בגמרא והאנן תנן ולא בקמיע שאינה מומחה כו׳ ופירש״י מ״ש בהמה מאדם עכ״ל ולמאי דלא אסיק אדעתיה השתא לומר דזה חומר בבהמה מבאדם קאי אסנדל אלא אקמיע אברייתא גופא ה״מ למפרך דמ״ש בבהמה מבאדם אלא כיון דלא קאי הכי ניחא ליה למפרך ממתני׳ ודו״ק:

שם בגמרא ומי איכא מומחה לאדם ולא הוה מומחה לבהמה אין אדם דאית ליה מזלא כו׳ משמע מזה דמומחה לבהמה מכ״ש דהוה מומחה לאדם דאית ליה מזלא וקשה דא״כ מאי פריך אי הכי מאי זה חומר כו׳ דהא שפיר איכא חומר בבהמה דמומחה לאדם לא הוי מומחה לבהמה דלית לה מזלא ומומחה לבהמה הוי מומחה לאדם מכ״ש דאית ליה מזלא ונ״ל בדוחק דפסיקא ליה לתלמודא משום טעמא דמומחה לבהמה נמי לא הוי מומחה לאדם ודו״ק:

בפרש״י בד״ה תנאי היא במתני׳ ר״מ שרי כו׳ עכ״ל דסתם מתני׳ ר״מ היא והוצרך לזה דאל״כ לא הוו תנאי דמתני׳ מסיימי טפי מתנאי דברייתא ורב יוסף דקא קשיא תנאי שקלת כו׳ משמע דר״ל דאיכא תנאי דמסיימי וק״ל:

בד״ה ליבש כו׳ ולענין משאוי נמי כו׳ ליחלב הוה משאוי כו׳ עכ״ל שינה כאן פירושו ממה שפי׳ במתני׳ ליבש דמיהדק שפיר דליכא למיחש דילמא נפיל ואתא לאתויי אבל ליחלב דלא מיהדק שפיר חיישינן עכ״ל ולאו משום משאוי נגעו בה כפירושו הכא ויש ליישב דבמתני׳ פי׳ כן לפום ריהטא כשינויא דרב יהודה אברייתות דמוקי להו הא דמיהדק הא דלא מיהדק והכי מפרש לה רב יהודה ליבש אבל לא ליחלב דמתני׳ כפירש״י במתני׳ וכצ״ל לדברי התוס׳ שכתבו רב יהודה ידע שפיר כו׳ אלא דניחא ליה לאוקמא כו׳ אליבא דחד תנא עכ״ל דלכאורה אין זה מספיק דאכתי תקשי ליה אמאי לא מוקי לה כחד תנא דמתני׳ דהיינו ר״י וכאן ליבש וכאן ליחלב אלא ע״כ דאית לן למימר דקושטא הוא דרב יהודה מוקי להו בהכי והא דמיהדק והא דלא מיהדק היינו הך דהא ליבש והא ליחלב וכפירש״י במתני׳ אבל הכא דקאמר ואיבעית אימא כו׳ כאן ליבש וכאן ליחלב ע״כ דליכא לפרש דהיינו הא דמיהדק הא דלא מיהדק דא״כ היינו שינויא דרב יהודה ומאי קאמר ואיבעית אימא כו׳ ומזה הוצרך רש״י לפרש הכי דלאו משום דילמא אתי לאתויי נגעו בה הכא אלא משום משאוי וק״ק כיון דרב יהודה נמי מוקי לה כאן ליבש כאן ליחלב דהיינו מיהדק ולא מיהדק א״כ כי משני הכא כאן ליבש וכאן ליחלב והיינו משום משאוי הוי עיקר תירוצא חסר מן הספר וצ״ל כאן ליבש וכאן ליחלב משמע טפי משום משאוי וכצ״ל הא דקא״ל רב יוסף לרב יהודה תנאי שקלת מעלמא אע״ג דאיהו נמי מוקי לה כחד תנא דמתני׳ כר״י מ״מ לרב יוסף לא משמע ליה לפרושי מתני׳ ליבש אבל לא ליחלב אלא משום משאוי אך קשה במה שפירש״י לעיל אהך ברייתא ולא עזים בכיס שבדדיהן לקבל חלב הנוטף א״נ שלא ישרטו דדיהן כו׳ עכ״ל מה שפי׳ לקבל חלב הנוטף היינו אוקמתא דהכא כאן ליחלב ומשום משאוי כפירש״י הכא אבל מה שפי׳ א״נ שלא ישרטו דדיהן קשה דלא הוי כחד מכל הני אוקמתות דהכא וע״ק מאי איסורא איכא בשלא ישרטו דדיהן טפי מליבש כיון דלצורך שמירת גופן הוא ולא הוי אלא כמלבוש ואפשר ממאי דמייתי הכא בתר כל הני אוקמתות הא דתניא ר״י אומר כו׳ כדי שלא ישרטו דדיהן משמע ליה דהיינו אוקמתא אחריתא דהך דולא עזים בכיס כו׳ היינו כדי שלא ישרטו ואע״ג דלא הוי משאוי משום דלא מיהדק הוא ואתא לאתויי ואפשר דהיינו שינויא דרב יהודה וסמך עצמו אהא דמייתי ברייתא כדי שלא ישרטו כו׳ והיינו דקא״ל רב יוסף תנאי שקלת מעלמא דהיינו מתוך הברייתא אבל ליבש אבל לא ליחלב דמתני׳ לא משמע אלא משום משאוי וצריך עיון:

תוס׳ בד״ה כאן ליבש כו׳ ור״י פי׳ דבין ליבש כו׳ לפי שמהדקו כו׳ אבל לחלב כו׳ אינו מיהדק כו׳ עכ״ל והיינו דמייתי הך ברייתא דכדי שלא ישרטו כו׳ בתר האי שינויא אבל קשיא להאי פי׳ דאימא דרב יהודה נמי להכי נתכוון דהא דמיהדק היינו ליבש והא דלא מיהדק היינו ליחלב ומשום דלא אתא לאתויי ומוקי לה כחד תנא דמתני׳ כרב יהודה ומאי קא״ל רב יוסף תנאי שקלת מעלמא כו׳ ומאי קאמר ואי בעית אימא כו׳ דהא רב יהודה נמי הכי קאמר וי״ל דמשמע ליה לרב יוסף דאם רב יהודה נתכוון לכך לא ה״ל לפלוגי במיהדק ולא מיהדק אלא ה״ל לאתויי הך ברייתא דכדי שלא ישרטו וכאן ליבש וכאן ליחלב נמי הכי משמע דמיהדק ולא מיהדק ודוחק ודו״ק: