(1) 
שֶׁאִם הוּזְקְקוּ זֶה לָזֶה שֶׁמְּעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה וְאֵיזֶה הוא זִיקָּה שֶׁלָּהֶן אשְׁחִיטָה.
שֶׁאִם הוּזְקְקוּ זֶה לָזֶה שֶׁמְּעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה וְאֵיזֶה הוא זִיקָּה שֶׁלָּהֶן אשְׁחִיטָה.that if they became bound to each other and then one of them became lost, that the lost item prevents fulfillment of the mitzva with the other, i.e., the remaining item is unfit and must be burned. Rabbi Yoḥanan clarifies: And what is it that establishes their bond? It is the slaughter of the sheep. If the loaves existed at the time of the slaughter, then the loaves and sheep are sanctified as one unit. Consequently, if one of them is lost, the other is unfit and must be burned.
שאם הוזקקו זה לזה שאם נשחטו הכבשים1 לשם הלחם:
1. אולי צ״ל שאם נשחטו הכבשים ואח״כ אבד הלחם אבדו הכבשים.
שאם הוזקקו זה לזה – שהיו ביחד ואח״כ אבד לחם או כבשים שמעכבין זה לזה והנותר לפנינו יצא לבית השריפה דנדחה באבוד חבירו.
ואיזו זיקה – שלהן הקובעתן יחד.
שחיטה – שאם היה לחם בשעת שחיטה ואח״כ אבד או לחם או כבשים אבד הכל.
ואיזו היא זיקה שלהן זו שחיטה – דאם אבד הלחם אבדו הכבשים ואם אבדו הכבשים אבד הלחם והיינו כרבי דאמר לקמן (דף מז.) כבשי עצרת אין מקדשין הלחם אלא בשחיטה ולרבי אלעזר בר׳ שמעון (קשה) נהי דאם אבד הלחם אבדו הכבשים כדאמר רבי יוחנן לקמן (שם) הכל מודים שצריך שיהא לחם בשעת שחיטה מכ״מ אבדו כבשים אמאי אבד הלחם הא אית ליה פדיון (כדפי׳ בקונט׳) בפ״ק דפסחים (דף יג:) גבי לחמי תודה ונפרקינהו ונפקינהו לחולין כמאן כרבי דאמר וכו׳ משמע דלרבי אלעזר בר״ש נפקי לחולין ולא מסתבר לחלק דשאני הכא דאיכא תנופה מחיים דהא מספקא לן אי עושה זיקה כל שכן דלא מסייעא לקדש ותו דאמרינן לקמן (דף מז:) שחט שני כבשים על ארבעה חלות מושך שתים מהן ומניחן והשאר נאכלות בפדיון אע״ג דאיכא תנופה בכולהו וצ״ע ומשמע התם דלרבי אלעזר בר׳ שמעון פודן בחוץ ונאכלין בחוץ והא דאיפליגו אביי ורבא לקמן (שם.) במילתיה דרבי דאמר קדוש ואינו קדוש אביי אמר קדוש ואינו ניתר רבא אמר קדוש ואינו נפדה ואמרי׳ לאביי תפיס פדיונו לרבא לא תפיס אלמא לאביי לרבי נמי נפקי לחולין ואם כן מאי אבד הלחם דהכא ואין לומר אבד מליקרב דפשיטא דאכתי חזו לדבר אחר מ״ש מלחם אחר וש״מ כיון דנפדו פקעה קדושת תנור ורבי דסבירא ליה תנור מקדש אי אפי לה בתנור דחול לא מקדשו ותימה הוא ונ״ל דלאביי תפיס פדיונו ולא נפיק לחולין והשתא ניחא לשון תפיס דהוה ליה למימר נפדה ותדע דהא רבי הוא דאמר תנור מקדש בסוף רבי ישמעאל (לקמן עב:) ותנן (לקמן דף ק:) המנחות והנסכים אין להם פדיון משקדשו בכלי ושתי הלחם נמי איקרו מנחה לקמן (דף נב:) מיהו יש לחלק בין מנחה דבהדי זבח למנחה לחודה כדאיתא בפ״ק (לעיל ו.) והא דלא קאמר איכא בינייהו אליבא דאביי דלרבי אלעזר ברבי שמעון יכול לפדות את הלחם ולרבי אינו יכול וי״ל הא דרבי אלעזר בר׳ שמעון נמי הכי אית ליה אי ס״ל דתנור מקדש ולאו מטעמיה דהכא דפליג עליה אבל למאי דמפרש איכא בינייהו לאיפסולי ביוצא קדושת כלי אינו מועיל דבר כמו שהוכחתי בפ״ק (שם דף ו.) וסוגיא דפסחים (דף יג:) דסברה דלרבי לא נפקי לחולין כרבא אתיא דלחמי תודה לית להו תנור וא״כ לאביי נפקי לחולין ותימה דמשמע הכא דאי תנופה עושה זיקה אבד הלחם אבדו הכבשים ואמאי הא מדרבי אלעזר בר׳ שמעון נשמע דקודם שחיטה לרבי כקודם זריקה לר״א ברבי שמעון דמי ואין להם פדיון לכולי עלמא כדאיתא לקמן (דף מז:) גבי שוחט כבשים על ד׳ חלות דלר״א ברבי שמעון פודן בחוץ וי״ל דהכא קסבר תנור מקדש ולקמן קאי סבר אין תנור מקדש והלכך שמעתין אתיא שפיר אף כר״א בר׳ שמעון אי קסבר תנור מקדש ולקמן איירי אי קסבר אין תנור מקדש אי נמי התם אפילו אפאם בבת אחת אין התנור מקדשן כיון דלא חזו כולהו כי ההיא דסוף לולב וערבה (סוכה דף מט.) דאין שיעור למים מצי למלאות בחבית מקודשת ולא איפסלי בלינה אי נמי שאני הכא דאיכא תנופה חשיבא אבל התם כיון שאינה ראויה אלא לשתי חלות לא אלימא ההוא תנופה לאקבועי ואפילו ר״א ברבי שמעון מודה הכא דשחיטה קבעה והא דמיבעיא לקמן (דף מז.) כבשי עצרת ששחטן לשמן וזרק דמן שלא לשמן אותו הלחם מהו באכילה ופריך למאן אי לר״א בר׳ שמעון האמר זריקה היא דמקדשה כלומר וכל שכן שאסורין באכילה דהא התם הוה תנופה וכדפרשי׳ ובקונטרס פירש לקמן (דף מח.) גבי פודן בחוץ לר״א בר׳ שמעון דפריק להו קודם זריקה ומיגו דחזו לקרבן דאי בעי מניף אלימי למיתפס פדיונן והא דבסוף רבי ישמעאל (לקמן דף עב:) משמע דאיפליגו רבי ור״א ברבי שמעון אי הוקבעו בשחיטה אי לא הוקבעו ופירש בקונטרס לשנותן לשם זבח אחר הא ליתא דאפילו בתנופה הוזקקו זה לזה אם תנופה עושה זיקה ועוד קשה דמשמע דלר״א יכול לשנותן לשם זבח אחר והא ליתא דלכולי עלמא אינו יכול לשנותן לשם זבח אחר לפירוש דפירשנו אלא התם מיירי לאפסולי ביוצא.
שאם כבר הוזקקו (נוצרה זיקה) בין זה לזה שהובאו שניהם יחד, ואחר כך אבד אחד מהם, הלחם או הכבשים — שמעכבין הם זה את זה, ושוב אי אפשר להקריב את זה שנותר, שנדחה מהקרבה אחר שאבד חבירו. ומסביר ר׳ יוחנן: איזה מעבודות הקרבן הוא הקובע את הזיקה שלהן? השחיטה, שאם היה לחם בשעת השחיטה — התקדשו בכך שניהם כאחד. ומעתה אם אבד אחד מהם — אף חבירו הריהו כאבוד, וילך לבית השריפה.
that if they became bound to each other and then one of them became lost, that the lost item prevents fulfillment of the mitzva with the other, i.e., the remaining item is unfit and must be burned. Rabbi Yoḥanan clarifies: And what is it that establishes their bond? It is the slaughter of the sheep. If the loaves existed at the time of the slaughter, then the loaves and sheep are sanctified as one unit. Consequently, if one of them is lost, the other is unfit and must be burned.
הכל
(2) אָמַר עוּלָּא בָּעוּ בְּמַעְרְבָא תְּנוּפָה עוֹשָׂה זִיקָּה אוֹ אֵינוֹ עוֹשָׂה זִיקָּה.
With regard to the establishment of the bond between the loaves and the sheep, Ulla said that the Sages in the West, Eretz Yisrael, raise a dilemma: Does waving of the sheep and loaves before the sheep are slaughtered establish a bond between the sheep and the loaves, such that if one is lost the other becomes unfit, or does it not establish a bond between them?
א ועוד בענין זה של זיקת הלחם והכבשים מביאים מה שאמר עולא כי בעו [שאלו, עוררו בעיה] חכמים במערבא [בארץ ישראל]: האם התנופה הנעשית בכבשים קודם שחיטתם ובלחם עושה זיקה בין הלחם והכבשים, ואם אבד אחד מהם נפסל חבירו בכך, או מעשה התנופה עצמו עדיין אינו עושה זיקה ביניהם?
With regard to the establishment of the bond between the loaves and the sheep, Ulla said that the Sages in the West, Eretz Yisrael, raise a dilemma: Does waving of the sheep and loaves before the sheep are slaughtered establish a bond between the sheep and the loaves, such that if one is lost the other becomes unfit, or does it not establish a bond between them?
הכל
(3) פְּשׁוֹט לֵיהּ מִדְּרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שְׁחִיטָה עוֹשָׂה זִיקָּה מִכְּלָל דִּתְנוּפָה אינו עוֹשָׂה זִיקָּה.
The Gemara asks: Why is there a dilemma about this issue? Resolve it from the statement of Rabbi Yoḥanan, as Rabbi Yoḥanan says that slaughter of the sheep establishes a bond between sheep and the loaves. On can conclude by inference that waving, which precedes the slaughter, does not establish a bond between them.
ומקשים: מה בעיה היא זו, פשוט ליה [פתור אותה] מדברי ר׳ יוחנן, שכן אמר ר׳ יוחנן כי השחיטה עושה זיקה בין הלחם והכבשים, ומכלל הדברים אתה למד כי מעשה התנופה הקודם לשחיטה אינו עושה זיקה!
The Gemara asks: Why is there a dilemma about this issue? Resolve it from the statement of Rabbi Yoḥanan, as Rabbi Yoḥanan says that slaughter of the sheep establishes a bond between sheep and the loaves. On can conclude by inference that waving, which precedes the slaughter, does not establish a bond between them.
הכל
(4) דר׳ דְּרַבִּי יוֹחָנָן גּוּפָא קָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ מִיפְשָׁט פְּשִׁיטָא לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן דִּשְׁחִיטָה עוֹשָׂה זִיקָּה וּתְנוּפָה אֵינוֹ עוֹשָׂה זִיקָּה אוֹ דִלְמָא שְׁחִיטָה פְּשִׁיטָא לֵיהּ וּתְנוּפָה מְסַפְּקָא לֵיהּ תֵּיקוּ.
The Gemara answers: It is with regard to the statement of Rabbi Yoḥanan itself that Ulla raises the dilemma: Is it obvious to Rabbi Yoḥanan that slaughter establishes a bond between them but waving does not establish a bond between them? Or perhaps it is obvious to him that slaughter establishes a bond between them, but he is uncertain as to whether or not waving establishes a bond between them. According to the second possibility, the reason that he mentioned slaughter is that he was certain about it. The Gemara notes that the question shall stand unresolved.
ודוחים: מדברי ר׳ יוחנן אי אפשר לפתור את הבעיה, שכן בדבריו אלה של ר׳ יוחנן גופא קא מיבעיא ליה [עצמו נשאלה להם], שבכך הסתפקו: האם מיפשט פשיטא ליה [היה פשוט לו] לר׳ יוחנן שרק מעשה השחיטה הוא העושה את הזיקה שבין הלחם והכבשים, ואילו מעשה התנופה הקודם לו אינו עושה זיקה. ומשום כך הזכיר ר׳ יוחנן בדבריו דווקא את מעשה השחיטה כמי שעושה זיקה. או דלמא [שמא] במעשה השחיטה פשיטא ליה [היה פשוט לו] שעושה זיקה, ואילו בענין מעשה התנופה מספקא ליה [היה מסופק לו], ולכך הזכיר בדבריו דווקא את השחיטה, שרק בה יש ודאות לענין הזיקה. ומסכמים כי לא נפתרה בעיה זו, ולכך תיקו [תעמוד] במקומה.
The Gemara answers: It is with regard to the statement of Rabbi Yoḥanan itself that Ulla raises the dilemma: Is it obvious to Rabbi Yoḥanan that slaughter establishes a bond between them but waving does not establish a bond between them? Or perhaps it is obvious to him that slaughter establishes a bond between them, but he is uncertain as to whether or not waving establishes a bond between them. According to the second possibility, the reason that he mentioned slaughter is that he was certain about it. The Gemara notes that the question shall stand unresolved.
הכל
(5) א״ל אֲמַר לֵיהּ ר׳ רַבִּי יְהוּדָה בַּר חֲנִינָא לְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ וְהָא כִּי כְּתִיב {ויקרא כ״ג:כ׳} קוֹדֶשׁ יִהְיוּ לַה׳ לַכֹּהֵן בָּתַר תְּנוּפָה כְּתִיב וּפְלִיגִי בֶּן נַנָּס ור׳ וְרַבִּי עֲקִיבָא.
Rabbi Yehuda bar Ḥanina said to Rav Huna, son of Rav Yehoshua: But when it is written: “They shall be holy to the Lord for the priest” (Leviticus 23:20), it is written immediately after the verse mentions waving, and nevertheless Rabbi Shimon ben Nannas and Rabbi Akiva disagree, based on this phrase, about whether the loaves can be brought without the sheep or the sheep can be sacrificed without the loaves. This indicates that the waving does not establish a bond between these two items.
א״ל רב יהודה אמאי מספקא לי׳ בתנופה אי עושה [זיקה] והכתיב קדש יהיו לה׳ לכהן בתר תנופה כתיב דרישיה דקרא כתיב והניף אותם. ופליגי בן ננס ור׳ עקיבא ואי סלקא דעתך דתנופה עושה זיקה אמאי פליגי. אלא מדפליגי ש״מ דפשיטא להו דתנופה אינה עושה זיקה ומשום הכי פליגי:
אמר ליה [לו] ר׳ יהודה בר חנינא לרב הונא בריה [בנו] של רב יהושע: והא כי כתיב [והרי כאשר נאמר] הכתוב בכבשים ובלחם ״קדש יהיו לה׳ לכהן״ — בתר [אחר] התנופה כתיב [נאמר] הדבר, ובכל זאת פליגי [נחלקו] בן ננס ור׳ עקיבא מי הוא זה המעכב את חבירו, הרי שאין התנופה יוצרת זיקה בין שניהם!
Rabbi Yehuda bar Ḥanina said to Rav Huna, son of Rav Yehoshua: But when it is written: “They shall be holy to the Lord for the priest” (Leviticus 23:20), it is written immediately after the verse mentions waving, and nevertheless Rabbi Shimon ben Nannas and Rabbi Akiva disagree, based on this phrase, about whether the loaves can be brought without the sheep or the sheep can be sacrificed without the loaves. This indicates that the waving does not establish a bond between these two items.
הכל
(6) וְלִיטַעְמָיךְ בָּתַר תְּנוּפָה וְלָא בָּתַר שְׁחִיטָה.
Rav Huna, son of Rav Yehoshua, replied to Rabbi Yehuda bar Ḥanina: And according to your reasoning that one can infer the halakha based upon the placement of the phrase: “They shall be holy to the Lord for the priest,” is this phrase referring to the time after waving but not after the slaughter of the sheep? After all, the verse speaks of giving them to the priest, which is done after the sheep have been slaughtered. How then did Rabbi Shimon ben Nannas and Rabbi Akiva disagree concerning this verse?
ולטעמיך הא בתר שחיטה נמי כתי׳ יהיו לה׳ לכהן שכבר נשחט וראוי לכהן מי נימא נמי דבתר שחיטה פליגי הא״ר יוחנן הכל מודים אלא מאי אית לך למימר מעיקרא קאי כלומר האי קרא לאו בתר שחיטה כתי׳ אלא קודם שחיטה ומאי קדש לה׳ לכהן דבר שסופו לכהן לאחר שנשחט:
השיב לו רב הונא בנו של רב יהושע לר׳ יהודה בר חנינא: וליטעמיך [ולטעמך, לשיטתך], שמתוך שהפסוק מדבר אחר התנופה ראיה לכך שאין התנופה יוצרת זיקה בין שניהם, אלא השחיטה היא היוצרת זיקה זו, האם הפסוק הזה מדבר דווקא בתר [אחר] תנופה ולא בתר [אחר] שחיטה?! והרי נאמר בו שניתנים הם לכהן, ואין נתינה זו אלא לאחר שחיטה, וכיצד אם כן נחלקו בן ננס ור׳ עקיבא בכתוב זה?
Rav Huna, son of Rav Yehoshua, replied to Rabbi Yehuda bar Ḥanina: And according to your reasoning that one can infer the halakha based upon the placement of the phrase: “They shall be holy to the Lord for the priest,” is this phrase referring to the time after waving but not after the slaughter of the sheep? After all, the verse speaks of giving them to the priest, which is done after the sheep have been slaughtered. How then did Rabbi Shimon ben Nannas and Rabbi Akiva disagree concerning this verse?
הכל
(7) אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימְרָא מֵעִיקָּרָא קָאֵי וּמַאי קֹדֶשׁ יִהְיוּ לַה׳ לַכֹּהֵן דָּבָר שֶׁסּוֹפוֹ לַכֹּהֵן הָכָא נָמֵי דָּבָר שֶׁסּוֹפוֹ לַכֹּהֵן.
Rather, what do you have to say concerning this verse? It must be referring to a time before the slaughter, and what is meant by: “They shall be holy to the Lord for the priest”? It means an item that is ultimately given to the priest. Here too, one can explain that the verse is referring to a time before the waving, and it means an item that is ultimately given to the priest. The issue of whether or not waving establishes a bond between the sheep and loaves therefore remains an open question.
הכא נמי לא תימא דבתר תנופה כתיב אלא קודם תנופה וקודם תנופה פליגי הילכך אכתי מספקא אי תנופה עושה זיקה אי לא:
אלא על כרחך מאי אית לך למימרא [מה יש לך לומר] בפירוש הכתוב ״יהיו לה׳ לכהן״, כי מעיקרא קאי [מתחילה, לראשיתו של הדבר הוא עומד], ובשלב הקודם לשחיטה, ומאי [ומה פירוש] ״קדש יהיו לה׳ לכהן״? דבר שסופו להינתן לכהן. הכא נמי [כאן גם כן] יתכן לומר שבשלב הקודם אף לתנופה הכתוב מדבר, וכוונתו לומר: דבר שסופו להינתן לכהן. ונותרה איפוא המסקנה כי בעיה בלתי פתורה היא האם אף התנופה יוצרת זיקה בין הלחם והכבשים.
Rather, what do you have to say concerning this verse? It must be referring to a time before the slaughter, and what is meant by: “They shall be holy to the Lord for the priest”? It means an item that is ultimately given to the priest. Here too, one can explain that the verse is referring to a time before the waving, and it means an item that is ultimately given to the priest. The issue of whether or not waving establishes a bond between the sheep and loaves therefore remains an open question.
הכל
(8) וּשְׁחִיטָה עוֹשָׂה זִיקָּה ורְמִינְהִי בעַד שֶׁלֹּא שְׁחָטָהּ נִפְרַס לַחְמָהּ יָבִיא לֶחֶם אַחֵר וְשׁוֹחֵט.
The Gemara asks: But is it so that slaughter establishes a bond between them? And the Gemara raises a contradiction to this from a baraita concerning a thanks offering, which consists of an animal offering accompanied by forty loaves. The baraita states: If one of its accompanying loaves broke before he slaughtered the thanks offering, he should bring another loaf and slaughter the thanks offering.
עד שלא שחטה – לתודה לחם תודה אין מתקדש אלא בשחיטתה בפרק התודה (לקמן דף עח:) דכתיב קרבנו על זבח (התודה) וגו׳ (ויקרא ז) מלמד שאין הלחם קדוש אלא בשחיטת הזבח.
נפרס לחמה – לא ידענא מנלן דמיפסל לכולהו משום דנפרסה אחת מהן ונראה בעיני דמלחם הפנים גמר שהיא מנחת תודה וכתיב בה היא (קדש קדשים הוא) (שם כד) שאם נפרסה אחד מחלותיה [כולן] פסולות.
נפרס לחמה – תלת גווני קתני נפרס יצא נטמא וכולהו צריכי וצ״ע שלא יקשה מכאן לרבא דאמר בפ״ק (לעיל דף יב:) דלמ״ד זריקה מועלת ליוצא דבחסרות מודה.
ב למעלה הובאו דבריו של ר׳ יוחנן כי השחיטה עושה זיקה בין הלחם והכבשים. ושואלים על כך: והאם השחטה עושה זיקה? ורמינהי [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו בברייתא בדינם של לחמי התודה (הלחמים הבאים עם קרבן התודה), שאם עד שלא (בטרם) שחטה לבהמת קרבן התודה נפרס (נחתך) אחד מלחמה ונפסלו בכך כל לחמי התודה — יביא לחם אחר ושוחט את בהמת התודה.
The Gemara asks: But is it so that slaughter establishes a bond between them? And the Gemara raises a contradiction to this from a baraita concerning a thanks offering, which consists of an animal offering accompanied by forty loaves. The baraita states: If one of its accompanying loaves broke before he slaughtered the thanks offering, he should bring another loaf and slaughter the thanks offering.
הכל
(9) מִשֶּׁשְּׁחָטָהּ נִפְרַס לַחְמָהּ הַדָּם יִזָּרֵק וְהַבָּשָׂר יֵאָכֵל וִידֵי נִדְרוֹ לֹא יָצָא וְהַלֶּחֶם פָּסוּל.
But if one of its accompanying loaves broke once he slaughtered the thanks offering, it is not possible to bring another loaf because the loaves of a thanks offering are sanctified through the slaughter of the animal, which has already taken place. Consequently, the blood should be sprinkled on the altar and the meat should be eaten, but he has not fulfilled his vow to bring a thanks offering, and the loaves are all unfit.
הדם יזרק שלא לשם תודה אלא לשם שלמים – והבשר יאכל שלא לשם תודה והלחם פסול משום דשחיטת הזבח מקדש הלחם משום הכי אינו מביא לחם אחר מאחר שנשחט אלא הלחם פסול:
והלחם פסול, ופ״ה דלא ידענא אמאי הלחם פסול דכיון דהזריקה כשרה והלחם טהור אמאי נפסל, ונראה בעיני דגרסי׳ וידי נדרו לא יצא דהאי תנא סבר דאין הציץ מרצה על אכילות, ואני מגמגם. ל״ת, ונ״ל דלפי מאי דגריס וידי נדרו לא יצא דצריך לפרש ג״כ הדם יזרק לשם שלמים כמו הנך דלעיל דכיון דידי נדרו לא יצא הרי אינה תודה ולכך סיימו דשאני מגמג׳ דר״ל דמאח׳ דאין חילוק בהני תלתא דיצא ודנטמאה ודנפרסה אם קודם שחיטה אירע הפסול יביא לחם אחר או אותו לחם אם יצא ואם לאחר שחיט׳ אירע הפסול הבשר יאכל כדין שלמים וידי נדרו לא יצא והלחם פסול ואם נפסל לאחר זריקה תורם מן הכשר על הפסול א״כ אמאי עביד מנייהו תלתא בבי ליערבינהו וליתנינהו בחדא בבא כדפרשי׳ אך אי גרסי׳ וידי נדרו יצא בנטמא לכך הוצרך לחלקם מפני שדינם חלוק דבנטמא ידי נדרו יצא ובהנך קמאי לא יצא ולכך הוצרך לחלקם:
ואולם אם מש כבר שחטה נפרס לחמה, ומעתה שוב אין אפשרות להביא לחמים אחרים תחת לחם זה (שהרי כבר נשחט הקרבן, ואין הלחמים מתקדשים אלא בשחיטתו של הקרבן) — הדם יזרק על המזבח, והבשר יאכל, ואולם ידי נדרו לא יצא, והלחם פסול.
But if one of its accompanying loaves broke once he slaughtered the thanks offering, it is not possible to bring another loaf because the loaves of a thanks offering are sanctified through the slaughter of the animal, which has already taken place. Consequently, the blood should be sprinkled on the altar and the meat should be eaten, but he has not fulfilled his vow to bring a thanks offering, and the loaves are all unfit.
הכל
(10) נִזְרַק הַדָּם תּוֹרֵם מִן הַשָּׁלֵם עַל הַפָּרוּס.
If one of its accompanying loaves broke after the blood was sprinkled on the altar, the loaves are not deemed unfit and the individual has fulfilled his vow to bring a thanks offering. He separates the four loaves for the priest from the whole loaves for the broken loaf. The priest receives whole loaves and not the broken one.
נזרק הדם ואח״כ נפרס הואיל וזריקה מתרת ובשעת זריקה היה שלם כשר הוא הלחם אבל תורם מן השלם על הפרוס היינו תורם דמארבעים חלות היה תורם ד׳ אחת מכל מין דכתיב והקריב ממנו אחד שלא יטול פרוס מכל קרבן תרומה לה׳ יוצא דינו כנפרס:
נזרק הדם – עד שלא נפרס הלחם.
תורם – כדכתיב והקריב ממנו אחד מכל קרבן (שם) דמ׳ חלות היו והיה תורם אחד מעשר לכהן והשאר לבעלים בריש פרק התודה (לקמן דף עז:).
מן השלם – ולא מן הפרוס דתניא בהתודה (שם עז:) אחת שלא יטול פרוס.
ואם נפרס הלחם לאחר שכבר נזרק הדם על המזבח, והרי לא נפסלו הלחמים בכך (שכן נפרס הלחם לאחר שכבר התקדש בשחיטה ונזרק הדם כדינו) — הריהו תורם את ארבעת הלחמים הניתנים לכהן מן הלחם השלם ולא מן הלחם הפרוס, ותרומת ארבעת הלחמים הללו היא על כל הלחם, על השלם ועל הפרוס שבהם.
If one of its accompanying loaves broke after the blood was sprinkled on the altar, the loaves are not deemed unfit and the individual has fulfilled his vow to bring a thanks offering. He separates the four loaves for the priest from the whole loaves for the broken loaf. The priest receives whole loaves and not the broken one.
הכל
(11) געַד שֶׁלֹּא שְׁחָטָהּ יָצָא לַחְמָהּ מַכְנִיסָהּ וְשׁוֹחֵט.
The baraita continues: If one of its accompanying loaves left the confines of the walls of Jerusalem before he slaughtered the thanks offering, it is not unfit because the loaves were not yet sanctified by the slaughter. Therefore, he brings it back into the city and slaughters the thanks offering.
ובדומה לשלושת האופנים הללו בלחם שנפרס, כן הוא בלחם שיצא אל מחוץ לחומת העיר ירושלים: שאם עד שלא שחטה לבהמת הקרבן יצא לחמה אל מחוץ לחומה — לא נפסל בכך הלחם (שהרי טרם התקדש), ולכך מכניסה חזרה פנימה, ושוחט את בהמת הקרבן.
The baraita continues: If one of its accompanying loaves left the confines of the walls of Jerusalem before he slaughtered the thanks offering, it is not unfit because the loaves were not yet sanctified by the slaughter. Therefore, he brings it back into the city and slaughters the thanks offering.
הכל
(12) מִשֶּׁשְּׁחָטָהּ יָצָא לַחְמָהּ הַדָּם יִזָּרֵק וְהַבָּשָׂר יֵאָכֵל וִידֵי נִדְרוֹ לֹא יָצָא וְהַלֶּחֶם פָּסוּל נִזְרַק הַדָּם תּוֹרֵם מִמַּה שֶּׁבִּפְנִים עַל שֶׁבַּחוּץ.
If one of its accompanying loaves left the confines of the walls of Jerusalem once he slaughtered the thanks offering, the loaves are rendered unfit. Consequently, the blood should be sprinkled on the altar and the meat should be eaten, but he has not fulfilled his vow to bring a thanks offering and the loaves are all unfit. If one of the loaves left the confines of the walls of Jerusalem after the blood was sprinkled on the altar, the remainder of the offering is fit, and he separates the four loaves for the priest from the ones that remained inside the city for the loaf that went outside the walls of the city.
הדם יזרק – לשם שלמים.
תורם ממה שבפנים על שבחוץ – ולא שיאכל אותו שיצא אלא יחשב במנין להיות תרומתו תרומה ולהכשיר את הפנימיות כל יוצא דתודה לאו חוץ לעזרה קאמר אלא חוץ לעיר דהא התודה ולחמה נאכלין בכל העיר.
ואם מששחטה יצא לחמה אל מחוץ לחומת ירושלים, ונפסל בכך הלחם — הדם יזרק על המזבח, והבשר יאכל, ואולם ידי נדרו לא יצא, והלחם פסול. ואם יצא חלק מהלחם אל מחוץ לחומת ירושלים רק לאחר שכבר נזרק הדם על המזבח, ונאסר בכך הלחם היוצא לאכילה — תורם את ארבעת הלחמים הניתנים לכהן ממה שנמצא עדיין בפנים ומותר באכילה, ומתייחסת נתינה זו אף על הלחמים שבחוץ.
If one of its accompanying loaves left the confines of the walls of Jerusalem once he slaughtered the thanks offering, the loaves are rendered unfit. Consequently, the blood should be sprinkled on the altar and the meat should be eaten, but he has not fulfilled his vow to bring a thanks offering and the loaves are all unfit. If one of the loaves left the confines of the walls of Jerusalem after the blood was sprinkled on the altar, the remainder of the offering is fit, and he separates the four loaves for the priest from the ones that remained inside the city for the loaf that went outside the walls of the city.
הכל
(13) עַד שֶׁלֹּא שְׁחָטָהּ נִטְמָא לַחְמָהּ מֵבִיא לֶחֶם אַחֵר וְשׁוֹחֵט מִשֶּׁשְּׁחָטָהּ נִטְמָא לַחְמָהּ הַדָּם יִזָּרֵק וְהַבָּשָׂר יֵאָכֵל וִידֵי נִדְרוֹ יָצָא שֶׁהַצִּיץ מְרַצֶּה עַל הַטָּמֵא וְהַלֶּחֶם פָּסוּל.
The baraita continues: If one of its accompanying loaves became impure before he slaughtered the thanks offering, he brings another loaf and slaughters the thanks offering. But if one of its accompanying loaves became impure once he slaughtered the thanks offering, then the blood should be sprinkled on the altar and the meat should be eaten, and he has fulfilled his vow to bring a thanks offering. This is due to the fact that the frontplate effects acceptance of offerings that are impure. Nevertheless, the loaf that became impure is unfit, as the frontplate effects acceptance of the offering but does not render impure items pure.
אבל נטמא לחמה יש לו דין אחר:
הדם יזרק לשום תודה והבשר יאכל לשום תודה וידי נדרו יצא דציץ מרצה על אכילות ואין מרצה על יוצא:
מששחטה נטמא לחמה הדם יזרק – לשם תודה והבשר יאכל בתורת תודה.
וידי נדרו יצא – דהציץ מרצה על אכילתן לענין טומאה.
מששחטה נטמא לחמה הדם יזרק והבשר יאכל וידי נדרו יצא והלחם פסול – הך גירסא איתא בספרים ותימה דמדקתני יצא אלמא קסבר הציץ מרצה על אכילות והדר קאמר והלחם פסול דלשון פסול משמע דאפילו נטמא מקצתו פסול כולו ועוד דהוה ליה למיתני תורם מן הטהור על הטמא כדקתני סיפא גבי נזרק הדם לכך נראה דגרסינן וידי נדרו לא יצא ותימה דלעיל (דף כה.) דייק מאן שמעת ליה דאמר אין זריקה מועלת ליוצא רבי אליעזר וקסבר הציץ מרצה על אכילות והא הכא קתני מששחטה יצא לחמה ידי נדרו לא יצא וסברה דאין הציץ מרצה על אכילות.
וכמו כן בדומה לשלושת האופנים הללו בפריסת וביציאת הלחם, כן הוא בטומאת הלחם, שאם עד שלא שחטה נטמא לחמה — מביא לחם אחר, ושוחט את בהמת הקרבן. ואם מששחטה נטמא לחמה — הדם יזרק, והבשר יאכל, ואף ידי נדרו יצא בכך, וטעם הדבר: לפי שהציץ מרצה על הטמא, אבל הלחם עצמו שנטמא הריהו פסול, שאמנם הציץ מרצה אבל אינו עושה אותו טהור.
The baraita continues: If one of its accompanying loaves became impure before he slaughtered the thanks offering, he brings another loaf and slaughters the thanks offering. But if one of its accompanying loaves became impure once he slaughtered the thanks offering, then the blood should be sprinkled on the altar and the meat should be eaten, and he has fulfilled his vow to bring a thanks offering. This is due to the fact that the frontplate effects acceptance of offerings that are impure. Nevertheless, the loaf that became impure is unfit, as the frontplate effects acceptance of the offering but does not render impure items pure.
הכל
(14) נִזְרַק הַדָּם תּוֹרֵם מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא.
The baraita concludes: If one of its accompanying loaves became impure after the blood was sprinkled on the altar, he separates the four loaves that are given to the priest from the loaves that remained pure for the impure loaf.
ואם נטמא הלחם לאחר שכבר נזרק הדם — תורם את ארבעת הלחמים הניתנים לכהן מן הלחם הטהור ומתייחסת נתינה זו אף על הלחם הטמא. ומעתה יש לשאול:
The baraita concludes: If one of its accompanying loaves became impure after the blood was sprinkled on the altar, he separates the four loaves that are given to the priest from the loaves that remained pure for the impure loaf.
הכל
(15) וְאִי ס״ד סָלְקָא דַעְתָּךְ שְׁחִיטָה עוֹשָׂה זִיקָּה כֵּיוָן דְּהוּזְקְקוּ זֶה לָזֶה בִּשְׁחִיטָה אִיפְּסִיל לֵיהּ לֶחֶם תִּיפְּסֵל נָמֵי תּוֹדָה.
The Gemara comes to its question: If it enters your mind to say that slaughter establishes a bond between the sheep and the two loaves of Shavuot, and similarly between the animal offering and the loaves of a thanks offering, then in the cases where a loaf became unfit after the animal was slaughtered but before the blood was sprinkled, since the animal and the loaves bonded with each other through the slaughtering, once the loaf became unfit, the thanks offering should also become unfit. Consequently, the blood of the offering should not be sprinkled on the altar and the meat should not be eaten, contrary to what is stated in the baraita.
אי סלקא דעתך [אם עולה על דעתך] לומר ששחיטה עושה זיקה בין הזבח והכבשים (ובדומה לכך, בין קרבן התודה ולחמיו), ולכך אם אבד האחד — אף חבירו נפסל, ועובר לבית השריפה. אם כן, נאמר כך גם בדינם של קרבן התודה ולחמיו, שכיון שכבר הוזקקו זה לזה הקרבן ולחמיו בשחיטה, אם כן כאשר איפסיל ליה [נפסל לו] הלחם (שנפרס או שיצא או שנטמא) לאחר השחיטה — תיפסל נמי [גם כן] התודה עמו, שהרי הוזקקו זה לזה ולא ייזרק דמה ואף בשרה לא ייאכל. ואילו בברייתא שנינו שאין הקרבן נפסל!
The Gemara comes to its question: If it enters your mind to say that slaughter establishes a bond between the sheep and the two loaves of Shavuot, and similarly between the animal offering and the loaves of a thanks offering, then in the cases where a loaf became unfit after the animal was slaughtered but before the blood was sprinkled, since the animal and the loaves bonded with each other through the slaughtering, once the loaf became unfit, the thanks offering should also become unfit. Consequently, the blood of the offering should not be sprinkled on the altar and the meat should not be eaten, contrary to what is stated in the baraita.
הכל
(16) שָׁאנֵי תּוֹדָה דְּרַחֲמָנָא קַרְיַיהּ שְׁלָמִים מָה שְׁלָמִים קְרֵבִים בְּלֹא לֶחֶם אַף תּוֹדָה קְרֵבָה בְּלֹא לֶחֶם.
The Gemara answers: The thanks offering is different, as the Merciful One called it a peace offering, as the verse states: “The sacrifice of his peace offerings for thanksgiving” (Leviticus 7:13). Consequently, just as a peace offering is sacrificed without loaves, so too a thanks offering can be sacrificed without loaves.
שאני תודה דרחמנא קריה שלמים דכתיב וזאת תורת זבח השלמים וגו׳ אם על תודה יקריבנו משום הכין הדם יזרק לשם שלמים כי נטמא הלחם. ואי אמרת הואיל וכן הוא כבשי עצרת שהזקיקו עם הלחם בשחיטה אמאי מעכבי הלחם הא איקרו שלמים דכתיב ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים1 הא לא קשיא זבח שלמים איקרו ולא דבר אחר אבל הכא איקרי תודה ואיקרי זבח שלמים:
1. עי׳ תוס׳ ד״ה דרחמנא:
רחמנא קרייה שלמים – תודת שלמיו משמע דאע״פ שהיתה תודה בשעת לחמה חוזרת להיות שלמים בלא לחם אבל כבשי עצרת עם לחמה קרוי שלמים.
דרחמנא קרייה שלמים – אף על גב דכבשי עצרת נמי איקרו שלמים לא דמי שהרי הם קדשי קדשים ולא ילפינן מקדשים קלים אי נמי לא ילפינן שלמי ציבור משלמי יחיד.
ומשיבים: אין להקשות מדין התודה, שכן שאני [שונה] הוא קרבן התודה, דרחמנא קרייה [שהתורה קוראת לו] ״שלמים״ (״זבח תודת שלמיו״. ויקרא ז, יג), לומר שדין התודה כדין השלמים: מה שלמים קרבים בלא לחם, אף תודה יש והיא קרבה גם בלא לחם, שאינה נפסלת להקרבה אם נפסל לחמה.
The Gemara answers: The thanks offering is different, as the Merciful One called it a peace offering, as the verse states: “The sacrifice of his peace offerings for thanksgiving” (Leviticus 7:13). Consequently, just as a peace offering is sacrificed without loaves, so too a thanks offering can be sacrificed without loaves.
הכל
(17) א״ר אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה אִם תִּמְצָא לוֹמַר תְּנוּפָה עוֹשָׂה זִיקָּה אָבַד הַלֶּחֶם
§ Rabbi Yirmeya says: If you say that waving establishes a bond between the loaves and the sheep, then in a case where the loaves were lost after the waving,
ג ועוד באותו ענין, אמר ר׳ ירמיה: אם תמצא לומר בפתרון הבעיה של חכמי ארץ ישראל, כי אכן התנופה עושה זיקה בין הלחם והכבשים, הרי אם כן אם אבד הלחם,
§ Rabbi Yirmeya says: If you say that waving establishes a bond between the loaves and the sheep, then in a case where the loaves were lost after the waving,
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.