מנא ה״מ אמר קרא איש כי ידור נדר לה׳ עד שידור בדבר הנדור אי הכי אפי׳ בדבר האסור נמי דהא כתיב לאסור איסר על נפשו לאסור איסר מיבעיא ליה לכדתניא איזהו איסר האמור בתורה אמר הרי עלי שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין כיום שמת בו אביו כיום שמת בו רבו כיום שנהרג בו גדליהו בן אחיקם כיום שראה את ירושלים בחרבנה ואמר שמואל והוא שנדור ובא מאותו היום. הא דמייתי גמרין הכא הך ברייתא איזהו איסר האמור בתורה לפום ריהטא הוא דגריס לה כדמשכח לה אבל בפרק שבועות שתים בתרא מדחי הך לישנא דגרסי׳ התם ת״ר מבטא שבועה איסר שבועה איסר איסר אם אתה אומר איסר שבועה חייב ואם לאו פטור אם אתה אומר איסר שבועה והא אמרת איסר שבועה הוא מאי קאמר אמר אביי הכי קאמר מבטא שבועה איסר מתפיס בשבועה איסר איסר אם אתה אומר מתפיס בשבועה כמוציא שבועה מפיו דמיא וחייב ואם לאו פטור רבא אמר לעולם במתפיס בשבועה לאו כמוציא מפיו דמיא וה״ק מבטא שבועה איסר נמי שבועה ואיסר זה הטילו הכתוב בין נדר לשבועה הוציאו בלשון נדר נדר בלשון שבועה שבועה ואזדו לטעמייהו דאתמר מתפיס בשבועה (וכו׳) אביי אמר כמוציא שבועה מפיו דמי ורבא אמר לאו כמוציא שבועה מפיו דמי ולפום הך סברא דרבא הוינן עלה מהך ברייתא דתניא איזהו איסר האמור בתורה וכו׳ וקאמרינן בשלמא לאביי מדמתפיס בנדר נדר מתפיס בשבועה נמי שבועה כלומר דהא דקתני איזהו איסר האמור בתורה זהו המתפיס בנדר לאו למעוטי מתפיס בשבועה אלא אדרבה מדמתפיס בנדר נדר דקא אמרת דהיינו איסר האמור בתורה מתפיס נמי בשבועה שבועה דהא איסר בשבועה כתיב והיינו מתפיס ולפום הכי דחי ליה רבא ואמר דלאו הכי איכא למיתני בה כדקא תנית לה איזהו איסר דאיסר לאו מתפיס הוא אלא ברייתא הכי קתני איזהו איסור נדר האמור בתורה דהוא איסור דנדר ואינו נדר עצמו הרי עלי שלא אוכל בשר כיום שמת בו אבא והוא שנדור ובא מאותו היום דכתיב כי ידור נדר דמשמע מכי נדר בדבר הנדור כמוציא נדר מפיו דמי והיינו מתפיס בנדר כדתנן כאימרא כדירים כעצים כמזבח וכו׳ ותנן נמי הקרבן כקרבן קרבן שאוכל לך אסור וה״ה נמי מחית בשר חולין גביה ומחית בשר דנדר גביה ואמר זה כזה דחאיל נדרא עליה דחד דינא וחד טעמא הוא דתרוייהו מתפיסין בדבר הנדור נינהו וכדאמרינן בפרקא קמא בבעיא דרמי בר חמא כגון דמחית בשר זבחי שלמים ומחית דהיתרא גביה ואמר זה כזה באיסורא קא מתפיס או בהיתרא מתפיס דאלמא מתפיס כי האי חאיל נדרא עליה וכמוציא נדר מפיו דמי. ומתפיס בדבר הנדור ומתפיס בדבר שהוא למזבח כי הני תרוייהו חדא גוונא נינהו ומשום מתפיס בדבר הנדור הוא דחאיל עלייהו נדרא ולא קדושה חייל עלייהו ותנן נמי הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ואני ואני כולן נזירין והא דאיתמר עלה בדוכתא והוא שהתפיסו כולן בתוך כדי דיבור לאו משום דכשהתפיסו בתוך כדי דיבור הוו כמוציאין נזירות מפיהם ואני נזיר ואני נזיר קאמר ולאחר כדי דיבור הויא ליה התפסה ולא חיילא דאי ואני נזיר אני נזיר קאמרי אלא הא דקתני הותר הראשון הותר כולן הא לא אתפיסו ביה מידי ואי אמרת דילמא ואני נזיר כמוך קאמר הא ליכא למימר הכי דאי אנזיר מתפיס מנא לך למימר דכמוך קאמר דילמא ואני נזיר לגמרי קאמר ואפילו הותר הראשון לא הותר האחרון אלא היינו טעמא דלאחר כדי דיבור לא הוו נזירים משום דמאן דאמר ואני לאחר כדי דיבור לא משמע דאמר נזירות אבל פירש ואמר ואני כמוך ודאי הוי נזיר דתנן הריני כזה הרי זה נזיר ואמר שמואל כגון שהיה נזיר עובר עליו ודתנן נמי הריני כשמשון הריני כבעל דלילה ה״ז נזיר בדלא פירש נזירות היא וכ״ש נזיר שהיה בימיו והני מתפיסין נינהו כדקרי להו בגמרא וקתני נמי בסיפא פי כפיו ושערי כשערו ה״ז וכו׳ ותניא התם האשה שנדרה בנזיר ושמעה חברתה ואמרה ואני ובא בעלה של ראשונה והפר לה [היא] מותרת וחברתה אסורה ר״ש אומר אם אמרה הריני כמותיך שתיהן מותרות דכי אמרה הכי לגמרי מתפיס בה וכי אמרה סתם ואני ברישא מתפיס כדמפורש בדוכתא ושמעינן מכל הני דאע״ג דאמר רבא מתפיס בשבועה לאו כמוציא שבועה מפיו דמי ולא חיילא שבועה אהתפסה כלל מודה הוא במתפיס בנדר שהוא כמוציא נדר מפיו והדין הוא סברא דרבינו הגדול ז״ל דכתבה בהלכות גדולות דיליה וסברא מעליא היא ואע״ג דחזינא למקצת רבוותא דאמרי דכי היכי דמתפיס בשבועה לאו כמוציא שבועה מפיו דמי הכי נמי מתפיס בנדר לא הוי נדר אא״כ אמר כדקתני בברייתא הרי עלי שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין כיום שמת בו פלוני ונדור באותו יום דלאו התפסה היא אנן כתבינן מאי דאשכחן ליה לרבינו הגדול וסבירא לן כוותיה מהני ראיות דאמרן ותו דבהאי מימרא דרבוותא מעיקרא פריכא דאי נדרא לאו מידי דתפיס הוא כי אמר הרי עלי שלא אוכל בשר כיום שנדור בו אמאי מתפיס הו״ל כמאן דאמר כיום אסור דלאו כלום הוא אע״ג דאמר הריני עלי ואי אמרת משום דכי נדור באותו היום ואמר הרי עלי שלא אוכל כאותו יום כמאן דפריש הרי עלי נדר שלא אוכל כמו שנדרתי נמי דמי וכי אמר הכי כיום אסור לאו כלום קאמר אי ס״ד הכי א״כ היכי קרו ליה בגמרא הכא והתם מתפיס אי לאו מתפיס ביה כלום הוא אלא נדר גופיה אלא דמתפיס בנדר סתם נדר הוא והא דקתני הרי עלי שלא אוכל בשר לאו דוקא דפריש הכי קתני איזהו איסור נדר האמור בתורה הרי עלי יום זה כיום פלוני והוא בא לאסור עליו שלא לאכול בשר באותו יום והכי תני לה בירושלמי סתם איזהו איסר ככר זה עלי כיום שמת בו אבא וכו׳ תדע דאי מתפיס בנדר לאו נדר ליפלגו בתרוייהו ולימא הכי מתפיס בשבועה ובנדר אביי אמר כמוציא שבועה מפיו דמי וכמוציא נדר מפיו דמי ורבא אמר לא הוי דהא אביי כי היכי דאית ליה מתפיס בשבועה אית ליה מתפיס בנדר אלא במתפיס בנדר כ״ע ל״פ דהוי נדר ובמתפיס בשבועה בלחוד הוא דפליגי ורבא שרי ואיכא מאן דפליג לאידך גיסא ואמר שאף המתפיס בשבועה כמוציא שבועה מפיו דמי ולא קא פטר ליה רבא אלא מקרבן דשבועת ביטוי וקא דריש בהאי עניינא קרא דכתיב או השבע שבועה עד שישבע בדבר המושבע כדדרשי׳ בגמרא ידור נדר בדבר הנדור ומסייעי להך סברא דאי כדאמרי׳ ליתני זה חומר בנדרים מבשבועו׳ שהמתפיס בנדר נדר והמתפיס בשבועה לאו שבועה ואנן לא חזינא לה נמי להך סברא ולא סלקא לן אליבא דגמרא דהא רבא נאדי מטעמיה דאביי דאמר איסר האמור בתורה היינו מתפיס משום דסבר מתפיס בשבועה לאו כמוציא שבועה הוא ואביי דסבר מתפיס בשבועה כמוציא מפיו הוא נפקא ליה מאיסר דהוא מתפיס לנדר ולשבועה ואמאי דילמא כי רבי רחמנא איסר לשבועה לדברים האמורים בפרשה כדרבייה לנדר אבל לקרבן דביטוי לא רבי ליה דהא רבי נמי רחמנא מתפיס בשבועה מהשבע שבועה והא אמרת דלא לקרבן רבייה ועוד דטעמיה דרבא במתפיס משום נדר מידי דמיתסר חפצא עליה הוא וכי מתפיס חפצא בחפצא חאיל נדרא כמאן דמתפיס בדבר הקדוש למזבח אבל שבועות מידי דאסר נפשיה מן חפצא הוא וחפצא ליכא עליה איסור נדר וקדושה ולא מידי הלכך כי אמר נמי זה כזה לא כלום קאמר ואפי׳ אמר נמי שלא אוכל בשר כיום שמת בו אבא והוא שהיה מושבע באותו היום מתפיס ואותו יום ליכא בגופיה נדרא ולא מידי והא קרא כתיב או השבע שבועה אי כתיב ישבע שבועה כדכתיב ידור נדר כדקאמרת השתא דכתיב השבע שבועה שהשבועה כבר שבועה גופא והא דכתיב קרא הכי איכא למימר יתירא הוא דמשום דכתיב כי ידור נדר כתב נמי השבע שבועה דלאסור איסר אתא למתפיס באסור על נפשו וכדתניא וכו׳ ידור נדר למעוטי דבר האסור וה״ה לדבר המושבע אליבא דרבא ועוד שהרי לתלמודו הוא דנדרש בספרי דתניא התם את שהסמיך את נדרו לדבר שאפשר לו ה״ז נדר ואם לאו אינו נדר יכול אף בשבועות כן וכו׳ ואפשר נמי דמרבינן בהאי קרא ידות כדדרשי ליה בירושלמי או השבע מה ת״ל שבועה אלא מכאן שכנויי שבועות כשבועות אבל מתפיס בשבועה ליכא ותו דאי ס״ד למלקות חאיל היכי איתמר מתפיס בשבועה אביי אמר כמוציא שבועה מפיו דמי וכו׳ הו״ל למימר אביי אמר חייב בקרבן רבא אמר פטור מן הקרבן מדקאמרינן כמוציא שבועה מפיו דמי ולאו כמוציא שבועה מפיו שמע מינה אביי מרבי להו לכולהו חיובי דשבועה ורבא פטר ליה מכולהו ואמר דלאו כמוציא שבועה מפיו דמי ומאן דלא מוציא שבועה מפיו לאו כלום הוא והא דמסייע ליה להך סברא משום דלא קתני לה בחומר בנדרים מבשבועות מסתברא לן דטעמא דמילתא משום דלאו חומרא וקולא הוא אלא האי חפצא מיתסר ומתפיס ביה והוא לא מיתסר ומתפיס ביה והא לא מיתסר חפצא כלל ולא תפיס מידי וכדפרשינן וכיון דמשום דשאני עניינא דנדר מבשבועה הוא לא מיתני ליה בכלל קולא וחומרא הלכך אע״ג דמתפיס בנדר נדר מתפיס בשבועה לאו כלום הוא ושרי ליה לאתנויי בההוא מידי דאיתפיס בשבועה ואע״ג דחזינן מאן דסבר נמי בהא מילתא סברא אחריתי ואמר אע״ג דלאו כמוציא שבועה מפיו דמי הא איסורא מיהא אית בה לא דאיק לן מדיוקא דלישנא דקאמרינן דלאו כמוציא שבועה מפיו דמי הא פרישנא דמאן דלא מוציא שבועה מפיו לאו כלום הוא ועוד דכיון דאביי אמר כמוציא לרבויי כל מילי דשבועה אמר נמי רבא לאו כמוציא וכיון דגמרא ליכא במילתא לית לן לחדותי חומרי ומשנה שלימה שנינו א״ל ר׳ ישמעאל אלעזר בן עזריה עליך ראיה ללמד שאתה מחמיר וכל המחמיר עליו להביא ראיה ללמד. והיכא דמדיר ליה איניש לחבריה כנון דנדר חד מן מידי ואמר קונס מילתא פלונית עלי ואמר לחבריה ואת ואמר אמן או כיוצא בו מילתא דמשמע קבלת דברים חאיל עליה נדרא וכמאן דמוציא נדר מפיו דמי: גרסינן בפ״ק בעי רמי בר חמא הרי עלי כבשר זבחי שלמים לאחר זריקת דמים מהו אי דקאמר כהדין לישנא מהיתרא קא מתפיס אלא כגון דמחית בשר דזבח שלמים ומחית דהיתרא גביה ואמר זה כזה באיסורא קא מתפיס או בהיתרא קא מתפיס ואתינן למיפשטיה דתניא איזהו איסור נדר האמור בתורה הרי עלי שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין כיום שמת בו אביו ואמר שמואל והוא שנדור באותו היום היכי דמי דקאים בחד בשבא דמית ביה אבוה דאע״ג דאיכא טובא חד בשבא דהיתרא וקתני אסור דבעיקר הוא מתפיס. דשמואל הכי איתמר אמר שמואל והוא שנדור ובא מאותו היום ואילך ואע״ג דבעיין לא איפשיטא הכא בדוכתא מסקנא במסכת נזירות דבסיפא מיתפיס וסוגיין נמי בשבועו׳ מייתי לה להא דשמואל כדמתרץ לה הכא שנדור ובא מאותו היום והכי נמי פסקה רבינו הגדול בהלכות: תניא הרי עלי כבכור ר׳ יעקב אוסר ור׳ יוסי מתיר מ״ט דר׳ יוסי דכתיב כי ידור נדר עד שידור בדבר הנדור לאפוקי בכור דדבר האסור הוא ואע״ג דמצוה להקדישו דתניא משום רבינו אמרו מנין לנולד לו בכור בתוך ביתו שמצוה להקדישו שנא׳ הזכר תקדיש לה׳ כיון דכי לא מקדיש נמי קדיש דקדושתו מרחם לא מתפיס בנדר הוא ושרי וכן הלכתא: הרי את עלי כאימא פותחין לו פתח ממקום אחר ורמינהי הרי את עלי כבשר אימא כבשר אחותי כערלה ככלאי הכרם לא אמר כלום מדאורייתא וצריך שאלה לחכם מדרבנן רבא אמר הא בת״ח הא בע״ה והתניא הנודר בתורה ל״א כלום וא״ר יוחנן וצריך שאלה לחכם וא״ר נחמן ות״ח אינו צריך ודוקא במדיר את אשתו ומתפיס הנאתה בדבר האסור שלא יקל את ראשו בכך שמא יאסור את אשתו עליו אבל מתפיס אכילתו והנאתו בדבר האסור לא בעי שאלה מדקתני סיפא דמתני׳ הכי מכלל דרישא לא בעי שאלה והנודר בתורה אפילו בדנפשיה צריך שאלה מ״ט עם הארץ בין בה למה שכתוב בה לא משמע ליה ואתי לאחלופי ואחזינן לחד מרבוותא דכתב באומר הרי פירות הללו עלי כבשר חזיר אם היה עם הארץ צריך שאלה לחכם ופותחין לו פתח ממקום אחר והא מילתא לאו דסמכא היא דהא אתמוהי נמי מתמהי עלה בשמעתין ומי איכא לאסוקי אדעתין הכי והא מדקתני סיפא האומר לאשתו וכו׳ מכלל דרישא לא בעי שאלה ולא אפשר לדחויי מימרא דגמ׳ בלא כלום.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]