(1) 
תֵּרֵד וְתִטַּמֵּא וְאַל יְטַמְּאֶנָּה בַּיָּד ור׳ וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר אאַף יְטַמְּאֶנָּה בַּיָּד.
תֵּרֵד וְתִטַּמֵּא וְאַל יְטַמְּאֶנָּה בַּיָּד The teruma wine should be allowed to descend and become impure on its own, ruining the non-sacred wine in the lower press, but one should not render it impure through his direct action by catching it in an impure vessel, even though catching it would prevent the wine that is teruma from mixing with his impure, non-sacred wine. And Rabbi Yehoshua says: Since the wine that is teruma will become impure in any event, one may even render it impure through his direct action in order to save his non-sacred wine. This indicates that according to Rabbi Yehoshua it is permitted to sin with regard to one matter, i.e., the wine that is teruma, in order to gain with regard to another matter, i.e., the non-sacred wine.
תרד ותטמא – אע״ג דמיפסדא לחולין דעד השתא הוו חזו ליה בימי טומאה והשתא לא חזו למידי.
ולא יטמאנה ביד – לקבלה בכלים טמאים כדי להציל החולין.
אף יטמא ביד – אלמא חטא בתרומה כדי שתזכה בחולין.
דאי ר׳ כיון דאמר שחיטה מקדשת נהי דשתים מהם אין להם אלא קדושת דמים וישנו בפדיה דכבשי׳ מידי דחזי להו מקדשי ואינך קדושת דמים בעלמא עלייהו ונפקי לחולין ומביא מעות ואומר כל מקום שהם השתים שאינן מקודשות יתחללו על מעות הללו ובלא פדיה לא מתאכלי דלא שריא להו זריקת הכבשים מיהו היכא פריק להו והיכא משתרו והרי אינו מכירן לפי שלא ידענו מי הם שיאכלו כדין חולין, ל״ה:
ומ״מ קשה לי ואיך קדשי משם אחד הא אמרינן כל שאינו בזה אחר זה בבת אחת אינו, ונראה דהיינו מאי דפריך לימא תהא תיובתא דר׳ יוחנן:
ומ״מ קשה לי ואיך קדשי משם אחד הא אמרינן כל שאינו בזה אחר זה בבת אחת אינו, ונראה דהיינו מאי דפריך לימא תהא תיובתא דר׳ יוחנן:
והתניא אין פודן אלא בחוץ ופי׳ הקונ׳ משום חולין בעזרה וקשיא דמאי חולין בעזרה שייך והלא קאמר לעיל דחולין ממילא הויין והרי לא הכניסן משנעשו חולין:
וי״ל דהגם שלא הכניסן משנעשו חולין מ״מ הוא גורם ע״י פדיונו שיהיו חולין בעזרה והרי הוא כאלו מכניס חולין בעזרה:
ל״א שאם אי אתה אומר כן אלא ארבעתן לשמן הפסדת הנזרקין באחרונה דהא לא צריכי ופסולין, ל״ה, ולפי לשון זה ר״ל וזורק דמן שלא לשמן באחרונה וליתא להך סברא דלעיל דיש לך דבר שנראה לשמו, שפירש״י לפי לשון ראשון, והקשו התוס׳ ללשון ראשון שפירש״י שזורק שתים ראשונים שלא לשמן איך יהיו כשרין האחרוניס לשמן והלא שמא אותן שזרקן שלא לשמן קדשו הלחם והוו אבדו כבשים ואבד הלחם שהרי דשחטן שלא לשמן נתבטלו מכבשי עצרת ונמצאו כבשי׳ שנים בלא לחם, וי״ל דכיון דלאחרונים זורק לשמן הא לא אבדו כבשים שהרי נכנסו אחרים תחתיהם, מיהו קשיא להר״ם דקא פסיק ותני מושך שתים מהם אפי׳ הם (ר״ל שנשחטו) ראשונים ואעפ״י שהם קדשו הלחם ושחיט׳ האחרונים לא עשו כלום ואיך תהיה מצטרפת שחיטה של ראשון והזריקה של אחרון דודאי אם לא נשחט האחרון עד לאחר זריקת הראשון ניחא דמטעם אחריות יכנסו תחת הראשונים ויקדשו שחיטתן וזריקתן את הלחם אבל להשלים זריקת האחרונים שחיטת הראשונים היכן אשכחן אחריות בזה. וי״ל דודאי אשכחן בכה״ג במעשה השוחט שני אשמות לאחריות נשפך דמו של אחד מהם זריקת השני מהניא לפטור בשר חברתה מן המעילה לת״ו:
ונ״ל דהני קושיות דלעיל לא שייכי אלא לר׳ דאמר דשחיטה מקדשא אבל לראב״ש דאמר דשחיט׳ לא מקדשה ללחם עד זריקה לא קשה מידי שהרי קודם שזרק דם אחד מהם לא נתקדש הלחם וכשמושך שתים מהם וזורק דמן שלא לשמן לא יקדשו את לחם כזבחים שנזבחו שלא לשמן דכשרין בשלא לשמן והשנים שיזרק דמן לשמן יתירו הלחם הילכך לא קשה מידי ממה שהקשו לעיל:
וי״ל דהגם שלא הכניסן משנעשו חולין מ״מ הוא גורם ע״י פדיונו שיהיו חולין בעזרה והרי הוא כאלו מכניס חולין בעזרה:
ל״א שאם אי אתה אומר כן אלא ארבעתן לשמן הפסדת הנזרקין באחרונה דהא לא צריכי ופסולין, ל״ה, ולפי לשון זה ר״ל וזורק דמן שלא לשמן באחרונה וליתא להך סברא דלעיל דיש לך דבר שנראה לשמו, שפירש״י לפי לשון ראשון, והקשו התוס׳ ללשון ראשון שפירש״י שזורק שתים ראשונים שלא לשמן איך יהיו כשרין האחרוניס לשמן והלא שמא אותן שזרקן שלא לשמן קדשו הלחם והוו אבדו כבשים ואבד הלחם שהרי דשחטן שלא לשמן נתבטלו מכבשי עצרת ונמצאו כבשי׳ שנים בלא לחם, וי״ל דכיון דלאחרונים זורק לשמן הא לא אבדו כבשים שהרי נכנסו אחרים תחתיהם, מיהו קשיא להר״ם דקא פסיק ותני מושך שתים מהם אפי׳ הם (ר״ל שנשחטו) ראשונים ואעפ״י שהם קדשו הלחם ושחיט׳ האחרונים לא עשו כלום ואיך תהיה מצטרפת שחיטה של ראשון והזריקה של אחרון דודאי אם לא נשחט האחרון עד לאחר זריקת הראשון ניחא דמטעם אחריות יכנסו תחת הראשונים ויקדשו שחיטתן וזריקתן את הלחם אבל להשלים זריקת האחרונים שחיטת הראשונים היכן אשכחן אחריות בזה. וי״ל דודאי אשכחן בכה״ג במעשה השוחט שני אשמות לאחריות נשפך דמו של אחד מהם זריקת השני מהניא לפטור בשר חברתה מן המעילה לת״ו:
ונ״ל דהני קושיות דלעיל לא שייכי אלא לר׳ דאמר דשחיטה מקדשא אבל לראב״ש דאמר דשחיט׳ לא מקדשה ללחם עד זריקה לא קשה מידי שהרי קודם שזרק דם אחד מהם לא נתקדש הלחם וכשמושך שתים מהם וזורק דמן שלא לשמן לא יקדשו את לחם כזבחים שנזבחו שלא לשמן דכשרין בשלא לשמן והשנים שיזרק דמן לשמן יתירו הלחם הילכך לא קשה מידי ממה שהקשו לעיל:
עמוד וחטא, פי׳ דזורק דמן שלא לשמן חוטא הוא דאסור לשנות הקדשים. בשביל שתזכה, פי׳ לאכול את השנים, ל״ה:
וקשיא דהיכא אסרו לשנות לחשוב בקדשים היכא דיהו כשרין לשמן ויעשם שלא לשמן ויפסלם משום דכשרין לשמן והוקדשו לכך, אבל הכא דאי אפשר להיות כלן כשרין לשמן וצריך שיהיו שנים מהם פסולים אי זריק להו שלא לשמן לאו חטא הוא ושפיר עביד אי זריק להו שלא לשמן ויהיו כשרין שלא לשמן מכשיזרקם לשמן ויפסלו, וי״ל דאפ״ה אין לנו להשגיח אחרי ההכשר הלז, דאה״נ אם היו אותם שיזרוק דמן ראשונים פסולין לגמרי אם יזרקם לשמן ואם יזרקם שלא לשמן יתכשרו בשלא לשמן הוי חוטא אם יזרקם לשמן ויפסלם מלשמן אבל להכשיר האחרונים אעפ״י שיזרקם לשמן יפסלו האחרונים לגמרי ליכא למימר הוא חוטא באלו הכשרים הראשונים כדי שיזכה באחרונים ולכך פריך וכי אומרים לו כו׳:
וקשיא דהיכא אסרו לשנות לחשוב בקדשים היכא דיהו כשרין לשמן ויעשם שלא לשמן ויפסלם משום דכשרין לשמן והוקדשו לכך, אבל הכא דאי אפשר להיות כלן כשרין לשמן וצריך שיהיו שנים מהם פסולים אי זריק להו שלא לשמן לאו חטא הוא ושפיר עביד אי זריק להו שלא לשמן ויהיו כשרין שלא לשמן מכשיזרקם לשמן ויפסלו, וי״ל דאפ״ה אין לנו להשגיח אחרי ההכשר הלז, דאה״נ אם היו אותם שיזרוק דמן ראשונים פסולין לגמרי אם יזרקם לשמן ואם יזרקם שלא לשמן יתכשרו בשלא לשמן הוי חוטא אם יזרקם לשמן ויפסלם מלשמן אבל להכשיר האחרונים אעפ״י שיזרקם לשמן יפסלו האחרונים לגמרי ליכא למימר הוא חוטא באלו הכשרים הראשונים כדי שיזכה באחרונים ולכך פריך וכי אומרים לו כו׳:
ואם היתה שבת, פי׳ אשלא לשמן קאי, ל״ה. ר״ל דלא מצי קאי אשחטן קודם זמנן או לאחר זמנן דאיך ישחטם בשבת ואינו זמן שחיטתו אלא מיירי דשבת ועצרת באו כאחד והוה לי׳ לשחטן לשמן ושחטן שלא לשמן:
תרד כל התרומה שבגת העליונה, ותטמא על ידי החולין הטמאים שבגת התחתונה, ונמצאת מפסידה את משקה החולין, ואל יטמאנה את הנמצא בחבית ביד (במעשה הנעשה על ידו), לשאוב בכלים טמאים, וכדי להציל את משקה החולין. ואילו ר׳ יהושע אומר כי יכול הוא (אם רצונו בכך) אף שיטמאנה ביד. הרי מכאן שמורים לו לאדם לחטוא בדבר אחד כדי לזכות באחר!
The teruma wine should be allowed to descend and become impure on its own, ruining the non-sacred wine in the lower press, but one should not render it impure through his direct action by catching it in an impure vessel, even though catching it would prevent the wine that is teruma from mixing with his impure, non-sacred wine. And Rabbi Yehoshua says: Since the wine that is teruma will become impure in any event, one may even render it impure through his direct action in order to save his non-sacred wine. This indicates that according to Rabbi Yehoshua it is permitted to sin with regard to one matter, i.e., the wine that is teruma, in order to gain with regard to another matter, i.e., the non-sacred wine.
הכל
(2) שָׁאנֵי הָתָם דִּלְטוּמְאָה קָא אָזְלָא.
The Gemara responds: It is different there, in the case of the wine, because the wine that is teruma is going to become impure in any event. Consequently, his action is not considered a sin, and this is not a case of sinning with regard to one matter in order to gain in another.
The Gemara responds: It is different there, in the case of the wine, because the wine that is teruma is going to become impure in any event. Consequently, his action is not considered a sin, and this is not a case of sinning with regard to one matter in order to gain in another.
השיב לו ר׳ חנינא טירתא לר׳ יוחנן: אין להקשות מהלכה זו, שכן שאני התם [שונה שם] המצב, שהרי אף אם לא יעשה כל מעשה שהוא, תכולת החבית לטומאה קא אזלא [היא הולכת] כאשר תיפול אל משקה החולין שבגת התחתונה. לכך אין מעשה זה שהוא קולט את הנמצא בחבית העליונה בכלים טמאים ונטמאת היא בכך, נחשב לחטא.
The Gemara responds: It is different there, in the case of the wine, because the wine that is teruma is going to become impure in any event. Consequently, his action is not considered a sin, and this is not a case of sinning with regard to one matter in order to gain in another.
הכל
(3) כִּי אֲתָא רַב יִצְחָק תָּנֵי כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת שֶׁשְּׁחָטָן שֶׁלֹּא כְּמִצְוָתָן פְּסוּלִין וּתְעוּבַּר צוּרָתָן וְיֵצְאוּ לְבֵית הַשְּׂרֵיפָה.
§ The Gemara continues its discussion of the sheep of Shavuot. When Rav Yitzḥak came from Eretz Yisrael to Babylonia he reported traditions that he learned in Eretz Yisrael, and he taught a baraita: With regard to a case of the two sheep of Shavuot where one slaughtered them not in accordance with their mitzva, e.g., he slaughtered them for the sake of a different offering, they are disqualified; and they should be left overnight until their form decays and they attain the status of leftover sacrificial meat, and then they are brought out to the place designated for burning.
§ The Gemara continues its discussion of the sheep of Shavuot. When Rav Yitzḥak came from Eretz Yisrael to Babylonia he reported traditions that he learned in Eretz Yisrael, and he taught a baraita: With regard to a case of the two sheep of Shavuot where one slaughtered them not in accordance with their mitzva, e.g., he slaughtered them for the sake of a different offering, they are disqualified; and they should be left overnight until their form decays and they attain the status of leftover sacrificial meat, and then they are brought out to the place designated for burning.
כי אתא רב יצחק תנא שלא כמצותן – שלא לשמן ל״א שדינן בני שנה והביא בני שתים ומפי המורה שמעתיהו ומפי רוב הגאונים ולשון אחרון אינו כלום דאם כן מאי ששחטן שהביאן מיבעי ליה.
ותעובר צורתן – לפי שאין שורפין קדשים עד שיפסלו בלינה משום בזיון קדשים אלא אם כן פסולו בגופו כגון פיגול וטמא.
כבשי עצרת ששחטן שלא כמצותן פסולין – פירש בקונטרס שלא לשמן והא דתנן (זבחים דף ב.) כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין חוץ מן הפסח והחטאת ולא מפיק כבשי עצרת דלא פסיק ליה לאפוקי שלמים אי נמי כי קתני באין בגלל עצמן באין בגלל לחם לא קתני והא דלא ממעטינן להו מאותה לחטאת כי היכי דממעטינן אשם כיון דאיתקוש לחטאת ואתו בהדיה דכתיב (ויקרא כג) ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת ושני כבשים ותימה מנא ליה דטעמא משום היקישא דלמא הואיל ובאים להתיר חדש במקדש ולא התירו ואמאי איתותב רב בפ״ק (לעיל ד.) וי״ל דא״כ ליחשוב [נמי] רב כבשי עצרת והכא נמי ליחשוב מנחת העומר ואשם נזיר ומצורע אי נמי הלחם הוא המתיר וכבשים דמתירין לחם לא איקרו מתיר אי נמי לחם נמי לא מיקרי מתיר (היא) כיון דקודם לשתי הלחם אם הביא כשר ומיהו קשה לפי זה דכי פריך בסמוך ליפרוך מההיא דאייתינן לעיל כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן הדם יזרק והבשר יאכל וכל״א שפירש בקונטרס נראה שלא כמצותן בן שנה והביאו בן שתים והא דלא נקט לשון הבאה דשייכא גבי בן שנה והביא בן שתים משום דהוי שלא בזמנו ומחוסר זמן בכלל ובתוספתא דנזיר קתני בהך דבסמוך שהביאן שלא כמצותן.
תעובר צורתן – האי תנא דרבה בר אבוה הוא דאפי׳ פיגול בעינן צורה דבפ״ק דזבחים (דף ד.) קרינן לשינוי קודש פסולו בגופו ואיכא דאמרי כל שפסולו בגופו ישרף מיד.
א ועוד בדיני כבשי העצרת. כי אתא [כאשר בא] רב יצחק מארץ ישראל לבבל, והביא עמו מסורות שונות, תני [שנה] ברייתא זו: כבשי עצרת ששחטן שלא כמצותן, וכגון ששחטם שלא לשם כבשי עצרת — הריהם פסולין בכך, ותעובר צורתן (בלינת לילה), ויצאו לבית השריפה.
§ The Gemara continues its discussion of the sheep of Shavuot. When Rav Yitzḥak came from Eretz Yisrael to Babylonia he reported traditions that he learned in Eretz Yisrael, and he taught a baraita: With regard to a case of the two sheep of Shavuot where one slaughtered them not in accordance with their mitzva, e.g., he slaughtered them for the sake of a different offering, they are disqualified; and they should be left overnight until their form decays and they attain the status of leftover sacrificial meat, and then they are brought out to the place designated for burning.
הכל
(4) אָמַר רַב נַחְמָן מָר דְּמַקֵּישׁ לְהוּ לְחַטָּאת תָּנֵי פְּסוּלִין תָּנָא דְּבֵי לֵוִי דְּגָמַר שַׁלְמֵי חוֹבָה מִשַּׁלְמֵי נְדָבָה תָּנֵי כְּשֵׁרִים.
Rav Naḥman said to Rav Yitzḥak: The Master, i.e., Rav Yitzḥak, who compares the sheep of Shavuot to a sin offering because they are juxtaposed in a verse (see Leviticus 23:19), teaches: The sheep are disqualified, like a sin offering that was slaughtered not for its own sake. By contrast, the tanna of the school of Levi, who derives the halakha with regard to an obligatory peace offering, e.g., the two sheep of Shavuot, from the halakha concerning a voluntary peace offering, teaches that the two sheep remain valid offerings, just as a voluntary peace offering remains valid even if it is slaughtered for the sake of a different offering.
Rav Naḥman said to Rav Yitzḥak: The Master, i.e., Rav Yitzḥak, who compares the sheep of Shavuot to a sin offering because they are juxtaposed in a verse (see Leviticus 23:19), teaches: The sheep are disqualified, like a sin offering that was slaughtered not for its own sake. By contrast, the tanna of the school of Levi, who derives the halakha with regard to an obligatory peace offering, e.g., the two sheep of Shavuot, from the halakha concerning a voluntary peace offering, teaches that the two sheep remain valid offerings, just as a voluntary peace offering remains valid even if it is slaughtered for the sake of a different offering.
מר משום הכי פסיל – דמקיש להו לחטאת מה חטאת שעברה שנתה פסולה אף הני נמי:
תנא דבי לוי דגמר שלמי חובה היינו שלמי נזיר משלמי נדבה מה שלמי נדבה נדר זבח קטן והביא גדול יצא כדאמרינן בפרק הרי עלי עשרון אף שלמי נזיר וכבשי עצרת דהיינו שלמי חובה ששחטן שלא כמצותן יתירין מבן שנה כשרין ונאכלין ליום ולילה כשלמי נזיר ואינן טעונין לא לחם סל המצות ולא זרוע בשלה הואיל ולא עלו לבעלים:
דמקיש – דכתיב גבי חטאת ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים.
תני פסולין – כחטאת דתנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין חוץ מפסח וחטאת ולאידך לישנא מדמי להו לחטאת שעברה שנתה דפסולה כדתנן חמש חטאת מתות במסכת תמורה (דף טו.).
שלמי חובה משלמי נדבה – דכשרין שלא לשמן דבכלל כל הזבחים הן ולאידך לישנא אם נדר טלה לשלמים והביא איל כשר כדאמרינן בפ׳ הרי עלי [עשרון] (לקמן קז:) קטן והביא גדול יצא רבי אומר לא יצא ואפי׳ רבי מודה דזבח כשר.
ותנא דבי לוי – לא מקיש להו לחטאת להא מילתא אבל כולי עלמא אית להו לענין זכרי כהונה פ׳ איזהו מקומן (זבחים דף נה.) לגבי כבשי עצרת אבל לענין הא לית ליה דהא שלמי נזיר איתקשו לחטאת ואפי׳ הכי סברי דכשרין.
