Nazir 18b – נזיר יח:‏ – Shas HaMeforash

(1)

בְּיוֹם הַהוּא לְמָה לִי אִם אֵינוֹ עִנְיָן לִשְׁמִינִי תְּנֵהוּ עִנְיָן לִשְׁבִיעִי וְרַבִּי נָמֵי הָכְתִיב בַּיּוֹם הַהוּא אָמַר לְךָ רַבִּי הָהוּא לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא לוֹמַר לָךְ אע״פאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֵבִיא קׇרְבְּנוֹתָיו.

Why do I need the extra phrase “on that day” (Numbers 6:11)? This teaches that if it does not apply to the matter of the eighth day, since the verse is speaking of that day anyway, apply it to the matter of the seventh day, so that “on that day” means the day when he becomes ritually purified, even before he brings his offerings. The Gemara asks: And according to Rabbi Yehuda HaNasi also, isn’t it written “on that day”? What halakha does he derive from these additional words? The Gemara answers: Rabbi Yehuda HaNasi could have said to you: That verse comes for this purpose, to tell you that even though he did not yet bring his offerings, he starts counting his naziriteship of purity from the eighth day. This is derived from the verse’s emphasis of: “And he shall sanctify his head on that day,” indicating that it depends on the day itself, rather than the bringing of the offerings.

תוספותתוספות רי״דפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ורבי ביום ההוא למה לי – דממילא ידעינן דאשמיני קאי.

אע״פ שלא הביא קרבנותיו – דפשטיה דקרא משמע דלא חייל עליה נזירות עד שיכפר בעולה ובחטאת דכתיב בקרא [קודם] וקדש ראשו והשתא אתי יתורא דביום ההוא לאשמועינן דחייל עליה נזירות ביום שמיני אע״פ שלא הביא קרבנותיו.

¹וחכמים אומרים אינו מתחיל למנות עד שיטהר ויביא חטאתו הביא חטאתו וניטמא מביא קרבן על כל אחד ואחד – ה״ג וכך ראיתי כתוב במקצת ספרים והיא גירסא יפה דכיון דמתחיל למנות אחר שהביא חטאתו אף על פי שלא הביא אשמו אם חזר וניטמא עוד צריך להביא קרבן אחר בעבור טומאה זו ואינו נפטר בקרבן אחר שמה שהיה סובר ד׳ בשניטמא בשמיני וחזר וניטמא בשמיני קודם הבאת קרבנותיו סוברים רבנן כשניטמא אחר הבאת חטאתו וחזר וניטמא אחר הבאת חטאתו קודם שיביא אשמו ויש ספרים שכתוב בהן אינו מביא אלא קרבן אחד וגם הפרשנים גורסים כך ונראה לי שהוא טעות.

1. ביאור זה מופיע בכ״י ששון 557 לפני הביאור לדף י״ז. ״בעי שהייה״.

ביום ההוא למה לי תנהו ענין לז׳ – כלומר ביום ההוא של תגלחתו:

לוקמה כר׳ וכגון שנטמא בליל ח׳ דקרי׳ ביה טומאות הרבה דמתחיל׳ ליל ח׳ חלה עליו נזירות טהרה וחדא קרבן הוא דמייתי דאכתי לא יצאת שעה שראוי להביא קרבן עד למחר. ומדלא מוקי לה הכי ש״מ קסבר לילה לאו מחוסר זמן דכל דבר שזמנו ביום מתחלת הלילה יש לו דין היום אע״פ שאינו מביא קרבן בלילה הילכך מביא ב׳ קרבנות:

ביום ההוא למה לי תנהו ענין לשביעי. כלומר ביום ההוא של תגלחתו. הרא״ש ז״ל בפירושיו.

ור׳ יוסי בר יהודה סבר אם כן לימא קרא וקדש את ראשו ותו לא וממילא הוה אמינא דאיום שמיני קא מהדר. ביום ההוא למה לי אם אינו ענין לשמיני. והוי כמו מיעוט אחר מיעוט לרבות יום שביעי. תוספי הרא״ש ז״ל:

אם אינו ענין לשמיני תנהו ענין לשביעי. דיתירא הוא למשדייה אשביעי. ויש מפרשים דהוי כמו מיעוט אחר מיעוט לרבות יום שביעי. שיטה:

(19a:1) ור׳ ישמעאל אמר והזיר והביא אימתי והזיר בזמן שהביא. וההוא אתא למימר אף על פי שלא הביא עולתו. דאי לא כתיב אלא והזיר והביא הוה אמינא אחר שיביא כל הקרבנות אפילו עולה. ואי לא כתיב אלא ביום ההוא הוה אמינא אף על פי שלא הביא כלל מקרבנותיו. הרא״ש ז״ל בפירושיו. ובתוספותיו ז״ל כתב כך וז״ל: ואי לאו והזיר והביא הוה אמינא מיתורא דההוא שימנה מיום שמיני קודם שיביא קרבנותיו. עד כאן. והרב עזריאל ז״ל פירש וז״ל: מאי טעמייהו דרבנן. פירוש בשלמא לר׳ אליעזר דמייתי אתי להקדים דשביעי ולר׳ ישמעאל נמי דאתי להקדים עולתו ניחא. דההוא דכתב לאחר חטאת ועולה אתי להקדים לקרבן הסמוך לו דהיינו עולה. דהכי כתיב ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה וכפר מאשר חטא וקדש ראשו ביום ההוא והביא כבש בן שנתו לאשם. ואף על פי שהיה מקריב חטאת העוף תחלה ואחר כך אשם ואחר כך עולה מכל מקום הזכיר כל קרבן עוף ביחד. אלא לרבנן דאמרי דאתי להקדים לאשם מאי טעמא הא ביום ההוא לאחר חטאת ועולה (כתב) כתיב ואשם כתיב בתריה והוה להו למימר דאתי להקדים חטאת שלפניו. ומשני טעמייהו דרבנן מאידך קרא דתניא והזיר לה׳ ימי נזרו והביא כבש בן שנתו לאשם מה תלמוד לומר. למה כתב והזיר בין קרבן חטאת ועולה ובין קרבן אשם. לפי שמצינו כל אשמות שבתורה מעכבין יכול אף זה שלא ימנה נזירנות טהרה עד לאחר הבאת אשם. תלמוד לומר והזיר ימי נזרו והביא כבש. אף על פי שלא הביא אשמו הזיר ימי נזרו. עד כאן:

״ביום ההוא״ למה לי? אלא, אם אינו ענין ליום השמיני, שאין צורך לומר ״ביום ההוא״ שהרי בו מדובר, תנהו ענין ליום השביעי והכוונה: ״ביום ההוא״ — ביום שהשלים ימי טהרתו. ושואלים: ולדעת רבי נמי [גם כן] הכתיב [הרי נאמר] ״ביום ההוא״ ומה למד הוא ממילים נוספות אלה? ומשיבים: אמר [יכול היה לומר] לך רבי: הכתוב ההוא להכי [לכך] הוא דאתא [שבא] — לומר לך: אף על פי שלא הביא קרבנותיו מתחיל למנות נזירות טהרה מן היום השמיני. ולכן ההדגשה ״וקידש את ראשו ביום ההוא״ שהדבר תלוי ביום ולא בקרבן.

Why do I need the extra phrase “on that day” (Numbers 6:11)? This teaches that if it does not apply to the matter of the eighth day, since the verse is speaking of that day anyway, apply it to the matter of the seventh day, so that “on that day” means the day when he becomes ritually purified, even before he brings his offerings. The Gemara asks: And according to Rabbi Yehuda HaNasi also, isn’t it written “on that day”? What halakha does he derive from these additional words? The Gemara answers: Rabbi Yehuda HaNasi could have said to you: That verse comes for this purpose, to tell you that even though he did not yet bring his offerings, he starts counting his naziriteship of purity from the eighth day. This is derived from the verse’s emphasis of: “And he shall sanctify his head on that day,” indicating that it depends on the day itself, rather than the bringing of the offerings.

תוספותתוספות רי״דפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל

(2) וְרַב חִסְדָּא מַאי דּוּחְקֵיהּ לְאוֹקֹמַיהּ כר׳כְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה לוֹקְמַהּ כְּגוֹן דְּנִטְמָא דְּחַזְיָא בְּלֵיל שְׁמִינִי וְרַבִּי הִיא.

The Gemara asks: And what forced Rav Ḥisda to establish this mishna in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda? Let him establish it as referring to a case where one became impure by seeing, i.e., contracting, impurity on the night preceding the eighth day each time. Even according to Rabbi Yehuda HaNasi, the naziriteship of purity begins at the start of, presumably the night preceding, the eighth day. Therefore, this case will be one of a nazirite contracting ritual impurity many times. Nevertheless, the nazirite will be obligated to bring only one set of offerings for all of them, because each case of ritual impurity occurred at night, when he is unable to bring the offerings for his previous ritual impurity, as offerings can be brought only during the day. And therefore it is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi.

מיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ורב חסדא מאי דוחקיה לאוקמיה כרבי יוסי ברבי יהודה לוקמה כרבי – ומשכחת לה דאית בהו טומאות הרבה.

כגון דחזיא בליל שמיני – כלומר דנטמא בליל שמיני והאי דאמר דחזיא לאו דוקא הכא אלא איידי דנקיט לה במס׳ כריתות נקטיה להכא וחזר ונטמא בליל שמיני דטומאות הרבה איכא מכיון דנטמא בליל ח׳ וחיילא עליה טהרה ואינו חייב עליהן אלא קרבן אחד לפי שעדיין לא הגיע יום שמיני שהיתה שעה הראויה להביא בה קרבן.

לוקמה כרבי וכגון שנטמא בליל שמיני – דחייל עליה נזירות קודם הבאת קרבנותיו ול״ג [דחזא] פי׳ כיון [דמרבינן] לרבי ביום השמיני אע״פ שלא הביא קרבנותיו א״כ גם בליל שמיני חייל עליה נזירות ושייך ליום שמיני ומעתה נוקי למתני׳ כרבי דנטמא בליל ח׳ דכיון דחייל עליה נזירות טומאות הרבה יש כאן ומ״מ פוטר עצמו בקרבן אחד לפי שלא יצא שעה אחת הראויה להביא קרבנותיו דאין מקריבין קרבנות בלילה מביום צוותו מדלא מוקי לה הכי נימא קסבר ליליא לאו מחוסר זמן הוא פי׳ ולא לענין שיוכל להקריבו בלילה אלא דחשבינן ליה כיצא לשעה שראוי להקריב קרבנותיו ולא יפטר בקרבן טומאה אחד.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ורב חסדא מאי דוחקיה לאוקמיה [מה דוחקו להעמיד] משנה זו דווקא כר׳ יוסי בר׳ יהודה? לוקמה [שיעמיד אותה] שמדובר כגון שנטמא דחזיא [שראה] כל פעם טומאה בליל שמיני, ויש כאן מצד אחד טומאות הרבה, כיון שחלה עליו כבר נזירות טהרה מאותו זמן. ובכל זאת אינו מביא אלא קרבן אחד על כולן משום שבכל פעם היתה הטומאה בלילה, בזמן שאין ראוי עדיין להביא בו קרבן על הטומאה הקודמת, שהרי אין קרבן קרב אלא ביום. ואם כן יתפרש שהמשנה כשיטת רבי היא!

The Gemara asks: And what forced Rav Ḥisda to establish this mishna in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda? Let him establish it as referring to a case where one became impure by seeing, i.e., contracting, impurity on the night preceding the eighth day each time. Even according to Rabbi Yehuda HaNasi, the naziriteship of purity begins at the start of, presumably the night preceding, the eighth day. Therefore, this case will be one of a nazirite contracting ritual impurity many times. Nevertheless, the nazirite will be obligated to bring only one set of offerings for all of them, because each case of ritual impurity occurred at night, when he is unable to bring the offerings for his previous ritual impurity, as offerings can be brought only during the day. And therefore it is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi.

מיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) מִדְּלָא מוֹקֵים לַהּ כְּרַבִּי לֵימָא קָסָבַר לֵילְיָא לָאו מְחוּסַּר זְמַן הוּא.

The Gemara suggests: Since he did not establish it in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi in this way, shall we say that Rav Ḥisda holds that night is not considered premature? In other words, although he cannot in practice bring his offerings until the morning, as the Temple service was performed only in the daytime, the night is not considered a premature time, but rather it is viewed as part of the day in which it is appropriate to bring his offerings. Consequently, the halakha of one who becomes ritually impure on the night preceding the eighth day is the same as that of one who contracted ritual impurity on the eighth day itself, and they are both required to bring an additional set of offerings.

מיוחס לרש״יתוספות רי״דשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ומדלא מוקים לה – רב חסדא בכה״ג ואליבא דרבי תיפשוט מינה דאית ליה לרב חסדא דלילה לאו מחוסר זמן הוא דאם נטמא בליל שמיני הוה כנטמא ביום שמיני דנטמא בשעה שראויה להביא קרבן אע״ג דאינו קרב עד היום דמיא הלילה ליום וחייב קרבן על כל אחת ואחת.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומציעים: מתוך זה שלא מוקים לה [העמיד אותה] כרבי ובדרך הסבר זו, לימא קסבר [האם לומר שהוא, רב חסדא, סבור] כי ליליא לאו [לילה לא] מחוסר זמן הוא נחשב, שאף שאינו יכול להביא קרבנו בפועל, אינו נקרא מחוסר זמן, אלא הוא נחשב כחלק מן היום הראוי להבאת קרבן, ולכן הנטמא בערב שלפני יום שמיני דינו כנטמא ביום השמיני עצמו, שצריך להביא קרבן נוסף?

The Gemara suggests: Since he did not establish it in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi in this way, shall we say that Rav Ḥisda holds that night is not considered premature? In other words, although he cannot in practice bring his offerings until the morning, as the Temple service was performed only in the daytime, the night is not considered a premature time, but rather it is viewed as part of the day in which it is appropriate to bring his offerings. Consequently, the halakha of one who becomes ritually impure on the night preceding the eighth day is the same as that of one who contracted ritual impurity on the eighth day itself, and they are both required to bring an additional set of offerings.

מיוחס לרש״יתוספות רי״דשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה הָא בְּהָא תַּלְיָא אִי אָמְרַתְּ לֵילְיָא מְחוּסַּר זְמַן אֵימַת מִיחְזֵי לְקׇרְבָּן לְצַפְרָא נְזִירוּת נָמֵי לָא חָיְילָא עַד צַפְרָא וְאִי אָמְרַתְּ לֵילְיָא אֵינוֹ מְחוּסַּר זְמַן נְזִירוּת טׇהֳרָה חָיְילָא מֵאוּרְתָּא.:

Rav Adda bar Ahava said: This conclusion is incorrect, as even if Rav Ḥisda holds that the night is considered to be premature, he could not establish the mishna in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, as the offerings and his new term of naziriteship depend on each other: If you say night is considered premature, when is he fit to bring his offerings? Only in the morning. Accordingly, naziriteship also does not take effect until the morning. And if you say night is not considered premature, and he is already obligated in his offerings at night, in that case naziriteship of purity takes effect from the evening, which means that the ritual impurity he suffered at night renders him obligated to bring an additional set of offerings. Consequently, the mishna does not follow the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, whether night is considered premature or not, and nothing can be inferred from here with regard to Rav Ḥisda’s opinion in that matter.

מיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אמר רב אדא בר אהבה – אפילו אי אית ליה לרב חסדא דלילה מחוסר זמן הוא אכתי לא מתוקמא ליה כרבי דהא בהא תליא.

דאי אמרת לרבי מחוסר זמן הויא אימת מיתחזי לקרבן לצפרא ונזירות טהרה נמי לא חיילא עליה עד צפרא – והילכך כי מיטמי בליל שמיני כולה טומאה אריכתא היא ולית לך למימר בהו טומאות הרבה ואי אמרת דלרבי אינו מחוסר זמן דלילה נמי זמן הקרבה ואית בהו טומאות הרבה נזירות טהרה נמי חיילא מאורתא וחייב קרבן על כל טומאה וטומאה הילכך לא מיתוקמא כרבי כלל.

הא בהא תליא – ולא מצי אתיא כרבי.

ה״ג אי אמרת לילה מחוסר זמן אימת מייתי קרבן עד צפרא נזירות נמי לא חייל עד צפרא – דכפר וקדש כתיב בשעה שראויה להביא קרבן חייל נזירות טהרה כי נטמא בלילה לא הוו טומאות הרבה אלא טומאה אריכתא ואי קסבר לילה לאו מחוסר זמן להחשב כשעה שראויה להקריב בלילה נזירות נמי חייל מחמתה ומיחייב קרבן טומאה על כל אחת ואחת.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא בהא תליא – כלומר לא מצית למפשט דלילה לאו מחוסר זמן הוא מדלא אוקמא כר׳ דאפי׳ אי לילה מחוסר זמן לא מצי לאוקמה כר׳ דאי אמרת לילה מחוסר זמן אימת מחזי לקרבן נזיר מצפרא טהרה נמי לא חיילא עד צפרא דוכפר וקדש את ראשו בשעה הראויה להביא קרבן חייל עליה נזי׳ טהרה וכי נטמא בלילה טומאה אריכתא הוא. ואי אמרת לילה לאו מחוסר זמן נזי׳ טהרה חלה מאורתא וכי נטמא בלילה מביא קרבן על כל א׳ וא׳ כמו שנטמא ביום ח׳:

