בגמרא אלא קרא יתירא הוא. ויש לתמוה דהא משמע דאליבא דר״ש בעי למימר הכי וא״כ למה ליה לר״ש כל הך ק״ו כיון דבלא״ה ע״כ כל הנך קראי לכל הנך פרטי ליחודי לאו לכל חד וחד והנראה בזה דאכתי אי לאו ק״ו הוי מוקמינן להאי קרא דלא תוכל לאכול אמעשר לחוד אי הוי מעשר חמיר טפי מביכורים ואינך חדא דעיקר קרא דוהבאת במעשר איירי דכתיב ואכלתם לפני ה׳ אלקיכם ושמחתם והיינו מעשר שני דחייב בשמחה משא״כ ביכורים מותר לאונן והיינו משום דלא שייך בהו שמחה והאי ושמחת בכל הטוב דביכורים גופייהו אתי לזמן שמחה. ועוד דהא ע״כ איצטריך למיכתב בסיפא דקרא מעשר דגנך ותירושך ודרשינן בריש כריתות דמדלא כתיב לא תוכל לאוכלם היינו לחייב על כל א׳ וא׳ מש״ה פרטן הכתוב א״כ כל זה לא שייך אלא במעשר לחוד ולא בביכורים מש״ה הוצרך ר״ש למילף בק״ו דביכורים חמירי ממעשר וא״כ לפ״ז אי הוי כתב מעשר דגנך ותירושך ממילא שמעינן דאכולה רישא דקרא קאי אפילו היכא דלא שייך ושמחתם והיינו מהאי ק״ו גופא וא״כ ע״כ מדחזר ופרט לכולהו ש״מ דכל חד וחד לאו באפי נפשיה היא והיינו לענין איסור חדש דכל א׳ וא׳:

שם בפירש״י ה״ג מיהדר פירושא בכל חד למה לי כו׳ וא״ת בכל הקדשים כו׳ דייך אם תתן את הלאו ענין לאוכל לפני זריקה חוץ מביכורים כו׳ עס״ה. ולכאורה אין זו קושיא כ״כ דא״כ אכתי מאי פסקיה לאוקמי קרא דביכורים לענין איסור חדש לענין קריאת ביכורים לאיסור מלקות אף דאיכא מ״ד דקריאה אינה מעכבת כלל ולאחר זריקה לענין בכור ותודה ושלמים ועולה וחטאת דחמירי טובא יפטרו ממלקות שזו אין סברא כלל לאוקמי חיוב מלקות באיסור קל ולפטור במלקות לענין איסורין חמורין בזר שאכל הבכור וחטאת ושלמים ועכ״פ אהני ק״ו דר״ש להך מילתא גופא כיון דקאי האי לאו לענין מלקות לאיסור קל כ״ש דקאי לענין איסור חמור ותו קשיא לי טובא אמ״ש רש״י דאיכא לאוקמי כל הנך פרטי לחייב מלקות בלפני זריקה דאכתי לא לכתוב אלא תודה ושלמים לחוד דחייב מלקות בלפני זריקה וממילא ידעינן בכל הקדשים מהאי היקישא דקרא דמייתי הש״ס בדוכתי טובא במס׳ זבחים ובמס׳ מנחות מדכתיב וזאת התורה לעולה ולחטאת למנחה ולשלמים ולמילואים והיינו אפי׳ לענין חיוב כרת בנותר ופיגול וטמא דלא כתיב אלא בשלמים וא״כ מילתא דפשיטא הוא דלחיוב מלקות נמי ילפינן כל הקרבנות מתודה ושלמים אע״כ דכל הנך פרטי דבכור ועולה וחטאת ואשם לחייב מלקות כל חד וחד לאיסור חדש בכל א׳ מהם ובענין זה לא מצינן למילף בהיקישא כיון שחלוקין זה מזה כן נראה לי נכון וברור ושיטת רש״י צ״ע בזה וכמו שכתבתי מבואר להדיא בשיטת הרמב״ם וסמ״ג דבכל חדא מהנך איסורין דקחשיב ר״ש יש חיוב מלקות והנאני שכוונתי לדעת הגדולים בעזה״י:

שם בתוספות ד״ה איסור בעלמא ור״י מפרש לייחודי לאו לכל חד וחד כו׳ ונראה דר״י לא משמע ליה לומר דכולהו איירי לפני זריקה וניחא ליה לאוקמי קרא דכל חד וחד באיסור אחר מיירי והיינו מה״ט דפרישית בסמוך אלא דאכתי קשיא לי מאי דקאמר ר״י ולפ״ז לוקה ה׳ דקאמר רבא היינו מלקות ממש דהא לפי׳ ר״י לא שייך הך מילתא אלא כיון דאיכא נמי ק״ו וא״כ הא דקאמר רבא להדיא דכולהו הני ק״ו פריכא נינהו וממילא דהאי שקלא וטריא דקרא יתירא הוא ומיהדר ומפרש בהו לאו יתירא היינו למאי דס״ל לר״ש דק״ו גמור הוא וא״כ אכתי קשה לרבא גופא דלית ליה האי ק״ו א״כ כל הני קראי יתירי מאי דריש בהו וכ״ש דלפ״ז הא דקאמר רבא לוקה חמש היינו בתרי מינייהו מלקות ממש משום לפני זריקה וחוץ לחומה ובאינך תלת איסורי בעלמא וזה לא יתכן אבל למאי דפרישית א״ש דכל האי שקלא וטריא דמסיק רבא הכא אלא קרא יתירא הוא היינו אליבא דר״ש למאי דבעי למילף מק״ו אע״ג דאין מזהירין מן הדין והיינו משום דלית ליה היקישא כדמשמע מסוגיא דפ׳ הערל ומכ״ש לפי מה שאפרש לקמן בסוף הסוגיא דקאמר ר״ש טומאת עצמן איני יודע ואיצטריך למילף מבשעריך משא״כ לרבנן דאית להו היקישא וא״כ לענין חוץ לחומה עצמה ודאי דאית בכולהו מלקות מהיקישא וכמו כן לענין לפני זריקה דילפינן מהיקישא דזאת התורה וא״כ ממילא דע״כ הא דפטרינהו הכתוב בקרא בתרא דלא תוכל היינו לחייב מלקות בכל א׳ וא׳ באיסור חדש שבו. מיהו הא דקאמר רבא דלוקה ממש על כזית א׳ בזר שאכל עולה לפני זריקה היינו דוקא אליבא דר״ש דפשיטא ליה דהאי לאו דלא תוכל לאכול היינו לייחודי לאו בכל אחד בפני עצמו אפילו לענין איסור חדש בכל אחד מהם דהא מה״ט מחייב ר״ש מלקות בביכורי׳ היכא שלא קרי אע״ג דלא אשכחן בהו איסורא אלא מצוה גרידא אע״כ כדפרישית וא״כ ממילא חייב חמש בזר שאכל עולה דה״ל כאילו עבר על ה׳ לאוין מחולקין משא״כ לרבנן נהי דמחייבי מלקות בכל א׳ וא׳ מכל הנך דבריית׳ דלעיל והיינו מהך היקישא שכתבתי אפ״ה לא שייך לחייב חמש על לאו א׳ כיון דלא אשכחן בהו לאוין מחולקין כנ״ל נכון וברור בעזה״י ובלי ספק שהן הן דברי הרמב״ם ז״ל שכתב בפירוש דשייך חיוב מלקות בביכור׳ קודם הנחה ומחייב נמי מלקו׳ בכל הנך איסורין דבריית׳ דלעיל ואפ״ה בהא דקאמר רבא לוקה חמש לא פסק כוותיה כמו שמבואר להדיא מדבריו בפי״א מהלכות מעשה קרבנות והיינו ע״כ מטעמא דפרישית ודוק היטב: