האי פסול הוא – שנעשה בפסול דטומאה דחויה היא בציבור אלא שכאן גזירת הכתוב לפוטרן בו.
האי בר אכילה הוא – כדתנן (לעיל דף עו:) הפסח שבא בטומאה נאכל בטומאה.
(1) 
הַאי פָּסוּל למ״ד לְמַאן דְּאָמַר רָאוּי לַאֲכִילָה הַאי נָמֵי רָאוּי לַאֲכִילָה הוּא.
הַאי פָּסוּל this one is disqualified, and the prohibition does not apply. However, according to the one who says that it depends on whether the offering is fit for eating, this offering that is brought in a state of ritual impurity is also fit for eating, and the prohibition of breaking a bone therefore applies.
האי [זה] פסול הוא ושבירה מותרת בו. ואילו לדעת מאן [מי] שאמר ודייק מלשון הכתוב שהכל תלוי אם פסח ראוי לאכילה — האי נמי [זה גם כן] הפסח הבא בטומאה ראוי לאכילה הוא ואסור אף בשבירה.
this one is disqualified, and the prohibition does not apply. However, according to the one who says that it depends on whether the offering is fit for eating, this offering that is brought in a state of ritual impurity is also fit for eating, and the prohibition of breaking a bone therefore applies.
הכל
(2) רַב יוֹסֵף אָמַר אכִּי הַאי גַוְונָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא אֵין בּוֹ מִשּׁוּם שְׁבִירַת הָעֶצֶם דר׳ דְּרַבִּי לְאַקּוֹלֵי קָא אָתֵי וְהַאי הָא פָּסוּל הוּא.
Rav Yosef said: In a case like this, in which the Paschal lamb was brought in a state of ritual impurity, everyone agrees that it is not subject to the prohibition of breaking a bone. This is because Rabbi Yehuda HaNasi only came to be lenient, and this offering is disqualified due to the fact that it is ritually impure, despite the fact that such an offering is accepted and therefore obligatory.
רב יוסף אמר: כי האי גוונא [כגון זה] פסח הבא בטומאה — דכולי עלמא [לדעת הכל] אין בו משום איסור שבירת העצם, כי רבי לאקולי קא אתי [להקל בא] והאי הא פסול הוא [ופסח זה שבא בטומאה הרי פסול הוא] אף שגזירת הכתוב שעולה לרצון.
Rav Yosef said: In a case like this, in which the Paschal lamb was brought in a state of ritual impurity, everyone agrees that it is not subject to the prohibition of breaking a bone. This is because Rabbi Yehuda HaNasi only came to be lenient, and this offering is disqualified due to the fact that it is ritually impure, despite the fact that such an offering is accepted and therefore obligatory.
הכל
(3) אֶלָּא הָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר וְנִפְסַל אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ למ״ד לְמַאן דְּאָמַר כָּשֵׁר בהָא כָּשֵׁר הוּא למ״ד לְמַאן דְּאָמַר רָאוּי לַאֲכִילָה הָא הַשְׁתָּא לָאו רָאוּי לַאֲכִילָה הוּא.
Rather, the practical difference between them is with regard to a Paschal lamb that had a time when it was valid and then became disqualified. According to the one who says that the verse should be understood as indicating that the prohibition of breaking a bone applies only to a valid Paschal lamb, this one is valid and the prohibition applies. According to the one who says that the prohibition applies only to an offering that is fit for eating, it is not fit for eating now, and therefore the prohibition does not apply.
היתה לו שעת הכושר ונפסל איכא בינייהו מאן דאמר כשר הא כשר הוא – לא משום דדריש בו בכשר ולא בפסול משמע ליה הכי דהא ר׳ שמעון מפרש לעיל מילתיה דת״ק דקתני נמי בו בכשר ולא בפסול וקאמר אחד זה ואחד זה אין בו משום שבירת עצם אלא דרב יוסף לא מצי למישכח מידי דאיכא בינייהו אלא היתה לו שעת הכושר ונפסל.
אלא לענין פסח שהיתה לו שעת הכושר (שעה שהיה כשר בה) ונפסל לאחר מכן, איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל למעשה] למאן דאמר [לדעת מי שאמר] ודייק מהפסוק שדווקא פסח אסור בשבירה כשר — הא [הרי] כשר הוא פסח זה. לדעת מאן [מי] שאמר ודייק מהפסוק שצריך הפסח להיות ראוי לאכילה הרי השתא [עכשיו] לאו [אינו] ראוי לאכילה.
Rather, the practical difference between them is with regard to a Paschal lamb that had a time when it was valid and then became disqualified. According to the one who says that the verse should be understood as indicating that the prohibition of breaking a bone applies only to a valid Paschal lamb, this one is valid and the prohibition applies. According to the one who says that the prohibition applies only to an offering that is fit for eating, it is not fit for eating now, and therefore the prohibition does not apply.
הכל
(4) אַבָּיֵי אָמַר כ״ע כּוּלֵּי עָלְמָא כָּל כִּי הַאי גַוְונָא אֵין בּוֹ מִשּׁוּם שְׁבִירַת הָעֶצֶם מַאי טַעְמָא הַשְׁתָּא מִיהַת הָא פָּסוּל הוּא אֶלָּא שְׁבִירַת הָעֶצֶם מִבְּעוֹד יוֹם אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ למ״ד לְמַאן דְּאָמַר כָּשֵׁר הָא כָּשֵׁר הוּא למ״ד לְמַאן דְּאָמַר רָאוּי לַאֲכִילָה הַשְׁתָּא לָאו בַּר אֲכִילָה הוּא.
Abaye said: In any case like this, everyone agrees that it is not subject to the prohibition of breaking a bone. What is the reason? Now, at least, it is disqualified. Rather, the halakha with regard to breaking a bone while it is still day on Passover eve is the practical difference between them. According to the one who says the verse should be understood as applying the prohibition to any Paschal lamb that is valid, this one is valid and the prohibition applies. According to the one who says the prohibition applies to a Paschal lamb that is fit for eating, now it is not fit for eating and therefore the prohibition does not yet apply.
אביי אמר: כולי עלמא [לדעת הכל] כל כי האי גוונא [כגון זה] אין בו משום איסור שבירת העצם, מאי טעמא השתא מיהת הא פסול הוא [עכשיו מכל מקום פסול הוא] אלא בדין שבירת העצם מבעוד יום לפני זמן אכילתו איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל]. לדעת מאן [מי] שאמר ודייק מהפסוק שדווקא כשר אסור בשבירה הא [הרי] כשר הוא, ואילו לדעת מאן [מי] שאמר ראוי לאכילה על כל פנים השתא [עכשיו] לפני שהגיע הלילה — לאו בר אכילה הוא [אינו ראוי לאכילה],
Abaye said: In any case like this, everyone agrees that it is not subject to the prohibition of breaking a bone. What is the reason? Now, at least, it is disqualified. Rather, the halakha with regard to breaking a bone while it is still day on Passover eve is the practical difference between them. According to the one who says the verse should be understood as applying the prohibition to any Paschal lamb that is valid, this one is valid and the prohibition applies. According to the one who says the prohibition applies to a Paschal lamb that is fit for eating, now it is not fit for eating and therefore the prohibition does not yet apply.
הכל
(5) מֵיתִיבִי רַבִּי אוֹמֵר גנִמְנִין עַל מוֹחַ שֶׁבָּרֹאשׁ וְאֵין נִמְנִין עַל מוֹחַ שֶׁבַּקּוּלִית עַל מוֹחַ שֶׁבָּרֹאשׁ מ״ט מַאי טַעְמָא הוֹאִיל וְיָכוֹל לְגוֹרְרוֹ וּלְהוֹצִיאוֹ וְאִי ס״ד סָלְקָא דַעְתָּךְ שְׁבִירַת הָעֶצֶם מִבְּעוֹד יוֹם שַׁפִּיר דָּמֵי קוּלִית נָמֵי נִתְבְּרֵיהּ מִבְּעוֹד יוֹם וְנַפְּקוּהּ לְמוֹחַ דִּידֵיהּ וְנִמְנוֹ עֲלֵיהּ.
The Gemara raises an objection: Rabbi Yehuda HaNasi says: One may register for a Paschal lamb to eat the marrow of the head, and one may not register for the purpose of eating the marrow of the thigh bone. The Gemara clarifies: What is the reason one may register for the marrow of the head? It is since one can extract it from inside the head and remove it without breaking any of the bones, which is not the case with regard to marrow from the thigh bone. And if it should enter your mind to say that breaking a bone while it is still day seems well, Rabbi Yehuda HaNasi should hold that we may break the thigh bone as well and remove its marrow, and it should be permitted to register for it.
נמנין על מוח שבראש – אפילו לא נמנה אלא על המוח יצא.
ואין נמנין על מוח הקולית – מפני שאסור לשוברה ולהוציאו אבל מוח הראש יכול להוציא ולגוררו בקיסם דרך האף.
מיתיבי [מקשים], רבי אומר: נמנין באכילת הפסח על מוח שבראש ואין נמנין לאכילה על מוח שבקולית (עצם הירך). ונברר: על מוח שבראש מאי טעמא [מה טעם] נמנים — הואיל ויכול לגוררו ממקומו ולהוציאו בלא לשבור עצם מן הקרבן מה שאין כן במוח שבקולית. ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] לומר ששבירת העצם מבעוד יום שפיר דמי [יפה וראוי הוא] לשיטת רבי קולית נמי נתבריה [גם כן נשברנה] מבעוד יום ונפקוה למוח דידיה ונמנו עליה [ויוציאו את המוח שלה ממנה וימנו עליה]
The Gemara raises an objection: Rabbi Yehuda HaNasi says: One may register for a Paschal lamb to eat the marrow of the head, and one may not register for the purpose of eating the marrow of the thigh bone. The Gemara clarifies: What is the reason one may register for the marrow of the head? It is since one can extract it from inside the head and remove it without breaking any of the bones, which is not the case with regard to marrow from the thigh bone. And if it should enter your mind to say that breaking a bone while it is still day seems well, Rabbi Yehuda HaNasi should hold that we may break the thigh bone as well and remove its marrow, and it should be permitted to register for it.
הכל
(6) אָמַר לָךְ אַבָּיֵי וּלְטַעְמָיךְ מִשֶּׁחָשֵׁיכָה נָמֵי נַיְיתֵי גּוּמַרְתָּא וְנַיחֵות עֲלֵיהּ וְנִקְלֵהּ וְנַפְּקֵהּ לְמוֹחַ דִּידֵיהּ וְנִימְּנֵי עֲלֵיהּ דְּהָא תַּנְיָא אֲבָל דהַשּׂוֹרֵף בַּעֲצָמוֹת וְהַמְחַתֵּךְ בְּגִידִין אֵין בּוֹ מִשּׁוּם שְׁבִירַת הָעֶצֶם.
The Gemara responds: Abaye could have said to you: And according to your reasoning, after nightfall there is also a permissible way to consume the marrow of the thigh bone: We should bring a coal, and place it on the bone, and burn it, and remove its marrow, and therefore it should be permissible to register for it, for it was taught explicitly in a baraita: But one who burns bones of the Paschal lamb and one who cuts sinews do not transgress the prohibition of breaking a bone.
השורף בעצמות אין בו משום שבירת עצם ואעפ״כ אין מניחין גחלת על ראש העצם כדי שינקב ראשו ויצא מוח שבתוך העצם דרך הנקב אם שמא מחמת הגחלת יפקע העצם במקום אחר ונמצא גורם לו שבירה אם מפני הפסד קדשים שאי אפשר שלא יפסד קצת המוח בשריפתו ומוטב שיפסל מאליו בנותר ולא יפסידהו הוא בידים ומתוך כך אין נמנין על מוח שבקולית שהוא סתום משני ראשיו שהרי אין יכול להוציאו בלא שבירת עצם או שריפתו שהיא אסורה מטעם שכתבנו ומ״מ נמנין על מוח שבראש הואיל ויכול להוציאו דרך האף בלא שבירת עצם:
אמר לך [יכול היה לומר לך] אביי: ולטעמיך [ולשיטתך] ולדעתך, כפי שאתה מבין זאת, משחשיכה נמי [גם כן] יש דרך לאכול את המוח שבקולית: נייתי גומרתא וניחות עליה ונקלה ונפקה למוח דידיה ונימני עליה [נביא גחלת ונניח עליה את העצם ונשרוף אותה ונוציא את המוח שלה ממנה ונמנה עליו] דהא תניא [שהרי שנויה ברייתא] במפורש: אבל השורף בעצמות הפסח או המחתך בגידין — אין בו איסור משום איסור שבירת העצם. ובודאי לא אלה היו הטעמים.
The Gemara responds: Abaye could have said to you: And according to your reasoning, after nightfall there is also a permissible way to consume the marrow of the thigh bone: We should bring a coal, and place it on the bone, and burn it, and remove its marrow, and therefore it should be permissible to register for it, for it was taught explicitly in a baraita: But one who burns bones of the Paschal lamb and one who cuts sinews do not transgress the prohibition of breaking a bone.
הכל
(7) אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר אַבָּיֵי אָמַר מִשּׁוּם פֶּקַע רָבָא אָמַר מִשּׁוּם הֶפְסֵד קָדָשִׁים דְּקָא מַפְסֵיד לֵיהּ בְּיָדַיִם דִּילְמָא אָכֵיל נוּרָא מִמּוֹחַ דִּידֵיהּ מִבְּעוֹד יוֹם נָמֵי גְּזֵירָה מִבְּעוֹד יוֹם אַטּוּ מִשֶּׁחָשֵׁיכָה.
Rather, what have you to say in order to explain why one may not remove the marrow from the thigh bone by burning the bone? It must be due to a rabbinic prohibition. Why did the Sages enact this prohibition? Abaye said: It is because the heat might cause the bone to burst at a location other than where the coal is placed, which would be considered breaking rather than burning. Rava said: It is due to ruining sacrificial food, as one who burns a hole in the bone ruins it actively because it is possible that the fire will consume some of its marrow. Similarly, breaking a bone while it is still day is also prohibited due to rabbinic decree. The Sages prohibited the breaking a bone while it still day due to the concern lest one do so after dark.
אלא מאי אית לך למימר – אמאי אין נמנין ויוציאו בגחלת.
אביי אמר משום פקע – שמא מחמת הגחלת יפקע במקום אחר ואין זו שריפה אלא שבירה.
ורבא אמר משום הפסד קדשים – שמפסיד המוח ושורפו בידים ומוטב שיפסל מאליו הכא נמי לענין שבירה מבעוד יום אע״ג דמדאורייתא שרי רבנן גזרו אטו משחשיכה.
אלא מאי אית לך למימר [אלא מה יש לך לומר] ולהסביר מפני מה אין מוציאים את המוח מן הקולית על ידי שריפה — אביי אמר: משום פקע שמא מחמת החום תתפוצץ העצם במקום שאינו מונח על הגחלת ונמצא עובר על שבירתה, רבא אמר: משום הפסד קדשים, דקא מפסיד ליה בידים [שהוא מפסיד מקלקל, אותה בידים בעשייה בפועל], ומדוע — דילמא אכיל נורא ממוח דידיה [שמא תאכל האש מן המוח שבו] והוא הדין שאסורה שבירת עצם מבעוד יום נמי [גם כן], גזירה מדברי סופרים מבעוד יום אטו [משום] משחשיכה.
Rather, what have you to say in order to explain why one may not remove the marrow from the thigh bone by burning the bone? It must be due to a rabbinic prohibition. Why did the Sages enact this prohibition? Abaye said: It is because the heat might cause the bone to burst at a location other than where the coal is placed, which would be considered breaking rather than burning. Rava said: It is due to ruining sacrificial food, as one who burns a hole in the bone ruins it actively because it is possible that the fire will consume some of its marrow. Similarly, breaking a bone while it is still day is also prohibited due to rabbinic decree. The Sages prohibited the breaking a bone while it still day due to the concern lest one do so after dark.
הכל
(8) רַב פָּפָּא אָמַר הכָּל כִּי הַאי גַוְנָא כ״ע כּוּלֵּי עָלְמָא יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם שְׁבִירַת הָעֶצֶם מַאי טַעְמָא לְאוּרְתָּא מִיחֲזֵי לַאֲכִילָה אֶלָּא בְּאֵבֶר שֶׁיָּצָא מִקְצָתוֹ קָמִיפַּלְגִי מ״ד מַאן דְּאָמַר כָּשֵׁר והָא כָּשֵׁר הוּא ומ״ד וּמַאן דְּאָמַר רָאוּי לַאֲכִילָה הַאי לָאו בַּר אֲכִילָה הוּא.
Rav Pappa said: With regard to any case like this, everyone agrees it is subject to the prohibition of breaking a bone. What is the reason? It is because at night it will be fit for eating. Rather, it is with regard to a portion of a limb that has gone out of its permissible boundary and thereby become disqualified that they disagree. In such an instance, one removes the disqualified part in order to be able to eat the rest, and the Sages disagree about whether one may cut the bone. According to the one who said that the verse limits the prohibition of breaking a bone to a Paschal lamb that is valid, this one is valid, and it is therefore prohibited to break a bone. And according to the one who said the prohibition applies to any Paschal lamb that is fit for eating, this one is not fit for eating, and it should therefore be permitted to break its bones.
אבר שיצא מקצתו איכא בינייהו מאן דאמר כשר כשר – תימה אמאי חשיב ליה כשר טפי מבר אכילה הא מה שאינו ראוי לאכילה לאו כשר הוא.
כבר ביארנו שהפסח נפסל ביוצא יצא אבר ממנו חוץ למחיצתו אותו אבר אסור והשאר מותר ומאחר שהיתה לו שעת הכושר אף הוא יש בו משום שבירת עצם יצא מקצתו ונפסל אותו מקצת היוצא כיצד הוא עושה בבשר חותך את הבשר היוצא לחוץ ומשליכו עד שמגיע לעצם ואח״כ קולף הבשר שעל מקצת האבר שבפנים מסביב העצם עד שמגיע לפרק שמתחברים שם שני העצמות וחותך העצם בפרק והבשר אוכל ממנו מה שבפנים ושורף מה שהשליך ממנה בחוץ:
בד״ה אבר שיצא כו׳ תימה אמאי חשיב ליה כשר טפי מבר אכילה כו׳ עכ״ל. [א] לא ידענא אמאי לא תמהו בכה״ג לעיל מיניה בהיתה לו שעת הכושר ונפסל איכא בינייהו אמאי הוי כשר טפי מבר אכילה דבשעה שאינו ראויה לאכילה לאי כשר הוא גם לקמן הביאו התוספות ראיה מההיא דאבר שיצא כו׳ אהך דהיתה לו שעת הכושר כו׳ טפי נפיק מאכילה מדנפיק מתורת כשרות משום דשוין ודומין הן מלתייהו דאינו מוכרע כ״כ להיות כשר מראוי לאכילה אבל בשבירת עצם מבע״י ודאי דניחא טפי הוה כשר מבע״י מראוי לאכילה וכן בנא ובאליה ניחא דהוה טפי כשר מראוי לאכילה וכן לעיל בפסח הבא בטומאה ניחא דהוי ראוי לאכילה טפי מכשר ודו״ק:
רב פפא אמר: כל כי האי גוונא [כל כגון זה] כולי עלמא [לדעת הכל] יש בו משום שבירת העצם. מאי טעמא [מה טעמו] של דבר שהרי לאורתא מיחזי לאכילה [לערב ראוי לאכילה] אלא באבר שיצא מקצתו מחוץ למקום שמותר לאכלו, ונפסל על ידי כך ורצונו בשל כך לחותכו קמיפלגי [נחלקו]. מאן דאמר [מי שאמר] ודייק מהפסוק שדווקא כשר אסור בשבירה הא [הרי] כשר הוא ואסור לשבור בו עצם, ולדעת מאן [מי] שאמר ודייק מהפסוק שדווקא ראוי לאכילה — האי לאו בר אכילה הוא [הרי זה אינו בן אכילה] ומותרת בו שבירת עצם.
Rav Pappa said: With regard to any case like this, everyone agrees it is subject to the prohibition of breaking a bone. What is the reason? It is because at night it will be fit for eating. Rather, it is with regard to a portion of a limb that has gone out of its permissible boundary and thereby become disqualified that they disagree. In such an instance, one removes the disqualified part in order to be able to eat the rest, and the Sages disagree about whether one may cut the bone. According to the one who said that the verse limits the prohibition of breaking a bone to a Paschal lamb that is valid, this one is valid, and it is therefore prohibited to break a bone. And according to the one who said the prohibition applies to any Paschal lamb that is fit for eating, this one is not fit for eating, and it should therefore be permitted to break its bones.
הכל
(9) כִּדְתַנְיָא ר׳ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל ר׳ רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר אֵבֶר שֶׁיָּצָא מִקְצָתוֹ וּשְׁבָרוֹ אֵין בּוֹ מִשּׁוּם שְׁבִירַת הָעֶצֶם.
As it was taught in a baraita that Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, says: If a portion of a limb has gone out of its permissible boundary and one broke it, one has not transgressed. It is not subject to the prohibition of breaking a bone. This is in accordance with the view that the prohibition of breaking bones applies only to a Paschal lamb that is fit for eating.
כדתניא [כפי ששנינו בברייתא]: ר׳ ישמעאל בנו של ר׳ יוחנן בן ברוקה אומר: אבר שיצא מקצתו ושברו — אין בו משום איסור שבירת העצם כדעה זו שאמרנו שכיון שאינו ראוי לאכילה — אין בו איסור שבירה.
As it was taught in a baraita that Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, says: If a portion of a limb has gone out of its permissible boundary and one broke it, one has not transgressed. It is not subject to the prohibition of breaking a bone. This is in accordance with the view that the prohibition of breaking bones applies only to a Paschal lamb that is fit for eating.
הכל
(10) רַב שֵׁשֶׁת בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי אָמַר כָּל כה״ג דְּכוּלֵּי עָלְמָא אֵין בּוֹ מִשּׁוּם שְׁבִירַת הָעֶצֶם דְּהַאי אֵבֶר הָא פָּסוּל הוּא אֶלָּא שְׁבִירַת הָעֶצֶם בְּנָא אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ מ״ד מַאן דְּאָמַר כָּשֵׁר הָא כָּשֵׁר הוּא ומ״ד וּמַאן דְּאָמַר רָאוּי לַאֲכִילָה הַשְׁתָּא אֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילָה.
Rav Sheshet, son of Rav Idi, said: With regard to any case like this, everyone agrees that it is not subject to the prohibition of breaking a bone, as this limb is disqualified and not merely unfit for eating. Rather, breaking a bone of a Paschal lamb when it is not yet fully roasted and still raw is the practical difference between them. According to the one who said the prohibition applies only to a Paschal lamb that is valid, this one is valid, and it is therefore prohibited to break a bone. And according to the one who said the prohibition applies to any Paschal lamb that is fit for eating, the prohibition does not apply to this offering because now it is not fit for eating.
רב ששת בריה [בנו] של רב אידי אמר: כל כי האי גוונא דכולי עלמא [כל כגון זה לדעת הכל] אין בו משום איסור שבירת העצם, דהאי אבר הא פסול הוא [שאבר זה הרי פסול הוא] ולא רק בלתי ראוי לאכילה. אלא שבירת העצם בפסח שאינו צלוי לגמרי ועודנו נא איכא בינייהו [יש ביניהם]. לדעת מאן [מי] שאמר ודייק מהפסוק שדווקא כשר אסור בשבירה — הא [הרי] כשר הוא ואסורה בו שבירת עצם, ולדעת מאן [מי] שאמר ודייק מהפסוק שצריך הפסח להיות ראוי לאכילה — השתא [עכשיו] אינו ראוי לאכילה עד שתגמר צלייתו ולכך לא נאסרה בו שבירת עצם.
Rav Sheshet, son of Rav Idi, said: With regard to any case like this, everyone agrees that it is not subject to the prohibition of breaking a bone, as this limb is disqualified and not merely unfit for eating. Rather, breaking a bone of a Paschal lamb when it is not yet fully roasted and still raw is the practical difference between them. According to the one who said the prohibition applies only to a Paschal lamb that is valid, this one is valid, and it is therefore prohibited to break a bone. And according to the one who said the prohibition applies to any Paschal lamb that is fit for eating, the prohibition does not apply to this offering because now it is not fit for eating.
הכל
(11) רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר זכָּל כִּי הַאי גַוְונָא יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם שְׁבִירַת הָעֶצֶם מַאי טַעְמָא דְּהָא חֲזֵי לַאֲכִילָה דְּמַטְוֵי לֵיהּ וְאָכֵיל לֵיהּ אֶלָּא שְׁבִירַת הָאַלְיָה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ למ״ד לְמַאן דְּאָמַר כָּשֵׁר הָא כָּשֵׁר הוּא למ״ד לְמַאן דְּאָמַר רָאוּי לַאֲכִילָה הַאי אֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילָה דְּאַלְיָה לְגָבוֹהַּ סָלְקָא.
Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Any case like this is subject to the prohibition of breaking a bone. What is the reason? It is because it is still considered fit for eating, since one can roast it and eat it. Rather, breaking a bone in the tail is the practical difference between them. According to the one who says the prohibition applies to any Paschal lamb that is valid, this one is valid and the prohibition applies. According to the one who says the prohibition applies to any Paschal lamb that is fit for eating, this is not fit for eating, as the tail is consecrated to God, meaning that it is burned on the altar.
האי נמי כשר – שהרי הפנימי כשר והרי הוא שוברו ועובר משום לא תשברו בו אלא חותך עד שמגיע לעצם וקולף עד שמגיע לפרק וחותך כדתנן במתניתין (לקמן דף פה:).
האי לאו בר אכילה הוא – במקום שבירה אינו ראוי לאכילה אבל אבר שיצא כולו דהיינו היתה לו שעת הכושר ונפסל דכ״ע אין בו משום שבירה דהשתא מיהא פסול הוא: אליית השה קריבה עם האימורין מה שאין כן בשור ועז כדכתיב (ויקרא ג) חלבו האליה תמימה.
פסח שעשאו נא או מבושל הרי הוא כנפסל בטומאה ויציאה חוץ למחיצתו ולוקה עליו משום שבירת עצם שהרי היתה לו שעת הכושר אבל אם שבר את עצם האליה שהיא קרבה עם האימורין הואיל ולא נראית לאכילה לעולם אין בו משום שבירת עצם ואין חייבין על שבירת עצם אא״כ יש עליו כזית בשר או שיש בתוכו כזית מוח וכל שיש עליו כזית בשר באיזה מקום שבו אע״פ ששברו שלא במקום הבשר ובמקום ששברו אין בו כלום חייב הואיל ואותו עצם יש בו כזית בשר באיזה מקום שבו:
רב נחמן בר יצחק אמר: כל כי האי גוונא [כל כעין זה] יש בו משום שבירת העצם, מאי טעמא [מה טעם] דהא חזי לאכילה [שהרי הוא ראוי לאכילה] דמטוי ליה ואכיל ליה [שהוא מוסיף וצולה אותו ואוכל אותו] אלא שבירת העצם באליה איכא בינייהו [יש ביניהם] למאן דאמר שצריך שיהא כשר — הא [הרי] כשר הוא בודאי ואסורה בו השבירה, למאן דאמר [לשיטת מי שאמר] ראוי לאכילה, האי [זה] אינו ראוי לאכילה מכיון דאליה לגבוה סלקא [שהאליה לגבוה לקרבן, היא עולה] ולא נאסרה בה שבירת עצם.
Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Any case like this is subject to the prohibition of breaking a bone. What is the reason? It is because it is still considered fit for eating, since one can roast it and eat it. Rather, breaking a bone in the tail is the practical difference between them. According to the one who says the prohibition applies to any Paschal lamb that is valid, this one is valid and the prohibition applies. According to the one who says the prohibition applies to any Paschal lamb that is fit for eating, this is not fit for eating, as the tail is consecrated to God, meaning that it is burned on the altar.
הכל
(12) רַב אָשֵׁי אָמַר חכָּל כִּי הַאי גַוְונָא וַדַּאי אֵין בּוֹ מִשּׁוּם שְׁבִירַת הָעֶצֶם דְּהָא וַדַּאי אֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילָה כְּלָל אֶלָּא אֵבֶר שֶׁאֵין עָלָיו כַּזַּיִת בָּשָׂר אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ למ״ד לְמַאן דְּאָמַר כָּשֵׁר הָא כָּשֵׁר הוּא למ״ד לְמַאן דְּאָמַר רָאוּי לַאֲכִילָה בָּעֵינַן שִׁיעוּר אֲכִילָה וְלֵיכָּא.
Rav Ashi said: A case like this is certainly not subject to the prohibition of breaking a bone, as the tail is certainly not fit for eating at all. Rather, the case of a limb upon which there is not an olive-bulk of meat is the practical difference between them. According to the one who says the prohibition applies to any Paschal lamb that is valid, this is valid, and the prohibition applies. According to the one who says the prohibition applies to any Paschal lamb that is fit for eating, we require the minimal measure of meat that would constitute an act of eating, and there is not enough meat on this bone; therefore, the prohibition does not apply.
רב אשי אמר: כל כי האי גוונא [כל כעין זה] ודאי אין בו משום שבירת העצם, דהא [שהרי] ודאי שום חלק מן האליה אינו ראוי לאכילה כלל. אלא נחלקו בדין אבר שאין עליו כזית בשר. לדעת מאן [מי] שאמר ודייק מהפסוק שדווקא כשר אסור בשבירה — הא [הרי] כשר הוא ואסור לשבור בו עצם, לדעת מאן [מי] שאמר ראוי לאכילה — בעינן [צריכים אנו] שיהא שיעור אכילה שהוא כזית לפחות וליכא [ואין כאן], ולכן אין בו איסור שבירה.
Rav Ashi said: A case like this is certainly not subject to the prohibition of breaking a bone, as the tail is certainly not fit for eating at all. Rather, the case of a limb upon which there is not an olive-bulk of meat is the practical difference between them. According to the one who says the prohibition applies to any Paschal lamb that is valid, this is valid, and the prohibition applies. According to the one who says the prohibition applies to any Paschal lamb that is fit for eating, we require the minimal measure of meat that would constitute an act of eating, and there is not enough meat on this bone; therefore, the prohibition does not apply.
הכל
(13) רָבִינָא אָמַר טכׇּל כִּי הַאי גַוְונָא לֵית בֵּיהּ מִשּׁוּם שְׁבִירַת הָעֶצֶם דְּבָעֵינַן שִׁיעוּר אֲכִילָה אֶלָּא אֵבֶר שֶׁאֵין עָלָיו כְּזַיִת בָּשָׂר בְּמָקוֹם זֶה וְיֵשׁ עָלָיו כְּזַיִת בָּשָׂר בִּמְקוֹם אַחֵר אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ למ״ד לְמַאן דְּאָמַר כָּשֵׁר הָא כָּשֵׁר הוּא למ״ד לְמַאן דְּאָמַר רָאוּי לַאֲכִילָה בָּעֵינַן שִׁיעוּר אֲכִילָה בִּמְקוֹם שְׁבִירָה וְהָא לֵיכָּא.
Ravina said: Any case like this is not subject to the prohibition of breaking a bone, as we require the minimal measure of meat that would constitute an act of eating. Rather, the case of a limb upon which there is not an olive-bulk of meat in this place and there is an olive-bulk of meat in another place is the practical difference between them. According to the one who says the prohibition applies to any Paschal lamb that is valid, this one is valid, and it is prohibited to break a bone. According to the one who says the prohibition applies to any Paschal lamb that is fit for eating, we require the minimal measure of meat that would constitute an act of eating in the place of the break, and there is not enough meat there. Therefore, the prohibition of breaking a bone does not apply.
רבינא אמר – אי ליכא כזית בשר דכולי עלמא אין בו משום שבירה אלא באין בו כזית במקום שבירה ויש בו כזית במקום אחר איכא בינייהו.
רבינא אמר: כל כי האי גוונא [כל כגון זה] ודאי לית ביה [אין בו] משום שבירת העצם, דבעינן [שצריכים אנו] לכל הדעות שיהא שיעור אכילה. אלא נחלקו בדין אבר שאין עליו כזית בשר במקום זה שבו הוא שוברו ויש עליו כזית בשר במקום אחר. לדעת מאן [מי] שאמר ודייק מהפסוק שצריך הפסח להיות כשר, הא [הרי] כשר הוא זה ואסור לשבור בו עצם כלל. לדעת מאן [מי] שאמר ראוי לאכילה, בעינן [צריכים אנו] שיעור אכילה במקום שבירה, והא ליכא [והרי אין כאן] ולכך מותרת בו שבירת העצם.
Ravina said: Any case like this is not subject to the prohibition of breaking a bone, as we require the minimal measure of meat that would constitute an act of eating. Rather, the case of a limb upon which there is not an olive-bulk of meat in this place and there is an olive-bulk of meat in another place is the practical difference between them. According to the one who says the prohibition applies to any Paschal lamb that is valid, this one is valid, and it is prohibited to break a bone. According to the one who says the prohibition applies to any Paschal lamb that is fit for eating, we require the minimal measure of meat that would constitute an act of eating in the place of the break, and there is not enough meat there. Therefore, the prohibition of breaking a bone does not apply.
הכל
(14) תַּנְיָא כְּאַרְבְּעָה מִינַּיְיהוּ דְּתַנְיָא ר׳ רַבִּי אוֹמֵר {שמות י״ב:מ״ו} בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל {שמות י״ב:מ״ו} וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בּוֹ עַל הַכָּשֵׁר הוּא חַיָּיב וְאֵינוֹ חַיָּיב עַל הַפָּסוּל.
The Gemara points out that it was taught in a baraita in accordance with four of the interpretations cited above. As it was taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: The verse “In one house shall it be eaten…and you shall not break a bone in it” (Exodus 12:46) teaches that one is liable for breaking the bone of a valid Paschal lamb, and one is not liable for breaking the bone of a disqualified Paschal lamb.
בשלמא מותיר בטהור אינו לוקה דתניא לא תותירו ממנו עד בקר והנותר וגו׳ ובא הכתוב כו׳ לרבי יהודה כדאית ליה ולר׳ יעקב כדאית ליה אלא שובר העצם בטמא מנא לן דלא לקי ופשטינן לה מהא דתנו רבנן ועצם לא תשברו בו בכשר ולא בפסול ר׳ אומר בבית אחד יאכל ועצם לא תשברו בו הטהור ראוי לאכילה יש בו שבירת עצם ואמרינן מכדי תרוייהו אמרי דלא לקי מאי בינייהו וחלקו בזה ר׳ ירמיה אמר פסח הבא בטומאה איכא בינייהו ורב יוסף אמר היתה לו שעת הכושר ונפסל איכא בינייהו ורבנן כולן פשוטין הן ואסיקנא תנא כי ארבעה מינייהו ר׳ אומר בבית אחד יאכל ועצם לא תשברו בו על הכשר חייב ולא על הפסול היתה לו שעת הכושר ונפסלה יש בו משום שבירת העצם.
ואינו חייב על הפסול – והשתא מפרש ואזיל הי פסול קא ממעט היתה לו שעת הכושר ונפסל אין בו משום שבירת העצם גרסינן ורבי אומר גרסינן ברישא והיינו כרב יוסף למזבח למעוטי אליה כדרב נחמן בר יצחק שלא בשעת אכילה מבעוד יום כדאביי דאמר מבעוד יום אתא רבי למעוטי שיעור אכילה במקום שבירה כרבינא אי נמי למעוטי אין עליה כזית כרב אשי.
ומעירים: תניא כארבעה מינייהו [שנויה ברייתא כארבעה מהם] כארבע משיטות ההסבר שנמנו. דתניא [ששנויה ברייתא]: רבי אומר: נאמר ״בבית אחד יאכל... ועצם לא תשברו בו״ (שמות יב, מו), ללמדנו: על הפסח הכשר הוא חייב ואינו חייב על הפסול.
The Gemara points out that it was taught in a baraita in accordance with four of the interpretations cited above. As it was taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: The verse “In one house shall it be eaten…and you shall not break a bone in it” (Exodus 12:46) teaches that one is liable for breaking the bone of a valid Paschal lamb, and one is not liable for breaking the bone of a disqualified Paschal lamb.
הכל
(15) הָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר וְנִפְסַל בִּשְׁעַת אֲכִילָה אֵין בּוֹ מִשּׁוּם שְׁבִירַת עֶצֶם.
If it had a time in which it was valid and it became disqualified at the time of eating, it is not subject to the prohibition of breaking a bone. This supports the opinion of Rav Yosef.
ה״ג היתה לו שעת הכושר ונפסל אין בו משום שבירת העצם – ול״ג יש בו דאי גר׳ תיקשי לרב יוסף ולא משכחינן כארבעה מינייהו ואית דגרס לעיל במילתיה דרב יוסף למ״ד כשר לאו כשר הוא למ״ד יאכל בר אכילה הוא ולפי זה מיתוקמא גירסת הספרים דגר׳ יש בו ואין נראה דבכולה שמעתין טפי נפיק מאכילה מדנפיק מתורת כשרות כי ההיא דאבר שיצא מקצתו דכשר קרי ליה ולא בר אכילה הוא.
בד״ה ה״ג היתה לו כו׳ ואית דגרס לעיל כו׳ למ״ד כשר לאו כשר הוא ולמ״ד יאכל בר אכילה כו׳ עכ״ל צ״ע דהא רב יוסף דחי הך אוקמתא דפסח הבא בטומאה א״ב משום דרבי לאקולי קאתי והיינו דתנא בתרא לאטפויי התירא דשבירה קאתי ולפי גירסא זו תקשי ליה לנפשיה דהא ר׳ מחמיר ויש ליישב דאיכא לפרושי דקאמר רב יוסף דר׳ לאקולי קאתי לא משום דתנא בתרא לטפויי התירא קאתי אלא דה״פ דבפסול טומאה דהוי מעיקרא ואין שעת הכושר רבי ודאי נמי לקולא קאמר בשבירת עצם ולא פליג אלא בהיה לו שעת הכושר דלאו פסול מקרי ובר אכילה הוא ודוחק ויותר נראה דלפי אותה גירסא שכתבו התוס׳ ל״ג נמי הא דר׳ לאקולי קאתי אלא דהא פסול הוא והיינו פסול מעיקרא וק״ל:
If it had a time in which it was valid and it became disqualified at the time of eating, it is not subject to the prohibition of breaking a bone. This supports the opinion of Rav Yosef.
הכל
(16) יֵשׁ בּוֹ שִׁיעוּר אֲכִילָה יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם שְׁבִירַת עֶצֶם אֵין בּוֹ שִׁיעוּר אֲכִילָה אֵין בּוֹ מִשּׁוּם שְׁבִירַת עֶצֶם.
If it has the minimal measure of meat that would constitute an act of eating, it is subject to the prohibition of breaking a bone; if it does not have the minimal measure of meat necessary to constitute an act of eating, it is not subject to the prohibition of breaking a bone. This supports the opinion of both Rav Ashi and Ravina.
יש בו שיעור אכילה — יש בו משום שבירת העצם, אין בו שיעור אכילה — אין בו משום שבירת עצם (כרב אשי או רבינא).
If it has the minimal measure of meat that would constitute an act of eating, it is subject to the prohibition of breaking a bone; if it does not have the minimal measure of meat necessary to constitute an act of eating, it is not subject to the prohibition of breaking a bone. This supports the opinion of both Rav Ashi and Ravina.
הכל
(17) הָרָאוּי לַמִּזְבֵּחַ אֵין בּוֹ מִשּׁוּם שְׁבִירַת הָעֶצֶם.
That which is fit for the altar, such as the tail, is not subject to the prohibition of breaking a bone. This supports the opinion of Rav Naḥman bar Yitzḥak.
That which is fit for the altar, such as the tail, is not subject to the prohibition of breaking a bone. This supports the opinion of Rav Naḥman bar Yitzḥak.
הכל
(18) בִּשְׁעַת אֲכִילָה יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם שְׁבִירַת עֶצֶם שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת אֲכִילָה אֵין בּוֹ מִשּׁוּם שְׁבִירַת עֶצֶם.
At the time of eating, it is subject to the prohibition of breaking a bone; when it is not the time for eating, it is not subject to the prohibition of breaking a bone. This supports the opinion of Abaye.
בשעת אכילה יש בו משום שבירת עצם שלא בשעת אכילה אין בו משום שבירת עצם (שיטת אביי). הרי שנינו במפורש ככמה דעות באותה ברייתא.
At the time of eating, it is subject to the prohibition of breaking a bone; when it is not the time for eating, it is not subject to the prohibition of breaking a bone. This supports the opinion of Abaye.
הכל
(19) אִיתְּמַר אֵבֶר שֶׁאֵין עָלָיו כְּזַיִת בָּשָׂר בִּמְקוֹם זֶה וְיֵשׁ עָלָיו כְּזַיִת בָּשָׂר בִּמְקוֹם אַחֵר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר ייֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם שְׁבִירַת הָעֶצֶם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר אֵין בּוֹ מִשּׁוּם שְׁבִירַת עֶצֶם.
It was stated that the amora’im argued about the following matter: In the case of a limb upon which there is not an olive-bulk of meat in this place in which one breaks the bone, and there is an olive-bulk of meat in a different place, has one violated the prohibition of breaking a bone? Rabbi Yoḥanan said: It is subject to the prohibition of breaking a bone. Rabbi Shimon ben Lakish said: It is not subject to the prohibition of breaking a bone.
איתמר אבר שאין עליו כזית בשר במקום זה כו׳ – נראה לר״י ולריב״א דאליבא דרבי קמיפלגי דקתני בברייתא סתמא יש בו שיעור אכילה יש בו משום שבירת העצם ובפלוגתא דרבינא ורב אשי קמיפלגי אבל לרבנן לכ״ע יש בו משום שבירת עצם והא דמסיק אילימא דאין עליו כזית בשר כלל אמאי יש בו משום שבירת עצם אע״ג דמצי לאוקומ׳ כרבנן הואיל ואליבא דרבי קמיפלגי וסבירא להו כרבי מוקמי למתני׳ כוותיה.
בד״ה אתמר אבר כו׳ ובפלוגתא דרבינא ורב אשי קמיפלגי כו׳ והא דמסיק אילימא דאין עליו כזית בשר כלל כו׳ עכ״ל ר״ל דר׳ יוחנן כרב אשי דמסתמא דברייתא איירי דאין עליו כזית בשר כלל ובהא פליגי ר׳ ורבנן אבל באין עליו כזית במקום שבירה כו׳ אפי׳ ר׳ מודה דיש בו שבירת עצם ור״ל כרבינא דבאין עליו כזית כלל אפילו רבנן מודו דאין בו שבירת עצם ולא פליגי אלא באין עליו כזית במקום שבירה כו׳ וסתמא דברייתא איירי אפילו בכה״ג לרבי אבל אי הוה פליגי ר״י ור״ל אליבא דרבנן א״כ במאי פליגי רבנן עליה דר׳ לר״ל אך מ״ש והא דמסיק אילימא דאין עליו כזית כו׳ אע״ג דמצי לאוקמא כרבנן כו׳ הא ליתא לכאורה דלדברי ר״ל פריך ואליביה פריך ר״י שפיר דליכא לאוקמא אפי׳ כרבנן דהא מודו רבנן באין עליו כזית בשר כלל כדאמר רבינא ויש ליישב כוונת התוספות אסוף קושיית רבי יוחנן דפריך אלא לאו ה״ק אחד עצם שיש עליו כזית בשר במקום כו׳ דמצי לאוקמא בכה״ג כרבנן אפילו לר״ל ולרבינא ודו״ק:
א איתמר [נאמר] שנחלקו אמוראים בשאלה זו: אבר שאין עליו כזית בשר במקום זה שבו הוא שוברו ויש עליו כזית בשר במקום אחר, מה דינו לענין שבירת עצם? ר׳ יוחנן אמר: יש בו משום איסור שבירת העצם, ר׳ שמעון בן לקיש אמר: אין בו משום איסור שבירת עצם.
It was stated that the amora’im argued about the following matter: In the case of a limb upon which there is not an olive-bulk of meat in this place in which one breaks the bone, and there is an olive-bulk of meat in a different place, has one violated the prohibition of breaking a bone? Rabbi Yoḥanan said: It is subject to the prohibition of breaking a bone. Rabbi Shimon ben Lakish said: It is not subject to the prohibition of breaking a bone.
הכל
(20) אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בּוֹ אֶחָד עֶצֶם שֶׁיֵּשׁ עָלָיו כְּזַיִת בָּשָׂר וְאֶחָד עֶצֶם שֶׁאֵין עָלָיו כְּזַיִת בָּשָׂר מַאי אֵין עָלָיו כְּזַיִת בָּשָׂר אִילֵּימָא דְּאֵין עָלָיו כְּזַיִת בָּשָׂר כְּלָל כאַמַּאי יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם שְׁבִירַת הָעֶצֶם אֶלָּא לָאו הָכִי קָאָמַר אֶחָד עֶצֶם שֶׁיֵּשׁ עָלָיו כְּזַיִת בָּשָׂר בְּמָקוֹם זֶה וְאֶחָד שֶׁאֵין עָלָיו כְּזַיִת בָּשָׂר בְּמָקוֹם זֶה וְיֵשׁ עָלָיו כְּזַיִת בָּשָׂר בְּמָקוֹם אַחֵר (קַשְׁיָא לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ).
Rabbi Yoḥanan raised an objection to Reish Lakish from a baraita: The verse states: “And you shall not break a bone in it,” which indicates that the prohibition applies to both a bone upon which there is an olive-bulk of meat and a bone upon which there is not an olive-bulk of meat. What is the meaning of the phrase: Upon which there is not an olive-bulk of meat? If we say that it does not have an olive-bulk of meat on it at all, it is not fit for eating at all. Why, then, is it subject to the prohibition against breaking a bone? Rather, is it not true that this is what it is saying: The prohibition applies both to a bone upon which there is an olive-bulk of meat in this place, and to a bone upon which there is not an olive-bulk of meat in this place and there is an olive-bulk of meat in a different place? This poses a difficulty to the opinion of Rabbi Shimon ben Lakish.
איתמר עצם שאין עליו כזית בשר במקום זה ויש עליו כזית בשר במקום אחר ר׳ יוחנן אמר יש בו משום שבירת העצם ריש לקיש אמר אין בו משום שבירת העצם איתיביה ר׳ יוחנן לר׳ שמעון בן לקיש ועצם לא תשברו בו אחד עצם שיש עליו כזית בשר במקום זה [ואחד שאין עליו כזית בשר במקום זה] ויש עליו כזית בשר במקום אחר חייב ומשני ריש לקיש הכי קתני אחד עצם שיש עליו כזית בשר במקום זה מבחוץ ואחד עצם שאין עליו כזית בשר מבחוץ ויש בו כזית מוח מבפנים יש בו משום שבירת עצם.
איתיביה [הקשה לו] ר׳ יוחנן לר׳ שמעון בן לקיש: נאמר ״ועצם לא תשברו בו״ — אחד עצם שיש עליו כזית בשר ואחד עצם שאין עליו כזית בשר, מאי [מה פירוש] אין עליו כזית בשר? אילימא [אם תאמר] שאין עליו כזית בשר כלל — אם כן אמאי [מדוע] יש בו משום איסור שבירת העצם? הרי אינו ראוי לאכילה כלל! אלא לאו הכי קאמר [האם לא כך אמר] וכך יש לתקן: אחד עצם שיש עליו כזית בשר במקום זה ואחד שאין עליו כזית בשר שנאסרה שבירתה, במקום זה ויש עליו כזית בשר במקום אחר, ואם כן קשיא [קשה] מסקנה זו לר׳ שמעון בן לקיש!
Rabbi Yoḥanan raised an objection to Reish Lakish from a baraita: The verse states: “And you shall not break a bone in it,” which indicates that the prohibition applies to both a bone upon which there is an olive-bulk of meat and a bone upon which there is not an olive-bulk of meat. What is the meaning of the phrase: Upon which there is not an olive-bulk of meat? If we say that it does not have an olive-bulk of meat on it at all, it is not fit for eating at all. Why, then, is it subject to the prohibition against breaking a bone? Rather, is it not true that this is what it is saying: The prohibition applies both to a bone upon which there is an olive-bulk of meat in this place, and to a bone upon which there is not an olive-bulk of meat in this place and there is an olive-bulk of meat in a different place? This poses a difficulty to the opinion of Rabbi Shimon ben Lakish.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.