מתני׳. אין קורין את המגלה וכו׳, אלא ביום. מגלה דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים. ביום אין. ומפרש [נ״א: וכדפר׳] בגמרא. דלא אתא למעוטי שאין אדם חייב לקרות את המגלה בלילה ולשנותה ביום, אלא אותה קריאתה של יום, לא יקדים אותה אלא עד שתצא החמה לכתחילה.
ולא מוהלין עד שתנץ החמה של יום השמיני, דכתיב וביום השמיני ימול בשר ערלתו.
וכן הזיה של טמא מת, דכתיב ביום השלישי וביום השביעי. וטבילה נמי דהא בתר הזיה היא, והכי אמרינן אין לו לטבול אלא ביום, שבליל שביעי אסור לו לטבול, אע״פ שהלילה תחילת היום, עד שתנץ החמה ביום השביעי. אבל משעבר יום שביעי, אם בא לטבול בליל ח׳ עלתה לו טבילה, אבל אסור לו לאכול בתרומה עד ליל תשיעי, לפי שצריך לו הערב השמש.
וכן שומרת יום כנגד יום. קרי היכא שתראה בתוך אחד עשר יום שאחר שבעת ימי נדתה, שאם תשוב אחר שטבלה בליל שמיני לראות ביום שמיני פעם אחת, לא אמרינן תעמוד שבעת ימי נדה בעלמא, אלא שומרת את עצמה למחר ביום תשיעי, אם תראה אם לא, שאם לא תראה בכל אותו יום תשיעי, אם טבלה בחצי היום עלתה לה טבילתה, ומותרת לאכול תרומה וקדשים ליל עשירי. אבל אם טבלה בליל תשיעי קודם שעלה עמוד השחר, לא עלתה לה טבילה, אפילו לא תראה עוד בכל אותו יום תשיעי. וכה משפטה ביום עשירי, שאם ראתה ביום שמיני ותשיעי שני ימים רצופים, אינה צריכה לעמוד שבעה ימים, אלא תשמור עצמה למחר ביום עשירי, ואם לא תראה תטבול בשלישי, שהוא יום השלישי, או משתנץ החמה, ועלתה לה טבילה, אם לא תשוב לראות אחר טבילתה בכל אותו היום, הרי היא טהורה לאכול תרומה וקדשים, וכל שכן לבעלה בליל י״א. ואפילו תשוב ותראה בליל י״א או ביום י״א, לא מיקריא זבה גמורה שתהא צריכה שבעה ימים נקיים, עד שתראה ג׳ ימים רצופים בלא הפסק יום נקי ביניהם, ובשימור ליום י״ב סגי לה. אבל אם ראתה ביום עשירי, מיקריא זבה גמורה, לפי שראתה שמיני ותשיעי ועשירי רצופים. וכה משפטה כל אותן י״א יום. כי לעולם ביום או ביומיים, סגי לה ביום אחד נקי. ובג׳ ימים רצופים הויא זבה גמורה, וצריכה ז׳ נקיים ואסורה לטבול בליל שביעי לספירה, שהוא שמיני ליום שפוסקת בו, אלא עד שתנץ החמה, דכתיב וספרה לה שבעת ימים, וספירה ביממא בעי, מדכתיב ימים. וספירת שומרת יום כנגד יום ילפינן מפסוק דכתיב יהיה לה, מלמד שסופרת אחד לאחד. וספירה זו מדוגמת ספירת שבעה לשלשה היא, ולא מיקריא ספירה אלא ביום.
וכולן. אף על פי שאמרנו דלכתחילה בעינן משתנץ החמה ולא קודם, אבל אם עשו משעלה עמוד השחר יצאו, דהא יום מיקרי, אלא לפי שאין הכל בקיאין בו הוצרכו להמתין עד שתנץ החמה.