ולא מצא רב יהודה פירוק והעמיד רבה משנתינו בקורנס של נפחין והוא הדין לכל קורנס. ושמעינן מינה דכל דבר שמלאכתו אפילו לאיסור כגון מלאכת הקורנס של נפחים שהן עושי מלאכת כלי נחשת וברזל, ומלאכתם שהוכנו לכך אסורה בשבת, אם הוצרכו לדבר1 שהוא מותר בשבת, כגון פיצוע האגוזים שהן הכנת מאכל ואינה מלאכה, מותר.
ואקשינן עליה: והא מדוכה אם יש בה שום מטלטלין ואם לאו אין2 מטלטלין אותה. דכיון שמלאכתה לאיסור היא אפילו לצורך גופה אין מטלטלין אותה.
ופריק ליה מני מתניתא דאמר, ר׳ נחמיה היא, דאמר אין כלי ניטל אלא לצורך תשמישו3 – פירוש: מצאנו ר׳ נחמיה שאמר בפירוש אפילו טלית ואפילו {תרווד}4 אין ניטלין אלא לצורך, והיא טלית ללבישה, ותרווד לאכל בו. ומתני׳ דקתני נוטל אדם קורנס לפצע בו {וקרדום}5 דלא כר׳ נחמיה.
ותוב אקשינן עליה: ושוין שאם6 קיצב עליו בשר וכו׳ ופשוטה היא. ומוקמינן להני מתניתא לדברי הכל ואפילו לרבנן ומודו רבנן במדוכה ובעלי דכיון דקפיד עליה מכין עליה מקום וגמר בדעתו שלא לטלטלם מאותו מקום, לפיכך אסור לטלטלם מן המקום המוכן להם. ודין אילי7 כדין סיכי זיירי ומזורי.
פירוש סיכי – הן יתידות המכונין לנער בהן משי וכדומה לו. והן תרגום יתידות סיכי.
זיירי – כלי עץ כגון קרשים שכובשין בהן הבגדים. כדתנן מכבש של בעלי בתים.
מזורי – כלי עץ שהכובס מכה בו הבגדים על אבן בעת שמלבנן.
ואילו כולן קפיד עליהן שלא יתעוותו או יפגמו. שאם יפגמו יקרעו הבגדים והמשי. לפיכך מסיח דעתו מטלטלם8 ונעשו מוקצים ועל כן אסור לטלטלם. וכך זה מפורשין בתלמוד ארץ ישראל. בזיירא די עצר9 ביה במזורה די חבוט ביה בבוכנא10 די כתיש ביה. ונתבררו דברי משנתינו כי כל הקורנס מותר לפצע בו אגוזין ואפילו קורנס של זהבים.
ובקורנס של בשמים חלקו בו ר׳ חייא בר אבין ורב שמן בר אבא משמיה דרבי יוחנן. ר׳ חייא אוסר. ורב שמן מתיר. ומיסתברא כר׳ חייא חדא דכיון דקפיד עליה דלא ליפגום כזיירי דמי. ותוב דהוא אשכחן דהוה תדיר קמיה ר׳ יוחנן דהוה גריס ודייק. והוה מהדר תלמודיה עליה כל תלתין יומין.
תנו רבנן: פגה שטמנה בתבן וחררה שטמנה בגחלים אם מגולה מקצתה מותר לטלטלה ואם לאו אסור.
אלעזר בן תדאי: תוחבן בכוש11 או בכרכר והן נינערות מאיליהן.
פירוש פגא – כדכתיב התאינה חנטה פגיה והן פירות שלא נתבשלו באילן וטמנם בתבן להתבשל בחמות התבן להוכשר לאכילה. וחררה על גבי גחלים טמנה בהם ליאפות מבעוד יום ובא בשבת לנוטלן תנא קמא סבר אסור להסיר הגחלים או התבן מעליהן וליטלן. אלא אם מקצתן מגולין אוחז בידו המקום המגולה ושומטן ואם אין בהן מקום מגולה בחררה בלא גחלים. ובפגה בלא תבן אסור לטלטלן.
ואלעזר בן תדאי סבר אף על פי שאין בהן מקום מגולה תוחבו בכוש או בכרכר – פירוש: נועץ בהן כוש והוא דתנן כוש שבלע את הצינורה או כרכר שהוא וכו׳. ומגביהין ונופלין התבן או הגחלים מעליהן ואחרי כן נוטלן בידו שלא נמצא טילטול הגחלים והתנן כדרכן אלא מן הצד. ואמר רב נחמן הלכה כאלעזר בן תדאי.
ומקשינן: וכי רב נחמן סבר דטילטול12 מן הצד לאו שמיה טילטול.
והא רב נחמן בפרק ר׳ אליעזר אומר תולין. בסופו בגמרא הקש שעל גבי מיטה לא ינענוענו בידו וכו׳.
אמר רב נחמן האי פוגלא מלמעלן למטן שרי.
ממטן למעלן אסיר – פירוש: אם יש לאדם פוגלא טמונה בתבן או אפילו בעפר תוחח13 עומדת כעין נטועה ראשה טמונה ועליה מגולין עכשיו כשבא לנוטלה אם אוחזו בעלים ומושך הראש ומסלקה זהו ממעלה למטה. אף על פי כשמגביה התבן והעפר משתרבב במקומן ויורד שרי אבל לאחוז קצה הראש הטמונה ולהגביהה ממטה למעלה לא. אלמא שטילטול מן הצד שמיה טילטול.
ומפרקינן: הדר ביה מההיא. מחט שניטל חרירה או עוקצה.
פירוש חרירה – הנקב שלה. עוקצה – ראשה, הוא חידודה. תירגמה אביי אליבה דרבה14 בגלמי והן פשוטין כדתנן גלמי כלי מתכות טהורין פשוטיהן טמאין ואילו הן כו׳. והן חוטי ברזל משוכין וחתך אותן חתיכות חתיכות ולוקח מהן האומן כשיעור אורך מחט ומחדד ראשה האחת ונוקב הקצה השֵני ונעשה מחט. קודם שיחדדנה וינקבנה נקראת אותה החתיכה גולם. כגון זו וכיוצא בה שהן עומדות להעשות כלי ניטלין בשבת. אבל מחט שניטל חדודה או עוקצה אסור.
גרוטאות – הוא לשון יון. ופתרונו כלי מוכן להטיל בו התגר כלי נחשת או כלי ברזל שבורין שיזדמנו לו לקנותם קונה ומשליכם לאותו כלי כדי להתיכם. ונקראין גרוטאות ומיכן נהגו לקראות לתגר גרוטאות.
אסובי ינוקא – פירוש: כשנופל ערלת הגרון של תינוק, משִימה15 החיה אצבעות16 בפיו ומסלקת אותה הערלה, ופעמים שמקיא התינוק.
1. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״לוצר״.
2. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״ואין״.
3. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״תשמשו״.
4. כן הושלם בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128 חסר.
5. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״ומדוכה״.
6. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״שמים״.
7. כן בכ״י וטיקן 128. בדפוס וילנא תוקן ל: ״אילו״.
8. כן בכ״י וטיקן 128, וכן בספר הנר בשם רב האיי ור״ח. בדפוס וילנא תוקן ל: ״מטלטולם״. בערוך ״זיירי״: ״מלטלטלם״.
9. בערוך ״זיירי״: ״די עצר״. בספר הנר בשם רב האיי ור״ח: ״דעצר״. בכ״י וטיקן 128 אולי: ״דועצר״.
10. כן בספר הנר בשם רב האיי ור״ח, וכן בערוך ״זיירי״. בכ״י וטיקן 128: ״בכיבאנה״.
11. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״כוש״.
12. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״מטילטול״.
13. כן בכ״י וטיקן 128, וכן בערוך ״פגלא״, וכן בכ״י קאופמן משנה אהלות י״ח:ח׳, בירושלמי, ובעוד מקורות.
14. כן בכ״י וטיקן 128. בדפוס וילנא תיקנו ל: ״דרבא״.
15. כן בערוך ״אסובי״. בכ״י וטיקן 128: ״משִמה״ עם חיריק תחת הש׳ במקום הי׳.
16. כן בכ״י וטיקן 128. בספר הנר בשם ר״ח: ״אצבעה״. בערוך ״אסובי״: ״האצבע״.