לא מיבעיא לי – דכהן גבי אמורין כזר דמי:
(1) 
לָא קָא מִיבַּעְיָא לִי כִּי קָא מִבַּעְיָא לִי לָאו דְּכָלִיל תִּהְיֶה מַאי.
לָא קָא מִיבַּעְיָא לִי כִּי קָא מִבַּעְיָא לִי לָאו דְּכָלִיל תִּהְיֶה מַאי.I do not raise the dilemma. When I raise the dilemma, it is with regard to the prohibition of: “Shall be offered in its entirety; it shall not be eaten.” What is the halakha? Is this prohibition applicable only to the meal offering of a priest mentioned in the verse, or does it apply to a priest who eats from the sacrificial portions as well?
לא קא מבעיא לי – דודאי חייב שהרי זר הוא אצלה.
כי קא מבעיא לי לאו דכליל תהיה – מי קאי נמי אכל הנקטרים או דלמא אמנחות לחודייהו.
כי קמיבעיא לאו דכליל תהיה – בכהן שאכל את אימורין מזבח של כהן מי הוי חייב משום לאו דכליל תהיה כמו כהן שאכל מנחת כהן שחייב משום כליל תהיה. מ״ר ז״ל.
לאו דזרות לא קמבעיא לי, אי חייב עלייהו משום וכל זר לא יאכל קדש דודאי חייב שהרי הוא זר אצלה. כי קא מבעיא לי לאו דכליל תהיה, מי קאי אבל תקטיר או דילמא אמנחות לחודייהו קאי, ל״ה:
ויש להקשות אמאי אית ליה למבעי אי כליל תהיה שאמר על מנחה ליקו נמי אאימורין, ואין לומר דמספקא ליה (משו׳) דכליל תהיה קאי לאמורין משום דנליף להו ממנחה במה מצינו מה מנחה דהקטרה אית ליה לאו לאוכלה משום כליל תהיה כמו כן באמורין שנקטרין ליקו עלייהו בלאו, דז״א, חדא דאין מזהירין מן הדין, ועוד כיון דלקי באמורין משום זר לא יאכל קדש לא מהדרינן לאשכוחי לאוי יתירי כדאמ׳ בפ׳ כל שעה כל היכא דאיכא למדרש דרשי׳ ולא מוקמינן בלאוי יתירי, ומ״מ יש לתרץ כדפי׳ (בריש) דלא הוו לאוי יתירי אלא כשהלאו היפך הדרש. אך מ״מ קשה דאין זה כי אם מה מצינו ולא היקשא, ועוד קשיא אמאי לא בעי כמו כן אי לקי במנחה משום כל זר לא יאכל קדש אי לא כמו דבעי אי לקי אאמורין משום כליל תהיה:
ויש לתרץ הני תרי קושיי חדא בחברתה. משום דמהאי טעמא דלא בעי אי לקי במנחה משום לא יאכל קדש קא בעי אי לקי באמורין משום כליל תהיה, שהרי פשיטא ליה דמנחה איתא בלאו דכל זר לא יאכל קדש שהרי הוא זר אצלה כמו לאמורין ובכלל הלאו מנחה כמו אמורין ומשום האי טעמא דכל זר לא יאכל קדש קאי אמנחה כמו אמורין מבעיא ליה אי לקי אאמורין משום כליל תהיה שהרי אלמלי לא לקי אמנחה משום לא יאכל קדש אלא דליקו קדש אאמורין ולא אמנחה לא הוה מבעיא ליה אי לקי אאמורין משום כליל תהיה משום דהא דלאו דכל זר לא יאכל קדש קאי אאמורין לבד ולאו דכליל אמנחה לבד דכל חד מינייהו איתני להו באפי נפשיה אבל כיון דאשכחן דלאו דכל זר לא יאכל קדש קאי אמנחה כמו אאמורין, אית לן למימר דלאו דכליל תהיה קאי נמי אאמורין כמו אמנחה, דאין סברא לומר דלילקי אמנחה משום תרי לאוי ובאמורין לא ללקי אלא חדא, {א״ה חסר כאן וחבל על דאבדין}:
ויש להקשות אמאי אית ליה למבעי אי כליל תהיה שאמר על מנחה ליקו נמי אאימורין, ואין לומר דמספקא ליה (משו׳) דכליל תהיה קאי לאמורין משום דנליף להו ממנחה במה מצינו מה מנחה דהקטרה אית ליה לאו לאוכלה משום כליל תהיה כמו כן באמורין שנקטרין ליקו עלייהו בלאו, דז״א, חדא דאין מזהירין מן הדין, ועוד כיון דלקי באמורין משום זר לא יאכל קדש לא מהדרינן לאשכוחי לאוי יתירי כדאמ׳ בפ׳ כל שעה כל היכא דאיכא למדרש דרשי׳ ולא מוקמינן בלאוי יתירי, ומ״מ יש לתרץ כדפי׳ (בריש) דלא הוו לאוי יתירי אלא כשהלאו היפך הדרש. אך מ״מ קשה דאין זה כי אם מה מצינו ולא היקשא, ועוד קשיא אמאי לא בעי כמו כן אי לקי במנחה משום כל זר לא יאכל קדש אי לא כמו דבעי אי לקי אאמורין משום כליל תהיה:
ויש לתרץ הני תרי קושיי חדא בחברתה. משום דמהאי טעמא דלא בעי אי לקי במנחה משום לא יאכל קדש קא בעי אי לקי באמורין משום כליל תהיה, שהרי פשיטא ליה דמנחה איתא בלאו דכל זר לא יאכל קדש שהרי הוא זר אצלה כמו לאמורין ובכלל הלאו מנחה כמו אמורין ומשום האי טעמא דכל זר לא יאכל קדש קאי אמנחה כמו אמורין מבעיא ליה אי לקי אאמורין משום כליל תהיה שהרי אלמלי לא לקי אמנחה משום לא יאכל קדש אלא דליקו קדש אאמורין ולא אמנחה לא הוה מבעיא ליה אי לקי אאמורין משום כליל תהיה משום דהא דלאו דכל זר לא יאכל קדש קאי אאמורין לבד ולאו דכליל אמנחה לבד דכל חד מינייהו איתני להו באפי נפשיה אבל כיון דאשכחן דלאו דכל זר לא יאכל קדש קאי אמנחה כמו אאמורין, אית לן למימר דלאו דכליל תהיה קאי נמי אאמורין כמו אמנחה, דאין סברא לומר דלילקי אמנחה משום תרי לאוי ובאמורין לא ללקי אלא חדא, {א״ה חסר כאן וחבל על דאבדין}:
לא קא מיבעיא [לא נשאלה, נסתפקה] לי, שברור הוא שהוא נחשב כזר לאכילה זו. ומוסיף רבינא ומסביר: כי קא מבעיא [כאשר נשאלה] לי שאלתי, הרי זה ביחס לאיסור לאו של ״כליל תהיה לא תאכל״ (ויקרא ו, טז) הנאמר במנחת חביתין, מאי [מה] דינו של כהן זה, האם אף שאיסור זה נאמר במנחת חביתין, יהא כן הדין אף באכילת אימורים מן הקרבן, או מאחר שלא נאמר בהם איסור זה, לא יעבור עליו הכהן.
I do not raise the dilemma. When I raise the dilemma, it is with regard to the prohibition of: “Shall be offered in its entirety; it shall not be eaten.” What is the halakha? Is this prohibition applicable only to the meal offering of a priest mentioned in the verse, or does it apply to a priest who eats from the sacrificial portions as well?
הכל
(2) אָמַר רַב אַהֲרֹן לְרָבִינָא ת״ש תָּא שְׁמַע דְּתַנְיָא אר״א רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר כֹּל שֶׁהוּא {ויקרא ו׳:ט״ז} בְּכָלִיל תִּהְיֶה לִיתֵּן לֹא תַעֲשֶׂה עַל אֲכִילָתוֹ.:
Rav Aharon said to Ravina: Come and hear an answer to this question from that which is taught in a baraita: Rabbi Eliezer says: With regard to every sacrificial item, not just the meal offering of a priest, such as the sacrificial portions, which is included in the category of “shall be offered in its entirety” that requires it to be burned, the verse serves to impose a prohibition against eating it.
אמר רב אהרן לרבינא: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לשאלתך ממה דתניא [ששנויה ברייתא], ר׳ אליעזר אומר: כל דבר בקדשים (ולא רק במנחת כהן) שהוא במצות ״כליל תהיה״ (שמצוה לשורפו), וכגון האימורים שדינם לשריפה, בא הכתוב ליתן בו אף איסור לא תעשה על אכילתו.
Rav Aharon said to Ravina: Come and hear an answer to this question from that which is taught in a baraita: Rabbi Eliezer says: With regard to every sacrificial item, not just the meal offering of a priest, such as the sacrificial portions, which is included in the category of “shall be offered in its entirety” that requires it to be burned, the verse serves to impose a prohibition against eating it.
הכל
(3) מתני׳ מַתְנִיתִין : במִנְחַת כֹּהֲנִים גוּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ דוּמִנְחַת נְסָכִים לַמִּזְבֵּחַ וְאֵין בָּהֶן לַכֹּהֲנִים וּבָזֶה יִפָּה כֹּחַ מִזְבֵּחַ מִכֹּחַ הַכֹּהֲנִים השְׁתֵּי הַלֶּחֶם ווְלֶחֶם הַפָּנִים נֶאֱכָלִין לַכֹּהֲנִים וְאֵין בָּהֶם לַמִּזְבֵּחַ וּבָזֶה יִפָּה כֹּחַ הַכֹּהֲנִים מִכֹּחַ הַמִּזְבֵּחַ.:
MISHNA: The meal offering of priests, the meal offering of the anointed priest, i.e., the High Priest, and the meal offering brought with libations that accompany burnt offerings and peace offerings are burned in their entirety on the altar, and there is no part of them for the priests. And in the case of those offerings, the power of the altar is greater than the power of the priests. The two loaves, i.e., the public offering on Shavuot of two loaves baked from new wheat, and the shewbread, i.e., the twelve loaves that were placed on the sacred Table in the Sanctuary each Shabbat, are eaten by the priests, and there is no part of them burned on the altar. And in the case of those offerings, the power of the priests is greater than the power of the altar.
ובזה יפה כח כהנים מכח המזבח – אע״ג דאיכא כבשים בהדי לחם ובזיכי לבונה בהדי לחם הפנים מגופו מיהא ליכא למזבח.
א משנה כל מנחת כהנים, של חובה או של נדבה, ובמנחת חינוך (מנחתו של הכהן ביום בו הוא נחנך לעבודה במקדש), ומנחת כהן משיח (״מנחת חביתין״, אותה מקריב הכהן הגדול בכל יום), ומנחת נסכים (שמביאים עמה יין לנסך), הבאה עם קרבנות שונים — כל אלה עולות כולן למזבח בלא שנקמצות תחילה, ואין בהן דבר כלשהו הניתן לכהנים. ובזה (בסוג קדשים זה) יפה (חזק) כח המזבח שמוקטרים עליו כל אלה, מכח הכהנים שאין להם דבר בקדשים הללו. ואילו שתי הלחם המובאים בחג השבועות, ולחם הפנים אותם עורכים בכל שבת על שולחן הזהב הנמצא בהיכל, נאכלין לכהנים בלבד, ואין בהם למזבח כל חלק, שאין דבר מהם העולה על המזבח להקטרה. ובזה יפה (חזק) הוא כח הכהנים מכח המזבח.
MISHNA: The meal offering of priests, the meal offering of the anointed priest, i.e., the High Priest, and the meal offering brought with libations that accompany burnt offerings and peace offerings are burned in their entirety on the altar, and there is no part of them for the priests. And in the case of those offerings, the power of the altar is greater than the power of the priests. The two loaves, i.e., the public offering on Shavuot of two loaves baked from new wheat, and the shewbread, i.e., the twelve loaves that were placed on the sacred Table in the Sanctuary each Shabbat, are eaten by the priests, and there is no part of them burned on the altar. And in the case of those offerings, the power of the priests is greater than the power of the altar.
הכל
(4) גמ׳ גְּמָרָא : וְתוּ לֵיכָּא וְהָא אִיכָּא עוֹלָה אִיכָּא עוֹרָהּ לַכֹּהֲנִים וְהָא אִיכָּא עוֹלַת הָעוֹף אִיכָּא מוּרְאָה וְנוֹצָה וְהָא אִיכָּא נְסָכִים לְשִׁיתִין אָזְלִי.
GEMARA: The Gemara asks: And are there no additional cases of sacrificial items that are completely placed on the altar, with none of their parts given to the priests? But isn’t there the burnt offering, which is completely burned on the altar? The Gemara answers: There is the burnt offering’s hide, which is given to the priests. The Gemara asks: But isn’t there the bird sacrificed as a burnt offering, whose skin is not given to the priests? The Gemara answers: There is the bird burnt offering’s crop and its feathers, which are not burned upon the altar. The Gemara asks: But aren’t there wine libations, which are completely poured onto the altar? The Gemara answers: The libations go to the drainpipes, and pouring the wine into the drainpipes is not considered placing it upon the altar.
ותו ליכא – מידי דכוליה למזבח דקתני מתני׳ בזה יפה כח המזבח.
איכא מוראה ונוצה – שאין ניתנין על המזבח אלא אצל המזבח.
לשיתין אזלי – שהיה לול קטן במזבח ובו יורד היין לשיתין במס׳ סוכה בפ׳ החליל.
ותו ליכא – דליהוי כולה למזבח.
הא איכא עולה – דהויא כולה למזבח.
עורה לכהנים – ולא חשיב כולה למזבח.
מוראה ונוצה – דלא קריבי במזבח.
לשיתין אזלי – ולא לאשים והאי לא חשיב למזבח.
והאיכא עולה – וא״ת והאיכא לבונה דאמרינן בפרק בתרא (לקמן קו:) האומר הרי עלי למזבח יביא לבונה שאין לך דבר שקרב כולו למזבח אלא לבונה וי״ל דלא מיירי הכא אלא במידי דחזי לאכילה ולהכי לא חשיב נמי עצים לרבי.
ב גמרא ותוהים: ותו [ועוד] קדשים אחרים מלבד אלה המוזכרים במשנתנו שעולים כולם למזבח ואין לכהנים חלק בהם ליכא [אין]? והא איכא [והרי יש] קרבן העולה, שהריהו קרב כולו על המזבח! ומשיבים: מכל מקום איכא [יש] עורה של הבהמה שניתן לכהנים ואינה עולה איפוא כולה על המזבח. ושואלים עוד: והא איכא [והרי יש] קרבן עולת העוף שעולה כולו על המזבח, ואין עורו ניתן לכהנים! ומשיבים: איכא [יש] מוראה (הזפק) ונוצה שעליה, שאינן קרבות על המזבח. ושואלים עוד: והא איכא [והרי יש] נסכים של יין, אותם מנסכים על המזבח כולם, ואין נותנים מהם כלל לכהנים! ומשיבים: הנסכים אינם מוקרבים על המזבח, אלא לשיתין (חללים שמתחת למזבח) הריהם אזלי [הולכים], ושואלים עוד:
GEMARA: The Gemara asks: And are there no additional cases of sacrificial items that are completely placed on the altar, with none of their parts given to the priests? But isn’t there the burnt offering, which is completely burned on the altar? The Gemara answers: There is the burnt offering’s hide, which is given to the priests. The Gemara asks: But isn’t there the bird sacrificed as a burnt offering, whose skin is not given to the priests? The Gemara answers: There is the bird burnt offering’s crop and its feathers, which are not burned upon the altar. The Gemara asks: But aren’t there wine libations, which are completely poured onto the altar? The Gemara answers: The libations go to the drainpipes, and pouring the wine into the drainpipes is not considered placing it upon the altar.
הכל
(5) וּמַאי בָּזוֹ לְאַפּוֹקֵי מִדִּשְׁמוּאֵל דְּאָמַר שְׁמוּאֵל הַמִּתְנַדֵּב יַיִן מְבִיאוֹ וּמְזַלְּפוֹ עַל גַּבֵּי אִישִּׁים קמ״ל קָא מַשְׁמַע לַן זדִּלְשִׁיתִין אָזְלִי.
The Gemara asks: And what is meant when the mishna emphasizes: And in the case of those offerings, the power of the altar is greater than the power of the priests, indicating that there are other items that one might have thought are burned entirely on the altar as well? The Gemara answers: The mishna’s wording serves to exclude the opinion of Shmuel, as Shmuel said: One who donates wine brings it and pours it over the fires of the altar, such that it is offered in the manner of an animal offering and not as a libation. Therefore, the mishna’s wording teaches us that wine donated in this manner goes to the drainpipes, unlike according to the opinion of Shmuel that it is entirely burned.
מאי בזו – יפה כח דקתני במתני׳ למה ליה למתנייה כלל פשיטא דהא לא מספקי לן כלל מידי דאצטריך מתני׳ למעוטי דהא כל הנאכלים כתיבי בקרא.
המתנדב יין – בלא קרבן.
מזלפו על גב האשים – על האש דהשתא הוי כוליה למזבח קמ״ל דלא הוי כוליה למזבח אלא מנסכו כשאר נסכים ויורדין לשיתין.
ומאי בזה – דמשמע בזה למזבח ולא אחר.
לאפוקי מדשמואל דאמר מזלפה לאשים – דהוה למזבח וקאמר דזה באה כולה למזבח ולא יין ומתניתין דקתני בזה יפה כח מזבח דאתי כולה למזבח ולא אחר.
לאפוקי מדשמואל כו׳ – עיקר מילתא בפרק התדיר (לקמן צא:) ופריך עלה טובא והא דלא פריך מהכא לפי שאינו אלא מייתור משנה ומהאי טעמא נמי לא מייתי התם סייעתא מהכא אההיא דשמואל והתם מוכח טעמא דשמואל משום דבר שאין מתכוין.
ומאי [ומה] באה ללמדנו הלשון המדגישה כי ״בזו יפה כח מזבח מכח הכהנים״, שניתן להסיק ממנה כי יש דבר אחר, שהיה מקום לומר בו שאף הוא ניתן כולו למזבח ואינו ניתן לכהנים? ומסבירים: הרי זה בא לאפוקי [להוציא, לשלול] מדברי שמואל, שכן אמר שמואל: המתנדב יין (בלא קרבן) לבית המקדש, מה יעשה בו? הריהו מביאו למקדש, ומזלפו על גבי אישים (אש המזבח), ולדעת שמואל יש עוד מקרה בו דבר ניתן כולו למזבח ואין לכהנים חלק בו. לכך קא משמע לן [הוא, התנא במשנתנו, משמיע לנו] שרק בשלושת המקרים הללו כך הדין, והמתנדב יין, אותם נסכי יין לשיתין אזלי [הולכים] ולא על המזבח.
The Gemara asks: And what is meant when the mishna emphasizes: And in the case of those offerings, the power of the altar is greater than the power of the priests, indicating that there are other items that one might have thought are burned entirely on the altar as well? The Gemara answers: The mishna’s wording serves to exclude the opinion of Shmuel, as Shmuel said: One who donates wine brings it and pours it over the fires of the altar, such that it is offered in the manner of an animal offering and not as a libation. Therefore, the mishna’s wording teaches us that wine donated in this manner goes to the drainpipes, unlike according to the opinion of Shmuel that it is entirely burned.
הכל
(6) מְסַיַּיע לֵיהּ לִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר שְׁמוּאֵל חהַמִּתְנַדֵּב שֶׁמֶן קוֹמְצוֹ וּשְׁיָרָיו נֶאֱכָלִין.:
The Gemara adds: With regard to another ruling, the mishna supports a different statement of Shmuel. As Shmuel said: One who donates oil to the Temple removes a handful and sacrifices it on the altar, and its remainder is eaten by the priests. Shmuel’s ruling is in accordance with the mishna, which does not list a donation of oil as one of the offerings given completely to the altar.
מסייע – מתני׳ לאידך מילתא דשמואל דאמר שמואל המתנדב שמן קומצו ומקטיר הקומץ.
ושיריו נאכלין – דלא הוי כוליה למזבח ושאני ליה לשמואל בין שמן דמצי קמיץ ובין יין דלא מצי קמיץ.
מסייעא לשמואל קומצו – וקומצו אזיל למזבח ושיריו לכהנים דבזה יפה כח שניהם והיינו דקתני מתניתין בזה יפה כח מזבח לאפוקי שמן דיפה בו כח שניהן.
ומוסיפים: ואולם יש במשנתנו גם דין שמסייע ליה [לו] לשמואל, בהלכה אחרת שאמר, שכן אמר שמואל: המתנדב שמן לבית המקדש, מה יעשה בו? הריהו קומצו, ומקריב קומץ זה על המזבח, ושיריו של השמן נאכלין לכהנים. וממשמעות דברי משנתנו יש להוכיח כי אף בנדבת שמן אין כולו קרב על המזבח, אלא רק חלק ממנו, והשאר ניתן לכהנים.
The Gemara adds: With regard to another ruling, the mishna supports a different statement of Shmuel. As Shmuel said: One who donates oil to the Temple removes a handful and sacrifices it on the altar, and its remainder is eaten by the priests. Shmuel’s ruling is in accordance with the mishna, which does not list a donation of oil as one of the offerings given completely to the altar.
הכל
(7) שְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים.: וְתוּ לֵיכָּא וְהָא אִיכָּא חַטַּאת הָעוֹף אִיכָּא דָּמָהּ.
§ According to the mishna, with regard to the two loaves and the shewbread, the power of the priests is greater than the power of the altar. The Gemara asks: And are there no more cases of sacrificial items that are given completely to the priests, with none of their parts placed upon the altar? But isn’t there the bird sacrificed as a sin offering, which is eaten entirely by the priests, and none of it is placed upon the altar? The Gemara answers: There is its blood, which is sprinkled upon the altar.
ג שנינו במשנתנו כי בשתי הלחם ובלחם הפנים יפה כח כהנים מכח מזבח, שבאלה הכל ניתן לכהנים, ואין למזבח כל חלק בהם. ותוהים: ותו [ועוד] קדשים אחרים שניתנים כולם לכהנים ואין למזבח חלק בהם ליכא [אין]? והא איכא [והרי יש] קרבן חטאת העוף, שכולו נאכל לכהנים, ואין למזבח כל חלק בו! ומשיבים: אין קרבן חטאת העוף נחשב כמי שאין למזבח חלק בו, שכן איכא [יש] למזבח את דמה של חטאת זו שמזים אותם על המזבח.
§ According to the mishna, with regard to the two loaves and the shewbread, the power of the priests is greater than the power of the altar. The Gemara asks: And are there no more cases of sacrificial items that are given completely to the priests, with none of their parts placed upon the altar? But isn’t there the bird sacrificed as a sin offering, which is eaten entirely by the priests, and none of it is placed upon the altar? The Gemara answers: There is its blood, which is sprinkled upon the altar.
הכל
(8) וְהָאִיכָּא לוֹג שֶׁמֶן שֶׁל מְצוֹרָע אִיכָּא מַתְּנוֹתָיו.
The Gemara asks: But isn’t there the log of oil of a leper that he brings on the day that he becomes ritually clean, which is given completely to the priests? The Gemara answers: It is not given completely to the priests, as there are its placements, when oil is sprinkled seven times “before the Lord” (Leviticus 14:16), and applied to the leper’s right ear, thumb, and big toe (see Leviticus 14:17).
והאיכא לוג שמן של מצורע – דכוליה לכהנים.
מתנות – על הפרכת דכתיב והזה מן השמן באצבעו [שבע פעמים לפני ה׳].
איכא מתנות – פירוש מתנות על הפרוכת ולא משמע כן בהקומץ רבה לעיל (דף כז:) דאמר שבע הזאות שבפנים ושבמצורע מכלל דשל מצורע לא הוי בפנים ועוד תנן בסוף נגעים בא לו אצל מצורע לשער נקנור נתן מן הדם על תנוך נטל מלוג השמן ויצק וטבל והזה ז׳ פעמים כנגד בית קדשי הקדשים כו׳ בא לו אצל מצורע כו׳ מדלא קתני בא לו להיכל משמע שבעזרה עומד ומדהדר תני בא לו אצל מצורע משמע שלא היה עומד בשער ניקנור.
ושואלים עוד: והאיכא [והרי יש] לוג שמן של המצורע המובא ביום טהרתו, שניתן לכהנים, ולא למזבח! ומשיבים: אין כולו ניתן לכהנים, שכן איכא [יש] בתחילה מתנותיו (הנתינות) שניתנות מהשמן כשבע הזאות ״לפני ה׳ ״ (ויקרא יד, טז), ולאחר מכן מיתר השמן נותן הכהן על תנוך אוזנו הימנית של המיטהר ועל בוהן ידו הימנית ועל בוהן רגלו הימנית (שם יז).
The Gemara asks: But isn’t there the log of oil of a leper that he brings on the day that he becomes ritually clean, which is given completely to the priests? The Gemara answers: It is not given completely to the priests, as there are its placements, when oil is sprinkled seven times “before the Lord” (Leviticus 14:16), and applied to the leper’s right ear, thumb, and big toe (see Leviticus 14:17).
הכל
(9) וּמַאי בָּזוֹ לְאַפּוֹקֵי מִמַּאן דְּאָמַר שְׁתֵּי הַלֶּחֶם הַבָּאוֹת בִּפְנֵי עַצְמָן לִשְׂרֵיפָה אָתְיָין קָמַשְׁמַע לַן דְּבָזוֹ יִפָּה כֹּחַ כֹּהֲנִים לְעוֹלָם.:
The Gemara asks: And what is meant when the mishna emphasizes: And in the case of those offerings, the power of the priests is greater than the power of the altar? The Gemara answers: This wording serves to exclude the opinion of the one who says: The two loaves that are brought by themselves, unaccompanied by the requisite two lambs, may not be offered, and instead of being eaten they go to be burned. By emphasizing that the two loaves and the shewbread are eaten by the priests and not placed on the altar, the mishna teaches us that in this case, the power of the priests is always greater, even if the two lambs are not offered with the two loaves.
שתי הלחם הבאות בפני עצמן בשאין להם כבשים – (ואפי׳ הכי)1 לעולם של כהנים הם:
לאפוקי ממאן דאמר בפרק התכלת לשרפה אתיין:
1. נראה דצ״ל קמ״ל דלעולם של כהנים הם ואפי׳ בכה״ג ולאפוקי ממ״ד וכו׳.
לאפוקי ממאן דאמר – בפ׳ התכלת שתי הלחם הבאות בפני עצמן כשאין להם כבשים לשריפה אתיין ולא לאכילה קמ״ל דבזו יפה כח כהנים לעולם.
לאפוקי ממאן דאמר שתי הלחם הבאות בפני עצמן – (מי שיתנדב שתי לחם לשני הלחם בלא שני כבשים אפילו הכי של כהנים הן ולא אתו (לשירים) לשריפה. ע״א שתי הלחם הבאות בפני עצמן) כגון שלא היו כבשים שנאבדו וקאמרי לעיל בפרק התכלת (דף מו) יונפו ותעובר צורתן ויצאו לבית השריפה ופליגי אמוראי התם דאיכא למ״ד לאכילה הויין ואיכא למ״ד לשריפה אתיין כ״ש. ע״א לאפוקי ממ״ד מדר״ע דאמר שתי הלחם הבאות בפני עצמן בלא כבשים וכו׳ דסבר הכבשים אין מעכבין את הלחם.
קמ״ל – בזו בשתי הלחם ובלחם הפנים יפה כח כהנים לעולם דאפילו באות בפני עצמן לעולם יפה כח כהנים ולאכילה אתיין מעיקרא (אבל אין נאכלין וטעונין צורה ולא מ״ה).
ושואלים עוד: ומאי [ומה] אם כן באה ללמדנו הלשון המדגישה כי ״בזו יפה כח הכהנים מכח מזבח״? הרי זה בא לאפוקי ממאן דאמר [להוציא, לשלול, מדעתו של מי שאומר] כי שתי הלחם הבאות בפני עצמן בלי כבשים — אינם קרבים, שכן הקרבת הכבשים מעכבת את אכילת הלחמים, ולשריפה אתיין [הולכים], לכך קמשמע לן [הוא, התנא במשנתנו, משמיע לנו] שבזו בשתי הלחם יפה כח כהנים מכח מזבח לעולם (בכל האופנים), ואף כשאין עימם כבשים — הריהם כולם לכהנים, ואין למזבח בהם כלום.
The Gemara asks: And what is meant when the mishna emphasizes: And in the case of those offerings, the power of the priests is greater than the power of the altar? The Gemara answers: This wording serves to exclude the opinion of the one who says: The two loaves that are brought by themselves, unaccompanied by the requisite two lambs, may not be offered, and instead of being eaten they go to be burned. By emphasizing that the two loaves and the shewbread are eaten by the priests and not placed on the altar, the mishna teaches us that in this case, the power of the priests is always greater, even if the two lambs are not offered with the two loaves.
הכל
(10) מתני׳ מַתְנִיתִין : כׇּל הַמְּנָחוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בִּכְלִי טְעוּנוֹת שְׁלֹשָׁה מַתָּנוֹת שֶׁמֶן טיְצִיקָה וּבְלִילָה וּמַתַּן שֶׁמֶן בִּכְלִי קוֹדֵם לַעֲשִׂיָּיתָן.
MISHNA: All the meal offerings that are prepared in a vessel, e.g., the offerings prepared in a pan or deep pan, require three placements of oil, listed here in the reverse order of their placement: Pouring oil on the cakes after they have been cooked, and mixing oil into the flour, and placement of oil into the vessel prior to preparation of the meal offerings.
כל המנחה הנעשה בכלי שרת – מנחת מחבת ומנחת מרחשת:
טעונות ג׳ פעמים מתנות שמן – נותן שמן בכלי קודם לעשייתן קודם לנתינת הסולת ואח״כ נותן הסלת על גבי השמן וחוזר ונותן שמן ע״ג הסלת ובוללה ולשה ואופה ופותתה וחוזר ויוצק עליה שמן וקומצה:
מתני׳ הנעשות בכלי – מפרש בגמרא למעוטי מאי.
קודם לעשייתן – נותץ תחלה שמץ בכלי ונותץ סולת עליה ולשה בפושרין ונותן שמן עליה ובולל וחוזר ונותן עליה שמן לקיים מצות יציקה.
מתני׳ כל המנחות הנעשות בכלי שרת – כגון מנחת מחבת ומרחשת טעונות ג׳ פעמים מתן שמן.
יציקה ובלילה ומתן שמן – שבתחילה הי׳ נותן השמן בכלי קודם נתינת הסלת ואחר כך נותן עליו את הסלת וחוזר ונותן שמן לבלול בשמן וחוזר ונותן עליה שמן לקיים מצות יציקה לאפוקי מנחת מאפה שאין כל מעשיה בכלי שהרי נאפת בתנור שאין טעונה יציקה אבל אידך ב׳ מתנות צריכה ואע״ג דבמתני תני יציקה תחילה אפ״ה אינה אלא באחרונה והכי משמע מתני׳ בשעה שעושה יציקה צריך שתהא הבלילה נעשה כבר וקודם בלילה תהא מתן שמן שבכלי קודם לעשייתה. מ״ר ז״ל.
מנחת הסלת לא היה בה חלות דבעודה סולת נקמצת.
ד משנה כל המנחות הנעשות בכלי (כמנחת המחבת והמרחשת), הריהן טעונות (חייבות) שלשה מתנות (נתינות) שמן עליהן. ואלו הן (בסדר מן הסוף אל ההתחלה): היציקה, והבלילה, ומתן שמן בכלי קודם לעשייתן. שנותן בתחילה מעט מן השמן אל תוך הכלי, ולאחריה נותן את הסולת אל תוך הכלי. ולאחר מכן נותן עוד מעט מן השמן, לצורך בלילת הסולת בשמן (״בלילה״). ולאחר הבלילה, לשים את הבצק במים פושרים, ואופים את המנחה עשר מצות (במחבת או במרחשת, כפי נדרו). ולאחר אפייתן ופתיתתם לפתיתים, הריהו נותן עליהם שוב שמן (״יציקה״).
MISHNA: All the meal offerings that are prepared in a vessel, e.g., the offerings prepared in a pan or deep pan, require three placements of oil, listed here in the reverse order of their placement: Pouring oil on the cakes after they have been cooked, and mixing oil into the flour, and placement of oil into the vessel prior to preparation of the meal offerings.
הכל
(11) חַלּוֹת בּוֹלְלָן דִּבְרֵי רַבִּי וחכ״א וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יסוֹלֶת הַחַלּוֹת טְעוּנוֹת בַּלַּיְלָה וּרְקִיקִין מְשִׁיחָה כֵּיצַד מוֹשְׁחָן כְּמִין כִּי וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָלִין לַכֹּהֲנִים.:
In the meal offerings that come as loaves, it is after the flour has been baked into loaves that one breaks them into pieces and mixes them with oil; this is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. And the Rabbis say: It is with fine flour that one mixes the oil. Although the loaves of the meal offering baked in an oven require mixing of their flour with oil, wafers do not require mixing, but rather a smearing of oil on them after baking. How does one smear oil on them? He does so in a shape similar to the Greek letter chi, Χ, and the rest of the oil remaining after smearing is eaten by priests.
וחלות של מנחת מאפה בוללן בשמן כשהן חלות דברי רבי וחכ״א כשהן סלת בוללן. חלות של מנחת מאפה טעונין בלילה לר׳ כשהן חלות. לרבנן כשהן סלת:
ורקיקין משיחה – כיצד מושחן לרקיקה כמין כי יווני. כאות כי יווני אות היא כעין זה והשאר של שמן נאכל לכהנים:
והחלות בוללן – למנחת מחבת ומרחשת כשהן חלות אפויות בוללן שחוזר ופותחן ונותן שמן לבוללן.
וחכמים אומרים – כשהן סולת בוללן.
החלות – בוללן ורקיקין מושחן השתא מיירי במנחת מאפה.
מושחן – שלימים.
כי – אות יוונית ועשויה כמין טית כהפרשת גודל מאצבע.
ושאר השמן נאכל לכהנים.
חלות של מנחת מאפה ושל מחבת ומרחשת בוללן בשמן לאחר שנעשו חלות לאחר אפייה דברי רבי.
וחכמים אומרים סלת – בוללן.
החלות – שבמנחת מאפה טעונות בלילה לרבנן סלת ולרבי חלות.
כיצד מושחן – לרקיק.
כמין כי – יווני שבלשונינו קורין לכ״ף שלהן כי שהיה נוטל מן השמן באצבעו כמין כי יווני.
והשאר – שמן נאכל לכהנים.
ונחלקו חכמים בדרך הבלילה, יש האומרים כי את המנחות הבאות חלות מצות (מנחת מאפה תנור, מנחת מחבת, ומנחת מרחשת) בוללן הכהן כשהן כבר חלות, שבלילתן נעשית בפתיתתן. אלו דברי רבי. ואילו חכמים אומרים כי אף במנחות הללו הבלילה נעשית בעודן סולת. ועוד: החלות של מנחת מאפה תנור טעונות (חייבות) בלילה בשמן. ואולם מנחת רקיקין — אינה חייבת בבלילה בשמן, אלא במשיחה של הרקיקים בשמן לאחר אפייתם. וכיצד הוא מושחן? — בצורה שהיא כמין (כעין) האות היוונית כי, והשאר מן השמן לאחר המשיחה, הריהם נאכלין לכהנים.
In the meal offerings that come as loaves, it is after the flour has been baked into loaves that one breaks them into pieces and mixes them with oil; this is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. And the Rabbis say: It is with fine flour that one mixes the oil. Although the loaves of the meal offering baked in an oven require mixing of their flour with oil, wafers do not require mixing, but rather a smearing of oil on them after baking. How does one smear oil on them? He does so in a shape similar to the Greek letter chi, Χ, and the rest of the oil remaining after smearing is eaten by priests.
הכל
(12) גמ׳ גְּמָרָא : לְמַעוֹטֵי מַאי אָמַר רַב פָּפָּא כלְמַעוֹטֵי מִנְחַת מַאֲפֶה.
GEMARA: With regard to the statement of the mishna that all the meal offerings prepared in a vessel require three placements of oil, the Gemara asks: To exclude what does the mishna specify: Meal offerings prepared in a vessel? Rav Pappa said: The mishna serves to exclude the oven-baked meal offering, whose preparation does not require the use of a service vessel, as it is merely baked in an oven. Such a meal offering does not require the pouring of the oil.
גמ׳ הנעשית בכלי למעוטי מאי.
למעוטי מנחת מאפה – (דבמתנות) [דבתנור] נאפות תחילה ומיציקה ממעט לה כדמפרש לקמן.
ה גמרא שנינו במשנתנו כי ״כל המנחות הנעשות בכלי טעונות שלושה מתנות שמן״, ושואלים: מלשון זו משמע שאין דין זה נוהג אלא במנחות הללו, ואם כן למעוטי מאי [למעט את מה] היא באה? אמר רב פפא: למעוטי [למעט] את מנחת מאפה תנור, שאין כל מעשיה בכלי (שהרי היא נאפית בתנור), שאינה חייבת ביציקה.
GEMARA: With regard to the statement of the mishna that all the meal offerings prepared in a vessel require three placements of oil, the Gemara asks: To exclude what does the mishna specify: Meal offerings prepared in a vessel? Rav Pappa said: The mishna serves to exclude the oven-baked meal offering, whose preparation does not require the use of a service vessel, as it is merely baked in an oven. Such a meal offering does not require the pouring of the oil.
הכל
(13) ת״ר תָּנוּ רַבָּנַן {ויקרא ב׳:ז׳} וְאִם מִנְחַת מַרְחֶשֶׁת קׇרְבָּנֶךָ סֹלֶת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה מְלַמֵּד שֶׁטְּעוּנָה מַתַּן שֶׁמֶן בִּכְלִי קׇרְבָּנֶךָ קׇרְבָּנֶךָ לגז״ש לִגְזֵרָה שָׁוָה
With regard to the three placements of oil in a pan meal offering and a deep-pan meal offering, the Sages taught that the verse states: “And if your offering is a deep-pan meal offering, it shall be made of fine flour in oil” (Leviticus 2:7). This teaches that it requires the placement of oil in an empty vessel, and the flour is added afterward. In addition, the term “your offering” in this verse and the term “your offering” (Leviticus 2:5), written with regard to the meal offering prepared in a pan, are understood to teach a verbal analogy:
מלמד שטעונה מתן שמן בכלי קודם לכל דבר – והדר סלת בשמן ע״ג השמן תעשה:
קרבנך כתיב במחבת וכתיב קרבנך במרחשת – כאן במרחשת כתב סלת בשמן תעשה דהיינו מתן שמן בכלי:
בשמן תעשה – משמע בתוך השמן תנתן אלמא טעונה ליתן שמן תחילה קודם לעשייתה ובמנחת מרחשת כתיב וגמרינן קרבנך נאמר כאן קרבנך במרחשת ונאמר קרבנך במחבת. במנחת מחבת כתיב בלילה ויציקה ולא כתיב בה מתן שמן שבתחילה ובמרחשת כתיב מתן שמן ולא כתיב בלילה ויציקה וגמרינן הך מהך.
גמ׳ ת״ר סלת בשמן תעשה – משמע שתהא הסלת ניתנת בשמן מלמד שטעונין מתן שמן בכלי קודם לכל דבר ואחר כך נותן הסולת על גביה והאי קרא במנחת מרחשת כתיב וה״ה למחבת ולשאר מנחות.
קרבנך – דבתרוייהו כתיב קרבנך במחבת ובמרחשת.
ו שנינו במשנתנו דין שלש נתינות שמן במנחת מחבת ומנחת מרחשת, ובענין זה תנו רבנן [שנו חכמים]: ממשמעות הכתוב במנחת המרחשת ״ואם מנחת מרחשת קרבנך סלת בשמן תעשה״ (ויקרא ב, ז), נראה שהסולת ניתנת בשמן, ומלמד הכתוב שטעונה מנחת המרחשת בתחילה מתן שמן בכלי, ולאחר מכן ניתנת הסולת על השמן הזה. ומאחר ונאמרה לשון ״קרבנך״ במנחת המרחשת (״ואם מנחת מרחשת קרבנך...״) וכן נאמרה הלשון ״קרבנך״ במנחת המחבת (״ואם מנחה על המחבת קרבנך סולת בלולה בשמן מצה תהיה״. שם ה), הרי זה בא ללמדנו בגזירה שוה,
With regard to the three placements of oil in a pan meal offering and a deep-pan meal offering, the Sages taught that the verse states: “And if your offering is a deep-pan meal offering, it shall be made of fine flour in oil” (Leviticus 2:7). This teaches that it requires the placement of oil in an empty vessel, and the flour is added afterward. In addition, the term “your offering” in this verse and the term “your offering” (Leviticus 2:5), written with regard to the meal offering prepared in a pan, are understood to teach a verbal analogy:
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.