×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) תְּרֵי תִילְתֵי מִיל. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ: פַּלְגָא דְּדַנְקָא.
it means two-thirds of a mil. The Gemara explains: What is the practical difference between them? The practical difference between them is half of one-sixth [danka], i.e., one-twelfth of a mil. Their disputes are consistent, as the duration of twilight according to Rav Yosef is shorter than its duration according to Rabba.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
פלגא דדנקא – אחד מי״ב במיל דשיעורא דרבה תלת ריבעי מילא היינו תשעה פלגי דנקא ושיעורא דרב יוסף שמונה פלגי דנקא. דנקא שתות.
תרי תילתי מיל – קשה דהכא משמע דמשקיעת החמה עד הלילה ליכא אלא תלתא ריבעי מיל ור׳ יהודה גופיה בפסחים בפרק מי שהיה טמא (פסחים צד. ושם) סבר דמשקיעת החמה עד צאת הכוכבים ארבע מילין וצאת הכוכבים לילה הוא כדאמרינן בריש פ״ק דפסחים (דף ב. ושם) וכדמוכח קרא (נחמיה ד) ואנחנו עושים במלאכה וגו׳ דמיניה מפיק בפ״ב דמגילה (דף כ:) דמעלות השחר יממא הוא ואומר ר״ת דהתם מיירי בתחילת שקיעה והכא משתשקע מסוף שקיעה אחר שנכנסה חמה בעובי הרקיע אבל תימה לר״י דבמאי פליגי דהא ודאי משעת צאת הכוכבים הוי לילה כדפי׳ וי״ל דאמרינן לקמן לא גדולים הנראים ביום ולא קטנים כו׳ אלא בינונים והשתא פליגי דלר׳ יהודה מספקא ליה בכל כוכבים הנראים משקיעת החמה עד שהכסיף העליון אם הם בינונים אם לאו וע״ק דניחזי אנן באדם בינוני שילך מתחילת שקיעת החמה ד׳ מילין כדאמר בפסחים י״ל דמספקא להו מהו אדם בינוני.
בד״ה תרי תילתי מיל קשה דהכא משמע דמשקיעת החמה עד הלילה ליכא כו׳ עכ״ל לאו דוקא משקיעת החמה אלא משהכסיף התחתון כו׳ הוי תרי תלתי מיל אבל משקיעת החמה הוי קצת יותר דהיינו פלגא דדנקא ולא דק בפלגא דדנקא ועיקר קושייתם משקיעת החמה דהכא נקטו אההיא דפסחים דמשקיעת החמה עד צה״כ הוי ד׳ מילין ומהרש״ל הגיה ליכא אלא תלתא רבעי מיל אבל א״כ צריך להגיה נמי בהתחלת הדיבור תלתא רבעי מיל במקום תרי תלתי מיל ודו״ק:
בא״ד אבל תימה לר״י דבמאי פליגי דהא ודאי משעת צאת הכוכבים הוה לילה כו׳ עכ״ל לכאורה נראה לפרש דלרבה קשיא להו כיון דבתחילת בין השמשות לא פליגי רבי יודא ור׳ נחמיה דלכ״ע משתשקע החמה הוא א״כ במאי פליגי דבסוף בין השמשות ליכא למימר דפליגי דהא לכולי עלמא בין לר״י בין לרבי נחמיה סופו הוי צאת הכוכבים דהוי תחלת לילה אבל מדברי התוספות פרק ב׳ דמגילה נראה דקשיא להו דמאי פליגי כלל בבין השמשות הא ליכא לאיסתפוקי ביה כיון דצאת הכוכבים הוי ודאי לילה ומקמיה הוי ודאי יום וכן יש לפרש קושייתם הכא וגם אידך קושיא שהקשו וע״ק דנחזי אנן כו׳ דליכא לאסתפוקי בבין השמשות כלל אלא כל ד׳ מילין שאדם בינוני הולך מתחילת שקיעת החמה ודאי יום הוא ודו״ק:
בד״ה וירד ויטבול כו׳ ועלה לו הערב שמש כו׳ עכ״ל מהרש״ל הגיה בכאן וקשה לרשב״א דלפי זה לא היה לו להזכיר עלייה אלא כשירד ויטבול ותו לא כו׳ עכ״ל ובכל תוספות ליכא הך קושיא גם נראה דלאו קושיא היא דאף על גב דהעלייה לא בעי מבעוד יום נקט לה משום שיעורא דבין השמשות מהיכא מתחיל דהיינו כשיעור הירידה וטבילה ועלייה אחר שיניח חמה כו׳ ולא קשיא לפירוש הקונטרס דהאיך נקט סימנא דטבילה אלא משום דטבילה פסולה היא מספקא בבין השמשות וק״ל:
בתוס׳ בד״ה תרי תילתי מיל קשה דהכא משמע דמשקיעת החמה עד הלילה כו׳ עס״ה. דבריהם בזה מבוארים יותר בזבחים דף נ״ו ע״ש שהאריכו בענין זה גם בחידושי הרשב״א בשמעתין האריך בזה והקשה על שיטת התוס׳ דהכא מסוגית הירושלמי והמעיין בל׳ התוס׳ בזבחים יראה דשיטת ר״ת ז״ל מוכרח על פי סוגיית הש״ס שלנו והרב מהר״ר לוי בן חביב האריך בזה מאד בפירושו בהלכות קידוש החדש להרמב״ם ז״ל פ״ג ע״ש:
תרי תילתי מילא [שני שלישי מיל]. ומסבירים: מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם למעשה]איכא בינייהו פלגא דדנקא [יש ביניהם הבדל בחצי ששית מיל], הרי שיש אחידות בחלוקתם, ושיעורו של רב יוסף בבין השמשות קטן משיעורו של רבה.
it means two-thirds of a mil. The Gemara explains: What is the practical difference between them? The practical difference between them is half of one-sixth [danka], i.e., one-twelfth of a mil. Their disputes are consistent, as the duration of twilight according to Rav Yosef is shorter than its duration according to Rabba.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְחִילּוּפַהּ בְּחַלְּתָא. דְּאָמַר רַבָּה: אחַלְּתָא בַּת תְּרֵי כוֹרֵי שְׁרֵי לְטַלְטוֹלַהּ, וּבַת תְּלָתָא כוֹרֵי אֲסִיר לְטַלְטוֹלַהּ; וְרַב יוֹסֵף אָמַר: בַּת תְּלָתָא כוֹרֵי נָמֵי שְׁרֵי, בַּת אַרְבְּעָה כוֹרֵי אֲסִיר.
The Gemara comments: And with regard to the legal status of a wicker vessel their dispute is the opposite. In that case, the size of the vessel permitted by Rav Yosef is larger than the size of the vessel permitted by Rabba. As Rabba said with regard to a wicker vessel with a capacity of two kor, one is permitted to move it on Shabbat. And one with a capacity of three kor, one is prohibited to move it on Shabbat. It is much larger than the dimensions of a vessel and one is only permitted to move vessels on Shabbat. And Rav Yosef said: A vessel with a capacity of three kor, one is also permitted to move it, and only one with a capacity of four kor, it is prohibited to move.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יבעל המאורההשלמהרשב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכיון שפירשנו: רבה אמר: ג׳ רביעי מיל, ורב יוסף אמר: שני שלישי מיל – אמרנו: וחילופיו בחלתא: רבה נותן בה מידה שתי כור, ורב יוסף נותן בה מידה שלש כור – מותר, יתיר – אסור. נמצא רב יוסף מוסיף על שיעורו של רבה. תרויהו סבירא להו כהאי שיעורא מטלטלא מליאה וריקנית ומנא היא, הלכך שריא לטלטולה.
ערך חלתא
חלתאא(שבת לה.) תלתא בת תרי כורי שרי לטלטולה. (שבת עד:) מאן דעביד חלתא חייב י״ג חטאות פי׳ חתך קנים חייב ב׳ אחת משום קוצר וכיון דהדר קדחן חייב משום נוטע ומנא לן דהכי הוא מדרב יוסף באספסתא ומדאביי בקניבי סילקא כנפינון חייב אחד משום מעמר מדאמר רבא מאן דמכניף מילחא וכו׳. ואמר אביי אין עימור אלא בגידולי קרקע חריי מיהא גידולי קרקע נינהו דקדק הקנים חייב משום טוחן חתכם שיעור כגון אמה חייב משום מחתך קילפם חייב משום דש השליך קליפתם וקנים שאין ראויין למלאכה חייב משום בורר הטיל שתי חייב משום מסיך וכהמטיל הערב משום עושה שני בתי נירים וכשמכה אותן כדי לקרבן זה לזה ולהדחיק אריג זה כל זמן שעושה ארעי׳ הכוורת וכשכופף הקנים למעלה לארוג קירותיה בונה הוא וגמר מלאכה שישבר קרומיות היוצאין משום מכה בפטיש הרי אלו י״א אבות ואם כפף פיה למט׳ ותפרה כשמותח החוט חייב משום טווה כרב דאמר המותח חוט של תפירה בשבת חייב חטאת וכשתופרה חייב משום תופר הרי אלו י״ג חטאות. (עבודה זרה עה) חלתא דדיקולי דחייטי בחבלי (א״ב פי׳ כוורת על שם חלות דבש שבה).
א. [ביננו קארב.]
וחילופה – איפליגו רבה ורב יוסף בחלתא דהתם שיעורא דרב יוסף נפיש מדרבה רבה דאמר הכא תלתא אמר התם תרי ורב יוסף דאמר הכא תרי אמר התם תלתא.
חלתא – כוורת.
שרי לטלטולה – דתורת כלי עליה.
בת תלתא – גדולה יותר מדאי ואין תורת כלי עליה.
{שמעתא דטלטול כלים כבדים}
וחלתה בת תרי1 כוורי אסור לטלטולה – לא הזכירה הרי״ף ז״ל.
1. בכתי״ו: תלתא
אמר רבה חלתא בת תרי כורי שרי לטלטולי בת תלתא אסור לטלטלה, אמר אביי בעי מיניה דמר [בשעת מעשה] ואפילו בת תרי כורי לא שרא לי כדתניא כוורת הקש וכוורת הקנים ובור ספינה אלכסנדרית אע״פ שיש להם שוליים והם מחזיקות ארבעים סאה בלח שהן כוריים ביבש טהורין.
חלתא בת תרי כורי שרי לטלטולה בת תלתא כורי אסור לטלטולה. קשיא לי דהוה ליה למימר בת תרי כורי שרי לטלטולה בת תרי כורי ומשהו אסור לטלטולה. ונראה דמשום דרב יוסף שרי אף בת תלתא נקט רבה תלתא אסור, ורב יוסף נמי הואיל ואמר רבה תרי ותלתא אמר איהו תלתא וארבעה והוא הדין לתלתא ומשהו.
בגמרא וחילופה בחלתא דאמר רבה חלתא בת תרי כורי שרי לטלטולה כו׳ שמעתי מפי מורי הרב מהור״ר הירש באלחוב ז״ל דהאי וחילופי בחלתא דקאמר יש לפרש ע״פ מה שכתבו התוס׳ ד״ה תרי תלתא מיל דהך פלוגתא דרבה ורב יוסף בשיעור בין השמשות היינו משום דמספקא לן מהו אדם בינוני. וא״כ לפ״ז הך פלוגתא דפליגי בחלתא נמי משמע דשייך בכה״ג דהא עיקר טעמא דחלתא שאינו ניטל מחמת כובדו אי הוי תורת כלי עליו לענין שבת או לא משמע בשמעתין בגמרא דעיקר מילתא דשבת תליא בטומאה אי הוי תורת כלי עליה מחמת כבדה או לא דבטומאה אשכחן דבעינן שיהא מטלטל מלא וריקן וא״כ משמע דמשערינן נמי באדם בינוני שאינו יכול לטלטל יותר מבת תרי כורי לרבה ותלתא כורי לרב יוסף וא״כ לפ״ז שפיר הוי פלוגתא דרבה ורב יוסף בבין השמשות להיפך ממאי דפליגי בחלתא מהו נקרא אדם בינוני אלא דלפי האמת לא תקשי דרבה אדרבה ודר״י אדר״י משום דלאו בכל הדינים שיערו חכמים באדם בינוני כדאיתא בעירובין דף מ״ח ובמשנה שלמה פי״ז דכלים ע״כ ודפח״ח:
א ומעירים: וחילופה בחלתא [וההיפך בדין כוורת], ששם השעור שקצב רב יוסף גדול הוא מן השיעור שקבע רבה. שאמר רבה: חלתא [כוורת] בתמחזיקה) תרי כורי [שני כורים]שרי לטלטולה [מותר לטלטלה] בשבת, ובת תלתא כורי [שלושה כורים]אסור לטלטולה [לטלטלה], שגדולה היא הרבה משיעור כלי, ולא הותר לטלטל בשבת אלא כלים. ורב יוסף אמר: בת תלתא כורי [שלושה כורים]נמי שרי [גם כן מותרת] בטלטול, ורק בת ארבעה כורי [כורים]אסור לטלטלה.
The Gemara comments: And with regard to the legal status of a wicker vessel their dispute is the opposite. In that case, the size of the vessel permitted by Rav Yosef is larger than the size of the vessel permitted by Rabba. As Rabba said with regard to a wicker vessel with a capacity of two kor, one is permitted to move it on Shabbat. And one with a capacity of three kor, one is prohibited to move it on Shabbat. It is much larger than the dimensions of a vessel and one is only permitted to move vessels on Shabbat. And Rav Yosef said: A vessel with a capacity of three kor, one is also permitted to move it, and only one with a capacity of four kor, it is prohibited to move.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יבעל המאורההשלמהרשב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר אַבָּיֵי: בְּעַי מִינֵּיהּ דְּמָר בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה, וַאֲפִילּוּ בַּת תְּרֵי כוֹרֵי לָא שְׁרָא לִי. כְּמַאן? כְּהַאי תַּנָּא, דִּתְנַן: ב״כַּוֶּורֶת הַקַּשׁ וְכַוֶּורֶת הַקָּנִים וּבוֹר סְפִינָה אֲלֶכְּסַנְדְּרִית: אע״פאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שׁוּלַיִם, וְהֵן מַחֲזִיקוֹת מ׳אַרְבָּעִים סְאָה בַּלַּח, שֶׁהֵן כּוֹרַיִים בַּיָּבֵשׁ – טְהוֹרִים. אָמַר אַבָּיֵי: שְׁמַע מִינַּהּ הַאי גּוּדְשָׁא תִּילְּתָא הָוֵי.
Abaye said: I raised the dilemma before my Master, Rabba, when it was practical, when I actually needed to know what to do, and he did not permit me to move even a vessel with a capacity of two kor. The Gemara explains: In accordance with whose opinion did Rabba issue his practical halakhic ruling? In accordance with the opinion of this tanna that we learned in the mishna discussing the laws of ritual purity: A round straw barrel, and a round barrel made of reeds, and the cistern of an Alexandrian ship, which is a large vessel placed on a boat and filled with potable water, although these vessels have bottoms, i.e., they are receptacles, since they have a capacity of forty se’a of liquid, which is the equivalent of two kor of dry goods, they are ritually pure. Even if they come into contact with a source of ritual impurity, they do not become impure. Beyond a certain size, containers are no longer considered vessels and, consequently, cannot become ritually impure. Rabba held: Since with regard to the halakhot of ritual impurity a vessel of two kor is not considered a vessel, it may not be moved on Shabbat. With regard to this mishna, Abaye said: Learn from it that the surplus of dry goods in a vessel relative to liquids is one-third of the contents of the vessel. It says in the mishna that a vessel that can hold forty se’a of liquid holds two kor of dry produce, which is the equivalent of sixty se’a.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר אביי: בעיי מיניה1 {דמר}2 הלכה למעשה, ואפילו חלתא בת ארבעים סאה שהוא כור ושליש כור לא התיר לי. כי האי דתנן בכלים פרק {ט״ו}:⁠3 כוורת הקש וכוורת הקנים ובור ספינה אלכסנדרית, אף על פי שיש להן שולים4 ומחזיקות מ׳ סאה בלח שהן כוריים ביבש – טהורים – כלומר: אינה כלי, לפיכך אינה מקבלת טומאה. והילכתא כרבה.
1. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״מצוה״.
2. כן הושלם בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128 חסר: ״דמר״.
3. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״י״ד״.
4. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״שולמם״.
אמר אביי ש״מ מי׳ גדאשא תילתא הוי דייק לה אביי מדברי המשנה והן מחזיקות ארבעים סאה בלח שהן כורים ביבש כי הכור ל׳ סאין כמו שתמצא בפרק המוכר את הספינה (ב״ב דף פו) כור בל׳ סאה בסלע אני מוכר לך והואיל והכלי שיכיל מן היבש כורים שהן ס׳ סאה לא יכיל מן הלח יותר ממ׳ סאה והם ב׳ שלישי הס׳ מכלל שהשליש הנשאר לא יכילנו הכלי עצמו שלא יהיה גדוש על פי המדה והואיל ובזמן שהוא גדוש יכיל ס׳ אע״פ שמן הלח לא יכיל אלא ארבעים נפקא לן מינה הא דאביי שהגדוש על פי המדה הוא שליש מה שתכילנו כלל המדה:
בעי מיניה דמר – רבה.
בשעת מעשה – שהייתי צריך לדבר.
כמאן – הא דאפי׳ בתרתי כורי לא שרא.
קש – זנבות שבולין אשטריי״ס.
ובור ספינה אלכסנדרית – ספינה גדולה שפורשים בה לים הגדול ומי הים מלוחין ועושין כלי גדול כמין בור ונותנין לתוכו מים יפים.
לח – אין בו גודש.
שהן כוריים – ששים סאה ביבש שהגודש מחזיק שליש בכלים שלהם שהיו עשויין כים שעשה שלמה גובהן כחצי רחבן והם עגולים.
טהורין – דאיתקש כלי עץ לשק דמיטלטל מלא וריקן וזהו אינו מיטלטל מלא דגדול יותר מדאי ואם יטלטלוהו ישבר בידיהם.
ואפילו בת תרי כורי לא שרא לי – לית הילכתא הכי שיתבטל ממנו תורת כלי משום כובדו דאמר בפ״ב דעירובין (דף קב. ושם) ההיא שריתא דהוה בי רבי פדת דהוי שקלי לה עשרה ושדי לה אדשא אמר תורת כלי עליה אפילו אביי גופיה לא קיבלה כדאמרינן בפרק כירה (לקמן דף מה:) מנרתא שאני שאדם קובע לה מקום א״ל אביי והרי כילת חתנים דאדם קובע לה מקום ומותר לנטותה ולפורקה בשבת אלא אמר אביי כו׳ והא דאמרינן בשילהי כל כתבי (לקמן קכא:) פמוטות של בית רבי מותר לטלטלן בשבת א״ל ר׳ זירא בניטלין בידו אחת או בשתי ידים אמר ליה כאותן של בית אביך פירוש שהן גדולות ולא כר״ח ורש״י שפירשו כאותן של בית אביך שהם קטנות דהא מוכח בהדיא בפ׳ כירה (לקמן מו.) דמנורות דלית להו חדקי דכולי עלמא שרי דהיינו פמוטות גדולות.
אמר אביי: בעי מיניה דמר [שאלתי את רבי, רבה] בשעת מעשה, כשהייתי צריך לדעת בפועל מה לעשות, ואפילו בת תרי כורי [שני כורים] לא שרא [התיר] לי לטלטל. ומסבירים: כמאן דעת מי] נהג כך רבא הלכה למעשה — כהאי [כאותו] התנא דתנן כן שנינו דעתו במשנה] בדיני טהרות: כוורת הקש וכוורת העשויה קנים ובור ספינה אלכסנדרית שעושים כלי גדול בספינה וממלאים אותו מים מתוקים לשתייה, אף על פי שכלים אלה יש להם שולים, כיון שהן מחזיקות ארבעים סאה בלח (נוזלים) שהן כוריים ביבשטהורים, אפילו נגע בהם דבר טמא, כי כלים גדולים מעבר לגבול מסויים שוב אינם נחשבים ככלים, ואינם מקבלים עוד טומאה. ועל כך סמך רבה כשאסר לטלטל אפילו כוורת בת שני כורים, שהרי לענין טומאה אינה נחשבת עוד כלי. על המשנה העיר ואמר אביי: שמע מינה האי גודשא תילתא הוי [למד ממנה כי גודש זה שגודשים דברים בכלי, הרי הוא שליש] ממה שהכלי מכיל. שהרי במשנה נאמר שכלי המכיל ארבעים סאה בלח, מכיל שני כורים, שהם שישים סאה, ביבש. הרי שביבש שאפשר לגדוש בו מוסיפים עוד שליש.
Abaye said: I raised the dilemma before my Master, Rabba, when it was practical, when I actually needed to know what to do, and he did not permit me to move even a vessel with a capacity of two kor. The Gemara explains: In accordance with whose opinion did Rabba issue his practical halakhic ruling? In accordance with the opinion of this tanna that we learned in the mishna discussing the laws of ritual purity: A round straw barrel, and a round barrel made of reeds, and the cistern of an Alexandrian ship, which is a large vessel placed on a boat and filled with potable water, although these vessels have bottoms, i.e., they are receptacles, since they have a capacity of forty se’a of liquid, which is the equivalent of two kor of dry goods, they are ritually pure. Even if they come into contact with a source of ritual impurity, they do not become impure. Beyond a certain size, containers are no longer considered vessels and, consequently, cannot become ritually impure. Rabba held: Since with regard to the halakhot of ritual impurity a vessel of two kor is not considered a vessel, it may not be moved on Shabbat. With regard to this mishna, Abaye said: Learn from it that the surplus of dry goods in a vessel relative to liquids is one-third of the contents of the vessel. It says in the mishna that a vessel that can hold forty se’a of liquid holds two kor of dry produce, which is the equivalent of sixty se’a.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אַבָּיֵי חַזְיֵיהּ לְרָבָא דְּקָא דָּאוֵי לְמַעֲרָב. א״לאֲמַר לֵיהּ: וְהָתַנְיָא: ״כׇּל זְמַן שֶׁפְּנֵי מִזְרָח מַאֲדִימִין״!? א״לאֲמַר לֵיהּ: מִי סָבְרַתְּ פְּנֵי מִזְרָח מַמָּשׁ? לָא, פָּנִים הַמַּאֲדִימִין אֶת הַמִּזְרָח. א״דאִיכָּא דְאָמְרִי: רָבָא חַזְיֵיהּ לְאַבָּיֵי דְּקָא דָּאוֵי לְמִזְרָח. א״לאֲמַר לֵיהּ: מִי סָבְרַתְּ פְּנֵי מִזְרָח מַמָּשׁ? פָּנִים הַמַּאֲדִימִין אֶת הַמִּזְרָח. וְסִימָנָיךְ כַּוְּותָא.:
The Gemara relates: Abaye saw that Rava was gazing westward on Shabbat eve to determine whether or not the sky was red and whether or not it was twilight. Abaye said to Rava: Wasn’t it taught in a baraita that twilight is from when the sun sets, as long as the eastern face of the sky is reddened by the light of the sun? Why, then, are you looking westward? Rava said to him: Do you hold that the reference is actually to the eastern face of the sky? No, it is referring to the face of the sky that causes the east to redden, i.e., the west. Some say a different version of that incident. Rava saw that Abaye was gazing eastward. He said to him, do you hold that the reference is to the actual eastern face of the sky? The reference is to the face of the sky that causes the east to redden, i.e., the west. And your mnemonic is a window, as it is on the wall opposite the window that one can see how much sunlight is shining through.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך דו
דוא(שבת לה.) רבא חזייה לאביי דקא דוי למזרח. (כריתות ו.) וכי יתביתון קמי רביכון דוו לפומיה דרביכון דכתיב והיו עיניך רואות את מוריך. (תמיד כו) אמר אביי כיון דגבי הדדי הוו קיימי סגי להו בחד שומר דוי להכא ודוי להכא פי׳ דוי חזי.
א. [זעהן.]
דאוי – מביט ערב שבת לראות אם יש שם אדמומית חמה.
פנים המאדימים את המזרח – לערב חמה שוקעת במערב וזהרורי החמה מאדימין את המזרח כחלון דכשהחמה נכנסת בה מאדמת כותל שכנגדה.
וסימנך כוותא – חלון כמו שפירשתי.
ב מסופר: אביי חזייה [ראהו] את רבא דקא דאוי [שהוא צופה] בערב שבת לצד מערב, לדעת האם האדימו השמים ולידע בכך את זמן בין השמשות. אמר ליה [לו] אביי לרבא: והא תניא [והרי שנינו בברייתא] שזמן בין השמשות הוא כל זמן שפני מזרח מאדימין ומדוע מסתכל אתה למערב? אמר ליה [לו] רבא: מי סברת [האם סבור אתה] שהכוונה לפני המזרח ממש? לא, הכוונה היא לפנים של הרקיע המאדימין את המזרח, שהם ממולם, כלומר, בצד מערב. איכא דאמרי [יש אומרים] כי סיפור זה היה שונה ממה ששנינו. ומספרים סיפור זה בנוסחה שונה קצת. רבא חזייה [ראהו] את אביי דקא דאוי [שהוא צופה] לצד מזרח. אמר ליה [לו] מי סברת [האם סבור אתה] כי הכוונה לפני המזרח ממש? הכוונה היא פנים המאדימין את המזרח, כלומר, צד מערב. וסימניך [וסימנך]: כוותא, שממול לחלון רואים עד כמה נכנסה בו השמש.
The Gemara relates: Abaye saw that Rava was gazing westward on Shabbat eve to determine whether or not the sky was red and whether or not it was twilight. Abaye said to Rava: Wasn’t it taught in a baraita that twilight is from when the sun sets, as long as the eastern face of the sky is reddened by the light of the sun? Why, then, are you looking westward? Rava said to him: Do you hold that the reference is actually to the eastern face of the sky? No, it is referring to the face of the sky that causes the east to redden, i.e., the west. Some say a different version of that incident. Rava saw that Abaye was gazing eastward. He said to him, do you hold that the reference is to the actual eastern face of the sky? The reference is to the face of the sky that causes the east to redden, i.e., the west. And your mnemonic is a window, as it is on the wall opposite the window that one can see how much sunlight is shining through.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) ר׳רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁיְּהַלֵּךְ אָדָם מִשֶּׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה חֲצִי מִיל.: א״ראָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הָרוֹצֶה לֵידַע שִׁיעוּרוֹ שֶׁל ר׳רַבִּי נְחֶמְיָה – יַנִּיחַ חַמָּה בְּרֹאשׁ הַכַּרְמֶל, וְיֵרֵד וְיִטְבּוֹל בַּיָּם וְיַעֲלֶה, וְזֶהוּ שִׁיעוּרוֹ שֶׁל ר׳רַבִּי נְחֶמְיָה.
With regard to that which was taught in the baraita that Rabbi Neḥemya says: The duration of twilight is the time it takes for a person to walk half a mil after the sun sets. Rabbi Ḥanina said: One who wants to know the precise measure of Rabbi Neḥemya’s twilight should do the following: Leave the sun at the top of Mount Carmel, as when one is standing on the seashore he can still see the top of Mount Carmel in sunlight, and descend and immerse himself in the sea, and emerge, and that is Rabbi Neḥemya’s measure of the duration of twilight.
ר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבי נחמיה אומר: משתשקע החמה עד שיעור כדי הילוך חצי מיל – זהו בין השמשות.
אמר רבי {חנינא}:1 הרוצה לידע שיעורו של ר׳ נחמיה – יניח חמה בראש הכרמל, ירד ויטבול בימא של טבריא ויעלה, וזהו שיעור ר׳ נחמיה.
1. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״נחמיה״.
כרמל – הר שעל שפת הים וחמה סמוך לשקיעתה נראית על ראשי ההרים ובכדי שירד ויטבול ויעלה הוי לילה.
וירד ויטבול ויעלה – פי׳ בקונטרס ובתוך כדי שירד ויעלה הוי לילה וקשה דלא ה״ל למינקט סימנא דטבילה אי לאו דאתא לאשמעינן דטבילה מעליא היא ובירוש׳ משמע בפ׳ (ב׳) [א׳] דברכות דמשיעלה מתחיל בין השמשות והשתא קמ״ל דשפיר טבל ועלה לו הערב שמש וה״ה דלפי זה הוה ליה למינקט הרוצה לידע בין השמשות דרבי יהודה אלא שמא סבר כרב יוסף דבין השמשות דרבי יהודה אינו מתחיל משתשקע החמה אלא משהכסיף התחתון.
תוס׳ בד״ה וירד ויטבול כו׳ ועלה לו הערב שמש כו׳. וקשה לרשב״א דלפי זה לא היה לו להזכיר עלייה אלא כשירד ויטבול ותו לא וה״ה דלפי זה כו׳ כצ״ל. ונ״ב פי׳ לפירש״י ל״ק מידי דבין השמשות דר״י הוא משוך טפי אבל השתא דמפרש שיעור שלפני בין השמשות א״כ ה״ה לר׳ יהודה וק״ל (עיין במהרש״א):
ג על מה ששנינו בברייתא שר׳ נחמיה אומר ששיעור בין השמשות הוא בכדי שיהלך אדם משתשקע החמה חצי מיל. אמר ר׳ חנינא: הרוצה לידע באופן מדוייק אימתי הוא שיעורו של ר׳ נחמיה יעשה כן: יניח חמה בראש הכרמל, שכאשר הוא על שפת הים עדיין רואה הוא את ראש הכרמל מואר בשמש. וירד ויטבול בים ויעלה, וזהו שיעורו של ר׳
With regard to that which was taught in the baraita that Rabbi Neḥemya says: The duration of twilight is the time it takes for a person to walk half a mil after the sun sets. Rabbi Ḥanina said: One who wants to know the precise measure of Rabbi Neḥemya’s twilight should do the following: Leave the sun at the top of Mount Carmel, as when one is standing on the seashore he can still see the top of Mount Carmel in sunlight, and descend and immerse himself in the sea, and emerge, and that is Rabbi Neḥemya’s measure of the duration of twilight.
ר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) א״ראָמַר רַבִּי חִיָּיא: הָרוֹצֶה לִרְאוֹת בְּאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם – יַעֲלֶה לְרֹאשׁ הַכַּרְמֶל, וְיִצְפֶּה וְיִרְאֶה כְּמִין כְּבָרָה בַּיָּם, וְזוֹ הִיא בְּאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם. אָמַר רַב: מַעְיָן הַמִּיטַּלְטֵל – טָהוֹר, וְזֶהוּ בְּאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם.:
Because of its similarity to Rabbi Ḥanina’s statement, the Gemara cites that which Rabbi Ḥiyya said: One who wants to see Miriam’s well, which accompanied the Jewish people throughout their sojourn in the desert, should do the following: He should climb to the top of Mount Carmel and look out, and he will see a rock that looks like a sieve in the sea, and that is Miriam’s well. Rav said: A spring that is portable, i.e., that moves from place to place, is ritually pure and is regarded as an actual spring and not as drawn water. And what is a movable spring? It is Miriam’s well.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ר׳ חייא: הרוצה לראות בארה של מרים – יעמד1 בראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה בים, וזהו בארה של מרים.
אמר רב יהודה אמר רב: מעין המטלטל – מטהר, זה היא בארה של מרים.
1. כן בכ״י וטיקן 128. בדפוס וילנא תוקן ל: ״יעלה״.
כמין כברה – סלע עגול ועשוי ככברה.
זהו בארה של מרים – שהיה מתגלגל עם ישראל במדבר בזכותה של מרים דכתיב (במדבר כ) ותמת שם מרים וסמיך ליה ולא היה מים לעדה.
טהור – מלקבל טומאה וטובלין בו דלאו ככלי דמי להיות המים הנובעין ממנו כשאובין ואין לך מעין מיטלטל אלא בארה של מרים.
כבר ידעת שכל כלי העשוי לנחת אינו מקבל טומאה הרי אמרו מה שק מיטלטל מלא וריקן אף כל מיטלטל מלא וריקן מעתה כוורת הקש ר״ל העשויה מזנב השבולת וכוורת הקנים ובור ספינה אלכסנדרית והוא כלי גדול עשוי כמין בור ומכניסין אותו לתוך ספינה גדולה ליכנס שם מים מתוקים אף על פי שיש להם שוליים שנמצאו דומים בזו לכלי והיה לנו לומר מזו שהוא כלי אם היו מחזיקין מ׳ סאה בלח שהם כורים ר״ל ששים סאים ביבש בקצת כלים ר״ל בכל כלי שהוא מרובע ורחבו כפלים בגבהו שכל כגון זה הגודש הוא שליש המוחזק בתוכו טהור שמתוך גדלו אינו מיטלטל ויצא לו מתורת כלי וכן לענין שבת אסור לטלטלו שאין תורת כלי עליו:
העושה מלאכה בערב שבת בין השמשות חייב באשם תלוי עשה מלאכה בערב שבת ובמוצאי שבת בבין השמשות של כל אחד מהם הרי זה חייב חטאת ממה נפשך ודוקא כשהמשיך מלאכתו כל בין השמשות שאם לא כן יש לספקו במקצתו מן היום מקצתו מן הלילה ושמא מה שעשה בערב שבת יום היה ובמוצאי שבת לילה היה וכן הדין לאשם תלוי בבין השמשות אחד ונראה לגדולי הדורות שלפנינו שאפי׳ נודע לו בשבת חייב הואיל ובשני בין השמשות שוגג ואין זו ידיעה לחצי שיעור שאין זו ידיעה בחצי מלאכה שאע״פ שאינו חייב אלא ע״י מלאכת שניהם מ״מ חיובו במלאכת האחד הוא אלא שהא׳ מגלה על חבירו ואחר שכן לא הוצרכו גדולי הרבנים לכתוב ערב שבת ומוצאי שבת בהעלם אחד:
מי שעומד במקום שאינו יכול לעמוד על שיעור חכמים בענין הדלקת נר שבת צריך שידליק בעוד שהשמש נראה במקומות הגבוהים ואם הוא יום המעונן אם הוא בעיר יתבונן בתרנגולים כשהולכים לשכב ובמדבר בעורבים או ירגיש בעשב אחד הנקרא בלשון תלמוד ארנא שעליו נוטים לצד החמה לעולם שחרית למזרח חצי היום זקופה לערב שוחה למערב וכשיראנה שהיא סמוכה לשחיית כלה ידליק:
מעיין המיטלטל שנאמר עליו בכאן שהוא טהור מלקבל טומאה ושטובלין בתוכו שאינו נידון בכלי להיות מים הנובעים בתוכו כשאובים אין לנו בה עסק לענין הוראה שהרי אמרו עליה שזו היא בארה של מרים כלומר שאין לך מעיין המיטלטל בעולם אלא בארה של מרים ולענין הוראה תלמודית אין לנו עסק בה ומ״מ פשוט הוא שאם היה צינור יוצא מן המעיין ונכנס לכלי שאין טובלין בתוך הכלי אפי׳ בשעה שהצינור מקלח בתוכו והרי הן על תורת הדין שהזכרנו במניח כלים תחת הצינור או על הגג בפרק ראשון:
נחמיה. משום דמיון הביטוי מביאים את מה שאמר ר׳ חייא: הרוצה לראות את בארה של מרים שהיתה עוברת עם ישראל ממקום למקום, יעשה כן: יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה סלע כמין כברה (נפה) בים, וזו היא בארה של מרים. ואמר רב בענין זה: מעין המיטלטל שעובר ממקום למקום — טהור ודינו כמעין ממש, ולא כמים שאובים. ואיזה הוא מעין המיטלטל? זהו בארה של מרים.
Because of its similarity to Rabbi Ḥanina’s statement, the Gemara cites that which Rabbi Ḥiyya said: One who wants to see Miriam’s well, which accompanied the Jewish people throughout their sojourn in the desert, should do the following: He should climb to the top of Mount Carmel and look out, and he will see a rock that looks like a sieve in the sea, and that is Miriam’s well. Rav said: A spring that is portable, i.e., that moves from place to place, is ritually pure and is regarded as an actual spring and not as drawn water. And what is a movable spring? It is Miriam’s well.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: ביה״שבֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת דר׳דְּרַבִּי יְהוּדָה – כֹּהֲנִים טוֹבְלִין בּוֹ. לְמַאן? אִילֵימָא לר׳לְרַבִּי יְהוּדָה – סְפֵקָא הוּא!? אֶלָּא ביה״שבֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת דר׳דְּרַבִּי יְהוּדָה, לר׳לְרַבִּי יוֹסֵי כֹּהֲנִים טוֹבְלִין בּוֹ.
Rav Yehuda said that Shmuel said: During Rabbi Yehuda’s twilight, ritually impure priests who want to immerse themselves during the day to become ritually pure, so that sunset will follow immersion and they will be permitted to eat teruma, can still immerse themselves during that period. According to this opinion, twilight is still considered to be day. The Gemara asks: In accordance with whose opinion is that true? If you say that it is in accordance with Rabbi Yehuda’s own opinion, his opinion cited above is that twilight is a period of uncertainty. Therefore, one who immerses at that time may not eat teruma until after the sunset of the following day. Rather, the reference is to twilight of Rabbi Yehuda, in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. Priests can immerse then, as Rabbi Yosei considers that time to still be day, and sunset will follow.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כהנים טובלין בו – ואע״פ שצריכין הערב שמש אחר טבילה לאכול בתרומתן קסבר יממא הוא ויש שהות אחריו לשקיעת החמה.
ספק הוא – לדידיה הואיל וקרי ליה בין השמשות כוליה ספקא הוא ושמא טבלו בלילה ואין כאן הערב שמש.
אלא בין השמשות דרבי יוסי לרבי יהודה לא גרסינן דהא בהדיא אמר שמואל בין השמשות דר׳ יהודה כהנים טובלין בו ומאן דגריס ליה מפרש הכי אלא בין השמשות דר׳ יוסי לרבי יהודה והכי אתמר בין השמשות דר׳ יוסי לרבי יהודה כהנים טובלין בו ואשמעינן שמואל דבין השמשות דר׳ יוסי קדים לדר׳ יהודה ותחילת בין השמשות דר׳ יהודה לר׳ יוסי ליליא הוא ודר׳ יוסי לר׳ יהודה יממא הוא והא בעי הערב שמש נהי דלר׳ יהודה יממא הוא מיהו היכי טביל הא בין השמשות דר׳ יהודה ספק לילה הוא וכיון דבין השמשות דר׳ יוסי כהרף עין מקמי דסליק מטבילה שלים ועייל בין השמשות דר׳ יהודה וספק לילה הוא ואין כאן הערב שמש ולאו מילתא היא דליכא למימר דר׳ יוסי קדים מדקאמר בסיפא אלא דרבי יהודה לר׳ יוסי ופרכינן פשיטא ואי הוה לן לספוקי דדילמא דר׳ יוסי קדים מאי פשיטותא טובא אשמעינן שמואל דאשמעינן דבין השמשות דר׳ יהודה קדים.
ד אמר ר׳ יהודה שכך אמר שמואל: בין השמשות של ר׳ יהודה, כהנים שנטמאו ורוצים לטבול לטהרתם מבעוד יום כדי שאחר טבילתם יהיה להם הערב שמש ויוכלו לאכול בתרומה, עדיין טובלים הם בו, לפי שלדעה זו בין השמשות עדיין נחשב ליום. ושואלים: למאן דעת מי, לאיזו שיטה] אומר אתה כך, אילימא [אם תאמר] שלשיטת ר׳ יהודה עצמו — והלא לדעתו המפורשת בין השמשות ספקא [ספק] הוא, וכפי ששנינו מקודם. ואם כן הטובל בו אינו יכול לאכול בתרומה עד לאחר הערב שמש שלמחרת. אלא הכוונה היא לזמן בין השמשות של ר׳ יהודה שהכהנים יכולים לטבול בו לשיטת ר׳ יוסי, שאותו זמן נחשב לר׳ יוסי כיום, ולאחריו אם כן יהיה להם הערב שמש.
Rav Yehuda said that Shmuel said: During Rabbi Yehuda’s twilight, ritually impure priests who want to immerse themselves during the day to become ritually pure, so that sunset will follow immersion and they will be permitted to eat teruma, can still immerse themselves during that period. According to this opinion, twilight is still considered to be day. The Gemara asks: In accordance with whose opinion is that true? If you say that it is in accordance with Rabbi Yehuda’s own opinion, his opinion cited above is that twilight is a period of uncertainty. Therefore, one who immerses at that time may not eat teruma until after the sunset of the following day. Rather, the reference is to twilight of Rabbi Yehuda, in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. Priests can immerse then, as Rabbi Yosei considers that time to still be day, and sunset will follow.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) פְּשִׁיטָא!? מַהוּ דְתֵימָא: בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת דר׳דְּרַבִּי יוֹסֵי מֵישָׁךְ שָׁיֵיךְ בדר׳בִּדְרַבִּי יְהוּדָה? קָא מַשְׁמַע לַן דְּשָׁלֵים בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת דר׳דְּרַבִּי יְהוּדָה, וַהֲדַר מַתְחֵיל בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת דר׳דְּרַבִּי יוֹסֵי.
The Gemara asks: It is obvious that according to Rabbi Yosei they are immersing themselves during the day. The Gemara answers: Lest you say that the twilight of Rabbi Yosei is subsumed within and takes place at the end of the twilight of Rabbi Yehuda. When the twilight of Rabbi Yehuda ends, Rabbi Yosei’s twilight is also over. It is already night, sunset of that day has already passed, and there is no sunset to enable them to eat teruma. Therefore, he teaches us that Rabbi Yehuda’s twilight ends, and only thereafter does Rabbi Yosei’s twilight begin.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואסיקנא: בתר דשלים בין השמשות דרבי יהודה, מתחיל בין השמשות דר׳ יוסי. הילכך, לר׳ יוסי בבין השמשות דרבי יהודה – טובלין הכהנים בו, דהא עדיין לא העריב השמש, ולכשיעריב השמש – לר׳ יוסי נטהרו.
ערך בין
בין – השמשות (ברכות ב:) רבי יהודה סבר בין השמשות טובא הוי וכי טובלין מבעוד יום טובלין ור׳ מאיר סבר לה כר׳ יהודה דאמר בין השמשות כהרף עין זה נכנס וזה יוצא ואי אפשר לעמוד עליו (שבת לה.) אמר רב יהודה אמר שמואל בין השמשות דר׳ יהודה כהנים טובלין בו למאן אילימא לר׳ יהודא ספיקא הוא אלא בין השמשות דר׳ יהודה לר׳ יוסי כהנים טובלין בו פשיטא מהו דתימא בין השמשות דר׳ יוסי מישך שייך בדרבי יהודה קא משמע לן דשלים בין השמשות דר׳ יהודה והדר מתחיל בין השמשות דרבי יוסי (נדה נג) הך תנא סבר שלים בין השמשות דרבי יהודה ומתחיל בין השמשות דר׳ יוסי והאי תנא סבר בין השמשות דר׳ יוסי מישך שייך בדרבי יהודה.
פשיטא – דלר׳ יוסי כהנים טובלים בו בדר׳ יהודה דהא ספקא דר׳ יוסי כהרף עין וכל למעלה הימנו יממא הוא ושיעוריה דר׳ יהודה נפיש טובא ומעריב שמשיה.
בין השמשות דר׳ יוסי מישך שייך בדר׳ יהודה – בסופו הוא נכלל וכי שלים דר׳ יהודה ליליא הוא אפי׳ לר׳ יוסי וכי טביל בסוף בין השמשות דר׳ יהודה תו ליכא הערב שמש קא משמע לן שמואל דכל בין השמשות דר׳ יהודה לר׳ יוסי יממא הוא וכשר לטבילה והדר מתחיל דר׳ יוסי והוא הערב שמש.
רש״י בד״ה פשיטא דלר׳ יוסי כו׳ ומעריב שמשיה הס״ד. ונ״ב פי׳ אפי׳ בבין השמשות דר׳ יהודה דהוא נפיש טובא ועדיין לא ידע דאיירי שטובל בסוף בין השמשות ודו״ק:
בפרש״י בד״ה פשיטא דלר׳ יוסי כו׳ ומעריב שמשיה כתב מהרש״ל דכאן הס״ד ור״ל דאפילו בבין השמשות דר׳ יודא כו׳ עכ״ל אבל לא שייך למימר דמעריב שמשיה בבין השמשות דרבי יודא כיון דאפי׳ בסופו עדיין לאו לילה ודאי היא לרבי יוסי דאכתי בתר הכי איכא בין השמשות דידיה אלא כמו שכתוב בכל הפירושים ניחא דבבין השמשות דרבי יוסי מעריב שמשיה דהיינו בסופו מעריב שמשיה להתירו באכילת תרומה וק״ל:
ושואלים: אם כן פשיטא [פשוט, מובן מאליו], שהרי לפי ר׳ יוסי טובלים הם מבעוד יום! ומשיבים: מהו דתימא [יכול הייתי לומר] שבין השמשות לשיטת ר׳ יוסי מישך שייך [שייך] זמנו בתוך זמן בין השמשות של ר׳ יהודה, והוא בסופו, ואם כן משהסתיים זמן בין השמשות לר׳ יהודה אף לשיטת ר׳ יוסי הוא הסתיים, ולאחריו הוא לילה וכבר לא יוכל להיות באותו יום הערב שמש. על כן קא משמע לן [השמיע לנו] דשלים קודם נגמר] בין השמשות לשיטת ר׳ יהודה, והדר רק אחר כך] מתחיל בין השמשות לשיטת ר׳ יוסי והוא מאוחר לזה של ר׳ יהודה.
The Gemara asks: It is obvious that according to Rabbi Yosei they are immersing themselves during the day. The Gemara answers: Lest you say that the twilight of Rabbi Yosei is subsumed within and takes place at the end of the twilight of Rabbi Yehuda. When the twilight of Rabbi Yehuda ends, Rabbi Yosei’s twilight is also over. It is already night, sunset of that day has already passed, and there is no sunset to enable them to eat teruma. Therefore, he teaches us that Rabbi Yehuda’s twilight ends, and only thereafter does Rabbi Yosei’s twilight begin.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה כר׳כְּרַבִּי יְהוּדָה לְעִנְיַן שַׁבָּת, וַהֲלָכָה כר׳כְּרַבִּי יוֹסֵי לְעִנְיַן תְּרוּמָה. בִּשְׁלָמָא הֲלָכָה כר׳כְּרַבִּי יְהוּדָה לְעִנְיַן שַׁבָּת – לְחוּמְרָא. אֲבָל לְעִנְיַן תְּרוּמָה – מַאי הִיא? אִילֵימָא לִטְבִילָה? סְפֵקָא הִיא?
Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda with regard to the matter of Shabbat, and the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei with regard to the matter of teruma. The Gemara asks: Granted, concerning the statement that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda with regard to the matter of Shabbat, as like all other cases of uncertainty, the ruling is stringent with regard to Torah prohibitions. However, with regard to teruma, what is the case under discussion? If you say that it is referring to the matter of immersion, immersion is also a case of uncertainty with regard to a Torah law. Why would the ruling be more lenient in that case than in the case of Shabbat?
ר׳ חננאלרש״יר״י מלונילרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ר׳ יוחנן: הילכתא כרבי יהודה לעיניין שבת, דאמר: משתשקע החמה – קדש היום. והילכתא כר׳ יוסי, דאין כהנים טבולי יום אוכלין בתרומה עד שלים בין השמשות דר׳ יוסי.
בשלמא הלכה כר׳ יהודה לענין שבת לחומרא – כלומר מדקאמר ר׳ יוחנן הלכה כר׳ יהודה להכי והלכה כר׳ יוסי להכי ש״מ מספקא ליה הלכך על כרחך לחומרא בעי למיזל ובשלמא כי אמר הלכה כר׳ יהודה לענין שבת איכא למימר דלחומרא אמרה ובע״ש אמר שאם עשה בו מלאכה מביא אשם תלוי אבל במוצ״ש לא עבדינן כוותיה למימרא דביה״ש דידיה ליליא הוא.
אילימא לטבילה – דס״ל דכהנים טובלין בדר׳ יהודה כדקאמר ר׳ יוסי והא לר׳ יוחנן דר׳ יהודה ספיקא הוא מדלענין שבת קאי כוותיה לחומרא.
הלכה כר׳ יהודה. שממהר בין השמשות.
לענין שבת. ואסור לעשות מלאכה משהכסיף התחתון, שאילו היה הלכה כר׳ יהודה בכל ענין, היה מותר לעשות מלאכה כל בין השמשות, דהא מישלים שלים דר׳ יהודה והדר מתחיל דר׳ יוסי.
והלכה כר׳ יוסי לענין תרומה. שאסור לכהנים הטמאים שטבלו לאכול בתרומתן עד שיגמור בין השמשות דר׳ יוסי, שהוא אחר אותו של ר׳ יהודה, ולא אמרינן דעבד הערב השמש עד שיגמור אותו דר׳ (יוסי) [יהודה] והכא לחומרא והכא לחומרא דספיקא דאורייתא הוא.
בר משדה קנין ומחצה. שלש מחלוקות בבבא בתרא, ובאלו הג׳ לבדם הלכה כר׳ יוסף.
כוכב אחד יום שנים בין השמשות. ובלבד שיהו כוכבים בינונים, שאין דרכן להראות ביום, שאם היו גסים כל כך, אפי׳ שלשה הוי יום, שכן דרך לראות כוכבים גדולים ביום.
יש לתמוה היכי פסק הגאון כרבה שהוא מסדר בין השמשות ארוך מאד, והאי מילתא לא מיפרשא שפיר אליבא דרבה, ואם כן כוכב אחד לא יראה אלא קודם שתשקע החמה ופשיטא דיום הוא. אלא ש״מ דכר׳ יוסף סבירא ליה, וקמ״ל שאע״פ ששקעה החמה ונראה כוכב אחד, אפי׳ הכי יום הוא.
שש תקיעות. אף התרועות במנין, (לסדר) [דסדר] שלהם תקיעה ותרועה ותקיעה.
תקיעה. להבטיל את העם ממלאכה, וחנויותיה ממקח.
תקיעה לחלוץ תפילין. שאין נהיגין בשבת, דהא אינן צריכין אות.
לצלות דג קטן. שאם לא תיקן צורך שבת, יוכל לתקן עדיין דבר מועט כגון דג קטן.
או להדביק פת בתנור. ועדיין [יש] שהות כדי שיקרמו פניה, שהיו ממהרין תקיעות כדי להוסיף מחול על הקודש.
ותוקע ומריע ותוקע. הרי שש.
ושובת. חל עליו שם שבת.
הדרן עלך במה מדליקין.
[מתני׳] א. כירה שהסיקוה בקש או בגבבה וכו׳. כירה זו עשויה כעין חצי עיגול, ופתוחה מצד אחד, ופתוחה מלמעלה כשיעור שפיתת שתי קדירות. ופעמים שנותנין בתוכה ופעמים שנותנין על גבה. וכיון שכל כך [נ״א: שהיא כל כך] פתוחה מלמעלה, אינה מחזקת חמימותה כמו כופח שאינה פתוחה מלמעלה אלא שיעור [שפיתת] קדירה אחת. ולא פתוחה ממש אלא חלול כמין כברה, וכל שכן [שאינה] כמו תנור שהוא פתוח פתח קטן מלמעלה וסגור מכל צדדין כי אם מעט. וגחלת קש וגבבה אינה בת קיימה, (מן) [ואין] חמימותה רב וגדול להעלות הבלה לקדירה [מפני] שהיא למעלה, ומשום הכי אין צריך שיגרוף כל הגחלים מתחת הקדירה, כלומר להוציאם חוץ מן הכירה לגמרי, ומשהה על הכירה קדירתו עד חצי הלילה או עד למחר, ולא גזרינן שמא ימצאנה צוננת וירתיחנה, וכיון שלא הדליק אלא בקש ובגבבה, ולא הדליק אלא בתוך הכירה ולא בתוך התנור, גילה דעתו שאינו מתרצה בחמימות קדירתו.
בגפת או בעצים. שגחלתם קיימת זמן מרובה ומוסיפין הבלה בכל עת ומבשלין הקדירה מאיליהם.
לא יתן. מפרש בגמ׳ לא ישהה, אפי׳ לשהות על הכירה מבעוד יום קדירתו אסור.
עד שיגרוף. כל הגחלים לגמרי מכל הכירה, משום דמוסיפין הבלה, וכוונת זה האיש ודעתו בחמימות, שהרי בשל בעצים ובגפת, ושמא ימצאנה בשליש הלילה או בחצי הלילה (ה)⁠צוננת (וירתחנה) [ויחתה] בגחלים שתחתיו.
או עד שיתן אפר. צוננת על גבי גחלים לכבותן ולצונן, וכיון שגילה דעתו שאין רצונו בחמימות קדירתו, תו לא גזרינן שמא יחתה בגחלים אע״פ שהן לוחשין מתחת האפר שנתן עליהן.
בית שמאי אומרים חמין אבל לא תבשיל. כלומר מה הן משהין על גבי כירה כשהסיקוה בקש או בגבבה אע״פ שאינה גרופה, או כשהסיקוה בגפת או בעצים כשהיא גרופה וקטומה, ב״ש סברי דוקא חמין, מים חמין דלא צריכי לבשולי, וליכא למגזר שמא יחתה, ובמעט חמימות סגי להו. אבל תבשיל שאינו מבושל כל צרכו, אע״פ שהוא מבושל כמאכל בן דרוסאי, אסור להשהותו על גבי כירה אף על פי שקטמה, דגזרינן שמא יחתה בגחלים אחר כן. ואפי׳ בגרופה (וקטומה) לגמרי גזרינן גרופה אטו קטומה, אי נמי יכניס [ה]⁠גחלים לכירה אותן שהוציא חוץ לכירה. וב״ה סבירא להו כיון שגילה דעתו מעיקרא שאינו מקפיד בחמימות הקדרה ובבישולא, שהרי גרף אותה או שקטמה, מותר לשהות על גבה [אפי׳ תבשיל דלא בשל כל צרכו].
בית שמאי אומרים נוטלין וכו׳. כלומר כי היכי דפליגי בלשהות, וב״ה מקילין בשהיית הקדירה על גבי הכירה, הכי נמי פליגי בלהחזיר בלילי שבת או בשבת עצמו, דב״ה מקילין ומתירין להחזיר הקדירה שנטל הימנה והשאיר ממנה לצרך מחרתו, ולא גזרינן דילמא אתי לחתויי כיון שרוצה בחמימות קדירתו, שהרי מחזירה על גבי כירתו. ולבית שמאי מחמירין, ואפי׳ במים חמין שהתירו לשהות, אסרו להחזיר.
גמרא. איבעיא להו האי לא יתן (וכו׳) לא יחזיר הוא. אם נטל קדירתו מעל גבי הכירה משתחשך ורוצה להחזירה עליה, התם הוא דבעי׳ גרוף וקטום שכבר נצטננה קצת, ואיכא למיחש דילמא אתי לחתויי אם לא היה גרוף וקטום.
אבל לשהות. קדירה על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה מותר, כיון שהגיע למאכל בן דרוסאי.
מתני׳ כחנניה היא. כלומר כדברי חנניה דתני בפ״ק כל שהוא כמאכל בן דרוסאי, מותר לשהותו על גבי כירה אע״פ שאינה גרופה וקטומה. וסיפא דהדר תנא פלוגתא דב״ש וב״ה בחזרה, הכי קאמר, הך חזרה דאמרי לך דמותר להחזיר כשהוא גרוף וקטום, לאו דברי הכל היא, אלא מחלוקת ב״ש וב״ה היא, שב״ש אסרי להחזיר אפי׳ חמין, ובהשהאה לבדה הוא דשרו חמין, אבל לא בחזרה.
או דילמא האי לא יתן לא ישהה הוא אפי׳ לשהות. בעיין אליבא דדברי הכל גרוף וקטום, ולא סבירא להו לב״ש ולב״ה הא דחנניה. וליכא לאוקמה הא דחנניה בצלי, דהא קאמר על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה. וב״ש וב״ה בתרתי פליגי, דבית שמאי מחמרי בשהיה דלא שרו אלא חמין, ובחזרה כלל וכלל לא, כיון שנצטננו קצת. וב״ה שרו אפי׳ החזרת תבשיל כיון שהוא גרוף וקטום.
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן הלכה כרבי יהודה לענין שבת. כלומר: בכניסת שבת, והיינו לחומרא אבל ביציאתו לא אלא כרבי יוסי. וכי קאמר וכרבי יוסי לענין תרומה, הוא הדין דהוה מצי למימר לענין מוצאי שבת.
ומהא דרבי יוחנן לא שמעינן אי כרבה אי כרב יוסף. והרב אלפסי ז״ל פסק כרבה משום דקיימא לן (ב״ב קיד:) דכל היכא דפליגי רבה ורב יוסף הלכתא כותיה חוץ משדה ענין ומחצה, ועוד דספיקא דאורייתא הוא ולחומרא נקטינן.
ומורי הרב ז״ל פסק כרב יוסף, דכי קיימא לן כרבה הני מילי כל היכא דפליגי בסברא דנפשייהו ומשום דאמרינן בהוריות (הוריות יד.) רב יוסף סיני רבה עוקר הרים, אבל הכא מפי השמועה הם חולקים, מר אמר לה משמיה דרב יהודה ומר אמר לה משמיה דרב יהודה. ועוד דסוגיין הכא כרב יוסף, דאמרינן אביי חזייה לרבא דקא דוי למערב אמר ליה והתניא כל זמן שפני מזרח מאדימין אמר ליה פנים המאדימין את המזרח, והיינו כרב יוסף דקא דוי למערב למחזי אם פניו מאדימין ואכתי יממא הוא כרב יוסף, דאי כרבה ולמיחזי אם שקעה חמה, מאי קא אמר ליה אביי והתניא כל זמן שפני מזרח מאדימין, והלא פני מזרח המאדימין דאדכר בברייתא אינו סימן ליום וגם לא סימן לסוף בין השמשות, דהא בין השמשות מושך והולך עד שיכסיף העליון והשוה לתחתון. ומיהו אף על גב דמתחזי מהאי עובדא דכדרב יוסף סבירא ליה לא עבדינן ביה עובדא לקולא אלא לחומרא. אלו דבריו. ועוד יש להביא ראיה מברייתא דקא מייתי בירושלמי בפרק קמא דברכות (ברכות ה״א) כל זמן שפני מזרח מאדימות זהו יום, הכסיפו זהו בין השמשות, השחירו זהו לילה, והא אתיא כרב יוסף.
ועם כל זה יש לי ללמד זכות על דברי הרב אלפסי ז״ל, חדא דהא רבי יוחנן ספוקי מספקא ליה בבין השמשות כמאן, והלכך פסק כרבי יהודה בהכנסת השבת שהוא השיעור המוקדם וכרבי יוסי לענין תרומה ומוצאי שבת שהוא השיעור המאוחר שבכולן, וכיון שכן על כרחין לחומרא אזלינן בכולהו. ועוד דאם איתא לימא הלכה כרבי נחמיה לענין שבת, דלדידיה התחלת בין השמשות משתשקע החמה ואף על פי שפני מזרח מאדימין, אלא ודאי רבי יוחנן כרבה סבירא ליה, וכי נקט רבי יהודה הוא הדין דהוה מצי למימר כרבי נחמיה דהתחלת בין השמשות שוה לשניהם, אלא משום דרבי יהודה קדים בברייתא נקט רבי יהודה, ועוד דמשום דרבי יהודה שעוריה משיך טפי מדרבי נחמיה ואפילו הכי לא קיימא לן כותיה לא באפוקי שבתא ולא לגבי תרומה נקטינן לדרבי יהודה.
ומאי דקשיא ליה לרבנו הרב ז״ל, יש לי לומר דהא דקא דוי למחזי אם הכסיפו פני מזרח דהיינו סלוק אדמימות מן המזרח לגמרי דהכספת פנים היינו סלוק אדמימות כמו שכתבתי למעלה (רשב״א שבת לד: ד״ה הכסיף) וכדי לערב או להטמין קא דוי ביה, ואמר ליה מי סברת דסלוק אדמימות מן המזרח בלבד בעינן סלוק אדמימות כל פני מערב בעינן. כך נראה לי.
אמר רבה בר חנה שכך אמר ר׳ יוחנן: הלכה כר׳ יהודה לענין דיני שבת, והלכה כר׳ יוסי לענין תרומה. ושואלים: בשלמא [נניח] לענין הלכה כר׳ יהודה לענין שבת, אפשר לומר שכמו בשאר ספיקות בשבת פוסקים לחומרא [להחמיר], כדין כל ספק שמן התורה. אבל לענין תרומהמאי היא [מה הוא] המקרה שבו מדובר? אילימא [אם נאמר] לענין טבילה — והלא אף טבילה ספקא [ספק] שמן התורה היא, ומדוע נקל בו יותר מבדיני שבת?
Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda with regard to the matter of Shabbat, and the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei with regard to the matter of teruma. The Gemara asks: Granted, concerning the statement that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda with regard to the matter of Shabbat, as like all other cases of uncertainty, the ruling is stringent with regard to Torah prohibitions. However, with regard to teruma, what is the case under discussion? If you say that it is referring to the matter of immersion, immersion is also a case of uncertainty with regard to a Torah law. Why would the ruling be more lenient in that case than in the case of Shabbat?
ר׳ חננאלרש״יר״י מלונילרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144