ב״ש היא דאמרי – בפרק בנות כותים מעין אחד הוא.
(1) 
בֵּית שַׁמַּאי הִיא דְּאָמְרִי מַעְיָן אֶחָד הוּא וּסְתַם לַן תַּנָּא כב״ש כְּבֵית שַׁמַּאי סְתָם וְאַחַר כָּךְ מַחְלוֹקֶת הוּא וְכׇל סְתָם ואח״כ וְאַחַר כָּךְ מַחְלוֹקֶת אֵין הֲלָכָה כִּסְתָם.
בֵּית שַׁמַּאי הִיא דְּאָמְרִי מַעְיָן אֶחָד הוּא וּסְתַם לַן תַּנָּא It is the opinion of Beit Shammai, who say that there is only one source for the two types of blood (see 35b). The Gemara asks: But can it be that the tanna taught us an unattributed mishna, which is generally accepted as the halakha, in accordance with the opinion of Beit Shammai, whose opinion is usually not accepted as halakha? The Gemara answers: It is a case where the mishna first records an unattributed opinion and afterward it records a dispute with regard to the same matter. And there is a principle that any time the mishna first records an unattributed opinion and afterward it records that the ruling is subject to a dispute, then the halakha is not necessarily in accordance with the unattributed opinion.
שיטת בית שמאי היא, דאמרי [שהם אומרים] שגם הדם היוצא לאחר הלידה וגם הדם הבא לאחריו מעין אחד הוא, ואילו שיטתי היא כדעת בית הלל החולקים עליהם. ושואלים: וכי סתם לן [לנו], כלומר, שנה התנא בה דברים ללא ציון שם אומרם, כדעת בית שמאי שאין הלכה כמותם? ומשיבים: שנה כך התנא, כיון שמשנתנו נאמרה אכן בסתם, ואולם אחר כך תישנה משנה שבה תובא מחלוקת בית שמאי ובית הלל, עם ייחוס שיטתם לשמם, ודרך התנא הוא לשנות כן, ודקדק התנא להביא כך את הדברים, שכן כלל הוא שכל סתם ואחר כך מחלוקת — אין הלכה כסתם.
It is the opinion of Beit Shammai, who say that there is only one source for the two types of blood (see 35b). The Gemara asks: But can it be that the tanna taught us an unattributed mishna, which is generally accepted as the halakha, in accordance with the opinion of Beit Shammai, whose opinion is usually not accepted as halakha? The Gemara answers: It is a case where the mishna first records an unattributed opinion and afterward it records a dispute with regard to the same matter. And there is a principle that any time the mishna first records an unattributed opinion and afterward it records that the ruling is subject to a dispute, then the halakha is not necessarily in accordance with the unattributed opinion.
הכל
(2) ואבע״א וְאִי בָּעֵית אֵימָא מִי קָתָנֵי מְבַקֶּשֶׁת לֵישֵׁב יוֹשֶׁבֶת קָתָנֵי אִי יוֹשֶׁבֶת מַאי לְמֵימְרָא מַהוּ דְּתֵימָא תִּיבְדּוֹק דְּדִילְמָא קָבְעָה לַהּ וֶסֶת קמ״ל קָא מַשְׁמַע לַן דְּמַעְיָן טָהוֹר לְמַעְיָן טָמֵא לָא קָבְעָה.
And if you wish, say instead: Does the mishna teach: A woman is anticipating observing the period of the blood of purity? Rather, it teaches: Who is observing the period of the blood of purity. The Gemara asks: If the mishna is referring to a woman who is already observing the period of the blood of purity, what is the purpose of stating that she is exempt from performing examinations? Isn’t this obvious? The Gemara answers: Lest you say that she should examine herself, as perhaps she will find that she established a fixed menstrual cycle through blood found on her examination cloths, the mishna teaches us that a woman does not establish a cycle from sightings of blood that came from a pure source that transfers to the period when she sees blood from an impure source.
ואי בעית אימא [ואם תרצה אמור] תשובה אחרת לשאלה שנשאלה על שיטת לוי: מי קתני [האם שנינו במשנתנו] ״מבקשת לישב״, שמדובר באשה שסיימה ימי טומאתה ומבקשת להתחיל ימי טהרתה? הרי ״יושבת על דם טוהר״ קתני [שנינו] במשנתנו, שכבר יושבת, ואמרה המשנה שפטורה מלבדוק בימי טהרתה. ותוהים על כך: אי [אם] מדובר ביושבת ממש על דם טוהר, מאי למימרא [מה חידוש יש לומר בזה] שפטורה מלבדוק, והרי היא בימי טהרתה! ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר] שבכל זאת תיבדוק, דדילמא [ששמא] אם תראה שלוש פעמים בזמנים קצובים בתוך הימים האלה, קבעה [נקבעת] לה בכך מכאן ואילך וסת, אף שהן ראיות של דם טוהר, לכן קא משמע לן [השמיעה לנו] המשנה שראיית דם הבא ממעין טהור לענין דם הבא ממעין טמא (דם נדות) — לא קבעה [אינה נקבעת] וסת.
And if you wish, say instead: Does the mishna teach: A woman is anticipating observing the period of the blood of purity? Rather, it teaches: Who is observing the period of the blood of purity. The Gemara asks: If the mishna is referring to a woman who is already observing the period of the blood of purity, what is the purpose of stating that she is exempt from performing examinations? Isn’t this obvious? The Gemara answers: Lest you say that she should examine herself, as perhaps she will find that she established a fixed menstrual cycle through blood found on her examination cloths, the mishna teaches us that a woman does not establish a cycle from sightings of blood that came from a pure source that transfers to the period when she sees blood from an impure source.
הכל
(3) הָנִיחָא לְלֵוִי דְּאָמַר שְׁנֵי מַעְיָנוֹת הֵם אֶלָּא לְרַב דְּאָמַר מַעְיָן אֶחָד הוּא תִּבְדּוֹק דִּילְמָא קָבְעָה לַהּ וֶסֶת אֲפִילּוּ הָכִי מִימֵי טׇהֳרָה לִימֵי טוּמְאָה לָא קָבְעָה.:
The Gemara raises a difficulty with regard to this answer: This answer works out well according to Levi, who said that there are two distinct sources, one for blood after birth and one for blood of purity; one can understand that she does not establish a cycle with regard to blood from one source, from a sighting of blood from a different source. But according to Rav, who said that blood after birth and blood of purity both come from one source, she should be required to examine herself during the period of the blood of purity, as perhaps she established a fixed menstrual cycle. The Gemara answers: Even so, i.e., that both types of blood come from the same source, nevertheless a woman does not establish a cycle from her days of purity that transfers to her days of impurity.
דילמא קבעה לה וסת – תוך שמונים דנקבה ג׳ ראיות מעשרים לעשרים לרשב״ג ולרבי ב׳ ראיות משלשים לשלשים שכשיכלו ימי טוהר ה״ל וסת לעשרים.
אלא לרב דאמר מעין אחד הוא תבדוק – הוה מצי לשנויי דרב מוקי במבקשת לישב אלא דניחא ליה לשנויי אליבא דתרוייהו מתני׳ בענין אחד.
אפילו הכי מימי טהרה לימי טומאה לא קבעה – ואין להקשות לר״א דאמר כל אשה שעברו עליה ג׳ עונות כו׳ תבדוק בימי טוהר שמא תפסוק ג׳ עונות דהכי נמי מימי טהרה לימי טומאה לא מקרי הפסקה.
מדאמרינן הכא מימי טהרה לימי טומאה לא קבעא – נ״ל דאשה קובעת וסת בימי מניקתה לאו מוקמת שמעתין דלא ממעטינן הכא אלא ימי טוהר דידהא. וה״ר אברהםב ז״ל היה אומר שאין קובעת לא בימי עוברה ולא בימי מניקתה, ואי מוקמת שמעתין במפלת שאין לה חלב, אכתי קשיא דמידי הוא טעמא אלא משום דראשה כבד עליה וכו׳ כל היולדות בכלל הןג.
א. מלשון מימי טהרה לימי וכו׳ קדייק רבנו דמניקה קובעת, דאל״ה לימא דהא מינקת היא, ועי׳ ח״ס יו״ד סי׳ קמו שביאר בארוכה דברי רבנו והרשב״א בזה.
ב. בשער תיקון הווסתות.
ג. והיינו כרבנן דפליגי לעיל ט, א אר״מ והטעם במניקה דאבריה מתפרקין, ולמד רבנו דגם בנפל איכא דין זה וכמו במעוברת לעיל ח, ב [ועי׳ כו״פ וסד״ט שכוונו לזה מדעתם עיי״ש סוס״י קפט, ובחו״ד הסתפק אפילו בהפילה רוח]. מיהו הרשב״א בחי׳ כאן ובתוה״ב בית ז ש״ג (יב.) האריך לדחות ראית רבנו, וכן פסק בשו״ע סימן קפט סק״ג כראב״ד ורשב״א והריטב״א עי׳ בהגר״א שם. ובח״ס כתב שכ״ד התוס׳. מיהו כרבנו ס״ל נמי לרא״ה בבד״ה, וכ״מ שזו דעת הרמב״ם וכמו שכ׳ בסד״ט וכן בתשב״ץ החמיר כרבנו. ועי׳ ב״ח וש״ך סקע״ג בזה. וע״ע חת״ס יו״ד סי׳ קסד.
מדאמרינן הכא מימי טהרה לימי טומאה לא קבעה. כתב הרמב״ן נ״ר, דנראה דאשה קובעת בימי הנקה, דלא ממעטים הכא אלא ימי טוהר דידה. והראב״ד ז״ל כתב דאינה קובעת לא בימי עיבורה ולא בימי מניקתה. ונ״ל לומר לפי דבריו, דהא דאמרינן הכא דמימי טהרה לימי טומאה לא קבעה, דמשמע הא בשאר ימי מניקתה קבעה, היינו דוקא ללישנא דיושבת ממש על דם טוהר, ומשום דלא אשכחן לה למתני׳ צריכותא לההוא לישנא אלא זו בלבד אבל ללישנא דמבקשת תו לא איצטריך לאוקומה בהכין, אלא נדה לאשמעינן דאין אשה קובעת וסת בימי נדתה למר כדאיתא ליה ולמר כדאית ליה, ויושבת על דם טוהר, לאשמועין דמבקשת לישב אינה צריכה בדיקה כדרב, דמעין אחד הוא, אבל יושבת על דם טוהר לא צריכא ליה דפשיטא, דאי לאשמועינן דאינה קובעת בהן וסת הא לא איצטריכא, דאפילו בימי מניקתה לא קבעה, וכן בדין דכיון דמסולקת דמים היא עד שאינה צריכה בדיקה אפילו בשעת וסת כדאיתא לעיל (נדה ט.) ואינה מטמאה למפרע כדא״ר יוחנן לעיל (נדה י:) א״כ אינה אלא במקרה ואינו ראוי לקבוע. ותדע לך, דהא מאן דמוקי לה במבקשת לישב קא פריך למאן דמוקי לה ביושבת, אי יושבת מאי למימרא, ואם איתא דימי טהרה לימי טומאה בלחוד לא קבעה קמ״ל, מאי קא פריך, אלא משמע דעד דאוקי׳ לה ביושבת לא ידעינן האי חילוק, אלא בין ימי טוהר בין שאר ימי מניקתה לא קבעה לה וסת בהן, כנ״ל לדעת הראב״ד ז״ל. עוד י״ל לומר, דהכא מילתא פסיקתא קתני, משום דסתם מתניתין ר״מ ור״מ ס״ל דנתנה בנה למניקה גמלתו או מת הרי היא ככל הנשים, וא״כ לדבריו משגמלתו או מת חזרו דמים למקומן, וראוייה היא לקבוע בהן את הוסת, והילכך אי קתני מניקה הוה אמינא דוקא בשמניקה ממש, משום דאז היא מסולקת דמים ואינה ראויה לקבוע בהן וסת, אבל בשנתנתו למניקה או מת צריכה בדיקה ואפילו ביושבת על דם טוהר, דימי טהרה לימי טומאה קובעים, קמ״ל יושבת על דם טוהר דאפילו בשנתנתו למניקה או שמת, בימי טוהר מיהא אינה צריכה בדיקה, דימי טהרה לימי טומאה לא קבעה הא לאחר ימי טוהר צריכה היא שתבדוק דדילמא קבעה. וזה נראה לי עיקר.
אפ״ה מימי טהרה לימי טומאה לא קבעה – איכא למידק דהא ע״כ יושבת על דם טוהר מיניקה היא דמשמע דדוקא בימי טהרה לא קבעה הא בימי טומאה דשאר ימי הנקתה קבעה ואף על פי שהיא מסולקת דמים וא״כ אף היא צריכה להיות בודקת בימי הנקתה שמא תקבע בהן אחת ומ״ש ממעוברת דאמרי׳ לעיל דלא בעיא דידן לפום פי׳ דידן והתוס׳ שפי׳ דלא בעיא בדיקה כלל הא ודאי יותר נראה שתהא מניקה מסולקת דמים או משום פירוק אברים או משום דם נעכר ונעשה חלב וי״ל דאנן איירינן באשה שאינה מניקה כגון שמת או גמלתו או נותנתו למניקה ואליבא דר״מ דאמר דם נעכר ונעשה חלב ומש״ה תנן אליבא דר״מ דהוי סתם משנה דדוקא ביושבת על דם טוהר אינה צריכה בדיקה כלל ואפי׳ לדבריו משום דבימי טהרה לא אבל בימי טומאה משכחת לה דקבעה אם אינה מניקה הא כל זמן שהיא מניקה לעולם לא קבעה ולא בדקה וכפי׳ הרשב״א נראה אבל רבי׳ הרמב״ן ז״ל דקדק מכאן דאשה קובעת וסת בימי הנקתה בימי טומאה והראב״ד ז״ל כתב שאינה קובעת לא בימי הנקה ולא בימי עבורה וכן דעת רבותינו ז״ל וכן המנהג.
תוס׳ בד״ה אפי׳ הכי מימי טהרה לימי כו׳ ואין להקשות לר״א דאמר כל אשה שעברו עליה ג׳ כו׳ עכ״ל דבריהם אינם מובנים דהא בימי טוהר מניקה היא ולר״א בד׳ נשים דיין שעתן בלא עברו עליה שלש עונות דפליג את״ק דקאמר בזקנה שצריכה ג׳ עונות וקאמר איהו דבזקנה לא תלי׳ בעברו ג׳ אלא בכל אשה שעברו עליה ג׳ עונות דיין שעתן וכן נראה מדברי התוס׳ לעיל וכ״כ התוס׳ פ״ד ע״ש תדע דאלת״ה לר״א מה לי ד׳ נשים ומ״ל כל שאר נשים דהא כולן שוין אבל הכי הוה להו למימר ואין להקשות לר׳ יוסי דסבר בהדיא במניקה דבעי ג׳ עונות כו׳ תבדוק בימי טוהר שמא תפסוק כו׳ גם מה שכתוב בתירוצם דמימי טהרה לימי טומאה לא מקרי הפסקה עכ״ל תמוה דבהדיא אמרינן בפ׳ בנות כותים דימי טוהר משלימין ג׳ עונות בלא ראתה בהם לרב וללוי אפי׳ ראתה בהם ויש ליישב בזה בדוחק דהשלמה כגון בעברו עליה ב׳ עונות בימי עיבורא ואחד בימי טוהר אמרינן כי התם אבל הכא דימי טהרה לימי טומאה לא מקרי הפסקה היינו בשכל הג׳ עונות בימי טוהר דנקבה דומיא דקביעות וסת דקאמר היינו בשכל הג׳ ראיות בתוך פ׳ דנקבה כפרש״י וצ״ע:
ושואלים: הניחא [זה נוח] ללוי, שאמר שני מעינות הם, ולכן אין קובעת וסת על דם הבא ממקור אחד בהסתמך על דם הבא ממקור אחר. אלא לרב שאמר כי שני סוגי הדמים שאשה רואה ממעין אחד הוא — תבדוק בימי טהרתה, דילמא [שמא] תראה שלוש פעמים בזמנים קצובים וקבעה [נקבעת] לה בכך וסת! ומשיבים: אפילו תאמר הכי [כך] ששני סוגי הדם ממקור אחד הם, לשיטת רב, מכל מקום מימי טהרה לימי טומאה לא קבעה [אינה קובעת] וסת.
The Gemara raises a difficulty with regard to this answer: This answer works out well according to Levi, who said that there are two distinct sources, one for blood after birth and one for blood of purity; one can understand that she does not establish a cycle with regard to blood from one source, from a sighting of blood from a different source. But according to Rav, who said that blood after birth and blood of purity both come from one source, she should be required to examine herself during the period of the blood of purity, as perhaps she established a fixed menstrual cycle. The Gemara answers: Even so, i.e., that both types of blood come from the same source, nevertheless a woman does not establish a cycle from her days of purity that transfers to her days of impurity.
הכל
(4) וּמְשַׁמֶּשֶׁת בְּעֵדִים וְכוּ׳.: תְּנַן הָתָם תִּינוֹקֶת שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת וְנִשֵּׂאת ב״ש בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים נוֹתְנִין לָהּ אַרְבַּע לֵילוֹת וב״ה וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אעַד שֶׁתִּחְיֶה הַמַּכָּה.
§ The mishna teaches: And even a woman with a fixed menstrual cycle engages in intercourse while using examination cloths to ascertain whether her menstrual flow began, except for a woman after childbirth who is observing the period of the blood of purity, and a virgin whose blood is ritually pure for four days after engaging in intercourse for the first time. In this connection, the Gemara notes that we learned in a mishna there (64b): With regard to a young girl whose time to see the flow of menstrual blood has not arrived, as she has not yet reached puberty, and she married, Beit Shammai say: The Sages give her four nights after intercourse during which the blood is attributed to her torn hymen and she is ritually pure. Thereafter, any blood is menstrual blood and she is impure. And Beit Hillel say: The blood is attributed to the torn hymen until the wound heals.
עד שתחיה המכה. אין לפרש דאתוך ד׳ לילות קאי אבל לאחר ד׳ לילות אפילו לא חיתה טמאה דא״כ ליתנייה בעדיות גבי קולי ב״ש וחומרי ב״ה. וליכא נמי לפרושי דבחיתה תליא מילתא בין תוך ד׳ לילות בין לאחר ד׳ מדתנן לקמן בפרק בת׳ הגיע זמנה לראות ב״ה אומרים עד מוצאי שבת ד׳ לילות ולא מפליג בין חיתה ללא חיתה. הלכך נ״ל דשיעור דחיתה לאחר ארבע לילות אבל תוך ד׳ אפילו חיתה טהורה ועוד נראה לדקדק מדתנן בתולה שדמיה טהורין ואמאי תבדוק דלמא חיתה אלא ודאי בתוך ד׳ טהורה בכל ענין ומתני׳ בתוך ד׳ לילות איירי והא דפריך בסמוך מנשתנו מראה דמים שלה משום דבנשתנו אין סברא לחלק:
א ועוד שנינו במשנתנו כי אף אשה שיש לה וסת משמשת עם בעלה בעדים לפני ואחרי התשמיש. ובאותו ענין תנן התם [שנינו שם במשנה בפרק האחרון שבמסכת זו], תינוקת (בת פחות משתים עשרה שנה ויום אחד) שלא הגיע עדיין זמנה לראות דם נדה ונשאת, בית שמאי אומרים: נ ותנין לה ארבע לילות, שאם היא נבעלת ורואה דם במשך ארבעת הלילות הראשונים, מניחים שהדם הזה הוא דם בתולים, ומותרת לבעלה. ובית הלל אומרים: אין לכך קיצבת זמן קבועה, אלא הרי זה בגדר דם בתולים עד שתחיה המכה (שיתרפא הפצע) של הבתולים, גם אם נמשך הדבר זמן רב.
§ The mishna teaches: And even a woman with a fixed menstrual cycle engages in intercourse while using examination cloths to ascertain whether her menstrual flow began, except for a woman after childbirth who is observing the period of the blood of purity, and a virgin whose blood is ritually pure for four days after engaging in intercourse for the first time. In this connection, the Gemara notes that we learned in a mishna there (64b): With regard to a young girl whose time to see the flow of menstrual blood has not arrived, as she has not yet reached puberty, and she married, Beit Shammai say: The Sages give her four nights after intercourse during which the blood is attributed to her torn hymen and she is ritually pure. Thereafter, any blood is menstrual blood and she is impure. And Beit Hillel say: The blood is attributed to the torn hymen until the wound heals.
הכל
(5) אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר שְׁמוּאֵל לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא פָּסְקָה מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ וְרָאֲתָה שֶׁלֹּא מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ באֲבָל פָּסְקָה מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ וְרָאֲתָה טְמֵאָה.
With regard to Beit Hillel’s statement, Rav Giddel says that Shmuel says: They taught this only in a case where she does not stop seeing blood due to intercourse. In other words, every time she engages in intercourse she experiences bleeding. In that case, even if she saw blood not due to intercourse, Beit Hillel still attribute the blood to the torn hymen. But if she stops seeing blood due to intercourse, and then she subsequently saw blood on another occasion, that blood renders her impure.
לא שנו – אבית הלל קאי.
שלא פסקה – ממראות דם.
מחמת תשמיש – דכל זמן ששמשה ראתה.
וראתה שלא מחמת תשמיש – כלומר אפילו חזרה וראתה ביום שלא מחמת תשמיש מחזקינן לה בדם בתולים הואיל ומחמת תשמיש לא פסקה.
אבל פסקה מחמת תשמיש – ששמשה פעם אחת ולא ראתה ואחרי כן ראתה בין שראתה מחמת תשמיש בין שלא ראתה מחמת תשמיש טמאה דאמרינן כיון דבשעת תשמיש פסקה פעם אחת רגלים לדבר שהבתולים כלו כבר וזה ממקום טמא ירד.
שלא פסקה מחמת תשמיש – דכל פעם שמשמשת רואה אפילו תשמיש מופלג מחבירו חדש או שלשה חדשים הוי דם תשמיש וטהור כדאמר בפ׳ בתרא (לקמן סה:) מעשה ונתן לה רבי ד׳ לילות מתוך שנים עשר חדש וכי שמשה בלילה וראתה למחרתו או בלילה שלאחר כך בלא תשמיש טהורה אבל אם ראתה יום שני לשמושה טמאה כדקאמר עבר עליה לילה אחת בלא תשמיש כו׳ וביום תשמיש נמי אם נשתנו מראה דמים שלה משל אמש טמאה ואם פסקה מחמת תשמיש וראתה אחרי כן אפילו באותו יום בין בתשמיש בין בלא תשמיש טמאה דודאי חיתה המכה וכלו בביאה ראשונה כל דמי בתולים ואפילו לרב אשי דאמר בפרק בתרא (שם סד:) בעל ולא מצא דם וחזר ובעל ומצא דם טהורה היינו משום דאימא בביאה ראשונה בעל בהטייה כשמואל אבל הכא דבביאה ראשונה מצא דם ובשניה לא מצא דם ודאי חיתה המכה.
אבל פסקה מחמת תשמיש וראתה טמאה. תימה לי מאי קמ״ל היינו עד שתחיה המכה דהכי מפרש שמואל לקמן כל זמן שהרוק מצוי בתוך הפה. וצ״ל דאגב דבעי למימר מילי אחרנייתא נקטיה נמי להך אע״ג דשמעינן לה מאידך דשמואל ואפילו למ״ד בריש תינוקת בעל ולא מצא דם (טהור׳) וחזר ובעל ומצא דם טהורה שאני התם דמעיקרא לא מצא דם ואיכא למימר בעל בהטייה ולא צד בתוליה הלכך כשחזר ובעל ומצא דם תלינן בדם בתולים. אבל הכא דמעיקרא מצא דם השתא דלא מצא בביאה זו אמרינן דחיתה המכה. וא״ת הכא בלא הגיע זמנה איירי וכל לילות שבימי קטנות אינן חשובות אלא כלילה אחת ונותנין לה עוד שלשה לילות בימי נערות כדאיתא לקמן בפרק בתרא. ולעיל פריש׳ דבכל ד׳ לילות אפילו חיתה טהורה. וי״ל דהא דחשבינן כל ימי קטנות אחת היינו בשלא פסקה מחמת תשמיש ועי״ל דהא דקאמרי ב״ה עד שתחיה המכה היינו בין תוך ד׳ לילות בין לאחר ד׳ לילות. והא דתנן לקמן גבי הגיע זמנה ב״ה אומרים עד מוצאי שבת ד׳ לילות היינו בשלא חיתה המכה. וא״ת א״כ תבדוק שמא פסקה מחמת תשמיש וי״ל דלא מצינו בדיקה כזאת דלא מהניא לטמאותה עכשיו אלא שאם תראה אחרי כן שתהיה טמאה. אע״ג דלעיל מצרכינן בדיקה משום וסת לא דמי דהתם הוא לקבוע לה וסת כל ימיה כל זמן שלא תעקרנו:
אמר רב גידל, אמר שמואל: לא שנו בית הלל שהדמים שתראה הריהם בחזקת דם בתולים עד שיתרפא פצע הבתולים, אלא רק כשלא פסקה מלראות דם מחמת תשמיש, כלומר, שכל פעם שהיא משמשת עם בעלה הריהי רואה דם, והרי זה מוכיח שדם הבא מפצע הבתולים הוא, ולכן אף אם ראתה אז דם שלא מחמת תשמיש סבורים בית הלל שדם זה מחמת פצע הבתולים, שטרם נרפא. אבל אם פסקה כבר מלראות מחמת תשמיש, כלומר, ששימשה עם בעלה, ולא ראתה, הרי זה מוכיח שנרפא הפצע, ואם לאחר מכן ראתה — הרי היא טמאה.
With regard to Beit Hillel’s statement, Rav Giddel says that Shmuel says: They taught this only in a case where she does not stop seeing blood due to intercourse. In other words, every time she engages in intercourse she experiences bleeding. In that case, even if she saw blood not due to intercourse, Beit Hillel still attribute the blood to the torn hymen. But if she stops seeing blood due to intercourse, and then she subsequently saw blood on another occasion, that blood renders her impure.
הכל
(6) עָבַר לַיְלָה אַחַת בְּלֹא תַּשְׁמִישׁ וְרָאֲתָה טְמֵאָה נִשְׁתַּנּוּ מַרְאֵה דָמִים שֶׁלָּהּ טְמֵאָה מֵתִיב ר׳ רַבִּי יוֹנָה וּבְתוּלָה שֶׁדָּמֶיהָ טְהוֹרִים אַמַּאי תְּשַׁמֵּשׁ בְּעֵדִים דְּדִילְמָא נִשְׁתַּנּוּ מַרְאֵה דָמִים שֶׁלָּהּ.
He continues: Similarly, if one night passed without them engaging in intercourse and she subsequently saw blood without connection to intercourse, this indicates that the blood is no longer from her torn hymen and therefore she is deemed impure. Likewise, if the appearance of her blood had changed since her initial blood from her torn hymen, she is impure. Rabbi Yona raises an objection to this last halakha from the mishna: And a virgin whose blood is ritually pure is not required to examine herself when she engages in intercourse. Why not? She should engage in intercourse while using examination cloths, as perhaps she will find that the appearance of her blood has changed, which would mean that her blood is no longer ritually pure blood from her torn hymen.
עברה עליה לילה אחת בלא תשמיש וראתה טמאה ודוקא בו ביום שאין בו תשמיש אבל שמשה ביום של אחריו כל ראיות של אותו היום טהורות אם לא פסקה מחמת תשמיש כדאמרינן בפרק בתרא שנתן לה ד׳ ד׳ לילות מתוך י״ב חדש וה״פ דברייתא דשמשה ולא פסקה מחמת תשמיש כל ראיות של אותו יום טהורות אפילו שלא מחמת תשמיש אבל ראיות של מחרת לא:
אמאי תשמש בעדים. דלמא נשתנו מראה דמים שלה אע״ג דאיירינן בשלא הגיע זמנה והך לא בעיא בדיקה דהא תניא לעיל דעד שלא הגיע פרקה הרי היאבחזקת טהורה ואין הנשים בודקות אותן מ״מ אמתני׳ קא פריך דאיירי בהגיע זמנה:
גמ׳ אמאי תשמש בעדים דדלמא נשתנו כו׳ אבל אהא דפסקה מחמת תשמיש וראתה דטמאה לא תקשה ליה תשמש בעדים דשמא תפסוק מחמת תשמיש ותראה אחר כך דמ״מ ההוא עד דלפני תשמיש לא בעי דבין תראה דם ובין לא תראה טהורה היא מה שאין כן אהא דנשתנו כו׳ דעד דלפני תשמיש נמי בעי דאם תראה ונשתנה דטמאה ודו״ק:
ועוד לשיטת בית הלל זו: אם עבר עליה לילה אחת בלא תשמיש, ולאחר מכן ראתה דם בלא ששימשה עם בעלה — הרי זה מוכיח שדם זה אינו דם הבתולים, והרי היא טמאה. ועוד: אם נשתנו מראה דמים שלה שמראה הדם שונה ממראה דם הבתולים — הריהי טמאה. מתיב [מקשה] ר׳ יונה על הלכה אחרונה זו שבדברי שמואל: ואם כן, מה ששנינו במשנתנו שבתולה שדמיה טהורים אינה צריכה בדיקה, אמאי [מדוע] אינה צריכה בדיקה, אדרבה צריכה היא שתשמש בעדים מפני החשש דדילמא [ששמא] נשתנו מראה דמים שלה ממראה דם הבתולים, ועכשיו היא רואה דם נדה!
He continues: Similarly, if one night passed without them engaging in intercourse and she subsequently saw blood without connection to intercourse, this indicates that the blood is no longer from her torn hymen and therefore she is deemed impure. Likewise, if the appearance of her blood had changed since her initial blood from her torn hymen, she is impure. Rabbi Yona raises an objection to this last halakha from the mishna: And a virgin whose blood is ritually pure is not required to examine herself when she engages in intercourse. Why not? She should engage in intercourse while using examination cloths, as perhaps she will find that the appearance of her blood has changed, which would mean that her blood is no longer ritually pure blood from her torn hymen.
הכל
(7) אָמַר רָבָא אֵימָא רֵישָׁא חוּץ מִן הַנִּדָּה וְהַיּוֹשֶׁבֶת עַל דַּם טוֹהַר הוּא דְּלָא בָּעֲיָא בְּדִיקָה אֲבָל בְּתוּלָה שֶׁדָּמֶיהָ טְהוֹרִין בָּעֲיָא בְּדִיקָה אֶלָּא קַשְׁיָין אַהֲדָדֵי.
Rava says: Say the first clause: All women must engage in intercourse while using examination cloths, except for a menstruating woman whose impure status is certain and a woman after childbirth who is observing the period of the blood of purity. It can be inferred from here that these two exceptions are not required for women to examine themselves, but a virgin whose blood is pure is required to perform an examination. This ruling apparently supports Shmuel’s opinion that examination is required to determine if there is a change in the appearance of her blood. But if so, then the two clauses of the mishna are difficult, as they contradict each other.
דם טוהר שהכשירה תורה ביולדת לא סוף דבר כשפסק המעין כשכלו ימי טומאה אלא אפילו לא פסק המעין שכך הלכה מעין אחד הוא התורה טמאתו והתורה טהרתו הילכך זה שאמרו במשנתנו שהיושבת על דם טוהר אינה צריכה בדיקה שהרי אף אם לא פסק טהור הוא שאלו בה תיבדוק מ״מ כדי לקבוע מהם וסת שאם ראתה בששים וששת ימי טוהר של נקבה שלשה פעמים מעשרים ושנים לעשרים ושנים יהא וסתה קבוע מכאן ולהבא לכך ותירץ אפילו הכי ר״ל אע״פ שמעין אחד הוא מימי טהרה לימי טומאה לא קבעה וחכמי הדורות מדקדקין מכאן שהאשה קובעת וסת בימי מיניקתה שהרי לא מעטוה כאן אלא בימי טוהר ומימי טהרה לימי טומאה הוא דלא קבעה הא בשאר ימי מיניקתה קבעה ומ״מ גדולי המפרשים כתבו שימי עיבורה וימי מיניקתה אין אשה קובעת בהם וסת וכן הדין מאחר שמסולקת היא מן הדמים וזו שבכאן פירשו גדולי הדור דלרוחא דמילתא איתמרא דאפילו לר׳ מאיר דאמר גמלתו או מת חזרו לדינן מ״מ בימי טהר מיהא לא קבעה הא לרבנן אף לאחר ימי טוהר אינה קובעת וסת וכן עיקר אלא שמגדולי המפרשים כתבו דאע״ג דמיקבע לא קבעא מיחש מיהא חיישא וראוי לחוש לדבריהם:
אמר רבא: עד שמקשים לדברי שמואל אלו ממה ששנינו בסוף משנתנו, אימא [אמור] את השנוי ברישא [בתחילת משנתנו] שכל הנשים צריכות לבדוק שחרית וערבית, חוץ מן הנדה והיושבת על דם טוהר שאינן צריכות לכך, ויש לדייק באופן זה: דווקא שתי אלה הוא דלא בעיא [שאינה צריכה] בדיקה, אבל בתולה אף שדמיה טהורין בכל זאת הריהי בעיא [צריכה] בדיקה. ובוודאי משום החשש שמא נשתנו דמיה, והרי ראיה ממשנתנו לדברי שמואל הללו! ושואלים: אלא קשיין אהדדי [קשים הם הדיוקים משני חלקי המשנה זה על זה], וכיצד ניישב את דברי המשנה?
Rava says: Say the first clause: All women must engage in intercourse while using examination cloths, except for a menstruating woman whose impure status is certain and a woman after childbirth who is observing the period of the blood of purity. It can be inferred from here that these two exceptions are not required for women to examine themselves, but a virgin whose blood is pure is required to perform an examination. This ruling apparently supports Shmuel’s opinion that examination is required to determine if there is a change in the appearance of her blood. But if so, then the two clauses of the mishna are difficult, as they contradict each other.
הכל
(8) כָּאן שֶׁשִּׁמְּשָׁה דְּאֵימָא שַׁמָּשׁ עֲכָרָן כָּאן שֶׁלֹּא שִׁמְּשָׁה.
The Gemara explains: Here, in the latter clause that indicates that a virgin requires no examination, it is referring to a case where she had engaged in intercourse. In such a situation an examination would be inconclusive, as even if the appearance of her blood had changed, one can say that it was because the man’s organ soiled it, i.e., perhaps the intercourse caused the change of appearance in her blood. By contrast, there, in the first clause, it is referring to a case where she had not engaged in intercourse, and therefore she is required to perform an examination to determine if there was a change in appearance in her blood, as any difference in appearance would indicate a change from pure blood to impure blood.
כאן ששמשה – הא דקתני שאינה משמשת בעדים משום דשמשה עכשיו דאי נמי חזיא לאחר תשמיש ונשתנו מראה הדם טהורין.
דאימור שמש עכרן – אבר התשמיש.
כאן שלא שמשה – הא דאמר נשתנו מראה דמים שלה טמאה שלא שמשה היום אלא בטהרות עסקה סמוך לבדיקה הילכך לענין טהרות שחרית וערבית בעיא בדיקה ולפני תשמיש היינו טעמא דלא בעיא בדיקה דכיון דלאחר תשמיש לא בעיא בדיקה לפני תשמיש נמי לא אצרכוה רבנן דאמרינן לקמן כל לבעלה לא בעיא בדיקה אלא מגו דבעיא בדיקה לאחר תשמיש לטהרות בעיא נמי בדיקה לפני תשמיש לבעלה והכא ליכא מגו. לישנא אחרינא כאן ששמשה לאחר תשמיש ראשון לא בעיא בדיקה ואפילו שחרית וערבית ואפילו נשתנו אימור שמש עכרן והא דתני נשתנו טמאין כשלא שמשה לאחר לילה הראשון ולאו טעמא הוא דא״כ אפילו לא נשתנו נמי טמאה דהא עברה עליה לילה אחת בלא תשמיש אמרינן לעיל דטמאה.
אימור שמש עכרן. ואין לומר תבדוק אימור נשתנית עכירה זאת מעכירה אחרת שאינו עוכר לעולם בשוה ובכל ענין שעכרו טהור:
כאן ששמשה כאן שלא שמשה – פירוש דסיפא בשמשה ואפילו נשתנו דמיה טהורה דאימ׳ שמש עכרן ורישא בשלא שמשה היום אלא בטהרות היא עסקינן וצריכה בדיקה להכשירן שמא תראה בשנוי מראהו.
בד״ה כאן שלא שמשה כו׳ והכא ליכא מיגו לישנא אחרינא כאן ששמשה לאחר כו׳ שמש עכרן והא דתני כו׳ כצ״ל והד״א:
בפרש״י בד״ה כאן שלא שמשה הא כו׳ מגו דבעיא בדיקה לאחר תשמיש לטהרות בעי׳ נמי בדיקה לפני תשמיש לבעלה כו׳ עכ״ל דלטהרות עד שלפני תשמיש אינו ממעט כפקידה מתוך שמהומה לביתה כדאמרינן לעיל אבל לבעלה בעיא בדיקה דשמא תמצא טמאה ותאסר לשמש ומיהו אי לאו מגו דבעיא בדיקה לאחר תשמיש לטהרות לא בעיא נמי הך בדיקה דלפני תשמיש לבעלה דכל לבעלה לא בעיא בדיקא וק״ל:
ומשיבים: אין זו סתירה, שכן אפשר לומר כי כאן בסוף המשנה מדובר כששמשה עכשיו, ובמקרה זה הריהי פטורה מלבדוק עצמה שמא יימצא דם שהשתנה מראהו מדם פציעת הבתולים, שכן אפילו אם יימצא לא נטמאנה בשל כך, מפני דאימא [שיש מקום לומר] שהסיבה לשינוי המראה הוא שהשמש (כינוי לאיבר התשמיש) עכרן (גרם לשינוי הצבע). ואילו כאן בתחילת המשנה שדייקנו ממנה שהבתולה שנבעלה צריכה לבדוק שחרית וערבית מדובר כשלא שמשה עכשיו, שמא יימצא דם שהשתנה מראהו מדם הבתולים.
The Gemara explains: Here, in the latter clause that indicates that a virgin requires no examination, it is referring to a case where she had engaged in intercourse. In such a situation an examination would be inconclusive, as even if the appearance of her blood had changed, one can say that it was because the man’s organ soiled it, i.e., perhaps the intercourse caused the change of appearance in her blood. By contrast, there, in the first clause, it is referring to a case where she had not engaged in intercourse, and therefore she is required to perform an examination to determine if there was a change in appearance in her blood, as any difference in appearance would indicate a change from pure blood to impure blood.
הכל
(9) תַּנְיָא נָמֵי הָכִי בד״א בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים שֶׁלֹּא פָּסְקָה מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ וְרָאֲתָה שֶׁלֹּא מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ.
The Gemara notes that this halakha is also taught in a baraita. With regard to the opinion of Beit Hillel that blood is attributed to the torn hymen until the wound heals, the baraita asks: In what case is this statement said? In a case where she does not stop seeing blood due to intercourse, i.e., every time she engages in intercourse she experiences bleeding. If so, even when she sees blood not due to intercourse, it is deemed pure.
ומביאים ראיה לדברי רב גידל בשם שמואל בשיטת בית הלל, תניא נמי הכי [שנויה ברייתא המגדירה גם כן כך] את שיטת בית הלל: במה דברים אמורים שדם בתולה הריהו טהור עד שתירפא המכה? — כל זמן שלא פסקה מלראות מחמת תשמיש, ואף אם ראתה שלא מחמת תשמיש.
The Gemara notes that this halakha is also taught in a baraita. With regard to the opinion of Beit Hillel that blood is attributed to the torn hymen until the wound heals, the baraita asks: In what case is this statement said? In a case where she does not stop seeing blood due to intercourse, i.e., every time she engages in intercourse she experiences bleeding. If so, even when she sees blood not due to intercourse, it is deemed pure.
הכל
(10) אֲבָל פָּסְקָה מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ וְרָאֲתָה טְמֵאָה עָבַר לַיְלָה אַחַת בְּלֹא תַּשְׁמִישׁ וְרָאֲתָה טְמֵאָה נִשְׁתַּנּוּ מַרְאֵה דָמִים שֶׁלָּהּ טְמֵאָה.:
But if she stopped seeing blood due to intercourse, and she subsequently sees blood at a different time, that sighting renders her impure. Similarly, if one night passed without her engaging in intercourse and then she saw blood without connection to intercourse, she is deemed impure. Furthermore, if she sees blood and the appearance of her blood had changed from her initial blood from her torn hymen, she is impure.
אבל אם פסקה לראות מחמת תשמיש, ששימשה עם בעלה פעם אחת ולא ראתה דם, ואם אחר כך ראתה — הרי זו טמאה. וכמו כן, אם עבר לילה אחת בלא תשמיש, ולאחר מכן ראתה בלא ששימשה עם בעלה — טמאה. וכן אם נשתנו מראה דמים שלה ממראה דם הבתולים — טמאה.
But if she stopped seeing blood due to intercourse, and she subsequently sees blood at a different time, that sighting renders her impure. Similarly, if one night passed without her engaging in intercourse and then she saw blood without connection to intercourse, she is deemed impure. Furthermore, if she sees blood and the appearance of her blood had changed from her initial blood from her torn hymen, she is impure.
הכל
(11) פַּעֲמַיִם הִיא צְרִיכָה וְכוּ׳.: א״ר אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לִטְהָרוֹת אֲבָל לְבַעְלָהּ מוּתֶּרֶת פְּשִׁיטָא שַׁחֲרִית תְּנַן.
§ The mishna teaches: And she is required to examine herself twice each day, in the morning and at twilight. Rav Yehuda says that Shmuel says: The mishna taught this halakha only with regard to touching ritually pure items. But with regard to her husband, she is permitted to him without any requirement to perform examinations. The Gemara asks: Isn’t this obvious, as we learn in the mishna that she must examine herself twice a day, and the first time is in the morning? This indicates that the mishna is concerned about the status of ritually pure items that she will handle during the day, but not about intercourse with her husband, as a couple usually engages in relations at night rather than during the day.
לא שנו – הא דתנן שחרית וערבית בודקת.
אבל לבעלה מותרת – בלא בדיקה.
פשיטא שחרית תנן – דטהרות הוא דהא אין משמשין מטה ביום.
(יא-יב) מתני׳ פעמים צריכה להיות בודקת וכו׳ ובשעה שהיא עוברת לשמש את הבית. כלומר קודם תשמיש, מדקתני בשעה שהיא עוברת. וי״מ דאותו עד שלפני תשמיש אינה צריכה להיות בודקתו אחר בדיקה מיד קודם תשמיש, דהא לבעלה אינה צריכה בדיקה אלא משום מעלת טהרות היא, והילכך בודקת קודם תשמיש ומצנעת העד עד למחר שהיא רוצה להתעסק בטהרות, וכן אמרו משמו של רש״י ז״ל ואינו מחוור בעיני דהא אמרינן טעמא בגמרא משום מגו דבעיא בדיקה לטהרות בעיא בדיקה נמי לבעלה, ואם איתא מאי מגו איכא, דהא אינה צריכה בדיקה אלא לטהרות בלבד ולא לבעלה כלל, אלא נראה כשאר המפרשים שפירשו דבודקת בו לאור הנר קודם תשמיש קאמר, דמגו דבעיא בדיקה לטהרות בעיא נמי לבעלה.
פשיטא שחרית. טהרות היא ועדיפא מינה הוה מצילמפרך דכיון דקתני בשעת שהיא עוברת לשמש את ביתה למה לה שתבדוק שחרית לשמש כל היום וערבית לשמש כל הלילה בבדיקה זו סגיא אלא משום דאיכא למימר לא סמכינן על ההיא בדיקה (שלי דאי) משום דאמרינן לעיל דאינה מכניסתו לחורין ולסדקין:
ב שנינו במשנתנו כי פעמים היא צריכה לבדוק: שחרית, ובין השמשות. ובהסבר הדברים אמר ר׳ יהודה, אמר שמואל: לא שנו שצריכה האשה בדיקות אלה אלא לענין טהרות, שבודקת ביום — כדי להחזיק בטהרה את הטהרות שהתעסקה בהן בלילה, ובלילה — כדי להחזיק בטהרה את הטהרות שהתעסקה בהן ביום. אבל לענין תשמיש עם בעלה מותרת היא בלא בדיקה. ושואלים: פשיטא [פשוט] שכך משמעות המשנה, שהרי ״צריכה להיות בודקת שחרית״ תנן [שנינו] במשנה, ותשמיש המיטה נוהג בלילה, ולא ביום!
§ The mishna teaches: And she is required to examine herself twice each day, in the morning and at twilight. Rav Yehuda says that Shmuel says: The mishna taught this halakha only with regard to touching ritually pure items. But with regard to her husband, she is permitted to him without any requirement to perform examinations. The Gemara asks: Isn’t this obvious, as we learn in the mishna that she must examine herself twice a day, and the first time is in the morning? This indicates that the mishna is concerned about the status of ritually pure items that she will handle during the day, but not about intercourse with her husband, as a couple usually engages in relations at night rather than during the day.
הכל
(12) אֶלָּא אִי אִתְּמַר אַסֵּיפָא אִתְּמַר וּבְשָׁעָה שֶׁהִיא עוֹבֶרֶת לְשַׁמֵּשׁ אֶת בֵּיתָהּ א״ר אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל לֹא שָׁנוּ גאֶלָּא בְּאִשָּׁה עֲסוּקָה בִּטְהָרוֹת דְּמִגּוֹ דְּבָעֲיָא בְּדִיקָה לִטְהָרוֹת בָּעֲיָא נָמֵי בְּדִיקָה לְבַעְלָהּ אֲבָל אֵינָהּ עֲסוּקָה בִּטְהָרוֹת לָא בָּעֲיָא בְּדִיקָה.
The Gemara answers: Rather, if the statement of Rav Yehuda citing Shmuel was stated, it was stated with regard to the latter clause of the mishna: And she is also required to examine herself at a time that she is about to engage in intercourse with her husband. Rav Yehuda says that Shmuel says: The mishna taught this halakha only with regard to a woman who is engaged in handling pure items. She alone is required to examine herself before intercourse. The reason is that since she is required to perform an examination in preparation for handling pure items, she also requires an examination in preparation for intercourse with her husband. But with regard to a woman who is not engaged in handling pure items, she is not required to perform an examination in preparation for intercourse with her husband.
מגו דבעיא בדיקה לטהרות – לאחר תשמיש שמא ראתה לאחר תשמיש מחמת תשמיש.
בעיא נמי בדיקה לבעלה – לפני תשמיש.
דמגו דבעיא בדיקה לטהרות בעיא נמי בדיקה לבעלה – פירוש אע״פ שתקנו חכמים לבנות ישראל לבדוק שחרית וערבית להכשיר הטהרות, עוד החמירו עליהן שאם שמשו מטתן יהיו צריכות בדיקה לטהרות, חוששין שמא ראתה מחמת תשמיש. ובדיקה שניה שהצרכוה סמוך לתשמיש מאחריו בתוך שיעור כדי שתרד מן המטה, א״נ באחר אחר כפירקן דכל הידא קודם שתלך או שתקנחב. וכן הצריכו לאיש עצמו לקנח בעד ולבדוק, והכל משום חומר הטהרות שרגילה לעסוק בהן, ומתוך חומר הטהרות החמירו לבעלה שתהא צריכה לבדוק לפני התשמיש וכ״ש לאחר תשמישג, ואע״פ שאין דעתה לעסוק בטהרות עכשיו, מאחר שהורגלה לעסוק בהן והוחזקהד להיות בודקת לטהרות לאחר תשמיש. נמצא שאין כאן בדיקה מן הדין אלא שלאחר תשמיש ולטהרות, והשאר מדין מגו, וכיון שאינו אלא משום טהרות אינה צריכה אלא עדותו של עד, כלומר שמקנחת בעד לפני תשמיש ולמחר בודקת בו, אם מצאה עליו דם טמאה לטהרות ומחייבת בעלה בחטאת. אבל מותר הוא לבעול משבדקה בעד, ואע״פ שאינו מועיל לו עכשיו שהרי אינן יודעין אם ראתה אם לאו, זהו דרכו של פי׳ רש״י ז״לה.
וי״ל דכל גבי בעלה צריכה להיות בודקת ורואה ואח״כ תשמש, דאין בדיקה סתם בכל מקום אלא במקנחת ורואה מה העד מעיד בדבר, דאי לא תימא הכי כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן הן ואפילו בעסוקה בטהרות, אלא משמע דכל לפני תשמיש בודקת ורואה לגבי בעלה, והכל ודאי משום מגו דטהרות. והיינו דאמרי לעיל אימר שמש עכרו1, וכיון שאינה צריכה בדיקה לאחר תשמיש לטהרות אף לפני תשמיש לבעלה אינה צריכה דהא ליכא מגו, כך פי׳ הרב ז״לו.
א. יד, ב.
ב. הביאור הוא דהא דצריך בדיקה לאחר שימוש ע״כ אינו כדי לטמא למפרע, דהא עסקי׳ בנשים שדים שעתן, וכן לענין טהרות עד הערב בין כך היא טמאה, וע״כ כדי לטמא טהרות כל ז׳ כבועל נדה, וכבר ביאר כן הגרע״א בתשובה סי׳ סב ד״ה ובזה, ומשו״ה צריך שתבדוק בשיעור וסת, ועי׳ רש״י להלן יב, א, והא דאמרי׳ לעיל ד, ב שחרית להכשיר טהרות וכו׳, היינו לאחר שתוקן לענין בעלה מועיל לענין למפרע.
ג. עי׳ רש״י ד״ה בין ותוס׳ יב, ב ד״ה דמתני.
ד. בחי׳ הר״א: והוצרכה.
ה. רש״י לקמן טז, א דיבור המתחיל דיה, ועי׳ רבנו להלן ור״ן. וע״ש שמוכח כן מלשון הגמ׳ דבדקה ונאבד העד ואפשר שיש גם ביאור בסברא לזה, דכל לבעלה לא רצו רבנן לעשות אפילו גדר ריעותא שלא יהא לבו נוקפו, ורבנו פליג דכל שהיא בכלל בודקת אין מקום להחמיר בטהרות מבעלה וכיון שהיא רגילה בבדיקות [נראה שכל שהוחזקה להיות עסוקה בטהרות אפילו אינה עוסקת ביום זה בודקת שחרית וערבית, ועי׳ רש״י להלן יב, א ד״ה ערה] אין לבו נוקפו, ואפשר שכ״ז מצד הסברא דכיון שכבר נתת ריעותא לחששות הטהרות, שוב הוי גדר ריעותא לבעלה.
ו. ערש״י ד״ה כאן שלא שמשה.
1. הגהת הגרא״ז: ערש״י ד״ה כאן שלא שמשה.
הבועל את הבתולה דין התלמוד בה שאם לא הגיע זמנה לראות אפילו ראתה נותנין לה עד שתחיה המכה ואם הגיע זמנה לראות אלא שהיא נערה עדיין וכן שלא ראתה עדיין נותנין לה ארבע לילות ואם ראתה נותנין לה לילה הראשונה... ואם ראתה בועל בעילת מצוה ופורש וכל שאתה מטהרה עד שתחיה המכה כל שפסק מחמת תשמיש ר״ל ששמשה ולא ראתה או שעבר לילה אחת בלא תשמיש וראתה טמאה וכן כל שנשתנה מראית דמיה ממראית דם הבתולים בלא תשמיש שכל אלו מוכיחים שאין הדם בא מחמת המכה אבל שמשה אין שינוי הדם כלום שאף אני אומר שהשמש עכרו ודברים אלו כלם כדין התלמוד אבל בפרק אחרון (נדה ס״ה:) אמרו שנמנו וגמרו שאפילו קטנה שלא הגיע זמנה לראות ושלא ראתה בועל בעילת מצוה ופורש ואפילו בדקה ומצאה טהור שמאחר שרוב נשים יש להם דם בתולים שמא ראתה זו טפה ואבדה או חיפתהו שכבת זרע ואפילו בבוגרת שמאחר שכלו בתוליה אפשר שאין לה דם בתולים הואיל ומקצת בוגרת יש להן חוששין ומ״מ בכלן גומר ביאתו אפילו דם שותת ויורד וכן אין צריך להמתין ולחוש להנאת יציאתו כדין משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי שהרי אשה זו דמיה טהורין ומאחר שהתירו לו לגמור ביאתו ואין לחוש ליציאה שאחר גמר ביאה וגדולי המפרשים מחמירין בה לומר שלא התירו לו אלא גמר ביאה אבל מאחר שגמר צריך לנעוץ צפרניו ולהמתין עד שלא תהא לו הנאה ביציאתו ואין דבריהם נראין:
אלא אי איתמר אסיפא איתמר. ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה. מכאן נראה הא דקתני מתני׳ ומשמשת בעדים היינו לאחר תשמיש אחד לו ואחד לה כמתני׳ דפ׳ כל היד ולא כפי׳ רש״י שפירש אחד לפני תשמיש ואחד לאחר תשמיש דאם כן הוה ליה למימר אלא אי איתמר ארישא איתמר ומשמשת בעדים ועוד מאי כי קאמר ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה היינו משמשת בעדים:
אלא אי [אם] דברי רב יהודה בשם שמואל אתמר [נאמרו] בצורתם זו, יש לומר כי אסיפא אתמר [על סוף המשנה נאמרו], שנאמר שם: ״צריכה להיות בודקת... ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה״. ועל דברים אלו שבמשנה אמר רבי יהודה, אמר שמואל: לא שנו שצריכה בדיקה כשהיא עוברת לשמש את ביתה אלא באשה שהיא עסוקה בטהרות, דמגו דבעיא [שמתוך שהיא צריכה] בדיקה לטהרות, בעיא נמי [צריכה גם כן] בדיקה כדי לשמש עם בעלה, אבל אשה שאינה עסוקה בטהרות — לא בעיא [אינה צריכה] בדיקה כדי לשמש עם בעלה.
The Gemara answers: Rather, if the statement of Rav Yehuda citing Shmuel was stated, it was stated with regard to the latter clause of the mishna: And she is also required to examine herself at a time that she is about to engage in intercourse with her husband. Rav Yehuda says that Shmuel says: The mishna taught this halakha only with regard to a woman who is engaged in handling pure items. She alone is required to examine herself before intercourse. The reason is that since she is required to perform an examination in preparation for handling pure items, she also requires an examination in preparation for intercourse with her husband. But with regard to a woman who is not engaged in handling pure items, she is not required to perform an examination in preparation for intercourse with her husband.
הכל
(13) מַאי קמ״ל קָא מַשְׁמַע לַן תְּנֵינָא דכׇּל הַנָּשִׁים בְּחֶזְקַת טׇהֳרָה לְבַעֲלֵיהֶן אִי ממתני׳ מִמַּתְנִיתִין הֲוָה אָמֵינָא הָנֵי מִילֵּי בְּאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת אֲבָל אִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ וֶסֶת בָּעֲיָא בְּדִיקָה.
The Gemara asks: What is Rav Yehuda teaching us? We already learn this from the mishna (15a): All women have the presumptive status of purity to their husbands, and therefore the husband does not need to ascertain whether she is ritually pure before engaging in intercourse. The Gemara answers: If this halakha is learned from the mishna alone, I would say that this statement applies only to a woman who has a fixed menstrual cycle. But in the case of a woman who does not have a fixed menstrual cycle, she is required to perform an examination before intercourse. Consequently, Rav Yehuda teaches us that even a woman who does not have a fixed menstrual cycle is not required to perform an examination before intercourse, unless she handles pure items.
הא נמי תנינא – במתני׳ פ״ב (לקמן טו.).
בחזקת טהרה – לבעליהן ומתניתין דקתני דבעינן בדיקה על כרחך הכי מתרצת לה מתניתין דהכא בעסוקה בטהרות והתם בשאינה עסוקה בטהרות.
ושואלים על כך: מאי קא משמע לן [מה השמיע לנו] רב יהודה בשם שמואל בזה? והלוא תנינא [שנינו] כבר דבר זה (במשנה שבפרק הבא): כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן, ואינן צריכות בדיקה כדי לשמש עמהם! ומשיבים: אי ממתניתין הוה אמינא [אם מאותה משנה הייתי אומר] כי הני מילי [דברים אלה] אמורים דווקא באשה שיש לה וסת קבוע, ואינה צריכה לחשוש בזמן שאינו וסתה, אבל אשה שאין לה וסת קבוע — בעיא [צריכה] בדיקה כדי לשמש עם בעלה. ולכך בא רב יהודה בשם שמואל להשמיענו שאף אשה שאין לה וסת אינה צריכה בדיקה כדי שתוכל לשמש עם בעלה.
The Gemara asks: What is Rav Yehuda teaching us? We already learn this from the mishna (15a): All women have the presumptive status of purity to their husbands, and therefore the husband does not need to ascertain whether she is ritually pure before engaging in intercourse. The Gemara answers: If this halakha is learned from the mishna alone, I would say that this statement applies only to a woman who has a fixed menstrual cycle. But in the case of a woman who does not have a fixed menstrual cycle, she is required to perform an examination before intercourse. Consequently, Rav Yehuda teaches us that even a woman who does not have a fixed menstrual cycle is not required to perform an examination before intercourse, unless she handles pure items.
הכל
(14) וְהָא מתני׳ מַתְנִיתִין בְּאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת עָסְקִינַן מתני׳ מַתְנִיתִין בֵּין שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת בֵּין אֵין לָהּ וֶסֶת וְהָא קמ״ל קָא מַשְׁמַע לַן דאע״ג דְּאַף עַל גַּב דְּיֵשׁ לָהּ וֶסֶת המִגּוֹ דְּבָעֲיָא בְּדִיקָה לִטְהָרוֹת בָּעֲיָא נָמֵי בְּדִיקָה לְבַעְלָהּ.
The Gemara asks: But aren’t we are dealing in the mishna with a case of a woman who has a fixed menstrual cycle? The Gemara answers: The mishna is dealing both with a case where she has a fixed menstrual cycle and with a case where she does not have a fixed menstrual cycle. And this is what the mishna teaches us: That even though she has a fixed menstrual cycle, and therefore one might think that she is exempt from examination, nevertheless if she handles pure items, since she is required to perform an examination in preparation for handling those pure items, she is also required to perform an examination in preparation for intercourse with her husband.
והא מתני׳ דהכא ביש לה וסת עסקינן – דקתני ואע״פ שאמרו דיה שעתה וכו׳ והא ודאי בשיש לה וסת ועלה מיירי שמואל ואמר אבל לבעלה מותרת אבל אין לה וסת לא קאמר.
בין יש לה בין אין לה – דכיון דאמר יש לה וסת בעיא בדיקה כ״ש דאין לה וסת ואכולהו קאמר שמואל אבל לבעלה מותרת. והא דאיירי מתניתין ביש לה וסת הא קא משמע לן דאף על גב כו׳.
והא מתני׳ בשיש וסת עסקינן – פי׳ או שיש לה וסת ממש או שהיא כמו שיש לה וסת שהיא מסולקת דמים מדקתני אף על פי שאמ׳ דייה שעתא.
הא דתנן ובשעה שעוברת לשמש את הבית – פי׳ קודם תשמיש מדלא קתני מלשמש ובודקתו מיד לאור הנר ואף על פי שאינו אלא משום מיגו דטהרות שאם לא תבדקנו עד למחר כדברי קצת המפרשים ז״ל מה מקום לבדיקה זו ההיא שעתא מאי דהוה הוה אלא ודאי כדאמרי׳ וברור הוא.
ומקשים: והא מתניתין [והרי משנתנו] באשה שיש לה וסת עסקינן [עוסקים אנו]! ומשיבים: מתניתין [משנתנו] עוסקת בין באשה שיש לה וסת, בין באשה שאין לה וסת, והא קא משמע לן [ודבר זה משמיע לנו]: דאף על גב [שאף על פי] שיש לה וסת, מגו דבעיא [מתוך שצריכה] בדיקה לטהרות, בעיא נמי [צריכה גם כן] בדיקה לפני תשמיש עם בעלה.
The Gemara asks: But aren’t we are dealing in the mishna with a case of a woman who has a fixed menstrual cycle? The Gemara answers: The mishna is dealing both with a case where she has a fixed menstrual cycle and with a case where she does not have a fixed menstrual cycle. And this is what the mishna teaches us: That even though she has a fixed menstrual cycle, and therefore one might think that she is exempt from examination, nevertheless if she handles pure items, since she is required to perform an examination in preparation for handling those pure items, she is also required to perform an examination in preparation for intercourse with her husband.
הכל
(15) וְהָא אַמְרַהּ שְׁמוּאֵל חֲדָא זִימְנָא דְּאָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר יִרְמְיָה אָמַר שְׁמוּאֵל אִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ וֶסֶת אֲסוּרָה לְשַׁמֵּשׁ עַד שֶׁתִּבְדּוֹק וְאוֹקִימְנָא בַּעֲסוּקָה בִּטְהָרוֹת חֲדָא מִכְּלַל חֲבֶרְתַּהּ אִתְּמַר.
The Gemara asks: But didn’t Shmuel already state this halakha on another occasion? As Rabbi Zeira said that Rabbi Abba bar Yirmeya says that Shmuel says: With regard to a woman who does not have a fixed menstrual cycle, it is forbidden for her to engage in intercourse with her husband until she examines herself and determines that she is pure. And we interpreted this halakha as referring to a case where she is engaged in handling pure items. The Gemara answers: Shmuel did not in fact issue two statements; rather, one was stated by inference from the other. In other words, Shmuel said one of these statements explicitly; the other was reported by his students in his name based on an inference from what he had said.
והאמר שמואל חדא זימנא – דאפילו אין לה וסת לא בעיא בדיקה לבעלה אלא אם כן רגילה לעשות טהרות.
ואוקימנא – לקמן.
חדא מכלל חברתה איתמר – פי׳ רשב״ם דהך דהכא איתמר מכלל ההיא דלקמן ואין נראה דבההיא לא פירש שמואל דאיירי בעסוקה בטהרות אלא רבא דייק בפירקין מדלא מפליג ליה רבי ירמיה בר אבא לרבי זירא ביש לה וסת לטהרות בעיא בדיקה לבעלה לא בעיא בדיקה אין לה וסת לבעלה נמי בעיא בדיקה ש״מ קסבר שמואל כל לבעלה לא בעיא בדיקה לכך נראה לפרש דההיא איתמר מכלל הך דהכא ומשום דרבי אבא הוה ידע מהך דהכא דאף אין לה וסת לא בעיא בדיקה לבעלה לא מפליג לרבי זירא הכי.
חדא מכלל דחברתא איתמר – נראהא דהא דרב יהודה איתמר מכללא דההוא, דכיון דשמעיה רבהב בר ירמיה לשמואל דאמר אשה אין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדוק בעסוקה בטהרות, וש״מ נמי דכל לבעלה לא בעיא בדיקה כלל, מדלא מתרץ לה לר׳ זירא אין לה וסת אפילו לבעלה בעיא בדיקה, מ״ה דייק רב יהודה דשמעא מיניה ואמרה משמיה דשמואל דמתני׳ דוקא בעסוקה בטהרות היא, דמכלל (היא) [הא] דמתני׳ ליכא למימר1 אין לה וסת [בין עירה בין ישינה בעי בדיקה, אבל יש לה וסת]ג (ו)דוקא עירה כדאיתמר לקמן.
וי״מד הא דאמרינן חדא מכלל דחברתא איתמר לאו אעיקר מימרא דשמואל, אלא ה״ק שמואל שמעתא דהכא לא שאנו אלא בעסוקה בטהרות, ואמ׳ תו במימרא דלקמן דרבא בר׳ ירמיה, ומכללא דהך אוקימנא לההוא שעסוקה בטהרות ולאשמעינן עירה וישנה אתמר, ואי לא איתמר הך לא הוה ידעינן ההיא דבעסוקה בטהרות היא כדאמר רבא לקמן, וכי אמרינן חדא מכלל חברתה איתמר אאוקמתין דעסוקה בטהרות קאמר, וכי אמרינן2 קאמרינןה דאוקמתין קשי׳ ואוקמתין מתרצין.
א. וזה כעי׳ פי׳ הרשב״ם בתוד״ה חדא, וכ״ה ברשב״א וריטב״א ועיין ר״ן.
ב. לפנינו: רב אבא.
ג. כן נראה לתקן על פי הרשב״א וחי׳ הר״א.
ד. לפי׳ זה שמואל אמר לב׳ המימרות, וחדא מכלל חברתה לאו אעיקר מימריה דשמואל קאי אלא במאי דמוקמי׳ בעסוקה בטהרות, ועי׳ רשב״א מה שדחה פי׳ זה.
ה. אפשר שצ״ל: הכי קאמרינן דאוקמתין קשיא וכו׳, והכוונה דחדא מכלל חברתה איתמרי אוקמתין, אבל עיקר המימרות שמואל אמרן.
1. הגהת הגרא״ז: דוקא ביש לה וסת ולא.
2. הגהת הגרא״ז: ואוקימנא אאוקימתא דרבה בר ירמיה.
גמרא חדא מכלל דחברתה איתמר. פירש״י ז״ל או הא דרב יהודה מכלל הא דר׳ זירא או הא דר׳ זירא מכלל הא דרב יהודה. ואינו מחוור, דהא דר׳ זירא דייקינן מינה לקמן (נדה יב.) יש לה וסת עירה בעיא בדיקה ישנה לא בעיא בדיקה, אין לה וסת בין עירה בין ישנה בעיא בדיקה, והא לא נפקא היא מכלל הא דרב יהודה, אלא ודאי משמע דהא דרב יהודה נפקא מכלל הא דר׳ זירא ויש מפרשים, דהא דרב יהודה ואיך דר׳ זירא תרוייהו אמרן שמואל, והכא הכי קאמר הא דאוקמינא לה לההיא דר׳ זירא בעסוקה בטהרות ועירה וישנה אתא לאשמועינן ואי לאו הא דרב יהודה לא הוה ידעינן דעסוקה בטהרות היא, אלא הוה מוקמינן לה אף לבעלה ממש ובשאינה עסוקה בטהרות. וק״ל קצת להאי פירושא, דא״כ רבא היכי מצי אמר למימר יש לה וסת לטהרות בעיא בדיקה אין לה וסת אפילו לבעלה בעיא בדיקה, דהא אמר רב יהודה משמיה דשמואל בהדיא דמתניתין בעסוקה בטהרות אבל לבעלה אינה צריכה בדיקה, ומתניתין בין בשיש לה וסת בין בשאין לה וסת דאי לא, לא הוי הא דשמואל צריכה, דבשיש לה וסת מתניתין דכל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן היא, כדאמרינן לעיל. ועוד למה ליה לרבא למידק מהא דר׳ זירא דכל לבעלה אינה צריכה בדיקה, הא אמרה שמואל בהדיא. והראשון עיקר.
ואוקימנא בעסוקה בטהרות. וא״ת והלא לא פירש שמואל בדבריו בהדיא דאיירי בעסוקה בטהרות אלא דר׳ אבא הוא דאוקים ליה דשמואל איירי בהכי י״ל דהיינו דקא משני חדא מכלל חברתה אתמר דר׳ אבא גופיה לא קים ליה אלא מהך דהכא א״נ ר׳ אבא קים ליהשפיר דשמואל[פירש] בדבריו בעסוקה בטהרות:
חדא מכלל חברתה איתמר – פירושו ברור מכמה מקומות לומר דחדא מינייהו בלחוד אמר שמואל ואידך איתמר מכללא וכפרש״י ז״ל אלא שכתב דלא מסיימי ונר׳ שר״ל דהשתא לא מסיימי אבל לקמן מסיימי דההיא דר׳ זירא היא דאיתמר דמפלגי בין ערה לישנה דאלו אתמר הא דברא היכי נפקי מכללא הנהו דיני דערה וישנה דלק׳ אלא ודאי כדאמ׳ וכפי׳ בתוס׳.
ומקשים: והא [והרי] כבר אמרה שמואל את ההלכה הזו חדא זימנא [פעם אחת]! שכן אמר ר׳ זירא, אמר ר׳ אבא בר ירמיה, אמר שמואל: אשה שאין לה וסת קבוע אסורה לשמש עם בעלה עד שתבדוק. ואוקימנא [והעמדנו] דבר זה באשה העסוקה בטהרות. משמע שכאשר אינה עסוקה בטהרות אינה צריכה בדיקה לבעלה! ומשיבים: שמואל עצמו לא אמרה פעמיים, אלא חדא [אחת] מכלל חברתה אתמר [נאמרה], שלמדו שומעיו שכך דעת שמואל בדבר אחד מתוך מה שאמר בדבר אחר.
The Gemara asks: But didn’t Shmuel already state this halakha on another occasion? As Rabbi Zeira said that Rabbi Abba bar Yirmeya says that Shmuel says: With regard to a woman who does not have a fixed menstrual cycle, it is forbidden for her to engage in intercourse with her husband until she examines herself and determines that she is pure. And we interpreted this halakha as referring to a case where she is engaged in handling pure items. The Gemara answers: Shmuel did not in fact issue two statements; rather, one was stated by inference from the other. In other words, Shmuel said one of these statements explicitly; the other was reported by his students in his name based on an inference from what he had said.
הכל
(16) תַּנְיָא נָמֵי הָכִי בד״א בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים לִטְהָרוֹת אֲבָל לְבַעְלָהּ מוּתֶּרֶת ובד״א בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים שֶׁהִנִּיחָהּ בְּחֶזְקַת טְהוֹרָה אֲבָל הִנִּיחָהּ בְּחֶזְקַת טְמֵאָה לְעוֹלָם הִיא בְּטוּמְאָתָהּ עַד שֶׁתֹּאמַר לוֹ טְהוֹרָה אֲנִי
The Gemara adds: This is also taught in a baraita: In what case is this statement, that a woman requires an examination, said? It is said with regard to a woman who is preparing for handling pure items. But with regard to engaging in intercourse with her husband, she is permitted to do so without performing an examination. The baraita qualifies this ruling: And in what case is this statement, that she is not required to perform an examination, said? It is said when her husband traveled and left her with the presumptive status of ritual purity. If so, upon his return she does not need to perform an examination before they engage in intercourse. But if he left her with the presumptive status of ritual impurity, she remains forever in her status of impurity, until she says to him: I am ritually pure.
תניא נמי הכי כו׳ – אבל לבעלה מותרת וא״ת ודילמא דוקא ביש לה וסת איירי וי״ל מדתני סיפא אבל הניחה בחזקת טמאה מכלל דמיירי באין לה וסת דאי ביש לה וסת דוקא ה״ל לפלוגי בדידה אפילו אם הניחה בחזקת טהורה אם אין לה וסת כו׳ אלא משום דאף באין לה וסת לא משכחת טמאה לבעלה אלא בהניחה בחזקת טמאה ובסמוך בברייתא דחמרין ופועלין כו׳ דקתני נמי אבל הניחה בחזקת טמאה אע״ג דביש לה וסת מיירי היינו משום דבהניחה בחזקת טמאה אשמועינן אפילו ערה טמאה עד שתאמר טהורה אני אבל הניחה בחזקת טהורה באין לה וסת היכא דערה לא בעיא בדיקה דכיון דבא מן הדרך מסתמא תובעה ואמרינן לקמן (דף יב.) כיון שתבעה אין לך בדיקה גדולה מזו וה״ר יהודה בן הר״ר י״ט כתב דרישא דברייתא זו הכי שנויה בתוספתא מעוברת ומניקה בועלה טהור פירוש אפילו לרבי עקיבא דאמר לעיל ברואה דם דמטמאה בועלה למפרע וכל אשה שיש לה וסת וכן שאר כל הנשים פי׳ דאין להן וסת דאין סברא לפרש בתולה וזקנה דאם כן הוה תני להו בהדי מעוברת ומניקה דרישא מטמאות במגע פירוש לטהרות וטהורות לבעליהן אלמא ברייתא מיירי דאין לה וסת.
הא דאמרינן: תנ״ה בד״א לטהרות אבל לבעלה מותרת וכו׳ – היינו טעמא דמשמע לן אפילו כשאין לה וסת, משום דמתניתין בין שיש לה וסת וכו׳ ועלה קתני בד״א לטהרות אבל לבעלה מותר, בין בזו בין בזו משמע. ועוד דכל עיקר לא הוצרכה ברייתא זו לשנותה אלא בשאין לה וסת, שאלו בשיש לה מתני׳ היא כל הנשים בחזקת טהורות לבעליהןא.
א. עי׳ תוס׳ ד״ה תניא.
תניא נמי הכי במה דברים אמורים לטהרות. כלומר דעלה דמתניתין פירושו בברייתא דהני מילי לטהרות, אבל לבעלה מותרת, ומתניתין בין באשה שיש לה וסת בין שאין לה וסת מיירי, אלמא אף בשאין לה וסת כל לבעלה לא בעיא בדיקה.
בד״א בטהרות. תימה מאי תניא נמי הכי דילמא באשה שיש לה וסת איירי וי״ל דסמיך ארישא דברייתא השנויה בתוספתא מעוברת ומניקה בועלה טהור. וכל אשה שיש לה וסת ושאר כל הנשים מטמאות במגע וטהורות לבעליהן בד״א שהניחה בחזקת טהרה פי׳ בועלה טהור אפילו לר׳ עקיבא דאמר לעיל דרואה מעת לעת מטמאה את בועלה. וכל אשה שיש לה וסת ושאר כל הנשים. פי׳ אפילו אין להם וסת מטמאות במגע לטהרות וטהורות לבעליהן כלומר מותרות לבעליהן בלא בדיקה:
בד״ה תניא נמי הכי כו׳ אפילו ערה טמאה כו׳ עכ״ל אע״ג דלקמן גבי אשה שיש לה וסת ערה בעיא בדיקה וישנה לא בעיא בדיקה היינו דהניחה בחזקת טהורה דלא בעיא בדיקה בערה אלא מצד חומרא כיון שראויה לעסוק בטהרות אבל הכא בהניחה בחזקת טמאה אדרבה יש טפי לטמא בישנה שלא תוכל להודיע לו שהיא טמאה אבל בערה כיון שלא אמרה לו שהיא טמאה שריא ולכך אשמועינן הכא דאפי׳ בערה טמאה עד שתאמר טהורה אני וק״ל:
תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: במה דברים אמורים שצריכה בדיקה? — לטהרות, אבל לבעלה — מותרת אף בלא בדיקה. ובמה דברים אמורים שאינה צריכה בדיקה לבעלה? — שהלך למדינה אחרת והניחה בחזקת טהורה ואחר כך חזר, שיכול להניח שעדיין טהורה היא, אבל הניחה בחזקת טמאה — לעולם האשה היא בטומאתה עבורו, עד שתאמר לו במפורש: ״טהורה אני״.
The Gemara adds: This is also taught in a baraita: In what case is this statement, that a woman requires an examination, said? It is said with regard to a woman who is preparing for handling pure items. But with regard to engaging in intercourse with her husband, she is permitted to do so without performing an examination. The baraita qualifies this ruling: And in what case is this statement, that she is not required to perform an examination, said? It is said when her husband traveled and left her with the presumptive status of ritual purity. If so, upon his return she does not need to perform an examination before they engage in intercourse. But if he left her with the presumptive status of ritual impurity, she remains forever in her status of impurity, until she says to him: I am ritually pure.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.