כיסין אלוגין רמא ליה – ריש לקיש לרבי יוחנן:
דתנן הלוקח יין מן הכותים אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה ועשרה מעשר ראשון ותשעה מעשר שני. כשמשתייר בו בכלי כשיעור זה:
(1) 
רַב פָּפָּא אָמַר כִּיסִין אַלּוּגִּין רְמָא לֵיהּ דִּתְנַן הַלּוֹקֵחַ יַיִן מִבֵּין הַכּוּתִים.
רַב פָּפָּא אָמַר כִּיסִין אַלּוּגִּין רְמָא לֵיהּ דִּתְנַן הַלּוֹקֵחַ יַיִן מִבֵּין הַכּוּתִים.Rav Pappa said yet another version of Reish Lakish’s question. He raised a contradiction between the mishna here involving purses and another mishna referring to a log measure. As we learned in a mishna (Demai 7:4): In the case of one who purchases wine from among the Samaritans [Kutim] and there is reason to suspect that teruma and tithes were not separated, and he cannot separate them before the start of Shabbat, what should he do?
כיסין אלוגין רמא ליה – ר״ל לר׳ יוחנן.
דתנן הלוקח יין מבין הכותים – עד שלא נאסר יינם וכגון שהיה בדרך או בערב שבת בין השמשות ואינו יכול לתקנו לאלתר.
כיסין אלוגין רמא ליה – דס״ד דטעמא דמתני׳ משום ברירה אע״פ שאין מפרש שום דבר ולכך פריך מלוגין דאפילו למ״ד יש ברירה מכל מקום דוקא משום שפירש שאני עתיד להפריש אבל בסתמא לא ומשני באומר לא יפטור בכיס וכו׳ והוה כמפריש בלוגין ומהני מטעם ברירה אי נמי מטעם זה יועיל אפילו למאן דלית ליה ברירה.
דתנן הלוקח יין מבין הכותים כו׳ – מרבי מאיר פריך למה ליה למימר שאני עתיד להפריש במוצ״ש כי לא אמר נמי נתפס לה התרומה באחרונה כמו גבי כיסין שפרוטה של הקדש באחרונה וי״מ דפריך מרבי יוסי ורבי שמעון דאוסרין דלית להו ברירה דה״נ לימא דאין ברירה ולא נהירא דמאן נימא לן דר׳ יוסי ור״ש היא.
רב פפא אמר: בין משנתנו זו שעניינה כיסין (פרוטת הקדש הנמצאת בכיס מעות חולין) ובין המשנה במסכת דמאי שעניינה לוגין הוא שרמא ליה [השליך לו, הראה סתירה] ריש לקיש לר׳ יוחנן. דתנן [שכן שנינו]: הלוקח (הקונה) יין מבין הכותים (שומרונים), לשיטה שהם מפרישים תרומות ומעשרות, אלא שאין הם מפרישים אלא לעצמם ולא מן הדברים שהם מוכרים, והרי זה איפוא טבל ודאי. ואין הקונה יכול עתה להפריש תרומות ומעשרות מיין זה (כגון שקנה את היין לפני כניסת השבת, ולא היתה בידו אפשרות לעשר עד כניסת השבת), מה יעשה על מנת שיוכל לשתות מיין זה בשבת?
Rav Pappa said yet another version of Reish Lakish’s question. He raised a contradiction between the mishna here involving purses and another mishna referring to a log measure. As we learned in a mishna (Demai 7:4): In the case of one who purchases wine from among the Samaritans [Kutim] and there is reason to suspect that teruma and tithes were not separated, and he cannot separate them before the start of Shabbat, what should he do?
הכל
(2) אוֹמֵר שְׁנֵי לוּגִּין שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ הֲרֵי הֵן תְּרוּמָה עֲשָׂרָה מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן תִּשְׁעָה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וּמֵיחֵל וְשׁוֹתֶה מִיָּד דִּבְרֵי ר״מ רַבִּי מֵאִיר .
The mishna explains that he proceeds as follows. If, for example, there are one hundred log of wine in the barrels, he says: Two log that I will separate in the future are teruma, as the established average measure of teruma is one-fiftieth; ten log are first tithe; and one-tenth of the remainder, which is nine log, are second tithe. And he desacralizes the second tithe that he will separate in the future, transferring its sanctity to money, and he may drink the wine in the barrel immediately, relying on the separation that he will perform later. This is the statement of Rabbi Meir.
The mishna explains that he proceeds as follows. If, for example, there are one hundred log of wine in the barrels, he says: Two log that I will separate in the future are teruma, as the established average measure of teruma is one-fiftieth; ten log are first tithe; and one-tenth of the remainder, which is nine log, are second tithe. And he desacralizes the second tithe that he will separate in the future, transferring its sanctity to money, and he may drink the wine in the barrel immediately, relying on the separation that he will perform later. This is the statement of Rabbi Meir.
ומוחל ושותה – כלומר והשאר חולין וישתה ממנו לאלתר ויזהר שיהא מותיר בכלי שיעור התרומות והמעשרות:
דברי ר׳ מאיר – דקסבר יש ברירה:
אומר שני לוגין – תרומה גדולה שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה גדולה ואחר כך עושה ממה שנשתייר מאה מדות מפריש עשרה למעשר ראשון ונשתיירו תשעים מדות ומפריש מהן תשעה למעשר שני.
ומיחל – שיעור זה מיחל למעשר שני שיכול לחללו ושותה והשאר חולין וישתה ממנו לאלתר אלא שיזהר שיותיר בכלי שיעור התרומה והמעשרות דקסבר יש ברירה.
— הריהו אומר ״שני לוגין מתוך מאה הלוגים שלפני שאני עתיד להפריש מיין זה לאחר זמן — הרי הן מעתה תרומה גדולה. ועשרה לוגים שאני עתיד לעשר ולתיתם ללוי — למעשר ראשון, וכן תשעה לוגים (עשירית מן הנשאר) שאני עתיד להפרישם הריהם מעשר שני!״. ומיחל [ומחלל] את המעשר השני על כסף ואם רוצה, הריהו שותה מיד (פרט לשיעור תרומה ומעשרות), וסומך על מה שיפריש לאחר מכן, שאז יתבררו הלוגים שהופרשו לתרומה ולמעשרות. אלו דברי ר׳ מאיר.
The mishna explains that he proceeds as follows. If, for example, there are one hundred log of wine in the barrels, he says: Two log that I will separate in the future are teruma, as the established average measure of teruma is one-fiftieth; ten log are first tithe; and one-tenth of the remainder, which is nine log, are second tithe. And he desacralizes the second tithe that he will separate in the future, transferring its sanctity to money, and he may drink the wine in the barrel immediately, relying on the separation that he will perform later. This is the statement of Rabbi Meir.
הכל
(3) רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי ור״ש וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אאוֹסְרִים א״ל אֲמַר לֵיהּ סֵיפָא דמתני׳ דְּמַתְנִיתִין בְּאוֹמֵר לֹא יִפָּטֵר כִּיס זֶה מִן הַהֶקְדֵּשׁ.:
Rabbi Yehuda and Rabbi Yosei and Rabbi Shimon prohibit one from doing so. These three Sages reject the principle of retroactive designation, upon which this method relies, as at the time of the declaration the identity of the particular portions of wine that will be teruma and tithes is unknown. Even according to Rabbi Meir, one can rely on retroactive designation only in a case where he says: That I will separate in the future. In the case of the mishna here, each peruta might be the consecrated one, and one cannot rely on the last one. Rabbi Yoḥanan said to him: The latter clause of the mishna is referring to a situation where one said: This purse will not be exempt from consecration, in which case he is understood as referring to the last peruta left in the purse.
Rabbi Yehuda and Rabbi Yosei and Rabbi Shimon prohibit one from doing so. These three Sages reject the principle of retroactive designation, upon which this method relies, as at the time of the declaration the identity of the particular portions of wine that will be teruma and tithes is unknown. Even according to Rabbi Meir, one can rely on retroactive designation only in a case where he says: That I will separate in the future. In the case of the mishna here, each peruta might be the consecrated one, and one cannot rely on the last one. Rabbi Yoḥanan said to him: The latter clause of the mishna is referring to a situation where one said: This purse will not be exempt from consecration, in which case he is understood as referring to the last peruta left in the purse.
רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אוסרין – דקסברי הראשון לאלתר והא תרומה ומעשר והא דר׳ יהודה ור׳ יוסי ור׳ שמעון קשיא לר׳ עקיבה דמודה שמוציא והולך עד האחרונה:
א״ל סיפא דמתני׳ – דמודה ר׳ עקיבה מיירי (באחד) [באומר] לא יפטור כיס זה מן ההקדש:
רבי יהודה ור׳ יוסי ורבי שמעון אוסרין – עד שיפריש ממש דקסברי אין ברירה ואכל כוס וכוס יש לומר שהוא תרומה ומעשר ואפילו מראשון. והא דר׳ יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון קשיא אדרבי עקיבא דמודה שמוציא והולך עד האחרונה דכי היכי דהכא אמר אין ברירה דמן הראשון אמרינן נמי שהוא תרומה ומעשר גבי הקדש נמי אכל פרוטה ופרוטה איכא למימר שהיא הקדש.
אמר ליה סיפא דמתני׳ – דמודה רבי עקיבא מיירי באומר לא יפטר כיס זה מן ההקדש.
ר׳ יהודה ור׳ יוסי ור׳ שמעון אוסרים, שלדעתם אין אומרים שלאחר מכן יתברר מה הופרשו לתרומה ולמעשר. נמצא שאף לדעת ר׳ מאיר, הרי זה רק באומר ״שאני עתיד להפריש״, ובהסתמך על כך שיתברר הדבר בסוף איזה הם אותם לוגים שהופרשו. ואילו בסוף משנתנו שנינו לדעת ר׳ עקיבא שמותר להוציא את כל הפרוטות שבכיס, ואף שלא אמר המקדיש שההקדש יחול על הפרוטה שהוא עתיד להפריש לאחר מכן! אמר ליה [לו] ר׳ יוחנן בתשובה לדבר: סיפא דמתניתין [בסוף משנתנו] מדובר באדם האומר בלשון ״לא יפטר כיס זה מן ההקדש!״.
Rabbi Yehuda and Rabbi Yosei and Rabbi Shimon prohibit one from doing so. These three Sages reject the principle of retroactive designation, upon which this method relies, as at the time of the declaration the identity of the particular portions of wine that will be teruma and tithes is unknown. Even according to Rabbi Meir, one can rely on retroactive designation only in a case where he says: That I will separate in the future. In the case of the mishna here, each peruta might be the consecrated one, and one cannot rely on the last one. Rabbi Yoḥanan said to him: The latter clause of the mishna is referring to a situation where one said: This purse will not be exempt from consecration, in which case he is understood as referring to the last peruta left in the purse.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
מעילה כב. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה מעילה כב., מיוחס לר׳ גרשום מעילה כב., רש"י מעילה כב., תוספות מעילה כב., פירוש הרב שטיינזלץ מעילה כב.
Meilah 22a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Meilah 22a, Attributed to R. Gershom Meilah 22a, Rashi Meilah 22a, Tosafot Meilah 22a, Steinsaltz Commentary Meilah 22a