Menachot 60a – מנחות ס.‏ – Shas HaMeforash

(1)

הָוֵי רִבּוּי אַחַר רִבּוּי וְאֵין רִבּוּי אַחַר רִבּוּי אֶלָּא לְמַעֵט.

this is one amplificatory expression after another, one in the context of the oil and the other in the context of the frankincense. And there is a principle that one amplificatory expression after another serves only to restrict. Consequently, the placement of frankincense on any amount of a meal offering of a sinner disqualifies the meal offering.

הערוך על סדר הש״סרש״יר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ערך טען

טען – ^א(בכורים פ״ב. וחגיגה יח: בבא מציעא נג.) ואסורין לזרים והן נכסי כהן ועולים באחד ומאה וטעונין רחיצת ידים ורגלים והערב השמש הרי אלו בתרומה ובכורים משא״כ במעשר. (ירושלמי) כתיב ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי בשתי תרומות הכתוב מדבר התרומה והבכורים תרומה דכתיב ולא ישאו עליו חטא ומתו בו כי יחללוהו הבכורים דכתיב והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם ואת מעשרותיכם ואת תרומת ידכם אנו הבכורים דכתיב ולקח הכהן הטנא מידך וגו׳ פי׳ מניין שזה שנאמר בו ומתו בו כי יחללוהו בתרומה הכתוב מדבר דכתיב למעלה ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים ואמרינן טבל ועלה אוכל במעשר כדמפורש בערך טבל. ותניא (בתוספת תרומות ובירושלמי בביכורים) אוכלי תרומה בזרים טהור שאכל את הטהור וטהור שאכל את הטמא טמא שאכל את הטמא וטמא שאכל את הטהור כולן במיתה אוכלי תרומה בכהנים טהור שאכל את הטהור כמצותו טהור שאכל את הטמא בעשה טמא שאכל טהור במיתה וטמא שאכל את הטמא בלא תעשה מי חמית מימר טהור שאכל טמא בעשה אמר רבא בר מימר ואחר יאכל מן הקדשים מן הטהורים ולא מן הטמאין וכללא תעשה שהוא בא מכח עשה עשה הוא וחומש האוכלו בשוגג משלם קרן וחומש דכתיב ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמישיתו עליו וגרסינן בת״כ נאמר כאן קודש ונאמר להלן קדש מה להלן קדשי הגבול אף כאן קדשי הגבול ואסורין לזרים. (ירושלמי) פתר להם פחות מכשיעור פי׳ אחר ואסורין לזרים אפי׳ ע״י פדייה ועולים באחד ומאה כדפרישית בערך דמע וטעונין רחיצת ידים כדמפרש בגמרא ואפילו בנגיעה אבל מעשר באכילה אין בנגיעה לא (שבת יד) פי׳ אחר הפירות של תרומה וביכורים כשבא לאוכלן טעונין רחיצת ידים משא״כ במעשר וחולין דאמר ר׳ יוחנן הנוטל ידיו לפירות אינו אלא מגסי הרוח כדמפורש (חגיגה יח) פי׳ אחר וטעונין רחיצת ידים עד הפרק שני מה שאין כן במעשר וחולין שאין טעונין רחיצת ידים אלא עד הפרק הראשון שהוא בסוף האצבעות כדמפורש (חולין קו) והערב שמש כדפרישית בערך טבל והן נכסי כהן. רב אבא בר חייא בשם ר׳ יוחנן לך נתתיו ותנן (בסוף ביכורים) ולמה אמרו הביכורים נכסי כהן שהוא קונה מהן עבדים וקרקעות ובהמה טמאה ובעל חוב נוטלן בחובו והאשה בכתובתה וספר תורה. (חלה פרק א) החלה והתרומה חייבין עליהן וכו׳ עד וטעונין רחיצת ידים. (מנחות ס) יש טעונות הגשה ואין טעונות תנופה תנופה ולא הגשה הגשה ותנופה לא תנופה ולא הגשה ואלו טעונין הגשה וכו׳ (תענית כז) אמר רבי זריקה אמר רבי אלעזר אפי׳ מקופלין ומונחין בקופסא פי׳ כל הכלים המשאילות זו לזו טעונין טבילה שמא דנדה היו. (מועד קטן יא) אמר לי אדא ציידא כוורא תחלי וחלבא ליטעון גופה ולא ליטעון פוריא פי׳ לאחר אכילתו מהלך קודם שישן ולא ישן לאלתר (א״ב ענין צורך).

א. [בעדירפען בעלאדען.]

(הוי רבוי אחר רבוי. דגבי שמן כתיב עליה דהיינו כזית וגבי לבונה כתיב עליה דמשמע עד דאיכא שיעורא): בלבונה כתיב נתינה ונתינה בכזית כדכתיב (ויקרא כב) ונתן לכהן את הקדש ובההיא נתינה כתיבה אכילה וכל אכילה בכזית עליה משמע דבמנחה נמי בעינן כזית הוי רבוי אחר רבוי דגבי שמן כתיב עליה דהיינו כזית וגבי לבונה עליה הוי רבוי אחר רבוי ואינו אלא למעט דגבי לבונה לא בעינן כזית מנחה דעל משהו נמי חייב.

עליה הוי רבוי אחר רבוי, פי׳ דעליה משמע דבמנחה בעיא כזית וגבי שמן כתיב עליה דמשמע כזית והדר כתב עליה גבי לבונה דהוו רבוי אחר רבוי ואינו אלא למעט דגבי לבונה לא בעיא כזית מנחה דעל משהו נמי מחייב, ל״ה:
וקשיא על האי פי׳, חדא דנתן משהו לבונה ע״ג מנחה קאמר דמשמע דהמשהו קאי אלבונה ולא אמשהו דמנחה והרי פי׳ דרבוי אחר רבוי למטט כזית מנחה, ועוד כיון דרבוי אחר רבוי ר״ל דכתיב שני פעמים טליה דהוו רבוי אחר רבוי למה לו להביא לא יתן עליה לבונה דכתי׳ והלא אין אנו באים לדרוש רבוי אחר רבוי כי אם גבי מנחה משום דכתי׳ בה שני פעמים עליה דמשמע כזית אבל כזית דכתי׳ בלבונה אינו מעלה ומוריד לגבי מנחה לייתר לה רבוי לומר דבעי׳ בה כזית כדי שיהא עשיה דכתיב בלבונה רבוי אחר רבוי ולא היה לו לומר לא יתן עד דאיכא נתינה דכזית כיון דאינו מעלה ומוריד לעשות בה רבוי אחר רבוי אלא הי״ל לומר כתיב במנחה עליה תרי זמני דהוה לרבוי אחר רבוי ועוד איך הוו תרי זימני דגליה רבוי אחר רבוי והלא חד כתי׳ בשמן וחד אצטרי׳ לשמן וחד אצטרי׳ ללבונה דלא גמרינן להו מהדדי ואי הוה כתי׳ לא ישים עליה שמן ולא יתן לבונה ולא כתב עליה בלבונה ה״א דדוקא בשמן בעיא דאיכא שיעור׳ במנחה דכתי׳ בה עליה אבל בלבונה לא בעיא שיעורא:
ומ״מ יש לתרצה דר״ל דלכתוב לא ישים שמן ולא יתן לבונה עליה דלהוי קאי עליה דמשמע השעור אתרווייהו ומדכתי׳ עליה הוי רבוי אחר רבוי, אבל מ״מ הני קושיי דלעיל קשו:
ונ״ל דרבוי אחר רבוי לא מפני דתני עליה קאמר אלא ר״ל דכתי׳ בלבונה נתינה דמשמע כזית א״כ לא היה צריך למכתב במנחה עליה לומר דבעיא כזית במנחה שהרי כיון דבעיא כזית בלבונה ידעי׳ נמי דבעינן כזית במנחה (דמנחה) שהרי נתינה לא הויא בפחות מכזית ומפ׳ גבי כזית חדא דבפחות משיעור לא קיימא ועוד מדבעינן כזית בלבונה משום נתינה אלמא מההיא דפחות מכזית לא מקרי נתינה בפחות מעל גבי כזית וא״כ עליה דמנחה דכתיב גבי לבונה הוי מיותר והוי רבוי אחר רבוי (למעט לומר דבלבונה משום דשני הרבויים אמלתא דנותן לבונה ע״ג מנחה קיימי לומר דבעי בתרוייהו שעור כזית משום דמאחר דנתינת לבונה דמשמע כזית בלבונה משמע נמי כזית דמנחה כדפי׳ כמו כן עליה דמשמע כזית דמנחה קאי נמי אלבונה לומר דבעי שהכזית דלבונה יהיה נתון על כזית דמנחה א״כ הרבוי אחר רבוי קאי נמי אנתינה דלבונה) הילכך יש לנו לומר קודם דאתי למעט לבונה מדנימא דאתא למעט מנחה משום דאית לן למימר דקרא אתא להשוות לבונה לשמן לחייבו בכל שהוא לבונה כמו לחייבו בכל שהוא בשמן ולא לחלקם ולומר דבשמן לא בעיא שעור אך בעיא ליה במנחה ולבונה להוי אפכא דבעי שעור בלבונה ולא במנחה הילכך קאמר דלמעט בשעור לבונה אתא רבוי אחר רבוי:
וא״ת ולכתוב גבי לבונה לא ישים כמו גבי שמן דלהוי משמע כל שהוא ולא יצטרך לכתוב עליה כדי לעשות לה רבוי אחר רבוי מעליה, וי״ל דלכך כתב גבי לבונה לא יתן משום דלא ישים לא שייך בלבונה משום דלשון שימה שייך בשמן שנבלע מיד אבל לבונה אינה נבלעת אלא נלקטת שייך בה לשון נתינה דר״ל דבר שנתן ע״ג חבירו ש יכולין לסלקו אבל לשון שימה הוי משמע שנתן בתוכו כמו שמן שנבלע הילכך כתב גבי שמן לא ישים וגבי לבונה לא יתן:
ת״ל עליה בגופה של מנחה הכתוב מדבר, פי׳ אפילו במנחה אחת מידי דהוה אמחמץ אחר מחמץ, ל״ה: ולפי זה הפי׳ הי״ל לומר בשני מנחות הכתוב מדבר דכיון דס״ד דבא לחלק בין מנחה אחת לשתי מנחות דבמנחה אחת לא יתחייב השני בין כהן אחד שני לאוין בין שני כהנים משום דהשני הוי כנותן על גבי קרקע, ובשני מנחות מתחייב השני בין יהיה כהן אחד בין יהיו שני כהנים. א״כ הי״ל לומר יכול בשני מנחות, אלא לכך אמר שני כהנים כדפרש״י לפי שדרך שני כהנים להתעסק בשני מנחות ולא במנחה אחת והחיוב בא אל המתעסקים במנחה קאמר דחיוב זה בשני לאוין דקרא הוי לשני כהנים שדרכן להתעסק בשני מנחות והוא הדין לכהן אחד אם התעסק בשני המנחות ולא שיהא החיוב בשני לאוין לכהן אחד דר״ל במה שמתעסק בו כהן אחד:

הוי [הינה] לשון המורה על ריבוי, ואם כן, הרי לפנינו בכתוב זה לשון רבוי אחר לשון רבוי, אחד בענין השמן ואחד בענין הלבונה, וכלל הוא בידינו: אין רבוי אחר רבוי בא אלא למעט, ומכאן למדנו שנתינת לבונה אפילו על מנחה בשיעור כל שהוא, פוסלת אותה.

this is one amplificatory expression after another, one in the context of the oil and the other in the context of the frankincense. And there is a principle that one amplificatory expression after another serves only to restrict. Consequently, the placement of frankincense on any amount of a meal offering of a sinner disqualifies the meal offering.

הערוך על סדר הש״סרש״יר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץהכל

(2) וְאִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף בָּעֵי רַבִּי יוֹחָנָן נָתַן מַשֶּׁהוּ שֶׁמֶן עַל גַּבֵּי כְּזַיִת מִנְחָה מַהוּ מִי בָּעֵינַן שִׂימָה כִּנְתִינָה אוֹ לָא תֵּיקוּ.:

And there are those who say there is a different version of the discussion: Rav Yitzḥak bar Yosef says that Rabbi Yoḥanan raises a dilemma: If one placed oil of any amount on top of an olive-bulk of a meal offering of a sinner, what is the halakha? The Gemara clarifies: Since the Torah states with regard to oil: “He shall place no oil upon it,” whereas with regard to frankincense it states: “Neither shall he give any frankincense upon it,” do we require that the placing of the oil must be like the giving of the frankincense, which must be an olive-bulk, or not? No answer was found, and therefore the Gemara states that the dilemma shall stand unresolved.

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

מי בעינן שימה – דשמן דומיא דנתינת לבונה דלא מחייב אלא בכזית אי לא.

מי בעינן שימה דומיא דנתינה או לא – בפ״ק דכריתות (דף ו:) פליגי רבי יהודה ור״מ גבי שמן המשחה דר׳ מאיר סבר על בשר אדם לא יסך וכתיב ואשר יתן ממנו על זר מה סיכה כל שהוא אף נתינה כל שהוא ור׳ יהודה סבר ילפינן נתינה דזר מנתינה דעלמא מה נתינה דעלמא כזית אף נתינה דהכא כזית והשתא הך בעיא דהכא ניחא לתרוייהו דאפילו לר״מ דיליף התם משום דנתינה וסיכה בחדא מילתא כתיבי אלא שזה כתוב באזהרה וזה כתוב בכרת ואפילו לר׳ יהודה נמי דלא יליף התם דלמא הכא מודה כיון דנתינה ושימה כתיבי בחד קרא והא דמשמע דנתינה בעלמא בכזית היינו משום דילפינן מנתינה דתשלומי תרומה דהויא בכזית כרבנן דפרק כל שעה (פסחים לב:) ודלא כאבא שאול דלדידיה שוה פרוטה בעי וכי איכא שוה פרוטה אע״פ שאין בו כזית אי נמי אפילו כאבא שאול דשאני התם דיליף ממעילה דבפרוטה כדאיתא התם והא דאמר בפרק הזהב (ב״מ מז.) קונין בכלי אף על פי שאין בו שוה פרוטה אע״ג דכתיב ונתן לרעהו נעלו כתיב דמשמע כל דהו וגט נמי אמרינן (גיטין דף כ.) כתבו על איסורי הנאה כשר דונתן בידה נתינת גט בעלמא קאמר כדכתי׳ ספר אפי׳ כל דהו ולמאי דפרישית דטעמא דאבא שאול משום דיליף ממעילה ניחא טפי דלא שייך למילף ממעילה אלא תרומה שהיא כעין מעילה שמשלם קרן וחומש וקצת קשה בתרומה דכתיב (דברים טו) תתן לו אמאי חיטה אחת פוטרת את הכרי ניבעי כזית כנתינה דשמעתין ואין לומר דחיטה אחת לאו דוקא דהא אמרינן בסוף מסכת ע״ז (דף עג:) דטבל בכל שהוא דכהתירו כך איסורו ובמסכת פיאה בשמעתא קמייתא בירושלמי משמע דאין לה שיעור כלל והא דלא תני לה בהדי הנך דאין להם שיעור משום דאין אדם עושה כל גורנו תרומה משום דכתיב ראשית ששיריה ניכרין ומתן בהונות אין שייך להזכיר כאן דלא שייך בהו לא פרוטה ולא כזית.

ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] בלשון אחרת אותה הלכה שאמר רב יצחק בר יוסף בשמו של ר׳ יוחנן. לא היתה זו הלכה פסוקה אלא בעי [שאל] ר׳ יוחנן: אם עבר אדם ונתן משהו שמן על גבי כזית מנחה של חוטא, מהו דינה של המנחה להיפסל בכך? וצדדי השאלה: כיון שאמרה התורה באיסור נתינת שמן על מנחת חוטא בלשון ״לא ישים עליה שמן״ (ויקרא ה, יא), ובאיסור נתינת הלבונה אמר אותו כתוב ״ולא יתן עליה לבונה״, ויש לדון: מי בעינן [האם צריכים אנו] בדין השימה של השמן שיהא כדין הנתינה של הלבונה, שהיא בכזית דווקא, או לא? ומסכמים: לבעיה זו לא נמצא פתרון, ותיקו [תעמוד, תישאר] במקומה.

And there are those who say there is a different version of the discussion: Rav Yitzḥak bar Yosef says that Rabbi Yoḥanan raises a dilemma: If one placed oil of any amount on top of an olive-bulk of a meal offering of a sinner, what is the halakha? The Gemara clarifies: Since the Torah states with regard to oil: “He shall place no oil upon it,” whereas with regard to frankincense it states: “Neither shall he give any frankincense upon it,” do we require that the placing of the oil must be like the giving of the frankincense, which must be an olive-bulk, or not? No answer was found, and therefore the Gemara states that the dilemma shall stand unresolved.

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) נָתַן שֶׁמֶן עַל שְׁיָרֶיהָ.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן {ויקרא ה׳:י״א} לֹא יָשִׂים עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן יָכוֹל בִּשְׁנֵי כֹּהֲנִים.

§ The mishna teaches: If one placed oil on the remainder of a meal offering of a sinner or a meal offering of jealousy brought by a sota, he does not violate a prohibition. Concerning this, the Sages taught in a baraita: When the verse states: “He shall place no oil upon it, neither shall he give any frankincense upon it,” one might have thought that this separation into two distinct prohibitions applies only where two priests perform these actions, one of whom places oil on the meal offering while the other puts frankincense. Perhaps in this case each of them is separately liable to receive lashes, but if one priest put both oil and frankincense on a meal offering, one might have thought he receives only one set of lashes.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

נתן שמן על שיריה של מנחת חוטא אינו עובר כדאמרי׳ דבש הותר בשירי מנחות וכן שמן נתן כלי שיש בו שמן על כלי שיש בו מנחת חוטא לא פסלה הואיל ולא עירבו במנחה גופה:

יכול בשני כהנים – דלא יתחייבו שני לאוין עד שיהו שני כהנים אחד נותן שמן ואחד נותן לבונה אבל חד כהן לא מחייב אלא חד לאו.

יכול בשני כהנים ת״ל עליה – פירש בקונטרס שלא יתחייבו בשני לאוין על הלבונה ועל השמן אלא שני כהנים אחד נותן את השמן ואחד נותן את הלבונה אבל חד כהן לא מיחייב אלא חד לאו וקשה כיון דכתיבי שני לאוין למה לא יתחייב כהן אחד כמו שנים ונראה לפרש דמיירי בשתי מנחות הנעשות בשני כהנים דהכי אורחא דמילתא משום ברוב עם הדרת מלך דהא בתנופת חזה ושוק וחלבים מטפלים בו שלשה כהנים משום ברוב עם הדרת מלך כדלקמן (דף סב.) כל שכן בשתי מנחות והכי קאמר יכול בשתי מנחות דווקא כתיבי שני לאוין שבזאת נתן שמן ובזאת נתן לבונה דאילו במנחה אחת כיון דכבר נתן עליה שמן הרי היא פסולה ולא מחייב תו אלבונה כדאשכחן לעיל (דף נז.) בהמחמץ את הפסולה דפטור ואע״ג דהתם כתיב לה׳ דדרשינן כשרה ולא פסולה אימא מהתם ילפינן ת״ל עליה בגופה של מנחה הכתוב מדבר לחייב שני לאוין וקצת קשה דאימא דקרא מיירי בשנתן השמן ואת הלבונה בבת אחת ושמא אי אפשר לצמצם אי נמי סתם קרא אורחיה בזה אחר זה כמו שרגילין במנחות שיש בהם שמן ולבונה ור״ת מפרש יכול בשני כהנים כלומר בשני דברים שזה נתן שמן וזה נתן לבונה והוא הדין באדם אחד בזה אחר זה אלא משום דאורחא דמילתא ששני כהנים רגילין לעשות משום ברוב עם הדרת מלך ואמתני׳ קאי דחייב על השמן בפני עצמו ועל הלבונה בפני עצמה ובעי אי חייב בזה אחר זה על שתיהן אע״פ שנפסלה בשמן מידי דהוי אמחמץ אחר מחמץ או כיון דנפסלה אינו חייב ומתני׳ בשתי מנחות באחת נתן שמן ובאחת נתן לבונה ת״ל עליה בגופה של מנחה יצא נותן שמן על הלבונה או לבונה על השמן שאין זה בגופה ואפילו נתן את הלבונה מצד אחד במקום שאין שם שמן מ״מ עליה משמע שאין כלל שמן בכל המנחה אי נמי בגופה משמע כשרה ולא פסולה.

א שנינו במשנתנו כי מי שנתן שמן על שיריה של מנחת חוטא — אינו עובר בכך. ובענין זה עוד תנו רבנן [שנו חכמים]: ממשמעות הכתוב ״לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה״, יכול היה הלומד לומר כי רק באופן בו שני כהנים עובדים במנחת החוטא, שהאחד נתן עליה את השמן והאחר נתן עליה את הלבונה, כל אחד מהם חייב מלקות. ואולם אם כהן אחד עשה את שתי הפעולות הללו — הריהו מתחייב רק פעם אחת מלקות.

§ The mishna teaches: If one placed oil on the remainder of a meal offering of a sinner or a meal offering of jealousy brought by a sota, he does not violate a prohibition. Concerning this, the Sages taught in a baraita: When the verse states: “He shall place no oil upon it, neither shall he give any frankincense upon it,” one might have thought that this separation into two distinct prohibitions applies only where two priests perform these actions, one of whom places oil on the meal offering while the other puts frankincense. Perhaps in this case each of them is separately liable to receive lashes, but if one priest put both oil and frankincense on a meal offering, one might have thought he receives only one set of lashes.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) תַּלְמוּד לוֹמַר עָלֶיהָ בְּגוּפָהּ שֶׁל מִנְחָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר וְלֹא בְּכֹהֵן.

Therefore, the verse states: “Upon it,” with regard to both the oil and the frankincense, which indicates that the verse is speaking of the meal offering itself, and it is not referring to the priest who performs the service. Since both prohibited actions can be performed on the same meal offering, an individual who does both is liable to receive two sets of lashes.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

בגופה של מנחה הכתוב מדבר לא יתן עליה¹ לאישים דאפי׳ כהן אחד:

1. נראה דצ״ל דלא יתן עליה שמן לאישים כו׳.

בגופה של מנחה הכתוב מדבר – תלויין שני הלאוין כיון שנתן שמן ולבונה על המנחה חייב שתים לא שנא חד ולא שנא תרין.

לכך תלמוד לומר (מלמדנו האמור) בפסוק ״עליה״ הן באיסור שימת שמן והן באיסור נתינת הלבונה, כי בגופה של המנחה הכתוב מדבר, ולא בכהן העושה אותם. וכיון שבמנחה זו נעשו שתי פעולות האיסור — מתחייב העושה אותם בשתי סדרות מלקות, גם אם היה זה כהן אחד שעשה את שתיהן.

Therefore, the verse states: “Upon it,” with regard to both the oil and the frankincense, which indicates that the verse is speaking of the meal offering itself, and it is not referring to the priest who performs the service. Since both prohibited actions can be performed on the same meal offering, an individual who does both is liable to receive two sets of lashes.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) יָכוֹל לֹא יִתֵּן כְּלִי עַל גַּבֵּי כְּלִי וְאִם נָתַן פָּסַל ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר עָלֶיהָ בְּגוּפָהּ שֶׁל מִנְחָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר.:

Furthermore, one might have thought this verse means one may not even place a vessel containing oil or frankincense on top of a vessel that contains the meal offering, and that if one placed such a vessel on the meal offering he has thereby disqualified it. Therefore, the verse states “upon it,” which indicates that the verse is speaking about the meal offering itself. One may not place oil or frankincense on the meal offering itself, but it is not prohibited to place a vessel containing oil or frankincense upon a vessel that contains the meal offering.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

יכול לא יתן כלי כו׳.

בגופה של מנחה – עד שיערב את השמן או הלבונה במנחה.

ועוד, שמא יכול הלומד לומר כי בכלל איסורים אלה אף שלא יתן כלי שבו שמן או לבונה על גבי כלי שבו נמצאת מנחת החוטא, ואם עבר ונתן כלי בו שמן או לבונה על גבי המנחה — פסל אותה בכך? לכך תלמוד לומר ״עליה״ — דווקא בגופה של מנחה הכתוב מדבר שאין לתת עליה ממש שמן או לבונה, ולא כלי שבו שמן או לבונה על כלי שבו נמצאת המנחה.

Furthermore, one might have thought this verse means one may not even place a vessel containing oil or frankincense on top of a vessel that contains the meal offering, and that if one placed such a vessel on the meal offering he has thereby disqualified it. Therefore, the verse states “upon it,” which indicates that the verse is speaking about the meal offering itself. One may not place oil or frankincense on the meal offering itself, but it is not prohibited to place a vessel containing oil or frankincense upon a vessel that contains the meal offering.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) מתני׳מַתְנִיתִין: יֵשׁ טְעוּנוֹת הַגָּשָׁה וְאֵין טְעוּנוֹת תְּנוּפָה הַגָּשָׁה וּתְנוּפָה תְּנוּפָה וְלֹא הַגָּשָׁה לֹא תְּנוּפָה וְלֹא הַגָּשָׁה.

MISHNA: There are four categories of meal offerings: Those that require bringing near, a rite that requires the priests to carry the offering in their hands and bring it near the southwest corner of the altar, but do not require waving; those that require both bringing near and waving; those that require waving but not bringing near; and those that require neither waving nor bringing near.

קישוריםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

משנה מנחות ה׳:ה׳

ב משנה יש מנחות שטעונות (חייבות) קודם קמיצתן בהגשה של הכלי בו הן נמצאות אל חודה של הקרן הדרומית_מערבית של המזבח, ואולם אין טעונות תנופה (שיניפו אותן). ויש שחייבות הן בהגשה והן בתנופה. ויש שחייבות בתנופה ולא בהגשה, ויש שאינן חייבות לא בתנופה ולא בהגשה. ומפרטים:

MISHNA: There are four categories of meal offerings: Those that require bringing near, a rite that requires the priests to carry the offering in their hands and bring it near the southwest corner of the altar, but do not require waving; those that require both bringing near and waving; those that require waving but not bringing near; and those that require neither waving nor bringing near.

קישוריםפירוש הרב שטיינזלץהכל

(7) ^אוְאֵלּוּ טְעוּנוֹת הַגָּשָׁה וְאֵין טְעוּנוֹת תְּנוּפָה מִנְחַת הַסּוֹלֶת וְהַמַּחֲבַת וּמַרְחֶשֶׁת וְהַחַלּוֹת וְהָרְקִיקִין מִנְחַת כֹּהֲנִים וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ מִנְחַת גּוֹיִם¹ מִנְחַת נָשִׁים וּמִנְחַת חוֹטֵא.

The mishna elaborates: And these are the meal offerings that require bringing near but do not require waving: The fine-flour meal offering; the meal offering prepared in a pan; the meal offering prepared in a deep pan; the meal offering baked in an oven, which can be brought in the form of loaves or in the form of wafers; the meal offering of priests; the meal offering of the anointed priest; the meal offering of gentiles; a meal offering brought by women; and the meal offering of a sinner.

א. א רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות י״ב:ו׳

1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "נכרים".

עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות י״ב:ו׳

אלו הן המנחות הטעונות הגשה ואין טעונות תנופה: מנחת הסולת, ומנחת המחבת, ומנחת המרחשת, והחלות של מנחת מאפה תנור, והרקיקין של מנחת מאפה תנור, ומנחת כהנים המתנדבים להביא אחת מאלה, ומנחת כהן משיח (חביתי כהן גדול), ומנחת גוים שנדבו מנחה, וכן מנחת נשים, ומנחת חוטא.

The mishna elaborates: And these are the meal offerings that require bringing near but do not require waving: The fine-flour meal offering; the meal offering prepared in a pan; the meal offering prepared in a deep pan; the meal offering baked in an oven, which can be brought in the form of loaves or in the form of wafers; the meal offering of priests; the meal offering of the anointed priest; the meal offering of gentiles; a meal offering brought by women; and the meal offering of a sinner.

עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(8) רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מִנְחַת כֹּהֲנִים וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ אֵין בָּהֶן הַגָּשָׁה לְפִי שֶׁאֵין בָּהֶן קְמִיצָה וְכֹל שֶׁאֵין בָּהֶן קְמִיצָה אֵין בָּהֶן הַגָּשָׁה.:

Rabbi Shimon says: The meal offering of priests and the meal offering of the anointed priest do not require bringing of the meal offering near to the altar, due to the fact that there is no removal of a handful in their sacrifice, and there is a principle that with regard to any meal offering where there is no removal of a handful in their sacrifice, there is also no bringing near.

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

מתני׳ כל שאין לה קמיצה – להתיר שירים לכהנים.

אין לה הגשה – כדתקני בברייתא לקמן ויצאו אלו מנחת כהנים ומנחת כהן משיח שאין מהן לכהנים.

רבי שמעון אומר מנחת כהנים ומנחת כהן משיח אין בהן הגשה לפי שאין בהן קמיצה – תימה אלא מעתה מנחת חוטא של כהנים תהא טעונה הגשה דהא בעיא קמיצה לר׳ שמעון כדתנן פרק ואלו מנחות (לקמן עב:) רבי שמעון אומר מנחת חוטא של כהנים נקמצת והקומץ קרב בפני עצמו והשיריים קריבין בפני עצמן וכי תימא הכי נמי הא קא״ר שמעון בגמרא מרבה אני שאר מנחות שיש מהן לאישים ובאות בגלל עצמן ויש מהן לכהנים ומוציא אני שתי הלחם ולחם הפנים שאין מהן לאישים ומנחת נסכים שאינה באה בגלל עצמה ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח שאין מהן לכהנים אלמא יש מהן לכהנים בעי ועוד קשה דשבק הכא עיקר טעמא דהכי הוה בעי למימר ר׳ שמעון אומר מנחת כהנים ומנחת כהן משיח אין בהן הגשה לפי שאין מהן לכהנים או בגמרא ליתני בברייתא מרבה אני שאר מנחות שיש בהן קמיצה ומוציא אני כל אלה שאין בהן קמיצה ונראה לפרש דקמיצה דנקט הכא אע״ג דלישנא משמע דלטעמא נקטיה על כרחין לא נקטיה לטעמא אלא לכללא בעלמא דכל שאינו בקמיצה אין בו הגשה דשמעינן מכלל זה שתי הלחם ולחם הפנים ומנחת נסכים ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ולאו למימר קאתי דכל שיש בו קמיצה יש בו הגשה דיש שיש בו קמיצה ואין בו הגשה כגון מנחת חוטא של כהנים.

ר׳ שמעון אומר: מנחת כהנים ומנחת כהן משיח אין בהן חיוב הגשה. וטעם הדבר: לפי שאין נוהגת בהן קמיצה הבאה לייחד את החלק העולה למזבח, ולהתיר את שאר המנחה לאכילת כהנים (שהרי הן עולות כליל על המזבח), וכל המנחות שאין בהן קמיצה אף אין בהן הגשה.

Rabbi Shimon says: The meal offering of priests and the meal offering of the anointed priest do not require bringing of the meal offering near to the altar, due to the fact that there is no removal of a handful in their sacrifice, and there is a principle that with regard to any meal offering where there is no removal of a handful in their sacrifice, there is also no bringing near.

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(9) גמ׳גְּמָרָא: אָמַר רַב פָּפָּא כֹּל הֵיכָא דִּתְנַן עֶשֶׂר תְּנַן מַאי קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.

GEMARA: Rav Pappa stated a principle with regard to all the mishnayot in tractate Menaḥot: Anywhere that we learned in a mishna that one brings a meal offering, we learned that one must bring ten items of the same type, either loaves or wafers. The Gemara asks: What is Rav Pappa teaching us?

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

גמ׳ עשר תנן – בתרי לישני כדפרישית לעיל (דף נט.).

ג גמרא אמר רב פפא כלל הוא בלשון משניות מסכת מנחות (ובכלל זה משנתנו): כל היכא [מקום] במסכתנו דתנן [ששנינו] בו ״מנחות״ — במנחות הבאות בעשר דומות (שיש בהן עשרה לחמים או עשרה רקיקים) תנן [שנינו]. ואין יותר. ושואלים: מאי קא משמע לן [מה הוא, רב פפא, משמיע לנו] בכך?

GEMARA: Rav Pappa stated a principle with regard to all the mishnayot in tractate Menaḥot: Anywhere that we learned in a mishna that one brings a meal offering, we learned that one must bring ten items of the same type, either loaves or wafers. The Gemara asks: What is Rav Pappa teaching us?

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(10) לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר מֶחֱצָה חַלּוֹת וּמֶחֱצָה רְקִיקִין יָבִיא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא.:

The Gemara explains: This statement of Rav Pappa serves to exclude the opinion of Rabbi Shimon, who says: One who takes a vow to bring a meal offering baked in an oven must bring ten items. If he wishes he may bring ten loaves or ten wafers, and if he wishes he may bring half of them as loaves and the other half as wafers. Rav Pappa teaches us that the tanna of the mishna maintains that one may not do so; all ten must be of the same type.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ומסבירים: דברים אלה של רב פפא באו לאפוקי [להוציא, לשלול] משיטת ר׳ שמעון שאמר שהנודר להביא מנחת מאפה, מביא עשרה לחמים, ואולם סוג הלחמים תלוי ברצונו: שיכול הוא להביאה לחמים או רקיקים, ואם רצה להביא מחצה (חמש מהן) חלות ומחצה (וחמש אחרות) רקיקין — יביא, ולכך קא משמע לן [הוא, רב פפא, משמיע לנו] שלא כך סבורה משנתנו, ועשרת הלחמים באים רק מאותו הסוג.

The Gemara explains: This statement of Rav Pappa serves to exclude the opinion of Rabbi Shimon, who says: One who takes a vow to bring a meal offering baked in an oven must bring ten items. If he wishes he may bring ten loaves or ten wafers, and if he wishes he may bring half of them as loaves and the other half as wafers. Rav Pappa teaches us that the tanna of the mishna maintains that one may not do so; all ten must be of the same type.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(11) מְנָא הָנֵי מִילֵּי דְּתָנוּ רַבָּנַן אִילּוּ נֶאֱמַר {ויקרא ב׳:ח׳} וְהֵבֵאתָ אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מֵאֵלֶּה לַה׳ וְהִקְרִיבָהּ אֶל הַכֹּהֵן וְהִגִּישָׁהּ הָיִיתִי אוֹמֵר אֵין לִי שֶׁטָּעוּן הַגָּשָׁה אֶלָּא קוֹמֶץ בִּלְבָד.

§ The mishna teaches that the first tanna and Rabbi Shimon disagree about whether the meal offering of priests and the meal offering of the anointed priest require the ritual of bringing near. The Gemara asks: From where are these matters derived? The Gemara answers: As the Sages taught in a baraita: A verse discussing the meal offering prepared in the pan states: “And you shall bring the meal offering that is made of these to the Lord, and it shall be drawn near to the priest, and he shall bring it near to the altar” (Leviticus 2:8). If the verse had stated only: And you shall bring that which is made of these to the Lord and it shall be drawn near to the priest and he shall bring it near to the altar, omitting the words: The meal offering, I would say: I have derived only that the handful that is sacrificed on the altar alone requires bringing near.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

והבאת את המנחה – בההוא קרא כתיב והגישה אל המזבח.

אלא קומץ בלבד – שנעשה לה׳.

ד שנינו במשנתנו שנחלקו חכמים ור׳ שמעון בדינן של מנחת כהנים ומנחת כהן משיח אם חייבות בהגשה. ומבררים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו, מה מקור הדברים]? דתנו רבנן [שכן שנו חכמים] על האמור בדינה של מנחת המרחשת ״והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה לה׳ והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח״ (ויקרא ב, ח): אילו היה נאמר בכתוב רק ״והבאת אשר יעשה מאלה לה׳ והקריבה אל הכהן והגישה״ ולא היה נאמר ״המנחה״ — הייתי אומר: אין לי מכאן שטעון הגשה אלא הקומץ הקרב על המזבח בלבד,

§ The mishna teaches that the first tanna and Rabbi Shimon disagree about whether the meal offering of priests and the meal offering of the anointed priest require the ritual of bringing near. The Gemara asks: From where are these matters derived? The Gemara answers: As the Sages taught in a baraita: A verse discussing the meal offering prepared in the pan states: “And you shall bring the meal offering that is made of these to the Lord, and it shall be drawn near to the priest, and he shall bring it near to the altar” (Leviticus 2:8). If the verse had stated only: And you shall bring that which is made of these to the Lord and it shall be drawn near to the priest and he shall bring it near to the altar, omitting the words: The meal offering, I would say: I have derived only that the handful that is sacrificed on the altar alone requires bringing near.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(12) מִנְחָה מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר מִנְחָה מִנְחַת חוֹטֵא מִנַּיִן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר אֶת הַמִּנְחָה.

From where is it derived that this halakha applies to the entire meal offering? The verse states the superfluous term: “The meal offering,” which indicates that one must bring the entire meal offering to the altar prior to the removal of the handful. The baraita further asks: From where is it derived that this halakha applies to the meal offering of a sinner? The verse states: “The meal offering.” The addition of the definite article serves to include the meal offering of a sinner.

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

מנחה כו׳ – שטעונה הגשה קודם קמיצה.

מנחת חוטא מנין – אשאר מנחות לא מהדר דהא כתיב במנחת מרחשת (ויקרא ב) אשר יעשה מאלה משמע כל המנחות הכתובות שם מנחת סולת מנחת מחבת חלות ורקיקין מנחת העומר ומנחת סוטה כדדרשי ר׳ שמעון ור׳ יהודה אבל מנחת כהנים ומנחת כהן משיח לא מפרש ת״ק מנא ליה ואי בבנין אב איכא למיפרך מה להצד השוה שבהן שכן נקמצות ויש מהן למזבח ולכהנים תאמר במנחת כהנים ומנחת כהן משיח דכולה כליל ואין בה לכהנים ושמא לא חשיב לה פירכא אי נמי מאת המנחה נפקא ליה כי היכי דנפקא ליה מנחת חוטא ודבר תימה דשביק הכא מנחת כהנים ומנחת כהן משיח דהוא עיקר פלוגתייהו דפליגי בה במתני׳ ר׳ שמעון ורבנן וגם צריך לדקדק אמאי לא נפקי מזאת תורת המנחה תורה אחת לכל המנחות ושמא משום דכתיב התם והרים ממנו בקומצו מסולת המנחה ומשמנה את כל הלבונה משמע דאיירי בטעונות קמיצה וטעונות שמן ולבונה ובאות סולת לאפוקי מנחת כהנים ומנחת כהן משיח דאין טעונות קמיצה ולא מנחת חוטא ומנחת סוטה דאין טעונות שמן ולבונה ולא מנחת העומר דסולת משמע חיטין וזו באה שעורין ולא כתיב בה סולת אלא גרש ושמן ומיהו בריש פירקין (מנחות נג.) ילפינן מזאת תורת לענין מצה אפילו מנחת מרחשת אע״ג דבזאת תורת כתיב סולת וזו אינה באה סולת אלא מרחשת ועוד הא רבי שמעון בריש מכילתין דנפקא לן מזאת תורת כל המנחות דאין מחשבה פוסלת בהן והכא בעי קרא לרבויי מנחת העומר ומנחת קנאות (סוטה) ולא נפקא לן מזאת תורת ונראה לפרש דלא שייך הכא למדרש מזאת תורת כלל משום דכתיבי ריבויי ומיעוטי דתלתא ריבויי כתיבי ותלת מיעוטי את המנחה והבאת והקריבה לרבות מאלה והקריב והקריבה והגיש והגישה למעט כדמוכחא סוגיא דשמעתין לפיכך צריך לדון מה יש לנו לרבות ומה יש לנו למעט ורבנן דהכא מאלה למעוטי שתי הלחם ולחם הפנים דדרשינן כרבי שמעון וכן ה״א דוהקריבה למעוטי מנחת נסכים אבל ה״א דוהגישה למעוטי מנחת כהנים ומנחת כהן משיח לא דרשינן ואי לא דרשינן ליה הכא דרשי׳ ליה במכילתא אחריתי ומסתבר להו למעוטי הנך טפי ממנחת כהנים ומנחת כהן משיח מתוך סברתו של רבי שמעון גופה דלקמן דמעיקרא אמעט להו והדר אמעט מנחת כהנים ומנחת כהן משיח.

ואולם המנחה קודם שנקמצת, מנין לי שחייבת בהגשה למזבח? לכך תלמוד לומר (מלמדנו האמור) בייתור לשון ״ה מנחה״ — שכל המנחה חייבת בהגשה למזבח. ושואלים עוד: אין לי בכתוב זה אלא דין הגשה במנחת מרחשת, חובת הגשה אף במנחת חוטא מנין לי? תלמוד לומר עוד בכתוב ״את המנחה״ — לרבות אף את מנחת החוטא לדין הגשה.

From where is it derived that this halakha applies to the entire meal offering? The verse states the superfluous term: “The meal offering,” which indicates that one must bring the entire meal offering to the altar prior to the removal of the handful. The baraita further asks: From where is it derived that this halakha applies to the meal offering of a sinner? The verse states: “The meal offering.” The addition of the definite article serves to include the meal offering of a sinner.

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(13) וְדִין הוּא נֶאֱמַר הכא

The baraita raises a difficulty: Why is a verse necessary to teach that the requirement of bringing near applies to the meal offering of a sinner? But this halakha is capable of being derived by logical inference. The baraita elaborates: The procedure of bringing a meal offering is stated here, in the context of the meal offering of a sinner,

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ודין הוא – דמנחת חוטא טעונה הגשה ולא צריך קרא.

ושואלים: מדוע נצרך כתוב ללמדנו דין הגשה במנחת חוטא, והרי דבר הנלמד מדין (קל וחומר) הוא זה. ומפרטים: נאמר הכא [כאן], במנחת חוטא

The baraita raises a difficulty: Why is a verse necessary to teach that the requirement of bringing near applies to the meal offering of a sinner? But this halakha is capable of being derived by logical inference. The baraita elaborates: The procedure of bringing a meal offering is stated here, in the context of the meal offering of a sinner,

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון