(1) 
מתני׳ מַתְנִיתִין : אמִכּוּלָּם הָיָה נוֹטֵל אֶחָד מֵעֲשָׂרָה תְּרוּמָה שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא ז׳:י״ד} וְהִקְרִיב מִמֶּנּוּ אֶחָד מִכׇּל קׇרְבָּן תְּרוּמָה לַה׳ אֶחָד שֶׁלֹּא יִטּוֹל פָּרוּס מִכׇּל קׇרְבָּן שֶׁיְּהוּ כׇּל הַקָּרְבָּנוֹת שָׁווֹת שֶׁלֹּא יִטּוֹל מִקׇּרְבָּן עַל חֲבֵירוֹ {ויקרא ז׳:י״ד} לַכֹּהֵן הַזּוֹרֵק אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים לוֹ יִהְיֶה וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָל לַבְּעָלִים.:
MISHNA: From all of the four types of loaves accompanying the thanks offering, one takes one loaf from each set of ten as teruma, to be given to a priest, as it is stated: “And he shall present from it one of each offering as a teruma unto the Lord; to the priest that sprinkles the blood of the peace offerings against the altar it shall be given” (Leviticus 7:14). The verse is analyzed: “One” indicates that one should not take a sliced loaf; “of each offering” indicates that all the offerings should be equal, i.e., that one should not take a loaf from one type of offering for another type; “to the priest that sprinkles the blood of the peace offerings against the altar it shall be given,” and the rest of the loaves are eaten by the owner.
מתני׳ נוטל אחד – הכהן נוטל אחד מעשרה תרומה.
שיהיו כל הקרבנות – כל המינין יהיו שוין עשר חלות.
שלא יטול – תרומה.
מקרבן על חבירו – שאם היה ממין זה חמשה וממין זה חמשה עשר לא מפריש מזה על זה.
מתני׳ מכולן – לחמי תודה היה נוטל אחד מעשרה.
שיהיו כל הקרבנות שבלחמי תודה שוין – בהפרשת תרומה.
שלא יטול מקרבן – זה תרומה על חבירו שלא יטול מזה שנים ומזה לא כלום משום דבעינן שלא יטול מקרבן על חבירו.
א משנה מכולם, מכל אחד מארבעת המינים שבלחמי התודה היה הכהן נוטל לחם אחד מכל עשרה לחמים שבכל מין לתרומה. שכן נאמר בדין לחמי התודה ״והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה׳ לכהן הזורק את דם השלמים לו יהיה״ (ויקרא ז, יב— יד), ונדרש כתוב זה כך: ״אחד״ — שצריך הלחם להיות שלם, ללמדנו שלא יטול פרוס. ״מכל קרבן״ — שיהו כל הקרבנות (כל ארבעת מיני החלות הקרבות) שוות במספרן, עשרה לחמים בכל מין, ושלא יטול הכהן העובד במנחות שני לחמים מקרבן (ממין) אחד על מנת לפטור בכך את חבירו מתרומה. ״לכהן הזרק את דם השלמים לו יהיה״ — שהחלה המורמת לתרומה היא שתיאכל על ידי הכהן, ואילו השאר (שאר החלות) נאכל לבעלים של קרבן התודה.
MISHNA: From all of the four types of loaves accompanying the thanks offering, one takes one loaf from each set of ten as teruma, to be given to a priest, as it is stated: “And he shall present from it one of each offering as a teruma unto the Lord; to the priest that sprinkles the blood of the peace offerings against the altar it shall be given” (Leviticus 7:14). The verse is analyzed: “One” indicates that one should not take a sliced loaf; “of each offering” indicates that all the offerings should be equal, i.e., that one should not take a loaf from one type of offering for another type; “to the priest that sprinkles the blood of the peace offerings against the altar it shall be given,” and the rest of the loaves are eaten by the owner.
הכל
(2) גמ׳ גְּמָרָא : תָּנוּ רַבָּנַן וְהִקְרִיב מִמֶּנּוּ מִן הַמְחוּבָּר אֶחָד שֶׁלֹּא יִטּוֹל פָּרוּס מִכׇּל קׇרְבָּן שֶׁיְּהוּ כׇּל הַקָּרְבָּנוֹת שָׁווֹת שֶׁלֹּא יִטּוֹל מִן הַקׇּרְבָּן עַל חֲבֵירוֹ תְּרוּמָה לַה׳ אֵינִי יוֹדֵעַ מִכַּמָּה הִיא.
GEMARA: The mishna teaches some of the halakhot of teruma to be taken from the loaves of the thanks offering that are derived from the verse: “And he shall present from it one of each offering as a teruma unto the Lord.” The Gemara cites a baraita that interprets the same verse: The Sages taught in a baraita: The phrase “And he shall present from it” indicates that the loaves must all be as one, i.e., teruma may be taken from the loaves only when they are joined together in one place. “One” indicates that one should not take a sliced loaf. “Of each offering” indicates that all the offerings should be equal, i.e., that one should not take a loaf from one type of offering for another type. When the verse states: “As a teruma unto the Lord,” I do not know from how many loaves the teruma is taken.
והקריב ממנו מן המחובר – פירש בקונטרס שיהיו כולן בכלי אחד כשיטול התרומה ונראה דאין צריך אלא מוקף בעלמא כמו ממנו דכתיב גבי תרומה (במדבר יח) ובהקומץ רבה (לעיל כד.) משמע כפירוש הקונט׳ דדרשינן גבי מנחה והרים ממנו בקומצו מן המחובר שלא יביא עשרון בשני כלים ויקמוץ ומיהו התם נמי בעי נגיעה כדאיתא בההיא שמעתא גופה דאפי׳ בכלי אחד אי לא נגע מיבעיא לן התם בעשרון שחלקו בביסא מהו לקמוץ מזה על זה צירוף דאורייתא או דרבנן.
מן המחובר, פי׳ שיהיו כלן בכלי אחד כשיטול תרומה. ונאמר בתרומת מעשר תרומה, פי׳ דכתיב והרמותם ממנו תרומת ה׳ לכהן, ונאמר בבכורים תרומה דכתיב ותרומת ידך ודרשי׳ אלו הבכורים במס׳ פאה בפ׳ אין להם שעור כדתנן אלו דברים שאין להם שיעור הבכורים, בכורים דיש אחריהם תרומה דלאחר שהביא בכורים כשהוא קוצר תבואתו מפריש תרומה ומעשרות, ל״ה. שנאכלת במקום קדוש, לחמי תודה ובכורים אינן נאכלין אלא בירושלים דכתי׳ לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך ונדבותיך ותרומת ידך לה׳. תרומה לג״ש, דאע״ג דבבכורים כתיב תרומה כדדרשינן תרומת ידך. אלו הבכורים מ״מ לא נכתוב בהו תרומ׳ לה׳. אבל בלחמי תודה ובתרומת מעשר כתיב תרומה לה׳ הילכך דיינין גם מדדמי טפי נאמר לחם בלחמי תודה על חלת לחם חמץ ובשתי הלחם ממושבותיכם תביאו לחם ל״ה, שאין תלמוד לומר תביאו דהא לעיל מיניה כתיב והקרבתם מנחה חדשה ומצי למכתב ממושבותיכם לחם תנופה, ל״ה. שכל הבאות שאתה מביא פי׳ תרומתם שבאין חמץ יהא כזה עשרון לחלה, ל״ה:
ב גמרא שנינו במשנתנו דיני התרומה הניטלת מלחמי התודה הנלמדים מדרשת הכתוב ״והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה׳...״, ומביאים עוד מן הנדרש בכתוב זה, תנו רבנן [שנו חכמים]: מה שנאמר ״והקריב ממנו״ בא להורות שיהו כל החלות כאחד, שאין נוטלים מהן את התרומה אלא מן המחובר (כאשר הן נמצאות במקום אחד). ״אחד״ — שלא יטול פרוס. ״מכל קרבן״ — שיהו כל הקרבנות (לחמי המנחות) שוות, שלא יטול מן הקרבן האחד שני לחמים כדי לפטור בכך גם על חבירו. ואולם ממשמעות האמור ״תרומה לה׳ ״ איני יודע מכמה לחמים היא באה, מהו שיעורה של תרומה זו, ולכך
GEMARA: The mishna teaches some of the halakhot of teruma to be taken from the loaves of the thanks offering that are derived from the verse: “And he shall present from it one of each offering as a teruma unto the Lord.” The Gemara cites a baraita that interprets the same verse: The Sages taught in a baraita: The phrase “And he shall present from it” indicates that the loaves must all be as one, i.e., teruma may be taken from the loaves only when they are joined together in one place. “One” indicates that one should not take a sliced loaf. “Of each offering” indicates that all the offerings should be equal, i.e., that one should not take a loaf from one type of offering for another type. When the verse states: “As a teruma unto the Lord,” I do not know from how many loaves the teruma is taken.
הכל
(3) הֲרֵינִי דָּן נֶאֱמַר כָּאן תְּרוּמָה וְנֶאֱמַר בִּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר {במדבר י״ח:כ״ד} תְּרוּמָה מָה לְהַלָּן אֶחָד מֵעֲשָׂרָה אַף כָּאן אֶחָד מֵעֲשָׂרָה.
I therefore derive this from a verbal analogy: It is stated here, in the passage of the loaves describing the thanks offering: “Teruma,” and it is stated with regard to teruma of the tithe: “Then you shall set apart from it a teruma for the Lord, even a tithe of the tithe” (Numbers 18:26). Just as below, with regard to teruma of the tithe, one out of every ten is separated as teruma, so too here, with regard to the loaves of the thanks offering, one out of every ten loaves is separated as teruma.
ונאמר בתרומת מעשר תרומה – והרמותם ממנו תרומת ה׳ לכהן ובלוים כתיב האי קרא במעשר מן המעשר: בכורים יש אחריה תרומה דלאחר שהביא בכורים כשהוא קוצר תבואתו מפריש תרומה ומעשרות.
הריני דן: נאמר כאן בפרשת לחמי התודה לשון ״תרומה״ ונאמר בפרשת תרומת מעשר לשון ״תרומה״ (״...והרמותם ממנו תרומת ה׳ מעשר מן המעשר״. במדבר יח, כו). מה להלן, בתרומת המעשר, התרומה הניתנת היא אחד מעשרה, אף שיעור התרומה האמור כאן בלחמי תודה הריהו אחד מעשרה.
I therefore derive this from a verbal analogy: It is stated here, in the passage of the loaves describing the thanks offering: “Teruma,” and it is stated with regard to teruma of the tithe: “Then you shall set apart from it a teruma for the Lord, even a tithe of the tithe” (Numbers 18:26). Just as below, with regard to teruma of the tithe, one out of every ten is separated as teruma, so too here, with regard to the loaves of the thanks offering, one out of every ten loaves is separated as teruma.
הכל
(4) אוֹ כְּלָךְ לְדֶרֶךְ זוֹ נֶאֱמַר כָּאן תְּרוּמָה וְנֶאֱמַר בְּבִכּוּרִים {במדבר י״ח:כ״ד} תְּרוּמָה מָה לְהַלָּן אֵין לָהּ שִׁיעוּר אַף כָּאן אֵין לָהּ שִׁיעוּר.
Or perhaps, go this way and derive the measure from a different verbal analogy: It is stated here: “Teruma,” and it is stated with regard to first fruits: “Teruma” (Deuteronomy 12:17). Just as below, with regard to first fruits, it has no measure, so too here, say that it has no measure.
בבכורים תרומה – דאמר מר (פסחים דף לו:) ותרומת ידך אלו הבכורים.
מה תרומה דבכורים אין לה שיעור – כדאמרינן (פאה פ״א מ״א) אלו דברים שאין להם שיעור הפאה והבכורים דכמה שירצה מביא.
כנגד זה אומרים: או שמא כלך (לך) לדרך זו ותלמד מגזירה שווה אחרת: נאמר כאן לשון ״תרומה״, ונאמר בדין הבכורים לשון ״תרומה״ (״ותרומת ידך״, דברים יב, יז — אלה הביכורים). מה להלן בדין הביכורים אין לה לתרומה שיעור, שהרי יכול להביא ביכורים ככל שירצה, אף כאן התרומה מלחמי התודה אין לה שיעור?
Or perhaps, go this way and derive the measure from a different verbal analogy: It is stated here: “Teruma,” and it is stated with regard to first fruits: “Teruma” (Deuteronomy 12:17). Just as below, with regard to first fruits, it has no measure, so too here, say that it has no measure.
הכל
(5) נִרְאֶה לְמִי דּוֹמֶה דָּנִין תְּרוּמָה שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ תְּרוּמָה מִתְּרוּמָה שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ תְּרוּמָה וְאַל יוֹכִיחַ בִּכּוּרִים שֶׁיֵּשׁ אַחֲרֵיהֶן תְּרוּמָה.
The baraita continues: Let us consider to which of the two cases, teruma of the tithe or the first fruits, the case of teruma of the loaves of the thanks offering is more similar. It is logical that one derives the halakha of a teruma that is not followed by another teruma, such as teruma of the loaves of the thanks offering, from a teruma that is not followed by another teruma, such as teruma of the tithe. And the case of the first fruits will not serve as proof, since they are followed by another teruma, as teruma and tithes are taken after the first fruits are separated.
שאין אחריה תרומה – דכיון שנטל תרומת מעשר אין מפרישין שוב ממנה תרומה אחרת.
שיש אחריה תרומה – שהרי עדיין יש לו להפריש כל תרומותיו.
ומעתה יש להכריע בין אפשרויות אלה: נראה למי מבין תרומת מעשר וביכורים דומה תרומת לחמי תודה: מצד אחד יש לומר שיהיו דנין (למדים בגזירה שווה) דינה של התרומה שאין אחריה תרומה, כתרומת לחמי התודה, שאין תרומה נוספת הבאה אחריה, מתרומה שאין אחריה תרומה, כתרומת המעשר, ואל יוכיח (נביא ראיה) לדינה של תרומת לחמי תודה מבכורים, שכן יש אחריהן תרומה אחרת, שהרי אחרי הפרשת הביכורים יש להפריש שאר תרומות ומעשרות.
The baraita continues: Let us consider to which of the two cases, teruma of the tithe or the first fruits, the case of teruma of the loaves of the thanks offering is more similar. It is logical that one derives the halakha of a teruma that is not followed by another teruma, such as teruma of the loaves of the thanks offering, from a teruma that is not followed by another teruma, such as teruma of the tithe. And the case of the first fruits will not serve as proof, since they are followed by another teruma, as teruma and tithes are taken after the first fruits are separated.
הכל
(6) אוֹ כְּלָךְ לְדֶרֶךְ זוֹ דָּנִין תְּרוּמָה הַנֶּאֱכֶלֶת בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ מִתְּרוּמָה הַנֶּאֱכֶלֶת בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ וְאַל תּוֹכִיחַ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁנֶּאֱכֶלֶת בְּכׇל מָקוֹם.
Or perhaps, go this way and reason that one derives the halakha of teruma of the loaves of the thanks offering, which is eaten in a sacred place, in Jerusalem, from teruma of the first fruits, which is eaten in a sacred place, in Jerusalem. And the case of teruma of the tithe will not serve as proof, as it may be eaten anywhere.
[במקום קדוש] – לחמי תודה ובכורים אין נאכלים אלא בירושלים דכתיב לא תוכל לאכול בשעריך ונדבותיך ותרומת ידך.
או שמא כלך לדרך זו ותאמר שיהיו דנין דינה של התרומה הנאכלת במקום קדוש, בירושלים, כתרומת לחמי תודה, מתרומה הנאכלת במקום קדוש, מן הביכורים, שאף הם נאכלים בירושלים. ואל תוכיח לדינה של תרומת לחמי תודה מתרומת מעשר, שכן הריהי נאכלת בכל מקום?
Or perhaps, go this way and reason that one derives the halakha of teruma of the loaves of the thanks offering, which is eaten in a sacred place, in Jerusalem, from teruma of the first fruits, which is eaten in a sacred place, in Jerusalem. And the case of teruma of the tithe will not serve as proof, as it may be eaten anywhere.
הכל
(7) תַּלְמוּד לוֹמַר מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה לַה׳ וּכְתִיב בִּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה לִגְזֵירָה שָׁוָה.
Since both of these comparisons are equally plausible, the verse states with regard to the loaves of the thanks offering: “From it…a teruma unto the Lord,” and, similarly, it is written with regard to teruma of the tithe: “From it a teruma,” to indicate that there is a verbal analogy between the two, from which it can be derived that one separates one out of every ten loaves of the thanks offering as teruma.
וכיון ששקולות הן שתי אפשרויות אלה, לכך תלמוד לומר (מלמדנו האמור) עוד בפרשת לחמי תודה ״ממנו תרומה לה׳ ״, ובדומה לכך כתיב [נאמר] בפרשת תרומת מעשר לשון זו ״ממנו תרומה״ — ללמדנו גזירה שוה בין לחמי תודה ותרומת מעשר, ומכאן נלמד שאף בלחמי תודה שיעור התרומה הוא אחד מעשרה, כבתרומת מעשר.
Since both of these comparisons are equally plausible, the verse states with regard to the loaves of the thanks offering: “From it…a teruma unto the Lord,” and, similarly, it is written with regard to teruma of the tithe: “From it a teruma,” to indicate that there is a verbal analogy between the two, from which it can be derived that one separates one out of every ten loaves of the thanks offering as teruma.
הכל
(8) לָמַדְנוּ לִתְרוּמָה שֶׁהִיא אֶחָד מֵעֲשָׂרָה אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ מִכַּמָּה הִיא חַלָּה הֲרֵינִי דָּן נֶאֱמַר כָּאן לֶחֶם וְנֶאֱמַר לְהַלָּן בִּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם {ויקרא כ״ג:י״ז} לֶחֶם מָה לְהַלָּן עִשָּׂרוֹן לְחַלָּה אַף כָּאן עִשָּׂרוֹן לְחַלָּה.
The baraita continues: We have learned with regard to teruma of the loaves of the thanks offering that its measure is one out of every ten. But I do not know from this verbal analogy from how much flour each leavened loaf is to be prepared. I therefore derive this from a verbal analogy: It is stated here, in the passage concerning the loaves of the thanks offering: “Bread” (Leviticus 7:13), and it is stated there, with regard to the two loaves, i.e., the public offering on Shavuot of two loaves from the new wheat: “Bread” (Leviticus 23:17). Just as there, with regard to the two loaves, one prepares the loaves with a tenth of an ephah per loaf, so too here, with regard to the loaves of leavened bread of the thanks offering, one prepares the loaves with a tenth of an ephah per loaf.
אחת מעשר – תרומת מעשר. שאין ת״ל תביאו. שהרי כבר נאמר והקרבתם מנחה חדשה לה׳ ממושבותיכם תביאו לחם תנופה ומה ת״ל תביאו שכל וכו׳:
אבל איני יודע מכמה – קמח הוא עושה החלה של חמץ.
נאמר כאן לחם – חמץ תודה ושתי הלחם באין מנחת חמץ עם הזבח.
מה להלן עשרון לחלה – דכתיב (ויקרא כג) (שנים ושני) עשרונים וגו׳.
וממשיכים ודנים עוד: למדנו עד כה לענין דין תרומה של לחמי תודה ששיעורה היא אחד מעשרה כשיעור נתינת תרומת מעשר. אבל עדיין איני יודע מגזירה שווה זו מכמה סולת היא באה כל חלה. ולכך הריני דן, נאמר כאן בלחמי תודה לשון ״לחם״ (״על חלות לחם חמץ יקריב קרבנו״. ויקרא ז, יב), ונאמר להלן בשתי הלחם לשון ״לחם״ (״ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתים שני עשרונים״. שם כג, יז). ומעתה נלמד: מה להלן בשתי הלחם, שיעור הקמח הניתן הריהו עשרון לכל חלה משתי החלות, אף כאן בחלות החמץ של התודה שיעור הסולת הניתן הריהו עשרון לחלה.
The baraita continues: We have learned with regard to teruma of the loaves of the thanks offering that its measure is one out of every ten. But I do not know from this verbal analogy from how much flour each leavened loaf is to be prepared. I therefore derive this from a verbal analogy: It is stated here, in the passage concerning the loaves of the thanks offering: “Bread” (Leviticus 7:13), and it is stated there, with regard to the two loaves, i.e., the public offering on Shavuot of two loaves from the new wheat: “Bread” (Leviticus 23:17). Just as there, with regard to the two loaves, one prepares the loaves with a tenth of an ephah per loaf, so too here, with regard to the loaves of leavened bread of the thanks offering, one prepares the loaves with a tenth of an ephah per loaf.
הכל
(9) אוֹ כְּלָךְ לְדֶרֶךְ זוֹ נֶאֱמַר כָּאן לֶחֶם וְנֶאֱמַר בְּלֶחֶם הַפָּנִים {ויקרא כ״ד:ז׳} לֶחֶם מָה לְהַלָּן שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנוֹת אַף כָּאן שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנוֹת.
Or perhaps, go this way and derive the halakha from a different verbal analogy: It is stated here, with regard to the loaves of the thanks offering: “Bread,” and it is stated there, with regard to the shewbread: “Bread” (Leviticus 24:7). One can conclude that just as there, with regard to the shewbread, each of the twelve loaves is baked from two-tenths of an ephah flour, so too here, each of the loaves of leavened bread of the thanks offering should be baked from two-tenths of an ephah of flour.
או שמא יש לומר כי כלך לדרך זו ותלמד בגזירה שווה מהשוואת לחמי תודה ללחם הפנים, נאמר כאן בלחמי תודה לשון ״לחם״, ונאמר בלחם הפנים לשון ״לחם״ (״ולקחת סולת ואפית אותה שתים עשרה חלות שני עשרונים יהיה החלה האחת״. שם כד, ה—ז), מה להלן בלחם הפנים כל לחם משתים עשרה החלות בא משני עשרונות (״שני עשרונים יהה החלה האחת״), אף כאן בחלות החמץ של התודה, כל לחם מהם בא משני עשרונות סולת?
Or perhaps, go this way and derive the halakha from a different verbal analogy: It is stated here, with regard to the loaves of the thanks offering: “Bread,” and it is stated there, with regard to the shewbread: “Bread” (Leviticus 24:7). One can conclude that just as there, with regard to the shewbread, each of the twelve loaves is baked from two-tenths of an ephah flour, so too here, each of the loaves of leavened bread of the thanks offering should be baked from two-tenths of an ephah of flour.
הכל
(10) נִרְאֶה לְמִי דּוֹמֶה דָּנִין מִנְחָה הַבָּאָה חָמֵץ עִם הַזֶּבַח מִמִּנְחָה הַבָּאָה חָמֵץ עִם הַזֶּבַח וְאַל יוֹכִיחַ לֶחֶם הַפָּנִים שֶׁאֵינוֹ בָּא חָמֵץ עִם הַזֶּבַח.
The baraita continues: Let us consider to which of the two cases, the two loaves or the shewbread, the case of the leavened loaves of the thanks offering is more similar. It is logical that one derives the halakha of the loaves of leavened bread of the thanks offering, which is a meal offering that comes as leavened bread along with an animal offering, from another meal offering that comes as leavened bread along with an animal offering, such as the two loaves, which are also leavened, and which come with animal offerings (see Leviticus 23:17–19). And the shewbread will not serve as proof, since it does not come as leavened bread, nor does it come with an animal offering.
ומנסים להכריע בין אפשרויות אלה: נראה למי מבין שתי הלחם ולחם הפנים דומה לחמי התודה: מצד אחד יש לומר שיהיו דנין דינן של חלות החמץ שבלחמי התודה דווקא משתי הלחם, שכן יש להעדיף וללמוד דינה של מנחה הבאה חמץ עם הזבח (קרבן), כחלות החמץ של לחמי תודה הבאות עם קרבן התודה, ממנחה הבאה חמץ עם הזבח כשתי הלחם, שאף הם חמץ (״ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתים שני עשרונים סולת תהיינה חמץ תאפינה״. שם כג, יז), ובאים עם הקרבנות (״והקרבתם על הלחם שבעת כבשים ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים״, שם יח). ואל יוכיח ללחמי תודה מלחם הפנים, שכן אינו בא חמץ, וכן אינו בא עם הזבח.
The baraita continues: Let us consider to which of the two cases, the two loaves or the shewbread, the case of the leavened loaves of the thanks offering is more similar. It is logical that one derives the halakha of the loaves of leavened bread of the thanks offering, which is a meal offering that comes as leavened bread along with an animal offering, from another meal offering that comes as leavened bread along with an animal offering, such as the two loaves, which are also leavened, and which come with animal offerings (see Leviticus 23:17–19). And the shewbread will not serve as proof, since it does not come as leavened bread, nor does it come with an animal offering.
הכל
(11) אוֹ כְּלָךְ לְדֶרֶךְ זוֹ דָּנִין מִנְחָה הַבָּאָה מֵאֶרֶץ וְחוּצָה לָאָרֶץ מִן הֶחָדָשׁ וּמִן הַיָּשָׁן מִמִּנְחָה הַבָּאָה מֵאֶרֶץ וְחוּצָה לָאָרֶץ מִן הֶחָדָשׁ וּמִן הַיָּשָׁן וְאַל יוֹכִיחוּ שְׁתֵּי הַלֶּחֶם שֶׁאֵין בָּאוֹת אֶלָּא מִן הֶחָדָשׁ וּמִן הָאָרֶץ.
Or perhaps, go this way and reason that one derives the halakha of the loaves of leavened bread of the thanks offering, which is a meal offering that can come from the grain of Eretz Yisrael or of outside of Eretz Yisrael, from new grain or from old grain; from the halakha of the shewbread, which is also a meal offering that can come from the grain of Eretz Yisrael or from outside of Eretz Yisrael, from new grain or from old grain. And the two loaves will not serve as proof, since they can come only from new grain and from Eretz Yisrael.
אי מה להלן בשתי הלחם שני עשרונין ותו לא אף כאן ב׳ עשרונין ותו לא ת״ל תהיינה. דחד יו״ד יתירא למילף דהוו עשרה עשרונין:
לחמי תודה ולחם הפנים באות מארץ ומח״ל – ושתי הלחם אין באות אלא מן הארץ דכתיב בהו (שם כג) ממושבותיכם תביאו לחם תנופה מה תלמוד לומר תביאו שהרי כבר נאמר (שם) והקרבתם מנחה חדשה ומצי למימר ממושבותיכם לחם תנופה ומה תלמוד לומר תביאו שכל שאתה מביא ממקום אחר כעין זה חמץ ועם הזבח יהיו כזה.
או שמא יש לומר כי כלך לדרך זו ותאמר שיהיו דנין דינם של לחמי התודה דווקא מלחם הפנים, שכן יש להעדיף וללמוד דינה של המנחה הבאה מכל סוגי התבואות: זו שגדלה בארץ ישראל וזו שגדלה בחוצה לארץ, מן היבול החדש שנקצר בשנה זו, ומן היבול הישן שנקצר בשנים קודמות. ממנחה כלחם הפנים, שאף היא זו הבאה מתבואת ארץ ישראל ומתבואת חוצה לארץ, מן היבול החדש ומן היבול הישן. ואל יוכיחו משתי הלחם, שכן אין הן באות אלא מן היבול החדש בלבד, וכן אין הן באות אלא מן התבואה שגדלה בארץ?
Or perhaps, go this way and reason that one derives the halakha of the loaves of leavened bread of the thanks offering, which is a meal offering that can come from the grain of Eretz Yisrael or of outside of Eretz Yisrael, from new grain or from old grain; from the halakha of the shewbread, which is also a meal offering that can come from the grain of Eretz Yisrael or from outside of Eretz Yisrael, from new grain or from old grain. And the two loaves will not serve as proof, since they can come only from new grain and from Eretz Yisrael.
הכל
(12) תַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא כ״ג:י״ז} מִמּוֹשְׁבוֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר תָּבִיאוּ וּמָה תַּלְמוּד לוֹמַר תָּבִיאוּ שֶׁכׇּל מַה שֶּׁאַתָּה מֵבִיא מִמָּקוֹם אַחֵר הֲרֵי הוּא כָּזֶה מַה לְּהַלָּן עִשָּׂרוֹן לְחַלָּה אַף כָּאן עִשָּׂרוֹן לְחַלָּה.
Since both of these comparisons are equally plausible, the verse states concerning the two loaves: “You shall bring out of your dwellings two loaves of waving” (Leviticus 23:17). As there is no need for the verse to state: “You shall bring,” what, then, is the meaning when the verse states: “You shall bring”? This indicates that whatever, i.e., any meal offering, you bring from a different place, it must be like this, i.e., the two loaves. Therefore, just as there, in the case of the two loaves, the measure is a tenth of an ephah per loaf, so too here, in the case of the loaves of leavened bread of the thanks offering, the measure is a tenth of an ephah per loaf.
שאין ת״ל תביאו – דהא לעיל מיניה כתיב והקרבתם מנחה חדשה והוי מצי למכתב ממושבותיכם לחם תנופה.
שכל הבאות שאתה מביא – הדומות [לזה] שבאין חמץ.
יהיו כזה – עשרון לחלה.
וכיון ששקולות שתי האפשרויות לכך תלמוד לומר עוד בפרשת שתי הלחם ״ממושבתיכם תביאו לחם תנופה שתים״, שלכאורה אין תלמוד לומר ״תביאו״ דבר, ומקרא יתר הוא, ומה תלמוד לומר ״תביאו״? — שכל מה שאתה מביא ממקום אחר (במנחה אחרת הבאה חמץ, בדומה לשתי הלחם) שהרי אף הוא צריך להיות כזה, בדומה לשתי הלחם. ומכאן נסיק: מה להלן בדין שתי הלחם — עשרון סולת לכל חלה, אף כאן בחלות החמץ של לחמי תודה — עשרון לכל חלה.
Since both of these comparisons are equally plausible, the verse states concerning the two loaves: “You shall bring out of your dwellings two loaves of waving” (Leviticus 23:17). As there is no need for the verse to state: “You shall bring,” what, then, is the meaning when the verse states: “You shall bring”? This indicates that whatever, i.e., any meal offering, you bring from a different place, it must be like this, i.e., the two loaves. Therefore, just as there, in the case of the two loaves, the measure is a tenth of an ephah per loaf, so too here, in the case of the loaves of leavened bread of the thanks offering, the measure is a tenth of an ephah per loaf.
הכל
(13) אִי מָה לְהַלָּן שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנוֹת אַף כָּאן שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנוֹת תַּלְמוּד לוֹמַר תִּהְיֶינָה.
But if so, perhaps one can derive that just as there, in the case of the two loaves, the entire measure for the two loaves is two-tenths of an ephah, so too here, in the case of the loaves of leavened bread of the thanks offering, the entire measure for all ten loaves of leavened bread is two-tenths. To exclude this possibility, the same verse states: “They shall be,” to indicate that each leavened loaf is prepared from a tenth of an ephah. Accordingly, the ten loaves of leavened bread of the thanks offering are prepared with a total of ten tenths of an ephah.
אי – דרוש להך גיסא מה בשתי הלחם שתי עשרונות ותו לא אף כאן בחמץ שבתודה שני עשרונים לעשר חלות.
ת״ל בשתי הלחם תהיינה – ולקמן מפרש מאי תלמודא ומפרש דמריבוי דשני יודין דריש חד יו״ד דתהיינה אתביאו לחם דאוקימנא בלחמי תודה קאי דאי אשתי הלחם לא מצי למכתב יוד דהא שתים שני עשרונים כתיבי.
אי מה להלן – בשתי הלחם שני עשרונים ותו לא אף כאן שתי עשרונים ותו לא.
תלמוד לומר תהיינה – יתירה לרבוייא היא ואף על גב דכתיב בשתי הלחם יליף לתודה דאם אינו ענין לב׳ הלחם דהא כתיב שתי עשרונים תנהו ענין לחמץ שבתודה דליהוו עשרה עשרונים.
ויש לדון: אי [או] אולי נלמד באופן אחר, מה להלן בדין שתי הלחם — הרי אלה שני עשרונות שמהם באים שתי הלחם, אף כאן בחלות החמץ של לחמי תודה — הרי אלה שני עשרונות שמהם באים כל עשר חלות החמץ? לכך תלמוד לומר בכתוב בשתי הלחם ״תהיינה״,
But if so, perhaps one can derive that just as there, in the case of the two loaves, the entire measure for the two loaves is two-tenths of an ephah, so too here, in the case of the loaves of leavened bread of the thanks offering, the entire measure for all ten loaves of leavened bread is two-tenths. To exclude this possibility, the same verse states: “They shall be,” to indicate that each leavened loaf is prepared from a tenth of an ephah. Accordingly, the ten loaves of leavened bread of the thanks offering are prepared with a total of ten tenths of an ephah.
הכל
(14) לָמַדְנוּ עֲשָׂרָה לְחָמֵץ עֲשָׂרָה לְמַצָּה מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא ז׳:י״ג} עַל חַלּוֹת לֶחֶם חָמֵץ.
The baraita continues: We have learned that there are ten tenths of an ephah of flour for the loaves of leavened bread accompanying the thanks offering. From where is it derived that there are ten tenths of an ephah for the thirty loaves of matza? The verse states: “If he brings it for a thanks offering, then he shall bring with the thanks offering unleavened cakes mingled with oil, and unleavened wafers spread with oil, and cakes mingled with oil, of fine flour poached. With cakes of leavened bread he shall present his offering, with the sacrifice of his peace offerings for thanks” (Leviticus 7:12–13).
ת״ל על חלות (מצות) לחם חמץ – ולעיל מיניה כתיב והקריב על זבח התודה חלות מצות וסמיך ליה על חלות לחם חמץ.
וממנו למדנו שכל חלת חמץ באה מעשרון אחד, שבסך הכל הם עשרה עשרונים לחלות החמץ שבלחמי תודה. ועדיין יש לברר: שיהיו עשרה עשרונים סולת לשלושים חלות המצה מנין לנו? לכך תלמוד לומר לשון הכתוב בלחמי תודה. שכן נאמר בדינן של חלות המצות ״אם על תודה יקריבנו והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן וסולת מורבכת חלות בלולות בשמן״ (ויקרא ז, יב), ובפסוק שלאחריו נאמר ״על חלת לחם חמץ יקריב קרבנו על זבח תודת שלמיו״, הרי זה בא להורות כי שקולים הם זה לזה,
The baraita continues: We have learned that there are ten tenths of an ephah of flour for the loaves of leavened bread accompanying the thanks offering. From where is it derived that there are ten tenths of an ephah for the thirty loaves of matza? The verse states: “If he brings it for a thanks offering, then he shall bring with the thanks offering unleavened cakes mingled with oil, and unleavened wafers spread with oil, and cakes mingled with oil, of fine flour poached. With cakes of leavened bread he shall present his offering, with the sacrifice of his peace offerings for thanks” (Leviticus 7:12–13).
הכל
(15) נֶגֶד חָמֵץ הָבֵא מַצָּה נִמְצְאוּ עֶשְׂרִים עֶשְׂרוֹנוֹת לַחְמֵי תוֹדָה עֲשָׂרָה לְחָמֵץ וַעֲשָׂרָה לְמַצָּה.
By mentioning all the loaves of unleavened bread in one verse and the loaves of leavened bread in the subsequent verse, it is indicated that one must bring the matza in a measure corresponding to the measure of the loaves of leavened bread. Consequently, there are twenty tenths of flour for the loaves of the thanks offering, ten for the loaves of leavened bread, and ten for the matza.
נגד חמץ הבא – דכמה שמביא סולת לצורך חמץ הבא מצה.
י׳ לחמץ – נפקא לן משתי הלחם י׳ למצה מדרשא לנגד חמץ הבא מצה.
כנגד (במקביל) ללחמי החמץ, הבא לחמי מצה, שכשם שכל לחמי חמץ באים מעשרה עשרונים סולת, אף כל לחמי המצה באים מעשרה עשרונים סולת. נמצאו איפוא כי מעשרים עשרונות סולת באים כל לחמי תודה, והם נחלקים: עשרה מתוכם נועדים לעשרת לחמי החמץ, ואילו העשרה האחרים נועדים לשלושים לחמי המצה.
By mentioning all the loaves of unleavened bread in one verse and the loaves of leavened bread in the subsequent verse, it is indicated that one must bring the matza in a measure corresponding to the measure of the loaves of leavened bread. Consequently, there are twenty tenths of flour for the loaves of the thanks offering, ten for the loaves of leavened bread, and ten for the matza.
הכל
(16) יָכוֹל עֲשָׂרָה שֶׁבְּמַצָּה לֹא יְהוּ כּוּלָּן אֶלָּא מִמִּין אֶחָד תַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא ז׳:י״ב} אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלוֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן סֹלֶת מֻרְבֶּכֶת וְגוֹ׳ נִמְצְאוּ שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרוֹנִים וּשְׁלִישׁ לְכׇל מִין וּמִין וְשָׁלֹשׁ חַלּוֹת לְעִשָּׂרוֹן וְנִמְצְאוּ לַחְמֵי תוֹדָה אַרְבָּעִים נוֹטֵל מֵהֶן אַרְבַּע וְנוֹתֵן לְכֹהֵן וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָלִים לַבְּעָלִים.
One might have thought that one brings ten loaves of matza, and that all of them shall be of only one type. Therefore, the verse states: “If he brings it for a thanks offering, then he shall bring with the thanks offering unleavened cakes mingled with oil, and unleavened wafers spread with oil, and cakes mingled with oil, of fine flour poached. With cakes of leavened bread he shall present his offering.” The verse indicates that one must bring three types of matza. Consequently, there are three-and-one-third of a tenth of an ephah of flour for each and every type, and three loaves to a tenth of an ephah. And consequently, there are a total of forty loaves of the thanks offering. The owner of the offering takes four of them, one loaf of each type, and gives them to the priest, and the remaining loaves are eaten by the owner and any ritually pure Jew to whom he wishes to give the loaves. This concludes the baraita.
ועדיין יש מקום לברר: יכול שמביאים עשרה לחמים של מצה בלבד, ואותם עשרה שבמצה לא יהו כולן אלא ממין אחד? לכך תלמוד לומר האמור בדין לחמי התודה ״אם על תודה יקריבנו והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן סלת מרבכת חלות בלולות בשמן״ — שחייב הוא בהבאת שלושת סוגים אלה של המצה, ובכללם הם שלושים לחמים. ומעתה נסכם: נמצאו איפוא כי שלשה עשרונים ושליש סולת ניתנים לכל מין ומין משלושת לחמי המצה הבאים בלחמי תודה. ושיעור הסולת בכל שלש חלות של מצה הריהו עולה לכלל עשרון אחד. ונמצאו איפוא כי סך כל לחמי התודה הריהו ארבעים לחמים. והבעלים נוטל מהן ארבע לחמים, אחד מכל מין, ונותן אותם לכהן, והשאר נאכלים לבעלים. עד כאן הברייתא.
One might have thought that one brings ten loaves of matza, and that all of them shall be of only one type. Therefore, the verse states: “If he brings it for a thanks offering, then he shall bring with the thanks offering unleavened cakes mingled with oil, and unleavened wafers spread with oil, and cakes mingled with oil, of fine flour poached. With cakes of leavened bread he shall present his offering.” The verse indicates that one must bring three types of matza. Consequently, there are three-and-one-third of a tenth of an ephah of flour for each and every type, and three loaves to a tenth of an ephah. And consequently, there are a total of forty loaves of the thanks offering. The owner of the offering takes four of them, one loaf of each type, and gives them to the priest, and the remaining loaves are eaten by the owner and any ritually pure Jew to whom he wishes to give the loaves. This concludes the baraita.
הכל
(17) אָמַר מָר וְהִקְרִיב מִמֶּנּוּ מִן הַמְחוּבָּר אֶלָּא מֵעַתָּה דִּכְתִיב {ויקרא ד׳:י״ט} וְאֶת כׇּל חֶלְבּוֹ יָרִים מִמֶּנּוּ הָתָם מַאי מְחוּבָּר אִיכָּא.
§ The Gemara analyzes the baraita: The Master said: “And he shall present from it,” indicates that the teruma may be taken from the loaves only when they are joined together in one place. The Gemara asks: If that is so, then concerning that which is written in the verse with regard to the sacrificial portions of the sin offering consumed on the altar: “And all the fat thereof he shall take off from it and make it smoke upon the altar” (Leviticus 4:19), there, what is there to be joined together?
מן המחובר – משמע שיהא הכל שלם המ׳ חלות שלם והתרומה דבשעת תרומה יהא הכל שלם והיינו דפריך אלא מעתה וכו׳ הכא (נמי) מאי מחובר איכא דקס״ד שהוא מנותח בשעת שנוטל החלב.
מאי מחובר איכא – פירש בקונטרס דס״ד דהאי דפריך דבתחילה היה מנתח הבשר ואחר כך נוטל האימורים וקשה דאכתי יכול להקיף או בכלי אחד כדפירש לעיל בקונטרס ונראה לפרש דפריך למה לי קרא דפשיטא דמחובר הוא.
ג ומעתה דנים בדברי ברייתא זו. אמר מר [החכם] בתחילת הברייתא כי מן הכתוב ״והקריב ממנו״ למדים אנו שאין נוטלים את התרומה מן החלות אלא מן המחובר שיהא הכל יחד בשעת התרומה. ושואלים: אלא מעתה, לפי דרך דרשה זו מקרא זה שבהקרבת אימורי החטאת, דכתיב [שנאמר] בו ״ואת כל חלבו ירים ממנו והקטיר המזבחה״ (שם ד, יט), התם מאי [שם, מה איזה] מחובר איכא [יש]? ומשיבים: אף הקרבת אימורי החטאת צריך שתהא מן המחובר, וכדברי רב
§ The Gemara analyzes the baraita: The Master said: “And he shall present from it,” indicates that the teruma may be taken from the loaves only when they are joined together in one place. The Gemara asks: If that is so, then concerning that which is written in the verse with regard to the sacrificial portions of the sin offering consumed on the altar: “And all the fat thereof he shall take off from it and make it smoke upon the altar” (Leviticus 4:19), there, what is there to be joined together?
הכל
(18) כִּדְרַב חִסְדָּא אָמַר אֲבִימִי דְּאָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר אֲבִימִי בשֶׁלֹּא יְנַתֵּחַ בָּשָׂר קוֹדֶם שֶׁיִּטּוֹל אֵימוּרִין.
The Gemara responds: The sacrificial portions of the sin offering must be sacrificed from that which is joined together, in accordance with that which Rav Ḥisda says that Avimi says, as Rav Ḥisda says that Avimi says: The priest may not cut up the meat of the offering before taking from it the sacrificial portions that are to be burned upon the altar.
חסדא שאמר בשמו של החכם אבימי, שכן אמר רב חסדא, אמר אבימי: שלא ינתח הכהן את בשר הקרבן, קודם שיטול ממנו בתחילה את האימורין. שכאשר נלקחים האימורים מן הקרבן, צריך הקרבן להיות שלם.
The Gemara responds: The sacrificial portions of the sin offering must be sacrificed from that which is joined together, in accordance with that which Rav Ḥisda says that Avimi says, as Rav Ḥisda says that Avimi says: The priest may not cut up the meat of the offering before taking from it the sacrificial portions that are to be burned upon the altar.
הכל
(19) אָמַר מָר נֶאֱמַר כָּאן תְּרוּמָה וְנֶאֱמַר בִּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר תְּרוּמָה.
§ The Master said: It is stated here, in the passage of the loaves of the thanks offering: “Teruma,” and it is stated with regard to teruma of the tithe: “Teruma.” Just as one-tenth of the tithe is separated as teruma of the tithe, so too one out of every ten loaves of the thanks offering is separated as teruma.
ד וממשיכים לדון בדברי הברייתא. אמר מר [החכם] בברייתא שהמקור לכך שתרומת לחמי התודה הריהי אחת מעשרה הוא בגזירה שווה, שכן נאמר כאן בלחמי תודה לשון ״תרומה״ וכן נאמר בתרומת מעשר לשון ״תרומה״ (״והרמות מכס לה׳ מאת אנשי המלחמה... ונתתה לאלעזר הכהן תרומת ה׳ ״. שם כח). וכשם שתרומת מעשר היא אחד מעשרה כך גם בתרומת לחמי תודה.
§ The Master said: It is stated here, in the passage of the loaves of the thanks offering: “Teruma,” and it is stated with regard to teruma of the tithe: “Teruma.” Just as one-tenth of the tithe is separated as teruma of the tithe, so too one out of every ten loaves of the thanks offering is separated as teruma.
הכל
(20) וְנֵילַף מִתְּרוּמַת {במדבר ל״א:כ״ט} מִדְיָן דָּנִין תְּרוּמָה הַנּוֹהֶגֶת לְדוֹרוֹת מִתְּרוּמָה הַנּוֹהֶגֶת לְדוֹרוֹת וְאַל תּוֹכִיחַ תְּרוּמַת מִדְיָן שֶׁאֵינָהּ נוֹהֶגֶת לְדוֹרוֹת.
The Gemara challenges: And let us derive the halakha of teruma of the loaves of the thanks offering from teruma that was taken following the war of the Jewish people against Midian, where the word teruma also appears (see Numbers 31:28–30). The measure of the teruma there was not one of ten. The Gemara responds: One derives the halakha with regard to teruma of the loaves of the thanks offering, which is practiced for all generations, from teruma of the tithe, which is also practiced for all generations. And teruma of Midian shall not serve as proof, as it is not practiced for all generations.
ושואלים: ונילף [ונלמד] דינה של תרומת לחמי תודה בגזירה שווה מתרומת מדין (התרומה שניתנה לאחר מלחמת ישראל במדיינים. במדבר לא), שאף בה נאמר לשון ״תרומה״, ושיעורה של התרומה לא היה אחד מעשרה (״והרמות מכס לה׳ מאת אנשי המלחמה היוצאים לצבא אחד נפש מחמש מאות מן האדם ומן הבקר ומן החמורים ומן הצאן. ממחציתם תקחו ונתתה לאלעזר הכהן תרומת ה׳. וממחצית בני ישראל תקח אחד אחוז מן החמישים מן האדם מן הבקר מן החמורים ומן הצאן מכל הבהמה ונתתה אותם ללויים...״. שם כח—ל)! ומשיבים: דנין (למדים בגזירה שווה) דינה של תרומה הנוהגת לדורות (כתרומת לחמי תודה) מתרומה הנוהגת לדורות (כתרומת מעשר), ואל תוכיח מתרומת מדין שאינה נוהגת לדורות, שהרי רק לשעתה נקבעה.
The Gemara challenges: And let us derive the halakha of teruma of the loaves of the thanks offering from teruma that was taken following the war of the Jewish people against Midian, where the word teruma also appears (see Numbers 31:28–30). The measure of the teruma there was not one of ten. The Gemara responds: One derives the halakha with regard to teruma of the loaves of the thanks offering, which is practiced for all generations, from teruma of the tithe, which is also practiced for all generations. And teruma of Midian shall not serve as proof, as it is not practiced for all generations.
הכל
(21) וְנֵילַף מִתְּרוּמַת {במדבר ט״ו:כ׳} חַלָּה תָּנָא דְּבֵי ר׳ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דָּנִין דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ מִמֶּנּוּ (תְּרוּמַת ה׳ מְדַבֵּר שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ תְּרוּמָה לַה׳) לְאַפּוֹקֵי תְּרוּמַת חַלָּה דְּלֹא נֶאֱמַר בּוֹ מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה לַה׳.
The Gemara challenges: And let us derive the halakha of teruma of the loaves of the thanks offering from teruma of ḥalla, i.e., the portion of dough given to the priest, as the verse refers to it as a teruma (see Numbers 15:19–20). That measure is one in twenty-four. The Gemara responds: The school of Rabbi Yishmael taught that one derives a matter, i.e., teruma of the loaves of the thanks offering, of which it is stated: “From it a teruma unto the Lord” (Leviticus 7:14), from a matter, i.e., teruma of the tithe, of which it is stated: “From it a teruma for the Lord” (Numbers 18:26). This serves to exclude teruma of ḥalla, of which it is not stated: From it a teruma for the Lord.
תרומת חלה – דקיי״ל אחד מכ״ד.
(בכורים) [תרומת חלה] – לא כתיב בהו ממנו אבל לחמי תודה ותרומת מעשר כתיב בהו ממנו.
ושואלים עוד: ונילף [ונלמד] דינה של תרומת לחמי תודה מתרומת (הפרשת) חלה, שאף בה נאמרה הלשון ״תרומה״ (״והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה׳. ראשית עריסותיכם תרימו תרומה כתרומת גורן כן תרימו אותה״, במדבר טו, יט—כ), ושיעורה של החלה הינו אחד מעשרים וארבעה! ומשיבים: תנא דבי [שנה החכם של בית] מדרשו של ר׳ ישמעאל בהסבר הדברים: דנין דינו של דבר שנאמר בו הלשון ״ממנו תרומת ה׳ ״(כנאמר בלחמי תודה, ״והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה׳ ״) מדינו של דבר שנאמר אף בו הלשון ״ממנו תרומה לה׳ ״(כנאמר בתרומת מעשר ״והרמותם ממנו תרומת ה׳ מעשר מן המעשר״). לאפוקי [להוציא, למעט] תרומת חלה שאין למדים ממנה בגזירה שווה לדינם של לחמי תודה, שכן לא נאמר בו ״ממנו תרומה לה׳ ״.
The Gemara challenges: And let us derive the halakha of teruma of the loaves of the thanks offering from teruma of ḥalla, i.e., the portion of dough given to the priest, as the verse refers to it as a teruma (see Numbers 15:19–20). That measure is one in twenty-four. The Gemara responds: The school of Rabbi Yishmael taught that one derives a matter, i.e., teruma of the loaves of the thanks offering, of which it is stated: “From it a teruma unto the Lord” (Leviticus 7:14), from a matter, i.e., teruma of the tithe, of which it is stated: “From it a teruma for the Lord” (Numbers 18:26). This serves to exclude teruma of ḥalla, of which it is not stated: From it a teruma for the Lord.
הכל
(22) בָּעֵי רָבָא תְּרוּמַת לַחְמֵי תוֹדָה חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִיתָה וָחוֹמֶשׁ אוֹ אֵין חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִיתָה וָחוֹמֶשׁ.
§ Rava raises a dilemma: With regard to teruma of the loaves of the thanks offering, is a non-priest who intentionally partakes of it liable to receive death at the hand of Heaven, as is the halakha concerning a non-priest who intentionally consumes teruma of the tithe? And similarly, is a non-priest who unwittingly partakes of teruma of the loaves of the thanks offering liable to pay the value of what he consumed as well as an additional one-fifth of that value, as is the halakha concerning a non-priest who partakes of teruma of the tithe unwittingly (see Leviticus 22:9, 14)? Or is one not liable to receive death at the hand of Heaven or to pay an additional one-fifth for their consumption?
ה לאחר שראינו כי דיני תרומת לחמי תודה נלמדים מתרומת מעשר, דנים בענין זה. בעי [שאל] רבא: מי שאינם כהנים (״זרים״) שאכלו במזיד תרומת לחמי תודה האם חייבין הם עליהן (על אכילתם) מיתה בידי שמים, וכדין הזר האוכל תרומת מעשר? ובדומה לכך, שאל רבא: זרים שאכלו תרומת לחמי תודה בשוגג, האם חייבים הם על כך בתשלום קרן וחומש (חמישית) כדרך שחייבים הם על אכילת תרומת מעשר. או שמא אין חייבין הם עליהן לא מיתה האוכלים אותם במזיד, ולא תשלום חומש.
§ Rava raises a dilemma: With regard to teruma of the loaves of the thanks offering, is a non-priest who intentionally partakes of it liable to receive death at the hand of Heaven, as is the halakha concerning a non-priest who intentionally consumes teruma of the tithe? And similarly, is a non-priest who unwittingly partakes of teruma of the loaves of the thanks offering liable to pay the value of what he consumed as well as an additional one-fifth of that value, as is the halakha concerning a non-priest who partakes of teruma of the tithe unwittingly (see Leviticus 22:9, 14)? Or is one not liable to receive death at the hand of Heaven or to pay an additional one-fifth for their consumption?
הכל
(23) כֵּיוָן דְּאִיתַּקַּשׁ לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר כִּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר דָּמֵי אוֹ דִלְמָא {ויקרא כ״ב:י״ד} בּוֹ וַחֲמִשִּׁיתוֹ מִיעֵט רַחֲמָנָא.
Rava elaborates: Since teruma of the loaves of the thanks offering is compared to teruma of the tithe, perhaps it is considered like teruma of the tithe, and the same penalties are incurred. Or perhaps, since the verse uses restrictive terms with regard to teruma of the tithe, as the verse states of one who intentionally partakes of it: “They shall die due to it” (Leviticus 22:9), and the verse states with regard to one who unwittingly partakes of it: “Then he shall put its fifth-part unto it” (Leviticus 22:14), the Merciful One restricted this halakha specifically to the case of teruma of the tithe.
כתרומת מעשר דמי – דתרומה מעליא היא וחייב.
או דלמא – מיעט רחמנא גבי תרומת תבואה ומתו בו כי יחללוהו בו חייב מיתה ולא בתרומה אחרת.
וחמישיתו – ואת אשר חטא מן הקדש ישלם וחמישיתו יוסיף עליו חמישיתו דהאי ולא חמישיתו דאחרינא.
ומסביר רבא את צדדי בעייתו: כיון דאיתקש [שהוקשה, הושוותה] תרומת לחמי תודה לתרומת מעשר — לכל ענין הוקש וכתרומת מעשר דמי [נחשב] הדבר. ועל אכילתם חייבים הזרים במיתה או בתשלומים. או דלמא [שמא] כיון שנאמר באכילת תרומה על ידי זר במזיד ״ומתו בו כי יחללוהו״ (ויקרא כב, ט), וכן נאמר באכילת תרומה על ידי זר בשוגג ״ואיש כי יאכל קודש בשגגה ויסף חמישיתו עליו״ (שם יד). והמלים ״בו״ האמור באכילת מזיד ו״חמשיתו״ האמור באכילת שגגה הן לשונות מיעוט, ושמא מיעט רחמנא [הכתוב], שרק בתרומת מעשר קיים דין זה, ולא בתרומת לחמי תודה?
Rava elaborates: Since teruma of the loaves of the thanks offering is compared to teruma of the tithe, perhaps it is considered like teruma of the tithe, and the same penalties are incurred. Or perhaps, since the verse uses restrictive terms with regard to teruma of the tithe, as the verse states of one who intentionally partakes of it: “They shall die due to it” (Leviticus 22:9), and the verse states with regard to one who unwittingly partakes of it: “Then he shall put its fifth-part unto it” (Leviticus 22:14), the Merciful One restricted this halakha specifically to the case of teruma of the tithe.
הכל
(24) מְדַמַּעַת אוֹ אֵינָהּ מְדַמַּעַת גתֵּיקוּ.
Rava raises another dilemma based on the comparison of teruma of the loaves of the thanks offering and teruma of the tithe: Does teruma of the loaves of the thanks offering that fell into non-sacred produce render the mixture forbidden, as is the halakha concerning teruma of the tithe? Or does the comparison of teruma of the loaves to teruma of the tithe apply only with regard to the proper measure, and it does not render the mixture forbidden? The Gemara comments: These dilemmas shall stand unresolved.
ועוד יש לשאול מתוך השוואת תרומת לחמי תודה לתרומת מעשר: האם תרומת לחמי תודה שנפלה לפירות של חולין מדמעת (אוסרת בתערובת) את כל הפירות, וכדינה של התרומה. או שמא לא הושוותה לתרומה אלא לענין שיעורה, ובשאר דיניה אין היא כתרומה, ולכך אינה מדמעת את תערובתה. אף שאלה זו לא נפתרה, ותיקו [תעמוד] במקומה, ללא תשובה.
Rava raises another dilemma based on the comparison of teruma of the loaves of the thanks offering and teruma of the tithe: Does teruma of the loaves of the thanks offering that fell into non-sacred produce render the mixture forbidden, as is the halakha concerning teruma of the tithe? Or does the comparison of teruma of the loaves to teruma of the tithe apply only with regard to the proper measure, and it does not render the mixture forbidden? The Gemara comments: These dilemmas shall stand unresolved.
הכל
(25) אָמַר מָר ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר תִּהְיֶינָה מַאי תַּלְמוּדָא
§ The Master said in the baraita: The verse states: “They shall be,” indicating that each leavened loaf must come from a tenth of an ephah, so that the loaves of matza of the thanks offering are prepared from ten tenths of an ephah. The Gemara asks: What is the biblical derivation for this? How is this derived from “they shall be”?
ו ומבררים עוד את דברי הברייתא. אמר מר [החכם] בברייתא: שמא תאמר שכשם ששתי הלחם באים משני עשרונים קמח, אף חלות החמץ של לחמי התודה תבאנה משני עשרונים, ולא מעשרה עשרונים? לכך תלמוד לומר ״תהיינה״, שחלות החמץ תבאנה מעשרה עשרונים. ושואלים: מאי תלמודא [מה הלימוד], כיצד נלמד הדבר מהלשון ״תהיינה״?
§ The Master said in the baraita: The verse states: “They shall be,” indicating that each leavened loaf must come from a tenth of an ephah, so that the loaves of matza of the thanks offering are prepared from ten tenths of an ephah. The Gemara asks: What is the biblical derivation for this? How is this derived from “they shall be”?
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.