הלכה כר׳ יהודה. שממהר בין השמשות.
לענין שבת. ואסור לעשות מלאכה משהכסיף התחתון, שאילו היה הלכה כר׳ יהודה בכל ענין, היה מותר לעשות מלאכה כל בין השמשות, דהא מישלים שלים דר׳ יהודה והדר מתחיל דר׳ יוסי.
והלכה כר׳ יוסי לענין תרומה. שאסור לכהנים הטמאים שטבלו לאכול בתרומתן עד שיגמור בין השמשות דר׳ יוסי, שהוא אחר אותו של ר׳ יהודה, ולא אמרינן דעבד הערב השמש עד שיגמור אותו דר׳ (יוסי) [יהודה] והכא לחומרא והכא לחומרא דספיקא דאורייתא הוא.
בר משדה קנין ומחצה. שלש מחלוקות בבבא בתרא, ובאלו הג׳ לבדם הלכה כר׳ יוסף.
כוכב אחד יום שנים בין השמשות. ובלבד שיהו כוכבים בינונים, שאין דרכן להראות ביום, שאם היו גסים כל כך, אפי׳ שלשה הוי יום, שכן דרך לראות כוכבים גדולים ביום.
יש לתמוה היכי פסק הגאון כרבה שהוא מסדר בין השמשות ארוך מאד, והאי מילתא לא מיפרשא שפיר אליבא דרבה, ואם כן כוכב אחד לא יראה אלא קודם שתשקע החמה ופשיטא דיום הוא. אלא ש״מ דכר׳ יוסף סבירא ליה, וקמ״ל שאע״פ ששקעה החמה ונראה כוכב אחד, אפי׳ הכי יום הוא.
שש תקיעות. אף התרועות במנין, (לסדר) [דסדר] שלהם תקיעה ותרועה ותקיעה.
תקיעה. להבטיל את העם ממלאכה, וחנויותיה ממקח.
תקיעה לחלוץ תפילין. שאין נהיגין בשבת, דהא אינן צריכין אות.
לצלות דג קטן. שאם לא תיקן צורך שבת, יוכל לתקן עדיין דבר מועט כגון דג קטן.
או להדביק פת בתנור. ועדיין [יש] שהות כדי שיקרמו פניה, שהיו ממהרין תקיעות כדי להוסיף מחול על הקודש.
ותוקע ומריע ותוקע. הרי שש.
ושובת. חל עליו שם שבת.
הדרן עלך במה מדליקין.
[מתני׳] א. כירה שהסיקוה בקש או בגבבה וכו׳. כירה זו עשויה כעין חצי עיגול, ופתוחה מצד אחד, ופתוחה מלמעלה כשיעור שפיתת שתי קדירות. ופעמים שנותנין בתוכה ופעמים שנותנין על גבה. וכיון שכל כך [נ״א: שהיא כל כך] פתוחה מלמעלה, אינה מחזקת חמימותה כמו כופח שאינה פתוחה מלמעלה אלא שיעור [שפיתת] קדירה אחת. ולא פתוחה ממש אלא חלול כמין כברה, וכל שכן [שאינה] כמו תנור שהוא פתוח פתח קטן מלמעלה וסגור מכל צדדין כי אם מעט. וגחלת קש וגבבה אינה בת קיימה, (מן) [ואין] חמימותה רב וגדול להעלות הבלה לקדירה [מפני] שהיא למעלה, ומשום הכי אין צריך שיגרוף כל הגחלים מתחת הקדירה, כלומר להוציאם חוץ מן הכירה לגמרי, ומשהה על הכירה קדירתו עד חצי הלילה או עד למחר, ולא גזרינן שמא ימצאנה צוננת וירתיחנה, וכיון שלא הדליק אלא בקש ובגבבה, ולא הדליק אלא בתוך הכירה ולא בתוך התנור, גילה דעתו שאינו מתרצה בחמימות קדירתו.
בגפת או בעצים. שגחלתם קיימת זמן מרובה ומוסיפין הבלה בכל עת ומבשלין הקדירה מאיליהם.
לא יתן. מפרש בגמ׳ לא ישהה, אפי׳ לשהות על הכירה מבעוד יום קדירתו אסור.
עד שיגרוף. כל הגחלים לגמרי מכל הכירה, משום דמוסיפין הבלה, וכוונת זה האיש ודעתו בחמימות, שהרי בשל בעצים ובגפת, ושמא ימצאנה בשליש הלילה או בחצי הלילה (ה)צוננת (וירתחנה) [ויחתה] בגחלים שתחתיו.
או עד שיתן אפר. צוננת על גבי גחלים לכבותן ולצונן, וכיון שגילה דעתו שאין רצונו בחמימות קדירתו, תו לא גזרינן שמא יחתה בגחלים אע״פ שהן לוחשין מתחת האפר שנתן עליהן.
בית שמאי אומרים חמין אבל לא תבשיל. כלומר מה הן משהין על גבי כירה כשהסיקוה בקש או בגבבה אע״פ שאינה גרופה, או כשהסיקוה בגפת או בעצים כשהיא גרופה וקטומה, ב״ש סברי דוקא חמין, מים חמין דלא צריכי לבשולי, וליכא למגזר שמא יחתה, ובמעט חמימות סגי להו. אבל תבשיל שאינו מבושל כל צרכו, אע״פ שהוא מבושל כמאכל בן דרוסאי, אסור להשהותו על גבי כירה אף על פי שקטמה, דגזרינן שמא יחתה בגחלים אחר כן. ואפי׳ בגרופה (וקטומה) לגמרי גזרינן גרופה אטו קטומה, אי נמי יכניס [ה]גחלים לכירה אותן שהוציא חוץ לכירה. וב״ה סבירא להו כיון שגילה דעתו מעיקרא שאינו מקפיד בחמימות הקדרה ובבישולא, שהרי גרף אותה או שקטמה, מותר לשהות על גבה [אפי׳ תבשיל דלא בשל כל צרכו].
בית שמאי אומרים נוטלין וכו׳. כלומר כי היכי דפליגי בלשהות, וב״ה מקילין בשהיית הקדירה על גבי הכירה, הכי נמי פליגי בלהחזיר בלילי שבת או בשבת עצמו, דב״ה מקילין ומתירין להחזיר הקדירה שנטל הימנה והשאיר ממנה לצרך מחרתו, ולא גזרינן דילמא אתי לחתויי כיון שרוצה בחמימות קדירתו, שהרי מחזירה על גבי כירתו. ולבית שמאי מחמירין, ואפי׳ במים חמין שהתירו לשהות, אסרו להחזיר.
גמרא. איבעיא להו האי לא יתן (וכו׳) לא יחזיר הוא. אם נטל קדירתו מעל גבי הכירה משתחשך ורוצה להחזירה עליה, התם הוא דבעי׳ גרוף וקטום שכבר נצטננה קצת, ואיכא למיחש דילמא אתי לחתויי אם לא היה גרוף וקטום.
אבל לשהות. קדירה על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה מותר, כיון שהגיע למאכל בן דרוסאי.
מתני׳ כחנניה היא. כלומר כדברי חנניה דתני בפ״ק כל שהוא כמאכל בן דרוסאי, מותר לשהותו על גבי כירה אע״פ שאינה גרופה וקטומה. וסיפא דהדר תנא פלוגתא דב״ש וב״ה בחזרה, הכי קאמר, הך חזרה דאמרי לך דמותר להחזיר כשהוא גרוף וקטום, לאו דברי הכל היא, אלא מחלוקת ב״ש וב״ה היא, שב״ש אסרי להחזיר אפי׳ חמין, ובהשהאה לבדה הוא דשרו חמין, אבל לא בחזרה.
או דילמא האי לא יתן לא ישהה הוא אפי׳ לשהות. בעיין אליבא דדברי הכל גרוף וקטום, ולא סבירא להו לב״ש ולב״ה הא דחנניה. וליכא לאוקמה הא דחנניה בצלי, דהא קאמר על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה. וב״ש וב״ה בתרתי פליגי, דבית שמאי מחמרי בשהיה דלא שרו אלא חמין, ובחזרה כלל וכלל לא, כיון שנצטננו קצת. וב״ה שרו אפי׳ החזרת תבשיל כיון שהוא גרוף וקטום.