im of both baraitot agree that sanctity can apply to fetuses if the animal was consecrated while pregnant. Rather, the baraitot are dealing with an animal that was consecrated and then became pregnant, and these tanna’im disagree about this, as one Sage, in the second baraita, holds that with regard to the offspring of sacrificial animals, only when they come into being, at the time of their birth, are they sanctified. Since this fetus was never born, it is not sacred. And one Sage, in the first baraita, holds that the offspring of sacrificial animals are sanctified already in their mother’s womb, and therefore all the halakhot of a sin offering apply to the fetus immediately.

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(8) וְאִיבָּעֵית אֵימָא חַד תַּנָּא הוּא חֲדָא מֵהָלֵין מַתְנְיָיתָא בְּמַקְדִּישׁ בְּהֵמָה ואח״כוְאַחַר כָּךְ נִתְעַבְּרָה וַחֲדָא מִנְּהוֹן שֶׁהִקְדִּישָׁהּ מְעוּבֶּרֶת.

And if you wish, say instead that there is no contradiction between these two baraitot at all, and it is one tanna who taught both of them, in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan that fetuses are imbued with sanctity. And the second one of these baraitot is referring to a case where one consecrates an animal as a sin offering and it became pregnant only afterward. Since the fetus did not exist at the moment of consecration, it is not sacred. And the first one of the baraitot is referring to a case where he consecrated the animal when it was already pregnant, and therefore its fetus is imbued with its sanctity.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ואיבעית אימא חד תנא הוא – הנך תרתי מתנייתא ודכולי עלמא קדושה חלה על העוברין לאלתר כר׳ יוחנן והך דקתני דלא קדיש עובר במקדיש בהמה ואח״כ נתעברה דוולדות קדשים בהווייתן הן קדושין והאי דקתני דקדיש ולד לאלתר ולא הוי כשאר ולדי קדשים דעובר לאו ירך אמו כשהקדישה מעוברת.

ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] שאין הברייתות חלוקות וחד תנא [תנא אחד] הוא ששנה את שתיהן, ולשיטת ר׳ יוחנן הסבור כי חלה קדושה על עוברים, אלא חדא מהלין מתנייתא [אחת מאלו הברייתות, הברייתא השניה] — עוסקת במקרה של מקדיש בהמה לחטאת, ורק אחר כך נתעברה, ושחטה בהיות העובר בן ארבעה חודשים, וכיון שלא הוקדש העובר עצמו, וגם אינו יכול להיות קדוש מקדושת אמו, וגם לא נולד — אין הוא קדוש. וחדא מנהון [ואחת מהן, הברייתא הראשונה] — עוסקת במקרה שהקדישה את הבהמה כשהיא כבר מעוברת, ומשום כך, אף העובר שבמעיה קדוש מכח קדושתה.

And if you wish, say instead that there is no contradiction between these two baraitot at all, and it is one tanna who taught both of them, in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan that fetuses are imbued with sanctity. And the second one of these baraitot is referring to a case where one consecrates an animal as a sin offering and it became pregnant only afterward. Since the fetus did not exist at the moment of consecration, it is not sacred. And the first one of the baraitot is referring to a case where he consecrated the animal when it was already pregnant, and therefore its fetus is imbued with its sanctity.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(9) תַּנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר כִּלְאַיִם ^גוּטְרֵפָה וְיוֹצֵא דּוֹפֶן טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס לֹא קְדוֹשִׁין וְלֹא מַקְדִּישִׁין וְאָמַר שְׁמוּאֵל ^דלֹא קְדוֹשִׁין בִּתְמוּרָה וְלֹא מַקְדִּישִׁין [לַעֲשׂוֹת] תְּמוּרָה.

§ It is taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: An animal crossbred from diverse kinds, and a tereifa, and an animal born by caesarean section, and an animal whose sexual organs are indeterminate [tumtum], and an animal that is a hermaphrodite [ve’androginos] are neither sacred nor do they sanctify another animal. And Shmuel says, in explanation of the baraita: These animals are not sacred as a substitute, i.e., if one of these was non-sacred it cannot be consecrated as a substitute for a sacred animal. And they do not sanctify another animal to render it a substitute; that is, if one of these animals was sacred, no non-sacred animal can be consecrated as a substitute for them.

ג. רמב״ם הלכות תמורה א׳:י״ז

ד. רמב״ם הלכות תמורה א׳:י״ז

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ג רמב״ם הלכות תמורה א׳:י״ז

ד רמב״ם הלכות תמורה א׳:י״ז

תניא – אמר ר׳ קאי אדר׳ אלעזר:

לא קדושין בתמורה – שאם הן חולין והמירן בבהמת קדשים אינם נתפסין ואפילו תמורה שחלה על בעלי מומין קבועין אינה חלה עליהן וכל שכן אם הקדישם ממש אינן קדושין.

ואין מקדישין – אחר לעשותו תמורה אם הן קדושין והמיר בהמת חולין בהן. ורבי מאיר מפרש היכי משכחת לה דליהוי קדושין מאחר שהן אינן קדושין בשום קדושת הגוף מהיכן יהו הן מקדישין ועושין תמורה והא עץ בעלמא נינהו.

ב ודנים עוד בשיטות בר פדא ור׳ יוחנן. תניא [שנויה ברייתא], ר׳ אליעזר אומר: הכלאים (בעל החיים הנולד מזיווגם של שתי בהמות ממינים שונים), והטרפה (בעל חיים שכתוצאה מפגיעה חיצונית או ממחלה אינו עתיד לחיות שנים עשר חודש), ויוצא דופן (הנולד שלא דרך הרחם, ומוצא בניתוח), והטומטום (זה שסימני המין שלו מכוסים, ומשום כך אין הוא מוגדר למינו), ואנדרוגינוס (שיש בו איברי זכר ונקיבה כאחד) — לא קדושין ולא מקדישין. ואמר שמואל בפירוש דבריו אלה של ר׳ אליעזר: כוונת אומרו לא קדושין — שאין הם מתקדשים בדרך התמורה, כלומר, שאם היו פסולי הקרבה אלה של חולין, והמיר בהמת הקדש בהם — לא חלה קדושה עליהם. וכוונת אומרו לא מקדישין — לעשות תמורה על ידם, שאם היו פסולי ההקרבה אלה של הקדש, והמיר אותם בבהמת חולין — לא חלה עליה קדושה.

§ It is taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: An animal crossbred from diverse kinds, and a tereifa, and an animal born by caesarean section, and an animal whose sexual organs are indeterminate [tumtum], and an animal that is a hermaphrodite [ve’androginos] are neither sacred nor do they sanctify another animal. And Shmuel says, in explanation of the baraita: These animals are not sacred as a substitute, i.e., if one of these was non-sacred it cannot be consecrated as a substitute for a sacred animal. And they do not sanctify another animal to render it a substitute; that is, if one of these animals was sacred, no non-sacred animal can be consecrated as a substitute for them.

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(10) וְתַנְיָא א״ראָמַר רַבִּי מֵאִיר מֵאַחַר שֶׁאֵינָן קְדוֹשִׁין הֵיאַךְ מַקְדִּישִׁין אִי אַתָּה מוֹצֵא אֶלָּא בְּמַקְדִּישׁ בְּהֵמָה וְאַחַר כָּךְ נִטְרְפָה בְּמַקְדִּישׁ וָלָד וְיָצָא [דֶּרֶךְ] דּוֹפֶן אַלְמָא קָדֵישׁ וָלָד.

And it is taught in another baraita that Rabbi Meir said: Why is it necessary for Rabbi Eliezer to state that one cannot substitute for these animals? After all, since he has already said that they are not sanctified, how could they sanctify another animal exchanged for them? Rabbi Meir himself responded: You find that these animals can be sacred, but only in specific situations, for example, where one consecrated an animal and subsequently it became a tereifa, or where one consecrated an animal’s offspring and it was then born by caesarean section. One can infer from Rabbi Meir’s statement that evidently an offspring can be sanctified while in the womb, contrary to the opinion of bar Padda.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[אלא] אי אתה מוצא – דאיצטריך למימר ולא מקדישין אלא במקדיש בהמה ואח״כ נטרפה [דמעיקרא קדשה כי הויא שלימה והשתא כי נטרפה לא מקדשה לעשות תמורה]:

וכן במקדיש וולד – במעי אמו ואח״כ יצא דרך דופן [לא מקדיש לאיתפוסי תמורה] אבל טרפה [מעקרו] קודם הקדש ויוצא דופן (מאחר) [לאחר] שנולד לא קדשי גבי קדשים. והאי לאחר שהקדיש יצא דרך דופן [והאי ואח״כ יצא דרך דופן כגון שנגממו או נעקרו כותלי בית הרחם אלמא קדיש וולד במעי אמו ותיובתא לבר פדא:

אי אתה מוצא – שיהו הן קדושים דלאיצטריך למיתני לא מקדישין אלא במקדיש בהמה ואח״כ נטרפה זו והאי קדושה היא דקדם הקדשה את מומה.

במקדיש ולד – במעי אמו דחיילה עליה קדושה מיד והדר יצא דרך דופן.

ותניא [ושנויה ברייתא אחרת] הדנה בדברי ר׳ אליעזר אלו, אמר ר׳ מאיר: למה לו לר׳ אליעזר לומר שאין פסולים אלו מקדישים בתמורה, והרי מאחר שאמר בראשית דבריו שהם אינן קדושין (מתקדשים) על ידי תמורה, היאך (באיזה אופן) ישנה אפשרות לומר שהם מקדישין את האחרים בתמורה? ויש להשיב כי אי (אין) אתה מוצא אפשרות זו שיהיו פסולי ההקרבה הללו מתקדשים, אלא במקרים מסויימים: טריפה — במקרה של אדם המקדיש בהמה ואחר כך היא נטרפה. יוצא דופן — במקרה של אדם המקדיש ולד, ויצא [דרך] דופן. אלמא [הרי איפוא] עולה מדברי ר׳ מאיר אלה שקדיש [מתקדש] ולד, והרי זה שלא כשיטת בר פדא!

And it is taught in another baraita that Rabbi Meir said: Why is it necessary for Rabbi Eliezer to state that one cannot substitute for these animals? After all, since he has already said that they are not sanctified, how could they sanctify another animal exchanged for them? Rabbi Meir himself responded: You find that these animals can be sacred, but only in specific situations, for example, where one consecrated an animal and subsequently it became a tereifa, or where one consecrated an animal’s offspring and it was then born by caesarean section. One can infer from Rabbi Meir’s statement that evidently an offspring can be sanctified while in the womb, contrary to the opinion of bar Padda.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(11) אָמְרִי בְּתָם בִּמְעֵי תְמִימָה אֲפִילּוּ בַּר פְּדָא נָמֵי מוֹדֵי דְּקָדֵישׁ לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא בְּתָם בִּמְעֵי בַּעֲלַת מוּם בַּר פְּדָא סָבַר כֵּיוָן דְּאִימֵּיהּ לָא מקדישין קְדוּשַּׁת הַגּוּף הוּא נָמֵי לָא קָדֵישׁ וְרַבִּי יוֹחָנָן סָבַר הָנֵי כב׳כִּשְׁתֵּי בְהֵמוֹת נִינְהוּ אִימֵּיהּ הִיא דְּלָא מִיקַּדְּשָׁא ^האֲבָל הוּא קָדוֹשׁ.

The Sages say in response: In the case of an unblemished animal in the womb of an unblemished mother, even bar Padda concedes that it can be consecrated. Bar Padda and Rabbi Yoḥanan disagree only with regard to an unblemished animal in the womb of a blemished mother. Bar Padda maintains that since its mother cannot be consecrated with inherent sanctity, its offspring is not consecrated either. And Rabbi Yoḥanan maintains: These are considered as two separate animals; it is its mother alone that is not consecrated, but the fetus itself is consecrated.

ה. רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ט״ו:ח׳
רמב״ם הלכות תמורה ד׳:ט׳

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ה רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ט״ו:ח׳
רמב״ם הלכות תמורה ד׳:ט׳

אמרי בעובר תם במעי תמימה אפי׳ בר פדא מודי לר׳ יוחנן דקדיש דומיא דהאי מקדיש וולד ואח״כ יצא דרך דופן] דהיינו תם במעי תמימה כל זמן שהוא במעיה לא נחלקו כו׳:

הני איצטריך למימר דאין מקדישין. וסיפא דמילתא מפרש בפרק יש בקרבנות (לקמן דף יז.).

אמרי [אומרים בתשובה]: יש להגדיר אחרת את מחלוקת בר פדא ור׳ יוחנן בדין המקדיש את העובר, שכן בעובר שהוא תם (שאינו בעל מום) הנמצא במעי בהמה שהיא תמימה — אפילו בר פדא נמי מודי דקדיש [גם כן מודה שמתקדש] העובר. ולא נחלקו בר פדא ור׳ יוחנן אלא באדם המקדיש את העובר התם הנמצא במעי בעלת מום. ובזאת נחלקו: בר פדא סבר [סבור], כיון דאימיה [שאת אמו] לא מקדישין קדושת הגוף, שהרי בעלת מום היא — הוא נמי [גם כן] לא קדיש [מתקדש] בקדושת הגוף. ואילו ר׳ יוחנן סבר [סבור] כי הני [שני אלו, האם ועוברה] — כשתי בהמות נפרדות נינהו [הן], ועל כן יש גם להפריד בדינן: אימיה [אמו] — היא זו שלא מיקדשא [מתקדשת], אבל הוא העובר — קדוש [מתקדש].

The Sages say in response: In the case of an unblemished animal in the womb of an unblemished mother, even bar Padda concedes that it can be consecrated. Bar Padda and Rabbi Yoḥanan disagree only with regard to an unblemished animal in the womb of a blemished mother. Bar Padda maintains that since its mother cannot be consecrated with inherent sanctity, its offspring is not consecrated either. And Rabbi Yoḥanan maintains: These are considered as two separate animals; it is its mother alone that is not consecrated, but the fetus itself is consecrated.

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(12) לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא אֲבָל כִּלְאַיִם וְטוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס אִי אַתָּה מוֹצֵא אֶלָּא בְּוַלְדֵי קֳדָשִׁים.

The Gemara cites another version of the above discussion, which cites the continuation of Rabbi Meir’s statement: But with regard to an animal born of diverse kinds, and a tumtum, and a hermaphrodite, you find that they can be consecrated only when they are offspring of sacrificial animals, i.e., a consecrated animal impregnated by an animal of a different species, or whose fetus was a tumtum or a hermaphrodite.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ל״א אבל טומטום [וכלאים ואנדרוגינוס אי אתה מוצא כו׳]. כלומר הני תרי טרפה ויוצא דופן מצית מוקמת לה אפי׳ בחולין כדאמרן אבל כלאים וטומטום ואנדרוגינוס אי אתה מוצא בקדשים דקדישי אלא בוולדי קדשים בעוברי קדשים דהני לא הוו להו שעת הכושר מעולם דמשעת יצירת נפסלו [נעשו כלאים וטומטום ואנדרוגינוס] (אלא) ולא קדשו אלא אגב אימיהו להכי קאמר אי אתה מוצא אלא בוולדות קדשים וכר׳ יהודה דאמר הולד עושה תמורה:

כלאים וטומטום ואנדרוגינוס אי אתה מוצא אלא בולדי קדשים – שנתעברה מהן בהמת קדשים לאחר הקדשה אלמא קדיש עובר מדקתני במקדיש עובר ויוצא דרך דופן דהאי הוא דלא קדיש לגופיה למעבד תמורה הא לא יצא דרך דופן קדיש בקדושה קמייתא קדושת הגוף ועביד תמורה וליכא לתרוצי קדושת דמים דאי קדושת דמים לא הוה עביד תמורה אפילו יצא דרך רחם.

ג לישנא אחרינא [לשון אחרת] בהצעת הראיה מדינם של פסולי ההקרבה. למדנו למעלה שדברי ר׳ אליעזר שפסולי ההקרבה אין מקדשים בהמת חולין בתמורה (אף שהם עצמם קדושים) מתקיימים בטריפה וביוצא דופן. אבל הכלאים והטומטום והאנדרוגינוס של חולין שהמיר בהמת קודש בהם — אי (אין) אתה מוצא אפשרות זו שיתקדשו אלא בולדי קדשים, בבהמה שהוקדשה ולאחר מכן התעברה מבעל חיים אחר שאינו בן מינה, או שעוברה טומטום או אנדרוגינוס.

The Gemara cites another version of the above discussion, which cites the continuation of Rabbi Meir’s statement: But with regard to an animal born of diverse kinds, and a tumtum, and a hermaphrodite, you find that they can be consecrated only when they are offspring of sacrificial animals, i.e., a consecrated animal impregnated by an animal of a different species, or whose fetus was a tumtum or a hermaphrodite.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(13) וּכְרַבִּי יְהוּדָה שֶׁהָיָה אוֹמֵר הַוָּלָד עוֹשֶׂה תְּמוּרָה הָלֵין הוּא דְּלָא קָדְשִׁי גּוּפַיְיהוּ אֲבָל עוּבָּרִין אֲחֵרִים קְדוֹשִׁין.

Rabbi Meir adds: And Rabbi Eliezer holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who would say that the offspring of a consecrated animal renders a non-sacred animal exchanged for it a substitute. These offspring are exceptions, as they are disqualified for the altar. The Gemara infers: It is only for these disqualified offspring that one cannot substitute, as they cannot have inherent sanctity, but other offspring that are fit for the altar, and likewise other fetuses, can be consecrated, contrary to the opinion of bar Padda.

מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

הלין הוא דלא קדשין גופיהו – אלא אגב אימיהו דלא קדישי אלא לדמים משום דבעלי מומין נינהו אבל עוברין אחריני דלאו עוברין אחרינין נינהו קדשי גופייהו אפי׳ במעי אימן חולין וקשיא לבר פדא אמר אביי בתם במעי תמימין כו׳ כדלעיל:

וסבור ר׳ אליעזר כשיטת ר׳ יהודה, שהיה אומר: הולד הנולד לבהמת הקדש עושה תמורה, ובא ר׳ אליעזר ללמד שולדות פסולי הקרבה אלה, אינם עושים תמורה. ומכאן נדייק לענייננו: דווקא הלין [אלו, פסולי הקרבה] הוא שאין עושים תמורה, וסיבת הדבר: משום שלא קדשי גופייהו [התקדש גופם, שהרי הם פסולי הקרבה], אבל ולדות שאינם פסולי הקרבה וכן עוברין אחרים, שאינם פסולים — הריהם קדושין, והרי זה איפוא שלא כשיטת בר פדא!

Rabbi Meir adds: And Rabbi Eliezer holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who would say that the offspring of a consecrated animal renders a non-sacred animal exchanged for it a substitute. These offspring are exceptions, as they are disqualified for the altar. The Gemara infers: It is only for these disqualified offspring that one cannot substitute, as they cannot have inherent sanctity, but other offspring that are fit for the altar, and likewise other fetuses, can be consecrated, contrary to the opinion of bar Padda.

מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל

(14) אָמַר אַבָּיֵי תָּם בִּמְעֵי תְּמִימָה דִּבְרֵי הַכֹּל קָדֵישׁ גּוּפֵיהּ אֶלָּא כִּי פְּלִיגִי בִּמְעֵי בַּעֲלַת מוּם דְּבַר פְּדָא סָבַר כֵּיוָן דְּאִימֵּיהּ נָמֵי לָא קָדֵישׁ גּוּפַהּ אִיהוּ נָמֵי לָא קָדֵישׁ אֶלָּא לִדְמֵי רַבִּי יוֹחָנָן סָבַר עוּבָּר לָאו יֶרֶךְ אִמּוֹ הוּא ואע״גוְאַף עַל גַּב דְּאִימֵּיהּ לָא קָדְשָׁה לְגוּפַהּ וָלָד מִיהָא קָדֵישׁ לְגוּפֵיהּ.:

Abaye said: In the case of an unblemished animal in the womb of an unblemished mother, everyone agrees that the fetus can have inherent sanctity. Rather, when bar Padda and Rabbi Yoḥanan disagree, it is with regard to an unblemished animal in the womb of a blemished mother. As bar Padda maintains: Since even its mother cannot have inherent sanctity, the offspring too can be consecrated only for its value. And Rabbi Yoḥanan maintains: A fetus is considered not the thigh of its mother but a separate entity, and therefore even though its mother’s sanctity is not inherent, the sanctity of its offspring can still be inherent.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אמר אביי בתשובה: יש להגדיר אחרת את מחלוקת בר פדא ור׳ יוחנן, ולומר שבמקרה של עובר תם במעי תמימה — לדברי הכל קדיש גופיה [מתקדש גופו], אלא כי פליגי [כאשר נחלקו] בר פדא ור׳ יוחנן — הרי זה במקדיש עובר תם הנמצא במעי בעלת מום. ובזאת נחלקו: שבר פדא סבר [סבור] כי כיון דאימיה נמי לא קדיש גופה [שאמו גם כן אינה מתקדשת בעצמה], אלא לדמיה, שהרי היא בעלת מום — איהו נמי לא קדיש [הוא גם כן אינו מתקדש] אלא לדמי [לקדושת דמים, ולא לקדושת הגוף]. ואילו ר׳ יוחנן סבר [סבור] כי עובר לאו [לא] כירך (חלק מגוף) אמו הוא נחשב, אלא הריהו יצור לעצמו, ומשום כך, אף על גב דאימיה לא קדשה [אף על פי שאמו אינה מתקדשת] לקדושת גופה, אלא רק לקדושת דמים — הולד מיהא קדיש לגופיה [לפחות מתקדש לקדושת גופו].

Abaye said: In the case of an unblemished animal in the womb of an unblemished mother, everyone agrees that the fetus can have inherent sanctity. Rather, when bar Padda and Rabbi Yoḥanan disagree, it is with regard to an unblemished animal in the womb of a blemished mother. As bar Padda maintains: Since even its mother cannot have inherent sanctity, the offspring too can be consecrated only for its value. And Rabbi Yoḥanan maintains: A fetus is considered not the thigh of its mother but a separate entity, and therefore even though its mother’s sanctity is not inherent, the sanctity of its offspring can still be inherent.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(15) א״ראָמַר רַבִּי יוֹסֵי וַהֲלֹא בְּמוּקְדָּשִׁין הָאוֹמֵר רַגְלָהּ שֶׁל זוֹ כּוּ׳.:

§ The mishna teaches that according to the Rabbis, one cannot substitute non-sacred limbs for whole consecrated animals, but Rabbi Yosei said that one can substitute in this manner. He claims: But isn’t it so with regard to sacrificial animals, that if one says: The hind leg of this animal is a burnt offering, the entire animal is a burnt offering? The same should apply to substitution.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ד ושבים לבירור הנאמר במשנתנו. שנינו בה שנחלקו חכמים בדין הממיר אברים של בהמות חולין בבהמות שלמות של הקדש, שלדעת חכמים אין התמורה חלה, ואילו לדעת ר׳ יוסי חלה התמורה בדרך זו, שכשאומר ״הרי רגל בהמה זו תמורת בהמת הקדש זו״ — חלה קדושת תמורה על הרגל, ומתפשטת ממנה על כל בהמת החולין. ואמר ר׳ יוסי בהסבר שיטתו זו: והלא במוקדשין (באדם המקדיש בהמה) האומר ״רגלה של זו עולה״ — כולה עולה, והוא הדין אם כן בתמורה.

§ The mishna teaches that according to the Rabbis, one cannot substitute non-sacred limbs for whole consecrated animals, but Rabbi Yosei said that one can substitute in this manner. He claims: But isn’t it so with regard to sacrificial animals, that if one says: The hind leg of this animal is a burnt offering, the entire animal is a burnt offering? The same should apply to substitution.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

תמורה יא. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה תמורה יא., מיוחס לר׳ גרשום תמורה יא., רש"י תמורה יא., תוספות תמורה יא., פירוש הרב שטיינזלץ תמורה יא., אסופת מאמרים תמורה יא.

Temurah 11a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Temurah 11a, Attributed to R. Gershom Temurah 11a, Rashi Temurah 11a, Tosafot Temurah 11a, Steinsaltz Commentary Temurah 11a, Collected Articles Temurah 11a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון