(1) 
פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה אֵין צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת אַרְבָּעָה צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת.
פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה אֵין צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת אַרְבָּעָה צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת.If there is a gap of less than four handbreadths, one need not bring another cross beam. However, if there is a gap of four handbreadths, one must bring another cross beam.
1. כאן נוסף בדפוסים (ע״פ בבלי סוכה כב ע״א): מאי מדובללת רב אמר סוכה עניה ושמואל אמר קנה עולה וקנה יורד רב סבר מאי מדובללת מדולדלת וחדא קתני סוכה מדולדלת שצלתה מרובה מחמתה כשירה ושמואל סבר מאי מדובללת מבולבלת ותרתי קתני סוכה מבולבלת ושצלתה מרובה מחמתה כשירה: . וכן מובא בר״ח ובהלכות ריצ״ג.
2. ושצלתה: כ״י א (כאן) לפני הגהה: ״וצלתה״.
3. וצלתה...מחמתה כשרה: דפוסים: ושצלתה...מחמתה וכו׳ .
4. מלמטה שוין: וכן ב-גט . כ״י נ : ״למטה שוין״. דפוסים: שוין מלמטה .
5. הוא המרובה: וכן ב-גט . כ״י נ רק: ״מרובה״. דפוסים: הוא מרובה .
6. שבידוע: וכן בדפוסים, שווה לרישא. כ״י נ : ״לפי״. חסר ב-גט .
7. היא: גט (בהגהה), כ״י נ . כ״י א : ״הוא״. חסר בדפוסים.
8. אם החמה...על הצל: וכן (בלשונות אחרים) בה״ג ובר״ח.
9. שהחמה מלמטה...אינשי: חסר ב-גט לפני הגהה, כבה״ג.
10. כאסתירא: גט : ״כאיסתירא״, כבה״ג. כ״י נ : ״אסתרא״. דפוסים: כאיסתרא , כבר״ח.
11. מלרע: כ״י נ : ״מלתחת״. כ״י נ יש ציורים בגליון.
1פחות מארבעה כו׳ – רבן שמעון סבירא ליה פחות מארבעה לבוד בכל דוכתא.
1. ד״ה זה מופיע בדפוס וילנא בסוף דף כ״ב.
והעושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה כשירה, ועולין לה ביום טוב. כתוב בהשלמה מסקינן בגמרא והוא שיכולה לעמוד ברוח מצויה של יבשה. ואע״פ שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דים כשירה, דקיימא לן סוכה דירת ארעי בעינן. אבל אם אינה יכולה לעמוד אפילו ברוח מצויה דיבשה פסולה, דקיימא לן כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה אינה מחיצה. בראש האילן או על גבי הגמל כשירה ואין עולין לה ביום טוב. מפרש בגמרא טעמא, דאע״ג דכתוב בסוכות תשבו שבעת ימים דמשמע דסוכה הראויה לשבעה בעינן, האי נמי מדאורייתא חזיא ורבנן הוא דגזרו בה. כתוב בהשלמה, העושה סוכתו על גבי בהמה וכן עשאה לבהמה דופן לסוכה כשירה. ומוקים לה בגמרא דעביד לה בהוצא ודפנא דליכא רווחא ביני ביני. ודוקא דמתיחא באשלי מלעיל דליכא למיחש לדילמא רבעא ודילמא ערקא ע״כ.
שתים בידי אדם ואחת באילן [או שתים באילן ואחת בידי אדם] כשירה ואין עולין לה ביום טוב. שלש בידי אדם ואחת באילן כשירה ועולין לה ביום טוב.
ושצילתה מרובה מחמתה כשרה, הא כי הדדי פסולה, והא תנן באידך פירקין ושחמתה מרובה מצילתה פסולה, הא כי הדדי כשרה, לא קשיא, כאן מלמעלה כאן מלמטה, אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי כזוזא מלעיל כאיסתרא מלתחת, עכ״ל.
בסוגיא זו רבו שיטות הראשונים, כדלהלן, ונבאר את יסודות שיטותיהם:
א) שיטת רש״י: וז״ל: כאן מלמעלה כאן מלמטה, הא דדייקינן כי הדדי פסולה למעלה קאי, כשיש בין קנה לקנה כמלא קנה אפילו מצומצם פסולה, לפי שחמת האויר נראית בארץ רחבה הרבה מן הצל של סכך. והא דדייקינן כי הדדי כשרה נקט שיעוריה מלמטה, שחמה וצל שוין בידוע שהקנים רחבים מן האויר, עכ״ל.
לפום ריהטא דברי רש״י סותרים את עצמם. בתחילה הוא אומר שכשהסכך מלמעלה פרוץ כעומד הסוכה פסולה מפני שרבה החמה על הצל בארץ מלמטה. משמע מכך, שאילו היה הפרוץ כעומד בסכך מלמעלה וגם בארץ מלמטה היתה הסוכה כשרה. מסוף דבריו נראה להיפך שהרי הוא אומר, שכשיש פרוץ כעומד בחמה ובצל מלמטה בארץ הסוכה כשרה מפני שיש רוב סכך בגגה מלמעלה, יוצא שכשיש סוכה עם פרוץ כעומד מלמעלה ומלמטה הסוכה פסולה, וצ״ע.
ועוד, דהא במסכת עירובין (טו:) חלוקים רב הונא בריה דרב יהושע ורב פפא במסכך סוכתו בסכך כשר ובסכך פסול הנתונים זה בצד זה ופרוץ כעומד - כלומר, כשמחצית סכך הסוכה פסולה ומחציתה כשרה. לרב פפא הסוכה כשרה, לרב הונא בריה דרב יהושע הסוכה פסולה. (עיין שם שפליגי גם בדין מחיצות שבת פרוץ כעומד.) ולפי זה, פרש״י כאן תמוה: הרי בעל הסוגיא כאן בסוכה הוא רב פפא הסובר פרוץ כעומד כשר. והלא ניתן להבין מפרש״י שבפרוץ כעומד מלמעלה בסכך ומלמטה בצל - הסוכה פסולה.
על כן נ״ל, דאליבא דרש״י קיימים שני דינים בסכך הסוכה: 1) דין בחפצא של הסכך בגגה של הסוכה, 2) דין בצלו של הסכך בארץ.
הדין של סכך בגג הסוכה נלמד מעצם השם סוכה כפי שנתבאר לעיל (בריש המס׳) בפרש״י שהסוכה נקראת על שם הסכך. הדין של צל בקרקעה של הסוכה נלמד מקרא - ״וסוכה תהיה לצל יומם״ (ישעיה פרק ד׳) לעיל (ב.).
נראה שרש״י מחלק לר״פ בין פרוץ כעומד בהכשרו של סכך הגג לפרוץ כעומד בצל הסכך. בגגה של הסוכה פרוץ כעומד כשר אבל לא בצלה של הסוכה הנופל על הארץ. חילוק זה יוסבר בהתאם לטעם דינו של רב פפא בפרוץ כעומד המובא בערובין (טו:), וז״ל: פרוץ כעומד כו׳ רב פפא אמר מותר הכי אגמריה רחמנא למשה לא תפרץ רובה, עכ״ל. רש״י סובר שרק לענין החפצא של עומד נלמדה ההלכה שפרוץ כעומד כשר. דין זה שייך לסכך הגג וגם למחיצות; בחפצא של הסכך או של המחיצות פרוץ כעומד כשר שהרי מחצה העומד קיים ואין החפצא פרוץ ברובו, ורחמנא אגמריה למשה לא תפרץ רובה. שאני צל הסוכה למטה. הצל על הארץ אינו חפצא של עומד כלל, ולכן דוקא כשיש רוב צל על הארץ אמרינן שהסוכה כשרה. אין הדין של רב פפא בפרוץ כעומד נוהג כאן מפני שדינו נאמר רק לחפצא של עומד. בצל של הארץ רק הדין של רוב הנוהג בכל דיני התורה מכשיר, ומשום כך מחצה על מחצה בצלה של הסוכה למטה בארץ פסול.
עוד נ״ל כי הדין של פרוץ כעומד כשר נוהג רק בדבר דהוי חלות שם חפצא. בסכך ומחיצות ישנם דינים רבים הקובעים הכשרם. ומשמעותם של הדינים האלו היא שסכך ומחיצות נחשבים כחלות שם בדיני התורה. בכגון דא שיש חלות שם חפצא אגמריה רחמנא למשה לא תפרץ רובה. לא כן הצל מלמטה. אין כאן איזה שהוא חלות שם חפצא כמו שיש בסכך ובדפנות. הצל בקרקעה של הסוכה חל בתורת שמוש למעשה בלבד, כלומר, הסוכה צריכה לשמש למעשה לצל מחורב. לפיכך לא חל בצל הדין של פרוץ כעומד. ובכן שיטת רש״י היא שדוקא כשיש רוב צל למטה ויש שמוש למעשה בצל הסוכה ברוב המקום למטה הוכשרה הסוכה כי הכשר הצל תלוי בשמוש למעשה בצל ברוב המקום ואינו חלות שם חפצא להכשיר ע״פ הדין של פרוץ כעומד.
עם כל זאת עדיין אין שיטת רש״י מבוארת לגמרי. הרי רש״י עצמו אומר שאם יש רוב למעלה בסכך, הסוכה כשרה, גם כשפרוץ כעומד בצל למטה. והנה לפ״מ שבררנו שלענין צל על הקרקע מחצה על מחצה פסול, מדוע סובר רש״י שכשיש רוב סכך למעלה הסוכה כשרה מכל מקום, אפי׳ כשאין רוב צל למטה בקרקע.
ונראה שלרש״י יש שני הכשרים בסכך הסוכה למעלה: 1) רוב, 2) פרוץ כעומד. כשיש רוב סכך מלמעלה הסוכה כשרה בכל אנפי. כשרובה מסוככת כהלכתה כשרה הסוכה גם בלי צל למטה. רק בפרוץ כעומד למעלה תלוי הכשרה של הסוכה בצל מלמטה, ומשום כך סובר רש״י, שבפרוץ כעומד מלמעלה ולמטה הסוכה פסולה מפני חסרון צל מלמטה, אבל ברוב סכך מלמעלה הסוכה כשרה גם כשהצל שלמטה מחצה על מחצה. והחלוק דורש ביאור.
ודומה ששיטת רש״י היא שהדין של פרוץ כעומד שונה מדין הרוב. דין הרוב נוהג בכל התורה כולה, אבל הדין של פרוץ כעומד נוהג כהכשר מיוחד אך ורק בחלות שם חפצא של סכך ובמחיצות. יוצא, שדין הרוב כאן אינו ניתן להפקעה; כשיש רוב בסכך מלמעלה, כשרה הסוכה בכל אופן - גם בלי צל מלמטה - שהרי יש בסכך ההכשר של רוב מדין כל התורה כולה. לעומת זאת כשהסכך רק פרוץ כעומד יש דין הכשר מיוחד בסכך הסוכה. חלות ההכשר הזה תלוי׳ בצל מלמטה שאם אין רוב צל מלמטה הסוכה פסולה.
מסקנת הדברים: שיטת רש״י היא שבהכשר של סכך הסוכה קיימים שני דינים. ברוב סכך למעלה - הגג בעצמו קובע את הכשרה של הסוכה ואין לנו ענין במציאות של צל למטה. מאידך כשהסכך פרוץ כעומד למעלה - תלוי הכשרה של הסוכה גם במציאות הצל למטה. ההלכה של פרוץ כעומד חלה רק על הסכך עצמו אבל לא על הצל בארץ. לפיכך, דוקא כשיש רוב צל למטה הסוכה כשרה, אבל בפרוץ כעומד מלמעלה ומלמטה הסוכה פסולה.
כל הדברים הנ״ל אמורים ע״פ מה שניתן לדייק מסוף דברי רש״י שפרוץ כעומד בסוכה מלמעלה ומלמטה פסולה. אכן זה נסתר ממשמעות ראשית דבריו שפרוץ כעומד מלמעלה ומלמטה הסוכה כשרה, וצ״ע.
מ״מ, לאור פרש״י קבענו שהדין של פרוץ כעומד שונה מדין הרוב בכל התורה כולה. ונראה, שליסוד זה יש ראיה מהרמב״ם (פי״ז משבת הלכ״ב), וז״ל: לחי שהיה רחב הרבה בין שהיה רחבו פחות מחצי רוחב המבוי בין שהיה רחבו כחצי רוחב המבוי כשר ונידון משום לחי, אבל אם היה יתר על חצי רוחב המבוי נידון משום עומד מרובה על הפרוץ, עכ״ל. הרמב״ם פוסק שכשהלחי רחב יותר מחצי רוחב המבוי פקע הדין של לחי, אבל בלחי הרחב כחצי רוחב המבוי חל דין הלחי. ולפום ריהטא יפלא, הרי אליבא דרב פפא בפרוץ כעומד יש חלות דין מחיצה שלכאורה סותר דין לחי ולמה א״כ נידון פרוץ כעומד משום לחי; מאי שנא פרוץ כעומד מעומד מרובה בנוגע לדין הלחי.
צ״ל שפרוץ כעומד, אע״פ שכשר למחיצות, אינו חל בתורת רוב ובהכשרו של עומד מרובה, אלא כדין הכשר מיוחד לעצמו. עקב כך אין ההכשר הזה סותר את חלות השם של הלחי. ונראה שהטעם לכך הוא דבפרוץ כעומד אין הרוח נחשבת סתומה כפי שנחשבת בעומד מרובה - ולפיכך חל דין הלחי. ברם בעומד מרובה על הפרוץ חלה סתימת כל הרוח מדין רוב של כהת״כ ומפני כך פקע שם הלחי. הרי מוכח שהרמב״ם ס״ל יסוד החלוק הנ״ל. (בנוגע לענין זה עיין בשעורים לעיל (ז׳).
2) שיטת ר״ת:
כתבו התוס׳ (כב:) ד״ה כזוזא וז״ל: והקשה ר״ת דרב פפא גופיה דהכא אית ליה פ׳ קמא דעירובין (דף טו:) פרוץ כעומד מותר והתם נמי פסקינן הלכתא הכי כו׳ ומפרש ר״ת כאן מלמעלה מי שמודד האויר מלמעלה כי הדדי כשרה לפי שהוא עומד כפרוץ, אבל העומד מלמטה בארץ ומעיין כלפי מעלה ודומה כי הדדי פסולה לפי שהאויר שהוא רחב כו׳ דומה בעיניו קטן, עכ״ל.
שיטת ר״ת בסוגיא דידן הוא שאין דין של צל למטה קיים כלל. הכשרה של הסוכה תלוי בסכך בלבד, ובפרוץ כעומד למעלה כשרה הסוכה בכל אופן. הר״ת משווה את הענין שבעירובין (טו:) של פרוץ כעומד בסכך כשר ובסכך פסול עם הענין בסוכה של פרוץ כעומד בחמה וצל מלמעלה, ופוסק שבשניהם בפרוץ כעומד הסוכה כשרה.
הרא״ש (פרק שני, סי׳ ג׳) משיג על הר״ת, וז״ל: מצינו לענין פרוץ כעומד של דפנות מועיל קנה קנה פחות משלשה אע״פ שהפרוץ מרובה ולענין סכך אינו מועיל מפני שהחמה מרובה, עכ״ל. כוונת הרא״ש מאחר שלפי הר״ת תלוי הכשר הסוכה אך ורק בסכך ואין צורך ברוב צל למטה למה תיפסל סוכה המסוככת בקנה קנה פחות מג׳ טפחים. וכשם שר״ת מכשיר סוכה שהסכך פרוץ כעומד מלמעלה ואפי׳ כשיש רוב חמה מלמטה היה מהראוי שתכשר סכך סוכה גם מדין לבוד בלבד ומ״ש לבוד מפרוץ כעומד.
נראה ליישב קושית הרא״ש על ר״ת שאין לדמות סכך פרוץ כעומד לקנה קנה פחות מג׳ טפחים. כך אגמרה רחמנא למשה - שפרוץ כעומד כשר ולכן קיים עצם החפצא של הסכך. אולם בקנה קנה הואיל ויש חמה ברוב הגג למעלה מופקע עצם החפצא של הסכך מלמעלה וכפי שכבר הסברנו בשם הגר״מ זצ״ל דכשיש רוב חמה בגג הסוכה ליכא חפצא דסכך כלל כי דין לבוד אינו משוה חפצא דסכך, דחפצא דסכך צ״ל גדולי קרקע ולא אויר.
וכן יוצא מדעת רש״י (יט: ד״ה א״ל רבי אבא) האוסר לישן תחת אויר פחות מג׳ ואפי׳ כשרוב הסכך בגג כשר. מוכח שסובר דלבוד רק מצרף סככות אהדדי שלא יהיו כשתי סוכות שיש הפסק ביניהן אבל אין לבוד כשלעצמו חפצא דסכך, ולר״ת נמי בקנים שבגג הסוכה הקרובים אהדדי פחות מג׳ בגג ליכא חפצא של סכך דהא רוב הגג הוא אויר, והרא״ש פליג וסובר דלבוד משוה חפצא דסכך - אלא שעכ״ז הסוכה פסולה שהרי אין צל בקרקע הסוכה.
3) שיטת הרמב״ם:
ז״ל הרמב״ם (פ״ה מסוכה הלי״ט): סכך שהיו בו חלונות חלונות שהאויר נראה מהן אם יש בכל האויר ככל האויר המסוכך הרי זו פסולה מפני שחמתה תהיה מרובה מצלתה, וכל שהחמה מרובה על הצל אינו סכך, ואם היה הסכך רב על האויר כשרה, עכ״ל.
ועוד, (שם, הלט״ז) וז״ל: סיכך בדבר פסול ודבר כשר זה בצד זה אם היה כל הסכך הכשר יותר על כל הסכך הפסול כשר. ואם היה זה כמו זה בצמצום כו׳ הרי זו פסולה מפני שסכך פסול כפרוץ הוא נחשב, עכ״ל.
הרמב״ם פוסק שפרוץ כעומד פסול בסכך בכל אופן, וטעמו הוא שהחמה מרובה למטה מהצל ופוסלת את הסוכה. והנה הרמב״ם משוה לפסול פרוץ כעומד בסכך ובאויר לפרוץ כעומד בסכך כשר המונח בצד סכך פסול. אין לדעתו הבדל בין אויר לסכך פסול; הצל למטה הבא מהסכך הפסול כאילו איננו ואינו מצטרף לצל הדרוש להכשיר הסוכה. לפיכך על פי דין יש כאן חמתה מרובה מצלתה למטה, והסוכה פסולה.
יוצא שהרמב״ם דחה הסוגיא בערובין (טו:) שהכשירה פרוץ כעומד בסכך כשר וסכך פסול מונחים זה בצד זה מפני הסוגיא בסוכה (כב:) שפסלה פרוץ כעומד בסכך כשר ואויר. לדינא, לדעתו, הרוב של חמה מלמטה פוסל את הסוכה בשני האופנים. (בנוגע למחיצות השבת קבע הרמב״ם הדין שפרוץ כעומד כשר (פט״ז משבת הלט״ז).
נ״ל, שאע״פ שהרמב״ם והר״ת חולקים להלכה בכשרות סוכה שסככה פרוץ כעומד שווים הם ביסוד אחד: לסכך פסול ואויר יש אותו דין בענין זה. ר״ת פוסק כסוגיא בערובין שפרוץ כעומד כשר ובהתאם לכך מפרש את הסוגיא בסוכה. ואילו הרמב״ם סובר שיש סתירה בין שתי הסוגיות ופוסק כהסוגיא דמס׳ סוכה שפרוץ כעומד פסול. ועיין בשיטת הרמב״ן להלן שחולק על יסוד זה.
4) שיטת הרמב״ן:
בספר המלחמות לרמב״ן כתוב, וז״ל: כרב פפא אתיא כו׳ דכי אמרי׳ פרוץ כעומד מותר ה״מ בדופן שבת ובסכך פסול כו׳ כי הדדי תרוייהו מותרין, אע״פ שהוא חשוב כפרוץ לענין הכשרה דסוכה, מיהו אין פסולה רבה על הכשרה, אבל באוויר א״א לומר כן, שכיון שאם הם שווין מלמעלה האוויר רבה מלמטה הרי נפרץ רובה, דסוכה בצל תלה לה רחמנא, והרי אין זו עשויה לצל יומם מחורב, שהרי חמה רבה עליה מלמטה, מבטלת מתורת סוכה וכו׳. דברי הרמב״ן צריכים ביאור.
ונ״ל, שהרמב״ן מחדש שסכך פסול שונה מאוויר כי צל הסוכה הבא מסכך פסול מכשיר הסוכה לשמוש לצל יומם מחורב ועקב כך אין סכך פסול נחשב כפרוץ וכאויר. צל הבא מהסכך הפסול מכשיר את השמוש בצל הסוכה למטה אע״פ שאין סכך פסול עולה לשיעור הכשר הסכך למעלה. לפיכך, שיטתו היא כשהפרוץ כעומד בסכך כשר בצד סכך פסול הסוכה כשרה כסוגיא בערובין (טו:). לעומת זה כשהפרוץ כעומד בסכך ובאויר הסוכה פסולה מפני שהחמה מרובה למטה כסוגיא דידן. לדעתו, ליכא סתירה כלל בין שתי הסוגיות. וחדוש גדול משמיע לנו שצל דסכך פסול אינו פרוץ ע״פ דין כחמה למטה.
הרמב״ם ור״ת פליגי על עצם יסודו של הרמב״ן. לדעתם הצל הבא מהסכך הפסול אינו נכלל בצל הסוכה המכשיר למטה. כשם שאין סכך פסול ראוי להכשיר חפצא של הסכך מלמעלה כך אין הסכך הפסול מכשיר ומשלים את צל הסוכה בארץ מלמטה. סכך פסול הריהו כפרוץ לכל מילי. לדעת הרמב״ם, בפרוץ כעומד הסוכה פסולה בכל אופן מחמת ההלכה דרוב חמה למטה כהסוגיא הכא. אליבא דר״ת, בפרוץ כעומד הסוכה כשרה בכל אופן, כי לדעתו רק החפצא של הסכך בגג קובע, ואין הדין של צל בארץ נוהג כלל, כסוגיא דערובין (טו:). ברם לפי הרמב״ן אע״פ שסכך פסול אינו עולה לשיעור הסכך הכשר בגג הסוכה מ״מ מכשיר את צל הסוכה על הקרקע, והדברים בביאור יסוד המחלוקת ביניהם מאירים לעינים.
5) שיטת הראב״ד:
ז״ל בהשגותיו על הרי״ף: ואפי׳ לרב פפא דבצל וחמה לאו בתר סכוך אזלינן אלא בתר צל וחמה ממש אזלינן. וכי הוו כי הדדי כשרה, עכ״ל.
משמעות דברי הראב״ד מוכיחה שהוא מסכים לשיטת הראשונים שיש דין של צל בסוכה למטה בניגוד לר״ת. אלא שהראב״ד קובע שגם בצל זה אמרי׳ פרוץ כעומד כשר. שיטה זו קשה להבין כפי שבארנו לעיל ברש״י. הרי פרוץ כעומד לכאורה כשר רק בסכך עצמו ובמחיצות שיש להם חלות שם חפצא אבל לא בצל למטה שאין לו חלות שם חפצא אלא דין במעשה תשמיש הסוכה ומהראוי שיהיה לו רוב צל כדי להגן על היושב בה מחורב.
6) הערות נוספות: בטעם פסול הסכך למעלה מכ׳ אמה, איתא לעיל בגמרא (ב.): ר׳ זירא אמר מהכא וסוכה תהיה לצל יומם מחורב. ונראה מהר״ן שלכל הראשונים אין הלכה כר׳ זירא, עיי״ש.
והנה בסוגיא ״כאן מלמעלה וכאן מלמטה״ מפרש הר״ת דאם למעלה הוי עומד כפרוץ הסוכה כשרה, ואף דלמטה הוי חמתה מרובה מצלתה עכ״ז קיי״ל דעומד כפרוץ למעלה בגג כשר. והרמב״ן פוסלה וז״ל, שכיון שאם הם שוים מלמעלה האויר רבה מלמטה הרי נפרץ רובה, דסוכה בצל תלה לה רחמנא והרי אין זה עשויה לצל יומם מחורב וכו׳. הרמב״ן מביא ראיה דבעי צל ממש במקום ישיבת הגברא למטה מהפסוק של ר׳ זירא. וק׳ דהיאך מסתמך הרמב״ן על הפסוק של ר׳ זירא הא לא קיי״ל כר׳ זירא, ולמה תפסל הסוכה ע״י חסרון צל.
ונראה לחלק דמה שחידש ר״ז דבעינן צל היינו שישב הגברא במקום צל סכך ממש, ובזה אין הלכה כמותו. אולם לרמב״ן אע״פ דלא בעינן ישיבה בצל סוכה ממש בעינן שהסכך יכול להצל. והרי כשהדפנות גבוהות מכ׳, אע״ג שאין הגברא יושב בצל סוכה, מ״מ הסכך יכול להצל (עיין בר״ן) משא״כ כשהסכך עומד כפרוץ אז הסכך אינו יכול להצל ופסול.
ברם לר״ת (שם) ליכא דין שהסכך צ״ל ראוי להצל, ויוצא שאפי׳ אין צל למטה הסוכה כשרה. והקשו האחרונים (עיין ברש״ש שם) על הר״ת, הא בעינן סכך לשם צל (ח:). ונראה שלר״ת הפירוש הוא דבעינן לשם אהלה כסוי וגג אבל לא דבעינן צל.
לאור הנ״ל עלינו להתבונן אליבא דהרמב״ן לו תצויר סוכה שגגה רובו פרוץ מלמעלה ויש רוב צל בה למטה מה יהיה דינה. ומסתבר דסוכה כזו פסולה וכפי שבארנו בראשית שעורינו מפי הגר״מ זצ״ל דהחפצא של הסוכה הוא הסכך ולא הצל. ובכן אף שלרמב״ן בעינן סכך שיכול להצל, מ״מ ברוב הסכך פרוץ למעלה ליכא חפצא של סכך סוכה והסוכה פסולה לחלוטין אע״פ שיש צל על האדמה.
ועיין לעיל (ט:) בסוכה תחת האילן והאילן חמתו מרובה מצלתו שהסוכה כשרה, דמקשה הגמ׳ ״הא קמצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר״. ופי׳ הרמב״ן (יז:) בשם הראב״ד שהגמ׳ ס״ל דאפי׳ אם האילן חמתו מרובה מצלתו מ״מ פוסל את הסכך שכנגדו למטה אפי׳ סכך שצלתו מרובה מחמתו מכיון שהסכך שתחת האילן אינו עשוי לצל. ונראה שהרמב״ן אזיל לשיטתו (כב:) דבעינן סכך המצל וכשהוא תחת אילן מה שתחת האילן אינו עשוי לצל.
פחות מארבעה טפחים — אין צריך להביא קורה אחרת, ואם היה ארבעה טפחים — צריך להביא קורה אחרת. שלדעתו דין לבוד הוא עד ארבעה טפחים (ולא שלושה).
If there is a gap of less than four handbreadths, one need not bring another cross beam. However, if there is a gap of four handbreadths, one must bring another cross beam.
הכל
(2) אוְכֵן שְׁתֵּי קוֹרוֹת הַמַּתְאִימוֹת לֹא בָּזוֹ כְּדֵי לְקַבֵּל אָרִיחַ וְלֹא בָּזוֹ כְּדֵי לְקַבֵּל אָרִיחַ אִם מְקַבְּלוֹת אָרִיחַ לְרׇחְבּוֹ טֶפַח אֵין צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת וְאִם לָאו צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת.
And similarly, if two parallel, extremely narrow cross beams are placed alongside each other, even though there is not sufficient width in this beam in order to receive and support a small brick, and there is not sufficient width in that beam in order to receive and support a small brick, if the two beams together can receive a small brick along its handbreadth width, one need not bring another cross beam to render the alleyway fit for one to carry within it. But if not, one is required to bring another cross beam.
שתי קורות המתאימות כו׳ – דתנן בעירובין (דף יג:) הקורה שאמרו רחבה כדי לקבל אריח והאריח חצי לבינה של שלשה טפחים דיה לקורה שתהא רחבה טפח כדי לקבל אריח לרוחבו והתם פריך טפח ומחצה בעי ומשני שבולטת לשני צידי הקורה אצבע לכל רוח ומלבנן בטינא ואם לא היתה לו קורה רחבה טפח ונתן שתים זו בצד זו דהיינו מתאימות כעין תאומים.
אם מקבלות אריח לרחבו טפח – כשהן סמוכות זו לזו אין צריך להביא קורה אחרת ואם לאו שאין שתיהן רחבות טפח צריך להביא קורה אחרת.
וכן שתי קורות המתאימות – פירוש: שוות זו לזו.
לא בזו לקבל אריח – שהוא חצי לבינה ולבינה שלשה טפחים על שלשה נמצא אריח רחבו טפח ומחצה וארכו שלשה.
אם מקבלות אריח לרחבו טפח – פירוש: בין שתיהן שיפסד מן האריח אצבע בקורה זו ואצבע בקורה זו וישאר טפח.
אין צריך להביא קורה אחרת – להכשיר מבוי שהכשירו בלחי ובקורה וכיון דמקבלות אריח לרחבו טפח כשרה דהויא לה מחיצה מעלייתא, ואם לאו צריך להביא קורה אחרת.
וכן שתי קורות המתאימות – פירוש עומדות שוות זו סמוכה לזו לא בזו כדי לקבל אריח שהוא חצי לבינה ושיעורו טפח ומחצה דלבינה ג׳ טפחים על ג׳ טפחים ואריח רחבו טפח ומחצה וארכו ג׳ ולא בזו לקבל אריח בשיעור רוחב קורות מבוי אם מקבלות שתיהן אריח לרחבו טפח שיפריד מן האריח אצבע בקורה זו ואצבע בקורה זו וישאר טפח אין צריך להביא קורה אחרת דהויא לה מחיצה מעלייתא ואם לאו צריך להביא קורה אחרת.
וכן אם היו באותו מבוי שתי קורות המתאימות (מקבילות זו לזו) ולא בזו רוחב כדי לקבל (להחזיק) אריח שהוא חצי לבינה (ולבינה עשויה כריבוע בן שלושה על שלושה טפחים) ולא בזו כדי לקבל אריח, הרי אם מקבלות שתי הקורות יחד במידתן אריח לרחבו, ששתיהן יחד מגיעות לרוחב טפח, אף על פי ששולי האריח יוצאים משתי הצדדים — אין צריך להביא קורה אחרת כדי להכשיר את המבוי, ואם לאו אם הן צרות יותר — צריך להביא קורה אחרת,
And similarly, if two parallel, extremely narrow cross beams are placed alongside each other, even though there is not sufficient width in this beam in order to receive and support a small brick, and there is not sufficient width in that beam in order to receive and support a small brick, if the two beams together can receive a small brick along its handbreadth width, one need not bring another cross beam to render the alleyway fit for one to carry within it. But if not, one is required to bring another cross beam.
הכל
(3) רשב״ג רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אִם מְקַבְּלוֹת אָרִיחַ לְאׇרְכּוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים אִין צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת וְאִם לָאו צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת.
Rabban Shimon ben Gamliel says: If the two cross beams can receive a small brick along its length, which is three handbreadths, one need not bring another cross beam, but if not, one must bring another cross beam.
רבן שמעון בן גמליאל אומר אם מקבלות לאורכו שלשה אין צריך להביא קורה אחרת – רבן שמעון בן גמליאל להקל בא כלומר אפילו אין בהן טפח ואם מושיב על שתיהן אריח לרחבו אינו עומד מרחיקן זו מזו ומושיב עליהן לאורכו ובלבד שיהו בריאות לקבל כובדו ואורכו של אריח שלשה.
ואם לאו – שאינן בריאות לקבלו צריך להביא קורה אחרת.
רשב״ג מקיל יותר אם מקבלות אריח לארכו שלשה כשרה – פירוש ולאו משום דהשתא איכא בינייהו פחות מג׳ והויא לבוד דא״כ אפי׳ יותר מג׳ נמי דהא כל פחות מד׳ הוי לבוד לרשב״ג כדאיתא ברישא אלא טעמא דרשב״ג דכל שמקבלות כובד אריח טפח שישימוהו עליהן לארכו בהכי סגי אף על פי שאין מקבלו׳ אותו לרחבו היו אחת למעלה ואחת למטה ר׳ יוסי ברבי יהודה אומר רואין את העליונה כאלו היא למטה ושתיהן שוות או את התחתונה כאלו היא למעלה ובלבד שלא תהא עליונה למעלה מכ׳ ותחתונה למטה מי׳ שהמבוי נפסל באלו כשהן שוות הא שתיהן בתוך כ׳ אמרינן חבוט רמי ואע״ג דאין בגגן טפח פי׳ דהא ליכא בהני טפח כדמוכח ברישא וכ״ת והא רבנן פליגי עליה דר׳ יוסי התם ואמרינן דאפילו שתיהן בתוך כ׳ צריך להביא קורה אחרת ואם כן אדמקשי ליה מדרבי יוסי בר יהודה ליסייעו׳ מדרבנן וי״ל דהתם מוכח דרבנן לאו משום טפח ופחות מטפח פליגי עליה אלא משום דלית להו רואין כלל בכל קורה שהוא מנחת בענין שאינה ראויה לקבל אריח וכמו שפסלו בשתי קירות המתאימות מפני שיכולות לקבל אריח אף ע״פ שהם בפחות מג׳ טפחים דאמרי׳ בעלמא לבוד ודיינינן ליה כאלו יש כאן שיעור וזה מבואר.
ואילו רבן שמעון בן גמליאל אומר: אפילו אם אין ברוחב הקורות הצמודות גם יחד כדי מידת טפח לקבל עליהם רוחב אריח, מכל מקום אם לאחר שמרחיקים אותן זו מזו הם מקבלות יחד אריח לארכו, כלומר: שקצהו האחד מונח על אחת מהן והשני על השניה ואורכו הוא שלשה טפחים — די בכך ושוב אין צריך להביא קורה אחרת. ואם לאו שהן רחוקות יותר — צריך להוסיף ולהביא קורה אחרת.
Rabban Shimon ben Gamliel says: If the two cross beams can receive a small brick along its length, which is three handbreadths, one need not bring another cross beam, but if not, one must bring another cross beam.
הכל
(4) בהָיוּ אַחַת לְמַעְלָה וְאַחַת לְמַטָּה רַבִּי יוֹסֵי בר׳ בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר רוֹאִין הָעֶלְיוֹנָה כְּאִילּוּ הִיא לְמַטָּה וְאֶת הַתַּחְתּוֹנָה כְּאִילּוּ הִיא לְמַעְלָה וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תְּהֵא עֶלְיוֹנָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה וְהַתַּחְתּוֹנָה לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה הָא זֶה וְזֶה בְּתוֹךְ עֶשְׂרִים אָמְרִינַן חֲבוֹט רְמִי אע״ג אַף עַל גַּב דְּלֵית בֵּיהּ טֶפַח.
Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: If these two narrow cross beams are placed at different heights, one above and one below, one considers the upper one as though it were below, and the lower one as though it were above, i.e., close together. If the two together are capable of supporting a small brick, they render the alleyway fit for one to carry within it, although they are not actually close to each other, provided that the upper cross beam is not above twenty cubits off the ground and the lower one is not below ten handbreadths off the ground, between which a cross beam renders an alleyway fit for one to carry within it. By inference, if both this beam and that beam are within twenty cubits, we say that the principle: Lower and cast the upper beam down even though there is not the width of a handbreadth in the upper beam. This is difficult according to Rava’s opinion, as he holds that the principle: Lower and cast, does not apply when the width of the upper crossbeam is less than a handbreadth.
היתה אחת למעלה ואחת למטה – כשהושיבן זו אצל זו לא נתנם בשוה אלא זו נמוכה וזו גבוהה.
רואין את העליונה כאילו היא למטה – בשוה לזו או את התחתונה כאילו היא למעלה אצל חברתה.
ובלבד שלא תהא עליונה למעלה מעשרים – לארץ דאינו מקום להכשר קורה.
ולא תחתונה למטה מעשרה – לארץ שאין מחיצה בפחות מעשרה.
הא זו וזו בתוך עשרים – אפילו העליונה סמוכה לשפת עשרים והתחתונה לשפת עשרה קא סלקא דעתך דמכשר אלמא אמרינן חבוט רמי בפחות מרוחב טפח.
הא זה וזה בתוך עשרים אמרינן חבוט רמי – וא״ת מאי קושיא אדפריך מרבי יוסי ברבי יהודה ליסייעיה מרבנן דלית להו רואין דהא רבנן פליגי עליה כדמוכח פ״ק דעירובין (דף יד. ושם) דאמר אביי רבי יוסי סבר לה כאבוה בחדא ופליג עליה בחדא סבר לה כאבוה בחדא דאית ליה רואין ויש לומר דטעמא דרבנן לאו משום דלית להו חבוט רמי בפחות מטפח אלא משום דפסלי קורה המונחת באותו ענין שאינה ראויה לקבל אריח דבעו רחבה ובריאה ולא אמרינן רואין לפסול קורה הניטלת ברוח ושתי קורות המתאימות אפילו בפחות משלשה משום דראויה לקבל אריח בעו אבל אי הוה להו הכא ראוין אפילו בפחות משלשה יש לנו ללמוד מדברי רבי יוסי ברבי יהודה שאפילו במופלג שלשה היו אומרים רואין דהא לא פליגי (אלא) במאי דלית להו רואין אלא מטעמא דפרישית.
היתה אחת למעלה ואחת למטה – ומכוונות שאם תפול תהא זו אצל זו.
רואין את העליונה כאלו היא למטה ואת התחתונה כאלו היא למעלה – ושתיהן שוות.
או את התחתונה קאמר ובלבד שלא תהא עליונה למעלה מעשרים – שכן פסולו של מבוי או התחתונה למטה מעשרה ושוב אין מצטרפות.
הא שתיהן בתוך עשרים – אמרינן חבוט רמי ואף על גב דאין בגגן טפח.
אחת למעלה וכו׳ – מאלו הקורות שאין באחת מהן רוחב טפח קאמר.
הא זו וזו בתוך עשרים – קס״ד דאמרינן העליונה סמוכה לשפת עשרים והתחתונה סמוכה לשפת עשרה מכשר, אלמא אמרינן חבוט רמי אפילו בפחות מרוחב טפח. מר׳ יוסי בר׳ יהודה מותיב. וכבר כתבנו פ״ק דעירובין דלית הילכתא כותיה. ומדקאמר ובלבד שלא תהא עליונה למעלה מעשרים אמה אלא למטה מעשרים ותחתונה סמוכה לה בפחות מג׳, ש״מ שאם היה עליונה למעלה מעשרים ותחתונה סמוכה לה בפחות מג׳ תוך עשרים אמה פסולה. ולא מצית לאכשורה משום לבוד, שהרי אם תחברם הרי הן במקום פסול ואין כאן קורה, כמו שביארנו פ״ק דעירובין.
בד״ה הא זו כו׳ דמכשר אלמא כו׳ הד״א:
תוס׳ בד״ה הא זה וזה כו׳ אפי׳ בפחות מג׳ כו׳. נ״ב פי׳ אפי׳ לא שמעת מהם דהוי ראוין אלא בפחות מג׳ אפ״ה תוכל ללמוד מדברי ר׳ יוסי בר יהודה שאפי׳ בשלשה כו׳ וק״ל:
בא״ד דהא לא פליגי במאי דלית להו רואין אלא מטעמא דפרישית כצ״ל:
היו שתי הקורות הללו בלתי מקבילות, והיתה אחת למעלה ואחת למטה, ר׳ יוסי בר׳ יהודה אומר: רואין את הקורה העליונה כאילו היא למטה, ואת התחתונה כאילו היא למעלה. כלומר: מחשיבים אותו כאילו היו מקבילות זו לזו, ובלבד שלא תהא קורה עליונה זו מצויה למעלה מעשרים אמה שאז היא פסולה מכוח עצמה, וכן שלא תהא התחתונה למטה מעשרה טפחים שגם זה הוא למטה משיעור המכשיר בקורה. ומכאן נסיק: הא [הרי] אם זה וזה, שתי הקורות, בתוך עשרים אמה אמרינן [אומרים אנו] חבוט רמי [והשלך] אף על גב [אף על פי] דלית ביה [שאין בה] בקורה העליונה רוחב טפח, ומכאן קשה לשיטת רבא שאין אומרים ״חבוט רמי״ אלא בדבר הרחב טפח!
Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: If these two narrow cross beams are placed at different heights, one above and one below, one considers the upper one as though it were below, and the lower one as though it were above, i.e., close together. If the two together are capable of supporting a small brick, they render the alleyway fit for one to carry within it, although they are not actually close to each other, provided that the upper cross beam is not above twenty cubits off the ground and the lower one is not below ten handbreadths off the ground, between which a cross beam renders an alleyway fit for one to carry within it. By inference, if both this beam and that beam are within twenty cubits, we say that the principle: Lower and cast the upper beam down even though there is not the width of a handbreadth in the upper beam. This is difficult according to Rava’s opinion, as he holds that the principle: Lower and cast, does not apply when the width of the upper crossbeam is less than a handbreadth.
הכל
(5) א״ל אֲמַר לֵיהּ תָּרֵיץ וְאֵימָא הָכִי וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תְּהֵא עֶלְיוֹנָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אֶלָּא בְּתוֹךְ עֶשְׂרִים וְהַתַּחְתּוֹנָה סְמוּכָה לָהּ בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה אִי נָמֵי בִּלְבַד שֶׁלֹּא תְּהֵא תַּחְתּוֹנָה לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה אֶלָּא לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה וְעֶלְיוֹנָה סְמוּכָה לָהּ בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה אֲבָל שְׁלֹשָׁה כֵּיוָן דְּלֵית בֵּיהּ טֶפַח לָא אָמְרִינַן חֲבוֹט רְמִי.:
Rav Kahana said to him: Interpret the baraita and say as follows: Provided that the upper beam is not above twenty cubits but rather within twenty cubits and the lower one is adjacent to it, less than three handbreadths from it, as in that case they are joined due to the principle of lavud and not the principle of lower and cast. Alternatively, interpret the baraita as follows: Provided that the lower beam is not below ten handbreadths but rather above ten handbreadths and the upper beam is adjacent to it, less than three handbreadths from it. However, if the distance between the beams is three handbreadths, since there is not the width of one handbreadth in the beam, we do not say: Lower and cast the upper beam, and each beam is considered on its own.
ומקשי רב אשי לרב כהנא, איני דבמילי אחרנייתא זולתי הטומאה כל היכא דליכא טפח לא אמרינן חבוט רמי? והתניא בעירובין פרק מבוי: קורה היצאה מכותל זה ואינה נוגעת בכותל כו׳ עד וכן בשתי קורות המתאימות ולא בזו לקבל אריח ולא בזו לקבל אריח אם מקבלות אריח לרוחבן טפח אין צריך להביא קורה אחרת כו׳ – פי׳ הקורה המתרת במבוי צריכה להיות רוחבה כדי לקבל אריח, כדתנן הקורה שאמרו רחבה לקבל אריח כו׳ אם אינה יכולה לקבל אריח אינה מתרת. ושנינן בזו הברייתא שתי קורות המתאימות, כלומר נתונות זו בצד זו על פי המבוי, אם יש בשתיהן רוחב טפח כדי לקבל אריח לרחבן דיי לן ומתירות המבוי. וקתני על אילו שתי קורות שאין באחת מהן טפח, היו נתונות אחת למעלה ואחת למטה, ר׳ יוסי בר׳ יהודה אומר רואין העליונה כאילו היא למטה והתחתונה כאילו היא למעלה כו׳ – הנה אף על פי שאין באחת מהן טפח אמרינן חבוט רמי. ושנינן תריץ ואימא הכי ובלבד שלא תהא העליונה למעלה מכ׳ אמה אלא בתוך כ׳ והקורה התחתונה סמוכה לה בפחות מג׳ אי נמי כו׳ – כעניין הראשון ופשוטה היא. ומדמתרץ אביי ורבא אליבא דשמואל דאינון בתראי שמע מינה דכוותיה סבירא להו דמדובללת קתני במתני׳ מבולבלת היא ותרתי קתני.
אבל בשלשה כיון דלית ביה טפח לא אמרינן חבוט רמי – השתא אסיקנא דבטפח אמרינן חבוט רמי אפילו בשלשה ותימה דבפרק קמא דעירובין (דף ט. ושם) אמרינן גבי היתה קורתו משוכה או תלויה כגון שנעץ שתי יתידות עקומות על שני כותלי מבוי שאין בגובהן שלשה ואין בעקמימותן שלשה וקא משמע לן דאמרינן לבוד וחבוט ולמה לי שאין בגובהן שלשה כיון דקורה רחבה טפח אפילו בגובה שלשה נמי אמרינן חבוט רמי ויש לומר דלא דמי דבלאו הכי תיקשי לן התם בלאו טעמא דחבוט רמי ליתכשר האי מבוי כיון דאין הקורה למעלה מעשרים אלא היינו טעמא כדאמרינן התם דבעינן קורה על גבי מבוי ואפילו הוי קורה משום מחיצה בעינן היכר קצת ולא חשיב היכר כלל אלא אם כן הוי בתוך שלשה כי ההיא דהתם דהניח מבחוץ ואפילו סמוך לכותל.
תריץ ואימא הכי ובלבד שלא תהא עליונה למעלה מעשרים אלא בתוך עשרים והתחתונה סמוכה לה בפחות מג׳ – ויש לה גג טפח ויותר דאמרינן לבוד.
ובלבד שלא {תהא}1 התחתונה למטה מעשרה אלא למעלה מעשרה ועליונה סמוכה לה בפחות מג׳ – אבל שלשה כיון דאין בגגן טפח לא אמרינן חבוט רמי.
1. כן בעדי הנוסח של הבבלי. בכ״י מוסקבה 185 חסר: ״תהא״.
תריץ הכי – כלומר רואין דקאמר בפחות משלשה הוא. והלכתא כרבא דאמרינן חביט רמי כשיש בהן רוחב טפח אע״פ שרחוקים זה מזה שלשה טפחים. ומיהו צריך שיהא העליון מכוון כנגד שפת הסכך היורד, דכי אמרינן חביט רמי הוי מסוכך כראוי, דאי זה כנגד זה אפילו אמרת חביט רמי לא מהני מידי, שהרי אינה מסוככת שהרי אין האויר [מתמלא]: ולשון הר״ם פרק ה׳ היה הסיכוך מדובלל והוא הסיכוך שיהיה מקצתו למעלה ומקצתו למטה כשירה, ובלבד שלא יהיה בין העולה והיורד ג׳ טפחים. ואם היה ברוחב העולה טפח או יתר אע״פ שהוא גבוה יותר מג׳ טפחים רואין אותו כאילו ירד למטה ונגע בשפת זה היורד, והוא שיהיה מכוון כנגד שפת היורד ע״כ.
אמר ליה [לו] רב כהנא: תריץ ואימא הכי [ישב את גירסת הברייתא ואמור כך]: ובלבד שלא תהא הקורה העליונה למעלה מעשרים אמה, אלא בתוך עשרים והתחתונה סמוכה לה בפחות משלשה טפחים, שאז אנו מחשיבים אותן כצמודות לא מדין ״חבוט״ אלא מתורת לבוד. אי נמי [או גם כן]: בלבד שלא תהא התחתונה למטה מעשרה אלא למעלה מעשרה, והעליונה סמוכה לה בפחות משלשה, אבל אם היה המרחק בין הקורות שלשה טפחים כיון דלית ביה [שאין בה] בקורה טפח רוחב לא אמרינן [אין אנו אומרים] חבוט רמי [והשלך], וכל קורה תיחשב בפני עצמה.
Rav Kahana said to him: Interpret the baraita and say as follows: Provided that the upper beam is not above twenty cubits but rather within twenty cubits and the lower one is adjacent to it, less than three handbreadths from it, as in that case they are joined due to the principle of lavud and not the principle of lower and cast. Alternatively, interpret the baraita as follows: Provided that the lower beam is not below ten handbreadths but rather above ten handbreadths and the upper beam is adjacent to it, less than three handbreadths from it. However, if the distance between the beams is three handbreadths, since there is not the width of one handbreadth in the beam, we do not say: Lower and cast the upper beam, and each beam is considered on its own.
הכל
(6) וְשֶׁצִּילָּתָהּ מְרוּבָּה מֵחַמָּתָהּ כְּשֵׁרָה.: הָא כִּי הֲדָדֵי פְּסוּלָה וְהָא תְּנַן בְּאִידַּךְ פִּירְקִין וְשֶׁחֲמָתָהּ מְרוּבָּה מִצִּילָּתָהּ פְּסוּלָה הָא כִּי הֲדָדֵי כְּשֵׁרָה.
§ The mishna continues: A sukka whose shade exceeds its sunlight is fit. From the formulation of the mishna, it can be inferred that if its shade and sunlight are equal, the sukka is unfit. The Gemara asks: But didn’t we learn in a mishna in another chapter in this tractate: A sukka whose sunlight exceeds its shade is unfit. From the formulation of that mishna it can be inferred that if its sunlight and shade are equal, the sukka is fit. The inferences of the two mishnayot are contradictory.
פי׳ החמה והצל בזמן דאינון כהדדי פסולה – בסכך שנקוב כי זוזא מלעיל ונראה בקרקע הנכנסת מאותן נקב כאיסתירא שהוא יתר. אבל בקרקע אם שוין שיעור החמה והצל כשירה היא, שלמעלה החמה מעוטא מן הצל.
ושצלתה מרובה מחמתה כשרה הא כי הדדי מאי פסולה ותנן באידך פרקין ושחמתה מרובה מצלתה פסולה הא כי הדדי כשרה. לא קשיא כאן מלמעלה כאן מלמטה – כי אמרינן שצלתן מרובה מחמתה כשרה הא כי הדדי פסולה למעלה על גבי הסכך שאם שוין מלמעלה מלמטה תהא חמתה מרובה וכי אמרינן כי הדדי כשרה מלמטה. דכי שוו למטה למעלה צלתה מרובה.
וצלתה מרובה מחמתה כשרה הא כי הדדי פסולה ותנן באידך פרקין ושחמתה מרובה מצלתה פסולה הא כי הדדי כשרה ופריק ל״ק כאן מלמעלה כאן מלמטה – פירשו הגאונים ז״ל אם הם שוים מלמעלה הסוכה פסולה שהחמה הנכנסת באויר מרובה כשיעור האויר ויהא קרקע הסוכה חמתו מרובה מצלתו ואם החמ׳ והצל שוין מלמטה בקרקע הסוכה כשרה שלא היו שוים מלמטה אלא לפי שהעומד מרוב׳ על הפרוץ מלמעלה.
א שנינו במשנה: סוכה שצילתה מרובה מחמתה כשרה. ונדייק מלשון המשנה: הא כי הדדי [הרי אם היו הצל והחמה זה כמו זה, שווים] — הריהי פסולה. ומקשים: והא תנן באידך פירקין [והרי שנינו במשנה בפרק האחר שלנו, במסכת זו]: סוכה שחמתה מרובה מצילתה פסולה, ואם נדייק בדברי אותה משנה, נסיק: הא כי הדדי [הרי אם היו הצל והחמה זה כמו זה, שווים] — הריהי כשרה, ואם כן קיימת סתירה לכאורה בדיוק הדברים בין כאן לשם!
§ The mishna continues: A sukka whose shade exceeds its sunlight is fit. From the formulation of the mishna, it can be inferred that if its shade and sunlight are equal, the sukka is unfit. The Gemara asks: But didn’t we learn in a mishna in another chapter in this tractate: A sukka whose sunlight exceeds its shade is unfit. From the formulation of that mishna it can be inferred that if its sunlight and shade are equal, the sukka is fit. The inferences of the two mishnayot are contradictory.
הכל
(7) לָא קַשְׁיָא גכָּאן מִלְּמַעְלָה כָּאן מִלְּמַטָּה אָמַר רַב פָּפָּא הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי כְּזוּזָא מִלְּעֵיל כְּאִיסְתְּרָא מִלְּתַחַת.:
The Gemara answers: This is not difficult. Here, where the inference was that when the sunlight and shade are equal the sukka is unfit, it is referring to the ratio of shade to sunlight from above, in the sukka roofing itself; and there, where the inference was that when the sunlight and shade are equal the sukka is fit, it is referring to the ratio of shade to sunlight from below, on the sukka floor. The two inferences are not contradictory, as the lower in the sukka one observes the light, the more diffused it is. Therefore, if the shade and the sunlight are equal on the floor of the sukka, clearly, the roofing is sufficiently dense and exceeds the gaps. Rav Pappa said: That is the meaning of the folk saying with regard to light: Like a zuz coin above, like an istera coin below.
כאן מלמעלה כאן מלמטה – הא דדייקינן כי הדדי פסולה למעלה קאי. כשיש בין קנה לקנה כמלא קנה אפילו מצומצם פסולה לפי שחמת האויר נראית בארץ רחבה הרבה מן הצל של סכך והא דדייקי׳ כי הדדי כשרה נקט שיעוריה מלמטה שחמה וצל שוין בידוע שהקנים רחבים מן האויר.
כזוזא מלעיל כאסתירא מלתחת – כשהנקב רחב כשיעור זוז חמתו מרובה למטה כשיעור סלע.
כאן מלמעלה כאן מלמטה – הא דדייקינן כי הדדי פסולה למעלה קאי בשיש בין קנה לחבירו כמלא קנה אפילו מצומצם פסולה לפי שחמת האויר נראית בארץ רחבה מן הצל של סכך והא דדייקינן כי הדדי כשרה נקט שיעוריה מלמטה שהחמה והצל שוין בידוע שהקנים רחבים מן האויר.
כזוזא מלעיל כאיסתרא מלתחת – כשנקב רוחב מלמעלה כשיעור זוז חמתה מרובה מלמטה כשיעור סלע כך פירש בקונטרס והקשה ר״ת דרב פפא גופיה דהכא אית ליה פ׳ קמא דעירובין (עירובין טו:) פרוץ כעומד מותר והתם נמי פסקינן הלכתא הכי ועוד קשה דאמר פרק קמא דקידושין (קידושין יא:) דעבדי אינשי דקרו לפלגתא דזוזא איסתרא אלמא דאיסתרא פחות מזוזא ומפרש רבינו תם כאן מלמעלה מי שמודד האויר מלמעלה כי הדדי כשרה לפי שהוא עומד כפרוץ אבל העומד מלמטה בארץ ומעיין כלפי מעלה ודומה כי הדדי פסולה לפי שהאויר שהוא רחב כי זוזא דומה בעיניו קטן כאיסתרא מחמת שהוא רחוק ממנו וראיה לדבר ונהי בעינינו כחגבים (במדבר יג) וכוכב גדול בשמים דומה בעינינו כקטן כדמוכח בפרק המוכר את הספינה (ב״ב דף עג.).
{שמעתא דדין צילתה וחמתה כהדדי}
לא קשיא. כאן מלמעלה כאן מלמטה – פירשה הרי״ף ז״ל בהלכות. ונראה מדבריו שאסתירא גדול מזוז.
ויש מחכמי הדור שפירשו בחילוף. כלומר, כאן ששיער במראה עיניו מלמעלה קרוב לסיכוך. בזה אמרי׳ כי הדדי כשרה, ואתיא כרב פפא, דאמר, פרוץ כעומד מותר, דהלכתא כוותיה. כאן ששיער מרחוק במסתכל מלמטה למעלה. לפי שבהרחקת עיניו אין העין שולט באויר כ״כ, וכל שנראה לו כי הדדי הפרוץ מרובה על העומד, ופסולה. וכן זוזא גדול מאסתירא, כדאמר׳ בעלמא (קידושין י״א:), דעבידי אינשי דקרו לפלגא דזוזא אסתירא.
[במאור דף י: ד״ה לא קשיא. לרי״ף סי׳ אלף יא (סוכה דף כב:)]
כתוב שם: [לא קשיא כאן מלמעלה כאן מלמטה. ונראה מדבריו שאסתירא גדול מזוזא], ויש מחכמי הדור1 שפי׳ בחילוף וכו׳.
אמר אברהם: אלה החכמים מקילים הם ואין משגיחים להם. ולעולם בעינן צל מרובה מלמעלה כדי שלא יהא למטה החמה מרובה מן הצל אלא כי הדדי ואפילו לרב פפא, משום דבצל וחמה לאו בתר סכוך אזלינן אלא בתר צל וחמה ממש אזלינן, וכי הוו כהדדי כשרה. ועוד כי פירושם אינו נכון, ומה ראה התנא לשנות בדבורו כדי לחלק בין המעיין מלמעלה [בסמוך] (ו)למעיין2 מלמטה מרחוק וכי מזלזלין בשיעורין להביט מרחוק ולטעות בשיעור ואין שרש וענף לדבר זה. ור״ח ז״ל3 כך הוא מפרש כפירוש הרב ז״ל.
לא קשיא כאן מלמעלה כאן מלמטה אמר רב פפא הינו דאמרי אינשי כזוזא מלעיל כאסתרא מלתחת – ראיתי שרבינו תם זצוק״ל מקשה על פתרון המורה שפירש דלמעלה כי הדדי פסולה דהא רב פפא גופיה סבירא ליה פרוץ כעומד מותר גבי סכך סוכה והכא היכי אמר שאם היה הסכך כי הדדי פסולה ועוד דאמרינן אסתרא פלגו דזוזא ופירש הוא שאם היה מלמעלה כי הדדי כשירה שאם החמה מלמעלה כזוזא אינה מלמטה אלא אסתירא שהיא פלגו דזוזא והויא לה צילתה מרובה מחמתה. ונראה לי שפתרון המורה עיקר וכך פירש גם רבינו חננאל זצוק״ל. ומאי דקשיא ליה למר דהא רב פפא סבירא ליה פרוץ כעומד מותר אפילו גבי סכך הני מילי כשהיה הסכך מסוכך בסכך כשר ובסכך פסול שאין החמה נכנסת שם אבל כשהיה חציו מסוכך וחציו אויר שהחמה נכנסת משם ומתרבת בסוכה אין לומר שם פרוץ כעומד מותר שהרי חמתה מרובה מצילתה וכל זמן שחמתה מרובה מצילתה אפילו אם היה נכון שלא נכנסה אלא מחור קטן היא פסולה שכיון שחמתה מרובה מצילתה בטל ליה להאי סכך לגמרי כאילו אינו תדע דהא בפחות משלשה אמרינן לבוד וליכא מאן דפליג בהא ואילו היקיף דפנותיה בקנים ואין בין קנה לקנה ג׳ טפחים כשרה דאמרינן לבוד אבל אם סיכך בקנים רחוקים זה מזה בפחות משלשה כלום נוכל להכשירה על ידי לבוד אף על פי שחמתה מרובה מצילתה. אלא ודאי כל היכא דחמתה מרובה מצילתה פסולה ובכי האי גונא לא אמרינן לבוד והם הכי נמי הכא כיון דחמתה מרובה מצילתה פסולה ובכי האי גונא לא אמרינן פרוץ כעומד מותר. ומאי דקשיא ליה נמי למר ממאי דאמרינן אסתירא פלגו דזוזא, ההוא זוזא הוא זוז צרי ואסתירא היא סלע מדינה שלסלע צרי יש לו שמנה סלעי מדינה אבל זוז מדינה הוא רביע בסלע מדינה כמו שהוא זוז צרי רביע בסלע צרי. ותו אפילו בזוז צרי נמי נהי דאסתירא הויא פלגו דזוזא בשוויו שזה מכסף וזו מנחשת אבל ברוחב מאן לימא לן דזוז רחב יותר מאסתירא כך היתה רחבה האסתירא של מדינה כמו סלע צרי אלא שזו של כסף וזו מעורבת עם נחשת כמו שעושין עכשיו המטבע שהנחשת מרובה על הכסף הילכך לא קשיא ולא מידי.
{שמעתא דדין צילתה וחמתה כהדדי}
ועוד, ל״ק, כאן מלמעלה כאן מלמטה, פירשה הרב אלפסי ז״ל בהלכות, ונראה מדבריו שאסתירא גדולה מזוז, ויש מחכמי הדור שפירשו בחילוף, כאן ששיער במראה עיניו מלמעלה קרוב לסיכוך, בזה אמרי׳ כי הדדי, כשרה, ואתיא כרב פפא, דאמר, פרוץ כעומד מותר, דהלכתא כוותיה.
אמר הכותב: אף לדברי רבינו הגדול ז״ל כרב פפא אתיא, דהוא מאריה דפירוקין1 ומסמיך ליה אדאמרי אינשי. דכי אמרי׳, פרוץ כעומד מותר, ה״מ בדופן שבת ובסכך פסול, דכי היכי דאגמריה רחמנא למשה התם, לא תפרוץ רובא, ה״נ אגמריה בסוכה, לא תסכך בפסול רובא. הא כי הדדי, תרוייהו מותרין. אף על פי שהוא חשוב כפרוץ, לענין הכשרה דסוכה, מיהו, אין פסולה רבה על הכשרה. אבל באויר, א״א לומר כן. שכיון שאם הם שוין מלמעלה האויר רבה מלמטה, הרי נפרץ רובה. דסוכה בצל תלה לה רחמנא, והרי אין זו עשויה לצל יומם מחורב (ישעיהו ד׳:ו׳, בבלי סוכה ב׳.), שהרי חמה רבה עליה מלמטה ומבטלה מתורת סוכה. ומש״ה בעינן שוין מלמטה. והיינו דאמר רב פפא כי הדדי מלמעלה שפסולה. היינו2 טעמא, משום דכזוזא מלעיל כאסתירא מלתחת. ואזדא רב פפא לטעמיה. וזה דבר נכון וברור, אף על פי שטעו בו רבים. וכן כתב ה״ר אברהם ז״ל.
ומה שכתב בעל המאור ז״ל שנראה מדבריו של רבינו ז״ל שהאסתירא גדול מזוז, מדברי רבינו לא למדנו מפורש שיש לומר שעל הצל אמרו כך, אבל בעלי הלכות וכן כל הגאונים פירשו כדבריו ואמרו כן, דכל שמשא כזוזא מלעילא כאסתירא מלתחת.
ואמת הוא ודבר ברור, ואין ראוי לטעות בו, דבכל מקום אסתירא בלישנא דגמ׳ היינו סלע, וזוזא דגמ׳ היינו דינר. וסלע ד׳ דינרים הוא, ואסתירא דהוא סלע, ארבע זוז. והיינו דאמרי׳ בפ״ק דקדושין (בבלי קידושין י״א:) ובבכורות (בבלי בכורות נ׳:), דתנן (משנה ב״ק ח׳:ו׳), התוקע לחבירו נותן לו סלע, לא תימא, מאי סלע − ד׳ זוזי, דהוא סלע צורי, אלא, מאי סלע − פלגא דזוזא של צורי. והוא סלע מדינה, דעבידי אינשי דקרו לפלגא דזוזא אסתירא, כלומר, סלע. ולפום הכי אמרי׳, כזוזא דמדינה מלעיל כאסתירא דצורי, דהוא סלע צורי, מלרע. דכל סלע מקרי אסתירא, כדמשמע בהדיא התם בקדושין ובבכורות. והתם נמי אמרי׳ (בבלי בכורות מ״ט:), אסתירי סורסיתא דמזדבנן תמני בדינר של זהב, חמש מינייהו לפדיון הבן. והיינו ה׳ סלעים צורי. והני והני דצורי מקריין אסתירי סתם וזוזי סתם ולעולם לא תמצא במטבע אחד. אלא אי אסתירא גדול מזוזא, ד׳3 מהן. אלא שהזוז של צורי גדול מאסתירא שבמדינה. שפי׳ אסתירא בכל מקום הוא סלע, כמו שפירשנו.
וה״נ מוכח כדאמרן, בבתרא פ׳ גט פשוט (בבלי בבא בתרא קס״ו:), גבי ההוא שטרא דכתיב ביה, שית מאה איסתרא זוזא. ואיבעיא לן: שית מאה איסתירי וזוזא, או דלמא, שית מאה זוזי, או דלמא, שית מאה פריטי וזוזא. ואמרי׳ עלה, דל פריטי מהכא, דאסוכי מסכי להו ומשוו להו זוזי. מאי אמרת, שית מאה אסתירא וזוזא, יד בעל השטר על התחתונה. כלומר, ולא יהבינן ליה אלא זוזי, דפחיתי מאסתירי.
והפי׳ שאמרו כאן בששיער במראה עיניו מלמטה, אינו אמת. שהרי חמתה שנינו, והסכך שלמעלה נראה מועט ברחוק יותר מן החמה. וסימן לדבר: אדם עומד על ראש ההר נראה כעוף קטן, ואש מועט שם נראה גדול ממנו.
ותמה על עצמך. וכי יש קצבה לטעות, כדי שנאמר במסתכל מלמעלה4 למעלה כי הדדי פסולה, וכשנראה לו צל מרובה מחמתה מעט כשרה. והלא שמא טעה בין מרובה למועט. ולפי גובהה של סוכה טעותה. אלא ודאי דברי הבאי הם.
1. נדצ״ל: דפירוקן
2. נדצ״ל: והיינו
3. נלדצ״ל כגון: הוא כד׳
4. נדצ״ל: מלמטה
היינו דאמרי אינשי כזוזא מלעיל כאיסתרא מלרע – פירוש: איסתרא סלע שהוא ד׳ זוזים וק״ל שמעת מינה איסתירא רב מזוזא והא אמרינן עבידי אינשי דקרו לפלגי זוזא איסתירא. איכא למימר דהא והא עיקר דההוא זוזא זוזי1 צורי שהוא ד׳ זוזים הוא ח׳ סלעי מדינה נמצא זוז צורי שני סלעי מדינא וחצי זוז צורי סלע מדינא. והיינו איסתירא דמדינא פלגי בזוזא דצורי והכא בעי למימר בזוז מדינא וסלע מדינא.
1. מלת ״זוזי״ נוספה בגיליון בכ״י מוסקבה 185.
כאן מלמעלה כאן מלמטה – פירוש כי הוו מלמעלה שווין פסולה, אבל כי הוו למטה שווין כשרה. דבידוע שהמקום שנכנס בו החמה הוא המועט דבנקב קטן כזוזא נכנס ניצוץ גדול כאיסתירא. ולהאי פירושא ולפי׳ הרב ז״ל בהלכות קשיא דהשתא משמע דאיסתירא גדול מזוז, ובעלמא אמרינן איסתירא פלגא דזוזא. משום הכי פירש רבינו תם ז״ל כאן מלמעלה וכו׳, פי׳ כשהאיש המשער הוא עומד מלמעלה ומסתכל שם ורואה האויר והסכך שווין כשרה, אבל אם הוא עומד מלמטה ומסתכל כלפי מעלה ולפי ראות עיניו רואה אותן שוין. שההסתכלות מרחוק יראה האור הגדול כאילו הוא קטן. והיינו דאמרי אינשי כזוזא מלעיל. פירוש הנקב שהוא גדול כזוזא מלעיל הוא נראה קטן כאיסתירא למי שרואה מלתחת. והשתא אתי שפיר (לדעת) דאיסתירא פלגא דזוזא.
כאן מלמעלה כאן למטה – פירש רבינו שלמה, הא דדייקת כי הדדי פסולה למעלה קאי, כשיש בהם בין קנה לקנה כמלא קנה אפילו מצומצם פסולה, לפי שמחמת אויר נראית בארץ חמתה מרובה. והא דדייקת כי הדדי כשירה נקט שיעורא מלמטה, שלמטה נראין שוין החמה והצל. ובודאי שהקנים רחבים מן האויר.
כזוזא מלעיל – כשהנקב רחב כשיעור זוז חמתה רחבה למטה כשיעור סלע. ובזה הדרך פירשו הרי״ף והר״ם. ואית דמפרשי בהפך, אם הוא מלמטה ומשער שהאויר מלמעלה שוה עם הסכך פסולה, כי בידוע שהאויר מרובה על הסכך, שנקב גדול אדם [הרואה] אותו מרחוק חושב שהוא קטן. אבל אם הוא מלמעלה ומשער למטה שהם שוים כשירה, וגרסי זוזא מלעיל כאיסתירא מלתחת, כלומר אם יהיה בו נקב רחב זוז, מלמעלה יהיה בו נקב רחב זוז ותביטנו מלמטה תחשוב שהוא קטן כאיסתירא דהוא פלגא דזוזא. ולזה הפירוש איכא למיבעי, אם הוא מלמעלה ומשער למעלה שהם שוים מאי דיניה הרי הם שוים, כי האי גונא הויא כשירה או פסולה. והעיקר בפירוש הרי״ף והר״ם ורבנו שלמה: ולעולם צריך שיהא הסכך מרובה על האויר, אבל אם יהיה האויר בין הכל מרובה על הסיכוך פסולה, שבידוע שתהיה חמתה מרובה מצילתה. ולשון הר״ם פרק ה׳, סכך שיש בו חלונות שהאויר נראה בהם אם יש בכל האויר בכל מקום המסוכך פסולה מפני שחמתה תהיה מרובה מצילתה וכו׳. ולשון הרי״ף אם החמה והצל מלמטה שוים כשרה שבידוע שהצל מלמעלה הוא מרובה, ואם החמה והצל מלמעלה שוין פסולה [שבידוע] שהחמה מלמטה היא מרובה על הצל ע״כ.
אר״פ היינו דאמרי אנשי כזוזא מלעיל כאיסתרא מלרע – פירוש שאם הפרוץ הוא כרוחב זוז תהא החמה הנכנסת ממנו בקרקע כרוחב איסתר׳ שהו׳ גדול מן הזוז. והקשה ר״ת מהא דתנן המקרה סוכתו בשפודין אם יש ריוח ביניהן כמותן כשרה ואוקימנא כר״פ דאמר פרוץ כעומד מותר ואם כן היכי פסולין הכא בשהן שוין מלמעלה וליתא דהא פרישנא במתני׳ דהתם בשמילא הריוח סכך כשר בענין שהוא מרובה על הפרוץ ולא דמי לדופן שבת כדכתיבנא התם ועוד הקשה דהכא אמרינן שאיסתרא גדול מן הזוז ואלו בפ״ק דקדושין אמרינן דעבדי אינשי דקרו לפלגא דזוזא איסתרא והא נמי ל״ק דאיסתר׳ הוא סלע בלשון משנה כמו שאמרו בבכורות גבי ה׳ סלעים של פדיון הבן ה׳ איסתרין לפדיון הבן וכשם שהסלע גדול מן הזוז שהסלע ד׳ זוזי כך האיסתר׳ גדול מן הזוז כשהם שניהם ממטבע א׳ הן מטבע צורי הן מטבע מדינה אבל ודאי זוז צורי יש בו ב׳ סלעי מדינה כי הסלע של מדינה אחד משמנ׳ בסלע צורי הוא חצי זוז כי סלע צורי שהוא ד׳ זוזי צורי הוא ח׳ סלעי מדינה נמצא חצי זוזי צורי סלע מדינה שהיא איסתרא וזהו שאמרו שם דקרו אינשי לפלגא זוז צורי איסתרא של מדינה וכשאמרו כאן כזוזא מלעיל כאיסתרא מלרע היינו ששניהם מטבע צורי או מטבע מדינה שהסלע גדול מן הזוז וזה פשוט מאד ורבינו ז״ל פי׳ כאן מלמעלה כאן מלמטה כשהאד׳ משער הסכך כנגד האויר מלמעלה והן שוין כשרה דפרוץ כעומד מות׳ אבל כשהאדם משער אותה מלמטה בסוכה ונראין לו שהן שוין מלמעלה פסולה שאף על פי שנראין מלמטה שוין האויר מרובה למעלה אלא שע״י ההרחקה מתמע׳ האויר והוא גדול ונראה קטן שהכוכב גדול בשמי׳ ונראה קטן בארץ וכן הכתוב אומר ונהי בעינינו כחגבי׳ וכן היינו בעיניהם. וזה אינו נכון כלל שהרי כשם שמתמעט האויר ע״י ההרחק׳ כך מתמעט הסכך ויותר שהחמה באויר היא שחמתי׳ ואין האש מתמעט כשנראה מרחוק כמו שמתמעט האדם מרחוק ועוד דא״כ היאך אנו מכשירין כשנראה לו מלמטה שהסכך מרובה מן האויר כי שמא האויר מרובה ונתמעט לו שאין שיעור לטעות זה ולפי גובהה של סוכה טעות׳ והנכון כפירוש הגאונים ז״ל.
תוס׳ בד״ה (כזוזא מלעיל) *) [כאן מלמעלה] כו׳ וראיה לדבר ונהי בעינינו כחגבים כו׳ עכ״ל נראה דפשטיה דקרא ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם הכי משמע להו שהוא נאמר דרך משל על הרואה ממקום גבוה לשפל או משפל לגבוה שידמה לו דבר גדול לקטן וכ״כ הרד״ק בספר ישעיה בפסוק היושב על חוג הארץ ויושביה כחגבים שהוא נאמר ד״מ כיושב על מקום גבוה ומביט במקום שפל ידמה לו דבר הגדול לקטן לפיכך אמר ויושביה כחגבים וכן היינו בעיניהם עכ״ל ורישא דקרא ודאי דה״נ הכי מתפרש דונהי בעינינו כחגבים משום דכן היינו בעיניהם מצד רוב גובהם שראו אותנו ממקום גבוה וק״ל:
ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה]; כאן שדייקו שכשהחמה והצל שווים בדיוק הסוכה פסולה, הרי זה מלמעלה בסכך עצמו, ואילו כאן שאמרו שכשהם שווים הריהי כשרה, הרי זה מלמטה. ושני הדברים מתאימים זה לזה, כי ככל שהם יורדים למטה כתמי האור הולכים ומתרחבים, וכשהצל שווה לאור החמה כשהוא למטה, ודאי שהסכך שלמעלה צפוף דיו והוא רב על הרווחים שבו. אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי [הוא שאומרים אנשים בפתגם עממי]: כזוזא מלעיל כאיסתרא מלתחת [גודל של זוז מלמעלה נעשה גדול כמטבע של איסתרא מלמטה].
The Gemara answers: This is not difficult. Here, where the inference was that when the sunlight and shade are equal the sukka is unfit, it is referring to the ratio of shade to sunlight from above, in the sukka roofing itself; and there, where the inference was that when the sunlight and shade are equal the sukka is fit, it is referring to the ratio of shade to sunlight from below, on the sukka floor. The two inferences are not contradictory, as the lower in the sukka one observes the light, the more diffused it is. Therefore, if the shade and the sunlight are equal on the floor of the sukka, clearly, the roofing is sufficiently dense and exceeds the gaps. Rav Pappa said: That is the meaning of the folk saying with regard to light: Like a zuz coin above, like an istera coin below.
הכל
(8) מְעוּבָּה כְּמִין בַּיִת.: ת״ר תָּנוּ רַבָּנַן דהַמְעוּבָּה כְּמִין בַּיִת אע״פ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַכּוֹכָבִים נִרְאִין מִתּוֹכָהּ כְּשֵׁרָה אֵין כּוֹכְבֵי חַמָּה נִרְאִין מִתּוֹכָהּ בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין.:
The mishna continues: A sukka whose roofing is thick like a type of house is fit. The Sages taught in a baraita: With regard to a sukka whose roofing is thick like a type of house, although it is so dense that the stars are not visible from within it, the sukka is fit. However, if it is so thick that the rays of the sun are also not visible from within it, Beit Shammai deem the sukka unfit and Beit Hillel deem it fit.
והמעובא כמין בית וכו׳. תנו רבנן אין ככבין נראין מתוכה כשרה – ככבים – פירוש: ניצוצות החמה בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין והלכה כבית הלל.
כוכבי חמה – פירש רבנו שלמה שהחמה זורחת עליו ואין זהרורי חמה נראין מתוכה פסולה לב״ש שאין זו דומה לסוכה ע״כ. והלכתא כב״ה.
על ראש העגלה – אע״ג דמטלטלא ולא קביעא.
ת״ר אין הכוכבים נראין מתוכה כשרה אין כוכבי חמה דהיינו ניצוצות השמש נראין מתוכה ב״ש פוסלין וב״ה מכשירין וכן הלכה ובירוש׳ אמרו שלכתחלה צריך שיהיו כוכבי חמה נראה מתוכה.
ב שנינו במשנה שסוכה שסככה מעובה כמין בית — כשרה. תנו רבנן [שנו חכמים]: סוכה המעובה בסככה כמין בית, אף על פי שצפופה כל כך עד שאין הכוכבים נראין מתוכה — כשרה. אולם אם גם אין כוכבי חמה נראין מתוכה, שהסכך צפוף שאפילו ניצוצות אור השמש אינם נראים שם — בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין.
The mishna continues: A sukka whose roofing is thick like a type of house is fit. The Sages taught in a baraita: With regard to a sukka whose roofing is thick like a type of house, although it is so dense that the stars are not visible from within it, the sukka is fit. However, if it is so thick that the rays of the sun are also not visible from within it, Beit Shammai deem the sukka unfit and Beit Hillel deem it fit.
הכל
(9) מתני׳ מַתְנִיתִין : ההָעוֹשֶׂה סוּכָּתוֹ בְּרֹאשׁ הָעֲגָלָה אוֹ בְּרֹאשׁ הַסְּפִינָה כְּשֵׁרָה וְעוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב ו בְּרֹאשׁ הָאִילָן אוֹ עַל גַּבֵּי גָּמָל כְּשֵׁרָה וְאֵין עוֹלִין לָהּ בי״ט בְּיוֹם טוֹב .
MISHNA: In the case of one who establishes his sukka at the top of the wagon or at the top of the ship, although it is portable it is fit, as it is sufficient for a sukka to be a temporary residence. And one may ascend and enter it even on the first Festival day. In the case of one who establishes his sukka at the top of a tree or atop a camel, the sukka is fit, but one may not ascend and enter it on the first Festival day because the Sages prohibit climbing or using trees or animals on the Festival.
מתני׳ העושה סוכתו בראש העגלה – אף על גב דמטלטלא ולא קביעא ובראש הספינה שהוא מקום גבוה של ספינה והים גבוה מאד ואין הרים מקיפין והרוח שולטת שם ועוקרתה.
כשרה – דדירת עראי סגי בה.
ועולין לה ביום טוב – ומשום דבעיא למיתנא סיפא ואין עולין תנא רישא ועולין.
בראש האילן – תיקן מושבו בראשו ועשה שם מחיצות וסכך.
כשרה – לחולו של מועד ואף ביום טוב אם עבר ועלה לה יצא ידי חובתו.
ואין עולין לה ביום טוב – דגזור בה רבנן דאין עולין באילן ואין משתמשין בו שמא יתלוש.
מתניתין. העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה כשרה ועולין לה ביום טוב – אידי דקתני סיפא אין עולין תנא הכא עולין דבהני ליכא גזרה כלל בראש האילן או על גבי גמל כשרה ואין עולין לה ביום טוב משום גזרה.
המשנה השלישית והכונה בה כשלפניה והוא שאמר העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה כשרה ועולין לה ביום טוב בראש האילן או על גבי הגמל כשרה ואין עולין לה ביום טוב שתים בידי אדם ואחת באילן או שתים באילן ואחת בידי אדם כשרה ואין עולין לה ביום טוב זה הכלל כל שינטל האילן והיא יכולה לעמוד עולין לה ביום טוב אמר הר״ם בראש הספינה כשרה ובתנאי שתהיה אז הסוכה חזקה כל כך שלא יהפכנה הרוח המצויה תמיד ביבשה מבלי הכרח ועוד יתבאר לך כי מכלל דברים האסורים ביום טוב אין עולין באילן ואין רוכבין על גבי בהמה העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה כשרה האילנות אינן ראויין שיהיו דפנות אלא בשתי תנאים האחד שיהיו אותן האילנות בתכלית העובי והחוזק כדי שלא תניעם הרוח ויטו לארץ כאשר יקרה לענפים הדקים והשני שימלא ראש האילן ובין ענפים בתבן וכיוצא בו כדי שיתקיים ולא יניענו הרוח כי העיקר אצלנו מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה:
אמר המאירי העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה כשרה אע״פ שהרוח שולט במקומות אלו מצד גבהותם ושהליכתם במקום מישור שאין הרים סביב לו והדבר מצוי לעקרם אין דנין אותם כעקורות לפסלן מעתה וכן אע״פ שהעגלה והספינה הולכות לדרכן ואין הסוכה עומדת במקום אחד ופירשוה ביכולה לעמוד ברוח מצויה של יבשה שלא להתנדנד אע״פ שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה של (יבשה) [ים] דירת עראי הוא:
ועולין לה ביום טוב וכו׳ וזו לא הוצרכה אלא מתוך שהוצרך לשנות בסמוך לה שאין עולין ביום טוב שנה אף בראש המשנה כן:
בראש האילן או על גבי הגמל ר״ל שקבע דלתות רחבות בראש צמרת האילן או בגב הגמל ועשה שם דפנות וסכך עליהן כשרה הואיל ויכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה שלא להתנדנד אבל אין עולין לה ביום טוב שהרי משתמש במחובר או בבעלי חיים וא״כ כשרה שאמרו פירושו בחולו של מועד או אף ביום טוב יצאת בה בדיעבד אף בלילה הראשון שצריך לאכול בה על כל פנים שהסוכה מ״מ כשרה היא מצד עצמה אחר שעבר ועלה ואם עלה בה בשוגג יראה לי שרשאי לברך עליה וכל שכן משתמש בבעלי חיים ובמחובר שאסרנו שניהם איסור חכמים הם באילן שמא יעלה ויתלוש ובבעלי חיים שמא יחתוך זמורה או מקל להנהיגה:
שתים בידי אדם ר״ל שתי דפנות ואחת באילן או שתים באילן ואחת בידי אדם כשרה ואין עולין לה ביום טוב דבר זה הוא שקרקע הסוכה גבוה מן הארץ באיזה מקום שבאילן והוא הענין שהנזכר בה עולין ואין עולין והא שנעץ קונדסין בשתי רוחות מזרח וצפון והאילן בדרום וגובה הקונדסין כנגד המקום שבאילן שקרקעית הסוכה לשם ובונה קרקעיתו לשם שני צדדיו על הקונדיסין ושלישי על מקום שבאילן מכוון כנגד הקונדסין ואח״כ עשה דפנותיו על קרקעית הסוכה משני צדדי הקונדיסין וברוח שלישי אינו עושה כלום אלא שמה שנשאר מגובה האילן נעשה דופן שלישי וכשהגביה דפנותיו כראוי מסכך עליהם ולא שיסמוך סככו על האילן שאם כן הרי העמידו על דבר הפסול לסיכוך אלא שתחב קונדס בגופו של אילן ועליו הסיכוך נסמך ואין האילן משתמש אלא לדופן וכן שתים באילן ואחת בידי אדם כגון שיש כאן שני אילנות אחד למזרח ואחד לצפון ונעץ קונדסין לצד דרום ובנה קרקעית הסוכה על הקונדיסין מצד דרום ועל המקומות שבאילנות המכוונים כנגד ראש הקונדיסין ואח״כ עשה דופן מצד דרום וברוח מזרח ומערב לא עשה כלום אלא שהאילנות נעשו דפנות וכשהגביה דופן שלישי כראוי סיכך עליו ועל האילנות בקונדיסין התחובין באילנות על הדרך שפירשנו בכל אלו כשרה על הצדדים שביארנו ואין עולין לה ביום טוב שכל שהן בדרך זה אילו ניטל האילן אין הסוכה יכולה לעמוד והרי האילן צורך לה ונמצא בעלייתו משתמש במחובר אע״פ שמצד אחר הוא עולה ולא באילן הא שלש בידי אדם ורביעית באילן הואיל ואין כאן צורך לאילן ואפי׳ ניטל הרי הסוכה עומדת כראוי ואף הוא אינו עולה מצד האילן אין כאן תשמיש במחובר ועולין לה ביום טוב:
זה הכלל כל שאילו ינטל האילן ויכולה לעמוד כשרה ועולין לה ביום טוב ובא לרבות שאם עשה שתי דפנות זו כנגד זו כגון צפון ודרום על קונדיסין והאילן מצד שלישי הואיל ובזו אף בשינטל האילן יכולה לעמוד עולין לה ביום טוב וכן בא לרבות לדעת קצת שאם היו שלש שבידי אדם סמוכות על קורות חלשות כל כך שאלמלא עזר הרביעית שבאילן אינן יכולות לעמוד אף זו אין עולין לה ביום טוב ויש חולקין בשני אלו ואין קפדים על זה הכלל שלא בכל המקומות מצינו בהם שבאו לרבות ומ״מ הדברים נראין כדעת הראשון:
זו היא שיטתנו בפי׳ משנתנו והוא שיטת הגאונים ומ״מ יש מקשים בה מזו של שתים בידי אדם שסתם נאמרה ואף בשתי רוחות המכוונות זו כנגד זו והרי זו יכולה היא לעמוד ומפני מה אין עולין לה ביום טוב ועוד שבאחרון של שבת הביאוה ונראה להם מאותה סוגיא שלא על קרקע הסוכה נאמרה ואע״פ שאנו פירשנוה שם כן ומ״מ הם מפרשים מתוך קושיות אלו שלא נאמר לשון עלייה בכאן מצד האילן אלא שכל כניסה לסוכה הוא קורא עלייה מפני שהיו עושין אותה בגגותיהן וכמו שאמרו למטה העלום לסוכה וכן ירדו גשמים וירד אין מטריחים אותו לעלות וזו קרקע הסוכה בגג הוא אלא שהאילנות דפנותיה אם משני צדדין ושלישית בידי אדם אם מצד אחד ושתים בידי אדם והסכך נשען על האילנות בקצת ועל שבידי אדם בקצת צדדין ואומר עליה שכשרה אלא שאין עולין לה ביום טוב ואע״פ שהעמדת הסכך על דבר שאין מסככין בו פוסלת שמא לא נאמרה אלא בדבר המקבל טומאה או שמא על ידי תחיבת קונדיסין באילן כמו שהתבאר ועיקר הדברים כשיטתנו שלא נאמר לשון עלייה במשנתנו אלא על עלית גוף הסוכה:
העושה סוכתו בין האילנות ר״ל שלא הגביה קרקעית הסוכה מן הארץ אלא שסיכך על האילנות עד שנמצא האילנות דפנות לה כשרה הואיל ולא סמך הסכך עליהם אלא על קונדיסין ובא ללמדנו שאין גוזרין בה שמא יבא להשתמש במחובר להניח שם כליו וכיוצא בו ומ״מ פירשוה בגמ׳ דוקא בשקורות האילן גסה וקשה ואינה עשויה להתנדנד בסבת הרוח וכן שמלא את האמירים תבן וקש ושאר מיני מחיצה עד שלא יתנדנד הדופן ברוח מצויה של יבשה:
זהו ביאור המשנה וכולה על הצד שביארנוה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:
בראש הספינה – בגובה של ספינה והרוח שולטת שם ועוקרתה.
כשירה – דדירת ארעי סגי לה.
ועולין – משום דבעי למיתנא גבי אילן ואין עולין תנא הכא ועולין.
בראש האילן – שתקנה שם כראוי וסיככה בסכך כשר.
כשירה – בחולו של מועד, ואף בי״ט אם עבר ועלה שם יצא ידי סוכה. מיהו אין [עולין] בה בי״ט, דרבנן גזור שלא יעלה באילן ולא ישתמש בו גזירה שמא יתלוש.
במשנה העושה סוכתו בראש העגלה כו׳ כשרה ועולין לה בי״ט ופירש״י משום דבעי למיתני בסיפא אין עולין קתני ברישא עולין. נראה דאע״ג דסיפא דאין עולין נמי לכאורה לא שייך למיתני הכא בסוכה טפי מבשבת וי״ט דעלמא כיון דאין הטעם אלא משום שבות דמשתמש באילן אפ״ה קתני לה נמי לענין סוכה לרבותא דאע״ג דלכתחילה אין עולין בי״ט אפ״ה כשרה בדיעבד ויצא ידי חובת סוכה ואשמעינן דלא בעינן סוכה הראויה לשבעה ולאפוקי מדרבי יהודה לקמן בשמעתין כן נראה לי מדקדוק לשון רש״י ועיין בסמוך:
ג משנה העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה — אף על פי שהיא מיטלטלת, הרי זו סוכה כשרה, שדי לסוכה שתהא כדירת ארעי. ועולין לה (נכנסים אליה) אף ביום טוב. עשה סוכתו בראש האילן או על גבי גמל — הסוכה מצד עצמה כשרה, ואולם אין עולין לה ביום טוב לפי שאסרו חכמים לעלות או להשתמש ביום טוב באילן או בבהמה.
MISHNA: In the case of one who establishes his sukka at the top of the wagon or at the top of the ship, although it is portable it is fit, as it is sufficient for a sukka to be a temporary residence. And one may ascend and enter it even on the first Festival day. In the case of one who establishes his sukka at the top of a tree or atop a camel, the sukka is fit, but one may not ascend and enter it on the first Festival day because the Sages prohibit climbing or using trees or animals on the Festival.
הכל
(10) שְׁתַּיִם בָּאִילָן וְאַחַת בִּידֵי אָדָם אוֹ שְׁתַּיִם בִּידֵי אָדָם וְאַחַת בָּאִילָן כְּשֵׁרָה וְאֵין עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב שָׁלֹשׁ בִּידֵי אָדָם וְאַחַת בָּאִילָן כְּשֵׁרָה וְעוֹלִין לָהּ בי״ט בְּיוֹם טוֹב
If two of the walls of the sukka are in the tree and one is established on the ground by a person, or if two are established on the ground by a person and one is in the tree, the sukka is fit, but one may not ascend and enter it on the first Festival day because it is prohibited to use the tree. However, if three of the walls are established on the ground by a person and one is in the tree, then since it contains the minimum number of walls required, it is fit, and one may enter it on the first Festival day.
שתים באילן ואחת בידי אדם – סמך קרקעית הסוכה רובו באילן ועשה סביבה בראש האילן שתי מחיצות ואחת עשה בידי אדם בארץ וסמך קצת קרקעית הסוכה באמצע הדופן והגביה הדופן ממנו למעלה עשרה או שתים בידי אדם ואחת באילן הואיל ואם ינטל האילן נופל קרקעית הסוכה שאינו יכול לעמוד בסמיכת שתים שבארץ אין עולין לה ביום טוב דמשתמש באילן.
שתים באילן ואחת בידי אדם – סמך קרקעית הסוכה רובה באילן ועשה סביבה בראש האילן שתי מחיצות ואחת עשה בידי אדם בארץ וסמך קרקעית הסוכה באמצע הדופן והגביה הדופן ממנו ולמעלה עשרה או שתים בידי אדם ואחת באילן הואיל ואם ינטל האילן נופל קרקעית הסוכה שאינה יכולה לעמוד בסמיכת שתים שבארץ אין עולין לה ביום טוב דמשתמש באילן כך פירש בקונטרס ולא משמע הכי פרק מי שהחשיך (שבת דף קנד: ושם) דדייק מהכא דצדדים אסורין דאמרינן מאי לאו דחק ביה באילן ואנח ביה קנים באילן דהוי להו צדדין ומשמע דמיירי שהאילן דפנות לסוכה וקנים של סוכה נסמכין על האילן ואם יכנס בה ביום טוב גזרה שמא יניח חפצו על הסכך וכן פירש שם בקונטרס.
שתים בידי אדם ואחת {באילן, או שתים באילן ואחת}1 בידי אדם כשרה ואין עולין לה ביום טוב – פרישנא לה שקרקע הסוכה סומך בראש האילן ונועץ קונדיסין ומסכך על גבן. דייקא נמי דקתני עולין. כדי שלא יעמיד סכך בדבר שמקבל טומאה ובדבר שאינו ראוי לסכך. וכי חיישינן להכי דוקא במידי דאיכא למיטעי כגון אילן ושיפודין אבל בדבר שאין עולה על דעת שיסכך בו לא גזרינן. והרי אנו סומכים סוכתנו תמיד בכותלים דאין לך אדם שיחשוב שמסככין בתקרה.
שלש בידי אדם ואחת באילן כשרה ועולין לה ביום טוב. זה הכלל כל שאלו ניטל האילן ויכולה לעמוד בפני עצמה כשרה ועולין לה ביום טוב.
1. כן צריך להשלים לפי הרבה עדי הנוסח של הבבלי. בכ״י מוסקבה 185 הושמט ע״י הדומות: ״באילן או שתים באילן ואחת״.
שתים בידי אדם ואחת באילן וכו׳ – לפי דרך המשנה משמע שקרקע הסוכה נשען על שתי מחיצות עשויות בידי אדם, ומצד שלישית נשען על האילן כשרה. אבל אין עולין בה ביום טוב כלומר אין נכנסין בה, כיון שאם ינטל האילן אינה יכולה לעמוד נמצא שנכנס בתוכה הוא משתמש במחובר. אבל כשהיא נשענת משלש רוחות על דופן עשוי בידי אדם כשרה, ועולין לה ביום טוב. ולהאי פי׳ קשיא דהא בשתים בידי אדם נמי אם היו כנגד זו וקורות הסוכה מונחות מזו לזו הרי הסוכה יכולה לעמוד באותן השתים, ומאי משתמש באילן איכא הכא. ועוד דלפום סוגיא דפרק בתרא דשבת משמע דלאו בקרקע הסוכה איירי. משום הכי אית דמפרשי לה כגון דקרקע הסוכה הוא על הגג. והיינו דקאמר עולין לה. וקאמר דאם היו שתי דפנות האילנות והסכך נשענין עליהן כשרה. דלא איכפת לן באילנות אם הן מן המחובר והוא הדין אפילו כל דפנותיה כך, אלא ריבותא אשמעינן דאפילו בכי האי גונא שנשען הסכוך על שלש המחיצות שבידי אדם ואחת באילן עולין לה בי״ט.
שתים באילן ואחת בידי אדם – כגון שסמך הסוכה רובה באילן ועשה מהאילנות שתי מחיצות ומחיצה אחת עשה בארץ בידי אדם וסמך קצת הסיכוך בדופן.
ואין עולין – דמשתמש באילן הוא, שהרי היא נשענת באילן. ולשון הר״ם בזו הפסקה פרק ד׳, היו מקצת הדפנות עשויות בידי אדם ומקצתן אילנות רואין כל שאילו נטלו האילנות היא יכולה לעמוד בדפנות שבידי אדם עולין לה בי״ט ע״כ: ולפי מה שכתב רבנו שלמה נראה שפירש שקרקעית הסוכה רובו באילן ועשה סככה בראש האילן ועשה שתי מחיצות מהאילן ועשה מחיצה אחת בארץ וסמך קרקעית הסוכה באמצע הדופן ומשם ולמעלה הגביה עשרה ונתן על ראש הדופן מצד אחד. ולזה הפירוש כי האי גונא דוקא הוא שאין עולין לה בי״ט, דהשתא משתמש במחובר אם יכנס בסוכה. אבל מפני שהסכך נשען בה לחודיה לא הוי משתמש במחובר. ולשון הר״ם נראה כמה שפירשנו.
בתוספות בד״ה שתים באילן כו׳ כך פי׳ בקונטרס ולא משמע הכי פרק מי שהחשיך כו׳ עד סוף הדבור עיין בתוספת שם פרק מי שהחשיך שכתבו להדיא דלשון שתים באילן יש לפרש בשני ענינים אחד כמו שפירש״י כאן והשני כמו שפרש״י שם. אם כן לפי זה נראה דהא דבעי למידק התם דצדדין אסורין היינו משום דמשמע ליה סתמא דלישנא דמתניתין דבכל ענין איירי דמה״ט קאמר נמי התם מאי לאו דחק ביה מש״ה הוצרך רש״י לפרש שם בהאי ענינא גופא דאיירי התם. מיהו כאן ניחא ליה לרש״י לפרש כאידך פירושא שסמך קרקעית הסוכה באילן משום דבענין זה הוי שפיר דומיא דרישא דקתני בראש האילן כן נראה לי:
היו שתים מדפנות הסוכה באילן, ואחת עשויה בידי אדם למטה בקרקע, או שהיו שתים עשויות בידי אדם ואחת באילן — הסוכה מצד עצמה כשרה, אולם אין עולין לה ביום טוב לפי שאסור להשתמש באילן. אולם אם היו שלש מן הדפנות עשויות בידי אדם ואחת באילן, כיוון שיש בה הכשר סוכה בידי אדם — הרי זו סוכה כשרה, ואף עולין לה ביום טוב.
If two of the walls of the sukka are in the tree and one is established on the ground by a person, or if two are established on the ground by a person and one is in the tree, the sukka is fit, but one may not ascend and enter it on the first Festival day because it is prohibited to use the tree. However, if three of the walls are established on the ground by a person and one is in the tree, then since it contains the minimum number of walls required, it is fit, and one may enter it on the first Festival day.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.