גמ׳ אי נימא בטועה – כסבור שהוא זבח אחר.
שמעת מינה – מדקתני חייב אלמא פסול הוא.
עקירה בטעות – שלא נתכוון לעקור שם פסח ממנו הויא עקירה כעוקר מדעת.
(1) 
בְּמַאי עָסְקִינַן אִילֵימָא בְּטוֹעֶה שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ עֲקִירָה בְּטָעוּת הָוְיָא עֲקִירָה אֶלָּא בְּעוֹקֵר.
בְּמַאי עָסְקִינַן אִילֵימָא בְּטוֹעֶה שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ עֲקִירָה בְּטָעוּת הָוְיָא עֲקִירָה אֶלָּא בְּעוֹקֵר.GEMARA: When the mishna speaks of one who slaughtered a Paschal lamb on Shabbat for a different purpose, with what precisely are we dealing? If you say we are dealing with one who erred in that he actually thought this was a different offering and not a Paschal offering, learn from it, i.e., from the fact that the offering is disqualified and he is therefore liable to bring a sin-offering, that the erroneous uprooting of the status of an offering constitutes uprooting, even though he had no intention to do so. It would, however, be surprising to find the mishna taking a stand on this issue, as we find elsewhere that it is the subject of an amoraic dispute (Tosafot). Rather, the mishna must certainly be referring to one who intentionally uprooted the animal’s designation as a Paschal lamb and offered it as a different offering.
במאי עסקינן [במה אנו עוסקים כאן]? אילימא [אם תאמר] שמדובר במי שהיה טועה, שסבור היה שקרבן זה אינו קרבן פסח אלא זבח אחר — שמעת מינה [למד אתה ממנה] ממה שהוא חייב לפי שהקרבן פסול, כי עקירה בטעות אם עוקר ומשנה את הקרבן משמו ויעודו בטעות הויא [הריהו] עקירה אף שלא נתכוון לעקור. ותמוה, שהדבר שנוי במחלוקת (תוספות). אלא ודאי הכוונה בעוקר מדעת, שאף שיודע שהוא קרבן פסח, משנה את שמו במזיד.
GEMARA: When the mishna speaks of one who slaughtered a Paschal lamb on Shabbat for a different purpose, with what precisely are we dealing? If you say we are dealing with one who erred in that he actually thought this was a different offering and not a Paschal offering, learn from it, i.e., from the fact that the offering is disqualified and he is therefore liable to bring a sin-offering, that the erroneous uprooting of the status of an offering constitutes uprooting, even though he had no intention to do so. It would, however, be surprising to find the mishna taking a stand on this issue, as we find elsewhere that it is the subject of an amoraic dispute (Tosafot). Rather, the mishna must certainly be referring to one who intentionally uprooted the animal’s designation as a Paschal lamb and offered it as a different offering.
הכל
(2) אֵימָא סֵיפָא וּשְׁאָר כׇּל הַזְּבָחִים שֶׁשְּׁחָטָן לְשׁוּם הַפֶּסַח אִם אֵינָן רְאוּיִין חַיָּיב אִם רְאוּיִין הֵן ר׳ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת ור׳ וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר וְאִי בְּעוֹקֵר מָה לִי רְאוּיִין מָה לִי שֶׁאֵינָן רְאוּיִין.
If so, say the latter clause of the mishna: As for all other offerings that one unwittingly slaughtered on Shabbat for the purpose of a Paschal offering, if they were not fit for the Paschal offering, he is liable to bring a sin-offering. And if they are fit, Rabbi Eliezer deems him liable to bring a sin-offering, whereas Rabbi Yehoshua exempts him. Now if the mishna is referring to one who intentionally uprooted the original designation of the animal, which he knew was not a Paschal offering, what does it matter to me whether the animal was fit or unfit? He certainly does not think that he is performing a mitzva; why then does Rabbi Yehoshua exempt him from bringing a sin-offering?
If so, say the latter clause of the mishna: As for all other offerings that one unwittingly slaughtered on Shabbat for the purpose of a Paschal offering, if they were not fit for the Paschal offering, he is liable to bring a sin-offering. And if they are fit, Rabbi Eliezer deems him liable to bring a sin-offering, whereas Rabbi Yehoshua exempts him. Now if the mishna is referring to one who intentionally uprooted the original designation of the animal, which he knew was not a Paschal offering, what does it matter to me whether the animal was fit or unfit? He certainly does not think that he is performing a mitzva; why then does Rabbi Yehoshua exempt him from bringing a sin-offering?
חטאת כו׳ אוקימנא בעוקר ומפרש אינו שוחטו אלא לשם שלמים והאי דקתני סיפא ושאר כל הזבחים ששחטן לשם פסח בשבת שחל להיות בי״ד אם אינן ראויין לפסח כגון שהיו נקבות או זכרים בני שנתים חייב ואם ראוין הן ר׳ אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר אוקימנא בשטעה כסבור כי הזבח של פסח הוא ששוחט ונמצא שטעה וזבח זבח אחר ועמדה רישא בעוקר שם פסח מעליו ושוחט לשם שלמים וסיפא בטועה [ואמרינן אינו (צ״ל איך) תאמר דרישא בעוקר וסיפא בטועה] והתנן אמר רבי אליעזר ומה אם הפסח שמותר הוא [לעצמו] בעצמו לשוחטו בשבת לשם פסח אלא מפני ששינה שמו ושחטו לשם שלמים חייב שאר זבחים שאסורין לשוחטן בשבת לשמן כששינה את שמן אינו דין שיהא חייב ואם איתא נימא לא דמי רישא בעוקר ולפיכך חייב אי הוה רישא נמי טועה כסיפא לא הוה מחייב מידי ושנינן לר׳ אליעזר לא שני ליה בין עוקר לטועה לא פריך הכי לר׳ יהושע שני ליה והכי קאמר ר׳ יהושע לדידי לא קשיא רישא בעוקר וסיפא בטועה אלא לדידך דלא שני לך בין עוקר לטועה לא אם אמרת בפסח ששינהו לדבר האסור לשחטו בשבת כגון שלמים וכיוצא בהן תאמר בזבחים ששחטן לשם פסח ששינן לדבר המותר לשחטו בשבת והוא הפסח אמר לו ר׳ אליעזר תמידין ומוספין יוכיחו שמותרין לשחטן בשבת והשוחט זבחים אחרים לשם תמיד בשבת חייב אמר לו ר׳ יהושע שאני אימורי צבור שכן יש להן [קצבה] כלומר שני תמידין ושני מוספין בכל שבת וכיון שיש להם קצבה מאחר שנשחטו קצבת החובה השאר עומדין באיסור שבת כשאר שאין ראויין לשבת כגון חטאות וכיוצא בהן תאמר בפסח שאין לו קצבה.
מה לי שאינן ראויין – עוקר לאו טועה בדבר מצוה הוא ואמאי פטר ליה ר׳ יהושע בראויין והלא לא טעה בו שיודע שאינו פסח.
בד״ה מה לי שאינן ראויין כו׳ ואמאי פטר ליה ר״י בראויין והלא לא טעה בו שיודע שאינו פסח עכ״ל אע״ג דבעוקר נמי איירי ע״כ דטועה וסבור שמותר לשחוט אחרים לשם פסח דאל״כ לא הוה מקרי שוגג אלא מזיד מ״מ לא מקרי טועה בדבר מצוה אלא בכה״ג שהיה סבר שזה פסח והוא זבח אחר דומיא דתינוקת דלקמן וק״ל:
אימא סיפא [אמור את סוף אותה הלכה] האמורה במשנה: ושאר כל הזבחים ששחטן לשום הפסח, אם אינן ראויין לפסח — חייב, ואם ראויין הן ר׳ אליעזר מחייב חטאת ור׳ יהושע פוטר. ואי [ואם] מדובר בעוקר במזיד ויודע שקרבן זה אינו פסח, אם כן מה לי ראויין, מה לי שאינן ראויין, הלוא הוא מקריב במזיד קרבן שאינו ראוי, ולמה פוטרו ר׳ יהושע?
If so, say the latter clause of the mishna: As for all other offerings that one unwittingly slaughtered on Shabbat for the purpose of a Paschal offering, if they were not fit for the Paschal offering, he is liable to bring a sin-offering. And if they are fit, Rabbi Eliezer deems him liable to bring a sin-offering, whereas Rabbi Yehoshua exempts him. Now if the mishna is referring to one who intentionally uprooted the original designation of the animal, which he knew was not a Paschal offering, what does it matter to me whether the animal was fit or unfit? He certainly does not think that he is performing a mitzva; why then does Rabbi Yehoshua exempt him from bringing a sin-offering?
הכל
(3) אֶלָּא פְּשִׁיטָא בְּטוֹעֶה רֵישָׁא בְּעוֹקֵר וְסֵיפָא בְּטוֹעֶה א״ר אָמַר רַבִּי אָבִין אִין ארֵישָׁא בְּעוֹקֵר וְסֵיפָא בְּטוֹעֶה.
Rather, it is obvious that we must be dealing with one who erred. But if so, we have a contradiction in the mishna, as the first clause is referring to one who intentionally uprooted the animal’s designation, whereas the latter clause is referring to one who erred about it. Rabbi Avin said: Yes, we must accept this conclusion even though it is unusual: The first clause deals with one who uprooted the animal’s designation, whereas the latter clause deals with one who erred about it.
Rather, it is obvious that we must be dealing with one who erred. But if so, we have a contradiction in the mishna, as the first clause is referring to one who intentionally uprooted the animal’s designation, whereas the latter clause is referring to one who erred about it. Rabbi Avin said: Yes, we must accept this conclusion even though it is unusual: The first clause deals with one who uprooted the animal’s designation, whereas the latter clause deals with one who erred about it.
אלא פשיטא [פשוט, ברור] שמדובר בטועה. ואם כן יש סתירה במשנה, רישא [תחילת המשנה] מדברת בעוקר וסיפא [וסופה] מדברת בטועה! אמר ר׳ אבין: אין [כן], עליך לקבל הנחה זו, אף כי היא בלתי רגילה, ולומר: רישא [תחילתה] בעוקר וסיפא [וסופה] בטועה.
Rather, it is obvious that we must be dealing with one who erred. But if so, we have a contradiction in the mishna, as the first clause is referring to one who intentionally uprooted the animal’s designation, whereas the latter clause is referring to one who erred about it. Rabbi Avin said: Yes, we must accept this conclusion even though it is unusual: The first clause deals with one who uprooted the animal’s designation, whereas the latter clause deals with one who erred about it.
הכל
(4) אַשְׁכְּחֵיהּ רַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף לר׳ לְרַבִּי אֲבָהוּ דַּהֲוָה קָאֵי בְּאוּכְלוּסָא דְאִינָשֵׁי א״ל אֲמַר לֵיהּ מַתְנִיתִין מַאי א״ל אֲמַר לֵיהּ רֵישָׁא בְּעוֹקֵר וְסֵיפָא בְּטוֹעֶה תְּנָא מִינֵּיהּ אַרְבְּעִין זִימְנִין וְדָמֵי לֵיהּ כְּמַאן דְּמַנְּחָא בְּכִיסֵיהּ.
The Gemara relates that Rav Yitzḥak bar Yosef once found Rabbi Abbahu standing among a multitude [okhlosa] of people, and he said to him: What is the meaning of our mishna? Rabbi Abbahu said to him: The first clause is referring to one who intentionally uprooted the animal’s status, whereas the latter clause is referring to one who erred about it. Rav Yitzḥak bar Yosef learned this statement from him forty times, and it seemed to him as though it were resting in his pouch; i.e., he repeated it many times until the mishna became crystal clear to him and etched in his memory.
The Gemara relates that Rav Yitzḥak bar Yosef once found Rabbi Abbahu standing among a multitude [okhlosa] of people, and he said to him: What is the meaning of our mishna? Rabbi Abbahu said to him: The first clause is referring to one who intentionally uprooted the animal’s status, whereas the latter clause is referring to one who erred about it. Rav Yitzḥak bar Yosef learned this statement from him forty times, and it seemed to him as though it were resting in his pouch; i.e., he repeated it many times until the mishna became crystal clear to him and etched in his memory.
שקדם ומל של שבת בערב שבת – הוה מצי לפלוגי בדידי׳ בין קדם ומל ללא קדם אלא דנקט רבותא בסיפא דמל של אחר השבת בשבת פטור אע״ג דלא עשה מצוה כיון שניתנה שבת לידחות ורישא נמי קמ״ל רבותא דנקט ע״ש אף על גב דעשה מצוה חייב כיון שלא ניתנה שבת לידחות.
מסופר: אשכחיה [מצאו] ר׳ יצחק בר יוסף את ר׳ אבהו דהוה קאי באוכלוסא דאינשי [שהיה עומד בתוך קהל גדול של בני אדם], אמר ליה [לו]: מתניתין מאי [משנתנו מה], כיצד יש להבינה? אמר ליה [לו] ר׳ אבהו בתשובה: רישא [תחילתה] מדברת בעוקר וסיפא [וסופה] בטועה. תנא מיניה ארבעין זימנין ודמי ליה כמאן דמנחא בכיסיה [שנה ממנו וחזר על שמועה זו ארבעים פעמים עד שהיתה דומה לו כמי שמונחת בכיסו], ששיננה פעמים כה רבות עד שנתבררה לו המשנה ונתפסה בזכרונו.
The Gemara relates that Rav Yitzḥak bar Yosef once found Rabbi Abbahu standing among a multitude [okhlosa] of people, and he said to him: What is the meaning of our mishna? Rabbi Abbahu said to him: The first clause is referring to one who intentionally uprooted the animal’s status, whereas the latter clause is referring to one who erred about it. Rav Yitzḥak bar Yosef learned this statement from him forty times, and it seemed to him as though it were resting in his pouch; i.e., he repeated it many times until the mishna became crystal clear to him and etched in his memory.
הכל
(5) תְּנַן א״ר אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מָה אִם פֶּסַח שֶׁמּוּתָּר לִשְׁמוֹ כְּשֶׁשִּׁינָּה אֶת שְׁמוֹ חַיָּיב זְבָחִים שֶׁהֵן אֲסוּרִין לִשְׁמָן כְּשֶׁשִּׁינָּה אֶת שְׁמָן אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא חַיָּיב וְאִם אִיתָא הָא לָא דָּמֵי דְּרֵישָׁא בְּעוֹקֵר וְסֵיפָא בְּטוֹעֶה.
The Gemara raises a difficulty with this understanding of the mishna: We learned in the continuation of the mishna that Rabbi Eliezer said to Rabbi Yehoshua: If with regard to the Paschal lamb, which is permitted to be slaughtered on Shabbat for its own purpose, when one changed its purpose he is nevertheless liable, then with regard to other offerings that are forbidden to be slaughtered on Shabbat even for their own purpose, when he changed their purpose is it not right that he should be liable? And if it is so that the two parts of the mishna are not talking about the same case, surely they are not similar and cannot be compared; as the first clause is referring to one who intentionally uprooted the animal’s status, whereas the latter clause is referring to one who erred about it.
The Gemara raises a difficulty with this understanding of the mishna: We learned in the continuation of the mishna that Rabbi Eliezer said to Rabbi Yehoshua: If with regard to the Paschal lamb, which is permitted to be slaughtered on Shabbat for its own purpose, when one changed its purpose he is nevertheless liable, then with regard to other offerings that are forbidden to be slaughtered on Shabbat even for their own purpose, when he changed their purpose is it not right that he should be liable? And if it is so that the two parts of the mishna are not talking about the same case, surely they are not similar and cannot be compared; as the first clause is referring to one who intentionally uprooted the animal’s status, whereas the latter clause is referring to one who erred about it.
הא לא דמי רישא בעוקר כו׳ – ומאי קאמר ר׳ יהושע שכן שינה שמו בדבר האסור אפילו שינה שמו לדבר המותר נמי חייב כיון שהוא עיקר.
רש״י בד״ה לרבי אליעזר דדאין האי ק״ו לא שאני כו׳ כצ״ל והד״א והשאר נמחק:
בא״ד רבי יהושע דשאני ליה כו׳ טעמא משום ששינה בדבר האסור כו׳ כצ״ל והס״ד ואח״כ מה״ד [בפסח שאין] כו׳:
תנן [שנינו במשנתנו] אמר לו ר׳ אליעזר לר׳ יהושע: מה אם פסח שמותר לשחטו בשבת לשמו, כששינה את שמו — חייב, זבחים אחרים שהן אסורין לשחטן בשבת לשמן אם לא שזהו זמנם המיוחד, כששינה את שמן אינו דין שיהא חייב! ואם איתא [יש מקום] לומר ששני חלקי המשנה אינם מדברים באותו אופן, אם כן הא [הרי] זה לא דמי [דומה] ואין להשוות, כי רישא [תחילת המשנה] מדברת בעוקר בכוונה שם הפסח ממנו, וסיפא [וסופה] מדברת בטועה!
The Gemara raises a difficulty with this understanding of the mishna: We learned in the continuation of the mishna that Rabbi Eliezer said to Rabbi Yehoshua: If with regard to the Paschal lamb, which is permitted to be slaughtered on Shabbat for its own purpose, when one changed its purpose he is nevertheless liable, then with regard to other offerings that are forbidden to be slaughtered on Shabbat even for their own purpose, when he changed their purpose is it not right that he should be liable? And if it is so that the two parts of the mishna are not talking about the same case, surely they are not similar and cannot be compared; as the first clause is referring to one who intentionally uprooted the animal’s status, whereas the latter clause is referring to one who erred about it.
הכל
(6) לר׳ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לָא שָׁנֵי לֵיהּ לר׳ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּשָׁנֵי לֵיהּ לִישַׁנֵּי לֵיהּ הָכִי.
The Gemara answers: According to Rabbi Eliezer, who put forward this a fortiori argument, there is no difference, for in his opinion someone who erred while intending to perform a mitzva is liable to bring a sin-offering, even if he made a reasonable mistake. Thus, he does not differentiate between the deliberate uprooting of the animal’s status and the erroneous sacrificing of the offering for a different purpose. The Gemara asks: But according to Rabbi Yehoshua, for whom there is a difference between the two cases, let him answer Rabbi Eliezer in this way, that the first clause of the mishna is referring to one who intentionally uprooted the status of an offering, while the latter clause is referring to one who erred about it. Why does he introduce another factor, that in the first clause he changed the animal’s purpose for something forbidden, whereas in the latter clause he changed it for something permitted?
The Gemara answers: According to Rabbi Eliezer, who put forward this a fortiori argument, there is no difference, for in his opinion someone who erred while intending to perform a mitzva is liable to bring a sin-offering, even if he made a reasonable mistake. Thus, he does not differentiate between the deliberate uprooting of the animal’s status and the erroneous sacrificing of the offering for a different purpose. The Gemara asks: But according to Rabbi Yehoshua, for whom there is a difference between the two cases, let him answer Rabbi Eliezer in this way, that the first clause of the mishna is referring to one who intentionally uprooted the status of an offering, while the latter clause is referring to one who erred about it. Why does he introduce another factor, that in the first clause he changed the animal’s purpose for something forbidden, whereas in the latter clause he changed it for something permitted?
לר״א – דדאין האי ק״ו לא שאני ליה בין עוקר לטועה.
ומקשי׳ ר׳ יהושע דשני ליה – לימא ליה דלא דמי טועה לעוקר אמאי אהדר ליה טעמא משום ששינה בדבר האסור כו׳.
לרבי יהושע דשני ליה לימא ליה הכי – תימה לרשב״א הא אפי׳ אי מוקמי׳ כולה בטועה ע״כ רבי יהושע לדבריו דרבי אליעזר קאמר דלדידיה רישא אפילו שינה לדבר המותר חייב כיון דלא עשה מצוה דמתני׳ מוקמי׳ בגמרא כרבי שמעון דאית ליה היכא דלא עשה מצוה חייב לרבי יהושע בפרק רבי אליעזר דמילה בסופו (שבת קלז.) דאמר רבי שמעון לא נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע על ב׳ תינוקות אחד למול אחר השבת ואחד בשבת ושכח ומל את של אחר השבת בשבת דחייב משום דלא עשה מצוה א״כ מה שהוצרך לומר דרישא משום דשינה לדבר האסור היינו לדברי רבי אליעזר דלרבי אליעזר בסיפא נמי לא עשה מצוה דפסל לעיל אחרים לשם פסח ואומר ר״י דבכמה מקומות מצי למימר וליטעמיך ולא קאמר ועוד דלא דמי לתינוקות דהתם ודאי חייב כשמל של אחר השבת בשבת לפי שלא עשה מצוה וגם לא ניתנה שבת לידחות אצל אותו תינוק אבל פסח ששינה לדבר המותר פטור כיון שניתנה שבת לידחות אצל אותו פסח אם היה שוחטו לשמו.
גמרא לשני ליה הכי כו׳. נ״ב ויש לי תימא רבה מנלן דרבי יהושע אית ליה דשאני בין עוקר לטועה דילמא רבי יהושע נמי ס״ל כר״א דאין חילוק בין עוקר לטועה והא דקתני רישא בעוקר הוא הדין בטועה היה חייב אלא דלא אשכחת לגביה טועה משום דס״ל עקירה בטעות לא הוי עקירה אבל אי היה עקירה בטעות עקירה ה״ה נמי דהוה חייב ומה בעי רבי יהושע לשנויי ליה שינויא אחריתי. (עיין במהרש״א):
תוס׳ בד״ה לרבי יהושע כו׳ דפסל לעיל אחרים לשם פסח. נ״ב ותימה הא אפילו רבי אליעזר סבר דכשר מאחר דאוקמינא מתני׳ בעוקר משום דס״ל עקירה בטעות לא הוי עקירה א״כ סיפא דאיירי בטועה מדמחלק בין ראויה לשאינה ראויה א״כ לא הוי עקירה וכשר ולא קשה מידי דהכי מקשה רשב״א דהא עכ״פ לדבריו דר״א קאמר כלומר אפילו לא מוקמית מתני׳ בעוקר אלא בטועה וס״ל עקירה בטעות הוי עקירה א״כ יש חילוק לרבי יהושע בין עושה מצוה ללא עושה אלא לדבריו דר״א קאמר דס״ל אף בסיפא לא עשה מצוה עכשיו דמוקמת בעוקר נמי לדבריו דר״א קאמר ועל זה כתבו התוס׳ שפיר דהוה מצי למימר וליטעמיך ר״ל אפילו לדעתך דלא בעית למוקמא מתני׳ בעוקר אלא כו׳ בטועה מ״מ לדבריו דר״א קאמר כדפרישית וליכא לאקשויי לפי האמת דמוקמת מתני׳ בעוקר אמאי לא משני רבי יהושע משום דעשה מצוה כו׳ זה לא קשה דכי מוקמית מתני׳ בעוקר לא שייך לחלק בין טועה לדבר מצוה ועשה דהא רישא לא איירי כלל בטועה בדבר מצוה דהא עוקר מדעת:
בא״ד לדבר המותר פטור. נ״ב פי׳ אם היה שוחטו לשם אימורי צבור:
גמרא לישני ליה הכי כו׳ כתב מהרש״ל ויש לי תימה רבה מנלן דר״י אית ליה דשאני בין עוקר לטועה דלמא כו׳ ה״ה בטועה אלא דלא אשכחת לגביה טועה משום דס״ל עקירה בטעות לא הוה עקירה כו׳ עכ״ל ונ״ל דפסיקא ליה לתלמודא דמחלק ר״י בין עוקר לטועה דבעוקר לא הוה טועה בדבר מצוה ובטועה שהיה סבר שהוא זה שיש בו מצוה והוא דבר אחר שאין בו מצוה הוי טועה בדבר מצוה ופטור כדמוכח הך דתינוקת דלא שייך התם לחלק בין שינה לדבר האסור לדבר המותר אלא לפי כוונתו למול את של שבת ה״ל לדבר המותר ואפ״ה לא שרי התם אלא בטועה בדבר מצוה וגם עשה מצוה וע״פ הדברים האלה יתבארו דברי התוספות שכתבו הא לא דמי רישא בעוקר כו׳ ואמאי קאמר ר״י שכן שינה בדבר האסור אפילו שינה שמו לדבר המותר נמי חייב שכן עוקר עכ״ל דקדקו לפרש למאי דמסיק הקושיא דלישני ליה ר״י הכי דליכא לפרושי דלוקמא בין רישא ובין סיפא בשינה שמו לדבר האסור ולחלק בין עוקר לטועה דהא לא מצינו דר״י פוטר בשינה לדבר האסור אפילו בטועה דההיא דתינוקת לא הוה אלא בטועה בדבר המותר אבל הקושיא הוא דלישני ליה דכולה בדבר המותר כההיא דתינוקת ואפ״ה ברישא בעוקר חייב דלא הוה טועה בדבר מצוה והדברים ברורים למבין ומיהו אפילו אי מתוקמא הרישא נמי בטועה המ״ל לישני ליה ברישא לא עשה מצוה ובסיפא עשה מצוה כההיא דתינוקת וכמו שכתבו התוספות לקמן אלא דקושטא קאמר דמאי דמוקי ליה רישא בעוקר לא הוי טועה בדבר מצוה כלל ודו״ק:
ומשיבים: לר׳ אליעזר לא שני ליה [שונה לו, בעיניו] שלדעתו גם מי שטעה, שנתכוון לעשות מצוה ולא עשאה — חייב חטאת, גם אם היתה זו טעות מסתברת. ולכן אינו מבדיל בין עקירה ביודעין לטעות. ושואלים: ולר׳ יהושע דשני ליה [שעונה לו] לר׳ אליעזר כי יש הבדל בין הפסח ששינה בו בדבר האסור לשאר זבחים ששינה את שמם לדבר המותר, לישני ליה הכי [שיתרץ לו כך] שבתחילה מדובר בעוקר ובסוף מדובר בטועה!
The Gemara answers: According to Rabbi Eliezer, who put forward this a fortiori argument, there is no difference, for in his opinion someone who erred while intending to perform a mitzva is liable to bring a sin-offering, even if he made a reasonable mistake. Thus, he does not differentiate between the deliberate uprooting of the animal’s status and the erroneous sacrificing of the offering for a different purpose. The Gemara asks: But according to Rabbi Yehoshua, for whom there is a difference between the two cases, let him answer Rabbi Eliezer in this way, that the first clause of the mishna is referring to one who intentionally uprooted the status of an offering, while the latter clause is referring to one who erred about it. Why does he introduce another factor, that in the first clause he changed the animal’s purpose for something forbidden, whereas in the latter clause he changed it for something permitted?
הכל
(7) הָכִי קָאָמַר לֵיהּ לְדִידִי לָא דָּמֵי רֵישָׁא בְּעוֹקֵר וְסֵיפָא בְּטוֹעֶה לְדִידָךְ לֹא אִם אָמַרְתָּ בְּפֶסַח שֶׁשִּׁינָּה אֶת שְׁמוֹ לְדָבָר הָאָסוּר תֹּאמַר בִּזְבָחִים שֶׁשִּׁינָּה אֶת שְׁמָן לְדָבָר הַמּוּתָּר.
The Gemara explains that this is what Rabbi Yehoshua said to Rabbi Eliezer: According to me, these cases are not comparable, because the first clause deals with one who intentionally uprooted the animal’s designation, whereas the latter clause deals with one who erred about it. However, even according to you, who do not differentiate in this manner, I can still answer as follows: No, if you say that one is liable if he slaughtered a Paschal lamb for a different purpose, it is because he changed its purpose for something prohibited. But can you say the same thing about other offerings that he slaughtered for the purpose of a Paschal offering and thus changed their purpose for something permitted?
The Gemara explains that this is what Rabbi Yehoshua said to Rabbi Eliezer: According to me, these cases are not comparable, because the first clause deals with one who intentionally uprooted the animal’s designation, whereas the latter clause deals with one who erred about it. However, even according to you, who do not differentiate in this manner, I can still answer as follows: No, if you say that one is liable if he slaughtered a Paschal lamb for a different purpose, it is because he changed its purpose for something prohibited. But can you say the same thing about other offerings that he slaughtered for the purpose of a Paschal offering and thus changed their purpose for something permitted?
לדידך לא אם אמרת בפסח כו׳ – תימה לרשב״א מה משיב ר׳ יהושע לדברי ר׳ אליעזר תאמר בזבחים ששינה שמן לדבר המותר כיון לר׳ אליעזר לא שני בין עוקר לטועה מה מועיל מה ששינה לדבר המותר הלא לר׳ יהושע עוקר לדבר המותר חייב ה״ה טועה לר׳ אליעזר ומפרש דה״ק ר׳ יהושע לר׳ אליעזר נהי דלא שני לך בין עוקר לטועה מ״מ יש לחלק דרישא תרתי לגריעותא עוקר ולדבר האסור וסיפא תרתי לטיבותא דטועה ולדבר המותר.
ומסבירים: הכי קאמר ליה [כך אמר לו]: לדידי [לשיטתי] באמת זה לא דמי [דומה], כי רישא [תחילת המשנה] מדברת בעוקר וסיפא [סופה] בטועה. אולם אפילו לדידך [לשיטתך] שאינך מחלק בכך יש מקום לתרץ: לא אם אמרת בפסח ששינה את שמו לדבר האסור, תאמר בזבחים ששינה את שמן לדבר המותר.
The Gemara explains that this is what Rabbi Yehoshua said to Rabbi Eliezer: According to me, these cases are not comparable, because the first clause deals with one who intentionally uprooted the animal’s designation, whereas the latter clause deals with one who erred about it. However, even according to you, who do not differentiate in this manner, I can still answer as follows: No, if you say that one is liable if he slaughtered a Paschal lamb for a different purpose, it is because he changed its purpose for something prohibited. But can you say the same thing about other offerings that he slaughtered for the purpose of a Paschal offering and thus changed their purpose for something permitted?
הכל
(8) א״ל אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֵימוּרֵי צִיבּוּר יוֹכִיחוּ שֶׁהֵן מוּתָּרִין לִשְׁמָן וְהַשּׁוֹחֵט לִשְׁמָן חַיָּיב אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לֹא אִם אָמַרְתָּ בְּאֵימוּרֵי צִיבּוּר שֶׁכֵּן יֵשׁ לָהֶן קִצְבָה תֹּאמַר בְּפֶסַח שֶׁאֵין לוֹ קִצְבָה.
The mishna continues with what Rabbi Eliezer said to Rabbi Yehoshua: Let the communal offerings prove the matter, for they are permitted for slaughter on Shabbat for their own purpose, and nevertheless, one who unnecessarily slaughters different offerings for their purpose is liable. Rabbi Yehoshua said to him: No, if you said this halakha with regard to communal offerings, it is because they have a limit. But can you necessarily say the same thing with regard to the Paschal lamb, which does not have a limit?
The mishna continues with what Rabbi Eliezer said to Rabbi Yehoshua: Let the communal offerings prove the matter, for they are permitted for slaughter on Shabbat for their own purpose, and nevertheless, one who unnecessarily slaughters different offerings for their purpose is liable. Rabbi Yehoshua said to him: No, if you said this halakha with regard to communal offerings, it is because they have a limit. But can you necessarily say the same thing with regard to the Paschal lamb, which does not have a limit?
בפסח שאין לו קצבה – אין חשבון לפסחים וזה שמצא טלה זה עומד בעזרה כסבור שהוא אבוד מבעליו ושחטו לשם מי שהוא.
עוד נאמר במשנה שאמר ר׳ אליעזר לר׳ יהושע: אימורי ציבור יוכיחו שהן מותרין לשוחטן בשבת לשמן, והשוחט לשמן שלא לצורך — חייב, ואמר לו ר׳ יהושע לא אם אמרת באימורי ציבור שכן יש להן קצבה, תאמר בפסח שאין לו קצבה.
The mishna continues with what Rabbi Eliezer said to Rabbi Yehoshua: Let the communal offerings prove the matter, for they are permitted for slaughter on Shabbat for their own purpose, and nevertheless, one who unnecessarily slaughters different offerings for their purpose is liable. Rabbi Yehoshua said to him: No, if you said this halakha with regard to communal offerings, it is because they have a limit. But can you necessarily say the same thing with regard to the Paschal lamb, which does not have a limit?
הכל
(9) לְמֵימְרָא דְּכֹל הֵיכָא דְּאִית לֵיהּ קִצְבָה מְחַיֵּיב רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וַהֲרֵי תִּינוֹקוֹת דְּיֵשׁ לָהֶן קִצְבָה וּתְנַן מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי תִינוֹקוֹת אֶחָד לְמוּלוֹ אַחַר הַשַּׁבָּת וְאֶחָד לְמוּלוֹ בַּשַּׁבָּת וְשָׁכַח וּמָל אֶת שֶׁל אַחַר הַשַּׁבָּת בַּשַּׁבָּת חַיָּיב.
The Gemara asks: Is that to say that wherever there is a limit, Rabbi Yehoshua deems liable one who erred while intending to perform a mitzva? But with regard to the circumcision of babies on Shabbat, which has a limit, we nevertheless learned in a mishna that with regard to one who had two babies to circumcise, one of whom he needed to circumcise after Shabbat and one of whom he needed to circumcise on Shabbat, and he forgot and circumcised the one that should have been circumcised after Shabbat on Shabbat, he is liable to bring a sin-offering. This is because he performed the prohibited labor of causing a wound not in the framework of performing a mitzva, as no obligation yet existed to circumcise the child.
The Gemara asks: Is that to say that wherever there is a limit, Rabbi Yehoshua deems liable one who erred while intending to perform a mitzva? But with regard to the circumcision of babies on Shabbat, which has a limit, we nevertheless learned in a mishna that with regard to one who had two babies to circumcise, one of whom he needed to circumcise after Shabbat and one of whom he needed to circumcise on Shabbat, and he forgot and circumcised the one that should have been circumcised after Shabbat on Shabbat, he is liable to bring a sin-offering. This is because he performed the prohibited labor of causing a wound not in the framework of performing a mitzva, as no obligation yet existed to circumcise the child.
תינוקות דיש להן קצבה – מי שיש לו שני תינוקות אחד למול בשבת ואחד למול באחד בשבת יודע הוא שאין לו למול בשבת אלא אחד.
ושכח ומל את של אחר השבת בשבת חייב – דטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה הוא דעדיין לא הגיע זמנו ומודה רבי יהושע דחייב.
למימרא דכל היכא דאית ליה קצבה מחייב ר׳ יהושע כו׳ – קשיא לי אמאי מפרש תלמוד סיפא דמתני׳ תחלה והדר מפרש רישא. דקאמרינן לקמן מאן תנא דשאני ליה בין ראויין לשאינן ראויין כו׳ והלא ברישא תני אם אינן ראויין חייב והדר תני בסיפא לא אם אמרתה באמורי ציבור שיש להן קצבה.
מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול בשבת ואחד שזמנו בערב שבת או לאחר השבת ומל את שניהם בשבת בשוגג פטור מקרבן חטאת שהרי נתנה שבת לידחות אצלו באחד מהן ואע״פ שהם שני גופים מתוך שזמנן דחוק אין דקדוקו בדבר זה מצוי ואין חלוק בין שקדם את של שבת לאחר בין שקדם האחר לזה של שבת כך קבלנוה לשיטתנו ומ״מ הסוגיא מוכחת דוקא בשקדם ומל את של ערב שבת שעדיין טרדת הראוי לימול עליו אבל אם קדם של שבת חייב על האחר הואיל ודבר שיש לו קצבא הוא שהרי אף הוא מודה לחיוב באימורי צבור וכן כתבוה רבים והם מפרשים שאימורי צבור שמחייב ר׳ יהושע דוקא כשהוקרבו התמידין דהוה ליה למירמא אנפשיה כמו שאמרו בהדיא בסוגיא זו שאם לא כן תקשי זו של תנוקות לזו של אימורי צבור ומ״מ נראין הדברים שהסוגיא דרך דחייה נאמרה:
ולענין פסק זו של תינוקות יצאה לפטור אף בקדם את של חיוב תחלה ושל אימורי צבור יצאה לחיוב אף בשלא קרבו התמידין עדיין ששגגת אימורי ציבור במקום זריזות שאין הטעות מצויה בו וכמעט שהוא קרוב למעילה אבל אם לא מל אלא אחד מהם ונתחלף לו של שבת באותו של אחר השבת או באותו של ערב שבת אם מל אותו של אחר שבת חייב חטאת שהרי אין כאן מצוה אחר שלא הוטל עליו חיובו עדיין ואע״פ שמ״מ יצא מספק ערלה בכך ואינו צריך כלום אפי׳ הטפת דם ברית שלא נאמרה הטפה אלא מספק ערלה כבושה כמו שביארנו בפרק י״ט של שבת מ״מ הואיל ולא נתחייב בו עדיין אין כאן טעות בדבר מצוה אבל אם נתחלף לו של שבת בערב שבת ומל את של ערב שבת בשבת פטור שאע״פ שמילה שלא בזמנה אינה דוחה שבת מ״מ מצות מילה עליו שכל שעבר זמנו כל יומא ויומא זמניה הוא ונמצאת שגגתו בדבר מצוה וכבר כתבנוה במקומו במסכת שבת פרק מילה:
ושואלים: למימרא דכל היכא דאית ליה [האם יש לומר שבכל מקום שיש] קצבה מחייב ר׳ יהושע את הטועה במצוה זו? והרי לענין מילת תינוקות בשבת שיש להן קצבה, ובכל זאת תנן [שנינו במשנה]: מי (מוהל) שהיו לו שני תינוקות, אחד למולו אחר השבת ואחד למולו בשבת, ושכח ומל את הילד שצריך למול אחר השבת בשבת — הרי זה חייב קרבן חטאת, שהרי לא קיים מצות מילה בילד זה, שכל זמן שאינו בן שמונה ימים עדיין אינו חייב במצוה זו, ועשה מלאכה שאין לה היתר.
The Gemara asks: Is that to say that wherever there is a limit, Rabbi Yehoshua deems liable one who erred while intending to perform a mitzva? But with regard to the circumcision of babies on Shabbat, which has a limit, we nevertheless learned in a mishna that with regard to one who had two babies to circumcise, one of whom he needed to circumcise after Shabbat and one of whom he needed to circumcise on Shabbat, and he forgot and circumcised the one that should have been circumcised after Shabbat on Shabbat, he is liable to bring a sin-offering. This is because he performed the prohibited labor of causing a wound not in the framework of performing a mitzva, as no obligation yet existed to circumcise the child.
הכל
(10) אֶחָד לְמוּלוֹ בע״ש בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְאֶחָד לָמוּל בַּשַּׁבָּת וְשָׁכַח וּמָל אֶת שֶׁל ע״ש עֶרֶב שַׁבָּת בַּשַּׁבָּת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת ור׳ וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר.
If, however, there were two babies, one of whom he needed to circumcise on Shabbat eve, and one of whom he needed to circumcise on Shabbat, and he forgot and circumcised the one that he should have circumcised on Shabbat eve on Shabbat, Rabbi Eliezer deems him liable to bring a sin-offering. As circumcision after its appointed time does not override Shabbat, he has therefore unwittingly violated Shabbat. And Rabbi Yehoshua exempts him. Since he intended to perform a mitzva, and despite his error in fact performed a mitzva, he is exempt from bringing a sin-offering. Thus, we see that even though there is a limit in the case of the babies, Rabbi Yehoshua nevertheless exempts one who errs while intending to perform a mitzva.
If, however, there were two babies, one of whom he needed to circumcise on Shabbat eve, and one of whom he needed to circumcise on Shabbat, and he forgot and circumcised the one that he should have circumcised on Shabbat eve on Shabbat, Rabbi Eliezer deems him liable to bring a sin-offering. As circumcision after its appointed time does not override Shabbat, he has therefore unwittingly violated Shabbat. And Rabbi Yehoshua exempts him. Since he intended to perform a mitzva, and despite his error in fact performed a mitzva, he is exempt from bringing a sin-offering. Thus, we see that even though there is a limit in the case of the babies, Rabbi Yehoshua nevertheless exempts one who errs while intending to perform a mitzva.
את של ערב שבת בשבת – קסבור שהוא של שבת וזה של ערב שבת היה אתמול חולה או שנאנס ומילה שלא בזמנה אינה דוחה את השבת דהואיל ועבר זמנה ימתין עד למחר.
ר׳ אליעזר מחייב חטאת – דלית ליה טועה בדבר מצוה ועשה מצוה פטור.
ר׳ יהושע פוטר – דטעה בדבר מצוה ועשה מצוה פטור ואע״ג דחילל שבת ועשה שלא כדת מכל מקום מצות מילה קיים והכא נמי אע״ג דאית להו קצבה ליפטר דמכל מקום עשה מצוה דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשירין וזה שמצא זבח אחד בעזרה ושחטו לשם תמידי ציבור כשר לזבחו הראשון.
אבל אם היה ילד אחד שהיה צריך למולו בערב שבת, ואחד למול בשבת, ושכח ומל את של ערב שבת בשבת — ר׳ אליעזר מחייב חטאת, שכיון שלא היה זה יום שמיני אין מילתו דוחה את השבת, וחילל שבת בשגגה. ור׳ יהושע פוטר משום ששגג בדבר מצוה ועשה מצוה אחרת, ואם כן, אף שלתינוקות אלו יש קיצבה, מכל מקום פוטר ר׳ יהושע בטועה בהם!
If, however, there were two babies, one of whom he needed to circumcise on Shabbat eve, and one of whom he needed to circumcise on Shabbat, and he forgot and circumcised the one that he should have circumcised on Shabbat eve on Shabbat, Rabbi Eliezer deems him liable to bring a sin-offering. As circumcision after its appointed time does not override Shabbat, he has therefore unwittingly violated Shabbat. And Rabbi Yehoshua exempts him. Since he intended to perform a mitzva, and despite his error in fact performed a mitzva, he is exempt from bringing a sin-offering. Thus, we see that even though there is a limit in the case of the babies, Rabbi Yehoshua nevertheless exempts one who errs while intending to perform a mitzva.
הכל
(11) א״ר אָמַר רַבִּי אַמֵּי הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁקָּדַם וּמָל אֶת שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת בַּשַּׁבָּת דְּאִיכָּא הָךְ דְּשַׁבָּת דִּטְרִיד בֵּיהּ הָכָא כְּגוֹן שֶׁקָּדַם וְשַׁחְטִינְהוּ לְאֵימוּרֵי צִיבּוּר בְּרֵישָׁא.
Rabbi Ami said: With what are we dealing here? We are dealing with a case where the circumciser first unwittingly circumcised the baby who should have been circumcised on Shabbat eve on Shabbat, when there is still this other baby who should be circumcised on Shabbat with whom he is preoccupied. Since he was legitimately preoccupied with a mitzva, as he knew that there was a baby that needed to be circumcised, he is exempt from bringing a sin-offering. Here, however, with regard to offerings, we are dealing with a case where he first slaughtered the required communal offerings at the beginning, so that there was no need to slaughter any more offerings, as communal offerings have a limit. Since he had no reason to make a mistake, he is liable to bring a sin-offering for having unnecessarily slaughtered an animal on Shabbat.
Rabbi Ami said: With what are we dealing here? We are dealing with a case where the circumciser first unwittingly circumcised the baby who should have been circumcised on Shabbat eve on Shabbat, when there is still this other baby who should be circumcised on Shabbat with whom he is preoccupied. Since he was legitimately preoccupied with a mitzva, as he knew that there was a baby that needed to be circumcised, he is exempt from bringing a sin-offering. Here, however, with regard to offerings, we are dealing with a case where he first slaughtered the required communal offerings at the beginning, so that there was no need to slaughter any more offerings, as communal offerings have a limit. Since he had no reason to make a mistake, he is liable to bring a sin-offering for having unnecessarily slaughtered an animal on Shabbat.
הכא במאי עסקינן כגון שקדם ומל את של ערב שבת בשבת – בשעה שמל את זה עדיין שניהן עומדים דמשום הכי פטור דטרוד היה באחד מהן דיודע הוא שהיום חובת האחד עליו ומתני׳ כגון דקדים ושחטינהו לאימורי צבור דהשתא לא הוה טרוד ועסוק בשחיטתן.
אמר ר׳ אמי: הכא במאי עסקינן [כאן, במילה, במה אנו עוסקים]? כגון שקדם המוהל ומל את של ערב שבת בשבת, שעדיין איכא הך [יש אותו תינוק] שצריך למול בשבת דטריד ביה [שטרוד בו] ומוטלת עליו עדיין חובת המילה, וסבור ר׳ יהושע כיון שטרוד בטירדה של מצוה ויודע שעליו למול תינוק — אין לחייב אותו. הכא [כאן] בענין הקרבנות, כגון שקדם ושחטינהו לאימורי ציבור ברישא [ושחט את אימורי הציבור תחילה] ולכן שוב אין צורך להקריב קרבנות ציבור, וכיון שקרבנות אלה הם דבר שיש בו קיצבה לא היה לו מקום לטעות בו.
Rabbi Ami said: With what are we dealing here? We are dealing with a case where the circumciser first unwittingly circumcised the baby who should have been circumcised on Shabbat eve on Shabbat, when there is still this other baby who should be circumcised on Shabbat with whom he is preoccupied. Since he was legitimately preoccupied with a mitzva, as he knew that there was a baby that needed to be circumcised, he is exempt from bringing a sin-offering. Here, however, with regard to offerings, we are dealing with a case where he first slaughtered the required communal offerings at the beginning, so that there was no need to slaughter any more offerings, as communal offerings have a limit. Since he had no reason to make a mistake, he is liable to bring a sin-offering for having unnecessarily slaughtered an animal on Shabbat.
הכל
(12) אִי הָכִי רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אַף הַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם אֵימוּרֵי צִיבּוּר פָּטוּר אע״ג אַף עַל גַּב דִּקְדֵים וְשַׁחְטִינְהוּ לְאֵימוּרֵי צִיבּוּר בְּרֵישָׁא וְהַתַּנְיָא רַבִּי חִיָּיא [מֵאָבֵל עֲרָב] א״ר אָמַר רַבִּי מֵאִיר לֹא נֶחְלְקוּ ר׳ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עַל שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי תִינוֹקוֹת אֶחָד לָמוּל עֶרֶב שַׁבָּת וְאֶחָד לָמוּל בַּשַּׁבָּת וְשָׁכַח וּמָל אֶת שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת בַּשַּׁבָּת דְּחַיָּיב.
The Gemara asks: If so, how do we understand the continuation of the mishna, where Rabbi Meir says that according to Rabbi Yehoshua, even one who unwittingly slaughters other offerings for the purpose of communal offerings beyond their daily limit is exempt? According to our explanation, this must be true even though he first slaughtered the required communal offerings at the beginning. But didn’t Rabbi Ḥiyya from the village of Avel Arav teach in a baraita another version of the dispute, according to which Rabbi Meir said: Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua did not disagree over one who had two babies to circumcise, one to circumcise on Shabbat eve and one to circumcise on Shabbat, and he forgot and circumcised the one who should have been circumcised on Shabbat eve on Shabbat; in that case, everyone agrees that he is liable to bring a sin-offering.
The Gemara asks: If so, how do we understand the continuation of the mishna, where Rabbi Meir says that according to Rabbi Yehoshua, even one who unwittingly slaughters other offerings for the purpose of communal offerings beyond their daily limit is exempt? According to our explanation, this must be true even though he first slaughtered the required communal offerings at the beginning. But didn’t Rabbi Ḥiyya from the village of Avel Arav teach in a baraita another version of the dispute, according to which Rabbi Meir said: Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua did not disagree over one who had two babies to circumcise, one to circumcise on Shabbat eve and one to circumcise on Shabbat, and he forgot and circumcised the one who should have been circumcised on Shabbat eve on Shabbat; in that case, everyone agrees that he is liable to bring a sin-offering.
ואקשי׳ וכי כל היכא דאית ליה קצבה מחייב ר׳ יהושע והתנן בפרק ר׳ אליעזר מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול אחר השבת ואחד למול בשבת חייב כו׳ ומשני ר׳ אמי כגון שקדם ומל של ערב שבת בשבת ועדיין טריד בהאי דבשבת הכא דקדים שחטינהו לאימורי צבור ברישא דהא ליכא מידי דטריד ביה.
אי הכי ר׳ מאיר אומר אף השוחט לשם אימורי צבור פטור ואף על גב דקדים שחיט לאימורי צבור והא תני ר׳ חייא אמר ר׳ מאיר לא נחלקו ר׳ אליעזר ור׳ יהושע על שהיו לו שני תינוקות אחד למול ערב וכו׳ קתני מיהת רישא ושכח ומל של ערב שבת בשבת שחייב נהי נמי דקדים מהליה להאיך דשבת האמר רבי מאיר אף על גב דקדים עבדינהו לאימורי צבור פטור ואמרי׳ ולטעמיך תקשי לך רישא אסיפא השתא רישא דקתני שכח ומל את של ערב שבת דטעה בדבר מצוה ועשה מצוה שאפילו עובר זמנו והוא מלו בשבת בן תשעה ימים מכל מקום בר מילה הוא ונתקיימה המצוה סיפא דשכח ומל את של אחר שבת בשבת בן שבעת ימים שאף על פי שטעה בדבר מצוה לא עשה מצוה שבן שבעת ימים אינו בר מילה קא פטור ר׳ יהושע אלא אמרי דבי ר׳ ינאי רישא דמתני׳ כגון שקדם ומל את של שבת [בערב שבת] דהא לית ליה לשבת הכא דחזיה כלל דהא ליכא תורת מילה הכא בשבת כי הדר מהיל ליה להאיך דבערב שבת בשבת לא טועה בדבר מצוה הוא ולא נתנה שבת להדחות היום כלל לגבי האי גברא לפיכך חייב אבל אימורי צבור ליכא למימר הכי אלא אפילו טעה והקריב כמה בערב שבת לקרבן (שבת) אפילו הכי חייב בשבת להקריב חובות של שבת לעולם וכיון דנתנה שבת לדחות אמרי׳ טעה בדבר מצוה פטור.
ושואלים: אי הכי [אם כך] כיצד נבין את ההמשך? ר׳ מאיר אומר: אף השוחט לשם אימורי ציבור פטור, ולפי ההסבר שלנו חייב אתה לומר שכן הדין אף על גב דקדים ושחטינהו לאימורי ציבור ברישא [אף על פי שקדם ושחט את אימורי הציבור תחילה], והתניא [והרי שנינו בברייתא] ר׳ חייא מהכפר אבל ערב אמר בשם ר׳ מאיר: לא נחלקו ר׳ אליעזר ור׳ יהושע על מוהל שהיו לו שני תינוקות, אחד למול ערב שבת ואחד למול בשבת, ושכח ומל את של ערב שבת בשבת — שחייב.
The Gemara asks: If so, how do we understand the continuation of the mishna, where Rabbi Meir says that according to Rabbi Yehoshua, even one who unwittingly slaughters other offerings for the purpose of communal offerings beyond their daily limit is exempt? According to our explanation, this must be true even though he first slaughtered the required communal offerings at the beginning. But didn’t Rabbi Ḥiyya from the village of Avel Arav teach in a baraita another version of the dispute, according to which Rabbi Meir said: Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua did not disagree over one who had two babies to circumcise, one to circumcise on Shabbat eve and one to circumcise on Shabbat, and he forgot and circumcised the one who should have been circumcised on Shabbat eve on Shabbat; in that case, everyone agrees that he is liable to bring a sin-offering.
הכל
(13) עַל מָה נֶחְלְקוּ עַל שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי תִינוֹקוֹת אֶחָד לָמוּל אַחַר הַשַּׁבָּת וְאֶחָד לָמוּל בַּשַּׁבָּת וְשָׁכַח וּמָל אֶת שֶׁל אַחַר הַשַּׁבָּת בַּשַּׁבָּת דר׳ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת ור׳ וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בפּוֹטֵר.
With regard to what did they disagree? With regard to one who had two babies to circumcise, one to circumcise after Shabbat and one to circumcise on Shabbat, and he forgot and circumcised the baby who should have been circumcised after Shabbat on Shabbat, as Rabbi Eliezer deems him liable to bring a sin-offering, and Rabbi Yehoshua exempts him.
With regard to what did they disagree? With regard to one who had two babies to circumcise, one to circumcise after Shabbat and one to circumcise on Shabbat, and he forgot and circumcised the baby who should have been circumcised after Shabbat on Shabbat, as Rabbi Eliezer deems him liable to bring a sin-offering, and Rabbi Yehoshua exempts him.
על מה נחלקו כו׳ – וקס״ד השתא ברישא מחייב ר׳ מאיר כשמל את שניהם ע״י [שסבור] ששניהן כבר הגיע זמנן ומל של שבת תחלה שזמנו היום ואחר כך מל את של אתמול ואף על גב דעשה מצוה כיון דלא רמיא טירדא עליה בתר דמהליה לשל שבת לאו טועה בדבר מצוה הוא וסיפא פטור משום דטריד בשל שבת והוחלף לו של מחר דהא ודאי לא קאמר שמל את שניהם דהא לא טעי בהכי אלמא היכא דלא טריד האידנא לר״מ חייב.
על מה נחלקו — על מוהל שהיו לו שני תינוקות אחד למול אחר השבת ואחד למול בשבת, ושכח ומל את של אחר השבת בשבת, שר׳ אליעזר מחייב חטאת, ור׳ יהושע פוטר.
With regard to what did they disagree? With regard to one who had two babies to circumcise, one to circumcise after Shabbat and one to circumcise on Shabbat, and he forgot and circumcised the baby who should have been circumcised after Shabbat on Shabbat, as Rabbi Eliezer deems him liable to bring a sin-offering, and Rabbi Yehoshua exempts him.
הכל
(14) וְתִסְבְּרָא מָה הָתָם דְּלָא עָבֵיד מִצְוָה פָּטַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הֵיכָא דְּקָא עָבֵיד מִצְוָה מְחַיֵּיב.
The Gemara expresses surprise: And how can you understand this baraita in its current formulation? If there, in the latter clause, where he circumcised the baby who should have been circumcised after Shabbat on Shabbat, so that he did not perform a mitzva because the baby was not yet eight days old and the mitzva did not yet apply, Rabbi Yehoshua nevertheless exempted him because he erred while intending to perform a mitzva. Then where he did perform a mitzva, i.e., where he circumcised a baby on Shabbat who was already eight days old before Shabbat and to whom the mitzva of circumcision applied, would Rabbi Yehoshua deem him liable?
The Gemara expresses surprise: And how can you understand this baraita in its current formulation? If there, in the latter clause, where he circumcised the baby who should have been circumcised after Shabbat on Shabbat, so that he did not perform a mitzva because the baby was not yet eight days old and the mitzva did not yet apply, Rabbi Yehoshua nevertheless exempted him because he erred while intending to perform a mitzva. Then where he did perform a mitzva, i.e., where he circumcised a baby on Shabbat who was already eight days old before Shabbat and to whom the mitzva of circumcision applied, would Rabbi Yehoshua deem him liable?
ותיסברה השתא ומה התם דלא עבד מצוה כו׳ – פירוש: כל זה אמר כי אם להרחיב תירוצו שהוא יפה תוכיח לו דר׳ מאיר לא חייש לקייום מצוה כלל כי אם לטירדת מצוה דבערב שבת דלא טריד מפני שכבר מל את של שבת אף על גב דעבד מצוה כל דהיא הוה מחייב ובאחד בשבת דטריד אף על גב דלא עבד מצוה הוה פטור1 והוא יכול לדחותו כאמרי דבי ר׳ ינאי כו׳ ולומר שאין זו סברתו של ר׳ מאיר אבל סברתו אינו יכול לדחות ולא אמר ותיסברה אלא להרחיב תירוצו כלומר שאין זו סברתו של ר׳ מאיר כאשר אתה סובר אלא כדאמרי דבי ר׳ ינאי.
1. כן תוקן בדפוסים. בכ״י ששון 557: ״פטר״.
ויש לתמוה: ותסברא [וכי סבור אתה] שאפשר לקיים ברייתא זו כלשונה, הלוא ההיפך מסתבר: מה התם [שם] כשמל של אחר השבת בשבת שלא עביד [עשה] מצוה, שהרי תינוק זה לא הגיע עדיין זמן מילתו לפני היום השמיני ולא עשה כלל מצוה במילתו, ובכל זאת פטר ר׳ יהושע משום שטעה בתוך כדי עיסוק בדבר מצוה, היכא דקא עביד [במקום שעושה] מצוה בילד שחל שמיני שלו בערב שבת, שכבר חלה עליו מצות מילה מחייב?!
The Gemara expresses surprise: And how can you understand this baraita in its current formulation? If there, in the latter clause, where he circumcised the baby who should have been circumcised after Shabbat on Shabbat, so that he did not perform a mitzva because the baby was not yet eight days old and the mitzva did not yet apply, Rabbi Yehoshua nevertheless exempted him because he erred while intending to perform a mitzva. Then where he did perform a mitzva, i.e., where he circumcised a baby on Shabbat who was already eight days old before Shabbat and to whom the mitzva of circumcision applied, would Rabbi Yehoshua deem him liable?
הכל
(15) אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי גרֵישָׁא כְּגוֹן שֶׁקָּדַם וּמָל שֶׁל שַׁבָּת בְּעֶרֶב שַׁבָּת
The Rabbis of the school of Rabbi Yannai said: The first clause of the baraita is referring to a unique situation, where the circumciser first unwittingly circumcised on Shabbat eve the baby who should have been circumcised on Shabbat.
The Rabbis of the school of Rabbi Yannai said: The first clause of the baraita is referring to a unique situation, where the circumciser first unwittingly circumcised on Shabbat eve the baby who should have been circumcised on Shabbat.
אמרי דבי ר׳ ינאי רישא כגון – שנתחלף לו אתמול של שבת בערב שבת ומלו בערב שבת ועדיין לא נודע טעותו וסבור שזה העומד של שבת הוא ואע״ג דטריד ביה דרמיא מצוה עליה כפי מחשבתו וגם עשה מצוה אפילו הכי חייב משום דלא ניתנה שבת לידחות אצלו וסיפא ניתנה שבת לידחות אצל של שבת וטעה בדבר מצוה פטור ואפילו לא עשה מצוה לרבי מאיר פטור והשוחט לשם אימורי צבור ניתנה שבת לידחות אצל קרבן צבור ואע״ג דקדים שחטינהו לאימורי צבור הרי שכח וע״י שטרוד בזבח זה בימים שעברו ויודע שזבח זה עומד ליקרב נבהל ושכח שכבר נשחטו אימורי צבור ושחטן לשמן.
תוספות בד״ה שקדם ומל כו׳ ה״מ לפלוגי כו׳ ורישא נמי קמ״ל רבותא דנקט ע״ש כו׳ עכ״ל לא הוה צריכי להכי דברישא בקדם ומל א׳ בע״ש ודאי דלא מצי לאשכוחי בא׳ מהן למול בשבת וא׳ אחר השבת דבהא ודאי לא טעי למול בע״ש כיון שאין זמן של א׳ מהם למול בע״ש ודו״ק:
אמרי דבי [אמרו בני בית מדרשו] של ר׳ ינאי: ברישא [תחילתה של אותה ברייתא] מדובר כגון שקדם ומל את הילד הצריך להימול בשבת עוד בערב שבת
The Rabbis of the school of Rabbi Yannai said: The first clause of the baraita is referring to a unique situation, where the circumciser first unwittingly circumcised on Shabbat eve the baby who should have been circumcised on Shabbat.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
פסחים עב. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה פסחים עב., ר׳ חננאל פסחים עב., רש"י פסחים עב. – פרק עשירי – מהדורת הרב עמיחי כנרתי, סיוע וביקורת: הרב יואל קטן והרב אריאל אביני, באדיבות מכון שלמה אומן שעל יד ישיבת שעלבים (כל הזכויות שמורות). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., תוספות פסחים עב., תוספות רי"ד מהדורה תליתאה פסחים עב., בית הבחירה למאירי פסחים עב. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה פסחים עב., מהרש"א חידושי הלכות פסחים עב., פירוש הרב שטיינזלץ פסחים עב.
Pesachim 72a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Pesachim 72a, R. Chananel Pesachim 72a, Rashi Pesachim 72a, Tosafot Pesachim 72a, Tosefot Rid Third Recension Pesachim 72a, Meiri Pesachim 72a, Maharshal Chokhmat Shelomo Pesachim 72a, Maharsha Chidushei Halakhot Pesachim 72a, Steinsaltz Commentary Pesachim 72a