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב אדא בר אהבה: יש לדחות את הדברים, שהרי אף אם היה רב חסדא סבור שלילה מחוסר זמן, לא יכול היה להעמיד את המשנה כרבי, שכן הקרבן והנזירות החדשה הא בהא תליא [זה בזה תלוי], אי אמרת [אם אומר אתה] ליליא [הלילה] מחוסר זמן, אם כן אימת מיחזי [מתי הוא נעשה ראוי] לקרבן — לצפרא [בבוקר] בלבד, בהתאם לכך נזירות נמי [גם כן] לא חיילא [חלה] עד צפרא [הבוקר]. ואי אמרת [ואם אומר אתה] שליליא [הלילה] אינו מחוסר זמן וכבר נתחייב בקרבן — אם כן נזירות טהרה חיילא מאורתא [חלה מהערב], ובטומאה זו שנטמא בלילה מתחייב בקרבן נוסף. ואם כן, בכל אופן שנדון בהלכה של מחוסר זמן בלילה, אי אפשר להעמיד את המשנה כשיטת רבי, וממילא גם אי אפשר ללמוד מכאן על דעתו של רב חסדא.

Rav Adda bar Ahava said: This conclusion is incorrect, as even if Rav Ḥisda holds that the night is considered to be premature, he could not establish the mishna in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, as the offerings and his new term of naziriteship depend on each other: If you say night is considered premature, when is he fit to bring his offerings? Only in the morning. Accordingly, naziriteship also does not take effect until the morning. And if you say night is not considered premature, and he is already obligated in his offerings at night, in that case naziriteship of purity takes effect from the evening, which means that the ritual impurity he suffered at night renders him obligated to bring an additional set of offerings. Consequently, the mishna does not follow the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, whether night is considered premature or not, and nothing can be inferred from here with regard to Rav Ḥisda’s opinion in that matter.

מיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) גּוּפָא נִטְמָא בַּשְּׁבִיעִי וְחָזַר וְנִטְמָא בַּשְּׁבִיעִי אֵינוֹ מֵבִיא אֶלָּא קׇרְבָּן אֶחָד נִטְמָא בַּשְּׁמִינִי וְחָזַר וְנִטְמָא בַּשְּׁמִינִי מֵבִיא קׇרְבָּן עַל כׇּל אֶחָד וְאֶחָד מַתְחִיל וּמוֹנֶה מִיָּד דִּבְרֵי ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

§ The Gemara cites a baraita (Tosefta 4:8) concerning the matter of a nazirite who contracted ritual impurity many times itself: If a nazirite became impure, and then became impure on the seventh day of his purification process, and again became impure on the following seventh day of his purification process, he brings only one set of offerings. If he became impure on the eighth day, and again became impure on the following eighth day, he brings a set of offerings for each and every time he became impure. Nevertheless, he begins counting his ritually pure naziriteship immediately on the eighth day, even if he has not yet brought his offerings. This is the statement of Rabbi Eliezer.

מיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דפירוש רא״ששיטה מקובצתגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ה״ג: ת״ר נטמא בשביעי וחזר ונטמא כו׳ – ואית ספרים דגרסי ביה גופא נטמא בשביעי כו׳ ושבושא הוא דקי״ל דכל היכא דכתב גופא דכבר נשנית ההיא שמעתא לעיל ואילו הכא לא נשנית כלל.

מתחיל ומונה – לנזירות טהרה מיד כיון שהגיע שמיני ואפילו שלא הביא קרבנותיו דברי ר׳ אליעזר.

אית ספרים דגרסי ביה גופא נטמא בשביעי כו׳ – ולא גרסינן דבכולה הש״ס לא גרסינן גופא אלא כשהש״ס הביא מימרא או ברייתא תחילה ומייתי אותה אגב גררא אז חוזר ואומר גופא לפרש המימרא או הברייתא אבל ברייתא לא הביא הש״ס כלל לעיל אלא מלישנא דהש״ס לעיל דקאמר אילימא שנטמא בשביעי.

אינו מביא אלא קרבן אחד – אע״ג דס״ל דחייל עליה נזירות טהרה משביעי כיון דנטמא עד שלא האיר השמיני שעה הראויה להביא קרבנותיו נפטר בקרבן אחד על טומאות הרבה אבל כשנטמא בשמיני וחזר ונטמא בח׳ כיון שיצא לשעה הראויה להביא קרבנותיו מביא קרבן על כל אחד ואחד.

מתחיל ומונה מיד דברי ר׳ אליעזר וכו׳ – לכאורה הוה משמע דמתחיל מנין נזירות טהרה שלו בשמיני אלא אי אפשר לומר כן דאי לא חייל עליה נזירות טהרה שלו אלא בשמיני א״כ כי נטמא בשמיני לא סותר אלא יום אחד ולא הוה מתחייב קרבן טומאה לרבי אליעזר [כדתנן] במתני׳ ר״א אומר לא [בו] ביום אלא מתחיל ומונה מיד בשביעי דאז חייל עליה נזירות טהרה מכי הזה וטבל (מכי הזה וטבל) וכי נטמא בשמיני סותר ב׳ ימים ומתחייב שפיר בקרבן ובטומאה לרבי אליעזר.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גופא נטמא בז׳ וכו׳ – הך גופא לא הוי כשאר גופא שבתלמוד אלא שלשון נזיר משונה שהרי לא הביא זאת הברייתא לעיל אלא משום דרבי ורבי יוסי איירי לעיל בהך עניינא אמרי גופא:

מתחיל ומונה מיד – פי׳ מיד בז׳ אחר שהזה וטבל דס״ל דנזי׳ טהרה חיילא בז׳ כר׳ יוסי בר יהודה. וכן מוכח לקמן פ׳ כ״ג דתנן ואינו מתחיל למנות עד שיטהר ומיבעי׳ ליה בגמ׳ עד שיטהר בז׳ ומני ר״א היא. והאי דקים ליה לתלמוד הכי ולא בעי לפרושי מתחיל ומונה מיד בח׳ אע״פ שלא הביא קרבן לאפוקי מדרבנן דאמרי דאינו מביא קרבן על טומאתו ואינו מתחיל למנות עד שיביא חטאתו משום דר״א הוא דקאמר במתני׳ לא בו ביום דאם נטמא ביום ראשון לנזירותו אינו סותר א״כ ע״כ מדהביא קרבן על טומאתו שנטמא בח׳ צ״ל שהתחיל למנות נזירותו מאתמול ולקמן דקאמר ר״א היא הוה מצי למי׳ ר״י ברבי יהודה היא. וכן לעיל הוה מצי למימר ר״א היא:

גופה נטמא בשביעי כו׳. הך גופה לא הוי כשאר גופה שבתלמוד אלא שלשון נזיר משונה שהרי לא הביא זאת הברייתא לעיל אלא משום דרבי ור׳ יוסי איירי לעיל. בהך עניינא קאמר גופה. הרא״ש ז״ל בפירושיו.

גירסת הספרים תנו רבנן נטמא בשביעי וחזר ונטמא בשביעי אינו מביא אלא קרבן אחד. ויש ספרים שכתוב בהן גופא נטמא בשביעי כו׳. וכתוב בתוספות האי גופא לא הוי כשאר גופא שבתלמוד דהך ברייתא לא אייתי לה לעיל. אלא קאי אסוגיא דלעיל דפליגי רבי ור׳ יוסי בר יהודה אי חייל נזירות טהרה מיום ז׳ ועד יום ח׳ והכא פליגי בה תנאי. ויש מפרשים דמשום דאמר רב למעלה דנטמא בז׳ וחזר ונטמא בח׳ אינו מביא אלא קרבן אחד בין לרבי בין לר׳ יוסי בר׳ יהודה וברישא דהא ברייתא אמרינן נמי הכי גופה. שיטה:

מתחיל ומונה מיד דברי רבי. כלומר מיד ביום השמיני. פירוש מתחיל ומונה נזירות טהרה מיד ביום שמיני ואנזיר שנטמא בשמיני קאי. שיטה: וזהו לפי גירסתו דגריס דברי רבי. ובתוספי הרא״ש ז״ל כתב וזה לשונו: ומתחיל ומונה מיד דקאמר ר׳ אליעזר היינו בשביעי. ומיד דקאמר היינו מיד שיטהר. עד כאן. וכן כתב ז״ל בפירושיו וז״ל: מתחיל ומונה מיד. פירוש מיד בשביעי אחר שהזה וטבל דסבירא ליה דנזירות טהרה חיילא בשביעי כר׳ יוסי בר׳ יהודה. וכן מוכח לקמן פרק כהן גדול דתנן ואינו מתחיל למנות עד שיטהר ויביא קרבנותיו. ומבעיא ליה בגמ׳ עד שיטהר בשביעי ומני ר׳ אליעזר היא. והאי דקים ליה לתלמודא הכי ולא בעי לפרושי מתחיל ומונה מיד בשמיני אף על פי שלא הביא קרבן לאפוקי מדרבנן דאמרי דאינו מביא קרבן על טומאתו ואינו מתחיל למנות עד שיביא חטאתו. משום דר׳ אליעזר הוא דקאמר במתניתין לא בו ביום דאם נטמא ביום ראשון לנזירותו אינו סותר. אם כן על כרחך מדמביא קרבן על טומאה שנטמא בשמיני צריך לומר שהתחיל למנות נזירותו מאתמול. ולקמן דקאמר ר׳ אליעזר היא הוה מצי למימר ר׳ יוסי בר׳ יהודה היא. וכן לעיל הוה מצי למימר ר׳ אליעזר היא. עד כאן:

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ ד״ה מתחיל ומונה מיד כו׳ אלא א״א לומר כן. ע׳ לקמן ד׳ נד ע״א:

א גופא [לגופא] של הלכה שהזכרנו, מביאים ברייתא: נזיר שנטמא וחזר ונטמא בשביעי לטהרתו, וחזר ונטמא בשביעי — אינו מביא אלא קרבן אחד. נטמא בשמיני וחזר ונטמא בשמיני — מביא קרבן על כל אחד ואחד מהפעמים שנטמא. ומכל מקום מתחיל ומונה מיד ביום השמיני לנזירות טהרה, אף שלא הביא קרבנותיו, אלו דברי ר׳ אליעזר.

§ The Gemara cites a baraita (Tosefta 4:8) concerning the matter of a nazirite who contracted ritual impurity many times itself: If a nazirite became impure, and then became impure on the seventh day of his purification process, and again became impure on the following seventh day of his purification process, he brings only one set of offerings. If he became impure on the eighth day, and again became impure on the following eighth day, he brings a set of offerings for each and every time he became impure. Nevertheless, he begins counting his ritually pure naziriteship immediately on the eighth day, even if he has not yet brought his offerings. This is the statement of Rabbi Eliezer.

מיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דפירוש רא״ששיטה מקובצתגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים ^אקׇרְבָּן אֶחָד עַל הַכֹּל עַד שֶׁיָּבִיא חַטָּאתוֹ הֵבִיא חַטָּאתוֹ וְנִטְמָא וְהֵבִיא חַטָּאתוֹ וְנִטְמָא מֵבִיא קׇרְבָּן עַל כׇּל אֶחָד וְאֶחָד בהֵבִיא חַטָּאתוֹ וְלֹא הֵבִיא אֲשָׁמוֹ מוֹנֶה.

And the Rabbis say: If he had not yet brought his offerings on the eighth day when he became impure, it is considered one long period of ritual impurity, and he brings one set of offerings for all the times he became impure, until he has brought his sin-offering at the end of his period of ritual impurity. It is only then that he can begin counting his next term of naziriteship. Therefore, if he brought his sin-offering and then became impure, and again brought his sin-offering and then again became impure, he brings a set of offerings for each and every one. If he brought his sin-offering and did not yet bring his guilt-offering, he begins to count his term of naziriteship in ritual purity.

א. א רמב״ם הלכות נזירות ו׳:ט״ו
ב רמב״ם הלכות נזירות ו׳:י״ב

עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דשיטה מקובצתגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א רמב״ם הלכות נזירות ו׳:ט״ו

ב רמב״ם הלכות נזירות ו׳:י״ב

וחכ״א קרבן אחד על הכל עד שיביא חטאתו הביא חטאתו ונטמא מביא קרבן על כל אחת ואחת הביא חטאתו ולא הביא אשמו מונה נזירות דטהרה אבל אם לא הביא חטאתו אינו מונה לעולם אין מתחילין למנות לנזירות טהרה עד שיביא חטאתו אחד מהללו שני תורים שמביא אחד לחטאת שאם נטמא קודם שהביא חטאתו אינו מביא אלא קרבן טומאה אחד אבל אם הביא חטאתו ולא הביא אשמו כבש בן שנתו לאשם מונה לנזירות ימי טהרה.

וחכ״א קרבן אחד על הכל עד שיביא חטאתו כו׳ – רבנן סבירא להו דלא חייל נזירות טהרה עליה עד שיביא חטאתו הביא חטאתו ולא הביא אשמו מונה נזירות טהרה [וטעמייהו] יליף בסמוך.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ הביא חטאתו. עיין לקמן דף נז ע״א תד״ה וסופרין:

וחכמים אומרים: אם לא הספיק להביא קרבן ביום השמיני עד שנטמא, הרי זו כטומאה ארוכה, ומביא קרבן אחד על הכל, על כל הפעמים שנטמא, עד שיביא קרבן חטאתו לגמר נזירות הטומאה, שרק אז מתחיל למנות את הנזירות הבאה. לפיכך, הביא חטאתו ונטמא, והביא חטאתו ונטמא — מביא קרבן על כל אחד ואחד. הביא חטאתו ולא הביא אשמו קרבן אשם שמביא נזיר טמא — מונה, מתחיל למנות את מנין הימים של נזירות הטהרה.

And the Rabbis say: If he had not yet brought his offerings on the eighth day when he became impure, it is considered one long period of ritual impurity, and he brings one set of offerings for all the times he became impure, until he has brought his sin-offering at the end of his period of ritual impurity. It is only then that he can begin counting his next term of naziriteship. Therefore, if he brought his sin-offering and then became impure, and again brought his sin-offering and then again became impure, he brings a set of offerings for each and every one. If he brought his sin-offering and did not yet bring his guilt-offering, he begins to count his term of naziriteship in ritual purity.

עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דשיטה מקובצתגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(7) ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר כְּשֵׁם שֶׁחַטָּאתוֹ עִיכְּבַתּוּ כֵּן אֲשָׁמוֹ מְעַכְּבוֹ.

Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, says: Just as not bringing his sin-offering precludes him from starting his naziriteship in ritual purity, so too, not bringing his guilt-offering precludes him from starting his naziriteship in ritual purity, and if he became impure again before he brought his guilt-offering, he only brings one set of offerings for all his impurities.

מיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

כך אשמו מעכבו – שלא יתחיל למנות עד שיביא אשמו.

כך אשמו מעכבתו – דלא חייל עליה נזירות טהרה עד שיביא גם אשמו וטעמיה מפרש בסמוך.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ור׳ ישמעאל אומר כשם שחטאתו מעכבתו כך אשמו מעכבו. ואינו מתחיל למנות ואינו מביא קרבן על טומאתו אלא כי נטמא אחר אשמו. תימה דלעיל דקאמר רב חסדא לרבי אי דנטמא בשמיני וחזר ונטמא בשמיני כיון שיצא לשעה הראויה להכי להביא קרבן כו׳. מנא ליה דרבי לא כרבנן ולא כר׳ ישמעאל דילמא דבעי עד שיביא חטאתו או חטאת ואשם. יש לומר דלישנא דמילתא דרבי משתמע ליה הכי דקאמר ביום ההוא ביום הבאת קרבנותיו. מדסתם רבי דבריו ולא פירש עד שיביא חטאתו או אשמו אלמא מיד שמתחיל יום הבאת קרבנותיו קאמר. תוספי הרא״ש ז״ל:

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ ישמעאל בנו של ר׳ יוחנן בן ברוקה אומר: כשם שחטאתו עיכבתו מלהתחיל מנין ימי נזירות שניה, כן אשמו מעכבו, ואם נטמא שוב עד שלא הביא אשם — מביא קרבן אחד על הכל.

Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, says: Just as not bringing his sin-offering precludes him from starting his naziriteship in ritual purity, so too, not bringing his guilt-offering precludes him from starting his naziriteship in ritual purity, and if he became impure again before he brought his guilt-offering, he only brings one set of offerings for all his impurities.

מיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל

(8) בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר קְרָא {במדבר ו׳:י״א} וְקִדַּשׁ אֶת רֹאשׁוֹ ביו׳בַּיּוֹם הַהוּא אע״פאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֵבִיא קׇרְבְּנוֹתָיו וְרַבָּנַן הַהוּא אע״פאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֵבִיא אֲשָׁמוֹ.

After having quoted the baraita, the Gemara proceeds to analyze the three opinions: Granted, according to Rabbi Eliezer, his reason is that the verse states: “And he shall sanctify his head on that day” (Numbers 6:11), which indicates: Even though he has not brought his offerings, the eighth day determines the start of his ritually pure naziriteship. And the Rabbis agree that the phrase “on that day” is extra, and it teaches that he begins counting from that day even though he has not brought his guilt-offering, but he does not begin counting until after bringing his sin-offering.

מיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

בשלמא לר׳ אליעזר – דאמר מתחיל ומונה מיד.

אע״פ שלא הביא קרבנות – מתחיל למנות מבו ביום ולרבנן אתא ליה ההוא אע״פ שלא הביא את אשמו.

בשלמא לר׳ אליעזר אמר קרא וקדש ראשו ביום ההוא – מיותר ביום ההוא לרבות ביום השביעי דמשביעי חייל עליה נזירות טהרה כדפרישית לעיל לר״א ולשון הש״ס דקאמר אע״פ שלא הביא קרבנותיו הוי פירושו אע״פ שלא הגיע יום הראוי קצת להביא קרבנותיו דהיינו יום ז׳ ולא הוי פירושו כההוא דלעיל דקאמר הש״ס אליבא דרבי ביום ההוא מיותר לומר לך אע״פ שלא הביא קרבנותיו דההוא ודאי הוי פירושו לרבות יום שמיני דוקא משהאיר הבקר אבל אליבא דר״א אתא [לרבות] אפילו יום השביעי כדפי׳.

ולרבנן ההוא אע״פ שלא הביא אשמו – אע״ג שכל אשמות שבתורה מעכבות הכא מרבינן מההוא דלא מעכב ליה מלחול עליה נזירות טהרה: אלא לר׳ ישמעאל ההוא מאי אתא לרבויי אמר לך אע״פ שלא הביא עולתו.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ביום ההוא אע״פ שלא הביא קרבנותיו – כלומר אע״פ שלא הגיע זמן הבאת קרבנותיו דהיינו משביעי וכדדריש ר״י בר׳ יהודה לעיל. וארבע מחלוקות ר״י בר יהודה ור״א משביעי הוא דחיילא נזי׳ טהרה ור׳ סבר דמח׳ הוא דחיילא נזי׳ טהרה אע״פ שלא הביא קרבן. ורבנן סברי דלא חיילא עד שיביא חטאתו. ור׳ ישמעאל אומר אפילו אשמו. וא״ת הא דקאמר רב חסדא לעיל אי בנטמא בח׳ וחזר ונטמא בח׳ הרי יצאת שעה שראוי להביא בה קרבן מנליה דר׳ דלא כרבנן ודלא כר׳ ישמעאל. וי״ל דלישנא דמילתיה דר׳ משמע ליה הכי מדקאמר ביום הבאת קרבנותיו בסתם ולא פירש עד שיביא חטאתו או אשמו. משמע דהיום גורם אע״פ שלא הביא כלל. ורבנן ההוא אע״פ שלא הביא אשמו. דוקדש את ראשו כתיב בתר ב׳ תורים או ב׳ בני יונה כתיב וקודם אשם לומר לך אפילו לא הביא אשמו:

ורבנן ההוא אף על פי שלא הביא אשמו. דוקדש את ראשו בתר שתי תורים או שני בני יונה כתיב וקודם אשם. לומר לך אפילו לא הביא אשמו אף על פי שלא הביא עולתו. דמעולה סליק דעולה דורון בעלמא הוא דאינה מכפרת בשום מקום.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שואלים: בשלמא [נניח] לדעת ר׳ אליעזר טעמו כי אמר קרא [הכתוב] ״וקדש את ראשו ביום ההוא״ (במדבר ו, יא), לומר: אף על פי שלא הביא קרבנותיו, שהיום השמיני הוא הקובע לתחילת נזירות הטהרה, ולא הבאת הקרבנות. ורבנן [וחכמים] סבורים כי הכתוב ״ביום ההוא״ בא למעט, ולומר אף על פי שלא הביא אשמו מונה מן היום ההוא, אבל קרבן חטאת חייב להביא.

After having quoted the baraita, the Gemara proceeds to analyze the three opinions: Granted, according to Rabbi Eliezer, his reason is that the verse states: “And he shall sanctify his head on that day” (Numbers 6:11), which indicates: Even though he has not brought his offerings, the eighth day determines the start of his ritually pure naziriteship. And the Rabbis agree that the phrase “on that day” is extra, and it teaches that he begins counting from that day even though he has not brought his guilt-offering, but he does not begin counting until after bringing his sin-offering.

מיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל

(9) אֶלָּא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הָהוּא לְמָה לִי אָמַר לָךְ הַהוּא אע״פאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֵבִיא עוֹלֶתוֹ וְרַבָּנַן עוֹלָה לָא בָּעֵי מִיעוּטָא דּוֹרוֹן בְּעָלְמָא הוּא.

But according to Rabbi Yishmael, why do I need the phrase “on that day”? According to his opinion the issue depends on the offerings, not the day. The Gemara answers: Rabbi Yishmael could have said to you: The phrase “on that day” teaches that he can begin counting even though he has not brought his burnt-offering, as he agrees that not bringing the burnt-offering does not preclude him from counting his naziriteship. And the Rabbis respond to this: A burnt-offering does not require a limitation in the text to teach that its omission does not preclude the start of his nazirite-ship in ritual purity, since it is merely a gift and not part of his atonement process.

מיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אע״פ שלא הביא עולתו – שהאחד לעולה ובלבד שהביא אשמו וחטאתו מתחיל למנות.

משום עולה לא מיבעיא – דהיא לא אתיא לא משום עולה ולא משום נזירות אלא לדורון בעלמא.

ורבנן עולה לא בעיא מיעוטא דדורון בעלמא הוא – וא״ת מ״ט דרבי ישמעאל שפיר קאמרי ליה רבנן וי״ל משום דחטאת ועולה כתיבי בחד קרא והדר כתיב וכפר עליו וקדש ראשו דס״ד דאע״ג דעולה דורון הוא כיון דאקדמיה קרא לוקדש ראשו לא חייל עליה נזירות טהרה עד דמייתי לעולה נמי קא משמע לן ההוא לומר אע״פ שלא הביא עולתו ומסתברא לאוקמי לעולה ולא לחטאת דעיקר כפרה בחטאת וא״ת מנא ליה להש״ס לעיל לומר בפשיטות אליבא דרבי דההוא (מפרש) מרבה אע״פ שלא הביא קרבנותיו פי׳ משהאיר השמיני חייל עליה נזירות טהרה דלמא לא מרבה רבי אלא הביא חטאתו ולא אשמו או כר׳ ישמעאל וי״ל משום דרבי לא אדכר במילתיה כ״א דבהבאת קרבן הכתוב מדבר משמע דלא קפיד עליה אלא איום שמיני ולמעוטי שביעי דבר פלוגתי׳ אבל הני תנאי מפרשי דמיחל נזירות תלוי בקרבנות עצמו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אע״פ שלא הביא עולתו (דממילא) [דמעולה] סליק דעולה דורון בעלמא היא דאינה מכפרת בשום מקום:

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא לדעת ר׳ ישמעאל הכתוב ״ביום ההוא״ למה לי? הרי לשיטתו הדבר תלוי בקרבן ולא ביום! ומשיבים: אמר [יכול היה לומר] לך ר׳ ישמעאל: ״ביום ההוא״ בא ללמד שאף על פי שלא הביא עולתו, מתחיל למנות ואין העולה מעכבת. ורבנן [וחכמים] אומרים על כך: עולה לא בעי מיעוטא [צריכה מיעוט] מיוחד בכתוב להודיע שאינה מעכבת, ומדוע — דורון (מתנה) בעלמא [בלבד] הוא ואיננה חלק מכפרתו.

But according to Rabbi Yishmael, why do I need the phrase “on that day”? According to his opinion the issue depends on the offerings, not the day. The Gemara answers: Rabbi Yishmael could have said to you: The phrase “on that day” teaches that he can begin counting even though he has not brought his burnt-offering, as he agrees that not bringing the burnt-offering does not preclude him from counting his naziriteship. And the Rabbis respond to this: A burnt-offering does not require a limitation in the text to teach that its omission does not preclude the start of his nazirite-ship in ritual purity, since it is merely a gift and not part of his atonement process.

מיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל

(10) מַאי טַעְמַיְיהוּ דְּרַבָּנַן דְּתַנְיָא {במדבר ו׳:י״ב} וְהִזִּיר לַה׳ אֶת יְמֵי נִזְרוֹ וְהֵבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְאָשָׁם מָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר לְפִי שֶׁמָּצִינוּ שֶׁכׇּל אֲשָׁמוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁהֵן מְעַכְּבִין יָכוֹל אַף זֶה מְעַכְּבוֹ

The Gemara explains: What is the reason of the Rabbis for ruling that only refraining from bringing his sin-offering precludes the start of his new count of naziriteship? As it is taught in a baraita: The verse states with regard to a nazirite who became ritually impure: “And he shall consecrate to the Lord the days of his naziriteship, and he shall bring a lamb in its first year for a guilt-offering” (Numbers 6:12). What does this teach? Doesn’t he wait to begin the days of his naziriteship until after he has brought all of his offerings? Rather, since we have found that all guilt-offerings that are mentioned in the Torah are indispensable for atonement, and before he has brought his guilt-offering he is forbidden from partaking of any sacred offerings, one might have thought that not having brought this guilt-offering also precludes him from counting his ritually pure naziriteship,

מיוחס לרש״יתוספות רי״דשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

כל האשמות שבתורה מעכבין – כדאמרינן (יבמות דף עד:) הביא כפרתו אוכל בקדשים.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי טעמייהו דרבנן. בשלמא לר׳ אליעזר אתא ההוא להתחיל אפילו משביעי. ולר׳ ישמעאל אתא ההוא להקדים קודם עולה דכתיב מקמי וקדש. אלא לרבנן לאשם לא בעי קרא דוקדש כתיב מקמי אשם. ומשני טעמא דרבנן משום אידך קרא דתניא והזיר וכו׳ לפי שמצינו כל אשמות שבתורה שמעכבין אשם תלוי ומעילה וגזילות מעכבי כפרה ואשם מצורע מעכב הכשרו בקדשים אף זה יעכב הכשר מנין נזירותו. תלמוד לומר והזיר והביא אף על פי שלא הביא הזיר. ומכל מקום איצטריך ההוא כי היכי דלא תדרוש כדדריש ליה הכי אימתי והזיר בזמן שהביא. ואי מההוא הוה אמינא אף על פי שלא הביא עולתו אבל אשמו מעכב.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומסבירים עוד: מאי טעמייהו דרבנן [מה טעמם של חכמים] שסבורים שרק הבאת החטאת מעכבת ממנין חדש של ימי נזירות? דתניא [שכן שנינו בברייתא]: נאמר בנזיר שנטמא ״והזיר לה׳ את ימי נזרו והביא כבש בן שנתו לאשם״ (במדבר ו, יב), מה תלמוד לומר? והרי נוהג הוא בנזירות חדשה רק לאחר שיקריב את כל קרבנותיו! אלא, לפי שמצינו שכל אשמות שבתורה שהן מעכבין את הכפרה, ולפני שהביא את האשם עדיין הוא מחוסר כפרה ואינו יכול לאכול בקדשים, יכול אף אשם זה מעכבו ממנין חדש לנזירותו —

The Gemara explains: What is the reason of the Rabbis for ruling that only refraining from bringing his sin-offering precludes the start of his new count of naziriteship? As it is taught in a baraita: The verse states with regard to a nazirite who became ritually impure: “And he shall consecrate to the Lord the days of his naziriteship, and he shall bring a lamb in its first year for a guilt-offering” (Numbers 6:12). What does this teach? Doesn’t he wait to begin the days of his naziriteship until after he has brought all of his offerings? Rather, since we have found that all guilt-offerings that are mentioned in the Torah are indispensable for atonement, and before he has brought his guilt-offering he is forbidden from partaking of any sacred offerings, one might have thought that not having brought this guilt-offering also precludes him from counting his ritually pure naziriteship,

מיוחס לרש״יתוספות רי״דשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון