אמר רבינא הב״ע כגון שהיתה שנייה בשעת כפירת ראשונה קרובין בנשותיהן וכו׳ – דוקא נקט בשעת כפירת ראשונה לומר דבשעת ראיית העדות רחוקים וכשרים היו דאי בשעת ראייה היו קרובין כי מתו נשותיהן ונתרחקו מאי הוי דהא הוי תחלתן בפסלות וסופן בכשרות ואע״ג דאמצעתן בפסלות לית לן בה כדקי״ל פקח ונשטתה וחזר ונתפקח כשר. והא דאמרינן שהיו קרובים בנשותיהם פי׳ רש״י ז״ל שהיו העדים קרובים זה לזה מחמת נשותיהן שהיו בעלי אחיות ולפי זה כשמתה א׳ מהם היו שניהם כשרים וכשתהא א׳ מהם גוססת הוה סגי לן לעיל אלא דנקט שהיו שתיהם גוססות לרבותא דהוה ס״ד דכיון דרוב גוססין למיתה הדבר היה קרוב שתמות אחת מהם לכל הפחות ויהיו כשרים ותוכל כת א׳ לומר הא קיימא ב׳ ואפ״ה אשמעינן תנא דכיון דהשתא מיהת שתיהן בחיים לא מצי אמרי הא קיימי שנייה דהשתא מיהת שנייה פסולה היא דגוססת הרי הוא כחי לכל דבריו ור״ח ז״ל פי׳ שהיתה כת שנייה קרובין בנשותיהן לא׳ מבעלי דבר ולהכי נקט שתיהן גוססות דעד דמיתן תרווייהו לא מתכשרא ולשון הגמ׳ נוח יותר לפי׳ רש״י ז״ל דקאמר דלישנא דקאמר שהיו קרובין בנשותיהן שהיו הם עצמם קרובים זה לזה משמע טפי ולפר״ח ז״ל אם א׳ מהם גוססת עדיין הי״ל שיהא הב׳ מכת ראשונה חייב והא׳ פטור דהא איכא תרי סהדי בעידן כפירתו וכיון דבשעת כפירתו פטור אין לחייבו לפי שלא חזר והודה כשכפר חבירו וכ״כ הרמב״ן ז״ל.

משביע אני עליכם אם לא תבאו ותעדוני שיש לי ביד פ׳ פקדון ותשומת יד אינן חייבין אלא א׳ – פי׳ שאף על פי שהיו תביעות חלוקות הרבה אין כאן אלא שבועה א׳ לכולם אבל בסיפא דאמרי שבועה שאין אנו יודעים לך עדות פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה חייבין על כל א׳ וא׳ דשבועה אכל חדא מינייהו קיימא וי״א דסיפא אע״ג דמשביע לא פריט דתובע פרטי טובא אלא דאמר משביע אני עליכם שאין אתם יודעים לי עדות חייבין על כל א׳ וא׳ דלמה להו למיפרט אלא ודאי לחייב שבועה על כל א׳ וא׳ אבל יש מפרשים דדוקא משום דפרטינהו תובע נמי דהשתא לא צריכים למיהדר ולמיפרט [אבל] היכא דלא פרטינהו תובע ופרטינהו עדים אינן חייבין אלא א׳ דדילמא להכי פרטינהו עדים משום דדילמא ידעי ליה עדות בפרטי אחריני וכן נראה עיקר ודכולי עלמא רישא לא צריכא למיתני אלא דתנייה משום סיפא ואידך דקתני בחטין וכוסמין ושעורים וכו׳ מרישא שמעינן להבין לרישא בין לסיפא אלא דניחא ליה למיתני כולהו אנפי דאפשר דהוו תביעו׳ חליק׳ במין א׳ או במינים הרבה כמין תביעה א׳ שכולן מלוה או פקדון או גזל או אבידה וכדפי׳ רש״י ז״ל והא דקתני שאנס איש פלוני ופתה את בתו פי׳ רש״י בשם רבותיו ז״ל דבתו דנפשיה קאמר והוא תובע לאבי הבת קנס בתו ופטור משום דקים ליה בדרבה מיניה ודומיא דהדליק גדישו בשבת והקשה עליהם רש״י ז״ל דלמ״ל מהאי טעמא תיפוק לי דאפי׳ בא עליה אחר קנסא לאביה וזה תימה שהרי שנינו בפ׳ אלו נערות ואלו שאין להם קנס הבא על בתו ועל בת בתו וכו׳ אלא שיש בהם מיתת ב״ד אבל זו כבר שאלו עליה בירושלמי אילו אחר בא עליה קנסה לאו דאביה היא ופריקו תיפתר ביתומה בחיי האב ואליבא דר״י דאמר יש לה קנס וקנסא לעצמה וא״ת ניחא באנוסה אבל במפותה מאי קנסה שלה מאי קנס איכא הרי מחלה לו וי״ל בקטנה דפיתוי קטנה אונס הוא ובמקומה כבר כתיבנא בס״ד ורש״י ז״ל פי׳ דאנס פלוני ופתה בתו של פלוני אחר קאמר ופטור משום דליכא תובע דאע״ג דעבד ליה הרשאה אינו כלום דלא כתבי׳ אדרכתא אמאי דלא אתא ליה מעולם ונראה מדבריו ז״ל דדוקא אהני לא כתבי הרשאה ואפילו על בושת ופגם דהוי ממונא משום דלא אתא לידיה מעולם שאין אדם זוכה בהם אלא לאחר העמדה בדין אבל במלוה ע״פ ודכוותה דאתו לידיה כבר אע״ג דהשתא בשעת הרשאה לא יכול לאקדושינהו אלא לאקנויינהו כתבי׳ עליה הרשאה כדעת הגאונים וכ״ש לפי׳ רבותיו ז״ל דאפי׳ בקנס ובושת ופגם כתבינן הרשאה וא״ת וללישנא קמא דנהרדעי דס״ל דלא כתבינן אדרכתא אמטלטלי למ״ל למיתני אנס ופתה דהא אפי׳ יש לפלוני מלוה אצל פלוני נמי פטורין י״ל דלדידהו מוקמינן מתני׳ בשהיתה שם הבת ומנייה אנטלר דהא ודאי מפי תובע הוא ופטורין משום דקים ליה בדרבה מיניה כפי׳ רבותיו ז״ל והכי ודאי משמע מדקתני בהדיה הדליק את הגדיש בשבת.

משביע עדי קנס מהו אליבא דר״א בר״ש לא תיבעי לך דאמר יבואו עדים ויעידו – פי׳ בב״ק גבי מודה בקנס שיש עליו עדים שהוא חייב כי תיבעי לך אליבא דמ״ד התם פטור (וה״ק) וה״נ דמצי לומר דלא מבעי׳ ליה אליבא דר״י הגלילי דאמרי׳ לקמן בהדי׳ משביע עדי קנס פטור ומשום דבעי למנקטיה באידך דבסמוך משום האי דקתני לעיל בדבר הגורם לממון.

בחצי נזק צרורות דהלכתא גמירי לה דממונא הוא – פי׳ דהלכתא גמירי לה דהוי חצי נזק אבל בלאו גמ׳ ידעינן דממונא הוא ולא קנסא דהא אורחא הוא ותולדה דרגל ולא איצטרכא גמ׳ אלא לפוטרה בחצי נזק אע״ג דכל תולדות דרגל נזק שלם וזה ברור וכן פי׳ רש״י ז״ל.

משום בושת ופגם דממונא הוא האי לישנא מוכח דאיהו סתמא תבעיה שאנס או פתה אלא דמשמע לן שיש בכלל תביעה סתם אף בושת ופגם ואפילו למ״ד התם גבי שבועת הפקדון דכי תבע סתם קנסא בלחוד תבע וכדאיתא בפרק אלו נערות י״ל דהתם הוא גבי תביעת אונס ומפתה גופייהו אבל לגבי עדים לא בעינן לאטרחינהו תרי זימני וכי תבע סתם שיבואו ויעידו בין אקנסא ובין אבושת ופגם משביע להו כנ״ל.