כבר ידעת שצריך שלא יהא דבר חוצץ בין בשר הכהן לבגדי כהונה אפילו נימא אחת חוצצת ופוסלת וכן בין רגלו לרצפת העזרה ומ״מ הדם אינו חוצץ בכך כל שהוא לח שכך אמרו לענין חציצת טבילה הדם והדיו והדבש והחלב יבשין חוצצין לחים אינם חוצצים וכן כל שהוא מהלך על האצטבאות שבעזרה הרי הוא כהולך בקרקע העזרה וצריך שיהיו בגדי כהונה כמדת הלובשן לא פחות ולא יותר ואם היו ארוכים יותר מדאי או קצרים יותר מדאי ועבד בהם פסל אלא שבארוכים כל שהגביהן באבנט עד שנעשו כמדתו כשרה:

הולכת עצים למערכה אינה עבודה וכשרה בזרים כהפשט ונתוח אבל הולכת אימורין למזבח או הולכת איברי עולה לכבש והולכת דם עבודה היא וצריכה כהן ואצ״ל בהקטרה וזה שאמרו נתנו במגיס והקטירן כבר ביארנו במשנה שעל הכהן הוא אומר שאע״פ שהנתינה במגיס היה אפשר לעשותה ע״י זר ההקטרה צריכה כהן ופירושה נתנן אפילו זר במגיס ומקטירן הכהן ולדעת זה אנו גורסין נתנן במגיס והקטירן הקטירן ס״ד כלומר שהרי זר הוא כמו שביארנו במשנה ותירץ נתנן במגיס להקטירן ע״י הכהן ומ״מ יש גורסין נתנן במגיס וכו׳ במגיס הוא מקטיר להו בתמיהה כלומר והרי הולכת אימורין ואיברים צריכים שיגיעו מיד הכהן למזבח ואין שם כלי שבמנחה הוא שאמרו שקומצה טעון כלי שרת להביאו בו למזבח כמו שביארנו במס׳ סוטה אבל אימורים ואיברים דוקא ביד ומ״מ יש חולקין שאין צריכה יד ואף ע״י כלי מותר אלא שמ״מ הוא מקשה שנראה מכאן שתיכף שנתנם במגיס יהא מקטירם והרי צריכים מליחה וי״מ במגיס מקטיר להו כלומר שהרי אינו כלי של הקטרה ותירץ להקטירן וכו׳ כלומר אם ע״י מליחה אם לכונת נתינתם בכלי אחר הראוי להקטרה:

ונשלם הפרק תהלה לאל:

אלו דברים בפסח דוחין את השבת וכו׳ ופרטי הענין סובבים על דבר זה שכל מלאכה שלא היה אפשר לו לעשות מבערב שבת או שאי אפשר להמתינה עד הערב דוחה שבת אף מלאכה גמורה שכך למדוה בגזרה שוה ממה שנאמר ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו ואמר בעולת התמיד שבכל יום תשמרו להקריב לי במועדו מה במועדו האמור בתמיד דוחה שבת וכדכתיב בקרבן מוסף שבו על עולת התמיד יעשה אף במועדו האמור בפסח דוחה שבת מיהא בדברים שלא היה אפשר לעשותם מבערב או שאי אפשר להמתין עד הערב ומכאן הוא מתחיל בפרטים אלו ואמר אלו דברים בפסח דוחים את השבת שחיטתו וזריקת דמו שהרי לא היה אפשר בהן מאתמול שזמנם קבוע ליום ארבעה עשר ואי אפשר להמתינם עד הלילה שהרי עבודה הן וצריכות יום כדכתיב ביום צוותו ומיחוי קרביו ר״ל נקיבת המעיים בסכין להוציא הפרש מתוכן שאם יניחנה עד הלילה יסריח והקטר חלביו ר״ל הקטר האימורין ואע״פ שזו אפשר להמתינה עד הלילה שהרי הקטר חלבים ואימורים כל הלילה מ״מ חביבה מצוה בשעתה ועיקר מצותה ביום הוא ודוחה שבת בין בפסח בין בתמידין ומספין אלא שבדיעבד כשרה כל הלילה:

פרק שני בעזרת הבורא:

אלו דברים וכו׳ כבר ביארנו בתחילת המסכתא שהחלק הראשון שבה הוא לבאר ענין שחיטת הפסח והקרבתו וקצת דברים שבחגיגה הבאה עמו וביארנו קצתם בפרק ראשון וזה הפרק אמנם יסוד ענינו להשלים ביאור זה החלק ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשלשה חלקים הראשון בדברים שדוחים את השבת ודברים שאין דוחין אותו השני בחגיגה הבאה עמו השלישי בענין השחיטה שהיא דוחה שבת שאם שחטו על צד שאין השחיטה ראויה חייב עלי׳ וביאר איזו היא שחיטה שאינה ראוי׳ לענין זה זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכוונה על הדרך שיתבאר:

והמשנה הראשונה ממנו אמנם תיוחד בביאור ענין החלק הראשון והוא שאמר אלו דברים בפסח דוחין את השבת שחיטתו וזריקת דמו ומחוי קרביו והקטרת חלביו אבל צלייתו והדחת קרביו אינן דוחין הרכבתו והבאתו מחוץ לתחום וחתיכת יבלתו אינן דוחין ר׳ אליעזר אומר דוחין אמר הר״ם אמר השם ית׳ בקרבן תמיד במועדו וכמו שהיה התמיד קרב בשבת כמו שכתו׳ בפ׳ על עולת התמיד יעשה ונסכו כמו כן קרבן פסח היה קרב בשבת ומחוי קרביו פירושו שיוציאו מהם הרעי ומה שאמר חתיכת יבלת הוא שיחתוך אותו בכלי אם יש שם יבלת אבל בידו מותר לחתכה בשבת כאשר נתבאר בסוף ערובין הרכבו והבאתו היא מלאכה לפי שהוא משאוי לדעת חכמים אבל לדעת בן בתירא אינו משאוי כאשר נתבאר מדעתו בפרק הרביעי מזאת המסכתא והבאתו מחוץ לתחום הוא גם כן אסור דאורייתא אצל ר׳ עקיבא שהוא סובר איסור תחומין דאורייתא ור׳ אליעזר סבר איסור תחומין דרבנן והחי נושא את עצמו ואפי׳ בהמה כבן בתירא ולפיכך הם אלו הדברים לפי סברתו כולן משום שבות בלבד אמר ר׳ אליעזר מה אם שחיטה שהיא משום מלאכה דוחה את השבת אלו שהן משום שבות לא ידחו את השבת אמר לו ר׳ יהושע יום טוב יוכיח שהתיר בו משום מלאכה ואסר בו משום שבות אמר לו ר׳ אליעזר מה זה יהושע מה ראיה רשות למצוה ר׳ יהושע סובר שמחת יום טוב מצוה ואנו נבטל שמחת יום טוב כשיהנה באותה שמחה דבר שיהיה אסור משום שבות כגון הנגון בתופים ובמחולות ובכנרות ובצלצלים שכל זה אסור ביום טוב אע״פ שהוא מצוה אצלו ולפיכך היה נכון אצלו להשיב ולומר יום טוב יוכיח השיב ר׳ עקיבא הזיה תוכיח שהיא מצוה והיא משום שבות ואינה דוחה את השבת אף אתה אל תתמה על אלו שאע״פ שהן מצוה והם משום שבות לא ידחו את השבת ירצה באמרו הזאת מי חטאת המחוייבת לטומאת מת בשלישי ושביעי כי כשיחול שלישי או שביעי שלו בשבת אין מזין עליו וכמו כן אם יחל שביעי שלו יום שלשה עשר ויהיה יום שבת אין מזין עליו וישאר טמא ולא יקריב קרבן אמר לו ר׳ אליעזר ועליה אני דן מה אם שחיטה שהיא משום מלאכה דוחה את השבת הזיה שהיא משום שבות לא תדחה את השבת אמר לו ר׳ עקיבא [או] (אימר) חלוף מה אם הזיה שהיא משום שבות אינה דוחה את השבת אף שחיטה שהיא משום מלאכה לא תדחה את השבת ור׳ אליעזר סבר שמזין עליו בשבת כדי שלא יבטל קרבן פסח כי אם ישאר למחרתו שהוא יום ארבעה עשר והוזה עליו וטבל אסור לו להקריב פסח כמו שיתבאר אמר לו ר׳ אליעזר עקיבא עקרת מה שכתוב בין הערבים במועדו בין בחול בין בשבת אמר לו הבא לי מועד לאלו כמועד בשחיטה כלל אמר ר׳ עקיבא כל מלאכה שאפשר לה לעשותה מערב שבת אינה דוחה את השבת שחיטה שאי אפשר לעשות מערב שבת דוחה את השבת והלכה כר׳ עקיבא:

אבל צלייתו אינה דוחה שבת שהרי אפשר לו להמתינה עד הלילה וכן הדחת קרביו עד שיצא הפרש יכול הוא להניחם עד הלילה בלא חשש סרחון וכן הרכבתו על כתפו להביאו לעזרה דרך רה״ר אע״פ שירושלים דלתותיה נעולות בלילה ואינה אלא כרמלית אינו דוחה שבת שאע״פ שאמרו אין שבות במקדש אף לזרים לא אמרוה אלא בעזרה אבל במדינה לא והרי היה אפשר לו להביאו מבערב או שינהיגנה במוסרה וכן הבאתו מחוץ לתחום כלומר שלא בהבאה על כתף אלא בהנהגה שאין כאן איסור הוצאה אלא איסור יציאה חוץ לתחום שאע״פ שאין תחומין מן התורה בכל שבתוך שלש פרסאות אינה דוחה שבת ואצ״ל בחוץ מג׳ פרסאות שהוא תחום תורה וכן אצ״ל הבאתו מחוץ לעיר על כתפו שיש בו איסור הוצאה מן התורה שלא אמרו חי נושא את עצמו אלא באדם שאינו כפות אבל אדם כפות ובהמה חיה ועוף אפילו מותרין לא נאמר בהם חי נושא את עצמו:

וחתיכת יבלתו ר״ל שהיתה לו יבלת והיא שומא שבבשרו שעושתהו בעל מום כל שיש בה עצם אינו דוחה שבת שאע״פ שכל שבות שבעזרה הותר מ״מ זו מלאכה גמורה היא אחר שחותכה בכלי והיה אפשר לו לחתכה מבערב ואפילו נולדה בשבת מ״מ לא נתנו דבריהם לשיעורין וכן בהבאתו חוץ לתחום אע״פ שיצא מבית האסורים או בא ממדינת הים ולא היה אפשר לו מבערב שכל שאינו מצוי לא נתנו בו דבריהם לשיעורין ומ״מ אם היה יכול לחתכה בידו או בשיניו מותר שחתיכה כלאחר יד היא ואין בה אלא משום שבות וכל שבות במקדש הותר אף במה שהיה אפשר לו מבערב וכן דוקא ביבלת לחה אבל ביבשה חותכין אותה אף בכלי שמאחר שהיא יבשה נפרכת היא ואין לחתיכה צורך בה וחתיכה שבה נקראת כלאחר יד ואין בה אלא שבות ואחר שכבר הוא במקדש הותר:

ר׳ אליעזר אומר דוחין פי׳ בהרכבתו והבאתו חוץ לתחום הואיל ואין בהם אלא שבות אע״פ שאינו במקדש ואע״פ שהיה אפשר מבערב והביאה בקל וחומר ומה שחיטה שהיא משום מלאכה דוחה שבת אלו שהם משום שבות אינו דין שידחו אף במקום שאפשר להם מבערב ואמר לו ר׳ יהושע יו״ט יוכיח שהותרה בו מלאכה בשחיטה ובישול ונאסר בו משם שבות כגון להביא דבר מחוץ לתחום לאכלו אע״פ שתחומין דרבנן ואמר לו ר׳ אליעזר מה זה יהושע ומה ראי׳ רשות למצוה שאכילת הדיוט אינה אלא רשות ומ״מ ר׳ יהושע סובר שאכילת יו״ט מצוה כמו שנבאר בגמ׳ אלא שקפץ רבי עקיבא להשיב לר׳ אליעזר הזאה תוכיח פירוש שטמא מת מזה שלישי ושביעי ואם חל שביעי שלו בשבת והוא ערב הפסח אינה דוחה שבת שמניעת הזאתו מעכבתו מלאכול פסחו בערב ואע״פ שאי אפשר לו מבערב ושאין בהזאתו אלא שבות שנראה כמתקן גברא שכך נאמרה בפרק האשה מגזירה שמא יעביר מי חטאת והאגד שמזין בו ארבע אמות ברה״ר ואף אתה אל תתמה על אלו שאע״פ שהן מצוה והן שבות לא ידחו את השבת ואמר לו ר׳ אליעזר ועליה אני דן כלומר אף על ההזאה אני חולק ומקו״ח זה בעצמו ומה שחיטה וכו׳ ואמר לו ר״ע או חלוף וכו׳ ופירשו בגמ׳ שר״ע מקובל הי׳ ממנו שאין הזאה דוחה שבת ור׳ אליעזר הוא ששכחה מחמת חולי והי׳ ר״ע חושש שלא להחליש דעתו לומר לו ששכח והי׳ מחזר להראות לו שפשוט הי׳ לו שאין הזאה דוחה שבת לא תהא שחיטה דוחה שבת ואמר לו ר׳ אליעזר א״כ בטלת גז״ש של במועדו ואמר לו ר״ע ואם מגז״ש זו היא וגז״ש אינה אלא במה שלא הי׳ אפשר לו מבערב וזהו במועדו ר״ל שקבוע לו זמן וא״כ הבא לי מועד לאלו שהי׳ אפשר להם מבערב כמועד לשחיטה והקרבה שלא הי׳ אפשר לו בהן מבערב ואע״פ שלהזאה מיהא אין לתשובה זו מקום שהרי לא הי׳ אפשר לו בה מבערב מ״מ בהזאה פשוט הי׳ לו לר״ע שאינה דוחה ומר׳ אליעזר בעצמו קבלה ומגזרה שהזכרנו ופי׳ בגמ׳ שר׳ אליעזר כעס עליו על שהחזיקו בקנתרן שהי׳ מראה פנים לומר שלא תהא שחיטה דוחה שבת ואף ר״ע לא הי׳ אומרה אלא להזכירו שהזאה אינה דוחה כדי להביאו לומר שלא תהא הרכבתו והזאתו דוחה גם כן ומתוך כעסו קללו ואמר בשחיטה הושבתני כלומר לעכב את השחיטה על ידי פלפולך מה שלא חלק אדם בה מעולם אין זה אלא דרך קנתור ומתוך כך קללו ואמר לו בשחיטה תהא מיתתך ונענה לו ר״ע ואמר אל תכפרני בשעת הדין כלומר שלא תכפור לי בשעה שאני דן לפניך מה שקבלתי ממך שאין הזאה דוחה שבת ונלמוד ממנה על הרכבתו והבאתו חוץ לתחום וכלל הדברים שכל מלאכה שאפשר וכו׳ על הדרך שכתבנו חוץ מן ההזאה כמו שביררנו וכן הלכה:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: