(1) 
גִּלְגּוּל הֶקְדֵּשׁ פּוֹטֵר דִּתְנַן אהִקְדִּישָׁהּ עִיסָּתָהּ עַד שֶׁלֹּא גִּלְגְּלָה וּפְדָאַתָּה חַיֶּיבֶת מִשֶּׁגִּלְגְּלָה וּפְדָאַתָּה חַיֶּיבֶת בהִקְדִּישָׁהּ עַד שֶׁלֹּא גִּלְגְּלָה וְגִלְגְּלָהּ הַגִּזְבָּר וְאַחַר כָּךְ פְּדָאַתָּה פְּטוּרָה שֶׁבִּשְׁעַת חוֹבָתָהּ הָיְתָה פְּטוּרָה.
גִּלְגּוּל הֶקְדֵּשׁ פּוֹטֵר דִּתְנַן אהִקְדִּישָׁהּ עִיסָּתָהּ עַד שֶׁלֹּא גִּלְגְּלָה וּפְדָאַתָּה חַיֶּיבֶת מִשֶּׁגִּלְגְּלָה וּפְדָאַתָּה חַיֶּיבֶת בהִקְדִּישָׁהּ עַד שֶׁלֹּא גִּלְגְּלָה וְגִלְגְּלָהּ הַגִּזְבָּר וְאַחַר כָּךְ פְּדָאַתָּה פְּטוּרָה שֶׁבִּשְׁעַת חוֹבָתָהּ הָיְתָה פְּטוּרָה.Rava adds: The kneading of consecrated dough exempts it from the obligation of ḥalla, as we learned in a mishna (Ḥalla 3:3): If a woman consecrated her dough before she kneaded it and she subsequently redeemed it, she is obligated to separate ḥalla. Likewise, if she consecrated it after she kneaded it and then she redeemed it, she is obligated to separate ḥalla. But if she consecrated the dough before she kneaded it and the Temple treasurer kneaded it and then she subsequently redeemed it, she is exempt. The reason is that at the time that its obligation in ḥalla would have taken effect, i.e., at the time of its kneading, it was exempt, because it was Temple property.
עד שלא גלגלה הקדישה וגלגלה הגזבר כשהיא הקדש:
שבשעת חובתה פטורה – בשעה שהיא ראויה להתחייב בחלה היתה פטורה שהיתה ביד הגזבר:
ערך גלגל
גלגל – א(בפרק שלישי בחלה) אוכלין עראי מן העיסה עד שתתגלגל בחטין ותטמטם בשעורים הקדישה עיסתה עד שלא גלגלה ופדאתה חייבת משגלגלה ופדאתה פטורה זו המשנה בגרירה (מנחות סז. פסחים ז.) הכא בתלמיד היושב לפני רבו עסקינן ונזכר שיש לו עיסה מגולגלת בתוך ביתו ומתירא שמא תחמיץ. (נדה ו) כיצד דייה שעתה (בפרק ג׳ דחלה) נולד לו ספק טומאה עד שלא גלגלה תעשה בטומאה וכולי מפורשת כאן. (ובפרק ה׳ דפיאה) אין מגלגלין בטופח פירש עיסה שנגמרה לישתה נקראת מגולגלת.
ערך תפוח
תפוח – בתפוח היה באמצע המזבח עיין בערך גומא (מעילה ט.) אתמר הנהנה מאפר תפוח שעל גבי המזבח וכו׳ פי׳ אפר תפוח היינו לאחר שהרים הדשן ושמו אצל המזבח למטה ונשאר בדשן שעל גבי המזבח היה צוברו ביחד ועושהו עגול כמין תפוח וגבוה כעין כובע ואח״כ פושט בגדיו ולובש בגדים גרועים מן הראשונים והיה מוציאו חוץ למחנה לבית הדשן וממנו קאמר הנהנה מאפר תפוח ורבי יוחנן סבר כיון דצריך הוצאת הדשן בגדי כהונה דכתיב ולבש בגדים אחרים אע״פ שפחותין מן הראשונים בקדושתיה קאי ומועילין בו (עבודה זרה נה.) לוקחין גת בעוטה מן הנכרי אע״פ שנוטל בידו ונותן לתוך התפוח פי׳ קבוץ ענבים נקרא תפוח (מנחות כה) כפתורין למה היו דומין לתפוחי הברתיים פי׳ כמין תפוחי הברתיים שרחבן יתר על עביין (מנחות סז) וכשהבצק נתון לתוכו דומה לתפוחי הברתיים פי׳ כמין תפיחי הברתיים עגול כולו חוץ מן מקום כינוס.
א. [איין אוסגיקנעטין טייג.]
ב. [הויפען אין פארס איינעס אפפעל.]
גלגול הקדש – לענין חלה.
פוטר – מן החלה אם נתגלגלה עיסה ביד הקדש ואחר כך נפדית.
ופדאתה חייבת – דביד הדיוט נתגלגלה.
שבשעת חובתה – היינו גלגול.
ואין מיעוט דתרי קראי אלא לרבות דדגון כותי חייב, ואי קשיא מאי חזית דמרבית לדכותי ארביה לשל הקדש תריץ מסתבר דשל כותי הוה ליה לרבויי שכן נאכל בלא פדיון כשל ישראל, ל״ה. ויש להקשות דא״כ לישתוק מתרווייהו מיעוטי דאתו למעט כותי דמהיכא תיתי למעט כותי אי מדגנך דממעט הקדש הרי בהקדש אית לן לאוקמה ולא בדכותי מטעמא דפרי׳ דשכן נאכל בלא פדיון, י״ל דאע״ג דמסתבר לרבות כותי טפי משל הקדש מ״מ אי לא כתי׳ מיעוט לרבויי של כותי ה״א דמדגנך דממעיט הקדש נמעיט נמי כותי ודאתא למעט תרווייהו דכותי וכ״ש דהקדש לכך אצטרי׳ מעוטי לשל כותי דהשתא כיון דאיכא מיעוט ורבוי אמרי׳ דמסתבר׳ לאוקמיה המעוט בהקדש והרבוי בשל כותי משום סברא דשכן נאכל בלא פדיון כדפרישי׳:
גלגול הבצק (הלישה שהיא המחייבת את העיסה בהפרשת חלה) כאשר הוא נעשה ברשות ההקדש — פוטר את העיסה מחיוב הפרשת חלה ממנה. דתנן [שכן שנינו במשנה] במסכת חלה: הקדישה האשה את עיסתה, עד שלא (בטרם) גלגלה אותה, וחזרה ופדאתה את העיסה מן ההקדש בכסף, וגלגלה אותה — הרי היא חייבת בחלה, שהרי בשעת הגלגול היתה העיסה ברשות ההדיוט. וכן אם הקדישה האשה את העיסה מש כבר גלגלה אותה ואחר כך חזרה ופדאתה מן ההקדש — הרי העיסה חייבת בהפרשת חלה, שכן בשעת הגלגול היתה ברשות ההדיוט, וכבר התחייבה בהפרשת חלה. אבל אם הקדישה את העיסה עד שלא גלגלה אותה, ועמד וגלגלה הגזבר של ההקדש, ואחר כך חזרה האשה ופדאתה את העיסה מידי ההקדש — פטורה העיסה מהפרשת חלה, משום שבשעת חובתה (החלת החיוב), שהוא זמן הגלגול, היתה העיסה פטורה.
Rava adds: The kneading of consecrated dough exempts it from the obligation of ḥalla, as we learned in a mishna (Ḥalla 3:3): If a woman consecrated her dough before she kneaded it and she subsequently redeemed it, she is obligated to separate ḥalla. Likewise, if she consecrated it after she kneaded it and then she redeemed it, she is obligated to separate ḥalla. But if she consecrated the dough before she kneaded it and the Temple treasurer kneaded it and then she subsequently redeemed it, she is exempt. The reason is that at the time that its obligation in ḥalla would have taken effect, i.e., at the time of its kneading, it was exempt, because it was Temple property.
הכל
(2) בָּעֵי רָבָא גִּלְגּוּל גּוֹי 1 מַאי מִיתְנָא תְּנַן גגֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּיר וְהָיְתָה לוֹ עִיסָּה נעשה עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיֵּיר פָּטוּר מִשֶּׁנִּתְגַּיֵּיר חַיָּיב סָפֵק חַיָּיב.
Rava raises a dilemma: If dough was kneaded while in the possession of a gentile, what is its status? Is one who acquires it after it has been kneaded obligated to separate ḥalla from it or not? The Gemara answers that this is taught explicitly, as we learned in a mishna (Ḥalla 3:6): With regard to a convert who converted and had dough in his possession, if it was prepared before he converted, he is exempt from the obligation of ḥalla. If it was prepared after he converted, he is obligated. If he is uncertain, he is obligated.
ג. רמב״ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין ח׳:ט׳
טור יורה דעה ש״ל:ד׳
שולחן ערוך יורה דעה ש״ל:ד׳
טור יורה דעה ש״ל:ד׳
שולחן ערוך יורה דעה ש״ל:ד׳
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "עובד כוכבים".
פטור – מן החלה הואיל ובהיותו עובד כוכבים נתגלגלה.
ספק – אם משנתגייר גלגלה או בהיותו עובד כוכבים גלגלה.
חייב – דלחומרא אזלינן והשתא מיבעי ליה להאי דגלגול עובד כוכבים פוטר מאן קתני לה.
עד כאן היה פשוט לרבא, ואולם בעי [שאל] רבא: גלגול עיסה שברשות גוי מאי [מה] הדין לענין חיוב הפרשת חלה. ומסביר רבא את בעייתו זו, הלא מיתנא תנן [שנינו]: גר שנתגייר והיתה לו ברשותו עיסה, אם הבצק נעשה עד שלא נתגייר — הרי שבשעת חיוב חלה היתה העיסה ברשות גוי, ולכך הריהו פטור מהפרשת חלה. ואם נעשה הבצק מש כבר נתגייר — חייב בהפרשת חלה, שהרי בשעת החיוב היתה העיסה ברשות ישראל. ואם הוא ספק מתי התגלגלה העיסה, אם לפני שהתגייר או לאחר שהתגייר — חייב להפריש חלה מספק.
Rava raises a dilemma: If dough was kneaded while in the possession of a gentile, what is its status? Is one who acquires it after it has been kneaded obligated to separate ḥalla from it or not? The Gemara answers that this is taught explicitly, as we learned in a mishna (Ḥalla 3:6): With regard to a convert who converted and had dough in his possession, if it was prepared before he converted, he is exempt from the obligation of ḥalla. If it was prepared after he converted, he is obligated. If he is uncertain, he is obligated.
הכל
(3) הָא מַאן קָתָנֵי לַהּ דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא ואפי׳ וַאֲפִילּוּ רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה דְּקָמְחַיְּיבִי הָתָם פָּטְרִי הָכָא.
The Gemara asks: Of the Sages who disagreed with regard to the obligation to tithe grain that is smoothed by a gentile, who taught this mishna with regard to ḥalla? Perhaps it is a ruling upon which everyone agrees, and even Rabbi Meir and Rabbi Yehuda, who obligate there, in the case of tithes, exempt here in the case of ḥalla.
ויש לדון במה ששנינו במשנה זו שגלגול הגוי פוטר את העיסה מהפרשת חלה: משנה הא [זו], מאן [מי] מבין התנאים שנחלקו בדין מירוח הגוי לענין חיוב התבואה במעשרות, קתני לה [שנה אותה]? — כדברי הכל היא. ואפילו ר׳ מאיר ור׳ יהודה דקמחייבי התם [שהם מחייבים שם בהפרשת מעשרות במירוח הגוי], פטרי הכא [פוטרים כאן בהפרשת חלה בגלגול הגוי], וטעם הדבר: דווקא
The Gemara asks: Of the Sages who disagreed with regard to the obligation to tithe grain that is smoothed by a gentile, who taught this mishna with regard to ḥalla? Perhaps it is a ruling upon which everyone agrees, and even Rabbi Meir and Rabbi Yehuda, who obligate there, in the case of tithes, exempt here in the case of ḥalla.
הכל
(4) הָתָם הוּא דִכְתִיב דְּגָנְךָ דְּגָנְךָ יַתִּירָא.
The Gemara explains this possibility. There are three verses written with regard to teruma that contain the term “your grain.” They are: “You may not eat within your gates the tithe of your grain” (Deuteronomy 12:17); “And you shall eat before the Lord your God…the tithe of your grain” (Deuteronomy 12:17); and “The first fruits of your grain…you shall give him” (Deuteronomy 18:4). It can therefore be claimed that only there Rabbi Meir and Rabbi Yehuda hold that one is obligated to separate tithes from grain that was owned by a gentile, as in addition to the first reference to “your grain,” which excludes grain that was smoothed while in the Temple’s possession, it is written an additional “your grain,” and then another reference to “your grain.”
התם הוא לענין מירוח דכתיב דגנך דגנך (תירשך) דתלת דגנך כתיבי ראשית דגנך ותירשך ויצהרך. מעשר דגנך תירשך ויצהרך לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך חד למעוטי מירוח הקדש דפטר ותרי למעוטי מרוח עובד כוכבים והוי מיעוט אחר מיעוט לרבות דאינו פוטר:
התם – היינו טעמא דמירוח עובד כוכבים אינו פוטר משום דתרי דגנך כתיבי דכתיב (דברים יב) לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וכתיב (שם יד) ואכלת לפני וגו׳ מעשר דגנך וכתי׳ (שם יח) ראשית דגנך חד למילף דיגונך ולא דיגון הקדש מירוח הקדש אייתור להו תרי דגנך למעט דיגון עובד כוכבים הוה דיגון עובד כוכבים מיעוט אחר מיעוט דתרי קראי ממעטי. ליה.
דכתיב דגנך דגנך יתירא – פי׳ בקונטרס דתרי כתיבי חד בראה אנכי וחד בשופטים ונראה דאין צריך דתירושך ויצהרך הוי כמו דגנך וחשי׳ כמו מיעוט אחר מיעוט כדמוכח בפ׳ ראשית הגז (חולין קלה.) דממעט רבי אילעאי שותפות מדכתיב צאנך ורבנן מוקמי ליה לשותפות עובד כוכבים ור׳ אילעאי נפקא ליה מראשית דגנך ורבנן ראשית הפסיק הענין אלמא דאי לאו דאפסיק בראשית הוה אמינא דדגנך קאי אגז צאנך אע״ג דלאו בדידיה כתיב כל שכן דקאי אתירוש ויצהר דכולהו במעשר [כתיבי] ופירוש הקונט׳ עיקר.
התם [שם, בהפרשת מעשרות במירוח הגוי] הדין הוא, לדעתם, שמעשה החיוב הנעשה ברשות הגוי מחייב, משום דכתיב [שנאמר] בחיוב הפרשת מעשרות המלה ״דגנך״ (״לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך ותירושך ויצהרך״. דברים יב, יז), הרי זו לשון מיעוט: דווקא דגנך הוא המתחייב במעשרות, ולא דגן אחר. ושוב חזרה ונאמרה המלה ״דגנך״ במצות אכילת המעשרות בירושלים (״ואכלת לפני ה׳ אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירושך ויצהרך...״. שם יד, כג), ועוד נאמרה המלה ״דגנך״ בחיוב הנתינה לכהן (״ראשית דגנך תירושך ויצהרך... תתן לו״. שם יח, ד), שמלה
The Gemara explains this possibility. There are three verses written with regard to teruma that contain the term “your grain.” They are: “You may not eat within your gates the tithe of your grain” (Deuteronomy 12:17); “And you shall eat before the Lord your God…the tithe of your grain” (Deuteronomy 12:17); and “The first fruits of your grain…you shall give him” (Deuteronomy 18:4). It can therefore be claimed that only there Rabbi Meir and Rabbi Yehuda hold that one is obligated to separate tithes from grain that was owned by a gentile, as in addition to the first reference to “your grain,” which excludes grain that was smoothed while in the Temple’s possession, it is written an additional “your grain,” and then another reference to “your grain.”
הכל
(5) הָוֵי מִיעוּט אַחַר מִיעוּט וְאֵין מִיעוּט אַחַר מִיעוּט אֶלָּא לְרַבּוֹת אֲפִילּוּ גוים 1.
The Gemara elaborates: This is an example of a restrictive expression following a restrictive expression. And there is a hermeneutical principle that a restrictive expression following a restrictive expression comes only to include additional cases. In this case, the verses teach that even grain that belonged to gentiles is obligated in the separation of tithes.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "עובדי כוכבים".
ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות – דיגון עובד כוכבים דחייב ואי קשיא מאי חזית דמרבית לדיגון עובד כוכבים רבי להקדש תריץ מסתברא עובד כוכבים הוה ליה לרבויי שכן נאכל בלא פדיון כשל ישראל.
יתירא [יתירה] היא, הוי [הריהו] איפוא לשון מיעוט אחר לשון מיעוט, וכלל הוא שאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות — אפילו את התבואה שנעשה בה מירוח ברשות הגוים.
The Gemara elaborates: This is an example of a restrictive expression following a restrictive expression. And there is a hermeneutical principle that a restrictive expression following a restrictive expression comes only to include additional cases. In this case, the verses teach that even grain that belonged to gentiles is obligated in the separation of tithes.
הכל
(6) אֲבָל הָכָא תְּרֵי זִימְנֵי עריסותיכם כְּתִיב חַד עריסותיכם כְּדֵי עִיסַּתְכֶם וְחַד עריסותיכם וְלֹא עִיסַּת גּוֹיִם 1 וְלֹא עִיסַּת הֶקְדֵּשׁ.
But here, with regard to the obligation to separate ḥalla, the term “your dough” is written only twice: “Of the first of your dough you shall set apart a cake for a gift; as that which is set apart of the threshing floor, so shall you set it apart. Of the first of your dough you shall give to the Lord a portion for a gift throughout your generations” (Numbers 15:20–21). One reference to “your dough” teaches that one is obligated to separate ḥalla only from an amount equal to your dough in the wilderness, where the mitzva was commanded, i.e., the volume of one omer. And one reference to “your dough” teaches that only the dough of an ordinary Jew is obligated but not the dough of gentiles nor the dough of consecrated property.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "עובדי כוכבים".
חד עריסותיכם ולא עיסת עובד כוכבים וחד עריסותיכם ולא עיסת הקדש – לא דק דמעיקרא הוה ליה למעוטי עיסת הקדש דמסתבר טפי ואע״ג דממעטינן נמי עיסת מעשר שני לר״מ בפ׳ כל שעה (פסחים דף לח.) ובפ׳ לולב הגזול (סוכה לה: ושם) היינו משום דהוי כעיסת הקדש דסבר ממון גבוה הוא ומיהו קצת קשה דהתם מסיק משום דכתיב תרי זימני עריסותיכם ועוד דריש ליה בפ׳ ראשית הגז (חולין דף קלה:) לכדי עיסותיכם פירוש כשיעור עיסת מדבר ומעריסותיכם דריש מדבעי לאוקומי מעיקרא לרבות של שותפין ושמא כולהו ש״מ וא״ת דהכא בעי תרי קראי חד לעובד כוכבים וחד להקדש וכן לגבי מירוח כדפירש בקונטרס וכן בפרק שני דבכורות (בכורות יג:) לגבי אונאה בעי תרי עמיתך חד למעוטי עובד כוכבים וחד למעוטי הקדש ובפ״ק דפסחים (דף ה: ושם) ממעטינן מחד לך של אחרים ושל גבוה וגבי נזקין נמי דרשינן בב״ק (דף לז:) רעהו ולא עובד כוכבים והקדש וי״ל דכיון דגלי לן הכא גבי חלה דהקדש ועובד כוכבים שוין הוא הדין בכל דוכתא והא דמיבעיא לן תרי קראי גבי אונאה שאני התם דס״ד כיון דמוסיף חומש בהקדש כ״ש דאית ביה אונאה ואע״ג דהקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל ויש ספרים דגרסי הכא חד כדי עיסותיכם כדדרשינן בראשית הגז (חולין קלה:) ולא גרסינן ולא עיסת עובד כוכבים ולגירסא זו הקדש ועובד כוכבים מחד קרא נפקא.
אבל הכא [כאן, בדין הפרשת חלה], תרי זימני [שתי פעמים] המלה ״ערסתיכם״ כתיב [נאמרה], בדין הפרשת חלה (״ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה כתרומת גורן כן תרימו אותה. מראשית עריסותיכם תתנו לה׳ תרומה לדורותיכם״, במדבר טו, כ— כא). ואין המלה ״עריסותיכם״ מקרא יתר, שכן כתוב חד [אחד] ״ערסתיכם״ בא ללמדנו כי חיוב הפרשת חלה הוא בעיסה ששיעורה הוא כדי (כשיעור) עיסתכם הנהוגה במדבר סיני (עומר), כשנאמרה מצוה זו. וכתוב חד [אחד] נוסף האומר ״ערסתיכם״ בא ללמד כי דווקא עיסת ישראל חייבת בחלה, ולא עיסת גוים ולא עיסת הקדש. זו אפשרות אחת להבנת הדברים.
But here, with regard to the obligation to separate ḥalla, the term “your dough” is written only twice: “Of the first of your dough you shall set apart a cake for a gift; as that which is set apart of the threshing floor, so shall you set it apart. Of the first of your dough you shall give to the Lord a portion for a gift throughout your generations” (Numbers 15:20–21). One reference to “your dough” teaches that one is obligated to separate ḥalla only from an amount equal to your dough in the wilderness, where the mitzva was commanded, i.e., the volume of one omer. And one reference to “your dough” teaches that only the dough of an ordinary Jew is obligated but not the dough of gentiles nor the dough of consecrated property.
הכל
(7) אוֹ דִלְמָא רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן קָתָנֵי לַהּ דְּקָא פָּטְרִי אֲבָל רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה גָּמְרִי רֵאשִׁית רֵאשִׁית מֵהָתָם.
The Gemara continues: Or perhaps it is Rabbi Yosei and Rabbi Shimon who taught that mishna, as they maintain that grain that was smoothed by a gentile owner is exempt from the obligation to separate tithes, and likewise dough kneaded by a gentile owner is likewise exempt from the obligation to separate ḥalla. But Rabbi Meir and Rabbi Yehuda derive by way of verbal analogy the halakha with regard to ḥalla, concerning which it is written: “Of the first of your dough,” from the same expression that appears there, with regard to tithes: “The first fruits of your grain.” Just as in the case of tithes they hold that one is obligated to separate the tithes from a pile of grain that was smoothed by a gentile owner, so too they hold that one is obligated to separate ḥalla from dough that was kneaded by a gentile owner.
או דלמא ר׳ יוסי ור׳ שמעון קתני לה להא מתני׳ דגלגול עובד כוכבים דפטור כי היכי דקא פטר גבי מירוח עובד כוכבים:
אבל ר׳ מאיר ור׳ יהודה – ילפי ראשית ראשית מהתם ממירוח העובד כוכבים דכתיב ראשית דגנך וכתיב מראשית עריסותיכם מה התם אינו פוטר אף גלגול עובד כוכבים אינו פוטר:
ראשית ראשית – ראשית דגנך (שם) ראשית עריסותיכם (במדבר טו) מה להלן מירוח עובד כוכבים לא פטר דמרבינן לה ממיעוט אחר מיעוט אף גלגול עובד כוכבים אינו פוטר.
או דלמא [שמא] נאמר כי דברי המשנה הפוטרת את העיסה שהתגלגלה ברשות הגוי מהפרשת חלה ר׳ יוסי ור׳ שמעון קתני לה, דקא פטרי [הם השונים אותה, שכן הם פוטרים] את התבואה ממעשרות על ידי מירוח גויים, אבל ר׳ מאיר ור׳ יהודה הסבורים שמירוח גוי אינו פוטר ממעשרות, גמרי [לומדים] דינה של העיסה שגולגלה על ידי גוי שחייבת בהפרשת חלה, בגזירה שווה של המלים ״ראשית״ (״ראשית עריסותיכם...״ האמורה בחלה), ״ראשית״ (״ראשית דגנך״ האמורה במעשרות) מהתם [משם, ממעשרות], שכשם שחייבת התבואה שהתמרחה בידי גוי במעשרות, כן חייבת העיסה שגולגלה בידי גוי בהפרשת חלה.
The Gemara continues: Or perhaps it is Rabbi Yosei and Rabbi Shimon who taught that mishna, as they maintain that grain that was smoothed by a gentile owner is exempt from the obligation to separate tithes, and likewise dough kneaded by a gentile owner is likewise exempt from the obligation to separate ḥalla. But Rabbi Meir and Rabbi Yehuda derive by way of verbal analogy the halakha with regard to ḥalla, concerning which it is written: “Of the first of your dough,” from the same expression that appears there, with regard to tithes: “The first fruits of your grain.” Just as in the case of tithes they hold that one is obligated to separate the tithes from a pile of grain that was smoothed by a gentile owner, so too they hold that one is obligated to separate ḥalla from dough that was kneaded by a gentile owner.
הכל
(8) אָמַר רָבָא יְהֵא רַעֲוָא דְּאֶחְזְיֵהּ בְּחֶילְמָא הֲדַר אָמַר רָבָא מַאן דְּאָמַר דמֵירוּחַ הַגּוֹי 1 פּוֹטֵר גִּלְגּוּל הַגּוֹי 2 פּוֹטֵר מַאן דְּאָמַר מֵירוּחַ הַגּוֹי 3 אֵינוֹ פּוֹטֵר גִּלְגּוּל הַגּוֹי 4 אֵינוֹ פּוֹטֵר.
Rava said: May it be God’s will that I see the answer to my question in a dream. Rava then said: The one who says that the smoothing of a grain pile by its gentile owner exempts a future Jewish owner from the obligation to separate tithes also maintains that the kneading of dough by its gentile owner exempts a future Jewish owner from any obligation to separate ḥalla. So too the one who says that the smoothing of a grain pile by a gentile owner does not exempt a future Jewish owner from the obligation to separate tithes also maintains that the kneading of dough by a gentile owner does not exempt a future Jewish owner from the obligation to separate ḥalla.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "העובד כוכבים".
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "העובד כוכבים".
3. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "העובד כוכבים".
4. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "העובד כוכבים".
אמר רבא: יהא רעוא דאחזיה בחילמא [יהי רצון שאזכה ואראה את הפתרון לשאלה זו בחלום]. הדר [חזר] ואמר רבא בפתרון בעייתו: מאן דאמר [מי מבין התנאים שאומר] כי מירוח הגוי פוטר את התבואה מחיוב מעשרות, הוא גם זה האומר כי גלגול הגוי את העיסה פוטר אותה מחיוב הפרשת חלה. ואילו מאן דאמר [מי מבין התנאים שאומר] כי מירוח הגוי אינו פוטר את התבואה מהפרשת מעשרות, הוא גם האומר כי גלגול הגוי את העיסה אינו פוטר אותה מהפרשת חלה.
Rava said: May it be God’s will that I see the answer to my question in a dream. Rava then said: The one who says that the smoothing of a grain pile by its gentile owner exempts a future Jewish owner from the obligation to separate tithes also maintains that the kneading of dough by its gentile owner exempts a future Jewish owner from any obligation to separate ḥalla. So too the one who says that the smoothing of a grain pile by a gentile owner does not exempt a future Jewish owner from the obligation to separate tithes also maintains that the kneading of dough by a gentile owner does not exempt a future Jewish owner from the obligation to separate ḥalla.
הכל
(9) אֵיתִיבֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא הגּוֹי 1 שֶׁהִפְרִישׁ פֶּטֶר חֲמוֹר וְחַלָּה מוֹדִיעִים אוֹתוֹ שֶׁהוּא פָּטוּר וְחַלָּתוֹ נֶאֱכֶלֶת לְזָרִים וּפֶטֶר חֲמוֹר גּוֹזֵז וְעוֹבֵד בּוֹ.
Rav Pappa raised an objection to Rava from a baraita (Tosefta, Terumot 4:13): With regard to a gentile who separated a lamb in order to redeem a firstborn donkey, or if he separated ḥalla from dough that he kneaded, one informs him that he is exempt from these obligations and his ḥalla may be eaten by non-priests and the lamb designated to redeem his firstborn donkey may be sheared and worked.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "עובד כוכבים".
שהפריש פטר חמור – שהפריש שה לפדיון פטר חמור שנולד לו בהיותו עובד כוכבי׳.
וחלה – מעיסה שגילגלה בהיותו עובד כוכבים.
איתיביה [הקשה לו] רב פפא לרבא על דבריו אלה, ממה ששנינו בברייתא: גוי שהפריש שה לפדות בו פטר חמור שנולד לו מאתון מבכירה, וכן גוי שהפריש מעיסתו חלה — מודיעים אותו שהוא פטור מפדיון פטר חמור ומהפרשת חלה, ואין קדושה חלה על אלה, ולכך חלתו נאכלת אף לזרים (שאינם כהנים), ואין איסור הנאה בפטר החמור, והריהו גוזז את שערו, ועובד בו.
Rav Pappa raised an objection to Rava from a baraita (Tosefta, Terumot 4:13): With regard to a gentile who separated a lamb in order to redeem a firstborn donkey, or if he separated ḥalla from dough that he kneaded, one informs him that he is exempt from these obligations and his ḥalla may be eaten by non-priests and the lamb designated to redeem his firstborn donkey may be sheared and worked.
הכל
(10) הָא תְּרוּמָתוֹ אֲסוּרָה וְהָא הַאי תַּנָּא דְּאָמַר מֵירוּחַ הַגּוֹי 1 אֵינוֹ פּוֹטֵר וְגִלְגּוּל גּוֹי 2 פּוֹטֵר.
One can infer: But if a gentile separated teruma, the portion of the produce designated for the priest, from a grain pile that he smoothed, his teruma is prohibited to a non-priest. And this is an example of a tanna who says: The smoothing of a grain pile by a gentile owner does not exempt it from tithes, as the same halakhot apply to tithes as to teruma, and yet he maintains that the kneading of dough by a gentile owner exempts it from the obligation to separate ḥalla. This refutes Rava’s conclusion that one who holds that there is an exemption in the case of tithes likewise holds that an exemption applies to ḥalla.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "העובד כוכבים".
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "עובד כוכבים".
הא תרומתו1 אסורה לזרים ותרומה בחוצה לארץ אינה מדמעת דאין צריך להעלותה באחד ומאה אלא מותרת לזרים דאפי׳ תרומת ישראל בחוצה לארץ מדרבנן היא:
1. נראה דצ״ל הא תרומתו בארץ אסורה לזרים מדקתני דתרומתו בחו״ל וכו׳ מדרבנן היא מכלל דבא״י אסורה לזרים.
ויש לדייק בדברי הברייתא: דווקא בדברים אלה אין קדושה, הא [הרי] מכאן נלמד שתרומתו של גוי אסורה, שסבור התנא של ברייתא זו, שמירוח הגוי אינו פוטר את התבואה מחיובה במעשרות, והא [והרי] נמצא איפוא כי האי [זה] התנא הוא שאמר כי מירוח הגוי אינו פוטר את התבואה מהפרשת מעשרות, והוא שאמר כי גלגול גוי פוטר את העיסה מהפרשת חלה!
One can infer: But if a gentile separated teruma, the portion of the produce designated for the priest, from a grain pile that he smoothed, his teruma is prohibited to a non-priest. And this is an example of a tanna who says: The smoothing of a grain pile by a gentile owner does not exempt it from tithes, as the same halakhot apply to tithes as to teruma, and yet he maintains that the kneading of dough by a gentile owner exempts it from the obligation to separate ḥalla. This refutes Rava’s conclusion that one who holds that there is an exemption in the case of tithes likewise holds that an exemption applies to ḥalla.
הכל
(11) וְעוֹד אֵיתִיבֵיהּ רָבִינָא לְרָבָא וחַלַּת גּוֹי 1 בָּאָרֶץ וּתְרוּמָתוֹ בְּחוּצָה לָאָרֶץ מוֹדִיעִין אוֹתוֹ שֶׁהוּא פָּטוּר חַלָּתוֹ נֶאֱכֶלֶת לְזָרִים וּתְרוּמָתוֹ אֵינָהּ מְדַמַּעַת הָא תְּרוּמָתוֹ בָּאָרֶץ אֲסוּרָה וּמְדַמַּעַת.
And Ravina further raised an objection to Rava from a baraita: With regard to ḥalla of a gentile that he separated after kneading his dough in Eretz Yisrael, or his teruma that he separated after smoothing his pile of grain outside Eretz Yisrael, in both cases one informs him that he is exempt from those obligations and his ḥalla may be eaten by non-priests and his teruma does not render a mixture prohibited if it becomes mixed with non-sacred produce. One can infer: But his teruma from his grain in Eretz Yisrael is prohibited to non-priests and renders a mixture prohibited if it becomes mixed with non-sacred produce.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "עובד כוכבים".
חלת עובד כוכבים בארץ – כלומר אפילו מתבואה הגדילה בארץ.
ותרומתו – מתבואת חוצה לארץ דאפי׳ גבי ישראל לא הויא אלא מדרבנן.
[הא תרומתו בארץ] – כלומר מכלל דתרומתו בארץ מדמעת דמירוח עובד כוכבים אינו פוטר אע״ג דגלגולו פוטר מחלה וקשיא לרבא דאמר מאן דמחייב בתרומה מחייב בחלה.
ותרומתו אינה מדמעת – משמע הא תרומת חוצה לארץ דישראל מדמעת והא דאמר בפ׳ עד כמה (בכורות כז. ושם) גבי תרומת חוצה לארץ מבטלה ברוב רבה מבטל לה ברוב ואכיל לה׳ (איירי) בימי טומאתו לא כדברי פרש״י דאם נתבטל ברוב שריא אפי׳ לזר והכא משמע בהדיא דמדמעת ואסור אלא לכהן בימי טומאתו דוקא הוא דשריא דרבה כהן הוה ומדבית עלי קאתי ומיהו אותם שתי חלות שעושין אחת לאור ואחת לכהן כדתנן במסכת חלה פרק בתרא (משנה חלה ד׳:ח׳) אם נתערבה אותה של כהן אינה מדמעת ושרי אפי׳ לזר כדמוכח בירושלמי [פ״ד דחלה] דאמר עלה הורה רבי אבהו בבצרה שהיא צריכה רוב אמר רבי יונה מלמד שהיא עולה בפחות (מאחד) ממאה ואינה נאסרת [באחד ומאה] א״ר זעירי מתני׳ אמרה כן אפי׳ אחד באחד דתניא ונאכלת עם הזר על השולחן ומשמע ליה לפי המסקנא דאפילו אחד באחד שרי ושמא היכא דאותה חלה שהיה של כהן ככר גדול שנתערב אין להקל כדאשכחן (ביצה דף ג:) גבי את שדרכו [לימנות] דרבי עקיבא מוסיף אף ככרות של בעל הבית דחשיבי ולא בטלי ומיהו מדהקילו כל כך דמסיק בירושלמי דאפי׳ אחד באחד שרי מסתברא דלא שנא.
ועוד כיוצא בזה איתיביה [הקשה לו] רבינא לרבא ממה ששנינו בברייתא אחרת, כי חלת גוי שהפריש מעיסתו שנילושה מקמח תבואה שגדלה ברשותו בארץ, וכן תרומתו של גוי שהפרישה מתבואה שגדלה ברשותו בחוצה לארץ — מודיעין אותו שהוא פטור מלהפריש חלה ותרומה, ואין במה שהפריש קדושה, ולכך חלתו נאכלת אף לזרים, ותרומתו אם התערבה בתבואת חולין אינה מדמעת (אוסרת באכילה לישראל את התערובת). ויש לדייק בדברי הברייתא: דווקא בתבואה של הגוי שגדלה ברשותו בחוצה לארץ אין כל קדושה (שהרי אף בישראל, אין חיוב התרומה בחוץ לארץ אלא מדברי חכמים), הא [הרי] מכאן כי תרומתו של גוי שתרם מתבואה שגדלה ברשותו בארץ אסורה באכילה לישראל, ומדמעת את תערובת החולין שנפלה לתוכה. ואולם שנינו באותה ברייתא כי חלתו של גוי בארץ אין בה כל קדושה.
And Ravina further raised an objection to Rava from a baraita: With regard to ḥalla of a gentile that he separated after kneading his dough in Eretz Yisrael, or his teruma that he separated after smoothing his pile of grain outside Eretz Yisrael, in both cases one informs him that he is exempt from those obligations and his ḥalla may be eaten by non-priests and his teruma does not render a mixture prohibited if it becomes mixed with non-sacred produce. One can infer: But his teruma from his grain in Eretz Yisrael is prohibited to non-priests and renders a mixture prohibited if it becomes mixed with non-sacred produce.
הכל
(12) וְהָא הַאי תַּנָּא דְּאָמַר מֵירוּחַ הַגּוֹי 1 אֵינוֹ פּוֹטֵר גִּלְגּוּל הַגּוֹי 2 פּוֹטֵר.
The Gemara explains the objection: And again this is an example of a tanna who says: The smoothing of a grain pile by a gentile owner does not exempt it from tithes, and nevertheless he maintains that the kneading of dough by a gentile owner exempts it from the obligation to separate ḥalla.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "העובד כוכבים".
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "העובד כוכבים".
לעולם קסבר דמירוח עובד כוכבים נמי פוטר והא דאמר הא תרומה בארץ אסורה ומדמעת מדרבנן היא אסורה גזירה משום בעלי כיסין בני אדם עשירים שלוקחין תבואה מעובדי כוכבים ומישראל ואי אמרת דהאי דזבין מעובד כוכבים ליפטר דמירוח העובד כוכבים פוטר זמנין דזבין מישראל דחייב במעשר ואמר מעובד כוכבים זבן או תבואה שגדלה בשדהו יאמר דמעובד כוכבים זבנה כדי לפטור עצמו מן המעשר. אי הכי אפילו בחלה נמי ליגזור דעיסת עובד כוכבים חייבת גזרה שלא יאמרו בעיסת של עצמו שמעובד כוכבים לקחה כדי לפוטרה מחלה. בחלה לא גזרינן דאי בעי לאיערומי לאפקועה מחלה הוה יכול לאופה פחות מחמשת רביעים קמח ועוד דפטור מחלה:
והא [והרי] למדנו כי האי [זה] התנא שאמר כי מירוח הגוי אינו פוטר, הוא גם זה שאמר כי גלגול הגוי פוטר! ומתרצים: בעיקרו של דבר, התנא הסבור כי גלגול הגוי פוטר את העיסה מחלה הוא גם זה הסבור שמירוח הגוי פוטר את התבואה ממעשרות.
The Gemara explains the objection: And again this is an example of a tanna who says: The smoothing of a grain pile by a gentile owner does not exempt it from tithes, and nevertheless he maintains that the kneading of dough by a gentile owner exempts it from the obligation to separate ḥalla.
הכל
(13) זמִדְּרַבָּנַן גְּזֵירָה מִשּׁוּם בַּעֲלֵי כִיסִים
The Gemara answers: This ruling that the smoothing of a grain pile by its gentile owner does not exempt it from the obligations of teruma and tithes applies only by rabbinic law. By Torah law, the smoothing of a grain pile by its gentile owner does exempt it from the obligation to separate teruma and tithes. The Sages enacted a decree due to the schemes of people of means. There was a fear that conniving merchants might temporarily transfer ownership of their produce to gentiles while the piles were smoothed, after which the gentiles would return them to their possession, thereby circumventing the obligation to separate teruma and tithes.
מדרבנן – כלומר לעולם הא דקתני לגבי חלה גלגול פוטר הנך תנאי היא דפטרי לעיל במירוח והא דקתני לעיל מדוקיא הא תרומתו אסורה מדרבנן הוי אסור.
גזירה משום בעלי כיסין – עשירים שלוקחין תבואה מחמרים ואי שרית ללוקח מן העובד כוכבים שלא יעשר דמירוח עובד כוכבים פוטר אתי למימר נמי לוקח מחמר ישראל פוטר ל״א משום בעלי כיסין שיש להן קרקעות הרבה וחסים על רוב מעשרות ויקנוהו לעובדי כוכבים וימריחום עובדי כוכבים ומפקע ליה ממעשר.
גזירה משום בעלי כיסין – אליבא דר״ש דפטר לעיל מירוח עובד כוכבים מסקינן הכי דחייב מדרבנן ומדמעת בארץ ותימה דאמרינן בריש פרק שני דקדושין (קידושין מא:) תרומת עובד כוכבים מדמעת וחייבין עליה חומש ור״ש פוטר וי״ל דהתם מדאורייתא פליגי א״נ אחומש הוא דפליג ומודה דמדמעת ואם תאמר לרב פפא ולרבינא דלא משמע להו דמיחייב מדרבנן תקשי להו דר״ש אדרבי שמעון בסוף פ״ק דבכורות (דף יא:) דמייתי התם מתניתין דתנן במסכת דמאי פרק שלישי (משנה דמאי ג׳:ד׳) המפקיד פירותיו אצל הכותי ואצל עם הארץ בחזקתן למעשר ולשביעית אצל העובד כוכבים כפירותיו ר״ש אומר דמאי אלמא אי ודאי חלפינהו עובד כוכבים חייב לר״ש ויש לומר דהנך דהכא משמע להו מדאורייתא משום דאי מדרבנן אפילו חלה נמי דלא מסקי אדעתייהו הנך שינויי וא״ת הא דאמרינן בספ״ק דבכורות (דף יא: ושם) הלוקח טבלים ממורחין מן העובד כוכבים מעשרן והן שלו ופריך דמרחינהו מאן אילימא דמרחינהו עובד כוכבים דיגונך אמר רחמנא ולא דיגון עובד כוכבים ומאי קושיא הא מסקינן דחייב מדרבנן גזירה משום בעלי כיסין ואין לומר דה״מ כשהיה מתחילתו של ישראל ומכרו לעובד כוכבים ומירחו עובד כוכבים דלא מיפטר אבל באותו שהיה מתחילתו של עובד כוכבים התם לא שייכא גזירה משום בעלי כיסין לאו מילתא היא דאפי׳ בגר מסקינן הך גזירה דלא מיפטר במה שממרח קודם שנתגייר ואין לומר דאי מדרבנן גזרה משום בעלי כיסין לא אמר דהן שלו מהאי טעמא גופיה א״כ הא דא״ר אלעזר התם הא ודאי חלפינהו דכ״ע בעי למיתבינהו לכהן ופריך עלה מהא דמעשרן והן שלו מאי קושיא ההיא דר׳ אלעזר מדרבנן.
ואולם דין זה שמירוחו אינו פוטר את התבואה, אינו אלא מדרבנן [מדברי סופרים], שגזרו בו כן, כגזירה משום בעלי כיסים (אנשים עשירים) שיבואו להערים על הפרשת מעשרותיהם, וימכרו לגוי את תבואותיהם, על מנת שימרחן הגוי, ויפטרן בכך מחיוב מעשרות.
The Gemara answers: This ruling that the smoothing of a grain pile by its gentile owner does not exempt it from the obligations of teruma and tithes applies only by rabbinic law. By Torah law, the smoothing of a grain pile by its gentile owner does exempt it from the obligation to separate teruma and tithes. The Sages enacted a decree due to the schemes of people of means. There was a fear that conniving merchants might temporarily transfer ownership of their produce to gentiles while the piles were smoothed, after which the gentiles would return them to their possession, thereby circumventing the obligation to separate teruma and tithes.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.