Moed Katan 21b – מועד קטן כא:‏ – Shas HaMeforash

ד. ד טור יורה דעה שפ״ה:א׳
שולחן ערוך יורה דעה שפ״ה:א׳

תנו רבנן: אבל שלשה ימים הראשנים אסור בעשיית מלאכה, ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה מיכן ואילך עושה בצנעא בתוך ביתו, ואשה טווה בפלך בתוך ביתה.

ירושלמי: תבא מאירה לשכיניו שהצריכוהו לאבל לעשות ולאכול.

תנו רבנן: ג׳ ימים הראשונים אסור לילך לבית האבל מיכן ואילך הולך כדרכו, ואינו יושב במקום המנחמין אלא במקום המתנחמין.

ג׳ ימים הראשונים אסור בשאילת שלום, והא כשמתו בני ר׳ עקיב׳ באו כל ישראל והספידום הספד גדול.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וג׳ ימים הראשונים אסור בשאילת שלום ליחיד, אבל לרבים מצי אמר לכו לשלום משום כבוד רבים.

ומג׳ ועד ז׳ מצי משיב ואינו שואל, מכאן ואילך משיב ושואל.

אבל אסור בשאילת שלום. בין לשאול בין להשיב.

אבל. ג׳ ימים הראשונים.

בא האבל ממקום קרוב ולא היה יודע שמת לו מת, אלא שמצא אבל בתוך ביתו, והיה גדול הבית בבית, זה הבא מן הדרך אינו צריך למנות שבעה ימים, אלא מונה עם גדול הבית ומשלים עמהם, לפי שבטל הוא אצלו, כיון שכל כך היה קרוב לבית האבל, שביום אחד היה יכול לבא שם אם שלחו בעבורו.

אסור בשאילת שלום. בין לשאול בין להשיב¹.

1. כ״כ בפרש״י לרי״ף ד״ה אסור. וכ״ה בפרש״י כת״י ובנמוקי יוסף. ועיין ר״י מפאריש שכתב וה״ה דאסור להשיב מדאמרינן לקמן מג׳ ועד ז׳ משיב ואינו שואל הא בתוך ג׳ אף אינו משיב.

[ביאור לקטע זו כלול בביאור קטע 3]

ב תנו רבנן [שנו חכמים]: אבל, שלשה ימים הראשונים אסור בשאילת שלום כלל. משלשה ועד שבעה משיב שלום כשפונים אליו, ואינו שואל. מכאן ואילך שואל ומשיב כדרכו.

§ The Sages taught in yet another baraita: A mourner, during the first three days after his bereavement, is prohibited from extending greetings to others. From the third day to the seventh day, he may respond when other people address him, but he may not extend greetings to them. From this point forward, he may extend greetings and respond in his usual manner.”

עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףראב״ןר״י מלונילר׳ יהודה אלמדאריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים אָסוּר בִּשְׁאֵילַת שָׁלוֹם וְהָתַנְיָא מַעֲשֶׂה וּמֵתוּ בָּנָיו שֶׁל ר״ערַבִּי עֲקִיבָא נִכְנְסוּ כׇּל יִשְׂרָאֵל וְהִסְפִּידוּם הֶסְפֵּד גָּדוֹל.

The Gemara asks: Is he really prohibited from extending greetings during the first three days of mourning? But isn’t it taught in a baraita: There was an incident and the sons of Rabbi Akiva died, and all the Jews entered to eulogize them with a great eulogy.

רי״ףבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אבל אסור בשאילת שלום על צדדים ידועים והוא שכל שלשה ימים הראשונים אינו נותן שלום ואינו מחזיר שלום למי שנתנו לו אלא מודיעו שהוא אבל משלשה ועד שבעה אינו נותן שלום אלא אם שאל בו אדם מחזירו בשפה רפה ואין צריך להודיעו באבלו ואחרים היודעים באבלותו אין שואלין בו כלל ולכבוד רבים אף תוך שלשה שואל מעשה ומתו בניו של ר׳ עקיבא ובאו כל ישראל והספידום הספד גדול בשעת פטירתן עמד ר׳ עקיבא על ספסל גדול ואמ׳ אחנא בית ישראל אפי׳ שני בני חתנים בקבר מנוחם אני בשביל כבוד שעשיתם ואם בשביל עקיבא באתם כמה עקיבא יש בשוק אלא כך אמרתם תורת אלהיו בלבו וכל שכן ששכרכם כפול לכו לבתיכם לשלום:

משבעה ועד שלשים בחמשה מתים הוא שואל בשלום אחרים שאחרים שרויים בשלום ואין אחרים שואלי׳ בשלומו שאינו שרוי בשלום אלא שאם רצו מדברים עמו תנחומין לאחר שלשים אף אחרים שואלין בשלומו ואין מדברי׳ עמו תנחומין שכבר התנחם אבל אם רצה לדבר עמו מן הצד כלומר להתגלגל עמו בדברים עד שיהא מתגלגל לדברי תנחומין דרך כלל עושה:

[ביאור לקטע זו כלול בביאור קטע 3]

ומקשים: וכי שלשה ימים הראשונים אסור בשאילת שלום? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: מעשה ומתו בניו של ר׳ עקיבא, נכנסו כל ישראל והספידום הספד גדול.

The Gemara asks: Is he really prohibited from extending greetings during the first three days of mourning? But isn’t it taught in a baraita: There was an incident and the sons of Rabbi Akiva died, and all the Jews entered to eulogize them with a great eulogy.

רי״ףבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) בִּשְׁעַת פְּטִירָתָן עָמַד ר״ערַבִּי עֲקִיבָא עַל סַפְסָל גָּדוֹל וְאָמַר אַחֵינוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל שִׁמְעוּ אפי׳אֲפִילּוּ שְׁנֵי בָנִים חֲתָנִים מְנוּחָם הוּא בִּשְׁבִיל כָּבוֹד שֶׁעֲשִׂיתֶם וְאִם בִּשְׁבִיל עֲקִיבָא בָּאתֶם הֲרֵי כַּמָּה עֲקִיבָא בַּשּׁוּק אֶלָּא כָּךְ אֲמַרְתֶּם {תהלים ל״ז:ל״א} תּוֹרַת אֱלֹהָיו בְּלִבּוֹ וכ״שוְכׇל שֶׁכֵּן שֶׁשְּׂכַרְכֶם כָּפוּל לְכוּ לְבָתֵּיכֶם לְשָׁלוֹם.

When they were about to take leave, Rabbi Akiva stood on a large bench and said: Our brothers, the house of Israel, listen! Even had my two sons been bridegrooms, I would have been consoled on account of the honor you have shown them. If you came to console for the sake of Akiva, there are many Akivas in the marketplace whom the Jews do all not come to console. Rather, certainly this is what you said to yourselves: “The Torah of his God is in his heart” (Psalms 37:31), and you wished to show your respect for the Torah. All the more so is your reward doubled, for you have consoled mourners and shown respect for the Torah. Return now to your homes in peace. This indicates that a mourner may greet other people even on the first day of his mourning.

ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ובשעת {פטירתן}⁠¹ עמד ר׳ עקיבא על ספסל גדול ואמר: אחינו בית ישראל שמעו אפילו בנים חתנים קבר מנוחם הוא בשביל כבוד שעשיתם, וכמה עקיבא בשוק אלא כך אמרתם תורת אלהיו בלבו לא תמעד אשוריו וכל שכן ששכרכם כפול לכו לבתיכם לשלום.

1. כן הושלם בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 126 חסר: ״פטירתן״.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אפילו ב׳ בנים חתנים – קברתי מנוחם אני מרוב כבוד שעשיתם לי.

ואם בשביל עקיבא באתם הרי כמה עקיבא בשוק – שלא הלכתם לנחמן.

כ״ש ששכרכם כפול – שלכבוד התורה באתם.

לכו לבתיכם לשלום – הרי שאל בשלומן.

[ביאור לקטע זו כלול בביאור קטע 3]

בשעת פטירתן (כשנפרדו ממנו) עמד ר׳ עקיבא על ספסל גדול, ואמר: אחינו בית ישראל שמעו! אפילו מתו עלי שני בנים חתנים — מנוחם הוא (כלומר אני הייתי מתנחם) בשביל כבוד שעשיתם. ואם בשביל עקיבא באתם, הרי כמה עקיבא בשוק שאין כל ישראל באים לנחמם, אלא ודאי כך אמרתם ״תורת אלהיו בלבו״ (תהלים לז, לא) וכיבדתם את תורתו — וכל שכן ששכרכם כפול שנחמתם אבלים ועשיתם כבוד לתורה, לכו לבתיכם לשלום. משמע שאומרים שלום גם ביום הראשון של האבל!

When they were about to take leave, Rabbi Akiva stood on a large bench and said: Our brothers, the house of Israel, listen! Even had my two sons been bridegrooms, I would have been consoled on account of the honor you have shown them. If you came to console for the sake of Akiva, there are many Akivas in the marketplace whom the Jews do all not come to console. Rather, certainly this is what you said to yourselves: “The Torah of his God is in his heart” (Psalms 37:31), and you wished to show your respect for the Torah. All the more so is your reward doubled, for you have consoled mourners and shown respect for the Torah. Return now to your homes in peace. This indicates that a mourner may greet other people even on the first day of his mourning.

ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(7) ^דכְּבוֹד רַבִּים שָׁאנֵי.

The Gemara answers: Showing respect for the public is different. Rabbi Akiva was permitted to greet them to demonstrate courtesy and respect.

עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ד טור יורה דעה שפ״ה:א׳

ה. ה טור יורה דעה שפ״ה:ב׳
שולחן ערוך יורה דעה שפ״ה:ב׳

ופרקינן כבוד רבים שאני.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לקטע זו כלול בביאור קטע 3]

ומשיבים: כבוד רבים שאני [שונה] שמפני כבודם התירו לו לשאול בשלום.

The Gemara answers: Showing respect for the public is different. Rabbi Akiva was permitted to greet them to demonstrate courtesy and respect.

עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(8) מג׳מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד ז׳שִׁבְעָה מֵשִׁיב וְאֵינוֹ שׁוֹאֵל מִכָּאן וְאֵילָךְ שׁוֹאֵל וּמֵשִׁיב כְּדַרְכּוֹ.

§ It was taught in the aforementioned baraita: From the third day to the seventh day, he may respond when other people address him, but he may not extend greetings to them. From this point forward, he may extend greetings and respond in his usual manner.

ר׳ חננאלרי״ףריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ומקשינן מיכן ואילך שואל ומשיב כדרכו.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לקטע זו כלול בביאור קטע 3]

שנינו בברייתא שמשלשה ועד שבעה משיב ואינו שואל, מכאן ואילך שואל ומשיב כדרכו.

§ It was taught in the aforementioned baraita: From the third day to the seventh day, he may respond when other people address him, but he may not extend greetings to them. From this point forward, he may extend greetings and respond in his usual manner.

ר׳ חננאלרי״ףריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(9) וּרְמִינְהוּ ^ההַמּוֹצֵא אֶת חֲבֵירוֹ אָבֵל בְּתוֹךְ ל׳שְׁלֹשִׁים יוֹם מְדַבֵּר עִמּוֹ תַּנְחוּמִין וְאֵינוֹ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ לְאַחַר ל׳שְׁלֹשִׁים יוֹם שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר עִמּוֹ תַּנְחוּמִין.

And the Gemara raises a contradiction from another baraita that states: One who finds another in mourning during the first thirty days of that person’s bereavement may still speak words of consolation to him, but he should not extend greetings toward him. If he finds him after thirty days, he may extend greetings toward him, but he should not speak words of consolation to him, so as not to remind him of his pain.

עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יתוספותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ה טור יורה דעה שפ״ה:ב׳

ו. ו טור יורה דעה שפ״ה:ב׳
שולחן ערוך יורה דעה שפ״ה:ב׳

והתניא: המוצא¹ חבירו אבל בתוך שלשים יום מדבר עמו תנחומין ואינו שואל בשלומו, לאחר שלשים יום שואל בשלומו ואינו מדבר עמו תנחומין.

1. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 126: ״המוציא״.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ורמינהו – דבתוך ל׳ יום אינו שואל.

מדבר עמו תנחומין ואינו שואל – וקשיא למ״ד מכאן ואילך שואל ומשיב.

[ביאור לקטע זו כלול בביאור קטע 3]

בד״ה מדבר עמו כו׳ וקשיא למאי דאמר כו׳ כצ״ל:

בד״ה אפי׳ בא ביום ז׳ כו׳ והא מקצת היום ככולו כו׳ ויש לומר כו׳ עכ״ל פירוש לדבריהם דמשמע בא ביום ז׳ ממש וא״כ תיחשב הלילה כמקצת היום וכבר כלה ימי אבלותם ותרצו די״ל כגון שלא עמדו עדיין המנחמים ומש״ה לא כלה עדיין אבלותם דמסתמא ביאת המנחמין הוא ביום ממש ויש נמי בפ״ק כו׳ דברכת אבלים נמי מסתמא ביום וא״כ לא כלה האבלות בלילה וק״ל:

ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה] ממקור אחר: המוצא את חבירו אבל, בתוך שלשים יום למאורע — מדבר עמו עוד תנחומין ואינו שואל בשלומו, ואם מצאו לאחר שלשים יום — שואל בשלומו ואינו מדבר עמו תנחומין עוד, שלא להזכיר לו שוב את צערו.

And the Gemara raises a contradiction from another baraita that states: One who finds another in mourning during the first thirty days of that person’s bereavement may still speak words of consolation to him, but he should not extend greetings toward him. If he finds him after thirty days, he may extend greetings toward him, but he should not speak words of consolation to him, so as not to remind him of his pain.

עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יתוספותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(10) ^ומֵתָה אִשְׁתּוֹ וְנָשָׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת אֵינוֹ רַשַּׁאי לִיכָּנֵס לְבֵיתוֹ לְדַבֵּר עִמּוֹ תַּנְחוּמִין מְצָאוֹ בַּשּׁוּק אוֹמֵר לוֹ בְּשָׂפָה רָפָה וּבְכוֹבֶד רֹאשׁ.

If it was the mourner’s wife who died and he married another woman within thirty days of his first wife’s death, one may not enter his house to speak words of consolation with him, so as not to offend his new wife. If, however, he finds him alone in the marketplace, he may speak to him with gentle words and in a serious manner. This indicates that the prohibition against extending greetings lasts for thirty days and not just seven.

עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יתוספותר׳ יהודה אלמדאריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ו טור יורה דעה שפ״ה:ב׳

ז. ז רמב״ם הלכות אבל ה׳:כ׳
טור יורה דעה שפ״ה:א׳
שולחן ערוך יורה דעה שפ״ה:א׳

מתה אשתו ונשא אשה אחרת כו׳ – הנה אין שואלין אפילו לאחר שבעה בשלומו.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ונשא אשה – בתוך שלשים יום כגון שאין לו בנים כדלקמן.

אינו רשאי ליכנס לביתו – לנחמו משום חלישת דעת דאשה אחרונה קתני מיהת בתוך ל׳ יום אינו שואל בשלומו כ״ש שהאבל עצמו אינו שואל בשלומו של זה ולעיל קתני משבעה ואילך משיב ושואל כדרכו.

מתה אשתו ונשא אשה אחרת – משמע בתוך ל׳ יום דאי לאחר ל׳ יום היכי קאמר אינו רשאי ליכנס לביתו לדבר עמו תנחומין הא בשאר מתים נמי אמרו אינו מדבר עמו תנחומין וצריך לאוקמי באין לו בנים לפי׳ ר״ת שמתיר לישא אשה אחר שבעה א״נ בהניחה לו בנים קטנים שמותר לישא מיד ולבעול אחר ל׳ יום לפירוש רבינו יצחק והאריך בתוספות פרק קמא דכתובות (דף ד. ושם בד״ה אבל איפכא) ובליקוטין כתוב בתשובה.

ואשה. שמת לה מת מג׳ ימים ואילך טווה בפלך בתוך ביתה¹.

1. כעי״ז בפרש״י לרי״ף ד״ה ואשה. וכ״ה בפרש״י כת״י. והנה מבואר בדברי רבינו שלא התירו לה אלא לאחר ג׳ ימים וכדתני ברישא דברייתא. וכ״כ בתלמיד הר״י מפאריש שהוא משלישי ואילך. אמנם עיין רדב״ז פ״ה מהל׳ אבל ה״ח דהכא איירי אפילו תוך ג׳ ימים עיי״ש.

[ביאור לקטע זו כלול בביאור קטע 3]

מתה אשתו ונשא אשה אחרת — אינו רשאי ליכנס לביתו לדבר עמו תנחומין, כדי שלא לפגוע באשה החדשה. אולם אם מצאו בשוק לבדו — אומר לו שלום בשפה רפה ובכובד ראש. הרי שיש איסור בשאילת שלום כל שלושים יום ולא שבעה בלבד!

If it was the mourner’s wife who died and he married another woman within thirty days of his first wife’s death, one may not enter his house to speak words of consolation with him, so as not to offend his new wife. If, however, he finds him alone in the marketplace, he may speak to him with gentle words and in a serious manner. This indicates that the prohibition against extending greetings lasts for thirty days and not just seven.

עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יתוספותר׳ יהודה אלמדאריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(11) אָמַר רַב אִידִי בַּר אָבִין ^זהוּא שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹם אֲחֵרִים שֶׁאֲחֵרִים שְׁרוּיִין בְּשָׁלוֹם אֲחֵרִים אֵין שׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמוֹ שֶׁהוּא אֵינוֹ שָׁרוּי בְּשָׁלוֹם.

Rav Idi bar Avin said: The two baraitot refer to different situations: The first baraita is referring to the mourner himself, who may extend greetings [shalom] to others after the completion of his seven days of mourning, as the others are at peace [shalom]. The second baraita, which speaks of a prohibition that lasts thirty days, is referring to other people, who may not extend greetings to him, as he, the mourner, is not at peace.

עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יראב״ןר׳ יהודה אלמדאריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ז רמב״ם הלכות אבל ה׳:כ׳

ח. ח רמב״ם הלכות אבל ה׳:כ׳
טור יורה דעה שפ״ה:א׳
שולחן ערוך יורה דעה שפ״ה:א׳

ופריק רב אידי בר אבין: אחרין אין שואלין בשלומו שהוא אינו שרוי בשלום, אבל הוא שואל בשלום אחיו שהן שרויין בשלום.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב אידי הוא שואל בשלום אחרים – כלומר תריץ הא דתני מכאן ואילך שואל כדרכו בתוך שלשים יום דהוא שואל בשלום אחרים שהן שרויין בשלום והא דקתני בתוך ל׳ יום אינו שואל בשלומו אין אחרים שואלין בשלומו.

וכל שלשים אין שואלין בשלומו שהרי אינו בשלום,

אבל הוא שואל בשלום אחרים שהרי שרויין בשלום.

אבל אחרים אין שואלין בשלומו לפי שאינו שרוי בשלום. רב ניסים שאילת שלום דאבל בשבת תלו רבנן דבר זה במנהג וזה מפורש בתוס׳ פסחים¹ מקום שנהגו שלא לשאול אין שואלין².

1. פ״ג הי״א.

2. וכעי״ז כתב הטור יו״ד סימן שפ״ה בשם הירושלמי.

[ביאור לקטע זו כלול בביאור קטע 3]

אמר רב אידי בר אבין, כך יש להבין: בברייתא הראשונה מדובר באבל, שהוא שואל לאחר שבעה בשלום אחרים — שאחרים שרויין בשלום, ובברייתא השניה שאינו שואל כל שלושים מדובר באחרים, שאחרים אין שואלין בשלומו, כיון שהוא האבל אינו שרוי בשלום.

Rav Idi bar Avin said: The two baraitot refer to different situations: The first baraita is referring to the mourner himself, who may extend greetings [shalom] to others after the completion of his seven days of mourning, as the others are at peace [shalom]. The second baraita, which speaks of a prohibition that lasts thirty days, is referring to other people, who may not extend greetings to him, as he, the mourner, is not at peace.

עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יראב״ןר׳ יהודה אלמדאריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(12) וְהָא מִדְּקָתָנֵי מֵשִׁיב מִכְּלָל דְּשָׁיְילִינַן לֵיהּ ^חדְּלָא יָדְעִי.

The Gemara challenges: But from the fact that it teaches in a baraita that after the third day of his bereavement, the mourner may respond when other people address him, by inference others may extend greetings to him. The Gemara answers: This is referring to a case where people did not know that he was in mourning and unknowingly extended greetings to him.

עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יראב״ןריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ח רמב״ם הלכות אבל ה׳:כ׳

ט. ט רמב״ם הלכות אבל ה׳:כ׳
טור יורה דעה שפ״ה:א׳
שולחן ערוך יורה דעה שפ״ה:א׳
י רמב״ם הלכות אבל ה׳:כ׳
טור יורה דעה שפ״ה:א׳
שולחן ערוך יורה דעה שפ״ה:א׳

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מכלל דשיילי – בתוך ל׳ יום וקשיא למאן דתני בתוך ל׳ יום אינו שואל.

דלא ידעי – כלומר הא דתני דמשיב להני דשאלי ליה ולא ידעי דאבל הוא אבל מאן דידע דאבל הוא לא שאיל ליה בתוך ל׳ יום.

והא דקתני משיב, לשואלין שאין יודעין שהוא אבל.

[ביאור לקטע זו כלול בביאור קטע 3]

(יב) דלא ידעי׳ – פי׳ ומפני דרכי שלום משיב להם ואקשי׳ דאי בדלא ידעי מיירי אפי׳ בג׳ ימים ראוי להשיב מפני דרכי שלום ומהדרי׳ דמודה להו שהוא אבל ותו ליכא מפני דרכי שלום ולא מהדר להו משום חומר דאבל בג׳ ימים ראשונים ותמיהא מילתא תוך ז׳ היכי אפשר דלא ידעי והלא עניני אבלו מוכיחין עליו כגון עטיפת הראש וכיוצא בו וי״ל דזמנין דיתבי עראי בלא עטיפא א״נ כגון שמצאו בדרך סוגיא דשמעתא דג׳ ימים לא שואל ולא שואלין לו ומאן דלא ידע ושאיל ליה אומר לו אבל אני מג׳ ועד ז׳ אינו שואל ואין שואלין לו אלא משיב למאן דלא ידע ומז׳ ועד ל׳ שואל לאחרי׳ שהם שרוים בשלום ואין שואלין לו ומאן דלא ידע ושאיל ליה משיב ומנא תימרא דמג׳ ועד ז׳ כך דינו שאם אתה אומר כן אינו משיב כלל א״כ דינו בג׳ הראשונים לגמרי וליכא למימר משיב כדרכו דהא סיפא דל׳ דעלה פרכי׳ אוקי׳ בדלא ידעי׳ וכ״ש מג׳ ועד ז׳ ומה בין ג׳ לז׳ לבין ל׳ דבז׳ אינו שואל בשלום אחרים ומז׳ ואילך שואל כדרכו וה״מ על שאר מתים אבל על אביו ועל אמו אין שואלין בשלומו אלא לאחר י״ב חודש ועכשיו נהגו העול׳ קולא בדברי׳ אלו. אמרי רבוותא ז״ל כיון שהאבל אסור בשאלת שלום כ״ש שהוא אסור להרבות דברים ולשחוק ובאבל רבתי אמרו שלא יאחוז תינוק בידו כדי שלא יביאנו לידי שחוק.

ומקשים: והא מדקתני [והרי ממה ששנינו] שהאבל אחר שלושה ימים משיב שלום, מכלל הדבר אתה למד דשיילינן ליה [ששואלים לו בשלום]? ומשיבים: מדובר בכאלה דלא ידעי [שאין יודעים] שאבל הוא ולכן שאלו בשלומו.

The Gemara challenges: But from the fact that it teaches in a baraita that after the third day of his bereavement, the mourner may respond when other people address him, by inference others may extend greetings to him. The Gemara answers: This is referring to a case where people did not know that he was in mourning and unknowingly extended greetings to him.

עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יראב״ןריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(13) אִי הָכִי הָתָם נָמֵי הָתָם ^טמוֹדַע לְהוּ וְלָא מַהְדַּר לְהוּ יהָכָא לָא צָרִיךְ לְאוֹדוֹעִינְהוּ.

The Gemara asks: If so, if the baraita speaks of a case where the people who greeted him were unaware that he was in mourning, then there also, during the first three days of his bereavement, he should be permitted to respond when other people address him. The Gemara answers: There, during the first three days, he must inform them that he is in mourning and not respond to their greetings. Here, after the first three days, he need not inform them about his bereavement, but rather he may respond to their greetings.

עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ט רמב״ם הלכות אבל ה׳:כ׳

י רמב״ם הלכות אבל ה׳:כ׳

כ. כ רמב״ם הלכות אבל ה׳:כ׳
טור יורה דעה שפ״ה:ב׳
שולחן ערוך יורה דעה שפ״ה:ב׳

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אי הכי – דאוקמת לה בלא ידעי אפילו ג׳ ימים נמי משיב (למאן דשאיל ליה ואמר דאבל הוא) למאן דלא ידע ושאיל ליה בתוך ג׳ ימים.

התם מודע להו – הא דקתני כל ג׳ ימים אסור בשאילת שלום אבל מודע להו דאבל הוא ולא מהדר להו.

הכא – לאחר ג׳ לא צריך לאודועינהו למאן דלא ידעי דאבל הוא אלא משיב.

ומקשים: אי הכי [אם כן] ששאלו בשלומו בלא לדעת, התם נמי [שם גם כן] בשלושה ימים הראשונים יתכן שישאלו אותו ויהיה מותר לו להשיב! ומשיבים: התם [שם] בתוך שלושה מודע להו ולא מהדר להו [מודיע להם שהוא אבל ואינו מחזיר להם שלום], הכא לא צריך לאודועינהו [כאן לאחר שלושה אינו צריך להודיעם] אלא משיב שלום.

The Gemara asks: If so, if the baraita speaks of a case where the people who greeted him were unaware that he was in mourning, then there also, during the first three days of his bereavement, he should be permitted to respond when other people address him. The Gemara answers: There, during the first three days, he must inform them that he is in mourning and not respond to their greetings. Here, after the first three days, he need not inform them about his bereavement, but rather he may respond to their greetings.

עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(14) וּרְמִינְהוּ הַמּוֹצֵא אֶת חֲבֵרוֹ אָבֵל בְּתוֹךְ י״בשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מְדַבֵּר עִמּוֹ תַּנְחוּמִין וְאֵינוֹ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ לְאַחַר י״בשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר עִמּוֹ תַּנְחוּמִין אֲבָל מְדַבֵּר עִמּוֹ מִן הַצַּד.

And the Gemara raises a contradiction from another baraita that states: One who finds another in mourning during his twelve months of bereavement may still speak words of consolation to him, but he should not extend greetings toward him. If he finds him after twelve months, he may extend greetings toward him, and he should not speak words of consolation to him. He may, however, speak to him indirectly, i.e., he may say to him: May you be consoled, without mentioning the name of the deceased.

רי״ףמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ורמינהו בתוך י״ב חדש אינו שואל בשלומו – וקשה להך דתני לאחר שלשים יום שואל בשלומו.

מן הצד – שאומר לו תתנחם ואינו מזכיר שם המת.

ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו: המוצא את חבירו אבל בתוך שנים עשר חדש — מדבר עמו תנחומין, ואינו שואל בשלומו. לאחר שנים עשר חדש — שואל בשלומו, ואינו מדבר עמו עוד תנחומין, אבל מדבר עמו מן הצד, שבדרך אגב יכול לומר ״תתנחם״ בלי לפרט שם המת.

And the Gemara raises a contradiction from another baraita that states: One who finds another in mourning during his twelve months of bereavement may still speak words of consolation to him, but he should not extend greetings toward him. If he finds him after twelve months, he may extend greetings toward him, and he should not speak words of consolation to him. He may, however, speak to him indirectly, i.e., he may say to him: May you be consoled, without mentioning the name of the deceased.

רי״ףמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(15) א״ראָמַר רַבִּי מֵאִיר הַמּוֹצֵא אֶת חֲבֵרוֹ אָבֵל לְאַחַר י״בשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וּמְדַבֵּר עִמּוֹ תַּנְחוּמִין לְמָה הוּא דּוֹמֶה לְאָדָם שֶׁנִּשְׁבְּרָה רַגְלוֹ וְחָיְתָה מְצָאוֹ רוֹפֵא וְאָמַר לוֹ כְּלָךְ אֶצְלִי שֶׁאֲנִי שׁוֹבְרָהּ וַאֲרַפְּאֶנָּה כְּדֵי שֶׁתֵּדַע שֶׁסַּמְמָנִין שֶׁלִּי יָפִין.

Rabbi Meir said: One who finds another in mourning after twelve months and speaks to him words of consolation, to what may this situation be likened? To a person who broke his leg and it healed, and afterward a physician found him and said to him: Come to me, for I will break it a second time and then I will heal it, so that you may know how good my medicines are and how well they work. One who consoles his friend after so much time has passed acts in a similar fashion, stirring up an old wound and then trying to heal it. In any event, it appears that one must not extend greetings to a mourner during the entire twelve-month mourning period.

רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

על אביו ועל אמו משבעה ועד שנים עשר חדש הוא שואל בשלום אחרי׳ אבל אחרים אין שואלין בשלומו אלא שמדברים עמו תנחומין ואחר י״ב חדש אף אחרים שואלין בשלומו ואין מדברים עמו תנחומין אלא אם רצה מדבר עמו מן הצד וכל שמדבר תנחומין לאחר זמן המיועד להם הרי זה דומה לאדם שנשברה רגלו וחיתה ומצאו רופא בשוק ואמר לו כלך אצלי שאני שוברה ומרפאה שתדע סמנין שלי כמה יפים כך זה מעורר צרתו למי שכבר פרחה ממנו ומ״מ כל שאינו מדבר אלא מן הצד אינו בכלל זה:

ואם מתה אשתו ונשא אחרת אינו רשאי לדבר עמו על הראשונה בביתו כלל מפני כבוד האחרת אבל אם מצאו בשוק מזכירו בשפה רפה ומנחמו:

מי שמת לו קרוב ולא היה שם בשעת קבורתו ולא הוגדה לו מיתתו של זה במקום שהיה שם אלא שבא במקרה למקום שמת קרובו או למקום שהיו קרובי המת מתאבלי׳ לשם מפי השמועה אע״פ שלא מת המת לשם ומצא שאר קרוביו מתאבלין אם בא ממקום קרוב ופי׳ הגאונים מהלך יום אחד שהם עשרה פרסאות בינוניות הואיל והוא היה באותו מקום בשעת מיתת המת באותו המקום הקרוב לו בשיעור הנזכר או למקום שהגיעה השמועה ושהיו קרוביו מתאבלים לשם הואיל ואלו ידע בתחלת היום היה אפשר לו לבא ביום ראשון של אבלות הרי הוא כמי שהיה שם ומונה עמהם אפי׳ בא ביום השביעי ובלבד שיהיה גדול הבית בבית כגון בן במקום אחים או גדול אחים במקום אחיו וכן שיבא בשחרית בעוד שהוא נוהג אבלות והוא בעוד שהמנחמים אצלו עדין ולא יצא עדין האבל בחוץ ואפי׳ ננערו המנחמים לעמוד הואיל ולא עמדו עדין מונה עמהן אבל אם לא מצא מנחמים אצלו וכבר יצאו האבלים מביתם אפי׳ הלכו לבית הקברות לפקוד מקום המת שנמצאו עדין מתעסקים באבלות הואיל ומ״מ נשלם אבלותו או אם לא היה שם גדול באבלות עליו אע״פ שמצא המנחמים אצלו מונה לעצמו:

בא לו קודם שביעי ויצא גדול הבית לחוץ ולא מתורת הפקעת אבלות אלא מתורת אבלות כגון שהלך לבית הקברות אע״פ שלא מצאו בבית הואיל ולא מתורת הפקעת אבלות יצא הרי הוא כמי שמצאו בבית ומונה עמהן ואם בא לו ממקום רחוק יותר מעשרה פרסאות אפי׳ בא בשני מונה לעצמו שבעה ושלשים מיום שבא:

דברים אלו שכתבנו בסוגיא זו יש בקצת דברים שכתבנו בהם מחלקת גדולה מצד ביאור הסוגיא המתחלף בין המפרשי׳ והריני צריך להעירך במה שדעתי לבאר בה ומה שביאר בו זולתי כדי שתעמוד על בירור מה שהביאני לפסוק על הדרך שכתבתי וכך היא הצעה של שמועה לדעתנו אבל כל שלשה ימים הראשונים בא ממקום קרוב מונה עמהם שעקר המרירות תוך שלשה הוא והרי הוא כאילו היה עמהם תחלה הואיל ובמקום קרוב היה להם והוא מהלך יום אחד ממקום רחוק מונה לעצמו שאין הדבר נחשב כאילו היה שם מכאן ואילך אפי׳ בא ממקום קרוב מונה לעצמו שמאחר שלא בא אצלם בתוך עקר מרירותם אין מנין שלהם פוטרו ורש״א אפי׳ ביום השביעי בא ממקום קרוב מונה עמהם שהמרירות מצוי בהם כל שבעה ומ״מ במקום רחוק אף ר׳ שמעון מודה שמונה לעצמו:

ואמרו אח״כ על דברי חכמים שלא אמרו בשלשה ימים הראשונים שאם בא ממקום קרוב מונה עמהם אלא בשיש גדול הבית בבית וזה שבא הוא מן הטפלים אצלו לאבלות אבל אם לא היה גדול הבית בבית כגון שמת גדול הבית וכלם במדרגה אחת לאבלות ואם תמצא לומר שיהא הגדול שבנשארים גדול הבית אתה מפרשה כגון שגדול הבית בעיר אחרת וכל שכן אם זה שבא הוא הגדול מונה לעצמו:

ובענין זה אמר ר׳ מאיר: המוצא את חבירו אבל לאחר שנים עשר חדש ומדבר עמו תנחומין למה הוא דומה — לאדם שנשברה רגלו וחיתה (והבריאה), מצאו רופא ואמר לו: כלך (בוא) אצלי שאני שוברה שנית וארפאנה, כדי שתדע שסממנין (תרופות) שלי יפין ומועילים לרפואה, כך המנחם את חבירו לאחר שכבר התנחם עם הזמן. ומכאן רואים שעד שנים עשר חודש עדיין אין שואלים בשלומו!

Rabbi Meir said: One who finds another in mourning after twelve months and speaks to him words of consolation, to what may this situation be likened? To a person who broke his leg and it healed, and afterward a physician found him and said to him: Come to me, for I will break it a second time and then I will heal it, so that you may know how good my medicines are and how well they work. One who consoles his friend after so much time has passed acts in a similar fashion, stirring up an old wound and then trying to heal it. In any event, it appears that one must not extend greetings to a mourner during the entire twelve-month mourning period.

רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(16) לָא קַשְׁיָא ^כהָא בְּאָבִיו וְאִמּוֹ הָא בִּשְׁאָר קְרוֹבִים.

The Gemara answers: This is not difficult. This baraita, which says that one must not extend greetings to a mourner for twelve months, is referring to one who lost his father or mother. That baraita, which teaches that a mourner may be greeted after seven days, is referring to one who is in mourning over other relatives.

עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יראב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

כ רמב״ם הלכות אבל ה׳:כ׳

טור יורה דעה שפ״ה:ב׳

ל. ל טור יורה דעה שפ״ה:ב׳
שולחן ערוך יורה דעה שפ״ה:ב׳

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא באבל על אביו ועל אמו – אינו שואל בשלומו עד י״ב חדש.

הא בשאר קרובים – שואל בשלומו לאחר ל׳ יום.

והני מילי לה׳ מתים אבל על אביו ואמו אין שואלין בשלומו עד אחר שנים עשר חדש.

גירסת ירושלמי^א. שואלין בשלום אבל בשבת במקום שנהגו אפילו בתוך ז׳, דאין אבל בשבת, ובמקום שנהגו שלא לשאול אין שואלין.

ואמר^ב רב יהודה מת שאין לו מנחמין באין עשרה ויושבין במקומו, כלומר^ג מתפללין שם כל הז׳ ימים אע״פ שאין שם אבל.

^דומכבדין ומרביצין בבית האבל ומדיחין קערות וכוסות.

^הושמועה רחוקה דלאחר שלשים אינה נוהגת אלא יום אחד, ומקצת היום ככולו, כדאמר רב⁠[י חייא] חלוץ לי מנעליי והולך אחרי כליי לבית המרחץ ואמר שמע מינה תלת ש״מ אבל אסור בנעילת הסנדל וש״מ שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד וש״מ מקצת היום ככולו. והשומע שמועה ביום שלשים בחול יושב שבעה, כי שמועה קרובה היא^ו. ^זוהשומע ביום שלשים בשבת, למחר הוי שמועה רחוקה ואינו יושב אלא יום אחד. וכן אם שמע ברגל ולמוצאי הרגל היא רחוקה שעברו שלשים יום אינו יושב אלא יום אחד.

א. בפירקין הלכה ה ובברכות פ״ב ה״ז והובא בראשונים כאן. ורבינו הביא תוכן הירושלמי ולא לשונו. ולפנינו שם אין ״אפילו בתוך ז׳⁠ ⁠⁠״. וצ״ת לשון ׳גירסת׳.

ב. שבת קנא ע״א.

ג. וכ״כ ראבי״ה שם סעיף כו וסיים בה: וכן ראיתי אבא מורי נוהג שהיה מתפלל שם ואפילו כשאין שם אבל.

ד. כז ע״א.

ה. כ ע״א.

ו. דלא אמרינן מקצת היום ככולו. וכ״ד בה״ג (דמ״ג ע״א) והרי״ף די״ב ע״ב. ודלא כר״ח. וכ״ד ראבי״ה שם סעיף כ.

ז. כ ע״ב.

ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה] הא [זה] ששנינו שאין שואלים בשלומו כל שנים עשר חודש, הרי זה באבל על אביו ואמו, הא [זה] ששנינו ששואלים לאחר שבעה, הרי זה באבל על שאר קרובים.

The Gemara answers: This is not difficult. This baraita, which says that one must not extend greetings to a mourner for twelve months, is referring to one who lost his father or mother. That baraita, which teaches that a mourner may be greeted after seven days, is referring to one who is in mourning over other relatives.

עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יראב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל

(17) הָתָם נָמֵי יְדַבֵּר עִמּוֹ תַּנְחוּמִין מִן הַצַּד אִין ה״נהָכִי נָמֵי וּמַאי אֵינוֹ מְדַבֵּר עִמּוֹ תַּנְחוּמִין כְּדַרְכּוֹ ^לאֲבָל מְדַבֵּר עִמּוֹ מִן הַצַּד.

The Gemara asks: There too, in the case of other relatives after thirty days, let him speak words of consolation to him indirectly. Why does the baraita say that after thirty days he should not speak words of consolation to him at all? The Gemara answers: Yes, it is indeed so. And what is meant by the words: He should not speak words of consolation to him? This means that he may not console him in his usual manner, but he may speak to him indirectly.

עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ל טור יורה דעה שפ״ה:ב׳