אמר רב נחמן לרב יצחק: שנה מר [אדוני] את דברי הברייתא הזו באופן זה, משום שהריהו מקיש (משווה) להו [אותם, את דין כבשי העצרת] לדין קרבן חטאת, ולכך הריהו תני [שונה] בדינם של הכבשים הללו שנשחטו שלא לשמם שהם פסולין, כדין קרבן חטאת שנשחט שלא לשמו. ואילו התנא דבי [של בית מדרשו] של לוי דגמר [שלמד] את דין שלמי חובה מדינם של שלמי נדבה, לכך תני [שונה] בדינם של הכבשים הללו שהם כשרים, כדין שאר הקרבנות (מלבד חטאת ופסח),
Rav Naḥman said to Rav Yitzḥak: The Master, i.e., Rav Yitzḥak, who compares the sheep of Shavuot to a sin offering because they are juxtaposed in a verse (see Leviticus 23:19), teaches: The sheep are disqualified, like a sin offering that was slaughtered not for its own sake. By contrast, the tanna of the school of Levi, who derives the halakha with regard to an obligatory peace offering, e.g., the two sheep of Shavuot, from the halakha concerning a voluntary peace offering, teaches that the two sheep remain valid offerings, just as a voluntary peace offering remains valid even if it is slaughtered for the sake of a different offering.
הכל
(5) דְּתָנֵי לֵוִי וּשְׁאָר בשַׁלְמֵי נָזִיר שֶׁשְּׁחָטָן שֶׁלֹּא כְּמִצְוָתָן (כְּשֵׁרִין וְלֹא עָלוּ לַבְּעָלִים לְשֵׁם חוֹבָה ו)נאכלין לְיוֹם וָלַיְלָה וְאֵין טְעוּנִין לֹא לֶחֶם וְלֹא זְרוֹעַ.
As Levi teaches: And with regard to the other peace offerings of a nazirite that one slaughtered not in accordance with their mitzva, they are valid offerings like voluntary peace offerings, but they do not satisfy the obligation of the owner to bring the required nazirite peace offerings. And these offerings are eaten for only one day and one night, in accordance with the halakha concerning the peace offerings of nazirite, and not for two days and one night like voluntary peace offerings. They require neither bread nor the foreleg, unlike the required peace offering of a nazirite.
As Levi teaches: And with regard to the other peace offerings of a nazirite that one slaughtered not in accordance with their mitzva, they are valid offerings like voluntary peace offerings, but they do not satisfy the obligation of the owner to bring the required nazirite peace offerings. And these offerings are eaten for only one day and one night, in accordance with the halakha concerning the peace offerings of nazirite, and not for two days and one night like voluntary peace offerings. They require neither bread nor the foreleg, unlike the required peace offering of a nazirite.
ושאר שלמי נזיר – דלעיל מיניה קאי אקרבנות נזיר בתוספתא דנזיר בפרק נזיר שאכל אחד מכל האיסורין וקתני הראויין לבוא בן שנה והביאו בן שתים שתים והביאו בן שנה תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו ושאר שלמים כגון שלמי נזיר דחובה הן ששחטן שלא כמצותן שלא לשמן ולאידך לישנא בן שנה דשלמי נזיר איל כתיב בהו ואיל בן שתי שנים.
כשרין – כשלמי נדבה ונאכלין ליום ולילה כחומר שלמי נזיר דדינו כדין תודה דאמר מר שלמיו לרבות שלמי נזיר.
ואין טעונין לא לחם ולא זרוע – הואיל ואין הנזיר ניתר בהן קתני מיהא כשרין ואע״ג דאיתקש לחטאת דכתיב וכבשה אחת בת שנתה תמימה לחטאת ואיל אחד תמים לשלמים (במדבר ו) אלמא מגמר שלמים משלמים חובה מנדבה עדיף ליה.
דתני [שכן שנה] לוי בברייתא העוסקת בקרבנות שצריך הנזיר להביא: ושאר שלמי נזיר ששחטן שלא כמצותן (שלא לשמם) — הריהם כשרין ודינם כשלמי נדבה, ואף שלא עלו (אין הם נחשבים) לבעלים לשם שלמי החובה (שחייב להביא בנזירותו). ואולם הם נאכלין ליום ולילה בלבד, כשלמי נזיר (ולא כשלמי נדבה הנאכלים לשני ימים ולילה אחד). ואין הם טעונין (חייבים) בהבאה לא של לחם ולא זרוע (כחובתו של הנזיר).
As Levi teaches: And with regard to the other peace offerings of a nazirite that one slaughtered not in accordance with their mitzva, they are valid offerings like voluntary peace offerings, but they do not satisfy the obligation of the owner to bring the required nazirite peace offerings. And these offerings are eaten for only one day and one night, in accordance with the halakha concerning the peace offerings of nazirite, and not for two days and one night like voluntary peace offerings. They require neither bread nor the foreleg, unlike the required peace offering of a nazirite.
הכל
(6) מֵיתִיבִי גאָשָׁם בֶּן שָׁנָה וְהֵבִיא בֶּן שְׁתַּיִם בֶּן שְׁתַּיִם וְהֵבִיא בֶּן שָׁנָה פְּסוּלִין וּתְעוּבַּר צוּרָתָן וְיֵצְאוּ לְבֵית הַשְּׂרֵפָה.
The Gemara raises an objection to the opinion of Rav Yitzḥak from that which was taught in a baraita: In a case where one is obligated to sacrifice as a guilt offering an animal in its first year, which the Torah calls a lamb, and instead he brought an animal in its second year, which is considered a ram; or if he is obligated to sacrifice as a guilt offering an animal in its second year and he brought an animal in its first year; the offerings are disqualified. They are to be left overnight until their form decays, and are brought out to the place designated for burning.
The Gemara raises an objection to the opinion of Rav Yitzḥak from that which was taught in a baraita: In a case where one is obligated to sacrifice as a guilt offering an animal in its first year, which the Torah calls a lamb, and instead he brought an animal in its second year, which is considered a ram; or if he is obligated to sacrifice as a guilt offering an animal in its second year and he brought an animal in its first year; the offerings are disqualified. They are to be left overnight until their form decays, and are brought out to the place designated for burning.
אשם בן ב׳ שנים כגון אשם גזילות ומעילות שקרוי איל – כל הכשר בעולת נדבה דכשר בין ב׳ שנים בין בן שנה. כל הפסול בחטאת כגון בן ב׳ שנים פסול באשם חוץ משלא לשמו דפסול בחטאת ולא באשם. ושמעינן מיהא דכי היכא דיליף עולת חובה מעולת נדבה דכשרים הם הכי גמר שלמי חובה כגון כבשים משלמי נדבה דכשירין שלא כמצותן וקשיא לר׳ יצחק דאמר פסולין:
איתיביה אשם בן שנה – הא דלא פריך ממתני׳ דפ׳ בתרא דזבחים (זבחים קיב:) דקתני בה עולת נזיר ועולת מצורע קודם זמנו ששחטן בחוץ חייבין והיינו טעמא משום דחזיא לעולת נדבה בפנים וקודם זמנו לא חזי לנזיר ומצורע לא דמי כלל להכא דהתם אינהו גופייהו חזו לעולה אבל הכא מייתינן דגמר חובה מנדבה תימה דבפ׳ אלו קדשים (תמורה דף יט:) תנן אשם בן שנה והביאו בן שתים בן שתים והביאו בן שנה כשרים ולא עלו לבעלים לשם חובה רבי שמעון אומר כל עצמן אינם קדושים והשתא האי דקתני הכא פסולין לא כרבי שמעון ולא כרבנן ויש לומר כדמשני פרק בתרא דזבחים (זבחים קטו.) דפריך מהא דתני לוי אשם נזיר ואשם מצורע ששחטן מחוסר זמן בבעלים שחטן בחוץ חייב ומשני כאן לשמן כאן שלא לשמן פירוש שלא לשמן כשרין לשמן פסולין ומיהו קשה לרב הונא דאית ליה התם דליכא מידי דפסול לשמו וכשר שלא לשמו ומאי משני מהא ואין לתרץ בהפריש שתי אשמות לאחריות כדמשני ארב דימי דמדקתני לא עלו משמע דאין מצוה בכך ותו אמאי איצטריך למיתני לא עלו לבעלים לשם חובה פשיטא דלא עלו כיון דשלא לשמן איתעביד.
מיתיבי [מקשים] על דברי רב יצחק מהברייתא הבאה: מי שהיה צריך להביא לקרבן האשם בן צאן שהוא בן (בתוך) שנה ראשונה לחייו, והוא הנקרא ״כבש״, והביא בן צאן שהוא בן שתים (והוא הנקרא ״איל״). או מי שהיה צריך להביא לקרבן אשמו בן שתים והביא בן שנה — קרבנות אלה הריהם פסולין, ותעובר צורתן (בלינת לילה) ויצאו לבית השרפה.
The Gemara raises an objection to the opinion of Rav Yitzḥak from that which was taught in a baraita: In a case where one is obligated to sacrifice as a guilt offering an animal in its first year, which the Torah calls a lamb, and instead he brought an animal in its second year, which is considered a ram; or if he is obligated to sacrifice as a guilt offering an animal in its second year and he brought an animal in its first year; the offerings are disqualified. They are to be left overnight until their form decays, and are brought out to the place designated for burning.
הכל
(7) אֲבָל דעוֹלַת נָזִיר וְעוֹלַת יוֹלֶדֶת וְעוֹלַת מְצוֹרָע שֶׁהָיוּ בְּנֵי שְׁתֵּי שָׁנִים וּשְׁחָטָן כְּשֵׁרִין.
But in the case of the burnt offering of a nazirite, i.e., the lamb that is sacrificed when he completes his naziriteship; or the burnt offering of a woman after childbirth, i.e., the lamb she sacrifices on the forty-first day after giving birth to a son or on the eighty-first day after giving birth to a daughter; or the burnt offering of a leper, i.e., the lamb that is sacrificed after he is purified; in all of these cases if the animals were in their second year instead, and one slaughtered them, the offerings are valid.
But in the case of the burnt offering of a nazirite, i.e., the lamb that is sacrificed when he completes his naziriteship; or the burnt offering of a woman after childbirth, i.e., the lamb she sacrifices on the forty-first day after giving birth to a son or on the eighty-first day after giving birth to a daughter; or the burnt offering of a leper, i.e., the lamb that is sacrificed after he is purified; in all of these cases if the animals were in their second year instead, and one slaughtered them, the offerings are valid.
עולת נזיר ויולדת ומצורע – דכתיב בהו כבש.
בן שתי שנים כו׳ כשרין – דגמרינן מעולת נדבה דאם נדר קטן והביא גדול הזבח כשר.
אבל עולת הנזיר, שמביא הנזיר במלאת ימי נזירותו, שדינה הוא כבש בן שנתו. ועולת יולדת, שמביאה היולדת ביום ארבעים ואחד להולדת זכר וביום שמונים ואחד להולדת נקבה כבש בן שנתו לעולה. ועולת המצורע, שמביא המצורע לאחר שנטהר מצרעתו כבש בן שנתו לעולתו, שהיו קרבנותיהם מבני שתי שנים, ושחטן — הריהם כשרין.
But in the case of the burnt offering of a nazirite, i.e., the lamb that is sacrificed when he completes his naziriteship; or the burnt offering of a woman after childbirth, i.e., the lamb she sacrifices on the forty-first day after giving birth to a son or on the eighty-first day after giving birth to a daughter; or the burnt offering of a leper, i.e., the lamb that is sacrificed after he is purified; in all of these cases if the animals were in their second year instead, and one slaughtered them, the offerings are valid.
הכל
(8) כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר כׇּל הַכָּשֵׁר בְּעוֹלַת נְדָבָה כָּשֵׁר בְּעוֹלַת חוֹבָה וְכׇל הַפָּסוּל בְּחַטָּאת פָּסוּל בְּאָשָׁם חוּץ מִשֶּׁלֹּא לִשְׁמוֹ.
The baraita concludes: The principle of the matter is: Any animal that is valid as a voluntary burnt offering is also valid as an obligatory burnt offering, and any animal that is disqualified as a sin offering is also disqualified as a guilt offering, except for an offering that was sacrificed not for its own sake, which is disqualified in the case of a sin offering but not a guilt offering. This demonstrates that the halakhot of obligatory burnt offerings are derived from those of voluntary burnt offerings, despite the fact that the burnt offering of a nazirite is juxtaposed to the sin offering of a nazirite (see Numbers 6:14) and the burnt offering of a leper is juxtaposed to the sin offering of a leper (see Leviticus 14:19). Similarly, the halakha pertaining to the sheep of Shavuot, which are obligatory peace offerings, should be derived from the halakha pertaining to voluntary peace offerings, and not from the halakha pertaining to a sin offering as Rav Yitzḥak holds.
The baraita concludes: The principle of the matter is: Any animal that is valid as a voluntary burnt offering is also valid as an obligatory burnt offering, and any animal that is disqualified as a sin offering is also disqualified as a guilt offering, except for an offering that was sacrificed not for its own sake, which is disqualified in the case of a sin offering but not a guilt offering. This demonstrates that the halakhot of obligatory burnt offerings are derived from those of voluntary burnt offerings, despite the fact that the burnt offering of a nazirite is juxtaposed to the sin offering of a nazirite (see Numbers 6:14) and the burnt offering of a leper is juxtaposed to the sin offering of a leper (see Leviticus 14:19). Similarly, the halakha pertaining to the sheep of Shavuot, which are obligatory peace offerings, should be derived from the halakha pertaining to voluntary peace offerings, and not from the halakha pertaining to a sin offering as Rav Yitzḥak holds.
חוץ משלא לשמו – דפסול בחטאת וכשר באשם וקשיא לר׳ יצחק דקתני בהדיא דגמר עולת חובה מעולת נדבה ואע״ג דגבי חטאת כתיבי עולת מצורע ועולת נזיר לא מקשי לה לחטאת למיפסלינהו בני שתי שנים דמגמר חובה מנדבה עדיף ורבי יצחק נמי ליגמר שלמי חובה משלמי נדבה בין שלא לשמו בין לב׳ שנים ואי קשיא מאי שנא אשם שלא כמצותו פסול יותר מעולה תריץ משום דלא אשכחן אשם נדבה למגמר מיניה.
כללו של דבר: כל דבר הכשר בעולת נדבה — הריהו כשר גם בעולת חובה. וכל דבר הפסול בקרבן חטאת — הריהו פסול גם בקרבן אשם, חוץ מזה שעשאו שלא לשמו שפסול רק בקרבן חטאת ולא באשם. הרי שלמדים דינם של קרבנות חובה (כעולות נזיר ומצורע) מדינם של קרבנות הנדבה (כעולות נדבה) להכשיר את עולות החובה, על אף שבכלל קרבנותיהם של הנזיר והמצורע בא גם קרבן חטאת, והיה מקום לומר שיילמד דינם מחטאת, ויפסל האיל שבא במקום כבש לעולה. ומכאן נסיק שכך הוא גם בכבשי עצרת שיילמד דינם משלמי נדבה, אף שבא עם כבשי העצרת גם קרבן חטאת, ויהא דינם של כבשי העצרת שנשחטו שלא לשמם להכשר, ושלא כדברי רב יצחק!
The baraita concludes: The principle of the matter is: Any animal that is valid as a voluntary burnt offering is also valid as an obligatory burnt offering, and any animal that is disqualified as a sin offering is also disqualified as a guilt offering, except for an offering that was sacrificed not for its own sake, which is disqualified in the case of a sin offering but not a guilt offering. This demonstrates that the halakhot of obligatory burnt offerings are derived from those of voluntary burnt offerings, despite the fact that the burnt offering of a nazirite is juxtaposed to the sin offering of a nazirite (see Numbers 6:14) and the burnt offering of a leper is juxtaposed to the sin offering of a leper (see Leviticus 14:19). Similarly, the halakha pertaining to the sheep of Shavuot, which are obligatory peace offerings, should be derived from the halakha pertaining to voluntary peace offerings, and not from the halakha pertaining to a sin offering as Rav Yitzḥak holds.
הכל
(9) הַאי תַּנָּא תַּנָּא דְּבֵי לֵוִי הוּא.
The Gemara answers: This tanna, who taught this baraita, is the tanna of the school of Levi cited earlier, who holds that if one slaughters a sheep of Shavuot not for its own sake, it is nevertheless valid.
The Gemara answers: This tanna, who taught this baraita, is the tanna of the school of Levi cited earlier, who holds that if one slaughters a sheep of Shavuot not for its own sake, it is nevertheless valid.
ומשיבים: אין להקשות מדברי ברייתא זו, שכן האי [זה] התנא ששנה אותה — התנא דבי [מבית מדרשו] של לוי הוא, הסבור כי כבשי עצרת שנשחטו שלא לשמם כשרים, וכמובא למעלה.
The Gemara answers: This tanna, who taught this baraita, is the tanna of the school of Levi cited earlier, who holds that if one slaughters a sheep of Shavuot not for its own sake, it is nevertheless valid.
הכל
(10) תָּא שְׁמַע דְּתָנֵי לֵוִי האֲשַׁם נָזִיר וַאֲשַׁם מְצוֹרָע שֶׁשְּׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן כְּשֵׁרִים וְלֹא עָלוּ לַבְּעָלִים לְשׁוּם חוֹבָה.
The Gemara discusses the opinion of Rav Naḥman, who maintains that the tanna of the school of Levi holds that a sheep of Shavuot slaughtered not for its own sake is valid because he derives its halakha from that of a voluntary peace offering. Come and hear what Levi teaches to the contrary, as Levi teaches: The guilt offering of a nazirite, i.e., the lamb he brings on the eighth day after becoming impure through contact with a corpse, and the guilt offering of a leper, i.e., the lamb he brings at the completion of his purification, that one slaughtered not for their sake are valid, but they did not satisfy the obligation of the owner.
The Gemara discusses the opinion of Rav Naḥman, who maintains that the tanna of the school of Levi holds that a sheep of Shavuot slaughtered not for its own sake is valid because he derives its halakha from that of a voluntary peace offering. Come and hear what Levi teaches to the contrary, as Levi teaches: The guilt offering of a nazirite, i.e., the lamb he brings on the eighth day after becoming impure through contact with a corpse, and the guilt offering of a leper, i.e., the lamb he brings at the completion of his purification, that one slaughtered not for their sake are valid, but they did not satisfy the obligation of the owner.
אשם נזיר ואשם מצורע ששחטן שלא לשמן כשרין – מהכא לא מצי לאוכוחי דילפינן אשם משלמים מדמכשר בהו שלא לשמן דאותה דגבי חטאת הוא דממעט ליה ולא דמי לשלמי ציבור דלא ממעטינן מאותה אלא קרבנות יחיד והא דלא עלו לבעלים לשם חובה מסברא הוא ולא מטעם מילף ואי שלא כמצותן דלעיל לאו היינו שלא לשמן ניחא טפי והא דכי אמרי לעיל האי תנא דבי לוי הוא לא בעי למיפרך מגופה אמאי פסולין דדלמא האי דמכשר עולה דחזי לנדבה אבל אשם דלא חזי לנדבה מיפסל ותנא אחרינא הוא אבל מלוי אלוי פריך שפיר דשלמי נזיר נמי לא חזו לנדבה דטובא איתפליגו.
ודנים בדברי רב נחמן שהסביר כי התנא של בית מדרשו של לוי מכשיר את כבשי העצרת שנשחטו שלא לשמם, משום שלמד את דין כבשי העצרת מדינם של שלמי נדבה: תא שמע [בוא ושמע] ממה דתני [ששנה] לוי, שלא כדבריך, שכן אמר לוי: אשם נזיר (כבש בן שנתו המובא על ידי הנזיר שנטמא במת, ביום השמיני להטמאו) וכן אשם מצורע (כבש בן שנתו המובא על ידי המצורע לגמר טהרתו), ששחטן שלא לשמן — הריהם כשרים, ואולם לא עלו לבעלים לשום (לשם) חובה.
The Gemara discusses the opinion of Rav Naḥman, who maintains that the tanna of the school of Levi holds that a sheep of Shavuot slaughtered not for its own sake is valid because he derives its halakha from that of a voluntary peace offering. Come and hear what Levi teaches to the contrary, as Levi teaches: The guilt offering of a nazirite, i.e., the lamb he brings on the eighth day after becoming impure through contact with a corpse, and the guilt offering of a leper, i.e., the lamb he brings at the completion of his purification, that one slaughtered not for their sake are valid, but they did not satisfy the obligation of the owner.
הכל
(11) שְׁחָטָן מְחוּסַּר זְמַן בִּבְעָלִים אוֹ שֶׁהָיוּ בְּנֵי שְׁתֵּי שָׁנִים וּשְׁחָטָן פְּסוּלִין.
If one slaughtered them when the time had not yet arrived for their owners to sacrifice these offerings, or they were in their second year instead of their first year and one slaughtered them, they are disqualified.
If one slaughtered them when the time had not yet arrived for their owners to sacrifice these offerings, or they were in their second year instead of their first year and one slaughtered them, they are disqualified.
ואם שחטן לקרבנות אלה כשהיה מחוסר זמן בבעלים, שעדיין לא הגיע זמנם של הבעלים להקרבה זו, או שהיו הקרבנות הללו לא כבשים בני שנתם, אלא אילים בני שתי שנים, ושחטן — הריהם פסולין. ויש לדון:
If one slaughtered them when the time had not yet arrived for their owners to sacrifice these offerings, or they were in their second year instead of their first year and one slaughtered them, they are disqualified.
הכל
(12) וְאִם אִיתָא לִיגְמַר מִשְּׁלָמִים שְׁלָמִים מִשְּׁלָמִים גָּמַר אָשָׁם מִשְּׁלָמִים לָא גָּמַר.
The Gemara comments: But if it is so that Levi derives the halakhot of an obligatory offering from those of a voluntary one, let him derive the halakha of the guilt offering from that of the peace offering, in which case the guilt offerings should be valid even if they were in their second year. The Gemara answers: Levi derives the halakha concerning an obligatory peace offering from the halakha concerning a voluntary peace offering, but he does not derive the halakha concerning a guilt offering from the halakha concerning a peace offering.
The Gemara comments: But if it is so that Levi derives the halakhot of an obligatory offering from those of a voluntary one, let him derive the halakha of the guilt offering from that of the peace offering, in which case the guilt offerings should be valid even if they were in their second year. The Gemara answers: Levi derives the halakha concerning an obligatory peace offering from the halakha concerning a voluntary peace offering, but he does not derive the halakha concerning a guilt offering from the halakha concerning a peace offering.
אם איתא [יש] מקום לדבריך, שלומד לוי את דינם של קרבנות החובה מדינם של קרבנות הנדבה, אם כן ליגמר [שילמד] אף את דינם של קרבנות האשם מדין שלמים, ויהיו אלה כשרים! ומשיבים: אין זו ראיה, שכן דינם של שלמים חובה מדינם של שלמים רשות — אכן גמר [לומד] לוי, ואולם דינו של אשם מדינו של שלמים — לא גמר [אין לוי לומד].
The Gemara comments: But if it is so that Levi derives the halakhot of an obligatory offering from those of a voluntary one, let him derive the halakha of the guilt offering from that of the peace offering, in which case the guilt offerings should be valid even if they were in their second year. The Gemara answers: Levi derives the halakha concerning an obligatory peace offering from the halakha concerning a voluntary peace offering, but he does not derive the halakha concerning a guilt offering from the halakha concerning a peace offering.
הכל
(13) וְאִי גָּמַר שְׁלָמִים מִשְּׁלָמִים לִיגְמַר נָמֵי אָשָׁם מֵאָשָׁם אֲשַׁם נָזִיר וַאֲשַׁם מְצוֹרָע מֵאֲשַׁם גְּזֵילוֹת וַאֲשַׁם מְעִילוֹת אוֹ אֲשַׁם גְּזֵילוֹת וַאֲשַׁם מְעִילוֹת מֵאֲשַׁם נָזִיר וַאֲשַׁם מְצוֹרָע.
The Gemara further challenges the statement of Rav Naḥman: But if Levi derives the halakha of an obligatory peace offering from that of a voluntary peace offering, let him similarly derive the halakha of one guilt offering from that of another guilt offering. He should derive that the guilt offering of a nazirite and the guilt offering of a leper are valid even if the animal is in its second year from the halakha concerning a guilt offering for robbery and a guilt offering for misuse of consecrated property, which are supposed to be a ram in its second year. Or, if one brought a lamb in its first year as a guilt offering for robbery or a guilt offering for misuse of consecrated property, Levi should derive that it is valid from the halakha concerning the guilt offering of a nazirite and the guilt offering of a leper, which are lambs in their first year.
The Gemara further challenges the statement of Rav Naḥman: But if Levi derives the halakha of an obligatory peace offering from that of a voluntary peace offering, let him similarly derive the halakha of one guilt offering from that of another guilt offering. He should derive that the guilt offering of a nazirite and the guilt offering of a leper are valid even if the animal is in its second year from the halakha concerning a guilt offering for robbery and a guilt offering for misuse of consecrated property, which are supposed to be a ram in its second year. Or, if one brought a lamb in its first year as a guilt offering for robbery or a guilt offering for misuse of consecrated property, Levi should derive that it is valid from the halakha concerning the guilt offering of a nazirite and the guilt offering of a leper, which are lambs in their first year.
אשם נזיר ואשם מצורע – שהן בן שנה ליגמר מאשם גזילות ואשם מעילות מה הני בני ב׳ שנה וכשרין אף הני ליתכשרי בן ב׳ שנים ואשם גזילות מאשם נזיר מה אשם נזיר כשר בן שנה אף בגזלות נמי:
ומקשים עוד על דברי רב נחמן: ואי [אם] אכן הוא כדבריך שלוי גמר [לומד] דינם של שלמים חובה מדינם של שלמים נדבה — באותו אופן ליגמר נמי [שילמד גם כן] דינו של אשם מדינו של אשם. ומעתה נלמד שיהא דינם של אשם נזיר ואשם מצורע שיהא כשר אף אם הביא איל ולא כבש בן שנה, מדינם של אשם גזילות ואשם מעילות שדינם הוא באיל בן שנתים. או מצד אחר נלמד שיהא דינם של אשם גזילות ואשם מעילות שהובא בהם כבש בן שנתו, שהוא כשר, מדינם של אשם נזיר ואשם מצורע שדינם הוא בכבש בן שנתו!
The Gemara further challenges the statement of Rav Naḥman: But if Levi derives the halakha of an obligatory peace offering from that of a voluntary peace offering, let him similarly derive the halakha of one guilt offering from that of another guilt offering. He should derive that the guilt offering of a nazirite and the guilt offering of a leper are valid even if the animal is in its second year from the halakha concerning a guilt offering for robbery and a guilt offering for misuse of consecrated property, which are supposed to be a ram in its second year. Or, if one brought a lamb in its first year as a guilt offering for robbery or a guilt offering for misuse of consecrated property, Levi should derive that it is valid from the halakha concerning the guilt offering of a nazirite and the guilt offering of a leper, which are lambs in their first year.
הכל
(14) אָמַר רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי דָּנִין דָּבָר שֶׁלֹּא בְּהֶכְשֵׁירוֹ מִדָּבָר שֶׁלֹּא בְּהֶכְשֵׁירוֹ וְאֵין דָּנִין דָּבָר שֶׁלֹּא בְּהֶכְשֵׁירוֹ מִדָּבָר שֶׁבְּהֶכְשֵׁירוֹ.
Rav Shimi bar Ashi said: One can derive the halakha with regard to an item that is prepared not in its valid manner, e.g., the sheep of Shavuot that were slaughtered not for their own sake, from the halakha with regard to another item that is prepared not in its valid manner, e.g., a voluntary peace offering slaughtered not for its own sake. But one cannot derive the halakha with regard to an item that is prepared not in its valid manner, e.g., the guilt offering of a nazirite or a leper that is sacrificed when it is in its second year, from the halakha with regard to an item that is prepared in its valid manner, e.g., a guilt offering for robbery or for misuse of consecrated property that is sacrificed when it is in its second year.
Rav Shimi bar Ashi said: One can derive the halakha with regard to an item that is prepared not in its valid manner, e.g., the sheep of Shavuot that were slaughtered not for their own sake, from the halakha with regard to another item that is prepared not in its valid manner, e.g., a voluntary peace offering slaughtered not for its own sake. But one cannot derive the halakha with regard to an item that is prepared not in its valid manner, e.g., the guilt offering of a nazirite or a leper that is sacrificed when it is in its second year, from the halakha with regard to an item that is prepared in its valid manner, e.g., a guilt offering for robbery or for misuse of consecrated property that is sacrificed when it is in its second year.
דנין דבר שלא בהכשירו – שלמי חובה שלא כמצותן משלמי נדבה שלא כמצותן דכשרין ואין דנין דבר שלא בהכשרו אשם נזיר דאין כשר להביא בן ב׳ שנים מאשם גזילה דכשר להביא בתחלה בן שתי שנים דקרוי איל. והרי במה דיוצא כשר בה בתחלה וגמרינן למזבח מינה אע״ג דלא הוי הכשירו שאם עלה לא ירד:
דנין דבר שלא בהכשרו – כגון שלמי נדבה שבאו שלא בהכשרן כגון שלא לשמן או קטן והביא גדול.
ואין דנין דבר שלא בהכשרן – כגון אשם נזיר בן שתים מדבר שבהכשרן מאשם גזילות בן שתים שהרי הכשירו בכך.
אמר רב שימי בר אשי: אין זו שאלה, שכן דנין דינו של דבר שנעשה שלא בהכשירו הראוי לכתחילה (ככבשי העצרת שנשחטו שלא לשמם) מדבר שנעשה שלא בהכשירו הראוי (כשלמי נדבה שקרבו שלא לשמם). ואולם אין דנין דבר שנעשה שלא בהכשירו (כאשמם של נזיר ומצורע שבא כאיל בן שנתים ולא ככבש בן שנתו) מדבר שבהכשירו (כאשם גזילות וכאשם מעילות, שדינם הוא לבוא כקרבן איל בן שנתים).
Rav Shimi bar Ashi said: One can derive the halakha with regard to an item that is prepared not in its valid manner, e.g., the sheep of Shavuot that were slaughtered not for their own sake, from the halakha with regard to another item that is prepared not in its valid manner, e.g., a voluntary peace offering slaughtered not for its own sake. But one cannot derive the halakha with regard to an item that is prepared not in its valid manner, e.g., the guilt offering of a nazirite or a leper that is sacrificed when it is in its second year, from the halakha with regard to an item that is prepared in its valid manner, e.g., a guilt offering for robbery or for misuse of consecrated property that is sacrificed when it is in its second year.
הכל
(15) וְלָא וְהָא תַּנְיָא מִנַּיִן לְיוֹצֵא שֶׁאִם עָלָה לֹא יֵרֵד שֶׁהֲרֵי יוֹצֵא כָּשֵׁר בְּבָמָה
The Gemara asks: And can one not derive the halakha with regard to disqualified offerings from the halakha with regard to fit offerings? But isn’t it taught in a baraita: From where is it derived with regard to an item that left the Temple courtyard and was thereby disqualified that if it nevertheless ascended upon the altar it shall not descend? It is derived from the fact that an item that left is valid for sacrifice on a private altar. Here, the baraita derives the halakha with regard to an disqualified offering from the halakha with regard to a fit offering.
The Gemara asks: And can one not derive the halakha with regard to disqualified offerings from the halakha with regard to fit offerings? But isn’t it taught in a baraita: From where is it derived with regard to an item that left the Temple courtyard and was thereby disqualified that if it nevertheless ascended upon the altar it shall not descend? It is derived from the fact that an item that left is valid for sacrifice on a private altar. Here, the baraita derives the halakha with regard to an disqualified offering from the halakha with regard to a fit offering.
ושואלים על כך: ולא? וכי אין למדים דבר שנעשה שלא כהכשירו מדבר שנעשה כהכשירו?! והא תניא [והרי שנויה ברייתא] מנין לקרבן שיוצא אל מחוץ למקומו, ונפסל בכך, שאם בכל זאת עלה על גבי המזבח שלא ירד משם, ויוקרב? שהרי הקרבן היוצא כשר כאשר נעשה בבמה (בהקרבה שלא במקדש, בזמן שהותרה הקרבה שכזו). שאין בבמה דין ״יוצא״. הרי שלמדים אנו דבר שנעשה שלא כהכשרו (היוצא שנפסל, והועלה על המזבח) מדבר שנעשה כהכשרו (הקרבה בבמה, בזמן שהותרה הקרבה שכזו)!
The Gemara asks: And can one not derive the halakha with regard to disqualified offerings from the halakha with regard to fit offerings? But isn’t it taught in a baraita: From where is it derived with regard to an item that left the Temple courtyard and was thereby disqualified that if it nevertheless ascended upon the altar it shall not descend? It is derived from the fact that an item that left is valid for sacrifice on a private altar. Here, the baraita derives the halakha with regard to an disqualified offering from the halakha with regard to a fit offering.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
מנחות מח: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה מנחות מח: – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום מנחות מח:, רש"י מנחות מח: – במנחות ע"ב:-צ"ד. (פרקים ז'-י') הפירוש המופיע במהדורתנו כפירוש רש"י הוא פירוש רש"י שהיה בפני ר' בצלאל אשכנזי שמופיע בדפוס וילנא כ"רש"י כתב יד". ומאידך, פירוש רש"י הנדפס בדפוס וילנא מופיע במהדורתנו כפירוש ה"מיוחס לרש"י"., תוספות מנחות מח:, ר׳ פרץ הכהן מנחות מח:, גליון הש"ס לרע"א מנחות מח:, פירוש הרב שטיינזלץ מנחות מח:, אסופת מאמרים מנחות מח:
Menachot 48b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Menachot 48b, Attributed to R. Gershom Menachot 48b, Rashi Menachot 48b, Tosafot Menachot 48b, R. Peretz HaKohen Menachot 48b, Gilyon HaShas Menachot 48b, Steinsaltz Commentary Menachot 48b, Collected Articles Menachot 48b