(1) 
אכָּל שֶׁבַּקֹּדֶשׁ פָּסוּל, בָּא הַכָּתוּב לִיתֵּן לֹא תַעֲשֶׂה עַל אֲכִילָתוֹ! הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּקוֹדֶם פְּסוּלוֹ חֲזִי, הָכָא דְּקוֹדֶם פְּסוּלוֹ נַמֵי לָא חֲזִי.
אכָּל שֶׁבַּקֹּדֶשׁ פָּסוּל, בָּא הַכָּתוּב לִיתֵּן לֹא תַעֲשֶׂה עַל אֲכִילָתוֹ! הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּקוֹדֶם פְּסוּלוֹ חֲזִי, הָכָא דְּקוֹדֶם פְּסוּלוֹ נַמֵי לָא חֲזִי.it is derived that with regard to any item that is sacrificial and disqualified for whatever reason, the verse comes to impose a prohibition upon its consumption. The Gemara explains: This matter applies only in a case where before its disqualification it was fit; here, it is a case where before its disqualification it was not fit either, and therefore the prohibition does not apply.
בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו – דכתיב בנותר לא יאכל כי קדש הוא נתן טעם לדבר כי קדש הוא שנפסל וכמו כן כל הקדשים שנפסלו.
ה״מ היכא דקודם פסולו חזי – כנותר.
כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן כו׳ – ואם תאמר אמאי לא משני מש״ה לא לקי דהוי לאו שבכללות דכולל פסול דיוצא וטמא ופסולין אחרים וי״ל דלפירוש הקונטרס דלעיל ניחא דפירש דלוקה דקאמר אינו רוצה לומר כ״א איסור בעלמא ומש״ה פריך נהי דמלקות לא הוי משום לאו שבכללות מ״מ איסורא מיהא איכא ולילקי דקאמר לאו דוקא אבל לפירוש ר״י דלעיל קשה דפירש דלוקה דוקא קאמר כדפי׳ א״כ ולילקי דקאמר הכא דוקא קאמר ואמאי הלא הוי לאו שבכללות כדפי׳ ויש לומר דאין הכי נמי היה יכול לשנויי אבל עדיפא מיניה משני דלא מיירי כלל מזר שאכל חטאת לפני זריקה דפטור והא דאמר לעיל ר״ש (דף יז.) אם לאוכל חטאת לפני זריקה קל וחומר מתודה איסור בעלמא ולא מלקות.
כל קרבן שנפסל הן במחשבה הן במעשה האוכל ממנו כזית לוקה ואזהרה שלהם נאמרה כאן מלא יאכל כי קדש הם כל שפסולו בקדש נתן לא תעשה על אכילתו ומה שיש לחוש בו מצד לאו שבכללות כבר ביארנוהו לדעתנו בשני של פסחים ובמקום אחר הביאוה מלא תאכל כל תועבה ולמדו מן הקבלה שלא נאמר אלא על פסולי המוקדשין:
הני מילי היכא דקודם פסולו חזי – פירוש: כגון נותר דכתיב בקרא גופיה ושרפת את הנות׳ באש לא יאכל כי קדש הם.
תוס׳ בד״ה כל שבקדש כו׳ וטמא ופסולין אחרים וי״ל כו׳ כצ״ל ונ״ב כפול לעיל בדבור הארוך בד״ה ומאן תנא דפליג אר׳ יהודה כו׳ כצ״ל:
גמרא וכל היכא דלא קרינן בהו ואכלו אותם אשר כופר בהם לא כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה כל שבקדש כו׳ וטמא ופסולים אחרים כו׳ אבל לפי׳ ר״י דלעיל כו׳ משני דלא שייריה כלל עכ״ל כצ״ל והס״ד ואח״כ מ״ה זר שאכל חטאת לפני כו׳ והך קושיא לפי׳ ר״י איתא נמי לעיל בתוס׳ וק״ל:
בד״ה זר שאכל חטאת לפני כו׳ בעלמא ולא מלקות עכ״ל הס״ד ואח״כ מ״ה וא״ל ראויין לקריאה כו׳ עכ״ל כצ״ל:
בתוספות ד״ה כל שבקודש פסול וא״ת אמאי לא משני משום דהוי לאו שבכללות כו׳ וי״ל דאה״נ היה יכול לשנויי כו׳ עס״ה. ומלבד שזה דחוק אכתי דקארי ליה מאי קארי ליה כיון דבפסחים ובכמה דוכתי פשיטא לן דהאי כל שבקודש פסול הוי לאו שבכללות ולולי דברי התוס׳ היה נראה לי דדוקא היכא דלא אשכחן לאו אחרינא באותו האיסור דשייך בקדשים אלא דילפינן מהאי לאו דלא יאכל כי קודש הוא מש״ה אמרינן דאפ״ה אין לוקין כיון דהאי לאו הוי לאו שבכללות ומדלא קבע הכתוב לאו מיוחד לאותו איסור ע״כ היינו משום שאינו אלא איסור גרידא ולא ניתן למלקות משא״כ בהאי דהכא דאמר רבא אליבא דר״ש לוקה חמש בזר שאכל עולה והיינו ע״כ כדפרישית דלר״ש האי לאו דלא תוכל לאכול אכל מיני איסורין דשייכי בכל הנך דכתיבי בהאי קרא א״כ כל איסורין שבה נחלקין כאילו כתיב בכל אחד לאו בפני עצמו אם כן מקשה שפיר כיון דאשכחן דהאי לאו דלא יאכל כי קודש הוא היינו לכל הפסולין דבקודש אם כן ממילא שישנו נמי בכלל דלא תוכל לאכול אליבא דרבי שמעון אם כן מקשה שפיר ולילקי שש אליבא דר״ש כנ״ל נכון לולי שהתוספות לא פירשו כן:
כל שבקדש פסול כל קדשים שנפסלו מכל טעם שהוא — בא הכתוב ליתן מצות לא תעשה על אכילתו! ומשיבים: כאן אין הדבר שייך, שכן הני מילי היכא [דברים אלה אמורים במקום] שקודם פסולו היה חזי [ראוי], הכא [כאן] שקודם פסולו נמי לא חזי [גם כן אין ראוי] לא שייך בו איסור זה.
it is derived that with regard to any item that is sacrificial and disqualified for whatever reason, the verse comes to impose a prohibition upon its consumption. The Gemara explains: This matter applies only in a case where before its disqualification it was fit; here, it is a case where before its disqualification it was not fit either, and therefore the prohibition does not apply.
הכל
(2) וְלִילְקֵי נַמֵי כְּאִידַּךְ דר׳ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּתַנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כָּל שֶׁהוּא בְּכָלִיל תִּהְיֶה, לִיתֵּן לֹא תַעֲשֶׂה עַל אֲכִילָתוֹ! אִין, הָכֵי נַמֵי, וְרָבָא מֵהַאי קְרָא קָאָמַר.
The Gemara suggests: And let him also be flogged in accordance with the other statement of Rabbi Eliezer, as it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: With regard to any item that is included in the mitzva: “It shall be burned in its entirety” (Leviticus 6:16), the verse serves to impose a prohibition upon its consumption, as it is written: “It shall be burned in its entirety; it shall not be eaten” (Leviticus 6:16). The Gemara explains: Yes, it is indeed so that according to Rabbi Shimon one is flogged for violating this prohibition as well, and Rava is saying that from this verse he is interpreting that it is derived that one is flogged with five sets of lashes according to Rabbi Shimon.
ורבא מהאי קרא קאמר – פירוש: דלא נחית רבא למימני אלא לאוי דנפקי לר״ש מקרא דלא תוכל דאף על גב דממתניתא גופי׳ שמעינן ליה אשמועינן רבא במאי דקאמר לוקה חמש דר״ש למלקות מייתי להו ולא לאיסורא כדקס״ד כדאשכחן בכמה מתניתא דספרי דבי רב. כנ״ל.
ושואלים: ולילקי נמי כאידך [ושילקה גם כן כאימרה אחרת] של ר׳ אליעזר, דתניא [ששנויה ברייתא], ר׳ אליעזר אומר: כל שהוא ב״כליל תהיה״ שיש מצוה לשרוף אותו כולו, בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו, כאמור ״כליל תהיה לא תאכל״ (ויקרא ו, טז)! ומשיבים: אין הכי נמי [כן, כך הוא גם כן], ורבא שאמר כי לדעת ר׳ שמעון לוקה חמש — דווקא מהאי קרא קאמר [מאותו פסוק שדרש ר׳ שמעון לעיל אמר], אף שיש גם איסור נוסף ב״כליל תהיה״.
The Gemara suggests: And let him also be flogged in accordance with the other statement of Rabbi Eliezer, as it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: With regard to any item that is included in the mitzva: “It shall be burned in its entirety” (Leviticus 6:16), the verse serves to impose a prohibition upon its consumption, as it is written: “It shall be burned in its entirety; it shall not be eaten” (Leviticus 6:16). The Gemara explains: Yes, it is indeed so that according to Rabbi Shimon one is flogged for violating this prohibition as well, and Rava is saying that from this verse he is interpreting that it is derived that one is flogged with five sets of lashes according to Rabbi Shimon.
הכל
(3) אֲמַר רַב גִּידֵּל אֲמַר רַב: (סִימָן כוז״א) כֹּהֵן שֶׁאָכַל מֵחַטָּאת וְאָשָׁם לִפְנֵי זְרִיקָה, לוֹקֶה. מַאי טַעֲמָא? דַּאֲמַר קְרָא: ״וְאָכְלוּ אוֹתָם אֲשֶׁר כּוּפַּר בָּהֶם״ (שמות כ״ט:ל״ג). לְאַחַר כַּפָּרָה, אִין, לִפְנֵי כַפָּרָה, לָא, ׳לָאו׳ הַבָּא מִכְּלַל ׳עֲשֵׂה׳, ׳לָאו׳ הוּא.
§ Rav Giddel says that Rav says a statement about a priest [kohen] and another statement about a non-priest [zar]. Before proceeding, the Gemara provides a mnemonic for these statements: Kaf, vav, zayin, alef. Rav says: A priest who ate of a sin-offering or a guilt-offering before sprinkling their blood on the altar is flogged. What is the reason that he is flogged? It is as the verse states with regard to the inauguration offerings, whose halakhic status was like that of sin-offerings and guilt-offerings in that it was permitted only for priests to partake of their flesh: “And they shall eat them, that with which they were atoned” (Exodus 29:33), from which it is inferred: After atonement, yes, they may eat the flesh of the offerings; before atonement, no, they may not eat it. And in Rav’s opinion, the status of a prohibition that stems from a positive mitzva is that of a prohibition, for which one is flogged.
א אמר רב גידל אמר רב: כהן שאכל מחטאת ואשם לפני זריקה של דם קרבנות אלה על המזבח — לוקה. מאי טעמא [מה טעם הדבר]? שאמר קרא [הכתוב] בענין קרבנות המילואים, שהותרו באכילה רק לכהנים, כחטאת ואשם: ״ואכלו אתם אשר כפר בהם״ (שמות כט, לג), לדייק: דווקא לאחר כפרה — אין [כן] יאכלו אותם, ואולם לפני כפרה — לא. ולשיטתו, לאו הבא מכלל עשה כלומר, איסור הנובע מתוך מצות עשה — לאו הוא כשאר הלאוים, ולוקים עליו.
§ Rav Giddel says that Rav says a statement about a priest [kohen] and another statement about a non-priest [zar]. Before proceeding, the Gemara provides a mnemonic for these statements: Kaf, vav, zayin, alef. Rav says: A priest who ate of a sin-offering or a guilt-offering before sprinkling their blood on the altar is flogged. What is the reason that he is flogged? It is as the verse states with regard to the inauguration offerings, whose halakhic status was like that of sin-offerings and guilt-offerings in that it was permitted only for priests to partake of their flesh: “And they shall eat them, that with which they were atoned” (Exodus 29:33), from which it is inferred: After atonement, yes, they may eat the flesh of the offerings; before atonement, no, they may not eat it. And in Rav’s opinion, the status of a prohibition that stems from a positive mitzva is that of a prohibition, for which one is flogged.
הכל
(4) מְתִיב רָבָא: ״וְכָל בְּהֵמָה מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשׁוֹסַעַת שֶׁסַע שְׁתֵּי פְרָסוֹת מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אוֹתָהּ תֹּאכֵלוּ״ (דברים י״ד:ו׳). ״אוֹתָהּ תֹּאכֵלוּ״ וְאֵין בְּהֵמָה אַחֶרֶת תֹּאכֵלוּ. וְאִי כִּדְקָאָמְרַתְּ ״אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ לָמָּה לִי״ (דברים י״ד:ז׳),
Rava raises an objection based on the verse: “And every beast that splits the hoof and has the hoof cloven in two, and chews the cud among the animals, that, you may eat” (Deuteronomy 14:6), from which a prohibition may be inferred: “That, you may eat,” but there is not any other animal that you may eat. The Torah prohibits eating the flesh of any animal that lacks the indicators that it is a kosher animal. And if it is as you say, that an inference from a positive mitzva entails a prohibition, why do I need the following verse: “This you may not eat” (Deuteronomy 14:7), as it was already inferred from the mitzva? Rather, apparently, the status of a prohibition that stems from a positive mitzva is that of a positive mitzva, and one is not liable to receive lashes for its violation.
אותה תאכלו [דכתיב] כל בהמה מפרסת פרסה וגו׳ אותה תאכלו ולא בהמה טמאה שאין סימנין הללו בהו אלמא לאו הבא מכלל עשה עשה.
מתיב רבא – פירוש: ומותיב מינה לרב ולא אמרינן דרב תנא הוא ופליג כדאמרינן בכמה דוכתי משום דהא מתניתא בתורת כהנים דהיא ספרי דבי רב וטובא איכא התם דכותה דהא אלא דרבא נקט חדא מנייהו דמרגלא בפומיה טפי.
ולאו הבא מכלל עשה עשה מלשון הברייתא עצמו הוא והיינו דמותיב רבא מינה וכן היא בספרי וכדכתיבנא.
מתיב [מקשה] על כך רבא: הלא נאמר ״וכל בהמה מפרסת פרסה ושסעת שסע שתי פרסות מעלת גרה בבהמה אתה תאכלו״ (דברים יד, ו), ומכאן אפשר לדייק: ״אתה תאכלו״ — ואין בהמה אחרת תאכלו, שבא הכתוב לשלול, ולאסור אכילתה של בהמה אחרת שאין בה סימני טהרה. ואי כדקאמרת [ואולם אם כמו שאתה אומר] שמצות העשה יוצרת ממילא מצות לא תעשה, מה שנאמר הלאה ״את זה לא תאכלו״ (דברים יד, ז) למה לי? והרי הדבר נלמד כבר ממצות העשה! אלא ודאי לאו הבא מכלל עשה — עשה הוא, ואין לוקים עליו!
Rava raises an objection based on the verse: “And every beast that splits the hoof and has the hoof cloven in two, and chews the cud among the animals, that, you may eat” (Deuteronomy 14:6), from which a prohibition may be inferred: “That, you may eat,” but there is not any other animal that you may eat. The Torah prohibits eating the flesh of any animal that lacks the indicators that it is a kosher animal. And if it is as you say, that an inference from a positive mitzva entails a prohibition, why do I need the following verse: “This you may not eat” (Deuteronomy 14:7), as it was already inferred from the mitzva? Rather, apparently, the status of a prohibition that stems from a positive mitzva is that of a positive mitzva, and one is not liable to receive lashes for its violation.
הכל
(5) אֵלָּא אִי אִיתְּמַר, הָכֵי אִיתְּמַר: אֲמַר רַב גִּידֵּל אֲמַר רַב: בזָר שֶׁאָכַל מֵחַטָּאת וְאָשָׁם לִפְנֵי זְרִיקָה, פָּטוּר. מַאי טַעֲמָא? דַּאֲמַר קְרָא: ״וְאָכְלוּ אוֹתָם אֲשֶׁר כּוּפַּר בָּהֶם״. כָּל הֵיכָא דְּקָרֵינַן בֵּיהּ ״וְאָכְלוּ אוֹתָם אֲשֶׁר כּוּפַּר בָּהֶם״, קָרֵינַן בֵּיהּ ״וְזָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ״, וְכָל הֵיכָא דְּלָא קָרֵינַן בֵּיהּ ״וְאָכְלוּ אוֹתָם אֲשֶׁר כּוּפַּר בָּהֶם״, לָא קָרֵינַן בֵּיהּ ״וְזָר לֹא יֹאכַל״.
Rather, if it was stated, this was stated: Rav Giddel says that Rav says: A non-priest who ate of a sin-offering or a guilt-offering before the sprinkling of their blood is exempt from receiving lashes. What is the reason for this? It is as the verse states: “And they shall eat them, that with which they were atoned…and a non-priest may not eat, as they are sacred” (Exodus 29:33), and it is expounded as follows: Anywhere that we read concerning it: “And they shall eat them, that with which they were atoned,” we read concerning it: “And a non-priest may not eat sacrificial food.” But anywhere that we do not read concerning it: “And they shall eat them, that with which they were atoned,” e.g., in this case, where it is prohibited for priests to partake of the flesh of the offerings before the sprinkling of their blood, we do not read concerning it: “And a non-priest may not eat.”
קרינא ביה וזר לא יאכל – דהוא סיפיה דהאי קרא וכל זר לא יאכל קדש לאו בקדשים משתעי אלא בתרומה כדכתיב ברישא דענינא איש איש מזרע אהרן דבר השוה בזרעו של אהרן.
כל האוכל קדש לפני זריקה בין כהן בין זר לוקה כמו שביארנו ובקדשי קדשים הזר פטור בו משום זרות ולוקה משום קודם זריקה וכבר ביארנוה:
אלא, יש לדחות את מה שאמרנו ולתקן: אי איתמר הכי איתמר [אם נאמר כך נאמר] אמר רב גידל אמר רב: זר (מי שאינו כהן) שאכל מחטאת ואשם, לפני זריקה — פטור, מאי טעמא [מה טעם הדבר]? שאמר קרא [הכתוב] ״ואכלו אתם אשר כפר בהם... וזר לא יאכל כי קדש הם״, ואנו למדים: כל היכא דקרינן ביה [בכל מקום שאנו קוראים בו] ״ואכלו אתם אשר כפר בהם״ — באותו דבר קרינן ביה [קוראים אנו בו] גם כן ״וזר לא יאכל קדש״, וכל היכא דלא קרינן ביה [וכל מקום שאין אנו קוראים בו] ״ואכלו אתם אשר כפר בהם״ כגון כאן, קודם זריקת הדם על המזבח, שגם לכהנים אסורים קרבנות אלה — לא קרינן ביה [אין אנו קוראים בו] ״וזר לא יאכל״.
Rather, if it was stated, this was stated: Rav Giddel says that Rav says: A non-priest who ate of a sin-offering or a guilt-offering before the sprinkling of their blood is exempt from receiving lashes. What is the reason for this? It is as the verse states: “And they shall eat them, that with which they were atoned…and a non-priest may not eat, as they are sacred” (Exodus 29:33), and it is expounded as follows: Anywhere that we read concerning it: “And they shall eat them, that with which they were atoned,” we read concerning it: “And a non-priest may not eat sacrificial food.” But anywhere that we do not read concerning it: “And they shall eat them, that with which they were atoned,” e.g., in this case, where it is prohibited for priests to partake of the flesh of the offerings before the sprinkling of their blood, we do not read concerning it: “And a non-priest may not eat.”
הכל
(6) אָמַר ר׳ רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר ר׳ רַבִּי הוֹשַׁעְיָא: בִּכּוּרִים, הַנָּחָה מְעַכֶּבֶת בָּהֶן, קִרְיָיה, אֵין מְעַכֶּבֶת בָּהֶן.
§ The Gemara resumes the discussion of the halakha that was mentioned in the mishna with regard to the Torah verses that one recites when he brings his first fruits to the Temple. Rabbi Elazar says that Rabbi Hoshaya says: With regard to first fruits, the lack of placement alongside the altar invalidates them, and they may not be eaten by the priest; the lack of recitation of the accompanying Torah verses does not invalidate them.
בכורים לפני החג בני קרייה נינהו לאחר החג לאו בני קרייה נינהו דכתיב בתר קרייה ושמחת בכל הטוב מעצרת ועד החג שהוא זמן שמחת לקיטת פירות מביא וקורא מן החג ועד חנוכה מביא ואינו קורא (בכורים פ״א משנה ו).
כבר ביארנו שהבכורים הנחה מעכבת בהן ולא קריאה ולא סוף דבר בבכורים שהוא יכול לקרות עליהם שהרי כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכמו שבארנו בבתרא פרק ספינה אלא אף בשאין יכול לקרות עליהם ואע״פ שכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו כמו שבארנו שם אין אומרים בזו כן ומעתה הפריש בכורים קודם לחג ועבר עליהן החג קודם שהביאן הרי זה מביא אע״פ שאינו יכול לקרות שהרי נאמר ושמחת בכל הטוב אין קריאה אלא בשעת שמחה והוא המביא מעצרת עד חג ואין אומרים שירקבו אחר שאינו יכול לקרות אלא מביא ואינו קורא וכן יש הרבה צדדין שהוא מביא ואינו קורא כמו שיתבאר במקומו למדת שהבכורים אין הכהנים מותרין בהם כלל עד שיונחו ומשהונחו מותרין ואין קריאה מעכבת בין בראויים לקרות בין בשאין ראויין לקרות:
א״ר אלעזר א״ר הושעיא בכורים הנחה לפני ה׳ מעכבת בהן – פירוש: שלא להתיר אכילתם לכהנים.
קריאה פרשת בכורים אינה מעכבת בהם – פי׳ אבל מצוה איכא שלא לאכלם אלא לאחר קריאה וכדאמרינן לקמן נהי דעיכובא ליכא מצוה מי ליכא.
ב ושבים לדון בדין קריאה של הביכורים שהוזכר במשנה. אמר ר׳ אלעזר אמר ר׳ הושעיה: בכורים, הנחה ליד המזבח — מעכבת בהן, שאם לא עשו זאת, אינם מותרים לכהנים. קרייה (קריאה) של פרשת הביכורים אין מעכבת בהן.
§ The Gemara resumes the discussion of the halakha that was mentioned in the mishna with regard to the Torah verses that one recites when he brings his first fruits to the Temple. Rabbi Elazar says that Rabbi Hoshaya says: With regard to first fruits, the lack of placement alongside the altar invalidates them, and they may not be eaten by the priest; the lack of recitation of the accompanying Torah verses does not invalidate them.
הכל
(7) וּמִי אֲמַר ר׳ רַבִּי אֶלְעָזָר הָכֵי? וְהָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא: הִפְרִישׁ בִּכּוּרִים קוֹדֶם לֶחָג וְעָבַר עֲלֵיהֶן הֶחָג, יִרְקְבוּ. מַאי, לָאו מִשּׁוּם דְּלָא מָצֵי לְמִיקְרֵי עֲלֵיהֶן? וְאִי ס״ד סָלְקָא דַּעְתָּךְ ׳קִרְיָיה אֵין מְעַכֶּבֶת בָּהֶן׳, אַמַּאי יִרְקְבוּ?
The Gemara asks: And did Rabbi Elazar say that? But doesn’t Rabbi Elazar say that Rabbi Hoshaya says: If one set aside first fruits before the festival of Sukkot and the Festival elapsed over them while they remain in his possession, they shall be left to decay, as they cannot be rendered fit for consumption. What, is it not that they cannot be rendered fit due to the fact that he can no longer recite the Torah verses over them, as one may recite the Torah verses only until Sukkot? And if it enters your mind to say that the lack of recitation does not invalidate them, why must they be left to decay?
[שאינו יכול לקרות הנה הבאתי] אאת ראשית פרי האדמה, לפיכך ירקבו. ואי סלקא דעתא קריאה לא מעכבא אמאי ירקבו? – יביא ולא יקרא.
א. קטע גניזה מס׳ 2.
הפריש בכורים קודם החג והביאן לאחר החג דאמרי׳ ירקבו – פירושה, כגון שהפריש קודם החג להביאן מיד, שנראו ונדחו, ומ״ה אמרי׳ ירקבו, אבל הפרישן להביאן אחר החג דלאו נראו כלל מביא ואינו קורא, וה״נ במשלח ע״י שליח וכל שמביאין ואינן קורין.א וכן מפו׳ בירוש׳ במס׳ בכורים,ב וכתבתיה בבבא בתרא.ג
ומי א״ר אלעזר הכי והאמר ר״א א״ר הושעיא הפריש בכורים קודם החג ועבר עליהם החג ירקבו – פירוש: משום דקי״ל דמעצרת עד החג מביא וקורא לפי שהוא זמן שמחה וכתיב במקרא בכורים ושמחת בכל הטוב מהחג ועד חנוכה מביא ואינו קורא וכיון דבצרן קודם לחג נראו לקריאה וחלה עליהם חובת החג וכשעבר עליהם החג לדחו מקריאה. וכבר כתבתי בפרק הספינה ובפרק הניזקין דעת רבינו חיים כהן ז״ל שבתוספות דדוקא כשבצרן על דעת להביאם קודם לחג שאז נראה לקריאה אבל אם הפרישן על דעת להביאם לאחר החג לא ירקבו אלא מביא ואינו קורא כדין בצרן לאחר החג שלא חלה עליהן חובת קריאה ודכותה הא דאמרינן התם בצרן ושגרן ביד שליח ומת שליח בדרך מביא ואינו קורא ופרישנא טעמא משום דבעינן לקיחה דהיינו בצירה והבאה כחד הא לא הכי מביא וקורא ואמאי אדרבה כיון שבצרן הוא עצמו נראו לקריאה וכששגרן ביד שליח נדחו מקריאה דשליח אינו קורא והוה לן למימר דאפילו לא מת שליח ירקבו אלא טעמא דמילתא לפי שכשבצרן היא דעתו לשגרן ביד שליח דבצרן הוא עצמו משמע. והביא ראיה מהירושלמי שאמרו שם ריש לקיש בשם ר׳ הושעיא בשלקטם לשלחם ביד אחר אבל לקטם להוליכם הוא לא ישלחם ביד אחר שכל הבכורים שנראו ליתור בקריאה אינם ניתרים אלא בקריאה. א״ר מונא אף על גב דלא אמר ר׳ יוסי הדא מילתא אמר דכותא דאמר ר׳ זעירא לרב אסי נהירת כד איתמרת הדא דר׳ הושעיא א״ר יוסי בר חנינא מתניתא פליגא מפריש בכורים ומכר שדהו מביא ואינו קורא פי׳ אף על פי שנדחו מקריאה ואמרינן קיימינהו בשנתן דעתו למכור בשעה ראשונה והא תנינן יבש המעיין ונקצץ האילן מביא ואינו קורא כשיבש משעה ראשונה. ע״כ הירושלמי. והוא כמו שאמרו כדר׳ זירא כלומר דשאני התם דלא חזו לקריאה. ובדבר שאינו ראוי לבילה שבילה מעכבת בו כלומר דההיא דר׳ זירא לא בבילה בלחוד היא אבל בכל התורא וכדמייתינן לה בכמ׳ דוכתי אחריני.
ושואלים: ומי [והאם] אמר ר׳ אלעזר הכי [כך]? והא [והרי] אמר ר׳ אלעזר אמר ר׳ הושעיא: הפריש בכורים קודם לחג הסוכות, ועבר עליהן החג — ירקבו, ואין להם תקנה. מאי לאו [האם לא] סיבת הדבר היא משום דלא מצי למיקרי [שאינו יכול עוד לקרוא] עליהן את הקריאה, לפי שזמן הקריאה הוא רק עד החג? ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] לומר שקרייה אין מעכבת בהם, אמאי [מדוע] ירקבו?
The Gemara asks: And did Rabbi Elazar say that? But doesn’t Rabbi Elazar say that Rabbi Hoshaya says: If one set aside first fruits before the festival of Sukkot and the Festival elapsed over them while they remain in his possession, they shall be left to decay, as they cannot be rendered fit for consumption. What, is it not that they cannot be rendered fit due to the fact that he can no longer recite the Torah verses over them, as one may recite the Torah verses only until Sukkot? And if it enters your mind to say that the lack of recitation does not invalidate them, why must they be left to decay?
הכל
(8) כִּדְרִבִּי זֵירָא, דַּאֲמַר ר׳ רַבִּי זֵירָא: גכָּל הָרָאוּי לַבִּילָה, אֵין בִּילָה מְעַכֶּבֶת בּוֹ, וְכָל שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַבִּילָה, בִּילָה מְעַכֶּבֶת בּוֹ.
The Gemara answers: Rabbi Elazar holds in accordance with the opinion of Rabbi Zeira, as Rabbi Zeira says a principle with regard to a meal-offering that applies in other areas as well: For any measure of flour that is suitable for mixing with oil in a meal-offering, the lack of mixing does not invalidate the meal-offering. Even though there is a mitzva to mix the oil and the flour ab initio, the meal-offering is fit for sacrifice even if the oil and the flour are not mixed. And for any measure of flour that is not suitable for mixing with oil in a meal-offering, the lack of mixing invalidates the meal-offering. Here too, although failure to recite the Torah verses does not invalidate the first fruits for consumption by the priest, that is referring only to when reciting the portion is possible. After Sukkot, when it is no longer possible to recite the portion, failure to recite the Torah verses invalidates the first fruits.
ופרקינן: אף על גב דקריאה לא מעכבא, בענן הראוין לקריאה. כר׳ זירא דאמר: כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו.
כדרבי זירא – לעולם בראוין לקרייה לא מעכבא קרייה אבל באלו שעבר זמנן ואינן ראוין עוד לקרייה מעכבא קרייה כדרבי זירא.
דאמר כל הראוי לבילה כו׳ – במסכת מנחות (דף קג:) תנן הרי עלי ששים ואחד עשרון מביא ששים בכלי אחד ואחד בכלי אחר דעד ששים יכולין ליבלל בכלי אחד אבל ששים ואחד קים להו לרבנן דאינן נבללין יפה והוינן בה וכי אינן נבללין מאי הוי והאנן תנן אם לא בלל כשר ומשני רבי זירא כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו כו׳.
ומשיבים: ר׳ אלעזר סבור כשיטת ר׳ זירא. שאמר ר׳ זירא בהלכות מנחות, ומכאן כלל גדול לדברים אחרים: כל הראוי לבילה (לבלילה) כל מנחה שראויה מצד גודלה לבלול אותה בשמן, כדין התורה — אין בילה מעכבת בו, וגם אם לא נבללה בפועל — אין הדבר פוסל את המנחה. וכל שאינו ראוי לבילה, שאי אפשר כלל לבלול אותו — בילה שציותה התורה מעכבת בו. וגם כאן, אף שהקריאה כשלעצמה איננה מעכבת, מכל מקום הביכורים צריכים להיות ראויים לקריאה. ואילו ביכורים אלו שעבר עליהם חג הסוכות — שוב אינם ראויים לקריאה, ולכן יירקבו.
The Gemara answers: Rabbi Elazar holds in accordance with the opinion of Rabbi Zeira, as Rabbi Zeira says a principle with regard to a meal-offering that applies in other areas as well: For any measure of flour that is suitable for mixing with oil in a meal-offering, the lack of mixing does not invalidate the meal-offering. Even though there is a mitzva to mix the oil and the flour ab initio, the meal-offering is fit for sacrifice even if the oil and the flour are not mixed. And for any measure of flour that is not suitable for mixing with oil in a meal-offering, the lack of mixing invalidates the meal-offering. Here too, although failure to recite the Torah verses does not invalidate the first fruits for consumption by the priest, that is referring only to when reciting the portion is possible. After Sukkot, when it is no longer possible to recite the portion, failure to recite the Torah verses invalidates the first fruits.
הכל
(9) ר׳ רַבִּי אֲחָא בַּר יַעֲקֹב מַתְנֵי לַהּ כִּדְרַבִּי אַסֵי אֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן, וְקַשְׁיָא לֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן אַדְּרַבִּי יוֹחָנָן. וּמִי אֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בִּכּוּרִים, הַנָּחָה מְעַכֶּבֶת בָּהֶן, קִרְיָיה אֵין מְעַכֶּבֶת בָּהֶן? וְהָא בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי אַסֵי מֵרַבִּי יוֹחָנָן: בִּכּוּרִים, מֵאֵימָתַי מוּתָּרִין לַכֹּהֲנִים? וַאֲמַר לֵיהּ: הָרְאוּיִן לַקִּרְיָיה, מִשֶּׁקָּרָא עֲלֵיהֶן, וְשֶׁאֵין רְאוּיִן לַקִּרְיָיה מִשֶּׁרָאוּ פְנֵי הַבַּיִת.
Rabbi Aḥa bar Ya’akov teaches this halakha that was cited in the name of Rabbi Elazar as the statement that Rabbi Asi says that Rabbi Yoḥanan says, and as a result, an apparent contradiction between one statement of Rabbi Yoḥanan and another statement of Rabbi Yoḥanan is difficult for him. Rabbi Aḥa bar Ya’akov asks: And did Rabbi Yoḥanan say that with regard to first fruits, the lack of placement alongside the altar invalidates them and they may not be eaten; while the lack of recitation of the accompanying Torah verses does not invalidate them? But didn’t Rabbi Asi raise a dilemma before Rabbi Yoḥanan: With regard to first fruits, from when is it permitted for priests to partake of them? And Rabbi Yoḥanan said to Rabbi Asi: It is permitted for the priest to partake of those first fruits that are fit for recitation of the accompanying Torah verses from when he recites those verses over them, and those first fruits that are not fit for recitation of the Torah verses are permitted once they entered inside the Temple.
מתני לה – להא דרבי אלעזר אמר רבי אושעיא כדרב אסי אמר רבי יוחנן דרב אסי אמרה משמיה דרבי יוחנן.
הראוין לקרייה – מעצרת ועד החג.
משיראו פני הבית – משיכנסו לעזרה והנחה לא מעכבת כלל.
בגמרא רב אחא בר יעקב מתני לה בדרב אסי אמר רבי יוחנן וקשיא ליה דר״י אדר״י כו׳ קרייה אקרייה לא קשיא הא ר״ש הא רבנן הנחה אהנחה נמי ל״ק הא ר׳ יהודה הא רבנן. ולכאורה נראה דהא דמשני הא ר״ש הא רבנן ולא מסיק היכא אשכחן דפליגי עליה דר״ש כדמסיק לענין הנחה היינו משום דרבי יוחנן לשיטתיה דאמר לעיל אמתני׳ דהאוכל ביכורים עד שלא קרא עליהן דאמר רבה בר בר חנה א״ר יוחנן זו דברי ר״ע ור״ש אבל חכ״א ביכורים הנחה מעכבת בהן קריאה אין מעכבת בהן וא״כ ע״כ דר׳ יוחנן שמיע ליה או גמירא ליה דהאי סתמא דמתני׳ דמחייב מלקות באוכל ביכורים עד שלא קרא יחידאה היא אבל חכמים פליגי עלה כדאשכחן כה״ג טובא אע״ג דר״י סבר דהלכה כסתם משנה אפ״ה היכא דקים ליה דיחידאי היא אין הלכה כסתם אלא כחכמים וא״כ ממילא משמע דר״י סבר כהנך חכמים דהנחה מעכבת קריאה אין מעכבת א״כ היאך פשיט ליה ר״י לרב אסי הכא דביכורים מותרין לכהנים משיראו פני הבית אפילו בלא הנחה ובלא קריאה ואפילו איסורא ליכא דה״ל דלא כמאן לא כסתם מתניתין דאלו הן הלוקין ולא כהך ששנה רבי יוחנן בלשון חכמים אומרים. ועוד דלר״י דאמר ביכורים מותרים לכהנים משיראו פני הבית א״כ האי קרא דלא תוכל לאכול בשעריך ותרומת ידך אלו ביכורים במאי מוקי לה כיון דלא קריאה ולא הנחה מעכב אפילו אם נאמר דמוקי לה להאי לאו דביכורים בגוונא אחרינא שאוכלים חוץ לחומה א״כ קשיא טובא במאי שפסק הרמב״ם וסמ״ג דהאוכל ביכורים קודם הנחה חייב מלקות והיאך פסקו דלא כר׳ יוחנן דפשיט ליה לרב אסי דמותרין משיראו פני הבית ונראה דוחק לומר דר׳ יוחנן דמהדר ליה לר״א היינו אליבא דר׳ יהודא דלית ליה הנחה כלל ומוקי ליה והנחת לתנופה דאמאי מהדר ליה דלר׳ יהודה מותרין משיראו פני הבית והיינו לאחר תנופה ועוד דביכורים שאינן ראויין לקריאה תנופה נמי לא שייך בהו ומה שנראה לפי עניית דעתי בזה יבואר לקמן בסוף הסוגיא:
ר׳ אחא בר יעקב מתני לה [היה שונה אותה, את ההלכה הזו] שיוחסה למעלה בשם ר׳ אלעזר, כדברי ר׳ אסי אמר ר׳ יוחנן, וקשיא ליה [והיה קשה לו] מתוך כך מדברי ר׳ יוחנן על דברי ר׳ יוחנן. וכך שאל: ומי [והאם] אמר ר׳ יוחנן בכורים הנחה מעכבת בהן, קרייה אין מעכבת בהן? והא בעא מיניה [והרי שאל אותו] ר׳ אסי מר׳ יוחנן: בכורים מאימתי מותרין לכהנים? ואמר ליה [לו]: אותם ביכורים הראוין לקרייה — מותרים משקרא עליהן, ושאין ראוין לקרייה — משראו פני הבית. הרי שלדעתו, ביכורים שאינם ראוים לקריאה — אינם פסולים. ומצד שני, כיון שלא הזכיר הנחה כלל, משמע שהנחה אינה מעכבת בהם.
Rabbi Aḥa bar Ya’akov teaches this halakha that was cited in the name of Rabbi Elazar as the statement that Rabbi Asi says that Rabbi Yoḥanan says, and as a result, an apparent contradiction between one statement of Rabbi Yoḥanan and another statement of Rabbi Yoḥanan is difficult for him. Rabbi Aḥa bar Ya’akov asks: And did Rabbi Yoḥanan say that with regard to first fruits, the lack of placement alongside the altar invalidates them and they may not be eaten; while the lack of recitation of the accompanying Torah verses does not invalidate them? But didn’t Rabbi Asi raise a dilemma before Rabbi Yoḥanan: With regard to first fruits, from when is it permitted for priests to partake of them? And Rabbi Yoḥanan said to Rabbi Asi: It is permitted for the priest to partake of those first fruits that are fit for recitation of the accompanying Torah verses from when he recites those verses over them, and those first fruits that are not fit for recitation of the Torah verses are permitted once they entered inside the Temple.
הכל
(10) קַשְׁיָא קִרְיָיה אַקִּרְיָיה קַשְׁיָא הַנָּחָה אַהַנָּחָה!
Rabbi Yoḥanan apparently holds that first fruits that are not fit for recitation are not invalidated. In addition, he did not mention placement of the first fruits, indicating that the lack of their placement does not invalidate them for consumption by the priest. The Gemara notes: The apparent contradiction between one statement of Rabbi Yoḥanan with regard to recitation and another statement of Rabbi Yoḥanan with regard to recitation is difficult; and the apparent contradiction between one statement of Rabbi Yoḥanan with regard to placement and another statement of Rabbi Yoḥanan with regard to placement is difficult.
הנחה אהנחה לא קשיא הא רבי יהודה הא רבנן דתניא רבי יהודה אומר כו׳ – ומדאוקי רבי יהודה והנחתו לתנופה ואם כן אין כאן שנוי כתוב לעכב בהנחה ומסתברא דלא מעכב וקשה הרי קריאה דלא שנה הכתוב לעכב ומעכב לרבי שמעון ומנא ליה לרבי יהודה דהנחה דלא שנה הכתוב לעכב דלא מעכב ומשי״ח תירץ דלא קשה דהא גם לר״ש לא היתה קריאה מעכבת אי לא משום דגלי קרא מלא תוכל לאכול בשעריך כדלעיל כך נראה למשי״ח.
קשיא קריאה אקריאה קשיא הנחה אהנחה – פירוש: דבאידך בריית׳ לא בעי הנחה לפני מזבח אלא משיראה פני הבית וקאמר דקריאה מעכבא.
בתוספות ד״ה הנחה אהנחה ל״ק כו׳ וקשה הרי קריאה כו׳ ומשי״ח תירץ דלא קשה דהא גם לר״ש לא היתה קריאה מעכבת אי לא משום דגלי קרא מלא תוכל לאכול בשעריך עכ״ל. ונראה מלשון התוס׳ דמשי״ח סובר דרבנן דר״ש לא דרשי כלל האי קרא דלא תוכל לאכול בשעריך לאיסור חדש בין בביכורים ובין בקדשים וכבר כתבתי שהרמב״ן וסמ״ג פסקו להדיא דיש חיוב מלקות בביכורים קודם הנחה אע״ג דלענין קריאה לא פסקו כר״ש וא״כ לפ״ז הדרא קושית התוס׳ לדוכתא בהא דמשני הש״ס הכא הא ר׳ יהודה הא רבנן ומשמע דלר׳ יהודה אפילו עיכובא ליכא בהנחה וכ״ש דליכא מלקות וגם זה יבואר לקמן בסמוך:
Rabbi Yoḥanan apparently holds that first fruits that are not fit for recitation are not invalidated. In addition, he did not mention placement of the first fruits, indicating that the lack of their placement does not invalidate them for consumption by the priest. The Gemara notes: The apparent contradiction between one statement of Rabbi Yoḥanan with regard to recitation and another statement of Rabbi Yoḥanan with regard to recitation is difficult; and the apparent contradiction between one statement of Rabbi Yoḥanan with regard to placement and another statement of Rabbi Yoḥanan with regard to placement is difficult.
הכל
(11) קִרְיָיה אַקִּרְיָיה לָא קַשְׁיָא, הָא רַבִּי שִׁמְעוֹן הָא רַבָּנַן; הַנָּחָה אַהַנָּחָה נַמֵי לָא קַשְׁיָא, הָא רַבִּי יְהוּדָה וְהָא רַבָּנַן.
The Gemara answers: The apparent contradiction between one statement of Rabbi Yoḥanan with regard to recitation and another statement of Rabbi Yoḥanan with regard to recitation is not difficult, as this statement, that when recitation is impossible, lack of recitation invalidates the first fruits, is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon cited in the mishna, and that statement, which states that when recitation is impossible, lack of recitation does not invalidate the first fruits, is in accordance with the opinion of the Rabbis. The apparent contradiction between one statement of Rabbi Yoḥanan with regard to placement and another statement of Rabbi Yoḥanan with regard to placement is not difficult either, as this statement, that lack of placement does not invalidate the first fruits, is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and that statement, which states that lack of placement invalidates the first fruits, is in accordance with the opinion of the Rabbis.
הא רבי יהודה – לרבי יהודה לא מעכבא הנחה דדריש והנחתו יתירא לתנופה ואין מקרא שנוי בהנחה לעכב ולרבנן דלא דרשי ליה להכי מיבעי להו לשנות בהנחה לעכב.
ופרקינן קריאה אקריאה ל״ק הא ר״ש והא רבנן – פי׳ דברייתא דאמר קריאה מעכבה ר״ש דלעיל דאוקימנא מתני׳ כותיה ואף על גב דלפום פירושא דייקא דפרישנא לעיל לר׳ עקיבא נמי היא שנויה בברייתא נקטינן רבי שמעון דידיעה מתניתיה טפי כדפרישית לעיל וקמייתא דאמרה דקריאה לא מיעכבא רבנן דפליגו עליה דר״ש דקים לן דפליגי ואף על גב דאכתי לא תנינן לה הא לקמן היא בשם ר׳ יוסי בברייתא.
הנחה אהנחה לא קשיא הא ר׳ יהודה הא רבנן – פירוש: דברייתא דאמרה הנחה לא מעכבא ר׳ יהודה דאמר הכי לקמן בסמוך וקמייתא רבנן דפליגי עליה. וא״ת אם כן הא בתרייתא רישא דקריאה וסופה דהנחה ר׳ יהודה היא וי״ל דאפילו נימא הכי לא קשיא דס״ל בהנחה כר׳ יהודה ובקריאה כר׳ שמעון ומיהו אפשר לומר דקים ליה דאי ר׳ יהודה סבר כר״ש בקריאה או ר״ש סבר כרבי יהודה בהנחה.
ומתרצים: מדין קרייה על דין קרייה לא קשיא [קשה], שיש לומר: הא [זו] שקריאה מעכבת — אמר כדעת ר׳ שמעון האמורה במשנתנו, והא [וזו] שאין קריאה מעכבת — כדעת רבנן [חכמים]. מדין הנחה על דין הנחה נמי לא קשיא [גם כן אינו קשה], הא [זו] — כשיטת ר׳ יהודה, שסבור שאין הנחה מעכבת, והא [וזו] — כשיטת רבנן [חכמים], והם סבורים שהנחה מעכבת.
The Gemara answers: The apparent contradiction between one statement of Rabbi Yoḥanan with regard to recitation and another statement of Rabbi Yoḥanan with regard to recitation is not difficult, as this statement, that when recitation is impossible, lack of recitation invalidates the first fruits, is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon cited in the mishna, and that statement, which states that when recitation is impossible, lack of recitation does not invalidate the first fruits, is in accordance with the opinion of the Rabbis. The apparent contradiction between one statement of Rabbi Yoḥanan with regard to placement and another statement of Rabbi Yoḥanan with regard to placement is not difficult either, as this statement, that lack of placement does not invalidate the first fruits, is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and that statement, which states that lack of placement invalidates the first fruits, is in accordance with the opinion of the Rabbis.
הכל
(12) מַאי רַבִּי יְהוּדָה? דְּתַנְיָא: ר׳ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: ״וְהִנַּחְתּוֹ״ (דברים כ״ו:י׳), זוֹ תְּנוּפָה. אַתָּה אוֹמֵר זוֹ תְּנוּפָה, אוֹ אֵינוֹ אֵלָּא הַנָּחָה מַמָּשׁ? כְּשֵׁהוּא אוֹמֵר ״וְהִנִּיחוֹ״ (דברים כ״ו:ד׳), הֲרֵי הַנָּחָה אָמוּר, הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״וְהִנַּחְתּוֹ״, זוֹ תְּנוּפָה.
The Gemara asks: What is the statement of Rabbi Yehuda? It is as it is taught in a baraita: Rabbi Yehuda says with regard to the verse written in the portion of first fruits: “And you shall place it before the Lord your God” (Deuteronomy 26:10), that the reference is not to the placement of the fruits alongside the altar; rather, this is a reference to waving the first fruits. Do you say that this is a reference to waving, or perhaps it is a reference only to actual placement of the first fruits? He explains: When it states earlier: “And the priest shall take the basket from your hand and place it before the altar of the Lord your God” (Deuteronomy 26:4), placement alongside the altar is already stated; how do I realize the meaning of the term “And you shall place it”? This is a reference to waving.
והנחתו זו תנופה – קרי ביה והנחתו לשון ולא נחם אלהים וגו׳ (שמות יג) שהוא מנחה אותו לארבע רוחות ומעלה ומוריד.
מאי ר׳ יהודה דתניא ר׳ יהודה אומר והנחתו לפני ה׳ אלהיך זו תנופה – פירוש: דדריש והנחתם לשון הנחה לכאן ולכאן מלשון ולא נחם אלהים. וא״ת והא האי והנחתו לבתר קריאה כתיב ותנופה היא קודם קריאה כמו ששנויה במקומו. וי״ל דאין מוקדם ומאוחר בתורה וכבר הנחתו לפני ה׳ קאמר קרא.
כשהוא אומר והניחו הרי הנחה אמור – פירוש: מעתה אין בהנחה אלא מקרא אחד וכיון שלא שנה עליו אינו מעכב. וא״ת ולמאן דאמר קריאה מעכבת הא לא שנה עליו הכתוב. דתירצו בתוספות דהא כתיב וענית ואמרת וההוא וענית לשון קריאה בלשון הקדש ובכל מקום כדפי׳ מדכתיב וענו הלוים. ובמדרש אמרו וענית בנגון כמו ותען להם מרים וכיון דכן כי אמר קרא וענית ואמר כן ואמרת הוה ליה שנה עליו הכתוב לעכב ואידך סבר כי וענית ואמרת כולה חדא חשיבא.
ושואלים: מאי [מה היא] שיטת ר׳ יהודה שאנו רומזים לה? דתניא [ששנויה ברייתא], ר׳ יהודה אומר: נאמר בביכורים ״והנחתו לפני ה׳ אלהיך״ (דברים כו, י) — אין זו הנחה אלא זו תנופה (הנפה). אתה אומר זו תנופה, או אינו אלא הנחה ממש? כשהוא אומר קודם לכן ״ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה׳ אלהיך״ (דברים כו, ד) — הרי הנחה ליד המזבח אמור, הא [הרי] מה אני מקיים ״והנחתו״ — יש לפרש שזו תנופה.
The Gemara asks: What is the statement of Rabbi Yehuda? It is as it is taught in a baraita: Rabbi Yehuda says with regard to the verse written in the portion of first fruits: “And you shall place it before the Lord your God” (Deuteronomy 26:10), that the reference is not to the placement of the fruits alongside the altar; rather, this is a reference to waving the first fruits. Do you say that this is a reference to waving, or perhaps it is a reference only to actual placement of the first fruits? He explains: When it states earlier: “And the priest shall take the basket from your hand and place it before the altar of the Lord your God” (Deuteronomy 26:4), placement alongside the altar is already stated; how do I realize the meaning of the term “And you shall place it”? This is a reference to waving.
הכל
(13) וּמַאן תַּנָּא דְּפָלֵיג עֲלֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה? ר׳ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב הִיא, דְּתַנְיָא: ״וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ״ (דברים כ״ו:ד׳), דלִימֵּד עַל הַבִּכּוּרִים שֶׁטְּעוּנִין תְּנוּפָה. דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. מַאי טַעֲמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב?
The Gemara clarifies: And who is the tanna who disagrees with Rabbi Yehuda? It is Rabbi Eliezer ben Ya’akov, as it is taught in a baraita with regard to the verse written in the portion of first fruits: “And the priest shall take the basket from your hand” (Deuteronomy 26:4); this verse taught about first fruits that they require waving, this is the statement of Rabbi Eliezer ben Ya’akov. The Gemara asks: What is the reason for the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov?
ומאן תנא דפליג ארבי יהודה רבי אליעזר ברבי יעקב הוא דתניא וכו׳ – פירוש דאפיק תנופה מג״ש וא״כ והניחו והנחתו תרוייהו להנחה מעכבת וקשה דבפרק חרש פרש״י בין והניחו בין והנחתו מיירי בתנופה וראייה דהתם מוכח דבעי ב׳ תנופות ומוכח מן והניחו והנחתו לכך פי׳ הר״ר אברהם בר יצחק דר״א בן יעקב ס״ל הכי דתרי קראי מיירי בתנופה ושתי תנופות היו ולא מיירי כלל בהנחה דהנחה לא מעכבת והא [דקאמר] מאן דפליג עליה דר׳ יהודה הכי קאמר דמפיק ליה לתנופה מקרא אחרינא ורבנן דאית להו הנחה מעכבת היינו תנא קמא בר פלוגתיה דר׳ יהודה דמסכת בכורים פ״ג (משנה ו) דתניא עודהו בסל קורא והגדת היום עד שהוא גומר כל הפרשה כולה ואית ליה דליכא תנופה כלל ותרי קראי בהנחה מעכבת וקאמר ר׳ יהודה התם קורא עד ארמי אובד אבי וגו׳ הגיע לארמי מוריד הסל מעל כתפו ואוחזו בשפתותיו וכהן מניח ידיו תחתיו ומניפו וקורא כל הפרשה כולה וגומרה ובמילתיה דר׳ יהודה יש לתמוה דבשמעתין מפיק תנופה מוהנחתו שכתוב אחר כל הקריאה ואם כן מנליה דמתחלת הקריאה הוא מניף ותו מנליה לרבי יהודה דכהן היה מניף דבקרא והנחתו לא כתיב ביה כהן ובקרא קמא דכתיב ולקח הכהן הטנא לא כתיב בהן תנופה.
הבכורים טעונין תנופה שנאמר ולקח הכהן הטנא מידך וכיצד הוא עושה כשמגיע לעזרה נכנס וקורא הגדתי היום עד ארמי אובד אבי והסל על כתפו ואח״כ מוריד הסל וכהן מניח ידו תחת יד הבעלים ומניף לפני יי׳ במזרח שכל הטעון תנופה תנופתו במזרח וכשהוא מניף מוליך ומביא מעלה ומוריד וקורא מארמי עד סוף הפרשה ומניחן בצד המזבח בקרן דרומית מערבית ומשתחוה ויוצא וגדולי המחברים כתבו שהבעלים אוחזין בשפתו וכהן מניח ידו תחתיו ומניף:
השלמים טעונין תנופה וכיצד הוא עושה אחר ששחט וזרק את הדם והפשיט והוציא את האימורין ונתח את הבשר נוטל חזה ושוק בימין ונותן האמורין עם החזה והשוק על ידי הבעלים ומניח כהן ידו תחת ידי הבעלים ומניף על הדרך שביארנו ואם הם שלמי תודה מוסיף שם אחד מעשרה מן הלחם וכן אם היה איל נזיר מוסיף שם הלחם והזרוע כמו שביארנו:
ומאן תנא דפליג עליה דר׳ יהודה ראב״י דתני׳ ולקח הכהן הטנא מידך למד על בכורים שטעונין תנופה דברי ר׳ אליעזר בן יעקב – ואמרינן מאי טעמא דראב״י כלומר מהיכן משמע ליה שלימ׳ הכתוב הזה על זה.
בד״ה ומאן תנא כו׳ תרוייהו להנחה מעכבת וקשה דבפרק חרש פרש״י כו׳ עכ״ל לא מצאתיו שם אבל בספרי איתא הכי דבעי ב׳ תנופות כמ״ש התוס׳ בפ׳ לולב וערבה ועיין ברא״ם פרשה כי תבא וק״ל:
בא״ד בהנחה דהנחה לא מעכבת והא דקאמר מאן כו׳ דאיתא להו הנחה מעכבת כו׳ ומקרא קמא דכתיב ולקח הכהן הטנא לא כתיב תנופה עכ״ל והס״ד וכצ״ל דע״כ ר״י לא דריש תנופה מקרא קמא דא״כ היינו ראב״י וק״ל ואח״כ מ״ה בכורים כו׳ מיתה וכהן מלקות כו׳ שמצותו בפנים בעזרה עכ״ל כצ״ל:
ומסבירים: ומאן [ומיהו] התנא דפליג עליה [החולק עליו] על ר׳ יהודה — שיטת ר׳ אליעזר בן יעקב היא, דתניא [ששנויה ברייתא]: ״ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה׳ אלהיך״ (דברים כו, ד) — לימד על הבכורים שטעונין תנופה, דברי ר׳ אליעזר בן יעקב. ומסבירים: מאי טעמא [מה הטעם] של ר׳ אליעזר בן יעקב?
The Gemara clarifies: And who is the tanna who disagrees with Rabbi Yehuda? It is Rabbi Eliezer ben Ya’akov, as it is taught in a baraita with regard to the verse written in the portion of first fruits: “And the priest shall take the basket from your hand” (Deuteronomy 26:4); this verse taught about first fruits that they require waving, this is the statement of Rabbi Eliezer ben Ya’akov. The Gemara asks: What is the reason for the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov?
הכל
(14) אָתְיָא ״יָד״, ״יָד״ מִשְּׁלָמִים, כְּתִיב הָכָא ״וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ״, וּכְתִיב ״יָדָיו תְּבִיאֶינָה אֵת אִשֵּׁי ה׳ ״ (ויקרא ז׳:ל׳). מַה כָּאן כֹּהֵן, אַף לְהַלָּן כֹּהֵן; מַה לְּהַלָּן בְּעָלִים, אַף כָּאן בְּעָלִים. הָא כֵיצַד? המַנִּיחַ כֹּהֵן יָדָיו תַּחַת יְדֵי בְּעָלִים וּמֵנִיף.
The Gemara explains: The matter is derived by means of a verbal analogy from one instance of the word “hand” written with regard to first fruits and from another instance of the word “hand” written with regard to a peace-offering. It is written here, with regard to first fruits: “And the priest shall take the basket from your hand” (Deuteronomy 26:4), and it is written with regard to a peace-offering: “He who offers his peace-offering to God…his hands shall bring it, the fire of God…to raise it as a waving before God” (Leviticus 7:29–30). Just as here, in the case of first fruits, it is the priest who takes the basket in his hand and waves it, so too there, in the case of the peace-offering, a priest performs the waving. Just as there, with regard to a peace-offering, it is the owner who performs the waving, as it is written: “He who offers…his hands shall bring it,” so too here, the owner waves the first fruits. How so; how can the waving be performed by both the priest and the owner? The priest places his hands beneath the hands of the owner and waves the first fruits together with the owner.
אתיא יד יד משלמים וכו׳ – פירוש: וכיון דיליף תנופה מהכא מכלל דוהנחתו לדידיה היינו הנחה ממש וכתיב נמי והניחו הרי ששנה הכתוב בהנחה לעכב. ואיכא למידק דהא בסוגיין משמע דבין לר׳ יהודה ובין לרבנן דהיינו ר׳ אליעזר בן יעקב אין לנו אלא תנופה אחת ואלו בספרא דתניא שיש שתי תנופות וכן כתב רש״י ז״ל בפי׳ התורה וכן כתבו בספר המצות וההיא דסבירא מני. וי״ל דר׳ יהודה אית ליה נמי הא דראב״י דיליף יד יד לתנופה אלא דמוקים ליה לתנופה דקודם קריאה והנחתו לתנופה דבתר קריאה כפשוטו ואין כאן מוקדם ומאוחר וכי תימא אם כן נימא נמי דראב״י דריש תרווייהו ולא שנה הכתוב בהנחת ממש ומנלן דסבר דהנחה מעכבה. וי״ל דכיון דנקט ראב״י לימד על הבכורים שטעונין תנופה משמע להו דאין כאן לימד אחר לתנופה אלא זה כנ״ל לדברי רש״י ז״ל וספר המצות. אבל הרמב״ם ז״ל ובעלי הלכות ז״ל לא כתבו אלא תנופה אחת משמע להו לההוא דספרא פליגה וליתה.
הא כיצד מניח ידו תחת יד בעלים ומניף – פירוש: ואף על גב דכתיב ולקח הכהן אין יד בעלים חציצה דרחמנא עבד יד שניהם כיד אחת. כן פירשו בתוספות לפי פשט הברייתא אבל בירושלמי אמרו לענין מנחת סוטה מניח ידו תחת יד האש׳ ולאו הרהור הוא ומתרץ בתחת בסמוך למטה מידה.
אתיא [בא, נלמד] הדבר בגזירה שווה ״יד״ ״יד״ משלמים, כיצד? כתיב הכא [נאמר כאן] בביכורים ״ולקח הכהן הטנא מידך״ (דברים כו,ד), וכתיב [ונאמר] בקרבן שלמים ״המקריב את זבח שלמיו לה׳... ידיו תביאינה את אשי ה׳... להניף אותו תנופה לפני ה׳ ״ (ויקרא ז, כט— ל), ויש ללמוד משני דינים אלה זה על זה: מה כאן בביכורים כהן עושה זאת — אף להלן בשלמים צריך שיהיה זה כהן, ומן הצד האחר: מה להלן בשלמים בעלים, שהרי נאמר ״המקריב... ידיו תביאנה״ — אף כאן בביכורים בעלים. הא [הרי] כיצד אפשר שתיעשה התנופה גם על ידי הכהן וגם על ידי הבעלים? מניח כהן ידיו תחת ידי בעלים ומניף יחד אתו.
The Gemara explains: The matter is derived by means of a verbal analogy from one instance of the word “hand” written with regard to first fruits and from another instance of the word “hand” written with regard to a peace-offering. It is written here, with regard to first fruits: “And the priest shall take the basket from your hand” (Deuteronomy 26:4), and it is written with regard to a peace-offering: “He who offers his peace-offering to God…his hands shall bring it, the fire of God…to raise it as a waving before God” (Leviticus 7:29–30). Just as here, in the case of first fruits, it is the priest who takes the basket in his hand and waves it, so too there, in the case of the peace-offering, a priest performs the waving. Just as there, with regard to a peace-offering, it is the owner who performs the waving, as it is written: “He who offers…his hands shall bring it,” so too here, the owner waves the first fruits. How so; how can the waving be performed by both the priest and the owner? The priest places his hands beneath the hands of the owner and waves the first fruits together with the owner.
הכל
(15) אֲמַר רָבָא בַּר אִדָּא אֲמַר ר׳ רַבִּי יִצְחָק: בִּכּוּרִים,
§ Rava bar Adda says that Rabbi Yitzḥak says: With regard to first fruits,
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.